שיעור בוקר 08.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור הנושא: עליות וירידות

רציתי להגיד כמה מילים על התופעה שראיתי אתמול. כמה חברים סיפרו לי על המצבים שהם עוברים, אלו מצבים מאוד דומים בהם אנשים נמצאים ממש בחוסר אונים ובחולשה, לא יכולים לעשות דבר, לא יודעים מה קורה לפניהם, מה הם צריכים לעשות, מה נדרש מהם, ובעיקר לא מגלים שום כוחות אפילו פיסיים לעשות משהו, לפעול במשהו. הם נמצאים בכל מיני רמות בהכרת המצב, וחלק מהם כבר התחיל להגיב, כלומר לגלות שזה קורה מפני שבצורה כזאת ההשגחה העליונה, הבורא דוחף אותם להתחבר לחברה, לקבל כוחות מהחברה. כשהם מגלים את הנחיצות הזאת, שאין ברירה ורק בצורה כזאת הם יכולים להמשיך לחיות, כי אפילו כוח לחיות אין להם, אז הם עושים צעד קדימה, מתחברים עוד יותר לסביבה ודווקא מהסביבה הם מתחילים לקבל כוחות.

כך הבורא עובד איתנו. הוא מחליש אותנו ברגש, בשכל, בפעולות, מראה לנו עד כמה אנחנו לא יכולים להתקדם בלי כוח השפעה, ולקחת כוח השפעה אין לנו מאיפה אלא רק מהסביבה. אני אסתכל על החברים, אני אקנא בהם, אני אעריך אותם יותר ואני ארצה להידבק אליהם גם אם הם נראים לי קטנים, מתחילים לעומתי. העיקר להתכלל בסביבה, כי כוח הסביבה זה לא כוח יחיד, שם נמצא כוח הבורא אפילו אם הם מתחילים ואין להם כלום, כמו שאמר רבי יוסי בן קיסמא על התלמידים הקטנים שלו.

כך אנחנו יכולים לקבל כוחות, התעוררות, ומה שנראה לנו קודם כהר גבוה, שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, שאין לנו כוחות, שאין לנו רצון, שאין לנו דחף, כולנו נחלשים, הידיים נופלות, הכול נובל, במידה שאנחנו מתחילים להתחבר לחברה, מה שלא יהיה, כי רואים שרק כך יש לנו יכולת לקום, להקים את עצמנו, אז מתחילים משם לקבל כוחות. הכוחות האלה הם כבר לא כוחות כמו שהיו לנו קודם לפני הירידה, הנפילה, אלו כבר כוחות רוחניים כי הם באים מהבורא דרך העשירייה. לכן אלו שנחלשים, ואנחנו כל פעם נמצאים במצבים כאלו, שימו לב, אם אתם יכולים להתחבר לעשיריות שלכם, לסביבה, או בכלל לכל קבוצת בני ברוך העולמית, אם תקבלו משם כוחות, אז הם יהיו כבר כוחות רוחניים ותוכלו ממש בפועל להתקדם לקראת הבורא.

ראיתי שחלק מהחברים שלנו כבר מתחילים לקבל צורות כאלו של חולשה שהם ממש נובלים, לא מסוגלים לעשות שום דבר בעצמם, כלומר קודם יכלו ועכשיו לא, וזה מביא אותם למצב שהם בלי כוחות - "טוב לי מותי מחיי". לכן לא נשאר להם אלא רק להתחבר לסביבה ועל ידה לקבל כוחות חדשים ולהתקדם. דרך הקבוצה הם ימצאו קשר עם הבורא ויוכלו לקבל ממנו כוחות חדשים שהם כבר רוחניים ממש.

לכן לא להתייאש, לא ליפול, לא לחשוב שאין לי כוח. ודאי שאין לי כוח, מלכתחילה זה צריך להיות ברור שלי אין כוח, אני הנברא ולא הבורא. לקבל כוחות מהבורא אני יכול רק מהסביבה, ולהגיע לקבל כוחות מהסביבה אני יכול רק בתנאי שאני מיואש מכוחותיי עצמי, כמו שכתוב, שאין רגע יותר מאושר בעולמו של אדם אלא במצב, בזמן שמרגיש שמיואש מכוחותיו עצמו ואין לו מאיפה לקבל כוחות, כי אז הוא זקוק לפנות לבורא, והקשר עם הבורא הוא דרך החברה, המגע עם הבורא הוא דרך החברה ומשם הוא מקבל כוחות ומתקדם.

