שיעור בוקר 06.02.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן –אחרי עריכה

שאלות מהכלי העולמי

קריין: כהקדמה לכנס הגדול בפברואר, אנחנו מעבירים שיעור שני שמוקדש לשאלות של הכלי העולמי.

השאלה החשובה ביותר שאמורה להטריד אותנו היא איך אנחנו שוב משקמים את הכלי המשותף שלנו שנשבר על ידי האגו, שנכנס כמו ארכיפלג¹ (archipelago). אתם יודעים, היו פעם הרים וביניהם נכנס ים או אוקיינוס והמים מילאו את העמקים הישנים, את כל המקומות האלה שהיו בין ההרים. ובכן כך גם האגו כשהתבטא, כשהתגלה, הוא מילא בינינו מקום והתחיל כך להגדיר או להבדיל, להרחיק אחד מהשני.

ומאז יש לנו בעיה, איך אנחנו כנגד האגו הזה יכולים לעשות קשרים בינינו. כי האגו לא יברח לשום מקום, להילחם בו אי אפשר וגם לא צריך, זה כוח שנברא על ידי הבורא והוא שולט בנו, אנחנו לא מסוגלים לעשות כלום נגדו, לא יכולים להשמיד אותו בשום צורה או למחוק אותו. הדבר היחיד שיכולים לעשות עם האגו זה לאזן אותו.

דווקא הודות לו, זה שהוא מפריד בינינו אנחנו נתעלה מעליו ונבנה גשרים, מעברים או גשרים גדולים, עד כדי כך שבעצם בין כל ההרים האלה נהיה מקושרים בינינו, ומתחת לזה יהיו האוקיינוסים או הימים, זה לא משנה. כך אנחנו צריכים לעשות איתנו, עם עצמנו, לבנות קומה שנייה. אולי יש לכם איזו דוגמה טובה יותר כלפי מה שעלינו לעשות. כשנבנה בינינו את הקומה השנייה הזאת, תוספת בנייה מעל המים בשביל להיות מקושרים ביחד, אז תופיע בנו התכללות חדשה בינינו. נצטרך לקחת בחשבון את האגו שלנו, כי בלעדיו לא נוכל לבנות את כל הקשרים ואת כל המעברים האלה. מצד אחד.

ומצד שני, נצטרך להעלות את הקשר שלנו, את הדרגה שלנו לדרגה הבאה וזו דרגה מאוד מעניינת, כאשר כולנו שונים, כולנו מנוגדים זה לזה, כל אחד בשלו, עד כדי כך שאנחנו לא מבינים אחד את השני, לא מסוגלים להסכים אחד עם השני. בשום צורה לא מסוגלים להתחבר עד כדי כך שאנחנו להיפך, כל הזמן מתרחקים אחד מהשני, מיום ליום אנחנו הופכים להיות יותר ויותר זרים זה לזה. תראו איך הנוער לא מסוגל להתחבר, זוגות צעירים לא יכולים לחנך יחד את הילדים, לכלכל בית ביחד, ובגלל זה נהרסים הרבה מצבים בעולם, כפרים או מסורות למיניהן, הכול נשבר, מתפרק כמו איזה קסם. וכך אנחנו רואים שהאגו כל הזמן גדל, המרחק בינינו יותר ויותר מתמלא מים, וכל אחד במאחז שלו, באיזו פסגת הר משלו. אלה מצבים כאלה שלא נותנים לנו אפשרות להתקיים במיוחד בזמן המודרני, בעולם הזה.

העולם האינטגרלי נגמר, העולם הגלובלי נגמר, איפה שהכול היה קשור זה לזה, לפחות בכוחות האגואיסטים. נגמרה המאה העשרים שהייתה תחת הסימן, תחת הסלוגן הזה, "שאם נתחבר בינינו אז נרוויח מכל מיני עניינים כלכליים, קשרים מסחריים בין-מדיניים". אבל כל זה עבר ושוב בא מצב של ריחוק, ניכור. לכן עלינו ללמוד עכשיו איך לסדר בינינו מצב נכון, לא מעל המצבים הקודמים, אלא מעל אותם ההתרחקויות והניכורים שקיימים היום. כמו שכתוב, מעל כל הפשעים שלך נגד האחרים, הכוונות נגד האחרים, אתה צריך לבנות קשרים של אהבה, המשפט הוא "על כל פשעים תכסה אהבה".

