שיעור בוקר 24.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
(ב' דראש השנה תשפ"ו)
שיעור בנושא: ראש השנה
קריין: ליקוטי מקובלים בנושא ראש השנה, פרק "אגודה אחת", קטע מספר 16.
""אומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם".
כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום. בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה". הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה."
(הרב"ש. אגרת ל"ד)
זה מה שכותב לנו רב"ש באיגרת.
תלמיד: מה זה אומר לעבוד בלבב שלם אם תמיד יש בי חלק לתועלת עצמי?
להיות למעלה מהרצון לקבל לעצמו.
תלמיד: מה זה "בלבב שלם"?
שכל הרצונות של האדם, כל התשוקות שלו, הנטייה שלו, כולם יהיו רק לטובת הבורא. עליו לגלות את רצון הבורא ולקיים אותו מכל הלב.
תלמיד: מה זה אגודה? כלפי מה אנחנו אגודים?
אנחנו צריכים להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד, שזה כאילו אדם אחד מכולנו.
תלמיד: מה בעצם מחבר אותנו?
מחבר אותנו האור העליון, כוח הבורא. אם אנחנו משתוקקים להגיע לדבקות בו, אז בסופו של דבר הוא מבצע את הפעולה הזאת.
תלמיד: האם אנחנו אגודים ברצונות, בכוונות, בתפילות? במה אנחנו אגודים באמת?
בתפילות, יותר נכון. אז נגיע למה שאפשר.
תלמיד: הוא כותב כשאגודים, מקבלים פני השכינה. מה זה לקבל את פני השכינה?
אנחנו מגלים את הבורא ביחס אלינו, מה הוא רוצה מאיתנו, מה הוא מצפה שיהיה מאיתנו, זה מה שאנחנו מקבלים. כל זה נקרא "פני השכינה".
תלמיד: אמרת שאנחנו מגלים את רצון הבורא דרך התפילה. איך בתוך החיבור הזה של התפילות אנחנו מגלים את רצון הבורא?
כולנו משתוקקים לגלות אותו, וההשתוקקות הזאת מחברת אותנו יחד לרצון אחד, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד". בצורה כזאת כשמגלים אותו ומתקרבים אליו, כולנו נעשים כעם אחד, כאיש אחד.
תלמיד: איך להיעשות אגודה אחת? איך להתחבר לתפילה אחת משותפת?
זו כל העבודה שלנו. אנחנו צריכים רק לזה להשתוקק, להיות בלב אחד, ברצון אחד המכוון כולו לבורא. ולא לרצות שום דבר חוץ מזה, רק להרגיש אותו, להתקרב אליו, להשתוקק אליו.
תלמיד: להיות אגודה אחת, כאיש אחד בלב אחד, להגיע למצב שאין לי יותר העדפות, שאני כבר לא נמצא ב"הפוסל במומו פוסל", האם זה כמו שפעם אמרת לי תתקן את עצמך ותראה שכל העולם מתוקן?
כן, אפשר להגיד.
קריין: קטע מספר 17.
"הוקבע יום הדין בתשרי, להיותו ימי רצון, אשר נתרצה הקב"ה למשה רבינו ע"ה, ואותו הרצון מתעורר עלינו בעת הזאת בכל שנה ושנה. עם כל זאת הוא זמן המשפט, וצריך להתעורר לתשובה שלימה יותר ויותר מכל השנה. ועיקר התשובה, להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד, לעבוד ה' ולהטות שכם אחד, ועל ידי זה מתעורר עולם התשובה ועולם הרחמים ועולם הרצון. וזה רמז באומרו "וכולם נסקרים בסקירה אחת". פירוש, שצריך להתדבק ולהתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרים זה לתוך זה בלב כל אחד, שנהיה לאגודה אחת לעבוד ה' בכל לב."
("מאור ושמש". פרשת כי תצא)
הוא מפרש הלאה את מה שדיבר קודם, איך אנחנו צריכים להיות כרוכים, קשורים, על מה לחשוב ולמה להשתוקק. במטרה הזאת נהיה ממש כאיש אחד בלב אחד, וכולנו נרגיש את זה.
