שיעור ערב 29.09.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "העבודה באמונה למעלה מהדעת" קטע מספר 49 מתוך הרב"ש, רשומה 128 "רוממו ה' אלוקינו".

""רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו". "רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה. "והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו". "הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו". ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו."

(הרב"ש. רשומה 128 "רוממו ה' אלוקינו")

מה הוא אומר לנו כאן? איך אנחנו עולים לאמונה למעלה מהדעת? [בזה] שאנחנו צריכים להחזיק מגדלות הבורא יותר מהגדלות שלנו. גדלות ההשפעה, זאת אומרת שתהיה אצלנו יותר מכובדת מגדלות הקבלה. שיציאה מעצמו, מרצון לקבל לעצמו היא תהיה יותר הכרחית מלהישאר בתוך הרצון לקבל ולהמשיך למלאות אותו. זאת אומרת, כל האפשרויות שאנחנו רואים שבהם אנחנו יכולים להתרחק מהרצון לקבל, להתעלות למעלה מהרצון לקבל, כל האפשרויות האלה אנחנו צריכים לממש ככל האפשר בתנאי, ש"איש את רעהו יעזורו", שאנחנו ניתן דוגמא זה לזה, ואז על ידי זה מתוך מאמצים רבים אנחנו בסופו של דבר נתחיל להרגיש מה זה נקרא "להשתחוות לבורא", "והשתחוו לה' על הקודש".

מה זאת אומרת "להשתחוות להר קודשו"? שבזה אנחנו מתחילים להעריך את פעולת ההשפעה יותר מפעולת הקבלה בכל מה שרק אפשר. ועל ידי התרגילים האלה יותר ויותר, למרות שאנחנו לא יודעים, ולא חושבים, ולא מבינים. אמנם שאף אחד מאיתנו לא נמצא בהשפעה, אבל אם אנחנו ניתן כל אחד לאחרים דוגמאות כאילו שנמצאים אנחנו בהשפעה, אז על החברים זה ישפיע בצורה אמיתית, וכך כל אחד ואחד יתרשם מהחבר, וירצה לרכוש תכונת ההשפעה, ויהיה לו כוח לעשות כל מיני תרגילים כדי שתכונת ההשפעה תתלבש בו. לכן אנחנו צריכים לעשות כאלו תרגילים.

לדוגמה, כן? שאני נמצא בקבוצה, אני צריך לתת להם דוגמה שאני נמצא בהשפעה, אמנם שאני לא נמצא בזה עדיין, אבל מותר לשקר לחברים כאילו שאני נמצא בהשפעה. אני לא אומר את זה במילים, אבל אני עושה כאלו פעולות שהם מבינים שאני כבר נמצא כביכול בהשפעה, בעל מנת להשפיע, באמונה למעלה מהדעת, ברוחניות. למה? על ידי זה אני נותן להם דוגמה מה צריך לעשות. וכך אנחנו נותנים דוגמאות אלו לאלו ואלו לאלו, מעוררים ונותנים חומר דלק אחד לשני, וכך גם לחברים שאני משחק לפניהם כאילו אני כבר נמצא בהשפעה יש כוחות יותר לעבוד כאילו שהם נמצאים בהשפעה.

ואז מכאילו כאלו שאנחנו מתחברים ומתפללים ורוצים שזה יקרה, בסופו של דבר מגיע מאור המחזיר למוטב על המ"ן שלנו. מה זה מ"ן? שאנחנו רוצים להיות בזה, עוד לא נמצאים, אבל רוצים להיות בזה, אז מגיע מ"ד והוא נותן לנו כוח, ובהחלט אנחנו נכנסים כבר בפועל ממש של השפעה.

שאלה: למה צריכים את התרגילים שעכשיו הדגשת, ומה התרגילים שצריכים לעשות, והאם התרגיל עצמו מושך אור המחזיר למוטב? זאת אומרת, ממש כאילו אני משקר לקבוצה, וזה יכול למשוך את האור המחזיר למוטב?

לא. אני רק נותן לחברים שלי דוגמה גשמית, שאני לומד, שאני חושב, שאני מדבר כאילו שאני נמצא בהשפעה, באמונה למעלה מהדעת, וזה מעורר אותם. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". אני בזה עוזר להם

תלמיד: אני חשבתי שלימוד ב"זוהר" או לימוד "תלמוד עשר הספירות" או האחדות בינינו יכול למשוך את האור המחזיר למוטב. עכשיו אתה אומר, תעשה תרגילים ובעצם הדוגמה שאני נותן יכולה למשוך את האור המחזיר למוטב?

לא, לא אמרתי כך. אני נותן להם דוגמה שכאילו אני נמצא בהשפעה, הם מתוך קנאה נגיד גם רוצים להיות בהשפעה, כי הם מסתכלים עלי וחושבים שאני כבר נמצא בהשפעה, אז יש בהם עכשיו גם רצון להגיע להשפעה, והם מבקשים מהבורא, עושים כל מיני תחבולות ומגיעים לזה.

תלמיד: מה בעצם מושך את האור המחזיר למוטב הכי חזק לקבוצה, לעשירייה?

חיסרון. חיסרון שלהם.

תלמיד: מה אני צריך לעשות בשביל זה?

אתה צריך בשביל זה להראות להם דוגמה שאתה כביכול נמצא כבר בלמעלה מהדעת, באמונה, בכוח השפעה.

תלמיד: כן זה יפה, אבל איך זה יכול להתבטא מצדי לקבוצת עשירייה? אני עדיין לא מבין, מה אני צריך להראות להם?

אתה רוצה לרמוז להם שאתה כבר נמצא בעל מנת להשפיע. אחרת במה אתה יכול לעזור להם? האגואיסטים הם יודעים רק דבר אחד, את מה שיש לשני גם אני רוצה את זה. חס ושלום, דקרו לו שם עין אחת, אני רוצה שניים. ממש, אדם לא מבין מה, רק רוצה יותר. כמו ילד קטן שצועק, בוכה, כי הוא רוצה את מה שיש לשני. בשביל מה, למה, מה יש לך? ככה זה, צורח וזהו. זה צורת הרצון לקבל.

תלמיד: קנאה, ליצור קנאה אצל החברים?

כן.

תלמיד: הבנתי, יפה.

אתה כבר יודע איך לשחק כלפי חברים שאתה גדול, ובזה אתה עושה להם טובה גדולה, שעל ידי זה מושך גם אותם להיות גדולים.

תלמיד: אתה יודע מה הפחד שלי, שבן אדם לא יתחיל לפנטז שהוא נמצא כבר שם ומרוב שהוא משחק .

זה לא חשוב.

תלמיד: לא חשוב?

