שיעור הקבלה היומי11 פבר׳ 2022(בוקר)
שיעור בוקר 11.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 437, אותיות כ"א – כ"ה
אות כ"א
ואל יסור לבך, אחר דעת הפלוסופים, האומרים, שעצם מהותה של הנפש, היא חומר שכלי, והויתה באה, רק מכח המושכלות שמשכלת, שמהן מתגדלת, והן כל הויתה. וענין השארת הנפש, אחר פטירת הגוף, תלוי לגמרי בשיעור שכליות ומושכלות, שקבלה." כך חושבים הפילוסופים. "עד, שבהעדר לה המושכלות, אין כלל על מה שתחול השארת הנפש.
אין זה דעת תורה. גם אינו מקובל כלל על הלב. וכל חי, שניסה פעם לקנות שכל, יודע ומרגיש, שהשכל הוא קנין, ואינו עצם הקונה.
אלא כמבואר, שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים, והן חומר העצמים הגשמיים, אינו לא פחות ולא יותר, מבחינת רצון לקבל.
ואע"פ שאמרנו, שהנפש היא כולה, רצון להשפיע, הוא רק מכח תיקונים, של לבוש אור חוזר, המקובל לה מעולמות העליונים, שמשם באה אלינו. שענין לבוש הזה, מבואר היטב, בפתיחה לחכמת הקבלה, באות יד, טו, טז, יט. אמנם, עצם מהותה של הנפש, היא ג"כ רצון לקבל. ע"ש ותבין זה.
וכל ההבחן, הניתן לנו להבחין, בין עצם לעצם, אינו נבחן משום זה, רק ברצונו בלבד. כי הרצון, שבכל מהות, מוליד לו צרכים. והצרכים, מולידים לו מחשבות והשכלות, בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם, אשר הרצון לקבל מחייב אותם.
וכשם, שרצונות בני אדם, שונים איש מרעהו, כן צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, שונים זה מזה.
למשל, אותם שהרצון לקבל שבהם, מוגבל בתאוות בהמיות בלבד, הרי צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, רק בכדי למלאות הרצון הזה, בכל מלואו הבהמי. ואע"פ שמשתמשים בשכל ודעת כאדם, מ"מ "דיו לעבד להיות כרבו". והוא כשכל בהמי, להיות השכל, משועבד ומשמש לרצון הבהמי.
ואותם, שהרצון לקבל שלהם, מתגבר בעיקר בתאוות אנושיות, כגון כבוד ושליטה על אחרים, שאינם מצוים במין הבהמה, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, רק בכדי למלאות להם, הרצון ההוא, בכל מלואו האפשרי.
ואותם שהרצון לקבל שלהם מתגבר בעיקר לקבל מושכלות, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, למלאות להם הרצון הזה, בכל מלואו".
שאלה: מהי ההפרדה הזאת בין מושכלות לשאר הרצונות האנושיים?
מושכלות אנחנו יכולים לקנות, רצונות אנחנו מקבלים. אלו שתי דרכים, איך אנחנו מתמלאים במושכלות ואיך אנחנו מקבלים רצונות.
תלמיד: זו כבר התחלה לדבר על רוחניות?
מדובר על התפתחות האדם, עדיין לא על הרוחניות שלו אלא על ההתפתחות שלו.
אות כ"ב
"ואלו ג' מיני רצונות, מצוים על פי רוב, בכל מין האדם. אלא, שמתמזגים בכל אחד, בשיעורים אחרים. ומכאן כל השינוים, שבין אדם לאדם. וממדות הגשמיות, יש להקיש, ג"כ למדות העצמים הרוחניים, לפי ערכם הרוחני".
לכל אדם ואדם יש התמזגות אחרת גם בין שלושת אלה וגם כלפי כמה הוא ירכוש רצון רוחני.
אות כ"ג
"באופן, שגם נפשות בני אדם, הרוחניות, אשר מכח לבושי אור חוזר, שמקבלות מעולמות העליונים, שמשם באות, אין להן, אלא רצון להשפיע נ"ר ליוצרן, שהרצון הזה הוא מהות ועצם הנפש, כנ"ל. נמצא, אחר שמתלבשת בגוף האדם, היא מולידה בו, צרכים ומחשבות והשכלות, למלאות הרצון להשפיע שלה, בכל מלואו. דהיינו, להשפיע נ"ר ליוצרה, כפי מדת גדלו של הרצון שבה".
שאלה: הוא מדבר פה על התלבשות הנפש בגוף, הוא ממש מתייחס פה לנפש כמו לאובייקט, למה הכוונה?
הכוונה היא שהרצון מתמלא עם מנה מהאור העליון, ולפי המידה שהאור מתלבש בו הוא מתחיל לפעול.
תלמיד: מה זה "אחר שמתלבשת בגוף האדם"?
גוף האדם זה הרצון שלנו. אלא מה, בבשר שלך?
תלמיד: כשהוא אומר שהנשמה הזאת מתלבשת, הכוונה לאור החוזר שמקבל אחר כך אור ישר, או שיש פה כוונה אחרת?
אין כוונות, אין שום דבר, פשוט האור העליון מתלבש בתוך הכלים של האדם וזה בתנאי שהאדם יכול להשיג את הכלים האלה. ואז האדם מתחיל להשיג את האור העליון שמתלבש בו ולפי זה הוא מתחיל להשתנות. בינתיים זה כך.
שאלה: אנחנו לומדים את ההקדמה לספר הזוהר, איזה ניסיון עלינו לקחת מהקריאה הזאת כדי לגשת לזוהר עצמו?
בעל הסולם כתב הקדמות - הקדמה לתלמוד עשר הספירות, הקדמה לספר הזוהר - בהן הוא ביטא את הגישה שלו למה שגילה. ודאי שזה לא שלו אלא זה מה שהוא גילה מהעולם הרוחני, מהמערכת הרוחנית. לכן ההקדמות האלה מאוד חשובות, והן מעבירות לנו בצורה מרוכזת, פדגוגית יפה, נכונה, הסתכלות על הבריאה. לכן למדנו את ההקדמות האלה במקצת אצל רב"ש ויש בהן חשיבות רבה.
ההקדמה היא יותר חשובה ממה שיש אחרי ההקדמה, בספר עצמו נגיד. מההקדמה לספר הזוהר אנחנו יכולים ללמוד הרבה יותר מאשר במצב שלנו עכשיו אנחנו יכולים להשיג מספר הזוהר עצמו. כשנעלה אחר כך במדרגות רוחניות ונוכל כבר להיות בהשגות, במדרגות של ספר הזוהר, זה משהו אחר, אבל בינתיים בשבילנו הקדמה היא ממש כניסה, התקרבות למדרגות הרוחניות האלה שעליהן ספר הזוהר עצמו מדבר.
שאלה: במה שונה התהליך הזה של הלימוד, של ההפנמה לעומת תהליך העיבור, ששם העובר רואה את העולם מתחילתו ועד סופו?
אני לא יודע כי זה תלוי באדם, במי שלומד. האם הוא נמצא כבר בעיבור או לא, זה לא שייך ללימוד.
שאלה: איך אנחנו מפתחים את החיסרון לעשות נחת רוח לבורא במידה שכל המחשבות והרצונות מתחילים להשתנות לאותו כיוון?
