שיעור בוקר 25.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פרשת בראשית -קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "פרשת בראשית" - קטעים נבחרים מן המקורות.

אנחנו מתחילים שוב את פרשת בראשית, המטרה היא להיכנס ללשמה ונקווה שלא נשכח את המטרה הזו ובהדרגה זה יחלחל לתוך ליבנו ונרגיש שאנחנו באמת מתקרבים ללשמה, כי זו המטרה הגדולה ביותר, להיכנס לפנימיות התורה, ונקווה שבמאמץ משותף נוכל לעשות זאת. במידה שאני מרגיש, מבין, מכיר אתכם, אנחנו נמצאים בדרך ונתקרב לזה יותר.

מעשה בראשית:

"א,א בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ. א,ב והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים."

("בראשית". א', א'-ב')

זה בעצם כל מה שקורה בפרשה.

קריין: קטע מספר 2.

"מעשה בראשית" הכוונה על תחילת המחשבה. זאת אומרת, ראשית המחשבה של המעשה של בריאת העולם, היא כמו שכתוב "מטרת הבריאה היתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו". וזהו הפירוש "מעשה בראשית". כלומר, זוהי המטרה של המעשה, היינו שהנבראים יקבלו טוב ועונג.

אולם בכדי שהתענוג שהם יקבלו יהיה בשלימות, היינו שלא ירגישו בעת קבלת התענוגים בחינת בושה, נעשה תיקון, הנקרא "צמצום". שאין האור מאיר במקום שיש רצון לקבל לתועלת עצמו, ששם לא מגיע האור התענוג. אלא דוקא לאחר שהנבראים יתקנו עצמם, שיהיה להם כוונה בעל מנת להשפיע.

נמצא, אם אין הכוונה דעל מנת להשפיע, לא יהיה להם שפע. ממילא כל מעשה בראשית, היינו המטרת הבריאה "להטיב", לא יהיה מי שיוכל לקבל את זה, ממילא מתבטל את כל המטרה של מעשה בראשית. ולפי זה מובן לנו, שאם לא יהיה מי שיהיה לו הכוונה בעל מנת להשפיע, זה נקרא "חזרת מעשה בראשית לתוהו ובוהו"."

(הרב"ש. מאמר 33 "מהי "ארץ יראה ושקטה", בעבודה" 1990)

כן, כך כותב רב"ש.

שאלה: אנחנו רואים שהתורה היא בעצם שיטת תיקון.

כן.

תלמיד: כשבעל הסולם כותב לנו את ה"פתיחה" וגם את "תלמוד עשר הספירות" הוא מתחיל מד' בחינות דאור ישר, ממטרת הבריאה ובהשתלשלות מלמעלה למטה. מאין התורה מתחילה כשיטת תיקון?

מ"בראשית".

תלמיד: מה זה בראשית, זה כבר תחילת התיקון? האם זו עבודת האדם כבר ממטה למעלה?

"בראשית ברא אלוהים", זאת אומרת מהבריאה, כשבתוך התוכנית שמתבצעת בבראשית כבר נמצאים הנבראים וכל "מעשה בראשית" הוא בעצם פתיחה של מה שהיה בכוונת הבורא.

תלמיד: איך אנחנו צריכים להתייחס לכך? כתחילת התיקון שלנו או שבראשית זה כמו שמספרים לך על עולמות ואתה צריך לומר שזה אור מקיף?

לא, אני לא יודע מה זה אור מקיף, אני לא יודע כלום. אני שומע מה שכתוב בפרשת בראשית ומקבל את זה כפתיחת תכנית הבריאה של הבורא, רק כך.

תלמיד: ומה צריך להיות היחס שלנו לזה?

שאנחנו רוצים לקבל את התוכנית הזאת ולהתאים את עצמנו אליה.

תלמיד: כדי לקבל אותה, מה אנחנו צריכים להיות ביחס אליה?

קודם כל לקבל אותה תכנית ולהשתדל שהיא תמלא אותנו. אנחנו צריכים ללמוד איך לקבל אותה, באיזו כוונה, מה זה נקרא לא לעצמנו, בעל מנת להשפיע כמו הבורא גם אנחנו, וכך נתקדם.

תלמיד: צריך לשאוף להשתוות עם הלימוד הזה כדי שתהיה לנו אוזן לשמוע אותו?

כן. אנחנו צריכים גם להיות מחוברים, כל אחד עם הכוונה שלו שיהיה מחובר לכל החברים, ובצורה כזאת נקווה שנתקרב לפרשה.

שאלה: בכל יום שישי אנחנו מתחילים ללמוד את פרשת השבוע, לקרוא קטעים נבחרים מהתורה ואת דברי רב"ש ובעל הסולם עליהם. מה מיוחד בפרשת השבוע, זה אור שבועי, מה יש בה?

"פרשת השבוע" זה אור שבועי. הרב"ש רצה לחלק את התורה לימים, לשבועות, לחודשים וכך להביא לנו אותה לשימוש.