לא, אל תדאג. אם הוא עושה את זה בכוונה לאחרים כדי לעורר אותם, הוא לא יתבלבל.

שאלה: אצלנו בקבוצת טביליסי יש חבר אחד שאני אישית לוקח ממנו דוגמה, אני חושב שהוא כבר שם באמונה לעלה מהדעת. מה אני יכול לעשות בשבילו? הוא הרי עושה בשביל כל הקבוצה, אבל מה אני יכול לעשות בשבילו?

אתה צריך לקחת ממנו דוגמה. בכל מיני פעולות השפעה שהוא עושה, אתה צריך לקחת ממנו דוגמה ולהשתדל לעשות אותם גם כן. זה הכול.

תלמיד: אני לוקח דוגמה, וגם כן משתדל.

כן.

שאלה: בעשרים שנה האחרונות כל התלמידים הם נמצאים בנושא אחד, כולם מבינים מצוין איך להתחבר. השאלה שלי, מה נכון להיום? יצא שיש חיבור עצום בין החברים, עשירייה אחת, כל "בני ברוך" נשמה אחת. איך אנחנו יכולים את הנשמה האחת הזאת להעביר כאילו למדרגה הבאה? מה הדבר הבא שמחכה לנו?

הדרגה הבאה או המצב הבא שאנחנו צריכים להשיג, זה השפעה הדדית אחד לשני, שרק בצורת ההשפעה ההדדית אנחנו נתחבר בינינו ונהיה כלי, מקום לזה שהאור העליון יתלבש בנו, וישרה בנו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לעשות בינינו פעולות השפעה כאלו, שהאור העליון לפי חוק השתוות הצורה גם יתלבש בנו. היחסים בינינו הם צריכים להיות יחסים של השפעה, וזהו, כלום חוץ מזה.

שאלה: האם צריך להראות לחברים את המאמץ שאני משקיע, את היגיעה שלי?

כן. כמה שאתה יותר עושה מאמצים כדי להשפיע לחברה, ולקבוצה ולהפצה, בזה אתה תראה להם יותר ויותר כמה שאתה ממש נותן ונותן. כן.

תלמיד: האם אפשר לשחק שאני מתאמץ? נגיד אם משהו הולך לי בקלות, אני יכול להראות לחבר שאני בכל זאת מתאמץ?

כן, כמה שיותר. כי אתה בזה מעורר אותם לעבוד, לתת להם דוגמה שהם יעשו מאמצים.

קריין: קטע מספר 50 מתוך הרב"ש מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה".

"בזמן, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. אז על כל מה שהוא עושה, הוא רואה, שאין שם שום דבר לתועלת הבורא, אלא רק הכל לתועלת עצמו. במצב הזה הוא מרגיש, שאין לו שום דבר, אלא שהוא ריק מכל. וזה המקום ריק, הוא יכול למלאות רק עם רימון, היינו אם הוא ילך למעלה מהדעת, שנקרא רוממות ה'. היינו, שיבקש מה', שיתן לו כח להאמין למעלה מהדעת, בגדלות ה'. כלומר, זה שהוא רוצה רוממות ה', אין הכוונה שהוא אומר, שאם אתה תיתן לי להשיג את רוממות וגדלות ה', אז אני מוכן לעבוד, אלא הוא רוצה, שה' יתן לו כח להאמין בגדלות ה', בזה הוא ממלא את מקום הריקנות, שבה הוא נמצא עתה. נמצא, שלולי הריקנות, היינו שלולי אם הוא היה עובד בדרך להגיע לדביקות, היינו בהשתוות הצורה, הנקרא בעל מנת להשפיע, אלא בבחינת הכלל, שמספיק להם בחינת המעשה שהם מקיימים, אין אלו אנשים מרגישים בעצמם בחינת ריקנית. אלא שהם מלאים במצות. אלא דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה'."

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

מה קורה לנו כאן? ככל שאנחנו נתקדם ונעשה כל מיני פעולות, אנחנו נרגיש את עצמנו יותר ויותר ריקניים, שאין לנו שום דבר, לא יכולים להשיג כלום, לא מתקרבים, ואפילו שמתחברים, מתחברים ואחר כך מתפרקים שוב. אנחנו צריכים להבין את מהות המצב הזה, למה אנחנו מקבלים מצב כזה מהבורא. כי כל מה שיש לאדם בכל רגע ורגע, זה מתחדש על ידי האור העליון, על ידי הבורא. למה הבורא מתנהג כך איתנו? מה יש לנו בזה?

שוב, הבורא עושה את זה בכוונה, כדי שלמרות שאין לנו כלום, נתחיל להעריך את עצמנו, את המצב שלנו, את הקשר בינינו כמה שיותר, ונשתדל מתוך זה שאנחנו נמצאים כך, להתחיל לרומם את המצב שלנו. שאין לי כלום ואני לא צריך שום דבר, אני לא רוצה לקבל כלום, אני רק רוצה שתהיה לי אפשרות להיות בהשפעה. שכמה שאני חושב על הכוח עליון, אני מרגיש בזה את היכולת שלי, את התענוג שלי, שאני יכול להיות בנטייה כזאת לבורא. זה נקרא "לעבוד לשם שמיים". זאת אומרת לא לעצמי ולא לשום דבר, לא חסר כלום בעולם, רק דבר אחד, שאני מסתפק במה שיש לי לעצמי, ורוצה מעל זה רק לעשות נחת רוח לבורא. לייחס את כל מה שקורה אליו, שכל מה שהוא עושה, כל מה שאני עובר במשך היום, כול זה ממנו. מעצמי כלום, ממש אפס לגמרי, אין עליי לא דברים טובים ולא דברים רעים, שום דבר, את הכול אני משייך לבורא.

שאלה: אני כרגע מרגיש ריק לגמרי, אין לי מחשבות, לא מצליח לחשוב על החברים, לא על הבורא. איך אני יכול למלא עכשיו את מה שיש בי בגדלות הבורא, ועוד לעשות איזו פעולה עבור הבורא, למען הבורא?

קודם כל, תסכים עם זה שמה שאתה עכשיו מרגיש זה מגיע מהבורא. קודם כל, זה מגיע ממנו. אם אתה מקבל את ההרגשה הזאת שהיא באה אליך מהבורא, כי אין עוד מלבדו, בטוח שזה כך, השאלה רק, אם אתה רוצה להיות בזה או לא רוצה להיות בזה, האם אתה מסכים שאתה מקבל את זה ממנו או לא מסכים. נניח שאתה מסכים שאתה מקבל את המצב הנוכחי מהבורא, אז כבר יש לך קשר עימו.

