שיעור בוקר 13.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ביטול כהכנה לעיבור - קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו לומדים שאנחנו כולנו שייכים לדרגת המלכות, רצון לקבל, והבורא הוא כוחות ההשפעה, מתחילים מדרגת הבינה, רצון להשפיע. לכן כל העבודה שלנו שאנחנו רוצים להגיע לעיבור, שהחסרונות שלנו יתחילו להתגלות כרצונות להשפיע, להתבטל, להתחבר. וכמה שאנחנו נתקרב לכאלו רצונות וכמה שיותר נתרחק מהרצון לקבל לעצמנו, בזה אנחנו עוברים את הדרך מדרגת המלכות לדרגת הבינה.

וצריכים לעשות בזה כל הזמן תרגילים, לבדוק את עצמינו בצורה נחרצת. אני נמצא בלקבל או בלהשפיע, ומה זה נקרא להשפיע, עד כמה והאם אני נמצא בזה כל הזמן, כמו שהייתי כל הזמן ברצון לקבל, וכן הלאה.

קריין: אנחנו נמצאים בקטע 24, מתוך קטעי המקור בנושא "ביטול כהכנה לעיבור".

"לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו.

אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. אז הוא צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה.

כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

זאת אומרת, ברור לנו שאנחנו צריכים לתת יגיעה, לא סתם להתפלל, אלא אתה צריך לבוא עם הטענות, עם הבעיות, עם החסרונות, עם התשוקות, ולהתפלל. זאת אומרת, שלפני שאתה מגיע לתפילה אתה חייב לעשות כל מיני פעולות לחיבור, להשגה, להבנה, ואז תראה כמה שאתה לא מסוגל, לא יכול, לא משיג, חלש אופי, חלש להתעורר, וכן הלאה, ואז יהיו לך כל היסודות לתפילה, ואז תוכל לבוא לבורא ולבקש, להתחנן, שייתן לך כוח להתחבר עם החברים, לחשוב על המטרה, וכן הלאה.

שאלה: על מה בדיוק אנחנו צריכים להיות שמחים לפי מה שכתוב במאמר?

שאנחנו נמצאים בתהליך שהוא מקרב אותנו לבורא, ויכול להביא אותנו אפילו לדבקות בבורא, מזה אנחנו צריכים להיות שמחים, שאנחנו מתקרבים להשתוות הצורה, להשפיע לבורא.

שאלה: מה זה אומר להסתפק בחלק שלך, והאם אני צריך באמת להסתפק, או לבקש על משהו יותר גדול מזה?

אתה יכול לבקש על מה שאתה רוצה, רק קודם תברר האם הבקשה שלך היא בקשה שהיא תואמת לבורא, שאליו אתה פונה ומבקש, או לא.

הבורא ברא רצון לקבל, ברצון לקבל אין מה לבקש, והבורא בעצמו זה הרצון להשפיע, את זה אתה יכול לבקש, זה מה שאין לך, וזה באמת, אם חסר לך, תפנה אליו, זאת כל התפילה.

שאלה: מה הכוונה שאין לנו לתת עצות לבורא?

אל תגיד לו מה לעשות, אלא אתה יכול לבקש מה שחסר לך, אבל באיזה צורה ואופן שהוא ייתן לך עזרה זה לא עניינך. ועוד יותר מזה, ש"אם תיתן לי זה וזה, אז אני אוכל לעשות כך וכך", פניות כאלה הן לא מתקיימות.

תלמיד: זאת אומרת, שאני צריך לבוא בתפילה שלמה ומלאה.

אתה מבקש כי חסרים לך כוחות השפעה, אבל לא באיזה אופן ואיך.

שאלה: אני נגיד מבקש כוחות, אני נורא רוצה לישון, אני מבין שעכשיו אני אגנוב מחברי, אבל לפעמים אני רוצה עוד יותר לישון. מה צריכה להיות המטרה שלי בדוגמה הזאת?

שאתה מבקש מהבורא שייתן לך להתחבר עם החברים ולא להתנתק על ידי השינה. מה לא ברור?

תלמיד: ככה אני עוד יותר מתנתק.

יש לו חשבון משלו ואתה צריך לעשות חשבון משלך. אל תסתכל עליו, הוא עושה מה שצריך לפי התכנית שלו, אבל אתה צריך להתנגד או ללכת יחד עם זה, או להתנהג כמו שצריך להיות. אתה לא חייב להסכים עם הבורא שעושה לך כל מיני מצבים, אתה ממש יכול להיות כנגדו, ברוגז אליו, אם אתה מרגיש שאתה צודק אתה יכול. ככה אנחנו רואים בהרבה מקרים, ב"תהילים", בתפילות.

שאלה: בקטע הזה הוא מזכיר ביטול, אבל גם מזכיר את התכונה המיוחדת של ללכת בעיניים עצומות. מה זה אומר ללכת בעיניים עצומות?

שאני מצמצם את המלכות ומשייך את עצמי לבינה, לרצון להשפיע, לפעולות ההשפעה, זה נקרא "ללכת בעיניים עצומות".

שאלה: איך אדם יכול להיות בהודיה על משהו שהוא לא יכול לקבל או שלא יהיה לו?