נצטרך להכיר ולהבין איך אפשר לעשות את זה. כי אם כל אחד נשאר בדעתו אז אילו קשרים יכולים להיות בינינו? ואם כל אחד מחליף את דעתו בדעה של הזולת, מה קורה אז? האם זה סוג של דיקטטור וכולם נכנעים תחת דעתו? גם דבר כזה לא יכול להיות. כי בעיקרון תיקון העולם הוא בזה שכולם יתחברו בין כולם וייקחו בחשבון את כל הקשרים וכל התכונות של כולם, אבל איך זה אפשרי אם לכל אחד מאיתנו יש דעה משלו, וכמה שאנחנו יותר מפותחים, כך אנחנו יותר קוטביים בדעות שלנו, ברצונות שלנו או בהבנות. יש כאן בעיה.

והקבלה קוראת לנו שאנחנו נתחבר מעל לתכונות שלנו, להבנות שלנו, למושגים שלנו. איך זה יכול להיות? כלומר, איך יכול להיות שגם האחד וגם השני יספקו את חסרונותיהם, את מטרותיהם, יפעלו בהבנה הדדית? זו בעיה, אין פה מה לעשות. אנחנו לא מסוגלים להבין עולם שבמקביל היה פועל בשני חתכים נפרדים. בחתך התחתון כולנו בתוך עצמנו, אנחנו מבינים שאנחנו יכולים עוד איפשהו, מרחוק להיות בקשרים אחד עם השני, כמו במדינות של היום, אתה לי, אני לך, לא יותר מזה. אבל תכנית הבריאה היא כזאת שהיא דוחפת אותנו קדימה לקראת קשר מוחלט.

ופה אנחנו נמצאים בניגוד, בבעיה מתגברת עם הבורא. הוא רוצה לחבר בינינו ודוחף אותנו באופן אגואיסטי אחד לקראת השני, ואנחנו, ככל שיותר מתקרבים, כך אנחנו יותר מרגישים את עצמנו מנוגדים ולא מסוגלים להתחבר. כלומר, הבורא הוא זה שמעורר בנו כל הזמן מלחמות, ריבים, תחרויות. מה נעשה? אנחנו רואים שגם כילדים בבית ספר, בנערות, בבגרות, וגם בזקנה אנחנו לא מסוגלים בשום דרגה לבוא לשום הסכמה. האגו גדל ואנחנו הופכים למנוגדים באופן קיצוני אחד לשני.

שלא לדבר על השכנים, אפילו העמים מרגישים היום ניכור זה מזה ובורחים כל אחד לכיוון שלו. האדם לא מרגיש שהוא חייב לחיות בתוך עמו, בתוך המדינה שלו, בתוך ארצו, כל זה כבר מתרחק. כי עם, מדינה, ארץ, אלה דרגות נמוכות יותר של האגו ביחס לאגו האישי של האדם.

ולכן אני קורא היום דברים שכתובים בעיתונים, נעשים מחקרים ואתם בעצמכם יודעים עד כמה היום אנשים עוברים מדינה, מחפשים מקום חדש, לא מעניין אותם אם יחיו במקום שלהם או לא. אם השפה פחות או יותר איננה מחסום, אז האנשים מוכנים להחליף מקום, מכל מקום לכל מקום.

אבל כפי שכבר אמרתי, אנחנו נמצאים תחת השפעה של הכוח הכללי של הטבע, של הבורא, שבכל מקרה דוחף אותנו זה לקראת זה. ושדה הכוח הזה מניע אותנו יותר ויותר קרוב. ולכן אנחנו נהיים יותר ויותר ברע, הכול יותר צפוף ויותר מחריף בין זה לזה.

ברור שבדרגה כזאת אנחנו לא יכולים להתחבר, זה רק יביא אותנו לעוד פיצוץ. מה כן נוכל לעשות? זה מה שהקבלה מסבירה לנו, אנחנו יכולים, צריכים לבנות עוד דרגה אחת, בקשרים האלה שאמרתי בהתחלה. וגם צריך לדעת לבנות את הקשרים האלה, זה כבר תכונת הבינה, זה לא תכונות שלנו. אין דבר כזה בעולמנו. כלומר, כאן אנחנו חייבים לעסוק בעשיריות שלנו, ובעשיריות להתחיל לבנות את הקשרים בינינו בקומה השנייה, בדרגה ב' הזאת.