שאלה: נראה שכל העשירייה נחלשה פתאום, וממה שאני מבין ממך אנחנו צריכים להתחבר לכלי העולמי. אבל אם העשירייה כולה נחלשת, האם אנחנו לא צריכים קודם להתמקד בעבודה בעשירייה, או שמספיק שאחד מחברי העשירייה יתחבר לכלי העולמי ויביא משם כוח שיחייה את העשירייה?

אם העשירייה כולה נמצאת בירידה, בנפילה ונחלשת, היא יכולה למצוא בתוך עצמה כוחות להתחדשות. זו לא חובה שהיא תתקשר עכשיו לכלי העולמי ותתחיל לחפש שם. אומנם לכל עשירייה מהעשיריות שלנו יש עשיריות קרובות, סמוכות, שנמצאות איתן בקשר יותר מאשר עם אחרות, כי כך זה גם עניין של המערכת, שיש עשיריות יותר קרובות, יותר רחוקות, אבל זו לא חובה שתצאו לחפש קשר עם עשיריות חיצוניות, אחרות. אלא בתוך העשירייה, אם אתם מחליטים שאתם צריכים לחזק את הקשר ביניכם, אז אתם יכולים להתחזק, כי הבורא נמצא בכם רק בצורה נסתרת, ואם תתחזקו יותר, תעשו לחץ ותרגישו שבזה ההצלה שלכם, אז תצליחו אפילו בלי לצאת מגבולות עשירייה אחת.

שאלה: לדעתי בימים האחרונים השאלה היא, איפה האדם יכול לבטל את עצמו ואיפה עליו לדרוש. השאלה הזאת לא ברורה מספיק. האם תוכל איכשהו לתאר קנה מידה שעל ידו נוכל למדוד איפה עלינו להתבטל ובאיזה מקום יש לדרוש?

לא, האדם צריך לברר זאת בעצמו. העיקר להיות כל הזמן בקשר עם הסביבה - בקשר טוב, בקשר רע, בכל מיני עליות וירידות, העיקר להיות כל הזמן בקשר עם החברה, ואז הקשר יתחזק, ובזה יתברר לו הכול. רק לא לעזוב, וכל הזמן להיות באותו כיוון, אני קבוצה בורא. אין שביל אחר, אני דרך הקבוצה לבורא, והבורא דרך הקבוצה אליי, וכך נתקדם.

אני התחלתי לדבר על זה מפני שראיתי את התופעה הזאת אצל החברים שלנו שנחלשים בדרך. הם חושבים שכבר אין להם כוחות ואין להם מספיק רצון, ומה הם יעשו אם אין רצון ואין כוחות. חלק מהם כבר התחיל לגלות שחובה שיקרה המצב הזה לאדם שמתקדם, כי רק זה יביא אותו לחיבור יתר עם החברה, ובתוך החברה עם הבורא. כדי שבאמת יתחיל לגלות איך המערכת מתפקדת בצורה נכונה, שהיא כבר לא תהיה נסתרת כמו קודם אלא יותר ברורה, גלויה. כך נתקדם.

שאלה: אני מניח שהחברים שנמצאים במצב הזה מכירים את העצה הזאת, להתכלל בחברה ולקבל ממנה כוחות, זו העצה העיקרית שחוזרים עליה.

אני דיברתי על זה שאדם לא יודע שזה מה שהוא צריך לעשות. זה לא שהוא לא יודע, כי לא שמע על זה ולא היה בזה, אלא הוא נמצא בכזאת נפילה, ירידה, ניתוק, בעיקר חוסר כוחות, חוסר כוח להתקדם, ללמוד, לעשות משהו, ממש יצאו ממנו כוחות החיים הרוחניים, וגם הכוחות הגשמיים אולי לא כל כך כמו שהיו קודם. ואז אפילו שהוא איתנו כבר שנים, זה לא חשוב, דווקא ההיפך, זה אדם שיש לו וותק בעבודה הרוחנית בחיים, והוא צריך פשוט לגלות מאפס, מהחושך הפנימי שלו, שאין לו ברירה אלא שוב ושוב להתקשר לעשירייה.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו אומרים שבמצב כזה הוא כמו מת, הוא צריך שהאחרים יבואו ויקחו אותו, האחרים יבואו ויעזרו לו.

כל אחד מאיתנו צריך תמיד להרגיש שיש קבוצה שלא עוזבת אותו, דוחפת אותו קדימה, מושכת אותו אחריה, וכך הוא יכול להתקדם.

תלמיד: איך הוא ירגיש את זה?

הוא ירגיש זאת מתוך זה שכל הזמן החברה דואגת לכל אחד ואחד שלא ייפול, שיהיה עם כולם. הדאגה לאיחוד החברה והתקדמות כללית של החברה חייבת להיות דאגה קבועה.

תלמיד: מה הוא צריך לעשות הפעם כדי שהוא כן יצליח לקבל כוחות מהחברה בשונה מפעמים קודמות?

