חוה"מ פסח תשפ"ג

שיעור צהריים 09.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

וייזעקו ותעל שוועתם – קטעים נבחרים מן המקורות

"וייזעקו ותעל שוועתם". במה היינו קודם, מישהו זוכר?

תלמיד: ביד חזקה.

ביד חזקה של מי? של הבורא. איך מהיד החזקה של הבורא אנחנו מגיעים ל"ויזעקו ותעל שוועתם"? הוא לוחץ עלינו ואנחנו כאילו לא מרגישים את העזרה.

תלמיד: אנחנו בכלל לא היינו פונים אליו אם לא היינו מרגישים את הלחץ הזה בינינו, זה מעורר אותנו לפנות לבורא.

בכל זאת יש לנו למי לפנות, לבורא, לצעוק לבורא, לבקש, לבכות לפניו, ואנחנו מרגישים שכנראה זה לא עובד. אנחנו צריכים להיות שמחים שיש לנו סוף סוף למי לפנות ושהוא יעזור לנו ויעשה כל מה שצריך, ומה קורה כאן?

נראה מה כותב לנו בעל הסולם.

קריין: "וייזעקו ותעל שוועתם", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 1.

""ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם" (שמות ב' כג). זאת אומרת, שכל כך היו סבלו יסורים, עד שאין באפשרות לנשוא אותם. וכל כך הפצירו בתפילה עד "ותעל שועתם אל אלקים"."

(בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")

למה כשמת מלך מצרים נעשה להם רע כל כך, כך שצעקו, "ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלקים, מן העבודה"? מה קרה? לא יודעים, לא ברור. למה כשהם הגיעו לזה ש"וימת מלך מצרים", אז דווקא "יאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה", וכש"ימת" בהם "מלך מצרים", אז "וישמע אלוקים את נאקתם"?

תלמיד: מלך מצרים, הרצון לקבל, כשהוא נעלם מאיתנו, כשהוא מת, אז נעלם כלי, וכלי חדש צריך להיווצר. בדרך הזו אין אור, אין עונג, יש סבל, ובסבל הזה יש בקשה לטבע חדש. ורק אם אנחנו מתפללים נכון, מבקשים נכון, אז מקבלים את הכלי חדש.

תלמידה: מת מלך מצרים ומחפשים מלך חדש שהוא בעצם הבורא, פונים לבורא כמלך במקום פרעה.

תלמידה: נראה לי שהמלך הקודם כאילו נתן 'פור' כדי שאפשר יהיה לבנות כלי.

אפשר כך לחשוב.

תלמידה: אולי הם איבדו את האמונה והתפנה מקום ועדיין אין ביטחון בבורא, אבל פרעה כבר מת בעיניהם.

כלומר הם לא יכולים לעבוד בלי פרעה. בסדר, בכל תשובה יש משהו.

תלמידה: הם איבדו את כל מה שהם השקיעו בו עד עכשיו, את כל השורשים שלהם, את כל ההדרכה, את כל הטעם שהיה להם בחיים.

בסדר.

תלמידה: מלך מצרים כנראה עזר לישראל להתקדם. כשאין מלך הם מתחילים ממקום ריק, אין להם כלום ברגשות שלהם, יש ריקנות.

תלמידה: מצרים זה הרצון לקבל, הם עוד לא יצאו ולכן אין להם כלי השפעה שבהם ירגישו את ההשפעה, ולכן הם הפסיקו להרגיש.

ויזעקו, ויצעקו.

תלמיד: כוח פרעה בעצם הוא כוח הבורא, זה אותו הדבר. הבורא לא יכול לעשות שום דבר, הוא צריך כאילו להחליש את פרעה עד שהוא מת, ואז יש מקום בשבילנו להתקדם ולברוח ממצרים. עכשיו יש לנו את הכוח לברוח כשהוא מת, כי הוא נחלש עד כדי כך שאנחנו יכולים לברוח.

בסדר גמור.

קריין: קטע מספר 2.

"אלו אנשים שרוצים ללכת בדרכי ה' על דרך האמת, המה רואים, שתמיד הם עושים רע, והם צועקים לה', שיושיעם לצאת מהמצב של רע. וכל מה שהיה ביכולתם לעשות ולא יכולים להשתחרר מהרע, על דרך שפירשו ביציאת מצרים, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שוועתם אל ה'", והוציאם ממצרים."

(הרב"ש. 584. "פני ה' בעושי רע")

שאלה: מה זה שהם עושים רע, גורמים לרע?

