שיעור בוקר 10.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 136, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"

נשתדל להיות יחד ויותר נכון להבין מה כותב לנו בעל הסולם.

אות ה'

"ובזה תבין מש"כ בזוהר דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו דרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה, והגם ששלימות הדעת מקוה לנו, בביאת משיח צדקינו, אמנם כתיב יהיב חכמתא לחכימין וכו' ואומר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, וע"כ להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה, והבן היטב.

וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה, ולא היה כן בזמן הקודם מפני היראה מתערובת תלמידים שאינם מהוגנים, כמו שהארכנו לעיל, וממילא היה זה לעיקר הסיבה של אריכת הגלות בעוה"ר עד היום הזה, והיינו שאמרו חז"ל אין משיח בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, היינו שכולם יהיה פרושים מרדיפה אחר התאוה והכבוד, שאז יהיה אפשר לקבוע מדרשות ברבים, להכינם לביאת מב"ד כנ"ל. או בדור שכולו חייב דהיינו בדור כזה, שפני הדור הוא כפני הכלב, ויראי חטא ימאסו, וחכמת סופרים תסרח בהם וכו', אשר אז לאידך גיסא, יהיה אפשר להסיר השמירה היתירה, וכל הנשאר בבית יעקב ולבו דופק להשגת החכמה והתכלית, קדוש יאמר לו ויבוא וילמוד כי אין עוד חשד ופחד, פן ואולי לא ישאר עומד על מדותיו ויצא ויסחור אותה בשוק, כי כבר אפס קונה מההמון כולו, וכבר החכמה מאוסה בעיניהם באופן שאין להשיג תמורתה, לא תאוה ולא כבוד, ולפיכך כל הרוצה לכנוס יבוא ויכנוס, וישוטטו רבים ויתרבה הדעת בכל אותם הכדאים לה, ובזה נזכה בקרוב לביאת משיח צדקינו ופדות נפשינו בב"א.

ועפ"י הדברים האלה, הסרתי מעלי טענה גדולה, בזה שהרהבתי מכל הקודמים אותי, ובאתי בספרי [פנים מאירות ומסבירות] זה, בגילוי יסודות החכמה שדרכן לכסות, שעד הנה לא עבר בה אדם עוד, דהיינו מהות העשר ספירות לכל משפטיהם, בישר וחוזר, ופנימי ומקיף, וסוד ההכאה, וסוד ההזדככות אשר המחברים שקדמוני, בכונה פזרו הדברים הנה והנה, וברמיזות דקות, באופן שידו של אדם אינו ראוי לקבץ אותם אשר אנכי באורו יתברך שהופיע עלי, ובעזרת רבותי קבצתי אותם, וגליתי הדברים די באר, ובצביונם הרוחני, למעלה מן המקום ולמעלה מהזמן. והיו יכולים לבוא עלי בטענה גדולה, ממה נפשך, אם אין פה נוספות על רבותי, א"כ האר"י ז"ל ורח"ו ז"ל, בעצמם והמחברים האמיתיים מפרשי דבריהם, היו יכולים לגלות ולבאר הדברים בביאור גלוי, כמו שעשיתי אנכי, ואם נפשך לאמר שלפניהם היה גלוי, א"כ מי הוא המחבר הזה, אשר ודאי, זכות גדול היה לו להיות עפר ואפר תחת כפות רגליהם ז"ל, לומר שנחלתו שפרה לו ה' יותר מנחלתם. אמנם כן, לא הוספתי על רבותי, ולא באתי בחדשות כמו שתראה במראה המקומות, ע"י החיבור, שכל דברי כבר רשום וכתוב, בשמנה שערים, ובעה"ח, ומבוא שערים, מהאר"י ז"ל, ולא הוספתי עליהם אף מלה אחת, אלא המה כיונו לכסות הדברים, וע"כ פזרו אותם אחת הנה ואחת הנה, והוא מפני שדורם לא היה עוד כולו חייב, והיו צריכים לשמירה יתירה, כנ"ל, משא"כ אנו שבעוה"ר נתקיימה בנו כל דברי רז"ל האמורים מראש לעקבתא דמשיחא, שבדור כזה שוב אין פחד מלגלות חכמה, כמו שהארכנו לעיל, וע"כ דברי מגולים ומסודרים."

שאלה: בהתחלת הפיסקה הוא כותב "ובזה תבין מש"כ בזוהר" הקדוש, ובהרבה מקומות אי אפשר להבין את החכמה הזאת. למה הוא מתכוון?

הוא מסביר לך למה מתכוונים. ודאי שאנחנו לא יכולים להבין את הזוהר ובכלל את כל כתבי חכמת הקבלה אם לא המקובלים שמוסיפים הסבר צמוד לכתבים. אבל הוא מסביר לך. היום אחרי הפירוש של בעל הסולם, עד כמה שניתן, גם בצורה מאוד מוגבלת, אבל איכשהו אנחנו יכולים בכל זאת. נגיד כך, בהתחלה לא היה שום דבר מובן מבניית הרוחניות. אחר כך הם התחילו קצת לגלות. זוהר פה ושם כותב על זה אבל בצורה כזאת שאי אפשר להבין מזה את המערכות ומה קורה להם.

ורק אחר כך כשיצאו כתבי האר"י אז האר"י סידר את הדברים האלה, ובעל הסולם כבר לוקח את דברי האר"י וממשיך לפרש אותם. זאת אומרת, נעשה סדר. יש לנו את חכמת הקבלה מתחילתה ועד סופה איכשהו. אם אתה שואל אותי האם אני מרוצה ממה שהם עשו? כן ולא. לא מוסבר לנו על העולמות של הקליפות. לא מוסבר לנו על חטא עץ הדעת עצמו, איך שזה נעשה. אדם הראשון, הלידה שלו, ההתפתחות שלו, השבירה שלו, התיקון שלו. יש הרבה דברים שהם בכל זאת החליטו להסתיר. אין לי על זה ביקורת, רק אני אומר, וודאי שיש עוד מה להוסיף.

כנראה שבכל זאת הייתה להם איזו כוונה בזה שלא גילו לנו את הכול, אפילו בצורה שטחית שאנחנו לא מבינים בזה הרבה, אבל איכשהו סדר. ונקווה שאנחנו נגלה ואם יהיה אפשר אז נכתוב על זה גם משהו לדורות הבאים. אם יהיו הדורות הבאים, אני מקווה שאנחנו נסיים עם מה שיש להם וכל התיקון כבר יסתיים בזמננו.

אבל באמת ישנן הרבה שאלות, והם השאירו את זה להשגה. הרבה, על עיגולים, יושר, על עולמות העיגולים, איך העיגולים מסתדרים סביב כל עולם ועולם. הוא כותב על זה בחלק ב' בתלמוד עשר הספירות, לא מספיק. אבל כנראה שאנחנו לא מבינים למה זה כך.

שאלה: ככל שאני שומע יותר ויותר את בעל הסולם, טקסטים שהרבה זמן לא קראתי, אני רואה עד כמה הוא חד, פשוט איש של אמת שלא דופק חשבון. אומר את האמת והולך איתה.

מקובל לא יכול להיות אחרת, לא יכול. הוא לא מסוגל גם לעטוף את הדברים ככה שלא יבינו. אז בשביל מה הוא עושה את זה?

תלמיד: אם אנחנו רוצים להיות מקובלים, ללכת כמו בעל הסולם, פה יש כל הזמן גבול. כי אם אתה עובד עם הקהל אתה כל הזמן עוטף.

קהל זה משהו אחר. הוא כותב לאלו שהגיעו לספר, שיש להם משהו בזה שהם קוראים, לומדים. הוא פונה כאן לאנשים מיוחדים. אחרים לא פותחים את הספר, לא טורחים לקרוא ולהבין ולחטט בין השורות.

תלמיד: אז כשאנחנו לוקחים אותו ורוצים לשכתב את המסרים לקהל הרחב, יוצא שאתה מתחיל לעטוף, אתה מתחיל להתפשר על האמת.

