שיעור בוקר 13.11.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 5.

כן. אני שמח שהיום נשים גם יכולות לשאול ולהיות כמו הגברים בשיעור מלא. אנחנו לומדים דבר מאוד מאוד חשוב, זה העיקר של כל הבריאה, איך הנברא עושה צעד קדימה לקראת הבורא ונעשה בזה במשהו דומה, מתאים לבורא, משתווה אליו. ולכן הנושא הוא נושא מיוחד מאוד, והוא גם לקראת הכנס שמתרחש היום.

קריין: קטע מס' 5.

הקטע בעצמו מיוחד מאוד.

"בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף." כי המחשבות שלו, הרצונות שלו, הכוונות שלו, הכול מכוון איך להתקרב לבורא, לפי התכונות להשפיע, לאהוב, להתחבר. "זה נקרא עיבור, שאין לו פה. ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם". 

ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות." 

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

האדם רוצה רק דבר אחד, להידמות לעליון בזה שהוא מבטל את עצמו, כמו עובר ברחם אימו. אצל העובר הטבע עובד, הבורא עובד ומבטל אותו כלפי האם, ולכן הוא יכול לקבל ממנה כל מה שהוא צריך, וזו בעצם העבודה של העליון עליו. ואנחנו גם צריכים לתת לעליון לעבוד עלינו בזה שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי העליון, ורוצים שהעליון יעשה מאיתנו מה שהוא צריך לעשות. על כך רב"ש כותב, "שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור"".

נקרא שוב.

קריין: שוב קטע מס' 5.

"בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה. ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם". 

ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות." 

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

שאלה: מה זה ללכת עד הסוף?

עד הסוף זאת אומרת, שאין גבול לביטול האדם במצב הנוכחי, הוא מוכן לכל דבר ובלבד לבטל את עצמו כלפי העליון.

תלמיד: אז ההתגברות הזאת היא כל יום מחדש?

ודאי. למה כל יום? כל רגע.

שאלה: אנחנו כבר מספיק זמן בדרך ורואים שאם לא נלחץ על עצמנו, אז הבורא ילחץ עלינו וזה לא יהיה נעים. אם כך, מה מונע מאיתנו לוותר על הכול ולהתמסר באופן מלא?

מונע מאיתנו רק דבר אחד, האגו שלנו. כי מצד הבורא אין הגבלה. ודאי שהוא עשה, כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, 125 מדרגות מעולם אין סוף, מהמדרגה הכי גבוהה ועד העולם הזה, ואנחנו צריכים לעלות בחזרה מהעולם שלנו, מהמדרגה שלנו, עד אין סוף.

אבל זו העבודה, ואנחנו צריכים עכשיו להשתדל להבין מה נקרא לעלות למדרגה הראשונה הרוחנית, במה הביטול שלנו, מה אנחנו מגלים, מבטלים, איך אנחנו מתארגנים כדי שנוכל לעלות אליה.

העלייה היא בחיבור בינינו, בזה שאנחנו מבטלים את כל ההבדלים בינינו, וככל שנעשים "כאיש אחד בלב אחד", כך יותר ויותר נעלה במדרגות רוחניות ובהתאם לזה נרגיש, נראה, נבין, את המציאות העליונה, הנצחית, השלמה, ונחייה בה.

תלמיד: אתה אומר שהאגו מונע מאיתנו להתקדם, אבל האגו גם רואה שאם לא נעשה אז הוא יחטוף, אז למה הוא בכל זאת לא עושה?

כך הוא בנוי. תתחיל לעבוד נגדו, ואז תבין. בלתי אפשרי להסביר את כל הדברים האלה, "אין חכם כבעל ניסיון".

שאלה: בקטע מס' 5 כתוב, "ויתעבר ה', בי למענכם". למה הכוונה במשפט הזה?

שהבורא נכנס לאדם, מאיר בתוך האדם, כדי שהאדם יוכל להתחבר עם האחרים ועם כולם יחד לתת מקום לבורא להאיר בכל תוקפו.

שאלה: כתוב "שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון,". מה לרצות בפועל? האם לא לרצות להיות נגד הבורא כשהאגו שולט עלינו?

לא צריך לדבר על מה שלא צריכים לעשות, יותר טוב לדבר על מה שכן צריכים לעשות בצורה חיובית. אנחנו חייבים להיות מחוברים, גברים בתוך קבוצת גברים, נשים בתוך קבוצת נשים, ושהחיבור שלנו יתאים באופי, בטבע, לטבע הבורא. זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", זה מה שצריכים.

שאלה: אז למה יש כאן דגש על כך שזאת עבודה קשה להתבטל בפני הבורא, ללכת בהתגברות?

מפני שאנחנו צריכים לזהות מה עומד בדרך שלנו.

שאלה: יש לנו שאלה על הכעס. איך לא להיתקע בכעס, כמו ילדות קטנות כועסות, אלא שהכעס יהפוך לתפילה לבורא?

אנחנו צריכים לבטל את הכעס ולהחליף אותו באהבה. לכוון את הכעס נגד הטבע שלנו, נגד האגו שלנו, ואז נראה שאנחנו צריכים את הכעס כדי לשלוט באגו.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מבקשים מהחברים לתת לנו כל מיני הסברים, כי יש לנו ביקורת בלב ואנחנו לא מצליחים לשמור אותה אצלנו. איך אנחנו יכולים להתגבר על הדחף הזה ולסמוך לחלוטין על הבורא?

