שיעור צהריים 05.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 2073, מאמר 911 "סעודתו של רשע"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 2073, מאמר 911, "סעודתו של רשע".

סעודתו של רשע

"חז"ל אמרו, מפני מה נתחייב אותו דור כליה. חד אמר, מפני שהשתחוו לצלם, וחד אמר, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.

ויש לשאול, למה לא אמרו, מפני שאכלו מסעודתו של אותו רשע, אלא שנהנו. ויש לומר, שיש שתי בחינות בעבודה:

א. בחינת מוחא. וזהו שהשתחוו לצלם. שענין "צלם" נקרא בזמן שיש לאדם איזה בסיס לעבודה, וזה נקרא צלם. והאדם צריך לעבוד בבחינת אמונה. וזה שכתוב, "כי לא ראיתם שום תמונה", שענין תמונה וצלם הוא בסיס, שיכול לקבוע לשם זה הוא עובד, היינו לבסיס זה שהוא התמיכה, הוא קובע את עבודתו. ובזמן שאין לו סמיכה, הוא נופל מעבודתו.

ב. וענין נהנה מסעודתו של אותו רשע, הוא בחינת ליבא, אם האדם נהנה מזה שהרשע שלו נהנה. אבל ענין אכילה ושתיה הוא מוכרח לקיים, כי אחרת הוא לא יכול לחיות, אבל אסור לו להנות מהסעודה, שהרצון לקבל שלו עושה.

ומשום זה היה עבודתם בדרך כפיה, כמו שאמרו חז"ל, "קיימו וקבלו", עד כאן באונס, מכאן ולהבא ברצון, שעל ידי זה שזכו לתשובה מאהבה, זכו שעבודתם היה ברצון.

רואים אנו מזה, שאף על פי שהאדם נמצא בדיוטא התחתונה, שאין לך מצב יותר גרוע מזה, שהאדם פגם בב' בחינות אלו, ומכל מקום זכו אחר כך לבחינת "קיימו וקבלו", שמה שהיה באונס נעשה אחר כך ברצון. וזה ענין מגילת אסתר, שהם שני הפכים: שבזמן ההסתר שייך ענין כפיה, ובזמן של גלוי, אז הוא זמן של רצון."

תלמידה: מה זו סעודת הרשעים?

שהם נהנים מהסעודה עצמה, ולא שעל ידי הסעודה הם רוצים להנות לבורא.

תלמידה: מה זו סעודת הצדיקים?

שהם נהנים לא מהסעודה, אלא מזה שהם יכולים על ידי זה לעשות נחת רוח לבורא.

תלמידה: איך להתכונן נכון לסעודה של המלך כדי להביא את כל העולם אליה?

לשם זה אנחנו צריכים להבין מה זו יכולה להיות הסעודה של גמר התיקון, ולהסביר את זה לכל העולם, שכל באי עולם ירצו להשתתף בסעודה שכזאת.

תלמידה: לגבי קריאת הזוהר, היום נתאסף תשע חברות ובחור אחד, האם אנחנו נוכל כך לקרוא זוהר, האם מותר לנו?

מותר, כן.

תלמידה: איך לא ליהנות מהסעודה של הרשע? איך אנחנו כעשירייה עושות את זה?

אם נחשוב על ליהנות בסעודה כדי להשפיע נחת רוח לבורא, אז זאת תהיה סעודה נכונה.

תלמידה: איך אנחנו בודקים אם זו סעודה נכונה או לא?

אתם תרגישו את זה. אם תכוונו את עצמכם בצורה נכונה, אז מיד תתחילו להרגיש איזה סוג של תענוג מתעורר בכם כתוצאה מהסעודה.

תלמיד: איך אני משכנע את השכל שלי להגיע לאמונה שלמה? אני נמצא במצב שבו אני כל הזמן באיזו מלחמה ואני פוחד שיום אחד אאבד את הכוח.

האמת שאדם צריך להיות כל הזמן במלחמה נגד היצר הרע שלו, ולהתקדם כך שתמיד הוא נמשך ליצר הטוב. ועל ידי זה שעוסק ביצר הטוב, הוא פונה לבורא וכך מוסר לו תענוג.

