שיעור ערב 17.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 454, מאמר "שפחה כי תירש גבירתה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 454, מאמר "שפחה כי תירש גבירתה".

זה מאמר מאוד מיוחד של בעל הסולם. בעצם זה לא מאמר אלא הייתי אומר שזה כטיוטה, כהכנה למאמר הגדול שכנראה רצה לכתוב אחר כך, אבל בינתיים רשם לעצמו רק את תחילת הדברים. אבל כדאי לנו ללמוד בכל זאת מה שנשאר כי הדברים האלה מאוד מאירים את דרכנו.

שפחה כי תירש גבירתה

"דבר זה צריך הסבר גדול. וכדי שיהיה מובן לכל, אבחר לפרש הענין על פי המתגלה לנו מסיבה זו ונמשך אלינו כאן בהנהגת העולם הזה."

בעצם המשפט הזה "שפחה כי תירש גבירתה", זה שהייתה הנהגה על ידי הבורא וההנהגה הזאת התהפכה, התלבשה במשהו רחוק מהבורא, אולי הפוך מהבורא, נמצא בכל זאת במדרגה יותר נמוכה ממנו. ואנחנו נמצאים תחת ההנהגה הזאת של שפחה, הנהגה נמוכה, לא טבעית, לא אמיתית וכן הלאה. וזה בא במקום הנהגת הבורא, ואנחנו צריכים כנראה לעשות מאמצים להביא את עצמנו לדרגה יותר גבוהה ששם הנהגת הבורא. לכן גבירתה מסתתרת, זה נקרא "הנהגת הבורא", ובמקומה שולטת עלינו הנהגה אחרת יותר נמוכה, יותר שפלה, שנקראת "הנהגה על ידי שפחה".

פנימיות וחיצוניות

"והענין הוא, כי שורשים העליונים ממשיכים כחם בהשתלשלות עד לגילוי בענפיהם בעוה"ז, כמ"ש בביאור ענף ושורש. והנה העולמות בכללם נבחנים לפנימיות וחיצוניות, בדומה למשא כבד, שאין בכחו של מי להגביה ולטלטל אותה ממקום למקום, אז מטכסים עצה לחלק את המשא לחלקים קטנים, ואז מעבירים אותו בזה אחר זה.

כן בענין שלנו, להיות תכלית הבריאה הוא נפלא עד לאין ערך, כי ניצוץ קטן ודל, כמו נפשו של אדם, אפשר לו לעלות בהשגתו אל על יותר ממלאכי השרת, ע"ד שאמרו ז"ל על הפסוק, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, שפרשו, שהמלאכים עליונים ישאלו לישראל, מה פעל אל?" ההנהגה נסתרת ואנחנו לא יודעים איפה לאתר אותה, איפה לחפש אותה, באיזו צורה להגיע אליה, הכול נסתר. ובאמת כך אנחנו מרגישים בעולם הזה.

התפתחות ישראל (פנימיות) - בזה אחר זה

"והנה כל ההפלגה הזאת תגיע אלינו רק על דרך ההתפתחות בזה אחר זה, בדומה להמשל הנ"ל, אשר גם המשא היותר כבד, האפשרות להגביה אותו, אם נחלקו לחלקים ולהגביה החלקים בזה אחר זה. ולאו דוקא התכלית הכללי מגיע אלינו כן, אלא אפילו התכלית הגופני, שהוא רק ענין מכין את התכלית הכללי, היא ג"כ באה אלינו בהתפתחות דרגתי לאטו."

יכול להיות שזה לא הטבע של הרוחניות להתפתח כל כך בצורה איטית והדרגתית, אלא אנחנו כאלה שלא יכולים לתפוס את ההתפתחות הרוחנית בבת אחת, ולכן כלפינו זה כך נפתח והתגלה. וזה לטובתנו כדי שנוכל לגדול יחד עם גילוי ההתפתחות הזאת, להבין אותה, להרגיש אותה, אולי לקבוע את ההתפתחות שלה בהתאם להתפתחות שלנו וכן הלאה. זה שההתפתחות היא איטית והדרגתית זה בעצם לטובתנו, כדי שנוכל להקים את עצמנו ולהתאים את עצמנו לרוחניות.

"ולפיכך נתחלקו העולמות לפנימיות החיצוניות, שכל עולם ועולם יש בו הארות, המוכשרים לפעול בהתפתחות איטית, והם קראים פנימית העולם."

שאלה: הנושא הזה הוא בעצם המשך למה שדיברנו בבוקר, על הפרשנות של מה היא חכמת הקבלה לעומת דברים אחרים.

ודאי, אנחנו ממשיכים באותו המסלול. אני רוצה קודם כל בשיעורים האלה עכשיו ואולי עוד כמה שבועות, עד שנגמור את המאמרים הכללים של בעל הסולם על ההתפתחות, עלינו, על הבריאה, שנדע לפחות יותר, שתהיה לנו ידיעה כללית, אותה הידיעה לכולם, איפה אנחנו קיימים, באיזה חוקים, מה משפיע עלינו, איך אנחנו משפיעים. זאת אומרת, שנדע ביחד איפה אנחנו נמצאים ואיך אנחנו מתקדמים, שיהיה לנו בסיס משותף.

תלמיד: עלתה השאלה למה אנחנו דנים בזה דווקא עכשיו, למה הנושא הזה חשוב?