אם אנחנו יכולים לשנות את כל הכוונות והרצונות שלנו לאותו כיוון כדי להשיג את הבורא על מנת לעשות לו נחת רוח, כלומר אנחנו לא רוצים להשיג אותו אלא רק כדי לעשות לו נחת רוח, כלומר המטרה לעשות נחת רוח, וכדי לעשות נחת רוח אנחנו צריכים להיות באיזו מידת השגה, אז אנחנו מתקדמים נכון.
קריין: אות כ"ד.
אות כ"ד
"ובהיות, עצם ומהות הגוף, רק רצון לקבל לעצמו, וכל מקריו וקניניו, הם מלואים, של הרצון לקבל הזה המקולקל, שלא נברא מלכתחילה, אלא כדי לבערו ולכלותו מהעולם, בכדי לבא למצב הג' השלם שבגמר התיקון. ע"כ הוא בן תמותה, כלה ונפסד. הוא, וכל קניניו עמו, כצל עובר, שאינו מניח אחריו כלום.
ובהיות, עצם ומהות של הנפש, רק רצון להשפיע, וכל מקריה וקניניה, הם מלואים של הרצון להשפיע ההוא, שהוא כבר קיים ועומד, במצב הא' הנצחי, וכן במצב הג', העתיד לבא, לפיכך אינה כלל, בת תמותה ובת חילוף.
אלא היא, וכל קניניה עמה, המה נצחיים חיים וקיימים לעד, ואין ההעדר פועל עליהם כלום, בשעת מיתת הגוף. ואדרבה, העדר צורת הגוף המקולקל, מחזק אותה ביותר, ותוכל לעלות אז, למרומים, לגן עדן.
ונתבאר היטב, שהשארת הנפש, אינה תלויה כלל וכלל, במושכלות שקנתה, כדברי הפלוסופים הנ"ל, אלא נצחיותה היא, בעצם מהותה בלבד, דהיינו, בהרצון להשפיע, שהוא מהותה. וענין המושכלות, שקנתה, הן שכרה, ולא עצמותה."
הוא אומר שאין שום קשר בין כול מה שיש לנו כרגע בגופים שלנו, ברצונות שלנו, לבין הבחנות רוחניות. אלא הבחנות רוחניות באות אלינו אך ורק כשאנחנו זוכים לרצון להשפיע, ובהן אנחנו מתחילים לראות, לזהות את התופעות האלו. ואילו התופעות שיש לנו כרגע הן ברצון לקבל, ואין להן בעצם שום קשר לרוחניות חוץ מזה שלאט לאט הן מביאות אותנו לכוונת השפעה ולהרגשת כוחות ההשפעה שזו כבר רוחניות.
שאלה: האם יש קשר כלשהו בין הרצון לקבל לרצון להשפיע, או שהם מנותקים לחלוטין?
רצון לקבל ורצון להשפיע הם הרצון לקבל שבנברא והרצון להשפיע שבבורא. אבל אם הנברא מקבל כוונה על מנת להשפיע שהיא הפוכה מהרצון, זאת אומרת הוא צריך לעשות צמצום על הרצון ולא להשתמש בו בצורת הלקבל אלא שהבורא או הזולת יהיו חשובים לו יותר מאשר הוא עצמו, אז הוא מגיע למצב שהוא יכול לעשות את הפעולות שלו בכוונה על מנת להשפיע לזולת או לבורא, שזה בעצם אותו דבר.
בצורה כזאת יש בו השוואת הצורה לבורא. הנברא רוצה להשפיע על אף שיש בו רצון לקבל, אבל על ידי צמצום, מסך ואור חוזר הוא עושה את עצמו למשפיע לזולת, למה שמחוץ לו, לבני אדם ודרכם לבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'" מה שנקרא. וכך אנחנו מתקדמים ונכנסים מגשמיות לרוחניות. זאת אומרת, הרצון שלנו לא מפריע, מפריעה הכוונה ששורה על הרצון.
תלמיד: איך מתרחשת פעולה כזאת שהרצון לקבל עושה על עצמו פעולה של צמצום ומסך?
שוב, הכול תלוי בכוונה שרוכבת על הרצון. הכוונה בעצם עושה מהרצון משהו הפוך. אם קודם השימוש ברצון היה בעל מנת לקבל, עכשיו השימוש ברצון הוא בעל מנת להשפיע. הרצון הוא כמו איזה כלי שאפשר להשתמש בו גם לכאן וגם לכאן, הכול תלוי באופן שבו מסובבים את הכלי.
תלמיד: יש רצון לקבל ויש גם רצון להשפיע אבל יש גם כוונה. מאיפה נובעת הכוונה?
מלכתחילה אנחנו נולדים ברצון רק לקבל לעצמנו, בכוונה לטובתנו. כביכול, במידה שאנחנו מבינים, הכוונה היא לטובתנו. ואחרי זה על ידי אמצעים, שזו עשירייה, לימוד וכן הלאה, בעיקר כדי לעורר את המאור המחזיר למוטב, אנחנו מגיעים לכוונה שלנו להשתמש בעצמנו על מנת להשפיע. זאת אומרת, אנחנו הופכים להיות ככלי, כמנוף, כמשהו שעל ידו אני יכול להשפיע לזולת. ולכן כל טיב הפעולה שלנו נמדד לפי הכוונה.
תלמיד: הכוונה זה משהו שמגיע מהבורא?
ודאי שזה מלמעלה, מצידנו מלכתחילה יש כוונה רק להטיב לעצמנו. להטיב במסגרת שאנחנו רואים, ככל שנקבל יותר כך יהיה לנו טוב יותר, כפי שכל העולם פועל. אבל כשאנחנו מתחילים למשוך על עצמנו מאור המחזיר למוטב, אנחנו מתחילים יותר ויותר להבין שהפעולה האמיתית היא לא למשוך לעצמנו אלא להידמות לבורא, שזה הפוך ממה שאנחנו הרגע.
ולכן יוצא שמה שאנחנו צריכים זה לקבל מלמעלה את האור העליון, שהוא יהפוך לנו את כיוון המחשבה, כיוון הנתינה, כיוון הרצון והכול, שאנחנו נרצה לחיות בזולת ולא בעצמנו. כי הרצון לקבל שיש לנו עכשיו ממש ממית אותנו, סוגר אותנו בתוך עצמו ואנחנו פועלים לטובתו. הוא השונא שלנו והוא נמצא בנו, בקרבנו, בלב שלנו, במוח שלנו. לכן ככל שנוכל דרך העשירייה, דרך הקבוצה הגדולה העולמית שלנו למשוך מאור המחזיר למוטב, כוח עליון שיבוא אלינו וישנה לנו את השכל, את הרגש, כך נרגיש עד כמה החיים האמיתיים נמצאים מחוץ לבהמה שלנו, ושאנחנו צריכים ממש לעלות למעלה מהבהמה.
תלמיד: הייתי רוצה לדייק כדי לא להתבלבל. אנחנו מדברים על שלושה דברים, רצון לקבל, רצון להשפיע והכוונה שלי על מנת להשפיע. עכשיו אתה אומר שאם אני אוכל לחיות בתוך החברים, אז אני אתעלה למצב הבא. אם אני מנסה לחיות בתוך החברים, איפה אני נמצא, בתוך הכוונה, בתוך מימד אחר, בתוך רצון להשפיע?
