שיעור בוקר 07.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - פסח

קריין: שיעור בנושא - פסח, קטעים נבחרים מן המקורות. הירידה למצרים, שאלת אברהם - במה אדע כי אירשנה.

אנחנו צריכים לעבור את כל הצעדים שהתורה מספרת לנו עליהם, והם בדיוק לפי התפתחות הנשמה בכל אחד ובכולנו יחד. לכן עלינו לראות איך אנחנו יורדים למצרים, שזה באמת תהליך לא פשוט, כי אדם סתם לא מרגיש שהוא נמצא בעליות וירידות.

כל הדרך מתחילה מירידה, ואחרי הירידה אדם צריך להבין איפה הוא נמצא ומה הוא צריך לעשות כדי לעשות עלייה. בדרך כלל העליות והירידות הראשונות הן מאוד מאוד קשות, כי אדם לא מבין מה קורה לו. פתאום הוא נכנס לאיזו מרה שחורה, לא רואה, לא מבין ולא מרגיש מה שבדרך כלל היה רואה, מרגיש ומבין, וזו בעיה. עד שהוא מתחיל להבין שכל מה שקורה לו זה מפני שהבורא מתקרב או מתרחק, או שהרוחניות מתקרבת או מתרחקת, ואז עוברים עליו מצבי רוח שונים, הוא נכנס למרה שחורה, חיים שאין בהם שום תועלת. התקופה היא תקופת של ירידה למצרים והיא תקופה חדשה ולא מובנת לאדם.

לכן המקובלים מספרים על זה בצורה עדינה, מרחוק, ואנחנו צריכים להתארגן בקבוצות בצורה כזאת ש"איש את רעהו יעזורו". לכן אם יש לאדם היום פתאום מצב רוח רע והוא רואה שכל העולם חשוך, אין עתיד ואין הווה, והוא נמצא בחושך, ממש כמו שכתוב ב"חושך מצרים", אז הוא צריך להבין שכך זה צריך להיות, שדווקא זה המצב הנכון שצריך להיות והוא צריך לעבור אותו, להבין אותו, לספוג אותו, ושאחר כך על פני המצב החשוך, הרע, הצר, הוא יתחיל לגלות ולקבל מצב אחר.

כאלו מצבים, ירידות ועליות, קודם ירידה ואחר כך עלייה, הוא צריך לעבור מספר פעמים בכל מיני אופנים, להשתדל לצאת מהם בכל מיני אמצעים, וכך הוא יהיה כבר בעל מלאכה, עם ניסיון איך לצאת מהמצבים האלה של ירידה. אבל מובן שבלי ירידה אין עלייה, לכן ירידות ועליות הן בעצם כל הדרך שלנו. וככל שהאדם מעריך אותן כך שמעריך את הירידה כמו את העלייה, חוץ מפרט אחד שהוא משתוקק לקרבת הבורא, אז כך הוא מתקדם לתיקון הכללי.

הנושא שלנו הוא איך עלינו להתנהג בעליות וירידות.

שאלה: האם אפשר להגיד שיש מצבים שהירידה היא ירידה ממעל הדעת לדעת ארצית, וזו הזמנה לבקש עלייה מעל הדעת לאמונה, לחיבור יותר עם החברים?

כן, אמרת נכון.

שאלה: כל שנה כשחוגגים את הפסח, האם הירידה למצרים, ההתנסות, החוויה שלנו בעשירייה שונה כל פעם?

זה לא שייך לשנה, זה לא שייך לחג הפסח שבו אנחנו נמצאים לפי לוח הזמנים. לעבודה הרוחנית שלנו אין לוח זמנים כללי לכולם. זה שאנחנו מקיימים את החג, אנחנו חוגגים אותו כמו שחוגגים כל מיני אירועים שיש במדינה, בעם, בעולם. כשאנחנו מדברים על ירידות ועליות, זה לא כך, אלא זה יכול להיות אישי אינדיבידואלי לכל אחד, זה יכול להיות לקבוצה, ואין בזה שום קשר ללוח השנה.

תלמיד: אם כך, איך נדע שעם ישראל כל שנה צריך לעבור כדי להתעלות ממצרים?

מתי שזה מגיע, זה מגיע, ללא שום קשר לזמנים של פסח, ראש השנה, יום כיפור, שבועות או סוכות, אין לזה שום קשר. כי כל החגים, כל הזמנים, באים בצורה אישית על האדם והאדם בהתאם לזה צריך להתנהג.

שאלה: אנחנו הרבה פעמים מתארים את הירידה כמצב בו האדם רואה את כל העולם כחשוך, הוא לא רואה עתיד, זה משהו שלילי מאוד גדול. וכמה פעמים אמרת שמצב של ירידה הוא ניתוק מהבורא. כשאני נמצא באצטדיון כדורגל ונהנה מהמשחק אני מנותק מהבורא, אני לגמרי לא חושב על הבורא. המצבים האלה שאדם לא חושב על המטרה כשהוא גשמית נמצא במצב חיובי, הם רבים מהמצבים השליליים, ממצבים של ניתוק. האם כל ירידה היא ניתוק מהבורא?

לא. כשאדם לא חושב על הבורא, זה מצב שנקרא איבוד הכרה. אם אני מרגיש שאני מנותק מהבורא, דווקא אז אני יכול לומר שהמצב הזה הוא מצב של ירידה. ירידה חייבת להיות מורגשת בצורה ברורה באדם, "הנה הייתי מתישהו במצב של קשר עם הבורא וכעת אני מתרחק ממנו, אני בניתוק ממנו", זה מצב של ירידה, אחרת זו לא ירידה. אתה לא יכול לומר על כל האנשים בעולם שהם נמצאים בירידה מקשר עם הבורא, הם פשוט נמצאים במצב של ניתוק ממנו.