תלמיד: אנחנו קוראים השבוע את פרשת "בראשית", בשבוע הבא נקרא את פרשת "נח" ואחר כך טקסטים אחרים, מה מיוחד בטקסט שאנחנו קוראים השבוע, שאין בטקסט אחר?

מדובר בבריאת העולם. "בראשית" זה בריאת העולם ואנחנו צריכים להשתדל לקבל, להבין, להרגיש את זה, שהתורה תיכנס לתוך ליבנו, לפנימיותנו ונרגיש איך הבורא הכין את הכול, ברא את הכול, ואיך אנחנו צריכים לקבל את זה.

תלמיד: איך לימוד התורה מוביל אותנו לכניסה "לשמה"?

כן, זו המטרה. מטרת התורה ומטרת לימוד התורה היא שנגיע לשמה, כלומר על מנת להשפיע דרך כל הנבראים, דרך כל הטבע שאנחנו נמצאים בו, לבורא.

תלמיד: מה אנחנו יכולים למשוך מהלימוד הזה כשאנחנו קוראים את המקורות האלה?

מהלימוד אנחנו רוצים לקבל כוחות שיפתחו לנו את כל החושים ושבהם נרגיש את כל "מעשה בראשית" ובכלל את כל הבריאה בצורה גלויה, הכוללת גם אותנו.

תלמיד: "מעשה בראשית" זה תכנית הבריאה כולה. מה זה מצד הנברא להתחיל מבראשית?

אנחנו מתחילים בזה להכיר את כל מעשה הבורא, מה שעשה והכין בשבילנו.

שאלה: רב"ש כותב שאם לא נגיע לעל מנת להשפיע, אז תהיה ""חזרת מעשה בראשית לתוהו ובוהו"." מה זה "תוהו ובוהו"?

זאת אומרת, שהמטרה להביא את הנבראים לעל מנת להשפיע זה אל זה ולבורא, זו בעצם מטרת הלימוד, מטרת התורה, ואנחנו צריכים לא לשכוח את זה ולדאוג לכך שכל הלימוד שלנו יהיה כדי להגיע לשמה.

תלמיד: מה זה "חזרת מעשה בראשית לתוהו ובוהו"?

לתוהו ובוהו, זאת אומרת ללא נגיעה ללשמה.

תלמיד: זו מעין שהייה ברצון לקבל?

כן.

שאלה: כשעשינו הכנה, גם אצלי עלתה השאלה, איפה התורה מול תע"ס? חיפשתי ד' בחינות, האם גירוש מגן העדן משול לצמצום? הראש התחיל לעבוד. האם לא כדאי לחשוב כך, לחפש הקבלות?

לא למדנו בצורה כזאת אף פעם וגם עם הרב"ש לא. אלא תורה, זו תורה. אנחנו צריכים ללמוד אותה ולקבל אותה כפי שהיא נכנסת לליבנו.

תלמיד: היא מאוד ציורית.

כן.

תלמיד: אז כך, איך שזה?

כך זה כתוב.

שאלה: אחרי שקיבלנו את התורה, אנחנו פותחים את התורה, מה זה אומר לפתוח את התורה?

לפתוח את התורה, זאת אומרת לגלות מה היא כוללת ובזה נעסוק רוב הזמן שלנו. אפילו כשאנחנו עוברים ל"תלמוד עשר הספירות" ולכל מיני מקורות נוספים, גם שם מדובר במה שכתוב בתורה.

תלמיד: זה מורגש ממש אחרת לפתוח את התורה לעומת כל ספר אחר. מה הייחודיות של התורה, למה היא שונה מספרים אחרים?

הייחודיות היא מפני שהיא מקור, זה הספר הראשון, המקור הראשון שמספר לנו על בריאת המציאות וקיום המציאות, ובלימוד שלו אנחנו יכולים להתקרב לפנימיות התורה.

תלמיד: יש כל כך הרבה סיפורים ששמענו מהתורה, איך לחדור נכון אל פנימיות התורה?

זה הנושא החשוב ביותר, איך נלמד את התורה בצורה שתפתח את ליבנו, שתיכנס לתוך הלב שלנו, נמלא את ליבנו, ושם כבר גם נרגיש ונגלה אותה. 

תלמיד: איך לתפוס נכון את סיפורי התורה כדי להיות מסוגלים לפתוח את פנימיות התורה?

אני חושב שנלמד את זה במשך השנה ותמיד נשתדל להסביר, להבין, לקלוט, לגלות מה כוללת כל פרשה ופרשה. 

תלמיד: זו הפעם הראשונה שאני שומע את הרב מלמד תורה בשיעור הבוקר. האם אנחנו כבר ראויים לפתוח את התורה עם הרב?

נעשה את זה לפי הקצב שלנו, ככל שנתקדם. נקווה שזה יהיה פחות או יותר לפי הפרשיות שכך תקנו חז"ל שחילקו את כל התורה לחלקים.