אז הוא לא יכול להודות ובכל זאת יש לו אולי על מה להודות, שהוא יצא מסך כול המסה הכללית של בני האדם ונבחר לעבודת ה', אז על זה להודות, ועל כל מיני מצבים שהוא עכשיו עובר בדרך, שזה בכל זאת מצבים שמקדמים אותו למטרת הבריאה, גם על זה להודות. יש לו על מה להודות, רק שהוא רוצה גדולות, שיהיה לו גמר תיקון, התקדמות, להיות גדול.

אם אדם לא מרוצה ממה שהוא נמצא עכשיו סימן שהוא לא נמצא בקדושה, כי קדושה מתחילה מזה שמצמצם את עצמו, כמו שאנחנו עכשיו לומדים מה זה נקרא עיבור, ולכן זה מה שהוא צריך להבין, קודם כל לבקש על העיבור, ומעיבור והלאה, כשהוא ממשיך, זה יהיה נכון ובהתקדמות לקדושה.

שאלה: איך אפשר להגיע לחיסרון להשפעה?

על ידי קנאה, תאווה וכבוד.

שאלה: אמרת "אני מצמצם את המלכות ומקשר את עצמי לבינה". איך אנחנו עושים את זה יחד בעשירייה?

שאנחנו רוצים להתבטל כל אחד כלפי החברים, ובצורה כזאת לאט לאט ממעטים ברצון לקבל שלנו למען החברה, ומתקדמים לרצון להשפיע למען החברה. בזה נותנים דוגמאות זה לזה עד שהאור העליון פועל עלינו, למאמצים שלנו, ועושה בנו את התכונות האלה. כך אנחנו מתעלים ממלכות לבינה.

תלמיד: החיבור בינינו בעשירייה זוהי רמת בינה?

אי אפשר למדוד ככה ולהגיד, כי אין לנו בינתיים שום קנה מידה. אבל בעצם כן, במידה שאנחנו מסוגלים נכון להתחבר בינינו, אנחנו מגיעים לדרגת הבינה. כי כל אחד מאיתנו עוזב את הרצון לקבל שלו ופועל במשהו כדי להתחבר עם האחרים. אם אנחנו מסוגלים להתחבר בינינו על ידי הביטול שלנו, זו כבר דרגת הבינה, התחלת הבינה.

שאלה: יוצא בקטע הזה שיש שתי עצות סותרות, להסתפק במועט ולהתפלל על עבודה, זאת אומרת, לא להירגע. מה זה שני המצבים השונים האלו, ואיך אפשר מתוך העשירייה לעבוד עם שניהם?

במה ששייך לי, לרצון לקבל שלי, אני ממש דואג למועט רק כדי להתקיים, שזה לא יגונה ולא ישובח, וזה לא נחשב לקבלה. אם אני מקבל רק כדי להתקיים, לא חשוב לי שום דבר חוץ מזה, מעבר לזה, וכל הכוחות שאני רוצה לקבל יהיו בעל מנת להשפיע.

שאלה: איך אנחנו יודעים שאנחנו בקטנות הכי קטנה והאם זה בכלל משנה?

לא, אנחנו לא יכולים לדייק בקטנות הכי קטנה, כי כמה שאנחנו נעלה בדרגות הסולם כך הקטנות שלנו תקטן והגדלות כנגד זה היא תגדל. קטנות זה יהיה על מנת לקבל, שנוכל לבטל את עצמנו יותר ויותר ביתר דיוק, וגדלות בעל מנת להשפיע גם תגדל יותר ויותר, שנוכל להשפיע יותר.

תלמיד: איך אנחנו מזרזים את זה?

על ידי זה שלא עוזבים את הרעיון הזה יום ולילה.

שאלה: הרגע הזכרת שאנחנו צריכים לדרוש מהבורא ולא להסכים איתו, מצד שני אנחנו צריכים להיות בביטול המוחלט. מהו הגבול שזה לא יהפוך להיות לחוצפה אלא שזה יהיה הדבר הנכון?

אם אני לא משייך לעצמי כל מה שאני מבקש, אלא כל הבקשות שלי הן או כי אני צריך למלא את המנוע שלי כדי להתקדם למטרה, או שאני מבקש רצון להשפיע כדי להתקדם למטרה, אז כל הבקשות, כל התפילות שלי הן עבור ההשפעה ולכן אין לי כאן שום בושה.

שאלה: רב"ש כותב כאן על מדרגות הבינה ושהאדם מתקדם בעיניים עצומות, האם במדרגות הבינה נפקחות לו העיניים?

אפשר להגיד שכן.

תלמיד: מה זה אומר שהוא פוקח את עיניו?

זה עוד לא בשבילנו. הוא מתחיל להבין יותר מה זה נקרא להיות בהשפעה.

שאלה: אדם מבטל את עצמו לחברים, ואז מה בדיוק עולה לבינה, הרצונות שלו? זה עולם חדש בבינה, חברים יש להם בכלל רצונות אחרים.

לכן זה נקרא "עובר", שהוא מתבטל, מבטל את עצמו לדרגת בינה. בינה זה אמא.

תלמיד: אז מה זה נקרא "לעלות לבינה"?

לבטל את עצמו לבינה.