זו כבר השגחה עליונה, שהוא עד כדי כך מרגיש את עצמו בחוסר אונים, אין רצון, אין חשק, אין כוח, הוא לא יודע מה לעשות, נעלם כל השביל הזה בעבודה ופשוט הידיים נובלות. ואז הוא בכל זאת מתקיים על חשבון זה שנמצא עם האחרים, מתבטל כלפיהם, ולאט לאט הוא מרגיש שזו צורת ההתקדמות. וכך עוד פעם ועוד פעם, יש כאלה מצבים שרק בצורה כזאת צריכים לעבור אותם.

יש הרבה אנשים שהיו איתנו ועזבו, והם אפילו נמצאים באיזו תביעה כלפיי, למה אני לא עוזר להם. וזה בלתי אפשר לעזור בצורה גלויה לפי הבנתם איך צריכה להיות העזרה, כי ברוחניות החשבון הוא רק העלאת מ"ן מתוך האדם דרך הנשמה הכללית, זאת אומרת דרך כל החברה, לבורא, וגם מהבורא זה מגיע באותה הצורה.

לכן אם האנשים האלה לא יצליחו להתבטל ולהמשיך, אז לא תהיה להם ברירה, הם ודאי יחזרו לחיים שלהם ואולי יצליחו בגשמיות, או אולי ייכנסו לאיזו חברה אחרת שנותנת להם הרגשת התקדמות לא על ידי כוח ההשפעה, על מנת להשפיע, אלא על ידי כל מיני שיטות אחרות, גשמיות. ככה זה, אין מה לעשות.

אבל אנחנו צריכים לדעת שבכל זאת ההתקדמות שלנו תלויה רק בקשר בינינו לחברה, עד כמה האדם מתבטל, ממש נמס בחברה שלו, ומתקדם איתם. בזה שעושה מעצמו אפס כמו שכותב רב"ש, ועוד אפס ועוד אפס, כך הוא מקבל כוחות של אחד, ועוד אחד, ועוד אחד מלמעלה דרך החברה.

שאלה: אני בדיוק פניתי או יצרתי קשר עם חבר מאחת העשיריות שלא ראיתי כבר תקופה ארוכה, וניסיתי לבדוק מה קורה איתו. הוא חזר אלי וכתב לי על המצב שהוא עובר, וזה בדיוק המצב שאתה תיארת, והתגובה הראשונה שלי הייתה שזה לכאורה מצב שאני צריך לקנא בו, שזה מצב רצוי, זאת הזדמנות להתחבר וליצור קשר ולבקש מהבורא כוחות. אבל נראה שהוא נבוך מהמצב, הוא מתבייש, והוא ביקש ממני לשמור על זה בסוד מהעשירייה שלו, לא לדבר על זה.

לכן התחלתי לדבר על זה קצת, שתדעו שגם אם אנחנו מבינים, אנחנו כל הזמן שוכחים, כי המצבים הרוחניים מתחדשים, הם כל פעם נראים אחרים, בצורה אחרת. והמעבר ממצב למצב, ממדרגה למדרגה הוא תמיד בזה שאדם נופל ונעלם ממנו כל מה שהיה קודם, כל השכל, כל הרגש, כל הדרך, לא נשאר כלום. הוא נופל לרצון לקבל חדש שעכשיו מתגלה, רצון גדול יותר, עמוק יותר, הוא מרגיש יותר חוסר אונים, והוא חייב לעבור את זה.

ולעבור את זה הוא יכול רק בתנאי שהוא יקיים את כל הסדר הגשמי, הלימוד וכל מה ששייך למערכת שהוא רגיל אליה, וקשר עם החברה. אפילו שהוא לא יודע מה לעשות אבל הוא שומר על המסגרת הכללית, ואז הוא מקבל עזרה, הבורא מוציא אותו.

תלמיד: איך אדם יכול לראות מצב כזה כמצב שכדאי לקנא בו, מצב שאתה מגלה שאתה מוכן כבר להתקדמות.

אם הוא מגלה משהו חוץ מירידה, נפילה, חוסר אונים, חושך, שאין לו שום כוח פיזי בגוף ואין לו שום מחשבה במוח והוא ממש מת, אז הוא לא השיג את המצב הזה, ואז לא נקרא שהוא מחליף את המצב למצב הבא יותר מתקדם. לכן הוא לא יכול להיות במצב של חולשה ולהבין שזאת חולשה כדי לקדם אותו. הוא צריך לעבור את מצב החולשה בצורה אמיתית, כך שזה הסוף, "טוב לי מותי מחיי", כך הוא צריך להרגיש.