תלמיד: כלומר אם אני מזהה שאני נמצא בעשירייה ואני מאתר שאני לא מחובר לבורא, דווקא אני, ונגיד שעבר זמן וחשבתי על כל דבר אחר מלבד הבורא, אז האם זו ירידה או איבוד הכרה?

אפשר לומר שזו נפילה, אומנם זו לא נפילה, כי אתה לא הרגשת שזו נפילה. אלא אתה מסיק את המצב הזה רק מכך שחזרת כעת שוב למצב של קשר ואתה חושב שמה שקרה היה ירידה.

תלמיד: אם כל העולם הופך בשבילי לשחור כמו שמתוארות הירידות, האם העולם הופך עבורי לשחור בגלל שאני לא מרגיש את הקשר עם הבורא ואני גם מודע לזה?

כנראה שכך, זה תלוי איך אתה מסכם.

שאלה: איך אנחנו שומרים זה על זה בירידות?

אנחנו שומרים על החיים בתוך הקבוצה בכך שאנחנו מתאספים לשיעור, אחרי השיעור אנחנו מתאספים לשיעור צהריים, אחרי שיעור צהריים מתאספים לחיבור קבוצתי אפילו שהוא לכמה דקות, ובכל מיני מצבים ביום ובערב אנחנו חוזרים לחומר של השיעורים, לנושא, כדי להרגיש באיזה מצבים אנחנו נמצאים בינינו ובינינו לבורא. כך אנחנו מתקדמים, זו העבודה שלנו, כל הזמן לחדש את הקשר בינינו ולבורא.

שאלה: אמרת לא פעם שללא ירידה אין עלייה, ודווקא מתוך הירידה אנחנו צריכים לאתר את העלייה הבאה מתוך הקשר עם החברים. מה זה לאתר את העלייה הבאה מתוך הקשר עם החברים?

אם אני נמצא עכשיו במצב שאני קובע אותו כירידה, אז כנגד זה אני יכול לאתר מה זה נקרא עלייה.

תלמיד: האם רק אני קובע את הירידה הזאת בקשר עם הבורא?

כן. לפעמים רק אתה, לפעמים כמה חברים יחד.

שאלה: יש לנו חבר שכמעט כחצי שנה מתרחק מהעשירייה, אומנם הוא נמצא בכל הפגישות שלנו, אבל אנחנו מרגישים שהוא מתרחק. הוא לא מבקש עזרה ואנחנו מיואשים, לא יודעים מה לעשות, ובטוח שזו לא עלייה. האם תוכל לייעץ מה לעשות?

אתם צריכים ליצור ביניכם מצבים כאלה שבטוח ימשכו אותו בחזרה לקבוצה. בלי לחץ, בלי כל מיני פעולות ברורות, אלא שתהיה כזו תחושה, התעוררות כללית, כך שהוא לא יוכל להישאר בניתוק גם אם הוא רוצה.

שאלה: הבנתי שירידה זאת הרגשה ברורה, ניתוק מהבורא. אם כרגע אין לי הרגשת קשר עם הבורא, אז אני יכול למדוד זאת רק לפי החשיבות, אם יש לי חשיבות הבורא או אין לי חשיבות. האם אפשר גם כך?

כן. לפי הרגשת חשיבות הבורא בי אני יכול לקבוע אם אני קרוב אליו או רחוק ממנו, אם יש לי קשר עימו או לא. בינתיים בצורה כזאת.

שאלה: כשאדם חווה ירידה ועלייה פעם אחת, למה כשהוא בירידה הוא לא זוכר שכשהוא ייצא ממצב הירידה ויגיע לחיבור, אז תהיה בו שמחה?

כדי לתת לו מצב חדש, גבוה יותר, גרוע יותר, נמוך יותר, אבל שונה מקודם. שיהיה לו מקום עבודה חדש.

שאלה: כשאני נופל, אני מרגיש שאין לי קשר עם הבורא, אבל אני זוכר שהיה כזה קשר. מהו אותו חוט שדרכו אני יכול אחר כך לפתח את הקשר הזה ולהגיע לקשר הדוק יותר? מהי נקודת ההופעה של אותו קשר שאני רוצה שהיא תחזור?

בגדול כמובן שאנחנו צריכים להשתדל למצוא קשר חדש ולא להתבסס על הקשר שהיה בעבר. אני רוצה להתעלות למקום גבוה יותר, ואולי להימצא בקשר אחר לחלוטין מזה שהייתי בו בעבר. זה שלפעמים ניתנים כל מיני זיכרונות כאלה, כל מיני תחושות כאלה, כל זה ניתן כדי שבכל זאת נמצא את עצמנו בצורה כלשהי, שנתחיל להגדיר, למצב את עצמנו אחרת.

שאלה: אני רואה כל מצב שלילי כירידה, וזה מרגיש כאילו אנחנו משתדלים לחרוט את הירידה יחד בשיעורים האלה, ואף אחד מהמצבים האלה לא נראה לי ריאליסטי. האם חשוב יותר לכבד את העלייה מאשר את הירידה?

עלינו לכבד גם את העלייה וגם את הירידה, כי אם אני הולך, אז אני הולך גם ברגל ימין וגם ברגל שמאל. אין לי כל כך הבדל בין שתי הרגליים, אלא מבחינת הקשר עם הבורא כשאני נמצא ברגל ימין, אז אני קרוב לבורא, אני עושה תנועות להתקרבות בהתאם לתנועות שלו, וכשאני עושה תנועות ברגל שמאל, אז אני הולך בדרך התרחקות. אבל אני חייב ללכת גם בימין וגם בשמאל, אחרת אני לא מתקדם.

שאלה: האם יכול להיות שאני נמצא בקשר עם הבורא בלי קשר עם הקבוצה, או שזה מחויב להיות דרך הקבוצה?

