שיעור בוקר 21.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 397, מאמר "הערבות"

אותיות כ"ח – כ"ט

אות כ"ח

"ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים".

כלומר, שתהיה קבוצה בין כל האנושות, והקבוצה הזאת תוכל לקבל מהבורא את המסר, ולפזר אותו לכל האנושות בצורה כזאת שכולם בסופו של דבר יגיעו למימוש המסר הזה.

"ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו".

"וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן הוא"".

קריין: שוב אות כ"ח.

אות כ"ח

"ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים"". ברית זאת התקשרות של הנבראים לבורא, לכוח עליון, לעל מנת להשפיע, איך הם משיגים את הכוונה הזאת, את הכוח הזה בעל מנת להשפיע. ואז זה מתקדם בהדרגה, לאט לאט מתפשט בכל אומות העולם. האמת שאין הבדל ביניהם, כל אחד באופי שלו, כל אחד באגו שלו, כל אחד בכל מיני צורות משלו, ובסך הכול הם בונים בהתקשרות הסופית ביניהם משהו שלם, אבל בתיקונים הם עושים כל תיקון ותיקון כל אחד לעצמו.

כמו נגיד שאנחנו מייצרים מכונית, יש לנו כל מיני חלקים במכונית, אנחנו צריכים לעצב אותם נכון את זה וזה וזה לחוד, בודקים אותם ואחר כך מתחילים להרכיב. אז כאן מדובר על כך שכל אומה ואומה צריכה לקבל תיקון משלה, ואחר כך להתחבר.

שאלה: למה צריך אומה אחת שתתקן אותם, למה לא לעבוד עם כל אומה ולהביא אותה לחיבור?

לפי מה תעשה את החיבור הנכון?

תלמיד: כמו שהוא עובד עם ישראל, שיעבוד עם כל אומה ואומה, יפתח אותה ויביא אותה בסוף לחיבור.

לא, דווקא ישראל הם אותם האנשים שהם נציגים מכל אומות העולם. הם לא שייכים לאף אחד וכולם לא שייכים להם, הם נציגים של כולם. ולכן מה שהם יקבלו זה אחר כך יכול להתפשט בכולם.

תלמיד: אפשר שבכל אומה יהיו נציגים ואז לעבוד איתם?

זה בדיוק מה שהיה, זה קרה בבבל, שכל העמים שהיו בבבל, במקצת כל אחד ואחד, התחברו לקבוצה וקיבלו את שיטת החיבור "ואהבת לרעך כמוך", ולפי זה קראו לעצמם ישראל.

"כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה". כל אחד ואחד מהם לא יכול להשיג, לא יכול לעשות חיבור, וחיבור עם הבורא, אלא רק על ידי זה שכולם מתחברים לאותה השיטה, ש"ישראל" הקבוצה הזאת מספרת להם. "וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים".

אבל כשהם יעשו את זה יהיה בזה מפתח, פתח לכל העמים, לכל האנושות.

"ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו.

וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן הוא"".

שאלה: מה זה "ממלכת כהנים"?

"ממלכת כהנים" זה נקרא שכוח ההשפעה שולט כבר על האדם או על כל העמים. כהן זה הדבר הגבוה ביותר, התכונה הגבוהה ביותר שיש באדם היא נקראת "כהן". כלומר, אתם תגיעו לתיקונים כאלה שהתכונה הכי קדושה תתגלה ביניכם.

תלמיד: למה נאמר ממלכת כהנים ולא ממלכת נביאים, מה זאת המערכת הזאת?

מה אמרתי לך שנקרא כהן?

תלמיד: שזאת המדרגה, התכונה הגבוהה ביותר של השפעה.

מה יכול להיות יותר?

תלמיד: אני לא מבין למה כהן ולא נביא לדוגמה?

לא, נביא זה אדם שמקבל דרגת נביא, יש בזה הרבה דרגות ויכול להיות שהיום הוא נביא ומחר הוא לא, תלוי באיזו צורה הוא נביא, במה הוא נביא. "נביא" הוא מי שמדבר עם הבורא, נמצא בהתקשרות מיוחדת עם הבורא, אז כל אחד יכול להיות נביא ובהתאם לזה הוא נעשה יותר קרוב או יותר רחוק מהבורא. מה שאין כן כהן, זאת כבר דרגה שהוא השיג בהשפעה, זאת דרגה גדולה מאוד. "לוי" נמצא בדרגת להשפיע על מנת להשפיע, ו"כהן" נמצא בדרגת לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: כלומר אלה לא מערכות שונות של נשמות אלא מדרגות?

