שיעור צהריים 10.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה בעליות וירידות – קטעים נבחרים מהמקורות

כל העבודה שלנו היא בעליות ובירידות, אם אין עליות ואם אין ירידות, אז אנחנו לא מתקדמים. אי אפשר להתקדם בקו ישר, במישור, אלא רק בעליות ובירידות. לכן אנחנו צריכים להיות רגילים לזה ולהתייחס גם לעליות וגם לירידות כמו לדבר רגיל שמצביע על ההתקדמות שלנו. ככל שיש עליות וככל שיש ירידות לפי זה אנחנו מתקדמים.

אנחנו קראנו ושמענו שהייתה טענה מתלמיד למורה שלו שיש לו עליות וירידות, אז המורה אמר לו שגם לו יש מהבוקר במצב רגיל ארבע מאות עליות וירידות. זה נורמלי, זה מצביע על התקדמות נכונה, על קצב נכון. בשונה מהעולם שלנו שבו הכול מישור, קו ישר, ברוחניות אם אתה לא בירידה או בעלייה, באחד משני המצבים האלה, אז אתה לא נמצא בכלל בכיוון לתיקון.

נדבר על זה ונעבוד על זה כך שגם העליות וגם הירידות יהיו אצלנו כסימן יפה, טוב ומשמח להתקדמות ולהליכה קדימה.

שאלה: בדוגמה של ארבע מאות עליות וירידות, איך לאדם יש בכלל יכולת לספור אותן? מאיפה הרגישות הזאת?

ככל שאנחנו מתקדמים בעליות וירידות לתיקונים יותר ויותר גדולים, כך הרגישות שלנו למצבים האלה כל הזמן משתפרת ועולה, ואנחנו יכולים לספור אותן, לכבד אותן ולשמוח בהן. לכן עלינו לשים לב לעליות וירידות ולחיות בהן.

עלייה או ירידה בשבילי הן אותו דבר, כי זו בכל זאת התקדמות. אין התקדמות אחרת ממצב למצב אלא בעלייה או בירידה, ולא חשוב באיזה כיוון אם לעלייה או לירידה, העיקר שאני כל הזמן נמצא בזה. לכן אני צריך לשים לב אליהן ולדעת איך אני מעבד אותן נכון, כי בשבילי הכול הוא להתקדמות. אם אני בעלייה, אז ודאי שאני בהתקדמות, ואם אני בירידה, אז אני גם נמצא בהתקדמות. כי בירידה אני אוסף בתוכי יותר רצונות, יותר כוחות, אומנם יכול להיות שהם שליליים, אבל אני אוגר אותם כי אני יודע שעל ידם אחר כך אני מגיע לעלייה. לא יכול שתהיה עליה בלי ירידה שקדמה לה וההיפך.

תלמיד: פעמים רבות שמעתי אותך מספר על הרב"ש וראית אותו במצבים דומים, איך הוא התמודד עם זה?

בדרך כלל לא היו רואים עליו בצורה חיצונית שום דבר, רק אני שכבר הייתי מאוד רגיל אליו כי הייתי יותר מעשר שנים לידו, לכן הייתי רואה עליו שהוא קצת יותר מתוח, קצת יותר מופנם, יותר בחשיבה. לפעמים שתקתי במצבים האלה והייתי נותן לו אפשרות להיות לבד, לפעמים חשבתי שטוב אם אדבר קצת ואשאל אותו, ועל ידי השאלה שלי הוא יתחיל לענות, וזה יעזור לו יותר מהר לעבד את המצב הפנימי שלו ולדבר איתי עליו או לא עליו, אבל זה יעזור לו מהר יותר לעבד את המצב של ירידה ולהגיע לעלייה.