זה לא קשר אמיתי עם הבורא. הקשר הזה יכול להיות אישי, יכול להיות חלקי, אבל זה לא קשר אמיתי עם הבורא. אני ממליץ להבין את זה באופן ברור מאוד בצורה הבאה - קשר עם הבורא יכול להיות רק דרך קשר צפוף עם הקבוצה. ככל שאדם נכנס לתוך הקבוצה, כך הוא מתקרב אל הבורא. הבורא נמצא במרכז הקבוצה.

שאלה: מתוך מה שהבנתי, הנפילה, הירידה, היא הרגשת הניתוק מקשר עם הבורא, והסבל נובע דווקא מזה. אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה כזאת גבוהה, אז האם יכול להיות שאף פעם לא הייתי בירידה?

יכול להיות. היית קצת בירידות ובעליות, אבל עוד הכול לפניך. ירידות ועליות אלה צריכים להיות המצבים הקבועים שלנו, כשאין לא ירידה ולא עלייה, אז זה פשוט מוות.

תלמיד: אמרת שירידות ועליות הן מעין אימון, וכך אנחנו הופכים להיות לאומני יציאה מהירידות. האם הנפילה היא הכניסה למצרים או שזה אימון לפני מצרים?

זה לא משנה, זו בכל זאת התקרבות למצרים. ועלייה היא התקרבות לארץ ישראל, ליציאה ממצרים.

שאלה: מהו בדיוק המושג "מרכז הקבוצה", ואיך האדם מאתר אותו?

מרכז הקבוצה זה מרכז של כל הלבבות, שם נמצא הבורא, כך רוצים לאתר אותו כל החברים ושם הוא גם מלכתחילה נמצא. שם אנחנו צריכים לגלות את החיבור שלנו השלם ככל האפשר יותר חזק בינינו ועם הבורא. קודם כל זה בינינו, כמו עטיפה ובתוך העטיפה הזאת אנחנו מגלים את הבורא כחלק הפנימי. זה נקרא "פנימיות מרכז הקבוצה".

שאלה: אתמול הייתה הרגשה חדה של כבדות וריחוק בעשירייה. פתאום התחלנו להחליף בינינו בדיחות והומור מיוחד וזה מאוד שבר את המצב וקירב בינינו שוב. כמה חשוב להשתמש בהומור לפעמים?

מקובלים אוהבים הומור כי הוא שובר את המחשבה הרגילה ונותן לנו מצבים הפוכים, ולכן הם משתמשים בו. אנחנו רואים את זה בהרבה מקורות. הם מתייחסים מאוד ברצינות להומור.

שאלה: המצבים שבעל הסולם מתאר כהסתר כפול האם זו ירידה בעבודתנו הנוכחית, ואם החברות שלנו, שבמשך עשרים שנה היו דוגמה לעשירייה - נמצאות בהסתר כפול –ואנחנו כרתנו איתן ברית. האם אנחנו צריכות למשוך אותן בכל הכוחות כדי שנצא כל העשירייה מתוך הגלות או רק לתת תזכורת פעמיים ולעזוב?

זאת שאלה מאוד קשה וגם קשה להעריך אותה בעולמנו, במצבנו. בכל מקרה צריך לא לעזוב את האדם אלא למשוך אותו איתנו כל עוד אנחנו רואים שהוא איתנו. אלא אם כן הוא מראה שהוא לא רוצה בכלל. אם נותר בו ניתוק פנימי מאיתנו עד שהוא לא מרגיש שום קשר עם הקבוצה אז אפשר כבר לעזוב את האדם ולהמשיך לבדנו.

קריין: קטע מס' 8.

"מה אנו רואים בהתשובה של ה' על שאלת אברם, במה אדע, שע"י זה שיהיו בארץ לא להם, היינו שיהיו בגלות, אז אברם כבר יהיה בטוח שהם ירשו את הארץ.

ואמר, היות שאין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, ואברם אמר לה', שהוא לא רואה שהם יצטרכו לאורות כל כך גדולים, הנקרא, ארץ ישראל, לכן ה' אמר לו, ע"י זה שיהיו בגלות, ויבקשו מה' שיוציאם מהגלות, ובמה מוציאם, זהו רק עם אורות גדולים, כי "המאור שבה מחזירו למוטב", אם כן כבר יהיה להם צורך לאורות הגדולים."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)

זה כל הצורך בגלות, שיהיה להם רצון לאור יותר גדול לצאת מהגלות. וכך הם מתקדמים לבורא. כל מצבנו להיות בניתוק, בריחוק, בהפכיות מהבורא, כדי שאנחנו נשתוקק אליו ונצעק ונבקש, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה" וכך אנחנו נדרוש את האור הגדול, שמאור שבה מחזירו למוטב ואז אנחנו נזכה ליציאה מהגלות.

שאלה: מה עבורנו יותר חשוב, מה עדיף, האור או החיסרון?

גם וגם. אנחנו לא יכולים בלי זה ובלי זה. אנחנו הרי חייבים להגיע לתיקון שלם. גמר התיקון מורכב מאגואיזם מלא שמתגלה בנו ומהאור המלא, שמתקן את האגואיזם הזה מאגואיזם לאלטרואיזם. ולכן יוצא שאנחנו זקוקים גם לזה וגם לזה.

תלמיד: אז מה קודם למה, מה הסדר?

ודאי שקודם אנחנו חייבים להרגיש את הגלות. אין לנו שום דבר, אנחנו ממש במחשכים לא רואים שום דבר, לא מבינים שום דבר, לא שומעים שום דבר, נמצאים באיזה מקום צר. "צר" הכוונה שאין בו אפילו אור חסדים ובצורה כזו אנחנו לא יכולים לזוז לשום מקום. זה המצב הראשוני שלנו. "גלות", זה העדר אור הבורא, הרגשת הבורא. ולאחר מכן אנחנו כבר מגיעים לגאולה. "גאולה" זה כשבמצב החשוך אנחנו מצליחים לאט לאט לראות אור. המצב החשוך קיים דווקא בכדי שאנחנו נגלה בו בהדרגתיות את האור.