תלמידה: אם אור וכלי במצב זיווג מגיעים להשתוות הצורה השלמה כשהמבדיל בין המקבל לנותן נעלמת, אז מי הוא זה שמקבל את האיחוד הזה או תופס אותו? האם יכול להיות שבהשתוות הצורה המלאה הנברא נעלם בגלל שאין הבדל בין המקור לכלי? ואם זה כך, אז באיזה מקום הנברא במערכת הזו, או שאיחוד האור והכלי שומר על איזו נקודה נסתרת שכן יש שם פירוד כדי שאפשר יהיה לתפוס את כל המצב הזה?

כן, זה מסובך. מישהו נותן, מישהו מקבל, אחרת לא יכול להיות קשר. לכן אם מלכתחילה הנברא, אנחנו הם המקבלים, אז העיקר שבנו הוא לְמה אנחנו מקבלים. אנחנו מקבלים כדי להנות לבורא, ואז אין לנו שום בעיה בכלל. כמו ילד קטן, אם הוא יאכל את מה שאמא נותנת לו, אז הוא בזה מהנה לה למרות שלמעשה הוא עצמו נהנה, אבל כאן הוא מוסיף לזה כוונה.

תלמיד: אם הבנתי נכון, הכרת האני שלי תשתנה, ואז הכלי יבין שכל התענוג שייך לבורא, והוא עצמו רק מחזיר את האור הזה מזה שמחזק אותו ומחזיר אותו חזרה.

בסדר, שיהיה ככה.

תלמידה: בסעיף של בחינת מוחא, מה הכוונה בצלם, ואיך זה קשור לסעודת הרשע?

מוחא וליבא אלו שתי אפשרויות ליהנות מהסעודה, ולכן אנחנו צריכים להבין איך אנחנו נהנים.

תלמידה: ומה העניין של הצלם, איך זה מתקשר כאן?

הוא כותב "שיש לאדם איזה בסיס לעבודה, וזה נקרא צלם. והאדם צריך לעבוד בבחינת אמונה. וזה שכתוב, "כי לא ראיתם שום תמונה", שענין תמונה וצלם הוא בסיס, שיכול לקבוע לשם זה" לשם מה "הוא עובד".

תלמידה: כלומר יש כאן עבודה משותפת של הלב והשכל, וגם השכל מביא במשהו לרוחניות, יש ביניהם שיתוף פעולה.

כן.

תלמיד: האם הסעודה היא האפשרות להתגבר על המשהו הגשמי בכדי לפנות מקום? האם הכוונה צריכה להיות עוד יותר להתגבר בגלל שיש סעודה, או שזה כך באופן כללי?

סעודה נקראת קבלה, קבלת התענוג. זה יכול להיות תענוג משמיעה, מראייה, מריח.

תלמיד: החושים אמורים לעזור לנו להתגבר, הם לא אמורים להיות מכשול.

לא.

תלמיד: הוא מדבר פה על בחינת מוחא ובחינת ליבא, והוא מסביר במוחא שלאדם אסור שתהיה שום תמיכה אגואיסטית לעבודה שלו.

כן.

תלמיד: אז על מה הוא נסמך? על מה כן מותר להיסמך?

על זה שהוא מגלה את הרצון שלו להנות לבורא, והוא מוסר את התענוג שלו מהסעודה לבורא, והבורא מקבל את זה.

תלמיד: סעיף ב' הוא על עניין ליבא, והוא כותב, "ב. וענין נהנה מסעודתו של אותו רשע, הוא בחינת ליבא, אם האדם נהנה מזה שהרשע שלו נהנה. אבל ענין אכילה ושתיה הוא מוכרח לקיים, כי אחרת הוא לא יכול לחיות, אבל אסור לו להנות מהסעודה, שהרצון לקבל שלו עושה". איך אני משתלט על ההנאות האלה ומתנזר מהן, מתנתק מהן?

אדם נמצא בזה שמקבל את הסעודה, אבל בכוונה שהוא חייב לקבל כי אחרת הוא לא יחיה. אבל ליהנות מהסעודה עצמה הוא לא רוצה.

תלמיד: למה?

כי אחרת הוא נקרא שמקבל.

תלמיד: ומה הוא עושה עם הרשע שבו שכן נהנה מזה?