זו חובה, כי אחרת זה לא יתקבל. כמו שאתה נותן לילד תרופה. אנחנו עושים תרופות מתוקות, בסירופ, בכל מיני דברים כאלה. ואז הוא לוקח, הוא חושב שזה מתוק, הוא חושב שזה יפה, טעים, אבל אנחנו יודעים שזאת תרופה. ככה זה גם כאן. אתה לא יכול להסביר בפרצוף ממש את כל הדברים האלה, אלא בהדרגה ובלבוש. כך אנחנו בנויים. כמה הם הסתירו, למה הסתירו? כי כנראה שיותר מזה לא נוכל לעכל נכון.

תלמיד: אבל יש פה גבול דק, שכאילו לקהל זה לא מספיק חד לאוזן.

לא. אבל אתה צריך להסביר לקהל אותם הדברים מה שצריך להיות, עד כמה זה תלוי בו שהוא חייב לעשות תיקונים וכן הלאה, אבל לא בצורה חדה. כי הוא כמו ילד קטן, לא יכול לסבול את זה, יברח.

תלמיד: ואיך אתה מודד הצלחה מבחינתך?

שהקהל לאט לאט סופג את זה.

תלמיד: איך אתה מודד שהקהל סופג את זה?

פה ושם אנשים מתקרבים, קוראים, מדברים, משייכים את עצמם לחכמת הקבלה, לבני ברוך. בכל העולם אחר כך רואים איך שזה מתפשט פה ושם, אנשים כותבים, אנשים מדברים. בכל האמצעים צריכים להשתמש.

תלמיד: מאוד קשה אבל להצביע, להגיד הנה, עשיתי פעולת הפצה, כנס, עיתון, מאמר, ספר, וזה משפיע על הקהל, זה עובד טוב.

לא, אין.

תלמיד: אז איך אתה מודד הצלחה. יכול להיות שאני עשיתי פעולה.

"שלח לחמך על פני המים". כתוב בתורה כך, מה לעשות.

תלמיד: איך אני יודע ששלחתי לחם ועשיתי את העבודה הנכונה?

על פני המים. כן. ככה זה, לכולם, בטוח.

תלמיד: ואולי עשית פעולה לא נכונה.

נכונה או לא נכונה, אני חייב לדעת אם זה נכון או לא נכון, אלא כמה שיותר גם להתאים אותה לקהל הרחב.

תלמיד: ואם לא מקבלים אותה עדיין, לא שומעים אותה עדיין?

מה לעשות, אז אני אשתדל להתאים עוד יותר.

תלמיד: זה לא בהכרח אומר שאתה לא בסדר.

אתה רואה את בעל הסולם, כמה הוא טרח. האר"י כמה כתב וכמה לפניהם מקובלים, ככה זה. עד שמתאימים את ההתפשטות העליונה והחוקים האלו, השתלשלות וכל המבנה הזה להסבר לקהל הרחב, זה לוקח זמן.

תלמיד: זאת אומרת אתה מודד את עצמך, עד כמה אתה עשית את העבודה, את מה שמוטל עליך?

אני עשיתי כמה שיכולתי, השתדלתי כמה שמשתדל להפיץ, להרחיב את חכמת הקבלה, בכמה שפות, בכמה אפשרויות ואופנים עד כמה שאפשר. לי נראה שגם היום אני נמצא כמו בצירי לידה, שאני רוצה את זה להפיץ אבל כמה שמצליח, מצליח. לי אין אפשרות אחרת.

תלמיד: ואם אומרים לך נגיד, בשביל מה עוד מאמר, כבר עשית אלף אותו דבר.

לא, כל מאמר הוא בכל זאת בסגנון אחר, בהתפשטות אחרת, בפשיטות. יותר קרוב, יותר קרוב לקהל. וחוץ מזה אני מכניס לכל מאמר מאמץ חדש, והוא מגיע לאדם במצב חדש וביום חדש, וככה פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

אין מה לעשות. על זה אני לא שואל. אפילו שאני הייתי חי עוד אלף שנה, היית רואה אותי ככה בעזרת ה' עושה.

אות ו'

"ועתה בנים שמעו לי, כן החכמה בחוץ תרונה, והנה עתה מרחובות קוראה אליכם מי לה' אלי, לא דבר ריק אני מכם, כי אני חייכם ואורך ימיכם, כי לא נבראתם לחזור אחר מעשה דגן, ותפוחי אדמה אתם וחמוריכם באבוס אחד. וכמו שלא יהיה מטרת החמור לשמש את כל חמורי עולם בני גילו, כן לא יהיה מטרת האדם, לשמש את כל גופות הבריות בני גילו של גופו הבהמי, אבל מטרת החמור לשמש האדם הנעלה הימנו כדי להועילו, ומטרת האדם לשמש להשי"ת ולהשלים כונתו כמו שאמר בן זומא, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני, ואומר כל פעל ה' למענהו, כי השי"ת חושק ומתאוה אל השלמתינו כמו שאמרו בבראשית רבה פ"ח בדבר בריאת האדם, וז"ל שהמלאכים אמרו לפניו יתברך, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הצרה הזאת למה לך, אמר להם הקב"ה, א"כ צונה ואלפים למה וכו' למה הדבר דומה למלך שהיה לו מגדול מלא מכל טוב, ואין לו אורחים מה הנאה למלך שמלאו וכו'. מיד אמרו לפניו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, עביד מאי דהניי לך עכ"ל, לכאורה יש להרהר אחר המליצה הזאת, כי איפוא מצוי ועומד, זה המגדל המלא מכל טוב, אשר בזמנינו זה, באמת, שהינו ממלאים אותו אורחים על כל גדותיו. אמנם כנים הדברים, כי הנך רואה שלא טענו המלאכים, על שום בריה מכל הבריות שנבראו בששת ימי בראשית, זולת על מין האדם לבד, והוא להיותו נברא בצלם אלקים, ומורכב מעליונים ותחתונים יחד, והמלאכים שראו את זה, כן תמהו ונבהלו, איך נפש הרוחני זכה וברה תרד מרום המעלה, ולבוא ולדור בכפיפה אחת, עם גוף הבהמי המזוהם הזה, והיינו שתמהו הצרה הזאת למה לך. ולזה הגיע להם התשובה, שמכבר נמצא מגדל מלא מכל טוב, וריקן מאורחים, וכדי למלאותו באורחין, למציאותו של אדם זה, המורכב מעליונים ותחתונים יחד, אנו צריכין, ולסיבה זו, בהכרח שתתלבש הנפש הזכה וברה, בצרה של הגוף המזוהם הזה, ומיד הבינו זה, ואמרו עביד מאי דהניי לך [עשה מה שטוב לך].

ותדע שזה המגדל המלא מכל טוב, יורה כללות העונג והטוב, שבשבילו ברא את הנבראים, ע"ד שאמרו ז"ל שמדרך הטוב להטיב, וע"כ ברא העולמות, כדי להנות לנבראיו. (והארכנו ענינו בפמ"ס ענף א' ומשם תדרשנו), וכיון שאין ענין עבר ועתיד נוהג בו ית' צריך להשכיל שתיכף כשחשב לבראות נבראים ולהנות אותם תיכף יצאו ונתהוו מלפניו יתברך, הם וכל מילואיהם מהעונג והטוב, יחד, כמו שחשב עליהם. והיינו דאיתא בספר "חפצי בה" מהאר"י ז"ל שכל העולמות עליונים ותחתונים כלולים בא"ס ב"ה, עוד מטרם הצמצם בסוד הוא ושמו אחד, ע"ש בפ"א. ומקרה הצמצום, שהוא השורש לעולמות אבי"ע המוגבלים עד לעוה"ז, קרה, מפאת כללות שרשי הנשמות בעצמם, מחשקם להשוות צורתם ביותר להמאציל ית' שהוא ענין דביקות. כמו שנתבאר שם, שפירוד ודביקות בכל רוחני, לא יתכן, זולת בערכין של שיווי הצורה, או שינוי הצורה, ומתוך שרצה יתברך להנותם נטבע בהמקבלים בהכרח הרצון לקבל הנאתם, שבזה נשתנה צורתם הימנו יתברך, להיות צורה זו אינו נוהגת כלל ועיקר בגדר המאציל ית' דממי יקבל ח"ו. ולתיקון זה נעשה הצמצום והגבול, עד ליציאת עוה"ז, למציאות התלבשות נשמה בגוף גשמי, שבהיותו עוסק בתורה ועבודה ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, תשוב צורת הקבלה להתאחד בעל מנת להשפיע. והוא שיעור הכתוב ולדבקה בו וכו' כי אז משוה צורתו ליוצרו, אשר שיווי הצורה הוא דביקות ברוחני כאמור וכשנגמר ענין הדביקות, בכל חלקי הנשמה על מילואם, ישובו העולמות לבחי' א"ס, כמו שהיו מטרם הצמצום. ובארצם ירשו משנה, כי אז יוכלו לשוב ולקבל כל העונג והטוב המוכן להם מכבר בעולם א"ס ב"ה, כאמור, ונוסף עוד כי עתה מוכנים לדביקות אמיתי, בלי שינוי צורה כלל, כי כבר גם הקבלה שלהם אינה להנאת עצמם, אלא להשפיע נ"ר ליוצרם, ונמצאים משתוים בצורת השפעה להמאציל יתברך, וכבר הרחבתי דברים אלו בטוב טעם, בפמ"ס בענף א' עש"ה."

