שיעור צהריים 07.09.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

א' דראש השנה תשפ"ב

ראש השנה – קטעים נבחרים מן המקורות

היום נלמד קטעים נבחרים מהמקורות בנושא ראש השנה, וודאי שמחר כרגיל אנחנו ממשיכים עם התוכניות שלנו בבוקר, אבל גם היום וגם מחר בצהריים אנחנו לומדים קטעים נבחרים בעניין ראש השנה.

ראש השנה זה חג מיוחד, מפני שהוא מסמל לנו את בריאת האדם. העולם נברא חמישה ימים לפני זה, מיום ראשון כמו שכתוב בתורה. ומאז והלאה מתחילים לספור יום ראשון, יום שני, יום שלישי, שבוע ימים וכן הלאה, אבל ביום שישי נברא האדם וזה מה שאנחנו חוגגים. זאת אומרת, לא מיד האדם מתחיל להיות אדם, אלא אחרי שעוברים עליו כל מיני כוחות, פעולות מלמעלה ואז הוא מתחיל להרגיש שהוא קם וקיים.

הבורא כך מעמיד את האדם, ובוודאי במה הוא מעמיד אותו? בזה שנותן לו טבע להשפיע על פני טבע לקבל שברא בכל הבריאה ואז האדם נעשה בזה דומה לבורא, ולמעלה מכל הדומם, הצומח, והחי, מכל הבריאה. וכך בעצם אנחנו גם גדלים מתפתחים ומגיעים להכרת הבורא, וכבר מדרגת הכרת הבורא, מתחילים מלמעלה למטה להכיר את כל הבריאה לעומק ולרוחב.

לכן החומר שנמצא לפנינו הוא מאוד חשוב, ענייני, וכשנלמד אותו בטח יהיו לנו שאלות, נשתדל לענות על כל השאלות עם התשובות והחומר עצמו שנקרא, יהיה אחר כך כרגיל אצלנו בארכיון וכל החברים שלנו שעכשיו לא יכולים להיות איתנו יחד, הם יוכלו גם להגיע לנושא הזה ללמוד אותו, להתעניין בו.

לכן נחשוב גם עבור אלו מבני ברוך העולמי שלא נמצאים איתנו יחד, אבל אנחנו מאוד מקווים שהם יקראו את החומר, ישמעו אותו ויחד כך כולנו נתקדם בכל זאת עם כולם.

אני מבקש את הגברים ובמיוחד את הנשים לשאול שאלות לעניין בלבד.

קריין: קטעים בנושא "חטא עץ הדעת", קטע 1.

חטא עץ הדעת

"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה.

נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית. וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר עבודה של ענין אמונה בפשטות. היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, בריאת האדם. בר זה נקרא "חוץ", חוץ מדרגת הבורא, כי הבורא ברא את האדם בכוונה, שהאדם יהיה בתכונות הפוכות מהבורא, לקבל לעומת הבורא שהוא משפיע. ועד כדי כך שאנחנו לא מבינים מה זה משפיע. אנחנו ברצון שלנו לקבל, גם מפרשים שלהשפיע זה נקרא, שאנחנו כאילו נותנים, אבל אנחנו מתכוונים בזה שאנחנו מקבלים, ולכן כל הנתינה שלנו היא אותה קבלה סמויה, שקרית, זאת אומרת השפעה שקרית. וכל ההשפעה שלנו זו השפעה שקרית וכולה היא לשם לקבל.

לכן אנחנו צריכים הרבה הסברים והרבה זמן עד שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתקרבים להבנה מה זה נקרא השפעה, מה זה נקרא הפוך מהטבע שלי, כי את זה אני לא מבין. וכמה שאני אסובב את עצמי אני לא מסוגל להגיע לזה, לא בפילוסופיות, לא בשכל ורגש, לא בכל המאמצים שלי. אלא יש לי כאן רק דבר אחד, לעשות תנאים כאלו בקבוצה ובלימוד שהשאירו לנו המקובלים, שעל ידי זה אנחנו מעוררים את הכוח העליון, כוח ההשפעה שיאיר עלינו ואז הוא יכול לייצב בנו גם תכונת השפעה ולאט לאט על ידי הרבה פעולות אנחנו כן יכולים להגיע לזה, אחרת לא.

לכן אומנם אנחנו הנבראים נבראנו על ידי הבורא הטוב והמיטיב, המשפיע, האוהב, כי אלה התכונות שלו, [אבל] אחרי שברא אותנו, נפלנו מהדרגה שלו להפוך מזה, מתכונת ההשפעה לתכונת הקבלה ובה אנחנו קיימים עד כדי כך, שאין לנו שום אפשרות להבין מה זה ההיפך מאיתנו. ולכן כל המצבים שאנחנו עוברים, אנחנו צריכים לעבור אותם במה שנקרא "אמונה למעלה מהדעת", זאת אומרת לעשות פעולות השפעה, פעולות נתינה למרות שאנחנו לא מבינים שזה כדאי, לא מרגישים שזה כדאי, אלא ממש ההיפך מהשכל והרגש שלנו. זה נקרא "עבודה למעלה מדעתנו, למעלה מהרגשתנו, למעלה מהסכמתנו".

וכשאנחנו מנסים, משתדלים לעשות את הדברים האלה ממש נגד הטבע שלנו, אז אנחנו בעזרת המאמצים האלו מקבלים מלמעלה כוח מיוחד שנקרא "אור עליון" והוא הופך אותנו לההפך. ולאט לאט על ידי הרבה פעולות שאנחנו משתדלים לעשות בנתינה, בהשפעה, בחיבור בינינו, בכל מיני פעולות שהן לא שייכות לעולם שלנו ולטבע שלנו, אלא הן כולן בעצם שייכות לעולם העליון, אבל כשאנחנו עושים את זה נגד הרצון, אז על ידי הקבוצה, על ידי הלימוד, וכמשתדלים לעשות איכשהו וכמה שאפשר, אז במידה שאנחנו מתאמצים לעשות פעולות כאלה, אנחנו מפעילים את האור העליון שישפיע עלינו.

ואז יוצא שיש לנו אפשרות לשנות את עצמנו, בצורה כזאת שנלחץ על עצמנו, נעשה פעולות השפעה אפילו שלא רוצים ולא אוהבים ולא יכולים אפילו לעשות אלא דורשים מהבורא שיעזור לנו. אז אנחנו פונים לבורא ודורשים ממנו שיעזור לנו להבין מה זה השפעה, איך אנחנו יכולים להתקדם לזה, איך אנחנו יכולים איכשהו לבצע את זה ואם לא אז שיעשה לנו. אתם יודעים איך אנחנו מלמדים את הילדים הקטנים ללכת, אנחנו שמים אותם ועוזבים, ואז הם בוכים, הם לא יודעים מה לעשות.

