שיעור בוקר 22.07.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 800, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות ק"מ – קמ"ד

קריין: כתבי בעל הסולם, בעמוד 800, מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" ואנחנו ממשיכים מאות ק"מ.

אות ק"מ

"הרי נתבאר, שאין שום שינוי ח"ו במשהו, מתורה דאצילות, ש"אורייתא וקב"ה חד הוא", עד התורה שבעוה"ז. אלא, כל ההבחן הוא בלבושים. כי לבושים שבעוה"ז, המה מעלימים להקב"ה ומסתירים אותו, כנ"ל ד"ה "וז"ש".

ותדע, שעל שם התלבשותו יתברך בתורה, הוא מכונה בשם "מורה", להודיעך שאפילו בעת הסתר הפנים, ואפילו בבחינת ההסתר הכפול, כנ"ל ד"ה "והסתר", הרי הקדוש ברוך הוא שורה ומלובש בתורה, כי הוא יתברך "מורה", והיא "תורה".

אלא שלבושי התורה הגסים לעינינו, המה בחינת כנפים, המכסים ומסתירים את המורה ית', המלובש ומסתתר בהם. אמנם, כשזוכה האדם לגילוי פנים, בתשובה מאהבה בבחינתה הד' (כנ"ל ד"ה מידה וד"ה ולפיכך), נאמר עליו "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל', כ'), כי מאז ואילך, אין לבושי התורה מכניפים ומסתירים עוד את ה"מורה", ונתגלה לו לנצח כי "אורייתא וקוב"ה חד הוא"."

הבורא תמיד נמצא בתורה, תמיד נמצא בנו, כמו התורה שזה כל האור שהוא הקדיש לבריאה ואנחנו תמיד נמצאים בזה, רק השאלה עד כמה אנחנו מתפעלים מזה, עד כמה אנחנו מרגישים שהוא נמצא ופועל בנו. אבל בכולם יחד ובכל אחד לחוד, תמיד אנחנו נמצאים עם הבורא ותמיד אנחנו ממשיכים מתחילת הבריאה לסוף הבריאה.

יש לזה זמן קצוב, זה מאוד מעניין עניין הזמנים, כי כלפי הבורא אין זמנים ואין חוסר זמן וזה לא 6000 שנה ולא מיליארדי שנה אלא הכול מתרחש רק בתוך המוח שלנו, וכלפי הבורא אנחנו נמצאים בכלל במצב של גמר התיקון. אבל כלפינו אנחנו צריכים בפועל להשיג את היחס שלנו אליו, שהוא טוב ומטיב בצורה המוחלטת לכולם.

לתיקון הזה אנחנו צריכים להגיע. הכול תלוי בתיקון הפרטי שלנו, עד כמה שאני מבקש, מסדר את כל הרצונות, המחשבות, הכוונות, הפעולות שלי, כך שאני רוצה לגלות את הבורא כטוב.

אות קמ"א

"ובזה תבין דברי חז"ל, על הכתוב: "אותי עזבו ותורתי שמרו", שפירשו: "הלואי אותי עזבו, ותורתי שמרו, המאור שבה, מחזירן למוטב" (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז). שלכאורה תמוה. אמנם כונתם, כי המה היו צמים ומתענים למצוא גילוי פניו ית', כמ"ש: "קרבת אלקים יחפצון" (ישעיה נ"ח, ב'). ואומר להם הכתוב בשם ה', שאומר להם: "הלואי שתעזבו אותי", כי כל יגיעתכם לריק וללא הועיל, משום שאינני נמצא בשום מקום, אלא בתורה. לכן שמרו את התורה, ושם תחפשו אותי. והמאור שבה, יחזירכם למוטב. ותמצאונני, כמבואר (ד"ה ובזה) בכתוב: "ומשחרי ימצאונני", ע"ש."

אות קמ"ב

"ועתה אפשר לבאר, מהות חכמת הקבלה באפס-מה, באופן שיספיק למושג נאמן בטיב החכמה ההיא, שלא להטעות את עצמו בדמיונות כוזבים, שההמונים למרביתם מדמים לעצמם.

וצריך שתדע, שהתורה הקדושה, מתחלקת לד' בחינות, המקיפות את כל המציאות:

כי ג' בחינות - נבחנות בכלל המציאות שבעוה"ז, שנקראים: עולם, שנה, נפש.