כלומר, בינינו מופיע האגו הגדל כל הזמן כמו שידוע לנו מ"הקדמה לספר הזוהר", כשתלמידים של רבי שמעון היו מתאספים לפני השיעור, השיעור שלהם היה [מתחיל] בזה שהם היו מגלים כל פעם עומק חדש של הבריאה והיו מתארים את זה בספר הזוהר. אלה המחברים של ספר הזוהר, כשהם היו מתאספים ביניהם, לפני שהם היו מתכווננים נכון הם היו מרגישים שנאה עצומה אחד כלפי השני, עד כדי כך שהיו מוכנים להרוג אחד את השני, מה שגם כתוב בספר עצמו.

ובכן עלינו ללמוד מהם לשקם את הקשרים בינינו כמו שהם היו עושים, או לפחות לא כמוהם אבל באותו סגנון, לפי אותה שיטה. כלומר, זו עוד קומה נוספת שצריך לבנות מעלינו, מעל כל פשעים תכסה האהבה. הפשעים נשארים והקשר יהיה מלמעלה. וכך אנחנו במקביל נתקיים בשני עולמות, [בעולם] שלנו וברוחני. איך לעשות את זה, זה מה שלומדים בעשיריות ביחד.

כשאנחנו משתדלים כך להתכוונן אחד אל השני בעשירייה, אז האור המקיף משפיע עלינו לאט לאט ואנחנו צריכים בכל עשירייה לבנות את הקומה השנייה הזאת בעזרת האור המקיף. עלינו לדרוש את הבנייה הזאת מהבורא. עלינו לעשות כל מה שתלוי בנו בדרגה שלנו ולהתפלל, לצעוק, לדרוש, להתחנן ממנו. ואז נצליח.

אנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו מתעלים מעל הידע שלנו, ההבנה שלנו של העולם, ונתחיל לראות אותו שונה, בראייה הגלובלית, אולי בראייה סינטטית במשהו, ולמרות שיש לנו את הקומה הראשונה האגואיסטית שלנו, אנחנו נהיה מסוגלים לראות את הכול בקשר גלובלי מוחלט ואז כל הבעיות נעלמות.

ולהיפך, הניגודים משום מה ובאיזה אופן מתחילים להשלים זה את זה. זאת מערכת הקשר הרוחני שעלינו לגלות, ובזה בעצם אנחנו עוסקים בעשיריות שלנו, בלימודים שלנו, זה מה שעלינו לעשות ביחד. זו המטרה של הלימודים שלנו, זו מטרת ההמצאות שלנו בעולם הזה וגם כל פעם חזרה למצב הזה. עד שאנחנו נשקם בינינו קשר שיכסה על כל הניגודים והסתירות שגם יישארו ורק יגדלו בינינו. כך זה צריך לעבוד.

שאלה: את הקשרים האלה אנחנו בונים? מי בדיוק בונה אותם?

את כל הקשרים האלה הבורא בונה. אין לנו לזה לא אפשרויות, לא הבנות, לא כוחות, אנחנו לא מבינים. אנחנו רק צריכים לתאר אותם לעצמנו פחות או יותר, עד כמה שמסוגלים לדמיין את זה. כי אנחנו ביחד קיימים בהבנה מאוד שטחית של העולם הזה, זה או אתה או אני, או מלחמה או שלום, הם לא יכולים להיות במקביל. ובעולם שלנו זה כן יכול להיות, כי גם מלחמה וגם שלום הם תולדות של אותו כוח, הם מתקיימים בו זמנית ביחד, בדרגת הדומם, הצומח והחי הם קיימים ביחד במקביל בצורה ודאית. למרות שנראה לנו שהכול נמצא בדיאלקטיקה, בלוחמה, בניגוד, זה לא כך. האמת, זה רק נדמה לנו בהבנות האגואיסטיות של הטבע, אבל האמת, אם היינו נכנסים לתוך התמונה, היינו רואים אותה באופן הרמוני לגמרי.

אבל במידה שנשיג את ההרמוניה בדרגה שלנו, כלומר נרגיש איך האור העליון, הבורא בונה בנו קשר מעל לכל הניגודים בינינו, אנחנו גם נרגיש את זה בדרגות הטבע האלה שנמצאות מתחתנו, הדומם, הצומח והחי. אנחנו נראה עד כמה התמונה הזאת סגורה ושלמה, מושלמת. ומה שהיה נדמה לנו פעם שהכול חי על חשבון השני על ידי זה שהורג, משמיד במאבק האגואיסטי המתמשך, הנצחי, אנחנו נגלה שרק אנחנו ראינו את זה. כתוב, "כל הפוסל במומו פוסל", כלומר, אם אני רואה משהו פסול, זה כיוון שבי יש את התכונות הפסולות האלה.

