שיעור צהריים 02.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 517, "שמעתי" ד',

"מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 517, "שמעתי" ד' "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה".

ד. מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה

שמעתי י"ב שבט תש"ד

"צריכים לדעת, כי סיבת הכבידות, שמרגישים בזמן שהאדם רוצה לעבוד בביטול עצמותו לה', ולא לדאוג לתועלת עצמו, שהאדם בא לידי מצב, כאילו כל העולם נשאר לעמוד על עמדתו, רק הוא כאילו נעדר עכשיו מעולם הזה, ועוזב את המשפחה שלו ואת חבריו למען התבטלות לה', היא רק סיבה פשוטה והיא נקראת חסרון האמונה. זאת אומרת, שהוא לא רואה אל מי הוא מתבטל, היינו שאינו מרגיש את מציאות ה'. זה גורם לו הכבידות.

מה שאין כן, בזמן שהוא מתחיל להרגיש את מציאות ה', תיכף נפשו כוסף להבטל ולהתחבר להשורש, ולהכלל בו "כנר בפני אבוקה", בלי שום דעת ושכל. אלא שזה בא לו מצד הטבע, כמו נר שהוא בטל בפני אבוקה.

לפי זה יוצא, שעיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא צריך להשיג משהו. אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה', ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'.

וצריכים לדעת, שאין הבדל בין הארה קטנה לגדולה, מה שהאדם משיג. היות, שבאור אין שום שינוי, אלא כל השינויים הוא בהכלים המקבלים את השפע, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". לכן, אם הוא מסוגל להגדיל את הכלים, בשיעור זה הוא מגדיל את ההארה.

אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, שירגיש אותו קצת. ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא. וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה.

והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת את שיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא. כי אין ביד האדם להעריך את מדת ערכה האמיתי. אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה. ויש בזה סגולה, שעל ידי זה הוא יכול לזכות, שההארה זו תשאר אצלו בקביעות."

שאלה: הבורא באמת כל כך גדול שאפשר עד אין סוף להגדיל את חשיבותו וזה אף פעם לא יספיק בשביל להבין את מידת גדולתו מפני שהכלים שלנו מוגבלים, והבורא הוא יותר גבוה ממה שאנחנו יכולים לדמיין לעצמנו. אז איך אנחנו יכולים להגיע לביטחון באמונה כך שהאמונה תהיה באותו כוח כמו ההרגשה ואנחנו נוכל ללכת מעל הרצון לקבל?

בעל הסולם עונה על זה כאן, אנחנו נקרא שוב ואתם תראו.

שאלה: איך לזהות שיש קצת קשר עם הבורא?

איך לזהות שיש לי קשר עם הבורא? גם על זה בעל הסולם נותן תשובה, זו אותה השאלה בעצם.

שאלה: כתוב פה ש"סיבת הכבידות היא חסרון אמונה, שהוא לא רואה אל מי הוא מתבטל היינו שאינו מרגיש את מציאות ה'". מה זה "להרגיש את מציאות ה'"?

ש"מלוא כל הארץ כבודו", שכל הפעולות, המחשבות, הרצונות, המעשים, כל מקרה ומקרה שקורה, הכול מגיע מהבורא, והאדם רואה שזה מתרחש דרך כל מיני אמצעים. אבל כשמשתדל להרגיש את הבורא, להיות יותר קרוב אליו, אז הוא רואה שבאמת חוץ מהבורא אין כלום.

שאלה: אנחנו לומדים שצריכים לבקש, "למה לא ביקשת?". כאן בעל הסולם כותב לנו "כי אין ביד האדם להעריך את מידת ערכה האמיתית אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה", והוא מדבר גם על שבח והודיה, "בשיעור שנותן שבח והודיה לה'". אם אני מבין נכון העיקר במאמר זה בעצם להודות, לא כל כך לבקש?