ובחי"ד היא - דרכי קיומם של אותם ג' חלקי המציאות, דהיינו, הזנתם והנהגתם וכל מקריהם."

שאלה: בנוגע להסתרה מה זה אומר שלבושי התורה גסים בעיננו?

תורה זה אור ואנחנו מקבלים לא את האור, אלא האור מלובש בכל מיני מקרים של העולם הזה, העולם רוחני. ואז בהתאם לזה, "והיו עיניך רואות את מוריך", זאת אומרת בהתאם לתיקונים שלי אני רואה, מזהה את האור בתוך הלבושים, ותמיד כך זה מתגלה.

אני לא יכול לראות את האור, אני צריך לתפוס אותו, אני צריך שיפעל במשהו. כל דבר שאני מרגיש הוא פועל בי, לכן אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצבים [שמזהים] נכון "עולם, שנה, נפש" ואז בתוך עולם שנה נפש, איך אני מגלה את הכוח שפועל בהם, שזה כבר הבורא.

שאלה: תיארת איך אני רואה את האור של התורה, אבל כשלבוש התורה גס לעיננו, מה זה אומר?

אני לא רואה אורות, אני רואה שינויים שהאור עושה בלהתלבש בעולם שנה הנפש. את קיום המציאות אני לא יכול לראות, אלא מתוך זה שאני מזהה שינויים בעולם שנה נפש, אני מזהה את קיום המציאות.

שאלה: כתוב פה באות קמ"א "ואומר להם הכתוב בשם ה', שאומר להם: "הלואי שתעזבו אותי", כי כל יגיעתכם לריק וללא הועיל," אני רוצה לשאול על הדבר הזה שהבורא מדבר דרך הכתוב. מה זה המצב הזה?

זה פשוט מאוד, אם תעזבו אותי ותעבדו על עצמיכם להתקרב אליי לפי השתוות הצורה, לפי זה שאתם תעלו את עצמיכם למעלה מהאגו שלכם שבראתי בכוונה, בצורה כזאת אנחנו ניפגש, בצורה כזאת אנחנו נתקרב זה לזה.

אבל אם אתם לא עוזבים אותי מלכתחילה וכל הזמן רק צועקים, מבקשים, מתפללים, עושים כל מיני פעולות שהן לא מקרבות אתכם אליי, אז כל זה לריק ולבטלה. זה כמו שעושים כל אלו שלא מתעסקים בחכמת הקבלה.

כל ההבדל בין חכמת הקבלה לבין כל השיטות האחרות, הדתות למיניהן, לא חשוב מה, הוא שבחכמת הקבלה אתה חייב לשנות את עצמך ובכל השיטות האחרות בלי לשנות את עצמך אתה עושה כל מיני פעולות חיצוניות. לכן "הלוואי אותי תעזבו ותורתי שמרו".

תלמיד: ומה זה המצב הזה שהבורא מדבר דרך הכתוב, "ואומר להם הכתוב בשם ה', שאומר להם: "הלוואי שתעזבו אותי".

"ואומר להם הכתוב בשם ה', שאומר להם: "הלואי שתעזבו אותי"". אז מה?

תלמיד: כאילו הבורא מדבר דרך הטקסט?

דרך נביאים, דרך הטקסט, ודאי שכן. הוא לא מדבר אליך, הוא מדבר לבעל הסולם, זאת אומרת בעל הסולם מגיע למצב שהוא מגלה את המדרגה הזאת ואז הוא מרגיש מה שקורה עימו, כביכול הבורא מדבר אליו, ואז הוא יורד אליך ואומר לך.

ככה זה כולם, כל המקובלים כך. מקבלים מהבורא גילויים, כמו משה רבנו וכל אלו ואחר כך מספרים לך.

שאלה: האם ניתן להגיד שתורה זאת מערכת ההפעלה של המציאות בכל הרבדים?

כן, תורה זו השיטה, זאת התוכנה, שדרכה אנחנו מתקשרים לבורא. יש אור עליון שזה הבורא, אין סופי, ואנחנו, הרצון לקבל ההפוך ממנו, ומה שיש בין האור העליון לבין הרצון לקבל שלנו, זאת השיטה, תוכנה, מערכת, שנקראת "תורה".

