שיעור ערב 03.06.19 – עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך י', עמ' 214, "שיר השירים", 369

קריין: אנחנו קוראים בספר "זוהר לעם", כרך י', עמוד 214, "שיר השירים", כותרת "הכסא עומד על ד' עמודים".

הכיסא עומד על ד' עמודים

.369" נגילה ונִשמחה בךְ. ב"ך, כי כל האותיות לוקחות הברית הקדושה, שהוא בך, שהם אב גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת.

.370 אש"ב גת"ד הק"ו זר"ח טפ"י כצ"ל מס"ן עז"ר אכתריאל יה צבאות יושב על כיסא רם ונישא, וכל גדודי שרי צבאות מעְלָה, מימִינו חיים משמאלו מוות. והכיסא עומד על ארבעה עמודים. וזהו העמוד הימני בד' שלהבות לוהטות של האותיות.

.371 בש"א דת"ג וק"ה חר"ז יפ"ט לצ"כ נס"מ עז"ר יה"ו. זהו סתר של העמוד האמצעי מארבעת העמודים האלו, שאותו הכיסא סומך עליהם, באותיות של א"ב. והם י"ב (12) בכל עמוד, שכל אחד מהם יתקיים על י"ב עמודים סומכים, שעליהם יתקיים הכיסא.

.372 העמוד השמאלי הוא אחר, תא"ש רב"ק צג"פ עד"ס נה"ם לו"ך כז"י טח"י הו"י. זהו סתר של העמוד השמאלי. והכיסא מיתקן עליהם, בסתר של י"ב סומכים.

.373 והלוא הן תשע מילים בכל עמוד ולא י"ב? אלא ג' אותיות מצטרפות בצירוף אחד לג' מילים בצד זה ובצד זה, עולות ויורדות, והן נסתרות ביה"ו, ונחקק בחקיקת השם הקדוש, יה"ו יה"ו יה"ו. אלו גנוזים בעמוד הראשון, הימני. יה"ו יו"ה הי"ו, גנוזים בעמוד השמאלי. הו"י וי"ה וה"י גנוזים בעמוד האמצעי. כדי שהכיסא יהיה שלם בכ"ב האותיות של הא"ב, שאותה הברית הקדושה, המלכות, מאספת ולוקחת בתוכה ב"ך. וע"כ, נגילה ונשמחה בך.

אע"פ שהזוהר אמר שבז"א כבר התגלמו האותיות, כל זה אמור רק לשורש בלבד, אבל עצם האותיות לא יכלו לצאת עד עולם הבריאה, מתחת למסך דאצילות, שמשם ולמטה יש שליטה למסכים, אבל באצילות אין כוח מסך כלל, ובלי כוח המסך אין האותיות מתגלמות. ומה שאנו מבחינים שם מסכים ואותיות, הם רק לשורשים המפעילים כזה בעולמות התחתונים.

הזוהר מבאר ד' העמודים, שהכיסא עומד עליהם, איך מצטרפים בצירופים מכ"ב אותיות. ע"כ מבאר אותם בעולם הבריאה, בד' העמודים, שכיסא הכבוד עומד עליהם. כי משם מתחילות האותיות.

אמנם שורשיהן בכל פרטיהן הם בז"א דאצילות, וע"כ המלכות מקבלת כל צירופי האותיות מז"א דאצילות, ועם התלבשות המלכות בכיסא הכבוד שבבריאה, היא מוציאה שם כל צירופי האותיות שקיבלה מז"א דאצילות. ותחילה צריכים לדעת, איך כ"ב האותיות מתחלקות לג' קווים.

כתוב, נגילה ונשמחה בך. ב"ך, כי כל האותיות לוקחות הברית הקדושה, שהוא בך. כי המלכות הנקראת ברית, לוקחת כל האותיות וכל הצירופים שהם ב"ך, היוצאים מכ"ב אותיות, ומאירה אותן לבי"ע. ואלו ד' עמודים, שכיסא הכבוד סומך עליהם, נמשכים מד' רגלי הכיסא שבאצילות, שהם ג' קווים דז"א ומלכות המקבלת אותם. והם כלולים זה מזה. ויש בכל אחד מד' אלו ג' קווים, שהם י"ב צירופי הוי"ה, וי"ב שבטים שבמלכות.