גם וגם. העיקר כל הזמן להיות מכוון לבורא או בבקשות או בהודיות.

שאלה: מהי אמונה בבורא שעליה מדובר במאמר?

אמונה בבורא זו נטייה להרגשת הבורא. בינתיים נקבל את זה כך, נטייה להרגשת הבורא.

שאלה: לגבי הודיה לבורא, נראה שהבורא כל רגע איתנו ואנחנו רק צריכים להעלות את הרגישות כדי להבין שכל דבר מגיע ממנו ואז נודה לו. השאלה איך להעלות קצת את הרגישות הזאת, איך להתרגש מכל דבר שקורה בחיים, להבין שהכול ממנו?

על ידי התמדה, התמדה במחשבה, בפנייה אליו.

שאלה: בעל הסולם כותב "בזמן שמתחיל להרגיש מציאות ה' אז הוא מתבטל מצד הטבע" ואז הוא כותב "שזה עיקר העבודה". אנחנו לא צריכים לעבוד למעלה מהטבע?

אם אתה מרגיש את הבורא שמתגלה אליך אז אתה כבר נמצא איתו בקשר בתוך הטבע, בטבע העליון.

שאלה: האם הקשר או התיקון בין האדם לבורא הוא על ידי האמונה?

הקשר בין האדם לבורא הוא רק דרך האמונה. אמונה נקראת הקשר.

שאלה: איך אני יודע שאני לא נמצא באיזושהי פנטזיה, אלא באמת בקשר עם הבורא?

לפי ההרגשה. אתה צריך להגיע למצב שאתה מרגיש את הבורא יותר קרוב מכל דבר אחר שיכול להיות במציאות.

שאלה: בעזרת איזה אמצעים האדם יכול להגיע להרגשה ברורה ש"מלוא כל הארץ כבודו" והאם אפשר בכלל להגיע לזה? הרי משיגים את ההרגשה הזאת באמונה למעלה מהדעת אבל עם זאת צריכה להיות הרגשה ברורה.

הרגשת הבורא צריכה להיות ודאי באמונה למעלה מהדעת, כי אנחנו לא יכולים להרגיש אותו בכלים דקבלה אלא בכלים דהשפעה, לפי השתוות הכלים, ואז אנחנו מרגישים אותו ולפי זה נמצאים עימו בקשר.

תלמידה: זה לא לגמרי מובן.

הרגשת הבורא נקראת "אמונה". אני רוצה להרגיש את הבורא, זה בשבילי העיקר, וההרגשה הזאת יכולה להיות רק בתנאי שאני מתייחסת אליו בהשפעה, בנתינה, שאני מוכנה למסור לו את הלב שלי. זה היחס שאני רוצה לפתח לבורא, ואז ביחס הזה לפי התנאי "אני לבורא והבורא לי", אני ארגיש אותו. כמו שמסובבים כפתור במקלט רדיו עד שתופסים את הגל, כך את קולטת את הבורא, תופסת אותו, וכל הזמן משתדלת לא לעזוב אותו, לא לאבד אותו, להיות עימו ברגש משותף - שמה שיש לי בלב, אני רוצה שיהיה אצלו, וכך שאנחנו כל הזמן נהיה בקשר.

שאלה: איך לענות לטענות של יצר הרע שאומר, אם תוותר על תענוג למען עצמך אז לא תהיה לך מספיק אמונה בשביל לעבור להשפעה, הגשר הצר הזה ייקרע באמצע הדרך ואתה פשוט תישאר בלי כלום בגשמי וברוחני?

לא לשים לב לשום מחשבות כאלה, רק להשתדל כל הזמן להיות קרובה יותר לבורא. את לא רוצה לשמוע שום מילים, רק לחבק אותו יותר ויותר חזק.

תלמיד: זאת אומרת, לסמוך על הבורא ולא לדאוג לכוח אמונה?

כן.

