שיעור בוקר 04.08.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לפתוח את השערים הנעולים – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - לפתוח את השערים הנעולים, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 9.

אנחנו נמצאים בזמן מיוחד. במשך השנה אנחנו מסתובבים עם כדור הארץ שלנו סביב השמש, ומחלקים אותו לתקופות של חורף, קיץ, אביב וסתיו, ויש לנו גם תקופות שהן יותר לטובה ותקופות יותר לרעה. לא שאנחנו נכנסים תחת השפעתם לגמרי לגמרי ובלבד, אלא כמו שכתוב, "ישראל", זאת אומרת אנשים שהם מתעלים למעלה מהאגו שלהם, הם נמצאים "למעלה מהמזלות", זאת אומרת למעלה מכל מיני הפרעות שיש עליהם, ודווקא אז הם משתמשים בהפרעות האלה כדי עוד יותר לעלות, כי כל עלייה יכולה להתקיים רק בתנאי שאנחנו מתעלים על ההפרעה וכך עוד יותר ויותר מתקרבים לבורא.

לכן הזמן הזה לפי הטבע הוא אומנם זמן לא טוב, ולכן זה הזמן שנחרבו בית המקדש הראשון, ובית המקדש השני, והיו עוד כל מיני צרות ובעיות, אבל מאידך, כמו שאנחנו לומדים, באותם הזמנים הכל כך רעים, יקום גם המצב הטוב, המיוחד, ולכן אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה שהם הזדמנות לתיקונים.

קריין: קטע 9.

"צריך האדם לדעת, שגמר מלאכה אינו עסק האדם כלל וכלל, כי אם עסק השי"ת, ואם כן איך אתה יכול לדעת את השי"ת, ולשערהו אם יכול הוא לגמור מלאכתו, או אינו יכול ח"ו, שזה ודאי חוצפה והמרה.

"ולא אתה בן חורין להבטל ממנה", אפילו בו באופן, אם השי"ת רוצה שתעבוד, בלי לגמור מלאכה. וז"ש: "מה ה' אלקיך שואל" וכו'. פירוש, הנברא מחוייב לדעת רק אחת שהשי"ת דורש עבודה, ועל כן יעשה רצונו יתברך בתמימות, ע"ד [על דרך]: "פתחו לי פתח א' [אחד] של תשובה כחודה של מחט", וע"כ יִנצל מהס"א, שלא יתקרב אליו לעולם, ואם האדם נשלם בזה, יכול הוא להיות בטוח שהשי"ת מצדו יגמור מלאכתו. "ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות".

אבל אם אינו מוכן מצדו לעבדו, אפילו באופן שלא יזכה לגמר מלאכה, ולפתחו של אולם, ודאי לא יועיל לו כל החנופות והשקרים."

(בעל הסולם. אגרת כ"ז)

זה יועיל לו אבל בצורה כזאת שהוא ירגיש שהוא יורד ויורד יותר ויותר בחוסר אונים ובחוסר כוחות, וכך הוא נמצא בדרך קשה וממושכת, עד שבסופו של דבר בכל זאת יקבל הזדמנות לצאת משם ברחמיו העליונים של הבורא.

קריין: שוב קטע 9.

"צריך האדם לדעת, שגמר מלאכה אינו עסק האדם כלל וכלל, כי אם עסק השי"ת, ואם כן איך אתה יכול לדעת את השי"ת, ולשערהו אם יכול הוא לגמור מלאכתו, או אינו יכול ח"ו, שזה ודאי חוצפה והמרה.

"ולא אתה בן חורין להבטל ממנה", אפילו בו באופן, אם השי"ת רוצה שתעבוד, בלי לגמור מלאכה. וז"ש: "מה ה' אלקיך שואל" וכו'. פירוש, הנברא מחוייב לדעת רק אחת שהשי"ת דורש עבודה, ועל כן יעשה רצונו יתברך בתמימות, ע"ד [על דרך]: "פתחו לי פתח א' [אחד] של תשובה כחודה של מחט", וע"כ יִנצל מהס"א, שלא יתקרב אליו לעולם, ואם האדם נשלם בזה, יכול הוא להיות בטוח שהשי"ת מצדו יגמור מלאכתו. "ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות".

אבל אם אינו מוכן מצדו לעבדו, אפילו באופן שלא יזכה לגמר מלאכה, ולפתחו של אולם, ודאי לא יועיל לו כל החנופות והשקרים."

(בעל הסולם. אגרת כ"ז)

אנחנו רואים כאן, שאם האדם רוצה לעבוד ולא מתלונן על כך שיש לפניו עבודה קשה, קושיות גדולות בחיים, בעבודה, וזו בעיה גדולה שעומדת לפניו, אבל הוא מקבל את זה ועובד, כי הכול מחושב לפי הטבע האישי שלו, וכל הקושיות האלה זה כדי שיפטר מהאגו שלו, מהסטרא אחרא שלו, כי אחרת הוא לא יוכל לבטל אותו. ואם הוא מבין את זה ובכל זאת דוחף את עצמו לעמוד מול הבורא עם כל הטענות של הסטרא אחרא ומצפה שהוא יוכל להביא אותם למצב שהבורא יתקן אותו - אז כתוב, "ואני פותח לכם פתח שקרנות ועגלות יכנסו בו". וזה בעצם מה שאנחנו צריכים, לדעת שהבורא רוצה שאנחנו נרגיש את כל הקושיות, את כל הבעיות, ובכל זאת נדחוף את עצמנו לזה ואנחנו מוכנים כך לחיות ומצפים לזה שהבורא יתקן.

שאלה: ה' דורש מאיתנו רק דבר אחד, עבודה?

כן.

תלמיד: מהי העבודה שהוא דורש ממני?

