שיעור הקבלה היומי23 מרץ 2018(ערב 2)
שיעור 23.03.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 257,
מאמר: "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים"
קריין: אנחנו קוראים בספר פסח, עמוד 110, מאמר של רב"ש מאמר "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים". המאמר מופיע גם בכתבי רב"ש, כרך א', עמוד 257.
בעצם זה כל עניין, ה"כלים", לא חסר לנו כלום חוץ מרצון. אם אנחנו אומרים שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, אז חסר לנו רק הרצון הנכון אליו. את הרצון הזה אנחנו מקבלים דווקא מהמצרים, מהאגו שלנו, מהתפתחות הרצון האגואיסטי. בזה שאנחנו אחר כך מתחילים להבין בעבודה עימו עד כמה שאנחנו צריכים רצון אחר, "כיתרון אור מתוך חושך" כך אנחנו מגיעים למגמה אחרת, רצון אחר. אנחנו מתחילים להבין מהאגו המופרז שלנו שהוא לא נותן לנו שום יכולת להתקדם, אלא ההיפך, מביא אותנו לשבירה, לנפילות, כי ההתפתחות צריכה להיות בצורה הפוכה, בלמעלה מהרצון שלנו, ההיפך, מחוצה לרצון. וכדי להביא את עצמנו ליכולת כזאת, לבנות מגמה חדשה, רצון חדש למעלה מהדעת, למעלה מהמחשבות האגואיסטיות שלנו, זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור במצרים, הכרת הרע ברצון עצמו והכרת הטוב, ודווקא יכולת דרך החברים, דרך החברה, שאני אדאג להם ולא לעצמי. על ידי זה אני אשיג את הכלים הנכונים ואוכל להתקיים מחוצה לגבולות שלי. לעזוב את עצמי ולהשתייך דרך חברים, דרך קבוצה לבורא, וכל מה שמחוצה לי זה רוחניות, כל מה שבתוכי זה הגשמיות.
בואו נראה איך אנחנו בתהליך מאוד מיוחד "שואלים כלים מהמצרים", כלים רוחניים דווקא.
קריין: "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים", ספר פסח, עמוד 110.
הכתוב אומר "דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" (שמות י"א).
הנה דרשת חז"ל (ברכות ט' ע"ב) "אמרי דבי רבי ינאי, אין "נא" אלא לשון בקשה. אמר לו הקב"ה למשה, בבקשה ממך, לך אמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם".
העולם מקשים, וכי אם הקב"ה רצה לקיים הבטחתו לאברהם, כמו שכתוב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", לא היה בידו להעשיר את עם ישראל בלי שאילת כלים ממצרים, שנראה שהוא דרך רמאות, שלכאורה נראה, ששאלו תחילה בשקר, היינו על הכוונה שלא להחזיר.
עוד יש להבין, בזה שהקב"ה אמר למשה, להפציר בישראל לשאול כלים אצל המצרים, כנ"ל, שאין "נא" אלא לשון בקשה. ומה היא ההפצרה הזאת, שמשמע, שהקב"ה היה יודע, שהם יתנגדו לזה. לכן בקש ממשה, שידבר עם ישראל. אם כן יש להבין, מהי סיבת התנגדותם של ישראל לדבר זה."
זאת אומרת שוב, להשתדל הכול לתאר בגוף אחד, בכל אחד "האדם הוא עולם קטן", יש בו כול מצרים, פרעה, ישראל, בורא, העם, יחידים כמשה, ועוד, הכול להשתדל לתאר בתוך האדם. ואחר כך בתוך הקבוצה, ואחר כך בתוך העולם שזה עכשיו לא דאגה שלנו. אז בתוך האדם איפה הם המצרים, פרעה, ישראל, משה, בורא, זה מה שחשוב לי.
נקרא שוב משפט האחרון.
"אם כן יש להבין, מהי סיבת התנגדותם של ישראל לדבר זה.
עוד יש להבין מה שכתוב "ויתן ה' את חן העם בעיני המצרים". איך יכולים להבין דבר זה, שהוא מקצה אל הקצה, הגם שמצד ה' הכל יכול להיות, אבל במובן הפשוט קשה להבין את זה, במה שכתוב (שמות א' י"ב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל". ודרשו חז"ל, "מלמד שהיו בעיניהם כקוצים" (סוטה י"א).