אנחנו בעצמנו לא בונים כלום, אין בנו את הקומה השנייה הזאת, זו תכונת הבורא שצריכה להיכנס לתוכנו, ובאיזשהו אופן להתאים את עצמה בפנים, ושנראה בצורה ודאית את שתי הדרגות האלה, הדרגה האחת האגואיסטית והשנייה האלטרואיסטית. ואז היינו יכולים לאט לאט, מהדרגה האגואיסטית להעלות הכול לדרגה האלטרואיסטית. לא להשמיד את הדרגה האגואיסטית בשום פנים, לא, אלא אך ורק לשנות בה את הכוונה לקראת הקשר המשותף, להשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: אילו פעולות פרקטיות צריכים לקיים החברים ששונאים זה את זה? הרי אנחנו אומרים שאנחנו לא צריכים לבטל את השנאה, להיפטר ממנה.

אם אנחנו מסתכלים על מקובלים מהעבר, אני רואה רק שתי פעולות. הם מדברים זה עם זה, אף פעם לא מפסיקים קשר מילולי כזה, ורבאלי. הם משתדלים להבין ותומכים זה בזה בלהבין שכל זה הן הכוונות של הבורא, ולא לרדת לכזו רמה שהם לגמרי נופלים מתוך התנועה הרוחנית בלחשוב שכל מה שהם רואים זו האמת, ולא הבורא ששם להם את כל זה לתיקון. ואחרי זה הם מתחילים לעבוד ביחד עם עצמם, כל אחד משתדל לעזור לחברו. לא חשוב איך או מה. מעליי את עצמי אני לא יכול לתקן, להוציא את עצמי בשערות מהביצה אני לא מסוגל, אבל החבר כן, אני יכול להוציא אותו, הוא יכול להוציא אותי. וכן הלאה.

וכך כל עשירייה עובדת על זה, פונה לבורא. זה מה שהיו עושים גם פעם מקובלים לפני אלפיים שנה ואפילו קודם, וגם היום עלינו לעשות את אותו הדבר. אם ניקח את זה ברצינות על עצמנו, נתחיל די מהר להרגיש איך זה משפיע עלינו, כלומר את ההשפעה החיובית. פתאום נתחיל להבין באופן הדרגתי, וגם להרגיש את העבודה של האור העליון עלינו. נתחיל להכיר אבל כבר בהכרה שונה לחלוטין. לא בתוך ההבנה שלנו של היום, לא בהרגשה שלנו של היום, יהיו לנו חושים נוספים, אינטגרליים, גלובליים.

כלומר, השכל שלנו שיופיע בנו וגם הרגשות, לא האגואיסטים שלנו אלא של הבורא, מתוך העשירייה הם ייכנסו בנו ואנחנו נראה את העולם בעיניים שונות. אני אפילו לא יודע איך להגיד את זה. זה יהיה שונה, כמו שכתוב, "עולם הפוך ראיתי", עולם שעובד לפי כללים, חוקים אחרים. איפה שהניגודים תומכים זה בזה, כל מיני שנאות, להיפך, הם יוצרים אהבה אבל הם מחזיקים אותה דווקא על ידי השנאה שלהם. איפה שכל הדברים המנוגדים הם מבורכים, כמו שבעל הסולם כותב. אבל הוא אומר, שדווקא הודות לזה שאנחנו כולנו כאלה שונים, אנחנו מסוגלים להגיע למדרגות גבוהות של התפתחות. בשום אופן אסור להשמיד משהו, להרוס, לבטל, להיפך, כמה שיש בחברה יותר דעות מנוגדות, כך החברה יכולה להגיע למדרגות התפתחות גבוהות יותר.

שאלה: אם בין חברים מעשיריות שונות התגלתה שנאה, איך הם צריכים לעבוד בעשיריות שלהם, בין העשיריות?

תשובה חד משמעית אין לזה. אני חושב שזה תלוי באיזו דרגה יש ביניהם חוסר הסכמות. למה הבורא נותן להם כזה דבר, אני לא יכול להגיד, זה מקרה ספציפי, אולי אפשר לדון על זה. אבל נדמה לי שבמקרה כזה כל אחד צריך להתייעץ בתוך העשירייה שלו, מה קורה. אם אלה עניינים גשמיים, ארציים קטנים, אז אולי לא צריך להסיח את תשומת לבם של החברים שלך, במיוחד בשתי עשיריות, זה לא נעים, לא יפה.