ואז הוא מבטל את עצמו, ככל האפשר, זאת אומרת נסחף עם המצב, ונכנס למצב הבא. הבורא מתחיל להאיר לו ולעורר אותו ולהוסיף לו כוחות, כוח אמונה, כוח השפעה, וכך הוא עובר למצב הבא. אבל במעבר בין המצבים, שהאדם כביכול מת, אין לו, לא רגש ולא שכל ולא עתיד, כלום.

תלמיד: אבל הוא צריך לפנות לבורא דרך החברים, זה מה שהוא אמור לעשות.

גם לזה אין לו כוח. הוא יכול להרגיש שהוא צריך לפנות לבורא אבל אין לו רצון. הוא יכול לחשוב שצריך לפנות לבורא אבל אין לו מחשבה. הוא צריך להכיר את המצב עצמו, שאין לו, לא במוח ולא בלב, שום יסודות לפנות לבורא.

תלמיד: אז אם אין לו כוח ויכולת לזחול מתוך המצב שלו, אם אין לו יכולת לפנות לחברים אפילו כי הוא מתבייש או נבוך או אין לו קשר איתם, אז זו מחויבות של הקבוצה לזהות את המצב הזה ולעזור?

נכון. מה אנחנו עושים אם מישהו מת? אנחנו לוקחים אותו לבית קברות וקוברים אותו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות עם המת, זה החוב שלנו כלפי אדם שהיה קרוב אלינו, וכך אנחנו צריכים לעשות עם החבר. היה לנו חבר ועכשיו הוא מת, מת ברוחניות, הוא לא יכול להשתתף איתנו. אבל מה הוא עושה? הוא נמצא בינינו ללא תנועה רוחנית, ואנחנו צריכים לחזק אותו וככל האפשר להמשיך איתו. והוא לא עושה שום דבר, מלבד משהו כדי לקיים את הגוף שלו.

כך אנחנו עוזרים לו להתקיים אפילו בצורה שהוא מת, ואחרי זמן מה הוא מתעורר, הבורא מחייה אותו והוא קם בתחיית המתים, ומתחיל לקבל כוח חדש. וכשהוא עובר את המצב הזה, הוא מגיע לגלגול חדש וכבר מתחיל לחיות ברמה חדשה, בדרגת קשר חדשה עם הבורא.

תלמיד: מה זה אומר עבור העשירייה לקחת את החבר לבית הקברות?

אנחנו נותנים לו את כל התנאים כדי שלאט לאט יתקדם ממצב שהוא נקרא "מת" ברוחניות, וגם רואים עליו שהוא כמעט מת בגשמיות, שאין לו כוחות פיזיים, וכך בעזרתנו הוא עובר את המצב של הניתוק מהחיים הרוחניים, קבורה רוחנית ואחר כך תחיית המתים. הבורא נותן לו רוח חיים "ותתחדש כנשר נעוריכי"¹.

תלמיד: מה זה אומר עבורנו באופן כללי כקבוצה עולמית כשאנחנו רואים את התופעה הזאת קורית להרבה חברים שלנו? איזה סימן זה עבורנו, מה אנחנו אמורים להבין מזה, האם זה סימן טוב או לא טוב?

זה סימן טוב מאוד כי אנחנו עוברים בהתחדשות שלנו ממצב למצב. המצב הבא יהיה מצב יותר גבוה רוחנית, והוא יכול להיות כזה גבוה אחרי כמה גלגולים כאלו, שאנחנו נתחיל להרגיש את הבורא איך הוא עובד איתנו ואיך אנחנו פועלים, משפיעים עליו, וכבר נגיע לגילוי הבורא.

שאלה: זה בדיוק המצב שבו אני מוצא את עצמי עכשיו, אני מרגיש את עצמי הרבה יותר מת מאשר חי, ובשכל שלי אני יודע שהכיוון שלי הוא רוחניות, אבל בגשמיות אני אף פעם לא מסופק. כלומר כל פעם שאני רוצה משהו ואני מממש אותו, אני כבר לא רוצה את זה יותר, וזה מאוד מבלבל אותי.

האם אני צריך להתמקד בלארגן את החיים שלי ביחס לעבודה הרוחנית? כי אני לא יודע מהי האמת, אני מרגיש שמושכים אותי לימין, לשמאל, אין לי יציבות.

יש לנו כל כך הרבה חומר לקרוא ממאמרי בעל הסולם ורב"ש, אבל אני אגיד לך רק דבר אחד, להשתדל כל הזמן למלא את עצמך עם מה שכתוב במאמרים שלהם, וחוץ מזה "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". אדם צריך לעבור את כל המצבים האלו בסבלנות, והעיקר כמו שכתוב "חוץ מצא", לא לצאת בחזרה לחיים הרגילים הגשמיים בלבד, כי שם זה ממש מוות רוחני. להשתדל להיות בעיקר בהפצה. אם אתה מרגיש שיש לך אפשרות להוסיף במשהו, אז תוסיף בהפצה. דווקא אתה יכול להיות מורה טוב.