נמצא, שנהפכו מ"קוצים", היינו במקום שלא היו יכולים לסבול את עם ישראל, והיו בעיניהם כקוצים, נהפך עכשיו מקצה אל הקצה, שכן מצא עם ישראל חן בעיני המצרים.
והנה בהבטחת הקב"ה לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", גם כן יש להבין את כל הענין שמובא שם (בראשית ט"ו, ו') "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע כי אירשנה". כי תשובת הקב"ה היתה על שאלה זו, כמו שכתוב "ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אם כן השאלה היתה על בטיחות הירושה. והתשובה על הבטיחות היתה, שעם ישראל יהיו בגלות. וכי הגלות היא הבטיחות על ירושת הארץ.
ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש של השאלה היה, כי ידוע שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין חסרון. וחסרון נקרא כלי. וכשראה, מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם, הלא אני לא רואה, שבני, יהיה להם צורך לאותה ירושת הארץ הרוחנית. כי אמר, אם הם יקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם סיפוק, כי מדרגה הכי קטנה ברוחניות, מביאה לאדם יותר תענוג מכל תענוגי הגשמיים, שישנם בעולם. ולפי זה, מתי שיקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם מקום לחשוב, שאין מדרגות יותר גדולות, מזה שהשיגו. אם כן לא יהיה להם צורך לבקש עוד משהו.
ומשום זה היתה שאלת אברם להקב"ה, "במה אדע", שיהיה להם צורך לאותה ירושת ארץ הרוחנית. אם כן הוא ביקש מה', שיגיד לו, באיזה אופן יכולה להיות מציאות זו, שיהיה להם אור בלי כלי. ואברם הבין, שאור נותן הקב"ה, אבל כלים, היינו רצון לאורות יותר גדולים מכפי שכבר קיבלו, מי יתן להם להבין, שהם עוד צריכים להגיע להתעלות יותר גדולה, מכפי שהם מרגישים עכשיו."
סדנה
מה זה נקרא לרצות את האור העליון, האור הרוחני? מהו החיסרון לאור הרוחני, מה זה נקרא "לרצות את האור הרוחני"?
*
איזה תענוג נקרא "אור רוחני"?
*
איך אני יכול לתאר לעצמי שאני נותן ונהנה?
*
מה ההבדל בין אהבה שלנו למשל לילד שאנחנו נותנים לו הכול ונהנים מזה שאנחנו נותנים, לאהבה לחברים או לעולם או לבורא, ששם אין אהבה טבעית, מה זה נקרא ליהנות מנתינה למי שאני בצורה טבעית לא אוהב?
*
[מה ההבדל בין] כשאני נותן לבן שלי, אם נותן, כשיש לי בשפע ואני לא מרגיש שנשאר לי יותר או פחות, ואני נותן לו, לעומת אם אני נותן לו ואני מרגיש שאני נותן ממש משלי, מה ההבדל במילויים שלי שאני נותן לו או שיש לי ממש מאין סוף, או שאני בזה אפילו ממש מוציא מתוך ההכרחיות שלי?
*
מתוך זה איך אנחנו יכולים להגדיר מה זה נקרא "אהבת חברים"?
*
איך אני בודק האם אני נמצא באהבת הזולת, כי כלפי הבורא זה מבלבל. קודם מאהבת הזולת, אחר כך לאהבת ה'. איך אני בודק שאני באהבת הזולת?
*
איך אנחנו מבססים את האהבה שלנו על פני האגו, הרצון לקבל שנקרא "לשאול כלים מהמצרים"? איך אנחנו מבססים את האהבה שלנו או את הכלים דהשפעה מתוך הכלים דקבלה של המצרים?
*
אם ברור לנו מה זה נקרא "הכלי המצרי", הרצון לקבל שלנו הבריא המחשב הכול לטובת עצמו, אז איך בדיוק כנגדו אנחנו בונים את הכלי הרוחני? שואלים את הכלים המצריים ועל פניהם בונים את הכלים הרוחניים, איך עושים זאת?
*
במה אנחנו יכולים להתחיל להעביר את הכלים מהמצרים ליהודים? הרצונות אותם הרצונות, היחסים יכול להיות שאותם היחסים, רק הכוונות מעל מנת לקבל לעצמי לעל מנת להשפיע לזולת. הכוונות משתנות, הרצונות לא, תיקון הכוונות על הרצונות זה נקרא "עשיית המצוות". איך אנחנו יכולים לקבוע במסגרת שלנו שאנחנו כן רוצים לעבור מכלים של מצרים לכלים של יהודים, מהמילה "ייחוד"? מהרצונות הקטנים, לרצונות הגדולים, רק לשנות את הכוונה במקום לטובת עצמי, לטובת הזולת, קבוצה, בורא.