תלמיד: ואז הרצונות של האדם הם אחרים, הם חדשים, הם באים מתוך העולם שהוא מגלה שם. זה נכון?

כן.

תלמיד: זה נקרא שהוא העלה את עצמו לבינה?

בינתיים כן.

תלמיד: מה הצעד הבא אחרי שהאדם באמת מצליח להתכלל בחברים ולקלוט במה הוא יכול לעזור להם?

מתחיל לגלות הכול דרך הקשר שלו עם אמא בינה.

תלמיד: אני שואל מה הצעד הבא?

אחרי שמבטל את עצמו הוא נכנס לעיבור ומתחיל לחיות בתוך העליון, בתוך אימו, וכך להתקדם. זה כבר תשעה ירחי לידה.

תלמיד: הפעולה הזאת של להתבטל לחברים, ולהצליח להרגיש את מה שאמרת עכשיו, מרגישים אותה לשנייה וזה אחר כך נעלם, ופעולת העיבור נשמע שזו פעולה מתמשכת.

כן.

תלמיד: מה זה אומר, שאחרי שפעם אחת האדם הצליח להגיע לשם הוא פשוט נשאר שם וממשיך?

תנסה לעשות מזה פעולה קבועה, שאתה כל הזמן רוצה להיות רק בביטול כלפי העליון, ותבין שכל הדרגות הרוחניות הן מתפתחות למעלה מהדרגה הזאת. זאת אומרת, הן לא מבטלות את הביטול שלך כלפי העליון, אלא כולן גדלות, גדלות, על פני הנקודה הזאת.

תלמיד: וההרגשה הזאת שאתה כל הזמן נופל מזה וחוזר לזה, זה כי אני לא עושה את העבודה נכון, או שכך זה צריך תמיד להיות?

זה כך צריך להיות, מזה מתחילים את ההתעלות שלנו בסולם הרוחני, ואחר כך זה אחרת. יש בזה הרבה שלבים, מדורים וכן הלאה.

שאלה: אם אני עדיין לא מרגיש יכולת לבטל את כל הרצונות שלי ורק לתת, אז מה אני יכול לעשות? מה העבודה שאני צריך לעשות במקרה הזה?

להשתדל, כי זו הדרגה הרוחנית הראשונה. ככל שתשתדל לקיים אותה יהיו לך שאלות, פעולות, אתה לא תדע מה לעשות, ומתוך זה אתה תבין, מתוך מאמצים.

תלמיד: אבל כאן במקום להקטין את הרצון שלי קורה שהוא דווקא גדל, קורה דבר הפוך למרות שאני כן מנסה לעבוד על זה.

"כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". אם הרצון צריך לגדול הוא יגדל, אנחנו לא לזה צריכים לדאוג. אנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו בחיבור בינינו משיגים את התופעה החדשה שנקראת "השפעה הדדית".

שאלה: כתוב בתחילת הקטע שבחינת בינה זה שהוא שמח בחלקו. העניין הזה מבלבל, למה בבחינת בינה אני עסוק או אני שופט את המצב שלי לפי החלק שלי? אנחנו מתארים שבינה זו מחשבה ב- 100% על הזולת.

יש בבינה כמה מצבים. קודם כל אדם צריך לצמצם את עצמו, ושנית כל לברר איזה רצונות הוא יכול להקדיש לטיפול באחרים. לשייך לעצמו חברים, להעביר להם את הכוחות שיש לו, לעזור, לתמוך, כל זה שייך לבינה, וכך אנחנו נתקדם.

תלמיד: יש הבדל בין מה שנקרא בחינת בינה פרטית שלי לבין בחינת בינה שאנחנו מנסים להשיג בעשירייה?

כן, אבל אי אפשר כל כך לחלק בין זה לזה, אי אפשר, זה גם משתנה כל פעם. תכונת ההשפעה שבתוך האדם או לפני האדם, שהוא עובד או הולך להשיג, היא בינה.

שאלה: מה מרגיש האדם או העשירייה כשנכנסים לבינה?

שכל אחד וכולם יחד יכולים לבטל את עצמם ושמחים בזה. זה נקרא שמחליפים תכונת המלכות לתכונת הבינה.

תלמיד: מה מרגיש האדם או העשירייה כשנכנסים למצב כתר?

זה עוד לא בשבילנו, לא להתבלבל. אתם לא לומדים עכשיו איזה מדע שאתם יכולים לשאול על כל דבר שאתם נמצאים למעלה ממנו. במידה שאתם נכנסים לתכונות האלו, להרגשות האלו, אתם יכולים לשאול ואז יש תועלת מהשאלות.

שאלה: אתמול חבר שאל איך להידבק בבורא ואתה נתת המלצה לפנות לחברים לעזרה. אתמול פניתי לחברים ביקשתי לעזור לי כיוון שאני לא מצליח להידבק בבורא, שיעזרו לי להידבק בו ולהיות כל הזמן בפנייה אליו עבור החברים. מה הצעד הבא?

קודם כל להשיג את זה.

תלמיד: זה לא ברור. באופן מעשי איך הלאה? שוב לפנות?