שאלה: יוצא שאמונה למעלה מהדעת היא אמצעי קבוע שלנו בשיטה שבעזרתו אנחנו יכולים להחזיק את הכוונה. ואם כך כשאני יוצרת קשר עם הבורא אני מגיעה למצב ג"ר, ובגדלות אני כבר נותנת לחברים ומתכוונת לתת לחברים, והעבודה עם החברים זה כבר תיקון סופי?

כן, אמרת בדיוק נכון וטוב.

שאלה: אנחנו צריכים לפנות לבורא עבור כל העולם?

כן, אנחנו צריכים לפנות לבורא עבור כל העולם, עבור כולם. קודם כל עבור העשירייה, ואחר כך עבור כל הקבוצה הבינלאומית שלנו, ואחר כך עבור כל העולם. אנחנו רוצים שכולנו נהיה דבוקים בבורא, בשלושת המעגלים האלה - העשירייה שלי, אחר כך בני ברוך העולמי, ואחר כך כל האנושות. כך אנחנו רוצים להיות דבוקים בבורא.

שאלה: הרגשת אמונה בבורא זאת הרגשה שאפשר בשמחה ובשקט לעשות מה שפעם לא יכולת לעשות. היו לך ספיקות ועכשיו אתה יכול בשקט, ברוגע לשמח את החברים, להגיע לשיעור וכל הדברים האלה. פתאום הדברים נהיים קלים, אבל מה הלאה?

לחזק את המצב הזה יותר ויותר עד שהמצבים האלה יהפכו להיות קבועים וכל הזמן יגדלו. זה כבר נקרא ללכת בעלייה לתיקונים, ובדרך אתה תגלה את כל הקלקולים והתיקונים.

תלמיד: ולמרות שאתה לא רוצה לקבל, זו עדיין קבלה.

אתה לא רוצה לקבל לעצמך שום דבר, רק להעביר דרכך לכל האנושות את כוח הטוב, ומכך כל האנושות גם תעלה לקשר עם הבורא.

שאלה: כשאני מתפללת ומבקשת, ברור לי שזה לא אמיתי, שאני לא באמת רוצה את זה. איך ממשיכים להתפלל למרות שאין רצון פנימי אבל יודעים שצריך?

בכל זאת לבקש, כמו הילדים הקטנים, למרות שהם לא כל כך צריכים אבל אנחנו רואים שהם מנדנדים. למה? כי הם רוצים קשר איתנו ולכן הם כל הזמן באים ומבקשים, רוצים את הקשר.

שאלה: האם אני יכולה לבקש מהבורא שהתפילה שלי תהיה אמיתית?

ודאי, מהבורא את יכולה לבקש הכל, כן.

שאלה: לגבי הרגשת "מלוא כל הארץ כבודו", הסברת שאנחנו מכוונים את הידית. האם עלי לבקש עבור החברות? איך אני מכוונת את הידית הזאת לבורא?

את מבררת עוד ועוד מה את רוצה לשאול, לבקש מהבורא.

שאלה: האם היכולת להפעיל את הלב זו פעולה מולדת? כי אני מרגישה שיש בנות בעשירייה שקשה להן להפעיל אותו, וקשה לנו איתן.

לב זה נקרא רצון. כשאני מפעיל את הרצון שלי ורוצה לכוון אותו למקור החיים שלי, שאני ממש מכוון למקור החיים שלי, לבורא, זה נקרא שאני מתפלל, או פונה אליו. להשתדל ככל האפשר להדביק את הלב שלי לבורא, שהוא מקור כל מה שאני מרגיש, רוצה, שומע. מקור הכל.

שאלה: ועדיין אני פשוט רוצה להבין מה עושים עם מקרים כאלה?

שוב, אנחנו רוצים להתקרב לבורא ככל האפשר, זה הכל.

שאלה: איך נוכל להרגיש יותר את התפילה המשותפת שלנו יחד.