אני חושב שהעיקר כל הזמן להזכיר לעצמי, להבין, לתאר לעצמי, שהאגו שלי, זה שאני לא משתדל להתחבר עם החברים, הוא שמונע ממני להתחבר עם הבורא. זה מה שמונע ממני להיכנס לעולם העליון, להרגיש אותו, להיות בו, לבטל את האגו שלי ובכל הרצון לקבל שלי שנשאר, כי רק הרצון האגואיסטי נעלם, בכל הרצון לקבל שלי להרגיש את העולם העליון.

כך אני צריך לכוון את עצמי.

שאלה: כשמתגלים בנו כעס וביקורת, האם זה כדי שנבין עד כמה האגו שולט בנו ועד כמה אנחנו לא באמת רוצים לאהוב את החברים? האם זו מטרת הכעס והביקורת?

כן. מטרת הכעס היא להראות לנו איפה אנחנו עדיין נמצאים בחיבור לא נכון עם האחרים. כי הכעס, התביעה אחד כלפי האחר, מגלים לנו את הקשר השלילי שבינינו, שבלעדיו אי אפשר לזהות איפה אנחנו צריכים לתקן משהו ולהתקרב זה לזה. לכן הכעס, הזעם, כל מיני תביעות, טענות זה כלפי זה, זה טוב, אבל אנחנו צריכים להבין איך לעבוד עם זה. כל פעם צריכים לפנות לבורא ולבקש שיעזור לנו להחליף את הכעסים האלה לחיבור, לאהבה, ואז זה יצליח מהר מאוד.

שאלה: אבל אנחנו לא צריכים לחפש את הכעס הזה, אנחנו צריכים להודות שהוא מתגלה?

לא, אנחנו צריכים לחפש רק התקרבות, ומתי שמתחילים להתקרב אז מתחילים לגלות צורות שליליות בכולם, וכאן אנחנו צריכים לפנות לבורא ולבקש שהוא בכל זאת יקרב בינינו. אז יש כאן גם אני, גם כל מיני צורות של החברה וגם בורא, ואני רוצה לחבר את כולם יחד.

שאלה: בעבודה שלנו הרצון לקבל תמיד מתנגד, אז איך אנחנו יכולים למצוא כוח להתגבר על כל המכשולים כדי להגיע לביטול בפני העליון?

תבינו שאם הרצון לקבל לא היה במציאות אז היינו כולנו מלאכים, היינו בחיבור בינינו שהבורא עיצב ולא היינו דורשים שום דבר. לא היינו יכולים לעשות ביקורת על היחסים בינינו, על היחסים בינינו לבורא.

זאת אומרת, היצר הרע שהבורא ברא זה דבר הכרחי, כי על פניו אנחנו מרגישים בין טוב לרע, בין חושך לאור, כל מיני מצבים. ואז אנחנו יכולים להתמצא במרחב הרוחני, בין חושך לאור - אחרת היינו ללא חוש ראייה.

לכן כשאנחנו מזהים כל מיני ליקויים ביחסים בינינו זה טוב, הבורא עשה את זה במיוחד כדי שתהיה לנו אפשרות להסתדר בכל המציאות. ולכן אנחנו צריכים רק להמשיך לסדר את כל התכונות שלנו, שיעבדו לחיבור ולא לריחוק - זה הכול. תנסו לחשוב על כל דבר שיש בנו, שאת כל זה הבורא ברא, אין עוד מלבדו. הוא אומר "בראתי יצר הרע" ואני צריך כל תכונה ותכונה שיש ביצר הרע, להפוך אותה מניתוק וריחוק לחיבור ולהתקרבות. זו העבודה שלי

שאלה: בכל זאת, במשך עבודת ההתגברות הצורות האלה משתנות.

ככל שאני עובד בזה, ואני מרגיש תמיכה מהחברים, אז כאן התכונות קנאה, תאווה, כבוד, כל מיני התכונות שיש בנו הן עוזרות לי, הן דוחפות אותי לחיבור, בצורה שלילית, או חיובית, ואני רואה שכל הדברים האלה נבנו בי בצורה הכרחית, כדי שבזה אכיר את טבע הבורא. ועל פני הדחיות, האגו, וכל הדברים השליליים, אני רוצה לחיות בנטיות חיוביות, ואני בזה מתחיל להרגיש את טבע הבורא בצורה שלילית או חיובית, אבל אני מגלה את זה.

כמו כל דבר בחיים שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים שתי צורות, צורה שלילית וצורה חיובית זה כנגד זה - וכך אנחנו הנבראים יכולים להרגיש את המציאות, רק בצורה כזאת וזה מה שיש לפנינו. תנסו לשים לב לזה, זו בעצם אותה הנקודה שאנחנו צריכים עכשיו לרכוש אותה, לעלות אליה, לעבוד עימה.

שאלה: אתה נותן עצה לחברים כיצד להתקדם, ולא כל החברים מסכימים, ואז יש כעס כנגד החברים. האם להתגבר על הכעס הזה, ולהמשיך לעבוד, או בכל זאת לשים את הנקודה הזאת בצד, ולהיאחז במשהו אחר?

להתגבר על הכעס, כיוון שזה הבורא שמגלה את זה בך בכוונה.

תלמיד: אבל לחברים יש הנקודה שלהם.

אני לא יודע מה זה אומר הנקודה שלהם, הנקודה שלך – זה הכול נראה לך, זה בך. אם אתה תלך לכיוון החיבור לא תטעה.

שאלה: איך להתגבר על זה שלא קורה מה שאני רוצה, אלא קורה מה שאני לא רוצה וזה לא החיים שלי, אלא שלו?