הוא לא ממלא אותו.

תלמיד: מאיפה הוא לוקח את הכוח לשלוט בו?

את הכוח הוא מקבל מזה שלא רוצה ליהנות מהסעודה, אלא מקבל את הסעודה הזאת כאילו באונס.

תלמיד: האם הסעודה היא משל לכל הקיום שלנו, לכל ההנאות שלנו בחיים?

כן.

תלמיד: מה נותן לאדם את העוצמה הזאת לעלות מעל העולם הזה, כשכל התענוגים והמילויים שלו וכל השטויות שבו מושכים אותו כמו ביצה, והאדם מצליח להתרומם? מה נותן לו את הכוח להתרומם מעליו לאלוהות?

שמזה הוא מתקרב לבורא.

תלמיד: איך מתבטאים בחיי העשירייה שני ההפכים, העבודה בכפייה והעבודה ברצון?

העבודה ברצון היא תוצאה מזה שהנברא מרגיש תענוג ורוצה ליהנות וברצון שלו רוצה גם להנות את הבורא. העבודה בכפייה היא שהוא לא רוצה לקבל את הסעודה הזאת מהבורא וכך מתקדם בזה שמגיע למצב שלא מקבל.

תלמידה: על ידי איזה זכיות האדם יכול להביא לכל דבר בחיים שלו את הבורא, את האהבה אליו, את ההשפעה אליו?

זה רק על ידי עבודה בכוונה.

תלמידה: האם מצב שבו אדם יכול לעלות כבר למעלה מהדעת, הוא כאשר יש לו אפשרות להבדיל בין הרשע לצדיק ולשמוח תמיד?

כן.

תלמידה: מה הקשר בין מגילת אסתר לסעודתו של רשע?

אנחנו לא לומדים את זה עכשיו.

תלמיד: איך המקובל עובד עם התענוג שמגיע אליו כדי שיוכל להשפיע לבורא מתוך זה?

קודם כל הוא עושה צמצום ואחר כך הוא עושה מסך, בלקבל על מנת להשפיע, ואז מוסר את כל הנאתו מזה שהוא מקבל, לבורא.

תלמיד: איך להעביר את כל התענוג שאתה מקבל לבורא? כי הרי אני זה שמרגיש אותו עכשיו.

אז מה? מה שאתה מרגיש גם הבורא מרגיש.

תלמיד: אבל איך להעביר אותו, איך מתוכי להעביר לו את מה שאני ניהנה ממנו?

רק לפי הרצון שלך, רק לפי הכוונה שלך, שאתה מקבל עכשיו כדי ליהנות את הבורא.

תלמידה: הרבה פעמים אנחנו הולכים אחרי האינסטינקטים של הטבע שלנו ורק אז מבינים שמשהו לא בסדר. אם אני לא יכולה לשנות שום דבר אני מבקשת מהבורא לתקן אותי. איך ללמוד לא ללכת אחרי הטבע שלנו כעיוורים?

בשביל זה צריך להבין מה הבורא דורש מאיתנו, איך אנחנו יכולים לספק אותו, בעזרת אילו פעולות האדם יכול לספק את הבורא, ואז הכול יהיה בסדר.

תלמידה: יש עולם גשמי ועולם עליון, העולם העליון מורגש בין החברים. איך ללמוד להרגיש את העולם העליון הזה לא לידי אלא בתוך עצמי?

תנסי להרגיש את זה ואת תראי שבהדרגה את מתקרבת אליו.

תלמידה: חשבתי שהעניין של הכפייה והרצון נגזר מהמשפט "כופים אותו עד שאומר רוצה אני", כלומר כל מצווה אני מקיימת בהתחלה מתוך כפייה, על אף שאין לי רצון לזה, עד שהיא נעשית מרצון. זה נכון לראות את זה כך?

מדובר על הכלים דהשפעה, שאדם רוצה לעשות פעולות להשפיע.

תלמידה: מפני מה נתחייב אותו דור כליה? מיהו אותו דור כליה?

שלא יכול לצאת מעל מנת לקבל.