קריין: קטע מספר 3.

"מדוע מעשה בראשית נקראים בשם "ארץ" דוקא. הלא כתיב "בראשית ברא אלקים את השמים והארץ". התשובה, ש"ארץ" נקראת מלכות. וחז"ל אמרו "למה נקרא שמה "ארץ", משום שרצתה לעשות רצון קונה". שבאופן כללי אנו מדברים רק מב' בחינות, שהם אור וכלי. השפע וכל האורות נקראים בשם "שמים", וכל המקבלם נקרא בשם "ארץ"." 

(הרב"ש. מאמר 33 "מהי "ארץ יראה ושקטה", בעבודה" 1990)

זה בכללות, שמים וארץ.

קריין: קטע מספר 4.

"הנה ידוע שמעשה בראשית, שהוא ענין בריאת העולם ומילואה, היתה על הכוונה להטיב לנבראיו. ומבחינה זו יצא העולם עם חסרון וגם עם המילוי של החסרון, הנקרא בשם "עולם אין סוף", שהיה אז אור העליון ממלא כל המציאות של הבריאה. אלא כדי שלא יהיה ענין של בושה, נעשה תיקון, הנקרא "צמצום". שהוא ענין העלם והסתר, שלא יהא ניכר בעולם את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת להנבראים, טרם שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. לכן מוטלת על הבריאה לתקן את ענין הבושה, שהם שצריכים לכוון בעל מנת להשפיע."  

(הרב"ש. מאמר 45 "מהו שהדיין צריך לדון דין אמת לאמיתו, בעבודה" 1991)

קריין: קטע מספר 5.

"הראשונים תירצו על ענין בריאת העולם, לא היה מטעם חסרון חס ושלום, שאין לומר על הבורא, שהוא בעל חסרון חס ושלום, אלא שבריאת העולם היה בנדבה. זאת אומרת, מה שמובא (במדרש רבה בראשית), "שהקב"ה אמר להמלאכים, בשעה שרצה לברוא את אדם הראשון, ואמרו, מה אנוש כי תזכרנו". והקב"ה השיב להם, "למה הדבר דומה, למלך שיש לו מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים". זהו חס ושלום לא חסרון, אלא שזהו רק שרוצה לתת נדבה, שהנבראים יהנו. מה שאין כן חסרון נקרא, מה שהאדם צריך לקבל, ואם אין לו היכולת לקבל, זה נבחן לחסרון. מה שאין כן להשפיע זה לא נקרא חסרון. לכן זה שאנו לומדים, שבריאת העולם היה מסיבת, שרצונו להטיב לנבראיו, זה היה מטעם נדבה, ולא מטעם חסרון." 

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו, שבריאת העולם היה בנדבה" 1989)

שאלה: מטרת הבריאה היא שהנבראים יקבלו את המילוי או שיוכלו לכוון בעל מנת להשפיע?

יקבלו את המילוי.

תלמיד: זה כבר היה בבחינת ד' ואז הוא אומר שעוד יש את הצמצום.

זה בסדר, זה לא חשוב, זה עוד בכתר עליון.

תלמיד: אז שם מטרת הבריאה מתממשת כבר?

מרגע שזה התחיל, כבר מתממשת מטרת הבריאה, ודאי.

תלמיד: אז מה העניין הזה שיש אחרי זה עוד תהליך נוסף?

תהליכים יש הרבה, כדי להביא לביצוע, שהנבראים, שיבואו נבראים ויוכלו וירצו לקבל מה שהבורא נותן להם ובצורה שהוא רוצה שיתקיים. 

שאלה: פעם ראשונה שאני שומע שהבורא ברא את העולם בנדבה, אני יודע שהוא ברא הכול בשבילנו, אבל מה זאת אומרת "בנדבה"?

נלמד הלאה, נבין את זה מתוך המעשים.

תלמיד: אתה אמרת מקודם שאנחנו צריכים ללמוד לקבל ממנו את כל מה שהוא ברא עבורנו.

כן.

תלמיד: מה זה ללמוד לקבל? איך אנחנו לומדים לקבל את כל מחשבת הבריאה שהוא ברא?

אנחנו נלמד איך צריכים לקבל. גם החכמה עצמה נקראת "חכמת הקבלה".

קריין: קטע מספר 6.

"הנה חז"ל אמרו על פסוק "בראשית ברא אלקים", בשביל ישראל, שנקראו "ראשית", כמו שכתוב "קודש ישראל, ראשית תבואתה". שפירושה כמו שכתוב, שתכלית בריאת העולם היתה בכדי להטיב לנבראיו, כלומר שברא בהנבראים רצון לקבל טוב ועונג. ובהרצון הזה, היינו שזה הרצון גורם לו להשתוקק לקבל את הטוב ועונג. ובזה נמדדת ההנאה והתענוג, שהאדם יכול להוציא משם ההנאה.

