שיעור בוקר 18.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 234, "בית שער הכונות",

פרק ב', אור פשוט, אות ט"ז

קריין: "בית שער הכוונות", ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 234, פרק ב', אור פשוט, אות ט"ז.

פירוש אור פשוט לאות ט"ז

"השורש והנשמות והגופים הם בחי' א' שאין פירוד ביניהם אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות וכו': להבין דברים אלו צריכים לדעת סוד השיתוף דמדת הרחמים בדין הנעשה בעת צמצום שני דא"ק, בסו"ה ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, ששיתף מדה"ר בדין. כמ"ש הרב בע"ח שער ג' פ"ב. וכן כמו שאמרו חז"ל (ב"ר פי"ב) בתחילה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדה"ר ושתפה למדת הדין. פירוש, כי המלכות נקראת מדת הדין, והבינה נקראת מדת הרחמים, וכדי למתק מדת הדין שבמלכות, שיתף וחיבר את המלכות בבינה, בסו"ה ותלכנה שתיהם, שחיבר ה' תחתונה שהיא המלכות עם ה' ראשונה שהיא הבינה, ונמתקה ה"ת בה"ר.

ותחילת תיקון זה נעשה בזמן יציאת הנקודים מאור העינים, כי ע"י התפשטות ס"ג עד סיום רגלין דפרצוף הפנימי דא"ק, הנקרא גלגלתא, (כמ"ש בע"ח בשער טנת"א מ"ב פ"א) נתערב ונתחבר ס"ג שהוא קומת בינה עם המלכות שבתנה"י דא"ק הפנימי, ונתחברו ב' ההין זו בזו בכל המדרגות, עד שה"ת עלתה למקום נקבי עינים. כי עינים היא חכמה, ונקבי עינים, פירושו נוקבא של החכמה. ונמצאות העינים שיש להן בחינת ה' אחרונה וה' ראשונה, בסוד אני ישנה אני שניה, כמ"ש הרב בע"ח שער ח' פ"א עש"ה. ובתע"ס בחלק ו' נתבאר זה בכל הקיפו עש"ה. ונמצא בזה שנשתתפה מדת הרחמים שהיא בינה במדת הדין שהיא מלכות.

אמנם שיתוף הזה, הגם שהיא מעלה חשובה מאד כלפי המלכות, הוא גרם צמצום חדש בעולמות, כי צמצום א' לא פגע אלא בספירת המלכות בלבד, אבל כל ט"ס הראשונות היו נקיים מכל צמצום כל שהוא, אבל עתה אחר שהמלכות עלתה ונתחברה בבינה, הרי העלתה עם זה גם בחינת הצמצום שבה אל הבינה הנקראת נקבי העינים, ונסתיימה עתה כל מדרגה בספירת הבינה, כמו שנסתיימה מקודם לכן במקום המלכות, וכיון שנעשה סיום כל מדרגה במקום בינה, הרי שתי הספירות ז"א ומלכות נפרדו ויצאו לחוץ מכל מדרגה ומדרגה, ולא נשאר בכל מדרגה זולת שלש הספירות כח"ב בלבד."

שאלה: מבחינה מהותית, מהו השיתוף של מידת הרחמים בדין?

זה כל התיקון של המלכות, היא מקבלת את תכונות הבינה ויכולה להשתמש ברצון לקבל שלה בעל מנת להשפיע. זו ההצלה לנבראים שכולם נמצאים במלכות ויכולים לקבל את תכונות הבורא כי הם נמצאים בבינה. ואז תכונות הבינה ותכונות המלכות נקשרות זו בזו, הבורא מוכן לקבל את הבחינות של הנברא ולספק להן את התכונות של עצמו. על ידי השילוב הזה, השיתוף הזה, הבורא מרגיש את הנברא, את הצמצומים שלו, את ההגבלות שלו, בצורה כזאת הוא יכול לדעת איך להתייחס לנברא, והנברא מקבל את תכונות הבורא במידה שהבורא נכלל ממנו, וכך גם מתקן את עצמו. אחרת יוצא שאין בורא שקשור לנברא ואין נברא שקשור לבורא.