אנחנו חיים בינתיים ברצון לקבל שלנו, אבל אנחנו מארגנים את עצמנו, מתארגנים כדי להגיע לכוונה דלהשפיע. לא לרצון להשפיע, לכוונה דלהשפיע. רצון להשפיע זה הבורא, אנחנו רצון לקבל, נבראים. אבל כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, אני צריך לרכוש כוונה על מנת להשפיע שעימה אעבוד עם הרצון לקבל שלי. זה מה שצריך להיות.
שאלה: מה המשמעות של התפתחות המדע והפילוסופיה וכמות התיאוריות שהולכות וגדלות?
מפני שהפילוסופיות האלה באות מתוך שכל האדם, הן לא יכולות להתעלות למעלה משכל האדם, למעלה מהעולם הזה. הן מתחלפות, אלו נופלות ואלו באות, וכך זה קורה בהיסטוריה של האנושות. אין מהן שום דבר, שום תועלת חוץ מכך שאנשים מתבלבלים בהן, ולכן היום אנחנו כבר לא מכבדים את הפילוסופיה ולא נמשכים אליה.
מי מתחשב היום במישהו שמתעסק בפילוסופיה? אין מה לעשות עם זה, כי את הכול אדם מוציא מתוך השכל שלו, ולכן מה יש לו להתפלפל אחר כך בכל מיני מחשבות ורצונות ותוצאות שהוא מוציא מתוך השכל שלו. השכל שלו נמצא ללא עלייה מהותית מעל הרצון לקבל, לכן הוא חושב רק על איך למלאות את עצמו. כל הפילוסופיה לא יכולה להיות יותר מהעולם הזה והיא לא עוזרת לאדם להרגיש, להבין את מהות הטבע שלמעלה מהעולם הזה, ולכן היום אנחנו לגמרי זורקים את הפילוסופיה ולא יכולים להתחשב בדעת הפילוסופים.
הפילוסופיה היא לא מדע, אין בה שום דבר ממשי, מפני שאתה לא יכול לחקור אלא על ידי השכל, ולכן כל אחד בונה באמצעות השכל שלו כל מיני פילוסופיות שונות, אז אין כאן חקירה, זו חקירה בתוך המחשבות של האדם בלבד, מה שהוא רוצה כך עושה.
צריכים לחשוב על זה כדי שאתם תבינו שהפילוסופיה היא שקר, מפני שהיא מגיעה מרצון ומחשבה דלקבל של האדם, שלא משתנה במהותו אלא חושב בראש שלו כל מיני דברים שנראים לו שכך נכון וכך נכון, וכן הלאה. ולכן התעסקנו בזה במשך מאוד שנים וכבר מזמן אנחנו לא עוסקים בזה. היום כל הפילוסופיה הזאת היא כבר מילת גנאי, כמו שאומרים "פילוסוף" על אדם שמתעסק בדברים שאין בהם שום ממשיות.
אלא רק בתנאי שאתה יכול לממש מה שאתה חושב, זה נקרא מדע, ולכן חכמת הקבלה היא גם חכמה, מדע, אבל עבור מישהו שיכול לרכוש את הכלים שלה. ומי שלא יכול, הוא לא מבין שבכלל יכול להיות דבר כזה. כמו שאנחנו נמצאים עכשיו בתפר בין לקבל את זה שחכמת הקבלה קיימת או לא קיימת.
שאלה: באות כ"ד נאמר שנצחיותה של הנשמה לא קשור למה שהיא רכשה, ומהותה נמצאת אך ורק במהותה, ואותן הבחנות שהיא רכשה הן השכר שלה ולא מהותה1. אלו תובנות הנשמה היא מקבלת ובשביל מה היא צריכה שכר?
רצון לקבל זה הטבע שהבורא ברא, זה הנברא. אם הנברא יכול לקבל כוח מהבורא, כוח השפעה, אז הוא מתחיל לעבוד עם הרצון לקבל שלו על מנת להשפיע. ומה שמשיג ברצון שלו לקבל בעל מנת להשפיע, שהרצון לקבל לא מזדכך, לא נעשה עימו כלום, אלא אם הנברא יכול להגביל את עצמו ולהשתמש ברצון לקבל שלו רק בתנאי שיש לו כוונה על מנת להשפיע, אז בזה הוא מתחיל להידמות לבורא, להיות בהשתוות הצורה עם הבורא. אומנם בטבע שלו הוא הפוך מהבורא, אבל לפי הכוונות הוא דומה לבורא, ואז מתוך זה הוא יכול להבין, להרגיש משהו כמו הבורא. ברצון לקבל שלו הוא הפוך, אבל בכוונה על מנת להשפיע הוא דומה.
ולכן הכול תלוי בכוונה, כך אנחנו עולים מדרגת הנברא - רצון לקבל, לדרגת הבורא - רצון להשפיע, יותר נכון להגיד כוונה, כוונה דלהשפיע.
שאלה: אמרת שהכוונה באה מהבורא. מה החלק שלי בכוונה לשרת את החברים?
החלק שלך זה למשוך מהבורא כוח שיעזור לך להיות בכוונה על מנת להשפיע, זה הכול. את הכוח הזה אתה יכול לקבל אם אתה עושה כל מה שבידך לעשות, לעשות בחיבור עם החברים ויחד איתם למשוך את המאור המחזיר למוטב. הוא, הכוח שנקרא "המאור המחזיר למוטב", מביא לך כוח להשפיע, רצון להשפיע ואז אתה עובד עם הרצון לקבל שלך בכוונה על מנת להשפיע.
שאלה: מה ההבדל בין תפיסת המציאות שלנו, שאנחנו שייכים לגוף, למקרים שלו ולקניינים שלו, לעומת ההשתייכות שלנו לנפש, שלה יש מקרים וקניינים משלה?
"בגוף", נקרא ברצון לקבל. אנחנו יכולים לקבל רק הבחנות ברצון לקבל לעצמו בלבד. "בנפש" זה נקרא שכבר אנחנו קיבלנו כוונה בעל מנת להשפיע, ואנחנו בה מרגישים את המציאות הרוחנית.
תלמיד: ומה ההבדל בין המציאות הזאת לבין המציאות הזאת?
זה על מנת לקבל וזה על מנת להשפיע.
שאלה: מה הקשר בין המוח הגשמי, הבהמי, והמושכלות שאנחנו מרגישים בו והרצון לקבל ולמושכלות שבו, לבין הרצון להשפיע והמושכלות שלו?
אין כאן בעיה. מה אתם מתבלבלים? יש רצון לקבל שהבורא ברא, הרצון לקבל יכול להיות בכוונה על מנת לקבל ובכוונה על מנת להשפיע. הרצון לקבל זה הנברא, זה החומר של הנברא שלא משתנה לעולם, כי זה הנברא עצמו. ויש בו רצון לקבל וכוונה על מנת לקבל, כך הוא נולד וכך מתפתח עד י"ג שנה, עד כ' שנים, עד ע' שנה, אנחנו נלמד עוד מעט. זה הרצון לקבל שמתפתח.