היו לי מצבים מאוד לא פשוטים, אם להגיד או לא, לשתוק או לדבר. כי מקובל גדול כמוהו עושה בזה תיקונים גדולים עבור כל העולם, אולי אפילו מצבים מאוד גורליים, ואני הקטן, אפס אפסים לידו, מי אני שאפריע לו בתיקון העולם. לכן היו מצבים ששתקתי ואז הוא אמר, "מה למדנו בבוקר? מה שמעת בבוקר? מה הבנת ממה שאמרתי בבוקר?", וכך היה מעורר אותי שאני אדבר. זה בדרך כלל היה בזמן הטיול שלנו בפארק או ברכב כשנוסעים לים.

שאלה: נתת דוגמה של טיל שמכוון למטרה וכשהוא סוטה יש מערכת שמחזירה אותו למרכז, למטרה. בעבודה שלנו כשיש כל כך הרבה ירידות, האם הפעולה של לחזור בחזרה למטרה כשאני מרגיש שסטיתי, זאת פעולה שהיא בהכרח דרך תהליך חשיבתי או שזה יכול להיות משהו פנימי?

זאת פעולה רגשית, ועל אף שנפלת ביחס שלך לאותו התהליך שאותו אתה עובר, אתה עולה שוב, כלומר אתה רוצה עוד יותר להרגיש את הבורא, אתה רוצה להיות קרוב יותר אליו, אתה רוצה להיות קרוב יותר למטרת הבריאה, לקבוצה, לכולם, לחבק, לתפוס את כל העולם בתוכך, ובצורה כזו לטוס קדימה.

זה משהו שקשה מאוד להעביר במילים, אבל זה תהליך שאתם צריכים לבנות בתוככם, לאשש בתוככם, ואתם תראו שהוא כבר קיים בתוככם. אנחנו מתקדמים לפי התוכנית.

תלמיד: הייתה לי עוד שאלה אבל שכחתי, סליחה.

לא נורא ששכחת, אל תגיד סליחה כי לא אתה אשם, אלא בכוונה כך עשו לך כדי שלא תשכח את המצב הקודם, שכנראה בינתיים הוא לא צריך להתחלף.

שאלה: מאיזה ירידות אני לא יכול לעלות?

אין דבר כזה שאתה לא יכול לעלות, אין כאלה ירידות שמהן אי אפשר לעלות. כי בסופו של דבר את כל הירידות מתחילה ועד הסוף, בכל המצבים ובכל האפשרויות, אנחנו צריכים להעלות לדבקות בבורא.

שאלה: מה מאפשר לנו להרחיב את הרגישות לתחלופת המצבים?

רק בזכות זה שאנחנו יחד, שאנחנו לומדים אחד מהאחר. אני לא צריך לעבור מיליארדים של מצבים, כי אם אני קשור עם הקבוצה ודרך הקבוצה עם יתר האנושות, אז כל הזמן זה הולך וגדל דווקא כדי שנוכל לאסוף בתוכנו, לחבר בתוכנו כמה שיותר מצבים. ואז אין בעיה, אנחנו עוברים הרבה מאוד מצבים.

תלמידה: זה קורה בזכות ההתכללות אחד באחר, משהו צריך להיכנס.

בהכרח בזכות ההתכללות, אחרת לא היה קורה כלום. אם הייתי נשאר לבד לא כלול בחברים, אז ככה הייתי נשאר, אחד, ושום דבר לא היה קורה איתי, לא הייתי משיג כלום.

תלמידה: מה התהליך של ההתכללות שעוזר לנו לעשות חילופי מצבים כאלה? מה אנחנו צריכים להוסיף מעצמנו?

אנחנו צריכים להוסיף מעצמנו רצון, השתוקקות, תפילה, התקרבות והתכללות זה בזה.

שאלה: נשמת אדם הראשון נשברה לשש מאות אלף חלקים וכתוצאה מזה קרתה נפילה גדולה מאוד. איך אנחנו, בני ברוך, נצא עכשיו מתוך הנפילה הזאת בצורה משותפת?

על ידי חיבור בינינו, אין שום בעיה.

שאלה: האם בירידה אנחנו מרגישים גם צער וגם שמחה?