ודאי, כל עוד אתה לא משיג את הדבר. איך, אתה עוזב את זה באמצע, פעם ראשונה שאלת וזהו? כך אתה מבקש מה שאתה רוצה? לכן לא מקבלים כלום.

שאלה: במשך היום מתעוררים בי רצונות בעוצמות שונות ולכיוונים שונים. איך אני מגיע למצב שאני שמח בחלקי, כי ברגע שמימשתי רצון, הבורא נותן לי רצון עוד יותר חזק.

כך כל הזמן אתה עולה במדרגות, וכך כל הזמן אתה מתעלה ומתעלה יותר ויותר.

תלמיד: אז להיות שמח בחלקי זה נקודתי באותה השנייה שאני התגברתי?

כמו כל מצב ומצב רוחני, הם כולם מתחלפים ועל ידם אתה עולה, אתה יותר ויותר מברר הבחנות יותר ויותר נעלות.

שאלה: איך אנחנו נצליח לעבוד בתוך עשירייה בלי עליות גבוהות ונפילות קיצוניות, אלא במנות קטנות כאלה?

ברוחניות יש לך עליות וירידות כל כך גדולות שאתה לא מתאר לעצמך. אבל צריכים להיכנס לשם ואז יהיה לך הכול, אל תדאג, יהיה לך אקשן.

שאלה: אני שמעתי אותך אומר שאנחנו צריכים להרגיש בקשר בינינו את תכונת ההשפעה. מה זה להרגיש את תכונת ההשפעה? אם אני ניגש לפעולה מול החברים, לדוגמה פגישה, האם אני עובד כלפי זה שאני רוצה להרגיש את החברים, את הקשר בינינו, או שאני מכין סביבה שבה אחזק את הקשר בינינו?

להרגיש פעולת ההשפעה זה נקרא שאני מוסר את עצמי לעשירייה ורוצה לעזור להם בכל וכל. ואז כתוצאה מזה אני מתחיל לגלות לאיזו מידת קשר עם הבורא אני הגעתי.

תלמיד: אם נגיד אנחנו מכינים פגישה, אני מגיע עם מטרה לחזק את הקשר בינינו, לקרוא איזה מאמר, באיזו כוונה כל חבר צריך להיות, כי אנחנו עושים פעולת חיבור לחיזוק הקשר בינינו.

אני לא מבין על מה אתה שואל. אנחנו כל הזמן דנים בשאלות האלה ואתה כאילו נפלת עלינו ומתחיל לשאול מחדש.

תלמיד: איזו הרגשה יש לנו בחיבור, מה אנחנו צריכים להרגיש בחיבור הזה כשאנחנו עושים פעולה?

בכל פעולה צריכים להרגיש מה שמבקשים, למה שמצפים, בכל פעולה משהו אחר. אני לא מבין אותך. אתה צריך לברר דברים בצורה יותר מדויקת ולעבור על כל הפסוקים שאנחנו לומדים כמה פעמים וללמוד אותם ממש עם עיפרון ולברר כל מילה.

שאלה: איך אפשר להעביר כוח לחבר בעבודה רוחנית?

על ידי זה שאתה חושב עליו, שאתה מתפלל עבורו.

שאלה: איך אני יכול להיות שמח בחלקי אם חסר לי חיבור?

יש לך סיבה לפנות לבורא ולבקש מה שחסר לך, ומזה אתה צריך להיות שמח שיש לך סיבה לפנות לבורא.

קריין: נקרא שוב קטע 25.

"בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה. ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם".

ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות.

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, לבטל את עצמו, שלא רוצה שום שינוי בעצמו אלא רק מהבורא, ומוכן לבטל את עצמו לכל פעולת הבורא שיעשה עליו, מה שהבורא רוצה, פשוט משחרר את עצמו מכל וכל. אז הוא יכול להתחיל להרגיש איך הבורא פועל עליו, וזה נקרא שנכנס לעיבור.

שאלה: בקטע הקודם הוא אומר שאנחנו צריכים לבקש עזרה מהבורא כדי לנצח את מלחמת היצר. מה זה המצב הזה, מהן ההפרעות שהיצר גורם בעבודה הרוחנית? אני חשבתי שהיצר בדרגת חי ולא מפריע לי לעבודה רוחנית.

אם היצר לא מפריע בעבודה רוחנית, אז איך אתה תעשה עבודה רוחנית אם לא היצר שלך? כתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזיר את היצר הזה מרע לטוב, למוטב". אז ודאי שאנחנו צריכים את היצר. הרצון זה הדבר היחידי שיש לנו, חוץ מרצון אין כלום בטבע. דומם צומח, חי, מדבר, ובכל אחד ואחד, השוני בינו לבין האחרים ומה שמאפיין את כל אחד ואחד זה הרצון שלו, לפי העצמה, לפי הסגנון. רק רצון, אין לנו שום דבר חוץ מרצון. ואם אתה מסתכל על כל הבריאה היא רק רצון לקבל בלבד.

שאלה: אם הבורא זרק אותי לבית הכיסא, איך אני יוצא משם?

איך אתה יוצא משם? רק על ידי תפילה. לנו אין שום כלים ביד מכאן ועד גמר התיקון חוץ מתפילה. אין חוץ מתפילה. לכן כתוב "הלואי שיתפלל כל היום". רק פנייה לבורא שיעזור לי, שיעשה כך וכך. רק ביטול ותפילה.