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון שנבדיל בין התורה של עולם האצילות לבין תורה של העולם הזה?

התורה, האור שפועל, המחשבה שפועלת היא אותה המחשבה, היא רק מלובשת בכל מיני שינויים כדי שמי שנמצא במצב מסוים יוכל להבין, להתקשר, דרך המצב הזה גם למקור העליון.

זה ברור שמי שנמצא נגיד בעולם הזה, עולם העשיה, הוא צריך להתקשר לאור אין סוף דרך כל העולמות שבינו לבין אור אין סוף. אחרת איך זה יהיה?

קריין: אנחנו באות קמ"ג.

אות קמ"ג

"פירוש, כי:

א. החיצוניות של המציאות - כמו השמים והרקיעים והארץ והימים וכדומה, הכתובים בתורה הקדושה," הכתובים בתורה, לא שאנחנו רואים שמיים וארץ בעיניים הבהמיות שלנו, מתוך הגוף שלנו, ורואים אותם בשכל שלנו, לא על זה מדובר. מדובר איך אדם שיש לו תפיסה רוחנית, לא דרך העיניים ולא דרך השכל, אלא דרך כלים רוחניים, איך הוא רואה, תופס את המציאות.

בעל הסולם אומר כך "החיצוניות של המציאות - כמו השמים והרקיעים והארץ והימים וכדומה," כמו שיש לפנינו "הכתובים בתורה הקדושה," שעל זה כתוב בתורה, ששם מתכוונים לא למה שאנחנו רואים בעיניים בהמיות, אלא למה שאנחנו תופסים בכלים הרוחניים שלנו, כל אלו מכונים בשם "עולם".

אז מה שאנחנו תופסים בכלים הרוחניים שלנו בצורה חיצונה כנמצא לפנינו, סביבנו, זה נקרא "עולם".

"ב. והפנימיות של המציאות - דהיינו האדם והבהמה והחיה והעוף למיניהם וכדומה, המובאים בתורה, אשר ישנם במקומות הנ"ל, שנקראים חיצוניות, הם מכונים בשם "נפש".

ג. והשתלשלות המציאות לדורותיהם - בשם סיבה ומסובב. למשל, כמו ההשתלשלות של ראשי הדורות, מאדם הראשון עד יהושע וכלב באי הארץ, המובאת בתורה, שהאב נבחן ל"סיבה" אל בנו ה"מסובב" על ידו, הנה בחינת ההשתלשלות הזו של פרטי המציאות, בדרך סיבה ומסובב האמורה, מכונה בשם "שנה".

ד. וכל דרכי הקיום של כל המציאות, הן מהחיצוניות והן מהפנימיות הנ"ל, לכל דרכי הנהגותיהם ומקריהם, המובאים בתורה מכונים בשם "קיום המציאות"."

מה בעל הסולם אומר? מה שאנחנו תופסים, אם אנחנו תופסים, כי הוא אומר מה שכתוב בתורה, אני לא יודע מה שכתוב בתורה, אני מסתכל על התורה בעיניים שלי ובודק בשכל הבהמי שלי ואין לי כלום, אבל אם אני נמצא כבר בדרגה רוחנית אז אני רואה מה שכתוב בתורה בצורה אחרת. זה מעורר בי משהו הפוך, משהו אחר.

ולכן אני תופס מהתורה "עולם, שנה, נפש וקיום המציאות", ארבע ההבחנות הללו בצורה אחרת, שהיא לא גשמית אלא רוחנית.

שאלה: אמרת שכל התיקון תלוי באדם פרטי, אתה יכול להסביר את זה?