אנחנו מרגישים מה שמרגישים, אבל בעצם אנחנו צריכים להרגיש בכל המצבים רק שמחה. כי אנחנו מתקדמים למטרת החיים, למטרת הבריאה, כל הזמן, גם בירידות וגם בעליות.

תלמיד: ואם מרגישים גם את זה וגם את זה?

אתה לא יכול להרגיש גם ירידה וגם עלייה אם אנחנו מדברים על נתון מיוחד.

תלמיד: אני גם מרגיש צער וגם מרגיש שמחה.

אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מרגישים תמיד שמחה, כי אצלנו זו תמיד התקדמות לגמר התיקון ולא חשוב עד כמה ההתקדמות הזאת מופיעה ברצון לקבל שלנו.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שהאדם מתקדם כשהוא נמצא בעלייה או בירידה. אם האדם לא נמצא לא בעלייה ולא בירידה, האם המצב הזה יכול להימשך חודשים ושנים?

כן. אבל יש לך קבוצה, תתחיל לעשות בקבוצה כל מיני פעולות, תחלק להם בזמן השיעור תה, קפה, תעשה עבורם כל דבר, לא חשוב מה, העיקר שמה שיש בקבוצה יתחיל להשפיע עליך וכך תצא מהירידה שלך, מהנפילה שלך, מהמוות שלך שבו אין לך שום שינוי.

שאלה: בעבודה של התכללות פעמים רבות אין מילים, אין משהו פיזי שאפשר להגיע ולהרגיש את החברה. איך לעבוד עם ההרגשה הזאת של לרצות לעזור ושהאגו לא יקפוץ?

החיבור בין החברים, להיות איתם יחד, להיות יחד עם כל הקבוצה העולמית, זה בסופו של דבר מחזיק את האדם בדרך ומקצר לו את הדרך, נעשות לו עליות וירידות יותר מועילות, אפקטיביות.

שאלה: האם בזמן ירידה האגו שלנו סובל?

כמובן.

תלמידה: מה צריך להשפיע על האגו כדי שהוא יפסיק לסבול? מה קורה שבסופו של דבר האגו מפסיק לסבול?

האגו שלנו מתחיל להרגיש שההפסד שלו הוא למעשה זכייה. תרשמו את זה ותחשבו על זה.

שאלה: כשאנחנו נמצאים במצב הירידה, בתיקון האגו, האם זה תמיד משפיע על כל המערכת?

זה תמיד מקרין על כל המערכת. אנחנו נמצאים במערכת אחת, מרגישים את זה או לא זה לא אומר שום דבר, ומה שעובר כל אדם עובר גם במערכת כולה.

תלמידה: אנחנו לומדים שכשאדם נמצא בירידה ונזכר שאין עוד מלבדו והמצב הזה ניתן לו על ידי הבורא, אז מהרגע הזה מתחילה עלייה. אם כל זה קורה בתוך כל המערכת ומשפיע על כל המערכת, אז אולי צריך לחשוב שזה שאני עוברת את התיקון הזה זה בעצם לטובת כל המערכת, זה מביא תועלת לכל המערכת, ואולי זה ישנה את היחס לירידות, נפסיק לפחד מהירידות.

כן, יש גם דבר כזה.

שאלה: כשחבר נמצא בירידה, איך להבדיל בין רגעים שבהם לא כדאי לגעת בו ופשוט לתמוך בו פנימית, לבין מצבים שכן כדאי לדבר איתו ולהשתתף איתו?

זה רק הלב יכול להגיד, אין דרך להסביר את זה, ואי אפשר למדוד את זה בשום מכשיר.

שאלה: באחד השיעורים האחרונים אמרת שצריך לעבור את המצבים מהר ככל האפשר, העיקר לא לדלג עליהם. מה הכוונה לדלג או לא לדלג על מצבים? ומה קורה כשאנחנו מדלגים על מצב? מה לעשות כדי לא לדלג?