כלומר צמצום ב', התכללות בינה ומלכות, אלו דברים הכרחיים גם לבורא וגם לנברא. תתאר לעצמך אישה שאין לה שום הבנה בלהוליד תינוק, להאכיל אותו, לטפל בו, היא לא ראתה את זה, לא מבינה ואין לה מעצמה כלום, ופתאום נופל לידיים שלה תינוק, מה היא יכולה לעשות? היא מסתכלת עליו ולא יודעת מה לעשות עימו. לכן הבורא חייב קודם כל להתכלל מהנברא, וזה לא דבר פשוט שנעשה מעצמו, אלא הוא מקבל תיקונים, צמצומים, תכונות, וכביכול סובל מכל מה שיש בנברא כדי להבין את הנברא, להרגיש אותו, לדעת איך לטפל בו, וזה בעצם הצמצום שיש בבינה מהמלכות.

אבל עם כל זה, בינה שנכללת ממלכות יכולה לאחר מכן להתחיל לטפל במלכות, כי היא מבינה אותה, מרגישה אותה, יש בבינה העתקה של המלכות. מלכות עולה לבינה, נכנסת לבינה, מוסרת לבינה את התכונות שלה, את הצמצומים שלה, את ההגבלות שלה, ובינה מתוך הרצון שלה להשפיע נכללת מהתכונות של המלכות ומתחילה להיות כלולה מהן, והיא יודעת איך לתכנן את ההשפעה שלה למלכות. כך לאט לאט מתחיל להיות קשר נכון בין בינה ומלכות.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להראות לבורא עד כמה אנחנו מוגבלים וחלשים?

הוא יודע את זה. אבל במידה שאנחנו מכירים בחולשות שלנו, במידה הזאת אנחנו מציגים את החולשות שלנו לפניו והוא מוכן לתקן אותן, מפני שאנחנו הכרנו בהן. יש כאן עבודה הדדית, נברא בורא, בורא נברא.

קריין: אנחנו באות ט"ז, פסקה שלישית, "וזה אמרו".

"וזה אמרו "דע כי השורש והנשמות והגופים הם בחינה א' שאין פירוד ביניהם, אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות מג' בחינות הנ"ל" כי השורש ונשמה והגוף שהם ג' הספירות כתר חכמה בינה, כנ"ל באות א', הנה הם נשתיירו בכל מדרגה גם לאחר צמצום ב', וע"כ הם מיוחדים במדרגה, אבל הלבושים והיכלות שהם ז"א ומלכות, הם נפרדו מכל מדרגה בצמצום ב', משום שנסתיימה בספירת הבינה, כנ"ל, וע"כ נפרדו ונעשו לבחינת מקיפין על המדרגה, כי כל מה שהמדרגה אינה יכולה לקבל עכשיו אלא לאחר זמן, נבחן שנעשה למקיף. לכן ז"א ומלכות שנפרדו מכל מדרגה, עתידים לחזור ולהתחבר בה לעתיד בגמר התיקון, ולכן נבחנים שנעשו למקיפין."

שאלה: האם התיקון הוא שהדינים ימחקו ויישארו רק רחמים?

לא, אין דבר כזה. שום דבר לא נעלם ולא נמחק, אלא באים אורות ומתקנים את מה שהיה קודם.

שאלה: למה כתוב שקודם כל רצה הבורא לברוא את העולם בדין ואחר כך בחר ברחמים?

כך המקובלים מספרים לנו. כי הוא ייצב את המערכת ברצון לקבל, אבל כדי להביא אותה למצב שהיא יכולה להתקיים ולתקן את עצמה, אז הוא היה חייב להוסיף אליה את תכונת הבינה.

תלמיד: האם בלי תכונת הבינה לא הייתה הכרה ברצון לקבל להשתנות?

נכון. תכונת הבינה נותנת לנברא הרגשה, הבנה, את הכוח של הבורא, כוח השפעה. כי הכול נברא בכוח הקבלה, במלכות.

תלמיד: בלי הבינה לא היינו מתקדמים לבורא בכלל.

לא היינו יכולים להבין בכלל שהבורא קיים.

שאלה: הבורא התחבר עם הנברא בתכונת הבינה לא בתכונת הכתר, הוא כאילו הנמיך קצת את הבריאה, את הנברא, לעומת זאת הוא נתן לנברא יכולת להתקדם בצורה עצמאית.

הבורא הוא הכתר, אבל כדי להתקשר לתחתונים הוא צריך להיות באיזו התקשרות איתם. ההתקשרות איתם היא בדרגת הבינה, היא המקשרת את כתר, חכמה ובינה עם זעיר אנפין ומלכות, היא נמצאת באמצע, מקשרת את התכונות שלהן.

לכן בינה נכללת משני חלקים, חלק עליון ששייך לתכונות הבורא וחלק תחתון ששייך לתכונות הבינה, לתכונות הנברא. ואז הבינה יוצרת לנו את המנגנון הזה של אישה, שמתעברת, מולידה, מטפלת, מאכילה את התינוק ומגדלת אותו. בינה מסמלת לנו את מדרגת המעבר מהבורא לנברא.