תלמיד: בעמ' 138 בטור א' למעלה, התיאור הוא כזה שאנחנו מכירים אותו יותר מכיוון הדת.

מה כתוב שעל זה אתה שואל? אתה אומר, "הוא מתאר" אני לא מבין, מה בדיוק המילים שלו ומה אתה שואל עליהן.

"אמנם כנים הדברים, כי הנך רואה שלא טענו המלאכים, על שום בריה מכל הבריות שנבראו בששת ימי בראשית, זולת על מין האדם לבד, והוא להיותו נברא בצלם אלקים, ומורכב מעליונים ותחתונים יחד, והמלאכים שראו את זה, כן תמהו ונבהלו, איך נפש הרוחני זכה וברה תרד מרום המעלה, ולבוא ולדור בכפיפה אחת, עם גוף הבהמי המזוהם הזה, והיינו שתמהו הצרה הזאת למה לך." מה אתה שואל על כך?

תלמיד: יש פה ציור של ששת ימי בראשית ואפשר לתפוס את זה בצורה כזאת פשוטה.

איזו צורה פשוטה?

תלמיד: ששת ימי בראשית אנחנו מכירים את זה יותר מכיוון הדת.

אתה מכיר? אני לא מכיר.

תלמיד: למדתי בכיתה א'.

אתה אולי היית עד לזה, אני לא יודע. אבל מה אתה רוצה להגיד?

תלמיד: אנחנו הרי לומדים שששת ימי בראשית זה בכלל דברים אחרים, ויכולים לקרוא ולהבין את זה שונה.

אני לא יודע איפה למדת את זה.

תלמיד: אצלך.

אנחנו לומדים זאת? אני איתך לא למדתי את זה.

תלמיד: צמצום ב', ששת ימי בראשית. נכון או לא?

אני את הפנטזיות האלה לא מכיר. אני אוהב תכלס, שכך וכך כתוב, תלמוד עשר הספירות או משהו.

אות ז'

"ובזה תבין אמרם ז"ל, אשר השכינה בתחתונים צורך גבוה, שמאמר הזה מתמיה מאד. אמנם עולה בקנה אחד עם האמור במדרש הנזכר, שדימו הענין למלך שיש לו מגדל מלא מכל טוב, ואין לו אורחים, אשר ודאי, לאורחים יושב ומצפה, דאם לא כן, נמצא כל ההכנה ללא הועיל ולתוהו, וכדומה, למלך גדול שנולד לו בן לעת זקנתו, שהיה חביב לו ביותר, וע"כ, מיום הולדו חשב בעדו מחשבות, וקבץ כל הספרים והחכמים המצוינים שבהמדינה, ועשה בעדו בית מדרש לחכמה, וקבץ כל הבנאים המצוינים ובנה לו היכלי עונג, וקבץ כל בעלי הניגון ושיר ועשה לו בתי זמרה, וקבץ ממיטב המבשלים והאופים שבמרחבי המדינה והמציא לו מכל מעדני עולם וכו'. והנה נגדל הבן ובא בשנים, והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות, והוא סומא אינו רואה ואינו מרגיש, מיופי הבנינים, והוא חרש לא ישמע בקול שרים ושרות, והוא חלה במחלת צוקר, אינו רשאי לאכול אלא פת קיבר לבד, והנה כדי בזיון וקצף.

ובזה תבין אמרם ז"ל על הפסוק, אני ה' בעתה אחישנה ופירשו בסנהדרין צ"ח לא זכו בעתה זכו אחישנה. היות שיש ב' דרכים להשגת המטרה הנזכרת:

או ע"י תשומת לב מעצמם, שהוא נקרא דרך תשובה, ואם יזכו לזה יקויים בהם אחישנה, כלומר, שאין על זה זמן קצוב, אלא מתי שיזכו יוגמר התיקון, כמובן.

ואם לא יזכו לתשומת לב, יש דרך אחר, שנקרא דרך יסורין, ע"ד שאמרו ז"ל סנהדרין צ"ז אני מעמיד להם מלך כהמן, ובע"כ חוזרים למוטב, והיינו בעתה כי ע"ז יש זמן קצוב. וירצו בזה.

להורות לנו, שלא דרכיו ית' דרכינו וכו', וע"כ לא יארע לו ית' מקרה מלך בו"ד הנ"ל, אשר טרח והכין כ"כ גדולות ונצורות, בשביל בנו החביב, ולבסוף נמצא מתאנה מכל וכל, וכל הוצאתו וטרחתו לשוא ולתוהו לבזיון וקצף, אולם השי"ת כל מעשיו בטוחים ונאמנים, ודין אונאה אין נוהג בו ח"ו, והיינו שאמרו ז"ל, לא זכו בעתה, ומה שלא יעשה החפץ יעשה הזמן וכמ"ש בפמ"ס סוף ע"א, בשיעור הכתוב התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הנני ע"ש, דיש דרך היסורין שמסוגל למרק כל חומר וגשם, עדי שיבין, איך מוציאים ראש מתוך האבוס הבהמי, כדי להגביה על ולעלות ולטפס על דרגת סולם האושר וההצלחה האנושית, כי ישוב ויתדבק בשרשו וישלים הכונה".

רב פונה לתלמיד: איך אתה חושב, יש לך מכאן מה להוסיף להסברים שלך במאמרים [שאתה כותב] ?

תלמיד: יש פה דוגמאות יפות. הוא מדבר על דרך ייסורים ועל דרך תורה, יש מה להוסיף. מה אתה ראית עוד שאפשר להוסיף?

אתה אמרת שאין לנו כל כך במה לקרב את חכמת הקבלה היום לאדם המודרני שנמצא ברחובות, שמשוטט בחיים. האם מזה שאנחנו כאן קוראים אין לנו משהו כדי להסביר לבן אדם בצורה הנוחה לו שאין ברירה, שאנחנו חייבים בכל זאת לעשות משהו כדי לשנות את החיים שלנו.

תלמיד: אני פשוט בספק אם ישראלי יוציא את הראש שלו מתוך האבוס הבהמי, כמו שהוא כותב. אני מדבר דווקא על תפקיד עם ישראל, בזה שיש שאננות כלפי האנטישמיות שמתגברת בעולם.

גם זה, ובכלל.

תלמיד: ובכלל, לא שומעים.

דבר ראשון, אנטישמיות. דבר שני, כלפי התפקיד שלו, זאת אומרת כלפי החיים שלו. איך להסביר ליהודי שהגורל נמצא בידו והוא יכול לשנות אותו, אחרת מיום ליום יהיה לו יותר גרוע. שישים סטופר ביד על החיים שלו ויראה שהחיים נעשים יותר ויותר קשים, גרועים, תלויים וכן הלאה. ולא נשאר לו כלום, אלא בכל זאת לחשוב במה הוא יכול לקחת את המושכות בידיים שלו ולהוביל את החיים.