קריין: קטע מספר 18.
"העיקר הוא התחברות ואהבה וחיבה באמת בין החברים, זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים, על ידי התחברות."
("מאור ושמש". פרשת דברים)
בצורה כזאת, כמו שדיברנו קודם, אנחנו מגיעים למצב שכולנו מתחברים יחד לרצון אחד, לכוונה אחת, לפעולה אחת, ומגלים בורא אחד.
תלמידה: הוא מדבר פה בכל הקטעים על להתאסף לאגודה אחת, ובקטע הראשון הוא מזהיר אותנו שזה לא עניין של חסידות. מה ההבדל בין חיבור שהוא עניין של חסידות לבין מה שאנחנו צריכים לעשות?
אנחנו צריכים לעשות את זה מטעם שזה רצון הבורא. הוא רוצה שנהיה מחוברים כאיש אחד בלב אחד, ובאותו לב נגלה אותו שהוא האחד, היחיד, המיוחד, ששולט על הלב שלנו וממלא אותו.
תלמידה: ומה זה עניין של חסידות? איזה חיבור הוא לא נכון?
חסידות זה כשאדם שמע שטוב להיות כך. אנחנו לא מקבלים את הדעה הזאת, אלא רוצים להיות בפעולה אחת, בחיבור בינינו לבורא.
תלמיד: האם החברה שלנו, "בני ברוך", עלולה להפוך לחסידות?
החברה שלנו, אני לא חושב. תמיד יש אפשרות, פחד שזה יקרה, אבל לי נראה שלא. אומנם יש נטייה כזאת להרבה אנשים, אנחנו לא מתנגדים לזה, האמת שאין לנו נגד זה שום דבר, אבל בכל זאת אנחנו רוצים להיות קשורים בינינו בחוקי הקבלה, בחוק העליון, ואז נעלה.
תלמיד: לגבי אגודה אחת, ראינו בהיסטוריה של "בני ברוך" שהיו פעולות משותפות שלקחנו על עצמנו, והן עזרו לנו להיות יחד. אנחנו גם מכירים את הסיפור שאתה עם כמה חברים עברתם תאונה, וזה מה שחיבר אתכם והיה סוג של יסוד ל"בני ברוך". איך הופכים לאגודה אחת בלי איזו מכה או לחץ? האם יש אפשרות כזאת?
אנחנו נתקרב לבורא ונוכל להתכלל בו על ידי זה שהוא ימשוך אותנו ויסדר אותנו בחיבור בינינו ובחיבור אליו, כך שכל הפעולה הזאת תתקיים בצורה הנכונה.
תלמיד: מה הן הפעולות שעלינו לעשות כדי שנרגיש את הלחץ הפנימי הזה להיות יחד, להיות אגודה אחת?
להיות בחיבור בינינו, ולהשתוקק להתחבר לבורא כדי לראות אותו במרכז החיבור בינינו.
תלמיד: בקטע מספר 17 הוא מדבר על תשובה. מה זה מצב הזה של "תשובה"? למה אנחנו חוזרים?
חזרה לבורא, כיוון שהבריאה בפני עצמה היא התרחקות מהבורא. החזרה היא הסיכום של המאמצים שלנו, ולכן לזה אנחנו שואפים, משתוקקים.
תלמידה: הוא אומר שאם נתחבר בינינו, אז נגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים, מה זה אומר?
זה אומר שזה מה שעומד לפנינו לגלות.
תלמידה: מה זה רחמים גמורים וחסדים מגולים? איך זה בא לידי ביטוי?
בזה שיחס הבורא פתוח אלינו.
תלמידה: גם עכשיו יחס הבורא פתוח אלינו, אבל מה אנחנו הולכים לגלות?
כנראה שאת היחס הישר, הפתוח, המכוון אלינו מלב ללב, מלב הבורא ללבבות שלנו, זה מה שאנחנו נגלה.