אמנם כאן במלכות דאצילות, שירדה ומתלבשת בג"ר דבריאה, יש בה מיעוט, מחמת ירידה זו, ואין בה אלא ב' קווים ימין ושמאל. והם עושים י"א (11) צירופים בכ"ב אותיות. והם, א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י כ"ל מ"נ ס"ע פ"צ ק"ר ש"ת, שכל צירוף, הוא זוג של ימין ושמאל.

אבל בג' העמודים האחרים יש בכל אחד ג' קווים. אשר בקו ימין, חסד, הן כסדרן, ששבעה זוגות ראשונים מי"א הזוגות שבכ"ב האותיות, שהם א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י כ"ל מ"ן, הנה כל זוג הוא ב' קווים. והקו האמצעי, הוא שמונה אותיות, שהן ארבעה זוגות, ולהיותו דין כלפי ב' הקווים הראשונים, ע"כ מסודר למפרע: ש"ת ק"ר פ"צ ס"ע.

ש' היא קו אמצעי לא"ב, ויוצא הצירוף אש"ב. ת' קו אמצעי לג"ד, ויוצא גת"ד. ק' קו אמצעי לה"ו, ויוצא הק"ו. ר' קו אמצעי לז"ח, ויוצא זר"ח. פ' קו אמצעי לט"י, ויוצא טפ"י. צ' קו אמצעי לכ"ל, ויוצא כצ"ל. ס' קו אמצעי למ"ן, ויוצא מס"ן.

והיות שבב' הקווים יש רק שבע אותיות בכל קו, ובקו האמצעי שמונה אותיות, שנגמר באות ע', לפיכך נעשה צירוף שמיני עז"ר, שע' דקו אמצעי ואותיות ז"ר מתחברות בו, שהוא מלשון זרוּת ודין. וכן מלשון עזרה.

כי אין בכל קו יותר משבע אותיות, שבע ספירות חג"ת נהי"מ. ובקו האמצעי יש שמונה אותיות, מטעם המסך דחיריק, שקו האמצעי נושא אותו. ועליו רומז הצירוף של האות האחרונה ע', עם ב' האותיות ז"ר, שרומז על דין ועל עזרה, כי בעזרתו התגבר הקו האמצעי על השמאל, וייחד אותו עם הימין.

אש"ב גת"ד הק"ו זר"ח טפ"י כצ"ל מס"ן עז"ר. הם ג' קווים מכ"ב האותיות כסדרן, עד הצירוף עז"ר, עז"ר מורה על המסך המחובר בקו האמצעי.

אכתריאל, כתר דבריאה, ששם התלבשה המלכות דאצילות, עם כל צירופי האותיות, שקיבלה מז"א דאצילות. ע"כ הוא מתחבר ומשלים לט' מילים. והכיסא עומד על ארבעה עמודים, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שבכל אחד מג' הקווים יש ג' קווים, חוץ מהמלכות, שבה ב' קווים, שהם י"א זוגות: א"ב ג"ד ה"ו. וט' המילים, אש"ב גת"ד הק"ו, הן העמוד הימני, וע"כ הצירופים הם כסדרן. וד' העמודים, הם ד' שלהבות לוהטות של האותיות, וט' המילים, הן הקו הימני שבד' העמודים האלו.

העמוד האמצעי כלול מג' קווים, כמו הימני, שכל זוג משבעה זוגות עד הזוג מ"ן, הם ימין ושמאל, והקו האמצעי, שהוא שמונה האותיות מד' הזוגות, ש"ת ק"ר פ"צ ס"ע, מכריע באמצע כל זוג. אלא ההפרש הוא, כי כאן בעמוד האמצעי כל זוג למפרע, כי במקום א"ב כתוב ב"א, במקום ג"ד כתוב ד"ג וכדומה, מפני שבעמוד האמצעי יש יותר דין מבעמוד הימני.

בש"א דת"ג וק"ה חר"ז יפ"ט לצ"כ נס"מ עז"ר יה"ו. בזוג הראשון, ימין ושמאל בסדר ב"א, נמשכת באמצען ש' של ש"ת, שבקו אמצעי, ונעשה הצירוף בש"א. ובימין ושמאל, שהם ד"ג, נמשכת ת' דקו האמצעי, ונעשה דת"ג.

