שיעור בוקר 26.08.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 165,

אותיות ט"ז-י"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 165, מאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ט"ז.

אות ט"ז

"ומדמיון הנ"ל בין אדם לחברו, אפשר להבין ענין הזווג דהכאה הנ"ל, ואת האו"ח העולה על ידו, שהוא נעשה כלי קבלה חדשים על אור העליון במקום בחי"ד. כי ענין ההכאה של אור העליון המכה בהמסך ורוצה להתפשט אל בחי"ד, יש לדמותו לענין ההפצרה לאכול אצלו, כי כמו שהוא רוצה מאד שחברו יקבל את סעודתו, כן אור העליון רוצה להתפשט למקבל. וענין המסך המכה באור ומחזירו לאחוריו, יש לדמותו לדבר הדחיה והסירוב של חברו לקבל את סעודתו, כי דוחה את טובתו לאחור. וכמו שתמצא כאן אשר דוקא הסירוב והדחיה נתהפכו ונעשו לכלי קבלה נכונים לקבל את סעודת חברו, כן תוכל לדמות לך, כי האו"ח, העולה ע"י הכאת המסך ודחיתו את אור העליון, הוא שנעשה לכלי קבלה חדשים על אור העליון, במקום הבחי"ד ששמשה לכלי קבלה מטרם הצמצום א'. אמנם זה נתקן רק בפרצופי הקדושה דאבי"ע, אבל לא בפרצופי הקליפות ובעוה"ז, שבהם משמשת הבחי"ד עצמה לכלי קבלה. וע"כ הם נפרדים מאור העליון, כי השינוי צורה של הבחי"ד מפריד אותם, וע"כ נבחנים הקלי' וכן הרשעים, למתים, כי הם נפרדים מחי החיים ע"י הרצון לקבל שבהם. כנ"ל באות י"ג עש"ה, ודוק בזה, כי אי אפשר להסביר יותר."

שאלה: המסך שמכה באור ומחזירו לאחוריו, מה זה זאת הפעולה של הכאה והחזרה?

שאדם לא רוצה לקבל לעצמו, לא רוצה בכלל לקבל את האור העליון. קודם כל דוחה את כל הקבלה.

תלמיד: האם יש איזו אפשרות, איזה קריטריון שאני דוחה ולא מקבל?

אתה שואל כך, האם אני יכול להיות בטוח שאני דוחה את האור? לא. כי אתה נמצא במצב שאתה לא מקבל את האור. אם אתה מגיע למצב שאתה יכול לדחות, במידה שאתה דוחה, אתה תרגיש שהאור העליון בא אליך. תחשוב ותשאל עוד.

שאלה: אנחנו יודעים שברוחניות אין תנועה. אז אם האור חוזר נדחה על ידי המסך דרך השתוות הצורה, מזה זה הופך להיות כלי ראוי?

מגיע אליי תענוג, אני לא רוצה לקבל אותו לעצמי, לכן אני עושה צמצום ומסך ודוחה את התענוג הזה. במידה שהוא משפיע אליי אני דוחה אותו בחזרה למקור שלו. זה נקרא שאני מייצר אור חוזר.

שאלה: מה זה אומר שהאור החוזר הופך לכלי במקום בחינה ד'?

כי אותה הכוונה שלי, אותו הרצון שלי, שאני לא רוצה לקבל לעצמי אלא רוצה לעשות כמה שאני מסוגל לטובת בעל הבית, באותו היחס שלי אליו אני יכול לקבל אחר כך ממנו מה שהוא רוצה לתת לי. והקבלה שלי היא לא בגלל שאני רוצה לקבל וליהנות אלא היא כבר מפני שאני רוצה ליהנות לבעל הבית.

שאלה: זה שאני דוחה, אני מתכנן לדחות את התענוג, מאיפה יש לי את כוח המסך, קשר עם החברים?

ודאי שאת זה אין לך. אלא אתה מקבל את זה דרך העבודה בקבוצה, וכמה שאתה מקבל מלמעלה מאור המחזיר למוטב מה שנקרא, אז אתה מסוגל לעשות על עצמך צמצום, מסך ואור חוזר. יותר נכון או יותר קרוב אלינו פשוט, כמה שגדלות הבורא בך תהיה יותר גדולה מהגדלות שלך, כמה שהבורא יהיה חשוב מעצמך, אז תוכל לדחות מעצמך תענוגים למען ליהנות לו.