תלמידה: האם יהיה יותר טוב בעולם, העולם ישתנה?
מה שישתנה, ישתנה. העיקר שזה כבר יקרה ואנחנו נגלה.
תלמיד: כתוב בתחילת קטע 17 שבתחילת תשרי יש עת רצון. אנחנו לומדים שברוחניות אין זמן. מה ההבדל בין מה שכתוב בקטע, לבין העבודה של האדם כל השנה שרוצה להמליך את המלך עליו, על כל רצונותיו?
בכל שנה יש יחס מיוחד מהבורא אלינו, ואנחנו משתדלים ככל האפשר, ככל שמבינים, במידה שהבורא לוחץ עלינו, להתקרב אליו. בימים האלו שנקראים ראש השנה, שזה שינוי חדש שקורה לנו, שנה פירושה שונה, אנחנו מצפים שהבורא יתקשר אלינו ויפתח את הלבבות שלנו, ואנחנו באמת לא נישאר כמו שהיינו, אלא נרגיש אותו במרכז החיבור בינינו ונהיה פתוחים כאחד.
תלמיד: האם יש משמעות לזה שבתחילת השנה יש אפשרות לאדם לאסוף את כל היגיעות, את כל המאמצים, וזו עת רצון שהבורא מגלה כלפינו?
אפשר גם כך להגיד.
תלמידה: אם הדינים הם תוצאה של הפירוד והריחוק בינינו, איזה מאמץ משותף אנחנו יכולות לעשות כדי להמתיק אותם?
עלינו להשתדל להיות מחוברים בינינו כדי להידמות בזה לקשר עם הבורא, שהוא שׂם את זה כמטרה לפנינו, וכך נתקרב אליו.
תלמיד: אם הבורא מחבר אותנו וממלא את החיבור הזה בכוח שלו, איזו תפילה צריכה לנבוע מאיתנו כדי שהוא יענה עליה בוודאות?
בבורא תלוי להביא אותנו לחיבור כזה שבו נהיה דומים לו. כך שאנחנו צריכים רק לחשוב על זה, להשתוקק לזה שזה יקרה.
תלמידה: מה זה אומר לפתוח את הלב כלפי החברות? מהי הגישה בצורה מעשית?
שכל הרצונות שלי יהיו מכוונים לקשר בינינו, בין החברים. ואם כך כל אחד יתכוון לזה, אז נגיע לרצון אחד שהוא כולו מכוון לבורא.
תלמידה: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים לגלות את הרצון של הבורא ולממש אותו בלב שלם. אבל הכול זה רצון הבורא, כל מה שקורה בחיים שלנו זה רצון הבורא.
כן.
תלמידה: האם יש לו רצון יותר נסתר שצריך לגלות אותו?
כן, אנחנו רוצים לגלות את אותו רצון שלו שמכוון אלינו, שמכוון לקשר איתנו. זה מה שאנחנו צריכים.
תלמידה: איך לפתח רגישות להרגיש את הרצון הזה, לגלות אותו?
אני חושב שאנחנו צריכים לדבר בינינו יותר ולקבוע בינינו תרגילים, גברים עם גברים, נשים עם נשים, שבסופו של דבר כל אחד יוכל להרגיש מה זה נקרא חיבור. ואז בחיבור בין הנשים ובחיבור בין הגברים נגלה את רצון הבורא, איך אנחנו צריכים להיות מחוברים.
תלמידה: במה התרגילים או הדיבור שאנחנו צריכים לפתח בינינו שונה ממה שאנחנו עושים עכשיו?
אני לא יודע מה אתם עושים עכשיו, אלא צריכים להתכוון להיות כאיש אחד בלב אחד, שאותו רצון שאנחנו רוצים להשיג יהיה אחד לכולנו.
תלמיד: בכל מדרגה כשמגיע האור, מגיע מצב של כביכול גמר תיקון ודבקות שלמה, ולאחר מכן מגיעה אופוריה. אבל אז כאילו מישהו דוחף אותך בגב ודורש ממך להמשיך לצעוד קדימה, ואחרי כמה שלבים כאלה מגיעה התרגלות ואפילו עצלות וחוסר רצון להתקדם. במה זה תלוי?