אז אנחנו לוקחים אותם ומזיזים אותם רגל ימין ורגל שמאל, רגל ימין ורגל שמאל, עד שהם מתחילים כך להמשיך. וכך אנחנו מתקדמים. כך לימדו אותנו וגם אנחנו כך מלמדים את הילדים שלנו ואת הנכדים שלנו, וכך זו דרך העולם. וכך זה גם ברוחניות, אנחנו צריכים להשתדל לעשות צעדים קדימה אומנם שזה לא מובן ולא מורגש מה אנחנו עושים, לאן אנחנו דורכים, והבורא כבר יעזור לנו בכל צעד ושעל.

קריין: קטע 2.

"הכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

קריין: שוב.

"הכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים." זאת אומרת, שאין לנו כוח השפעה, אמונה זו תכונת הבינה, זו תכונת ההשפעה שהיא לא נמצאת בנו. מה עושים? "לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי." ואז הוא יוכל לעשות בהתאם לזה פעולות ההשפעה. עד כמה ירגיש את הבורא, עד כמה הבורא יעזור לו, ורק במידה כזאת הוא יוכל לעשות פעולות השפעה. "שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך"," זאת אומרת, שירצה להידמות לבורא לפעולות ההשפעה בכל מה שיש לו במוח ובלב. "שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי." ממש מרגיש בתוכו שיש כוח עליון והכוח העליון הזה מתלבש בו באדם, והאדם יכול להשתמש בו ולעשות פעולות להשפיע. "ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

ורק במידה שהבורא מתלבש באדם, האדם יכול לתקן את הטבע שלו האגואיסטי ולהפוך אותו לטבע של השפעה ואהבה.

שאלה: האם כדי להגביר את המודעות לעבודה הזאת שמתוארת כאן בתוך העשירייה, אז חבר שמצליח בזה אפילו במידה מועטה צריך לשתף את האחרים?

אנחנו לא יכולים לדבר אחד עם השני ככול שבאופן פרטי האדם נמצא בעבודה הזאת. על זה הוא דיבר גם קודם, שהעבודה הזאת היא עבודה פרטית של כל אדם ואדם, אבל מבחינה חיצונית אנחנו צריכים כמו עכשיו ללמוד על זה ולהראות בצורה חיצונה אחד לשני כמה זה חשוב לנו. אבל לא על מה שמתרחש בלב של האדם.

שאלה: אנחנו בדרך כלל מקפידים לשים לב שמלמדים אותנו שהכול זה בעשירייה ודווקא ביחס להכלל, פתאום פה נכנס לכאורה בלבול שמדבר דווקא על עבודה פרטית. איך עושים את השילוב של העבודה הפרטית בתוך העבודה בעשירייה הכללית, איך לא מתבלבלים?

שאלה טובה. אנחנו מקבלים אחד מהשני התעוררות כללית לכוח השפעה לבורא, לחיבור, אבל באופן פרטי אנחנו מממשים את התפילה שלנו לבורא כי רק על ידי התפילה אנחנו יכולים להתקדם, זה כבר שייך לכל אדם ואדם. יש תפילות, פניות לבורא כלליות מכל הקבוצה, וישנם פניות מכל אחד ואחד בצורה פרטית. זה מה שהוא אומר "שה' הוא אלקיך באופן פרטי", מה שאתה פונה אליו, מה שאתה מבקש ממנו, איך שהוא עונה לך, שיהיה לך קו אישי עם הבורא.

שאלה: תיארת כמה שאין לנו השגה בכוח ההשפעה וגם נראה שאין לנו השגה באמת ברצון לקבל בכל התחכום ואיך הוא מסובב אותנו. האם בזה אנחנו כן צריכים להבין, להשיג את הרצון לקבל?

טוב ששאלת, והתשובה היא שאנחנו לא רוצים להתעסק ברצון לקבל חס ושלום, אלא רק ברצון להשפיע ורק עליו לחשוב ורק אליו להשתוקק. ולא ברצון לקבל שאנחנו צריכים לחקור ולחטט בו.

שאלה: האמונה שנשברה בחטא של עץ הדעת, לא בדיוק מובן איך יתוקן הפגם הזה של חטא עץ הדעת?

על ידי המאור המחזיר למוטב. זה נקרא שהאור, כוח שמשפיע עלינו הוא יחזיר עלינו שוב למצב הטוב כמו שהיה לפני חטא עץ הדעת, לפני השבירה.

תלמיד: אז מה היה חסר או מה בכל זאת נוסף בתיקון שלא היה לפני החטא?

שאנחנו נצטרך לעלות פי תר"ך פעמים יותר ממה שהיינו קודם. קודם היינו לפני חטא עץ הדעת באור קטן מאוד, אור של השפעה אבל קטן מאוד, של אור של בינה בלבד, ועכשיו אנחנו מחברים לעצמנו רצון לקבל גדול שצריכים לעבוד עליו ולחבר אותו לרצון להשפיע, מלכות לבינה, על ידי זה אנחנו עולים למקור שלנו לכתר, לבורא.

שאלה: למדנו עכשיו שבעצם אני צריך לפתח קו ישיר עם הבורא והקבוצה שלי העשירייה זה גוף שאנחנו עוזרים אחד לשני לעשות את זה, אנחנו מרוממים חשיבות הבורא וחשיבות העבודה והעבודה היא פרטית. אבל בדרך כלל אנחנו אומרים ההיפך, אנחנו אומרים שכל התפילה, כל הבקשה שלי, כל הקשר שלי עם בורא הוא לא עלי, הוא לא על עצמי, הוא בכלל צריך להיות על הזולת, אז איך זה שני הדברים האלה?

אתה לא יכול לעבוד על הזולת ובמקום הזולת. בזה שאתה מקרב את עצמך, שאתה נכלל עם הזולת, אז אתה לוקח מהם את החסרונות שלהם ומעלה אותם לבורא. ככה זה נעשה.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מתלבש באדם?

הבורא מתלבש באדם זה נקרא שתכונת ההשפעה מתלבשת בתכונת הקבלה שלנו, ברצון לקבל שלנו ומתחילה לנהל אותו, את הרצון לקבל. זה נקרא שהבורא מתלבש באדם.

תלמיד: אבל אני עובד כלפי העשירייה, אז התכונה הזאת היא איכשהו מתגלה בתוך העשירייה או ביחס שלי אל החברים?

תכונת ההשפעה מתגלה מלמעלה כתוצאה מהתכללות, מהתחברות ביניכם עד כמה שאתם עושים מאמץ בעשירייה. אתם מרגישים שגם בעשירייה אתם לא יכולים להתחבר וזה בלתי אפשרי יש כל מיני הפרעות, ואז מה שאתם מתחילים לעשות מאין ברירה, אז אתם פונים לבורא והבורא מסדר את הכול. אבל בכל זאת העבודה שלנו היא בעשירייה ועם הבורא.