למרות שאנחנו נמצאים בקבוצה, אבל בכל זאת התיקונים שאנחנו עושים, אנחנו עושים ומרגישים אותם כל אחד בתוך עצמו. אמנם אני מרגיש שאני קשור לכל העשירייה ואפילו לכל המציאות ולכל העולם, אבל בכל זאת אני מרגיש את כל הדברים האלה בתוך הרצון לקבל שלי, שמתוקן באיזו צורה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אני כבר הרבה שנים נמצא בעבודה ב"טוב לי מותי מחיי", ואני מרגיש שזה מאוד מקדם אותי כל הזמן. עד כדי כך שלאחרונה יש בי את התחושה שכל הקורונה שיש בעולם הפרטי שלי, זה בעולם הפרטי שלי בלבד. והבורא מראה לי תמונות שהולך להיות כזה גרוע שמה שקרה במלחמת העולם השנייה מחוויר ליד המצב של התמונות שהבורא מראה לי. אני מרגיש שאם אני לא עוצר את הבורא, אז זה כמו רכבת, הוא לא יעצור. זאת לא תכנית, זה פשוט רץ ואני לא יודע מה לעשות, אני די תקוע. ואני מרגיש שאני רואה את זה ולא אף אחד אחר, כולם בגמר תיקון.

ומה תעשה?

תלמיד: אני עובד מאוד קשה, היחסים מאוד מורכבים ביני לבינו, מאוד מאוד מורכבים. אני די במצוקה עם הסיפור הזה. אני כמובן לא עוזב אותו אף רגע, אבל זה מאוד מורכב.

אולי חסרה לך אמונה?

תלמיד: ברור, הרבה פעמים יש אלף דולר במעטפה ולפעמים אין כלום. אני לא יודע איך ליישב את זה, לייצב את זה. אתה יכול להציע לי משהו?

כן, תעזוב את הדאגה, וזהו. אין לך מה לדאוג, אתה נמצא כמו תינוק קטן על הידיים של הבורא ותן לו לטפל בך. רק תשתחרר מכל הדאגות, תשתחרר מכל המחשבות, כמה שיותר תרגיש שאתה נמצא בשליטה שלו וזהו. תעשה כמו תינוק, רק שתינוק גשמי לא צריך לעשות את זה, אבל אתה צריך לעשות כך. תעשה, תאמין לי שאין מצב יותר טוב.

שאלה: אמרת להשתחרר מדאגה, אבל במה צריך להיות בדאגה?

בהפצה, זה מה שהבורא דורש מאיתנו. אתה רואה שכל התהליך שהוא מפעיל זה תהליך של הפצה מצידו, אנחנו צריכים להפעיל את תהליך ההפצה מצידנו.

שאלה: מה זה אומר לשמור את השינויים בתורה, דרך עולם שנה ונפש?

תורה זה אור אין סוף שאנחנו לא משיגים. זה משהו שעוד לפני התלבשות בכל מיני לבושים שדרכם אני לומד תורה. והתלבשות אור אין סוף בדרגות הרצון שורש, א', ב', ג', ד', בד' בחינות דאור ישר, זה נקרא עולם, שנה, נפש. ואז בצורה כזאת אני הולך להכיר את אור אין סוף, את הבורא, מחשבת הבריאה, המחשבה שלו, היחס שלו אלי. עד שאני מכיר אותו כולו, שאני עולה בדרגות שהוא טוב ומיטיב באהבה נפלאה אלי, ואני בהתאם לזה כדי להשיג אותו צריך להיות בהשתוות הצורה באהבה אליו. זה נקרא השגת התורה. והבורא ותורה זה היינו הך.

ואני צריך להיות גם כן "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".¹ ישראל מי שמשתוקק לבורא, אורייתא, תורה, וקדוש ברוך הוא זה הבורא, אחד. על ידי מה? על ידי זה שעולם, שנה, נפש מתוקנים אצלי. זה דרגות, עולם, שנה, נפש, דרגות העביות ב', ג' וד'. א', שורש, זה לא נחשב כי זה עדיין האור, זה כתר וחכמה. אז בינה, זעיר אנפין, מלכות, בהם אני תופס את המאור, האור העליון וכך אני בזה משיג את הבורא, את הכוח, את המחשבה העליונה.

שאלה: מה ההבדל בין זה שאנחנו אומרים שהבורא מסתתר בעשירייה, הוא נמצא בעשירייה, לזה שהוא נמצא בתורה?