ובימין ושמאל, ו"ה, נמשכת באמצען ק' דקו האמצעי, ונעשה וק"ה. ובימין ושמאל, ח"ז, נמשכת באמצען ר' דקו האמצעי, ונעשה חר"ז. ובימין ושמאל, י"ט, נמשכת באמצען פ' של הקו האמצעי, ונעשה יפ"ט. ובימין ושמאל, ל"כ, נמשכת צ' דקו האמצעי, ונעשה לצ"כ. ובימין ושמאל, נ"מ, נמשכת ס' של הקו האמצעי, ונעשה נס"מ.

ונשלמו בזה שבעה צירופים של הקו האמצעי, כנגד חג"ת נהי"מ. ובקו האמצעי שיש לו שמונה אותיות, נשארת אות אחת פנויה, ע', ומצטרפת עם ב' האותיות ז"ר, ונעשה עז"ר. ולהשלים ט' המילים, נוסף עליהם השם יה"ו, השורש של ג' הקווים. וזהו סתר של העמוד האמצעי מארבעת העמודים, באותיות של א"ב, שסדר זה הוא העמוד האמצעי, הסומך את הכיסא בצירופי אותיות.

והם י"ב בכל עמוד, שכל אחד מהם יתקיים. כי בדרך כלל יש כאן ארבעה עמודים, בכל עמוד ג' קווים, שהם י"ב. אמנם כיוון שכלולים זה מזה, צריך להיות בכל אחד מהם י"ב, ועל זה יש בכל עמוד י"ב מילים. כי מוסיפים עליהם ג' שמות יה"ו, שהם השורשים של ג' הקווים. ונעשו י"ב מילים. והתבארו ב' העמודים הימני והאמצעי.

והנה העמוד השמאלי כלול ג"כ מג' קווים, אלא מתוך שהעמוד השמאלי דין, ע"כ נהפכו בו סדרי האותיות, להיות בסדר א"ב שלמפרע, בסדר תשר"ק. באופן, שהימין והשמאל לא נעשו מן א"ב ג"ד ה"ו, שבסדר ישר גמור, שנעשה בו העמוד הימני. ולא מן ב"א ד"ג ו"ה, שג"כ בסדר, אלא שנעשה מן ת"ש ר"ק צ"פ ע"ס נ"מ ל"ך, שכולו הפוך.

ולא עוד, אלא הקו האמצעי שבו, שצריך להיות מאותיות מאוחרות של ב' קווים, כי הקו האמצעי יוצא אחר ב' הקווים, נעשה כאן מהאותיות הקודמות לאותיות ב' קווים, שמתחיל בא' ומסתיים בח'. שזה מורה על הדין שבעמוד השמאלי.

תא"ש רב"ק צג"פ עד"ס נה"ם לו"ך כז"י טח"י הו"י. זהו סתר של העמוד השמאלי. כי בזוג הראשון ימין ושמאל, ת"ש, נמשכה באמצען א' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף תא"ש. ובימין ושמאל, ר"ק, נמשכה ב' דקו אמצעי, ונעשה הצירוף רב"ק. ובימין ושמאל, צ"פ, נמשכה ג' דקו אמצעי, ונעשה צג"פ.

ובימין ושמאל ע"ס, נמשכה ד' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף עד"ס. ובימין ושמאל נ"ם, נמשכה ה' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף נה"ם. ובימין ושמאל ל"ך, נמשכה ו' דקו האמצעי ונעשה הצירוף לו"ך. ובב' הצירופים כז"י טח"י, יש ט"ס, וצריך לומר יז"ט חט"י. כי בימין ושמאל, שהם י"ט, נמשכה הז' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף יז"ט.

ובזה נשלמו שבעה צירופים כנגד חג"ת נהי"מ. אמנם בקו האמצעי שיש לו שמונה אותיות, נשארה לו אות אחת פנויה ח'. והתחברו ב' אותיות ט"י, ונעשה הצירוף חט"י. כי האות השמינית מורה על מסך דחיריק, המחובר בקו האמצעי. וע"כ מרומז בו צירוף מלשון חטא, המורה על חיסרון ודין.

וכדי להשלים ט' המילים, התווסף עליו השם יה"ו, שורש ג' הקווים. אלא מתוך שהוא דין, נרמז בו בסדר הפוך הו"י. והכיסא מיתקן על העמודים, שכל עמוד כלול מי"ב סומכים. שעליהם רומזות המילים שבכל עמוד.