דווקא עכשיו זה חשוב כי אנחנו נמצאים במצבים מאוד קריטיים בהתפתחות שלנו בגלל וירוס הקורונה. אתם יודעים שנגיד אם האישה התעברה והתינוק שהולך להיוולד או שנולד, עד כמה הדברים האלה בתחילת ההתפתחות מאוד עדינים ואפילו מסוכנים. לכן אנחנו צריכים לשמור על עצמנו בזמן שאנחנו עוברים בהתפתחות שלנו בתנאים חיצונים כל כך מיוחדים, הייתי אומר כל כך חדים, שנדע איפה הם נמצאים, למה וכן, שיהיה לנו חומר דלק לחיבור, שנדע למה אנחנו צריכים להתקדם בצורה כזאת ולא אחרת כדי לשמור על עצמנו.

לכן אני חושב שהמאמרים האלה שמסבירים לנו על כללות הבריאה, על כללות המצב שלנו, איפה אנחנו וכן הלאה, נותנים לנו תפיסת מציאות כללית ורחבה וזה מאוד עוזר לנו לא לטעות, לא להיות תחת השפעות המקרים וליפול לימין או לשמאל, אלא להישאר בדרך. הדרך למטרת הבריאה היא הקו האמצעי. לא ימינה ולא שמאלה, אלא להשתמש ברצון לקבל ובכוונה על מנת להשפיע בצורה כזאת שאנחנו מאזנים אותם יחד, מוציאים מהם את הקו האמצעי. משתמשים ברצון לקבל כמה שאפשר במידה שיכולים למשוך אליו את המאור המחזיר למוטב, את הכוונה על מנת להשפיע. ואז שניהם צריכים להיות בהשתוות הצורה, באיזון זה עם זה, ורק לפי האיזון הזה שנקרא "קו אמצעי" אנחנו מתקדמים.

שאלה: המאמר מדבר על חלקים, אתה יכול להסביר מה הם החלקים האלה?

אמרתי בתחילה, כנראה שבעל הסולם רצה לכתוב מאמר יותר רחב, אבל בינתיים זה היה כך נהוג אצלו, הוא כתב רשמים קטנים, תחילה של דברים, מה הוא רוצה לעשות בכל חלק וחלק, בכל פרק. ולכן מה שאנחנו רואים כאן זו רשימת דברים שעליהם רצה לדבר אחר כך. אבל כמו בעוד כמה דוגמאות כאלה גם כאן, הוא לא חזר לכתוב מאמר שלם אלא השאיר את זה כך כמו שזה.

וכאן גם צריכים להבין שכל הדברים האלה לא התפרסמו באף מקום לפני שאנחנו פרסמנו אותם בספרים שלנו. הוא לא פרסם את זה, הוא פרסם רק את תלמוד עשר הספירות" ו"ספר הזהר", זהו. את פירוש "הסולם" על ספר הזהר ו"תלמוד עשר הספירות". ואפילו את "בית שער הכוונות" הוא לא פרסם, ולא פרסם את כל המאמרים שלו, שום דבר, רק כתב את זה וזהו. הם התפרסמו בעיתון "האומה", ואחר כך כשסגרו את העיתון הוא אמר "הדור לא ראוי לזה ויותר מזה אני לא כותב".

שאלה: השאלה הייתה על הטקסט "מטכסים עצה לחלק את המשא לחלקים קטנים". לזה נראה שהחבר התכוון.

זה שאנחנו משתדלים ללכת ברוחניות במצבים קטנים, במדרגות קטנות, עד שרואים שהם מתחברים ומגיעים למצבים הגדולים. כך זו הדרך שלנו בכל דבר. הרוחניות מלמדת אותנו לקחת הכול במידה ובמשקל אך ורק לפי הכוחות שלנו, שאנחנו יכולים לאזן את כוח הקבלה וכוח ההשפעה לקו האמצעי. זה מה שאמרתי.

התפתחות אומות העולם (חיצוניות) - בבת אחת

"ולעומתו יש הארות, המסוגלים לפעול רק בבת אחת. וע"כ כשמופיעים כאן בענפיהם שבעולם הזה ונתנים להם שליטה, אז לא לבד שאינם מתקנים, אלא המה גם מקלקלים.

וענין זה מכונה בדברי חז"ל בהשם פגה, עד"ש ז"ל בעצה"ד ובאדה"ר, שאכלו פגה. כלומר, שהוא באמת מאכל תאוה ונעים עד אין קץ, וגם עתידה לענג את האדם, אלא לעתיד ולא עתה, להיותו בדרך הגידול וההתפתחות. וע"כ דימו זה לפרי בטרם בישולו, כי גם התאינה, שהיא הפרי היותר מתוקה ונעימה, מכל מקום אם יבא מי לאוכלה בטרם בישולה, יקלקל קיבתו וימות.

אכן יש לשאול, מי הוא הממשיך פעולה זו בעולם, כי נודע שאין פעולה בעולמנו, שתבוא בלי הכאה משורש העליון. ותדע, שזהו הנקרא אצלנו "שליטת חיצוניות", אשר הוכן בסו"ה: "זה לעומת זה עשה אלקים", שיש בה כח דוחף ומזרז אל גילוי הנהגה הפנימיות, עד"ש ז"ל: "הנני מעמיד להם מלך כהמן ובעל כרחם מחזירם למוטב"."

זאת אומרת, שיש לנו כוחות התפתחות גם מלמעלה, אבל זה בצורה שלילית על ידי זה שעורר בנו את כוח הרע. וכשאנחנו מתעוררים על ידי הכוח הרע אנחנו רוצים להמתיק אותו מטבע הבריאה, מלא לשמה, עד שמגיעים למצב שאנחנו רוצים לסדר אותו שהוא גם יהיה מכוון לא לטובתנו בלבד אלא לטובת הבורא, ואחר כך אך ורק לטובת הבורא, וכך אנחנו מגיעים להתפתחות שלנו מרצוננו. זה דבר אחד.