והוא דווקא מסוגל, כך אומרת חכמת הקבלה, שהוא מסוגל. אל תסתכל על יתר אומות העולם, אלא הוא כן מסוגל. וגם מסוגל אז להושיב בעגלה, כי הוא מנהל את הסוסים, את כל האנושות ולהביא את כולם להצלחה. וכשהוא פתאום מגלה שהוא נמצא עם הסוסים, ועם המשוכות ביד, ועם העגלה, וכל העולם מסביבו, וכל האנושות מסביבו סובלת, אז לא נשאר לו בעצם מה לעשות שום דבר, אלא להביא אותם לעגלה, להושיב אותם בעגלה ולהביא אותם לתיקון.

ואז הוא יבין למה שונאים אותו, למה לוחצים עליו מיום ליום יותר, למה הוא כל כך נמצא במצב לחוץ בעצמו. כי הכול נובע מאותה תכלית, מפני שלא מתקדם אליה, אז היא לוחצת עליו. הוא יתחיל להתקדם, רק צעד אחד קדימה, ויראה עד כמה שהעולם פתאום נעשה מאיר, עם מוסיקה יפה, עם דברים מסביב טובים, כולם מתייחסים בחיוך, כולם אוהבים אותו, מוכנים לעזור לו. הכול תלוי רק בכך, שיבחר את צורת ההתקדמות הנכונה.

תלמיד: מה הם המושכות האלה של הסוסים?

להוביל אותם קדימה ישר לעל מנת להשפיע, ישר לחיבור בין בני אדם. קדימה זה נקרא להיות בחיבור עם בני אדם המתגברים.

תלמיד: מדינת ישראל עומדת בפני בחירות שלישיות, במה האדם תולה תקווה?

הם לא תולים תקווה, לא אכפת להם.

תלמיד: לא תולים תקווה בכלום?

אתה חושב שהם ילכו לבחירות, אתה תראה שאולי מקסימום 30% מהעם ייצא לבחירות, רק אינטרסנטים שקרובים לכל מיני מפלגות או משהו.

תלמיד: בדיוק, אם העם לא אכפת לו מכלום, למה שהוא יעשה משהו.

אבל מראש כתוב על עם ישראל שהוא קשה עורף ולא מבין ולא מרגיש, בגלל שהעביות שלו היא הקשה מכל יתר העמים. ולכן כל עם ועם מוכן ביתר זריזות להתעורר לכל דבר חוץ מעם ישראל. הם לא מתעוררים לכלום, חוץ ממה שהם מרגישים בבטן שלהם.

תלמיד: אם דרך ייסורים, אז אני מטפל בעם קשה עורף. אבל מה זה דרך תורה, מה זה באחישנה לעם קשה עורף?

דבר ראשון, אם אתה מראה לעם הזה שישנה אפשרות להתקדם לטוב והם יראו שזה ככה, הם יעשו את זה, הם ילכו לזה. דבר שני, אני אפילו לא מסתכל עליהם איך הם יעשו ויגיבו, אלא אני מסתכל על עצמי, הרי יש לי תפקיד, אני חייב לממש אותו, מה אכפת לי איך שהם מגיבים. אני צריך להתחשב בהם כי לפי זה אני בודק את טיב העבודה שלי, אולי אני צריך לשפר את עצמי ולכן אני מסתכל עליהם. אבל אם הם לא היו מגיבים, הייתי בכל זאת גם ממשיך, וזה מה שקורה עד היום. לפני עשרים שנה דיברתי על זה שתפרוץ אנטישמיות ויהיו לחצים על אנשים, כולם צחקו ממני. היום כבר לא צוחקים אבל עדיין לא זזים, ואני ממשיך.

תלמיד: אין לך ביקורת על העבודה של עצמך?

כן, אבל לפי מה אני יכול לעשות את זה?

תלמיד: אם אין תגובה, אתה לא מחפש אולי עוד משהו בדרך?

בבקשה, תציע לי.

תלמיד: אני לא יודע. ממשיכים כרגיל, את זה אני מבין.

כן, ממשיכים. כל הזמן ממשיכים.

תלמיד: ואיפה פה באה אחישנה?

אני לא יודע, אולי אחישנה תבוא בעוד מאה שנה. אני לא דורש מהבורא שום דבר, אני דורש רק דבר אחד, שיראה לי איפה אני יכול להשקיע יותר בלי סימן של הצלחה, את זה אני רוצה. לכוון אותי להפצה יותר טובה, כן. אבל להראות לי שאני מצליח, לא.

תלמיד: האם מזה שאתה עובד בלי סימן של הצלחה יש נחת רוח לבורא?

על זה כתוב, לא על מנת לקבל פרס. אני לא רוצה לקבל את הפרסים האלה שאני כן מצליח, איך זה יכול להיות שיהיו לי סימנים כאלה?

תלמיד: זה כמו ילד שלך, אתה רוצה לראות אותו מתפתח, גדל, ואתה גם רוצה לראות תוצאות.

אני רוצה לראות בו תוצאות, אבל לא שהתוצאות יהיו הוכחות שאני הצלחתי, אלה שני דברים שונים. נניח ואני רוצה עכשיו לראות את הילד שהוא יותר בוגר והוא מביא לי כל מיני צרות גדולות, לא קטנות, אלא צרות יותר גדולות, ומתייחס אליי בצורה כזאת, כמו שילדים גדולים יודעים לעשות כלפי ההורים, אבל לא כאלה תגובות מעם ישראל שאני אהיה מרוצה מהעבודה שלי.

תלמיד: איפה נקודת הממשק בין המקובלים לבין עם ישראל?

מקובל משתוקק לעבוד ומפחד מסימני הצלחה שיכולים להכשיל אותו. עמך הוא כמו ילדים, כמו תינוקות, הם צריכים לראות שהם מצליחים, שהם גדולים מיום ליום, זה מה שמניע אותם.

תלמיד: האם תהיה פעם עבודה גלויה, ברורה, מובחנת בין מקובלים לבין העמך?

בכל זאת יהיה הבדל, ודאי, או כראש וגוף, שאלו עובדים למעלה מהדעת ואלה בתוך הדעת. עמךַ נשאר עמךַ.

תלמיד: אבל תהיה תקשורת דו צדדית ביניהם?

תקשורת כן, הבורא יסדר כך שאומות העולם ועם ישראל ישמעו למקובלים בצורה מסוימת. הבורא ישתדל בכל זאת לתת ניתוק וכישלונות ובעיות למקובלים, אחרת איך הם יעלו? אבל יש גם הרגל, אדם רגיל להתקדם בחושך.

קריין: אות ח', עמוד 139, טור א' למטה.

אות ח'

"ולפיכך בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל. אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח, ובא ופתחם אלינו, באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד. ומובן מעצמו שלא על חנם זוכין לנצחון מוחלט, כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה.

אולם לדאבון לבינו הצליח מעשה שטן, ונעשו מעקשים בדרך התפשטות חכמתו למרחבי עם קדוש, ומעוטא דמעוטא, החלו לכבוש אותם. והוא בעיקר מפני שהדברים נכתבו מפי השמועה, כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו שכבר היו ישישי ימים, ובקיאים גדולים בהשגת הזהר ותיקונים ועל פי רוב נערכו אמרותיו הקדושים, לפי השאלות העמוקים שהיה שואלים הימנו כל אחד לפי ענינו, ועל כן לא מסר החכמה על הסדרים הראוים, כמו בשאר החיבורים שקדמו אליו. ואנו מוצאים בכתבים שהיה האר"י ז"ל עצמו משתוקק לזה לעשות סדר בענינים, ועי' זה בשער מאמרי רשב"י בפירוש האדרא זוטא, בהקדמה קצרה של הרח"ו ז"ל. ונוסף על זה הוא קצרות זמן לימודו כי כל חיי בית מדרשו היה כי"ז חדשים, כמפורש בש' הגלגולים שער ח' דף מ"ט, כי הגיע ממצרים לצפת"ו, בשנת של"א ליצירה קרוב לימי הפסח, והרח"ו ז"ל היה אז בן כ"ט שנה, ובשנת של"ב ביום ועש"ק פרשת מו"מ, בר"ח מנחם אב נחלה וביום ג' דברים ה' מנ"א, נפטר לחיי עולם הבא ע"ש.