תלמיד: אני רוצה לספר את הסיפור שלי, אולי זה יעזור לחברים. אני פשוט יצאתי מהבית ועזבתי אותו ליום יומיים. זה מצב שאתה לא יכול לפנות לאף אחד, ויכול להיות שפעלתי לא נכון אבל גם מצבים כאלה קיימים.

יכול להיות אבל אני לא ממליץ. אני ממליץ שאדם יישאר בכל זאת במסגרת הגשמית והרוחנית שלו ולא ייצא מזה. זה טוב לברוח, ומקובלים היו עושים את זה, זה נקרא "לצאת לגלות", אבל אני לא חושב שזה אפקטיבי. בזמננו אפשר לצאת מעצמך באותו חדר שאתה נמצא.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כעשירייה תורנית?

אנשים שאחראיים על מצב החברה צריכים לדאוג שיהיו בחברה כמו שרב"ש כותב, התעוררות, התרוממות, רוח, שכולם יהיו ערים וכן הלאה. מה יש כאן לשאול? כתוב על זה הרבה, לא לשכוח.

שאלה: הנפילות והדחיות האלה קורות לא פעם אחת במהלך ההתקדמות שלנו ברוחניות.

כן.

תלמיד: הירידות של היום שונות מהירידות של אתמול, אם כך איזה ניסיון אני יכול לקחת מהירידות של אתמול לאותן ירידות שקורות היום?

האמת שמצד אחד אומרים "אין חכם כבעל ניסיון", אבל מצד אחר כל פעם שמגיעה ירידה, היא מגיע כביכול מחדש על עביות יותר גדולה, לכן העביות החדשה הזאת מוחקת את כל הניסיונות הקודמים. ולכן אני לא יכול להציע כאן שום דבר, מלבד פשוט להמשיך, והעיקר להיות בסביבה שכל הזמן מושכת אותך ואתה מרגיש את עצמך תמיד מחויב כלפיה, ואז בצורה ההדדית הזאת יכולים לשמור ולהישאר בדרך.

תלמיד: אמרת שכל ירידה וירידה היא בעצם דבר חדש, וכל פעם היא מוציאה אותי למצב חדש. מה ההבדל בין הירידות השונות, ירידה של אתמול, של היום?

אנחנו עוד לא יודעים מה ההבדל בין הירידות והעליות כי הן נמדדות כלפי העולם הרוחני ואנחנו עדיין לא יכולים לאחוז בו כדי למדוד את גובה העלייה או הירידה שלנו. לכן אנחנו צריכים פשוט להמשיך ולהשתדל לחזור כל פעם לפעילות, זאת אומרת כל פעם לאחוז בקבוצה, לאחוז בבורא, כמו ילד קטן עוד ועוד, וכך לגדול ממצב למצב.

תלמיד: יוצא שאותה ירידה שאליה אני מגיע ומקבל ניסיון להחזיק בחברים ליצור קשר איתם, אז עם הניסיון של הירידות האלה אני מפסיק להשיג את התהום, את הריקנות המלאה הזאת שאתה מדבר עליה, למה? כי אני מספיק להחזיק בחברים.

לא, זה לא יעזור לך. אתה צריך לקבל ירידות כמו שצריך, אל תדאג, זו כבר השגחה עליונה והכלי הכללי ייתן לך ירידה כמו שצריך, לא כמו שאתה חושב שאתה יכול לעצור את עצמך ולא לרדת. דווקא ההפך, אם יש לך כוחות אז אתה תרד עוד יותר עמוק כדי להתקדם עוד יותר גבוה. הירידות והעליות הן יותר גדולות ככל שאנחנו מתקדמים.

שאלה: הירידות מקבלות צורה חדשה של הרצון לקבל, האם בזמן ההתעוררות הרצון לקבל החדש עוזר לנו או ממשיך לעבוד כנגדנו?

גם כשהוא ממשיך לעבוד כנגדנו זו גם עזרה. הרצון לקבל בעיקר עוזר לנו, זה שהוא מפיל אותנו, הוא מחליש אותנו, זו עיקר העזרה שלו, הוא מגלה לנו ככל שאנחנו בלי בורא אנחנו בחוסר כוחות.