על זה כתוב "תעשה רצונך כרצונו". אנחנו צריכים להתכופף, אנחנו צריכים להכניע את עצמנו כלפי הכוח העליון ולקבל על עצמנו את כל ההדרכות שהוא עושה לנו בצורה כזאת. זה השלב הראשון של תיקון האגו.

שאלה: איך לנהוג במחשבות שאומרות לנו שלעתים אנחנו עושים דברים טובים או מתקדמים נכון, ולפעמים אומרות לנו שאנחנו מתקדמים לא נכון, או עושים דברים לא נכונים. אפילו שאנחנו יודעים שזה מגיע מהבורא אבל זה כאילו בלתי אפשרי.

אני מבין שזה מרגיז אבל אין ברירה, אתה צריך להתייחס שווה גם להבחנות שליליות, גם להבחנות חיובית עד כמה שזה אפשרי, כדי להתקרב באמצע לבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לביטול מוחלט?

לביטול מוחלט אנחנו יכולים להגיע לאט, בהדרגה, ובכל מדרגה ממדרגות העביות שיש בנו, זו עביות של האגו שלנו, שמתגלה לאט עבות, בזה אחר זה, זה אחר זה, ובכל מדרגה יש לנו עביות שורש, א', ב', ג', ד'. וחמש מדרגות לחמישה פרצופים, לחמישה עולמות, שזה מאה עשרים וחמש מצבים שאנחנו צריכים לעבור.

וגם בכל מצב יש לנו עוד מצבים, תת מצבים, וכך אנחנו נצטרך לעלות על כל המצבים, לרכוש יותר ויותר כוח ביטול כלפי הבורא, ומאידך כוח קבלת הטבע שלו וכך נשתווה עימו.

שאלה: בעל הסולם מתאר בצורה כל כך יפה את דרגת הנשמה כאשר היא נכנסת למצב של עיבור. בחיי העולם הזה, כאשר אישה נכנסת לעיבור, בסופו של התהליך נולד ילד. האם גם בעולם הרוחני, כאשר אדם מגיע לדרגת העיבור, בסופו של דבר זה אמור להוביל אותו לגמר התיקון.

כן. אדם שנכנס בצורה רוחנית לדרגת העיבור, הוא מתחיל לגדול ואז יש בו עיבור, יניקה, מוחין בכל הדרגות וככה הוא גדל עד שהוא גומר את התיקון שלו.

שאלה: עיבור זה נס גדול שקורה, מה התנאים שנדרשים בעשירייה, כדי שנזכה לנס הזה, שתתעבר בנו הנשמה?

לבטל עצמנו כלפי החברות, כלפי החברים. כי אותה עשירייה הופכת להיות לרחם לעובר הרוחני. וכשאני מבטל את עצמי כלפי העשירייה שלי, אני בזה נכנס לעיבור וגדל שם. ואיך אני גדל? כמו שכותב הרב"ש, ביטול כלפי החברה, עוד יותר ועוד יותר. הוא כותב שכמה שיותר אפסים אנחנו מוסיפים לפני 1, בזה אנחנו דווקא יותר גדולים, כשאנחנו יכולים להקטין את עצמנו.

ולכן העיבור הוא בזה, עד כמה אנחנו מסכימים להיות מבוטלים כלפי הקבוצה שלנו. זה הכול.

שאלה: הריון מתפתח דורש המון עדינות, גם לאישה וגם לגבר. מהי אותה עדינות שתדרש מאיתנו?

זאת הרגשה עד כמה אני עוד ועוד יכול לבטל את עצמי כלפי העשירייה שלי. זה דבר מאוד עדין, מאוד מיוחד ולא הרבה אנשים סובלים את זה ובאמת נדרשת עזרה גדולה מהבורא שאדם יבין את זה וירצה את זה ויסכים לזה, ובפועל יבטל את עצמו כלפי החברה.

זה מגיע אחרי הרבה זמן. כמו שאנחנו יודעים אפילו מהעולם שלנו, הכניסה להריון היא ממש נקראת נס. אומנם בזמננו זה לא עד כדי כך נראה לנו, אבל בכל זאת זה משהו שאין בטבע. זה תחילת החיים החדשים.

לכן בואו נשתדל לתת דוגמאות כאלה של ביטול האדם כלפי העשירייה, שבמאמצים שלו הוא בונה את העשירייה כרחם ואת עצמו כטיפת זרע בתוך הרחם, ומתחיל להתפתח.

שאלה: בעבר דיברנו על רגשות כמו כעס איך לכוון אותם לכוונה הנכונה. האם זה כמו לדוגמה שאני כועסת על עצמי שלא התפללתי נכון? איך לחבר את ההרגשות האלה למטרה?

להפנות אותם לעצמי, לעצמנו. ולבקש מהבורא שייתן לנו במקום הרגשת כעס, הבנה איפה אנחנו באמת נמצאים ואיך אנחנו צריכים לנהוג במצבים כאלו. תבקשו ממנו, תשאלו אותו.

שאלה: מה יכול לעזור לנו להבין האם הגענו כבר לדרגת עיבור? איך נדע אם הגענו?

מי שמגיע לדרגת העיבור הוא מרגיש שיש לו כוח לבטל את עצמו כלפי העליון ולעשות כול מה שהעליון רוצה ממנו. זה נקרא תחילת העיבור.

שאלה: מה זה אומר לבקש מהבורא?

לבקש, בתוכו, בתוך האדם.

תלמיד: אין בורא בתוכי, אז איך לבקש?

אם אין לך בורא בתוכך אז אל תעשה כלום.