ואיתא שם עוד בשער ח' דף ע"א עמוד א' שבעת פטירתו נתן צוואה להרח"ו ז"ל שלא ילמד את החכמה לאחרים, ולו התיר לעסוק בה בפני עצמו בלחישה, אמנם לשאר החברים אסור להתעסק בהם כלל, כי אמר שלא הבינו החכמה כראוי, ע"ש בארוכה. והיא הסיבה אשר הרח"ו ז"ל לא סידר כלל את הכתבים, והניחם בלי סדרים, ומכ"ש שלא ביאר הקשרים מענין לענין, כדי שלא יהיה בזה כמו מלמד לאחרים, ולכן אנו מוצאים הימנו זהירות יתירה בזה כנודע להבקיאים בכהאר"י ז"ל.

ואלו הסדרים המצויים לפנינו בכתבי האר"י ז"ל, נערכו ונסדרו ע"י דור שלישי בג' זמנים, וע"י ג' מסדרים הראשון למסדרים היה החכם מהר"י צמח ז"ל, שהיה בזמן אחד עם מהר"א אזולאי ז"ל, שנפטר בשנת ת"ד, שהגיע לידו, חלק חשוב מהכתבים, וסידר מהם הרבה ספרים, והחשוב מהם, הוא הספר אדם ישר, שאסף בו שורש ועיקר כלל הדרושים מהמצויים לו, ומקצת ספרים שסידר הרב הנ"ל נאבדו, ובהקדמת ספרו קול ברמה, מביא שם כל הספרים שסידר. מסדר השני הוא תלמידו החכם מהר"מ פאפריש ז"ל, והגדיל ביותר מרבו, ז"ל להיות שהגיע לידו, מחלק הכתבים שהיה בידי החכם מהר"ש וויטאל ז"ל, וסידר הרבה ספרים, החשוב מהם, הוא ספר עץ החיים, ופרי עץ חיים, שכוללים מרחבי החכמה, במלוא המובן. השלישי למסדרים, הוא החכם מהר"ש וויטאל ז"ל בן מוהר"ר חיים וויטאל ז"ל, והיה חכם גדול ומפורסם, הוא סידר שמונה שערים המפורסמים, מעזבון שהניח לו אביו ז"ל. ואנו רואים, שכל או"א מהמסדרים, לא היה לו כל הכתבים בשלימות, וזה גרם להם כובד גדול על סידורם של הענינים, שאינם מוכשרים כלל לאותם שאין להם בקיאות אמיתי בזוהר ותיקונים, וע"כ בני עליה הם מועטים."

שאלה: כל המאמר מאוד מרתק. אנחנו רואים כמה בעל הסולם אהב, העריך וכיבד את האר"י ואת גדולת הכתיבה שלו. אני חושב שבעל הסולם עשה את מירב המאמצים גם לפרש וגם להרחיב את מה שאמר האר"י הקדוש.

בעל הסולם הוא גלגול נשמת האר"י. הוא גם כותב על זה, שזכה לכך. שאלתי על כך את רב"ש והוא אמר, כן, כך רואים ומקובל אצלנו. לכן הוא ידע לפרש ממש באותו סגנון אפשר להגיד כמו של האר"י. הוא גם פירש את "עץ חיים" של האר"י ואחר כך את "תלמוד עשר הספירות" שעל כל כתבי האר"י. לכן הוא כותב על זה בצורה כזו שהוא מרגיש את זה, זה שלו.

תלמיד: מה פירוש גלגול נשמת האר"י?

שהוא מגיע אחרי 400 שנה וממשיך.

תלמיד: המשך לאר"י?

כן, מה כל כך הבעיה?

תלמיד: אינני יודע, אני רק רואה פה גדולה של כתיבה והסבר.

לא, זה לא כתיבה והסבר. זה מתלבש באותה נשמה רק בצורה כזאת, אי אפשר אחרת.

שאלה: הוא אומר שהתלמידים של האר"י לא הבינו אותו בכלל. אם מותר לשאול, "בני ברוך", הכלי העולמי באופן כללי, עד כמה אנחנו מבינים אותך היום?

אתם לא מבינים.

תלמיד: לא מבינים כלום?

כלום. דברים פנימיים? ודאי שלא. איך אפשר? להבין אפשר רק לפי אותה רמה, לפי מסך משותף, אחרת לא.

תלמיד: זאת אומרת, זה שאתה מדבר כל יום על מרכז הקבוצה, ואנחנו עושים מאמצים לקראת הציור שאתה מצייר וכולי, זה משחק?

אני אומר את זה כדי שזה יישאר באוויר העולם, כי יש עניין לגלות. זה העניין, לגלות את הדברים.

תלמיד: יש פה את הקטע מתוך בעל הסולם, אגרת ל"ט.

"ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים.

והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות,"

מאיפה זה?

תלמיד: מתוך אגרת ל"ט של בעל הסולם.

טוב, נמשיך.

קריין: אנחנו בעמ' 140, טור ב', אות ט'.

דברים יתבררו, אל תדאגו. כל שאלה ושאלה עומדת, נרשמת, תקבלו מילוי.

שאלה: בשביל מה הוא צריך לפרט כל כך איך ערכו את הכתבים של האר"י, מה הוא רוצה ללמד בזה את הדורות הבאים?

זו "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות" שזה פירוש על "עץ חיים" של האר"י, לכן הוא כותב בהקדמה כל מיני דברים. הוא רוצה שככה ידעו, כי עמך סביב האר"י עשה [כל מיני] דברים, אז הוא רוצה שידעו קצת אמת.

קריין: עמ' 140, טור ב', אות ט'.

אות ט'

"ותמור זה חביבה יתירה מודעת לנו מאתו יתברך שהגיענו וזכינו, לרוח אפינו הבעש"ט ז"ל, אשר פרשת גדולתו ועוצם קדושתו, למעלה מכל הגה ומכל מלה, לא התבוננו ולא יתבוננו בו, זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, וגם הם לשיעורין, כל או"א לפום מאי דקביל בלבי' [לפי מה שקיבל בלבו]. והן אמת, שאור תורתו וחכמתו הק', נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל ביחוד, אמנם אין ענינם דומה זה לזה כלל, ואסביר זה ע"ד משל למי שנטבע בנהר, והוא עולה ויורד כדרך הנטבעין, שלפעמים נגלים רק שערות ראשו, ואז מטכסים תחבולות, איך לתופסו ולהצילו דרך ראשו ולפעמים נראה גם גופו, ואז מטכסים תחבולות, לתופסו מכנגד לבו. כן הענין הזה, אחר שאיש ישראל נטבע במים הזדונים גלות העמים, מאז עד עתה, נמצא עולה ויורד, ולא כל הזמנים שוים, אשר בזמן האר"י ז"ל לא נראה אלא ראשו, וע"כ טרח האר"י ז"ל בעדינו, להצילנו דרך ראש, ובזמן הבעש"ט ז"ל היה הרוחה, וע"כ היה לברכה בעדינו, להצילנו מכנגד הלב, והיה לנו לתשועה גדולה ונאמנה.

ובעוה"ר חזר ונהפך הגלגל בדורינו זה, וירדנו פלאים, כמו מאגרא רמא לבירא עמיקתא, ונוסף עלינו התנגשות העמים, אשר בלבל כל העולם כולו, ונעשו הצרכים מרובים, והדעת קצרה, ומשובשה בזוהמת החומר, הנוטל חלק בראש, ועבדים רוכבים על סוסים, ושרים לארץ יהלכו, וכל הנאמר במתניתין במסכת סוטה הנ"ל נתקיימה בנו בעוה"ר ושוב נעשה מחיצה של ברזל, גם לאור הגדול הזה של הבעש"ט ז"ל, אשר אמרנו שהולך ואור עד נכון גאולתינו השלימה, ולא האמינו חכמי לב בהאפשרות בדור יבוא ולא יוכלו לראות לאורו, והנה חשכו עינינו נשינו טובה, ובראותי זה אמרתי עת לעשות, וע"כ קמתי לפתוח בהרחבה פתחי אורה של האר"י ז"ל, שהוא הוא המסוגל ומוכשר גם לדורינו זה כנ"ל, וטובים השנים מהאחד.