שאלה: מניסיון המצב הזה חוזר כל הזמן כבר משך שנים. הרבה פעמים הרגשתי וראיתי שהחבר מתחיל להתרחק, ליפול. בהתחלה רצתי לעזור לו, לתת לו התפעלות, "להציל" אותו ולא עזר כלום. ברור שכל העשירייה הייתה צריכה להתכלל בזה, לעטוף אותו באהבה.

כשמצליחים לעשות את זה, לעורר את העשירייה, זה עובד ואם לא, אז זה לא עובד.

עליך לעזור לחבר שאתה מרגיש שהוא נופל בכל מיני צורות, לא בצורה ישירה, אלא לקחת אותו ללימוד, לעבודה בקבוצה, אולי לטיול לעשות משהו יחד, להתקשר אליו מידי פעם ולא בזמני השיעור אלא בזמנים אחרים כדי לעורר אותו. יכול להיות שצריכים לדבר עם אשתו ולשאול אותה מה נשמע, מה קורה עימו, שהיא תעזור מצידה בלי לדבר בטלפון שאנחנו מדברים עימה. אנחנו צריכים להפעיל כל מיני צורות כדי להציל את החבר, להחזיר אותו יותר קרוב לעשירייה.

תלמיד: כשאני עושה את זה בעצמי אז שום דבר לא עובד, זה מצליח כשאני כולל את כל העשירייה בדאגה לחבר, בדרך כלל אני לא מצליח להפעיל את כל העשירייה. אז מה לעשות כשאני רואה חבר נופל והעשירייה אומרת "לא, זה הכול בסדר הוא יחזור הוא לא ילך לשום מקום?"

תשתדל בכל זאת לדבר עם העשירייה, ואם לא עם העשירייה אז אפילו לבד להשתדל לקרב אותו לקבוצה, אין מה לעשות רק בצורה כזאת.

שאלה: אני רוצה להתוודות ששבוע שלם לא הייתי בשיעור בוקר, מאחרי הכנס שבוע לא הייתי כאן. שכחתי הכול, מי אני מה אני, לאן אנחנו מתקדמים, מה אני רוצה. הבורא עושה שתשכח הכול, את העשירייה, את ההשפעה, הייתי לכאורה מאושר, מצאת תענוג, מצאת סיפוק ברצון לקבל, איזו שמחה. למה זה כך? למה זה מאורגן בצורה כזאת?

עשו את זה מלמעלה כדי שאתה תקבל תוספת רצון לקבל ובסופו של דבר תחליט שאלו לא החיים, ואתה בצורה כזאת יכול לבלות את החיים. טוב יותר לולא היית יורד לדרגת בהמה ואז היית רואה שאתה מקבל כמו סוס את העשב שלך ואתה מרוצה מהחיים. אין מה להוסיף, הכול בסדר גמור. זה תלוי באיזה מצב אתה נמצא בדרגת 1, 2, 3, 4, מוסיף דעת מוסיף מכאוב וכאן זו כבר בעיה.

לכן זה שחזרת אלינו זה נעשה מלמעלה, זה לא שאתה עשית, מלמעלה לא נותנים לך מנוחה ורוצים לקדם אותך. אתה צריך להודות לבורא שעשה לך את זה כי זו כבר "ישועה", וכל פעם שאנחנו חוזרים ממצבים כאלו זה אך ורק מתוך היחס האישי של הבורא אלינו.

תלמיד: קשה לי להגיד כמה היה לי קשה היום לצאת מהמיטה. אני שומע את השעון המעורר, החברים מהעשירייה מתקשרים אלי, היה לי כל כך קשה לעשות אפילו צעד אחד לצאת מהמיטה, הרצון לקבל לא נותן, הוא לא רוצה אור, הוא רוצה להתקן, הוא לא רוצה מגע עם האור.

למה אתה מספר לנו את זה? למה אתה חושב שלנו זה יותר קל?

כי אתה מרגיש את זה ולא אנחנו.

תלמיד: איך להתגבר על זה? איך אתה מתגבר על זה?

אני קם לפחות שעה לפני השיעור, קופץ מהמיטה כמו ילד קטן שיש לפניו חברים שעומדים עם כדור, עם כל מיני משחקים והם קוראים לו ואז הוא קופץ מהמיטה ורץ אליהם, כך אני קם.

תלמיד: דבר אחד אני מרגיש שכולנו צריכים להשקיע בהפצה כי באופן אישי זה אולי הדבר היחיד שמחזיק אותי בדרך איכשהו וזו ההפצה.