עכשיו השאלה, למה אתה לא מרוצה ממה שיש לך? תשתדל לרגע זה לקבל את מה שאתה מקבל ממנו בצורה שאתה לא זקוק יותר לכלום. כבר בנקודה הזאת, בהרגשה הזאת, אם תתעמק בזה, יהיה לך קשר עימו. כי אתה כביכול עשית צמצום, אתה לא רוצה יותר כלום, אתה עושה כביכול אליו אור חוזר, שאתה לא צריך שום דבר חוץ מזה, חוץ ממה שאתה עכשיו מרגיש, אז כבר בנקודה הזאת אתה נמצא במגע עם הבורא. תנסה. אתה כבר נמצא במגע עם הבורא.

עכשיו, תתחיל להרחיב את המגע הזה יותר ויותר לרוחב, על פני כל מיני ווריאציות שעכשיו יבואו אליך לכל מיני מצבים, רגשות, מחשבות. גם על כל אלו תתחיל לתאר לעצמך, לדמיין לעצמך שאתה נמצא בקשר עם הבורא. ואתה לא רוצה כלום חוץ מלשייך את עצמך אליו, רק להיות מסור כמה שאפשר, להיות דבוק כמה שאפשר, כמו תינוק לאימא. אלה כבר מצבים שאתה לאט לאט מתקדם להיות עובר. "עובר" זה נקרא הרגשת הוולד ברחם אימו. ואז תתחיל.

אלה דברים אפשריים. ואז יעברו עליך כל מיני מצבים, ועל כל מצב ומצב תגיד, "אני מסכים להיות בכל מצב, לא חשוב לי איזה מצב, רק אני צריך לא לשכוח שזה בא מהבורא. אני רוצה להיות רק בזה." כל מצב מגיע מהבורא? כן. אז שום דבר לא מפריע לי להיות בכל הרגעים בחיים שלי בהרגשת השמחה. כי אין עוד מלבדו, ברור שכל דבר ודבר אני מקבל ממנו, אז אני אעשה את זה עכשיו. תתחיל את התרגיל הזה ואתה תראה עד כמה מהר אתה מגיע למצב שאתה כבר יותר ויותר מרגיש ומבין את התנהגות הבורא איתך.

תלמיד: אמרת שקודם כל אני צריך אור, ויכול או חייב להרחיב את המצב הזה. ועוד אמרת שהאור החוזר הזה, אני איכשהו בונה אותו. לא כל כך הבנתי את זה.

על אור חוזר אני לא מדבר, זה לא חשוב עכשיו. אבל מה שאני רוצה עכשיו זה שכל דבר שבא אלי, שאני מרגיש שאני קיים, נמצא באיזשהו מצב, את המצב הזה ייצב לי הבורא. ובגלל שזה מגיע מהבורא אני צריך להרגיש בו טוב, ואני רוצה להודות לו על מה שהוא עושה לי, ולא רוצה להתרחק ולשכוח ולהתנתק ממנו. ושילווה אותי הלאה והלאה, ויעשה לי כל מיני בלבולים אפילו בראש ובהרגשה, העיקר שאני לא אשכח שמעבר לבלבולים בראש, מחשבות זרות, ומעבר להרגשות שונות ולא נעימות אלו ואלו, אני תמיד אדע שזה מגיע מהבורא וזה טוב ומיטיב.

ואם אני לא כל כך מרגיש שאני נמצא באין עוד מלבדו וטוב ומיטיב, זה מפני שהכלים שלי הם לא מתוקנים, ואני מבקש על תיקונם. ולא שאני רוצה להיות בהרגשה יפה, טובה, וכל הזמן להרגיש את נוכחות הבורא, אלא בוודאי שאני רוצה להיות בזה, אבל לא מהסיבה שתהיה לי הרגשה טובה, אלא כדי שאני לא אוכל לקלל את הבורא, לחשוב עליו משהו לא בסדר, לכן אני מבקש תיקונים.

תלמיד: אם יחד עם זאת אני מבין שאם הוא היה נותן לי כוח, הייתי יכול להתחבר עם החברים ולהשפיע לו יותר, להודות לו יותר. אפשר לבקש את זה?

בבקשה, אפשר לבקש כל מה שאתה רוצה. לכיוון ההשפעה אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה. יש לך עשירייה, תתחיל להתחבר איתם, אז כבר באמת זה יהיה כלי אמונה למעלה מהדעת, תתחילו להרגיש את הבורא, וקדימה קדימה.

שאלה: כל מה שהסברת עכשיו זה בעבודה מעל הדעת. איך הלומד מגיע לעבודה מעל דעתו?

מה זה עבודה מעל הדעת? שאני לא מרגיש, שאני לא מבין, אבל יחד עם זה שמעתי מספיק פעמים שכל מה שאני מקבל, אני מקבל מהבורא. אין עוד מלבדו, אז בוא אני אתייחס לכל מצב ומצב כמו שזה, שאני מקבל את זה מהבורא, זה הכול.

תלמיד: כלומר העבודה מעל הדעת מגיעה רק מהבורא, ולא שאני בכוחות עצמי יכול לעשות משהו.

אתה צריך לעשות, למה שלא, אבל העבודה הזאת מתחילה מזה שאתה אומר, "כל מה שיש לי במוחא וליבא מגיע מלמעלה".

תלמיד: זו הדרך למעשה להגיע לעבודה מעל הדעת.

כן.

קריין: קטע מספר 51, מתוך בעל הסולם מאמרי "שמעתי", מאמר ל"ג, "עניין גורלות שהיה ביום כיפורים ואצל המן".

"מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.

כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'. שזה סוד מה שכתוב "וישלך אדרתו אליו". היינו שאח"כ היה מיחס כל האדרת שער אליו, היינו אל ה'. כלומר, שראה עתה, שהקב"ה נתן לו את האדרת הזו, וזה היה בכוונה, כדי להמשיך אור עליון עליהם.

אולם זה יכולים לראות רק אח"כ. היינו, לאחר שכבר זכה להאור השורה על אלה הסתרות והדינין, שהיה לו מתחילה. כי הוא רואה שבלי השערות, היינו הירידות, לא היה מקום, לאור עליון שישרה שם, כי אין אור בלי כלי. לכן הוא רואה שכל הרוממות השם ית' שהשיג, היה בגלל השערות והסתירות שהיה לו, וזה סוד "אדיר במרום ה'", כלומר, שע"י האדרת זוכים לרוממות ה'."

(בעל הסולם, "שמעתי" ל"ג, "עניין גורלות שהיה ביום כיפורים ואצל המן").

הפסוקים הם מאוד דומים זה לזה.