אתה פשוט חושב מי נהנה, אני או הבורא? אני רוצה שהבורא יהנה. ואם אני, אז אני נהנה מזה שאני מהנה את הבורא, שכל התענוג שלי הוא מפני שהוא נהנה ממני.

תלמיד: עוד פעם עולה פה השאלה מה זה אומר שהוא נהנה, ואיך אני יכול לבדוק את זה?

אני מרגיש את זה לפי היחס שלנו, ביני לבינו, שעל ידי יחס שלי כזה אליו, אני מתחיל להרגיש אותו, ואז אני מבין מה שקורה לו ומה שקורה בי.

שאלה: אנחנו לומדים שהשפעה, הכלי המשפיע הוא המקור, וכאן בסוף הקטע כתוב שהרצון לקבל הוא המקור. איך אנחנו יכולים לחזור למקור?

המקור זה הבורא, המקור שלי זה הרצון לקבל. אם אני עושה על הרצון לקבל שלי צמצום מסך אור חוזר, אז המקור שלי הוא כמו הבורא, ואז אנחנו יכולים להיות מקושרים.

שאלה: האם תוכל להסביר לי מתי הכלים נחשבים מתים ואיפה הם כשהם מתים?

כלי נקרא "מת" כשלא יכול להשפיע, ונקרא "חי" במידה שיכול להשפיע. ככה זה ברוחניות.

תלמיד: אז האם זה אומר שהכלים בבחינה ד' מתים?

כן, אם הכלי לא עושה צמצום הוא נקרא "מת".

שאלה: אתמול דיברת על כך שהקטע של הדחיה הוא בעייתי כי הבורא הוא טוב ומיטיב, ואני אורח בעולמו של הבורא, בעל הבית, הוא סידר לי סעודה. השאלה, האם אני יכול לאכול ישר בכוונה הנכונה או שאני חייב את הדחיה הזאת בשביל להגיע לכוונה הנכונה?

תבדוק את עצמך, האם אתה מוכן לא לאכול אם אין לך כוונה נכונה. תבדוק.

תלמיד: לפעמים אפשר ישר בכוונה הנכונה ולפעמים לא, זה לא משהו קבוע.

אז בתנאי הזה תתחיל לאכול, תראה עד כמה אתה תרזה.

שאלה: על איזה תענוג אנחנו בדיוק מדברים שאותו צריך לדחות, על מה מדובר, כי זה לא תענוגים של העולם הזה כמובן?

זה נכון. אבל בעצם גם תענוגים העולם הזה. כל הרגשה טובה אתה מקבל מהבורא, אז תעשה על זה בירור שאתה רוצה לקבל את זה, להרגיש את זה, למיין את זה, בצורה כזאת שאתה מקבל את זה מהבורא, כדי לעשות לו בזה נחת רוח. בלי צמצום, אור חוזר, בלי כל הדברים האלה, זה אחר כך יבוא, סתם בכוונה כזאת.

תלמיד: לא צריך פה שום בושה ושום דבר, פשוט לקבל ולכוון?

כן. בינתיים ככה זה, תתחיל מזה.

שאלה: למה אור חוזר הופך לכלי קבלה? הרי יש אור וכלי, אז האור הוא גם הכלי?

לא. יש אור חוזר שזה נקרא מה שהנברא רוצה להחזיר לבעל הבית, ואז התנאי הזה הופך להיות לתנאי של לקבל אחריו, אחר כך הנברא מקבל. לכן אור חוזר, אנחנו אומרים, זה הכלי לקבלת האור ישר. ככל שכוונת הנברא וכוונת הבורא הם משתלבים זה לעומת זה, זה לקראת זה, ומתחברים יחד.

שאלה: מה זה האור העליון שאני דוחה?

גילוי הבורא.

שאלה: מהי בדיוק המשמעות של סירוב ודחיה לפי סעיף ט"ז?

שאני לא רוצה לקבל מהבורא, מפני שהקבלה שלי בצורה ישירה, בלי צמצום, מסך ואור חוזר, תגרום לנתק בינינו, ולכן אני לא רוצה לקבל. לפחות כשאני לא מקבל, אני נמצא באותו שולחן עמו, לא מתקרב, לא מתרחק, נמצא במצב מסוים. מה שאין כן, אם אני לא דוחה, זה נקרא שאני מתרחק, אנחנו הפוכים בצורה שלנו. הוא נותן ואני מקבל, וזה גורם ריחוק בינינו. לכן לפני הצמצום אנחנו לא יכולים לעשות שום פעולה רוחנית.