הם מרגישים שהם עושים את הרע, הם רואים שהם רעים, שהם אגואיסטים, לא מתחברים עם אחרים, חושבים רק על עצמם. זה נקרא שהם עושים רע. הם מגלים את זה בעצמם. ואז הם צועקים לה' שיושיעם לצאת מהמצב של הרע, הם צועקים שהבורא יוציא אותם מהרע הזה, שיפסיק את הרצון לקבל שצועק בהם ומפעיל אותם, והם כמו מריונטות נפעלים על ידי האגו שלהם, הרצון לקבל, אלא הם רוצים להשתחרר מזה ולפעול בעצמם, להיות חופשיים.

תלמיד: למה דווקא בצורה כזאת כתוב שהם עושים רע?

כי היצר הרע, הרצון לקבל לעצמו פועל בכל אחד מהם, ולכן הם נקראים ''עושי רע''. כמו שאנחנו כאן, כל דבר ודבר שאנחנו עושים, לפני כל פעולה, כל תנועה, כל מחשבה, הכול נפעל על ידי האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו. זה הטבע.

תלמיד: כתוב בקטע הקודם שהיו להם ייסורים גדולים שלא יכלו לסבול, ובקטע האחרון כתוב שהם עושים את הרע, האם זה אותו הדבר?

לא. לפני כן הם הרגישו שהם עושים רע וזעקו לה' מן העבודה, וכאן לא. הם רואים שהם עושים רע, "המה רואים, שתמיד הם עושים רע, והם צועקים לה', שיושיעם לצאת מהמצב של רע. וכל מה שהיה ביכולתם לעשות ולא יכולים להשתחרר מהרע, על דרך שפירשו ביציאת מצרים, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שוועתם אל ה'", והוציאם ממצרים." בקטע הזה ברור שהם רעים, ברור שהם נמצאים בעל מנת לקבל, ברור שרק הבורא יכול לעשות להם את הטובה הזאת ולהוציאם ממצרים וכך הם ממשיכים לבקש.

שאלה: למה במקרה הראשון הם צועקים מתוך הייסורים שהם לא יכולים לסבול, ובמקרה השני מזה שהם עושים את הרע?

מה יותר גרוע?

תלמיד: שאני מרגיש רע.

לא. אם אני מרגיש רע ואני מבקש לברוח מזה, זה מפני שכואב לי, ואם זה לא שאני מרגיש רע אלא אני פשוט רוצה לצאת מהרע, לא לשרות בתוך הרע, זה דבר אחר לגמרי. כלומר, האם אני לא אוהב את הרע או שאני לא אוהב את הכאב שגורם לרע.

תלמיד: אני מרגיש ביחס לחברים שאני גורם להם רע?

זו כבר השלכה מתוך זה.

שאלה: מה הייתה התפילה שהבורא שמע ועזר להם ביד חזקה?

מפני שהם רצו לצאת משליטת הרצון לקבל, זה מה שעזר להם, ואז הבורא שמע והוציא אותם ממצרים. לפני זה היו להם במצרים דווקא חיים טובים, לא היה שום דבר רע, פרעה התייחס אליהם טוב, לא הייתה שום בעיה.

תלמיד: בזמננו אני רואה שאנשים עדיין לא יוצאים ממצרים.

ודאי שאנחנו במצב יותר גרוע מהמצב שבו היו בני ישראל במצרים.

תלמיד: מה נעשה?

ניכנס לחיבור בינינו עד שנרגיש כוחות שלא נותנים לנו להתחבר ואותם הכוחות נכיר ככוח פרעה שאומר שאתם תעבדו בעל מנת לקבל ואני לא אתן לכם לצאת לעל מנת להשפיע. אנחנו עוד לא במצרים. מצרים לפי ההגדרה זו עבודת פרך, עבודה נגד הרצון לקבל, נגד האגו שלנו, אנחנו עוד לא בזה. אנחנו עוד לא מגלים את פרעה, עוד לא מרגישים שיש איזה כוח שמפריע לנו להתחבר, אין דבר כזה.

תלמיד: איך אני אגיע לתפילה?

קודם כל, להתפלל אתה יכול גם עכשיו. השאלה על מה להתפלל? האם אתה צריך חופש מהרצון לקבל, מפרעה, האם אתה חייב לצאת מהסביבה שמחייבת אותך להיות ברצון לקבל שנקרא "מצרים"? הכול תלוי במה שאתה מרגיש, במה שאתה מגלה.

שאלה: אתה אומר שאנחנו לא מגלים את הבורא, את פרעה, זה אומר שאנחנו צריכים לברר את הכוח האחד והמדויק?

אנחנו רוצים לברר אם יש משהו שמפריע לנו להתקרב בינינו ומאיתנו לבורא.

