שיעור צהריים 15.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1492, אגרת ל"ז

אגרת ל"ז

ב"ה, עש"ק פ' נח ר"ח מרחשון תשי"ח

"... בקשר להפריד אהבת חברים מעבודת ה' - את זה אני לא מבין בכלל, משום שאף פעם לא היה נהוג אצל אאמו"ר זצ"ל, לחבר אלו שני דברים ביחד.

אלא להיפך, שתמיד היה איסור לדבר דברי תורה, או מצבים של קטנות וגדלות בין החברים, שדרך שלנו היתה תמיד של בחינת "הצנע לכת". ובקושי התירו לדבר בין החברים דברי עבודה, שנאמר בכמה מאמרי אאמו"ר זצ"ל מעניין זה.

אלא המסירות של החברים היה דווקא אופי של אנשים פשוטים, שכל אחד דואג רק לגשמיותו של חברו ולא לרוחניותו. וכל ההתקרבות בין החברים היתה דווקא על ידי הסעודות עם שתיית יין, ולא בדברי תורה.

לכן אין אני יודע מה שאתה רוצה לחדש. ויתכן לומר, שעד עכשיו היית מאמין שלאהבת חברים לא צריכים לדבר ולעסוק בענייני עבודה, ועכשיו יש לך ידיעה בהירה, שרק כך צריך להיות, היינו בהצנע לכת.

שהצורה היא, כמו מי שהולך לשמחת חברו, אינו עושה חשבון עם עצמו, אם יש לו מצב רוח או לא, אלא צריכים להשתתף בשמחת חברו, ואסור להראות לחבירו פנים זועפות, אלא פנים שוחקות. כמו כן כאן, שהחיבור של החברים צריך להיות, שכל אחד ירצה לשמח את חברו, ודווקא בדברים גשמיים, כי דווקא זה עניין "קנה לך חבר".

"עשה לך רב" - זהו כבר דבר בפני עצמו. היינו, שיש לפעמים בין החברים, שאחד רוצה לקיים כלפי השני "עשה לך רב". וזה דווקא בין חברים, שיש להם שמירה מעולה וקפדנות יתירה. ולא כולם מוכשרים לזה. אבל בעיקר זה כבר לא נקרא "אהבת חברים", מה שאהבת חברים דורשת, כי אין שום קשר לעבודה, כמו שאתה כתבת לי.

ברוך שלום הלוי

באאמו"ר בעל הסולם זצ"ל"

שאלה: כמה האיגרת הזאת רלוונטית לנו?

מה להגיד לך, כשהייתי ליד רב"ש לא הייתה לנו חברה כמו כאן ולכן אני לא יכול להשוות בין מה כן לבין מה לא, האם להעדיף את הקבוצה הזו או קהל אחר, כמעט ולא דיברו על זה. אנחנו לעומת זאת, קוראים ומשוחחים ושואלים ועונים על כל מיני דברים, כי מה לעשות שהזמן הזה יותר לוחץ עלינו ואנחנו רוצים להבין איך והאם בכלל, ובמה יותר אנחנו מתקדמים. לכן אני לא מעמיד גבולות, אבל אז על ענייני העבודה הרוחנית בדרך כלל לא דיברו, את הדבר הזה אדם צריך לשמור בתוך עצמו, וכל מה ששייך לדיבור כבר לא שייך לעבודה הפנימית, כי אסור לגלות את מה שיש בלב. אסור לאדם לגלות את מצפוני ליבו, זה יישאר בפנים, ואם יש חברים הנמצאים איתו גם באותו גל הם ירגישו אותו ויתפסו את מה שיש בתוך ליבו.

תלמיד: את מה בדיוק אסור לגלות? כי אנחנו כאן מדברים בצורה מאוד חופשית, גלויה, פתוחה על האהבה בינינו, על חיבור, הכול פתוח מאוד, השפה מאוד משוחררת. אז איפה הגבול בו זה שלך ועל זה דווקא הפוך, תדבר, תגביר, תרומם?

לא, אנחנו צריכים להישמר מפעולות כאלה בהם הלב נפתח ומה שיש בתוכו מתגלה. זה לא טוב, זה צריך להיות בתוך האדם ממש. מה שאין כן כל יתר הדברים.