אבל בגדול ודאי, אם זו בעיה רצינית, כל אחד צריך לפתור את זה בתוך העשירייה שלו ואז שיפתרו את זה ביחד ביניהם. ככה זה צריך להיות.

שאלה: יש לי שאלה לגבי החברים בעשירייה, כי חלק מהחברים מוסתרים, הם לא בשיעורי הבוקר, וכרגע יש קצת פחות קשר. אני רוצה ויכול לתת דוגמה לעשירייה, אבל הם לא רוצים לקבל את זה. מה אני יכול לעשות, מה אנחנו יכולים לעשות, אלה שיושבים פה בשיעור?

למה אנחנו לא רואים אותם בשיעורים? הם לא רוצים לבוא, הם לא רוצים להיות נוכחים בשיעור?

צריך לאסוף לפחות כמות מסוימת של אנשים, עשירייה יכולה להיות גם חמישייה, ואתם ביניכם כן מתאספים באיזה אופן ומשתוקקים, רוצים ללמוד באופן שיטתי. אני רואה חוץ ממך את החברים שלך על המסך, הם כל הזמן נמצאים אצלנו, ואני מחשיב אותם לתלמידים קרובים שלי. כי הם כל יום בשיעור, הם כל יום נמצאים בעשירייה כאן בלייב, ביניהם, הם עובדים על החומר ביחד. אז תתכלל באחרים, אתה לא יכול לאלץ את החברים בעשירייה, להכריח אותם.

אם יש להם איזה ניגודים אידיאולוגיים בקשר להשתתפות בעשירייה, זה עניין אחר, אז הם ממש לא קיימים. אבל אם הם מסכימים וכן רוצים, אולי רק מתעצלים ולא יכולים, אז יש עוד עבודה, אבל בכל זאת בינתיים אתה אל תעצור ותתכלל בעשיריות אחרות.

שאלה: איך רואים אם יש הורדת הקצב בהתפתחות הרוחנית?

את הורדת הקצב בהתפתחות הרוחנית אתה יכול לראות רק לפי ההשתתפות הכמותית הברורה שלכם בעבודת הקבוצה. כי כל הרגשות והתחושות יכולים להיות בכלל לא נכונים, אתה לא יכול להתמצא לפיהם. אני יכול להגיע לקבוצה ולישון בה, אני פשוט לא מסוגל להתעורר, לא מסוגל לעשות עם עצמי שום דבר, כלום, וזה לא אומר שום דבר. אבל אני נוכח, פיסית אני נוכח שם, אפילו אם אני מנותק חלקית.

פה כבר הקבוצה צריכה לפעול עלי באיזה אופן. אני מקווה שהיא תפעל עלי באופן רציני, לא סתם שירדו עלי או משהו כזה. וחוץ מזה אין שום דבר, אני לא יכול לפי שום פרמטרים, חוץ מהפרמטרים הפיסיים להגיד שאני נמצא בתוך נפילה. אם פיסית אני נמצא בתוך קבוצה ומשתדל עם עיניים חצי פקוחות, ושכל חצי ער, ישן מעייפות, להשתדל להשתתף, אז זה לא אומר כלום, כי אני משתתף. כך צריך להבין את העניין הזה.

שאלה: אתה יכול קצת לבאר מה זה אומר לבנות מעל האגו מבלי לבטל אותו? כיוון שאם מה שמכוון אותי זה האגו אז מה אני עושה בדיוק? אולי רק נראה לי שהוא נשאר כמו שהיה?

אני אגיד לך מה העניין, בכניסה לעולם הרוחני אנחנו כבר מתחילים להרגיש בעיות למיניהן שקשורות לרגשות ולשכל שלנו. זה דומה לכך שהפיזיקאים מגלים דו פרצופיות אם אפשר להגיד של האור, את המבנה הנקודתי והמבנה הגלי שלו, שהאלקטרונים עוברים, וזה תלוי אם האדם רואה אותם או לא.

בקיצור, אנחנו מבינים שיש כאן מקום לא לחוקים הפיזיים אלא לחוקי התפיסה שלנו. יש את כל הניסיונות הידועים לכולם, ועוד הרבה דברים, בפיזיקה יש עוד המון דברים, כל מיני אפקטים שקוראים בגבול בין שני דברים, שבסך הכול מראים לנו שאנחנו לא מבינים עם מה יש לנו פה עסק. מבחינה פיזית, עובדתית, מתמטית הכול מתבטא בנוסחאות, בתרשימים, באיזה סטיות של חצים, התרוצצויות של ספרות על המסך, אבל בכל זאת אנחנו לא מבינים, לא מכירים במה שקורה באמת.