שאלה: איך אפשר ליהנות לבורא אם יש לו את כל השפע, איך אפשר לתת לו?

למה אתה מתכוון בשפע? שפע אין לאף אחד. אלא זה שיש כל טוב לחבר במצב שלו בגשמיות, זה לא נקרא שפע שאנחנו מתכוונים לרוחניות. ברוחניות תמיד אני יכול להוסיף עזרה שלי לחבר שעל ידי זה הוא יעלה עוד דרגה לקראת הבורא. תמיד יכולים.

מתרגם: הוא שואל, מה אני יכול לתת לבורא אם יש לו את כל השפע?

אין לבורא שום דבר, אין לו רצון לקבל. ורק על ידי זה שאנחנו מעלים אליו את הרצון שלנו להשפיע, דרך זה אנחנו בונים בו כלים, בונים בבורא כלים, ואז הוא כביכול מקבל מאיתנו, וכך אנחנו ממלאים אותו. אז לא שיש לו כל טוב, אין לו כלום ואנחנו כך ממלאים אותו.

שאלה: לפני כן למדנו שבחינה ד' נוצרת מארבע בחינות. התגובה הזאת של הנברא כלפי הבורא, גם מובנית מאותן ארבע בחינות של עשר ספירות?

כן. בכל מצב ומצב, מה שלא נעשה, מפני שאנחנו עושים את זה מתוך הרצון לקבל שלנו, או בלקבל על מנת להשפיע בכל מיני צורות, אבל רצון לקבל, לכן בכל פעולה שלנו יש לנו תמיד עשר ספירות, ארבע בחינות או עשר ספירות.

שאלה: האם אני אחראי על המסך, אני זה שבונה אותו, אני וצמצום?

אתה אחראי על המסך, כי לפי הבקשה שלך, המאמץ שלך, הוא נבנה בך על ידי האור העליון. זה נקרא "המאור המחזיר למוטב".

שאלה: איך דוחים את גילוי הבורא?

אנחנו דוחים את גילוי הבורא מפני שלא רוצים את גילוי הבורא, הכוונה היא שלא רוצים למלאות את עצמנו בשום צורה, אלא רק שיהיה לנו כוח להשפיע לו. כמו שהבורא מלכתחילה רק רוצה להשפיע לנו, גם אנחנו רוצים רק להשפיע לו, ובזה אנחנו משיגים את הדבר הכי גדול, שאנחנו מרגישים את עצמנו כמו הבורא.

תלמיד: מה הפעולה שעושים בשביל לדחות אותו כשהוא מתגלה?

הבורא שמתגלה זה נקרא שמתגלה רצון להשפיע באדם, כי הבורא זה רצון להשפיע. אדם הוא רצון לקבל. אז כשמתגלה רצון להשפיע שבאדם, זה נקרא שנעשה באדם גילוי הבורא. איך זה נעשה? האדם עושה את זה, זה לא שהבורא עושה את זה. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי", האדם עושה פעולות שבזה הוא דומה לבורא, הוא עושה פעולות שמהן הוא נעשה כבורא, לכן נקרא "אדם" הדומה.

תלמיד: זאת אומרת כשמתגלה הבורא אז בשביל לדחות אותו אני צריך לעשות פעולות להשפיע?

כן, בוא נגיד כך. אתה צריך בדיוק לברר מה אתה שואל.

תלמיד: זה בדיוק העניין.

לא, אני לא יכול עכשיו להתחיל לתת לך הסבר פרטי. תקרא כמה פעמים, תחשוב, תדבר עם חברים.

שאלה: בעשירייה, האם אני יכול לדרוש תענוג עבור החבר שלי בהתחלה?

למה? אתה יכול לדרוש עבור החבר שלך שיהיה לו כוח התמדה, מסך, שיהיה לו כוח, זה כן.

שאלה: ענית מקודם לחבר שאנחנו בונים את הכלים אצל הבורא. הכלים האלה הם החברים?

לא. נלמד את זה פעם, זה לא לעכשיו, זה יבלבל אתכם. אני לא אוהב לענות על שאלות פילוסופיות. אתם עוד לא מרגישים את ההבדל, אבל תלמדו לאט לאט.

שאלה: מה ההבדל בין צמצום ודחיה?