ודאי, כל נשמה ונשמה זה רצון לקבל שיכול להיות בכל מיני דרגות. גם אתה יכול להיות בדרגת לוי ואחר כך בדרגת כהן.

שאלה: כדי להתחיל לממש את הערבות בעשירייה, האם יכול להיות מצב כזה ששניים, שלושה, מסכמים ביניהם ומתחילים לבצע, או שכל העשירייה יחד צריכה להגיע לאיזה סיכום?

רצוי שכולם, כל אחד לפי הכוחות שלו, לפי היכולת שלו, לפי ההבנה שלו. יכול להיות שיש כאלה שלא מבינים שהם צריכים, שזה נחוץ.

תלמיד: וכדי שחלק מהעשירייה יתחילו לממש את זה, איך נכון להתחיל?

פשוט כולם מדברים על זה וכולם רוצים את זה, וככול שכל אחד ואחד מסוגל להשתוקק מתוך ליבו לחיבור עם החברים ועם הבורא, כך הוא עובד.

שאלה: כתוב שהצורה הסופית של הדבקות זה השכר הכי גבוה שיכול להיות, זה נשמע משהו אגואיסטי שאליו אנחנו צריכים להגיע. על מה מדובר?

זה תלוי איך אתה מפרש את זה. דבקות בבורא זה אגואיסטי? דבקות היא השתוות הצורה, עד כמה אני דומה לבורא. בורא זה כוח ההשפעה הגבוה ביותר, השלם ביותר, אם אני דומה לו, אז גם אני נמצא בכוח ההשפעה הגבוה ודומה לו, אז מה יכול להיות אגואיסטי? תפרש נכון את המילים.

תלמיד: למה זה כתוב בצורה שאנחנו לא מצליחים להבין, שאין לנו את הכלי אפילו לתאר על מה מדובר?

הסברתי לך את זה הרבה פעמים אבל אתה לא שומע, אתה שומע את הלב שלך ולא את מה שאני אומר. תשתדל לשמוע מה שאומרים לך, תשתדל לכוון את עצמך, לכייל את עצמך למה שאני אומר, ואז אתה תראה שבמילים שלי נמצאת מהות המצב שעליו מדברים.

שאלה: אמרת שהדרך הכי טובה לקדם את העשירייה היא לתת דוגמה אישית, הבורא מציע לנו תפקיד של אומת מודל, דוגמה לעמים, מה יש בדוגמה האישית שהוא כל כך אפקטיבי?

כי אתה רואה שיש מישהו כמוך שהוא נמצא בדרגה יותר גבוהה ממך, ואז קנאה, תאווה, כבוד, כל התכונות שלך משתתפות בזה, ולכן זה הדבר המועיל ביותר.

שאלה: האם הערבות יכולה להתקיים בעשירייה גם במצרים, או רק אחרי יציאת מצרים?

ערבות יכולה להתקיים ביציאת מצרים, בלי ערבות אין יציאה ממצרים, אין כלי לצאת ממצרים. יציאה ממצרים זה לא שאתה מתיישב באיזו אונייה או רכבת ונוסע. יציאה ממצרים זה נקרא שבתוך הכלי שלנו ככול שאנחנו מחוברים, בהתאם לזה אנחנו יוצאים מהרצון לקבל שנמצא בינינו, ולאט לאט מרגישים שאנחנו כבר נמצאים בגילוי רצון להשפיע שבינינו, זה נקרא "יציאת מצרים".

שאלה: איך נהפוך לממלכת כהנים, האם זה אפשרי במצב הקיים שלנו בכלי העולמי?

ודאי שזה שייך לנו, אנחנו עכשיו צריכים לעלות לדרגה הזאת, שכל אחד נמצא בהשפעה כלפי השני בתוך העשירייה ככול האפשר בכל ליבו, זה נקרא שאנחנו משתוקקים להיות כהנים. לפחות צריך להשתוקק לזה.

שאלה: כתוב "ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה", מה זה באמת להסכים?