זה קשור לזה שדוחפים אותך ואתה לא מגיב. צריך להגיב יותר יחד, כל הקבוצה.
תלמיד: כתוב כאן שצריך להתאסף יחד באהבה, באחווה וחברות. למה הכוונה? כי אמרת שאפשר להסתכל עליך שנים על המסך, אבל עד שלא נעשה את הפעולות ההכרחיות לא יקרה כלום.
נכון. כשאתם ביניכם משתוקקים לחיבור, לקשר, בתוך הקשר הזה עליכם להשיג מצב שיהיה עד כדי כך מאוחד וחזק, שהוא בהכרח יאלץ את הבורא גם לגלות את אותו הקשר איתנו, עם כולנו.
תלמיד: יש איזו תחושה של ערפל, שאפשר לפספס בקלות את אותם יסודות שעליהם צריכה להיבנות קבוצת מקובלים. מנקודת מבטך, מה היית מאחל לבני ברוך? למה קבוצת בני ברוך צריכה לשים לב כדי להפוך לאותה קבוצת מקובלים שעליה כתבו המורים שלנו, בעל הסולם ורב"ש? הרי שום דבר לא ייצא אם רק נקשיב באופן תיאורטי.
נכון. אנחנו צריכים להתחבר, אין עוד משהו, רק חיבור, בכל מיני דוגמאות, בכל מיני צורות. אנחנו צריכים להתחבר.
תלמיד: אני מבין שאתה לא יכול להגיד קונקרטית, אבל לפי תחושתך, באיזה מצב אנחנו נמצאים? אתה הרי פיתחת את הקבוצה, ועכשיו זו שנה חדשה, אז אולי נשמע סיכום או איחול, כדי להדליק עוד משהו.
על החיבור שלנו אני יכול להגיד שהוא מתקדם, הולך קדימה. אנחנו יותר ויותר מבררים את כל החלקים הפרטיים שלו, את המרכיבים שלו. אני מקווה שהחיבור הזה בינינו יתגלה לכולנו, ונרגיש את עצמנו כנמצאים ברצון אחד של הבורא. זה למעשה מה שאנחנו צריכים לגלות. אבל לרצות את זה צריך כל אחד.
תלמידה: האם אפשר לומר שכשאנחנו מתפללים על החיבור, אנחנו בונים את הקו האמצעי, שמימין זה הבורא ומשמאל זה האגו? והאם כשנבנה את הקו הזה, זה אומר שעברנו מחסום?
אפשר לומר כך.
תלמידה: אנחנו בונים את הכלי שלנו על ידי החיבור בינינו, ואנחנו כל הזמן נמצאים במצב הזה. איך מקבלים את אור החסדים מהבורא? איך נוכל להרגיש אותו אם הכלים שלנו אפילו לא מכירים את המצב ולא מוכנים אליו?
אנחנו נהיה מוכנים לזה, אנחנו הולכים לקראת זה. הכול בסדר, לא לדאוג. כל המערכת הזו של הקשר תתגלה לכם לאט לאט.
תלמידה: האם יש חלק כלשהו שאנחנו צריכים לבצע ביחס לבורא?
להתחבר ביניכם.
תלמידה: רק החיבור?
חיבור, תפילה לחיבור, את כל זה עלינו לעשות.
תלמיד: אנחנו מתעסקים הרבה בחיבור, כולנו כל הזמן במטרה להגיע לחיבור. האם יש נקודה שאנחנו מפספסים שאותה אנחנו צריכים לחצות, ומאותה נקודה נהיה באמת בחיבור, או שפשוט להתמיד ולנסות כל הזמן עוד להתחבר?
אנחנו צריכים להיות מוכנים לחיבור ולקוות שהוא מרגע לרגע צריך להתגלות בינינו. ואז בחיבור בינינו נגלה את הבורא בצורה שלמה, וכך נעשה את הצעד הראשון קדימה אליו. אחר כך כבר בצעדים נפעל להתקרבות שלנו אליו בצורה עקבית.