שאלה: לפי מה שהסברת עכשיו, אם אני מקבל שאין עוד מלבדו ושהכול מגיע אלי ממנו, אז זה שאני מקבל את זה אז אני תמיד אהיה בשמחה. אם אני אקבל את זה ככה נכון, אני אהיה בשמחה?

בטח שאתה חייב להיות כל הזמן בשמחה. כי לא חשוב מה שאתה מקבל, אבל אתה מקבל תמיד מהבורא. לכן כל אדם ואדם אם הוא יודע את זה, ומשתדל להיות בחברה שהיא מחזיקה אותו כך בדעה הזאת. ולא חשב מה שהוא מקבל, ואיזה בלבולים באים עליו, הוא בכל זאת מחזיק את עצמו שאין עוד מלבדו, וזה הבורא נותן לו במוח ובלב, כך להרגיש את החיים, אז הוא נמצא תמיד בשמחה.

שאלה: הסברת לחבר בצורה מאוד ברורה, רציונאלית, למה אנחנו לא נזכרים בזה במהלך היום, אולי איזה פעם פעמיים מקסימום, למה אתה כל הזמן נופל מזה?

אנחנו במשך היום עד כמה שרוצים להיות בקשר עם ההשגחה העליונה, עם הבורא, ולהצדיק מה שקורה לנו, אנחנו לא מסוגלים להיות באמונה קבועה. זה נקרא "האמונה הקבועה", מפני שדווקא בכוונה יש לנו כל פעם החלפת הרשימות שכל הזמן מתחלפות. ואנחנו ברשימות האלה מגיעים למצב שכל הזמן חייבים לחדש, ולחדש.

כל פעם "ויהיו בעינך כחדשים". כל המחשבות והרצונות, שוב, ושוב לחדש זיווגי דהכאה. כך זה צריך להיות כי זה הכול תיקונים. ולכן אנחנו לא צריכים להתרגז ולא להתייאש, אלא ההיפך, להודות לבורא על זה שהוא מוחק את כל הדברים הקודמים, ונותן לנו שוב ושוב לחדש עמו מגע. ככה זה.

קריין: קטע מספר 52, מתוך בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר פ"ג, מאמר "עניין ו' ימנית, ו' שמאלית".

"בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה', מטעם כי הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת. נמצא, שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". ששלחן פירושו, כמ"ש (כי תצא, חמישי, "ושלחה מביתו ויצאה מביתו והלכה") ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה.

שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים.

וזה סוד מה שכתוב "השולחן, אשר לפני ה'". שדוקא על ידי זה הוא מקבל את הפני ה'. וזה ענין אשר הוא מכניע כל הדינין, אפילו הדינין היותר גדולים, היות שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים בכל הזמנים. היינו, שתמיד הוא מוציא לעצמו מקום עבודה, בסוד מה שכתוב, שר' שמעון בר יוחאי אמר "לית אתר לאתטמרא מינך [אין מקום להסתתר ממך]"."

(בעל הסולם, "שמעתי" פ"ג, "עניין ו' ימנית, ו' שמאלית")

בעצם כל העבודה שלנו שאנחנו כל רגע ורגע צריכים לחדש את המגע עם הבורא. כל הזמן, כל הזמן. ולא חשוב שאנחנו נמצאים כביכול בהרגשת הבורא, "ויהיו בעינך כחדשים", שאין דבר כזה שאתה היית לפני רגע באיזה מצב, ועכשיו אתה נמצא גם באותו מצב. זה לא שייך, זה לא רוחני. ברוחניות כל שנייה זה רשימו חדש, ולכן אתה חייב לחדש עם הבורא מגע, מחשבה, הרגשה. כל הזמן, כל הזמן, וכך זה צריך להיות, כל הזמן כל הזמן.

ואז אתה תראה עד כמה שאתה מהר מאוד עובר את כל המצבים, ומגיע כבר למצבים המתוקנים, ועוד הלאה והלאה. רק לא לשכוח, רק לא לתת לחיים שכך יעברו ללא חידוש מגע עם הבורא. שאין עוד מלבדו, ואתה צריך בכל רגע בחיים לתת דין וחשבון שאתה קשור אליו, ומקבל מה שאתה מרגיש ממנו בלבד.

שאלה: דווקא פה בנקודה הזאת זה לא כל כך ברור. איך אני בכל זאת יכול להשפיע על זה שאני אוכל לעשות עבודה הזאת לא עשר פעמים ביום אלא עשר פעמים בשעה. איך אני יכול להשפיע על זה שתהיה בי התחדשות של כניסות ויציאות איך שלא יזרקו אותי לכמה שעות? את זה אני לא מצליח להבין.

זה תלוי בסביבה, חברים, תלמידים, הפצה, כל מיני דברים שאתה לוקח ומסדר את הסדר יום שלך. כל מיני כאלה דברים, הם בעצם קובעים כל כמה זמן אתה תחזור לחידוש המגע עם הבורא.

חוץ מזה צריכים גם לבקש מהבורא שיזכיר לך, שלא יתרחק ממך רחוק ולהרבה זמן. אבל העיקר זה עבודה עם הקבוצה, בזה בעיקר איש את רעהו יעזורו. וחוץ מזה להשתדל להיות עסוק בכל מיני כאלה עבודות, שמידי פעם הם מחזירות אותך לאותו המגע עם הבורא, להכרחיות.

שאלה: אנחנו נמצאים במרוץ הזה, זה מרוץ תמידי. אנחנו כל הזמן מגלים את הבורא, מגלים אהבה לחבר. וזה כאילו ללא גבול, אין לזה סוף. איך לא להתאכזב מזה שאתה אף פעם לא משיג את המטרה עצמה, כי המטרה גדלה וגדלה. איך אתה מתייחס לזה, איך אתה השגת?

אני לא מבין ממה אתה מתאכזב. אם אני נמצא במגע הנוכחי עם הבורא, אז לא חשוב לי באיזה מגע אני נמצא, רחוק או קרוב זה מגע, זה קשר, זה קונטקט, אז זהו גמרנו כבר זה בסדר, כבר אני עשיתי את שלי.

תלמיד: אני לא מאוכזב להיפך, אני בהתפעלות אני מוכן אני רוצה יותר ויותר. כל חבר וכל החברה העולמית שלנו כולם מוכנים, כולם הולכים כל רגע אנחנו מוסיפים.