זה כבר לא כל כך קל כמו שכל אדם מבקש באופן נפרד, אבל כשאנחנו קוראים מאמר ורוצים לדון בשאלה כללית בפנייה לבורא, אז זה אפשרי. נניח שאנחנו מוציאים ממאמר בעיה מסוימת שאיתה רוצים לפנות לבורא, אז אם נחשוב ונפנה כולנו יחד לבורא עם הבקשות והשאלות שלנו, וכאשר כולם ממש מתחברים ומגיעים לבורא, כך ההצלחה שלנו תהיה הרבה יותר אפשרית.

שאלה: אמרת שכדי להרגיש את האמונה ואת הרגשת הבורא אנחנו צריכים להיות בהשפעה ומוכנים למסור לו את הלב שלנו. אבל אם אין לי כוחות ולא מרגישה גם עזרה מהעשירייה, איך אני יכולה למצוא את הכוח הזה?

רק מתוך הקבוצה. את יכולה לדבר איתן, להסתכל עליהו, על התגובות שלהן ומכך יהיו לך כוחות. כוחות מהחיבור שלהן וגם כוחות שנובעים מהקנאה כשאת מסתכלת עליהן ואז יהיו לך כוחות לפנות לבורא. יש לך הרבה חברות טובות עם לב טוב בקבוצה שלך, ואם תסתכלי עליהן, יהיה לך מספיק כוח כדי לתפוס את הבורא ולדבר עימו.

שאלה : האם מידת ההודיה היא לפי תיקון?

כן.

שאלה: כתוב שבמידת החשיבות שהוא ידמיין לעצמו, כך תגדל בו ההארה, אבל אם הכלים שלנו מוגבלים, לפי מה תגדל ההארה?

בעקבות תשומת הלב שלך, מכך את קולטת עוד ועוד את יחס הבורא אליך. פשוט מאוד.

שאלה: איך עלי להגיב בעקבות מה שמגיע מהבורא, חוץ מהודיה?

התגובה הנכונה שלך לבורא היא בזה שאת מבקשת לא להתנתק ממנו, שכל הזמן את רוצה להיות דבוקה אליו וששום דבר בעולם, ואפילו תרגישי חס ושלום כל מיני תופעות לא נעימות, שזה לא ינתק אותך ממנו. שאת רוצה להיות עימו גם ברע וגם בטוב, כל הזמן בחיבור בלתי פוסק, זה מה שאת מבקשת ממנו.

שאלה: לבבות החברים בוערים בכל הכלי העולמי, ואנחנו מתקרבים לכנס שנקרא "לשמה", האם יש לנו אפשרות באמת לעבור ל"לשמה", האם אנחנו מוכנים?

אם אתם לומדים יחד איתנו ואתם רוצים להשיג את מה שמורינו כותבים במאמרים שלהם, אז אין בעיה, יש לנו אפשרות.

שאלה: מה זה אומר להיות בקשר עם הבורא גם ברע?

במה שאני מרגיש, טוב או רע, בכל מצב ומצב אני רוצה להיות מחובר עם הבורא. להבין שאת מה שאני מרגיש רע, זה אני מרגיש, ולא חס ושלום שאני מקבל את הרע ממנו. כי ממנו תמיד יוצא טוב אבל בגלל ההיפוך בכלים שלי, שהם עדיין לא מתוקנים, אני מרגיש בהם רע לפעמים. אז אני צריך לעשות כאן תיקון, זה לא רע שבא מהבורא, אלא אני מרגיש רע בכלים המקולקלים ואז אני מבקש מהבורא "אני רוצה להרגיש טוב כשאני מקבל ממך אבל לא כדי שאני ארגיש טוב אלא כדי שלא יהיו לי רצונות ומחשבות עליך כמו על מקור הרע, חס ושלום".

שאלה: איך החיפוש אחר הקשר עם הבורא בתוכי עוזר לי להגדיל את החיבור בין החברות בעשירייה?