שאלה: מה ההבדל בין ניתוק וירידה?

ירידה זה ירידה כמו שאנחנו יורדים ורואים שאנחנו יורדים ואחרי זה יכולים לעלות. אנחנו יודעים אפילו לעשות חשבון במה אנחנו יורדים, לאן צריכים לעלות. מה שאין כן בניתוק אין לנו שום קשר למה שהיה קודם ואנחנו לא יכולים לעשות שום חשבון ופעולה כדי להחזיר את עצמנו למצב הרצוי.

שאלה: האגו שלי מפרש את הירידות והעליות בדרכו, ומעצב את התפיסה שלהן כפי שהוא רוצה. איך אני יכול ליצור כלי שיכול להפוך את הירידה לעלייה עם האור שמגיע?

איך אני יכול להפוך את הכלי שלי מירידה לעלייה? רק על ידי העשירייה. אני עצמי לא יכול, אני אסתובב, אולי ייצא לי משהו, אבל לא לכיוון הנכון. הכיוון הנכון הוא כשאני אהיה מכוון מתוך מרכז הקבוצה לגילוי הבורא האמיתי, ואת זה אפשר לעשות רק במצב שאני נמצא בגילוי מסוים של המערכת.

שאלה: מה עושים אם חבר מסוים מהעשירייה מרגיש איזשהו עלבון כלפי העשירייה, שלא דואגים לו מספיק?

לא יודע, תראו לו שאתם דואגים לו כל הזמן. רק אל תעשו אותו מפונק מדי.

שאלה: כתוב בקטע "ארץ לא להם", האם משתמע מזה שמראש הוא נוטע בהם את הרגשת הזרות במצרים, האם זה הקונפליקט שבו אנחנו נמצאים?

כן.

שאלה: מה השאלה הזאת של אברהם, מאיפה היא מגיעה?

אברהם לא יכול להבין איך הבנים שלו יצאו מהרצון לקבל על מנת לקבל. אז הבורא אומר לו, "אל תדאג, אני אכניס אותם לכאלו מצבים שהם ירצו לצאת מהם. הכנתי להם את פרעה מלך מצרים, את מצרים עצמה, כדי שיהיו להם סיבות לברוח, אבל יחד עם זה הם ירגישו שם דברים נעימים. זאת אומרת כלפי האגו שלהם, כלפי הרצון לקבל שלהם, הם ירגישו נעים, וכלפי האגו שלהם הם ירגישו כל כך נורא, ויצטרכו לצאת.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להגיע לשאלת אברהם? האם השאלה הזו מופיעה בנו ברגע מסוים? איך זה עובד?

ודאי שכן, אנחנו צריכים לגלות בתוכנו את כל מה שכתוב בתורה.

תלמיד: אז איך אנחנו מגלים את השאלה הזו, היא מופיעה בפעם אחת?

אנחנו מגלים אותה לאט לאט, לפעמים בחלקים, לפעמים את כולה, אבל בדרך כלל היא מתגלה בחלקים, עד שהיא מתראה לפנינו ממש בצורה שלמה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לדאוג לכך שהשאלה של אברהם תופיע בנו, בכלי העולמי מהר ככל האפשר?

בבקשה, זה תלוי רק בכם. הכול תלוי בכם. אם אתה דואג שעוד עשיריות יגלו את הדברים האלה, אז ודאי שאתה תעורר אותם יותר, והם בחזרה יעירו את העשירייה שלך, וכך תתקדמו, "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: איך ייתכן שהגלות שעם ישראל עבר במצרים נותנת חיסרון שמספיק להשגת כל סולם המדרגות?

כי הגלות זה גילוי הכלי הריק שחסר לו תיקון ומילוי, ולכן זה מספיק כדי להזיז אותם ממצרים עד לגמר התיקון.

שאלה: בקטע הזה וגם בקטע הקודם מדובר על המצב הזה שאדם עובד ועובד ובעצם לא רואה שום אור, לא רואה שום תגובה. ומסבירים לנו בקטעים האלה שעושים את זה כדי להגדיל את הכלים. למה זה ככה, למה זאת הדרך היחידה להתקדם, לעבוד ולא לראות שום תוצאה?

זה לא בדיוק כך, אנחנו רואים שבין כל מצב ומצב שנראה כאילו רע, יש מצב טוב, ובין כל נפילה ונפילה בהכרת המצב יש מצב של ההכרה עצמה. זה תמיד בא לסירוגין.

תלמיד: יוצא שהרבה פעמים במצבים האלה שאתה עובד, דווקא זה מה שמגביר את הרגשת הגלות. זאת אומרת, עודף עבודה או העוד עבודה שאתה עושה דווקא מגביר את הרגשת הגדלות, זו השיטה?

אם תשים לב, תראה שהמצבים הרעים שמתגברים, הם אלו שדווקא מושכים אותך לטוב. שים לב.

תלמיד: כשאנחנו אומרים "טוב", הכוונה ליותר קשר עם הבורא, וליותר קשר עם העשירייה?

כן.

שאלה: האם הוא מדבר על הרצונות או על האורות כשהוא מתייחס לארץ ישראל?

על הרצונות. אבל כנגד הרצונות תמיד מופיעים האורות. אבל היסוד של כל מצב זה הרצון, המילה "ארץ" היא מהמילה רצון.

תלמיד: מה הם האורות הגדולים האלה שכתוב עליהם?

האורות הגדולים שאנחנו מקבלים יותר ויותר הם בהתאם לכך שאנו מתגברים על מצבים קשים. אלו אורות נרנח"י שלאט לאט מתגלים לנו לפי המדרגות.

