032_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/59rdn8yM?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד'. עמ' 290, דף ר"צ. "לוח התשובות לענינים" אות קי"א

עכשיו השאלה, מדוע אור חוזר כן מתפשט למטה מטבור? עוד הוא מוסיף, ויש שם גם כן הארה, הארת חכמה גם כהארה מאור ישר. אז הוא אומר, היות שאומרת, אני לא רוצה לקבל, היא רוצה להחזיר את האור. מדוע? הוא רוצה בהשתוות הצורה, על ידי זה הוא מאיר אור באור ישר שיש מטבור למעלה מאיר שם הארה למטה. לכן זה שנותן, אומרת, אור חוזר, זה נקרא, עשר ספירות המסיימות.

יש כאן שני הבחנות. מי מחזיר את האור, נקרא אור חוזר. וזה נקרא חסדים. וגם מאיר בו מכוח הדבקות, הארת האור ממעלה מטבור, גם כן איזה הארה. שזה נקרא אור דחסדים בהארת חכמה.

אנו לומדים כך, כל ספירה ספירה, מה שיש מטבור למעלה, עשר ספירות, על כל בחינה בחינה, עושה סיום, כך לומדים.

תלמיד: מה הפירוש? תסביר מה …

רב"ש: אני אומר עשר ספירות. אומרים, כתר, אני מקבל רק כמה שאני יכול, לא יותר. חכמה, כמה שאני יכול, לא יותר. אז לא יותר, נקרא זה, למטה מטבור. אין מקומות.

תלמיד: הוא שואל, נגיד, עשרים אחוז יכול לקבל, שמונים…?

רב"ש: כל בחינה … נמצא, בחינה אינה רוצה לקבל יותר. תשמע, אז יש להבחין עשר סיומים, עשר בחינות, אני לא מקבל. עשר סיומים מה שקיבלת למעלה, כל בחינה בחינה, קיבלת על מנת להשפיע ומקבל לא. על מה אני מדבר? אני מדבר לא על מה שקיבלתי. אז הוא קיבל כל בחינה שקיבל, חלק כן חלק לא. לכן יש לנו עשר שקיבלה, ועשר שלא קיבלה. זה כל ההבדל.

תלמיד: ...

רב"ש: בכל ספירה ספירה, תגיד כך.

תלמיד: מה ההבדל בין זה …?

רב"ש: למעלה יש עשר ספירות, בראש. המלכות אמרה, מלכות דראש, מכל בחינה בחינה, חלק מה שאני מקבל ממנו על מנת להשפיע, אני מקבל. וחלק ממנו שאני לא יכול לקבל על מנת להשפיע, אני לא אקבל.

לכן יש ב' חלקים. שמה שאני מקבל על מנת להשפיע, נקרא למעלה מטבור. וחצי חלקים, מה שאני לא יכול לקבל בעל מנת לקבל, אני לא מקבל. לכן יש לה עשר סיומים. על מה אני עושה סיום? על כל ספירה ספירה, מה שקיבלתי עשרים אחוז מכל ספירה, שמונים אחוז זה זך מכל ספירה ספירה.

נמצא, אין כאן דבר חדש. מה שהיה בראש עשר ספירות, חלק כן וחלק לא. חלק כן עשר ספירות, נקרא, תוך. חלק לא, נקרא, סוף. מדוע לא רוצה? הוא רוצה בהשתוות הצורה, שזה נקרא דבקות. אז אומרים, מכל מקום מאיר שם הארה, מאזור שמאיר מהארה. ואור אמיתי, שמה שצריך להאיר בפנימיות, נשאר מבפנים בתור אור מקיף. על זה תשאל.

הוא שואל, מי מקבל מאור מקיף ומי מקבל מאור פנימי? הוא אומר מאור פנימי, הוא יכול לתת לך.

תלמיד: ...

רב"ש: מה חסר לך שאתה לא מבין ואתה לא רוצה לשמוע? מה הפירוש, למטה מטבור. זה תתחיל לשמוע. מה זה, למטה מטבור? שאני לא רוצה לקבל יותר ממה שקיבלתי. אומרים, בבחינה זאת, שאומרת, שאני לא רוצה לקבל יותר, המכונה למטה מטבור, אז בבחינה זאת גם כן יש הארה. אז אתה צריך לדעת, מה זה למטה מטבור, קודם. מה זה סיום, אתה צריך לחשוב. מה זה סיום? זה קיבלת וזה לא. אז צריך, מה אתה צריך, חסר לך לחשוב? מה זה מצב, שאני לא רוצה לקבל יותר. מה זה מצב הזה? זה מציאות, או לא מציאות, או זה שלילי?

