שיעור בוקר 10.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 25.10.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/vf34ofdn?activeTab=transcription&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות קכ"ד – קכ"ז)

שיעור 54

אות קכ"ד

"ואחר שהגו"ע דחכמה קבלו קומת העיבור והיניקה שלהם, (כנ"ל באות קכ"א). חזרו ועלו לראש דעתיק, וקבלו שם עיבור ב' שלהם למוחין דגדלות, וירדה הבחי"ג למקומה לפה, ויצאו עליה ע"ס בקומת חכמה, והכלים דאח"פ שלהם חזרו ועלו למקומם בראש, ונשלם פרצוף החכמה בע"ס דאורות וכלים. ופרצוף זה נקרא פרצוף אריך אנפין דאצילות."

גלגלתא מתפשטת מזיווג דהכאה בפה דראש, מיניה וביה. הראש הוא ט' הספירות שקודמות למלכות. מפה דראש עד סיום הפרצוף עומדת מלכות דאין סוף עצמה. במידה שהגוף יכול להיות באותה הכוונה כמו הראש, נעשה זיווג דהכאה על ידי המסך, והאור חוזר שעולה מעביות הגוף ממטה למעלה, הוא הכלי החדש שבו מתגלה האור העליון.

כשהאור חוזר מָתְפִּיס בתוכו את האור העליון, הוא הופך את כיוון התפשטותו ממנו ולמטה, מפה דראש לתוך הרצונות של הגוף. הכוונה על מנת להשפיע עם האור העליון שנמצא בה, מתפשטים בתוך הגוף כאור פנימי. אור פנימי הוא האור חוזר ממטה למעלה בראש הפרצוף, עם האור ישר בתוכו. אור פנימי מתפשט מפה עד הטבור, עד הגבול שמעבר לו אי אפשר לקבל על מנת להשפיע לפי הכוונה והחשבון שבראש.

לאחר התפשטות האור פנימי בתוך הפרצוף, נעשה ביטוש פנים ומקיף, כי האור העליון אינו נח מלהביא את הנברא לתכלית. אמנם על האור העליון נאמר שהוא נמצא במנוחה מוחלטת, אולם אין הכוונה שהוא נמצא במצב סטאטי ללא פעולה. מנוחה מוחלטת פירושה שהאור לעולם אינו משנה את כוונתו להביא את הנברא לתכלית הבריאה.

רבים טועים בפירוש המושג מנוחה. את האור שנמצא במנוחה מוחלטת, ניתן להמשיל לאם או גננת שרודפים ללא הרף אחרי הילדים בכל פינות החדר ולא נותנים להם מנוחה, בשעה שהן עצמן נמצאות במנוחה. לכאורה קשה להבין כיצד האור מתרוצץ אחרינו ללא הרף, ובכל זאת הוא נמצא במנוחה ואנחנו לא. אלא שהאור נמצא במנוחה, כי יש לו רק כוונה אחת: להביא את האדם לתיקון. לאדם, לעומת זאת, תמיד יש כמה כוונות. האדם נע בין תיקון לקלקול, ולכן אינו נמצא במנוחה. הכוונות של האדם משתנות. האור נמצא במנוחה, בכוונה אחת.

את האור, איננו מודדים לפי פעולותיו. האור מבצע פעולות רבות, אבל כוונתו אחת. לאור יש מטרה אחת וכיוון אחד. זה נקרא מנוחה. כשהנברא מגיע לגמר התיקון, למקום של שלווה ומנוחה, הוא אינו מת. שלוווה ומנוחה פירושם שכל האמצעים וכל היוצרות, כל מה שיש באדם, מכוונים לכיוון אחד. זוהי שלימות. ההתפתחות אדירה, הקצב אינסופי – ובכל זאת זוהי מנוחה. הכול נמדד לפי הכוונה.

נחזור לעניינינו, האור העליון משפיע על הפרצוף באותו הכיוון ומזכך את המסך שבטבורו. המסך חוזר לפה דראש ועושה דהכאה בחזה של הפרצוף העליון, לפי הרשימות שמתגלות בו. הפרצוף הראשון שיצא בעולם האצילות הוא עתיק. האם הוא מזדכך? לא, הוא אינו מזדכך. זאת משום שהרשימות שמתגלות במסך של פרצופי אצילות, אינן רשימות מהזדככות המסך מגדול לקטן, אלא רשימות מהשבירה, רשימות שמתגלות מאפס, מקטן לגדול. תחילה מתגלה הרשימו הקטן ביותר, בדרגת עיבור, ורק לאחר מכן מתגלה הרשימו שמתחיל לקבל כוחות לעצמו ולגדול לפרצוף גדול יותר.

גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון וב"ן העליון, הם פרצופים שיוצאים בעביות הולכת וקטנה. באצילות הסדר הפוך: תחילה מתגלה רשימו קטן בעיבור, ורק לאחר מכן יוצאות קומות היניקה והמוחין. מצד אחד פרצופי אצילות מתגלים תוך כדי גדילתם ממטה למעלה, בעיבור יניקה מוחין. מצד שני סדר יציאתם הוא מלמעלה למטה, לפי הרשימות. תחילה יוצא עתיק, אחריו אריך אנפין וכו'.

יציאת פרצופי אצילות, היא תהליך מעניין. כל פרצוף בפני עצמו גודל בעיבור, יניקה, מוחין, והפרצופים כולם יוצאים זה אחר זה מגדול לקטן – לא מתוך הזדככות המסכים, אלא לפי סדר יציאת הרשימות.

כל התהליכים בעולם האצילות הם תוצאה מעלית המסך עם הכלים והאורות לראש דס"ג, שממנו יוצא עולם האצילות. לאחר השבירה נפלו כל הכלים דגדלות לעולמות בי"ע, והכלים דראש דעולם הנקודים חזרו לקטנות, אח"פ דעליון נפל לגלגלתא עיניים דתחתון. לכן סדר יציאת הפרצופים באצילות, כפי שבעל הסולם מתאר אותו, הוא כדלהלן: פרצוף עתיק יוצא בקומה גדולה, אבל גדל מזך לעב, מעיבור, ליניקה, למוחין דגדלות; אחריו יוצאת קומת אריך אנפין בקומה אחת פחות מעתיק, וגם היא גדלה מזך לעב, וכן הלאה.

מכאן מובנים דברי בעל הסולם באות קכ"ד: "ואחר שהגו"ע דחכמה קבלו קומת העיבור והיניקה שלהם, חזרו ועלו לראש דעתיק" היינו התחברו עם האח"פ דעתיק, ו"קבלו שם עיבור ב' שלהם למוחין דגדלות"

בשיעור הקודם למדנו כי גלגלתא עיניים דתחתון יכולים להיות כעשר ספירות יחד עם האח"פ דעליון, במה שנקרא גדלות דמין הא'. גדלות דמין הא' היא זו שתמיד עוזרת לתחתון לקבל תמיכה מהעליון, ומאפשרת לעליון לגדל אותו.

חישבו על כך: איך יתכן שפרצוף יגדל מקטן לגדול? את ירידת הפרצופים מאין סוף למטה ניתן להבין כהשתלשלות, אבל איך אפשר להסביר את השינוי בגדילת הפרצופים ממטה למעלה? איך הקטן יכול לגדול בגלגלתא ועיניים, אם חייבות להיות בו עשר ספירות? הרי אין מקצת ברוחניות, חייב להיות מבנה שלם, עשר ספירות שלמות? מנין יקבל הפרצוף הקטן את ההשלמה לקומת הגדלות? ובכן, כדי שהפרצוף יגדל מקטן לגדול, יש לידו פרצוף גדול יותר, מתוקן.

הקטן עם הגלגלתא עיניים שלו, והגדול עם האח"פ שלו, מתחברים יחד לפרצוף אחד. כך יש לקטן אפשרות לחיות, לקבל מהעליון תמיכה, ביטחון, הכנה, חינוך, הבנה, השגה, ולתקן את עצמו. אחר שהקטן תיקן את עצמו והפך גדול, הוא פועל כעליון על הפרצוף התחתון שלו. כך פעל עתיק, כך פועל אריך אנפין וכך יפעלו אבא ואמא. כך גדלים כל פרצופי האצילות. וכשהם גדולים, כך הם עוזרים לתחתונים מהם לגדול.

הקשר בין העליון לתחתון, הוא תוצאה מצמצום ב'. כיוון שבינה התחברה עם מלכות, העליון, שכבר נמצא בתכונת הבינה, יכול לתקן את התחתון, להשלים אותו בתכונות הבינה. כתוצאה מצמצום ב' והחיבור בין בינה ומלכות, יש תיקווה לתיקון. צמצום ב' וחיבור בינה ומלכות מתווים את דרך לתיקון.