ואין להאשימנו על הקיצור לשון הנוהג בחיבורי, להיות זה מותאם, ומוכשר לכל אוהבי חכמה, כי ריבוי הקנקנים מפיגין טעם היין, ויוכבד המושג על המעיין. ואין אנו אחראין לשמיני הלב, בשעדיין לא נברא הלשון להועילם, ובכל מקום שנותנים עיניהם, מזומן להם חפץ הכסילות, וכללא נקוט, שמאותו מקום שהחכם שואב מקורי חכמתו שואב משם הכסיל מקור אולתו. ובכלל אני עומד בראש ספרי ומזהיר שלא טרחתי כלל, לכל אותם האוהבים להסתכל בארובות, זולת לאותם שדבר ה' יקר להם, והולכים ומתגעגעים לנהור אחר ה' וטובו, בכדי להשלים המטרה שבשבילה נבראו, כי יתקיים בהם ברצות ה' הכתוב כל משחרי ימצאוננו וכו'."

הטקסט מובן, זורם, חלק, כתוב יפה, היטב.

שאלה: האם אפשר לשאול על הפסוק הקודם, שהאר"י אמר לתלמידים שלו שאסור להם ללמוד חכמת קבלה.

כן.

תלמיד: אם תגיד עכשיו לתלמיד מסוים שאסור לו ללמוד את חכמת קבלה, הוא יפסיק?

אני לא האר"י ואני לא אגיד לו את זה. כי זה זמן אחר, תנאים אחרים, מה פתאום שאני אגיד לו את זה.

תלמיד: איך הסכימו אנשים להפסיק ללמוד את חכמת קבלה, איך זה אפשרי בכלל?

לכן לא אומרים לכם, כי אתם לא תלמידים.

תלמיד: אנחנו לא תלמידים?

לא, אתם לא תלמידים. כי תלמיד זה מי ששומע מה שאומר לו המורה, אחרת איך הוא יקבל ממנו?

תלמיד: הם היו עד כדי כך מסורים?

לא עד כדי כך, אלא זה תנאי אלמנטרי ראשון, מה שמורה אומר לך אתה מקבל את זה כמגיע לך מהשמיים. מה, זה לא הגיוני? זה לא צריך להיות כך?

תלמיד: אני פשוט מודד על עצמי.

אם אתה סטודנט אתה יכול לחשוב אחרת, אבל אם אתה תלמיד של מורה רוחני, מה שהוא אומר אתה מקבל שזה כמו מהבורא, כגילוי מהשמיים, ואין על זה שום ויכוח וספקות. עד שלא תגיע לזה לא תהיה תלמיד.

קריין: עמ' 141, אות י', באמצע.

אות י'

"ובא וראה דברי פי חכם, הר"א אבן עזרא ז"ל בספרו יסוד מורא דף ח' ע"ב, וז"ל בא"ד, ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות, בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אעפ"י שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין. וכתוב, לישרים בלבותם, והפך זה לב חורש מחשבות וכו' ומצאתי פסוק אחד כולל לכל המצות, והוא, את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד, והנה מלת "תירא", כולל לכל מצות לא תעשה, בפה ולב ומעשה, וזו היא המדרגה הראשונה, שיעלה ממנה, אל עבודת ה' יתעלה, שהיא כוללת כל מצות עשה, ואלה, ירגלו לבו וידריכוהו, עד כי ידבק בהשם יתברך הנכבד, כי בעבור זה נברא האדם, כי לא נברא לקנות הון ולבנות בנינים וכו' ע"כ יש לו לבקש כל דבר שיביאנו לאהוב אותו ללמוד חכמה, ולבקש האמונה, וכו', וה' יפקח עיני לבו ויחדש בקרבו רוח אחרת, אז יהיה בחייו אהוב ליוצרו וכו'. ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב. כי התיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים כל עמלו שוא ועמל ורוח, כמו המייגע עצמו לספור הדפין והתיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור, וכמו גמל נושא משי, והוא לא יועיל להמשי, והמשי לא יועילנו, עכ"ל אות באות.

הנשאב מדבריו ז"ל, שהוא באחת, דהיינו לאחוז בהמטרה, שעליה האדם נברא. ואומר עליה, שהיא ענין הדביקות בהשם ית' הנכבד, ואומר ע"כ, שהאדם מחויב לחזור אחר התחבולות, שיביאנו לאהוב אותו, ללמוד חכמה ולחפש אמונה, עדי שיזכה שהש"י יפקח עיני לבו, ויחדש בקרבו רוח אחרת, שאז יהיה בחייו אהוב ליוצרו. ובכוונה גדולה מדייק זה שיהיה בחייו אהוב ליוצרו, להורות, שכל עוד שלא זכה לקנין הזה, אין עבודתו שלימה, והעבודה בהכרח שנתנה לנו היום לעשותם. וכמו שמסיים על זה כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב, כלומר, שהשיגו לב, לאהוב אותו ויחמדהו, שהם נקראים בלשון חכמים חכמי לב להיות שאין שם עוד רוח הבהמי היורד למטה, שאין היצה"ר שורה אלא בלב פנוי מחכמה. ומפרש ואומר שהתיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים, הרי זה דומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור. רצונו לומר שבהכרח מחוייב למצוא התחבולות, לזכות להקנין הנזכר, שאז מסוגל לטעום טעמי תורה, שהוא ענין החכמה הפנימית ומסתריה, וטעמי מצוה שהוא ענין האהבה והחמדה אליו ית', שבלעדי זה, נמצא שאין לו, אלא התיבות והמעשים לבד, שהמה גויות בחוסר נשמות, שדומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה וכו', שודאי לא יושלם בו הרפואה, מטרם שמבין פירושה של הרפואה הכתובה, וגם אחר שילך ויקנה אותה בכל הדמים שיפסקו עלי', ואם סדרי הלימוד והמעשה אינם מסודרים להביאנו לזה, דומה לגמל נושא משי שהוא אינו מועיל להמשי, והמשי לא יועילנו להביאו אל שלימות הכוונה שבשבילה נברא."

שומעים, פעם ראשונה זה כך צריך להיות.

אות י"א

"ועפ"י הדברים הללו, השגנו פקיחת עינים במאמר ר' סימון, במדרש רבה פרק ו' על פסוק, נעשה אדם, וז"ל (שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת) שנעשו כתות כתות חבורות חבורות, מהם אומרים יברא, ומהם אומרים אל יברא, הה"ד חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו, חסד אמר יברא, שהוא גומל חסדים. אמת אמר אל יברא, שכולו שקרים. צדק אמר יברא, שהוא עושה צדקות, ושלום אמר אל יברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה, נטל האמת והשליכו לארץ הה"ד ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, מה אתה מבזה תכסיס אלתכסייה (חותם) שלך, תעלה האמת מן הארץ, הה"ד אמת מארץ תצמח עש"ה.

והנה המאמר הזה מוקשה הוא סביב סביב:

א. עדיין לא נתבאר בזה חומר הכתוב דנעשה אדם וכי ח"ו לעצה הוא צריך עד"ה תשועה בלב יועץ.

ב. פה אמת, איך יאמר על כלל מין האדם שכולו שקרים, והא אין לך דור, שאין בו כאברהם יצחק ויעקב.

ג. ואם כנים שפתי אמת, איך מלאכי חסד וצדקה הסכימו על עולם שכולו שקר.

ד. למה נקרא האמת תכסיס אלתכסייה, שפי' חותם, הבא בשולי המכתב, אשר בהכרח שיש מציאות של עיקר חוץ מהחותם, אמנם חוץ מגבול האמת, ודאי שאין שם מציאות כלל.

ה. היתכן למלאכי אמת, לחשוב לפועל אמת, שאין ח"ו פעולתו אמת.

ו. מה הגיע לו להאמת מתוך עונשו הקשה שנשלך עד לארץ ולתוך הארץ.

ז. למה לא מובא תשובת המלאכים בתורה כמו שמובא השאלה אליהם.

