שיעור בוקר 27.08.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא חוק הערבות, קטעים נבחרים מן המקורות. נמשיך מקטע מס' 4.

שמירת חוק הערבות צריכה בסופו של דבר להביא אותנו לגילוי מצב האמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת להרגשה, לכניסה, לקיום המצב הרוחני שיתקיים בנו, שאנחנו נתקיים בו. חוק הערבות פותח לנו אופקים חדשים שבהם אנחנו מרגישים עד כמה מצד אחד אנחנו חייבים להגיע לחיבור בינינו ומצד שני עד כמה זה בלתי אפשרי בכוחותינו בלבד. וכאן אנחנו מגיעים למצב שבו חוק הערבות חייב להתקיים לא רק בינינו אלא בינינו לבורא, שהוא יהיה כערב, שנוכל להיות קשורים בינינו עד כדי קיום חוק הערבות, כי כמו שכתוב "אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו". זאת אומרת לא יעזור לנו, אנחנו בעצמנו לא נוכל להקים את הבית הזה, את הנשמה הזאת, את החיבור.

ולכן חוק הערבות תמיד צריך להיות קשור בינינו ולבין הבורא יחד. אנחנו בינינו רוצים להיות קשורים כך שהבורא הוא שיקיים את הקשר הזה, שהוא יהיה ערב לקשר הזה, שהוא ישתמש בקשר הזה כדי להתגלות בנו. שכל הגילוי שלו בינינו יהיה כדי שהוא ייהנה מזה שאנחנו עושים לו מקום בינינו, שנקרא "שכינה", כי אז הוא נקרא "שוכן", שממלא את המקום בינינו, אור עליון שנכנס לתוך הכלים וממלא אותם. והכלים האלה הם רצון לקבל המצויד באור חסדים, ואז גילוי הבורא אצלנו, בנו, יהיה כולו בעל מנת להשפיע, בהשתוות הצורה עימו. וכך אנחנו מגיעים למצב שנקרא אמונה למעלה מהדעת, שאנחנו מרגישים שבעצמנו, כמה שאנחנו משתדלים, אנחנו לא מסוגלים להיות מחוברים, וצריך להשתדל ולעשות הכול כלפי החיבור, כלפי החזרה לכלי הנכון, המתוקן של אדם הראשון, "כל מה שבידך בכוחך לעשות עשה", אבל יחד עם זה אנחנו מגלים שזה ממש בלתי אפשרי.

לגלות שזה בלתי אפשרי ושאנחנו נמצאים בייאוש, וטוב לי מותי מחיי, אני לא יכול, לא לכאן ולא לשם, ואין לי שום אפשרות אחרת לעשות משהו עם עצמי, עם החיים שלי. להמשיך כמו כל האנושות, מה התועלת? להגיע לרוחניות אני לא יודע מה זה, למה זה והאמת שאני מרגיש שאין לי כוחות. אין לי כוחות, נאבד לי אפילו הרצון, מה עושים? וכאן מגיעה אלינו צורה שנקראת "עבודה למעלה מהדעת", שאנחנו רוצים להיות מקושרים בינינו, להיות מקושרים עם הבורא בתנאי שאין לנו שום תנאים, פשוט כל הזמן משתדלים לחשוב רק על זה, איך להיות דבוקים בינינו ועם הבורא, לתאר לעצמנו מצב פנימי כזה בתוכנו, איך אנחנו יכולים את זה לעשות וכך כל הזמן להחזיק את עצמנו. אני הולך לישון, אני קם, אני עושה משהו, עובד, הולך, יושב, לומד, לא חשוב מה אני עושה, תמיד אני עושה דבר אחד, כל הזמן חושב שאני רוצה להיות מחובר עם כולם ומחובר עם הבורא, ומתוך הנקודה הזאת אני קיים, אני עושה הכול, על כל מה שיש לי לעשות בחיים שלי, את הכול אני עושה כך.

זאת אומרת, אני בונה בי, בתוכי הרגשה, ידיעה, מצב שיש לי קשר תמידי עם החברים ועם הבורא. נמצא בזה, דבוק בזה, אוחז בזה ולא עוזב את זה. ומתוך נקודת הקשר הזאת, זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שבה אדם, עשירייה והבורא נמצאים יחד, מתוך זה כל החיים שלי. חיים, מוות, לא חשוב מה, אני כל הזמן נמצא רק בזה. כך אנחנו לאט לאט על פני כל ההפרעות שיבואו כל הזמן נחזיק את עצמנו במצב הזה שכולנו יחד ומחוברים יחד עם הבורא, ורק זה העוגן שלנו, רק זאת הנקודה שמחזיקה אותנו בכלל בקיום, אחרת אנחנו הולכים לאיבוד. ואז אם נשמור על זה נרכוש את המצב הרוחני, הרוחני, שנקרא "למעלה מהדעת", דרגת האמונה.

לכן מה שאנחנו עכשיו לומדים, איך להיות בקשר בינינו, איך לקיים את הקשר הזה, אנחנו צריכים לחשוב [גם איך] הוא יהיה בנו קבוע. כי אחרת בכלל נלך לאיבוד, מה יש לנו עוד לעשות, אנחנו לא מסוגלים לכלום, לא יודעים שום דבר, פשוט לסגור עיניים ומה שיהיה יהיה. וכאן בקשר בינינו עם הבורא, באמונה למעלה מהדעת, אנחנו אוחזים בזה כמו בעוגן, בנקודה אמיתית שאין חוץ ממנה במה לאחוז.