תלמיד: אבל היא גם מייצרת לנו סבל בגלל שאנחנו כל הזמן רוצים להתעלות מעל הבינה.

זה לא נכון. היא לא מפריעה לך, ההיפך, היא כל הזמן עוזרת. אתה עוד תרגיש את זה.

שאלה: האם אפשר להגיד שבינה נותנת למלכות כי היא מרגישה את הסבל שלה?

לא, בינה מולידה את מלכות, מטפלת בה, מתקנת אותה, עד שממלאת אותה בכל האור של הכתר.

תלמיד: מה מזמין את ההשפעה הזאת?

בינה היא כוח השפעה, כוח נתינה, היא רוצה להוליד, היא רוצה להאכיל את התינוק, לגדל אותו, היא כולה חיה בתוך הנבראים. כתר לא מורגש כלפי הנבראים אלא דרך בינה.

תלמיד: איפה מורגשים הייסורים של המלכות?

רק בעליון, רק בבינה ובכתר.

שאלה: האם שיתוף מידת הרחמים בדין זה הרצון של העליון גם לקדם את התחתון וגם לשמור עליו, וזו מידת האהבה?

כן. יפה אמרת.

שאלה: למה חוסר עבודה במדרגות מלכות וזעיר אנפין מביא לקשר עם העליון, להדדיות איתו?

הביצוע של המלכות הוא לעלות לזעיר אנפין ולבצע על ידו פעולות השפעה.

שאלה: איך אפשר לצמצם את הספירות של המלכות? כי אין שם רצון לקבל.

אנחנו מצמצמים רצונות לקבל. ספירות אתה לא יכול לצמצם, כך אנחנו מדברים בינתיים, אבל בעצם אנחנו מצמצמים את הרצון לקבל במקום שהוא מופיע.

תלמיד: איפה הוא מופיע?

רק במלכות.

"וז"ש הרב (בע"ח ש"ו פ"ב) "אמנם מעולם הנקודים ולמטה שהוא עולם אצילות היה חסרון אחד שלא נתגלה בהם בכל פרטיהם יותר מה' אורות פנימים וב' או"מ שהם מקיף לחיה ומקיף ליחידה" ע"ש. כי בפרצופי א"ק שמקודם עולם הנקודים, היו בהם ה' בחינות כח"ב זו"ן פנימים וכנגדן ה' בחינות כח"ב זו"ן אורות מקיפין. כי אין לך אור שאין בו פנימי ומקיף כנודע, כי כל אור פנימי יש לו מקיף מבחינת עצמו. אמנם בעולם הנקודים שנתעלה מקום הצמצום לספירת הבינה, נעשה חסרון גם בפנימים עצמם, כי ב' הספירות הפנימים, זו"ן, נפרדו מהמדרגה ונעשו למקיפין, ולא נשאר במדרגה זולת ג' הכלים כח"ב, שבהם מתלבשים ג' אורות פנימים נר"נ, אך חיה ויחידה אין כנגדן כלים בפרצוף, אך נשארים בחוץ בסוד מקיף. כמ"ש (בע"ח שער מ' דרוש י"ב) עש"ה."

שאלה: מה זה אומר ש"אין לך אור שאין בו פנימי ומקיף"?

אין לך אור בפרצוף שאין לו פנימי ומקיף. כי איך הוא יכול להתלבש? על ידי המסך, המסך מבדיל אותו לפנימי ולמקיף. ולכן כל אור שמתלבש בפרצוף יש בו גם משהו מהמקיף.