תלמיד: הוא כותב פה "המסירות של החברים היה דווקא אופי של אנשים פשוטים, שכל אחד דואג רק לגשמיותו של חברו ולא לרוחניותו." מה הכוונה, מה היא חברה הדואגת לגשמיות ולא לרוחניות?

אנחנו יכולים לדבר על כל המסגרת הגשמית שלנו ועל כל מה שאנחנו לומדים בהקדמות לתע"ס ותע"ס. זאת אומרת, על כל מה שלא מגיע דרך הלב שלנו בצורה ישירה, בולטת.

תלמיד: למה דווקא את הלב לשמור לעצמי?

זה בא מהאיסור לאדם לגלות מצפוני ליבו, זאת אומרת מה שנמצא שם בתוך הלב תשמור ואל תמכור.

תלמיד: על הלב המשותף של העשירייה שלנו מותר לדבר?

לא. אבל שוב, אנחנו חיים קצת בתקופה אחרת לגמרי. קצת ולגמרי, לכן רצוי לעבוד ולא לדבר. מצד שני, כשכולם שותקים ולא מדברים אז יש כאלו שחושבים שזו חברה שתקנית שלא מציגה עצמה כמתקדמת. לכן אתם רואים כמה מאמרים כתב רב"ש ואיך אנחנו לומדים ורוצים לפרסם אותם. נתקדם ונצליח להבין יותר.

שאלה: ברור לי שאתה אומר תדברו על מה שכתוב במאמר, על העיסוק המשותף שלכם, אבל המון פעמים לדוגמה יש ישיבת חברים ומצפים מהחבר שיפתח את הלב, אפילו אומרים לו תרגש את החברים וכולי.

אני לא יודע, יש כאלה שיודעים לדבר ולרגש מזה שהלכו לשוק, נסעו באוטובוס או ראו סרט, על כל דבר אפשר לרגש. אבל על הדברים החשובים באמת כדאי לדבר פחות.

תלמיד: למשל בהכנות לשיעורים לפעמים אומרים לנו תפתחו את הלב, תדברו וכולי, האם אנחנו גורמים נזק זה לזה?

לא, אתם לא פורצים גבולות, הגבולות עוד לא כל כך בולטים.

תלמיד: אשאל אחרת, מהי שיחה מטרתית בין חברים?

שיחה מטרתית היא ללמוד יחד ללא הגבלה את מה שכתוב ולהשתדל לדבר האחד אל לב חברו.

תלמיד: אז אפשר לדון חופשי סביב המקור אותו קוראים, כל אחד יכול לספר מאיפה הוא תופס?

כן.

תלמיד: גם על עבודה משותפת או פרויקט שיש לנו בהפצה אפשר לדבר?

על זה ברור שמותר.

תלמיד: הוא כתב כאן באגרת שיש זמנים מיוחדים כמו בזמן הסעודה ושתיית היין, בהם אפשר להתקרב ולפתוח רגשות כלפי החברים. למה דווקא אז, מהי הסעודה שבה אדם כן יכול לפתוח רגשות כלפי החברים?

הסעודה היא מצב שהוא כאילו לא כל כך רציני. בפנים הוא אומנם רציני מאוד, אבל בצורה חיצונית לא כל כך, יש צחוקים וכל מיני צורות התנהגות קלילות.

תלמיד: אז בסעודה אפשר להיות יותר חופשיים זה כלפי זה, שם כן יכולים להביע רגשות ?

שם יש פחות הגבלות, כן.

תלמיד: למה הוא מקפיד על השמירה הזאת, לא להביע את הרגשות, את הלב?

כי יש בזה אחיזה לחיצונים ולכן אדם צריך לשמור על זה, להיות מופנם.

שאלה: שמענו עכשיו הרבה דוגמאות על מה כן לדבר. אתה יכול לתת כמה דוגמאות על מה לא כדאי ואסור לדבר?

בעניין ההתייחסות לחברים מותר לדבר על הכול. בעניין ההתייחסות לבורא כמעט על הכול אסור לדבר.

תלמיד: זאת אומרת על איך להתפלל לבורא, מה היחס שלי אליו, איך אני מתאר אותו, אסור לדבר?