שאנחנו רוצים להשיג את זה, אומנם לא יכולים בינתיים אולי, אבל מסכימים לעשות את כל הפעולות כדי להגיע לזה.

תלמיד: יש כזה מצב שהאדם מסכים עם הכול אבל לא יכול לבצע?

כך זה ברוחניות בדרך כלל, ואז פונה, צועק, בוכה.

שאלה: בעל הסולם אומר "והיתם לי סגולה מכל העמים". מה זה עם סגולה?

עם סגולה זה עם שיש לו קשר עם הבורא ויש לו קשר עם כל הנבראים והוא יכול להיות המקשר בין הבורא לנבראים.

תלמיד: הוא מוסיף ואומר "כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף". מה פרוש המשפט הזה?

שהניצוצין, האורות הקטנים, יעברו לכל אומות העולם, לאלו שירצו להתקשר ל"עם סגולה", וכך הם יקבלו הזדככות, זאת אומרת הרצון לקבל שלהם יקבל כוחות לזיכוך.

תלמיד: התפקיד של "בני ברוך" הוא להעביר את אותם הניצוצות לכל העמים ואומות העולם, זו ההפצה שלנו?

כן.

שאלה: באות כ"ח כתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", מי זה כהן?

כהן זה השפעה.

שאלה: כתוב "ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים". מה זה אומר "אם נסכים"? אני מרגיש שכל החברים שלי הסכימו ורוצים להיות תרופה לאחרים, מה עוד נוכל לעשות?

"נעשה ונשמע", שיעשו את זה, יבצעו את זה בפועל.

שאלה: מה זה אומר לבצע את ההסכמה?

זה אומר שאנחנו נהיה כמכשיר להעברת כוח ההשפעה מהבורא לכל הנבראים.

שאלה: האם בירור התפילה והתפילה הן צורה של השפעה לבורא?

כן, תפילה היא השפעה לבורא.

אות כ"ט

"ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך", הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל קנינים הגשמיים, ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת המלות של "ממלכת כהנים".

בדומה, למה שכתב הרמב"ם, אשר לנשים וקטנים, אסור לגלות להם ענין העבדות הנקיה, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס. רק להמתין, עד שיוגדלו ויתחכמו, ויהיה להם האומץ, להוציא אל הפועל את זה, כמ"ש לעיל. ולפיכך, הקדים אליו השי"ת, האזהרה הנ"ל: "לא פחות", אלא להציע להם את האופי האמיתי עם כל הפלגתה הנשגבה, המתבטאה בהמלות "ממלכת כהנים".

וכן בענין המתן שכר, המוגדר בהמלות "וגוי קדוש". היה אפשר למשה רבינו להעלות על דעתו, לפרש ולהרחיב להם ביותר, את הנועם והעידון הנשגב, הטמון בדביקותו ית', כדי להתאימם ולקרבם, שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה העצומה הזו, להסתלק לגמרי מכל קניני עולם הזה, כבחינת כהנים.

ולפיכך הגיע אליו ההזהרה: "ולא יותר". רק לסתום, ולא לפרש כל בחינת המתן שכר, הכלול בהמלות הללו של "וגוי קדוש" בלבד. וטעם הדבר, כי אם היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה. שזה היה נחשב לעובד את עצמו, ולאהבה עצמיית, שנמצאת כל הכונה מסורסת, כנ"ל באות י"ג, עש"ה.

והנה נתבאר, אשר על שיעור המלה של צורת העבודה, המתבטא ב"ממלכת כהנים", נאמר לו: "לא פחות". ועל שיעור הסתום של מתן השכר, המתבטא בהמלות: ו"גוי קדוש", נאמר לו "ולא יותר"."

זה בעצם כל מאמר "הערבות" שאנחנו צריכים להגיע למימושו בצורה שלמה וזה ייקרא גמר התיקון שלנו. ודאי שיש כאן הרבה דברים לא ברורים כל כך, ואנחנו אפילו לא יודעים מה ברור ומה לא ברור. מאמר "הערבות" הוא המשך של מאמר "מתן תורה" שבו בעל הסולם הסביר למה ניתנה התורה, ובמאמר הערבות הוא מסביר לאיזו דרגה אנחנו צריכים להגיע על ידי השימוש בתורה.

שאלה: בעל הסולם כותב שאסור לגלות להם את עניין העבדות הנקייה עד שיהיה להם האומץ להוציא את זה לפועל.