מכיוון שהאגו הארצי שלנו, השכל הארצי שלנו בנוי על האגו, ולהכיר את המנוגד לו, זה לא סתם שהוא נבנה על אנטי אגו, כי באנטי אגו אתה פשוט מחליף פלוס במינוס וזה הכול, אני חושב כך ואתה חושב הפוך, האגו שלך מהצד הזה והאגו שלי מצד שני, זה לא נותן כלום, אלא זה רק אם אנחנו נמצאים באותו אובייקט, כשבאותו רצון שלנו קיימים שני סוגים של הרגשה, הרגשה אחת אגואיסטית והשנייה מנוגדת לה אבל הן מקבילות, הן באותו נושא.

יש דוגמה כזאת מהתורה, כשהבורא אומר לאברהם על יצחק, זה העתיד שלך, הוא העתיד שלך, הוא יניע אחרי זה את כל האנושות לקראת המטרה שלה ובמקביל, באותה שניה הוא אומר קח ותעלה אותו לעולה, איך שני הניגודים האלה יכולים להתקיים ביחד? יש כל מיני פירושים לא חכמים במיוחד, שאחרי המוות הוא מגיע לחיים אחרים ושם [ממשיך].

בקיצור עלינו להבין שכאן אנחנו מתכוונים לדרגה אחרת של תפיסה בכלל, מטריקס שונה, כשההפכים לא רק יכולים להתקיים במקביל, הם משלימים אחד את השני ונשארים הפכים. והפכים הכוונה שאם אחד קיים, השני לא קיים, ואם השני קיים, הראשון לא קיים, אז איך הם מתקיימים יחד? את זה אנחנו לא מבינים, בשביל זה צריך להגיע אלינו אור עליון, להרחיב לנו את ההבנות שלנו, את ההרגשות שלנו וכשהם יהפכו לרוחניים אז נוכל להכיר בזה.

לזה אנחנו משתוקקים בעשירייה, להצליח להתחיל לראות את העולם בדרגה אחרת, בראש שונה, בלב שונה, בתפיסה שונה, שהמודעות שלנו תהיה שונה. אז נהיה מסוגלים לעשות את זה ועד אז לא נוכל.

תראה מה קורה עכשיו בארץ עם הבחירות, 20 מפלגות, אין לך מושג איך הם אוכלים זה את זה, זה נורא, הם מוכנים לבלוע אחד את השני בעודם בחיים. ומה קורה באירופה ובכלל בכל העולם? וזו רק ההתחלה, אנחנו נראה כאלה בעיות והן לא תיפתרנה בדרגה הארצית שלנו בשום אופן כיוון שההנהגה העליונה מקרבת בינינו ואנחנו לא מסוגלים למצוא שום שטח משותף, שום שטח.

כי האגו של כל אחד גדל, של כל מדינה, של כל עם ואם פעם היינו מסוגלים בהתאם לאגו הגדל להתרחק אחד מהשני, היום ההנהגה העליונה לוחצת אותנו אחד לקראת השני ואנחנו לא מסוגלים לעשות דבר. או שנתחיל לדרוש שיחליפו לנו את תפיסת העולם לתפיסה אמיתית, רוחנית, או שבהתקרבות הלינארית הזאת נביא את עצמינו למלחמה כי אין שום אפשרות אחרת אם כל הזמן יקרבו אותנו ואנחנו כל הזמן נהיה יותר ויותר מנוגדים זה לזה.

הבורא פועל בשני כוחות, בכוח אחד הוא מבפנים מעורר בנו אגו, ומצד שני, מבחוץ הוא דוחף אותנו, את כולנו להתקרבות הדדית. אם פעם היינו גרים במרחק, לעיתים רחוקות היינו נמצאים בקשר, היום אנחנו כבר נמצאים בחצר משותפת ומחר כולנו נמצא את עצמינו בדירה משותפת ואחרי זה בחדר משותף ובסוף במיטה משותפת אחת, ואיך אז נוכל לסבול אחד את השני? אבל זה מה שהוא עושה.