זה קשה להסביר. לכל מצב יידרש אולי הסבר מקומי. כשהרצון לקבל מתרחב או מצטמצם, את זה הוא עושה על עצמו כלפי התענוג, כלפי האור העליון. זה שהוא לא מצמצם את עצמו אלא דוחה את התענוג, את האור שמגיע אליו, זה משהו אחר. אז יש עניין של צמצום ודחייה בכל מיני אופנים. עוד נלמד את זה.

שאלה: איפה מצב העיבור פה בדחייה של קבלת האור של הבורא?

אין כאן עניין עיבור, כי העיבור נעשה עוד לפני זה.

שאלה: ניסינו את הדוגמה הזאת של לסדר את הכוונה לפני הסעודה, אבל האם בביס השני אנחנו צריכים בכל זאת להרגיש את הטעם של האוכל? איך אנחנו יכולים לסדר את הכוונה לכל ביס וביס?

ודאי שאתם צריכים לסדר כוונה על כל ביס וביס, ויחד עם זה להרגיש את טעם האוכל שאתם טועמים, שאתם מקבלים את זה מהבורא, ואיך על ידי זה שאתם טועמים טעם באוכל אתם גורמים תענוג בבורא, בבעל הבית.

שאלה: מאיפה האורח לוקח כוח להתגבר כנגד ההפצרות של בעל הבית?

מתוך בושה. אם לא בושה, וודאי שהאורח לא היה מרגיש שנמצא מול בעל הבית, הוא היה מרגיש כמו חיה שנמצאת מול האדם. אדם נותן אוכל והחיה אוכלת, אין לה שום בעיה עם הגאווה, כן ולא, היא לא מבינה את הדברים האלה, היא אוכלת. מה שאין כן אדם, הוא מרגיש את עצמו שהוא המקבל מהשני, וההרגשה הזאת שהוא המקבל מהשני היא היסוד שהוא יכול לשנות את עצמו ולהגיע לדרגת ההשפעה בחזרה, להיות הדומה לבורא.

שאלה: מהו התענוג שעליו צריכים לעשות צמצום בעשירייה?

מזה שאנחנו מתחברים, נמצאים יחד נגיד בסעודה או באיזו ישיבה בינינו, בקריאת מאמר, ואנחנו רוצים שכל הפעולה הזאת היא תהיה בעל מנת להשפיע מכל אחד לחברים ומכולנו יחד לבורא. מה שאנחנו מגלים מתוך החיבור בינינו.

שאלה: בדוגמה הזאת שאני אוכל כפית אחרי כפית כדי להנות נכון לבורא, ממה אני צריך לתאר לעצמי שהוא נהנה, מזה שאני אוכל את האוכל הזה או מזה שאני מנסה להיכנס איתו לקשר עכשיו?

לא צריכים עד כדי כך. אתה נהנה מזה שאתה אוכל? מאיפה יש לך תיאבון? ממנו. מאיפה יש לך מילוי לתיאבון? ממנו. מאיפה יש לך הרגשת המילוי, הרגשת התענוג? ממנו. תהנה, תהנה מזה שאתה קיבלת הכול מהבורא, גם כלים וגם מילויים וגם תענוג, זה דבר אחד. דבר שני, אתה יכול מזה להתחיל כבר לפתח את היחס שלך לבורא. תמשיך.

תלמיד: איך בכל זאת להרגיש קשר איתו ולא את האוכל?

אתה צריך בשביל זה להיות מעודכן, כבר מוכן להרגיש את המקור של התענוגים. אם אתה תתחיל להשפיע בחזרה למקור התענוגים, אתה תראה מה שאתה צריך לעשות כדי להגיע להרגשה שלו, זאת אומרת להרגיש אותו. תתחיל לפתח את היחס הזה בחזרה.

תלמיד: אני מנסה לעשות את זה אבל הטעם לגמרי נעלם.

יפה, נכון. אם אתה עושה את זה בעל מנת להשפיע, אז האוכל הכי טעים פתאום מפסיק להיות טעים, פשוט כמו עשב. נכון, יפה. תמשיך ותיראה. אבל זו כבר הבחנה נכונה וטובה.