זה עוזר מאוד, כי אם את משפרת את היחסים שלך עם הבורא, אז היחסים שלך עם החברות הם ברמה אחרת לגמרי.

תלמידה: זה נשמע כמו שתי עבודות שונות, יש לי עבודה מול הבורא, למצוא אותו בתוכי, ויש לי עבודה כלפי החברות. איך קושרים ביניהן?

תמשיכי ותראי איך זה מתקשר. תנסי להתקשר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להזמין אור על העשירייה כדי שיהיה לנו קשר עם בורא?

רק בעזרת מאמץ בפנייה לבורא, ולא לבד אלא רצוי מתוך הקבוצה.

שאלה: מה זה אומר להרגיש את הבורא?

להרגיש את הבורא זה שאני מרגיש את הכוח העליון שמאיר עליי, שמנהל אותי ומסובב את כל העולם סביבי, ואני מרגיש אליו איזה יחס.

שאלה: כתוב "וצריכים לדעת שאין הבדל בין הארה קטנה להארה גדולה שהאדם משיג". מדוע אין הבדל בין הארה קטנה להארה גדולה, האם זה בגלל שאין שינוי?

כלפי הבורא אין הבדל אלא זה רק כלפי הנבראים. מהבורא יוצא נרנח"י, אפילו אור אחד פשוט, ואנחנו בהתאם לכלים שלנו קולטים אותו לפי נרנח"י.

שאלה: הלב כל הזמן מקבל פקודות, בדרך כלל הרגשות לא טובות. שמעתי שחייבים להגיד שאני זו שמרגישה רע והבורא לא אשם. אבל הבורא ברא אותי ונתן לי רצון כזה, ואני לא מבינה למה היחס הזה, כי אני בדרך כלל מאשימה את הבורא.

הבורא מלכתחילה אמר "בראתי יצר הרע", וכשהוא ברא את היצר הרע הוא אמר שזה "פעמיים כי טוב", כי מתי הוא היום השמח? מתי שהתגלתה מיתה, מוות בעולם. לכן הטענות שלך הן לא טענות, אנחנו צריכים לקבל את מה שמגיע אלינו, ומתוך כך לתקן את עצמנו.

תלמידה: בשביל מה להצדיק את הבורא? אני מבינה שכל הרע שאני מרגישה מגיע ממנו, אני מבינה שהמטרה של הרע שאני מרגישה היא התיקון, שזו כמו הזדמנות בשבילי לגדול, להתגבר ולהתקרב לבורא. אבל אני מרגישה יחס רע לבורא ולא יכולה לעשות עם זה כלום.

תמשיכי ותשתדלי בכל זאת להרגיש את היחס הטוב. זה ישתנה, יש הרבה שלבים בתחילת הדרך שהנברא מקלל את הבורא. כן, זה קורה בהתחלה.

שאלה: כשבאדם יש אמונה וההארה מגיעה, האם הכבדות נעלמת?

כן, ודאי, ומגיעה התרוממות.

שאלה: האם לשמה זה מצב שאני תמיד מדייקת את בקשתי?

כן.

תלמידה: וכשאני מבררת את הבקשה שלי, במה מהות הבירור, איך להכניס את החברים לתוך זה?

כן.

שאלה: כשאני מתפללת בשביל חברה, איך אני יודעת שאני לא משרתת את הרצון של האגו שלה אלא את הרצון שלה לרוחניות?

את מבררת זאת עם החברות, בלי הקבוצה את לא יכולה לברר אם הבקשה שלך רוחנית, על מנת להשפיע, אלא רק אם את עוברת עם הבקשה שלך דרך החברות לבורא.

שאלה: ביטול לפני הקבוצה הוא אחד הצעדים לקראת לשמה. איך לא לעבור לאדישות בזמן הביטול, איך להיות תמיד בכוונה?