קריין: קטעים בנושא "אתם עשיתם אותי", קטע 3.

אתם עשיתם אותי

"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם.

נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו."

(הרב"ש. אגרת ע"ו)

זה העיקר בראש השנה שאנחנו מכתירים את המלך. הפנייה העיקרית שלנו, התפילה העיקרית שלנו בראש השנה זה המלך, כך אנחנו משיגים את הבורא כשולט גם בכוח השפעה, גם בכוח קבלה, גם בכול שולט עלינו ועל כולם, מזה מתחיל להיות כבר תהליך התיקון בפועל. מהבורא מגיעים לנו גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע ואנחנו נמצאים בין שניהם, ועל ידי זה שלומדים איך לעבוד עם שניהם אנחנו בזה כל פעם מעלים את הקו האמצעי שזה הבורא בינינו.

שאלה: מהי מצוות הבחירה ובמה בוחרים?

אנחנו בוחרים בכוח העליון שהוא מסדר לנו כוח קבלה שזה כל הטבע, וגם מסדר לנו כוח השפעה שזה תיקון של הטבע, ושני הכוחות האלה הם יוצאים ממנו. על כוח הקבלה אנחנו לא צריכים להתפלל, לבקש, זה מגיע אלינו לפי כמה שאנחנו משתדלים להתאים את עצמנו לכוח ההשפעה. לכן כל התפילות שלנו הן בדרך כלל על כוח ההשפעה שישרה בנו, ובהתאם לכמה שאנחנו מצליחים להתקרב אליו, הבורא מגלה בנו, מעורר בנו עוד יותר כוח קבלה, וכך אנחנו כל הזמן זקוקים לעזרת ה' וכך מתקדמים.

שאלה: יש את המצב שהבורא מתלבש בחבר ויש את המצב שהבורא מתלבש באדם. מה גורם לתזוזה הזאת, להתפתחות הזאת, היכן נמצא הבורא?

זה שהבורא מתלבש בתוך החבר, אני צריך לקבל אפריורי שככה זה נמצא, וכך להתייחס לכל חבר וחבר ובכלל כלפי כל העולם, אבל במיוחד לעבודה הרוחנית שלי, שאחרי כל חבר נמצא בורא. וכל חבר וחבר הוא מביא לי איזו תצוגה של הבורא, שאני צריך להגיב על זה באיזושהי צורה מסוימת. זה בעצם העיקר בעבודה שלנו. ולכל העולם אני צריך להתייחס רק בצורה כללית, להשתדל כמה שאני יכול לגלות את העולם כרצון לקבל הכללי שבו אני מצפה שיתגלה הבורא.

תלמיד: אמרת שמזה שהבורא מתלבש בזולת הבורא מתלבש באדם בצורה פרטית. מה זה המעבר מהתלבשות בזולת של הבורא להתלבשות באדם עצמו, מה הגורם?

אני צריך לקבל כל אדם ואדם שאחריו נמצא כוח עליון שמסדר לי את כל התיאטרון הזה שנקרא "תיאטרון החיים". ואם אני מקבל את זה כך אז אני מתייחס לכל אדם ואדם בצורה שאני מדבר עם הבורא. לא שאני ממש כך מתייחס אליו, אבל אני צריך לקבל את ההתנהגות שלו ככזאת שהבורא רוצה להגיד לי בזה משהו. את זה נלמד בדרך. מה שאם כן בקבוצה, אנחנו שם עובדים על זה בצורה צמודה, שאחרי כל חבר עומד הבורא ואני חייב כך לקבל ובהתאם לזה להתנהג.

שאלה: איך אנחנו יכולים להכתיר את הבורא כמלך עלינו גם ברגעים של ירידה?

על ידי זה שאנחנו מחזיקים בקבוצה ואז מחזיקים זה את זה, כמו שבעל הסולם מספר לנו על אלו שנמצאים בסירה, ואז כל הקבוצה שומרת על כל אחד ואחד שלא יעשה חור בדופן הספינה.

שאלה: איך אתה מכתיר את המלך אם הוא לא מושג בכלל?

זה לא חשוב שהוא לא מושג, אני מקבל אותו שהוא קיים ושהוא מנהל אותי ואת כל העולם. אני מצייר אותו ככה לפניי, ומתייחס אליו בצורה כזאת, אפילו שאני לא משיג אותו, כי אין לי עדיין רצונות, כוחות, תכונות דלהשפיע. וכשאני כך מתחיל לצייר אותו לפניי יותר ויותר, כך אני מתחיל בגישה כזאת לאט לאט לגלות שהוא כן נמצא וקיים. וזה לא דמיון, אלא אני מתחיל לגלות כל מיני תכונות ותופעות מהכוח העליון ממש.

תלמיד: זה מעל הדעת?

לא הייתי אומר שזה למעלה מהדעת, אני רוצה לקבוע יחסים עימו גם כן בתוך הדעת.

קריין: קטע 4.

"כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו.

והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע.

וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים".

(הרב"ש. 940. "נקודה שבלב")

אנחנו נמשיך בקריאת הקטעים ובבירור שלהם. תנסו להבין קצת יותר, ואם לא תבינו תשאלו שאלות.

שאלה: אנחנו נמצאים עכשיו ביחד בתוך השיעור בעשיריות ומאחורי כל חבר נמצא בורא, ואנחנו צריכים לקבל את זה ממש בתוך הדעת. איך אנחנו ביחד מייצרים את הכוונה הנכונה, את הקשר הנכון אחד לשני כדי שנוכל להצליח להשיג את מה שאתה רוצה שנשיג?

רק בחיבור, תשתדלו לעשות חיבורים לפי מה שאנחנו לומדים מכל המאמרים של המקובלים. הם לא מלמדים אותנו שום דבר חוץ מחיבור. כי בחיבור, כתיקון של אותו הכלי השבור של אדם הראשון שנשבר בכוונה, אנחנו משיגים בחזרה את החיבור בינינו פי תר"ך פעמים יותר גדול ממה שהיה קודם השבירה, ובהתאם לזה מגלים את הבורא בכל הכוחות, בכל התכונות שלו, בעצמנו. אנחנו דבוקים למצב הזה ומתחילים להיות כמוהו, מגיעים לדבקות בבורא, בסך הכול על ידי החיבור בינינו. איך לעשות חיבור? לומדים את זה, משתדלים לממש את זה בכל השיעורים שלנו.

שאלה: דיברנו על כך שמאחורי כל אדם אני צריכה לראות את הבורא. אם אני לא רואה את הבורא מאחורי כל אדם, האם זה אומר שאני שוללת את החוק של "אין עוד מלבדו"? ולהמליך את הבורא עליי בשלמות אני אוכל אך ורק אם מאחורי כל אדם אני אראה את הבורא?