תלמיד: כלומר, אני כלפי הסיטואציה הזאת לא אמור להתבטל, אלא אני אמור לבקש מהבורא שיוציא אותי מהמצב הזה.

כן, אתה אמור כל הזמן להיות בתפילה, לבקש שהבורא יוציא אותך מהמצב הנוכחי למצב יותר גבוה.

שאלה: בין עיניים פקוחות לעצומות עלינו ללמוד לאהוב כל חבר?

נכון לחלוטין.

שאלה: במהלך היום הביטול זה משהו דינמי שכל הזמן משתנה.

נכון.

תלמיד: ולפי הקטע הזה האדם צריך ללכת בעיניים עצומות. האם זה נכון שאנחנו כל הזמן צריכים להיות כל הזמן בהרגשה של התנגדות?

תלוי במי ההתנגדות. אם אני מתנגד לרצון לקבל שכל הזמן רוצה להתנפל ולשלוט עליי, ואני מתנגד לו ורוצה לקפוץ לבורא, להיתפס בו כמו תינוק שמחזיק באימא וכך להיות יותר ויותר דבוק אליו, אז יש כאן עבודה של ניתוק מהאגו שלי וחיבור לרצון להשפיע שבטבע הכללי. כך אני צריך כל הזמן להיות בפעולה כזאת, עד שאני נכלל בתוך הבורא כמו עוּבר שחודר לתוך דופן הרחם ואז מתחיל להתפתח.

תלמיד: כשאדם מבין שההתנגדות הזאת היא למעשה מגיעה מהבורא והוא מצדיק את זה ומחבק את זה, האם זה אומר שהוא יצא מהביטול?

לא, הוא צריך לעבוד, הוא צריך לדעת איך הוא עובד בשני הקווים. מצד אחד רצון לקבל בא מהבורא ואני צריך להתגבר ולהתנגד לו, ומצד שני אני פונה לבורא ומבקש רצון להשפיע שיהיה מעל הרצון לקבל, וכך אני מתקדם זה על פני זה. ככל שאני רוכש יותר רצון להשפיע, בדרך כלל מוסיפים לי יותר רצון לקבל וכך אני מתקדם.

שאלה: לבטל את עצמי ולאפשר לבורא להשפיע עליי איך שהוא חושב נכון, הכוונה היא להרגיש מהעשירייה כגוף אחד?

נכון מאוד.

שאלה: אמרת שכל העבודה שלנו בהכנה עד גמר התיקון היא עבודה בתפילה. האם נכון לתאר שכל פעם אפילו בנקודה קטנה של ביטול, לרגע העבודה היא הודאה והסכמה, ולאחר מכן במדרגה חדשה שוב תפילה?

גם הודאה והסכמה זה חלק מהתפילה. תפילה היא דבר מאוד מורכב, בכל מה שאתה פונה לבורא זה נקרא תפילה.

שאלה: מה עוזר להחזיק בייסורים ותשוקה?

ישנה תקופה שאדם מאוד מרוגז, שהוא מאוד לא מרוצה, עם הרבה טענות. אחר כך זה עובר. העיקר בכל זאת להיות סבלני. כי אין ברירה, אנחנו חייבים לעבור את כל המצבים שהבורא מפיל עלינו.

שאלה: איך לזהות את פעולות הבורא?

מאוד פשוט. יש לך חמישה חושים, כל מה שעובר עליהם זה פעולות הבורא.

תלמיד: אם כל המציאות זה הוא, אז אנחנו צריכים להתבטל לגמרי לכל.

לא לכל המציאות, אלא לגורם של המציאות, לשורש המציאות, אליו אנחנו צריכים להתבטל.

שאלה: אני מבין שלהיות שמח אפשרי אם האדם הולך בדרך ה'. אבל רוב הזמן נסיבות חיצוניות מונעות מהאדם מלבצע את העבודה. האם זה בגלל שאין לו מספיק תפילה או שאני צריך להגיד שהכול מגיע מהבורא, ולהמשיך את החיים שלי בצורה כזאת?

לא. אתה לא יודע מה מגיע מהבורא, למה ואיך. הבעיה היא שכן הכול מגיע מהבורא, אבל איך אתה רואה את זה, זה כבר תלוי בך. זה תלוי עד כמה אתה קשור לעשירייה, כמה אתה לומד וכן הלאה. זאת אומרת, הקליטה שלך למה שהבורא עושה היא תלויה בך. ולכן אל תגיד "שהכול מלמעלה, ואני בכלל לא עשיתי כלום ולא עושה שום דבר", לא. אתה חייב לסדר את עצמך נכון לכיוון הבורא, כך שאתה תבין ותרגיש בדיוק את מה שהוא רוצה לשלוח לך, לתת לך. רק בצורה כזאת.

קריין: קטע 26.

"ואחר שכבר השגתי את הלבוש של אהבה, תיכף מתחילים לזרוח בי נצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחברי, ונדמה לי שעיני רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם פי מדבר אתם, הידיים מחבקות והרגלים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עמם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חברי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חברי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיני שאין שום מציאות בעולם רק אני וחברי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים."