שלמרות שיש לך כל מיני בעיות, קושיות, ספקות, חוסר כוחות שכליים, גשמיים, כל מה שיהיה, אתה בכל זאת נמשך ועומד על שלך עם כל התכונות ועם כל הקושיות שמתגלות ואתה רוצה בכל זאת באותה מטרה ובאותו כיוון, ואתה לא יורד ולא פונה לא ימינה ולא שמאלה, אלא חותר להגיע לתיקון השלם עם הקבוצה שלך יחד בדבקות בבורא.

תלמיד: זו הסבלנות שדיברנו עליה אתמול, או שיש עוד משהו שאני צריך להוציא מעצמי?

סבלנות אנחנו בונים לאט לאט בדרך, וזה הופך להיות מסבלנות למסך גדול.

שאלה: מה המשמעות שאנחנו מתחילים את העבודה והבורא גומר אותה?

אנחנו לא יכולים לעשות שום עבודה, אין לנו כוחות. כל מצב אנחנו מתחילים מזה שאנחנו רואים עד כמה אנחנו בחוסר אונים, לא מבינים את המצב עצמו, לא יודעים לפני מי אנחנו נמצאים, איזה הפרעות יש לנו בצורה מדויקת. זה המצב שהנברא מגלה וכך צריך להיות. לכן הוא נקרא "נברא", כי כולו נברא מתוך הרצון לקבל על מנת לקבל הקטן, הבהמי. ולכן כך הוא מרגיש את עצמו מאיפה הוא יוצא, נולד, מתפתח, זה הטבע שלו, כך הבורא סידר את הדברים.

אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להבין, שאנחנו לא צריכים שום דבר חוץ ממה שאנחנו מקבלים. הבורא מגלה לנו מי אנחנו, איפה אנחנו וגם מגלה באיזו צורה אנחנו צריכים לקבל את הדברים. ויחד עם זה ש"אין עוד מלבדו" והוא "טוב ומיטיב", אנחנו כולנו נמצאים בשליטת הבורא בלבד והוא מגלה לכל אחד לפי שורש הנשמה שלו עד כמה הוא נמצא בצורה הפוכה.

ולכן מה יש לנו לעשות? רק לאתר נכון את עצמנו ואת המצב שלפניו אנחנו עומדים ולבקש תיקונים. ותיקונים אנחנו צריכים לבקש מהבורא, איפה בדיוק אנחנו רוצים תיקון, מה אנחנו צריכים שיהיה. זאת אומרת, אנחנו משתדלים להתחבר, רואים שלא מסוגלים ומביאים לו בקשה לתיקון, כי אנחנו, כל אחד ואחד לא יכולים להתעלות מעל האגו שלנו.

בצורה כזאת ברור לנו מהן הבעיות שלנו, "חטאתי לנגדי תמיד"¹, ולפי זה אני מגלה את החטאים שלי ומגלה אותם לבורא. זאת אומרת, לא שהבורא לא יודע עליהם, אלא אני חייב להראות לו שאני יודע אותם ומכיר אותם ומבקש לתקן אותם ולהיות למעלה מהם. וכך בהדרגה יום יום מתגלים לי עוד ועוד בעיות ביחס שלי למטרת הבריאה, למטרת החיים, לבורא, לחברים, ואני צריך רק להאמין שכל הדבר הזה הוא לא ישן, אלא הוא חדש, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים". ואני צריך להציג אותם לפני הבורא ולבקש תיקון, כי אני בעצמי ודאי לא מסוגל לתקן שום דבר, אלא זה צריך להגיע רק ממנו. ולכן אנחנו כך צריכים לעבוד, להביא קלקול אחר קלקול שמתגלה וכך אני מתקן.

שאלה: כתוב כאן "פתחו לי פתח א' [אחד] של תשובה כחודה של מחט", וע"כ יִנצל מהס"א, שלא יתקרב אליו לעולם," איך להסביר את זה שהסטרא אחרא לא יתקרב אלינו יותר?

הרצון האגואיסטי שלי שאני דרכו מסתכל על המציאות, על העולם הזה, על הדרך שלנו, על מטרת הבריאה, על כל דבר, הוא נמצא כל הזמן איתי ואני כל דבר מחשב לעצמי, מה יהיה לי? ומתי יהיה לי? ולמה לא עכשיו? ולמה לא לי? וכן הלאה. אז אותו רצון אני צריך לתקן, ואני צריך להבין שכך הוא בנוי בכוונה מצד הבורא, הפוך מהצורה הנכונה, המתוקנת. וכך הבורא בכוונה מעורר אותו בי וכך אני צריך לקבל אותו שהוא הפוך מאמיתי, מהנכון, ומבקש מהבורא שיהפוך את אותו רצון שברא בי בצורה אגואיסטית, נבזית, שלילית, שישנה אותו ובצורה כזאת הוא יתקן. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: מהו התנאי שאני צריך "לפתוח פתח אחד של תשובה כחודה של מחט כדי שהסטרא אחרא לא יתקרב לעולם"?

שהאור העליון יכול להיכנס לתוך החור הדק הזה, כי יש לי בכל זאת מלכתחילה קשר עם הבורא ואני יכול לפנות אליו והוא יכול להשפיע עלי.

שאלה: שמעתי שאמרת שהבורא רוצה שנרגיש את כל הבעיות והקושיות, ואנחנו מוכנים כך לחיות, ומצפים לזה שהבורא יתקן. עם מה האדם צריך להתחיל, עם השפלות של הרצון לקבל, או עם הגדלות של הבורא כי הוא זה שיתקן? מאיפה אנחנו צריכים להתחיל את העבודה שלנו, מלגלות את שפלותנו, שפלות הרצון לקבל שלנו, או מזה שהבורא גדול והוא יתקן? מה השלב הראשון בתיקון?

מאיפה שאתה מסוגל. ודאי שאם אתה מתחיל מיד מהבורא ואתה אומר את זה מכל הלב, אתה לא נמצא בתחילת הדרך, אלא נמצא כבר במשהו. בדרך כלל אנחנו נמצאים במצב הרבה פחות מזה, אנו חסרי אונים, אין לנו שום תקווה, הכול שחור, אנו חסרי כוחות, תקוות וכן הלאה.