דבר שני, שכל האנושות או כל הרצון לקבל האנושי מחולק לשניים. אלה שמתוך הטבע שלהם, מתוך שורש הנשמה שלהם משתוקקים להגיע לגילוי הבורא, להשתוות הצורה, לדבקות הבורא, הם נקראים ישר א-ל ויש להם טיפול והתקדמות הדרגתית, תיקון הדרגתי ממושך משך אלפי שנים. ויש גם החלק השני במין האנושי, בנשמות, אתם יכולים להגיד, שמיתתקנים בבת אחת על ידי זה שמתחברים לגלגלתא עיניים, לישראל, אלה הם אומות העולם הנקראים "אח"פ".

כי הם כולם ברצון לקבל בלבד בלי השתתפות הבינה ברצון להשפיע, ואז המצב שיש להם רק כוחות המלכות ללא כוחות הבינה לא מאפשר להם להתקדם, לבנות שני קווים, שתי רגליים בינה ומלכות, מלכות ובינה שכך הם יכולים להתקדם.

הם מעלים חלק הבינה שלהם לדרגה עליונה יותר בזה שמצמצמים את חלק המלכות, כאילו תופסים את מדרגת הבינה ומעלים את עצמם עם המלכות לדרגת הבינה, שוב מעלים את עצמם בכוח הבינה לדרגה עוד יותר עליונה ושוב מעלים את המלכות שלהם לדרגת הבינה. זאת אומרת, כך הם מתקדמים.

ימין - שמאל, ימין - שמאל, קודם כל לימין, כוח השפעה שבהם עד שמגיע למדרגה יותר עליונה, ואחר כך כוח השמאל. לכן כתוב שבכל מקום שאתה פונה, אתה צריך לפנות לימין, להתחיל מכוח השפעה. וישנם כאלה שלא נקראים ישר א-ל, ישראל, הם לא יכולים כך להתקדם, אצלם זה רק רצון לקבל ללא רצון להשפיע, אז הם מתקדמים בזה שהם מצטרפים לישראל. זאת אומרת ברגע שישראל נמצאים כבר בכלים דהשפעה ובעבודה עם הרצון לקבל שלהם הנכון, אז אומות העולם יכולים להצטרף לישראל, אבל התיקון שלהם הוא תיקון בבת אחת.

זאת אומרת, אין להם את ההדרגתיות ימין - שמאל, ימין - שמאל, אלא הם עושים את זה במכה אחת. בזה שהם מגלים את הרצון לקבל, אין להם ברירה אלא לעשות עליהם צמצום ואז ישראל לוקחים אותם, מה שנקרא "לרצון להשפיע" שלהם, וכך מתקדמים. זה תיקון שעוד לא נגלה בעולם. כשאנחנו נתקדם עם התיקונים שלנו אליהם אז אנחנו נראה איך זה נעשה, יתגלו כוחות ומצבים שאנחנו נצטרך יחד לעשות.

ולכן הבורא שם לפנינו את התנאי הזה להשיג אהבת חברים. כי בזה אנחנו יכולים למדוד את עצמנו, ואנחנו צריכים גם להיות בטוחים שאם נגיע פעם לאהבת חברים, באותה מידה אנחנו נגיע לאהבת הבורא, לחיבור עימו. לכן כדי שנוכל להגיע לבורא בצורה אמיתית, נברא העולם הזה וכל העולמות, עד שאנחנו מגיעים לדבקות השלמה באין סוף. ואת כל כמות האנשים, ואיכות האנשים, והאופי של כל אחד והמקרים שמתגלים, אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כהכרחיים, שבסך הכול בכל הערבוביה הזאת, כשאנחנו מגיעים לחיבור ולאהבה כללית לכולם, אנחנו מגיעים לאהבה לבורא, ומגלים אהבתו אלינו, זאת אומרת מגיעים לדבקות.

לכן כל העבודה שלנו אם אנחנו מדברים רק על עצמנו, שאנחנו רוצים לסדר רק את העבודה שלנו בינינו ולא מכוונים מתוכנו לבורא, העבודה הזאת לסדר יחס יפה בין החברים, בין אנשים בכלל, היא נקראת "עבודה זרה". כי האדם שנמצא בעולם הזה, אם הוא דואג רק לחיים הגשמיים שלו זה נקרא "כולם כבהמות נדמו" כמו שחיות ובהמות דואגות רק לעצמן. אם הוא דואג לסדר קשר יפה עם החברים, אבל לא מתכוון בזה גם לבורא, שהכול נעשה כדי להתקרב לבורא, זה נקרא שהוא עושה "עבודה זרה", שפועל למען האגו שלו. לכן אנחנו צריכים תמיד לחשוב בצורה כזאת של "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". דרך חיבור בינינו לחברים, לעשירייה ומהעשירייה לבורא. יש כאן עוד הרבה דברים.

שאלה: איך בכל זאת להחזיק כל הזמן את הכוונה ש"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא"? הרי את החברים אנחנו רואים ואת הבורא לא ואתה אומר שאם זה רק עם החברים זו עבודה זרה.

אז בשביל מה אתה עושה את זה? יש כזה חוק "סוף מעשה במחשבה תחילה", שאני מתכוון למטרה הכי גדולה, הסופית, שאליה אני רוצה להגיע. וכדי להגיע לזה, אני עושה עכשיו בדרך איזה חלק קטן. אני רוצה להיות מדען גדול, אז אני הולך לכיתה א' ב' ג' ד' וכן הלאה. אבל אני חייב לחשוב בכל זאת על איזושהי מטרה גדולה, סופית. לכן "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא", הקו הזה חייב להיות מכוון נכון כבר מלכתחילה.