והרצון לקבל נקרא "נברא" בכוונה שלו לקבל, ליהנות, הפוך מהבורא. יש הזדמנות לאותו רצון-לקבל לקנות כוונה בעל מנת להשפיע, כך הוא יכול להרגיש את הבורא, כך הוא יכול לשנות את עצמו בלהידמות לבורא. ולכן כאן אנחנו כבר מדברים על הנברא שעולה מהדרגה שלו ששייך לדרגת החי, לדרגה ששייכת לדרגת המדבר, הדומה לבורא. על המעבר הזה אנחנו מדברים, איך אנחנו עוברים. המעבר הזה נעשה על ידי שינוי הכוונה מעל מנת לקבל - לעצמו, לכוונה על מנת להשפיע - לזולת, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
תלמיד: כשמדברים על רצון וכוונה זה מאוד ברור, פה אין בעיה. וכשמתחילים לדבר על מושכלות ועל דברים שקורים בתוך החוויה הגשמית, שם מתחיל להיות בלבול. איפה המוח נמצא, איפה המושכלות, איפה הן מורגשות?
הכול לפי הכוונה. על זה הוא אומר "די לעבד להיות כרבו". אם יש לך כוונות על מנת להשפיע לזולת, אז כל מה שאתה עושה עם הכוונות האלה הכול על מנת להשפיע וזה נקרא "רוחני". כל מה שאתה עושה עם הכוונות שלך הטבעיות, על מנת לקבל, נקרא "גשמי".
תלמיד: אז בכוונות לקבל שנקרא "גשמי", איפה מה שנקרא מוח ומושכלות, מה זה?
זה מה שיש באדם הרגיל בעולם הזה.
תלמיד: כשמחליפים כוונה, איפה המושכלות האלה מורגשות, באיזה מוח?
אני באמת לא מבין איפה אתה מתבלבל.
תלמיד: הקשר בין החוויה שנקראת מושכלות ומוח גשמי, בהמי, מורגש בתוך הרצון לקבל, נכון?
זה מורגש בתוך הרצון לקבל, נכון.
תלמיד: אז בתוך הרצון לקבל יש איזו פונקציה, איזה רצון למושכלות שכנראה הוליד איזה איבר גשמי שנקרא מוח או חוויה שנקראת מוח, נכון?
לא נכון.
תלמיד: האם אתה יכול להסביר את הקשר הזה?
הרצון לקבל מוליד כל מיני אמצעים כדי למלא את עצמו אבל הם שייכים לרצון לקבל. ואם יש לך במקום הרצון לקבל אותו רצון שכבר עובד ומכוון בעל מנת להשפיע אז הוא ימלא את עצמו ויקבל מושכלות בצורה אחרת, באיזה פעולות והזדמנויות הוא יכול לעשות פעולות של השפעה.
תלמיד: אז הרצון למושכלות עובד עכשיו בכוונה להשפיע?
כן, הוא עובד לפי הכוונה.
תלמיד: יש לו גם איזה איבר רוחני, כמו מוח רוחני, או שאין צורך במוח הזה?
כן, במה שהוא מחשב את הפעולות הרוחניות זהו המוח הרוחני שלו.
תלמיד: זו איזושהי פונקציה, מנגנון בתוך הרצון הזה?
כן, יש לו שם פרצופים, ספירות ועולמות שהוא משיג ובונה בתוכו.
שאלה: איזו מהות יש לי בדרך האמצע, בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע? כלומר אם אני מקבל על מנת להשפיע, אז אני יוצר איזו מהות חדשה בדרך האמצעית?
יש לנו רצון שעובד מלכתחילה בעל מנת לקבל כמו בכל דרגת חי. אנחנו מסתכלים על החיות ויכולים להגיד איך הן פועלות, כי אצלן הכול ברור. ואילו בני האדם מבולבלים כי הם בנו לעצמם כל מיני מערכות, כאילו שמשפיעים, כאילו שנותנים, כאילו שעושים טובה זה לזה, אבל זו אף פעם לא טובה ולא נתינה אלא רק קבלה סמויה.
לכן הכול תלוי בכוונה. חכמת הקבלה אומרת לנו שאנחנו צריכים לתקן את הכוונות, לא את הרצונות, ולא את הפעולות, הרצונות שלנו נשארים בעל מנת לקבל. הרצון להשפיע זה הבורא, ואנחנו הנבראים, כלומר רצון לקבל. יכולה להיות אצלנו רק כוונה על מנת להשפיע, אם אנחנו קונים אותה מהבורא. אנחנו מקבלים מהבורא כוחות ורוצים להרכיב על הרצונות שלנו שהם כולם על מנת לקבל, כוונה על מנת להשפיע. כשאנחנו קונים את הכוח הזה שהוא ה"אור העליון", שבא ומתלבש בנו, אז אנחנו "עוברים מחסום", מתהפכים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.
לא רואים את זה על האדם מבחוץ, כי אנחנו רואים הרבה אנשים סביבנו שנותנים ועושים טובות זה לזה, אבל כוונתם היא לקבל לעצמם, אחרת לא היו יכולים לעשות שום דבר. ואלו שיכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב ומושכים אותו על ידי מה שהרב"ש כותב במאמרים שלו, שמתאספים יחד לקבוצה ומעוררים את הכוח העליון, אז הם מקבלים מלמעלה את הרצון להשפיע. הרצון לא יכול להשתנות וזה לא מה שאנחנו מקבלים, אלא השינוי מתבטא אצלנו בכוונה על מנת להשפיע, ואז אנחנו עושים צמצום על הרצון לקבל שלנו להשתמש לעצמנו, ומשתדלים לעבוד עימו רק בלהשפיע, לטובת הזולת. זה מה שקורה.
שאלה: נשמע שהאדם צריך בעצמו לפעול באמונתו, האם יכול להיות שהוא יפעל מתוך כוונתו בעצמו או שהוא יכול לעשות רק פעולות ואת הכוונה נותן הבורא?
האדם יכול רק לבקש, לעשות מעצמו כזה מצב שהבורא יוכל להשפיע אליו קצת מעצמו, מהאור העליון, ועל ידי זה משתנה באדם הכוונה. הפעולות לא משתנות, הוא יכול לתת ויכול לקבל בפעולות הגשמיות, אבל ברוחניות, אם היינו רואים את המסך ואת הכוונות והפעולות האמיתיות, אז היינו רואים שהאדם עושה הכול לטובת עצמו או שעושה הכול או חלק לטובת הזולת שזה מה שאנחנו צריכים לעשות על ידי השפעת הבורא עלינו.
כדי שהבורא ישפיע עלינו אנחנו צריכים להכין לו מקום, מקום נקרא "רצון", על ידי כך שאנחנו מתחברים יחד ומבקשים ממנו שייתן לנו כוח, הבנה ושכל כדי שנוכל להשפיע זה לזה ודרך החברים להשפיע לבורא.
תלמיד: אז לא להתאמץ לשלוט על הכוונה שלנו, אלא רק לעשות פעולות?
לא נכון. אנחנו רוצים על ידי הפעולות שלנו לשנות את הכוונות, לקבל מלמעלה כזאת השפעה עלינו שהכוונה שלנו כלפי כולם וקודם כל כלפי החברים תשתנה.
שאלה: אם המצב הראשון והמצב השלישי הם לחלוטין לקבל בעל מנת להשפיע, אז איזה עוד שכר נדרש בשלב השני?