אז אני צריך להתאושש, להתעורר בלמעלה מהדעת, להתחיל לקרוא משהו, לשיר משהו, לרקוד ואיכשהו לעורר את עצמי. עד שאני מתעורר באמת מהחיצוניות ליותר פנימיות, ועד שהאור העליון בכל זאת מוצא את דרכו לתוך הלב שלי, מעורר אותי, ואז אני מהלל את ה' על כך שהוא עשה לי את התיקון הזה.

תלמיד: העניין של גדלות הבורא, ושהבורא יתקן, האדם יכול לקבל את התיקון הזה רק אם הוא נכלל בעשירייה, או שזו פעולה שהאדם יכול לעשות בעצמו? כי נראה שרק מגדלות המטרה וגדלות הבורא שאני מקבל מאחרים אני מצליח לעשות את זה, ומעצמי לא.

זה יכול להיות כך, ויכול להיות כך, זה לא חשוב, מה שבעיקר אתה צריך לדעת זה שהבורא נותן לך התעוררות כמה שאתה צריך, ואתה צריך בכל זאת לשלב בזה, לחבר לזה את היגיעה שלך, אחרת זה לא יעבוד.

שאלה: כדי לעשות את העבודה הזאת של בקשה לתשובה מהבורא, כתוב ש"אם תעשו את זה, אפילו עבודה קטנה כחודה של מחט תנצלו מהסטרא אחרא שלא יתקרב אליו לעולם", האם אנחנו לא זקוקים לסטרא אחרא?

ודאי שאנחנו זקוקים לו, אנחנו צריכים להפוך את הסטרא אחרא, את מלאך המוות לאט לאט למלאך הקדוש. הבורא ברא אותו במאה אחוז בכוח, ונתן לנו רק ניצוץ אחד כדי שנוכל על ידי החיבור עם הבורא, ועל ידי הניצוץ שבנו, להילחם עם הסטרא אחרא. אז אם אנחנו את הניצוץ הזה שאנחנו בכל זאת מתעוררים, קשורים לתכלית הבריאה, לבורא דרך העשירייה איכשהו, אם אנחנו מתכוונים להוציא משם כוח להילחם עם הסטרא אחרא, בזה שאנחנו מבקשים מהבורא "ממעמקים קראתיך ה'", אז אנחנו מנצלים נכון את הקשר שלנו עם הבורא, ומנצחים את הסטרא אחרא.

תלמיד: אני לא מבין זה למה כתוב במאמר שעל כן ינצל מהסטרא אחרא שלא יתקרב אליו לעולם", זה אומר שהוא לא יתקרב אלי לעולם אבל אנחנו הרי זקוקים לסטרא אחרא. למה בעל הסולם כותב את זה?

אנחנו לא צריכים למשוך את הסטרא אחרא, אנחנו לא צריכים לעורר אותו דווקא, בינתיים זו לא העבודה שלנו. אחר כך כשיהיה לנו כוח השפעה, אנחנו נוכל בצורה מבוקרת לעורר את כוח הקבלה ולשלב אותו תחת כוח ההשפעה. זה נקרא שהבורא שם את אויבנו, את שונאנו תחתינו.

אבל בינתיים אין לנו כוחות שאיתם אנחנו יכולים ממש להילחם נגד הסטרא אחרא, אלא אנחנו רוצים רק להתנקות ולהתנקות ממנו ולכן מבקשים מהבורא שהוא יעשה את זה. כך בהדרגה אנו מגיעים לכלים דהשפעה, ואחרי כלים דהשפעה, כבר נגיע לעבוד עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע, אלה המדרגות.

שאלה: בקטע שקראנו כתוב ש"הנברא מחויב לדעת רק אחת שה' יתברך דורש עבודה ועל כן יעשה רצונו יתברך בתמימות", מה היא אותה תמימות בעבודה?

כשאני מקבל כל מצב כמצב שהתגלגל אלי מהבורא, ועל פניו אני צריך לגלות את עצמי שרוצה להיות כמה שיותר קרוב דרך החברים לבורא, ועל זה אני מבקש.

שאלה: החוד של המחט זו מידה מאוד קטנה ומאוד מסוימת. האם אפשר להסביר מה זה החוד של המחט?

חודו של מחט, זה שיש לנו מגע עם מי שנמצא מהצד השני של החור הקטן הזה. יש לנו מגע עם הבורא, אבל מגע ממש כחודה של מחט.

תלמיד: איפה המגע הזה נמצא, איפה נמצאת הנקודה של החוד?

בתוך הלב שלי. בתוך הלב שלי יש נקודה שבלב, ודרכה אני יכול להיות קשור לבורא, בתנאי שאני מנקה את החור הזה מכל הלכלוך, ורוצה להיות דבוק בבורא כדי למשוך ממנו כל מה שאפשר. כי הלב שלי שחור, מלא בלכלוך, מלא בפסולת, ואם אני מנקה את החור הקטן הזה, סך הכול אותו, ודרכו אני יכול להתקשר לבורא, ולנשום דרכו קצת אוויר רוחני.

תלמיד: זו הנקודה היחידה שצריך לעבוד בה?

זו הנקודה היחידה שאנחנו צריכים לנקות, ודרכה לגלות את הקשר עם הבורא.

תלמיד: הנקודה הזאת מתרחבת? כי בעה"ס אומר שאחר כך היא מתרחבת.

אחר כך כן, ודאי. כמו שהוא אומר "פתחו לי פתח אחד כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח של קרונות ועגלות, זאת אומרת כל מה שאתם רוצים יכנס שם, יהיה לכם איתי קשר רחב ככל האפשר.

תלמיד: פשוט נשמע שהמידה הזאת היא לא פחות ולא יותר, שהיא מאוד מדויקת. אז אם אני עושה יותר מדי כנראה שכמו שהוא כותב בסוף, זה חנופה ושקר.