תלמיד: בכיוון הזה של הקו הגבוה הזה, מה הכי חשוב שם, אהבה אל הבורא? את זה אנחנו צריכים להגיד לעצמנו?

כן, שאני רוצה להגיע לחיבור עם הבורא, אפילו בצורה אגואיסטית, שם זו הנשמה שלי, השגת הנקודה הגבוהה ביותר בהתפתחות שלי, עולם הבא, גן עדן, לא חשוב איך תקרא לזה, בינתיים תקרא לפי הכלים שלך כמו שיש, אבל בדרך אם אני רוצה להגיע לזה אין לי ברירה, אני צריך לעלות לדרגת אהבת חברים. כי אז אני יוצא מהרצון הפרטי שלי ורוכש רצון כללי שבו אני מתחיל לגלות את הבורא. הכול בינתיים בצורה אגואיסטית והעובדה שאנחנו נמצאים עדיין בהרגשת העולם הזה. אבל זו הדרך, אלו השלבים הראשונים שאנחנו צריכים עכשיו לעשות.

שאלה: במהלך היום כשאנחנו עובדים עבודה פנימית בבירור הקשר בעשירייה, אנחנו מקבלים מחשבות שונות, מחשבות ששייכות לעבודה, משפחה. איך לא לאפשר להן להיכנס ביני לבין העשירייה?

דיברנו על זה הרבה, שאנחנו צריכים להיות בשני מישורים. במישור אחד, ברמה אחת אנחנו דואגים כל הזמן איך להגיע למטרת החיים, שהיא דבקות בבורא דרך דבקות בחברים. ולמטה מזה, חושבים על העולם הזה, איך אני מתקיים בינתיים בגוף שלי עם המשפחה שלי. זה פשוט רמות שונות במחשבה. קודם העליון זה הבורא, למטה ממנו חברים, זה שייך לעולם העליון. והעולם התחתון זה המשפחה שלי ואני. אחד לא שייך לשני, אני חייב לחשוב גם על זה וגם על זה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להכיר את מצב החושך שבתוכנו ומתוך זה לבנות אהבה לחברים?

אתם תעשו מאמץ כדי להתחבר, ותראו כמה שיש חושך ביניכם. ואחר כך על פני החושך, תראו מה שכותב על זה רב"ש, איך להתגבר על החושך הזה ולבנות במקומו מצב שיבוא האור.

שאלה: כשאנחנו שוכחים את המטרה הסופית אנחנו מיד נופלים למצב אגואיסטי?

כן, ודאי.

שאלה: כשאנחנו מגיעים לאהבה לחברים אנחנו מיד עוברים לאהבת ה'?

אם באמת אנחנו מגיעים לאהבת חברים, אז בתוכם אנחנו מרגישים קשר עם הבורא. כי גם אהבת חברים הבורא מייצב ומחזיק.

שאלה: האם יש חשיבות מה מניע אותי, ההצלחה בחיים הגשמיים או מצב של אהבה אל הבורא?

בינתיים לא חשוב מה שדוחף אותי, העיקר על מה אני חושב. לא הסיבה, יכולות להיות כל מיני סיבות, אנחנו לא יודעים אפילו מה הן הסיבות, אלא העיקר למה אני נמשך.

שאלה: תיארת את התהליך הזה, כאשר אנחנו לוקחים חלק ממלכות מרימים אותה, מעלים אותה לבינה ומתקנים בכל פעם מחדש. האם אלה היחסים בין עבד לשפחה, שאנחנו, כל הקבוצה קיימים גם כעבד, גם כשפחה, וגם כגברתה.

זה לא בדיוק, תגיד לי בבקשה, אם אנחנו מטפלים באומות העולם ומביאים להם את כל הטיפול, החינוך, ומארגנים בשבילם את כל הדברים, זה נקרא שאנחנו גבירתה או שפחה? תגיד לי מי אנחנו?

תלמיד: יוצא שאנחנו המשרתים.

בטח, לכן זה דבר והיפוכו. מה לעשות, זה כמו הורים וילדים. אתה יכול להגיד ההורים הם כאלה גדולים, ומה הם עושים? הם עושים את הכול בשביל הילדים, הילדים מסובבים אותם איך שהם רוצים, וההורים עושים הכול לפי רצון הילדים. לכן גם כאן זה אותו הדבר, מי שיותר גדול ברצון, הוא דווקא היותר נמוך, והוא חייב לטפל בכולם. אבל כשאנחנו מקבלים את העבודה הזאת, אנחנו מודים על זה. טוב מאוד שנתת לי עבודה, כי אני יכול לשרת את כולם, כי בשבילי עבודה בעל מנת להשפיע זו עבודה מכובדת, בכבוד אני מקבל את זה.

תלמיד: הוא גם כותב במאמר, כשהחלק התחתון הזה מתחיל להזיק להתפתחות של הבריאה. מה המנגנון הזה שמתחיל להשמיד?

זה האגו. האגו, השנאה נעשית יותר ויותר גדולה. לכן כתוב שבגמר התיקון "חוצפה ישגה", שיהיו אנשים מאוד גסים, שהשנאה תגיע ממש עד השמים וכן הלאה. מפני שמתגלים כאלה רצונות שלא היו אף פעם מגולים במשך תיקון העולם. הם כולם יתגלו, ולכן העולם יראה מאוד מאוד גס ואגואיסטי.

לא כמו שכאן, עכשיו, זה יהיה עוד הרבה יותר גרוע. ילדים יזלזלו בהורים, ויחייבו את ההורים לטפל בהם, לשרת אותם. ובכלל כולם יבואו לדרגות כאלו של גסות ושליטה, שלא יהיה מובן איך זה יכול להיות.