וזה נקרא "מעשה של הקב"ה", היינו שברא רצון לקבל הנאה, לזה התענוג שהוא רוצה לתת להם. נמצא לפי זה, שלא חסר שום דבר בעולם, היינו שיש שפע, השייך להרצון לקבל. כלומר, לפי מה שהוא היה רוצה לתת טוב ועונג, לפי שיעור הזה ברא כלי לזה, היינו שהרצון לקבל אינו יותר גדול מכפי שהבורא ברא אותו, שיוכל לקבל מה שהוא רוצה לתת. נמצא, שהטוב ועונג ישנו, והכלי לקבל ישנו, ומה חסר עוד."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו, שהארץ לא הוציאה פירות מטרם שנברא האדם, בעבודה" 1990)

קריין: קטע מספר 7.

"אם ישראל יקבלו את התורה, יתקיים מעשה בראשית. ואם לא, יתבטל. לפי האמור, שהבורא רוצה לתת להם טוב ועונג, וגם צריכים תיקון להרצון לקבל שלהם, שיהיה בעל מנת להשפיע. אבל מהו הקשר התיקון דעל מנת להשפיע, שבגלל זה צריכים לקבל את התורה.

והתשובה היא, על דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין. שעל ידי התורה, המאור שבה מחזירו למוטב", הוא יבוא להכוונה דעל מנת להשפיע. נמצא, בלי תורה, שורה על הבריאה, הנקרא "יש מאין", שהוא הכלים דקבלה, צמצום והסתר. שאין אור ה' יכול לבוא לתוך הכלים דקבלה.

נמצא, שמעשה בראשית, שהוא ענין להטיב לנבראיו, מתבטל, אם אין הכלים שיוכלו לקבל את מטרת הבריאה, שהיא הטוב ועונג מחמת תיקון הצמצום. ותיקון הזה בא על ידי קיום התורה. אז במקום צמצום שוב מתגלה השפע."

(הרב"ש. מאמר 33 "מהו, "ארץ יראה ושקטה", בעבודה" 1990)

קריין: קטע מספר 12.

"כשאנו מסתכלים בחותם של מעשה בראשית, אנו מוצאים שם כתוב: "אשר ברא אלקים לעשות" שהמשמעות, שמלאכת השי"ת, הערוכה בבריאה לפנינו, היא נתונה לנו, כדי לעשות ולהוסיף עליה. כי אם לא כן, הרי המלה "לעשות", מיותרת לגמרי וריקנית מכל תוכן. והיה צריך לומר: "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים" - ועל מה נתוספה כאן המלה "לעשות"? - אלא בהכרח שמקרא זה מלמדנו, כי כל שיעור המלאכה שהניח השי"ת בבריאה, הוא בשיעור מדויק לא פחות ולא יותר, אלא במידה כדי שנוכל לעשות בעצמינו את השלמתה והתפתחותה. והאמת היא, שכל התפתחותינו בבריאה ההיא, אינה רק ההתחקות אחריה."

(בעל הסולם. "סוד העיבור - לידה", ההתחקות אחר הבריאה)

קריין: קטע מספר 16.

"א,ג ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. א,ד וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. א,ה ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד.

("בראשית". א', ג'-ה')

זאת אומרת החלוקה ליום ולילה, ערב בוקר, וכן הלאה, הכול שייך למעשה בראשית.

קריין: קטע מספר 21.

"בכל יכולתו המציא ית' תחבולה, שדרכה תופיע מציאות תפיסה לתחתונים, עכ"פ בהארותיו, ותחבולה הזאת היא הנקראת בלשון חכמים חושך בסו"ה "ובורא חושך", מלשון בוא וראה חושך. כלומר, מניעת האור וחולשת אחיזתנו בו, המובן לנו כמו חושך, היא הסיבה הנאמנה לתפיסת האור, וז"ס "כיתרון האור מן החושך", כלומר כל תפיסתנו באור הוא מתוך החושך."

(בעל הסולם. "אור הבהיר". או"י או"ח)

קריין: קטע מספר 35, תחת כותרת "בצלמנו בדמותנו", מתוך בראשית פרא א', פסוק כ"ו.

"ויאמר אלוהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף השמיים, ובבהמה ובכל-הארץ, ובכל-הרמש, הרומש על-הארץ."

("בראשית". א', כ"ו)

קריין: קטע מספר 36.

"הנה הפסוק אומר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו". וענין בריאה נופל דוקא על דבר חדש, היינו מציאות יש מאין, שהקב"ה ברא דבר חדש שלא היתה מציאות זו לפני שבראה. ופירשו ז"ל, שמציאות זו נקרא "רצון לקבל תענוג", שהוא בחינת חסרון וריקן שצריכים עכשיו למלאות את החסרון הזה. ומציאות חסרון לא היתה לפני שבראה, שלפני הבריאה הזו היה רק שלמות, משום שאי אפשר לומר שהקב"ה כולל בחינת חסרון. לכן רק זה הוא דבר מחודש, היינו הרצון לקבל."