כן, על זה בדרך כלל אדם לא מדבר.

שאלה: שמעתי שאמרת שרצוי לעבוד בלי לדבר, איך עובדים בלי לדבר?

לא בלי לדבר אלא בלי לדבר על היחס שלך לרוחניות. לכך התכוונתי.

שאלה: הוא כותב פה שמי שהולך לשמחת חברו אינו עושה חשבון עם עצמו אם יש לו מצב רוח או לא, הוא עושה מה שהחבר צריך. כלומר בכל מצב, גם בסעודה, גם בישיבת חברים וגם בשיעור אדם צריך לבדוק מה החבר צריך.

כן.

תלמיד: אני כמעט אף פעם לא דיברתי עם ההורים שלי על משהו משמעותי, אבל הם נתנו דוגמה, הם עבדו, הייתה הרגשה שהם עובדים בשבילך, אבל לא היו שיחות פילוסופיות על החיים. עכשיו אני מסתכל על הנכדים שלי ורואה הפוך, מדברים עם הילדים וכל ילד מתפלפל בלי גבול, האם מדובר בפער הדורות או שזה נובע מקלקול?

גם וגם.

שאלה: מה היא גשמיות של חבר?

גשמיות של החבר היא מה ששייך למציאות הגשמית שלו.

תלמיד: כל הרצונות שלו הם בעל מנת לקבל, אז אני לא יכול לבדוק.

לא, סתם על מנת לקבל זו לא גשמיות. אבל כל הרצונות בהם הוא דואג לגשמיות שלו זו הגשמיות.

תלמיד: נאמר ש"גשמיות של חבר, זו רוחניות שלך", אז צריך להתרכז במשהו?

זה על מנת לדאוג לגשמיותו של החבר, ואחרי זה כבר תוכל לדאוג לעצמך.

שאלה: לחבר חסרה פרנסה, בריאות או גשמיות, עד כמה אני צריך לדאוג לו, ממש לעזור?

ככל שאתה יכול וכמה שנהוג. לא בכל החברות ובכל הזמנים זה אותו דבר, אלא כל אחד צריך להבין איך הוא יכול להיות בשיתוף עם החברים שלו בקבוצה אחת, ואיך מתוך זה הוא מתקרב לבורא.

שאלה: מה זה עד כמה שנהוג? אם לחבר יש בעיה בריאותית, אני יכול רק לדאוג לו, לחשוב עליו, ואני יכול גם לקחת אותו לרופא. איפה הגבול?

אין גבול, ככל שהאדם יכול.

שאלה: אמרת קודם לחבר שמותר לדבר על איך אני מתייחסת לחברים, אבל לא על איך אני מתייחסת לבורא. אז איך אני נותנת את גדלות הבורא?

כמה שאדם יכול לתפוס את היחס שלי אליו ובזה להתרשם מיחס שלי לבורא, כך שיהיה.

תלמידה: זאת אומרת מותר לדבר בגדלותו של הבורא?

לא. בגדלות של הבורא בדרך כלל לא מדברים. אנחנו לא מחייבים בזה אף אחד.

שאלה: אמרת קודם להשתדל לדבר אחד אל לב חברו, ולפני זה אמרת לא לדבר מהלב שלך. אז איך אני יכולה לדבר אל לב החברה אם זה לא מהלב שלי?

אני לא חושב שאמרתי ממש כך שלא לדבר מהלב. אלא כדאי לאדם בכל זאת להסתיר את מצפוני לבו. בחדרים הפנימיים שנמצאים בתוך הלב ששם הוא אוהב, שונא, עושה חשבונות לדברים החשובים ביותר, בזה הוא לא נוגע בדיבור עם אחרים. אפילו עם החברים הקרובים.

שאלה: כתוב "כמו כן כאן, שהחיבור של החברים צריך להיות, שכל אחד ירצה לשמח את חברו, ודווקא בדברים גשמיים, כי דווקא זה עניין "קנה לך חבר"." זאת אומרת המסגרת שלנו, כל העשייה היומיומית היא בעצם שומרת עלינו כשאנחנו באים במגע בסדנאות, בשיעורים, בכל קשר בין החברים. הכוונה שבדברים הגשמיים שעוטפים אותנו אנחנו צריכים להגדיל ולשמח אחד את השני?