והלוא הן תשע מילים בכל עמוד ולא י"ב, שהרי אין יותר מתשע מילים בכל עמוד? אלא ג' אותיות מצטרפות בצירוף אחד לג' מילים בצד זה ובצד זה. שג' האותיות יה"ו, שורשי ג' הקווים, מצטרפים לכל קו צירוף אחד יה"ו. עולות ויורדות, שמאירים באו"י ובאו"ח.

ואלו האורות נסתרים ביה"ו, שהם שורש ג' קווים, חקיקת השם הקדוש הנחקק, יה"ו יה"ו יה"ו, יה"ו לקו ימין, יה"ו לקו שמאל, יה"ו לקו אמצעי. שעם יה"ו וג' השמות יה"ו, הנסתרים בו, הם י"ב מילים.

אלו ג' יה"ו הם בעמוד הימני, בג' הקווים שבו. יה"ו יו"ה הי"ו, גנוזים בעמוד השמאלי, שבג' הקווים של העמוד השמאלי מאירים ג' צירופים אלו של יה"ו, בג' קווים שלו, שעימם יש בעמוד השמאלי י"ב מילים. וחסרים כאן ג' הצירופים להשלים י"ב המילים שבעמוד האמצעי.

הו"י וי"ה וה"י גנוזים בעמוד האמצעי. כי יש שישה צירופים ביה"ו. ג' הצירופים הראשונים יה"ו יו"ה הי"ו מאירים בעמוד השמאלי, ג' הצירופים האחרונים הו"י וי"ה וה"י מאירים בעמוד האמצעי. משום שהעמוד השמאלי קודם לעמוד האמצעי.

והתבארו י"ב המילים בכל עמוד מג' העמודים. כמו שד' העמודים הם י"ב בכללות, כי כל עמוד כולל ג' קווים, ואפילו העמוד הרביעי כולל ג' קווים אחר ההתכללות. וג"פ ד' הם י"ב. כך צריך כל עמוד בפני עצמו להיכלל מי"ב, שהוא י"ב מילים שבכל עמוד.

אמנם בעמוד הרביעי, מלכות, י"א זוגות, א"ב ג"ד ה"ו, שכל זוג שבו מורה על ב' קווים. ועליהם התווסף השם י"ה, שעימו יש י"ב מילים גם בעמוד הרביעי. כי כמו שהשם יה"ו התווסף בג' קווים, משום שהם שורשי ג' קווים, כך השם י"ה התווסף בעמוד הרביעי, מפני שהוא שורש ב' הקווים, ימין ושמאל.

ע' (70) הממונים הסובבים את הכיסא

[ע' ממנן דסחרין כורסייא]

.374 נזכירה דודיך מיין. הארת החכמה מכונה יין. דודיך, ע' (70) הממונים הסובבים את הכיסא הקדוש, מלכות. הם שׂרים שולטים ולוקחים דין מאותו היין, להיותו נמשך מחכמה דשמאל, ששם דינים. וע"כ כתוב, אַשְׁקךָ מיין הרֶקַח. והם שבעים דודים.

.375 ואלו הם: מיכאל גבריאל רפאל ועוד.

.377 ע' מלאכים אלו הסובבים את הכיסא הקדוש, נקראים דודים, ומאירים ונוצצים מאלו הדודים העליונים, שהם ע' השמות שבחג"ת דז"א, המאירים ונוצצים בהסתר ובגניזה עליונה. ועליהם כתוב, כי טובים דודיך מיין. דודיך, אלו כולם בכלל אחד, ע' שמות המלאכים התחתונים, המאירים מתוך ע' שמות עליונים שבז"א. וכולם מאירים ונוצצים מתוך אותו היין השמור, בבינה.

.378 ע' השמות העליונים הנסתרים שבז"א, נקראים חיות נסתרות, שהן רָצוֹא וָשׁוֹב. ואלו מאירים מהעולם העליון, העוה"ב, בינה. ואלו ע' השמות התחתונים, שבמלכות, מאירים ונוצצים מתוך אותו האור הנסתר והגנוז של אלו הניצוצות העליונים, שהם ע' שמות דז"א.