זה תלוי רק בחיבור ביניכם בעשירייה.

שאלה: רציתי לשאול לגבי 400 ירידות ועליות שלא נותנות לי מנוח.

אתה מקנא?

תלמיד: כן, ממש, זה מנער אותי מבפנים. אם בכל רגע יש לי 400 מצבים כאלה, אז אני צריך כל פעם לשייך את זה לבורא. אם אני לרגע לא משייך את זה אליו, האם אני נופל?

כן.

תלמיד: אבל בנשיפה הבאה אני כבר בנפילה ושוכח שזה בא ממנו.

טוב מאוד, זה מעולה שכך אתה מתחיל להרגיש. רק תירגע, אחרת זה יפריע לך, העצבים יפריעו לך. תירגע ותתחיל בכל זאת לכוון את עצמך לזה שכל רגע אתה מקבל ממנו.

שאלה: מצב הירידה מוביל אותנו לרוב להתקדמות. האם בעשירייה עדיף להראות את הפגיעות שלנו, או עדיף להראות שאנחנו לא נמצאות בירידה?

גם בירידה אני צריך לעבוד, גם בירידה אני צריך להתקדם ובצורה מועילה. אם אני לא אתקדם בירידה, אז אני לא אתקדם בכלל. זה כמו גלגל שמסתובב קדימה וחלק ממנו מסתובב אחורה, ואי אפשר אחד ללא האחר. לכן המהות של העליות והירידות שווה, כמו העליות כך גם הירידות, וכמו הירידות כך גם העליות. אי אפשר שתהיה עלייה ללא ירידה, והן צריכות להיות קשורות זו לזו, תומכות זו בזו ויוצאות זו מזו.

תלמידה: האם כשנמצאים במצב ירידה, עדיף להראות את המצב כמו שהוא, או לשחק בפני העשירייה כאילו שאין לי שום דבר?

כשאנחנו יוצאים ממצב הירידה אנחנו כבר נמצאים במצב העלייה, אחרת זו לא יציאה. אנחנו כבר נמצאים בעלייה. לכן ההרגשה הקטנה ביותר של הירידה כוללת בתוכה גם עלייה.

שאלה: מה גורם למצבים להתחלף כל כך מהר אצל המקובלים?

מכך שהם משקיעים את כל המוח והלב במצב שבו הם נמצאים ורוצים מתוך זה להגיע למטרת הבריאה.

תלמידה: איך הם משקיעים את כל המוח והלב באותו מצב?

הם לא קושרים את עצמם לשום מצב אחר חוץ מהמטרה, להיות מחוברים ביניהם ועם הבורא לגוף אחד.

תלמידה: הם באותם מצבים גם מחוברים למציאות הגשמית, או שהם לגמרי מנותקים ממנה?

זה לא שייך לגשמיות.

תלמידה: איך כשאנחנו עוד לא מקובלים בעלי השגה, יכולים להגביר את ההארה עלינו, כך שהמצבים יתחלפו מהר?

רק על ידי חיבור בינינו "איש את רעהו יעזורו", בדוגמאות.

תלמידה: איך בן אדם יודע שנגמרה עכשיו ירידה והתחילה עלייה, או להיפך, נגמרה עלייה והתחילה ירידה?

זה לא חשוב. אני כל הזמן משתוקק למשהו אחד, לדבקות בינינו ועם הבורא. זו בשבילי המטרה.

תלמידה: זה משנה מי האנשים שסביבי, אם זה עכשיו עשירייה שלי או חדר שאני נמצאת בו, כנס שאני נמצאת בו. או שמה שהלב באותו רגע מרגיש הכי טבעי לבקש חיבור, שם לבקש חיבור?

לא, אני נמצא ממש בתוך העשירייה שלי.

שאלה: איך המצב של "אין עוד מלבדו" משפיע על המאמצים שלי בזמני עליות וירידות?