תלמיד: אבל כמה …?

רב"ש: לא לרוץ. משמע מכאן, למטה מטבור יש מציאות, מה שאומר, שאני לא רוצה לקבל, זה זמן שנמצא במצב כזה, שאומר שלא רוצה לקבל יותר. אז יש מצב שמקבלת. ויש מצב שהוא אומר, שיותר לא. אז אם בכל זמן שאומרת, ויותר לא … יותר אני לא רוצה לקבל, באלה הכלים יש איזה הארה. משמע, שלא רוצה לקבל. זה צריך לחשוב, טבור, למעלה מטבור, למטה מטבור. זה אתה אומר את המילים, אבל למטה מטבור…

תלמיד: ... שהוא לא רוצה לקבל.

רב"ש: תחשוב מקודם.

תלמיד: אני שואל מה הפירוש שהוא …?

רב"ש: תמיד רוצים לקבל. מי רוצה, לא רוצה, לקבל תענוג.

תלמיד: למטה מטבור, שהוא דוחה, הוא לא רוצה לקבל.

רב"ש: כן.

תלמיד: בגלל איזה שהוא סיבה ...

רב"ש: אתם צריכים קודם כול לחשוב קצת, מה הפירוש, למעלה מטבור, למטה מטבור? אז אמרתי, לחשוב במה, במלכות דראש. מה זה מלכות דראש? הרצון לקבל נקרא בחינה ד', המשיך את האור. והיות שהיה צמצום, אסור לקבל על מנת לקבל, על מלכות דראש עושה חשבון. כמה כלים, כמה אחוזים, שהיא יכולה לקבל, את זה תקבל. והשאר לא.

אז אני צריך כאן לעשות שני מציאויות. המציאות אחת, מה שאני כן יכול לקבל, איזה חלקים מבחינה ד' שיכול לכוון עליי בעל מנת להשפיע. ויש חלקים, בחינה ד', שלא יכולים לכוון אותי בעל מנת להשפיע. אלא מה? שהוא אומר, שהוא לא יקבל, עליהם יהיה צמצום.

אז כל דבר מדברים ממציאות. יש מציאות אחת, שהוא כן יכול לכוון על מנת להשפיע, על זה הוא אומר, אני רוצה לקבל כתר חכמה בינה, כל עשר ספירות, אני רוצה לקבל אותם בשביל שיכול להשפיע. אבל חלק מסוים. וחלק מסוים שלא יכול לקבל אותם בעל מנת להשפיע, שזה יהיה רק ד' לבד, מקבל על מנת לקבל, זה נקרא למטה מטבור.

אבל זה קדושה. אז הוא אומר, שאני לא רוצה לקבל. אומרים, מצב הזה, שמה שאומר, שלא רוצה לקבל, אין זה יבש. גם שם יש הארה. ואיפה, מאיזה מקום בא הארה? ממקום שקיבל בעל מנת להשפיע, מאיר שם בכלים האלו, שהוא לא יכול לקבל אותם ולכוון אותם בעל מנת להשפיע. אלא מה הוא עושה שם? צמצום. מאיר שם גם כן הארה. שזה נקרא, מדוע, מה נקרא למטה מטבור? אור חוזר רוצה להחזיר את האור, לא רוצה לקבל אותו. שזה נקרא חסד, השתוות הצורה. בתור השתוות הצורה, מאיר הארה, מאיפה? מהמקום שכן מאיר שם. זה כתוב כאן.

בזמן שנזדכך המסך, שהוא לא יכול לקבל כלום, רק הוא מחזיק את הצמצום, אז נשאר רשימות בכלים, ממה שהיה להם מקודם. וכל מה שהיה, למשל, מלמעלה מטבור, שהיה שם אור ישר, אור החכמה, נשאר רשימות של אור החכמה. למטה מטבור, שהיה שם רק אור דחסדים בהארת חכמה, נשאר רשימות של אור דחסדים בהארת חכמה.