לכן אנחנו צריכים להזכיר זה לזה רק על דבר אחד, שיהיה לנו מגע עם הבורא כמה שיותר תמידי. זה נקרא "אמונה הקבועה", לזה אנחנו צריכים להשתוקק. ואז האמונות שלנו, היחסים שלנו כאלו לבורא ובינינו הם יתחברו יחד. כי אנחנו לא נוכל להחזיק בבורא אם לא נחזיק בינינו ולא נחזיק בינינו אם לא נחזיק בבורא. ואז זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא" וכך אנחנו נתקדם ומהר מאוד אפשר להתקדם. העיקר בשבילנו זה היה לבנות את המצב כמו שיש לנו היום, שאנחנו יכולים עכשיו בפועל לממש אמונה למעלה מהדעת, שלא הייתה אפשרות קודם לעשות. עכשיו זהו, אנחנו יכולים וקדימה.

שאלה: תראה בקטע שקראנו הוא אומר שגם הירידות וגם העליות ניתן מלמעלה ואת הירידות נקראים "צוררים". איך אפשר לבטל את הצוררים?

אתה לא מבטל אותם חס ושלום, שום דבר אתה לא מבטל. ההיפך אתה אוסף, ואוסף את כל הדברים רעים והטובים כאחד. כי מזה אתה מרכיב את הכלי.

תלמיד: אז אני רוצה את הקטע קודם שקראנו, פשוט רפרפנו. הוא אומר וזה קטע שקשור למה שקורה בארץ היום. הוא אומר "בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין. כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'.". תגיד לי המצב בארץ, אנחנו יכולים לבטל את המצב כתוצאה מזה שאנחנו מרימים את רוממות ה'. את כל הקורונה וכל מה שקורה, האסון הזה שקורה בארץ?

בגלל העבודה שלנו?

תלמיד: בוודאי.

בעקבות העבודה שלנו מה קורה לקורונה?

תלמיד: לא. אם אנחנו פועלים לרוממות ה' בקבוצות שלנו בארץ ובעולם. האם אפשר לבטל את המגיפה הזאת שנפלה עלינו בארץ?

בטוח ובקלות.

תלמיד: אתה יכול לתת לי דוגמה איך עושים את זה. או למה אתה מתכוון?

על ידי זה שאנחנו משתדלים להיות מחוברים בינינו ולבנות בינינו כאלו יחסים, שהבורא יתקרב אלינו ואפילו אולי יתגלה בינינו.

תלמיד: אתה יודע איך יצאנו מהשיעור, העשירייה שלנו בבוקר? כולנו חפויי ראש אתה יודע עם הפנים באדמה, הרגשנו נורא. ועוד אמרת בישיבת כתבים שהווירוס עובר כאילו באוויר, איזה גל כזה שיכול להדביק אותך גם בלי הטיפות האלה. אתה יכול לפתוח את זה, מה זאת אומרת עובר על ידי גל באוויר. אני נכנסתי ללחץ כשאמרת את זה.

טוב מאוד.

תלמיד: מה זה הגל הזה?

תבדוק עוד פעם. למה לי לעשות לך חיים קלים.

תלמיד: לא השאלה היא באמת אם זה רק לא טיפתי?

הכול פתיר רק על ידי החיבור בינינו ועם הבורא. אין יותר תרופה לכל המצב.

שאלה: הקריאה מצד האדם שהירידה מגיעה מהבורא, היא בזמן הירידה, או בדיעבד אחרי שהמצב כבר עובר?

זה לא חשוב. זה יכול להיות בכל מצב ומצב, יכול להיות במצב הכי גרוע, פתאום בא לך, מתגלה לך רצון כזה לבורא ויכולת כזאת, זה לא שייך. הבורא יודע מתי הוא צריך להתגלות ולא כדאי לחקור, במצבים האלו כן ובמצבים האלו לא. אין בזה שום שיטה, אלא ככה זה מתגלה וזה תלוי באלפי תנאים. העיקר שאני רוצה להחזיק בו, בכל מצב בכל מצב.

ולכן אני מושך את החברים, את כל העולם ובסופו של דבר אני רוצה לקשור את הבורא לכל המציאות, שבהרגשה שלי כך אני ארגיש, שאני המקשר אותו עם כל המציאות. העשירייה שלי בי, אני עם העשירייה ואנחנו עובדים יחד ואז יש לנו ממש מגע שלם עם הבורא, ומגע שלם עם כל הנבראים. וקדימה אין גבול.

תלמיד: בבוקר הודיעו שהתחילה מגיפה חדשה בטקסס, של חיידק שאוכל את המוח. שישים אנשים מתו וגם הודיעו שכבר יותר ממיליון איש בעולם מתו מקורונה. אז יאללה, שייתן לנו כוח ובואו נתחבר ונעשה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אז אתה לא צריך לשאול אותי, אתה הרי יודע בעצמך מה צריך לעשות. אין לך פתרון אחר, אין לך תרופה אחרת חוץ מחיבור, אין. רק תחשוב איך אתה יכול להסביר את זה לכולם, איך אתה יכול להסביר את זה לכל העולם. מיליון אנשים מתו בעקבות הקורונה, ימותו עוד. כמה? אין גבול. רק מתי אתה תעצור אותה? מתי שאתה תגלה חיבור בין כל באי העולם, כמה שאפשר. אני לא אומר שצריך להיות אידיאלי, גמר תיקון, אבל בואו אנחנו נתחיל להתקרב לחיבור נכון.

אז אתה תראה עד כמה שכל העולם יירגע מהוריקנים, מרעידות אדמה, ממכות חום וקור, מהצפות, מהקורונה עצמה, מכל הדברים. עכשיו אתה תראה, יהיו לך בבת אחת כל הזמן ממש מכות מצרים, כל הזמן. ומכות מצרים הם כאלו, משהו נורא.

שאלה: אמרת שהמצבים האלה שבהם אנחנו מרגישים ריקנות, הם מתחדשים כזיווגי דהכאה. והשאלה שלי, כשאני במצב של ריקנות, נתפשתי על מחשבה שהכול מגיע מהבורא ומחזיק בזה, איך אני פותח את הקשר הזה עד זיווג דהכאה שלם?

ככה תמשיך. אתה רוצה להיות קשור עם כל העשירייה, עם כל החברים שלך כמה שאפשר ועם הבורא יחד. ולהיות כך מחובר איתם ועם הבורא למעלה מכל המצבים וכך אתה רוצה להמשיך. בינתיים העיקר תשמור על הדבר הזה, כל הזמן להיות בקשר עם הבורא למעלה מכל המצבים.

אתה עם העשירייה או עם כל ה"בני ברוך" עוד יותר טוב, לא יודע מה יותר טוב, את זה אתה תבדוק ועם הבורא. זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא" קודם כל כאן, אחר כך אנחנו נצא כבר ונתחיל להרגיש איך אנחנו מתחברים לכל העולם. הבורא יעשה לנו עוד כמה מכות, צרות כאלה, שאנחנו נהיה קשורים יותר לצרות של העולם, ואז אנחנו גם נסתדר להקים קשר איתם.