זה מגיע במשך הזמן, לכן להמשיך עוד ועוד עד שהרצון והבקשה שלנו יתייצבו נכון, ותראי איך שזה יהיה.

שאלה: מה לעשות אם נראה לי שהגשמי מושך אבל יש לי קשר עם הבורא ברמת הרגשות?

את זה את צריכה לברר בעצמך.

שאלה: מדובר במאמר על אמונת ה'. איך לעזור לחבר שהוא יזכה לאמונת ה'?

להתפלל עבורו, לעזור, לתמוך.

שאלה: איזה יחס יש בין אמונה לעשירייה?

רק בעשירייה אפשר להגיע לכוח השפעה, לאור ההשפעה, או לאמונה, זה הכול אותו דבר.

ד. מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה

שמעתי י"ב שבט תש"ד

"צריכים לדעת, כי סיבת הכבידות, שמרגישים בזמן שהאדם רוצה לעבוד בביטול עצמותו לה', ולא לדאוג לתועלת עצמו, שהאדם בא לידי מצב, כאילו כל העולם נשאר לעמוד על עמדתו, רק הוא כאילו נעדר עכשיו מעולם הזה, ועוזב את המשפחה שלו ואת חבריו למען התבטלות לה', היא רק סיבה פשוטה" שהוא מרגיש את הכבדות. "והיא נקראת חסרון האמונה. זאת אומרת, שהוא לא רואה אל מי הוא מתבטל, היינו שאינו מרגיש את מציאות ה'. זה גורם לו הכבידות.

מה שאין כן, בזמן שהוא מתחיל להרגיש את מציאות ה', תיכף נפשו כוסף להבטל ולהתחבר להשורש, ולהכלל בו "כנר בפני אבוקה", בלי שום דעת ושכל. אלא שזה בא לו מצד הטבע, כמו נר שהוא בטל בפני אבוקה.

לפי זה יוצא, שעיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא צריך להשיג משהו." אחר, "אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה'", הרגשה בה' שנקראת "אמונה בה'". "ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו," יגיעתו, "צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'", להרגשת הבורא, זה מה שהוא צריך, וזוהי "אמונת ה'."

"וצריכים לדעת, שאין הבדל בין הארה קטנה לגדולה, מה שהאדם משיג. היות, שבאור אין שום שינוי, אלא כל השינויים הוא בהכלים המקבלים את השפע, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". לכן, אם הוא מסוגל להגדיל את הכלים, בשיעור זה הוא מגדיל את ההארה." שבהם.

"אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, שירגיש אותו קצת. ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא. וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה.

והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת את שיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא. כי אין ביד האדם להעריך את מדת ערכה האמיתי. אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה. ויש בזה סגולה, שעל ידי זה הוא יכול לזכות, שההארה זו תשאר אצלו בקביעות."

שאלה: מה ההבדל בין אמונת ה' לבין הרגשת ה'?

הרגשה זו הרגשה. אמונה היא ככל שהאדם מתפעל מההרגשה ומתקן בהתאם את הכלים דהשפעה שלו.

שאלה: על ידי מה אנחנו יכולים להגדיל בקבוצה גדלות וחשיבות של מידה אמיתית?

אם אנחנו נשפיע זה אל זה, נדבר על כמה הבורא הוא גדול ושרק לפי הרגשת הבורא יהיו לנו כלים דהשפעה, אז לפיהם נוכל בחזרה להרגיש אותו ולהתקדם עד גמר התיקון.

שאלה: מה האחריות האישית של כל אחד כדי שהבורא ישמע את תפילת החברים?

כולנו מחזיקים בגדלות התפילה שלנו, בגדלות העלאת המ"ן שלנו לבורא, שתבוא אליו מכולנו יחד ומכל אחד לחוד, ושאנחנו נזכה על ידי זה לקבל מלמעלה את כוחות ההשפעה ולפי זה נתקדם לדבקות בו.