עתה, ביציאת פרצופי אצילות, החיבור בין בינה למלכות אינו מתבטא במסירת תכונות הבינה למלכות ותכונות המלכות לבינה, אלא בהתחברות בין שני פרצופים, עליון ותחתון. העליון פועל כבינה כלפי תחתון והתחתון כמלכות כלפי העליון. כאמור, הקשר הזה בין פרצופי אצילות, הוא תוצאה מצמצום ב'.

2. אות קכ"ה

"ועם אח"פ הללו דא"א עלו ביחד גם גו"ע דקומת בינה כנ"ל"

ליד אח"פ דעתיק גדלו גלגלתא עיניים דאריך אנפין. ליד אח"פ דאריך אנפין גדלו גלגלתא עיניים דאבא ואמא. ליד האח"פ דאבא ואמא גדלו גלגלתא עיניים דזו"ן. לפעמים אנו אומרים שזו"ן דאצילות מסתיימים מעל הפרסא, ולפעמים אנו אומרים שאח"פ שלהם נפולים למטה מפרסא, במקום בי"ע: אוזן בבריאה, חוטם ביצירה ופה בעשייה. ליד אח"פ דזו"ן נמצאים גלגלתא עיניים של הנשמות, הנקראים גם נר"ן דצדיקים. והאח"פ של הנשמות נפולים למטה מסיום. שם, למטה מסיום, אפשר להגיד שגם אנחנו נמצאים.

שרטוט מס. 1

בנקודה זו עלינו להבחין בין השלמת הפרצופים זה את זה על ידי אח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון, לבין הלבשת הפרצופים זה את לזה וקבלתם זה מזה. הקשר בין גלגלתא עיניים דתחתון לאח"פ דעליון אינו מתאר את איכות הקשר בין הפרצופים, כלומר באמצעות איזה חלק פרצוף אחד מוסר לפרצוף אחר.

הקשר בין גלגלתא עיניים דתחתון לאח"פ דעליון קיים תמיד. הקשר בין הפרצופים לפי הלבשתם זה את זה, אינו קיים תמיד. לא תמיד הפרצופים שווים או מלבישים זה את זה. כל עוד זעיר אנפין אינו עולה לאבא ואמא, הוא נמצא למטה מאבא ואמא. הוא הדין לגבי כל יתר הפרצופים.

אין כאן סתירה. הקשר בין גלגלתא עיניים דתחתון ואח"פ דעליון הוא קשר טבעי, לפי התפשטות הפרצופים ממעלה למטה. בנוסף אליו הפרצופים יכולים להיות קשורים זה לזה גם לפי התלבשותם והשגתם זה את זה. הקשר בין גלגלתא עיניים דתחתון לאח"פ דעליון הוא קשר קבוע, מצד צמצום ב'. על ידי היגיעה והעבודה שלנו, אנו יכולים להוסיף לו.

שרטוט מס. 2

[ ... "ועם אח"פ הללו דא"א עלו ביחד גם גו"ע דקומת בינה כנ"ל" ]

"וקבלו שם עיבור הא' ויניקה שלהם. ואח"ז עלו לראש דא"א לעיבור ב', והעלו האח"פ שלהם וקבלו המוחין דגדלות, ונשלם פרצוף הבינה בע"ס דאורות וכלים. ופרצוף זה נקרא או"א וישסו"ת, כי הג"ר נקראות או"א, והז"ת נקראות ישסו"ת."

כמו בעולם שלנו, גם באצילות הלידה וזמן הקטנות של התחתון הם על חשבון העליון. רק הגדלות של העליון היא על חשבון התחתון.

עתיק למשל גודל בגלגלתא עיניים שלו, בקטנות. לאחר מכן מתגלות בתוכו רשימות נוספות והוא יוצא בגדלות. בתוך הגדלות שלו נמצאות הרשימות דגלגלתא עיניים דאריך אנפין. הרשימות דגלגלתא עיניים דאריך אנפין, הן שגורמות לעתיק להיכנס לגדלות. עתיק נכנס לגדלות ומוליד את אריך אנפין. עתיק נעשה גדול, רק במידה שהוא שייך ללידת אריך אנפין. כשאריך אנפין נולד, עתיק מספק לו את כל הדרוש לו בגלגלתא עיניים שלו, על ידי השלמת הגלגלתא עיניים באח"פ שלו, של עתיק. הקטן משייך את עצמו לגדול, מכניע את עצמו כלפיו, ודבק בו. כך הוא מגיע לעשר ספירות שלמות. הגדול מספק לו הכול.