אחרי שאנחנו מקבלים את הרצון על מנת להשפיע אז צריכים לממש אותו על מנת להשפיע, וכאן יש לנו כבר 125 מדרגות.
שאלה: איך אני יכול להחליף את הכוונה ביחס לרצונות שאני לא שולט עליהם? נאמר שאני מאוד אוהב מתוקים או כמו שקורה להרבה גברים שיש להם רצון מוגבר למין, איך אני אוכל לשלוט ברצונות האלה ולהמיר אותם לרצון להשפיע?
אני לא חושב שאתה צריך לעבוד נגד הרצונות עצמם, אלא נגד הכוונה על מנת לקבל. ברגע שאתה תתחיל לעבוד על הכוונה, שתהיה לא לטובתך אלא לטובת הזולת, אז גם הרצונות שלך ישתנו ויקבלו סדר חשיבות שונה ואז אתה תראה איך לגשת אליהם בצורה נכונה. העיקר הוא להחליף את הכוונה לטובת מי אתה רוצה לעבוד.
שאלה: הרב"ש אומר ש"ישועת ה' כהרף עין", אבל גם כתוב שהאדם צריך להגיע ל"סאה", להשלים את היגיעה שלו בכמות ובאיכות. אם הבורא יכול להציל אותנו כהרף עין, אז למה הוא דורש מאתנו סאה, מאמץ, משהו נוסף?
"סאה" זהו רצון שלם, ככל שאתה מסוגל. כמו שאנחנו דורשים מילד קטן רצון קטן, מילד יותר גדול רצון יותר גדול וכן הלאה. כך זה עובד.
שאלה: האם יש קשר בין הנקודה שבלב לרצון לקבל ולכוונה?
ודאי שכל זה נבנה מתוך הרצון לקבל, והאור העליון שפועל עליו ונותן לו כוונה. האור העליון קושר בין הרצון, הצמצום והמסך, אור חוזר, ומה שנבנה למעלה ממנו כפעולת הנתינה בחזרה לבורא.
תלמיד: איפה נמצאת הנקודה שבלב ברצון לקבל?
הנקודה שבלב היא "חלק אלוה ממעל", זה הרצון להשפיע מהבורא שנמצא בתוכנו, באלו שמתעוררים להשפיע בחזרה לבורא ומבטאים זאת בזה שמשפיעים לחברים ודרכם מגיעים לרצון להשפיע.
תלמיד: אז קבלה היא דרך הגוף, והשפעה היא דרך הנקודה שלב?
אפשר להגיד שכך, בינתיים, עוד נברר את הדברים האלה ביתר דיוק.
שאלה: אמרת, כוונה היא ביחס אליי, ביחס לבורא וביחס לחברים, אפשר להסביר? האם אלה מדרגות?
אנחנו צריכים לחבר את כל הכוונות האלו שיהיו אחד - ממני לזולת ומהזולת לבורא ונגיע למצב שלגמרי לא יהיה לי שום הבדל בין להשפיע לחבר לבין להשפיע לבורא כך, שכל העולם ייראה לי שרק אני משפיע עליו.
שאלה: איך לחבר את הכוונה לתקן את עצמי?
לתקן את עצמי - עד כמה אני מתייחס בכוונה שלי למה שמחוץ לי - יכולים להיות קרובים, יותר רחוקים, חברים, אנושות, בורא וכן הלאה. הכול תלוי איך אני מתייחס אליהם, רק בכוונה. בהתאם לכוונה על מנת להשפיע אני מצרף לפעולות שלי גם רצון כדי לממש את הכוונה. ואם אני לא יכול לממש את הכוונה על מנת להשפיע, אני לא עובד, אני לא פועל ואני נמצא תחת צמצום. אני קודם חושב על הכוונה על מנת להשפיע ואחר כך אני מודד כמה אני יכול לצרף לזה רצון לממש את הכוונה על מנת להשפיע, וכשאני פועל, אני בונה פרצוף, פעולת השפעה. כך אנחנו עובדים.
שאלה: אם כמות הולכת וגדלה של אנשים משנים את הכוונה שלהם להשפעה, זה ישפיע גם על העולם הגשמי ועל האנשים בו?
בהחלט. אנחנו רוצים או לא רוצים אנחנו שייכים למנגנון אחד, למערכת אחת שנקראת "אדם", כולנו קשורים זה אל זה, ולא רק אנחנו אלא גם עולם החי ועולם הצומח ועולם הדומם. ולכן היחס בינינו הוא קובע ומשפיע על כל העולם שלנו, וגם על כל המציאות הגשמית, אז ככל שאנחנו נתקרב זה אל זה ונשפיע דברים טובים זה אל זה, אנחנו נעשה טיפול טוב מאוד לאקולוגיה ובעולם הכללי
שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על כוונה שעלינו לשנות, האם הכוונה להשפיע היא מחשבה או הרגשה?
כוונה על מנת להשפיע היא כוונה, זאת אומרת זה רצון פנימי שלי שאני עוד לא מימשתי אותו, אבל רוצה לממש.
שאלה: מה בדיוק משתנה בי אם עכשיו מופיעה בי הכוונה על מנת להשפיע לבורא, לא היתה והופיעה, מה השתנה?
במקרה כזה אנחנו מדברים על כך שיש אפשרות לעבוד עם הרצונות על מנת להשפיע לבורא, עכשיו אתה עם הכוונה שלך על מנת להשפיע לבורא יכול לבדוק באילו רצונות אתה יכול לממש את הכוונה.
שאלה: האם כוונות בעל מנת להשפיע נבנות על פני כוונות בעל מנת לקבל?
כן, לא יכול להיות אחרת.
תלמיד: האם רק כוונה על מנת לקבל מאפשרת כניסה לכוונה על מנת להשפיע? יש עוד כוונות נוספות שהן על מנת להשפיע?
כוונות על מנת להשפיע יש המון, מכאן ועד גמר התיקון בכל סולם המדרגות, אבל הן כולן הם רוכבות על הכוונות על מנת לקבל מלכתחילה. כמו שכתוב "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", קודם האדם צריך להרגיש את החטא שלו בעל מנת לקבל על כל המדרגות. אנחנו רואים את זה מספר הזוהר, איך בעלי הזוהר, רבי שמעון לפני שעלה לדרגה האחרונה, הרגיש את עצמו שמעון מן השוק. מה זה שמעון מן השוק? עד כמה כל המחשבות וכל הרצונות שלו כולם היו בעל מנת לקבל ואין לו שום דבר, חוץ מדבר אחד - הוא הבין שזה מגיע לו כדי שיעלה מכאן לדרגה הכי גבוהה. בצורה כזאת מספרים לנו על המעברים שאנחנו עוברים.
שאלה: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שליטה - האם אלה כל הרצונות של על מנת לקבל או שיש עוד?
אין, הכול בזה.
שאלה: באות כ"ג מדובר על "נפשות בני אדם, הרוחניות", אפשר להגדיר מה זה נפש בני אדם רוחנית?
ממנו הוא גדל, רק זה מה שאני יכול להגיד. אבל עוד מעט אנחנו נפתח את זה, עוד קצת.
שאלה: כדי להגיע לכוונה על מנת להשפיע - באיזו מידה זו פעולה רגשית ובאיזו מידה זו פעולה שכלית?