אני ממליץ לכולם, אם אנחנו באמת נחשוב איך לתת נחת רוח לבורא מזה שאני נהנה מהמאכל, המאכל מאבד טעם. למה? כי אני רוצה להתחיל לעבוד אליו בכלים דהשפעה, כלים דהשפעה בינתיים אין לי, אבל כלים דקבלה לזמן מה עכשיו ביטלתי, ואז אני נמצא במצב שאין לי טעם. זו כבר הבחנה רוחנית. בסדר גמור, כל הכבוד. אני זוכר שאמרתי ככה לרב"ש פעם ראשונה, הוא כבר התחשב בזה ברצינות.

שאלה: אם כך, האם עלינו להגיע למצב שכל החושים שלנו מכוונים להשפעה? ואם אין השפעה אז למעשה אין שום תענוג בחושים?

יש תענוגים בכל דבר, הכול תלוי בכוונה. אם הכוונה שלנו תהיה בעל מנת להשפיע, אני כבר אוכל להרגיש בזה תענוג אבל במי שאני משפיע. זו כבר דרגה רוחנית.

שאלה: במצב הזה שאין לאוכל טעם, איך ממשיכים לעבוד, ממה מקבלים חומר דלק?

קודם כל תגיעו לזה, אחר כך נראה מה לעשות. אולי תוסיף פלפל, מלח שיהיה טעם. אם גם זה לא יעזור, אנחנו נצטרך לדבר כבר על הטעמים של האור, טעמי התורה.

שאלה: כל הכוח שאנחנו רוכשים עכשיו זה מהתענוג שאנחנו מרגישים ברצון לקבל, אז אם נעבוד בתענוג להשפעה ממה נקבל את הכוח?

מהבורא. אל תדאג יספקו לך כוח. אם תרצה לעבוד בלהשפיע, אתה תקבל כוח מהבורא, ובזה תהיה מקושר אליו, קדימה.

שאלה: האם בזה שאנחנו דוחים את התענוג הוא הופך להבחנות, או התענוג הוא בזה שאנחנו יכולים לדחות את האור?

יש הרבה סוגי תענוגים בהשפעה, או שאני נותן ובינתיים כמעט ולא מרגיש את המקבל ממני, או שאני כבר מרגיש בו כל מיני תוצאות מהפעולה שלי שאני נותן לו, עד שאנחנו מתקשרים על ידי זה שאני נותן לו והוא נותן לי ואז אנחנו מתקשרים בקשרי אהבה בינינו. יש כאן הרבה אופנים.

תלמיד: האם כשאנחנו מייצרים מספיק דחיות בהתאם לזה נבנה המסך?

כן.

ה' בחינות שבמסך

אות י"ז

"והנה נתבאר עד הנה ג' יסודות הראשונים שבחכמה: הא', ענין אור וכלי, שהאור הוא המשכה ישרה מעצמותו ית', והכלי הוא בחינת הרצון לקבל הכלול בהכרח באור ההוא, שבשיעור הרצון הזה יצא מכלל מאציל לנאצל. והרצון לקבל הזה היא בחינת המלכות הנבחנת באור העליון, וע"כ נק' מלכות, שמו, בסוד הוא ושמו אחד, כי שמו בגימטריא רצון.

ענין הב', הוא ביאור הע"ס וד' עולמות אבי"ע, שהם ד' מדרגות זו למטה מזו, שהרצון לקבל מחויב להשתלשל על ידיהן עד לקביעות כלי על תוכנו.

ענין הג', הוא ענין הצמצום ומסך שנעשה על כלי הקבלה הזה שהוא בחי"ד, ותמורתו נתהוו כלי קבלה חדשים בע"ס הנק' אור חוזר. והבן ושנן היטב אלו הג' יסודות הם ונימוקיהם כפי שנתבארו לפניך, כי זולתם אין הבנה אף במלה אחת בחכמה הזו."

שאלה: יוצא שהרצון זה הבחנה באור?

רצון זה הבחנה באור, ודאי. אם לא היה אור עליון, לא היינו מרגישים גם שום רצון. אם זה מה שאתה רצית לשמוע.

תלמיד: כן.

ודאי שהאור ראשון. האור הוא תמיד הראשון ותוצאות ממנו זה הרצון.

שאלה: איך אנחנו הופכים את מה שמתגלה בינינו לתענוג לבורא, האם אנחנו עושים זאת באמצעות הודיה?