שאלה: אמרת כאשר נכנסים למצרים ולפני שהם יצאו ממצרים הם הרגישו משהו אחר, האם הם הרגישו את פרעה עזר כנגדו ואם כן מה זה פרעה עזר כנגדו?

כן, הם הרגישו, הם גילו את פרעה עזר כנגדו. ולכן הם בורחים מפרעה כדי להתקרב לבורא.

תלמיד: אז מה ההרגשה שאנחנו צריכים להרגיש בעשירייה?

אני לא מבין על מה אתה מדבר עלינו.

תלמיד: במה פרעה עזר להם?

פרעה עזר להם בכך שהוא נקרא "רע", הוא מגלה את עצמו כרע כדי שהם ירצו להתקרב לטוב.

שאלה: מתי אדם מתחיל להרגיש גלות למרות שהוא חופשי, יש לו עבודה, בריאות, משפחה והוא חי חיים חומריים יחסית טוב, מתי הוא מתחיל להרגיש גלות?

כאשר הוא לא מקבל את כל החיים שלו הגשמיים כדברים טובים אלא שהוא חי בהם, אבל בעצם כל העיניים שלו, כל הלב שלו מכוון לרוחניות, אז הוא מתחיל לגלות את השלבים הנכונים בהתפתחות הרוחנית שלו.

תלמיד: אני לוקח דוגמה מעם ישראל שלמעשה חי באזור חבל גושן שהוא היה אזור הכי טוב במצרים, למה הוא התחיל פתאום להרגיש גלות? היה שם כל כך טוב.

את זה הבורא מסדר.

תלמיד: הבורא מביא לי את ההרגשה שפתאום אני מרגיש בגלות ואין לי לאן לברוח ואין לי יכולת לעשות?

כן. נכון. אתה נמצא בארמון המלך ויש לך הכול ופתאום נראה לך הכול כבית סוהר שאתה לא יכול לברוח משם.

תלמיד: ואיך אני יוצא מהמצב הזה?

על ידי חברים. אין אדם מוציא את עצמו מבית האסורים.

תלמיד: זה נכון, אבל בשלב הראשון שאני מרגיש אין לי עדיין חברים בעשירייה.

תיצרך לסדר כך שיהיו.

תלמיד: תודה לאל היום יש לי, אני אומר מלכתחילה, אני אומר את זה כדוגמה.

אז מביאים אותם למצב שאתה יכול לסדר את החברים, מזה הכול מתחיל.

שאלה: התהליך הזה שאנחנו לומדים מאברהם אבינו והירידה למצרים אחר כך, כל זה מתרחש באדם אחד?

כן.

שאלה: אמרת שהגלות היא הגילוי של הכלי הריק. כשאנחנו עובדים בעשירייה לעורר את החברים אנחנו מרגישים את ההיפך, את העלייה. איך לברר מכאן נכון שאת עניין הגלות כלפיי העשירייה כדי שמצד אחד זה יהיה נכון ומצד שני שלא נאכל את עצמנו?

להמשיך לעבוד על ההתקרבות בינינו והכל יחזור למוטב.

תלמידה: אנחנו בעצמנו יכולים רק לחשוב על זה בשכל וכעבודה בעשירייה זה כבר נותן לנו פרקטית את הגילוי?

כן.

תלמידה: והגלות שאנחנו מרגישים זה עניין שהכוונה לא נכונה?

כן.

שאלה: האם אנחנו יכולות להכין את עצמנו בצורה כזאת, שאנחנו כבר נדע מראש איך לצאת מכל הירידות או שזה כל פעם מתגלה לנו מחדש מתוך החושך וכל פעם לחפש את השיטה החדשה לצאת מזה?

בכל פעם זה מתגלה באופן חדש לחלוטין ואת לא יכולה לגשת לזה עם ניסיון קודם לפעולות חדשות שבהם את נמצאת. בכל פעם "יהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: מהי הירידה של הקבוצה ומה עוזר לקבוצה להתגבר על ירידה כזאת?

נפילה של הקבוצה זו נפילת הקשר בין החברים, ורק התקרבות ביניהם יכולה למשוט אותם, להוציא אותם מהמצב הזה. זה ניתן לקבוצה בכוונה כדי שהיא תתעלה.

שאלה: העשירייה מסוגלת להרגיש את הגלות בגלל שהגלות חשובה להתקדמות הרוחנית?

כן, ודאי.

שאלה: שמעתי שאמרת, שמירידה לעלייה אנחנו יכולים לעשות את זה רק אם אנחנו דרך מרכז העשירייה לגילוי הבורא האמיתי, רק זה הכיוון הנכון, אבל שזה רק במצב שאני בגילוי מסוים של המערכת. האם אני לא נמצא בגילוי מסוים של המערכת, אבל אנחנו לומדים איך המערכת עובדת, האם אני יכולה לבקש או לפנות דרך מרכז הקבוצה על ידי זה שאני מתארת את המצב, את המבנה הנכון ולא מתוך גילוי?

כן.

שאלה: האם יש לי בכלל בחירה בין הרצון לברר אם אני בירידה או בעלייה או לחשוב על החברים?

כמובן, הרצון לחשוב על החברים הוא הרצון הקובע והוא מעיד אם אתם נמצאים בעלייה או בירידה. אתם צריכים ככל שרק ניתן להימצא כל הזמן בעלייה.

שאלה: כמה שפחות לחשוב על עצמי, כמה שיותר במחשבות שלך תתקרב לחברים. איך להתכלל בהם? איך אז חשוב לאתר את המצב שלי לעומת להיות מכוון כלפי חברים?

אל תחשוב על עצמך, אם אתה מכוון כלפי החבר, אז פשוט תהיה מכוון כלפיו. זה יעזור לכם יותר מכל.