תלמיד: אם אני לא מרגיש אותו איך אני יכול לבקש?

מי שמרגיש את הבורא יכול לבקש, מי שלא מרגיש שלא יבקש.

תלמיד: מה לעשות עד שאני ארגיש אותו?

להשתדל לאתר אותו, להרגיש אותו, לבנות אותו בפנים.

תלמיד: אני לא יודע מה זה אומר.

אני לא יודע מה להגיד לך, אין לי תשובה.

תלמיד: מה זה אומר אם אני לא מרגיש את הבורא?

אל תפנה אלי. יש לך למי לפנות, לבורא.

קריין: כן. קטע מס' 6.

"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע.

והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת".

וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

שאלה: מה זה אומר "חלק מהרצון לקבל", איך להפריד חלק?

תבדוק את הרצונות שלך, תעשה בירור אילו רצונות אתה יכול לשייך לבורא ואילו לא, ותנסה לכוון את עצמך, לחלק את עצמך כך.

תלמיד: איך אני יכול לדעת איזה חלק אני יכול לקחת ואיזה לא?

הכי קרוב לחיבור עם החברים, עם זה תעבוד וכל היתר, לא. יש כאלה רצונות שהם נגד חיבור, תעזוב אותם, תעבוד עם אלה שבעד החיבור. ואז על ידי זה שאתה תחזק אותם, אתה תוכל אחר כך לעבוד עם הרצונות האחרים או שהם בכלל ייעלמו, לא יהיו חשובים.

שאלה: לקחת את כל המחשבות הזרות ולהעלות אותן למעלה מהדעת, איך בצורה פרקטית אתה עושה את זה?

אני משתדל להעלות את כל הרצונות והמחשבות שהם נגד החיבור, למעלה מהחיבור, למען החיבור.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו לוקחים חלק מכלי הקבלה ומכניסים אותם?

שיכולים לעבוד איתם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: עכשיו מגיעות אלי מחשבות זרות, עליהן מדובר, נכון?

בטח, וזה לא טוב.

תלמיד מגיעות מחשבות זרות בשיעור, והן לא שייכות לעניין שלנו בכלל. איך אני לוקח חלק מהכלים האלה ומכניס אותם לכלים דהשפעה?

אם על ידי רצונות אגואיסטים אתה יכול לחשוב על הקבוצה ועל הבורא למרות שזה רצונות נגד החיבור ונגד המטרה, אבל אם אתה יכול לסובב אותם כך שבכל זאת תהיה לקראת החיבור ולקראת מטרת החיים, אז יוצא שממש על ידי היצר הרע אתה מתקרב למטרת הבריאה.

מה אנחנו עושים? יש רצונות שאפשר לשנות בצורה לא כל כך קשה, למשל להשפיע על מנת להשפיע ויש רצונות שקשה מאוד לשנות אותם מלקבל על מנת לקבל עד לקבל על מנת להשפיע, שזה דורש כמה צעדים, ואז אנחנו מגיעים לתיקון.

תלמיד: כאן המשימה היא דווקא לקחת את החלק הזה ולנסות לכוון את הרצונות למטרה או שאני יכול פשוט לצמצם אותם?

אם אתה יכול לא לחשוב על הרצונות האגואיסטיים אז בינתיים אל תחשוב, תעבוד עם הרצונות שאתה כן יכול לעבוד על החיבור. ואחר כך לאט לאט תחדש שוב את הרצונות האלה שהם היו נגד החיבור ותעבוד איתם עד שתכניס את כולם לחיבור.

שאלה: בהמשך לשאלתו של החבר, המחשבות הזרות יתגברו במידת ההתקדמות כדי שיהיה מקום לעבודה?

כן.

תלמיד: אז העבודה היא כנגדן וזה יצר הרע?

כן.

שאלה: אם חברה בעשירייה מתגברת על מחשבות זרות, האם זה מגביר את היכולת של הכלי למשוך את המאור?

ודאי, כל אחד מוסיף לזה הרבה כוח.

שאלה: הבנייה הנכונה של המסך תאפשר לנו לראות את הצד הטוב של החברים ולא את החסרונות שלהם?

בוודאי. כי מסך זה כשאתה יכול להשתמש בכוחות הדחייה שמתגלים לעת עתה, לטובת החיבור. ומתוך החיבור אתה יכול למשוך גם את המאור המחזיר למוטב וגם את האור העליון. הוא יתלבש בך, הבורא יתגלה בך, לא רק בך אלא עם מי שאתה נמצא עמו בחיבור. בזה אנחנו נכנסים לקבלה מעשית.

תלמיד: כלומר אני תמיד צריך להתייחס לרצונות שלי כביכול מלמעלה, כמתבונן ברצונות שלי?

כן.

שאלה: מאיפה אנחנו מקבלים כוחות והזנה במצב העיבור? כיצד לברר שאני נמצא במצב העיבור?

מהעליון, כך אתה מקבל גם כוחות וגם הכוונה.

קריין: קטע מספר 7.

"כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו.

זאת אומרת, שהמחשבה זרה נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו יתברך. ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת.

נמצא, ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. נמצא, שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא, שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום זכויות מבחינת אמונה.

וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל מקום הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה."

(הרב"ש. 5 "ענין זדונות נעשו כזכיות").

שאלה: האם האמונה למעלה מהדעת, היא סוף החשבונות שעושה הרצון לקבל?

לא, אמונה למעלה מהדעת היא עד סוף הסולם, עד התיקון השלם. אנחנו כל פעם מקבלים עוד ועוד הכבדת הלב, הפרעות מהאגו שלנו ואנחנו חייבים ללכת באמונה למעלה מהדעת יותר ויותר עד שאנחנו מגיעים לאמונה השלמה.