כן.

תלמיד: עוד אמרת בהכנה, שחשיבות זה הדבר הכי חשוב. האם הכוונה איך אנחנו שומרים על החשיבות כדי לשמח את החברים?

כן.

שאלה: בבוקר ענית לחבר, שממלכת כוהנים, זה שצריך להיות משרת לכולם, ואמרת, "אל תרוץ עכשיו לעשות את זה כי אתה תתכלל בזה עם רצונות זרים מי יודע מהם, וצריכים לברר את זה קודם." האם ברצון שלי למלא את הרצונות הגשמיים של החברות שלי, יש דברים שאני צריכה לברר מה כן, מה לא, או שאין לי יכולת לחשוב ולמיין אותם באיזושהי צורה?

צריכים למיין על פי מה שהאדם מבין מה חשוב יותר ומה חשוב פחות, זה דבר אחד. ודבר שני שאנחנו צריכים בכל זאת קודם כל להתקשר למטרת הבריאה, למהות הבריאה, למצבים, לענייניים הפנימים שלנו, ורק אחר כך לגשת לפתרונות.

שאלה: בסוף המאמר יש גם מצב של עשה לך רב, והרב"ש כותב, ""עשה לך רב" - זהו כבר דבר בפני עצמו. היינו, שיש לפעמים בין החברים, שאחד רוצה לקיים כלפי השני 'עשה לך רב'. וזה דווקא בין חברים, שיש להם שמירה מעולה וקפדנות יתירה. ולא כולם מוכשרים לזה." מה זה המצב הזה, מי מוכשר?

מותר להתחיל להתייחס לחבר, או לכמה חברים כמו למורים גדולים, לאנשים שמובילים קהל. אבל צריכים גם לבדוק היטב, שהיחס הזה יהיה שמור, בהתאם ליחס לאנשים כשרים.

שאלה: המאמר הזה בלבל אותי לגמרי. כי אם היינו בונים את עצמנו כחברה מלכתחילה כך, היום היינו נראים אחרת. יכול להיות שאני טועה, אבל יש פה כמה דברים כמו, להפריד אהבת החברים מאהבת ה', איסור לדבר דברי תורה, יותר הצנע לכת, לדאוג לגשמיות של החברה ולא לרוחניות, לא לדבר בגדלות ה' - אני חיה על זה.

אז טוב מאוד שאת רואה שפתאום את מקבלת משהו הפוך ממה שקיבלת.

תלמידה: מה עושים עכשיו?

שום דבר.

תלמידה: אני פה מעל עשר שנים ודבקה בדברים האלה. והמאמר הזה פשוט הופך את הכול?

זה רק נראה לך. אני הייתי אומר שצריכים להמשיך לשמוע מאמרים, לקרוא, לשיר ולהתחבר, להגיע לסעודות, וכל מה שאנחנו עושים - לעשות. רק פחות לדבר בפה גלוי, שיהיה שמור בלב, זה מה שצריכים לעשות.

תלמידה: מרגישה סתומה לגמרי, אפילו אין לי דרך לשאול אותך איך להתקדם עם זה?

יפה מאוד. אני לא מכיר אותך כל כך, ולא הייתי שומע אותך קודם. אבל סך הכול אנחנו צריכים לדבר פחות על העבודה הרוחנית, את מה שהאדם שומר בתוך עצמו אם יש לו דבר כזה. ואם מגלים אז מגלים את זה דרך חברה, דרך סיפורים, דרך הסברים איך שאנחנו מתנהגים בתוך החברה, לא אחד כלפי השני או אחד כלפי הבורא. זה הכול.

תלמידה: ועל גדלות ה'? זה משהו שנותן לנו כוח לעבודה, זה משהו שמרים אותנו מאשפתות, שנותן לנו להתקדם. לא לדבר על זה?

זה ילדותי. דברים יקרי ערך אדם שומר בתוכו, הוא לא מדבר. לכן כדאי גם לנו.