(הרב"ש. אגרת ל"ח/א')

קריין: קטע מספר 37.

"צריכים להבין מקודם מדרש חז"ל (מ"ר פ"ו), שבעת בריאת העולם, כשאמר למלאכים "נעשה אדם בצלמנו", הנה חסד אמר "יברא, מפני שגומל חסד", אמת אמר "אל יברא, מפני שכולו שקרים". צדק אמר "יברא, מפני שעושה צדקות". שלום אמר "אל יברא, מפני שכולו קטטה". מה עשה הקב"ה, נטל האמת והשליכו ארצה.

פירוש, כי נודעו דברי חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". כי האדם, מתוך שפלותו, אי אפשר לו לעסוק תיכף בהתחלה במצותיו יתברך, כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואי אפשר לו מטבעו לעשות איזו תנועה, אם לא לטובת עצמו. לכן הוא מוכרח מתחילה לעסוק במצות שלא לשמה. דהיינו, מתוך תועלת עצמו. אבל עם כל זה, ממשיך שפע קדושה תוך מעשי המצות. אשר ע"י השפע שממשיך, סופו לבוא לעסוק במצות לשמה."

(הרב"ש. מאמר 40 "מהם אמת ושקר, בעבודה" 1991)

קריין: קטע מספר 38.

"הכתוב, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, מהו שכתוב אח"כ, ויברא אלקים את האדם בצלמו? כששאל את המלאכים על בריאת האדם, היו מהם שאומרים, ייברא, ומהם אמרו, לא ייברא. והקב"ה ברא אותו, כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו. 

אם כך הוא, הרי לא נתן בו חלק אחד ממלאכים, ולא נעשה בצורה שלהם, אלא בצורה של המלך בצלמו כדמותו, בצלם דמות תבניתו בלבד."

("זוהר לעם". פינחס, מאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", סעיף 500)

קריין: קטע מספר 39.

והקב"ה, כשברא את האדם, סידר בו כל הצורות של הסודות העליונים של עולם העליון, של בינה, וכל הצורות של הסודות התחתונים של עולם התחתון, של מלכות. וכולם נחקקים באדם, הנמצא בצלם אלקים, משום שנקרא, יציר כף, יציר כפו של הקב"ה. 

("זוהר לעם". יתרו, מאמר "ואתה תחזה בסוד קווי הידיים", סעיף 123)

קריין: קטע מספר 40.

כמה הם האנשים אטומים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים על מה הם נמצאים בעולם. שהרי הקב"ה, כשברא את העולם, עשה את האדם בצלמו, והתקין אותו בתיקוניו, כדי שיעסוק בתורה וילך בדרכיו. 

("זוהר לעם". וארא, מאמר "ד' יסודות אש רוח מים עפר", סעיף 32)

קריין: קטע מספר 41.

"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. בצלמנו, באור שלנו. כדמותנו, בחושך שלנו, שהוא לבוש לאור, להבדיל מאותו חושך שנברא ביום א', שעליו נאמר, ורשעים בחושך יידמו. כי הוא אינו לבוש לאור, אלא מחטיא את האדם. וחושך דאמא הוא לבוש לאור, כמו הגוף, שהוא לבוש לנשמה."

("זוהר לעם". בראשית-א', מאמר "נעשה אדם", סעיף 167)

תלמיד: חברים, שמענו מהרב שאנחנו מתחילים היום שוב את פרשת השבוע והמטרה היא ודאי להיכנס ל"לשמה". נקווה שלא נשכח את המטרה הזאת ולאט לאט זה יחלחל לתוך ליבנו ונרגיש שאנחנו באמת מתקרבים ל"לשמה". נעשה עכשיו סדנה בינינו.

סדנה

מה מטרת הלימוד שלנו, מה אנחנו רוצים להוציא מלימוד התורה?

*

קריין: מתוך פרשת "בראשית", פרק א', פסוק כ"ו.

"ויאמר אלוהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף השמיים, ובבהמה ובכל-הארץ, ובכל-הרמש, הרומש על-הארץ." 

("בראשית". א', כ"ו)

קריין: קטע מספר 36.

"הנה הפסוק אומר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו". וענין בריאה נופל דוקא על דבר חדש, היינו מציאות יש מאין, שהקב"ה ברא דבר חדש שלא היתה מציאות זו לפני שבראה. ופירשו ז"ל, שמציאות זו נקרא "רצון לקבל תענוג", שהוא בחינת חסרון וריקן שצריכים עכשיו למלאות את החסרון הזה. ומציאות חסרון לא היתה לפני שבראה, שלפני הבריאה הזו היה רק שלמות, משום שאי אפשר לומר שהקב"ה כולל בחינת חסרון. לכן רק זה הוא דבר מחודש, היינו הרצון לקבל."