אנחנו צריכים לעבוד בשכל כדי לתת לנו איזה יסוד, אבל השכל עובד רק לפי הרגש, ולכן העיקר זה דאגה על הרגש. איפה שאני נמצא, ממה אני מתפעל, למה אני נמשך, אני כל הזמן צריך לבדוק את עצמי ולכוון את עצמי לחיבור, בזה אנחנו פותרים את הכול הבעיות.
תלמיד: איפה שם?
בחיבור.
תלמיד: הפרופורציות בין השכל לבין הרגש הן קבועות או שהן יכולות להשתנות ממצב למצב?
ודאי שהן משתנות, אבל אנחנו לא יכולים לדבר על כך עכשיו, אין לנו עדיין נתונים.
שאלה: הבנתי שלפני שאדם מקבל כוונה על מנת להשפיע הוא עובר צמצום. במצב צמצום מה הכוונה?
שהוא לא יודע מה היא הכוונה. זה הצמצום. שאדם עובר צמצום יש לו מצב שהעולם חשוך. ושהכול חשוך אין לו שום אפשרות, ואז מהמצב הזה שהוא מתגבר עליו במקצת ועשה לפני זה גם הרבה עבודה - כי הכול מצטבר, זה התהליך המצטבר, הוא עובר את הצמצום, את החושך ומגיע למצב שהוא כבר שולט בזה.
תלמיד: אפשר להגיד שצמצום זה מצב בלי כוונה, כי הוא כבר לא בעל מנת לקבל?
לא, אין דבר כזה בלי כוונה לגמרי. אבל בינתיים תחשוב כך, זה בסדר.
שאלה: אדם שלא התעוררה אצלו הנקודה שבלב, אין כוונה בחייו והוא נפטר, מה הוא הוסיף, למה הוא עבר את כל שנות חייו?
אנחנו לא מדברים על רצונות שלא מתעוררת בהם נקודה שבלב, הם שייכים לעולם החי. כי נקודה שבלב היא תחילת האדם, אנחנו מדברים על עליה מהנקודה שבלב.
תלמיד: אם כך, למה הוא עבר את כל מה שהוא עבר לפני?
אתה שואל על משהו אחר שלא שייך לנו, אנחנו מדברים רק על אנשים שמגיעים אלינו. אנשים אחרים אנחנו צריכים לתת להם כמה שאפשר תמיכה כך, שהם לאט לאט יגיעו גם למצב שיהיו קרובים למערכת שתעביר גם להם מאור המחזיר למוטב. תשאל את עצמך יותר, ולא על אחרים - זה מה שאני ממליץ לך.
שאלה: באות כ"ד כתוב ש"העדר צורת הגוף המקולקל, מחזק אותה ביותר, ותוכל לעלות אז, למרומים, לגן עדן.", סוף אות כ"ד. אז שואלים מה זה אומר שמיתת הגוף הלא מתוקן מחזק את הנפש?
מיתת הגוף היא הכוונה שהרצון לקבל מבטל את עצמו, רוצה להתבטל מהצורה מקולקלת. ולכן ודאי שהנפש שזה הרצון להשפיע שקמה על פניו מתחזקת וגדלה.
שאלה: האם הנברא יכול לבחור כוונה או שהיא תלויה בתנאים מסוימים מלמעלה?
הרב: הנברא מקבל כוונה מלמעלה על פני רצון לקבל ואחר כך הוא בוחר מה הוא רוצה לעשות עם זה וקובע.
שאלה: אם הכוונה נסתרת מהאדם, ניתן לקבוע אותה באופן מכני לפני כל פעולה?
הכוונה נסתרת מהאדם והיא ניתנת לנו כדי שאנחנו נחשוב רק עליה, נטפח רק אותה. הכול תלוי בכוונה, האדם הוא הכוונה שלו, לְמה הוא נמשך, למה הוא מתכוון, מה הוא רוצה בסופו של דבר.
שאלה: האם אפשר לקבוע אותה בצורה מכאנית לפני כל פעולה?
אפשר מכאנית, צריכים, חייבים, אבל אחר כך צריכים לדאוג עד כמה הכוונה הזאת תגדל.
שאלה: האם השכל משפיע על הכוונה או שרק התפילה שבלב יכולה להשפיע עליה?
השכל כמעט ולא יכול להשפיע על הכוונה, אבל אנחנו על ידי השכל פועלים, והפעולות האלה משנות את הכוונה. האמת שהכוונות באות מלמעלה, אנחנו לא יכולים לשלוט על הכוונה, אנחנו יכולים לעשות כל מיני פעולות שעל ידן אנחנו משנים את הכוונה.
שאלה: אם האדם מקבל מלמעלה את הכוונה על מנת להשפיע, אילו פעולות שלו גורמות לבורא לתת לו את הכוונה הזאת?
עד כמה הוא מסדר את עצמו להיות יותר קשור עם החברים, כי הוא מכין מקום שבו יוכל אחר כך לממש את עצמו, זה מצד אחד, ובנוסף עד כמה הוא מוכן ועד כמה מתפלל ומבקש איתם יחד. זאת אומרת יש כאן הכנה ותפילה שבעצם הכול צריך להיות כאחד.
שאלה: האם הפרצוף זה משהו אישי, כוונה אישית על מנת להשפיע על העשירייה או שזה משהו משותף לכל העשירייה?
רצוי שזאת תהיה כוונה משותפת לכל עשירייה, אבל בדרך אפשר גם כך וגם כך.
שאלה: מהי מטרת הביקורת כלפי הפילוסופיה במאמרים של בעל הסולם ובמאמר הזה בפרט?
כדי שאנחנו לא נתבלבל עם הפילוסופיה, אלא שנדע שחכמת הקבלה לא בנויה על הפילוסופיה. כי פילוסופיה זה כשאדם חושב שככה זה צריך להיות, בעולם, במציאות, בין העולמות, בין הנבראים, בין הנבראים לבורא. זאת הפילוסופיה, זאת אומרת אין בזה שום דבר ממשי חוץ ממה שאדם מתאר בתוך המוח שלו. ומפני שהמוח שלנו בהכרח פועל בעל מנת לקבל, מלכתחילה כל הפילוסופיה לא שווה, היא טעות אחת גדולה מפני שאנחנו כולנו נמצאים רק בעל מנת לקבל.
שאלה: האם חוק השתוות הצורה עובד באותה צורה גם בין חבר לחבר בעשירייה כמו שבין חבר לבורא? כלומר שכאשר הכוונה שלנו היא זהה, לעשות נחת רוח לבורא, אז אנחנו מתחברים.
במידה שאנחנו מתקרבים להזדהות עם הבורא אנחנו מסוגלים להתחבר.
אות כ"ה
"ומכאן יצא לנו, הפתרון המלא, של חקירה ה'. ששאלנו: כיון שהגוף מקולקל כל כך, עד שאין הנפש מצויה בכל טהרתה, עד שירקב הגוף בעפר, וא"כ למה הוא חוזר, ועומד לתחית המתים? וכן על מה שאמרו ז"ל (זהר, אמור י"ז): "עתידים המתים להחיות במומם, שלא יאמרו אחר הוא?
והענין תבין היטב, ממחשבת הבריאה עצמה, דהיינו ממצב הא'. כי אמרנו: כיון שהמחשבה היתה, להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שודאי ברא רצון גדול מופרז עד מאד, לקבל, כל אותו השפע הטוב, שבמחשבת הבריאה. כי התענוג הגדול, והרצון לקבל הגדול, עולים בקנה אחד, כנ"ל באות ו', ז'.