שאלה: לפעמים כשאני מדברת בסדנה ויש דיבור על הקשר בינינו, ואני משתפת מהלב, ואז רגע אחרי שדברתי, אני מרגישה כאילו יש לי בלוק רגשי, וקשה לי כבר לחזור לאותה התפעלות שהייתי בה. זה מה שנקרא שזה יצא לחיצוניים?

לא. אני חושב שאין לך בינתיים וכמעט לכולם, שום אפשרות לדבר על משהו שיש בתוך הלב ואסור להגיד בפה.

תלמידה: וכשאנחנו עושים הפצה ורוצים לשתף את הקהל, איך להיזהר שם?

גם זו לא בעיה. אבל עוד מעט לקראת ראש השנה, אנחנו כבר נתחיל לדבר על זה ולעבוד על זה.

שאלה: כשאני מתפללת על חברה, אני עכשיו צריכה להתפלל רק על המצב שהיא קיבלה, על הגשמיות. או שאני צריכה להתפלל על הרוחניות, שהיא תראה את הבורא מאחורי זה?

מה שאת רוצה תתפללי.

תלמידה: במאמר הוא אומר שאנחנו צריכים להתפלל יותר על הגשמיות של החבר.

לא. זה ככה הוא כותב.

שאלה: יש לנו קבוצות שבהן אנחנו תומכות בכל מיני מצבים שקורים בקהילה, חולים וכדומה. אנחנו בשביל לעזור לאותם אנשים, להתרומם מעל המצב הגשמי הלא פשוט שהם נמצאים בו. אז אנחנו יכולות להביא ציטוטים בגדלות הבורא?

כן.

תלמידה: אנחנו מתפללות יחד. מה עוד אנחנו יכולות לעשות במקרים האלה?

להתפלל בשקט וכך נעבור.

תלמידה: ואיך מי שעוברת את המצב הזה, כמו חלילה מחלה, איך אנחנו מרימות אותה ונותנות לה כוח להידבק בחברה. באיזו צורה?

אפשר לדבר על כוח ומחויבות להידבק בחברה.

שאלה: איך שתיקה שומרת ובונה את האדם?

השתיקה היא כי לא אנחנו עושים את המצבים, ומרפאים אותם ומשנים אותם, אלא הכוח העליון. לכן הייתי אומר שחשוב לנו לשמור מקום בשבילו.

תלמידה: האם שתיקה עוזרת לנו לבצע את פעולת הביטול וללכת מעל הדעת?

לא. גם לא כדאי לך לדבר על זה יותר מידי, את עוד לא נמצאת בזה.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בעשירייה כדי לתמוך בגשמיות של חברה, מה זה בונה בנו, האם זה בונה בנו משהו רוחני?

כן, בזה שאתן מוכנות לבטל את האגו הפרטי של כל אחת, כדי להיות מחוברות במשהו לשם החָברה.

תלמידה: כשעשיריה דואגת לגשמיות של העשירייה, למסגרת, לנוכחות, לחומרים, אפשר להגיד שזו בעצם הגשמיות של העשירייה?

כן.

תלמידה: ואז הבורא דואג לרוחניות?

כן, צריך להיות כך.

שאלה: בשיעורים אנחנו לומדים הרבה על עבודה פנימית, בעיקר כשלמדנו את מאמרי רב"ש, ואז יש לנו שתי סדנאות ביום ואנחנו מדברות כ- 20 דקות על הנושא, מבררות נושאים כמו ביטול, אמונה מעל הדעת, איך לשייך לבורא, איך מגלים את הבורא בינינו. האם כדאי לדבר על הנושאים ולפתוח אותם, או לדבר רק על מה שכתוב, בלי לשתף מה שאנחנו מרגישות?

לא, זה לא חשוב.

תלמידה: כלומר, לדבר על איך אנחנו מרגישות, זה בסדר?

כן.

שאלה: אם אהבה היא כוח, למה לא כולם מקבלים את הכוח הזה?

צריכים להשתוקק ולזהות כשאנחנו מקבלים אותה.

תלמידה: האם יש שלבים בקבלת האהבה?

לא, אין.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בעשירייה, איפה הגבול בין מה שמותר לפתוח את הלב ובין מה שתמיד יהיה בהצנע לכת?