(הרב"ש. אגרת ל"ח/א')

שאלה: אנחנו אומרים שהמושג הזה "אין עוד מלבדו", של הבורא שכולל את הכול, הוא כולל גם את הרצון לקבל, הוא מפעיל גם את הרצון לקבל, או שהוא לא מפעיל את הרצון לקבל?

זה החידוש, יש מאין.

תלמיד: מה זאת אומרת שהוא לא כולל אותו?

הוא לא כולל אותו כי הוא לא צריך אותו וכדי לתת מקום לנבראים, ברא רצון לקבל.

תלמיד: אבל הוא ממלא את הכול, סובב את הכול, מניע את הכול, נמצא בתוך כל דבר, כל סיפור הבריאה בתוך הרצון לקבל נקרא "בריאה", אנחנו לומדים שאנחנו פשוט לא רואים שהוא נמצא בתוך כל הדבר הזה.

כן.

תלמיד: אז הוא כן כולל את זה או לא כולל את זה?

מה, מי כולל?

תלמיד: תכונת ההשפעה, האור העליון, הבורא, מה שנקרא "הרצון להשפיע".

לא, לא.

תלמיד: לא כולל?

לא, בגלל שרצה לברוא את הנבראים, אז ברא רצון לקבל יש מאין ואז התחיל לעבוד לפי הרצון לקבל ההוא.

תלמיד: ובגמר התיקון, בסוף התהליך?

בגמר התיקון הרצון לקבל כבר מוכן לקבל את הכול בעל מנת להשפיע, שזה לא מוריד אותו ממדרגתו, ואז הוא מקבל.

תלמיד: זאת אומרת, בגמר התיקון אפשר להגיד שהבורא, הקב"ה, הוא כן כולל את הרצון לקבל?

לא.

תלמיד: מה זה "הוא ושמו אחד"?

"הוא ושמו אחד", שהוא זה הרצון, שזה רצון הבורא לברוא את הנברא זה "הוא", "ושמו" זה הרצון עצמו.

תלמיד: אני פשוט מנסה להבין מה בדיוק הוא מתכוון פה שכאילו לא נמצא במציאות הבורא של אין עוד מלבדו ואיך יכול להיות שיש דבר כזה כלפי הבורא? ברור שכלפי הנברא יש הבדלה מוחלטת, אבל איך זה יכול להיות שהרצון שבורא את הנברא לא כולל אותו? איך זה יכול להיות שאימא מולידה ילד והיא לא שם?

לפני שהבורא החליט על הבריאה והתחיל את הבריאה, הרצון לקבל לא היה במציאות. אתה יכול להגיד, אבל יכולות להיות בו רשימות בכוח, לא בפועל, אני לא חושב שמסבירים את זה בצורה ברורה.

תלמיד: אז בגלל שלפני תהליך הבריאה הרצון לקבל לא היה במציאות, אומרים שהוא לא כולל אותו. אבל אחרי תהליך הבריאה?

אחרי תהליך הבריאה זה ודאי שהוא מחליט אז הוא מחליט בתוך עצמו ואחר כך הוא מוציא את זה החוצה.

תלמיד: הוא כותב כאן שנבראנו בצלם ודמות.

כן.

שאלה: אם הבורא זה הרצון להשפיע, והוא ברא משהו חדש והפוך ממנו, אז למה זה כתוב בצלם ודמות?

כי בדיוק בהעתקה מהרצון להשפיע של הבורא, נעשה הרצון לקבל שבנברא.

תלמיד: מה זה אומר העתקה?

העתק.

תלמיד: אבל זה כאילו אמור להיות משהו הפוך, וזה באמת הפוך, אנחנו הפוכים ממנו.

זה הפוך, ברצון להשפיע של הבורא נעשה רצון לקבל שבנברא.

תלמיד: ולמה כתוב "נעשה", למה ברבים?

זה מפני שמשתתפים כאן כמה כוחות.

תלמיד: זה לא נעשה על ידי כוח אחד של הבורא, יש כמה כוחות?

לבורא יש מחשבה, ומתוך המחשבה הזאת יוצא יש מאין, ויש מאין זה רצון לקבל שבנברא.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו בדיוק כמו הבורא רק הפוכים בכוונה, אפשר ככה להגיד, אבל ממש כמוהו. זאת אומרת, הרצון שלי בדיוק כמו הרצון שלו, רק הפוך בכוונה?

אני לא יכול להגיד.

תלמיד: כי זה מה שכתוב, צלם ודמות.

כן, אבל אם תתחיל עכשיו לברר מה זה צלם ודמות, אתה תראה עד כמה יש בזה הרבה "כאילו".

תלמיד: כמו שאמרת, העתקה, כלומר אני מבין שיש לי את כל התכונות שיש בבורא, רק כנראה שהן הפוכות. אפשר ככה להגיד או שזה לא נכון?

כן, כן אפשר.