בצורה אידאלית, בגדול, וודאי שכן.

שאלה: איך נשים יכולות לעזור אחת לשנייה להגיע למצב של חוסר פה בשביל להתאים לבניית בית המקדש?

גם גברים וגם נשים חייבים להשתתף בחיבורים ביניהם. יש בזה חלק נשי יותר מחלק גברי. כמו שכתוב "בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים", כך גם בזכות נשים צדקניות ייבנה בית המקדש. יש לנו על זה הרבה פסוקים. לכן לא לברוח מהעבודה הזאת, מהאחריות הזאת, אלא דווקא להיכנס בכל הכוח להפצה ולחיבור, לעזור לגברים וכך נממש יחד את התיקונים.

שאלה: קראנו על כך שכל התיקון תלוי במעשה הנבראים ולא בבורא, או שהמעשים שלנו, הפעולות שלנו מושכות את אור הבורא שהוא עושה את התיקון. האם הבנתי נכון?

כן, הפעולות שלנו מזמינות את אור תיקון הבריאה מהבורא, ואז על ידי זה הבריאה מתחברת שוב לכלי אחד ואנחנו מגלים בכלי הזה את הבורא.

שאלה: מה זה אומר אמונה בפשטות?

אמונה בפשטות נקראת השפעה ללא קבלה, זה נקרא אמונה פשוטה. שאדם עובד בעל מנת להשפיע מכל הכוח שלו.

שאלה: האם כל יגיעה שאנחנו עושות מעלה אותנו ליכולת להתמסר לרשות הבורא, או שבכל זאת אנחנו צריכות להשאיר משהו לרשות שלנו או צריכות למסור הכול לרשות הבורא?

לא, אנחנו צריכים לתת הכול לרשות הבורא, כי מה שאנחנו משאירים לעצמנו זה תמיד יהיה האגו שלנו, היצר הרע, והוא יקלקל לנו את כל המאמץ. לכן אנחנו צריכים בכל הכוח למסור הכול רק לבורא, והבורא שיפעל ויתקן ויחבר וימלא.

קריין: קטע מס' 5 בנושא "אני לדודי ודודי לי".

"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע.

וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל".

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: מה ההבדל בין חטא לצמצום?

צמצום זה חוק טבע שנקבע לצורך התיקון. חטא זה מקרה שקרה בתחילת הבריאה כדי לתת מקום לנבראים לתקן את עצמם, ולהזדהות עם הבורא.

שאלה: לפי הקטע הוא מדבר על זה שהאדם צריך לבטל את עצמו, ואז הוא אומר "שזה נקרא שיבטל את עצמו להשם שזה נקרא בחינת דבקות", זה נשמע כאילו לפני הקטע רק צריך ביטול בשביל להגיע לדבקות, איפה שאר הפעולה של השפעה? אני לא מוצא בקטע את זה שהוא אומר שאחרי הביטול צריך לעלות אור חוזר ולהשפיע.

לבטל את עצמנו כלפי הבורא, זה כולל ביטול בדרגות שורש א', ב', ג', ד', בזה אנחנו מתאימים את עצמנו לבורא במאה אחוז. וזה כולל את כל הפעולות, לעבור את הצמצום, להיות בהשפעה, להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך גם לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: אז בעצם יש פה את כל הפעולות שאמרת, הכול כלול בתוך ביטול?

כן.

שאלה: מהקטע יש מן הרגשה שהבורא משחק, מפתה את הנברא, האם זו הרגשה נכונה?

אז מה?

תלמיד: זה מה שקורה במאמר הזה?

אני לא יודע מה קורה במאמר, תשאל, אני לא רוצה להתבלבל פעם במאמר, ופעם איתך.

תלמיד: במאמר מוסבר שהאדם הולך מבטא את האהבה סביב אהבת השם, ואז זה מאיר בתוכו את הרצון ויש מן כזה פיתיון, האם זה נכון או לא?

נכון. תלך, תעשה, ותראה עד כמה אתה צודק או לא, וזה יתקן אותך. העיקר לבצע.

שאלה: אם אני מרגישה שאני מקבלת יחס רע מחברה, האם האמונה שהיחס הזה מבטא אהבה מהבורא כלפי מהווה את הצמצום הדרוש? האם האמונה זה ביטוי של אהבה מספיקה כדי לעשות צמצום, מסך, ואור חוזר, או שאני צריכה עוד משהו?

את צריכה לבדוק בדיוק מה את רוצה. זה בטוח. אחר כך תשאלי שוב, ואענה לך בצורה מסודרת.

קריין: קטע 6.

"כתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: מה ההבדל בין "בטל את רצונך בפני רצונו" לבין "אני לדודי ודודי לי"?

אפשר להגיד שזה אותו דבר בצורה המתוקנת, רק במילים שונות.

קריין: קטע 7.

"הנה כעת חודש אלול ומקובל בעולם שגם אנשים פשוטים דהיינו בעלי-בתים זאת אומרת שיש להם דעת בעלי-בתים - גם כן עוסקים בעניני תשובה. 

ומהו ההבדל בין בעלי-בתים לבני תורה. ההבדל הוא בזה: "בעל הבית" נקרא מי שרוצה להרגיש את עצמו שהוא בעל-בית בעולם, היינו שתתגדל מציאותו בעולם, דהיינו שהוא עצמו יזכה לאריכות ימים וגם שהרכוש שלו יתגדל ויתרבה, המכונה קיום מציאות. ויש בחינת "בני תורה", שהם עוסקים רק בענין ביטול המציאות. שהוא עצמו רוצה להבטל לה' וכל זכות קיומו בעולם הוא רק מחמת שה' רוצה בכך, והוא מצידו רוצה להבטל, וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך. 

וזה ענין שאומרים שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. שדעת תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום המציאות."

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

שאלה: נאמר בקטעים האלה שהבורא רוצה להנות לנבראים, איך לעשות את החשבון הנכון איפה אני יכולה לקבל עבור הבורא ולא למען הכלים דקבלה שלי?

זה מאוד לא פשוט. בשביל זה את צריכה לדעת שאת נמצאת ברצון לקבל המוחלט, והבורא הוא הרצון להשפיע כנגד זה, הפוך ממך. איך עכשיו את עושה איזו פעולה ברצון לקבל שלך, שתהיה במשהו דומה לבורא? רצון להשפיע אין לך, אז איך את יכולה להשפיע לבורא? אך ורק אם את עושה צמצום, שאת מחליטה שאת לא עושה לעצמך, ומשתדלת ברצון לקבל שלך, לבנות פעולה לטובת הבורא, לתאר שיהיה טוב לו, מה הוא רוצה.