את ההרגשות הפרטיות לשמור בהצנע לכת.

שאלה: האם האחריות הגשמית שלי היא כלפי חברה ספציפית בעשירייה, או כלפי כל החברות באופן כללי?

גם וגם, לפי מה שקורה שם.

שאלה: האם אפשר לומר ש"קנה לך חבר", זה קשר חיצוני שמבטא שוויון ביחסים בין החברים, ו"עשה לך רב", זה קשר פנימי שבו הבורא, הרב והחברים הם הדרגה מעלי?

כן.

תלמידה: מה זה אומר לבנות את הציור הפנימי הזה של אני, קבוצה ובורא?

כך צריך, לבנות כזה סולם.

שאלה: אם החברים לא חולקים בהרגשות הפנימיות שלהם אלא כמו שכתוב במאמר, בעיקר עושים עבודה, אז איך בונים חיבור של כלי משותף?

הם מתחילים להרגיש זה את זה בהדרגה.

תלמיד: מה הם מתחילים להרגיש?

להרגיש את המקום של כל אחד, ואת העבודה הרוחנית שלו.

שאלה: באגרת כתוב שהדרך שלנו הייתה תמיד בבחינת הצנע לכת ובקושי התירו לדבר בין החברים דברי עבודה. מה זה בדיוק לדבר על העבודה ומה הגבול שעד אליו מותר לדבר?

אנחנו עדיין לא מרגישים את אותו הגבול, בשבילנו זה כמו עם תינוקות נניח או ילדים קטנים, לא חשוב להם אם שמו איזה סימן שאסור, הם עוברים וזהו, לא אכפת להם שום דבר. כך גם אנחנו בינתיים בעבודה שלנו. לכן נדבר על זה בעוד חצי שנה ויהיה לנו ברור יותר.

תלמידה: כשאני מרגישה משהו על העבודה ואני מנסה להגיד את זה במילים, אני גם כך לא מצליחה לעשות את זה, כי מה שאני מרגישה זה כל כך חזק, שקשה לי להגיד את זה במילים. איך להעביר לחברות שלי את ההרגשה שלי ללא מילים?

בחיבוק, בנשיקה. מה אני יכול להגיד, איך אנחנו מעבירים רגשות אחד לאחר? הקשר בינינו מתגלה במיוחד ברגשות. אני מרגיש אותך, לי אין שום בעיה, אפילו שאנחנו לא מדברים באותה השפה, אבל יכול להיות שהחברות לא מרגישות.

שאלה: איך לחבר את כל זה כשיש הבדל בין העבודה לבין אהבת חברים. יש את העבודה הפנימית ויש את העבודה מול החברים, החיצונית כביכול, הרי גם זו אהבת חברים?

תשתדלי לא להתבלבל ולפתור את הבעיה הזאת, ואז תראי איך מלמעלה הבורא בצורה פשוטה פותר את הבעיה.

שאלה: במאמר כתוב "עשה לך רב", וזה דווקא כשיש לפעמים בין החברים שאחד רוצה לקיים כלפי השני "עשה לך רב". איך עושים את זה בעשירייה?

אני לא יודע, אני חושש להגיד לכם את זה כי תתחילו לנפח את זה. צריך פשוט לדבר על חבר מסוים, עד כמה הוא גדול, עד כמה הוא בולט מהאחרים, ובצורה כזאת תעשו ממנו רב.

שאלה: איך האדם יכול להגביל או לצמצם את הלב שלו כלפי החבר, לא לפתוח את הלב כלפי החבר?

לא לפתוח את הלב כלפי החברים, עד כדי כך אתה דואג אם זה יקרה או לא יקרה? אני הייתי חושב איך לפתוח את הלב כלפי החברים. איך לא לפתוח, זה לא טוב, זו גישה לא טובה.

תלמיד: בכנס, במהלך הסעודות, אנחנו בדרך כלל פותחים את הלבבות שלנו כלפי החברים. איך לעשות את זה בצורה נכונה?

בינתיים זה לא נורא. בינתיים כמה שאתם יכולים לפתוח זה לא יזיק.