בצורה ישירה זה משפיע. גם עליות גם הירידות הם כולן משפיעות זו על זו. אבל בסך הכול אני מתאר לעצמי את הקו האמצעי, עליו אנחנו אחר כך עוד נדבר.

שאלה: איך העשירייה צריכה לקבל נכון את זה שחברה אומרת שהיא עוברת מצבים קשים עכשיו. מה סדר הפעולות במצב הזה?

העשירייה צריכה להרגיש שהחברה הזאת מוכנה ליפול על הידיים שלהם, שהם יעזרו לה איכשהו, יתמכו בה. אחרת זאת לא ירידה, זאת לא נפילה, זאת לא התכללות של החברה בעשירייה. אנחנו מברכים את הנפילות של החברות, של החברים, כיוון שזה עוזר גם לנו לעלות מעלה, פעם אחר פעם.

שאלה: בהתמודדות עם הירידות נדרש כוח התגברות שמקבלים אותו בבקשה מהבורא, בקשה מחברות. לאן מביאים את השלל של ההתגברות שאנחנו מתחברים על פני ההפרעות, איפה מוסרים את זה?

אנחנו שומרים את זה. מזה אנחנו מרכיבים אחר כך את הכלי הרוחני שלנו.

תלמידה: ההתמודדות זו אנרגיה מאוד חזקה, כוח מאוד חזק שצריך לתעל אותו לאן שהוא. לאן זה הולך, זה נשמר אצלנו תמיד?

זה נשמר, לא כדאי לאבד את זה.

שאלה: אמרת שאם אדם נמצא בעלייה, אז כדאי לו להתעמק במקורות. באיזה מקורות?

כך כתוב אצל רב"ש ובעל הסולם שזה הזמן שאדם נמצא בעלייה, דווקא אז טוב לחטט בכל המקורות, ולהבין יותר לעומק מה שהם מדברים.

תלמיד: אז איזה מקורות אתה ממליץ לקרוא?

אני לא יכול להגיד לך. לפעמים אני ראיתי שרב"ש פותח ספר וקורא איפה שנפתח. ככה זה מלמעלה איך שכיוונו אותו.

שאלה: הרבה פעמים בזמן הירידה יש רגש מאוד חזק, כוח שממש בולע אותנו. האם באופן קבוע זה אמור ללוות את העליות והירידות, את הרגשות שלנו או שזה מפריע?

לפעמים כן לפעמים לא, אבל הכי טוב ללמוד לשקול את העליות והירידות נכון בצורה רגשית ושכלית, אבל בשום אופן לא למחוק, צריך להתייחס אליהן בתשומת לב. העיקר להיאחז במטרת הבריאה ומהצד שלה כבר להתייחס לירידות או לעליות.

תלמידה: אתה אומר רגשות, כלומר אתה מתכוון לאמוציות שלנו?

כנראה. אני לא יודע איך להגיד כדי שנבין זה את זה, רגשות זה אמוציות. בינתיים נגיד כך.

תלמידה: פשוט חשבתי שרגש זה בעצם מה שמרגישים בחוש השישי שלנו, קישרתי את זה לשם. ואילו באמוציות אני מתכוונת לרגש גשמי?

אין שום דבר מהעולם שלנו, מהעולם הרוחני, זה הכול אחד. בעיקרון הכול צריך להתאזן ולבוא לכדי איזו הרגשה כללית, שאנחנו נמצאים בהרגשה משותפת שאנחנו נמצאים בקשר בינינו ועם הבורא, ושם הכול מתרחש.

שאלה: האם יש מושג כזה של לעבור מצב בצורה הכי אופטימאלית, כך שלא חוזרים יותר למצב הזה?

זה לא פנייה אליי, עם זה תפני לבורא. הוא שנותן לך את כל המצבים שאת צריכה לעבד בצורה נכונה.

תלמידה: מה צריכה לעשות עשירייה, כדי לעזור לחברות לעבור את המצבים ולעבוד עליהם בצורה הטובה ביותר?