הפעולה הכי ברורה לנו, זה אם אני לוקח את החברים או החברות, לא חשוב, ולמרות שאני לא רוצה, הולך ומתחבר איתם, ועושה הכול לטובתם, לטובת החיבור בינינו. ובזה אני רוצה לעשות טובה לבורא, להראות לו יחס היפה. זאת אומרת, כשאני הולכת ומתחברת לחברות, אני רוצה להביא את זה לבורא כהשפעה, כמתנה, כפעולה שלי.

תעשו את זה, זה הדבר הכי ברור, הוא נמצא לעינינו, הבורא בכוונה עשה את זה ככה, ברא לנו את העולם הזה, עם כל המקרים האלה, עם כל היחסים שלנו, כדי שנוכל ללמוד מהעולם הזה מה זה נקרא "רצון לקבל", ואיך מתוך הרצון לקבל, מעליו, אנחנו פועלים ברצון להשפיע וכולי.

שאלה: הרבה מהקטעים אנחנו קוראים שאנחנו צריכים לרכוש את רצונות האחרים, לא סתם רצונות אלא את הכוונה להשפיע וזה כל הזמן מבלבל.

אין כאן שום בלבול. הרצון להשפיע זה הבורא, הרצון לקבל זה הנברא, מה שהנברא מסוגל לעשות ע"י הבורא הוא יכול לקבל מהבורא כוחות שיעזרו לו את הרצון לקבל שלו לסדר בצורה כזאת שהוא יהיה בכוונה על מנת להשפיע. ולא שהרצון פעם ישתנה, הרצון אף פעם לא משתנה הוא נברא וככה הוא נמצא. אנחנו יכולים להשתמש ברצון יותר להשתמש ברצון פחות, אבל הרצון נשאר רצון לקבל, זו תכונת הנברא היסודית ולא משתנה.

מה שאין כן מה שאנחנו מקבלים, אם אנחנו פועלים נכון, שהכוונה שלנו להשתמש ברצון לקבל היא יכולה להיות כדי להשפיע לבורא וכאן אנחנו צריכים לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, כל מיני פעולות, ואז רצון לקבל שלנו אומנם שהוא נשאר רצון לקבל אבל הפעולה שלו היא תהיה כאילו שהוא משפיע בהתאם לכוונה. לכן כל חכמת הקבלה היא מלמדת אותנו איך להרכיב את הכוונה על פני הרצון לקבל שלנו.

שאלה: שמעתי שאני צריך לקבל התנהגות של כל אדם כך שהבורא רוצה להגיד לי משהו. האם גם דרך האישה החיצונית יש דברים שהוא רוצה למסור לי?

לא, אנחנו מדברים על כול התרגילים האלה רק בתוך הקבוצה בלבד. ועם כל מיני אנשים חיצוניים, על אחת כמה וכמה עם נשים חיצוניות, אנחנו לא מתעסקים בצורה רוחנית, שם זה ממש מראש מכוון להפסד.

שאלה: הוא מדבר על זה שבעלי בתים הם רוצים את כל הרכוש ו"יתגדל ויתרבה המכונה קיום המציאות", אז הוא שואל מה זה "קיום המציאות"?

"קיום המציאות" זה הרצון לקבל שמקבל מלוי וקיים, זה נקרא "קיום המציאות" , כמו כל אגואיסט שבעולם הזה זה נקרא "בעל הבית" שדואג לרכוש שלו.

שאלה: לפי המאמר הזה של הרב"ש ההבדל בין "בעלי בתים, בעלי תורה". בעצם כל העולם יגיד תודה לבורא עולם על העולם הזה המורכב עם כל כך הרבה פרטים שהוא ברא אותו, רחמנא לצלן לבטל אותו. ופה באים המקובלים ואומרים, בדיוק ההיפך, פשוט תודה מה שעשית למחוק את העולם הזה. האם גישה כזאת עושה נחת רוח לבורא או איך אפשר להתייחס לזה?

למחוק את העולם הזה לא. להפוך את העולם הזה, לעלות אותו לדרגה הרוחנית זה מה שאנחנו צריכים לעשות וזה ניתן לנו. לעלות מדרגת העולם הזה לדרגת עולם אין סוף. זה מה שאנחנו חייבים לעשות וזה יקרא "גמר התיקון של העולם הזה", כי העולם הזה הוא קיים, מתבאר לנו, בתוך הרצון לקבל שלנו על מנת לקבל. במידה שאנחנו משנים את הרצון לקבל שלנו לעל מנת להשפיע בזה אנחנו משנים את העולמות, אנחנו מעלים את העולם שאני רואה לפני, אני מעלה אותו לדרגה יותר ויותר גבוהה, אני רואה בו יותר כוחות השפעה, אני רואה בו כוח העליון שמתגלה יותר ויותר, כך אנחנו עובדים.

תלמיד: העולם הזה הוא השתקפות של הרצון לקבל, היצר הרע המקולקל?

אמת.

תלמיד: אז ברגע שאנחנו מבטלים את היצר הרע אז הוא מתבטל העולם הזה.

במידה הזאת הוא הופך להיות העולם העליון. בכמה שאתה מבטל את הרצון לקבל אז אתה מחליף אותו לרצון להשפיע כן, בכוונה דלהשפיע, במידה הזאת אתה מעלה את העולם שלך שאתה רואה ומרגיש לדרגה רוחנית יותר ויותר.

שאלה: מהי תשובה שלמה? על מה עושים תשובה? ואיך הופכים להיות בני תורה?

"תשובה" זה נקרא שאנחנו מעלים רצון לקבל מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע. "תשובה שלמה" שכל הרצונות לקבל שלנו הופככים להיות תחת כוונה בעל מנת להשפיע וזהו, במידה הזאת אנחנו דבוקים בבורא, עולים בסולם המדרגות מכאן ועד אין סוף.

תלמידה: ורק אז אנחנו הופכים להיות בני תורה?

"בני תורה" אנחנו הופכים להיות בזה שאנחנו משתמשים במאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה".

שאלה: בעבודה שלנו יש מאמצים בלתי פוסקים שהרבה פעמים אין להם תוצאות ואנחנו למדנו שהתוצאה היא לא עלינו. מצד שני, אם קורה לי שאני לא הרגשתי שהתאמצתי ופתאום אני חושבת על החברות שלי ולא על עצמי בחיבור שלנו, האם להאמין לזה או שזה "לא יגעת ומצאת אל תאמין"?

אני לא יכול לענות לך כי זה הבירור שלך הפנימי, אבל תמשיכי ולאט לאט זה יתברר לך. תמשיכי וזה יתברר.

שאלה: כל המציאות הזאת ניתנה לנו על ידי הבורא. למה מדובר על ביטול המציאות במקום להשתמש בה על מנת לעשות לו נחת רוח, לברך אותו על המציאות שנתן לנו? למה דווקא ביטול?