זה נכון, אני מסכים. כל אחד צריך לפתוח עוד קבוצות, כל מיני כאלו חוגים, וזה יעזור לו מאוד להתקדם. אבל תדע שמה שיש לך יש גם לכולם, לכל אחד. יש כאלה שמכינים כמה שעונים מעוררים, אחד ליד המיטה, ואחד בחדר הסמוך, במטבח, כדי שהוא יצטרך לקום ולעצור את הצלצול אחרת הוא לא מפסיק, יש כל מיני כאלה. יש שמתקשרים לחברים, אבל זו צריכה להיות התחייבות. אם אני מתחייב שאני צריך לעורר מישהו אז אין לי ברירה אני קם.

אדם צריך להתייחס לעצמו כשמחר הוא קם בבוקר הוא בהמה לכל דבר ומהיום למחר יש רק אפשרות אחת להקים את עצמו בזה שהכין לעצמו שעון מעורר, משהו שמעורר אותו, אם הוא לא הכין שעון הוא לא יקום. וכפי שדיברנו קודם שאנחנו נמצאים בין המדרגות ואז נעלם הכול ואני לא רוצה שום דבר ואני מת ואין לי כוח גם נפשי, גם פיסי גם כלום, אז שם צריכה להיות הכנה רוחנית חברתית.

לכן הבורא שבר את הכלי הכללי ודווקא בחיבור בינינו אנחנו מחזירים את עצמנו למערכת שהיא נמצאת מול הבורא, אם אני לבד אני לא עומד מול הבורא, אני יכול לקבל ממנו התעוררות אבל התעוררות הזאת רק כדי שאני אתחבר לעשירייה והעשירייה כבר עומדת מול הבורא ויכולה להיות עימו בהתקשרות ההדדית.

שאלה: האם העיקרון של אם תעזבני יום אעזבך יומיים פועל גם כאשר אדם נחלש ואין לו כוחות לבצע את מה שעשה לפני כן?

כן, זה פועל בכל מיני מצבים, אבל אתה לא יכול לסמוך על זה, אנחנו חייבים מראש להכין את עצמנו. והעיקר לארגן זמנים נניח בתשע בערב אתה הולך לישון אחרת אתה לא תוכל לקום לשיעור בוקר זו חייבת להיות חובה, לא למשוך את הזמן הכל חייב להיות לפי הסדר.

רב"ש מאוד דאג לשמירת הסדר.

שאלה: האם יש דבר כזה שירידה והחלשות קורים לאדם בגלל שהוא זלזל או לא עשה את מה שצריך היה לעשות?

אנחנו לא יודעים את הסיבות המדויקות למה שקורה לנו. אנחנו לא יכולים לעשות חשבונות כאלה לא בגלל שעשיתי כך ואז נעשה לי כך וכך, אי אפשר לדעת את זה אף פעם. הכול קורה לפי ההחלטה מלמעלה כך אנחנו צריכים לקבל את הדברים.

שאלה: לגבי החוק הזה שעוזרים לחבר פעמיים ואם זה לא עובד מניחים לו, האם זה נכון גם לחבר שנמצא בירידה או רק לגבי חבר שעזב?

לא, צריכים להשתדל לעזור לכולם ולא פעם אחת ולא פעמיים.

תלמיד: כלומר חבר עזב פניתי אליו פעמיים והוא לא התייחס אז להמשיך לפנות אליו?

לא, מספיק, אולי בעוד כמה חודשים תנסו שוב כי בטח יש מצידו עניין של גאווה, צדקות הדרך החדשה אני לא יודע, אז צריכים לתת לו אפשרות.

תלמיד: ולעומת זאת חבר שנמצא בירידה.

או, שם כל הזמן צריך להחזיק אותו, זה לא נקרא שהוא יצא הוא פשוט נפל בדרך, גם זאת לא נפילה בדיוק, זו ירידה קטנה לצורך עלייה. זה כדי להחליף את המצב למצב יותר גבוה.

שאלה: אחרי קונגרס יש כזה מצב שאם הקונגרס היה טוב, אז יש ירידה חזקה, ואם הקונגרס היה לא כל כך טוב, אז אין ירידות והכול בסדר, כולם שמחים. האם זה נכון שהצלחנו בקונגרס האחרון והירידות האלה רק מראות לנו כמה עליות חזקות יש לנו?

כן. אם אנחנו עלינו, אז לאחר מכן ובהתאם לזה יש ירידה.

שאלה: איך אני מחבר את העשירייה שלי בצורה נכונה כדי למשוך את המאור שנותן לנו כוח כאשר העשירייה שלי לא רוצה לעזוב את הקליפות?

זה לא חשוב אם היא רוצה או לא רוצה, אתה חייב לפעול לפי מה שכתוב, זה מה שהבורא נותן לך ועם זה אתה צריך להתמודד. זה שנראה לך שהם נמצאים בקליפות ואתה לא, יכול להיות שזה ההיפך. חייבים להמשיך בדרך, ואף על פי שיש לך כאלו חברים ועשירייה אתה חייב להשתדל להוציא אותם, זה מה שהבורא נותן לך.