תלמיד: וגם אמרת, שלא היה אף פעם מצב כזה בקבוצה העולמית שלנו, לא הייתה לנו הזדמנות להיות באמונה למעלה מהדעת. מה יש חדש במצב שלנו, איפה אנחנו נמצאים?

אני הייתי מעוניין שאתה תתעמק במה שאתה צריך לעשות. ולא להיות למעלה מהמצב הזה לחקור אותו, זה לא יעזור לך. אתה צריך להיכנס פנימה לתוך הרגשה, בתוך המעשה הזה עצמו ולא לעשות על זה דוקטורט.

שאלה: אמרת שמכות מצרים ימשכו. המצבים החיצוניים האלה יכריחו אותי כיונה לבצע את התפקיד שלי, או שזה משפיע גם על כל העולם והוא מתקרב להיות מוכן לקבל?

כל העולם איתנו גם, ודאי. גם אנחנו וגם כל העולם מתקדם, אתם לא מרגישים אבל העולם באמת מתחיל להשתנות. להבין יותר מה שקורה לו, אולי לא כל כך מבין, אבל כבר יש לו איזה נכונות לזה, חושים חדשים. זה כמו ילד שיש לו יותר שמיעה וראיה וכך הוא יכול לזוז ולהרגיש, אבל עדיין לא מבין איך להשתמש בזה. כך זה אצלנו אבל זה יהיה בקרוב.

תלמיד: אתה אומר שבארץ שלושים ושלושה אנשים מתו ולא אכפת, העיקר שאני חי. אין רגישות לזה, כל כך התרגלנו לקורונה, שכאילו צריכים את המכה הבאה, כדי שיגיעו שינויים חדשים.

לא, אנחנו צריכים להתקדם לא על ידי כך שנקבל מכות חיצוניות מהבורא. אלא על ידי שאנחנו נכיר עד כמה שחוסר הקשר בינינו ובינינו לבינו זאת המכה. שאני לא מחובר עם הבורא ועם החברים, בצורה כל כך הדוקה, שזה הופך להיות כלי.

אני רוצה שהלב שלי יתמלא מכוח ההשפעה של הבורא. אני רוצה שהחברים שלי כמו שכותב הרב"ש, שהם יעמדו בליבי, ולא שאני אקבל מכות, ותהיה עוד קורונה ועוד מיליון פליטים ועוד משהו. אנחנו לא צריכים את זה, להיפך, אם אני מחכה לזה, אז אני לא אוהב את האנושות, אני לא מתייחס אליהם כמו שצריך להתייחס. אני צריך לאהוב את כולם, אני צריך להגיע ל"אהבת לרעך כמוך" לכולם לכולם, זה נקרא "אהבת עולם".

ולכן, לחשוב על זה שיבואו עוד צרות, בעיות, לא, זה לא טוב, זה לא טוב, זה זורק אותנו אחורה ולא קדימה. נגיד שיש לך ילדים ואתה רוצה לקדם אותם במשהו, אז אתה מבקש בשבילם ייסורים, שעל ידם הם יתקדמו, או שעל ידי דברים טובים יתקדמו? תיזהרו כך לחשוב.

שאלה: בתחילת הקטע שקראנו הוא כותב, "בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה'". מה זה בדיוק עבורנו להיות "עובד ה'" בכל המצבים?

שאני קושר את עצמי ואת העשירייה, ואת כול "בני ברוך" ואת כול העולם, ועם הבורא יחד. וכולם כולם, חוץ מהבורא, זה הכלי, שאנחנו רוצים שהוא יתלבש בתוך הכלי הזה וייהנה מזה שמלובש בנו. ואנחנו לא, אנחנו לא נהנים מזה שהוא ממלא אותנו ונותן לנו הרגשה אינסופית של מילוי, של ידע ושכל ורגש והכול, אלא אנחנו נהנים רק מזה שאנחנו נותנים לו מקום להתלבש בנו וליהנות מזה, כי זה התענוג האמיתי שלו.

תלמיד: מה אנחנו יכולים ללמוד מהמצבים שאנחנו לא מצליחים לקשור את המציאות לבורא?

זו בעיה גדולה.

תלמיד: אז מה אפשר ללמוד מזה?

שיש לך עוד עבודה. אני גם לא מבין לָמה לא?

תלמיד: אני לא יודע, כאילו אתה פשוט מוצא את עצמך לא קושר את זה ברגע הנוכחי לבורא.

זה חוסר אמונה, מה שנקרא, "חוסר אמונה" זה נקרא חוסר נוכחות הבורא בך. אז יהיה, לא נורא, יבוא.

תלמיד: אז איך מפתחים את היכולת הזאת, לשייך ברגע הנתון את המצב לבורא?

אז אפשר לסכם את זה בינינו, שאנחנו חושבים כל הזמן כל אחד עבור כולם, ואז בכל רגע ורגע, ישנם כמה אנשים שנמצאים בזה ואנחנו נהיה אחראים על האחרים, וכך אנחנו נגיע למצב שבסופו של דבר כולנו נמצאים במגע עם הבורא, וכולנו בסופו של דבר דואגים לכלי השלם. זה נקרא "ערבות".

תלמיד: אז אנחנו צריכים להגיע למצב שבאותו רגע ממש, אתה מצליח לשייך לבורא, או אתה קודם כל לא מצליח ורק אחרי זה אתה משלים את השיוך אליו?

גם זה לא נורא, גם זה טוב. שאתה שוכח, ואחר כך אתה מצטער ומגיע בכל זאת לתשובה, זה בסדר.

תלמיד: אפשר לסכם לעצמנו, שהערבות שלנו היא בזה שאנחנו ערבים לעזור אחד לשני לשייך את המציאות לבורא?

כן. יש כאן כמה דברים, אם הכלי נמצא במצב שאתה כבר יכול לפתוח אותו, אז אתה מרגיש ומגלה חוסר קשר עם הבורא, וכן הלאה. אם הכלי נגיד בעביות, שאתה עוד לא יכול לפתוח אותו, נמצא בעביות שתיים, שלוש וכן הלאה, אז אתה מפספס, אבל אחר כך יש לך בזה חרדה, חזרה על זה, ואז אתה מתקן אותו. אנחנו נראה את זה.

שאלה: אם אני נמצא באיזה מצב ואני לא יכול לשייך את זה לבורא, לא יכול ללכת למעלה מהדעת, אבל אני כן יכול להפיץ, ובגלל ההפצה אני יוצא מהמצב. האם זה שאני יוצא מהמצב בגלל ההפצה, זה גם סוג של תיקון?

מצוין. מצוין, תמשיך, כן.