אתה לא יכול לעשות יותר מדי, כי ככל שתנסה לעשות יותר מדי זה אפילו לא יהיה באותה מידה שהבורא פותח לך.

תלמיד: ואיך אני מוצא את הנקודה הזאת בדיוק?

כבר עניתי לך, צריך לנקות את הקשר עם הבורא מכל הזבל, מכל החשבונות בעל מנת לקבל, מכל הבעיות, ומזה שאתה מפחד על עצמך.

שאלה: איך אנחנו, בקבוצה התורכית, יכולים להיות עשירייה מתוקנת? האם אנחנו מוכנים לכך?

אתם כמו כל קבוצה אחרת מבני ברוך, אותם התנאים לכולם, אין שום הבדל בין העשיריות, זה מה שאנחנו לומדים ועושים יום יום, אין לי מה להוסיף.

שאלה: כאן בטקסט נשמעת כמה פעמים דרישה מהבורא שאדם יעבוד בלי לגמור את המלאכה, מה זה אומר שאדם גומר את המלאכה? יצא מהדרך? הפסיק לפנות לבורא כי חושב שהוא יכול בעצמו? מתחיל לעסוק בעיסוקיו? דעתו מוסחת בשיעור?

מה אני צריך לעשות כדי שאדע שעשיתי את שלי? כשאני מגיע למצב שאני רואה שאני מיואש מכוחותיי, ושאין לי שום סיכוי להגיע לעל מנת להשפיע, לא כלפי החברים ולא כלפי הבורא, ואז אין לי ברירה מלבד להעלות את הבקשה שלי כצעקה אליו, זה הכול. זה לא שאני סופר את זה או את זה, אין כאן מקום לחשבון, ברוחניות בכלל אין חשבונות.

תלמיד: יוצא שהשלמתי את העבודה כשהתחלתי לבקש מהבורא, אבל הבורא הרי רוצה שלא אגמור את העבודה.

למה אתה עושה חשבונות במקום הבורא? באיזו פילוסופיה אתה עוסק מלבד קבלה? אני מבין שאתה מדען, חכם, איש מפותח, אבל מאיפה אתה לוקח את הדברים האלה "הבורא לא רוצה שאני אגמור את העבודה"? הבורא כן רוצה שאני אגמור את העבודה, הוא רוצה לראות את כולנו בגמר התיקון, בדבקות הסופית בו, שנחליף את הרצון לקבל שלנו לעל מנת להשפיע, שנוסיף לכל הרצונות האגואיסטים שלנו כוונה בעל מנת להשפיע, לזה הוא מצפה, כי אז נהיה דבוקים בו.

תלמיד: אבל כתוב בפירוש בטקסט, "הבורא רוצה שתעבוד בלי לגמור מלאכה".

לא, הבורא רוצה שכאילו לא נגמור את העבודה, שנבין שכל העבודה תלויה בו, אנחנו צריכים רק לאתר את מקום העבודה. כמו ילד קטן שמשתדל, מאוד רוצה, לעשות משהו ולא מסוגל, לכן הוא פונה בבכי לאבא ואימא, והם עוזרים לו. ההבדל הוא שאנחנו נמצאים עם הילדים שלנו באותו עולם גשמי, באותו מישור, לכן הילד בדרך כלל יכול למצוא פתרון בעצמו, איך לשחק, איך להפעיל משהו, אבל ברוחניות לא, ברוחניות אנחנו צריכים בכל צעד ושעל קדימה, בכניסה, או אפילו בהתקרבות לעולם הרוחני, את עזרת הבורא. כי בכל פעם אנחנו צריכים לקבל ממנו תוספת של האור העליון, או בצורה גלויה או עדיין בצורה לא גלויה, אבל בכל זאת שיאיר עלינו עוד קצת, שנתרחב במוח ובלב ונוכל באמת להבין ולהרגיש את הדרך הרוחנית.

שאלה: נקודת המעבר הזו כחודה של מחט מזכירה את המאמר של הרב"ש על הקבוצה, בו הוא כותב שהכניסה לאמונת ה' עוברת דרך יראה, ומגיעים לשם דרך הניסיונות לאהוב את החברים. האם אפשר לומר שהפתח הזה קורה כשאדם מגיע לזה?

כן, אבל לא הייתי משווה את הכתוב פה לכתוב שם, יותר טוב להיות במה שהוא מסביר כאן ולא לחבר בין פסוקים מכל מיני מכתבים ועוד מקורות.

שאלה: איך אני יודע שעשיתי את כל מה שהיה בכוחי לעשות, אם תמיד יש ספק המגיע אליי ואומר שאולי אני עדיין יכול לעשות יותר בזמן שאני מרגיש שאני כבר על הברכיים.

אם אני יכול להגיע למצב שאני מבקש מהבורא אז אני חייב לבקש מהבורא, אין כאן סימנים אחרים, לאט לאט אני אראה שאני לא יכול לתקן שום דבר בחיים שלי, כלום, לא עם המשפחה, לא עם הילדים, לא עם אשתי, לא עם חבריי, בכל דבר ודבר אני לא יכול לעשות שום דבר. אבל אם אני נמצא בתהליך של התיקון הרוחני אז כל הדברים האלה קשורים יחד ואני צריך לסדר את היחס שלי. לא לתקן את אותם גורמים אליהם אני קשור, שהם עבודה, אישה, קרובים והורים, מכל שכן חברים, אלא אני צריך לראות את כל הדברים האלה כמייצבים אותי בצורה נכונה לכניסה דרך חודה של המחט, דרך הפתח הצר מאוד הזה לעולם הרוחני. ולכן עליי תמיד להיות קשור לבורא, או בנטייה להתקשר לבורא, כל הזמן דרך החור הצר הזה, לא חשוב באיזה מצבים אני נמצא.

שאלה: האם הפחד מכך שלא אגרום תענוג לבורא הוא הפתח כחודה של מחט?