תלמיד: אנחנו צריכים לדבר על זה או שזו עבודה עצמית?

זו עבודה פנימית של האדם, אבל אנחנו יכולים לדבר על זה בקבוצה.

תלמיד: באילו מילים אפשר לדבר על זה? איך לברר את זה יחד?

איך שאתה רוצה. בעצם בקבוצה עם החברים, בתנאי שזו קבוצה נכונה, אמיתית, יציבה, אין סודות. הלב פתוח, לב אחד.

תלמיד: אפשר להגיד שאנחנו מתקרבים לעבודה הזאת?

יש כאלה שכן, יש כאלה שעדיין לא.

שאלה : שאלתי אותך לא מזמן, "למה אני מרגיש שאני לא מקבל את תמיכתך", ואתה ענית שאני לא דורש את זה מספיק. אני מרגיש שאני תמיד דורש, אתה יכול לתת עצה איזו פעולה בדיוק לעשות?

רק דרך הבורא. הבורא נמצא בין כולנו, זה כמו ים שאנחנו נמצאים בתוכו ולכן אתה לא יכול לפנות ישירות לחבר, לכל אחד ואחד, כי על אף שאנחנו לא מרגישים את זה, בינינו נמצא הבורא. ולכן אם אנחנו רוצים יותר מזה להתקשר בינינו ולהיות כלולים כגוף אחד, אנחנו צריכים לפנות לבורא. אנחנו חייבים לפנות אליו, ולכן לפנות ישירות אליי או למישהו אתה לא יכול. גם כשאנחנו פונים אחד לאחר, מפני שאנחנו נמצאים ברמה כזאת גשמית, אנחנו לא מודעים לכך, אבל בכל זאת אנחנו פועלים דרך הבורא. זו מערכת שקושרת את הכול.

תלמיד: איך אני דורש את זה בצורה הנכונה?

ככול שאתה נמצא בתוך הלב שלך ורוצה להיות בתוך הלב של החבר זה אומר שאתה דורש מלב אל לב, וכל זה פועל ומתקבל בהדרגה.

שאלה: יוצא שישנה תפילה מהאגו שלי שמרגיש ייסורים וזו אולי הכנה לתפילה, וישנה תפילה שאני מבין שאני ברצון לקבל ואני סובל מזה. מהי תפילה אמיתית מבין שתיהן? כי יוצא שהבורא עונה לי רק כשאני מבין שאני בתלות ברצון לקבל שלי.

הבורא עונה במידה שאתה נמצא בנטייה לחיבור עם החברים.

תלמיד: אפשר להגיד שעלי לעבוד בעבודה כזאת קשה, ולחפש איך להגיע לתפילה אמיתית?

כן.

תלמיד: כלומר אין לך ממש תשובה לתפילה מסוימת, לאיזו צורת תפילה עלי להגיע בדיוק.

אני מסביר לך, שאם אתה רוצה להתחבר עם החברים ודרך החיבור עם החברים להגיע לבורא, אז אתה בסופו של דבר מגלה הצלחה. אין לי יותר מה להגיד.

שאלה: האם אפשר לומר שתכונת משה צריכה למעשה את פרעה כדי להצליח במשימתו?

אפשר להגיד כך, שתכונת משה היא המקשרת בין אדם שנמצא במשהו בדרגת פרעה לבין הבורא.

תלמיד: אז למעשה משה משתמש בכלים שנקראים "פרעה".

נגיד שיש בזה משהו, אבל לא שזה כך ממש. משה משתמש בכלים של פרעה, זה נכון, ברצון לקבל, אבל נברר את זה.

שאלה: האם ניתן לומר שפרעה לא קיים בכל אחד מאתנו כפרט, אלא רק בקשר בינינו?

כן. פרעה זה הקשר האגואיסטי שבינינו.

תלמיד: אנחנו מדברים על כך שכולנו רוצים להגיע לרוחניות, להשפעה, כולנו רוצים להגיע לארץ הקודש, אבל נראה לי שאנחנו לא כל כך בקלות מוכנים לאהוב את החבר ולהתבטל כלפיו. זה משהו שאנחנו שומעים כל הזמן, כל יום, על ביטול, אהבה, אז למה כל כך קשה בכל זאת להיכנס?

אתם מרגישים שאני לא כל כך יודע לענות על השאלות שלכם, השאלות הן צודקות, אבל אין מה לעשות איתן. אנחנו פשוט צריכים להמשיך ולבצע את עצות המקובלים, ואז לאט לאט נתחיל להרגיש איך הטבע השני, שהוא לגמרי לא נמצא בנו, מתלבש בנו ומעורר אותנו להשפעה, לחיבור, לאהבה. לפני שהוא מתלבש בנו אנחנו לא יכולים להרגיש שזה דבר מציאותי.