תלמידה: אנחנו אגואיסטיים, יש לנו את יצר הרע, אבל כדי לפתח את האהבה לבורא אנחנו לא יכולים אם אין לנו אהבה לילד, אהבה למשפחה, אהבה לעבודה. את כל זה אנחנו יכולים לייחס, לכוון לבורא, לשמח את הבורא בזה שאנחנו יודעים לאהוב. יודעים לאהוב את העשירייה שלנו, את כל העולם הזה.

זאת לא תהיה השפעה לבורא.

תלמידה: אז איך? אנחנו צריכים רק לבטל את עצמנו, אפילו את האהבה לילד?

אני לא אומר שתבטלי את האהבה לילד, אבל אל תחשבי שדרך הביטול של הרצון האגואיסטי תוכלי ליהנות את הבורא. הבורא לא צריך את זה בכלל.

תלמידה: זאת אומרת, כשאנחנו חווים משהו, אנחנו צריכים לכוון את זה לבורא, לשמח את הבורא בזה. על ידי החיבור בינינו והאהבה לחברים, אנחנו צריכים לשמח את הבורא, למשל אם אנחנו קוראים משהו יחד וחווים משהו יחד.

כן.

תלמידה: איך האדם מגיע להחלטה ברורה שהוא לא רוצה ליהנות מסעודת הרשע? כי בלימוד יש כל הזמן עליות וירידות.

אז הוא רוצה לברר את מצבו, בעליות וירידות, מתי הוא כן נמצא בכיוון להשפיע לבורא.

תלמידה: יוצא שאנחנו צריכים תמיד להתגבר על הרצונות שלנו. לדוגמה, אנחנו לא רוצים ללכת לקבוצה, לשיעור, או עוד משהו, וההתגברות הזאת תמיד תהיה השפעה. כך גם צריך להתנהג בחיים, לא לשים לב לרעב שלי אלא לחשוב שאנחנו מתיישבים ליד השולחן כדי להשפיע לבורא. להיות עם מחשבות כאלה, כוונות כאלה?

כן.

תלמידה: אם אדם סתם מקבל בלי לחשוב על הבורא, לא מתכוון אליו, זה פשוט דרגת חי, אבל אם כבר קיבלתי החלטה שמרגע זה והלאה הכול עבור הבורא, אז כל פעם שאני שוכחת והלב שלי במקום אחר, או שאני חושבת שאני יותר חשובה מרצון הבורא, אז אני נהנית מסעודת הרשע?

שיהיה כך, הכול יתוקן.

תלמידה: לגבי ההשפעה לבורא, התענוג שאנחנו מקבלים ורוצים לחלוק עם הבורא, כשאני מנסה לעשות את זה, יוצאת לי רק הודיה גדולה לבורא. האם ההרגשה הזאת של הודיה מספיקה או שזו לא השפעה בכלל?

בינתיים זה מספיק. אבל תחשבי על זה כל הזמן ואז ההרגשה הזו תתגלגל לכל מיני מצבים חדשים.

תלמידה: האם אני צריכה לחשוב לפני הפעולה, שאני רוצה להשפיע לבורא, או שיכול להיות גם מצב שאני מרגישה תענוג ואני רוצה לתת לו את ההרגשה הזאת, מתוך מלאות כבר?

כן, בינתיים זה מספיק.

תלמידה: אני מקשיבה לשאלות ואני מבינה עד כמה אני רחוקה מכל מיני חשבונות כאלו, ואני חושבת מה עדיף, כל הזמן לחשוב ולהתבלבל או פשוט לשים את עצמי תחת המאור בחיבור ולקרוא ולתת למאור אפשרות לתקן אותי. האם צריך ממש לחפור ולברר, פה ולא פה. אני התבלבלתי?

בהדרגה זה יתברר.

תלמידה: לא צריך לברר מה חשוב או לא חשוב, מה שמעיק לי על הנשמה, את זה לפתור עם העשירייה?

כן.

תלמידה: כשלומדים את המקורות יש תענוג מזה שיש תקווה לתיקון. האם אפשר להגיד שכזה תענוג הוא תוצאה מזה שהאור העליון מגיע, מהאור העליון שמחכה לנו לפנינו?

כן.

תלמידה: האדם שוכח לבנות את הכוונה הזו. ממה תלוי הזיכרון הזה, איך אני יכולה לחזק אותו?