שאלה: אני מנסה להבין את כל מה שלמדנו עד עכשיו, ואני מגיע למסקנות שקודם כל הבעיה העיקרית שלי, שאני לא יודע לקבל מה שהבורא יצר. הרי אני בסופו של דבר עוד לא השלמתי את הצעד הראשון. יחד עם זאת, הוא ברא אותנו בצלמו, זאת אומרת, אנחנו יכולים להתחבר אליו, אבל אני לא יודע איך להתחבר אליו. וככל שאני חושב מה הבעיה שלי, אני מבין שבסופו של דבר זה האגו. זאת אומרת, אני צריך לשחרר משהו כדי שאני אדע לקבל, אבל הוא ברא לי את האגו, הוא חיזק אותו, אני כל דבר רוצה לעשות בכוחי, לא משנה מה שהוא מעמיד בפניי, והוא מעמיד דברים קשים, לא פשוטים. ואני מרגיש שבפרק הראשון, נמצא הסוד. איך אני משחרר כדי שאני אבין איך לקבל?

עד שתגמור את "מעשה בראשית", תדע איך לשחרר.

שאלה: היום אנחנו מתחילים מבראשית והרב"ש אומר בקטע מספר 2 - ""מעשה בראשית" הכוונה על תחילת המחשבה." מה הוא אומר לנו?

כי הכול במחשבה יתבררו ולכן מעשה בראשית זאת תחילת מחשבת הבריאה.

שאלה: אנחנו אומרים שהמטרה שלנו זה לגלות את הבורא.

כן.

שאלה: אצלי זה לפעמים מתפרש בצורה אגואיסטית ולפעמים בצורה על מנת להשפיע. כשאני שומע "לגלות אתה בורא", אני צריך להוסיף "כי זה הוא רצונו", ואנחנו רוצים לעשות את רצונו. אבל לא תמיד אני מצליח לעשות את כל הפירוש הנכון.

בסדר.

תלמיד: אז איך לעשות את הפירוש הנכון כל הזמן ולייצב את המטרה?

אתה שואל נכון. את זה אנחנו נלמד משך הרבה שיעורים.

שאלה: נאמר, הוא אמת ותורתו אמת. עכשיו שמענו שהוא השליך את האמת לארץ. האם החושך מסובב ליתרון האור, ומה שנאמר שאין בנו מעשים זה שאין בנו אמת, וזה שורש הרע?

אנחנו נלמד וניתן פירושים ותשובות לכל זה.

שאלה: האם זה דבר חדש שלא היינו מודעים לזה שאנחנו רצון לקבל?

מתי לא היינו מודעים?

תלמיד: לתחילת הבריאה, להבדיל מעכשיו שאנחנו שואלים, למה ואיך.

האם אתה מדבר בתחילת הבריאה על נבראים?

תלמיד: כן.

עוד לא היו.

שאלה: איך קורה שהבורא הוא שלמות אבסולוטית ויש לו חיסרון, אפילו שזה חיסרון להשפיע?

הוא רצה שיתבהר לו חיסרון, ואת החיסרון הזה הוא יוכל להעביר לנבראים.

שאלה: האם בלי בריאת האדם הבורא לא יכול לבטא שהוא מיטיב?

לא.

שאלה: האם חיסרון אינסופי להשפיע נחת רוח לבורא כולל את המילוי האינסופי?

אפשר להגיד שכן.

שאלה: מתארים פה את תהליך הבריאה. האם בריאה זה שהבורא הרחיק מעצמו את הרצון לקבל? יצר מעין מחיצה.

כן.

תלמיד: האם כל אחד מאיתנו צריך לעבור את תהליך הבריאה על הבשר שלו?

לא.

תלמיד: אני צריך להרחיק את הרצון לקבל, לעבור את הבריאה בעצמי?

אנחנו נלמד את זה.

קריין: קטע מספר 37.

"צריכים להבין מקודם מדרש חז"ל (מ"ר פ"ו), שבעת בריאת העולם, כשאמר למלאכים "נעשה אדם בצלמנו", הנה חסד אמר "יברא, מפני שגומל חסד", אמת אמר "אל יברא, מפני שכולו שקרים". צדק אמר "יברא, מפני שעושה צדקות". שלום אמר "אל יברא, מפני שכולו קטטה". מה עשה הקב"ה, נטל האמת והשליכו ארצה.

פירוש, כי נודעו דברי חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". כי האדם, מתוך שפלותו, אי אפשר לו לעסוק תיכף בהתחלה במצותיו יתברך, כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואי אפשר לו מטבעו לעשות איזו תנועה, אם לא לטובת עצמו. לכן הוא מוכרח מתחילה לעסוק במצות שלא לשמה. דהיינו, מתוך תועלת עצמו. אבל עם כל זה, ממשיך שפע קדושה תוך מעשי המצות. אשר ע"י השפע שממשיך, סופו לבוא לעסוק במצות לשמה."