ודאי, איך אתה יכול לספר? זה כמו שילד קטן מגיע מבית ספר הביתה ואומר "למה לא סיפרתם לי שאני צריך להיכנס עכשיו ללמוד בבית ספר עשר שנים? זה מה שהכנתם לי?" לא מספרים, הוא לא יודע, הוא נכנס ולומד וכך זה קורה. כך גם אנחנו.

אנחנו צריכים להיכנס ואחר כך מתגלה לנו עד כמה אנחנו נמצאים בזה, שחיים רק בשביל זה, שאין לנו ברירה. לאט לאט מסבירים לנו את זה, כל אחד לפי היכולת שלו לסבול. כי בתחילה האדם צריך להבין שהוא לא מקבל תענוגים בתוך הכלים שלו, וזה לא כמו שמסבירים לילד קטן, תקבל קילו ממתקים ואז הוא מוכן ללמוד, אבל אם תגיד לו, תקבל איזה ציון מיוחד בבית ספר, הוא לא יבין מה זה, הרי לא אוכלים את זה, איזה רצון אני ממלא עם זה?

לכן אנחנו צריכים לאט לאט להתקדם בדרך, לקנות כלים חדשים שיהיו לאט לאט כלים של הבורא, ועל ידי זה נגיע למצב שבהחלט נשיג את מהות הבריאה.

תלמיד: השאלה היא מה זה אומץ? האם אדם צריך להיות אמיץ בשביל להגיע להשפעה? הוא צריך שתהיה לו תעוזה, שלא יהיה לו פחד, שהוא יקפוץ למים, יקפוץ לאש?

את כל זה אין לנו בכלל, אנחנו פחדנים גדולים. תראה את התינוקות, בהם אתה יכול לראות את הדברים האלה בצורה טבעית, וזה שאחר כך אנחנו מקבלים אומץ זה מפני שיש לנו כבר קשר עם כל מיני צורות בטבע שמביאות לנו ביטחון, תענוגים, גאווה.

תלמיד: איך רוכשים את האומץ הזה?

הכול רוכשים מהבורא, אין שאלה על זה. אין לך מקום אחר שממנו אתה מקבל משהו. גם רע וגם טוב, אתה מקבל הכול רק ממקור אחד, מהבורא.

תלמיד: אני צריך לבקש מהבורא אומץ להשפיע?

ודאי. אם לא תבקש, אז מאיפה יהיה לך?

תלמיד: מהעשירייה, מהחברה, זו הערבות.

איתם יחד אתה הולך להשיג.

תלמיד: אז העשירייה השלמה צריכה לבקש אומץ?

לעשירייה ודאי שזה חסר. דרך העשירייה אנחנו מקבלים, אדם לא יכול לקבל לבד, אין לו כלי. הוא מתקשר לאחרים, כולם ביחד פונים לבורא, מבקשים ומקבלים.

שאלה: האם אפשר להגיד שהרגשת גלות מצרים מתחילה כשמרגישים שלא מצליחים להיכנס לערבות עם החברים?

כן.

שאלה: מה זה ברצון שלנו "נשים וילדים שאסור לגלות להם"?

זה קיים בכל אחד ואחד. כל אדם הוא עולם קטן, זאת אומרת שיש לו כל מיני רצונות. לאותם הרצונות שבאדם הנקראים נשים, ילדים, קטנים, טף, עבדים וכן הלאה, אסור לנו לגלות מה זה נקרא עבודה על מנת להשפיע, לשמה. אלא אנחנו צריכים לגדל את הרצונות האלה, לפתח אותם עד שהם מגיעים לרצונות האמיתיים, הגדולים, ולפי זה לעשות בהם תיקונים ומילויים.

תלמיד: האם אפשר לזהות מה זה נשים בתוכי?

תעשה מה שאתה יכול ואתה תגלה ותמיין אחר כך את הרצונות שלך לאלו ולאלו.

שאלה: מה אני יכול לעשות כדי לממש את הערבות? האם מדובר על קשר קבוע, להחזיק תמיד את הקשר, להשקיע את כל המאמץ כדי להיות כל הזמן בקשר עם העשירייה ושכל החברים גם ירצו לעשות אותו דבר?

כן, ככל שאתה מסוגל.