תלמיד: הגענו לכאן חברים מכל העולם, חברים מישראל. שמעתי חברים מדברים בישיבת החברים וחלקם אמרו, "אני לא מבין, אני לא מרגיש, אני לא רואה מה קורה, אני לא יכול להיכנס לזה". נניח שאני לא מרגיש, שאני לא מבין, אבל אני מגיע עם רצון פשוט להיות עם החברים כמו ילד קטן, ואני פשוט רוצה שהאור המחזיר למוטב יעבוד עלי ויערוך בי שינויים.

אבל כדי שאתה תעורר את האור הזה, אתה חייב להיות במשהו דומה לו, במה שאתה יכול -בקשר גשמי עם החברים, בלימוד, בהפצה, בכל מיני דברים שאתה מסוגל לעשות בחיים האלה בינתיים.

תלמיד: כלומר אנחנו צריכים להשקיע מאמצים.

כן. כתוב, "מה שבכוחך לעשות, תעשה".

תלמיד: אני רואה שכאן במרכז אנחנו עובדים עם החברים בפינוי זבל, בניקיונות, בלארגן את השולחנות, בתרגום. האם אפשר לומר שאלו הן ממש מצוות שאנחנו עושים יחד וזה מקרב בינינו?

זה מקרב מאוד. זה מאוד חשוב. זה יותר חשוב מאשר הייתם יושבים ולומדים מהספרים שלנו. אם אתה עושה משהו למען החברים, אז זה יותר חשוב.

תלמיד: אז אתה ממליץ לכולנו להיכנס לעניינים.

לפנות זבל, ודאי.

שאלה: אנחנו לא יכולים לגלות את פרעה בעצמנו. איך ניצור רצון משותף ותפילה משותפת לבורא כדי שהוא יגלה לנו את פרעה ויוציא אותנו ממצרים?

אף אחד מאתנו לא יכול לקרב את פרעה אלינו, להתקרב אליו או לברוח ממנו, כלומר לעשות פעולה רוחנית, אלא אך ורק אם אנחנו פועלים אחד כלפי האחר בחיבור. לא יעזור לנו כלום אלא להגיע לחיבור בינינו, ומתוך החיבור נוכל להפעיל את כל העולם, את כל הגלקסיות, כי זה כוח הבורא. במידה שאנחנו מתחברים בינינו, במידה הזו אנחנו דומים לבורא, וכך אנחנו עולים למעלה מהכוכבים והמזלות. את זה צריכים לא לשכוח.

שאלה: האם הקשר שלנו לבורא יהיה תמיד בהרגשה של לחץ או שנוכל ליצור איתו קשר אחר?

הקשר יהיה תמיד בהרגשה של לחץ. תתרגלו ללחצים.

שאלה: האם בני ישראל במצרים צועקים לבורא בגלל שהם לא מצליחים לא לקבל ולא להשפיע, ומרגישים שהם תלויים בין שמיים וארץ?

כן.

שאלה: מצרים זה עבודת פרך נגד הרצון לקבל, ואתה אומר שאנחנו עוד לא נמצאים בעבודה הזאת.

אנחנו עוד לא מרגישים את העבודה הזאת, אנחנו עדיין לא מרגישים שאנחנו באמת בעומק האגואיזם.

תלמידה: באיזה מצב היה העם לפני הכניסה למצרים?

הם לא חשבו על זה בכלל, כמונו לפני שהגענו לכאן. לפני שמשה התחיל ללמד אותם הם לא חשבו על זה. מי אנחנו? זה מה שאתה רואה, לא לטוב ולא לרע, בינתיים בני אדם, כמו שכולם חושבים.

קריין: קטע מס' 3, כותב רב"ש:

"הרע שיש בלבו של אדם. ואין האדם מסוגל לנצח אותו, ומוכרח לצעוק לה', שיעזור לו, להוציאו לחרות מתחת שליטת פרעה מלך מצרים. ובמה עוזר לו, כמו שאומר בזה"ק, בנשמתא קדישא. זאת אומרת, כל פעם שהוא מבקש עזרה, הוא מקבל נשמתא קדישא." 

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

זו בעצם ההצלה שלנו. כשאנחנו מבקשים מהבורא שיציל אותנו מפרעה, מהאגו שלנו, "תוציא אותי מליבי האגואיסטי", או ההיפך, "תוציא את הלב האגואיסטי שלי ממני", אז זה מה שאנחנו מקבלים. אנחנו נמצאים במשהו עם הנשמה החדשה הקדושה, כלומר עם הרצון להשפיע, רצון לאהוב את הזולת, להרגיש את הזולת, ולא מובן לנו, לא מוכר לנו מה זה, מאחר שכל הרצונות שלנו, אפילו לילדים ולקרובים שלנו, הם כולם אגואיסטים לגמרי.