*
קריין: אנחנו ממשיכים לקרוא במאמר עמוד 111 טור ב' פסקה אחרונה למטה דבר המתחיל "היות".
"היות שיש כלל ברוחניות, שכל דבר רוחני שבא לאדם, הוא מרגיש בו שלימות, שאין למעלה ממנו. כי כל דבר רוחני, הוא הרגשה שלימה, בלי שום חסרון, אחרת הוא לא נקרא רוחני. כי רק בדבר גשמי יכול להיות תענוג, ומכל מקום מרגישים, שיש תענוג יותר גדול, מה שאין כן ברוחניות.
אם כן היה אברהם תמה על עצמו, איך ובמה יהיה להם צורך, לבקש מה', שיתן להם מדרגות יותר גדולות, הנקראות "ירושת הארץ". ואמר, שמה שהשיב לו הקב"ה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זוהי תשובת הקב"ה לאברם, מכאן, היינו מגלות מצרים, יהיה להם צורך לבקש מה', שיתן להם כל פעם כוחות יותר גדולים.
והטעם הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".
אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום,"
*
מה זה נקרא לבנות את פיתום ורעמסס?
*
זאת אומרת, רוצים לעשות פעולות על מנת להשפיע ומגלים שזה הכול בסופו של דבר בעל מנת לקבל בינתיים.
קריין: שוב נחזור על הפסקה האחרונה.
"אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו.
ועוד יותר מזה היה קשה להבין, איך היתה היכולת לקליפת פרעה לבלוע את כל עבודתם, אשר עבדו. עד כדי כך, שהם לא מרגישים, שהיתה פעם, שעסקו בעבודת ה', ושהיתה להם מטרה להגיע לשלימותם, וידעו מה שהם רוצים. פתאום באו לידי מצב, ששכחו הכל, ולא נשארו בהם שום רשימות מעבודתם.
וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי שכל פעם יהיו במצב של התחלה. וכידוע, כל התחלות קשות. אז יהיו מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת "נשמתא קדישא", שזה נבחן כח מלמעלה, שזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה. וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול, כידוע ש"גמירי משמיא מיהב יהבינין משקל לא שקל" (חולין ס')." כי משמיים נותנים בסופו של דבר, דבר שלם.
איך אנחנו מגיעים למצב שמקבלים כבר את חלקי הנשמה?
*
נקרא שוב.
"וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי שכל פעם יהיו במצב של התחלה. וכידוע, כל התחלות קשות. אז יהיו מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת "נשמתא קדישא", שזה נבחן כח מלמעלה, שזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה. וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול, כידוע ש"גמירי משמיא מיהב יהבינין משקל לא שקל" (חולין ס')."
איך אנחנו מבקשים, מה אנחנו מבקשים, ואיזו נשמה אנחנו מקבלים, מה זה נקרא שמקבלים נשמה?
*
איך פונים, למי פונים, מה מקבלים? לפי איך שזה מתלבש בנו, למה קוראים לזה נשמה? כאן כל הנקודה המרכזית של העבודה שלנו כרגע. הבורא מכין לנו כל מיני בעיות, צרות, מקומות קשים כדי שאנחנו נפנה לבקש, מה מבקשים, ממי מבקשים, איך בדיוק מקבלים, מגלים שקיבלנו, למה זה נקרא "נשמה"?
*
נשמה זה נקרא "חלק א-לוה ממעל", זאת אומרת רצון להשפיע, כוח השפעה ואהבה. אם אנחנו לא מרגישים שמקבלים את זה, במה יכולה להיות התקלה?
*
מה זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך"1?
*
קריין: אנחנו ממשיכים לקרוא במאמר עמוד 112 טור ב', פסקה שנייה "אלא".
"אלא כל הארה, שמקבלים מלמעלה, אף על פי שנסתלקת לפי שעה, אבל לבסוף, היינו כשגומר סכום יגיעה, מה שמוטל על האדם לגלות בבחינת "כל מה שבידך ובכוחך עשה", אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה. והוא חשב, שהכל נכנס להקליפות. אז הוא מקבל הכל חזרה."