קריין: קטע מס' 4, מתוך "נועם אלימלך".

"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפילתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים. ועיקר התפילה היא במחשבה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפילתו."

(רבי אלימלך מליז'נסק. "נועם אלימלך")

אנחנו לומדים שלאור החסדים לא צריכים שום תנאים שאנחנו נתמלא, נתקשר באור החסדים. עליו לא היה צמצום אלא הכול תלוי בנטיית ההשפעה מאחד לשני. לכן אנחנו צריכים כמה שיותר לצאת מעצמו ולבקש עבור החברים, בצורה כזאת אני בעצם ממלא את הכלי שלי, וכל אדם הראשון זה הכלי שלי מצידי אם אני ממלא אותו, אז אני משתדל לצאת מעצמי ולבקש עבור כל העשירייה.

[לבקש] על כל העולם זה אחר כך.

אז אני מבקש עבור כל העשירייה ורוצה שכולנו נהיה מחוברים, ובנטייה שלי בלהשפיע להם את כוח ההשפעה אני ממלא אותם באור החסדים מצידי ובזה אני מעורר את כל החברים שגם הם יעשו אותו הדבר. ואם שורה בינינו אור החסדים, ממלא כל החללים שבינינו, אז בזה אנחנו נהיה כמו חפץ חסד. וחפץ חסד זה המצב שבו יכול לבוא אור החכמה, זאת אומרת גילוי הבורא.

שאלה: מה היתרון, מה התועלת כלפי החבר? נגיד אתה מתפלל עבורו, אתה לא רוצה להתפלל אבל אתה עושה את הוויתור הזה ואתה מתפלל בכל זאת. אז מה התועלת של התפילה הזאת כלפי החבר, אולי כלפי הבורא, מה היא נותנת?

התועלת בזה שאני מתפלל עבור החבר, למרות שאני לא רוצה להתפלל ובכלל לחשוב עליו ולדאוג לו, זה דווקא בגלל שאני עושה את זה נגד הרצון שלי. כי לא כל כך אכפת לי ואני בחיים הרגילים שלי לא הייתי חושב עליו בכלל, אבל זה שאני מתפלל עבורו נגד הרצון שלי, זה נקרא שאני מדלג על השבירה בינינו ורוצה לעשות קשרים בינינו כמו שזה היה במערכת אדם הראשון המתוקנת לפני השבירה. ולכן העבודה הזאת זה כמו תיקון השבירה.

זה לא שאני מתפלל עבורו, אני רוצה להקים קשר בינינו, בין כולנו, כמו שהיה לפני שבירת אדם הראשון, לפני שבירת הנשמה הכללית ואני עושה את זה, אם כבר להמשיך, כדי שהבורא יוכל להתגלות בקשר שעכשיו יקום ויתגלה והבורא יתגלה בתוך הקשר. ועד כמה שהוא יתגלה בתוך הקשר אנחנו נרגיש עד כמה שהוא יותר ויותר נהנה, כי אנחנו מזמינים אותו, אנחנו בונים אותו, "אתם עשיתם אותי". זה הוא אומר שאני עשיתי את השבירה ואתם תקנתם אותה והזמנתם אותי להתגלות ביניכם. וזה מה שעושה לו נחת רוח.

לכן זו העבודה שלנו. וזה שאנחנו עושים את זה נגד הרצון שלנו, ודאי שנגד הרצון, כי הרצון שלנו שבור, אנחנו לא רוצים להיות מחוברים, אנחנו רוצים לגלות את הבורא רק בצורה אגואיסטית, ההפוכה ממה שיכול להיות, שבזה הוא ודאי לא מתגלה אלא ההיפך, מתרחק. אלא קודם כל אנחנו רוצים לקבוע קשר בינינו, שזה נקרא "אהבת הבריות", ומאהבת הבריות אנחנו יכולים להגיע אחר כך ל"אהבת ה'", ולא ההיפך. מי שלא שם לב לחיבור בין בני אדם ורק רוצה לגלות את הקשר שלו עם הבורא הוא מגביר, מגדיל את השבירה, כי לא בונה כלי לגילוי הבורא אלא רק משתוקק לבורא ללא בניית הכלי, שזו ההשתוקקות האגואיסטית, הוא מרחיב את השבירה.

ולכן כל האלה שמתפללים לבורא שיבוא, שיעזור, שיתקרב וכול זה, בלי הכנה של העשיריות, של הקבוצה, של החיבור בין בני אדם, שלא לפי "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אלא ישר לאהבת ה', הוא ממש עושה עוול לעצמו ולכולם ומרחיב את גבול השבירה. ולצערנו ככה מתפללים בכל האנושות, חילונים, דתיים, לא חשוב מי. ככה הם חושבים, שיש לי קשר עם הבורא, אני לא צריך אף אחד, אני לא צריך להגיע לאהבת הבריות.

זאת אומרת, איך אנחנו יכולים להשתוקק להתגלות האור שבנו, בלי שאנחנו נכין לו את המקום הנכון. זו בעיה. לכן אנחנו צריכים לאט לאט, לא בצורה גסה, להסביר לאנושות, לכולם, לכל האנשים, חילונים, דתיים, מהי הטעות שלהם. שקודם כל אנחנו צריכים להתקרב זה אל זה, ובדרך אנחנו צריכים לסלק את כל ההפרעות והמחיצות שיש בינינו, לא חשוב איזה, כי אין להן מקום במערכת אדם הראשון המתוקנת.