גם. בדרך כלל זה פחד, אתה צודק, אבל תלוי במקרים, במצבים, ממה אני מפחד, כי פחד זו ההרגשה הפנימית האמיתית של האגו שלנו שמפחד מחוסר מילוי בכל מיני רצונות, צורות, מדרגות.

שאלה: האם מקום העבודה נקרא דאגה לחברים?

לא רק דאגה לאחרים, אלא גם כל הסדר שאדם מסדר בחיים שלו, שהוא לא מכופף את הלב, לא משקר, אלא רוצה באופן פתוח כמה שאפשר וישר לגשת לבורא, זה בעצם עיקר התיקון שלו. כי אז הוא יגלה איפה באמת הוא צריך תיקון.

קריין: קטע 10.

""פתחו לי פתח א' [אחד] של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות". פירוש, פתחו של מחט אינה לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק רק אחר ציוויא דמאריה [מצוות אדונו], לעבוד עבודה, ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. שה"ס שם המפורש בפסוק "ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ"." 

(בעל הסולם. אגרת י"ז)

שאלה: אנחנו מדברים על פתח צר וגם על מוח צר, מה זה צר בעבודה שלנו?

צר זה חוסר השפעה, חוסר חסדים. חסדים זה נקרא "רחב" וחוסר חסדים נקרא "צר". בדומה ליד רחבה, לב רחב, זו השפעת החסדים.

שאלה: האם אפשר להשוות את החוט שנכנס לתוך חודה של מחט ליראה?

נכון, אותו חוט תפירה שאנחנו מכניסים לתוך החור הצר הזה, הוא בדיוק העבודה שלנו. בזה אנחנו מבקשים שהבורא יעזור לנו, להכניס את החוט לעבודה ואז אנחנו מתחילים. זו בדיוק אותה הרגשת החיסרון בדבקות.

שאלה: בקטע הקודם כתוב, שהסטרא אחרא לא ישוב לעולם, האם הכוונה היא שהוא כן יחזור, אבל תמיד תהיה תשובה, אני אדע איך לפנות לבורא?

לא. הוא תמיד יתעורר רק בדרגה יותר גבוהה.

קריין: קטע 11.

"פתחו לי שערי צדק. שהם השערים, שעשה ה', ונתן אפשרות לצדיקים, שיבואו לפניו דרך אותם השערים.

ולסוף כל השערים, עשה שער אחד, בכמה מנעולים. השער, הנקרא מלכות דמלכות, שהוא נקודת הסיום של כל השערים העליונים. והשער הזה האחרון, הוא השער הראשון לחכמה עילאה. כלומר, שאי אפשר לִזְכות לחכמה העליונה, זולת אחר השגת השער הזה האחרון דווקא. כי להשגת חכמה עילאה הוא השער הראשון. ע"כ כתוב, ראשית חכמה יראת ה'. כי יראת ה' מכונה דווקא השער האחרון, שהוא הראשון לחכמת ה'." 

("זוהר לעם". "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "שתי נקודות", סעיף 120)

שאלה: נראה לי שהבורא בכל דרגה רוצה או את הכול או כלום, והוא פותח הכול. אבל זו העבודה שלי בצורה השלישית, תמיד להיכנע בצורה מוחלטת, תמיד להיכנע עם ביטחון מוחלט בו?

אתה בעיקר צריך לחשוב, איך אתה מבצע את העבודה יחד עם החברים. כי אם אתה פועל לבד, אתה לא עושה בשום צורה את העבודה. אנחנו נמצאים בדור של גמר התיקון, בדור האחרון, ולכן מתחשבים במערכת שבה אנחנו נמצאים. המערכת הזו נפעלת דווקא מזה שלא האדם עצמו כמו רבי שמעון או האר"י ועוד כל מיני מקובלים כאלו שפעלו כל אחד בדורו, אלא ככל שאנחנו פועלים יחד.

זאת אומרת, אפילו שאנחנו קטנים ונמצאים ממש בשפל הכוחות שלנו, אבל אם אנחנו מתחברים, בזה כל הרווח שלנו. זאת אומרת, לא מתחשבים באף אחד אם הוא גדול או קטן, אם יש לו נשמה גבוהה, גדולה או קטנה, אלא האם הוא הצליח להתחבר עם האחרים, ובזה הוא מתקדם. את זה תיקחו בחשבון.

לכן אנחנו צריכים לשנות את כל התפיסה שלנו, ואת כל הנטייה שלנו. כל הבעיות שלנו נובעות מזה שאנחנו חושבים שחזק, זה נקרא שאני הולך, פורץ ועושה. לא, "חזק" זה נקרא שאני מתחבר ליותר אנשים, או לפחות לעשירייה. ועם העשירייה יחד, אפילו בכוח קטן, בגרם אחד, אבל אם אנחנו מחוברים יחד בגרם אחד בינינו, כבר אנחנו יכולים להיות בהתקרבות לבורא.

ואפילו אם אני לבד, ויש לי עשר קילו כוח, אני לא יכול להתקרב. זה ההבדל בין שאר הדורות לדור האחרון, לדור המשיח.

כאן אנחנו חייבים ממש לתפוס חזק, וזו בעיה גדולה, כי זה כל כך מנוגד לאגו שלנו, וזה ממש קשה מכל הדורות, מכל מה שהיה למקובלים בכל הדורות. ויחד עם זה, זה כאילו יותר קל. למה? נותנים לנו להתקשר בינינו, הבורא פיתח את האינטרנט, את וכל חיבורי הקשר בינינו, ואנחנו מכירים זה את זה. תראו איך אנחנו נמצאים, כל אחד יושב לחוד, אבל קשור יחד עם כולם. ואחר כך מעל הקשרים של האינטרנט, של הוידאו והאודיו, אנחנו נגלה עוד קשרים מלב ללב בצורה כזאת, שיהיה ברור לכולנו איך אנו קשורים. זה מאוד מאוד חשוב לנו.

שאלה: מה ההבדל בין שער הראשון לשער האחרון?