תלמידה: כשהוא אומר בכל לבבך, עם כל הלב, מה זה אומר מבחינה רוחנית? איך אנחנו יכולים לתרגם את זה למעשה בעשירייה?
שנהיה מחוברים בינינו כך שכל הרצונות שלנו המכוונים לבורא יהיו כרצון אחד, כך נתקדם אליו, ובאותו רצון נרגיש אותו.
תלמידה: האם החיבור בין נשים הוא כמו חיבור בין גברים, שהבורא מתגלה רק מתוך הרצון להתחבר בינינו, או שהוא גם תלוי ברצון שלנו שהגברים יתחברו ביניהם?
גם וגם.
תלמידה: האם יש אחוזים לפה ולפה?
לא. אי אפשר לספור אחוזים, זה רק מכניס לבעיות. אבל מה ששאלת, זה נכון.
תלמידה: הוא כותב "העיקר הוא התחברות ואהבה וחיבה באמת בין החברים, זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים". למה דווקא התחברות, אהבה וחיבה הן שממתיקות את כל הדינים? למה לא מספיקה דווקא תפילה?
תפילה גם צריכה להיות, אבל לא רק תפילה, כי אנחנו צריכים גם לעשות פעולות, להתקרב, להתחבר ולכבד זה את זה, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים להיות כאיש אחד בלב אחד.
תלמידה: מה מיוחד כל כך באהבה וחיבה שהיא מממתיקה את הדינים?
רק להמשיך, אין לי עוד מה להגיד. רק להמשיך כמו שאתן עושות, אבל אנחנו חייבים להמשיך.
תלמיד: נכתב שמהות התשובה היא להתחבר איש לרעהו. למה הכוונה כשנאמר שמהות התשובה היא להתחבר וצריך להתעורר לתשובה שלימה?
זה הכוח הפנימי של החיבור. לכן כך כתוב.
תלמיד: מה אני צריך לעשות כדי להרגיש חשיבות ורוממות הבורא מהחברים?
אתה צריך לכבד את החבר, את התכונות שקיימות בו, על זה שהוא מגלה את עצמו בקבוצה, פותח את עצמו. ואז תתחיל לקבל ממנו, דרכו, את אור הבורא.
תלמיד: מי נותן לי את חשיבות ורוממות הבורא, האם הבורא, המאמצים שלי, או שזה קבוצתי?
הבורא מתחיל, אבל אתה מסיים.
תלמיד: וביסוד זו תפילה, נכון?
כן.
תלמיד: איך לעשות את התפילה כך שזו תהיה באמת תפילה ולא שאני אבכה ואתלונן?
לחשוב על זה כל הזמן.
תלמידה: כתוב שכדי להיכנס לעומק התשובה צריך להיכנס ללב אחד, זה לתוך זה בלב כל אחד. האם אנחנו כביכול נספגים באחר, או שזו עבודה פנימית שלי ביחס לבורא בעבודה עם הרצונות שלי?
זו עבודה פנימית של כל אחד מאיתנו עם הרצונות שלו להתחבר עם הזולת בבורא.
תלמידה: מה זה נסגרים זה לתוך זה בלב כל אחד?
זה בדיוק אותו מפגש של רצונות.
תלמידה: כלומר, אפשר לומר שחיצונית אני עושה את תהליך החיבור, אבל העבודה העיקרית שלי היא החשבון הפנימי עם הרצונות שלי מול הבורא.
כן.
תלמיד: איך אנחנו מרגישים או חווים דינים בקבוצה, ואיך הופכים דינים לרחמים בעזרת החיבור בינינו?
הכוח שמגלה ריחוק בינינו, זה כוח הדין. הכוח שמקרב אותנו זה אל זה, זה כוח הרחמים. כך אנחנו צריכים להרגיש את הכוחות הללו, להתאחד עם האחד ולהתרחק מהאחר.
תלמידה: מה הקשר בין החיבור בינינו לבין יראת ה'?