יש כאן עוד בעיה בדרך, אמנם אנחנו עובדים טוב ודורשים נכון, ונניח שאפילו דורשים נכון, מה זה נקרא לדרוש נכון? דורשים חיבור, עם זה פונים, את הכוח הזה מבקשים, מקבלים מלמעלה איזו מין הארה קטנה והיא מסתלקת, ושוב פונים, ושוב עובדים בינינו, שוב מגבשים חיסרון לחיבור, שוב פונים, שוב מקבלים משהו מלמעלה, שוב זה מסתלק. וככה כל פעם עד שמגיעים לסאה, ואז מקבלים בבת אחת. כתוב "אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה. והוא חשב, שהכל נכנס להקליפות. אז הוא מקבל הכל" עכשיו "חזרה." זה "חיל בלע ויקיאנה" מה שנקרא.
תלמיד: ב"שמעתי" ל"ה מאמר "בענין החיות דקדושה":
"אם האדם המשיך איזה הארה, ואין בידו להחזיקה בקביעות, מטעם שהכלים שלו עדיין לא נקיים, שיהיו מתאימים להאור, היינו שהאדם יקבל זה בכלים דהשפעה, כדוגמת האור הבא מצד המשפיע, לכן ההארה מוכרח להסתלק ממנו.
ואז ההארה הזו נופלת לידי הס"א. וכך הוא כמה פעמים. היינו שהאדם ממשיך ואח"כ מסתלק ממנו. לכן מתרבה ההארות בים דס"א. וזהו עד שנתמלאה סאתה. זאת אומרת, לאחר שהאדם מגלה את כל מדת היגיעה, שיש בידו לגלות, אז הס"א נותנת לו בחזרה את כל מה שלקחה לרשותה, בסוד "חיל בלע ויקיאנו".
נמצא לפי זה, את כל מה שהס"א קבלה הכל לרשותה, היה רק בתור פקדון. היינו שכל זמן שיש לה שליטה על האדם, וענין השליטה שיש לה, הוא הכל בכדי שיהיה מקום להאדם, לברר את הכלי קבלה שלו, ולהכניסם להקדושה. זאת אומרת, אם היא לא היתה שולטת על האדם, אז היה האדם מסתפק במועט. ואז כל הכלי קבלה של האדם היו נשארים בפרודא."
זה הכול טוב ויפה חוץ מדבר אחד, אנחנו יכולים להגיד לעצמנו "יופי, אנחנו מכניסים הכול לבנק, לקופה שלנו, ושם זה מתמלא. מתי שיתמלא זה יגיע".
סדנה
מאיפה אנחנו בטוחים שזה נכנס לשם? אחרת אני רואה שאתם שמחים וחושבים שהכול בסדר, זה כמעט מתמלא ועוד מעט נקבל בחזרה את הכול.
*
למה זה נכנס לים של סיטרא אחרא ושם מצטבר, ואחרי שזה מצטבר בצורה מספקת זה מתגלה? למה כל התהליך הזה, לְמה?
*
למה מצד אחד מקובלים מספרים לנו על זה ומצד שני אנחנו לא מרגישים את זה? מה התועלת במצב כזה שמגלים באיזו צורה שזה קורה, אבל זה לא מגיע להרגשה? זה עוזר לנו כנראה לבנות כוח אמונה, איך? אמונה הכוונה היא השפעה, איך בונים כאן את כוח ההשפעה?
אם היינו יודעים שזה נעלם, אז ברור שאנחנו יכולים להמשיך רק בכוח אמונה הנקייה. אבל זה לא נעלם, זה נשאר ועוד מעט נקבל. אז מה כאן העניין של קלקול ותיקון?
*
קריין: אנחנו ממשיכים לקרוא במאמר עמוד 112, פסקה שלישית, "נמצא".
"נמצא לפי הנ"ל, שכל ענין גלות מצרים היה בכדי לקבל כלים וצורך לאורות הגדולים, הנקראים "ירושת הארץ", שעל זה היה אברהם תמה ואמר, שהוא לא רואה שיהיה להבנים שלו צורך לאורות הגדולים האלו. והיות שאין אור בלי כלי, נמצא, אפילו שרוצים לתת להם, אבל אין להם כלים לקבל.