העשירייה צריכה להיות תמיד מוכנה ולתמוך בכולם בעשירייה בכיוון הנכון. יחד ולבורא, לקשר איתו.

שאלה: אפשר לחשוב שכשאנחנו בירידה האגו נכנס לתיקון, וב"שמעתי" נראה שהוא פונה לירידות האלה, זה באמת כך?

כן. גם בירידות גם בעליות ובעיקר בירידות. מהן אנחנו לומדים יותר.

שאלה: כשחברה נמצאת בירידה האם העשירייה צריכה לנסות לברר מה קורה איתה, או מספיק להתפלל ולשמור על כוונה עבורה?

גם וגם.

שאלה: האם זה לא נכון לחוות הרבה פחדים בירידות?

אין מה לעשות, כל אחד מרגיש איך שהוא מרגיש. אבל אנחנו צריכים על ידי חיבור בקבוצה, להרגיש את עצמנו תמיד בעלייה, במצב רוח טוב, בכוח לדלג על כל הרע, רק על ידי חיבור בקבוצה.

שאלה: הרגע אמרת שכאשר חברה נמצאת בירידה, החברות צריכות להיות מוכנות כדי שהחברה תיפול על ידיהן והן יחזיקו אותה, אחרת זו לא ירידה. אם כרגע המצבים הם פרטיים אישיים, או של העשירייה, איך אנחנו צריכים לנהל את הירידות?

רק על ידי חיבור. לא אכפת לנו מה אנחנו מרגישים, לא להיכנס לתוך ההרגשה, אלא להיכנס לתוך חיבור. לא אכפת לי באיזה מצב אני נמצא, עלייה, ירידה, רע, טוב, את הכול אני מעביר לחיבור. וכשאני רואה שאני מגיע לחיבור, להישאר בזה, וכל הזמן להיות בזה. אז נקרא שאני נמצא בכביש, בדרך, באוטוסטרדה, וכך אני ממשיך לגמר התיקון.

תלמידה: אבל אם אני נמצאת בירידה, אם אני נמצאת במצב לא טוב, אני יכולה לשתף בזה את החברות ללא כניסה לפרטים?

תנסי, אחר כך נדבר.

שאלה: אמרת שעצם ההרגשה של הירידה זה כבר נקרא שאנחנו נמצאים בעלייה. האם תוכל להסביר את זה?

כן. מפני שעלייה, ירידה, זה היחס שלי. זה לא שמלמעלה מקפיצים אותי או זורקים אותי למטה, הכול תלוי איך אני מקבל את המצב.

תלמיד: אבל מורגשת ירידה, אז מה זה אומר שהיא כבר נקראת עלייה?

זה תלוי בך, איך אתה מרגיש את זה. יכול להיות שמהירידה הזאת אני מרגיש עלייה אם בירידה הזאת אני רואה שבסוף הירידה אני יורד ויורד ומתקרב לבורא, יותר מרגיש אותו, יותר מבין אותו, אפילו מתוך האגו השלילי שלי, אבל אני יותר רואה את הדברים. עלייה וירידה זה לא חושך ואור, זו הבנה, זו הרגשה, זו תפיסה, זו כניסת החושים למצב, אז יכול להיות שהירידה בשבילי הופכת לעלייה. בסופו של דבר כל הירידות מצטרפות לעליות, וכל הירידות האלה ממש מתוקות.

זה כמו בזמן שאתה אוהב ונפרדת מהצד השני, עד כמה אחר כך הפגישה מעוררת בך את כל המצב. לכן אנחנו חייבים את הירידות, בלעדיהן אנחנו לא יכולים להעריך את העליות, את החיבור. בירידות יש אתגר גדול מאוד, יש בהן יכולת להעלות לנו רגישות לפגישה, בלי זה לא היינו יודעים איך לשמח את הבורא ואת עצמנו מהפגישה שלנו בינינו ועימו.