ההתקרבות הזאת בינינו גם קורית במקביל להגדלת האגו הפנימי בכל אחד ואחד מאתנו ובזה הבורא מאלץ אותנו ממש לפנות אליו. אבל מי שיפנה אליו אלו רק האנשים שנמצאים במצב נכון, אתה לא יכול לצעוק סתם, אנשים צועקים כבר אלפי שנה, זה לא עוזר. בשביל זה עלינו להתאסף בעשירייה, ליצור מה ששיטת חכמת בקבלה אומרת, להתאסף בעשירייה, לעשות שם צורה מתאימה שבה היינו רוצים לראות את הפתרון לבעיה שלנו, איך עשירייה יכולה להפוך לאחד שלם. ואז כל העולם יתחלק לעשיריות ובאופן כזה כולם יגיעו לתיקון שלהם. ולמרות שנדמה לנו שאנחנו בונים את העשיריות, האמת שזה לא אנחנו, אנחנו אחרי זה נראה שבכל זה, ההנהגה העליונה שמה בנו את המחשבות האלה, את הרגשות האלה, את ההחלטות.

שאלה: אנחנו נמצאים עכשיו על הסף של שני כנסים אדירים, ובהם אנחנו יכולים להגיע לאותו המצב הבא שלקראתו אנחנו הולכים. אתה יכול לתאר את המצב הזה פלוס אחד. זאת אומרת, מדרגת הקשר בינינו בעשירייה או בין העשיריות, האם אנחנו כולנו מרגישים שם זה את זה, או ברמת המחשבות? איך זה אמור להיות?

זו שאלה שוודאי יש לה מקום, אבל אין רק תשובה אחת לשאלה הזאת. איך אני אוכל לתאר לך קשר הדדי שהאור העליון יגלה בינינו? זה לא ניתן לתיאור, לכן זה נקרא, "אמונה למעלה מהדעת", "תכונה רוחנית", "עולם רוחני", כשהניגודים הם לא מנוגדים, אלא משלימים אחד את השני הדדית. ובכל מקרה כשאני מדבר עכשיו אני מרגיש איך זה בכל אחד מכם נתפס ברמה לינארית, ואין פה מה לעשות. צריך פשוט לדרוש שזה יתרחש.

שאלה: זה אם מדברים על שנאה בין חברים. אבל אם אנחנו מתחברים באותה המסה הקריטית באיזה מאמץ בכנס, אנחנו לא בהכרח חייבים לגלות את השנאה, יש שם איזה שהם מכניזם אחרים שמאפשרים לנו להגיע לזה.

כן, לא, אנחנו דווקא צריכים לצאת מתוך מה שיש לנו, אנחנו צריכים להשתוקק לקשר מוחלט בינינו, לפי איך שרב"ש מתאר את זה במאמרים שלו, מצד אחד. מצד שני, אנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים להשיג את זה, ואז אנחנו דורשים מהבורא שהוא יממש את זה בנו. רק ככה. אנחנו בעצמינו לא יכולים לעשות פה כלום, חוץ מהגילוי הזה שאנחנו לא תואמים, לא מתאימים למצבים הרוחניים של קשרים בינינו.

שאלה: נשאר לנו קצת יותר משבוע עד הכנס והרבה מהחברים כבר נוסעים מקייב. במה למקד את המאמצים שלנו עד הכנס? איך כבר היום במשך היום אנחנו צריכים לעבוד בינינו בעשירייה, בין העשיריות? אנחנו מגיעים לשם עם איזה כוונה, עם איזה מצב רוח? מהי העבודה עד לכנס.

כשאנחנו נוסעים, אנחנו קודם כל משתדלים בשום אופן לא להתנתק מהחברה שלנו, מהעשירייה ומהקבוצה שלנו. אנחנו כל הזמן משתדלים להיות בה. ארץ, מדינה, עם, משפחה אלו דברים כאלה שהם יכולים להיות ברקע, אבל העשירייה והחברים שלי שאני נמצא איתם, אותם אני צריך להחזיק בתוכי. הם צריכים לחיות בי. אני טס בשביל לקחת אותם איתי, אני מחזיק אותם בתוכי. אני מגיע לארץ והם יושבים שם, אבל אנחנו ביחד עובדים על אחד שלם. זה קודם כל חייב להיות ברור לי.

דבר שני, כל שיעורי הכנס עם כל התכנים שלהם כבר מוצגים, אז תקראו את זה. כל אחד צריך לעשות לפי כל אות, כמה שאלות. לא חשוב אם יצא לכם לשאול אותם או לא, אם אתם תשאלו את השאלות האלה שם אצלכם בכתב? השיעורים צריכים להיות מודפסים או להיות אצלכם במחשב, ואתם על כל אות או פיסקה כותבים את השאלות שלכם התואמות. אבל שאלות טובות, לא סתם שאלות פורמליות שאתם כך יוצאים מידי חובה. אתם לא צריכים לשלוח את זה לשום מקום, תוכלו לשאול את השאלות האלה, ואם זה שאלות מיוחדות כאלה, אז תשלחו את זה אלי לפי השיעורים, לפי שיעור ראשון, שני, שלישי.