וצריך להבין אותם ב' ההנהגות הערוכות לעינינו, ההפכים מן הקצה, אל הקצה שהם הנהגה של הוויות כל המציאות של עולם הזה, והנהגה של אופני הקיום, להעמדתם של כאו"א, מהמציאות שלפנינו. כי מקצה מזה, אנו מוצאים הנהגה נאמנה, בהשגחה מאושרה עד להפליא, השולטת, להתהוות כל בריה ובריה מהמציאות, וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאות האדם, והנה האהבה והעונג סבה ראשונה שלו, הבטוחה והנאמנה לשליחותה, ותיכף אחר שנעקר ממוח אביו, ההשגחה מזמנת לו מקום בטוח, משומר מכל נזק, בין המצעות שבבטן אמו, באופן שכל זר לא יגע בו, שמה, ההשגחה מכלכלת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו, לפי מדתו, וכן מטפלת עמו בכל צרכיו, לא תשכחהו רגע, עד שירכוש לו חיל, לצאת לאויר ארצינו המלאה מעקשים, ואז, ההשגחה משאלת לו, עצמה וכח, וכמו גבור מזויין זקן ורגיל, הולך ופותח שערים ושובר בחומותיו. עד שבא בין אנשים כאלו, שאפשר לבטוח עליהם, שיעזרוהו כל ימי חולשתו, להיותם היקרים לו מכל בני חלד, באהבה ורחמים וגעגועים עצומים בעד קיום מציאותו, וכן הולכת ההשגחה ומחבקתו עד שמכשרתו למציאותו ולהשתלשלות מציאותו אחריו. וכמקרה האדם כן מקרה מין החי, ומין הצומח, כולם מושגחים בהפלאה יתירה המבטחת הויתם למציאותם, וידעו זאת כל חכמי הטבע.

ומעבר מזה מקצה השני, בהסתכלותינו על סדרי העמדה וכלכלה באופני הקיום של אותם המציאות מקרני ראמים עד ביצי כינים, אנו מוצאים בלבול סדרים, כמו בין מחנה הבורחת משדה המערכה מוכים וחולים נגועי אלקים, וכל חיתם לממותים, אין להם זכות קיום, זולת בהקדם יסורין ומכאובים, ובנפשם יביאו לחמם, ואפי' כנה הקטנה שוברת שניה בעת צאתה לסעודתה, וכמה כרכורים היא מכרכרת עד שמשגת אוכל לפיה די סעודתה, לזכות קיומה, וכמוה מקרה אחד לכולם הקטנים עם הגדולים, ואינו צריך לומר במין האדם מובחר היצורים, אשר ידו בכל ויד כל בו."

הוא כותב יפה.

אות י"ב

"אמנם גם בעשר ספירות דקדושה, אנו מבחינים, ערך של ב' הפכים, להיות ט' ספירות ראשונות ענינם בצורת השפעה, ומלכות ענינה לקבלה, וכן ט"ר מלאים אור, והמלכות, לית לה מגרמה ולא מידי [אין לה מעצמה דבר], וז"ס שאנו מבחינים בכל פרצוף, ב' בחי' באור, שהם או"פ ואו"מ, וב' בחי' בכלים, שהם כלי פנימי לאו"פ וכלי חיצון לאור מקיף. והוא מסבת ב' הפכים הנז' שא"א לב' הפכים שיבואו בנושא אחד, וע"כ צריכים לנושא מיוחד, לאו"פ, ולנושא מיוחד לאור מקיף, כמו שהארכתי בפמ"ס ענף ב' וד'.

אולם בקדושה אינם הפכים ממש, להיות המלכות נמצאת עם הט"ר בסוד הזיווג, ויהיה גם תכונתה להשפיע בסוד או"ח, כמ"ש בפמ"ס ענף ד'. משא"כ הס"א שאין להם מבחי' ט"ר כלום ועיקר בנינם מחלל הפנוי שהוא ענין גדלות הצורה של קבלה, שעליה היה הצמצום הא', שאפי' אחר שהגיע הארת הקו לתוך הרשימו נשאר שורש הזה בלי אור כמש"כ בפמ"ס ענף א' וע"כ המה הפכים מראש עד רגל לעומת החיים והקדושה, בסוה"כ זה לעומת זה עשה אלקים, וע"כ נקראים מתים כמ"ש שם.

והנה נתבאר לעיל באות ו', שכל ענין הצמצום היה רק להתקשטות הנשמות בדבר השוואת הצורה ליוצרם, שהוא ענין התהפכות כלי קבלה על צורת השפעה, כמו"ש שם, ובמצב הנז', נמצא המטרה הזאת עודנה משוללת, הן מצד בנין פרצופין דקדושה, שאין שם כלום מבחי' חלל הפנוי, שהוא צורת גדלות הקבלה, שעליה היה הצמצום, וע"כ, לא יארע שום תיקון לדבר שאינה שם במציאות, וכן מצד בנין הס"א, ודאי אין כאן שום תיקון, אע"ג שיש להם מבחי' חלל הפנוי, שהרי ענינה הפוכה לגמרי, וכל מה שמקבלת למיתה עומד. וע"כ, אך לאדם דעולם הזה צריכין, שבקטנותו מצוי בכלכלה וקיום הס"א, ויורש מהם הכלים דחלל הפנוי, ובגדלותו עובר ומתחבר לבנין הקדושה, בסגולת תורה ומצות להשפיע נ"ר ליוצרו, ונמצא מהפך גדלות הקבלה שכבר קנה, שתהיה מסודרת בו רק ע"מ להשפיע, שנמצא בזה משוה הצורה ליוצרה, ומתקיים בו הכונה.

וזה סוד מציאת הזמן בעולם הזה, דהנך מוצא שמתחילה נתחלקו ב' ההפכים הנ"ל, לב' נושאים נפרדים זה מזה, דהיינו הקדושה, והס"א, בסוד זה לעומת זה, שעדיין נשלל מהם התיקון כנ"ל, מפני שמחוייבים להמצא בנושא אחד, שהוא האדם, כנ"ל. וע"כ בהכרח, למציאות סדר זמנים אנו צריכים, שאז יהיה ב' ההפכים באים בהאדם, בזה אחר זה, כלומר, בזמן קטנות, ובזמן גדלות כאמור."

תלמיד: בעל הסולם כל כך מהפנט בכתיבה שלו.

כן, זה בשבילו חיים.

שאלה: אבל מאיפה השפה העשירה והדיוק והתחביר המושלם הזה, הדקדוק הזה?

הוא למד בישיבה. זו נשמה מיוחדת, מתוך זה שמרגיש את השפה, אותיות, עניינים, זה הכול נמצא בו, הוא סופג את זה עם האור העליון, והאור העליון מסדר לו את הדברים האלה כך שהוא לא יכול להגיד אחרת. זאת אומרת, הכתיבה שלו היא לא כתיבה מתוך שכך קרא עיתונים או ספרים ולמד או משהו, הכתיבה שלו נובעת מזה שהחומר מסדר לו את האותיות והמילים, האור עצמו, ולכן איך שהאור מסדר לו את הרגשות, המילים, האותיות, כך הוא כותב. הוא לא כותב מהשכל, הוא כותב מתוך הרגשת החומר הזה.

תלמיד: אבל איפה הוא פה? כי כן מרגישים את הנוכחות שלו, זה לא שהוא מעתיק.

זה ברור שזה הוא, כי הנשמה שלו כך היא מתפעלת על ידי המאור, וזה מה שהוא מביא לך. זה הוא, מקובל אחר יכתוב אחרת.

שאלה: ברורה הדילמה שיש קדושה וטומאה והן לא יכולות להתחבר. בעל הסולם כותב "וזה סוד מציאת הזמן בעולם הזה", שזה כאילו פותר את הבעיה.

מה זה הזמן בעולם הזה ואיך הוא מחבר?