ודאי שכן. אבל תענוג לבורא אנחנו עושים על ידי כל המאמצים שלנו אם אנחנו עובדים נגד הרצון לקבל כדי להידמות לו, כדי להשפיע זה לזה, כדי להתארגן, כדי להפיץ את חכמת הקבלה בכל העולם. כל מה ששייך להתקדמות האנושות לגמר התיקון זה הכול לפי רצון הבורא ובזה אנחנו יכולים לעשות לו נחת רוח.

אם אין לנו עכשיו להשפיע לבורא בצורה ישירה, יש לנו אפשרות לקדם את האנושות בכל זאת לתיקון, ובזה אנחנו עושים לו נחת רוח. אני עוד לא יכול לעבוד עם אורות, כלים, צמצומים, כל מיני דברים, אבל יחד עם זה אני יכול לעשות כאלה פעולות שיגרמו לו נחת רוח אפילו לפני שאני נכנס לרוחניות.

שאלה: האם בחינה ד' יוצרת את האגו?

כן. האור שמתפשט בד' בחינות דאור ישר, הוא יוצר את בחינה ד' שהיא רוצה לקבל לעצמה בלבד, ומתוך זה שהיא מקבלת, היא מרגישה עד כמה היא הפוכה מהבורא, מבחינת שורש, מתוך זה היא מרגישה בושה, ומתוך זה היא עושה על עצמה צמצום, ומתחיל להיות כל התהליך הזה של תיקון הבריאה. אם לא בושה שבחינה ד' מרגישה בתוכה, שהיא מקבלת והפוכה מבחינת שורש שזה הבורא, הרצון להשפיע, אז חוץ מד' בחינות דאור ישר לא היה שום דבר מתפתח. כל ההתפתחות אחרי ד' בחינות דאור ישר מגיעה אך ורק עקב הבושה.

שאלה: בסוף הקטע הזה כתוב שבגודל הכוונה תלויה כמות קבלת האור.

נכון.

תלמיד: האם תוכל קצת להסביר על הכוונה וכמות קבלת האור.

אם אני יושב מול בעל הבית, אז כשאני רוצה לעשות טובה לבעל הבית, אני עושה צמצום על הרצון לקבל שלי, מפעיל את הרצון להשפיע שלי, ורק במידה שיש לי רצון להשפיע אני יכול לקבל מבעל הבית, ואז הקבלה שלי היא תהיה כהשפעה, ובמידה הזאת אני מקבל ממנו, היינו בזה שאני משפיע לו. כך זה יוצא.

תלמיד: איך אנחנו כעשירייה יכולים לחזק את הכוונה כדי לקבל את כמות האור בתוך העשירייה?

רק על ידי זה שאתם תתחברו ביניכם ותתחילו באמת מתוך זה להשפיע זה אל זה ולבורא. תתארגנו כך שאתם תרגישו שכל אחד פועל עבור אחרים, ומתוך שכל אחד פועל עבור האחרים אתם תפנו לבורא ותוכלו להשפיע לבורא. יוצא שיש לכם פתאום כלי דהשפעה, תתחילו לגלות בו את הבורא, לגלות בו מה שאתם נותנים לו, תתחילו לגלות את העולם העליון, רוחניות, וכל זה מפני שכל אחד רוצה לתמוך באחרים וכולם רוצים לתמוך בבורא. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים ללמוד את הפעולות שלנו.

שאלה: אמרת שאני לא יכול בינתיים לעבוד עם המסך, אבל כבר יכול לעשות נחת רוח לבורא, במה בדיוק?

אתה יכול לעשות נחת רוח לבורא אפילו שאתה משתדל לקבוע יחסים נכונים בתוך הקבוצה, כי מזה אתה מגיע לאט לאט אליו, אתה כבר נמצא בדרך. כמו שתינוק נותן לנו תענוג מפני שהוא קיים וגדל. אז אפילו שאנחנו עוד לא עושים ממש פעולות השפעה, אבל אנחנו על ידי זה כבר מתקדמים והבורא מאיר עלינו ומגדל בנו כלים דהשפעה.

שאלה: כתוב פה שבחינת המלכות נבחנת באור העליון, אז מה הבושה?

נדבר על זה אחר כך. תקרא מה שכתוב, לא יותר מזה, אל תוסיף לזה כל מיני דברים ואז לא תתבלבל.

אנחנו בזה נפרדים. אני מבקש שכל מה שלמדנו בשיעור הראשון ובשיעור השני אתם חייבים לחזור על זה, לשנן ולהיות מוכנים לשיעור הבא, למחר. תודה לכם וכל טוב.

(סוף השיעור)