(הרב"ש. אגרת ח')

שאלה: אנחנו לומדים שביטול זאת הפעולה הראשונה והיא תנאי לכל שאר הפעולות. קודם יש ביטול, אחר כך יש חיבור וכן הלאה.

ודאי.

תלמיד: ובציטוט המרגש של רב"ש, פתאום רואה שכאילו קודם יש חיבור ואהבה ועוד מלא פעולות, ורק בסוף ה"אני" מתבטל.

זה מצידו. הוא משתדל, מנסה, וכשהוא מגיע לזה שיש איזה קשר ביניהם, אז הוא מתפעל מזה ומכריז. אתה רוצה שהוא קודם יגלה שיש קשר? על הקשר צריכים לעבוד.

תלמיד: מה זה הביטול שצריך להיות בהתחלה ומה זה הביטול שהרב"ש משיג בסוף?

זה משהו אחר. ביטול שצריך להיות בהתחלה, שאני מבטל את עצמי כדי להתחבר עם החברים בכל וכל, כמה שרק אפשר, בכל ההזדמנויות, ובזה אני עובר ומגיע דרך כל מיני מכשולים. ואז אני מגיע לביטול האמיתי, שאני באמת מתבטל ואז אני אומר, "רק החברים", כי אז אני מבטל את עצמי. בהתחלה אני משתדל לבטל רק את ההפרעות שיש בינינו, אבל כשההפרעות כבר מתבטלות, אז אני רואה שאין "אני" אלא חברים. ואז בהחלטה הזאת, ברצון הזה, אני מתחיל לקבל הפרעות מהבורא שהוא עושה ממני עיבור.

זו בדיוק דרגת הבינה. כשמלכות עולה לבינה, אנחנו מבטלים מבטלים מבטלים את עצמנו עד שיש ביטול, זו כבר דרגת בינה ומתחילים להרגיש את תכונת ההשפעה.

שאלה: הוא כותב "ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו". אם אפשר קצת לפרש את זה בבקשה?

הוא מתחיל להתעלות למעלה מכל מיני הבחנות גשמיות. הוא מפסיק לראות פרצופים של חברים, כלום, אלא רק הקשר הפנימי יותר ויותר מתגבר ביניהם. וזה מחבר אותם יחד לגוף אחד.

תלמיד: מה זה אומר כמה פרסאות?

אתה צריך לדעת בדיוק מה זה פרסה?

תלמיד: לא. בפרצוף רוחני כאילו יש פרסא. אבל מה זה כמה פרסאות?

שהמרחק בינו לבין החברים הוא רגשי. אם יש מישהו שנמצא רחוק, אז כביכול יש לי אליו פחות הרגשה, הבחנות מאשר מישהו שנמצא לידנו כביכול, אם אנחנו משתמשים בחושים גשמיים, גופניים. אבל אם אני רוצה להשתמש בחושים רוחניים, "כאיש אחד בלב אחד" כמו אימא כשהילד שלה נמצא רחוק ממנה, אז רוצים לבטל את המרחקים הגשמיים וברצון שלנו הם באמת מתבטלים.

במה הם מתבטלים? שאנחנו מתעלים למעלה מהם להבחנות, לרגשות רוחניות. מדרגת מלכות לדרגת בינה, ואז הקשר בינינו הוא לא במישור הגשמי, הוא כבר נמצא במישור הרוחני. ואז אני מרגיש שכל החברים עומדים בליבי, ואני נקשר אליהם ואין מרחק בינינו.

שאלה: מה זה, על מעשיי הפעוטים?

חשבונות אגואיסטים למיניהם שיש לכל אחד. אנחנו מסתכלים אחד על השני, ההוא יותר יפה, ההוא יותר חכם, ההוא יותר ככה וככה, ועושים חשבון לפי כל מיני תכונות. אלו מוצאים חן בעיניי, ואלו לא מוצאים חן בעיניי, ולפי זה אני קובע את המרחק ממני לכל חבר וחבר, וזה לגמרי לא נכון, זה לפי הבחנות של העולם הזה.

אם אני אומר שהחבר כך נברא על ידי הכוח העליון, ואותו כוח עליון הביא אותו אלי שאני אתחבר עימו ואגלה את הכוח העליון בינינו, אז אני חייב לקבל אותו כהמושלם ביותר.

שאלה: מה ההבדל במצב בין כשאני והחברים קיימים במציאות לבין שרק החברים קיימים במציאות?

זה הבדל גדול מאוד, למרות שעדיין לא מורגש בנו. אם אני והחברים קיימים במציאות, אז יש כאן אני, שהם כביכול סביבי. ואם אין אני אלא רק חברים, זה נקרא שאני מתבטל כלפיהם. זאת אומרת, תלוי כאן מי מתבטל כלפי מי. או אני כביכול מבטל את החברים ומקרב אותם אלי או שאני מתבטל ומדביק את עצמי אליהם.

שאלה: לפעמים ההרגשה היא שהאדם עושה את העבודה הרוחנית לריק, והאמונה בה' פוחתת. איך ניתן כל הזמן להחזיק באמונת ה'?