לאחר שעתיק סיפק לאריך אנפין את כל הקטנות, אריך אנפין מתחיל להרגיש בתוכו את הרשימות דאבא ואמא. לכן, במידה שהוא צריך להוליד את גלגלתא עיניים דאבא ואמא, הוא מוציא את הגדלות שלו באח"פ. אמנם גלגלתא עיניים של אריך אנפין משלימים לפרצוף אחד יחד עם האח"פ דעליון, אבל אח"פ דעליון של אריך אנפין אינו יכול להיות מקום הלידה של הפרצוף התחתון דאריך, של אבא ואמא. לכן אריך אנפין מחויב לפתח אח"פ משלו. בדומה לבינה שהכלים דקבלה שלה הם כלים דהשפעה ביחס לתחתונים, כך הכלים דקבלה של אריך אנפין הם הכלים דהשפעה שלו כלפי התחתון.

כשאריך אנפין עולה לעתיק עם האח"פ שלו ומבקש ממנו כוחות, הוא אינו מבקש אותם לעצמו. האח"פ שלו קיים רק כדי להוליד את התחתון ולספק לו את הדרוש לו. אריך אנפין מבקש כוח לאח"פ, רק במידה שהוא יכול להשפיע בכלים דקבלה שלו. הנברא יכול להשפיע רק על ידי שימוש בכלים דקבלה. ולמען מטרה כזו, אריך אנפין מקבל כמובן כוחות. הוא מוליד את גלגלתא עיניים דאבא ואמא מהגדלות שלו. הוא מגדל אותם לגלגלתא עיניים שלמים במה שנקרא ימי הנעורים, עד שאבא ואמא מגיעים למידה שבה כבר יכול להתחיל בהם זמן הגדלות.

התעוררות הרשימות של זו"ן באבא ואמא, מציבה אותנו בפני בעיה, שכן זו"ן עברו שבירה. עתיק ואריך אנפין יצאו כנגד כתר דניקודים. אבא ואמא דאצילות וישסו"ת יצאו כנגד אבא ואמא דנקודים. כתר ואבא ואמא דניקודים רק הצטמצמו לאחר השבירה. אין להם למי להשפיע, והרשימות שיוצאות מהם מתוקנות. זו"ן לעומתם עברו שבירה. זו"ן, ברשימותיהן השבורות, אינם יכולים לעורר את אבא ואמא להיכנס לגדלות ולהשפיע.

גם אנו, כמו זו"ן השבורים, צועקים אל הבורא "תן לנו", ולא מקבלים דבר. מאבא ואמא דאצילות ומטה, ההתפתחות ממשיכה על ידי בירור הזו"ן, על ידי הכלים השבורים.

אות קכ"ו

"ועם אח"פ הללו דאו"א, עלו ביחד גם גו"ע דזו"ן, וקבלו שם העיבור א' שלהם והיניקה. ובזה נשלמים הזו"ן בבחינת ו"ק לז"א, ונקודה להנוקבא.

ב"פתיחה לחכמת הקבלה" בעל הסולם אינו מסביר בפרוטרוט כיצד זו"ן מקבלים הארה במצבם השבור מ"דדי בהמה". כיצד הארה זו מעוררת את זו"ן, וכיצד הם מתחילים לראות באורה את גדלות המטרה, את גדלות ההשפעה. "פתיחה לחכמת הקבלה" אינה מבארת כיצד זו"ן מבררים את מצבם, ומבקשים מאבא ואמא כוח להשפיע. וכיצד אבא ואמא מרגישים את הבקשה של זו"ן, ועולים לאריך אנפין כדי לקבל כוח לאח"פ שלהם, שיגדל ויוכל להוליד את זו"ן.

בעל הסולם אינו מפרט את כל תהליך תיקון הזו"ן, כי זהו תהליך ארוך מאוד. על תיקון זו"ן אנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות" בחלקים שעוסקים בעיבור ויניקה דזעיר אנפין ובזיווגי הספירות. כמה מאות דפים בתלמוד עשר הספירות, מחלק ח' ועד חלק י"ב, עוסקים בלידת זו"ן המתוקנים, או בלידת הנשמות המתוקנות. מחלק י"ב והלאה לומדים על גדלות הנשמות השבורות, ובחלקים נוספים לומדים על תיקונים מיוחדים; איך מקבלים אותם מהראש דעליון שנקרא "דיקנא דאריך".