ומשום זה הוכנה להם גלות מצרים, שעל ידי השאלות והטענות של המצרים, שע"י זה יתרוקנו כל פעם ממה שכבר רכשו לעצמם קצת קדושה, והם היו יונקים מהם, ומשום זה יהיה להם תמיד צורך לבקש מה', שיאיר להם הדרך, שיוכלו ללכת קדימה. והם ראו, שכל פעם הלכו אחור. וזה שכתב האר"י הקדוש, שבזמן יציאת מצרים, היו עם ישראל במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים וגאלם.
ולכאורה זה נגד השכל. הלא ידוע, שמשה ואהרן באו למצרים ודברו עם בני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם ממצרים. ועשו במצרים את כל המופתים, ומזה שראו את עשר המכות שקבלו המצרים, בטח שזה היה צריך לקרב את הכלל ישראל לקדושה, ולא לעשות פעולה הפוכה, שנפלו כל פעם לשער של טומאה יותר עמוקה, עד שהגיעו בזמן, שהיו צריכים לצאת ממצרים, היינו שהיתה צריכה להיות הכנה גדולה לקבל אור הגאולה, ולבסוף מה אנו רואים, באיזה מצב הם היו, בזמן קבלת אור הגאולה, במ"ט שערי טומאה, היתכן דבר כזה.
וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. זאת אומרת, שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על ידי עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות.
ובהאמור נבאר את הענין של "גלות מצרים", ואת ענין "השאלת כלים אצל המצרים". הנה אנו רואים, בזמן שמשה ואהרן באו לבני ישראל, כמו שכתוב (שמות ד' כ"ט) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים, אשר דבר ה', אל משה ויעש האתות לעיני העם, ויאמין העם וישמעו".
מכאן אנו רואים, שתיכף, שבאו משה ואהרן לבני ישראל, קיבלו עליהם את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה באמונה למעלה מהדעת. וכל, מה שהמצרים היו נותנים"
זה המשך וכאילו יש כאן יחס חדש.
"ובהאמור נבאר את הענין של "גלות מצרים", ואת ענין "השאלת כלים אצל המצרים". הנה אנו רואים, בזמן שמשה ואהרן באו לבני ישראל, כמו שכתוב (שמות ד' כ"ט) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים, אשר דבר ה', אל משה ויעש האתות לעיני העם, ויאמין העם וישמעו".
מכאן אנו רואים, שתיכף, שבאו משה ואהרן לבני ישראל, קיבלו עליהם את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה באמונה למעלה מהדעת. וכל, מה שהמצרים היו נותנים להם להבין עם כל השאלות וקשיות על אמונת ישראל, לא עלה בשם, כי הם הלכו למעלה מהדעת. ומשום זה, זה שהיו בגלות כל הזמן, לא היה יכול עכשיו לפעול בהם כלום.
היינו לאחר שבאו משה ואהרן לבני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם מהגלות, תיכף קיבלו עליהם שלא לשמוע מכאן ולהבא את טענותיהם של המצרים, שבאו בשם פרעה מלך מצרים, שיותר כדאי להם שישארו תחת שליטתם, ורצו לתת להם להבין את אמיתיות הדרך של המצרים, ואל להם לשמוע במה שמשה ואהרן אומרים להם. שאנו רואים, שאתם צועקים לאמר "נלכה נזבחה לאלקינו". שזה נתן לכם להבין, שאתם צריכים לעזוב את מצרים וללכת אחריהם. ומה שהם אומרים לכם, מובן לנו, שאתם רוצים לשמוע את כל דבריהם בעיניים עצומות. היתכן לעשות כדבר הזה, בו בזמן שאנחנו מדברים אליכם דברים של טעם. ואין לכם שום דבר להשיב לנו, ומכל מקום אתם מתעקשים, שאתם מוכנים ללכת עד הסוף, כדברי משה ואהרן.
מזה אנו רואים, שלאחר ביאת משה ואהרן עם בשורת הגאולה, שהם יוצאים עכשיו מהשעבוד, שלא היו יכולים לעבוד עבודת הקודש, שמחו עכשיו עם הבשורה הזו, ולא צריכים לשום הפלגות של טעמי תורה וטעמי מצות. אלא הם היו שמחים בזה לבד, היינו ממה שיכולים עכשיו לקיים בבחינת מעשה לבד, מזה היה להם סיפוק גמור, והיו ששים ושמחים לעשות רצון קונם, כמו שכתוב "הם צועקים לאמר, נלכה נזבחה לאלוקינו" (שמות ה', ח').