תלמיד: קורה שמגיע ריחוק והגוף מסרב, אבל אני צריך לדעת למעלה מהדעת שזוהי עבודת החיבור, ולקבל אותה, ולמרות זאת אני עדיין לא מצליח לקבל טוב את ההתרחקות הזו.

תנסה לחלק את עצמך לשניים. בחלק הראשון אתה עובד עם הרצונות הרגילים שלך, כפי שתמיד עבדת, ועם החלק השני אתה עובד בכוח ההשפעה, האהבה, החיבור, נגד החלק הראשון. ואז תראה עד כמה שני החלקים האלה יכולים להיות בך, גם בעד וגם נגד, אחד מול האחר. זה יעזור לך להתמצא יותר, במה שנקרא "דעת" ו"אמונה למעלה מהדעת", כוח קבלה וכוח השפעה. תנסה ותראה איך מכך תוכל להתקדם.

תלמיד: איך אני יכול לנהל נכון את שני הכוחות האלו? כי הם באמת גדולים. האם אני תמיד צריך לבקש מהקבוצה, מהעשירייה את הכוח לנהל או שהניהול קורה בפנים?

אתה צריך את כל הדברים האלה לבנות בך בפנים. בחלק אחד אתה תעשה כול מה שהבורא רוצה ממך ובחלק אחר תנסה לראות מה החלק שלך, האגואיסטי רוצה ממך. ואז יהיה לך זה כנגד זה שני חלקים ואז תוכל יותר ויותר ללמוד זה על פני זה.

שאלה: מהי מצוות האמונה?

"מצוות האמונה" זהשאני חייב לקבל את הבורא ככוח אחד שפועל על כל המציאות, שפועל דרכי על כולם ודרך כולם עלי. אני לומד עכשיו איך אני יכול להתקרב אליו, להבין אותו ולהיות בקשר עימו.

שאלה: כתוב שלמרות שהוא סובל מהמחשבות הזרות שמעוררות בו כעס וכולי, כשאנחנו נמצאים במצבים האלה הרבה פעמים אנחנו מנסים להיפטר מהמצב הלא נוח של הייסורים. איך בהתאם לשיטה אנחנו לא זורקים את המצבים אלא משתמשים בהזדמנות כדי להמתיק את הדברים, כדי לממש את שמחת המצווה?

זה מה שאנחנו לומדים. כל מה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים כדי לחזק את כוח ההשפעה. ואפילו כוח הקבלה שמתגבר בנו אנחנו צריכים לשייך אותו לכוח ההשפעה. יותר ויותר להיות בהשפעה. תנסו.

שאלה: האם להגיד שמה שהדעת אומרת זה נכון, זה גם נקרא "להתבטל לעליון"?

כן. אתה יכול להתבטל לעליון בזה שאתה אומר "מה שהרצון לקבל שלי אומר, זה נכון". אבל מה הלאה? עשית רק צעד אחד לפי הטבע שלך שהבורא ברא ונתן תוקף ליצר הרע, אז אתה מתבטל כלפי היצר הרע. עכשיו, האם אתה מתבטל בגלל שזה נעים לך או שאתה מתבטל בגלל שהטבע שברא בך מחייב אותך. לכן אתה מבין מה אתה עושה ביצר הרע ואתה מתכופף כלפיו מפני שזה מגיע גם מהבורא. תנסה כך להיות.

תלמיד: אם זה לא נעים.

ואם זה לא, אתה לא יכול לתאר שגם היצר הרע בא מהבורא, אז אתה לא שומע בקולו. זאת אומרת, אתה עושה כאן פעולה שאתה מתרחק מהרצון שלך בכלל.

שאלה: אם אני כן מצליח לזהות שזה מגיע מהבורא, אבל זה לא נעים, אני סובל מזה. מה צריך לעשות?

אז אתה מתחיל לחשוב, למה זה לא נעים, מה קורה כאן, וכן הלאה. ואז אתה צריך להשתדל לתקן את עצמך, לשנות את עצמך.

שאלה: איך להתגבר על מצבים של כעס שרק אפשר לראות את הרצון לקבל של עצמו ולהתעלות מעל זה?

רק על ידי תפילה כך שהבורא יסדר בהשפעה שלו עלינו, באור שלו עלינו, שאנחנו נבין שהכול מגיע לרצון לקבל שלנו ולא לשום דבר אחר. לכן אנחנו צריכים לתקן את הטבע שלנו כדי לעלות למעלה מהכעס. אמנם הכעסים בכל זאת נמצאים בנו בכל מיני רמות, כי אנחנו בכל זאת קשורים זה אל זה, תלויים זה בזה. אבל לאט לאט זה הופך להיות יותר ענייני.

שאלה: בקטע כתוב כאילו זה דבר קל. לפעמים יש מחשבות זרות שגורמות דחיה מהעבודה הרוחנית שאני לא מצליחה להפריד את עצמי מהן, כמו שמתואר שם בקטע. לוקח הרבה זמן ואני צריכה הרבה עזרה מהחברות וגם תפילות ממני.

אז מה?

תלמידה: יש ממש מאבק פנימי. מה העצה שזה יהיה יותר מהר, אולי פחות עמוק, אולי יש משהו לעשות בזמן?

לא. אל תחפשי שיהיה יותר קל. תחפשי שיהיה יותר ברור ושתוכלי לעשות את הדברים האלה בצורה נכונה. הכיוון שלך לפתור את הבעיות הוא לא נכון.