שאלה: אם החברים נמצאים בירידה ובניתוק הם צריכים לקבל את תמיכת החברה. מה אנחנו יכולים לעשות אם גם החברה בעצמה נמצאת בחוסר קשר, בחוסר מצב רוח ובייאוש?

להשתדל להתאסף ולדבר על זה, לקרוא על זה מאמר מיוחד של רב"ש, ולהשתדל ליזום קריאות כאלה שיעזרו להתרומם. אין מה לעשות, רק החומר שתקראו יחד זה מה שיעזור לכם להתאושש.

שאלה: אם אין לאדם רצון וכוח ולקחו ממנו את כוחות החיים, אז מאיפה הכוחות לעשות את פעולות ההכנעה והביטול כלפי החברה כדי לקבל ממנה כוחות?

את הכוחות האדם יקבל מהבורא. הבורא נמצא באותם המצבים שבהם האדם מרגיש שהוא נמצא בירידה. את הירידות האלה הבורא עושה ונמצא בהם ומחכה מתי יוכל לעזור לאדם. אם אדם מכין לעצמו מראש עשירייה, אם הוא משתדל להיות בשיעורים ובפעולות חברתיות, אז לבורא יש הזדמנות לעורר את האדם.

לכן אנחנו צריכים לעשות פעולות מכניות לפי לוח זמנים, שזה יעורר אותנו לפעולה אף על פי שאנחנו לא רוצים. כשתינוק בוכה, אין לך ברירה אתה חייב לקום מהמיטה ולטפל בו כי הוא צועק. אותו דבר כאן, צריך לקבוע כאלו מצבים שיחייבו אותך להתאושש, להתעורר ולהמשיך. תשתדלו לקבוע זאת.

שאלה: במצב של היעדר כוחות אני מקיים רק את הכלל "הכול חוץ מצא", לא מוותר על שיעור בוקר ועל שני מפגשים עם העשירייה, לא פחות ולא יותר. מה לעשות אם אני לא מסוגל לגרם אחד של מאמץ יותר מזה?

אבל על זה אני עומד, לא מבטל ולא מוותר וזה כבר טוב. אני כל הזמן חושב שבזה אני מחזיק ומזה אני לא יורד. תגיד לעצמך את זה במשך כל היום ותראה עד כמה יהיו לך כוחות לקיים יותר.

שאלה: לפני כחודש נתת לנו עצה לנסות כל שעה להתחבר לחמש דקות, מגע קצר, לקרוא איזה קטע ולהמשיך את היום. עשינו את זה עד לפני יומיים, והרבה חברים הרגישו שזה הדבר היחידי אחרי כל כך הרבה שנים שממש העלה את כל העשירייה לדרגת חיבור חדשה. השבוע החלטנו לחזור לדבר הקודם, למפגש פעמיים ביום.

לכמה חברים וגם לי זה הרגיש שאנחנו הולכים אחורה. שמעתי שהמצב קרה גם בהרבה עשיריות אחרות. מה ההמלצה שלך?

אני לא יכול לחייב אנשים להיות כל שעה בחיבור, כי יכול להיות שזה מפריע להם בעבודה ויכול לגרום להם לכל מיני נזקים. אבל אם זה אפשרי, אז ודאי שאני ממליץ, רק שזה לא יהיה בלחץ גס של הקבוצה על כל אחד מהקבוצה. זה טוב שלכמה דקות, לשלוש, לחמש דקות בשעה אנחנו חוזרים לקשר בינינו, אבל לעומת זאת זה קשה, יש כאלו עבודות לבני אדם שהם לא יכולים להתנתק מהן. אני ראיתי זאת על עצמי. כשאני עובד על הטקסט וצריך להתעמק בו ולעשות איתו משהו, פתאום מגיעה השעה שאני צריך להתקשר או שמתקשרים אלי, ואז עליי להחליף לגמרי את הראש ואת המחשבה וזו בעיה. תלוי איך אדם מסוגל לשלב את זה.

שאלה: רוצים לשכנע אותי להצטרף לישיבת חברים במשך שעתיים, אבל אני יודע שהשיעור הבא של שבת יהיה מוקדם וחצי מהם יירדמו בגלל שהם עייפים. מה לעשות?

תחליטו אתם לפי מה שאנחנו מדברים, לכל קבוצה יש מצב משלה. אני לא יכול להחליט, כי ייקחו את זה אחר כך כאיזה כלל ויתחילו לסובב אותו לכל הכיוונים.

(סוף השיעור)

---

1. המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי (תהלים ק"ג, ה')↩