קריין: קטע מס' 4, כותב רב"ש:

"וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה". כלומר, שעל ידי זה שביקשו עזרה, היה צריך לתת להם כל פעם אורות חדשים, כמו שאומר בזה"ק, שהעזרה מה שנותנים מלמעלה, היא בחינת "נשמתא קדישא", וע"י זה יהיה להם צורך, לעם ישראל, להאורות הגדולים, מטעם שאחרת אינם יכולים לצאת משליטת המצריים.

נמצא, שהתשובה של הקב"ה היתה, שהקב"ה יתן להם צורך לבקש עזרה. שהוא, שכל פעם הוא מגלה להם יותר רע, בכדי שיהיה להם תמיד לבקש עזרה יותר גדולה. וע"י זה יתגלה להם האור של מטרת הבריאה. 

(הרב"ש. מאמר 36 "מהו שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, בעבודה" 1990)

עבודת הבורא היא דווקא להוסיף לנו הכבדת הלב, ללחוץ עלינו יותר, עד כדי כך שאנחנו כבר לא יכולים לסבול יותר. ומה לעשות? רק לצעוק, ואז הבורא מציל אותנו. כלומר העבודה שלנו היא להשתדל להביא אותנו לצעקה הסופית. האם זה נקרא הבורא הטוב והמיטיב? כן, הוא טוב ומיטיב.

שאלה: האם אני יכול להגיד שאני לא בוטח בבורא?

אתה מתנהג כמו שאתה, אתה לא יכול להיות יותר טוב, פחות טוב, אתה זה אתה.

תלמיד: כי אני לא מצליח לעשות את הקפיצה קדימה.

אתה רוצה לעשות קפיצה? מי אתה? רק הבורא יכול לקחת אותך באוזן ולהעביר אותך ממקום למקום.

שאלה: מה ההבדל בין צעקה ותפילה?

צעקה היא שאתה צועק מתוך זה שכואב לך, ותפילה היא מה שאתה רוצה לשלוח לבורא כדי שיעזור לך.

שאלה: האם שליטת המצרִים הייתה מורגשת גם במדבר?

כן, שליטת המצרים הייתה מורגשת אחרי יציאת מצרים, במשהו היא הייתה גם מורגשת במדבר.

תלמידה: אנחנו כל הזמן לומדים על יציאת מצרים, האם אנחנו גם נלמד על המצבים שבמדבר, על הרצון להיכנס לארץ ישראל?

כן.

שאלה: לימדו אותנו בעבר שהעם נוצר במעמד הר סיני, ואנחנו לומדים כעת שתהליך היציאה צריך להיות יחד. פירושו שהעם בצעקה שלו כבר היה עם, האם זה גם מקביל אלינו היום?

לא, אני לא רוצה להשוות את מה שהיה שם עם מה שקורה לנו היום.

שאלה: אנחנו יודעים שהעבודה בעשירייה זו עבודה מאוד גדולה כדי לצאת מהאגו שלנו. אבל כשהגוף הגשמי מתגבר על הצרות - מאיפה אנחנו נקבל את הכוח לעשות את זה, איך נמשיך להיות בקו ישר יחד עם הדרך שלנו?

רק מהבורא. מאיפה יכולים לקחת איזה כוחות? רק מהבורא.

תלמידה: האם היציאה ממצרים מתאפשרת רק על ידי מחשבות וכוונות או שאנחנו צריכות גם פעולות?

העיקר זה כוונות. אבל אי אפשר לעשות כוונות נכונות בלי פעולות, כי אנחנו בכל זאת נמצאים בעולם הגשמי.

שאלה: אם הבורא ממלא אותי בכול והכול מגיע ממנו, איך זה מגדיל את גדלות הבורא בקבוצה?

כי אנחנו מרגישים שהוא בעל הבית, שהוא שולט על הכול, דואג לנו, מעלה אותנו ולכן אנחנו תלויים בו, זקוקים לו, לומדים ממנו. מתוך זה באה לנו הכרת טובה כלפיו ורצון להתקרב ורצון ללמוד ממנו. הכול מתוך מה שהבורא מתגלה.