שאלה: מה זה שהבורא מתלבש בנו ונהנה מזה, מתי זה קורה?

כאשר אתם נותנים לו אפשרות.

תלמיד: ומה זה שהוא נהנה מזה?

נהנה להתלבש בנבראים, כי הוא בזה מהנה להם וזו בעצם המטרה שלו כלפי הנבראים. הוא ברא אותם כדי למלאות אותם בתענוגים משלו, ואז מזה הוא נהנה, מהנתינה.

תלמיד: ואנחנו נהנים שהוא נהנה?

אנחנו רוצים שהוא יהנה, ולכן אנחנו מסדרים לו מקום שימלא אותנו, כי מהמילוי שלו הוא נהנה, כן.

שאלה: אם אנחנו מגיעים לשיעור ושם עושים צמצום, זה הרי הכי טוב. אני רוצה להישאר ברגע הזה, עושה צמצום, לא רוצה שום דבר, ומושך את הבורא. אז החברים שלי פה, הרב פה והבורא, בשיעור לעשות את זה.

אתה תעשה את זה כמה פעמים ואחר כך אנחנו נדבר. אתה עוד לא עשית וכבר אתה שוב שואל, זה לא טוב. תנסה שיהיה לך ממש ניסיון ואחר כך תשאל, ונראה מה הלאה לעשות.

שאלה: זה שהבורא מזכיר לנו על עצמו זה נקרא ברית שהוא מקיים מצידו, וזה שאנחנו לוקחים את המחשבות האלה ומביאים אחר כך לעשירייה זה הברית מצידנו, האם זה דו השיח בעבודה שלנו על הגדלות, על החשיבות, מחזירים אחר כך לעשירייה?

כן.

שאלה: לָמה למעלה מהדעת זה נקרא גם למעלה מההרגשה?

זה לא למעלה מההרגשה. "למעלה מהדעת" זה נקרא למרות השכל האגואיסטי שלי, נגיד כך.

תלמיד: אז הרגשה, אנחנו לא מתאספים עם השכל?

אתה תגיע ללמעלה מהדעת ואז אנחנו נדבר. אתה כבר אומר, "אבל זה לא זה", קודם תנסה להגיע ואחר כך תראה. אלה כלים אחרים, אבל יש שם גם הרגשה וגם הבנה, הכול.

קריין: קטע מספר 53 מתוך "הרב"ש", מאמר 1, "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה".

"כתוב (תהילים, פ"ט) "חסדי ה' עולם, אשירה לדור ודור, אודיע אמונתך בפי". ויש להבין, מה זה "לעולם אשירה". ואיך אפשר לשיר לה', בזמן שהאדם רואה, שהוא מלא חסרונות. ואין לבו שלם עם ה'. והוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'. ולפעמים הוא רוצה אפילו לברוח מהמערכה. איך הוא יכול לומר, שזהו חסדי ה', והוא נותן שיר על זה לה'.

ובהאמור, שהאדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. [...]

ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים.

וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

הקטע כתוב קצת בסיבוב, אתה תצטרך לקרוא שוב.

קריין: שוב קטע מספר 53.

"כתוב (תהילים, פ"ט) "חסדי ה' עולם, אשירה לדור ודור, אודיע אמונתך בפי". ויש להבין, מה זה "לעולם אשירה". ואיך אפשר לשיר לה', בזמן שהאדם רואה, שהוא מלא חסרונות. ואין לבו שלם עם ה'. והוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'. ולפעמים הוא רוצה אפילו לברוח מהמערכה. איך הוא יכול לומר, שזהו חסדי ה', והוא נותן שיר על זה לה'.

ובהאמור, שהאדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. [...]

ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית." אין שום דבר שמתגלה בנו שלא היה מקודם, רק זה היה נסתר בנו ועכשיו מתגלה בגלל שאנחנו צריכים לתקן את זה. לכן אנחנו צריכים כל פעם בגילוי הרע לשמוח בזה שהגענו למצב שאנחנו יכולים לתקן אותו, אחרת הוא לא היה נגלה. "נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים.

וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

שאלה: איך לא להגיע לחנופה?

לעבוד על האופי.

תלמיד: לא. לחנופה שנאמר, רק אור דחסדים, שההרגשה בעצם הפוכה. אז מה זאת אומרת אופי?

מה אתה רוצה להגיד לבורא?

תלמיד: שאני רוצה לעשות את התפקיד שלי כמו שצריך ובעצם להרגיש אותו ככוח אחד במציאות וחוץ ממנו אין כלום.

אז תגיד. מה יש לך כנגד זה?

תלמיד: אבל פה בעצם מדובר על מצבים שבהם מתגלה רע וצריך להגיד שזה חסדים, אז השאלה איך לא להגיע לחנופה כאילו סתם אומר?

אני מבין שנותנים לך מכות ואתה אומר, "תודה רבה". אבל זה הכול כדי להכיר את היחס האמיתי של הבורא אליך, שאתה תוכל לעלות למעלה מהמכות ולמרות שהאגו שלך מקבל מכות, אתה תהיה כביכול מנותק ממנו, למעלה ממנו. אלא אתה חושב, שהכלים האגואיסטיים שלך יקבלו פעם מילוי? אף פעם. אף פעם על מנת לקבל לא יקבל מילוי, רק בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם נוכל לקבוע כמיקרוקוסמוס של האנושות, לבורא, מה אנחנו רואים כתרופה במקרה של הקורונה?

רק הערבות בינינו היא התרופה לכל המחלות והצרות והוירוסים למיניהם. רק ערבות, שום דבר יותר אנחנו לא צריכים. אנחנו עכשיו נמצאים בדור האחרון ולכן רק זה נשאר לנו לבצע, ערבות בינינו ומתוך זה אנחנו נסלק את כול הצרות והבעיות, כי כולם הם רק מתוך זה שהכלי שבור ואנחנו לא גורמים לאחד אותו. כולל הקורונה.

תלמיד: איך אני יכול לגשת לאדם להגיד לו, "התרופה היא ערבות ואני מוכן להיות ערב לך". איך אני מעביר את זה לאדם שהוא בתשעים ותשע, או לא בקבוצה?

זה לא חשוב, אתה תגיד לו "ואהבת לרעך כמוך", זה הכלל הגדול בתורה, נכון? זאת אומרת, אם אנחנו נקיים "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו בזה נבריח את כל הבעיות ואנחנו נישאר ממש בינינו בחיבור ובבריאות. כי התורה היא, כמו שכתוב, "לכל בשרו מרפא". גם לאדם זקן אתה יכול להגיד את זה והוא יבין. דווקא הוא יבין, כי כך כתוב, זה פסוקים ידועים.