יש כאן שני דברים. ישנו רצון לקבל, ויש שפע. לא יותר. רק השפע הזו הוא רוצה לקבל בעל מנת להשפיע. אומרים, מלכות דראש היה בכוח, בחינה אחת. מלכות דתוך, שנקרא טבור, גם כן בחינה אחת. היא מקבלת, בעל מנת להשפיע. ממנו למטה היא לא רוצה לקבל. מדוע? שיהיה בעל מנת לקבל. בחינה אחת עלתה לעשר ספירות, בחינה אחת.

אומרים, שמלכות דכטבור, ממנו למטה, נקרא שהיא לא רוצה לקבל. מדוע? אם תקבל, יהיה בעל מנת לקבל. לא רוצה לקבל. אם כן, אם כן, ... מלכות דתוך, כאילו בחינה אחת. הכול נכון. היות שעשר ספירות, לכן מתפשט מלכות דטבור עד סיום רגלין.

אבל תחשוב, זה בחינה אחת רק. מבחינה אחת הזו, יש לו שלילי, גם כן שהוא רוצה לקבל, הוא מחזיר את אור מטעם השתוות הצורה, לכן מאיר שם גם כן הארה. ולכן הוא לא אמר, תגיד, מדוע יש עשר ספירות, רק סיום אחד? כמו שאני אומר, הוא מקבל אור אחד. באור הזה, אני מבחין עשר הבחנות. ובסיום אחד, מבחין מעשר סיומים. אבל תלמד זה על בחינה אחת, יותר קל להבין. רק מה שמקבלת בעל מנת להשפיע אור חוזר, מה זה אור חוזר? מה שהיא לא רוצה לקבל. משום שלא יכולה לכוון על מנת להשפיע.

שאלה קיא) למה נשארה המלכות בלי אור, בהתפשטות ב'.

מדוע לא? אנחנו לומדים שיש בחינה ד', יש קומת כתר. בפרצוף ע"ב, המכונה, הוא שואל, מה השאלה? בהתפשטות ב', בפרצוף ע"ב, נשאר המלכות בלי אור. מה השאלה? בחינה ד' נאבדה, הבחינה ד' אין לו אור. מה השאלה בכלל? מקודם היה בחינה ד', קיבלה אור. עכשיו אין ג', בחינה ד' אין לו אור. מה השאלה שלו? מה הוא מתרץ? זהו מטעם ערך הפוך שיש בין כלים לאורות: כי כל החסרונות שבפרצוף, כשם שנוגעים בכלים בבחינה התחתונה מהם, כן נוגעים באורות בבחינה העליונה שבהם, שבחוסר הכלי היותר תחתון יחסר משום זה האור היותר עליון, ואם יחסרו ב' הכלים התחתונים, גורם זה חסרון לב' האורות היותר עליונים.

באופן, שחסרון האור מכלי המלכות, מראה שחסר מהאורות של הפרצוף אור הכתר, וכן להיפך. וחסרון אור בב' הכלים התחתונים, ז"א ומלכות, מראה, על חסרון ב' האורות העליונים: כתר וחכמה, וכן תמיד.

והטעם הוא פשוט, כי התלבשות האורות בכלים, מדודים בעביות שבמסך, המזדווג עם האור העליון, וע"כ, בעלית המסך ממלכות לז"א, שהוא בחי"ג, ונעשה הזווג בבחי"ג, הרי נשארה מלכות בלי אור, משום שמקום הזווג עלה לז"א, וגם חסר אור הכתר, משום שבמסך מבחינת ז"א יוצאת רק קומת חכמה.

ואם מקום הזווג נתעלה אל בחי"ב לבינה, הרי נשאר גם כלי דז"א בלי אור, ויש לך עתה, ב' כלים תחתונים בלי אור, וכנגד זה יחסרו ב' האורות העליונים אור הכתר ואור החכמה, כי מזווג הנעשה במסך דבחי"ב, יוצאת רק קומת בינה לבד. ועד"ז תמיד.

היות שהיה זיווג על בחינה ג', לכן מלכות אין לו. בשביל מה צריך כל כך להאריך? יש ששואלים כך, אם אנחנו אומרים, שחסר קומת כתר בע"ב, נקרא חכמה. אם כן, אז חכמה חסר, אז כתר חסר. אז השאלה, מדוע למלכות חסרה בלי אור? זאת הקושיה, שאלה.