-שאלה: יש הרגשה שמצרים זה בית הסוהר המשותף שלנו, ובו כל אחד נמצא בתא בודד. כול עוד לא נוציא אחד את השני מתוך התאים הבודדים לא נוכל לברוח ממצרים. יש לי שמונה חברות בעשירייה ושבע מהן אוהבות אותי והאהבה הזאת היא המפתח של התא הבודד שלי, רק אז אנחנו נוכל לברוח ממצרים. לאיזו רמה של אהבה אנחנו צריכות להגיע כדי שהבורא יקח אותנו באוזן ויוציא אותנו?

אנחנו צריכים להגיע למצב שכולם מבינים שאף אחד לא יוצא ממצרים לבד אלא רק יחד. זה בעצם מה שאנחנו צריכים להבין, להרגיש, לקבל, אך ורק בתנאי הזה אנחנו יוצאים. כמו אותם מטפסי הרים שקשורים יחד בחבל. אף אחד לא יכול לעלות או לרדת אלא כולנו יחד, או לחיים או למוות.

שאלה: לגבי המצב "מצרים". האם אפשר להגיד שמצרים זה כשאני מרגישה שאני עושה נזק לאדם אחר, אני מבינה אבל אין לי כוח לעצור. ממש המודעות לנזק שאני עושה?

המצרים זה האגואיזם במודעות.

תלמידה: אז אפשר להגיד שאנחנו לא מבינים שאנחנו עושים נזק?

כן, זה נכון. אבל זה לא נקרא שאנחנו נמצאים ממש במצרים, לא. אם אני לא יודע מה קורה זה כמו ילד קטן, פשוט מאוד.

שאלה: בקטע 3 כתוב "כל פעם שהוא מבקש עזרה, הוא מקבל נשמתא קדישא."  אז מה היא הנשמה, שבכל פעם מתקבלת נשמתא קדישא כשמבקשים עזרה מהבורא?

זה חלק אלוה ממעל, זה כוח להשפיע. כוח שלמעלה מהרצון לקבל.

קריין: קטע מספר 5, כותב רב"ש.

"זה שהיו רוצים, שהעבודה שלהם תהיה לתועלת אלקים ולא לתועלת עצמם, ולא היו יכולים על העבודה, זו היתה הזעקה שלהם.

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

קריין: קטע מספר 6.

"אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע".

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)

שאלה: מה ההבדל בין הפרעה הראשון לפרעה השני? זאת אומרת, מה הפרעה הראשון נתן להם לעשות ומה הוא לא נתן להם לעשות, ומה השני נתן להם לעשות ומה הוא לא נתן להם לעשות?

וקם מלך חדש על מצרים, אתה מתכוון?

שאלה: כן. מהציטוטים שאתה קורא נשמע שהרצון לקבל נשאר רצון לקבל, וזה קשור רק לכוונה. הוא נותן להם לעבוד אבל כן לקבל ולא בעל מנת להשפיע. במה הוא מפריע להם בדיוק?

זו מדרגה אחרת של הרצון לקבל. לחץ, עונשים בין פרעה ראשון לבין פרעה שני. הפרעה הראשון כאילו מושך אותם, והפרעה שני כבר מתחיל לשעבד אותם.

תלמיד: זאת אומרת, הראשון נותן להם לעבוד עם הרצון לקבל אפילו בעל מנת לקבל אולי?

תיכנסו ותקבלו מה שאתם רוצים, הכול יהיה בסדר. יש לכם כאן כול טוב, זה הבית שלכם. ופרעה השני כבר מכניס אותם לעבודת פרך. אבל זה לא פרעה אחד ופרעה אחר. כמו שהם התחילו לעבוד ברצון לקבל שלהם יותר גדול, יותר עמוק. ואז היחס אליהם ודאי שהשתנה.

תלמיד: אבל הבעיה הייתה, שלא הצליחו לקבל תענוג מעבודה יותר קשה, ברצון לקבל?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כמה שניסינו יותר לעבוד בלקבל על מנת לקבל, לא הצלחנו, ואז היציאה ממצרים, הבריחה היא בלהשפיע על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: כאן נאמר שהאנשים שלא בורחים מהעבודה, זה אנשים שלא יכולים לקבל סיפוק משום דבר אחר?

נכון.

תלמידה: הבוקר בשיעור ביררנו את הכוונה הנכונה למען הבורא, זה לא כששום דבר אחר לא מעניין אותך, אלא כשאתה רוצה ויכול אבל אתה מסרב לדברים החיצוניים. אני מרגישה כאן איזה ניגוד בין שני הדברים?

תמשיכי לברר ואנחנו עוד נדבר על זה. עוד מוקדם לברר את זה, אבל מה שאת אומרת בתור התחלה זה נכון.

תלמידה: עד כמה חשוב להבין באיזה שלב בדיוק אנחנו נמצאים, ואיך להגיע למצב מצרים?