"ואין להקשות, א"כ היו צריכים להשאר בפרצוף ג' האורות הגדולים נשמה חיה יחידה, ורק רוח נפש היו צריכים להעשות למקיפין, שהרי האורות נשמה חיה יחידה מתלבשים תמיד בכלים דכתר חכמה בינה, ונפש רוח בכלים דז"א ומלכות, ולמה אומר שנר"נ נשארו בפרצוף, ויחידה חיה אין להם כלים." אלו שאלות שלו שחוזרות על עצמן. "אכן צריכים לזכור כאן מה שכייל לן הרב (בע"ח שכ"ג פ"ו) אשר זה הכלל, שבבחינת הכלים, העליונים נגדלים מתחילה, והיפוכם הוא באורות, שבכניסת האורות אל הכלים נמצאים האורות התחתונים נכנסים מתחילה, כי בעת שאין שם אלא אור הנפש, הוא מתלבש בכלי דכתר. ובבוא אור הרוח יורד אור הנפש לכלי דחכמה והרוח מתלבש בכלי דכתר. ובבוא אור הנשמה יורד אור הנפש לכלי דבינה, ואור הרוח לכלי חכמה, ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. ובבוא אור החיה, יורד הנפש לכלי דז"א, והרוח לכלי דבינה, והנשמה לכלי דחכמה, ואור החיה מתלבש בכלי דכתר. ובבוא אור היחידה, יורד הנפש למקומו לכלי דמלכות, וכן הרוח לכלי דז"א, וכן הנשמה לכלי דבינה, והחיה לכלי דחכמה, ויחידה לכלי דכתר, עש"ה. הרי שכל כמה שלא נכנסו כל ה' האורות נרנח"י בפרצוף, הנה לא לבד שהאורות אינם מלובשים בכלים המיוחסים להם אלא עוד יש ביניהם ערך הפכי, כי בעת שחסר יחידה, אין ד' האורות נרנ"ח מתלבשים בחו"ב תו"מ וכלי דכתר יהיה ריקן מאורו, אלא להיפך ממש, שכלי דמלכות נמצא ריקן מכל אור, כי ד' האורות מתלבשים בכלים כח"ב וז"א. ובעת שאין שם רק ג' אורות נר"נ, אינם מתלבשים בכלים בינה ז"א ומלכות," בכלים התחתונים "וב' הכלים כתר חכמה ישארו ריקנים מאור, אלא שמתלבשים בכח"ב, וב' הכלים התחתונים נשארים ריקנים. הרי שיש תמיד ערך הפכי בין הכלים והאורות, וזכור זה תמיד, כי זולת הכלל הזה אין שום הבנה בכתבי האר"י ז"ל."

היה קשה מאוד לבעל הסולם להשיג ולהסביר את זה, כי היה מאוד מאוד לא מובן איך זה קורה. לכן הוא חוזר על זה כל פעם כי זה באמת המפתח לכניסת האורות לכלים.

שאלה: מה אנחנו צריכים ללמוד מזה?

צריכים ללמוד מזה על ערך הפוך אורות וכלים, על כניסת האורות לתוך הכלי. על זה שהאורות התחתונים נפש, רוח, נשמה, נכנסים דרך הכלים של העליונים, כתר, חכמה, בינה, כך היא כניסת האורות. זאת אומרת, האורות נכנסים מקטן לגדול לכלים מגדול לקטן.

תלמיד: מה המשמעות של זה לגבינו?

שתמיד יש לנו התאמה מרבית בין האור לכלי. אם יש רק אור אחד שהוא נפש, אז הוא נכנס לכלי דכתר. כשיש את אור הרוח, אז אור הנפש יורד לחכמה למטה מכתר, ואור הרוח נכנס לכתר. תמיד יש התאמה מקסימלית בין האורות לכלים.

תלמיד: האם יש לכלל הזה ביטוי בעבודה שלנו?

ודאי. גם אנחנו כשמשיגים, אנחנו משיגים אורות חדשים בכלים העליונים שלנו. אחר כך מבינים אותם, מתרגלים אליהם, האורות האלה יורדים לכלים יותר תחתונים, והכלים העליונים מתרוקנים מהם ואפשר שיכנסו לשם אורות יותר גדולים. זה אחר זה הם נכנסים בהדרגה.

שאלה: לפני צמצום ב' היו חמישה חלקים לכלי והיו חמישה אורות. אחרי צמצום ב' נלקחו מהכלי שני חלקי אור אבל עדיין הוא נקרא כלי שלם. מה זה אומר שהכלי הוא שלם אבל חסרים בו שני חלקים של האור?

יש שלושה כלים בפרצוף שיכולים לקבל שלושה אורות, כתר, חוכמה, בינה, שאליהם נכנסים נר"ן ולא יותר, הם הכלים הכי זכים. כניסת אורות קטנים, נפש, רוח, נשמה, בכלים זכים, כתר, חוכמה, בינה, זה כדי שתהיה התאמה ביניהם, שלא יהיו הבדלים גדולים בין האורות לכלים.

תלמיד: מה זה אומר לגבי הכלי שנלקחו ממנו שני החלקים האלו?

הם הצטמצמו, אין להם מסך, הם לא יכולים להיות בהתאמה לאורות.

תלמיד: זה ברור, אבל עדיין הכלי הוא שלם.