אם אתה אומר זה, ע"ב, נקרא חכמה, אז מה חסר? כתר. מדוע אתה אומר, חסר מלכות? על זה באה התשובה, אם חסר כתר, זה סימן שחסר מלכות. מדוע? מטעם ערך ההופכי בין כלים לאורות.

נמצא, השאלה הוא, אם אני אומר שזה ע"ב, מה זה ע"ב? חסר כתר. מה פתאום אומרים, חסר מלכות? התשובה, אם נותן כל כך, הוא מאריך להראות לנו, אם חסר אור הכתר, תדע שחסר אור המלכות. מדוע? מטעם ערך ההופכי.

תלמיד: בפרצוף ...

רב"ש: נלמוד, שבא אור החכמה בכלי דכתר, אצל מי זה היה? הכלי שהיה לו פעם כתר, יש לו עכשיו חכמה. נמצא, בכלי שהיה מקודם אור המלכות, אין לה עכשיו מה למלאות. מה רק יש לה? אור היסוד. אור המלכות בכלי דיסוד. זהו בהבחן הכלים הישנים. הלא כל זיווג שנעשה יוצא בעשר ספירות, יש עשר ספירות משלו. גם לע"ב יש כתר, אבל כתר לחכמה. אבל מה שאני אומר, אור החכמה בכלי דכתר, הכוונה כלים ישנים.

תלמיד: עכשיו איך מגיע ל…?

רב"ש: הוא שואל, למדנו. קיב) למה הכתר נכנס אחרון ויצא ראשון?

אור הכתר שבא לכלי דכתר, הוא לא בא לבסוף. שהתחיל הסתלקות, הוא, אור הכתר, הסתלק מראשון, בראשונה. מלכות להפך, קודם בא אור המלכות, ולבסוף נסתלק אור המלכות.

תשובה. משום, שהמסך דבחי"ד נזדכך לראשונה, וע"כ, תיכף נעלמה קומת כתר. אבל קומת מלכות יצאה ע"י עלית המלכות למקום הכתר, וא"כ היא מסתלקת לאחרונה.

מה אז הוא אומר כאן? השאלה בקי"ב, שואל כך, למה הכתר נכנס אחרון ויצא ראשון, ומלכות להיפך. מה התשובה שלו? למה כן נכנס אחרון? קי"ב, מה למדנו מהכול בקי"ב? משום, שהמסך דבחי"ד נזדכך לראשונה, וע"כ, תיכף נעלמה קומת כתר. אבל מ… אבל הוא לא אומר כאן, ש…

תלמיד: נכנס אחרון.

הרב לייטמן: נכנס אחרון.

רב"ש: נכנס אחרון. כן. הכול מלכות יצאה ע"י עלית המלכות למקום הכתר, וא"כ היא מסתלקת לאחרונה. גם לא כתוב שיוצא בראשונה.

הרב לייטמן: חצי חצי.

רב"ש: אנחנו למדנו כך. בפרצוף הטעמים שיצא בראשונה, יש כלל. אומר הרב, כולם יצאו בחינת נפש. מקודם בא אור המלכות לכלי דכתר. ואחר כך בבחינת נפש, אחר כך באורך לכלי דכתר בחינת נפש. ואומר, האור שבא ורוצה, תלוי בהשתוות הצורה מהכלי. לכן לומדים, שאורות באים תמיד בכלי דכתר. ואחר כך אור שהיה בכלי דכתר יורד למטה.

נמצא, בזמן שבא אור החכמה, אז אור החכמה יורד בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור הזעיר אנפין בכלי דבינה, ואור המלכות בכלי דזעיר אנפין. לבסוף בא אור היחידה עד המלכות, שנבחן לבחינה ד', אז יש קומת כתר.

נמצא, מתי בא אור היחידה לכלי דכתר? לבסוף. מתי בא אור המלכות דכלי דכתר? בראשונה. אז מה אנחנו רואים מכאן? מלכות יצאה ראשונה ונכנס, ועם כתר באחרונה. שנזדככה בחינה ד', אז נסתלק אור הכתר. נמצא, כתר שיצא אחרון, נסתלק הראשון.

ואחר כך הוא אומר, היה הזדככות המסך עד שאור המלכות הסתלק לגמרי, זה היה לבסוף. נמצא, כתר נסתלק, בהזדככות דבחינה ד'. ואור המלכות, שהסתלק מכל המדרגות, זה הייתה בהזדככות בעביות דכתר, שנקרא אור המלכות. ברור?