שאלה: קראנו קודם שבני ישראל יורדים למצרים כדי להשיג את האורות הגדולים. מאיפה בא הרצון הזה לאורות הגדולים, מה מושך אותם דווקא לרדת למצרים?

הם רוצים את האורות הגדולים כדי שהם יתקנו להם את הרצון לקבל והם יוכלו להיות מחוברים ביניהם בפועל ולגלות את הבורא ביניהם. זה נקרא "לצאת ממצרים".

תלמיד: אבל מה מטרת הכניסה למצרים, הם נכנסים כדי לצאת?

הם לא רוצים בעצמם להיכנס למצרים, אף אחד לא מזמין כניסה למצרים ואף אחד לא רץ לשם, אלא יוצא כך שמתוך המריבות בין בני יעקב הם נכנסו למצרים. 

תלמיד: אז הכניסה למצרים זה מצב שיורד עלינו? 

כן, ודאי שהכניסה למצרים היא בעל כורחנו, היא לא ברצון. מי רוצה לרדת למצרים? 

תלמיד: אמרנו שהירידה למצרים היא לא מרצון. 

היא לא מרצון. 

תלמיד: האם מאותה נקודה שיש ירידה למצרים כבר יש הכרה שאנחנו רוצים לצאת ממצרים?

כשאני יורד למצרים אני לא רוצה לצאת ממצרים, אני עוד לא נמצא במצרים עצמה, אז מה יש לברוח משם? 

תלמיד: מהי הנקודה הראשונה של ההכרה בכך שנמצאים במצרים?

מתי שאני מתחיל לקבל מכות, מתי שמכניסים אותי לבית סוהר. 

תלמיד: על מה המכות?

המכות הן על זה שאני מנותק מהאחים ומנותק בכלל מהחיים הכלליים שלי. 

תלמיד: וכשאני מזהה את הניתוק הזה, האור שאני רוצה להשיג הוא כנגד הניתוק הזה?

כן, בינתיים זה כך.

תלמיד: ברור. ואז בתוך מצרים יש לנו עבודה של חיבור בינינו או שאנחנו רק מגלים עד כמה יש ניתוק?

בתוך מצרים אנחנו מגלים כמה ניתוק יש בינינו, כמה חוסר אור יש בינינו, במקצת, במידה קטנה, כי גם קודם לא היינו מחוברים, אלא היינו מחוברים עוד לפני שירדנו למצרים.

תלמיד: אני רואה שכל הזמן יש תהליך של הכרת הרע, עד כמה אנחנו מנותקים, לא מחוברים.

כן. 

תלמיד: האם כנגד זה יש לנו גם יכולת לעבוד על החיבור או שאנחנו רק מגלים כל הזמן את ההופכיות, עד כמה אנחנו לא מחוברים?

אנחנו מגלים עד כמה אנחנו לא מחוברים, מפני שזה כנגד החיבור שהיה בינינו קודם, ואז אנחנו מבינים עד כמה אנחנו מתרחקים. עם זאת, אנחנו צריכים להכיר את ההתרחקות הזאת כדבר רע וכך אנחנו מתקדמים. 

תלמיד: מה נקרא שאנחנו עושים צעד קדימה כלפי היציאה ממצרים?

צעד כלפי היציאה ממצרים הוא שאנחנו רוצים לגלות במצרים את אותם הערכים שהיינו רוצים לגלות מחוץ למצרים, אבל במקום זה אנחנו רואים שזורקים אותנו לבור עמוק, לבית סוהר, וכשאנחנו כבר לא כל כך מסכימים להיות בכל הקשרים עם אשת פוטיפר וכל הדברים האלה, אז אנחנו מתחילים להשיג שמצרים זה לא מצב של כל טוב כמו שחשבנו קודם לפני שירדנו למצרים. לפני שנכנסו למצרים חשבנו שזו ארץ מלאת חלב ודבש ויש בה כל טוב, כי כך סיפרו לנו כל העמים שהיו במצרים. מצרים הייתה אז המדינה הכי גדולה ועשירה בכל העולם, בכל המזרח התיכון. וכאן אנחנו מגלים שלא טוב לנו במצרים. 

תלמיד: אז למה לצאת ממצרים אם זה מקום שיש בו רק שפע לרצון לקבל? מאיפה בא הצורך הזה לצאת?

הדבר העיקרי שאנחנו לא יכולים לקבל ממצרים הוא "ואהבת לרעך כמוך", רק את זה. כל העמים חיים במצרים ונהנים ממצרים, משתחווים לפני פרעה. חוץ מעם ישראל, שעל אף שפרעה רוצה לסדר להם את התנאים הכי טובים בכל מצרים, הם לא רוצים את זה.

תלמיד: למה? 

כי לא לשם מכוון ליבם. 

תלמיד: לאן הוא מכוון?

לחיבור ולדבקות בבורא. 

שאלה: מצב מצרים זה מצב חד פעמי או רב פעמי? 

הכניסה למצרים והיציאה ממצרים זה מצב חד פעמי. 

תלמיד: אבל זה נשמע שכל פעם אנחנו כאילו עובדים על החיבור ואז כאילו זורקים אותנו למצרים?

כן. כי יש בנו כל מיני הבחנות, גילויים, בירורים. אבל הכניסה עצמה היא כניסה חד פעמית. 

תלמיד: אז איך אדם קובע שהוא עכשיו במצרים? שזו המצרים האמיתית שממנה צריכים לצאת?

לפי זה שאין לו אפשרות להיות מחובר עם החברים. יש ביניהם מחלוקות והם בהחלט לא כל כך מבינים מה שקורה. הם לא רוצים להתקרב לבורא, או שרוצים אבל לא מסוגלים וכן הלאה. את הכול אנחנו נדע מהסיפור.