ככל שאנחנו מתחברים בינינו, כך אנחנו נמצאים יותר בהתרגשות בקשר עם הבורא.
תלמידה: רוב התשובות שאתה נותן לנו הן שאנחנו צריכים להתחבר. איך נתחיל להרגיש את חשיבות החיבור ונעזור גם לחברים להרגיש אותו?
זה מה שאנחנו צריכים לעשות, להתפעל מעבודת החברים וגם להעריך אותם, להעלות אותם בעינינו.
תלמידה: כשאנחנו מדברים על כך שהחיבור מביא לנו ישועה ומרכך את הדינים, זה דומה לחיבור של עדר שמתחבר למען הביטחון שלו. איך לתוך הפעולה הזו אנחנו מכניסים רצון לעשות נחת רוח לבורא ולא כדי להימנע מעונש?
צריך להמשיך וכל הזמן להתפלל.
תלמידה: כלומר, אנחנו צריכים לראות את השלב הבא, שאנחנו עושים את זה בכל מקרה, לא משנה מה יקרה ואילו דינים יהיו לנו?
כן, בדיוק.
תלמיד: אנחנו מדברים מהבוקר על התקרבות בין החברים ב"בני ברוך". האם ההתקרבות הזאת יכולה להתרחש מבלי שהאדם יתקרב לעצמו? האם אפשר להתחבר בדילוג על האני הפנימי שלנו או לא?
זה משהו שאנחנו לא כל כך עוסקים בו כי אנחנו יכולים לבלבל בין זה לזה.
תלמידה: האם לבצע את רצון הבורא בלב שלם על ידי זה שיבואו בני ישראל ובני יהודה ויתחברו, זה קורה בתוך הקבוצה?
כן.
תלמידה: כדי שבעולם החיצוני הבורא כבר יעשה הכול?
כן.
תלמידה: האם יש גבול להשפעה? עד כמה רחוק צריכה להגיע ההשפעה שלי?
וודאי שיש גבול בכל דבר, אבל אנחנו עוד לא יכולים לגלות אותו, זה עוד רחוק מאיתנו.
תלמידה: אמרת קודם שאנחנו צריכים להעריך את החברים. איך הערכת החברים עוזרת לנו בחיבור?
ככל שאני מעריך את החברים, כך אני פותח בתוכי מקום לגילוי החיבור בינינו.
תלמיד: האם זה שאנחנו צריכים להיות ברצון אחד זה אומר שאנחנו צריכים להרגיש את אותה ההרגשה?
אי אפשר להשוות.
תלמיד: האם אדם בעשירייה צריך רק להשלים את מה שהוא צריך לעשות ולא להשתוקק לגילוי, או שכולנו צריכים לגלות את אותו דבר?
לא, אנחנו לא יכולים אפילו למדוד אם זה אותו דבר או לא. אבל להשתוקק למה שכתוב, צריכים כולם.
תלמיד: זה נקרא להיות ברצון אחד?
כן.
תלמיד: העולם עכשיו די סוגר את ישראל באיזה בידוד מדיני, ממש קמים על מדינת ישראל, ומורגשים הרבה עצב ודאגה כלפי המצב הזה, וגם כלפי מה שקורה בישראל, המלחמות ושלום החיילים. מה העבודה הפנימית והמשותפת שלנו בהתאם למה שקורה בעולם?
אני חושב שהעבודה שלנו צריכה להיות עבור החיבור שלנו, ומהחיבור שלנו גם חיבור בין כולם, ואנחנו נראה עד כמה אנחנו יוצאים מזה דווקא ל"איגרא רמא"1 זאת אומרת "מבור נמוך נעלה להר גבוה". זה עוד לפנינו.
תלמיד: איך להתייחס למה שקורה עכשיו בעולם כשהעולם מתגבר יותר ויותר על ישראל, בתקופות כאלה?
כך כתוב שצריך להיות. לא שאנחנו מסכימים עם זה ולא שמקבלים את זה כברכה, ההיפך, אבל זה צריך להיות.
תלמיד: זה קורה כתוצאה מחוסר עבודה שלנו?