אבל הם לא יבינו, אלו שקמים ברצונות כאלה אגואיסטים, לא יבינו מה רוצים מהם. הם עושים את זה מתוך הרצון שלהם, ולכן מרגישים שזה נכון וזה מגיע להם. כמו שאנחנו רואים לפעמים מה דורשים שם בארה"ב, אלו מאלו וכן הלאה. איך יכול להיות, אתה הרווחת, אתה עשית, אתה בנית? זה מגיע לי, כי כך אני רוצה וזהו. הדברים האלה עוד יתגלו, אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שהעולם יהיה הרבה יותר גס ואגואיסטי מהיום.

תלמיד: הבוקר אמרת שיש את הרשימות התחתונות שמתפתות עד מצב של משבר, עד שאנחנו מתקנים אותם. מתי אנחנו מתקנים אותם? דרך החיבור בינינו למעלה, בתוך העשירייה, בקבוצה, או גם על ידי פנייה אליהם?

גם בזה שאנחנו פונים אליהם, כן, ודאי. קודם התכללות בנו למעלה, ואחר כך בהם למטה.

שאלה: כביכול תחת הנהגתה של השפחה, מה הסיכויים שלנו להתחבר? זה מקל עלינו, או מקשה עלינו הנהגת השפחה?

ודאי שזה מקשה עלינו, אבל אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לתקן את כל הכלי. אנחנו צריכים להבין שאנחנו רק מעבר. ישראל נקרא "מעבר", הוא לא קיים בשביל עצמו, זה נקרא התכללות כוחות ההשפעה בתוך כלים דקבלה, זה נקרא "ישראל". אבל הכלים דקבלה עצמם צריכים תיקון, עליהם בעצם מדובר, וזה נקרא "אומות העולם". לכן העולם נברא כדי שאומות העולם יגיעו לדבקות בבורא. וישראל קיים רק כדי לממש את התיקון הזה, ולעזור לזה.

ואסור לנו לשכוח את זה. זו בעיקר הסיבה לאנטישמיות, לשנאת אומות העולם את ישראל. כי בצורה אינסטינקטיבית, הם מרגישים שמגיע להם מגע עם הבורא, ובצורה אינסטינקטיבית פנימית, הם גם מרגישים שישראל עדיין לא מביאים אותם למגע עם הבורא.

מתוך זה תבינו עד כמה שהטענה שלהם היא טענה מתוך עומקי המבנה הכללי של המציאות, של הנשמה. אבל כך הם מרגישים.

שאלה: לגבי החלק הפנימי והחיצוני מה ההבדל אם העולם הולך לאבדון?

אנחנו נתאספנו כאן כמו שכותב לנו רב"ש, כדי לתת יסוד לחברה שתתקן את העולם.

שאלה: למה לחלק את הרצון לקבל לשתיים, אם התיקון צריך להיות גלובלי? כי נראה שזה מאט את התהליך.

זה לא שבא למישהו איזה רצון לעשות ככה. אנחנו לומדים שיש אור עליון, ובתוך האור העליון הזה התהווה הרצון לקבל. האור העליון שמשפיע על הרצון לקבל מפתח את הרצון לקבל, בדרגות שורש א' ב' ג' ד'. אחר כך בדרגות שורש א' וב', חצי ב', שם האור עדיין פועל והרצון לקבל כמעט ולא מורגש. מה שאינו כן, בחצי בינה, זעיר אנפין ומלכות, בחצי הדרגות ב' וג' וד', שם הרצון לקבל כבר שולט. לכן קודם מתקנים את הרצון לקבל בדרגת שורש א' וחצי ב', שזה נקרא "ישראל", ואחר כך מתקנים את הרצון לקבל בדרגת החצי השני של הב' ג' וד', וזה נקרא ממש "אומות העולם". זה נובע מתוך המערכת של ההתכללות של הרצון לקבל והרצון להשפיע, אחרת הבורא והנברא לא יכולים להתקרב זה לזה, אלא רק בצורה כזאת.

שאלה: למה יש חלוקה לא שוויונית כזאת בעולם בין גלגלתא עיניים ואח"פ. כאשר גלגלתא ועיניים זה אחוז קלוש וכל היתר זה אח"פ?

מפני שגלגלתא עיניים קשורה לאור העליון, ולכן היא לא צריכה להיות יותר בעוצמתה. כי אם היא קשורה לאור העליון, היא רק מעבר, שמעביר את הכוח ההשפעה, את כוח האור העליון לאח"פ. ולכן זה מספיק לה, גם בכמות וגם באיכות. מה שאינו כן אח״פ, הוא צריך להיות ממש מיליוני, מיליארדי חלקים, שכולם מקבלים מאותו גלגלתא עיניים קטנה. אתה רואה כמה אנחנו, "בני ברוך" כמה אלפי אנשים, ובאמת העולם לא זקוק ליותר, לא זקוק.

אולי נגרד עוד כמה, אבל סך הכול לעומת כל האנושות זו ממש טיפה בים, ולא צריכים יותר. כי אותו כוח שנמצא בגלגלתא עיניים הוא כוח א‑לוהי, וטיפה שלו יכולה לכסות את כל העולם הגשמי. למיליארדי איש אין שום קשר, כוח, כיוון, ואותה טיפה יכולה לעשות את הכול. כמו שג׳ולה קטנה במוח שלנו מנהלת את כל דרגת האדם, ככה זה. זה מיקרו פרוססור, זה קשור לבורא, ולכן אין לו שום הגבלה. הוא לא מוגבל, מה שאינו כן הרצון לקבל, הוא מוגבל מאוד.