כתוב איך לעשות לו נחת רוח, בזה שאתה על כל הרצונות שלך שהם מתגלים אתה רוצה להרכיב כוונוה בעל מנת להשפיע, זה הכול. אז תשתדל את זה לעשות ובשינוי הכוונה שלך אתה עושה לו נחת רוח.

שאלה: כשעושים פעולות למעלה מהדעת האם הרצון לקבל בתוך הדעת ממשיך לעורר ספיקות ודעות הפוכות או שהוא נכנע מתי שהוא?

הרצון לקבל הוא נכנע כולו רק בגמר התיקון, עד אז הוא נקרא "עזר כנגדו" והבורא בעצמו ובכבודו מעורר אותו כדי לתת לך כישלונות, בעיות, קושיות שאתה תצטרך לפנות לבורא ואז בצורה כזאת אתה תהפוך את הרצון לקבל שלך מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

קריין: אז הקטעים הבאים בנושא "ראש השנה" קטע 8.

"ענין ראש השנה הוא התחלה חדשה, היינו שהאדם מתחיל לבנות בנין מחדש. וזהו כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה"." 

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

שאלה: איך מייצבים את עצמו כחצי חייב חצי זכאי?

מלכתחילה חושבים שאם אני עכשיו עושה פעולה, אני חייב לקבוע מראש בטוח שזאת תהיה פעולת השפעה ולא פעולת קבלה. זה הכול.

שאלה: שאלה על הקטע שקראנו. האם מדובר על כוונה? כלומר אני יכולה לעשות כל פעולה, אבל היא צריכה להיות עם כוונה נכונה, נכון?

כן. אבל לבדוק את הכוונה ולהיות בטוח שהכוונה היא על מנת להשפיע לבורא, זה יכול להיות רק אם הכוונה שלי היא להשפיע לבני אדם. וכאן אני צריך טוב טוב באמת לעשות חשבון, בירור. לזה אני צריך קבוצה, לזה אני צריך את המאור המחזיר למוטב, הרבה כוחות, תרגילים, תנאים, נתונים, אבל בסופו של דבר אם אני יכול לעשות את זה, זה ממש מצוין, זה מעשה ניסים אני יכול לבצע.

שאלה: מה זה אומר "היינו שאדם מתחיל לבנות בנין מחדש", מה זאת אומרת, כל מה שעשיתי עד עכשיו הולך למקום אחר ואני מתחיל מהתחלה?

"כל יום", כתוב, ש"יהיו בעיניך כחדשים", שאדם כל יום צריך להגיד אני עכשיו מתחיל מחדש. אתה חושב שעד היום עשית משהו? אז אני מאחל לך לחשוב טוב טוב ולהתחיל מחדש "ולהתחיל מבראשית יום יום".

שאלה: איך להתייחס נכון לכל מה שקורה בעולם חיצון. האם מה שקורה לי בעולם חיצון זה בעצם הדיבור הבורא איתי גם או שזה בצורה אחרת לא כמו בעשירייה ובקבוצה?

הבורא רוצה שכך תרגישי. בכל דבר ודבר שאת נמצאת, הבורא רוצה שכך תרגישי או בערנות או בחלום ולא חשוב איפה את נמצאת, בעבודה, בבית, עם החברות, בשיעור, תמיד הבורא הוא שמסדר לך את הרגשת מציאותך בעולם.

תלמידה: ואז אם יש בלבול ואתה כל הזמן במיוחד בהשפעת העולם עליך אני כל הזמן מחפשת מה נכון, איפה האגו ואיפה הבורא מדבר איתי. ברור שגם אגו זה בורא הוא מדבר איתי, יש מלא מצבים שאתה צריך להחליט ומבין שהשכל שלך הוא בעצם גורם לך רק מחשבות על עצמך, אז איך לעשות החלטות נכונות בעולם החיצון כדי להישאר בעולם העשירייה ועולם שלנו?

זה הכול האדם מייצב על ידי זה שהוא נמצא בין החברים ומתוך זה שהוא לומד מאמרי רב"ש וכך לאט לאט הוא מייצב את עצמו נכון כלפי החברים, וזה לוקח הרבה זמן, הוא מייצב את עצמו נכון לכל המציאות, לכל העולם. אבל העיקר זה שעל ידי המאמרים אנחנו לומדים איך יכולים לייצב את עצמנו נכון לקבוצה ודרך הקבוצה לעולם. קודם העשירייה, לא לשאול מחוצה לעשירייה, לכן זה בינתיים פשוט לא מציאותי שאנחנו נדע איך להתייחס לאנשים שמחוצה לחוג של העשירייה. אתם רק תקלקלו לעצמכם את ההסתכלות הנכונה, הכניסה הנכונה לרוחניות ותסתובבו הרבה זמן עד שתגיעו שוב להתחלה ואז תתחילו להתקדם אולי בצורה הנכונה אחרי הרבה שנים שלא תראו בזה את ההצלחה.

שאלה: האם נכון לומר שמטרת הבריאה דרך כל הרצונות שלנו הם פשוט להסב לו נחת רוח, להנות לו וזה גם נוגע לכל שאר הרצונות הגשמיים והפשוטים?

בצורה כללית כן.

שאלה: הוא מדבר על זה שכתוב ש"חציו חייב וחציו זכאי" האם זה אומר שאנחנו הולכים בדרך לפעמים אנחנו נופלים ולפעמים אנחנו קמים, האם העובדה הזאת זה נקרא שאנחנו "חציו חייב וחציו זכאי"?

לא, "חציו חייב וחציו זכאי" זה שתמיד אני צריך לקבל בחשבון את שתי הצורות שיש ברצון לקבל שלי, על מנת לקבל ועל מנת להשפיע, ואיך אני מעביר את עצמי דרך הרצון לקבל בצורה כזאת שתמיד הוא יהיה בעל מנת להשפיע. זה כמו במיישר זרם באלקטרוניקה, שגם הכוונות על מנת לקבל, גם הכוונות על מנת להשפיע, לא חשוב איזה פעולות, אני מסתכל תמיד על הכוונה ולא על הפעולה. הפעולה היא לא אומרת כלום, רק הכוונה, ואת הכוונה אני משתדל לייצב אותה רק לטובת הזולת ודרך הזולת לטובת הבורא. אם אני לא מעביר את זה דרך הזולת, בטוח שהרצון לקבל שלי יסובב אותי ויבלבל אותי וזאת פעולה שהיא תהיה סך הכול לטובת האגו, לטובת הרצון לקבל. אם אני עושה את זה לטובת הזולת, לטובת הסביבה, לטובת הקבוצה, אז כאן אני יכול לייצב את עצמי ולכוון את עצמי לעל מנת להשפיע באמת.