תלמידה: בזמן שהמחשבות הזרות פחות שולטות, בזמן שיש עליה, אולי אפשר לעשות משהו?

אנחנו צריכים להבין ככל שאנחנו נתקדם יותר יהיו לנו בעיות יותר קשות ומורכבות. כמו נגיד מדען שפותר בעיות במדע יותר ויותר מורכבות, אז יש לו עבודה יותר גדולה. מה לעשות? כך הוא מתקדם. אדם קטן, דאגות קטנות. אדם גדול, דאגות גדולות.

תלמידה: אז רק להיות בהודיה על זה?

כן.

שאלה: מה זו שמחה של מצווה בקטע מס' 7?

שאם אני מסוגל לעשות פעולות דהשפעה שמוצאות חן בעיני הבורא אז אני שמח בזה, ואני מקבל מהבורא הארה מיוחדת תמורת זה שעשיתי מצווה, זאת אומרת, איזה תיקון במערכת. זה נקרא "שמחה של מצווה".

שאלה: אנחנו מגיעות לשורש שלנו באמצעות אמונה למעלה מהדעת. האם זה קורה כי אנחנו מתגברות מעל הכוח המושך של העולם הזה?

כן. אנחנו מתגברות על הכוח המושך האגואיסטי, זאת אומרת של העולם הזה.

שאלה: מה יש במצב הזה של אמונה למעלה מהדעת שמאפשר להגיע למצב שמתואר בסוף המאמר של שמחה במצווה?

כי על פני הרצון לקבל שהבורא ברא בי, שאני הפוך מהבורא, הצלחתי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, ואז מדבר מהיפוכו אני מבין שרק את זה ניתן לנברא לעשות, להגיע מחושך לאור, ממר למתוק, מדבר אחד להפכיות שלו. אני מבין את הבריאה ונעשה באמת דומה לבורא, קרוב לבורא, וזו כל המטרה שלנו.

שאלה: מעבר לתפילה האם יש דבר נוסף שאני יכול לעשות כדי לתמוך בחברים כדי שיעבדו למעלה מהדעת?

לתת דוגמה, אין יותר, זה הדבר הכי חשוב, כל אחד רוצה לתת דוגמה לאחר.

תלמידה: בזמן האחרון אנחנו מרגישות בעשירייה הרבה מאוד לחץ כלפי הכנס, כי אנחנו רוצות לעשות הכול הכי טוב ושכל החברים יגיעו ללשמה, ואנחנו מרגישות חלשות ולחץ וחוסר זמן כדי לעשות את כל מה שאנחנו רוצות לעשות.

זו מטרה גבוהה מאוד להגיע ללשמה אבל אם תרצו זה אפשרי. רק הבעיה היא לרצות את זה ביחד, אבל בואו ננסה. יש לנו יום שלם עד הערב לחשוב כל פעם עד כמה אנחנו צריכים להיות קרובים זה אל זה כדי שעל ידי ההתקרבות שלנו נגד הרצון שלנו, נגד הטבע שלנו, אם בכל זאת נתקרב זה אל זה, אנחנו נזמין בזה את המאור המחזיר למוטב.

אנחנו מושכים את האור על ידי זה שכל אחד הוא הפוך מהאחר אבל אנחנו רוצים להתקרב זה אל זה, ואז האור משפיע ככל שאנחנו רוצים להתחבר, אבל להתחבר למעלה מהדחייה. כמו שאנחנו לומדים בפרצופים רוחניים, חייבת להיות כאן עביות ואחר כך יש צמצום שאני לא רוצה להשתמש סתם עם העביות אלא אני רוצה להשתמש עם העביות דווקא על ידי מסך ואור חוזר, ואז אני נעשה דומה לאור העליון במשהו, במידה שאני יכול לייצב את עצמי בצורה כזאת. אם נשתדל לבנות כאלו מצבים בינינו בטוח נקבל תכונת אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: ישנם חברים בעשירייה שלא מגיעים ומתייחסים לא טוב.

אתה חייב להתבטל לא כלפי הגופים אלא כלפי אותו רצון שיש בכל חבר וחבר.

תלמיד: יש חברים שלא מחוברים ומגיעים מידי פעם, אם בכלל הם מגיעים, ואז כשהם מגיעים הם אומרים שטויות ומקלקלים את היחסים בינינו ואת מצב הרוח. מה צריך להיות היחס הפנימי כלפיהם?

קודם כל להשתדל לקבל אותם בסבלנות מפני שהם עדיין לא מבינים איפה הם נמצאים, מה עושים כאן, ואיך אנחנו יכולים להשפיע על כל המציאות, על כל העולמות, על הבורא.

ולכן אנחנו צריכים לסלוח להם כי הם עדיין לא מבינים. כמו שאנחנו לא מתייחסים לתינוק כמו לאדם גדול, אלא מותר לו הכול מפני שהוא עדיין לא מבין איפה הוא נמצא ומה הוא עושה, כך אנחנו היחס שלנו כלפי חברים כאלו.

אבל לאט לאט צריכים להסביר להם, וזה לוקח לפעמים חודשים ואפילו שנים, ולכן תיראו עד כמה זו בעיה גדולה, אבל אין מה לעשות, כך הבורא סידר לנו. יש אנשים שיש להם נטייה גדולה מאוד לרוחניות, אבל עם זאת הם לא מעכלים, לא מבינים שהרוחניות מגיעה דרך חיבור, את זה הם לא יכולים להבין. הרצון לקבל אגואיסטי כל כך גדול, שהם לא מבינים שהרוחניות מגיעה דרך החיבור. ללמוד כן, לדבר על כל הדברים האלה כן, אבל להתחבר עם הזולת, לא.