"והנה נתבארו ה"פ מ"ה החדש שיצאו בעולם האצילות בבחינת קביעות, הנקראים עתיק א"א או"א וזו"ן, שעתיק יצא בקומת כתר, וא"א בקומת חכמה ואו"א בקומת בינה, וזו"ן בו"ק ונקודה, שהוא קומת ז"א."

סדר הפרצופים באצילות משתנה בהתאם למצבים השונים של הפרצופים זה ביחס לזה, לפי שהחכמה מגולה בהם או לא. כך קורה שלפעמים עתיק ואריך אנפין הם כתר דאצילות, ואבא ואמא הם חכמה ובינה דאצילות. ולפעמים עתיק הוא כתר דאצילות, אריך אנפין חכמה דאצילות, ואבא ואמא הם בינה דאצילות. ויש גם סדר נוסף של יציאת פרצופי אצילות, לפי עולם הניקודים: אריך אנפין יוצא כנגד כתר דנקודים, אבא ואמא כנגד חכמה ובינה, וזו"ן כנגד זעיר אנפין ונוקבא.

שרטוט מס. 3

מקום עולם האצילות הוא מטבור עד הפרסא, עתיק אפילו עובר את הפרסא. פרצוף הכתר דאצילות יכול לעבור את הפרסא עד הסיום, כי הוא דוחה הכול ממטה למעלה. אריך אנפין, פרצוף חכמה דאצילות, יוצא מפה דעתיק ואינו יכול לעבור את הפרסא. בפרצוף אריך אנפין, בו בעיקר, נמצאים התיקונים.

מהפה דאריך אנפין עד החזה שלו נמצא פרצוף אבא ואמא, מהחזה שלו עד הטבור שלו מתלבש פרצוף ישסו"ת, מטבור שלו עד היסוד שלו מתלבש זעיר אנפין, ומיסוד שלו עד המלכות שלו מתלבשת נוקבא דאצילות. אפשר לתאר זאת אחרת, ביתר פשטות: מפה דאריך אנפין עד הטבור שלו מתלבשים אבא ואמא, ומטבור שלו עד הסיום מתלבשים זו"ן. זהו עולם האצילות בעיקרו.

שרטוט מס. 4

"ובאלו ה' הקומות לא יארע שום מיעוט לעולם. כי בג"ר, אין מעשי התחתונים מגיעים אליהם שיוכלו לפוגמם"

עולם האצילות יוצא בחמש קומות: גלגלתא עיניים דעתיק, גלגלתא עיניים דאריך אנפין, גלגלתא עיניים דאבא ואמא, גלגלתא עיניים דישסו"ת וגלגלתא עיניים דזו"ן. כיוון שכולן בגלגלתא עיניים, שום מיעוט ושום שינוי לא יתכן בהן. גלגלתא עיניים הוא מצב של "חפץ חסד", ופָחות מחפץ חסד לא יכול להיות. בחמש הקומות האלה אין כלים דקבלה, כל תכונותיהן נרכשו מהאור.

כל הכלים השבורים שמתחברים לאח"פ דזו"ן הנפולים למטה מפרסא, משפיעים רק על הגדלות דאצילות. לכן הקטנות דאצילות ניתקנת בקביעות, ואין שום מיעוט נוהג בה. שינוי יתכן רק לטובה.

שרטוט מס. 5

"והז"א ונוקבא, שאליהם מגיעים מעשי התחתונים, היינו דוקא בכלים דאחורים שלהם, שמשיגים בעת הגדלות, אבל בכלים דפנים, שהם גו"ע באורות דו"ק ונקודה, הנה גם בהם לא יגיעו מעשי התחתונים. ולפיכך נבחנים ה' הקומות הנ"ל, לבחינת מוחין הקבועים באצילות.

מצב הקטנות באצילות, הוא המצב הקבוע. הוא נעשה על ידי העליון, ללא שום מעשה מצד התחתונים, ללא שום התערבות שלנו. כל מה שנוסף על הקטנות באצילות, מושג אך ורק על ידי המ"ן דתחתונים. על ידי העבודה שלנו.