שאלה: נאמר ש"עשה מצווה אחת הכריע את העולם כולו לכף זכות" איך ברגע הזה שבו האדם שמח שהוא הכריע את העולם כולו לכף זכות" לא הופך לקליפה, איך לא ליהנות מזה בעצמי שאני כזה צדיק?

אם אדם הולך בדרך הנכונה, אז לא יותר מרגע הוא נמצא בהרגשה שעשה משהו טוב ומיד מתעוררים בו רצונות חדשים, עוד יותר גרועים מקודם, ואז הוא מרגיש שהוא נופל, שדווקא "כל הגדול מחברו" שהוא עלה יותר "ייצרו גדול ממנו", עכשיו הוא נופל יותר. ולכן אנחנו צריכים כאן להחזיק בעשירייה שלא ליפול, אבל בטוח שאנחנו ניפול ולא פעם, כמו שכתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם" ואנחנו כך נתקדם.

תלמידה: אם אפשר לדייק, איך אפשר לעשות את זה מהר?

לעשות את זה מהר זה רק על ידי זה שכל הזמן אני נמצא בקשר עם החברים.

שאלה: האם צריך יהיה לחפש קשר בין כל הפעולה לכוונה, או לא משנה מה אני עושה לחשוב רק על תיקון החברים?

אני צריך לחשוב רק על הכוונה. הפעולה עצמה היא לא אומרת כלום, טיב הפעולה נקבע על ידי הכוונה.

תלמיד: לא משנה מה אני עושה?

לא משנה.

תלמיד: כאילו אין קשר בכלל בין פעולה לכוונה?

לא משנה. זה כמו שרב"ש היה אומר אדם אחד לוקח סכין ותוקע אותו בגופו של השני והוא עבריין, ואם הוא רופא והוא עושה ניתוח אז הוא עושה אותה פעולה כאילו אבל בזה עוד משלמים לו כסף. הכול תלוי בכוונה לטובת מי הפעולה.

תלמיד: אז יש קשר בין פעולה לכוונה? אז אני עושה איזה פעולה וצריך לחשוב בשביל מה אני עושה, או לא משנה מה אני עושה אני צריך לחשוב על החברים?

לא חשוב מה שאתה תעשה, העיקר שאתה מתכוון לטובת החברים.

שאלה: איך לסגל את הגישה של לראות את עצמו חציו חייב וחציו זכאי גם בעליות וגם בירידות, שפה יש מלא כוח ופה יש חוסר כוחות?

אם אני נמצא בהרגשה שאני חצי זכאי וחצי חייב, זאת אומרת עכשיו מה שאני עושה זה צריך לקבוע למי אני נוטה להיות צדיק או להיות רשע. זה הכול מה שאני צריך להרגיש את עצמו כך, שכל רגע ורגע הוא קריטי וסוחב אותי או לכיוון שמאל או לימין.

תלמיד: בעלייה זה נראה כאילו הרבה יותר קל, זה לא חצי חצי כאילו נראה, ובירידה זה גם לא נראה חצי חצי, איך זה באמת? כי אז יש כוחות ופה אין כוחות.

כי אתה לא מעמיד את עצמך נכון, תשתדל כל הזמן ללכת בימין וזהו. אף אחד לא אומר לך להיות בחצי חצי. תסחוב את עצמך תמיד לימין, תמיד להשפעה.

שאלה: בפסוק הזה כתוב, שאדם יכול להכריע את כל העולם לכף חובה וזה מאוד מפחיד. מה הפעולה שיכולה להכריע את כל העולם לכף חובה ואיך להימנע מזה?

להימנע מזה אפשר, רק על ידי זה שאנחנו נסחוב את כל העולם אחרינו לכף זכות, אי אפשר אחרת. אנחנו צריכים כך לפעול, שכל הזמן אנחנו נרצה לחייב את העולם ללכת להשפעה, על ידי הפצה, על ידי דוגמה שלנו, על ידי פעולה שלנו בעצמנו וכן הלאה.

שאלה: אמרת שלא משנה מה אני עושה, רק שזה יהיה לטובת החברים. אם אני עכשיו לא הייתי בא לשיעור, והייתי מסתכל על כדורגל והייתי אומר לעצמי, "אני אחשוב על החברים, שזה לטובת החברים," אז זה שקר, זה לא היה עושה לי כלום.

אנחנו מדברים על הכוונה על מנת להשפיע, שהיא צריכה לרכב על פעולה של השפעה. ואתה בכדורגל לא נמצא בפעולת השפעה, אתה חייב בכל זאת להיות בכיוון של הטבה לאחרים.

שאלה: מה זה לבנות מחדש כוונה חדשה?

כל רגע ורגע את צריכה להכשיר את המעשים שלך על ידי הכוונה להשפיע.

קריין: קטע 9.

""ראש השנה" נקרא תחילת יצירתו של האדם, היינו כמו שאמרו חז"ל שמכריזים על הטיפה חכם, טיפש וכו'. "גשמים", היינו כוחות הגשמיים שלו, זאת אומרת אם יהיה לו מוח קטן או גדול, לב קטן או לב גדול, רצון קטן או רצון גדול, וכדומה.

ואם האדם הולך בדרך הטוב, כשנתגדל להוסיף עליו אי אפשר, היינו לעשות לו מוח ורצון יותר גדול, מטעם שכבר נקצב לו בעת יצירתו, אלא שכל שכלו וכל מרצו משתמש בהם רק במקום הקדושה והצורך. וזה כבר מספיק לו להגיע לידי מדרגה שיוכל לזכות לגילוי אור ה', ולהדבק בו באמת, ולקבל כחלקו בעולם הבא."

(הרב"ש. 882. "ראש השנה")

זאת אומרת, אנחנו רואים כאן, שאנחנו יכולים לשנות את הגורל שלנו מהתחלה ועד הסוף. זה לא חשוב מה שכתוב שם בשמיים, מי אנחנו, מה אנחנו. אנחנו יכולים לעשות מעצמנו הכול [והכל] בידיים שלנו. כמו שהוא אומר, שלא חשוב מה שהיה כתוב עליך מראש, שאתה תהיה טיפש, גדול, קטן, שלא מבין כלום, או ההפך חכם גדול, לא חשוב שום דבר, אתה קובע על ידי הפעולות שלך מה אתה תהיה.

"ואם אדם הולך בדרך הטוב, כשנתגדל להוסיף עליו אי אפשר, כי כבר כתוב עליו מי הוא צריך להיות, אבל מטעם שכבר נקצב עליו, אלא שכל שכלו וכל מרצו משתמש בהם רק במקום הקדושה והצורך. וזה מספיק לו כדי להגיע למדרגה שיוכל לזכות לגילוי הבורא", ואין כאן שום דבר שיכול להפריע לאף אחד, הכל תלוי בכל אחד ואחד בצורה אישית.