על ידי זה שאת כל הזמן מחזיקה את עצמך בכיוון הבורא.

תלמידה: זאת אומרת, שכחת, אתה מצטער על זה, מבקש לא לשכוח, מבקש שלא תהיה דחייה מזה ולהתקדם?

וככה להתקדם.

תלמידה: שאלה כללית, היה מסר שהעבודה צריכה להיות מינימאלית, והעבודה הרוחנית היא הדבר. בהקשר של סעודתו של רשע, חלקנו אחרי זמן שוקעים חזק לתוך ההשכלה, להתפתחות מקצועית, באופן שזה כבר לא מינימאלי, זה דווקא בשאיפה ללכת הרבה יותר. האם זו באמת סעודתו של רשע? מה לעשות עם ההתפתחות הזאת שהיא לא רוחנית, אבל היא מגדילה את האדם? יש אצלנו פרופסורים, אנשים שמתפתחים מאוד מבחינה מקצועית, שלא עושים מינימום בעבודה שלהם. מה עושים עם זה?

אני לא רואה שזה אסור. פשוט האדם צריך לחלק את החיים שלו לרוחני ולגשמי, לחובה ולאפשר, וככה הוא יהיה בכל חלקי החיים.

תלמידה: השאלה היא בגשמי, אם אתה הולך ככה ומקדיש זמן חזק לגשמי, האם אתה לא עושה סעודה של רשע?

לא.

תלמידה: כשאנחנו אומרים לעשות כוונה נכונה, שזה יהיה על מנת ליהנות לבורא, זה אומר שזה מתחיל במחשבה שאני רוצה ליהנות לבורא, בתקווה שזה יעבור גם ללב להרגשה?

לא, זו לא חובה. למה לב דווקא?

תלמידה: להרגיש שאני באמת רוצה לעשות לו נחת רוח ושזה לא יבוא רק מהשכל?

בסדר.

תלמידה: כתוב שכשאדם אין לו סמיכה, אז הוא נופל מעבודתו. איך לא ליפול מעבודתו בזמן שאין לאדם סמיכה?

העבודה יוצאת מהרגשת האדם, והוא נשאר בלי עבודה.

תלמידה: אז מה הוא עושה אם הוא נשאר בלי עבודה?

עושה תשובה.

תלמידה: איך עושה תשובה?

מתפלל.

איזו השפעה יש בסעודה, האם זה סוג של הודיה?

כן. זה הודיה.

תלמידה: תמיד כשאוכלים, אנחנו חושבים על מי שעשה את הסעודה כדי לשים אותה על השולחן, האם זו ההשפעה שאנחנו חושבים על מי שעשה את הסעודה?

כן, גם זו השפעה.

תלמידה: בסוף המאמר הוא מדבר על מגילת אסתר ומסביר שבזמן ההסתרה העבודה בכפייה, ואחר כך הייתה עבודה ברצון. אז איך אנחנו יכולים לעלות בזמן ההסתרה, כדי לראות את הדואליות שקיימת בתוך מלכות, ולבחור את דרך האמונה?

אנחנו צריכים להשתדל להיות מחוברים לבורא, גם בהשפעה וגם בקבלה ולהודות לו על זה שהוא מוביל אותנו.

תלמיד: אנחנו לומדים הרבה על חשיבות התפילה, וגם אתה מדבר על זה הרבה ויש הבנה בזה. אבל עדיין יש קושי, מה מונע מאדם להתפלל בצורה ראויה. מה הסיבה העיקרית?

שאדם לא רואה סיבה אמיתית והפרעה אמיתית.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו לא מודים בדיוק למה אנחנו מרגישים, ופה יש פער בין מה שאתה מודה שאתה מרגיש, לבין ההרגשה האמיתית שלך. האם זה נקרא שקר שמצטבר עד שמגלים את האמת?

שיצטבר, אחר כך נראה.

תלמיד: זה גילוי האמת למעשה, השקרים האלה?

אחר כך נראה.

תלמידה: אמרת מקודם, שאדם צריך בסעודה לא לרצות לקבל שום תענוג. זה משהו שצריך לעשות אותו לגבי כל תענוג? לא לרצות לקבל את התענוג?

כן.