שאלה: מה זה אומר שעיקר התפילה היא במחשבה?

עיקר התפילה היא במחשבה, כמו שכתוב "הכול במחשבה יתבררו". הכול במחשבה יתבררו, זאת אומרת איפה אדם יכול לברר את הדברים? הלב שלו, המחשבות שלו, הם עדיין מקולקלים וקשר בין הרצונות זה מחשבה. ולכן לקשור כל מיני רצונות, נטיות שלו בצורה יותר נכונה הוא יכול על ידי המחשבה. לכן קודם כל אנחנו מדברים, לומדים, חושבים, עושים חשבונות במוח, ואחר כך אנחנו מקווים מאוד שמתוך היחס הנכון שלנו לתיקון, אולי הנכון לתיקון, יבוא המאור וישנה את הקשר הרגשי בינינו, ואז אנחנו נוכל כבר להרגיש אחרת.

זאת אומרת, שבינתיים יותר מזה אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר עם הרצונות שלנו, הם כולם על מנת לקבל, ובמחשבה אנחנו יכולים לתאר לעצמנו איכשהו מה זה נקרא על מנת להשפיע. וכך אנחנו נגיע למצב שמתוך שלא לשמה, באים לשמה.

שאלה: אם אפשר לחזור על החלק הזה של ישראל ערבים זה לזה. כלומר, אנחנו צריכים להרגיש את החברים, להגדיל את הרגישות זה כלפי זה. ואתמול נשאלה שאלה, לי לא משנה איך החבר מתייחס אלי, אני רוצה לאהוב את החבר. והתחלנו לדבר על הגדרות של שנאה. והמילים האלה תפסו אותי שאני אדיש וכדומה.

לא חשוב לי, לא שלא אכפת לי איך החברים מתייחסים אלי, אלא אני לא שם לב [לאופן] שבו הם מתייחסים אלי. אם אנחנו הגענו למצב שנמצאים פחות או יותר בהסכמה כללית בינינו שצריכים לקיים חיבור וחוק הערבות, אז אני כל הזמן עובד לכיוון זה.

ואפילו שהם מתייחסים אלי וזה נראה לי נכון יותר, או פחות, ולא טוב, וכן טוב, אני לא שם לב לזה כל כך. כי אני מבין שכמה שאני שוקל את היחס שלהם אלי, אני שוקל את זה באגו שלי. ולכן זה לא בצורה הנכונה. לא כך הם מתייחסים אלי, אלא אני צריך דווקא להגיד אחרת, "אם הייתי מתוקן, הייתי רואה אותם שמתייחסים אלי בצורה יפה, טובה". כי "כל הפוסל במומו פוסל". ולכן כך אני צריך להתייחס אל עצמי, שהם מתייחסים אלי באהבה, למרות שלא נראה לי. ואני צריך בחזרה גם להתייחס אליהם באהבה, מה שלא יהיה.

שאלה: אני מחזיק את המחשבה שאני כבר מחובר עם החברים. מאיפה תבוא לי תפילה וחיסרון לחיבור?

ברגע שאתה מגיע למצב כזה אמיתי הוא מיד מתחלף, ושוב מראים לך עד כמה שאתה לא נמצא בזה אם אתה מתקדם, או שאתה נמצא סתם באיזה דמיון שלך, באילוזיה כזאת שיש לך קשר עם הבורא, עם החברים. אני שומע לפעמים שאומרים לי אנשים "אני כבר נמצא באין סוף". זה אחר כך עובר, אבל יש כאלו הרגשות.

שאלה: קודם אמרת, או שיש לנו רצון לקשר מתמשך בינינו, או שאנחנו נאבד אחד את השני. אתה יכול להסביר לנו למה אם אין לנו קשר תמידי אנחנו נאבד אחד את השני?

הבורא הביא אותנו לקבוצה כדי שאנחנו נתחבר ושהוא יוכל להתגלות בינינו. בינינו. לא באף אחד, אלא בינינו. אם אנחנו לא בונים את רשת הקשר הזאת, לא דואגים לחיבור שלנו, הוא מפזר אותנו. פשוט מאוד. ככה זה.

שאלה: כשניגשים אל החברים, האם יש מקום לפחות במשהו להיות בגישה של "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", או שביחס כלפי החברים אני צריך להחזיק את עצמי, גם אם זה כרגע בתוך פנטזיות, שהם מתייחסים אלי באהבה חלוטה?

כן. אני חייב. קודם כל יש פה שני דברים. יש העולם הזה, שאנחנו צריכים לקיים בו כל מיני דברים שהתנאים החיצוניים דורשים מאתנו. כמו שבמשפחה. אתה חייב לקיים את החיים הגשמיים. בקבוצה, שמעתי שיש לכם מקום חדש שאתם עוברים לשם וכן הלאה, מקיימים את החיים האלו. אין ברירה, על זה כתוב "אם אין קמח אין תורה".