נמצא עכשיו, כשהם יוצאים מגלות מצרים עם כלים, שלא צריכים כלום, אלא כמו שכתוב "ויאמן העם וישמעו", ואין להם שום צורך לירושת הארץ, שהקב"ה הבטיח לאברהם, כמו שכתוב "כי ידוע תדע, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", כנ"ל שענין הגלות היה בטיחות, שיהיה להם צורך לקבל את הטוב והעונג, שהיא בחינת ירושת הארץ, שהקב"ה אמר לתת לזרעיו, ועדיין אין להם כלים לזה, אלא שהם מסתפקים במיעוט.
למה צריכה להיות בדרך כזאת תחנה שמסתפקים במועט ולא רוצים כלום, ורק אחר כך מגיעים לרצון של "ירושת הארץ". מצרים וארץ ישראל זה אותו רצון רק הכוונה מתחלפת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. מה קורה כאן בדרך? "איש את רעהו יעזורו".
*
קריין: עמוד 113, טור ב' פסקה אחרונה "ומשום זה".
"ומשום זה "ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים."
למה רב"ש קורא למצרים רעים?
*
קריין: עמוד 113, טור ב' למטה, פסקה אחרונה, שוב "ומשום זה".
"ומשום זה "ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים. זאת אומרת, שיקחו את הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל הקושיות, שהיו להם על דרך של עם ישראל.
ותמיד המצרים היו דורשים מכם, שבכל דבר שאתם עושים, צריך להיות עם דעת והבנה, ומה שאתם עוסקים בהתגברות, בכדי לצאת מאהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, זוהי דרך לא נכונה, כי הבורא הוא טוב ומטיב, וכשברא העולם, בטח שהוא להטיב לנבראיו, היינו שאנו הנבראים נהנו מהטוב ועונג. ואתם עוזבים את הדרך הנכונה ולוקחים לעצמכם דרך אשר היא ממש נגד מטרת הבריאה. ואתם אומרים לנו, שזו היא דרך אמת, שלא צריכים שום דבר בשביל אהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
ותמיד, כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים, שדברו סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו בורחים מהמחשבות האלו, בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות של בני ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל.
ומשום זה שהקב"ה היה יודע, שהם לא ירצו לשמוע את השאלות והקושיות של המצרים, שהיו שואלים את הקושיות מי ומה, אבל אין להם כלים, לתת להם את הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי, היינו שלא יכולים לתת לאדם דבר, שאין לו רצון לזה, לכן אם ישאל את בני ישראל, מה אתם רוצים, שאני אתן לכם, בטח הם יגידו, אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך, אנחנו, כל שאיפתנו היא לתת לך, ולא שאתה תיתן לנו. אם כן איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא רכוש גדול, שזה נקרא, שהוא רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. הלא אין להם צורך בזה.
לכן רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.
ואח"כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח"כ, היינו לאחר שקבלו המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו."
מהו התהליך שרב"ש מספר לנו כאן?
*
קריין: עמוד 114, טור ב' באמצע, דבר המתחיל "וזהו דומה".
"וזהו דומה כמו שפירש אאמו"ר בענין המן ומרדכי. הוא שאל, אנו רואים, בשעה שאחשורוש רצה לעשות איזה יקר למרדכי, כמו שכתוב (מגילת אסתר ו', ג') "ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה. ויאמר לו המלך, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. ויאמר המן אל המלך, יביאו לבוש מלכות".
ולפי זה שאל, איך יכול להיות דבר כזה, אם המלך רוצה לעשות "יקר" למרדכי, אז הוא שואל את המן, "מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו". ותירץ, שכאן הוא רמז לסדר השפעת השפע לתחתונים. כי בטח הקב"ה רוצה לתת יקר וגדולה לצדיק, וזה ענין מרדכי הצדיק. אבל אם הוא ישאל את הצדיק, מה אתה רוצה, שאני אתן לך, הצדיק יגיד, שהוא לא רוצה לקבל שום דבר, אלא להיפך, הוא רוצה רק להשפיע להמלך.
לכן היה צריך לשאול את בחינת המן שבו, מה שהוא מבין שכדאי לקבל. ואח"כ אמר, "ועשה כן למרדכי היהודי", היינו שיקבל את היקר וגדולה לא בכלים של המן, שנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", אלא ב"מקבל בעמ"נ להשפיע".