תלמידה: זה מייצר איזו עצבות באדם. שהוא יודע שהוא לא הולך ליהנות "אז אני גם לא אוכל, גם לא אעשה את זה וזה", איך זה מרגיש שמתחילים לצמצם את הרצון?

שעל ידי זה אני נעשה יותר דומה לבורא.

תלמידה: זה בשכל. בגוף איך אמורים להרגיש?

גם כן.

תלמידה: אז בשלב שמבאס את האדם שלא נהנה, לא צריך להתרגש מזה, צריך להמשיך?

כן.

תלמידה: ואז מה קורה אחרי זה?

תנסי ותראי.

תלמיד: איך ליישם את המאמר הזה, בצורה מעשית בעשירייה. נגיד יש סעודה, ניגון, קריאת קטע, שקט. איזה בדיקות אתה מציע לנו לעשות כדי שזאת לא תהיה סעודת רשעים?

איפה מדובר על סעודת רשעים?

תלמיד: קראנו קודם, שאתה צריך לבדוק ולברר?

אז בדיוק שם תקרא ותברר.

תלמיד: האם ההשתוקקות למה שנקרא "אור ההשפעה", שקונים מהסביבה שלנו. בונה בנו את הדרישה לתיקון?

כן, ודאי שרק בזה.

תלמידה: באיזה אופן מה שנעשה בנו כמאמץ בהתחלה, אחרי זה נעשה ברצון? הבורא עושה את זה?

בטח שהבורא, מי עוד.

תלמידה: על מה הוא עונה, על סכום המאמצים?

זה לא עסק שלנו.

תלמידה: דיברנו הרבה על הודיה ואני כבר הרבה זמן נמצאת במצב כזה שאני רוצה להודות, אבל אני לא יכולה להוציא מילה. כאילו נתקלת באיזה קיר. מה לעשות?

תכתבי לבורא.

תלמידה: יש עוד מאמר שלישי שזה רק משפט אחד, וכתוב שם שרשעים הם אלו שלא יכולים להגיד שיש השגחה של טוב ומטיב. מה זה אומר?

אדם כזה נקרא "רשע", כזה שלא מרגיש שהוא חי בעולם שבו פועל הבורא, שברא את הכול כדי שהאדם יתקרב לבורא.

תלמידה: כשאנחנו מתאספים לסעודה, אז כל הכוונות שלנו לחיבור. זה נקרא שהסעודה היא בשביל השפעה לבורא?

כן.

תלמידה: דווקא סעודה אנחנו צריכים לעשות, כדי לגלות את הבורא?

כן.

תלמידה: להגיד לא לתענוגים גשמיים זה מאוד קל, במיוחד שאתה לא מרגיש טעם בהם, אבל תענוגים רוחניים הם כל כך גדולים שאני לא יכולה לתאר איך אפשר לסרב לזה, ואיך נכון לעשות צמצום על התענוגים הרוחניים האלו, כדי שזה לא יהיה עבור עצמי אלא עבור הבורא?

למדנו על זה מאה אלף פעם, איך לסרב לעשות סירוב על קבלת התענוג למען עצמך ואיך לכוון את זה רק למען הבורא. כמו שאני אומר ככה תעשו, באותו סדר.

תלמידה: מה צריך להיות בנוי בקו האמצעי, כדי שיהיה איזון?

איזה איזון?

תלמידה: אם יתנו לנו עוד 20 גרם של רצון, אנחנו כבר לא נתמודד עם זה?

כדי להחזיק את האיזון הזה כמו שאת קוראת לו, צריך לחשוב רק על השפעה.

תלמידה: איך אני יכולה לגרום ללב ולמוח שלי להרגיש שהלימוד זה החיים עצמם. שזה יהיה עד כדי כך חשוב לי כך שגם כשמגיעות כל מיני מחשבות זרות, זה לא יסיט אותי מהדרך?

צריכים כל הזמן להיות בזה. לחשוב על זה, לפנות לבורא להתפלל אליו, שישנה אותי שישנה את החיים שלי. שאני ארגיש שהעיקר זה להשפיע לו נחת רוח ולא לדרוש בחזרה כלום.