זה כמו רעב ושובע, אנחנו חייבים להיות רעבים כדי להעריך נכון את הארוחה. בלי ירידות אי אפשר, ולכן לא לחשוב שאם היינו יותר מוצלחים אז לא היו לנו ירידות, היו לנו ירידות ועוד איזה, עוד יותר גדולות.

שאלה: האם אני צריכה לשלוט בכל מחשבה ולסווג אותה כירידה או עלייה ולעבוד איתה?

כן.

תלמידה: זה בכלל אפשרי כל הזמן להיות כך?

כמובן שזה אפשרי, בטח. אם אני אוהב מישהו אני רוצה כל הזמן לחשוב עליו, לכן העניין הוא רק המשיכה.

שאלה: האם אנחנו יכולות לנהל או לשלוט בתנודתיות של העליות והירידות כדי שהן לא יהיו כל כך עמוקות?

אתן לא רוצות נפילות או מכות? אני מתפלא.

תלמידה: הייתי רוצה איכשהו לגלוש מעל השטח.

זה לא טוב, כי אז אין תחושות עמוקות, לא חיוביות ולא שליליות, זה אסור. אם את רוצה הרגשות אמיתיות, את צריכה להסכים עם זה שאת מרגישה גם את ההרגשות החיוביות וגם את השליליות בצורה מאוד מובהקת, קונקרטית. כך שאל תנסו למרוח שום דבר, להסתיר שום דבר, בזה את גונבת מעצמך.

שאלה: אנחנו מבררים בשכל את העבודה דרך העליות והירידות. איפה נגמר הבירור השכלי ומתחילה העבודה של הלב?

הכול יחד, וכל הבירורים צריכים להיות בתוך הלב. רק אנחנו עדיין לא מרגישים את הלב, לא יכולים להיכנס לתוך הלב, לא יכולים לדבר מתוך הלב, אבל יבוא הזמן שהלב יתרכך ואנחנו נדבר מתוך הלב זה עם זה עד כדי כך שהלבבות ידברו ביניהם. לא הפה והלשון ידברו אלא לב עם לב. עד כדי כך הם יתעקמו בצורה כזאת, שייכנסו יחד לחיבור ויהיו כלב אחד.

שאלה: האם למחשבה יש ביטוי של אהבה?

ודאי שכן.

שאלה: יש הרגשה מאוד ברורה שכל הכלי העולמי נמצא במצב מתוקן, הם כל כך גבוהים ממני שהם פשוט טסו לאן שהוא. מה לעשות עם ההרגשה הזאת שכולם מתוקנים חוץ ממני ואיך להתקדם מכאן?

זאת הרגשה מצוינת, אז תסכים להיות ביניהם, תרכין את הראש, תכופף את הראש כך שהם יקבלו אותך לחברה שלהם.

שאלה: האם אנחנו צריכות לעשות בירורים בזמן הירידה או פשוט לפעול שאנחנו מבינים שאנחנו בירידה ועושים את כל הפעולות הנדרשות לחיבור מעל הדחייה וברצון ליצור את התפילה מתוך הלב למרות שלא מצליחים, או לעשות בירורים כאילו ברגע הזה יש בתוכך שלושה אנשים, המקטרג, המגן והצופה מהצד. איך לעבוד עם זה?

בדיוק כמו שאת חושבת, ככה תעבדי. את חושבת בכיוון הנכון.

קריין: קטע מס' 19. כותב הרב"ש:

"כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו."

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

שאלה: יוצא שאנחנו כוללים בתוכנו את כל התכונות האלה והן מדברות ביניהן בתוך הלב שלי או שמקנאות אחת בשנייה או שאני מקנאה. הן מקבלות משהו דרכי.

הכול את כך חושבת. עוד הכול יתוקן.