שאלה: האם לגלות כלי דהשפעה, זה לגלות את גדלות הבורא וחברים?

כן.

שאלה: ואת זה אנחנו מגלים בלב של החברים?

בקשר בינינו, כן.

שאלה: והאדם שמגיע לגילוי מרגיש את השמחה של הבורא, כמו שהאב שמח?

כן.

שאלה: האם מזה נובע שחסדים של הבורא, זה כשאדם מגלה בפעם ראשונה את ההשפעה?

כן.

שאלה: כשהרע מתגלה לאדם, הוא נופל לירידה. איך לעבור את המצב הזה כמה שיותר מהר ולא להישאר בזה שעות וימים?

זה הכל תלוי בערבות בין החברים, כי הם צריכים להחזיק כל אחד ואחד בצורה כמו במעגל, שאלה קופצים למעלה, אלה למטה, אלה למעלה, אלו למטה, אבל כולם רוקדים. כך אנחנו צריכים לקשור בינינו את הקשרים באופן שכל הזמן כל אחד חושב על האחרים ואז הוא לא ייפול לכל המצבים שלו הפרטיים.

אנחנו צריכים רק לדאוג לעשירייה, שכל עשירייה היא תהיה למעלה, כל הזמן למעלה בלהצדיק את הבורא, להתחבר בינינו וכן הלאה. אם כל אדם לא חושב על עצמו אלא על העשירייה, אז אף אחד לא ייפול וכולם רק יעלו יעלו יעלו. ברור?

שאלה: לימדת אותנו, התלמידים, איך לראות בהכל "חסדים", רחמים מהבורא, אבל עכשיו התחילה מלחמה חדשה בקווקז. איך אנחנו, שיודעים, יכולים לעזור לאנשים האלה שנמצאים במלחמה? הם לא יכולים לקבל רע מהבורא, וכמובן לא להצדיק אותו. מה אנחנו, קבוצות קווקז, וכל בני ברוך, צריכים לעשות?

אני מתפלל אתכם. אני חושב שאנחנו צריכים פשוט להסביר לכל העולם עד כמה שהקשר, הערבות, החיבור הטוב בינינו, זה מה שרק יכול להציל אותנו. אחרת מה שקרה שם בין אזרבייג'ן לארמניה, זה יקרה בעוד מקומות רבים בכל העולם. כל העולם ייכנס לכאלה מלחמות, שלא נצא מזה.

אנחנו צריכים מאוד מאוד להיזהר ולהתפלל שכל העולם יראה את הדברים האלה כיוצאי דופן, שאסור לנו להרשות שבאיזה מקום בעולם תהיה התנגשות. אסור שזה יקרה. ואני מאוד מקווה שאנחנו נוכל על ידי העבודה שלנו הרוחנית, לגרום לפיוס ולתיקון. אבל זו בעיה גדולה, אני יודע. עוד בשנות התשעים, כשאני הייתי בבאקו, כבר אז היו כל המלחמות וכל הבעיות האלה. אני לא יודע. כבר הרבה זמן זה קורה כל הזמן.

מבחינה רוחנית אנחנו יודעים איך לעזור. לא חשוב לנו איזו בעיה מתעוררת בעולם, או בזה או בצורה כזאת או בצורה אחרת, לא חשוב, התרופה היא תמיד רק אחת, החיבור בינינו. כי כל הצרות הן נובעות מזה שאנחנו נמצאים בכלי השבור, לכן רק עבור איחוד הכלים האלו, אנחנו צריכים להתפלל. ונקווה שזה יקרה מהר.

מה אני חושב? מבחינת תיקון הכלים, זה מה שאני חושב. מבחינת הפוליטיקה, אני לא יודע. אבל כך מן הסתם, אני מקווה שמהר מאוד רוסיה ותורכיה ידברו ביניהן ויגמרו את העניין. כי סך הכול אזרבייג'ן וארמניה לא היו נכנסות לכל הבעיות האלו אם לא היו מרגישים שיש כאן עוד אנשים שתומכים בזה.

טוב, נתפלל. העבודה שלנו זה בתפילה. בתפילה. וודאי שעל ידי המלחמה אי אפשר לפתור שום בעיה. שום בעיה.

שאלה: אמרת שרק חברים קובעים באיזו מידה אני בעליות או בירידות במשך היום. איך הם עושים את זה ומה עליי לעשות כדי שהם ישפיעו עליי?

אתה צריך לגרום לחברים להיות ביחסים ובמצבים כמה שיותר טובים, על ידי זה שאתה לא חושב עליך אלא עליהם. עליהם. בשבילם אתה קיים ועליהם אתה חושב, והם גם צריכים כך לחשוב עליך. ואז הכול יסתדר. זו בעצם העבודה שלנו. לא לחשוב על עצמנו אלא רק על הזולת.

שאלה: זה לא מספיק שאני חושב עליהם, אלא גם הם צריכים לחשוב עליי?

וודאי, וודאי. זה נקרא ערבות הדדית. וגם לא תוכל לחשוב עליהם, אם הם לא יחשבו עליך. זה תלוי בזה.

שאלה: לפני חודשיים התחילה ההתנגשות בין ארמניה לאזרבייג'ן, התחלתי כבר לכתוב דברים ולא הצלחתי להפיץ, רק עכשיו הצלחתי. הרגשתי שאני לבד. איך לחבר לזה עוד חברים?

אני לא יודע. קודם כל, אם אתה כותב משהו בקשר לעולם הזה, אתה צריך להעביר את זה, בכלל את הכול, אבל במיוחד כשאתה כותב על העולם הזה, על יחסים בין המפלגות, מדינות, אנשים, אתה חייב להעביר את זה דרך ההנהלה שלנו, ולא לפרסם סתם. אחרת אם אנחנו נראה שאתה כותב מה שבא לך וזה שייך באיזה קשר אלינו, אז אנחנו נצטרך להתפטר ממך. אם אתם שייכים לארגון שלנו, אתם צריכים להיות אחראיים, אז בבקשה.

שאלה: לא הזכרתי במילה אחת קבלה או בני ברוך. רק דברתי על חיבור, שזה הפתרון היחיד, דברים כאלה. פשוט חסרה לי יכולת להפיץ את זה, אני לא יודע איך עושים את זה.

אז גם על זה אתה צריך לשאול, איך לעשות את הפרסום הזה באינטרנט. תשאל, תפנה לאנשים שלנו והם יגידו לך. תכתוב להם והם יגידו לך איפה ואיך אפשר לעשות את זה. אני בעצמי לא יודע. זהו, תכתוב. יש לנו ארגון גדול ויעזרו לך. בסדר?

(סוף השיעור)