תלמיד: שמענו מקודם וגם חברים מספרים על חברים שמתרחקים מהדרך והעשירייה לא יודעת מה לעשות איתם. לכאורה נשמע שאותו חבר שמתרחק מהדרך באמת זכה כאילו למצרים הזה, כי הוא באמת מרגיש את הניתוק. איך חבר שמרגיש שהוא לקראת ניתוק כזה צריך לעבוד, להכין את עצמו, להגן על עצמו?

הוא צריך לבדוק את עצמו, האם הוא הולך לפי רוחו או שהוא הולך נגד רוחו, כאן זו ההתפצלות בדרך. האם הוא הולך לפי השכל והרגש שלו, ואז זה בהתאם ליצר הרע והוא הולך להפסיד בגדול את כל הגלגול, או שהוא לא מסתכל על מה שמושך אותו, אלא הולך לפי מה שאומרים מקובלים, מתגבר על כל הבעיות שהלב שלו מביא לו והוא ממשיך ומצליח.

תלמיד: מהי התפילה שהחבר צריך להעלות במצב כזה? כי הוא על הגבול של להיזרק לגמרי. הוא גם אומר, "אני לא מרגיש כלום."

לא ללכת עם השכל שלו, זה התנאי הראשון.

תלמיד: ועל זה להתפלל.

ועל זה להתפלל. שהשכל שלו לא יסחב אותו עם כל מיני הוכחות, אלא הוא ילך אחרי המקובלים.

שאלה: האם מצרים היא תוצאה מהשבירה, והיציאה ממצרים היא תיקון?

יציאה ממצרים היא ודאי תיקון, אבל הם יצטרכו עוד להיות בכל מיני אירועים שונים כדי להכין כלי מוכן לצאת ממצרים. זה לא פשוט. גלות מצרים חייבת להיות ארבע מאות שנה, לא פחות, ואז הם מסוגלים לצאת. והתיקון של הכלי, כשהם יוצאים כבר, יהיה מספיק להביא אותם לארץ ישראל, לשלב הבא.

שאלה: בגילוי הכלי הריק בגלות, איפה המקום לתפילה כלפי הבורא כדי שהוא יתקן את הקשרים בינינו?

דווקא בכלי הריק הזה, כשאתם מבקשים שהבורא יתקן את הרצונות שלכם, שהוא ימלא אותם, שייתן להם כיוון נכון, שילמד אתכם להתפלל. אל תתביישו לבקש ממש מאפס.

תלמיד: אבל מאוד קשה להעלות תפילה מתוך המצבים האלה.

על זה שקשה אני לא יכול להגיד שום דבר, אבל צריך.

שאלה: אחרי שהשגנו את המתנה הזאת מהבורא בכנס, איך אנחנו מממשים דיאלוג ומגע אחראי עם הבורא כך שנוכל להגדיר את עצמנו כעשירייה אחראית?

אתם מתחברים כדי להתעלות למעלה מכל כוחות הפירוד. בחיבור בעשירייה אתם רוצים לבטל את כל כוחות הפירוד ביניכם, ואחר כך מבינכם לבורא.

שאלה: אמרת שעל שאלת אברהם הבורא עונה, "אל תדאג. אני אשים אותם בכאלה מצבים שהם ירצו לצאת". אם זה ככה וכל המשחק הזה כביכול מוכתב ומכור, אז איפה הבחירה של האדם?

האדם נמצא בין טוב ורע וכל הזמן צריך לברר בין שניהם, עד שהוא נכלל בקו האמצעי, ולא חשובים לו גם הטוב וגם הרע אלא דבקות בבורא.

תלמיד: האם העבודה שלנו היא רק בירור ואין חופש, אין אזור חופשי?

אין.

שאלה: יש מצב של התעסקות בצד הגשמי, וזה גורם לזה שאני לא התעסקתי בלחשוב על העשירייה שלי. איך אפשר לטפל במצב כזה? האם לבקש מהבורא שייתן לנו יותר זמן לרוחניות?

את יכולה לבקש על הכול. ובמשך הזמן והתפילות שלך את תרגישי על מה כדאי לבקש יותר.

שאלה: יש תחושה שהשהות מאוד ארוכה במצרים, ואני מרגיש זאת גם אצלי וגם אצל החברים. מה שער היציאה ממצרים?

כשאתה יוצא מתחת שליטת פרעה, מתחת האגו שלך. ודאי שיוצא איתך יחד עוד כל מה שתפסת ממנו, אבל בכל זאת אתה יוצא משליטת מצרים, מהשטח הזה, ואתה נכנס למדבר וממשיך לקראת ארץ ישראל. זה כל הסיפור. עד שאנחנו מגיעים לארץ ישראל ומקימים בית המקדש.

תלמיד: יש הרגשה שבאמת מבקשים לצאת מהשליטה של האגו. אתה כל הזמן שרוי בזה, אתה רואה מצרים בכל פעם, ואתה יוצא ושוב מחזירים אותך ושואבים אותך לתוך החיים האלה כאן, ועדיין שורים בתוך עולם הזה. איך באמת להיות כבר בנטייה הזאת, ובאמת להרגיש שאנחנו יוצאים החוצה? אנחנו מממשים את העצות שאתה נותן כל יום בשיעור. לאורך כל התקופה האחרונה ממש מורגש שאנחנו דבוקים בחברים, דבוקים בעשירייה, בשיעורים, בזומים, בסעודות, עושים הכול, ועדיין תקועים בתוך מצרים.

ודאי, זה טבעי. תראה גם לפי ההיסטוריה, מה שכתוב בתורה, שאנחנו חייבים לעבור הרבה מאוד מצבים, אפילו את אלו שעוד לא עברנו, עד שאנחנו זוכים ממש להתנתק מפרעה ומהכוחות שלו, עד שבורחים ממנו, ואת חילו ואת כל זרעו שאנחנו רואים אנחנו עוזבים מהצד השני של מצרים. אין מה לעשות.