תלמידה: שמעתי שמה שמונע מהאדם להתפלל בצורה ראויה, זו הסיבה וההפרעה האמיתית בעצם, הוא לא רואה את הסיבה האמיתית והפרעה אמיתית זה מה שמונע ממנו להתפלל. איך לזהות מה הסיבה וההפרעה האמיתית, כדי להגיע לתפילה הראויה?

אין סיבה אמיתית שיכולה לנתק אותנו מהבורא, מלפנות אליו, להתפלל אליו. אין סיבה אמיתית.

תלמידה: חבר שאל מה מונע מהאדם להתפלל בצורה ראויה, מה הסיבה העיקרית. ואני שמעתי שענית, שאדם לא רואה את הסיבה האמיתית וההפרעה האמיתית? האם אנחנו צריכים לחפש מהי הסיבה וההפרעה האמיתית?

כן, כל הזמן לבקש מהבורא שיגלה לנו מהי הסיבה האמיתית שאנחנו לא יכולים לגלות אותו, להתחבר אליו, בכל הכוחות שלנו.

תלמידה: איך בעשירייה הופכים את העבודה בכפייה, לעבודה ברצון?

על ידי המחשבה, שאני כל הזמן רוצה להיות באותה מחשבה ובאותו רצון, ולא רוצה להיפרד מהם, ולאט לאט אני מגיע למצב, שאני דורש מהבורא דווקא את זה. ולא שום דבר חוץ מזה.

תלמידה: סעודה זו פעולה רוחנית ברגע קבלת האור החוזר. איך לחשב אותה כמות האור שצריכים כדי להתקיים?

אין כזאת מידה, אין. אור החסדים זה מה שאנחנו צריכים.

תלמידה: ענית על שאלה, שצריך להתחבר לבורא בכל הכוחות. איך האדם עושה את זה?

הוא דורש מהבורא כזה קשר, שכבר בשום אופן לא יוכל להתרחק מהבורא.

תלמידה: האם אני יכולה לבחור אם זה צריך להתלבש או לא? כי אני כל הזמן מחזיקה את עצמי שזה לא יתלבש.

תחשבי על זה עוד קצת, עד השיעור הבא.

תלמידה: מי מכין למי סעודה, האם אנחנו או הבורא מכין לנו את הסעודה?

כאשר נגיע לסעודה, תראו.

תלמידה: ומה עם סעודת לוויתן?

את זה ודאי שהבורא מכין.

תלמידה: זה רק בגמר תיקון, נכון?

נראה.

תלמידה: האם כשאנחנו בסעודה, אנחנו יכולות למסור את אהבת הבורא לחברות, ולהרגיש את זה יחד? והאם אנחנו צריכים גם להרגיש שעדיין חסרים הרבה חברים שצריכים להצטרף לסעודה הזאת?

כן, גם זה.

תלמידה: אני כל הזמן מתבלבלת, אם ליהנות מהסעודה או לא. כשאנחנו בקרב חברות ומכינות סעודה, מודות לבורא על זה שאסף את כולנו, ומאוד טעים לנו האוכל, האם ליהנות מהאוכל הזה ולהחזיר את ההודיה הזאת לבורא, או שלא ליהנות מהאוכל?

ליהנות בהכרח.

תלמיד: בשיעור ראיתי תהליך של מה זו תשובה. האם אפשר לומר שתשובה היא כשאדם מושך דינים על עצמו?

למה?

תלמיד: כי קודם כל אני מרגיש את הרע בתוכי, תכונות רעות. וכשאני מרגיש את זה, אני לא רוצה להרגיש את הבורא כי יש בושה. האדם לא רוצה להראות את עצמו, לכן הוא צריך לעשות הסתרה על הבורא, הוא לא רוצה שהבורא יראה מה הוא עשה.

בסדר.

תלמיד: אחר כך אדם מרגיש יותר רע בתוכו, יותר תכונות רעות. הוא לא יכול להיות בהסתרה על הבורא. אז מה צריך לעשות? מה זה דינים? דינים הם אש מלמעלה. בשביל מה? כדי לאפס כל מיני תכונות. אבל קודם כל אני צריך לראות מה עשיתי, ובתשובה אני צריך לבקש דינים.

כן. אמרת הכול נכון.

(סוף השיעור)