שאלה: יוצא שאנחנו, במאמצים שלנו להפצה, מצד אחד רוצים להגיע לכל העולם, ומצד שני כדי לצרף אלינו, אנחנו נגרד עוד כמה אנשים שזה כלום ביחס לכל העולם.

זה לא חשוב, זו העבודה שלנו. אני לא עושה חשבון כמה כן וכמה לא, אני גם לא עושה חשבון שיש לי תלמידים כמוך, או תלמידים יותר טובים. מה אני יכול לעשות? זה מה שהבורא נותן לי, אני עושה את העבודה שלי, ולא עושה חשבון עם השכל שלי, וגם לך אני ממליץ לעשות כך.

שאלה: אז האנטישמיות היא דווקא לטובתנו. כי אם לא הייתה אנטישמיות, לא היינו זזים בכלל?

אם היינו מתקדמים בעצמנו לעבודה שלנו, אז ודאי שלא היינו רצים קדימה, לפני שהאנטישמיות הייתה מגיעה אלינו מאחורה. אבל מאין ברירה, היא מקדמת אותנו.

שאלה: אמרת שאומות העולם מרגישות שאנחנו אשמים ובגלל זה יש כעס בצורת אנטישמיות. אם נצליח להעביר להם את המבנה של המערכת והם יבינו כמה אנחנו אחראים, מה זה ישנה, עדיין אנחנו אחראים?

אנחנו לא צריכים לעשות את זה. העיקר אנחנו צריכים למשוך את כולם אלינו שיצטרפו לגלגלתא עיניים, לא להעביר להם סתם את הידע, אלא גם את כל עניין העבודה שלנו, כל גמר התיקון שלנו, הכול אנחנו צריכים לפרסם להם.

שאלה: זאת אומרת, שאנחנו צריכים לצרף אותם לגלגלתא עיניים והם יהיו חלק מגלגלתא עיניים?

לא, הם לא יהיו גלגלתא עיניים.

תלמיד: אח"פ דגלגלתא עיניים.

אח״פ דגלגלתא עיניים, כן.

שאלה: בהפצה שלנו אנחנו מנסים להשפיע על העולם וגם מבקשים מהבורא כוח שנוכל להעביר את הכוח. הכוח הזה שאנחנו מבקשים, איך הוא נראה פרקטית?

זה האור שמאיר דרכנו לאומות העולם. איך הוא עובד? אנחנו יכולים לראות לפי התוצאות.

עבד ושפחה

"והנה השורשים העליונים שנקראים "חיצוניות" ע"ד הנ"ל, נקראים בכללם בשם "שפחה" ו"עבד". והיינו להראות אשר אין ענינם ח"ו להזיק ולקלקל, כמו שנגלו לשטחיות העין, אלא המה משמשים ומשרתים להפנימיות, כמו העבד ושפחה המשמשים לאדונם."

שליטת החיצוניות בזה שישראל לא דורשים עמקות בעבודתם

"ושליטת החיצוניות האמורה נקראת בשם "גלות ישראל לבין אומות העולם"," זאת אומרת, זה שאומות העולם מתחברות אלינו, הן מעביריות לנו כבדות בעבודה שלנו, כי מתוכן אנחנו מקבלים תוספת אגו, תוספת רצון לקבל, שזה מחזיק אותנו ברגליים ואנחנו לא יכולים לעלות. "שמביאים בזה להאומה הישראלית יסורים, בזיונות וחורבנות באופנים וגוונים מרובים. אמנם למען הקיצור נבאר רק המתגלה מתוך מבט הכללי, שהוא התכלית הכללי, שהוא בענין העבודה זרה ואמונות תפילות בסו"ה "ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם", שהוא הרעל היותר נורא ומסוכן המשחית נפשות ישראל, להיותם מקרבים את הבליהם לדעת האנושי. כלומר, שאינם דורשים עמקות מרובה להבינם, ובזה משרישים את יסודות עבודתם ללבות בני ישראל. ואע"פ שאין איש ישראלי מוכשר לגמרי לקבל את הבליהם, מ"מ גורמים סוף סוף, שיקוץ וזוהמא עד לכפירה מגולה, עד שאומר כל אפין שוים ח"ו."

זו שליטת אומות העולם על ישראל, שהן מביאות מחשבות כאלו לישראל.

סיבת גניזת הקבלה

"ומזה תבין ענין גניזת חכמת הנסתר מעיני החיצונים, גם מה שאמרו ז"ל: "אסור ללמד גוי תורה". ולכאורה יש סתירה לזה מתנא דבי אליהו, שאמר: "אפילו גוי, ואפילו עבד, ואפילו שפחה, שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה עמהם". והאיך הורו ז"ל, שאסור ללמד גוי תורה?"

לימוד תורה לגוי

"אכן הכוונה של תנא דבי אליהו הוא בגוי שנתגייר או עכ"פ שפירש את עצמו מעבודה זרה," האדם שרוצה להגיע לגילוי הבורא, משתוקק לזה, אז לו מותר ללמוד. מה זה מותר? אפשר, הוא יכול להבין את זה ולהתקדם. מה שאם כן, מי שעדיין נמצא בעל מנת לקבל ולא רוצה לצאת ממנו, זה אסור. אסור הכוונה שאי אפשר, שהוא בכל זאת לא ישיג שום דבר. "שפירש את עצמו מעבודה זרה, דהיינו מאמונות התפילות. והכונה של חז"ל, היינו במי שלא פורש מעבודה זרה, אלא רוצה לידע מתורת ישראל וחכמתו, כדי לקבל ממנו חיזוק וכח לע"ז שלהם. ואם תאמר, מאי אכפת לנו, אם הגוי הזה נעשה בסיבת תורתינו הקדושה יותר אדוק בע"ז שלו, אם לא יועיל מה יזיק?"