שאלה: אני ממוקד בהודיה לבורא, אין לי שום בעיה עם הודיה, אני מודה לבורא על הכול. אבל לגבי תפילה, אני חושב איך אני יכול לבקש מהבורא שיעשה טוב לבנים שלו, האם לבקש זאת עם כוונה, שבזה שאני מבקש על הבנים שלו אני מעלה אותו?

כן, דווקא בצורה כזו.

שאלה: האם ניתן לחלוק את הרגשות בלי מילים, כלומר לבקש מהבורא שהוא יעביר את החוויות שהרגשת בכנס לחברים?

תבקש. על זה אפשר לבקש.

שאלה: עד עכשיו דיברנו על ההגבלות של פתיחות הלב, מצפוני הלב, עם החברים בעשירייה. הרבה פעמים יוצא שיש שיחות דווקא עם האישה על הדרך, על ההרגשות, על החברים, על הבורא. האם זה בסדר?

לא הייתי ממליץ. על דברים כאלה מדברים מעט מאוד עם החברים, עם חברות בכלל לא, ועם האישה לא כדאי על זה לדבר.

שאלה: לפעמים בעבודה מגיעים להצפת רגשות פנימית כזאת שאי אפשר להכיל בפנים את ההרגשה הזאת. האם על זה אסור לדבר?

כן.

תלמיד: כשאתה מרגיש שאתה מתפוצץ מבפנים, את זה צריך לשמור בפנים.

כן. אבל אתם יכולים לשיר יחד.

שאלה: איך לשמור על הצנע לכת בעשירייה? על מה לדבר ועל מה לא?

אפשר לדבר על עניין הצנע לכת. על הצנע לכת ניתן לדבר בלי שום הגבלות.

שאלה: אם אני לא מגלה את כל האהבה שבלב שלי כלפי החברות בקבוצה, כמה אני אוהבת אותן, שזה בעצם מה שמרכך את הלבבות שלהן, אז איך לבטא את כל האהבה שלי כלפיהן, את מה שבתוך הלב שלי?

מותר, תדברו על הכול.

שאלה: האם השמחה מהחיבור שלנו יחד איתך, כשאנחנו נמצאים בשיעורים, יכולה להיות ככוח החיבור בינינו?

בוודאי, ככה זה.

תלמידה: איך לעבוד בהצנע לכת עם השמחה הזאת?

לא לשאול שאלות.

שאלה: נניח שאני רואה את המצב של החבר, באיזה בירור הוא נמצא, האם אני יכולה לרמוז לו שאני רואה את זה?

עדיף שתשתקי.

תלמידה: הבירור של איך לבטא את הרגשות שלי, מה זה המצב הזה ברוחניות?

זה לא לעכשיו בינתיים.

שאלה: אנחנו מרגישים עכשיו שאנחנו נמצאים בשלב חדש בבני ברוך, עבודה שמכוונת יותר לכלי הישראלי. מה העבודה שאתה מצפה לה מהכלי העולמי, במיוחד מנשים?

שתעבדו על התקרבות ביניכן בכל הכלי העולמי.

תלמידה: יש לנו בשעה חמש תפילה, היא לא משודרת, והעשירייה שלנו משתתפת בה. אנחנו קוראות את תפילת שמונה עשרה, אנחנו לא באמת יודעות מה צריך לקרוא, אלא כך החלטנו. האם זה נכון, או אולי תכוון אותנו מה צריך לקרוא?

הייתי מייעץ לכן לקרוא פרקי אבות. ויש עוד הרבה מה לקרוא בהמשך.

תלמידה: אולי אפשר לארגן זאת, מה אנחנו צריכות לקרוא ובאיזה יום.

צריך לעשות את זה. לא צריך כל יום, זה יותר מדי.

שאלה: לגבי מה שנאמר היום, הרבה דברים נשמעים לאנשים חדשים, שונים, אבל בסוף זה מסתדר. לגבי קשר בין גבר ואישה שנמצאים בדרך, בזמנו שמענו כמה פעמים שאפשר לדבר עם האישה על הכול, כמובן לא על הדברים הכי פנימיים של האדם, כמו קשר עם הבורא. האם משהו השתנה היום?

לא, אין שום הגבלות.

(סוף השיעור)