אבל ביחס בין בני אדם כדאי לי לסגור את העיניים ולקבל את כל החברים כאילו שהם אוהבים אותי במאה אחוז ואני בחזרה אוהב אותם במאה אחוז. ורק מהנקודה הזאת אני מתייחס לחיים הרוחניים שלי. זהו. כדאי. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

כי לפי דעתי, ודאי שאם אני אשקול את כל היחסים שבינינו, יש לי המון טענות עליהם ולהם אלי. אבל אם אני מקבל אותם בלמעלה מהדעת, אין שום בעיה, רק חיבור ואהבה.

שאלה: האם תוכל לעוץ לנו עצה לגבי בניית תפילה בכל סיטואציה בחיינו? האם תוכל לחלוק אתנו איך אתה עושה את זה?

התפילה היא פשוטה. עוד מעט אנחנו נלמד את הגישה לאמונה למעלה מהדעת. עשינו כמה שיעורים בזה, אבל להיכנס לזה ממש בפועל, ולהיות ולהישאר בזה, נצטרך לעשות את זה. אז לאט לאט אנחנו עושים.

היום הסברתי לכם במה כדאי בכל זאת להחזיק, במצב שאנחנו נמצאים בחיבור, באהבה, בלמעלה ממצב של ביקורת. ולתת זמן לביקורת חצי שעה ביום, אבל כל יתר השעות, כל הזמן להיות במצב שאנחנו כולנו מחוברים ברוחניות. בחיים הרוחניים שלנו אנחנו כולנו מחוברים וכולנו נמצאים בערבות בינינו, והקשר הזה הוא עד כדי כך חזק שהבורא יכול להתגלות בו.

שאלה: כתוב במאמר שכל אחד עובד בשביל זה עד שכולם נענים. מה זה אומר?

שכולם ערבים זה לזה, אבל מתי אפשר להגיד שהם הגיעו לצורה הנכונה של החיבור, לערבות? כשכולנו מרגישים שכולנו מתמלאים באור אחד, בקשר אחד. ומתחילים לגלות אז באור הזה כל מיני צורות של הבורא.

שאלה: איך הערבות בינינו עוזרת לנו להגיע ל"אין עוד מלבדו" ול"טוב ומיטיב"?

אתם מגלים בערבות ביניכם את התכונות הללו. פשוט מאוד, ככה זה קורה.

שאלה: במאמר נאמר שכל אחד צריך להתפלל עבור חברו. אמרת שאני יוצא מעצמי ומתפלל עבור החבר. במה שונות התפילות האלה, מה ההבדל בין שתיהן, ומהי אותה יציאה מעצמי ומהי אותה תפילה שלאחר היציאה?

"אני יוצא מעצמי" זה נקרא שאני מתעלה מעל האגו שלי ואז אני "מתפלל עבור חברו", אני נכלל ברצון שלו, בשבילו. אני מתפלל לבורא שיעזור לו, שיקרב אותו, וכך בצורה כזאת אנחנו יכולים להתפלל זה עבור זה. אף אחד לא יכול להתפלל עבור עצמו, כי בזה הוא רק גורם רע לעצמו. כל אחד שמתפלל עבור חברו הוא בזה באמת מעלה את חברו, וגם מעלה את עצמו דרך חברו. אבל העיקר הוא שכל אחד מתפלל עבור השני, וכך כולם נהנים.

שאלה: אמרת לצאת מעצמי. למה סתם תפילה עבור החבר לא עובדת, למה אני צריך לצאת מעצמי?

לצאת מעצמי הכוונה שאני יוצא מהרצונות שלי עבור עצמי. מכל החסרונות שלי, כל מה שהייתי רוצה, אני מתעלה מעל זה, יוצא מעצמי. נכלל בחסרונות, בבעיות, בתשוקות, במטרות של החבר ומבקש עבורו.

זאת אומרת, אני כאילו נכנס לתוך החבר וכל מה שיש שם אני רוצה שיתמלא. כך אנחנו צריכים לעשות. ההתכללות של כל אחד בכולם כך מחייבת אותנו.

שאלה: האם בזמן השיעור אפשר בכלל להתפלל או שצריך לצפות בשיעור בלבד?

אם אתה שומע שיעור וכל הזמן נמצא אתנו בשיעור זו גם תפילה. כבר זה מספיק.

תלמיד: כשאני מתחיל את התפילה, אני מתחיל מכל העולם, אחרי זה כלי עולמי ואחרי זה עשירייה. זה נכון או שצריך לעשות סדר הפוך?

אני לא יכול להגיד. גם כך וגם כך. מה שתרצה. העיקר שאתה רוצה להביא אותם לתיקון שהוא תלוי רק בך. רק בך.

שאלה: איך נכון לבנות ביקורת?

אנחנו לא מדברים עכשיו על צורת הביקורת. אין ביקורת על כלום, כולם צודקים, כולם נמצאים במצב שאין לי עליהם שום ביקורת. אני רק רוצה לבקש שהבורא יעזור לכולם, שהוא ירד על כולם וישפיע על כולם באור שלו.

תלמיד: ומה לגבי הביקורת חצי שעה ביום?

חצי שעה ביום שאנחנו צריכים לעשות בירור וביקורת, זה בתנאי שבכל יתר השעות אנחנו נמצאים באהבה ותפילה.

תלמיד: באותה חצי שעה במה להתרכז?

אם אתה נמצא באהבה עשרים ושלוש וחצי שעות, אתה תדע מהן איך לעשות ביקורת בחצי שעה. בינתיים המצב שלך אינו כך.