(הרב"ש. מאמר 40 "מהם אמת ושקר, בעבודה" 1991)

שאלה: אדם כולו שקר, מה זה?

שכל דבר שמתעורר בו מתעורר מטעם הרצון לקבל, שזה שקר והפכיות מהבורא.

תלמיד: רצון לקבל זה שקר?

כן, כי הוא לא קיים בבורא, והוא שמנהל את האדם.

תלמיד: זה אומר שאנחנו נמצאים במשהו, כך נראה לנו, שבסופו של דבר לא קיים אצל הבורא.

כן.

תלמיד: ובמציאות האמיתית?

גם במציאות האמיתית זה לא קיים.

שאלה: למה דווקא את האמת הוא זרק ארצה?

יש על זה הרבה פירושים. כדי שאחר כך "אמת מארץ תצמח". כלומר הנבראים בעצמם יגרמו לזה שהאמת לאט לאט תצמח מתוך הארץ, ושזה יהיה בתהליך הבריאה.

תלמיד: זאת אומרת, האמת היא מתוך העשייה שלנו.

כן.

שאלה: הוא כל פעם חוזר על מה שקראנו עכשיו, שהוא ברא את האדם בצלמו. לעומת זאת הוא אומר לו כמו אבא לבן, "אתה צריך להתבייש, נתתי לך הכול ואתה לא עושה כלום", וזה אף פעם לא ברור לי.

הוא החיה אותי, ברא אותי, "בראתי יצר רע", ברא את הרצון לקבל, אבל אומר, "אומנם נתתי לך את זה, אבל אתה צריך להצדיק את זה שאתה בכלל מתקיים בעולם הזה". גם יש את המושג לחם בזיון, שאני צריך להתבייש. מה זה המושג הזה שיצרתי אותך אבל אתה צריך להתבייש שנתתי לך את זה?

אנחנו עוד לא הגענו לזה.

תלמיד: הוא כותב פה על הבושה הזאת. למה אני צריך להתבייש שהוא ברא אותי בצורה כזאת? הוא ברא אותי, למה אני צריך להתבייש ולהסיר את הבושה?

זאת שאלת ילדים, למה אני צריך להתבייש במה שהבורא ברא בי.

תלמיד: הוא גורם לי להרגיש שאני לא בסדר, הוא נתן לי, ועליי לעשות משהו בשביל זה. כאילו "מלא לשמה יבוא לשמה", זה המושג.

כן.

תלמיד: מה זה שאני צריך להוציא את הבושה הזאת מהתהליך? ולמה אני צריך להגיע לבושה?

הבורא ברא בך רצון לקבל כדי שעל ידי העבודה עם הרצון לקבל תרגיש עד כמה הוא לא ישר, לא נעים, ממש מסריח, ואז תרצה להיפטר ממנו. כדי להיפטר ממנו אתה צריך לעסוק במה שנקרא תורה, כי המאור שבה מחזירו למוטב, ובמקום הרצון לקבל יתגלה בך רצון להשפיע.

תלמיד: כלומר בעשייה היומיומית שלי, כמו לבוא ללמוד פה, כל התהליך הוא להסיר את הבושה ממני כדי להיות דומה לו, זו כל העבודה שלנו.

כן.

שאלה: בתחילה נברא רצון לקבל תענוג שהוא לגמרי הפוך מהתענוג שהבורא רוצה לתת. מה ההבדל בין שני התענוגים האלו? מה אנחנו יכולים לומר על התענוג שהנברא רוצה בתחילת דרכו לעומת התענוג שהבורא רוצה לתת לנברא?

הבורא רוצה שהנברא יתפתח בכוחות שלו, של הבורא, ויגיע למצב שהוא יהיה דומה לבורא במאה אחוז, כולו. הנברא הוא שקיים כדי שיעברו עליו כל פעולות הבורא, מרצון לקבל על מנת לקבל, על מנת להשפיע, רצון להשפיע וכן הלאה. זו הדרך שהנברא צריך להתפתח.

תלמיד: מתי הנברא יכול לזהות שזה התענוג שמתקרב למה שהבורא רוצה שהנברא ירצה, ולא מה שהוא חושב שזה תענוג?

בשביל זה הנברא צריך להיות כלול מהרבה בחינות. הוא צריך לאסוף אותן, ללמוד לעבוד איתן, ואז לזהות בהן מה יותר קרוב ורחוק מהבורא.

תלמיד: מה נכון לנברא לרצות? מה היה נכון לומר עכשיו לנברא, "את זה תרצה, מזה תקבל תענוג"?

מהשפעה, שזה מה שדומה לבורא.

תלמיד: לנברא עדיין אין את התפיסה הזו.

לא, אין.

תלמיד: אז מה זה בשבילו השפעה בדרגה הזו?

אין, היא לא קיימת. הנברא מלכתחילה לא יכול להבין אפילו מה זו השפעה.

(סוף השיעור)