כשישנם שני מקורות למציאות, כוח הרע וכוח הטוב כביכול, וכששניהם ביניהם פועלים בלהתחלף ככה זה לעומת זה, אז יוצאת לנו מציאות הזמן, שוני בהרגשה בכל רגע ורגע שכאן משהו קורה, כנגד כוח הטוב כוח הרע, כנגד כוח הרע כוח הטוב. לא חשוב רע או טוב, אלא חשוב שהם כל הזמן מתחלפים, שנייה, שנייה, שנייה, וכך זו מציאות הזמן. זאת אומרת, אם לא היו שני כוחות שלסירוגין כל הזמן מחליפים זה את זה, אז לא היה לנו מושג ה"זמן".

תלמיד: לפני זה הוא כתב באות בי"ז, על אחישנה ובעיתו, שיש לנו ב' דרכים, הוא כתב ש"על ידי תשומת לב מעצמם שהוא נקרא דרך תשובה אז הם יזכו לאחישנה".

כן.

תלמיד: מה זה תשומת לב?

לשים לב למה ששייך לנו, לעבודה שלנו, לעבודת התיקון, ואז אנחנו מתקדמים בדרך אחישנה, מזרזים את הזמנים.

תלמיד: לשים לב?

לשים לב, מה הבעיה? רק זה העניין, לא יותר. לשים לב זה נקרא שכל מה שאומרים לך המקובלים, כל מה שאומר לך המורה, כל מה שאתה מגלה בעשירייה, כל היוצרות האלו, המרכיבים שעל ידם אתה מתקדם, שים לב אליהם יותר ותראה עד כמה אתה בזה מזרז את זמן.

תלמיד: ומה זה שבאחישנה הזמן קצוב, ובשני הזמן הוא לא קצוב? מה זה אומר שהוא קצוב?

קצוב זאת אומרת מוגדר.

תלמיד: אנחנו מדברים שאין זמן, שזמן זה שינויים?

אוי לא, פילוסופיה אני לא אוהב.

תלמיד: זמן מדובר על זמן רגיל?

תפרש זמן איך שאתה רוצה, אני לא רוצה להתערב.

קריין: אנחנו בעמ' 143 טור א' למטה.

אות י"ג

"ובזה תבין הצורך לשבירת הכלים ותכונתם כמ"ש בזהר וכהאר"י, דנודע, דב' מיני אור נמצאים בכל ע"ס, ברצוא ושוב, אור הא', הוא אור אין סוף ב"ה, הרצוא מלמעלה למטה, ונקרא אור ישר. ואור הב', הוא תולדות כלי המלכות, השוב מלמטה למעלה, ונק' אור חוזר. אשר שניהם מתחברים לאחד ממש. ותדע, דהא דאמרינן, אשר מהצמצום ולמטה, כבר נשללת נקודת הצמצום מכל אור, ונשארה חלל פנוי, ואור העליון לא יופיע עוד לבחי' אחרונה, בטרם גמר התיקון שזה נאמר ביחוד, על אור א"ס ב"ה, שנקרא אור ישר, אבל אור הב', הנקרא אור חוזר, הוא יכול להופיע לבחי' אחרונה, היות, שעליו לא היה מקרה הצמצום כלל.

ונתבאר אשר מערכת הס"א והקלי', הוא צורך מחוייב, למטרתה של הצמצום, והוא, כדי להטביע בהאדם כלי גדלות הקבלה, בעת קטנותו, בהיותו סמוך על שולחנה, וא"כ הרי הס"א ג"כ, לשפע היא צריכה, ומאין תקח זה, בהיות כל בנינה רק מבחי' אחרונה, שהוא חלל פנוי מכל אור, אשר מהצמצום ולמטה, כבר אור העליון נפרד משם לגמרי.

ולפיכך, הוכן ענין שביה"כ, שענין שבירה יורה, ענין הפרש חלק מאור חוזר, שבעשר ספירות דעולם הנקודים, שירד מאצילות ולחוץ, עד לחלל הפנוי, וכבר ידעת, שאור חוזר, אפשר לו להופיע גם לחלל הפנוי. והנה בזה החלק או"ח, שירד מאצילות ולחוץ, יש בו מכל ספירה וספירה, דע"ס דנקודים, ל"ב בחי' מיוחדות, כמו"ש במקומו, ועשרה פעמים ל"ב, הוא ש"ך. וש"ך בחי' אלו שירדו, הוכנו, לקיום המציאות, של התחתונים, שהמה באים להם בב' מערכות, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים, דהיינו עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם עולמות אבי"ע דס"א. והיינו שאמרו ז"ל (מגילה ו' ע"א) בביאור הכתוב, ולאום מלאום יאמץ וכו', כי כשקם זה נופל זה, ולא נבנית צור אלא מחורבנה של ירושלם, ע"ש. להיות ש"ך הבחי' האלו, אפשר להם, שיופיעו כולם לס"א, ואז נחרב ח"ו בנין מערכת הקדושה, כלפי התחתונים לגמרי. ואפשר להם, שיתחברו כולם לקדושה, ואז נמצא נחרבת מערכת הס"א לגמרי מהארץ. ואפשר להם, שיתחלקו בין שתיהם, בפחות ויתר, לפי מעשי בני אדם. וכך הם מתגלגלים בב' המערכות, עד גומרו של התיקון.

והנה לאחר שביה"כ, וירידתם של ש"ך בחי' ניצוצי אורה הנ"ל, מאצילות ולחוץ, נתבררו ועלו מהם רפ"ח ניצוצין. דהיינו כל מה שירד מתשעה ספירות הראשונות, שבע"ס דנקודים, וט' פעמים ל"ב, הוא רפ"ח בחי'. והמה שבו ונתחברו, לבנין מערכת הקדושה. ונמצא נשאר לס"א, רק ל"ב בחי', ממה שירד מהמלכות דעולם הנקודים. והיה זה, לתחילת בנין הס"א, במיעוט בתכלית, שעדיין איננה ראויה לתפקידה, ומילוא בנינה נגמר להם אח"כ, בסיבת חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת, כמ"ש בע"ה.

והנה נתבאר שב' מערכות זה לעומת זה, נוהגת, בקיום ופרנסת המציאות. ותקציב אור הצריך לזה הקיום הוא ש"ך ניצוצין. והמה הוכנו ונמדדו, בכח שביה"כ. ותקציב הזה ראוי להתגלגל, בין ב' המערכות אשר בזה תלוי סדרי הקיום והכלכלה של המציאות. ותדע שמערכת הקדושה מחוייבת להכיל, לכל הפחות תקציב של רפ"ח ניצוצין להשלמת ט"ס ראשונות שלה, כנ"ל, ואז יכולה לקיים ולכלכל מציאות התחתונים. וזה היה לה קודם חטאו של אה"ר, וע"כ היה כל המציאות מתנהגת אז, ע"י מערכת הקדושה, להיות שהיה לה המילוא של רפ"ח ניצוצין כאמור."

כן. ואחר כך הוא רצה עוד ל"ב ניצוצין לצרף לקדושה ובזה הכול נפל דווקא לקליפה.

שאלה: עקבתי אחרי הקריין ממש עם האצבע מילה במילה. אני לא מרגיש שאני מבין על מה הוא מדבר, אני חושב שצריך לחלק את הפרק הזה למספר לא קטן של חלקים ולעבד אותו על מנת שאני לפחות אוכל להפנים אותו.

אתה תחלק למספר חלקים ותלמד אותו ככה ותבין.

תלמיד: בסדר, אני אקרא אותו.

זה לא מספיק לקרוא. אתה צריך לקחת כל קטע, לחלק אותו לקטעים שאתה יכול לראות מההתחלה עד הסוף את הקטע, ולסדר שם פסיקים ונקודות בצורה נכונה וכך להתקדם. חוץ מזה, מה שהייתי ממליץ, למרות שזה לא חובה, שלכל קטע תתן גם כותרת על מה הוא מדבר.

תלמיד: זה עבודה רבה, זה לא דבר פשוט.

סליחה, אני לא מחייב אותך.

תלמיד: לא, בודאי, אני שומע מה שאתה אומר, אני רק אומר שגם אם אני אעשה את זה עדיין אני אצטרך מישהו שכאילו יפרש.

כלום אתה לא תצטרך. אתה תעשה ותראה עד כמה שאתה מבין. החיים קשים.

(סוף השיעור)