הוא לא שלם, יש לו רק שלושה כלים שיכולים להיות בצמצום, מסך ובהתאמה לאור העליון, שהם כתר, חוכמה, בינה. ואילו זעיר אנפין ומלכות לא יכולים להיות בהתאמה לאור העליון ולכן האור העליון לא נכנס, הוא נמצא למעלה מהכלי, אורות חיה ויחידה נשארים למעלה מכלי דכתר.

תלמיד: איך החיסרון הזה מאפשר עדיין להיות בשלמות?

ככל שהוא יכול היה לקבל על מנת להשפיע הוא קיבל. והוא ממשיך את העבודה, מתפלל, מבקש שיהיו לו יותר מסכים, ואז יקבל יותר אורות על מנת להשפיע.

שאלה: האם אפשר להרגיש אור מקיף?

כן, ודאי. אומנם לא כמו אור פנימי, אבל בכל זאת מרגישים אותו. יש כלים פנימיים וכלים חיצוניים.

שאלה: האם אתה יכול להסביר את ההופכיות של כלי ואור במשל בעל הבית והאורח?

במידה שיש לאורח מסכים כך שהוא יכול לקבל כיבוד בעל מנת להשפיע לבעל הבית, במידה הזאת הוא מקבל. נגיד שקיבל תענוגים בכלים שלו כתר, חוכמה, בינה, אבל ביתר הכלים הוא לא יכול כי הם יותר גדולים מהכלים עם המסכים שיש לו. זה אותו דבר.

תלמיד: הסברת שיש סלט ויש דגים ודברים יותר גדולים, אז איך זה הופכי? אם אני לוקח סלט, למה אני מקבל את האור היותר גדול? אני כביכול צריך לקבל אור יותר קטן.

לא, אתה לא מקבל לא אור גדול ולא אור קטן, אתה מקבל בדיוק מה שאתה מקבל.

תלמיד: אז איפה ההופכיות פה?

משתמשים ברצונות קטנים ואחר כך ביותר גדולים ויותר גדולים.

תלמיד: למה רצון קטן מקבל אור גדול?

יש לי חמישה כלים, כתר, חוכמה, בינה, זעיר, אנפין ומלכות. נניח שיש לי אפשרות לשלם רק על שלושה כלים, אז אני מקבל שלוש מנות שונות בתוך שלושת הכלים האלו, ושני הכלים האחרים הם מצומצמים.

תלמיד: אנחנו אומרים שאם העביות גדולה, אז אני מקבל אור קטן, אבל נראה שאני דווקא צריך לקבל אור יותר גדול כדי לתקן.

תלוי כמה כלים יש לך. אם יש לך חמישה כלים, אז אתה ממלא את כל חמישה הרצונות שלך בעל מנת להשפיע, אתה יכול לעשות את זה. אבל אם אין לך חמישה כלים, אם אתה יכול לשלם רק על שלוש מנות, אז אתה מקבל שלוש מנות ושתיים לא.

שאלה: לגבי זה שבכל אור יש פנימי ומקיף, האם מלכתחילה, לפני שהוא נכנס לפרצוף, יש כבר את ההבדלה הזאת בתוך האור מה הולך להיות מקיף ומה הולך להיות פנימי?

לא, אין דבר כזה, מי יחלק אותו לפנימי ומקיף? רק פעולת הכלי מחלקת את האור לפנימי ולמקיף, לכמה הוא יכול לקבל וכמה הוא לא יכול לקבל.

שאלה הגוף של הפרצוף אם הוא לא יכול לקבל, אז הוא דוחה. מהו המנגנון שמקשר בין הגוף לראש של מה הופך להיות פנימי ומה הופך להיות חיצוני?

אלו בירורים שנקראים "עבודת המסכים". ככל שאני מסוגל להשפיע, כך אני מקבל, אם אני לא מסוגל להשפיע, אני מפסיק לקבל.

תלמיד: זאת אומרת המסך הוא החלק המקשר, אותו הבוחן שעושה את ההבחנות האלה?

בדיוק. יפה אמרת.

קריין: התחלנו היום נושא חדש "על סף לשמה". מה הסיכום של השיעור?

נדאג למסך שיחלק לנו את כל האור למה שמותר ליהנות על מנת להשפיע לבורא ולמה שאסור ליהנות מפני שלא יכולים להשפיע לבורא. יחד כולנו נתחבר כדי להשפיע לו נחת רוח, ואז הוא יסדר לנו כלי שנוכל כולנו יחד לקבל את האור העליון.

(סוף השיעור)