.379 וכל ע' השמות שבמלכות, הנקראים דודים, נמשכים מיין, מאלו ע' שמות דז"א, שהם אורות נסתרים. כי בז"א אין הארת החכמה יכולה להתגלות.

כי אלו ע' השמות הסובבים הכיסא הקדוש, המלכות, למטה, מאירים ונוצצים כולם, מאלו ע' השמות הפנימיים, שבז"א. וזהו, מיין, מנהרות עליונים, דז"א, מיינה של תורה. והם הנרות העליונים המאירים הפנים, והנרות התחתונים של המלכות. והם ע' שמות שהקב"ה נקרא בהם, השם ע"ב (72).

התחלקות הא"ב לעשר ולשנים עשר

.380 בסוד וסתר הא"ב, שהם כ"ב אותיות, יש עשר אותיות עליונות: א"ב, ג"ד, ה"ו, ז"ח, ט"י. וי"ב אותיות אחרות, המתהפכות להרבה אופנים, ומתגלגלות באותיות, ולעולם אינן משתנות. כי יין של תורה מתפרשׁ מכאן, לא שיוצאים מהאותיות האלו, אלא מהסתר שלהן.

כ"ב האותיות מתחלקות לרת"ס, שהם בינה ז"א ומלכות. מא' עד י' בינה. מי' עד ק' ז"א. מק' עד ת' מלכות. וכל מדרגה נבנית מג' כלים אלו, בינה ז"א ומלכות.

כאן מדובר מכ"ב אותיות שבז"א. יש עשר אותיות עליונות, מא' עד י', שהן בינה דז"א, הראש שלו. ושם שולט השם מ"ב (42) המכוסה מחכמה. וי"ב אותיות אחרות, המתהפכות להרבה אופנים, הן תוך וסוף דז"א, הכלים ז"א ומלכות דז"א, שמתהפכות לכמה גוונים, לבן אדום ירוק, משום שבהן מתגלה השם ע"ב, הממשיך חכמה.

והגוונים מתגלגלים להאיר באותיות. כי בעשר אותיות ראשונות, ראש דז"א, אין הארת החכמה, כי שם מאיר השם מ"ב, המכוסה מחכמה. וע"כ אין שם גוון. ורק בתוך וסוף דז"א, שהם ז"א ומלכות דז"א, שולט השם ע"ב, הממשיך חכמה. וע"כ שם מאירים הגוונים, שהם הארת החכמה.

ואע"פ שהאותיות מתגלגלות על ג' הגוונים לבן אדום ירוק, עכ"ז אינן משתנות מהגוון הלבן שבהן, חסד, מטעם שבז"א שולט החסד, ושאר הגוונים בטלים אליו.

יינה של תורה יוצא מי"ב אותיות אלו, שהיא הארת החכמה, גוון אדום. אבל לא שיוצאים מהאותיות האלו, אלא מהסתר שלהן. מתוך שז"א ממעט ומסתיר ג"ר דחכמה דשמאל, שע"י זה מייחד אותו עם הימין, מתגלה מזה הארת ו"ק דחכמה, נמצא שגילוי החכמה נמשך מהסתר ג"ר דחכמה. ולפיכך, אע"פ שז"א נמצא תמיד בשליטת החסד, הוא יכול להמשיך חכמה בשביל המלכות.

.381 משום שכל האותיות יוצאות מהנקודה העליונה, חכמה עילאה, או"א עילאין, המכוסה וסתומה, כי או"א תמיד בחסדים מכוסים, ואינם מקבלים חכמה, אלא בשביל ישסו"ת. והיא סוד וכלל של התורה, כי או"א הם מקור וכלל של ז"א, הנקרא תורה. אבל האותיות לא היו רשומות בנקודה העליונה, משום שאין שם גילוי חכמה, עד שנכנסו אל היכל נסתר, ישסו"ת, ומשם יצאו האותיות.

והיו לחות, ואח"כ התקרשו. לחוֹת, פירושו, שכל אחת נכנסת בגבול חברתה, כדרך דבר לח, שהגבול שלו אינו מוצק.