השער הראשון ממטה למעלה זה השער שבו אנחנו מתחילים, והשער האחרון זה כבר שער הכניסה לעולם העליון, האינסופי, לגמר התיקון. זה כל סולם המדרגות, תמיד כל שלב ושלב מתחיל משער. "שער" זה נקרא שאני מקיים בצורה כללית את התנאי של אותה המדרגה.

שאלה: האם להכניס את החוט בתוך חור המחט, זה כשאנחנו מקבלים כדי להתחבר אבל לא לעצמנו? האם זו המשמעות של להכניס את החוט בתוך חודה של מחט?

כן, אנחנו צריכים רק להכניס את החוט. את חוט העבודה לתוך חודה של מחט. זאת אומרת, אני רוצה רק לעבוד, ולכן אני נכנס. אין לי שום מטרה אחרת, אין לי כוונות אחרות, רק להיכנס לתוך החור הזה כדי לעשות את העבודה, את עבודת ההתקשרות דרך כולם לבורא. שאלת יפה.

שאלה: למה אנחנו לא יכולים ללכת ישירות אל המטרה ותמיד יש דלת או שער, האם זה בגלל שהאמונה שלנו לא שלמה?

לא, זה בגלל שהמדרגות יורדות מאין סוף אלינו, כך הן מסודרות, בצורה דיסקרטית. לכל מדרגה ומדרגה יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ותחתיה שוב מתחילה מדרגה מכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. בכל מדרגה ומדרגה יש את הכול, זה כביכול עולם קטן, ואם אתה גומר את המדרגה הקודמת, אתה יכול להיכנס למדרגה שמעלייה. כך זה מחולק, בצורה כזאת.

אלא איך אתה רוצה, שניכנס ונתחיל את העלייה הזאת בכל המדרגות?

זה בלתי אפשרי. הכול בנוי כך שבכל שלב ושלב יש גילוי של העביות. ויש שם את כל המדרגות ששייכות לאותה עביות, ואם אנחנו גומרים אותה, אנחנו עולים למדרגה הבאה. כך זה מסתדר מלמעלה למטה, לפי ד' בחינות דאור ישר, כל מצב ומצב, וכל מדרגה ומדרגה.

גם בעולם שלנו פחות או יותר זה כך, אתה נכנס לכיתה א', אחר כך לכיתה ב', עד שאתה גומר את בית הספר, ואותו הדבר בכל מקום. אנחנו לא יכולים להיות עשר שנים בדבר אחד, ואחר כך עוד עשר שנים בדבר השני. אנחנו תופסים שבכל מדרגה יש השתקפות של כל המדרגות. בכל מדרגה אנחנו כביכול עולים בכל המדרגות, רק במידה של המדרגה שבה אנו נמצאים.

כשנכנסת לכיתה א' בבית הספר למדת גם חשבון, גם כתיבה, גם קריאה, ועוד כל מיני דברים קטנים, אבל למדת את כולם. אחר כך בכיתה ב' למדת את כל הנושאים קצת יותר רחב, בכיתה ג' עוד יותר רחב, וכך אתה הולך מכיתה לכיתה.

אתה לא גומר בכיתה א' ללמוד קריאה, ויותר לא חוזר עליה. או בכיתה ב' רק כתיבה ולא חוזר עליה. אלא כל מדרגה ומדרגה מחולקת לעשר תת מדרגות, וכך אנחנו רוכשים אותן, ובונים את עצמנו. זה רק אומר לנו על כך שבסופו של דבר אנחנו משיגים את השורש העליון, והוא כבר לא מתחלק יותר, וכולל בתוכו את הכול.

שאלה: תלמיד שעוקב אחריך בכל רגע, האם חודו של מחט זה מה שמאפשר לו לעקוב אחרי הדרך, או יש עוד חור שהבורא מבקש ממנו לפתוח?

לא, אין עוד חור. הבורא כנגד כל התנאים שהוא שם לפנינו, אומר, "אתם צריכים לפתוח אלי פתח כחודו של מחט". זאת אומרת, אתם צריכים לרכז את כל המחשבות, הרצונות, התקוות שלכם רק לדבר אחד, להתקשר בינכם, ומשם אלי, ואז ניפגש בחודו של מחט, בחור הקטן הזה. כי אין לכם כלום חוץ מרצונות להתחבר יחד, ולהתחבר איתי, וזה נקרא "שאנחנו עוברים בחודו של מחט".

שאלה: במעבר הזה דרך חודו של מחט, יש שם הרבה שערים? וזה קשור לשער הדמעות?

כן יש כמה שערים אנחנו עוד נלמד אותם. גם בהקדמה לספר "הזוהר" הוא מסביר לנו את זה, אבל זה לא לעכשיו, עכשיו חשוב בשבילנו להתחבר בינינו, כדי להשתדל להיכנס דרך חודו של מחט מעולמנו לעולם העליון. אחר כך נגיע למצב שעוד נשתמש בביטוי הזה, "חודו של מחט".

שאלה: אנחנו מבינים את חוד המחט ואת החוט שעובר דרך חוד המחט, אבל מהי המחט?

זה לא חשוב לנו. הם נותנים דוגמה שכמו שיש בקצה של מחט חור כדי להכניס שם חוט, כך אנחנו צריכים חור כזה שיהיה בינינו לבורא, כך המקובלים נותנים דוגמאות כדי שיהיה ברור לכולם.

תלמיד: האם זו יכולה להיות הכוונה?

לא, אני מבקש לא לעשות כאן ספקולציות. מה שאנחנו מדברים, תיקח את זה ותיכנס לזה עם כל הרגש שלך, אז אתה תראה עד כמה שמה שהם כותבים זה נכון ושלם ולא צריכים להוסיף.

שאלה: כתוב שאדם קורא לבורא והבורא שואל את האדם, האם קראת לי מתוך הלב? איך אנחנו יכולים לנקות או להכין את הלב הזה, את הכלי הזה, כדי שהוא יהיה מוכשר לפנות לבורא?