שאלה: יש ש"צ, יש גבאי שהם מאוד מוערכים בקבוצה. האם הם יכולים באמצעות הרגשת העשירייה שלהם, לשנות את תכנית הפגישות במהלך היום, להתפלל כמו שהם מרגישים שנכון לעשות זאת, או שצריך בכל זאת להחזיק באותה צורה קבועה כמו תמיד?

ש"צ וגבאי יכולים לעשות מה שהם רוצים, מה שהם חושבים שטוב לעשירייה, והאחרים נכנעים כלפיהם, זהו. אתה צריך להיות שמח שיש מישהו שדואג לקבוצה לעשות איזה שינוי, ולא לעשות עליהם ביקורת, אלא להכניע את הראש ולבצע.

שאלה: באיזו נקודה בחיבור בינינו הבורא אומר "נצחוני בניי"?

כשאנחנו דורשים ממנו לחבר אותנו. הרי מה הוא עשה? הבורא שבר את הכלי ואנחנו מחייבים אותו לחבר את הכלי, לתקן אותו, זה נקרא "נצחוני בניי". שאנחנו מרגישים עד כמה בינינו יש שנאה, ריחוק, ואנחנו דורשים ממנו "תתקן את זה" ואז זה נקרא "נצחוני בניי". שאנחנו עד כדי כך מבקשים, שאין לו ברירה והוא עושה, אבל הוא באמת שמח.

שאלה: מה החברים רוצים חוץ מרצון למטרה, מה זאת אומרת לתת לכל אחד את רצונו?

אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מנטייה לתיקון ואנחנו מתפללים שאת זה יהיה לכולם. חוץ מזה שום דבר, כי כל היתר, אם יש לנו נטייה לתיקון, אנחנו מבקשים מהבורא והוא יעשה.

שאלה: האם האדם יכול לכלול במחשבתו גם את כל העולם ולהביא לתיקונו?

ודאי. הוא חייב לחשוב גם על זה. אבל קודם אנחנו עושים את זה מתוך העשירייה, אחר כך בין העשיריות ואחר כך בין כל העולם. ככה זה.

שאלה: מה יותר חשוב, להתפלל עובר החברים בלי שאני רוצה? או לקבל שעלי להתפלל עבור החברים?

אני לא מבין את ההבדל אבל אתה צריך להתפלל עבור החברים אם אתה רוצה או לא רוצה. ממש, כל הזמן. אין לך על מה יותר לבקש, אין לך עוד מה לעשות בחיים שלך חוץ מלבקש עבור החברים. זהו, פשוט, תזרוק את הכול מהחיים שלך, שלא יישאר כלום, ריק, ורק תבקש עבורם שהם יתחברו, ושהם יתמלאו והבורא יסדר אותם. רק על זה תבקש ואז תצליח.

שאלה: איך עלינו לחשוב ככלי עולמי כדי שנגיע למצב של תפילה כאיש אחד בלב אחד?

דברו ביניכם ותחליטו. אם לא תדעו, תבקשו מהבורא. איך? זו תמיד שאלה לבורא.

שאלה: האגו שלי הוא כזה ערמומי הוא פועל כמו תמנון, הוא מתאים את עצמו לתנאים והופך לשגרה את כל מה שאני עושה. פשוט אומר עכשיו זו השגרה שלך, שיעורי בוקר, מפגשים, הפצה. איך שוברים את השגרה, איך מגשרים על האגו, איך בכלל מעוררים אותו שלא יהפוך את הכול לשגרה?

שגרה שוברים בשגרה. כשאתה בצורה כזאת, כמו שהיא שוברת לך את כל החיים וכל פעם מורידה אותך ממש לזבל, אתה גם כשגרה שלך מעלה את עצמך למעלה ממנה וכל פעם יותר ויותר, כל פעם אתה יותר בקשר עם החברים, כל פעם יותר בקשר עם הבורא למעלה מההרגשה שלך, למעלה מכול מיני דברים שאתה רואה, אין לך ברירה.

אחרי שאתה אומר "טוב לי מותי מחיי, לא אכפת לי, אני כבר רואה שהחיים שלי לא שווים כלום, שיבוא עכשיו מלאך המוות, לא אכפת לי משום דבר", אחרי זה אתה אומר "בסדר, אני מוכן לעשות את כל מה שהבורא דורש, אעשה את זה כמו "יו-יו", כמו רובוט, ממש בצורה כזאת שאין לי שום רגש ושכל משלי, אני רוצה שהבורא יתלבש בי וינהל אותי", זה הכול. "אני רוצה, שרוח הבורא תתלבש בי ותנהל אותי. עכשיו אני עושה את כל הפעולות, פעולות השפעה, כמה שאני רואה ומבין בזה". אם תנסה כך לעשות אז תראה שזה בעצם פותר אותך מהכול. או שאתה מתמלא ברוח אגואיסטית, רוח שטות, או שאתה בצורה כזאת מתמלא ברוח השפעה לבורא. אתה רוצה לעשות את כל מה שכביכול הוא ממלא אותך והוא מבצע את כל הפעולות. תנסה.

שאלה: אמרת שרוח ה' ממלאה אותך, אני נכלל בחברים כמו שיעצת, יוצא מעצמי, נכלל בחסרונות שלהם, מתקשר איתם. מה זה אומר שרוח ה' ממלאה?