ובאותו אופן יש להסביר כאן, בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה' אמר למשה, שיבקש מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, מדוע היה ה' צריך לבקש מישראל דבר זה. ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו. והתשובה היא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוציאו אותם מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים.
וזה דומה למה שאמרנו לעיל, שאמר, שאם המלך ישאל את מרדכי הצדיק, מה אתה רוצה, שאני רוצה לעשות לך איזה יקר וגדולה, אז בטח ישיב, שהוא לא רוצה שום דבר לקבל מהמלך, אלא להיפך, הוא רוצה לתת להמלך. ומשום זה המלך שאל את המן, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. והמן כן יודע מה לבקש. ומה המן אמר, "יביאו לבוש מלכות, אשר לבש בו המלך, וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר נתן כתר מלכות בראשו". ומשום זה היה המלך צריך לכלים דהמן, היינו מה שהמן מבין שצריכים לקבל מאת המלך.
ומשום זה היה ה' צריך לבקש ממשה, שיבקש טובה מישראל, שהם יקחו הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה, שיהיה להם רצון וחשק למלאות את כל החסרונות, מה שהמצרים דורשים למלאותם. והיה מוכרח לבקש, משום שלעם ישראל היו מסתפקים במה שיש להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם. ועכשיו אומרים, לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים.
והיות שהבטיח לאברהם, שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו צורך, שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה. ואח"כ לתת להם בחזרה, היינו, שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, ומה שלקחו, הוא רק לפי שעה, היינו בכדי שיוכלו לקבל האורות, הנקרא "ירושת הארץ", מה שהבטיח הקב"ה לאברהם.
ובהאמור יובן לנו מה ששאלנו, איך נתהפך הענין מקצה אל הקצה, כי הכתוב אומר "ויקוצו מפני בני ישראל", שהיו כקוצים, ואח"כ "ויתן ה' חן העם בעיני המצרים". אלא בזה שראו, שרוצים לשמוע את שאלותיהם, זה נתן "חן", שחשבו, שהולכים ללכת בדרכם. "ויתן ה' חן" בזה שאמר להם, לשאול מהם הכלים, כי זה רצו המצרים."
אנחנו רואים שיש לנו עוד מה ללמוד, בעיקר איך אנחנו יכולים לגלות את זה בתוכנו, אבל כבר מתקדמים. דווקא יחסית יש כבר קצת הבנה, והעיקר היא להעביר מהכתב להבנת הלב.
שאלה: אז מה זה הכלים של המצרים?
כל הרצון לקבל זה הכלים של המצרים. כבר אמרתי שההבדל בין ארץ ישראל למצרים זה רק הכוונה ולא הרצון.
תלמיד: יש לי רצון לקבל.
אין לך. צריכים להיכנס למצרים, צריכים לעבוד. מתי מקבלים את הכלים הראויים אחר כך לתיקון ולהיות ארץ ישראל? כשמתחילים לעבוד בחיבור. מכל הכישלונות, מכל המרירות הזאת, שלא יכולים להתחבר, מזה בעצם רוכשים כלים של מצרים.
תלמיד: הכלים הם מרירות שלא יכולים להתחבר. מה הלאה?
אנחנו חושבים שכלים דקבלה נמצאים בשפע, הם לא נמצאים בשפע. כלים דקבלה שאנחנו מכירים אלה כלים של בהמה, דרגת חי, לא דרגת אדם, לא כלים שבורים ממש. את הכלים השבורים אנחנו צריכים לגלות. את הכלים השבורים מאדם הראשון אנחנו צריכים לגלות. אין, אף אחד לא מכיר אותם. מתי מגלים? כשרוצים להתחבר, אז מתחילים בהתאם לזה לגלות שלא מסוגלים ולא מסוגלים, עוד ועוד. כך מתאספים ב"חיל בלע ויקיאנו" ואז מקבלים.
תלמיד: מה מקבלים?
מקבלים אותה יגיעה שהשקענו במשך הרבה זמן, אבל זה עוד לא מספיק. יש עוד תהליך כמו שקראנו עכשיו, אבל עוד לא ביררנו, כי ראיתי שזה יכול להביא לבלבול, לא כדאי להיכנס לזה יותר מידי. בינתיים זה קצת נמצא.
(סוף השיעור)
-
עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו (אבות ב', ד')↩