זה לוקח אצלם לפעמים שנים עד שהם מבינים שאין ברירה, אני חייב ודווקא בצורה של ביטול עצמי להתחבר עם האחרים, ואז אני מגיע לרוחניות. וזה לא חיבור כמו בעולם הזה, להתחבק או עוד משהו, אלא זו נטייה לחיבור פנימי לב ללב.

תלמיד: הרי בסופו של דבר כל זה בשבילנו כמו תרגילים כאלה כדי להתעלות לאמונה למעלה מהדעת וללמוד איך עושים את זה.

כן.

תלמיד: אנחנו עוברים את כל הדברים הקשים האלה שקורים במהלך הדרך, אבל יש איזה פחד שיש אנשים שעדיין זקוקים לשנים כדי להבין שצריכים להתחבר בדרך, ואחרים יכולים לסבול מזה ולהיפגע.

אל תדאג, הכול חשבונות שלך. אתה לא יודע באיזו צורה אנחנו קשורים בינינו, אתה לא יודע באיזו צורה אנחנו משפיעים אחד על האחר, הכול שטויות, אלה המחשבות החכמות שלך.

תלמיד: אבל חוץ מפעולות פנימיות אנחנו גם עושים פעולות חיצוניות, יש לנו תפקידים, יש אינטרקציה בין העשיריות.

אתה צריך לעשות את כל מה שאתה יכול כדי להתחבר עם החברים.

שאלה: האם שמחת המצווה פירושה להצדיק את החברים ואת הבורא ולא את עצמי?

נגיד שזה כך.

שאלה: בתחילת המאמר רב"ש מדבר על כך שמאוד קשה להביא את עצמך לזה שהבורא יעשה בך מה שהוא רוצה. אבל הבורא כל הזמן עושה בנו מה שהוא רוצה, אז מהי הנקודה הזאת שהאדם כביכול מתנגד לבורא, ולא נותן לבורא לעשות מה שהוא רוצה?

זו כל העבודה שלנו, להיות בלב ונפש קשורים לבורא, זה נקרא "מסירת הנפש", עד שאנחנו מסכימים עם כל מה שהבורא עושה בנו בלב ונפש שלמים.

תלמידה: אם כך זה רק עניין של הסכמה פנימית? זו הבחירה שלנו?

זה עניין של הסכמה.

תלמידה: ואיך היום בכנס אנחנו יכולות להביא את עצמנו למקסימום מסירות נפש?

דברי עם כל החברות שלך בכל העולם ותנסו להתקשר כך שאתן מסכימות לכל התנאים חוץ מדבר אחד, אתן דורשות מהבורא שיחבר את הלבבות. חוץ מזה, לכול אתן מסוגלות ומוכנות, שידרוש מכן הכול, חוץ מדבר אחד, מה שאתן רוצות לקבל תמורת זה - חיבור הלבבות "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: איך אנחנו מתבטלות כלפי החברות שלנו? אנחנו מקשיבות להן, אנחנו מנסות להבין את הרצונות שלהן, ואנחנו אוהבות אותן ומעלות אותן, מרוממות את הרוח שלהן, אבל אז מגיעים לנקודה שבה יש הרגשה של דיכוי ודרישות זו כלפי זו.

אנחנו צריכים בכל זאת להמשיך כל הזמן להיות בקשר צמוד בינינו ככל האפשר, עד שנרגיש בהתקשרות בינינו את הבורא, שהבורא צריך לקשר בינינו, להתגלות בינינו.

שאלה: איך המושג הזה של אמונה מעל הדעת ולשמה משלימים זה את זה?

כשאני מגיע למצב לשמה, אז אני מתחיל להרגיש מה זה "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: היה לנו חיבור חזק מאוד, הרגשנו כולנו כמו בחיבוק פנימי מאוד מאוד קרובות זו לזו, ופתאום קיבלנו ניתוק כזה שאי אפשר לתאר. איך לזרז את הזמנים כך שהניתוקים יהיו קצרים והחיבורים יותר חזקים?

זה תלוי בנו, עד כמה אנחנו לא שמים לב לאגו שלנו אלא רק דואגים לחיבור בכל מצב ומצב שיהיה.

שאלה: בקטע הוא מזכיר שכשיש לך מחשבה זרה אתה יכול לנצל את ההזדמנות הזאת ולעלות למעלה מהדעת. ובפועל מה שקורה זה שכיש מחשבה זרה אולי אחרי שעה אתה נזכר שהיית יכול להתגבר, זה בדיעבד. איך להצליח לעשות את זה באתו זמן, מה חסר כדי שאפשר יהיה לעשות את זה באמת כמו שכתוב בקטע?

אתם צריכים להיות בדאגה הדדית, בחיבור הדדי, בתפילה הדדית שהבורא יסדר את זה. חיבור תלוי בבורא בלבד. אנחנו צריכים לבקש, לדרוש, אבל לממש את החיבור רק הוא יודע. הוא שבר את הכלי של אדם הראשון והוא מקיים אותו.

תלמיד: כשאדם כבר נמצא בתוך המחשבה הזרה, האם יש לו סיכוי מעצמו לעשות משהו או שהוא חייב כוח חיצוני מהחברים, מהבורא, כדי שיהיה לו את הכוח להתגבר?

כן, ודאי שהוא חייב לקבל כוח מבחוץ, מה יש באדם? אין בו שום דבר.

תלמיד: זאת אומרת שכל התגברות שאי פעם קורית היא תמיד בזכות החברים.