בישסו"ת יצאו ב' הקווים ימין ושמאל של האותיות, והייתה ביניהן מחלוקת, שכל אחת רצתה להיכנס בגבול חברתה, כדברים לחים. עד שז"א עלה למ"ן, ומיעט ג"ר דשמאל עם המסך דחיריק, ונעשה קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, וקיים הארת שניהם, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל מלמטה למעלה. אז נעשה גבולן של האותיות חזק ומוצק. כלומר, שבישסו"ת היו לחות, וע"י ז"א נקרשו.

שם מ"ב ושם ע"ב

.382 ואז נחקק השם הקדוש באותיות שנבראו בהן שמיים וארץ, והוא השם החקוק העליון של מ"ב (42) אותיות.

ז"א הוא אותיות, כי בו נקרשו האותיות, ובעיקרו הוא כ"ב אותיות. וכשמקבל מוחין מישסו"ת, שהוא ו"ק דאו"א, ששם מתגלה הארת החכמה, הוא בל"ב (32) נתיבות החכמה, שהם כ"ב אותיות דז"א וע"ס שמקבל מישסו"ת. וכשמקבל מוחין דג"ר מאו"א עילאין, אז מתווספות לו עוד ע"ס מאו"א, והוא בשם מ"ב אותיות, כ"ב אותיות של עצמו וע"ס דישסו"ת ועשר דאו"א.

ואז, כשהוא נתקן בשם מ"ב, נבחן שג"ר דמוחין בלבד הם בשם מ"ב, להיותם מאו"א. אבל ו"ק שמקבל מישסו"ת הם בשם ע"ב, בגילוי ל"ב נתיבות החכמה שבו. באופן שמטרם שמשיג השם מ"ב בראש, בג"ר, אין השם ע"ב מתגלה בו בו"ק.

.383 וכיוון שהאותיות עומדות בתיקונן, בהארת השם מ"ב, ומתקיים העולם, כי בו נבראו שמיים וארץ, אז נתקנו האותיות בע"ב שמות, הנקראים יין, שהם ע' שמות, שנקרא בהם הקב"ה, והם יין, שמשפיעים הארת החכמה, הנקראת יין.

אין השם ע"ב יכול להאיר בו"ק דז"א, מטרם שהשם מ"ב מאיר בג"ר דז"א. וכיוון שהאותיות עומדות בתיקונן, כלומר, אחר שנתקן ז"א בשם מ"ב אותיות בג"ר שלו, אז נתקנו האותיות, ז"א, בשם ע"ב בו"ק שלו, שהם ג' קווים חג"ת. ומה שנאמר ע' שמות ולא ע"ב שמות, הוא כי השם ע"ב מילים הוא ע' סנהדרין וב' עדים, וע"כ נחשב רק ע' שמות, שהם הסנהדרין.

.384 השמות האלו יוצאים מג' פסוקים, וייסע ויבוא ויֵט.

שני אורות שחור ולבן מתחברים יחד

[ב' נהורין אוכמא וחיוורא מתחברין כחדא]

.385 כתוב, שחורה אני ונאווה. כי הנר של המערב, המלכות, כאשר שולט ועומד אצל הנר של המזרח, ז"א, זה שחור, כלומר המלכות, שהיא גוון שחור, הרומז על דינים, וזה לבן, כלומר ז"א, שהוא בשליטת החסד, גוון לבן. כמה המלכות נאה, כשהיא מיוחדת באותו האור הלבן, חסד. כמ"ש, שחורה אני, כשאני לעצמי, ונאווה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך.

.386 באור הנר שני אורות מתחברים יחד, החלק התחתון הוא אור שחור, החלק העליון הוא לבן. זה שולט על זה, האור הלבן שולט על האור השחור, ועכ"ז כמה היא נאה.

יש ב' מצבים במלכות. מצב א', שני המאורות הגדולים, שקומתה שווה לז"א, כי יונקים שניהם משורש אחד מאמא, ז"א מקבל חסדים מקו ימין דאמא, והמלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא. אמנם היא נבחנת אז לאור שחור, כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים.

ואז נאמר, לכי ומעטי את עצמך, ובאה למצב ב', שהתמעטה להיות מדרגה שמתחת לז"א. ואז ז"א כבר שולט עליה, ואין לה כלום, אלא מה שמקבלת מז"א. ועכ"ז מצב ב' הוא כל שלמותה, כי עתה כשהאור השחור שלה, חכמה, מתחבר עם האור הלבן שבז"א, חסדים, אז נשלמה החכמה ומאירה.