לכן מי שיכול להגיד, או מי שיכולה להגיד, שאנחנו לא מסוגלים להגיע לדרגות גבוהות לגילוי הבורא, לכל הפסגות, זה לא נכון. אנחנו יכולים להכול, הכול תלוי רק בנו. ו"בנו" הכוונה עד כמה שנחזק כל אחד ואחד בערבות הדדית, זה יקבע אם נגיע למטרה הנעלה.

שאלה: איך אני יודעת מה הבורא רוצה? יש איזשהו שלב בראש השנה שאפשר לבקש, שלרגע אחד אני ארצה מה שהוא רוצה, שאני אדע לבקש בתפילה אפילו משהו הכי קטן שאני ארצה כמוהו?

את יכולה לבקש את זה גם בראש השנה וגם בכל ימות השנה, ואפילו בתפילות וללא תפילה, זה לא שייך אחד לשני. את צריכה להפעיל רצון שיהיה כמה שיותר מבורר, ואז תבטלי את עצמך כלפי הבורא ותבקשי שיעשה אותך ילדה טובה, שהוא יעשה מה שהוא רוצה, מה שהוא מבין. תנסי לבקש, אבל ברצינות.

שאלה: איך מגדילים השתוקקות למטרה?

השתוקקות למטרה מגדילים כשאני לא יכול להפטר מהמחשבות, מהתסכולים על המטרה. שאני נמצא יום ולילה במחשבה על זה ולא יכול לצאת מזה, זה נקרא "תסכולים".

תלמיד: איך מגיעים למצב הזה?

בלתי אפשרי לבד, אלא רק על ידי החברים. "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם", מעלים אותו למדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: אבל לפעמים נראה שההשתוקקות של החברים תלויה בהשתוקקות שלי, ואז אני לא מצליח לצאת מהעיגול הזה, אני תקוע.

אל תתאר לעצמך [שאתה] תקוע, תעשה, כל מה שבידך לעשות תעשה.

שאלה: אם יש כלי שלם, עשר ספירות, אז כל אחד הוא שונה, וההשגה של הבורא, היא כל אחד לפי דרגתו, או שכולם משיגים אותו דבר?

לא, כל אחד בצורה אישית, כי הכלי זה לכל אחד בכל זאת כלי פרטי, אמנם משיגים את זה על ידי ההתכללות, אבל בכל זאת זה נשאר כלי פרטי.

תלמיד: אז מה זה אומר שיש גילוי, כי הרי באור אין שינוי, אז אם הוא מתגלה בתוך הכלי, גם אם הוא קטן וגם אם הוא גדול, זה אותו גילוי, זה אותה איכות, לא?

באור אין שינוי, כל השינויים הוא על ידי הכלי.

תלמיד: אז לָמה יש כלי גדול וכלי קטן?

זה אישי כלפי האדם, עד כמה שהוא עובד על עצמו, מאיזה שורש נשמה הוא נמצא, מגיע, בכל זאת כולנו מגיעים מהכלי השבור, אבל לכל אחד יש רצון שונה ושבירתו שונה.

תלמיד: וזה שאומרים שהרצון גדל בדרך הרוחנית, מה זה אומר?

כן, הרצון גדל, מוסיפים לך, אתה חוזר בכל זאת לאותו מקור שבו היית בהתחלה, לפני השבירה, אבל זה אתה חוזר, אתה היית שם, ורק יש עזרה הדדית, התכללות הדדית, אבל אתה נשאר עם הרצון המקורי שלך.

תלמיד: אז זה בתוך אותה מסגרת של מה שקיבלתי מלכתחילה?

ודאי.

שאלה: בקטע נאמר שמראש התכונות שלנו קבועות, מי חכם ומי טיפש, וכולי, אבל בדרך הרוחנית הרצון שלנו גדל. אז מה בעצם גדל בנו, איך זה קורה, על חשבון מה? מה ניתן לנו, מה מתגלה לנו?

מתגלה בנו האגו שלנו, כך אנחנו מתקרבים למקור שלנו, אבל בהתאם לכמה שאנחנו יודעים לתקן את הרצון הזה, האגו שלנו, בצורה של השפעה, או שבכל זאת הרצון לקבל שלנו גדל יותר ויותר, כדי שאנחנו נראה עד כמה שאנחנו לא מסוגלים כבר לחיות בו מרוב ייסורים, בעיות, צרות, וירוס הקורונה, וכולי, כל דבר ודבר, כי סך הכול זה פועל עלינו, על כל אחד, ולא נותן לנו מנוחה, עד שאנחנו חוזרים לתיקון. זה גם בצורה כללית, של כל האנושות, וגם בצורה פרטית, של כל אדם, רוצים לברוח מזה ולא מסוגלים, וכך זה יהיה עד גמר התיקון.

שאלה: אני עושה פעולה והשפעה בקבוצה, ורק אחר כך אני מגלה שהאגו שלי היה מאחורי זה. הרבה פעמים אני רוצה לעשות, וכבר בתכנון מגלה שיש איזו כוונה אגואיסטית מאחורי זה. האם ההתנגדות של האגו שלי לפעולה בעשירייה יכולה להעיד לי שהכוונה שלי היא להשפעה?

יכול להיות שכך אפשר להגיד, אז תתקני את זה ותמשיכי.

שאלה: לְמה אתה מתכוון כשאתה אומר שאנחנו יכולים לשנות את הגורל שלנו מהתחלה ועד הסוף?

אני בדיוק לזה מתכוון. ואיך לעשות את זה אנחנו דיברנו היום, ועוד נצטרך לדבר הרבה.

שאלה: מדוע מורגשת כבדות היום ביחס לחומר הלימוד, למרות שאת החומר הזה אנחנו כבר מכירים מזמן?

כי כל פעם יש לנו רצונות חדשים, ואנחנו קוראים על רצון חדש, על מצב חדש, וזה סימן שאנחנו מתקדמים. זה שקשה לי היום יותר מאתמול סימן שמתגלה בי שכבת הרצון לקבל יותר גבוהה, ואז אני שמח שזה קורה. זה שקשה, זה סימן שאני מתקדם. אלא מה אתה רוצה, נגיד שהילד שלך ילך לבית ספר, ומה שהם ילמדו כל יום ויום הוא כבר מכיר? אז אתה תשאל, באיזו כיתה הוא נמצא? הוא מתקדם, הוא נמצא בכיתה שלו, או שהתבלבל והלך לשנה אחורה? לכן כל יום שיהיו בעיניך כחדשים, זה סימן להתקדמות.

סדנה

מה זה נקרא לקבוע שיש לנו היום ראש השנה? יכולים לקבוע את זה יום יום, אבל מה זה נקרא לקבוע שיש לי עכשיו שנה חדשה? כולם מדברים, מחליטים, ואחר כך עונים.

*

(סוף השיעור)