תלמיד: ואם לאחד החברים אין אפשרות מכל מיני סיבות להיות כל הזמן בקשר, איך הוא יכול להיות בערבות?

הוא יכול להיות בחיבור ובהשפעה, ואפילו בערבות, אם הוא מממש את עצמו נכון לפי התנאים שהבורא נותן לו.

שאלה: האחריות של האדם כלפיי העשירייה היא לתקן את עצמו, זו הערבות שלו בעצם?

הערבות של האדם בעשירייה היא להגיע לאהבת חברים, שהיא כוללת השפעה לכולם, ודרכם השפעה לכל באי עולם, ודרכם השפעה לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין לא להגיד משהו לבין להגיד משהו שהוא סתום?

להשתדל להגיע מאהבה לכל חבר וחבר, ואם אתה מדבר מתוך אהבה כמעט ולא תטעה.

שאלה: האם כדאי לאדם לחשוב שהחברים ערבים בשבילו? האם החברים מצידם ערבים כלפיו, או שהאדם צריך לחשוב רק על הערבות שלו עבורם?

אם סיכמנו שאנחנו קבוצה, אז אני צריך כמה שאני יכול לתמוך בעשירייה שלי, בקבוצה שלי, כדי שהם ירגישו את הערבות ויתקדמו עימה.

תלמיד: ממני כן, אבל אני צריך להרגיש את הערבות שלהם כלפיי או שזה לא חשוב?

אתה חייב להיות בטוח שהם נמצאים בערבות אחריך. כן. כי בסופו של דבר הבורא מחזיק את הערבות, ולא החברים שלך, הם לא יכולים לספק לך משהו. הם נותנים רק את הכלי, אבל את תוקף הערבות נותן הבורא.

תלמיד: פעם ראשונה אני שם לב שהוא מדבר על השכר שאדם מקבל כתוצאה מהעבודה, הוא אומר "וכן בענין המתן שכר, המוגדר בהמלות "וגוי קדוש", ואחרי זה הוא אומר " לפרש ולהרחיב להם ביותר, את הנועם והעידון הנשגב, הטמון בדביקותו ית'", מה ההרגשה של הדביקות, על מה הוא מדבר?

הוא מדבר על זה שאחרי 20 שנה ויותר שאתה לומד, סוף סוף אתה רואה משהו.

תלמיד: מה מרגישים בדביקות עם הבורא? אתה יכול לרמוז לנו מה בעצם מרגישם בדביקות?

אני לא יכול להסביר לך. מאיפה אני יכול להעביר את הדברים האלה, וכמה שאני מבין בזה. דביקות זו המדרגה הגבוהה ביותר שהאדם יכול להשיג, בזה הוא נעשה כאחד עם הבורא.

תלמיד: אתמול שאלתי אותך מה אתה מרגיש לגבי המלחמה, ואמרת "על מה אתה מדבר, אני לא מרגיש כלום", זה חלק מהקטע של דביקות בבורא שלא מרגישים אפילו את המלחמה?

אין לי מה להסביר, כל אחד צריך להשתדל להבין לפי כמה שהלב שלו מסוגל.

שאלה: לגבי הדבקות, דבקות עם הבורא, כדי לקבל את התנאי הקיצוני הזה אנחנו צריכים לנתק את עצמנו מכל רכוש גשמי? איך אפשר לעשות את זה, איך אפשר לקבל על עצמנו את התנאי הקשה והקיצוני הזה?

אני לא מבין על מה אתה מדבר. אני יכול להיות מנהל בנק, או אדם שאוהב לצייר, צייר ועוד משהו, ויחד עם זה להיות בדביקות עם הבורא.

תלמיד: איך משלבים בין הדברים האלה?

אני לא יכול להסביר את זה, אבל זה אפשרי. כי האדם צריך להביע את יחס שלו למציאות במה שהבורא נתן לו. המקובלים בדרך כלל היו מבטאים את זה במוזיקה, בניגונים, אבל היו ביניהם גם כאלה שכתבו חרוזים, שירים, ובטוח שאפשר להביע את זה בציור ועוד, למה לא? כל מה שיש באדם, הוא יכול לעשות את זה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, בכל מיני צורות. אין בזה שום איסור, רק שהלב שלך ישפוך את הרגש שלך בצורה נכונה דרך העולם לבורא.

(סוף השיעור)