כתוצאה מעבודה לא שלמה שלנו.
תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות?
אנחנו צריכים עוד יותר להתחבר בינינו בלב פתוח זה אל זה ולמשוך את הבורא לחיבור הזה.
תלמיד: ולאיזו תוצאה אנחנו צריכים לצפות בעולם, מה אנחנו צריכים לראות כתוצאה?
אנחנו רוצים לצפות שכל אומות העולם, בנטייה שלהם דווקא להתגבר נגדנו, הם יגלו חיסרון הפוך, שהם מגלים את הקשר ביניהם דווקא על ידינו.
תלמיד: כשאומות האולם קמים על ישראל, מה בעצם הם מבקשים, מה יש בפנייה שלהם מבפנים?
אומות העולם מבקשים שיהיו להם חיים טובים ללא שום קשר ביניהם, זה עם זה.
תלמידה: איך נכון לקבל את השנה החדשה, את האורות החדשים, כדי לעשות נחת רוח לבורא?
אנחנו צריכים לבקש מהבורא על הקשר בינינו, שיהיה כזה קשר שנרגיש זה את זה בלב, כך שיהיה לנו לב אחד משותף לכולם, ואז נתעלה מעל המצבים.
תלמיד: האם הרב יוכל לתת לנו איזשהו תרגיל פרקטי או דוגמה לחיבור? איזשהו תרגיל להתקדמות שלנו כדי שכל הכלי העולמי יוכל לממש אותו יחד?
ודאי שכן. אנחנו צריכים להיות מחוברים קודם. כל הקבוצה שלנו, בכל המדינות, בכל היבשות, צריכה לתת דוגמה לכולם איך אנחנו יכולים להתחבר. וכשנתחבר אז נרגיש את החיבור בינינו בצורה שלמה, ואז באותו חיבור אנחנו נתחיל לגלות את הבורא. זה מה שאנחנו צריכים.
תלמידה: עד כמה אנחנו מתקרבים להיות אגודה אחת כדי שנוכל להשפיע, אנחנו "בני ברוך", גם למדינה ולכל העולם?
אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כמרכז העולם ושאנחנו פועלים בכל המדינות ובכל הקבוצות בצורה כזאת ככוח החיבור, ולהיות קרובים יותר לבורא. אני חושב שזה מספיק. אם כל הזמן נדבר, נחשוב, נרגיש שיש לנו נטייה חזקה אחד לאחר, למרכז שלנו, זה כבר אמור לעזור לנו לקבוע את השלום בעולם.
תלמידה: אנחנו מתקרבים למטרה הזאת?
כן.
תלמיד: מי הם בני ישראל ומי הם בני יהודה ולמה הם לא יכולים להתחבר כדי להרכיב את השכינה?
את זה נלמד אחר כך. אבל העיקר שנרצה בינינו, במה שאנחנו מכירים בתוך העשיריות שלנו, להיות יותר ויותר קרובים זה אל זה.
תלמידה: המצב של נסגרים זה בליבו של זה, נראה מצב מושך, רצוי. האם התוצאה הנכונה היא להרגיש את הרצון הגדול של החברה לרוחניות או לראות שהבורא כבר מילא את הרצון הזה?
להרגיש שהבורא ממלא את כל החברים שלי באור הפנימי שלו.
תלמידה: אמרת שנוכל להתחבר כך שאומות העולם יוכלו גם הם להתחבר ולהרגיש את האפשרות הזאת, וירגישו שאנחנו נותנים להם את האפשרות הזאת. האם שמעתי נכון, זאת אומרת התהליך הזה יהיה גלוי?
כן.
תלמידה: אני מבינה שאת הבורא אנחנו מגלים דרך החיבור בינינו, אבל יש את הרצון לקבל שכל הזמן נמצא ומפריע. האם השלב הראשון הוא קודם כל לראות אותו, לזהות אותו? כי לפעמים אנחנו לא מזהים שהוא שם, ואני חושבת שעם הלימוד אנחנו יותר ויותר מזהים את הרצון לקבל. מה אנחנו אמורים לעשות עם אותו רצון לקבל שמפריע, האם להתעלם ממנו?