הבורא שמסתתר בתורה זה באופן כללי, זה לכולם. ואנחנו מגלים דרך עשירייה כי אנחנו מתקנים את הכלים שלנו, שהכלים שלנו יהיו יותר מתאימים לאור. כדי להתאים את הרצון לקבל לאור יש לי מאה עשרים וחמש מדרגות תיקונים ברצון לקבל שלי, שיהיה יותר ויותר ויותר מתאים לאור. ואז בהתאם לזה אני מגלה את הבורא לפי השתוות הצורה. איזו השתוות יכולה להיות בין הכלי והאור? שניהם הפוכים, אבל אם הכלי הוא בעל מנת להשפיע, אז הכוונה שלו בעל מנת להשפיע מקרבת אותו לאור, ואז יוצא שהכוונה שלי מעל הרצון לקבל שלי והבורא הם דומים. ולפי ההשתוות הזאת אני מרגיש אותו.

יש כאן אפקט רזוננס, שאני נכנס להתקשרות עמו, וכך אני מרגיש אותו בכלים שלי. אבל הכלים שלי זה עביות, שזה הפוך מהבורא. וצמצום עליו שזה עוד יותר גרוע, שאני קורע את הקשר עמו בכלל, אפילו האגואיסטי. ואחר כך אני מעמיד מסך, כוח למעלה מההתנגדות שלי ואור חוזר. ואז באור חוזר לפי כמה שאני רוצה להשפיע לו, לא משפיע, אין לי מה להשפיע, רוצה להשפיע לו, לפי הרצון הזה אני תופס את הרצון שלו להשפיע לי, ובא אור ישר מתלבש באור חוזר, ואז שם אור ישר ואור חוזר אנחנו, אני והבורא מתחבקים ונמצאים בחיבוק, בדבקות. ככה זה.

תלמיד: אז היחס שלנו לעשירייה שאנחנו כל הזמן מתרגלים אותו ועובדים עליו כל היום, כל הזמן, הוא בעצם העבודה עם התורה, זאת העבודה עם התורה?

היחס שלנו עם העשירייה זה בעצם היחס שלנו עם התורה, עם החברים. הכול מתבטא, מתבצע בתוך עשירייה. אני לא יודע למה אתה מתכוון אבל בתוך עשירייה יש לך הכול.

תלמיד: כי פה הוא כותב בספר הזה, ואפשר לחשוב שהוא מדבר על משהו שנמצא במה שכתוב, ואנחנו בעצם אומרים שאת הכול אנחנו ממשים בפועל בעבודה בינינו.

כי התורה היא אחר כך מתלבשת על הרצון שלנו. התורה זה כאילו האור העליון שעושה הטבעה על הרצון שלי, ואני קורא אותיות כמו בדפוס, אני קורא מה שהאור העליון עשה עלי. זאת אומרת, אני על ידי צמצום, מסך, אור חוזר, מעלה את הרצון שלי והאור העליון עושה על הרצון הזה הטבעה. ואז לפי מה שאני רואה את ההטבעה הזאת לפי זה אני קורא אותו, לפי זה אני שייך לו.

תלמיד: אבל אפשר לומר שאני יכול בכלל לקרוא את זה רק אם אני שם את העשירייה ביני לבין מה שאני קורא. אחרת מה אני קורא? אני עם השכל שלי ודאי שאי אפשר. זאת אומרת, העבודה שלנו בעשירייה זה הדבר שבאמצעותו אפשר להתחיל לעשות משהו בכלל.

כן, ודאי. בלי המאמצים, בלי היגיעה אתה לא יכול לעשות כלום. היגיעה שלך זה בעצם צמצום ומסך.

אות קמ"ד

"ותדע, שד' העולמות הנקראים בחכמת הקבלה: "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשיה", בעת שנשתלשלו ויצאו, הנה יצאו זמ"ז, בבחינת חותם ונחתם, כלומר, כמו שכל מה שנמצא רשום בחותם, מתגלה בהכרח ויוצא בדבר הנחתם ממנו, לא פחות ולא יותר.

כן היה בהשתלשלות העולמות, באופן, שכל ד' הבחינות, שהם עש"נ וקיומיהם כנ"ל, שהיו בעולם האצילות, יצאו כולם ונחתמו ונתגלו דוגמתם, גם בעולם הבריאה. וכן מעולם הבריאה לעולם היצירה, עד לעולם העשיה.