כן.

שאלה: איך להפוך את עבודת ההתגברות לעבודה קלה ולשכנע את האגו שיסכים?

רק על ידי חיבור עם החברים, "איש את רעהו יעזורו". לא יכולה להיות כאן שום עבודה קשה אם אתה מחובר עם האחרים.

תלמיד: ואיך ההתגברות שלי משפיעה על העשירייה?

העשירייה מתרשמת מהמאמץ של כל אחד, ממאמץ גלוי ואפילו ממאמץ נסתר, העשירייה מתרשמת מזה ומתקדמת.

תלמיד: האם העלייה למעלה מהדעת עוזרת לי להבין את הבורא?

בטח, כי זה הכוח העליון. אמונה למעלה מהדעת היא כוח הבינה שפועל למעלה מהמלכות ונותן לנו כבר את הרגשת כוח ההשפעה.

שאלה: איך להבדיל בין אמונה ודעת בתוכי, ומה לעשות עם שני הכוחות האלה שלוחמים בתוכי והדעת מנצחת כל הזמן?

להמשיך, אין לי מה להגיד כאן.

שאלה: איך נוכל לדעת אם הבעיות שאנחנו מקבלים נשלחות אלינו בגלל שאנחנו מתקדמים בדרך או בגלל שאנחנו סוטים ממנה?

זה לא חשוב, סוטים או מתקדמים בדרך, אתם לא יכולים בינתיים לגלות ולהבין אותן, אבל אתם חייבים כל הזמן לפתור את הבעיות בחיבור ביניכם. החיבור פותר את הכול בצורה נכונה.

שאלה: עד כמה הכעס והטענות מועילים בהתקדמות לקראת ההשפעה בתוך העשירייה?

העיקר לדלג עליהם, לקפוץ מעליהם בצורה רצינית, ברורה. אני עושה את זה מפני שזה הפתרון היחידי שאיתו אוכל להתגבר על הכעס נניח.

שאלה: האם יצר הרע נמצא בי או ביני לבין החבר?

יצר הרע נמצא בכל אחד ואחד, כלפי כל אחד ואחד.

שאלה: האם עיבור הוא השלב שאנחנו מגיעים לאחר ביטול מוחלט של כל העשירייה?

כן. עיבור מגיע לכל אחד שבעשירייה.

שאלה: בזמן שאני מחלק את עצמי לכוח קבלה ולכוח השפעה, מה המדד שאני עושה את זה נכון, שאני לא באשליה?

אני חושב שפשוט צריכים להמשיך. אנחנו נמצאים בתחילת הדרך, בתחילת הכניסה לעולם העליון, ולכן אנחנו לא יכולים לקבל עדיין שום הרגשה נכונה, כל שכן ידיעה נכונה שאיתן אפשר לעבוד. צריכים להמשיך עוד כמה צעדים, ואז נוכל להבין איפה אנחנו נמצאים.

שאלה: בקטע 5 כתוב, "בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף." למה משתמשים בעיניים כדוגמה ולא בכל איבר אחר? מה זה ברוחניות "עיניים עצומות"?

עיניים הן ראיה, הן המכשיר הכי חשוב בהכרת המצב שבו אני נמצא.

תלמיד: מה זה "עיניים עצומות" ברוחניות?

שהוא לא צריך לראות שום דבר, מספיק שיש לו אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מדוע נקרא עיבור "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות"?

הקטנות הכי קטנה נקראת "עיבור", כך זה לפי ההגדרה, הנקודה שממנה מתחיל להתפתח העובר, טיפת זרע.

שאלה: איך לעבוד עם המחשבות שבאות לשרת את הבורא?

אנחנו צריכים להמשיך איתן. חסר לכם עדיין ניסיון.

שאלה: האם כמיהה ללשמה יכולה להיות מצד הרצון לקבל לעצמי?

לשמה לא יכולה להיות מצד הרצון לקבל לעצמי.

תלמיד:, לפי קטע 6, האם אפשר לתת דוגמאות איזה מחשבות הן נגד החיבור?

חוץ ממחשבה עבור החיבור כל יתר המחשבות הן נגד החיבור.

שאלה: האם כלי בנוי ממחשבות שנדחות מהמסך?

רצונות ומחשבות שהאדם רוצה להרכיב כדי להגיש אותם לבורא, מזה נבנה הכלי הרוחני.

שאלה: בקטע 6 כתוב שכל התגברויות מצטרפות לשיעור מסוים הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. האם כל ההתגברויות שלנו בשלב הנוכחי שהן בינתיים ב"כאילו", מצטברות כמו איזו קופה נסתרת עד לזמן שיהיה לנו מסך וניכנס ללשמה?

נכון.

שאלה: כאשר יש מחשבות שהן לא נגד החיבור אלא מחשבות איך לשפר את החיבור מבחינה ארגונית לטובת כלל הקבוצה, וזה מביא כעס על המצב הנוכחי שנראה שיכול להיות מאורגן יותר טוב. האם כעס מסוג אני צריכה להפנות כלפיי ולהתבטל לארגון או לנסות לשפר את המצב מבחינה ארגונית?

מה שיש לנו בסופו של דבר זה מה שהבורא מסדר, ואנחנו יכולים לשנות את זה אך ורק אם אנחנו פונים אליו אפילו בדברים הקטנטנים ביותר, אז תנסו קודם כל לפנות אליו.

שאלה: האם נוכל לומר שביטול מול החברות הוא סולם שמוביל אותנו אל הבורא?

כן.

(סוף השיעור)