ואמרנו שם, שהרצון לקבל הגדול הזה, הוא כל חומר המחודש, שברא. מפני, שאינו נצרך כלל, ליותר מזה, כדי לקיים מחשבת הבריאה. ומטבע פועל השלם, שאינו פועל דבר מיותר, כעין שאומר ב"שיר היחוד": "מכל מלאכתך, דבר אחד לא שכחת, לא החסרת, ולא העדפת".
גם אמרנו שם, שהרצון לקבל המופרז הזה, הוסר לגמרי ממערכת הקדושה, וניתן למערכת העולמות דטומאה, שממנה מציאות הגופים וכלכלתם, וכל קניניהם בעולם הזה. עד שהאדם משיג י"ג שנה, שע"י עסק התורה, מתחיל להשיג נפש דקדושה, שמתפרנס אז, ממערכת העולמות דקדושה, לפי מדת גדלה, של הנפש דקדושה, שהשיג.
גם אמרנו לעיל, שבמשך שתא אלפי שני, הניתנים לנו לעבודה בתורה ומצות, אין שום תיקונים, מגיעים מזה אל הגוף, דהיינו, לרצון לקבל המופרז שבו. וכל התיקונים, הבאים אז, ע"י עבודתנו, הם מגיעים רק לנפש, שעולה על ידיהם, במדרגות העליונות, בקדושה וטהרה. שפירושו, רק להגדלת רצון להשפיע, הנמשך עם הנפש.
ומטעם זה, סוף הגוף, למות ולהקבר ולהרקב. כי לא קבל לעצמו שום תיקון, אכן, אי אפשר, שישאר כך. כי סוף סוף, אם יאבד, הרצון לקבל המופרז, מהעולם, לא תתקיים ח"ו מחשבת הבריאה, דהיינו שיתקבלו, כל התענוגים הגדולים, אשר חשב להנות לנבראיו, שהרי הרצון לקבל הגדול, והתענוג הגדול, עולים בקנה אחד. ובשיעור שנתמעט הרצון לקבלו, הרי בשיעור ההוא, נפחתים התענוג וההנאה מן הקבלה".
שאלה: כתוב כאן לגבי דברי החכמים ש"עתידים המתים להחיות במומם, שלא יאמרו אחר הוא?" מה זה אומר אחר?
שכל הרצון לקבל כמו שהיה מקולקל, צריך לעבור את כל הקלקולים ולבקש לעשות פעולות שונות שצריכים כדי לתקן את עצמו. אבל הוא צריך לתקן את עצמו כמו שהיה פעם, מקולקל בחטא עץ הדעת, בחטא אדם הראשון, הוא צריך להגיע לגילוי של כל החטא הזה, של כל העל מנת לקבל שיש בו ולתקן אחת אחת, את כל הכוונות שלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זאת כל העבודה שלנו במשך החיים שלנו עד גמר התיקון.
שאלה: למה הוא כותב כאן שהרצון להשפיע צריך לגדול? על פני מה הוא גדל?
רצון להשפיע זה עניין הכוונה על מנת להשפיע. רצון להשפיע זה הבורא, רצון לקבל זה הנברא, התאמה של הנברא לבורא מתבצעת על ידי כוונה על מנת להשפיע שהנברא קונה מהבורא, מהאור העליון, מהשפעת הבורא עליו.
שאלה: הוא כותב כאן "כיון שהמחשבה היתה, להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שודאי ברא רצון גדול מופרז עד מאד, לקבל," מה זה אומר רצון לקבל מופרז?
מופרז, שכולו על מנת לקבל ורוצה לבלוע את הכול, כולל הבורא. ככה זה, זה מה שרוצה הרצון לקבל, לשלוט על הכול.
שאלה: מה קורה עם הרצון לקבל הגדול שכתוצאה משינוי הכוונה הוא קטן?
אני לא חושב שהרצון לקבל שלנו נעשה קטן יותר, הוא נעשה יותר מצומצם, יותר מרוכז, כי אנחנו רוצים להגיע לעל מנת להשפיע. ולכן את הרצונות הגדולים האלה, המפוזרים לכל מיני כיוונים, אנחנו כבר לא רוצים לשמש, לא רוצים לתת לרצונות האלה כל מיני מילויים כי זה כבר לא חשוב לנו, אנחנו כולנו מרוכזים רק בחיבור בינינו ובחיבור עם הבורא. ואמנם יכול להיות שנראה שאנחנו מצמצמים את עצמנו, אבל בעצם אנחנו מגיעים לשורש הבריאה. ולכן, כדאי לנו לעשות את זה.
שאלה: לידה ברוחניות זה המצב שבו הכוונה תתחלף במלואה או בחלק ממנה?
"לידה" ברוחניות זה נקרא שאנחנו מתחילים להרגיש רצון להשפיע שמתעורר בנו. זה נקרא "לידה".
שאלה: מה זה אומר שהנשמה לא יכולה להזדכך במלואה והיא צריכה לעבור את התהליך הזה של תחיית המתים?
אנחנו צריכים להעביר צמצום על הרצון לקבל שלנו, ואחרי הצמצום להעביר עליו עוד תיקונים של מסך ואור חוזר. צמצום זה נקרא שאנחנו לא משתמשים לטובת עצמנו. ומסך ואור חוזר זה כשאנחנו עושים את זה רק לטובת הזולת, מחוצה לרצון לקבל. ואז אנחנו מתחילים להרגיש כמה הדברים האלה לא נמצאים בכלל בנו. אז איך אפשר להגיע לזה? כאן יש עניין של לידה, שנולדים אל העולם הרוחני, עולם ההשפעה, ושיכולים כבר לשייך את עצמנו לבורא.
שאלה: כתוב שבמהלך 6000 שנים רק הנשמה תבוא לידי תיקון, והגופות לא. מה זה אומר שכמה שהנשמה תיתקן יותר, ככה האגו יגדל יותר ויותר, זה כדי לקבל תענוג בעל מנת להשפיע?
ודאי שאנחנו הכול מקבלים בתוך הרצון לקבל שלנו, אבל הכוונה משתנה, השימוש ברצון לקבל משתנה לעל מנת להשפיע. ולכן, כך אנחנו מכינים את עצמנו עד שנעשה את כל הקבלה שלנו ברצון לקבל, לעל מנת להשפיע. קודם צמצום, אחר כך להשפיע על מנת להשפיע, לדרגת הבינה, ואחר כך מדרגת הבינה לדרגת הכתר בלקבל על מנת להשפיע.
שאלה: הייתי רוצה לנסות להבין, האם הרצון לקבל הזה צריך להיות מתוקן במלואו לפני שאני יכול להתחיל להרגיש איזו כוונה להשפיע, או לעשות פעולה בהשפעה, או שזה הולך ומתפתח עם הזמן לאט לאט?
גם זה, וגם זה. אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן לעבוד רק על פעולה אחת, חיבור בינינו ומתוך החיבור בינינו תפילה לבורא. אין יותר. אם נתרכז רק בזה, נצליח מהר.