באופן, שכל ג' הבחינות שבמציאות שלפנינו המכונות עש"נ, עם כל דרכי הקיום שלהם, הערוכים לעינינו כאן בעוה"ז, הנה נמשכו ונתגלו כאן, מעולם היצירה, והיצירה מן שלמעלה ממנו. באופן, שמקור כל הפרטים המרובים הללו שלעינינו, הם בעולם האצילות. ולא עוד, אלא אפילו אותם החידושים, המתחדשים ובאים היום בעולם הזה, הנה מוכרח כל חידוש להתגלות מקודם מלמעלה בעולם האצילות, ומשם בא ומשתלשל ונגלה לנו בעוה"ז.

וז"ש חז"ל: "אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליו מזל ושוטר מלמעלה, שמכה עליו ואמר לו, גדל" (בראשית רבה פ"י). וז"ס: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, עד שמכריזין עליו מלמעלה" (חולין דף ז' ע"ב). והבן".

בסך הכול הדברים האלה הם איך שמובן לנו לפי המערכת. אז יש לנו עולם שנה נפש ותפיסת המציאות, קיום המציאות. יש את הדברים האלה שמתגלים מלמעלה על ידי אור אין סוף שמתלבש בהדרגה, עולם אין סוף, עולם אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. הוא לא כל כך מדבר על אין סוף ואדם קדמון מפני שאלה דרגות שאין שם מסכים, אין שם מסכים רק חלוקה בעלמא. זאת אומרת, זאת עדיין לא חלוקה אפילו של האור העליון לנרנח"י, אלא הכנת האור העליון שיתחלק לנרנח"י ברגע שהוא יתחיל להופיע בעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ובעולם אדם קדמון ואין סוף עדיין אין כלים, אין רצונות שהם מנוגדים לבורא, נמצאים בריחוק, בניגוד אליו.

שאלה: למה הוא אומר שאין הבדל בין העולמות? כי אנחנו לומדים שבין עולם לעולם יש התמעטות של האורות.

המעטת האורות, נכון. אין הבדל בין העולמות מבחינת האור, האור בכל העולמות הוא אותו אור אין סוף. אלא כלפי המקבלים, למה אתה משתווה, לאיזה עולם, לאיזו מדרגה, אז כבר זה משחק כלפיך.

שאלה: בעולמות א"ק, אין מסכים ואין כלים.

כן.

תלמיד: אז איך החלוקה שם מתבצעת אם לא על ידי מסכים?

נלמד את זה. תקבל את זה ככה, אבל זה נכון. אין עדיין שם רצון לקבל שיכול להפריד בין המלכות לאור. עדיין אין. זה הכול נמצא בדרגת הכתר, לכן זה נקרא דרגת כתר. זה על שם החלוקה הבאה שתבוא בעולמות תחתונים. לכן זה נקרא "אדם קדמון", לפני עולם האצילות שבו נברא האדם.

שאלה: אתה בהזדמנות קודמת אמרת שהירידה מלמעלה למטה נעשית בצורת חותם ונחתם, וגם הוספת שהתפקיד של הנחתם זה לשנות את עצמו ולהידמות לחותם. אתה יכול להרחיב קצת על המושג הזה?

זה התיקון שלו. הנחתם שידמה את עצמו לחותם זה התיקון, הוא רוצה להגיע לדרגת החותם. וכך כולנו כולנו עד שמגיעים לאין סוף.

שאלה: אמרנו שהכלים הרוחניים הם לא מתיישבים בשכל של האדם, אבל הם כאילו מתיישבים איפשהו בכל זאת באדם הגשמי. אז איך יכול להיות שיהיה דבר שהוא נמצא ויהיה מנותק מהשכל?

כלים רוחניים הם לא מתיישבים בשכל. השכל הוא רק אחר כך עוזר לנו לעשות כל מיני מצבים, חשבונות, אבל כל ההתפעלות שלנו, התרגשות שלנו, היא רק מתוך ההרגשה. אנחנו כלי הרגשה, אנחנו פועלים רק מתוך מה שמרגישים. אולי נראה לך שאתה אדם שכלתני, שאתה חושב ורק מתוך מחשבה אתה פועל, זה לגמרי לא נכון. כי עוד לפני המחשבה אתה מרגיש ואחרי זה אתה חושב, ואז אתה מחליט אולי מה לעשות, אבל בסופו של דבר כל העבודה שלך היא עם הרגשה, היא הראשונה.