להשתדל להיות בקשר כלשהו עם החברים, כי מזה אתה תמיד תקבל חיזוק. האדם לא מקבל חיזוק וכוח והבחנות לבד, הבורא מסתכל על העשירייה. ואם אנחנו לא מקבלים נכון בכל רגע את הפנייה שלו אלינו דרך העשירייה אז אנחנו טועים, אנחנו לא מבינים אותו. זאת אומרת, אני חייב בעצם קודם להשיג קשר עם העשירייה ואחר כך לצאת לקשר עם הבורא. כמו שכתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". וכך לעבוד. גם לקבל ממנו בצורה כזאת וגם לפנות אליו בצורה כזאת, הכול דרך העשירייה, שזה המתאם ביני לבין הבורא.

שאלה: האם ביטול מלא וצמצום מלא, זה אותו דבר?

צמצום זו כבר עבודה טכנית וביטול זו עבודה רגשית ויש ביניהם הבדל. אנחנו נתקדם בעוד כמה שיעורים לפנינו, אנחנו נתחיל לדבר על העיבור בצורה טכנית. אז נפתח גם את "תלמוד עשר הספירות" ב"הסתכלות פנימית" חלק י' ועוד כל מיני דברים, נתחיל להתקרב להביע את עצמנו

במונחים טכניים, שיהיה לנו יותר קל. אז תהיה לנו שפה יותר גמישה, יותר עשירה. זה יהיה. בשבוע הבא אנחנו כבר נתחיל. הכול לפי התוכנית, אל תדאגו.

שאלה: מה זה ההישג של לבוש של אהבה?

אנחנו צריכים לעשות צמצום, מסך ואור חוזר על הרצון לקבל. שבמקום הרצון לקבל הוא ייראה כאהבת הזולת.

שאלה: בקטע הוא רושם, "בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף." מה הכוונה "ללכת עד הסוף"?

לפי איך שאדם מבין. אין לזה שיעור, אין לזה מידה איפה הסוף, אלא לפי הגבול של האדם. כל הרצונות, כל המחשבות, כל מה שיש לו, כל הכוחות, הוא מוכן לחבר אותם ובכולם רק להתקדם למטרה, לביטול עצמו ולדבקות בבורא. ודאי דרך העשירייה.

תלמיד: זאת אומרת שמידת "ללכת עד הסוף" תלויה ברצון האדם.

ודאי, הכול תלוי ברצון האדם.

שאלה: האם החברים שווים בעולם הגשמי או בעולם הרוחני?

אף אחד לא שווה לשני, כולם שונים, מאוד שונים. כמה שמתקדמים יותר רואים שההבדלים עצומים, כל אחד הפוך מהשני. ברוחניות ככה זה, כי ההבחן אפילו הכי קטן שיש באחד כלפי השני הופך את כל הבחינות שלו, ההבחנות שלו, הפרצוף שלו למשהו אחר.

שאלה: כשאני מתמוסס בחברים אני מפסיק להרגיש את עצמי או שאני רוכש את הנקודה שלי?

מי שמתבטל בחברים מקבל מהבורא כל מיני הבחנות חדשות, יכולת חדשה, והעיקר זה הצורה החדשה. בזה אנחנו בונים מעצמנו עובר שגדל וגדל וגדל. לפי מה הוא גדל? לפי הביטול שלי כלפי החברים וכלפי הבורא, שזה בעצם אותו דבר, רק זה פרטי וזה כללי.

שאלה: אגרת ח' של רב"ש זה מאמר מרשים מאוד שמתאר את כל השלבים הרוחניים שאותם עובר האדם. איך אני יכול להעביר את ההרגשה הזאת לעשירייה שלי?

אתה צריך להשתדל להגיע לרגש כזה שאתה תנער אותם, שתוכל להשפיע עליהם, שיתרגשו ממך. תשתדל.

שאלה: כתוב, "לאחר שכבר רכשתי את כיסוי האהבה", זאת אומרת האדם מגיע לביטול אחרי שהוא כבר הגיע לאהבת חברים?

לא, הוא מעביר את זה בצורה כזאת, "אחר שכבר השגתי את הלבוש של אהבה, תיכף מתחילים לזרוח בי נצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע", זה כבר תוצאה מזה שהשיג את האהבה. "ונדמה לי שעיני רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם", הוא כולו מתפעל כבר מזה שהשיג את דרגת האהבה. הכול תוצאה מהשגת האהבה, חיבור כזה עם החברים שנקרא "אהבה". זו דרגת החיבור הגבוהה ביותר.

תלמיד: אז דרגת האהבה היא הדרגה הגבוהה ביותר, ורק לאחר מכן הוא יכול להגיע לביטול עצמי, כיוון שבסוף כתוב "ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי"?

זה בדרגות. אבל בזה שהוא מרגיש עד כמה האהבה שורה בינו לבין החברים זה עוזר לו להגיע גם לדרגה אחרונה של החיבור, ששם הוא מאבד לגמרי את "האני" שלו ורק נכלל בכל החברים. בזה הם הופכים להיות פרצוף רוחני שיכול להתקיים בפעולה רוחנית "כאיש אחד בלב אחד". ואז ממש נכנסים לקשר הדדי עם הבורא, וכמו שאנחנו לומדים כבר בתלמוד עשר הספירות, שמקבלים בעל מנת להשפיע לפי דרגות העביות וכן הלאה. עוד נתקדם לזה.