אם אני מתקשר לחברים, ואני משתדל לצאת מהלב שלי ללב המשותף שלנו, בזה אני מנקה את עצמי, והלב שלי מתנקה, זה בצורה מעשית נכונה.

תלמיד: אבל איך אנחנו יכולים לעצור, להפסיק לרצות לקבל אהבה?

לא יכולים. רק על ידי הפעולות שאנחנו נעשה עוד ועוד ועוד אז אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא מנקה את הלב שלנו ובמקום רצון לקבל, נרגיש שיהיה בו רצון להשפיע. והחשיבות של החיבור עם החברים נעשית בי יותר חשובה מהחשיבות שלי.

תלמיד: אבל זה יוצר איזה כעס פנימי.

בדרך ודאי שיהיה כעס ויהיו לך טענות לבורא, ותרצה אולי ממש להתנקם בו על כל דבר שיהיה. אבל בסופו של דבר זו הדרך, וככל שאתה משתדל להתחבר עם החברים, על ידי זה אתה מתרחק מעצמך האגואיסטי ומגיע לחודו של מחט - זאת אומרת לרצון רק להיות בחיבור עם החברים ועם הבורא כאחד.

תלמיד: אבל אמרת שזה יקרה על ידי המאור המחזיר למוטב, אז איך אפשר לעורר את המאור?

על ידי שאתה עושה מה שאנחנו דברנו.

שאלה: העשירייה שלנו נמצאת לפני שתי פעולות חיבור משמעותיות, איך כהכנה לפני פעולה מנקים את הלכלוך, כדי שנצליח להיות במגע עם הבורא בזמן הפעולה?

לא כתוב על פעולה "לנקות חור". אלא אנחנו צריכים להתחבר בינינו ובחיבור בינינו בטוח שאנחנו מנקים את החור הזה מכל הלכלוך של המחשבות והרצונות האגואיסטיים.

תלמיד: כל יום אנחנו עושים הכנה לפני השיעור. לפני פעולה של חיבור כמו נסיעה משותפת, או תפקיד שקיבלנו מול הכלי העולמי, ההכנה צריכה להיות שונה?

תמיד צריכה לך להיות אותה הכנה של חיבור בינינו ושאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו להתחבר, כי אפילו שאנחנו מתארים את החיבור בינינו שהוא שלם וטוב, אנחנו לא בטוחים שזה באמת שלם וטוב, הרי אנחנו לא מקבלים עדיין מגע עם הבורא, כך שיכולים להשפיע מבינינו ואליו. לכן צריכים להשתדל.

שאלה: אחרי שאדם מתאכזב מהכול, נכנע ומגיע ליראה לפני ה', האם אפשר או יכול להיות מצב, שהכול ישכח כמו איזה חלום והאדם לא יזכור את זה עכשיו?

לא. שום דבר לא נעלם, הכול נרשם. בכלל, "אין העדר ברוחניות". הכול נרשם על חשבונך בתוך הנשמה שלך.

תלמיד: בכל מה שאנחנו לומדים, יש תחושה שאנחנו ממש עומדים על המפתן והפתח פתוח, חסרה רק פעולה מינימלית קטנה שלי, כדי שהחברים יכנסו לרוחניות.

כן.

תלמיד: איזו תפילה יכולה להיות כאן? איך להתרכז?

אתה בדיוק אומר יפה. צריכה להיות תפילה, של כל אחד על האחרים ולא על עצמו. כאן זו תפילה.

תלמיד: אני מאוד רוצה שהחברים יצליחו ויכנסו. אבל במקביל יש תחושה שזה כל כך רחוק, עד כדי בלתי מושג.

זה יסתדר ויתקרב, אתם תראו עד כמה אתם כבר נמצאים בזה. ככה זה פתאום יתגלה. אז להמשיך ולהמשיך. זאת נקודה מאוד מרגשת.

שאלה: בשער האחרון מלכות דמלכות יש כמה מנעולים. מה זה אומר שיש שם כמה מנעולים? האם זה שער שונה שיש לו כמה מנעולים?

כן, אבל בינתיים אנחנו צריכים לפתוח רק מנעול אחד, על היתר נדבר. יש כמה תכונות שאנחנו צריכים לעבוד עליהן וכל אחת מהן מביאה לנו מנעול ואין לחשוב שמנעול זה דבר רע. זאת אומרת ברור לנו מה עומד לפנינו, ואנחנו צריכים לגלות איך אנחנו פותחים אותו ואיך מתקרבים לשער הבא, וככה יש לנו שערים.

"שערים" זה לא רק לסגור את הדלת בינינו, אלא זה לתת לנו כוח וחכמה, כדי שנתחבר נכון ונקבל צורה שמתאימה לבורא, לאור העליון. כי אנחנו הופכים להיות בזה כלי לאור העליון, ולכן כל המנעולים האלו הם מסדרים אותנו, הם עושים אותנו שנהיה כלי לאור. כי הכלי צריך להיות דומה לאור, והאור יוכל למלא את הכלי לפי השתוות התכונות.

שאלה: איך אני מנקה את התפילה שלי? כי אני מרגיש שברגע שאני רוצה להתפלל להצלחת החברים, ישר אני גם רוצה לגנוב את התפילה הזאת לעצמי.

אז תעמוד על זה שהפניה שלך תהיה נכונה, כי לא יכול להיות שאתה מתפלל עבור עצמך, כי לבד אתה לא משיג שום דבר, אלא דווקא הרוחניות היא בזה שאתה מבקש עבור החברים. וגם לא מפני שרק בצורה כזאת אתה משיג את הרוחניות, ואז אתה מבקש עבור החברים, אלא אתה רוצה באמת לבקש עבורם ולא עבור עצמך.

תלמיד: אז אני יכול לפני זה לבקש על זה?

תבקש לתיקון של החברים, תבקש מהבורא שיעזור להם במקום שתבכה על עצמך.

שאלה: האם הפתח של המחט זה התחלה של הלוך ושוב? או שהוא מגיע אחרי ההלוך ושוב, או הכול ביחד?