אני לא פועל מתוך הרצון לקבל שלי, מתוך המחשבות שלי, אלא אני פועל שכביכול הבורא מכוון אותי. אני רוצה בכל הידיים, הרגליים, המוח והלב, כולי לפעול כמו בובה, שהבורא מנהל אותי מתוכי.

תלמיד: בעבודה הזאת שאני באמת מרגיש את החסרונות של החברים ומפסיק להרגיש את עצמי, ממש אוחזת בי כזאת תחושה של קשר בינינו. אבל איפה כאן המרכיב של הבורא?

תמשיך, אתה חייב למצוא אותו.

שאלה: אמרת שצריכה להיות לנו רק מגמה כלפי התיקון. האם זה לא נגד הטבע שלנו, איך יכולה להיות לאדם נטייה לתיקון?

נכון שזה נגד הטבע שלנו, אבל אנחנו מגיעים למצב שמאין ברירה אנחנו חייבים לקבל על עצמנו פעולות השפעה שזה נקרא "פעולות התיקון". ואז אני מרגיש שאני פועל כמו רובוט, כמו בובה, שהרוח שבי היא לא שלי אלא רוח הבורא, אני רוצה שהוא יתלבש בי וינהל אותי ויעשה ממני אדם רוחני. אני לא יודע מה זה אבל לא חשוב לי, העיקר שזה לא יהיה אני, שזה יהיה הוא.

תלמיד: מתי זה הופך לנטייה של ממש?

אף פעם, רק בגמר התיקון. עד אז תצטרך לעשות כל פעם את הדברים האלה בכוח.

שאלה: מהו אותו שינוי פנימי שמתרחש באדם וגורם לו להתחיל לרצות להעביר את הכול לבורא? אני מגיע לאיזה מקום שבו אני מרגיש משהו ומאותו הרגע יש לי נטייה גדולה יותר להתפלל על החברים ולא לחשוב כלל על עצמי.

זה מתוך ההשפעה העליונה, הבורא משפיע עלינו, משנה אותנו קצת ואנחנו מרגישים בזה שינויים גדולים. מתחילים לחשוב אחרת אולי, להרגיש אחרת. כך זה קורה.

שאלה: כיצד להחזיק את דרגת החיבור שהשיגה העשירייה?

אתה חייב להתכופף כלפיהם, לעשות את כל מה שהם רוצים, להעריך אותם, לכבד אותם, בצורה כזאת תתחיל להשיג את מה שהם משיגים. רק בצורה כזאת.

תלמיד: איך אנחנו יכולים בעשירייה להחזיק את דרגת החיבור שאליה הגענו?

אם אתם מתקשרים ביניכם עוד יותר חזק, אתם מתחילים להבין יותר מהי דרגת החיבור ביניכם, איפה אתם נמצאים, וגם תבינו מזה איך אתם יכולים הלאה לעלות.

שאלה: היום לעשירייה שלנו בניו יורק הייתה פגישה נהדרת עם העשירייה מקייב, הייתה תחושה של התרוממות רוח אדירה ושל רוח הבורא בינינו. מהו ההבדל בין התרשמות חזקה לבין רוח הבורא, האם זה רק בזה שרוח ה' זו איזו התפעלות קבועה שממלאת את הלב שלך כלפי החברים?

לא, לא בדיוק זה, אני לא יכול להסביר את זה, אתם צריכים להרגיש את זה, זה לא כך. אנחנו עכשיו צריכים להתחיל להתקרב לאמונה למעלה מהדעת. אתם שואלים ושואלים, ואתם לא יודעים שאתם בדיוק שואלים על זה. זה הנושא הבא שלאט לאט נולד ומתגלה כדבר הכרחי שאנחנו צריכים לטפל בו. זה יכנס.

כאן בדרך יש לנו עוד כמה נושאים שנצטרך לדבר עליהם כמו "סליחות", "ראש השנה", "יום כיפור" ו "סוכות", זה קצת יעכב לנו את התהליך הזה, אבל אנחנו צריכים גם אותם. יהיה בסדר.

שאלה: השלב הזה של להתאחד ולהפוך לאחד, הוא מתרחש בעשירייה או שזאת גישה אישית, פעולה אישית אינדיבידואלית?

הכול צריך להתרחש בעשירייה.

שאלה: יש מצב שהבורא מתגלה בעשירייה, אני לא מרגיש את זה והחברים כן מרגישים, צריך לדבר על זה בעשירייה?

זה שהבורא יכול להתגלות לכל העשירייה חוץ מלך זה יכול להיות. והאם צריך לדבר על זה בעשירייה או לא , אני לא יודע, זה תלוי במצבים. יכול להיות שהחברים לא רוצים לדבר איתך על זה.

שאלה: איך העשירייה בודקת את עצמה אם היא עוסקת בתפילה עבור החברים?

איזו שאלה זאת, אלא מי יכול להגיד שמתפללים עבור החברים או לא אם לא העשירייה עצמה? שתבדוק את עצמה ותחליט. אלא מי יכול.

שאלה: האם זה כמו שכתוב רק במחשבה התפילה נחשבת?

כן, רק במחשבה, "הכול במחשבה יתבררו".

תלמיד: לְמה יש יותר כוח השפעה על המציאות, למחשבה שבאה לי מתוך רגש או כשאני מתאמץ לחשוב על משהו אבל אין לי אליו רגש? למה יש כוח יותר?

הרגש הוא הכוח.