אנחנו לא יכולים לדעת באיזה המקום מדורג אנחנו נמצאים ולא נדע את זה. אחר כך כן, בינתיים ודאי שלא. קודם צריכים לצאת ממצרים, להיות למעלה מהרצון לקבל, ואז אנחנו נתחיל להבין.

שאלה: בכל הקטעים האלה האם מדובר על כך שכל מה שמשתנה, זה שקודם הם סבלו ועכשיו קבלו תענוג. מה שהיה בשורש היה להם קודם והם סבלו מזה, ואחר כך תענוג?

לא יודע מה אתה אומר, לא. קודם כל על מה השאלה?

תלמיד: מה השתנה בתחושות שלהם, ברצונות שלהם? קודם לכן הם היו נהנים מהמעשים למען עצמם ועכשיו זה השתנה והם התחילו לסבול מהמעשים למען עצמן ולכן מופיעה אצלם תפילה לבורא.

כן, זאת תחילת הכרת הרע.

שאלה: כשמרגישים את הייסורים האלה "ותעל שועתם" ויש להם נאקה. מה זה אומר שמקבלים נשמתא קדישא?

תכונת ההשפעה.

תלמיד: כתוב כאן שהם היו עקשנים בתפילה שלהם ולחצו, מה זה להיות עקשנים?

אתה תלמד מהילדים הקטנים שלך איך שהם רוצים, איך שהם מבקשים.

שאלה: אנחנו כל השיעור מדברים על תפילה, אנחנו כולנו נוגעים בזה. בדרך כלל תפילה הייתה בעשירייה ועכשיו אנחנו כולנו כמו עשירייה אחת שלמה פה?

נכון.

תלמיד: אתה יכול להוציא אותנו מהשיעור הזה עם תרגיל ממוקד, על איך להתפלל ביחד?

שאנחנו יודעים באיזה מצב אנחנו נמצאים, כולנו יחד פחות או יותר ולאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע, אז הפער בין המדרגות צריך להיות מורגש אצלנו כתפילה, וזה מה שאנחנו צריכים להרגיש, לאתר. שאנחנו נרגיש פער בין רצוי למצוי.

תלמיד: אתה יכול לדייק אותנו על שתי הנקודות האלה, איפה אנחנו נמצאים?

לא יכול לדייק, כי כל אחד מדבר ומסביר ומאתר את זה בצורה קצת אחרת מחברו, ואני לא רוצה לבלבל אנשים. וחוץ מזה טוב שהם יודעים,שאצל כל אחד זה מקבל צורה אחרת.

תלמיד: איך אנחנו משלימים אחד את חברו באותה תפילה?

משלימים למרות שלא חושבים.

תלמיד: איך אנחנו עושים את ההשלמה הזאת?

כי אנחנו מתעוררים מרצון אחד ונפעלים מרצון אחד של הבורא שרוצה להביא אותנו לחיבור וכך אנחנו נכללים זה מזה ומתקדמים.

שאלה: מה הקשר בין עומק הרגשת האגו לבין התפילה?

ככל שאני מרגיש את האגו שלי יותר גדול, כתהום, שאני לא רואה את הסוף שלו, בהתאם לזה הפנייה שלי לבורא יותר עוצמתית, יותר מכאיבה לי ויותר פועלת.

שאלה: אני מנסה לפשט את זה עבור עצמי, האם הגדרת הרע היא שאני כן מקבל אבל הרע פה בעצם הוא בזה שאני לוקח לעצמי משהו שאחרת היה מגיע למישהו אחר ונראה שהרצון לקבל רק נהנה מעצמו מזה שהוא מקבל. אז אני צריך לזהות כביכול משהו שקורה מחוץ לי, שיש תוצאות מהמעשים שלי כלפי האחרים, כדי להגיע להכרת הרע. השאלה היא שקודם כל האם זה נכון איך שאני רואה את הדברים ואיפה הצעקה? זאת אומרת האם יש סוף לכל הדבר הזה?

סוף לכל הדבר הזה יש וזה נמצא ברצון לקבל הגדול ביותר כשמתגלה אז את כל מערכת הבריאה, ואדם כן רוצה לכלול אותה ולתקן אותה ולמלא אותה, זה הסוף.

תלמיד: אז האם זה נכון שאם אנחנו לא מתפללים לתיקון הזה, אנחנו כמו איזה חיות שרבות עבור החתיכה האחרונה של הזבל?

כן. זה בדיוק נכון.

שאלה: היום אמצע החג ויש איזו רגיעה. איך להגיע לצעקה מחוסר היכולת להשפיע לבורא?