"פתח של מחט", זה כשאנחנו כבר נכנסים למדרגה הרוחנית.

שאלה: למה עלי לעשות את עבודת הבורא אם אני לא רואה את השכר?

אל תעשה. יש שאלות שעליהן אין מה לענות, הם לא נמצאות בתלם שלנו.

שאלה: מה המשמעות של כמה מנעולים בשער האחרון?

אנחנו עוד נדבר על זה, זה עוד לא לפנינו.

שאלה: האם אני צריך לפתוח את השער לבורא ולא לחכות עד שהוא יעשה את זה?

לא. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו רק לתנאי אחד, להיות מחוברים כך שהשער הזה יפתח.

שאלה: איזו עבודה בגודל של חוט ומחט מבצע הנברא בכוחות עצמו ואחרי זה הבורא פותח את השערים?

עבודה של חיבור בינינו, שנהיה כאחד, שנרצה בינינו להתחבר כדי שהבורא יוכל להיכנס בנו. שאנחנו נהיה כנוקבא שמקבלת את הזכר.

שאלה: אם בעשירייה יש עבודה של חיבור אבל לא כל אחד יכול לעשות את זה מעומק הלב, אלא דרך ביטול, האם כך אפשר לנקות את הלבבות שלנו?

כן. אפשר להגיע רק על ידי הביטול ואת זה,בואו נשתדל לעשות.

שאלה: בסוף כתוב "אם אינו מוכן מצדו לעבדו". מה זה אומר "להיות מוכן לעבדו"?

להתחבר עם החברים. הוא כותב בכמה מקומות, שאת כל הפגמים שלנו אנחנו מתקנים על ידי חיבור בינינו.

שאלה: כתוב בסוף "ודאי לא יועיל לו כל החנופות והשקרים". כשאני משקר לחברים כדי לגרום להם להרגיש טוב בגלל שהבורא עמד מאחורי כל חבר, זה לא יועיל בגלל שזה חנופה ושקרים?

צריכים להמשיך ותראו שזה יועיל.

שאלה: זאת תקופה של חורבן וגם של תיקונים גדולים, מה הדבר שהכי יכריע דווקא בתקופה הזאת אם יהיו תיקונים או חורבנות?

עד כמה שאנחנו נתחבר אנחנו יכולים להפוך את העולם הזה לגן עדן, ממש בכל רגע ורגע זה, מתקרב אלינו יותר ויותר והכול תלוי בהכרעה שלנו.

שאלה: התייחסת לאופן הקשר הפנימי, המעבר מקשרים אינטרנטיים לקשרים הרוחניים, ולפעמים לא ברור האם המפגשים הפיזיים שלנו מחזקים את הקשרים בינינו או דווקא מסיתים אותנו מהחיבור הרוחני אליו אנחנו שואפים. האם רצוי שנפגש פיזית?

אני לא יכול להחליט. אתם צריכים לאתר מהו הקשר הלבבי שביניכם. אם זה רוחני או גשמי, את זה אנחנו עדיין לא מבינים. לבבי נקרא עד כמה אנחנו מדברים על המטרה האחת, על זה שיכולים להיות בתוך המטרה הזאת, עד כמה אנחנו יכולים להתחבר בתוך הלב כדי שזה יהיה באמת ככלי לקבלת גילוי הבורא, את זה אנחנו צריכים להבין, יכולים להיות בזה או לא, ולפי זה להשתדל להתחבר.

שאלה: מה זה להיות בקשר עם הבורא?

להיות בקשר עם הבורא זה נקרא שאני מרגיש את החיבור שלי עם החברים, דרכם אני יכול להשיג את החיבור שלי עם כל מיני מקובלים מכל הדורות, ואז בכל החיבור הזה אני מגלה את השורש המשותף שלנו שזה הבורא, עד כמה הוא ברא אותנו, עד כמה הוא רוצה להשפיע לנו, לייצב אותנו, למלא אותנו, כך אנחנו צריכים לראות את המצב. אבל העיקר שהכול דרך החיבור בינינו. כשמתחברים יותר מגלים יותר בורא, כשלא מתחברים לא מגלים.

שאלה: האם אפשר להיפטר מסטרא אחרא לנצח בעולם הזה והאם צריך לעשות את זה בשביל ההתקדמות שלנו?

אנחנו צריכים לדבר על החיבור למעלה מכל הכוחות האגואיסטיים, וזה נקרא להתפטר מהסטרא אחרא, ואיך שזה ייצא, ייצא יותר ויותר. בינתיים עוד מוקדם לנו לשאול לגמרי איך להיפטר מסטרא אחרא, אנחנו עוד לא גילינו מהי.

שאלה: איך להקשיב תמיד למצות אדונו כדי להיות שותפים זה עם זה?

זה מאוד פשוט, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אז בשתי המצוות האלה שהן בעצם מצווה אחת אנחנו צריכים להיות, מצוות החיבור, מצוות החיבור מבינינו לבורא. אם אנחנו לא מחוברים אין לנו מה לדבר על מצווה, אם אנחנו מתחברים אז לפי עוצמת החיבור יכולים לדבר עד כמה שאנחנו מתאימים את עצמנו לבורא.

קריין: קטע 12.

"אין שום מציאות בעולם חוץ מאלקות, אלא כל ההסתרה היא רק בהרגשת האדם."

(הרב"ש. 236. "מלא כל הארץ כבודו")

הכול בלב שלנו, הכול תלוי בנו, בואו נפתח את הלב שלנו כל אחד לאחרים ואז נרגיש שבאמת אין כאן אחרים, אין כאן אף אחד חוץ ממני ומהבורא. וזה שאני חשבתי שיש חברים, יש אנשים טובים, רעים והכול, זה הכול כדי שאני אכוון את עצמי נכון לפתיחת ליבי לבורא. בהצלחה.

(סוף השיעור)

---

1. כי־פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד: (תהלים פרק נא פסוק ה)↩