הבורא ברא רצון לקבל וכלפי הרצון לקבל האור עובד, האור פועל, כלפי הרצון, והשכל הוא רק כדי לעזור לנו לקרב את הרצון לבורא, לאור.

תלמיד: ההרגשה הזאת והרצון, במה הם באים לידי ביטוי בצורה רוחנית בשונה מהחיים האלה? ומה הם ההרגשה והרצון הגשמיים שלי?

אני לא יכול להגיד לך, לא כל כך תופס את השאלה. תשאל שוב.

תלמיד: ההרגשה הגשמית היא דבר שהוא מתפרש על ידי השכל. במה תבוא לידי ביטוי ההרגשה הרוחנית, איך הרצון הרוחני יבוא לידי ביטוי כשהוא יופיע, כשהוא יתגלה בי?

למה אתה חושב שעל ידי השכל אנחנו נמצאים בהרגשה גשמית כמו שאתה אומר? איך יכול להיות? הכול זו הרגשה בלבד, השכל בקושי בקושי עוזר לנו לבקר את ההרגשה, וגם בצורה שקרית. בכלום השכל לא עוזר, הכול זו הרגשה. שים לב ותראה איך זה עובד.

שאלה: בטקסט כתוב, "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזים עליו מלמעלה". אם אין לי איזשהו רצון לבצע משהו, איך אני מעורר את השורש שממנו מגיע הדבר שמפעיל את זה?

על ידי התפילה, על ידי החברים. אם היית עם הבורא בלבד, בלי סביבה, לא היית מתעורר. הבורא מעורר אותך בהתאם לסביבה. לא חשוב איזו סביבה ואיך אתה מבין אותה, אבל אין דבר כזה שאדם מתעורר לבד, אלא לפי התפקיד בכלי הכללי של אדם הראשון.

לכן תנסה כמה שיותר לממש את עצמך עם הסביבה, כי אז אתה תבין גם איך הבורא מתייחס אליך. במידה שאתה קשור עם הסביבה, תוכל למצוא את היחס הנכון של הבורא אליך. תתחיל לקרוא אותו, תתחיל לדבר עימו.

תלמיד: הדבר הזה, מימוש בתוך הסביבה, אנחנו לומדים כבר הרבה שנים ומנסים לעשות את זה. במה השוני עכשיו בין מה שעשינו לפני ובין מה שאני עושה עכשיו? אלו אותן פעולות, אותן כוונות, אותם מעשים.

המצבים משתנים. אתה רואה שהעולם משתנה, מצבים חיצוניים משתנים ובהתאם לזה אנחנו צריכים לשנות את העבודה שלנו. וישנן תקופות של מאות שנים שעברו על האנושות ובכלל כמעט שום דבר לא השתנה. אנחנו נמצאים במצב שהכול משתנה, בצורה הכי נמוכה, חיצונית. לכן בואו נתאים את עצמנו לשינויים האלו.

שאלה: איך הקואורדינטות האלה, עולם, שנה, נפש וקיום המציאות עוזרים לי להתמצא יותר טוב במציאות או לשפר את עצמי?

בלעדיהם אתה לא היית מרגיש בכלל את המציאות. עולם, שנה, נפש, וקיום המציאות בתוך עולם, שנה, נפש, זה נותן לך הרגשה שאתה קיים, אחרת לא היית מרגיש שאתה קיים. מה ההבדל בינך לבין אותה טיפת זרע שפעם היית נמצא בה, תגיד לי. אתה יכול להגיד? זה דווקא בגלל שאתה תופס עולם, שנה, נפש.

שאלה: האם האינדיקציה שלנו לעבודה נכונה בעשירייה יכולה להיות הרגשת מלאות, שמחה, סיפוק ותנופה קדימה?

לא. זה לא מספיק. להיות סתם בשמחה זה לא סימן שאני מתקדם. הקשר שלי עם החברים, הקשר שלי דרך החברים עם הבורא ושמחה מתוך הקשר הזה, זה כן, סימן שאני מתקדם.

שאלה: בסעיף ד' כתוב, "וכל דרכי הקיום של כל המציאות, הן מהחיצוניות והן מהפנימיות הנ"ל, לכל דרכי הנהגותיהם ומקריהם, המובאים בתורה מכונים בשם "קיום המציאות"." זאת אומרת את אור התורה אנחנו לא מרגישים בכלל. איך זה בא לידי ביטוי?