מה חשוב לנו אם הוא ידע? זאת אומרת, למה חכמת הקבלה הייתה נסתרת בעולם משך אלפי שנים?

בכיתו של רשב"י

"אכן על זה בכה רשב"י בטרם שביאר איזה סוד חשוב בחכמת הנסתר, כמ"ש: "בכי ר"ש, ווי אם אימא, ווי אם לא אימא. אם אימא, ידעון חייביא למפלח למאריהון. ואם לא אימא, יאבדון חבריא מלא דא"."

קריין: זאת אומרת, אם אני אגלה הם ידעו איך לעבוד לאדוניהם. ואם לא אגלה, אני מאבד מהחבריא.

כן

קריין: מאבד מה שצריך לגלות לחברים.

כן, יש כאן בעיה. אפשר ללמד רק את האדם שיש לו באמת כוונה להגיע לחיבור בבורא. ואם אין לו הכוונה הזאת והוא לא בנוי לפי שורש הנשמה, אז אסור ללמד אותו.

קריין: שתי רעות.

"כי היה ירא, פן יגיע הסוד הזה לעובדי ע"ז, ויפלחו לע"ז שלהם בכח שכל הקדוש הזה, שזהו המאריך את גלותינו ומביא לנו כל היסורים והחורבנות, כמו שאנו מוצאים עתה לעינינו, אשר חכמי האומות חקרו ודרשו את כל ספרי בני ישראל, ועשו בזה מטעמים לחזק אמונתם, דהיינו החכמה שלהם, הנקראת "תיאולוגיא"."

אז אם אנחנו מסתכלים על כל מה שקורה מסביב, אנחנו רואים שבין כל העמים בין כל אומות העולם, חכמת הקבלה היא בכל זאת נכנסה ונתנה להם אפשרות לבנות את העמים והחברות בצורה כזאת, שהם חיים ונהנים מעבודת האלילים שלהם בעל מנת לקבל ואין להם שום קשר ושום רצון להגיע לעל מנת להשפיע. וזה בין כל העמים והמבין יבין.

שתי רעות בגילוי חכמת ישראל לאוה"ע

"ושתי רעות עשו:

א. כי מלבד שמתעטפים בטלית שלנו, ואומרים שכל החכמה ההיא הם מהשגת רוח הקודש שלהם, שהמעתיקים הללו קנו אצלם שם גדול על חשבוננו, אשר בזה מחזקים ודאי את תורתם המזויפת וקונים כח להכחיש את תורתינו הקדושה,

ב. אלא עוד רעה יותר גדולה הגיע לנו, כי המסתכל בתוך התיאולוגיה שלהם, מוצא בהם סברות וחכמה בעבודת ה', שנראים לו יותר כנים ואמיתיים מחכמה שלנו.

והוא מב' טעמים:

הא' הוא משום שהמה חברה גדולה ונמצא ביניהם בלשנים גדולים ומובהקים, היודעים המלאכה ההיא, איך לקרב דברים שיהיו מקובלים על דעת אנשים הדיוטים. וענין בלשנות הוא מחכמות חיצוניות, שודאי הוא אשר חברה של שמונת אלפי מיליון איש יכולים להמציא בלשנים יותר גדולים ומרובים מן חברה שלנו, שהוא כמו חמשה עשר מליון איש. וכיון שכן, נכשל המסתכל בספריהם וקונה ספק, אולי הצדק עמהם ח"ו, או עוד יותר גרוע כמובן.

וטעם הב' הוא וזהו העיקר, כי חכמי ישראל מצניעים את חכמת הדת בחדרי חדרים ובכל האפשרות מרבים חכמי כל דור ודור להציע פשט פשוט אל ההמון, ודוחין אותו בכל התחבולות מן הרצון אפילו לבא ולמשש בחכמת הנסתר."

זו הבעיה העיקרית, שלא מגלים את חוכמת הקבלה לכולם ולכן כולם חושבים, "מה יכול להיות, מה ההבדל בין כל החוכמות שיש לאומות העולם, בין אומות העולם וישראל בתוך זה". בקיצור, אם חוכמת הקבלה נסתרת, אז אין בכלל שום הבדל בין כולם ולכן כך אנחנו נמצאים, ללא שום הוכחות בידיים שלנו, להראות לאומות העולם מה צריך לעשות בתיקון הכללי.

"ווי אי אימא"

"ועושים זאת מפחד, שמא יפלו הדברים והחכמה לעובדי עבודה זרה, כמ"ש רשב"י: "אם אימא ידעון חייביא איך למפלח למאריהון", כי על דברים הפעוטים שגנבו מכלינו, אנו סובלים בזיון וקצף די מאד, אשר נפלטו אליהם אחר כל השמירות המעולות."

סיבת גניזתה של הקבלה

"ומזה מובן, מה שהיה לנו, אם חכמינו היה מגלים חכמת הנסתר לעין כל. ומתוך שאנו מצניעים, נמצא אשר האיש הפשוט שלנו, כל עוד שאינו כדאי למסור לו רזי תורה, הנה אין לו שום מושג כלל בחכמת הדת. וע"כ מובן מאליו, איזו התפעלות שאדם כזה קונה, בעת שמוצא טעמים וחכמה של מה בתיאולוגיה שלהם, שכל עיקרה אינו אלא קיבוץ של ידיעות גנובות מהנסתר שלנו בתוספות מטעמים ספרותיים. ואחר שרואה זה, אומר ומכחיש את תורתינו המעשית ואח"כ לכפירה לגמרי רחמנא ליצלן."