והייחוד הזה שבמצב הב', כשהאור השחור של המלכות מחובר באור הלבן דז"א, מרומז באור הנר, כי באור הנר נראה החלק התחתון שלו בצבע שחור, והחלק העליון שלו בצבע לבן.

החלק התחתון הוא אור שחור, המלכות, שהיא שחורה ממצב א', החלק העליון הוא לבן, ז"א, חסד, שמראהו לבן. ושניהם מחוברים באור אחד, שהאור הלבן שולט על האור השחור. כי כך הוא במצב הב'.

ואע"פ שבמצב הא' הייתה גדולה כמותו, ועתה הוא שולט עליה, ועכ"ז כמה היא נאה. כי עתה במצב הב' היא נאה, שהיא מאירה בחכמה ובחסדים. משא"כ במצב הא', הייתה חושך ולא יכלה להאיר.

.387 בתיקון שמתחתיה, נמצאים כמה תיקונים תחתיה, פתיל ונר ושמן, והיא עומדת בגדלות העליונה הנאה באותו האור הלבן. כך בנות ירושלים, אלו הם התיקונים שלמטה, העומדים תחתיה ביופי שלה. כמ"ש, שחורה אני ונאווה, בנות ירושלים כאוהלֵי קֵדָר כיריעות ש_מה. זה שחור, וזה לבן.

המרכבה, מיכאל גבריאל רפאל אוריאל, הם ארבעה, ועם נקודה אחת העומדת עליהם, שהיא המלכות עצמה, הם ה'. ואינה נקראת ה' אלא באלו ארבעת המלאכים, שהם המרכבה שלה, והנקודה האחרונה, המלכות העומדת עליהם. וה' זו הייתה ד', שהם המרכבה, וע"י אותה הנקודה השורה עליהם באמצע, שהיא המלכות, נעשית ה'.

כי במרכבה שלה מלובשים הכלים שלה ממצב א', שמתחברים אליה גם במצב ב' ומתלבשים בד' המלאכים, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, ועליהם רוכבת הנקודה דפָּנים, המלכות ממצב ב', המקבלת מז"א רק חסדים. ושניהם יחד מאירים בחסדים ובחכמה, שהם כל השלמות, החכמה מצד ד' הבחינות של המרכבה, והחסדים מצד בחינתה עצמה, הרוכבת עליהם, זהו שצורתה ה'.

ונמצאים כמה תיקונים תחתיה, פתיל ונר ושמן, שהם ג' קווים, כי שמן הוא קו ימין, הנר הוא קו שמאל, הפתילה המחברת שניהם היא קו אמצעי. הכלי שבו נמצאים ג' הקווים האלו, פתיל ונר ושמן, הוא המלכות המקבלת ג' הקווים. ואלו ד' בחינות, השמן והנר והפתילה והכלי המקבל אותם, הם ד' שהם המרכבה של המלכות, והיא עצמה הנקודה הרוכבת עליהם מלמעלה, ה'.

והיא עומדת בגדלות העליונה הנאה באותו האור הלבן, כלומר שהנקודה עצמה, המלכות דפנים הרוכבת עליה, היא מקבלת רק האור הלבן, חסדים. אלא המרכבה שלה העומדת תחתיה, השמן והנר והפתילה והכלי, הם המקבלים חכמה.

כך בנות ירושלים, אלו הם התיקונים שלמטה, העומדים תחתיה, השמן, הנר, הפתילה, הכלי שלהם, ששם מלובשים הכלים ממצב א', שהם שחורים. כמ"ש, בנות ירושלים כאוהלי קֵדר כיריעות שלמה. זה שחור, וזה לבן.

בנות ירושלים שהן המרכבה שלה, שחורות ממצב א', כאוהלי קדר. המלכות, הרוכבת עליהן, לבנה, כיריעות שלמה. וכולם מאירים יחד. ומתבארים כל חמש הבחינות שבנר, במלכות עצמה. כי המלכות דפנים היא האור הלבן שבנר, מעל הכול. והאור השחור שבנר, קו השמאל שבמרכבה. השמן, הוא קו הימין. הפתילה, הקו האמצעי. והכלי המקבל הכול, היא המלכות, המקבלת ג' הקווים."

(סוף השיעור)