תלמיד: יש הרגשה שזה מצב של או הכול או כלום, מסירות נפש טוטלית מחוץ לכל הרצונות הגשמיים שלך כאן. ואז באמת יש איזו יציאה החוצה למציאות אחרת.

כך צריך להיות. זו הרגשה נכונה והכוונה נכונה.

שאלה: אמרת שניתוק מהקשר עם החברים כמו גילוי, צריך להיות נגד הקשר שהרגשנו קודם, זה נכון?

כן.

תלמיד: איזה קשר צריך להיות קודם, אפילו מינימאלי כדי שכנגדו אחר כך יהיה אפשר להרגיש ניתוק או גלוי כמו גאולה?

בתוך החברים אנחנו צריכים להרגיש יותר חיבור, יותר ריחוק, יותר חיבור, ואז על ידי זה אנחנו יכולים לאתר איפה אנחנו נמצאים.

תלמיד: אבל איזה קשר צריך להיות קודם, מינימאלי, בהרגשה, כי כרגע אני לפחות לא מרגיש את הקשר, אלא ניתוק כמו משהו סופי. זה נורא.

צריכים לאתר את זה. אני מקווה שהיום או מקסימום בשיעור הבא זה יהיה לנו מובן.

שאלה: מהו הכוח המניע במדבר?

מושך אותנו דרך המדבר למטרת החיים, רק כוח הבורא שהולך לפנינו או כעמוד אש או כעמוד ענן.

תלמיד: איך להרגיש את הכוח הזה של הבורא?

דרך חיבור, בתוך החיבור עם החברים.

שאלה: מרגישים שהרצון לקבל שלנו בלע את כל ההישגים הגשמיים שלנו, והוא גם בולע את כל עבודה שלנו בתוך העשירייה, בתוך הלימוד, בתוך כל המאמצים שלנו, ואנחנו גם מתפללים ומבקשים, מה עוד חסר לנו כדי שבאמת נצא מהמצב הזה?

חיבור ותפילה. חיבור ותפילה.

תלמיד: אבל הוא ממשיך לבלוע את זה.

אני אמרתי לך.

שאלה: מצבים של ירידה, גלות, כניסה למצרים, יציאה ממצרים זה תהליכים שכל אחד צריך לעבוד בו באופן פרטי או רק עשירייה ביחד?

גם וגם.

תלמיד: זה מקביל לאותו התהליך של בניית הערבות בינינו, זאת אומרת תמיד צריך להיות הראשון שקופץ ולגרור אחריו את כל העשירייה?

כן.

שאלה: בהמשך להכנה של אתמול צצה שאלה על הגשר המשותף. העשירייה של רבי שמעון עבדה כאילו אלפיים שנה קדימה, זאת אומרת הם עשו את הכול עבורנו. אלפיים שנה אחריהם אנחנו כדור האחרון, העשירייה שלנו בונה בית לעולם, אנחנו צריכות להתרכז בכך שעכשיו גם אנחנו בונות יסוד. איך באים לזה כעשירייה אחת שבונה בית לעולם? האם אפשר להתבסס על זה?

אם אנחנו מתחברים בינינו ובונים כלי של עשר ספירות, בית מקדש עבור כל הכלי העולמי, כך אנחנו עושים את זה. זה לא משנה אם יש שם עשרה או עשרה מיליארד, זה לגמרי לא חשוב הכול בשבילנו.

תלמידה: אם אפשר לדייק, בשביל לא להתעסק בכמה זמן אנחנו פה עשר עשרים שלושים שנה, אנחנו קיבלנו עבודה ואנחנו צריכים לבצע אותה בשמחה כשהדגש הוא על החיבור שהדעת שלנו לא תיקח אותנו ל"למה איתנו או איפה איתנו, מתי זה יגיע כבר", אלא שהסוף ישמח את כולם בעבודה. אפשר כאילו שנתרכז בזה עכשיו כל הכלי העולמי?

אני חושב שכולכם תיכנסו לתוך הכלי העולמי הזה שירגיש את גמר התיקון, רק צריך להמשיך כך בהרכנת הראש.

שאלה: פעם אחת אנחנו נכנסים לגלות ויוצאים לגאולה, אבל נראה שהירידות והעליות זה כל פעם כניסה ויציאה מהגלות, כמו איזה תהליך של חיפוש כל יום מחדש, אז כמה פעמים זה צריך לחזור על עצמו לפני שנוכל כבר באמת להתחיל לצאת ממצרים? איך זה עובד?

כי נראה שכל פעם החושך מתפשט האור מתפשט כמו התפרצויות כאלה, ואנחנו צריכים להגיע לאיזה שיא של חושך הכי עמוק והאור הכי גדול כדי שנתחיל כבר לצאת ממצרים.

אז כמה פעמים התהליך הזה צריך לחזור על עצמו או להתפשט, להתעצם עד שכבר נתחיל ללכת לכיוון ישראל דרך המדבר?

קריין: שוב קטע מספר 8.

"מה אנו רואים בהתשובה של ה' על שאלת אברם, במה אדע, שע"י זה שיהיו בארץ לא להם, היינו שיהיו בגלות, אז אברם כבר יהיה בטוח שהם ירשו את הארץ.

ואמר, היות שאין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, ואברם אמר לה', שהוא לא רואה שהם יצטרכו לאורות כל כך גדולים, הנקרא, ארץ ישראל, לכן ה' אמר לו, ע"י זה שיהיו בגלות, ויבקשו מה' שיוציאם מהגלות, ובמה מוציאם, זהו רק עם אורות גדולים, כי "המאור שבה מחזירו למוטב", אם כן כבר יהיה להם צורך לאורות הגדולים."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)

(סוף השיעור)