ודאי שאם אנחנו לא מלמדים את חכמת הקבלה לאנשים, אז הם מסתכלים על כל מיני חכמות העולם, בתיאולוגיות למיניהן ואז אין להם מה לעשות, הם לוקחים משם כל מיני יסודות ולפי זה הם מתקיימים, לפי זה בונים כל אחד לעצמו את השקפת עולמו.

שפחה כי תירש גבירתה

"ודבר זה נקרא "שפחה כי תירש גבירתה", כי כל כח הגבירה, דהיינו שליטת הפנימיות, הוא בכח החכמה ודעת שלנו, בסו"ה "ונפלינו אנו ועמך מכל העם, אשר על פני האדמה". ועתה קדמה השפחה ומתגאה בהמון, כי היא ירשה החכמה הזאת ח"ו. ותדע, שכחם זה הוא השלשלת, שבו כובלים את רגלי בני ישראל בהגלות תחת שליטתם."

הגלות נקרא, שהבורא לא מגולה, לא מגולה אפילו חכמת הקבלה כמו שצריך ולכן דווקא בזמן הזה כל הדתות, האמונות למיניהן, התיאולוגיות, נמצאות ככה בחגיגה הכללית שלהן ותופסות את האנשים וקושרות אותן אליהן, "כבלי הגלות".

כבלי הגלות

"ונתבאר, שכל עיקר כבלי הגלות ותוקפם, הוא מחכמת התורה ורזיה, שהספיקו לגנוב ולשים בכליהם, אחר כל השמירות המעולות והגניזות שעשינו, שבזה מטעים ההמונים, שהמה ירשו את עבודת אלקים ומטילים ספק וגם כפירה בנפשות ישראל כנ"ל."

שאלה: יש פעמים שהרב אומר להפיץ את חכמת הקבלה, את האמת עם עוקץ, בלי להסתתר, בצורה חדה וברורה בכל פינה אפשרית ויש פעמים שהרב אומר להסתיר אותה, להסתתר מאחוריה, להגיד רק "חיבור", רק מילים יפות, אפילו שלא ידעו שזה אנחנו, רק את ערך החיבור להפיץ. מה נכון לתקופתנו, לימים האלה?

זה באמת בהתאם לתקופה ולמי שמפרסמים. כמו שכתוב, "חנך נער על פי דרכו". "על פי דרכו" אתה צריך להתייחס לכל חלק וחלק למי שאתה הולך להפיץ. אם נגיד אני מפיץ עכשיו בארצות הברית או באפריקה, או באיזה מקום אחר, ודאי שזה יהיה בהתאם לאותו מקום, כי אני רוצה לקרב אותם אלי. אז אני צריך להסתמך על אותה ההסתכלות שלהם, על התפיסה, על המנטליות, על כל דבר שיש למי שאני כותב. זה העניין של פנייה נכונה. ולכן לפעמים אני אומר, שכדאי להסתיר את זה וכדאי לגלות את זה וזה בהתאם למשתמש.

תלמיד: במדינת ישראל של היום.

גם תלוי איפה אני כותב. אם כתבתי ב"ידיעות אחרונות", ב"מעריב", או ב"ניו יורק טיימס" ובעוד הרבה עיתונים, והרבה מקומות, תמיד אני פחות או יותר שם לב למי אני פונה. וכך זה צריך להיות. אתה לא יכול להשוות מאמר שכתבתי נגיד בישראל, לעומת מה שכתבתי בארצות הברית ב"ניו יורק טיימס".

שאלה: כתוב שהאומות גנבו את הידיעות, איך הם בכוונה על מנת לקבל יכלו בכלל להבין את המילים או הקשר בין המילים.

הם גנבו משהו שהם יכולים לספר אחר כך על המשהו הזה, שזה מגיע להם מההשגה ולכן בזה הם מושכים את האנשים שיתעסקו בתיאולוגיה שלהם ושהם גם כביכול יכולים להגיע להשגה.

שאלה: במה הייתה הסכנה של הפצת הקבלה עד ימינו שלנו, שכל כך הסתירו אותה?

האנושות לא הייתה מפותחת כדי להשתמש נכון באותן הידיעות שעכשיו אנחנו יכולים לפתוח לפני כולם. שהעולם הוא עגול, שכולנו שייכים למין אחד, זאת אומרת לאומה אחת, שיש לפנינו כוח עליון שאנחנו צריכים להשיג אותו וכל הדברים האלה. האנושות לא הבינה מה זו השגה, זה בכלל, כלום. האנשים חיו בצורה מאוד פרימיטיבית עם השכל, שלא היה נותן להם לדבר על הדברים האלה, כמו השגה, הבנה, ביקורת וכן הלאה.

שאלה: בדור האחרון אתה צריך לחשוב למי כן לפרסם, למי לא לפרסם, או שאנחנו צריכים לפרסם את הכול לכול, איזה הגבלות יש?

ישנן בכל זאת הגבלות, כי אנחנו לא רוצים לעורר כוחות רעים שרוצים להזיק לנו. יש הרבה כאלה בכל מקום, אפילו בממשלה, והם יכולים לעשות לנו צרות ולכן גם אנחנו מוגבלים ואני מקבל את ההגבלה הזאת דווקא כטובה. ואנחנו צריכים להסתכל על כל הדברים האלה וזה עוזר לנו להתארגן נכון לקראת ההפצה הכללית המאסיבית עד גמר התיקון.

תלמיד: זה חסר לנו בלימוד לדעת למי כן, למי לא, זה די מסוכן הקטע.

אנחנו בלימודים מדברים על הכול. הכול תלוי בהכנה ללימוד, שאתם לא מסוגלים ליותר.

שאלה: מה יותר חשוב ההפצה, או החיבור של החברים?

איחוד יותר חשוב מהפצה.

(סוף השיעור)