כן, אנחנו צריכים לעלות ממנו מעלה.
תלמידה: כלומר להמשיך לנסות רק עוד ועוד להתחבר?
עוד ועוד להתחבר מעליו. אומנם הרצון לקבל שיש לנו מרחיק בינינו, אבל אנחנו צריכים להתעלות מעליו.
תלמידה: זאת אומרת, ברגע שהרצון לקבל מצליח להפריד בינינו, להרחיק אותי מהחברות, אז פה נפלתי?
כן.
תלמידה: איך אפשר להשיג תשובה שלמה בצורה כללית כדי להתעלות בראש השנה הזה?
יחד. יחד, זה מה שחסר לכם. כשאנחנו פונים לבורא אנחנו צריכים להיות לא אחד ולא שניים, אלא כל קבוצת הגברים, כל קבוצת הנשים, ואפילו ביניהם שיהיו חיבורים, וכך לפנות לבורא, ואז נזכה.
תלמיד: כשאנחנו בעשירייה מבקשים להגיע לתפילה אחת, אנחנו מגלים רצונות שונים של כל אחד מהחברים בעשירייה. איך אנחנו צריכים לעבוד, האם אנחנו צריכים להתאמץ לאחד את כל הרצונות שלנו לרצון אחד משותף לבורא, או לא לעשות מאמץ כזה כי זה מלאכותי, ופשוט להתפלל לבורא שיחבר בינינו?
לא, בכל זאת גם לחבר את הרצונות בינינו כך שיהיה רצון אחד גדול כלפי הבורא.
תלמיד: מהי הפעולה הזאת שאנחנו משתדלים לחבר את הרצונות בינינו?
אנחנו מחברים את כל הרצונות שלנו לרצון אחד.
תלמיד: ואז אנחנו צריכים להגיע בעשירייה שלנו לרצון אחד משותף לתפילה אחת לבורא?
כן.
תלמיד: וכך כל עשירייה צריכה לפעול ולהגיע?
כן.
תלמיד: איפה התפילות שלנו מתחברות? איפה אנחנו חבורה אחת, קבוצה אחת?
במקום שאליו אנחנו מכוונים אותן, בבורא.
תלמיד: אמרת לאורך השיעור כמה פעמים שצריך להיות חיבור בין הגברים וחיבור בין הנשים ואולי בהמשך אפילו חיבור גדול יותר בין שתי הקבוצות האלה. מהו החיבור הזה בין הגברים, זה חיבור בין הגברים בעשירייה או בין הגברים בכלי העולמי?
בין הגברים, לא חשוב באיזה צורה. לא חשוב.
תלמיד: מה תייעץ לנו לעשות אחרת כדי שנתמקד בשעה הזאת בחיבור ישירות בלי עסקים מדומים, איך נזהה מהם העסקים המדומים?
כן, צריכים להשתדל לעשות כך.
תלמיד: האם אני יכול לזהות מהם העסקים המדומים בחיים?
תנסה לדבר עם החברים, יכול להיות שהם יעזרו לך.
תלמיד: איך להיות בתשומת לב למצב של עניות רוחנית? זה מה שגורם לכך שהתפילה שלנו תהיה אמיתית וזה מה שמחבר אותנו לשכינה, אפילו שאנחנו אגואיסטיים, אז איך להישאר במצב הזה של עוני רוחני?
רק להיות מחוברים.
קריין: רב, אולי במשפט, איך אתה מסכם לנו את ראש השנה?
ראש השנה זה הסיכום של עליית התפילות שלנו מבינינו לבורא, ועלייה יחד עמו למקום הכי גבוה. נקווה שנצליח בזה וכתוצאה מסך כול מה שאנחנו עוברים עכשיו בראש השנה אנחנו נזכה לחיבור וגילוי הבורא אלינו ולכל העולם.
קריין: אמן.
(סוף השיעור)
-
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (תלמוד בבלי)↩