זו בעיה, יש בדרך כלל בכל חג אסיפה שאנחנו מבצעים, איזו הרפיה ואז כמה שעות או אפילו יום, לפעמים יומיים עוברים בצורה כזאת שאנחנו לא יודעים מה לעשות, פשוט יושבים ומחכים עד שזה יעבור. מה לעשות? לשיר.

תלמידה: עכשיו אני צריכה ללכת ואני לא אוכל לחזור. אומרים שהחטא היחיד הוא "למה לא בקשת". האם אפשר לבקש מהבורא שיעזור לפנות לחברים שנמצאים פה עכשיו ושנבקש יחד מהבורא שיוציא אותנו מהמצרים עכשיו? אנחנו לא מסתפקים בפחות. אפשר לבקש מהבורא שיעזור לחברים?

לבקש אפשר. בבקשה. אני אתכם.

שאלה: אני מבקשת מהבורא שיעזור לחברים שלי שנמצאים פה עכשיו, שבאו מאוד מרחוק. אנשים הגיעו מטורקיה ומרוסיה ומכל מיני מקומות רחוקים בעולם והגיעו ממצפה רמון ומהערבה. הם באו בעקבות הלב ואני לא מוכנה להתבייש ואני מבקשת מהבורא שיעזור לנו לבקש ממנו שיוציאנו עכשיו ממצרים. עכשיו. אין לנו זמן. הבורא מושלם, השכינה בוכה, לא רוצה לחכות, היא רוצה עכשיו. בבקשה בורא תעזור לחברים שלי לבקש ממך מכל עומק הלב, מאינסוף הכאב של כל העולם שרוצה שלום עכשיו.

כולנו איתך.

שאלה: כדי לצאת ממצרים אנחנו בכל זאת צריכים להגיע להכרת הרע. אנחנו יודעים שהכי יעיל זה לבקש עבור הזולת, לא עבור עצמנו.

נכון.

תלמידה: האם מותר לנו לבקש שהחברים שלנו יגלו את הרע, או שאסור לנו לבקש דבר כזה?

אנחנו יכולים לבקש, זאת מתנה מהשמים. גילוי הרע בנו.

שאלה: באיזו מידה איכות החיבור בעשירייה משפיע על היד החזקה?

ודאי שמשפיע בצורה ישירה זה על זה, בצורה פרופורציונלית. במידה שיש חיבור בקבוצה הבורא יכול למשוך אותם יותר חזק.

שאלה: שמעתי שאמרת שהבורא הוא כמו ים ואנחנו נמצאים בתוכו. אני מבינה את מה שאמרת לא רק בשכל אלא גם מרגישה את זה. האם אתה יכול לתת לנו מטאפורה גם לגבי פרעה?

פרעה זו בובה ביד הבורא שמבצע את כל הפקודות שהבורא לא יכול להציג אותם מעצמו אלא הוא עושה את זה דרך בובה שנקראת פרעה.

בעצם חוץ מהבורא לא פועל אף אחד. רק נוח לו לעשות את התפקיד שלו - לחנך את האנושות לדרגה רוחנית יותר גדולה - לעלות אותם לעולם העליון בצורה כזאת.

אנשים יותר מבינים, יותר מרגישים, אפשר לקצר להם את זמן ההכנה, להביא אותם להתנגשות ולחיבור מכמה צדדים ואז יותר מבינים, יותר מרגישים מה שקורה איתם, וזה מה שהבורא עושה.

תלמידה: שמעתי שאנחנו יכולים להתפלל על הכרת הרע עבור החברים, שתהיה תפילה לחברים, שכולם יצאו ממצרים. על מה אנחנו צריכים להתמקד בשעות האלה עד הסעודה שכולנו מתאספים ביחד?

להתפלל עבור כל החברה. אני לא רוצה להרגיש את עצמי שאני בכלל קיים, אלא אני נמצא בכל החברה הזאת ומוסר את עצמי אליהם.

תלמידה: האם אני מתפללת עבור שאני אמסור את עצמי אליהם?

כן.

שאלה: ומה איתם?

מה איתם? מה שהבורא ירצה, אבל אני מוכן למסור את עצמי אליהם.

שאלה: כל השאלות, התפילות והסדנאות הם על יציאה ממצרים. אבל רב אומר שאנחנו עדיין לא במצרים. אז איך ליישב את זה?

עד היציאה ממצרים אנחנו כל הזמן נמצאים בעל מנת לקבל רק בכל מיני דרגות שונות שלו. ולכן אפשר להגיד שזה בעצם מצרים, כל העולם שלנו הכול מצרים אחד.

(סוף השיעור)