שאלה: האם הנטייה להתמקד בנקודה שבלב שהחבר קיבל ולא לשים לב לצורות החיצוניות, איך שהוא נראה כמו שאמרת, הצורות האגואיסטיות שמתגלות לי, זה מימוש הביטול בפועל?

זה מימוש וביטול בפועל, נכון אמרת.

שאלה: האם אפשר להגיד שהביטול בעשירייה זה חומר הדלק לחיבור, ואיך אפשר להעלות את הרגישות בין החברים בעשירייה?

על ידי "איש את רעהו יעזורו". אתם צריכים לדבר על זה ולהתפלל לבורא שהוא יבטל את המחיצות ביניכם.

שאלה: האם המצב הזה שאנחנו מנסים לבנות זה משהו שאנחנו צריכים לחדש בכל רגע ורגע, או שזה משהו שכבר יש לנו?

אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג לקיום החיבור והגברת החיבור בינינו עם כל הפרטים ששייכים לזה, ביטול ועוד.

שאלה: לא הבנתי את ההסברים שלך בקטע הזה, מכתב 8 של רב"ש. המכתב הזה, האם זה תיאור של מצב העובר ותיאור הדרגתי של כל השלבים? מה בדיוק המצב הזה שמתואר כאן?

אתה לא יכול לענות על כל דבר ודבר. יש דברים שאנחנו לומדים כדי להתפעל מהם. רב"ש כותב את זה מתוך זה שהיה רחוק מהתלמידים שלו וכך הוא מתפעל, שמשיג את תחילת האהבה ואחר כך יותר ויותר ויותר. ואז הוא מגיע למצב שהוא כבר כאילו נמצא יחד איתם, ועוד יותר מאשר יחד איתם, בתוך ליבם. זה מה שהוא רוצה להגיד.

קריין: קטע 27.

"בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא, היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצוניות של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע. ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל האיברים של האדם. וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו להקדושה."

(הרב"ש. אגרת י"ח)

שאלה: האם קול ה' מגיע לפני או אחרי הביטול?

לא, לפני ביטול אתה לא יכול לשמוע. במה אתה שומע? אתה שומע את הקולות מלמעלה בתכונת ההשפעה, בבינה, שנקראת "אוזן". בינה נקראת אוזן. אז אתה שומע, כשאתה מגיע לדרגת השפעה, דרגת הבינה. ואז אתה שומע את קול ה'.

תלמיד: מה זה בדיוק קול ה'?

קול ה'? אתה מתחיל להרגיש שהוא מדבר אליך ודווקא בדרגת השפעה שאתה קשור אליו, וכבר יש ביניכם קשר אישי ורק אליך הוא מדבר. ומתוך זה כבר יש לך כוחות, הבנה מה לעשות הלאה. אם השגת את כוח הבינה בדרגת השמיעה אז כבר אתה יכול להיות מקושר עם הבורא בצורה כזאת. יש לך מצד אחד אפשרות להתחבר ואפשרות לשמוע. זאת אומרת הדופן שיש לך בתוך האוזן, הממברנה שיש בתוך האוזן ושהיא מגיבה לגלים, שאתה רוכש אותה ומעמיד אותה, זה מסך, זה עוזר לך להיות בקשר עם הבורא בדרגת הבינה. זה כבר קשר טוב, קשר גבוה.

ישנם אנשים, מקובלים, הם בדרך כלל נקראים נביאים אבל לאו דווקא, שאומרים, "אני שומע", "הבורא אמר לי". ויש כאלה שהשיגו את זה בראייה, בעיניים, שאמרו "אני ראיתי". "אני שמעתי", ו"אני ראיתי", אלה שתי דרגות בינה וחכמה שיש לנו בהשגת הבורא.

שאלה: גם אני רוצה להתרגש כמו שרב"ש התרגש, העביר את הרגש שלו מהטקסט. איך מסירים את עורלת הלב הזו, את הכיסוי, איך עושים את זה?

רק על ידי התפילה. אין שום דבר שיכול לעזור לך. רק אם אתה פונה, אחרי מאמצים עם החברים, שיהיה לך עם מה לפנות, "אתה רואה, זה אני לא מצליח, וזה עשיתי ולא מצליח, וזה וזה וזה", כשאתה תבוא אליו בטענה, "אני ניסיתי כל מה שאפשר בכוחי ולא הצלחתי, תעזור". אז אתה פונה אליו וסוף סוף זה מצליח.

תלמיד: התפילה יכולה להיות על הסרה של העורלה מהלב, כמו ברית מילה כמו שאומרים?

כן. בכל דרגה ודרגה יש לך אותה פעולה.

שאלה: האם צריך להיות מאמץ, תשומת לב לזהות בעשירייה פנייה תמידית של הבורא לכל חבר בעשירייה?

אם אנחנו משתדלים להיות בקשר עם החברה ובקשר עם הבורא וחוזרים על זה כמה פעמים ביום ובמיוחד בשיעור בוקר, אז זה קורה, זה קורה לכל אחד.

(סוף השיעור)