אנחנו לא מיועדים לגלות את האור. איך אתה תרגיש את האור? אתה אדם מלומד, אתה מרגיש חשמל? איך אתה מרגיש חשמל? ברגע שהוא פועל על משהו, את הפעולה שלו על משהו אתה רואה, מרגיש, מגלה, מודד ולזה אתה קורא חשמל, אבל את החשמל בעצמו לא.

אתה יכול להגיד, חשמל זה שדה, חשמל זה תהליך אלקטרונים שזורמים, חשמל זה שדה מגנטי, שדה חשמלי יחד, יש בזה הרבה דברים. אף אחד לא יודע. בינינו, אף אחד לא יודע, לא מכיר מה זה חשמל. אבל יודעים להשתמש בו? כן. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". ככה גם עם הבורא. את כל התופעות אנחנו מגלים רק בתוך הכלים, לפי התפעלות הכלים.

לכן עולם, שנה, נפש, דרכם אנחנו מגלים את קיום המציאות ולא את קיום המציאות עצמו. זה האור המופשט שמלובש בעולם, שנה, נפש. וכך נגלה.

תלמיד: אם כך, התחושות של קרבה, של התקדמות, של גילוי חיבה כלפי חברים, על ידי מה זה בא לידי ביטוי? על ידי שינוי שחל, אבל מה משפיע על השינוי הזה?

לא, זה כבר כלים. זה שאנחנו מרגישים כמה אנחנו קרובים או לא, זה הכלים שלנו, זה לא הכוח הפנימי שמקרב אותנו. תחשוב.

שאלה: למה אנחנו צריכים שכל, במה הוא יכול לעזור?

אתה צודק, אנחנו לגמרי לגמרי לא צריכים את השכל. אנחנו צריכים רק את הרצון ואת התגובות ברצון. אבל כדי להבדיל כל מיני תגובות ברצון אנחנו צריכים את השכל.

שאלה: ככל שאתה יותר משקיע בחיבור החברים, מתחילה הרגשה שאתה רואה אותם כגדולים וחזקים, ואתה מרגיש את עצמך טוב, אתה שמח, נהנה מזה. וגם הפוך. איפה כאן המעבר מ"לא לשמה" ל"לשמה"? כי זה הכול אגואיסטי.

אתה תולה את ההצלחה שלך בקשר עם המטרה ולא במה שאתה מרגיש איתם, אלא בקשר עם המטרה.

שאלה: יש את החיבור שלנו בעשירייה ויש את מערכת העולמות שמתוארת כאן. איך על ידי החיבור בינינו אנחנו משיגים את המדרגות מלמטה למעלה?

את זה אנחנו לומדים איתכם כבר בזוהר או בתלמוד עשר הספירות. בזוהר אנחנו נלמד עוד מעט "עליית התפילה", "עניית התפילה". את המאמרים האלו אתה יכול גם למצוא בארכיון שלנו וללמוד את זה משם.

תלמיד: מה זאת התכונה הזאת של המלכות, האם זה יתר חיבור עם הבורא בכל מדרגה?

מהות הקשר, מהות החיבור, מהות האיחוד. סך הכול אנחנו מגלים את האיחוד שבבריאה, שהכול מתייחד במושג "אחד".

שאלה: מה זה אמת ושקר בעבודה רוחנית? איך אני רואה את המציאות נכון?

במידה שאתה מתעלה מעל עצמך אתה רואה את האמת. זה הכול.

שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו כלי הרגשה, איך אנחנו מעבירים כלי הרגשה לשאר העולם?

אנחנו לא יכולים להעביר כלי הרגשה אפילו מאחד לשני. אנחנו לוקחים אותם לעבודה, אנחנו משפיעים עליהם בצורת אורות העיגולים, ואז לאט לאט על ידי זה הם משתנים ומתקרבים גם לאותו המצב שבו אנחנו נמצאים. רק כך. זה כמו עם התינוקות, אתה צריך לתת להם טיפול וטיפול, ואז אתה תרגיש שהם קרובים יותר ומתחילים להבין אותך, ללמוד ממך וכן הלאה.

(סוף השיעור)

---

1. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט(.↩