שאלה: אצלנו בעשירייה יש תחושה שהרצון עובר תהליך התחלקות לשניים. מצד אחד יש את האגו שסובל ומצד אחר יש מעליו את הייאוש שאני לא מסוגלת לאהוב את החברות כמו שהבורא היה רוצה שאני אוהב. זה גורם לי לבקש את תכונת ההשפעה ממנו. האם זאת בעצם הנקודה שהבורא מפתח בנו להיות עצמאיים ולרצות לבקש ממנו את הרצון להשפיע?

כן.

תלמידה: אני אוהבת את הילדים שלי ומוכנה לשרת אותם, אבל זה בא לי מצד הטבע. האם אני צריכה להרגיש מחויבות כזאת כלפי הבורא על ההתקדמות הרוחנית של העשירייה?

נגיד שכן. תנסי איכשהו להתקרב לזה.

שאלה: מה זה לרכך את הלב?

לרכך את הלב שיאהב את כולם.

שאלה: אנחנו נמצאים עכשיו בעשירייה, בחיבור יחסי. כלומר אנחנו יכולים לקשור הכול לבורא, לפחות איך שאני רואה מהדרגה שלי. אני רואה את החברים על המסכים, אני רואה אותך, אני רואה את הכול ואני מגדיר את זה כירידה, כי באותו רגע לא שייכתי את הכול לבורא. האם החיבור שלי עם העשירייה מכסה על כל זה, איך זה מאזן את הכול? מה זה אומר לעמוד בקו האמצעי ולא סתם להיות בהודיה? כשאני מכסה על זה אני צריך עוד פעם לספוג לתוכי את כל מה שהבורא רוצה להראות לי.

כן.

תלמיד: אז הוא מראה לי ובזה שאני מכסה על כל זה, בייחוד בעשירייה, זה כאילו מכבה, משקיט את קו שמאל ואני מוצא את זה דווקא בזה שאני מחפש את כל המצבים האלה מסביב ואני נאחז בהם?

אתה צריך לאחוז בקבוצה ובבורא ואז המצבים האלה, במידה שהם צריכים להיות נכללים בה, יתכללו ואז אתה תראה.

שאלה: אם אני חושב שאני בירידה או בעליה, אז זה אומר שאני לא בעשירייה בכלל. כי אם אני בעשירייה אני מרגיש שזאת ירידה של העשירייה ועלייה של העשירייה. ולכן אם אני מרגיש כאילו זו ירידה שלי, אבל אני מרגיש שזה של העשירייה, אז אני מתפלל לבורא שייתן להם מילוי שכולם יהיו בעלייה. אם אני מרגיש שאני בעלייה, אז זה אומר שהעשירייה בעלייה, אולי מישהו מהחברים עשה משהו והעשירייה בעלייה וכך זה מורגש ואז אני מתפלל שהבורא יגדיל לנו את הכלים ואת ההזדמנויות לעבודה. האם זה נכון?

הכול נכון.

קריין: קטע 20. כותב בעל הסולם.

"בלי דחיפה, האדם מתעצל לעשות תנועה, ומסכים להשאר במצב שבו הוא נמצא. מה שאין כן אם הוא יורד למדרגה יותר נמוכה מכפי שהוא מבין, זה נותן לו כח להתגבר, שאינו יכול להשאר במצב כל כך גרוע, היות שהמצב שבו ירד, הוא לא יכול להסכים להישאר כך. לכן הוא מוכרח כל פעם להתגבר, ולצאת מהמצב של הירידה, ואז עליו להמשיך רוממות ה', זה גורם לו, להמשיך מלמעלה כוחות יותר גבוהים, אחרת הוא נשאר בתכלית השפלות. נמצא, שכל פעם על ידי השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', עד שהוא מגלה שמותיו של הקב"ה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

שאלה: אמרת היום שהעליות והירידות - שוות. למה אנחנו תמיד מרגישים את הירידה כמאוד קשה וארוכה ואילו את העליות כמצב חולף ונותן לנו אוויר.

זה תלוי ביחס שלנו לירידה או לעלייה, רק בזה.

(סוף השיעור)