שאלה: באותיות הקודמות בעל הסולם מפרט את סוגי הרצון לקבל שיש, בהמי ואנושי שמהותם רצון לקבל לעצמו, ונפש רוחנית שזה רצון לקבל להשפיע. איפה פה רצון לקבל מופרז? איפה זה מתלבש?
רצון לקבל מופרז עוד לא מגיע פה, הוא עדיין לא כאן. על ידי זה שאנחנו מתפתחים ברצונות דלהשפיע, מגיע לנו רצון לקבל יותר ויותר גדול, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".
תלמיד: ומה זה אומר שאנחנו קוברים אותו על הששת אלפי שנים , אם הוא מתפתח וגדל?
אנחנו קוברים את הכוונה על מנת לקבל ונשארים רק בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אז בעצם אנחנו מקבלים רצון לקבל עם כוונה לא מתוקנת במהלך ששת אלפים השנים, ואז כשאנו הופכים את הכוונה, וזה נקרא שזה נקבר?
כן, הוא אומר שאין אדם מתקן אלא מה שיש בו.
שאלה: האם תפילה היא מעשה המעיד על כוונה?
התפילה מעידה על הכוונה, בתפילה אנחנו צריכים לברר את הכוונה שלנו ולבקש על תיקון הכוונה, וחוץ מזה אין לנו מה לעשות, רק את זה. ככל שמתקרבים יותר לתיקון הכוונה, רואים עד כמה זה כביכול בלתי אפשרי, ורק ברגע אחרון כשאנחנו ממש רואים שזה לא אפשרי, ומה בכלל אנחנו רוצים שיקרה, אז נעשה ההיפוך. מתוך החושך הגמור כמו במצרים, מגיעה היציאה והגילוי.
שאלה: אם העיקר הוא לעבוד על הצד הרגשי שלנו, למה כל הבירורים שאנחנו עושים בשיעור הם בירורים שכליים ולא עבודה רגשית?
זו לא עבודה שכלית, אנחנו עוברים בירורים רגשיים, זה ברגש. אבל כדי לעשות פעולות ברגש אנחנו צריכים את השכל, לכן זה נקרא עבודה במוחא וליבא, במוח ובלב.
שאלה: סוף הגוף למות, להיקבר ולהירקב כי לא קיבל לעצמו שום תיקון. מה זה אומר להירקב ביחס לרצון לקבל שאינו נעלם ואינו משתנה?
מדובר פה על הכוונה. הרצון לקבל נעשה יותר או פחות, זה לא כל כך חשוב, אלא החשיבות היא רק בכוונה, עד כמה היא בעל מנת לקבל, או עד כמה היא בעל מנת להשפיע, וכמה אנחנו רוצים להחליף את זה בזה.
שאלה: מה המשמעות שהכוונה נסתרת מאיתנו?
יכול להיות שהאדם לא בדיוק יודע באיזו כוונה הוא נמצא. אני לא יודע על מה מדובר כאן, צריך לקרוא ולברר על מה הוא מדבר.
שאלה: התפילה מעידה על הכוונה, אנחנו צריכים לברר בתפילה את הכוונה שלנו. האם אפשר להגיע לתפילה משותפת בעשירייה לפני שהגענו לכוונה הנכונה?
ודאי שאתם יכולים להגיע לתפילה משותפת, אבל זאת תהיה תפילה לא נכונה עם כל מיני כוונות על מנת לקבל. אנחנו רוצים להפעיל את התפילה שלנו כדי לקבל כוונה על מנת להשפיע שקושרת בינינו ומכוונת את כולנו לבורא.
תלמיד: ככל שאנחנו מנסים להגיע לתפילה משותפת הרבה פעמים אנו רק מתרחקים יותר אחד מהשני. מה חסר לנו?
חסר לכם להיות בכוונה אחת מכוונת לבורא. שום דבר אחר.
שאלה: מדובר על מהות הנשמה, מהות הנפש, בהקדמה לזוהר בעל הסולם אומר שאנחנו לא יכולים ללמוד את המהות, שזה תחום מוגבל נסתר מאיתנו. אנחנו לומדים את מהות הנשמה או לא?
מהות הנשמה, זו הכוונה על מנת להשפיע. כי הרצון לקבל נמצא בשפע. אם אנחנו יכולים להרכיב עליו את הכוונה על מנת להשפיע, אז הרצון לקבל הופך לנשמה.
למה הוא נקרא נשמה? מפני שיש לנו אורות נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה שאנחנו מקבלים ממלכות, זעיר אנפין, בינה חכמה וכתר. אז מה שאנו מקבלים מבינה נקרא אור הנשמה. וזה העיקר. להשפיע על מנת להשפיע, זו יציאה שלמה מהרצון לקבל, זאת אומרת כוונות על מנת לקבל ואחר כך יש לנו עוד שתי מדרגות לקבל על מנת להשפיע. זו כבר תוספת מאוד חשובה, אבל עליה נדבר אחר כך.
שאלה: קורה הרבה שאני בודק את עצמי ואני רואה שאיזה רצון מנהל אותי, איך אני יכול לקבוע אם זה רצון לקבל או רצון להשפיע? אני כאילו עושה משהו לטובת החברים ואחר כך, בסוף הפעולה אני מבין שלמעשה עשיתי אותה כדי לקבל שכר.
זה מצוין, זאת אומרת נותנים לך לברר בדיוק עד כמה אתה לא מסוגל להיות בעל מנת להשפיע אלא רק בעל מנת לקבל, אז מיד תתחיל לבקש. הבורא מראה לך את הכוונה האמיתית שלך שהיא על מנת לקבל, אז מיד תבקש שהוא יתקן את זה, בשביל זה הוא עושה את זה.
תלמיד: אבל מופיעה כזו בושה, אתה מבין, יוצא שכל מה שעשיתי.
זה טוב, יש לך לב גדול, יש לך נשמה גדולה, אז תבקש, תבקש ממנו. הוא עושה את הכול. עלינו רק התגובה, האדם זה לא מה שהוא מרגיש. תראו זה עיקרון מאוד חשוב, האדם זה לא מה שהוא מרגיש, אלא האדם זה איך שהוא מגיב על מה שמרגיש. כי מה אנחנו מרגישים? אנחנו מרגישים את מה שהבורא נותן לנו, אבל איך שאני יכול להגיב על מה שאני מרגיש, זה ה"אני".
לכן כמה שאתה מרגיש שאתה מקבל, ולא בסדר, טוב מאוד, תשמח מזה, תיהנה מזה שהבורא מראה לך מי אתה. עד כמה אתה הפוך ממנו, כי הוא רוצה שאתה תבקש.
שאלה: אז ברגע שהבורא מגלה לך באמת את הטבע שלך, מה אנחנו מבקשים? כשאתה מגלה את הכוונה שלך ואת כל הטבע שלך, אמרת שזה מצוין, תשמח, תפנה לבורא ותבקש. מה אני מבקש?
מה שמתעורר בך, עד כמה אתה יכול להיות בהזדהות עם הבורא, עד כמה אתה רוצה להשפיע לו בחזרה, כמה אתה רוצה לבטל את עצמך כלפי חברים וכן הלאה.
(סוף השיעור)
-
נצחיותה היא, בעצם מהותה בלבד, דהיינו, בהרצון להשפיע, שהוא מהותה. וענין המושכלות, שקנתה, הן שכרה, ולא עצמותה."↩