קריין: קטע מספר 5. מאמר "אתם ניצבים היום –א'" של רב"ש.

""אתם ניצבים היום כולכם": מלמד שכנסם להכניסם בברית: "כולכם" פירושו, שכולם נכנסו בערבות.

מקשים, מדוע מתחיל ברבים "כולכם", ואחר כך לשון יחיד "כל איש ישראל". הכוונה, "כולכם", נכנס בכל איש ישראל, היינו שכל איש ישראל יהא כלול מכולכם, כמו שכתוב "ויחן העם תחת ההר", כאיש אחד בלב אחד."

(הרב"ש. רשומה 63, "אתם ניצבים היום - א'")

שאלה: אם חבר לא מגיע לשיעור ולא משתתף, אני אחראי על הדבר הזה?

כולם אחראים, כל העשירייה אחראית. כל העשירייה. לכן הגדלנו עכשיו את הקבוצות כך שלא פחות מחמישה אנשים יכולים להופיע ולשאול. כדי שתדאגו שיהיו לפחות חמישה אנשים. ואם יש יותר, אדרבה, מצוין, אבל לפחות חמישה.

תלמיד: וכמה זמן אני צריך להיות אחראי אם חבר לא משתתף?

כמה זמן? מה זאת אומרת כמה זמן אני צריך להיות אחראי? כל הזמן. אתה צריך להיות אחראי על כולם עד גמר התיקון, ושם כבר יהיה גמר התיקון. כל יום ויום אתה צריך להיות יותר ויותר אחראי על כולם, עד שתרגיש שכל האנושות נמצאת באחריותך.

שאלה: מהי מחשבה ברוחניות, ואיך להפוך אותה לתפילה לבורא?

מחשבה רוחנית תמיד מכוונת לבורא. אין יותר, אין.

שאלה: הרב"ש מסביר מה זה כולם, אבל מה זה לעמוד או עומדים?

זו קומה זקופה, שהראש למעלה והוא הקובע את התפקוד של הקבוצה.

שאלה: במהלך היום יכולים להיות מצבים שבן אדם צריך לעזוב את החברים, לעזוב את המחשבה ופשוט לטפל במשהו גשמי ולהתעסק בו, ולגמור עם זה?

לא, זה לא נכון, יש לו מקום בראש גם לדאגה הקבועה שלו. נגיד אם יש לאדם בעיה או שמחה גדולה, או חס ושלום ההיפך, זה לא עוזב אותו למרות שהוא עוסק בדבר היום יומי שהוא חייב.

תלמיד: ואם העבודה מצריכה עכשיו שהשכל שלו יהיה פנוי לגמרי?

אין דבר כזה פנוי לגמרי. אמרתי לך, ואתה לא שומע בקולי. מה אמרתי?

תלמיד: שתמיד יש מקום בראש גם למחשבה על החברים.

כן, תמיד יש ונתתי דוגמה, נניח יש לך בערב חתונה, וביום אתה צריך לעשות איזו פעולה בעבודה שלך. הזמינו אותך לעבודה הקבועה ואתה חייב לתקן שם בכל זאת משהו. אז אתה הולך ועושה, אבל כל הזמן אתה חושב, היום יש לי חתונה או ההיפך חס ושלום יש מצב לא טוב שלוחץ עליך. אין דבר כזה שכל הראש שלנו עסוק במשהו אחד. דיברנו על זה אלף פעם, אני לא מבין למה אתם שואלים בכלל.

שאלה: מה מאחד את כל המחשבות של החברים שבהם יתבררו המצבים?

המטרה היא אחת, המצב הוא אחד, כי לא יכול להיות שיש לכל אחד מצב רוחני משלו. אלא מצב רוחני זה נקרא שלכולנו יש מצב אחד של העשירייה. אז יש לנו מצב של העשירייה, אחד, מצב המטרה שאנחנו רוצים להגיע אליו, לאחד, וכל אחד משקיע בזה כמה שאפשר מצידו כדי להוסיף לקופה הכללית. ככה זה.

שאלה: האם אמונה זה גם רגש וגם מחשבה?

אמונה זה אותו כוח שעוזר לי להיות בעולם ההשפעה. זה גם ברגש וגם במחשבה.

תלמיד: בכל מקרה אפשר להגיד שהרגש הוא תמיד בפנים ואינדיבידואלי והמחשבה זה כל הפעולות שיוצאות החוצה ומכוונות, נגיד לצאת מעצמי אפשר רק במחשבה?

כן, במחשבה אנחנו יכולים להיות יותר קרובים זה לזה, מה שאינו כן ברגש, בו אנחנו לא מסוגלים למדוד עד כמה שאנחנו בכלל נמצאים בהתקרבות זה לזה.

קריין: קטע מספר 6 מתוך אגרת ל"ד של הרב"ש.

"כתוב "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם". כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום... הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" שהוא אהבת חברים הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה."

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

אז חיבור זה לא שתהיו יפים, ילדים טובים, ככה זה יפה, ככה זה בסדר. אלא חיבור זה תיקון של המערכת, של חומר המציאות, של הקשר של כל המציאות. אנחנו רוצים שכל המציאות תיראה כמו שהיא צריכה להיות, במערכת אחת, ברשת אחת. שכל הגלקסיות, כל הכוכבים, כל האנשים, כל הרצונות, כל העולמות, כל הפרצופים, כל הקבוצות, שכל זה יסתדר במערכת אחת קשורה, אינטגרלית, ובהשלמה הדדית. זה נקרא ערבות.