שאלה: במאמר כתוב שככל שאנחנו מודים יותר לבורא, כך זה מגדיל את הכלי. האם אנחנו צריכים להיות כל הזמן בהודיה לבורא?

כן.

שאלה: האם הודיה היא סוג של תפילה? כי לפעמים אתה יכול להרגיש איך הבורא משנה משהו בתוכך ואין מילים לומר מלבד להודות לו, כי ללא עזרת החברים או עזרת הקבוצה השינוי הזה לא היה קורה, וההודיה נראית לי כתפילה. האם הודיה זו צורה של תפילה?

נכון, הודיה זו צורה של תפילה.

שאלה: כתוב "ורק עכשיו הוא כאילו נעלם מהעולם הזה ועוזב את משפחתו וחברים כדי להתבטל כלפי הבורא."¹. אני לא מרגישה את הפחד הזה, האם זה אומר שאני לא עובדת נכון?

הכול בסדר, את עובדת בצורה נכונה, כל זה בדרך. עוד מעט תקבלי תשובה.

שאלה: איך מגיעים יחד למצב שאנחנו מרגישים ורואים את הבורא?

לאט לאט אנחנו מרגישים. אנחנו מתקרבים יותר ויותר זה לזה ולבורא, הבורא מאיר לכל אחד וגם יחד לכולנו, ועל ידי זה אנחנו מתקדמים ומרגישים את הקשר בינינו ואת הקשר בינינו לבורא, פעם זה יותר ופעם זה יותר, וכך אנחנו הולכים קדימה. אחר כך מתחילים להרגיש את הבורא בקשר בינינו, כי רק בינינו הוא מתגלה, וזו בעצם תחילת ההשגה הרוחנית האמיתית שלנו.

שאלה: כתוב בפסקה האחרונה שלאדם אין אפשרות להבין את מידת הקשר שלו עם הבורא, האם אתה יכול להסביר?

אנחנו לא יכולים להרגיש את המידה האמיתית של הקשר בינינו לבורא, זה נכון, אלא לאט לאט ככל שמתקדמים למטרה, אז אנחנו יותר ויותר מבינים איך למדוד את מידת הקשר בינינו. אבל זה לפי הכלים של האדם שאף פעם לא יכולים להיות אמיתיים, ורק בגמר התיקון אנחנו משיגים כלים אמיתיים ושם אנחנו רואים מה השגנו. עד אז תמיד זה הולך בצורה כזאת של כן ולא, כי באמת מידת הקשר בין אדם לבורא היא דבר שתמיד נסתר, אומנם נסתר בחלקו, אבל בכל זאת המידה האמיתית לא מגולה. וזה לטובת האדם לא להראות לו שהוא ממש מצליח, כי לפי הטבע שלנו זה מאוד מחליש אותנו ואנחנו כבר חושבים "מספיק, אנחנו מתקדמים, הכול יהיה בסדר".

שאלה: לגבי אור שנשאר באיזשהו שלב לעומת זאת שהוא נכנס ויוצא בשלבי ההכנה. האם אפשר להגיד שהוא נשאר כרצון מתוקן ויוצא כשזו פשוט סתם איזו הארה?

לא, אם יש הסתלקות האור, אז האור יוצא לגמרי. "אין מקצת ברוחניות", זאת אומרת אם האור יוצא, אז הוא יוצא לגמרי, ואם האור נכנס, אז הוא נכנס, סטארט - סטופ, כך זה עובד.

שאלה: האם מתוך הגדלת החשיבות של העשירייה נוכל להגדיל את חשיבות הבורא, וכתוצאה מזה גם נוכל לגלות את הבורא בצורה טובה יותר?

נכון.

(סוף השיעור)

---

1. "רק הוא כאילו נעדר עכשיו מעולם הזה, ועוזב את המשפחה שלו ואת חבריו למען התבטלות לה',"↩