שאלה: בקטע הקודם כתוב "אתם ניצבים היום כולכם". האם זה ביטוי שמכוון לאנשים ספציפיים?

לא, זה מכוון לכל קבוצה וקבוצה שרוצה להגיע בקשר ביניהם לגילוי הבורא.

שאלה: איך לחבר נכון את הרגשות הגשמיים עם רגש רוחני?

אני חושב שלא צריכים בזה להתאמץ. גשמיות זו גשמיות. רוחניות זו רוחניות. גשמיות חייבים לקיים כדי להתקיים. רוחניות צריכים לקיים כדי להגיע לדרגה למעלה מהטבע. זאת אומרת למעלה מהרצונות לקבל שלנו.

שאלה: מה זה אומר להיות בקו ימין עשרים ושלוש שעות, זה יחס רק לחברים?

זה יחס לחברים ולבורא, לכל המציאות. אנחנו מנוהלים תחת הכוח העליון וחייבים להגיע להזדהות עימו, ולהשתדל להצדיק את הכול מפני שזה מגיע מהבורא. ומה שאנחנו לא יכולים להצדיק ולהתחבר לזה בצורה יפה, את זה דווקא אנחנו צריכים לתקן.

תלמיד: איך מגיעים לזה? חוץ מלבדוק את עצמי כל פעם ולתפוס את עצמי.

לא צריכים יותר שום דבר. תבדוק את עצמך כל פעם ותראה עד כמה יש לך עוד לתקן כדי להסכים עם מה שקורה. אני מדבר על רוחניות, לא על גשמיות, אחרת אתם תתבלבלו.

שאלה: האם אדם צריך איכשהו לתאר לעצמו מצב של חיבור?

כן, ודאי.

שאלה: מה הוא מתאר לעצמו?

צריך לתאר לעצמו "כאיש אחד בלב אחד" שהם קיימים. ולא רק עשירייה, אלא עד כדי כך העשירייה הזאת מחוברת שהופכת להיות לעשר ספירות. והן פועלות כך, הספירות, היינו בני אדם אבל זה כבר כספירות, שרוצות לגלות את הבורא ביניהן.

תלמיד: מה המצב הזה ברגש ובשכל?

אני לא יכול להגיד לך. אתם צריכים להשיג ואז תרגישו. אני לא יכול למסור לכם את ההרגשה הזאת.

שאלה: ישנם חברים שלא יכולים להיות נוכחים כל יום בשיעור. יש להם סיבות משלהם. איך אני יכול לעזור בצורה נכונה לחבר כדי שהוא יהיה בשיעור, שנהיה כולנו ביחד?

גם מצד הטוב וגם מצד הרע לדבר עימו. מצד הטוב עד כמה הוא עושה טובה לעצמו ולאחרים. ומצד הרע עד כמה הוא עושה עוול לנו ועוול לעצמו. דברו עימו ותשתדלו יותר ויותר. והעיקר, הוא צריך להבין שלקום לשיעור דווקא בהתגברות זו כל העבודה בינתיים והכול נרשם. באמת מזה יהיה לו רווח גדול רוחני.

שאלה: מה זה אומר למלא את החברים באור החסדים?

אתה לא יכול למלא אותם. אתה יכול להתפלל שהבורא ייתן להם אור חסדים. אור חסדים נקרא "אור השפעה", אור הרגשה יפה, טובה, השתתפות. זה נקרא למלא את החברים באור החסדים. אור החסדים זו הרגשה טובה אחד לשני, אמנם שאתם לא נותנים שום דבר. אין לך שום דרישה לאחרים, אלא רק להיות בנוכחות איתם. זה נקרא אור החסדים. אור חכמה זה כבר שאתם משתמשים ברצון לקבל שלכם, לתת ולקבל ולהתקשר. זה כבר דרגה אחרת.

שאלה: אם אני מפיץ לעולם ומנסה להעביר להם את החיבור בעשירייה שלי, האם זה נקרא תפילה בשביל החברים?

כן, גם כן. צריכים על זה לעבוד כל הזמן.

שאלה: איך אני נכנס לעשירייה ומאותה נקודה מעלה את העשירייה לאחד?

אתם שואלים שאלות שצריכים בזה לעבוד. אין לי תשובה על זה. תיכנס לעשירייה. אתה שואל איך אני נכנס. תיכנס. איך אני אעשה איתם משהו? תעשה. מה אתם שואלים? אתם לא רוצים לעשות כלום, לכן שואלים.

תלמיד: השאלה איך נכנסים לעשירייה ומתחילים לחשוב לא עם האגו, אלא להתחיל לחשוב עם השכל של העשירייה?

במידת החיבור עם עשירייה אתה מתחיל לחשוב כמו שהם חושבים. זה הכול. יש מאמרי רב"ש על עשירייה, על הקבוצה. תקרא אותם שוב ותראה מה לעשות. אני לא יכול להסביר לכם את זה. אתם שואלים שאלות כאילו שאתם נפלתם מהשמיים. תקראו את המאמרים האלה ביניכם. איך אני נכנס לעשירייה? תיכנס, תתחיל להשתתף, תתחיל להתפלל עבורם, תתחיל לדאוג, תתחיל להכין חומר לעשירייה. זה נקרא להיכנס.

(סוף השיעור)