תקראו את השיעורים האלה, ואז את השאלות שתמצאו לנכון לשאול תאספו, ממש תרשמו אותם מתחת לטקסט של השיעור איפה שיש מקום לשאלות, ותשלחו לי את זה בדואר. אני אהיה מכוון כלפי זה, אולי על זה אני אענה דרך הטוויטר שלי.

שאלה: לעשות את זה באופן פרטני או כעשירייה?

אני הייתי עושה את זה כעשירייה. אבל לפעמים השאלות האינדיבידואליות יוצאות חדות יותר משאלות של עשירייה, אז תראו בעצמיכם. לי זה לא משנה, אותי מעניינת השאלה עצמה, אבל מאדם שבכל זאת נמצא בתוך העשירייה.

שאלה: אם לאדם יש את האפשרות להיות בעשירייה פיזית או בעשירייה וירטואלית, איזה משתי אופציות יותר מתאימה לאדם? האם העבודה בשני המודלים אפקטיבית באותה מידה, אם אתה בפיזי או בווירטואלי?

אי אפשר להשוות אחד עם השני. העשירייה הפיזית היא הרבה יותר אפקטיבית להתקדמות הרוחנית מעשירייה וירטואלית. אבל לפעמים, וזה תלוי באדם. לדוגמא בהולנד יש לנו כמה חברה מאוד רציניים, הם תמיד איתנו, אז ודאי שבשבילם להיות איתנו זה אומר שהם נמצאים איתנו כמו בתוך העשירייה שלנו, למרות שבאופן פיזי כל אחד נמצא בנפרד שם.

שאלה: הרבה פעמים אתה נותן את הדוגמה עם הקבוצה של רבי שמעון שהם גילו שנאה זה כלפי זה, רצו להרוג אחד את השני. והשאלה היא, גם לי קורה שאני מרגיש שנאה כלפי החברים ורוצה להרוג אותם, אבל אני לא מבין מה ההבדל ביני לבינם בשנאה שלנו?

בהם השנאה הייתה מתגלה בגלל המדרגה הרוחנית הבאה. זה היה התעלות של האגו מעל האהבה הקודמת. נניח שהם היו במדרגה מאה, והם הגיעו לקשר המוחלט ביניהם במדרגה הזאת, אחרי זה האגו שבהם עלה לדרגת מאה ואחת, והם גילו במקום האהבה שהייתה שם שנאה גדולה יותר. זה מה שהיה מאפיין אותם.

כלומר, הם מבינים איפה הם נמצאים. הם מודעים לזה. הם מרגישים בצורה ודאית את המדרגה הקודמת עד כמה שהם היו אוהבים אחד את השני, וקשורים הדדית זה לזה, ועד כמה שעכשיו הם הפוכים לזה לחלוטין ושונאים זה את זה.

מורגש בהם מעבר מאוד חד מפלוס למינוס. הכרה דרך כל מערכת הבריאה למה זה קורה עם כל המערכת, כי הם הרי נסגרים בכל המערכת הזאת. הם בדרגה שלהם מרגישים את כל המערכת הגלובלית העל עולמית, את כל העולמות, את הכול. הם מרגישים את כל המטריקס הזה, את כל הקשר עם הבורא שנמצא במטריקס הזה שמחייה אותו, שהיא האנרגיה הפנימית של המטריקס הזה.

כמו שיש לך נניח חלקים של מתכות, ואחרי זה בתוך המתכת הזאת מתחיל לנוע זרם חשמלי, אימפולסים, קשרים, אז מה זה המתכת עצמה בפני עצמה? מהי? אלא האנרגיה החשמלית שמעוררת אותה וכבר הופכת אותה למחשב או משהו כזה, זה מה שחשוב. אז כאן מושג גם הברזל עצמו, וגם האנרגיה שממלאת אותו. ואדם שעולה במדרגות אז מתגלה בו כל פעם הבנה יותר גדולה של הברזלים, כלומר של המערכת השבורה המתכתית שבה הוא נמצא ללא אנרגיה, ללא הזרימה החשמלית, או ללא הפרמטרים שבה כסתם גוף מת, או להפך, אנרגיה מתגלה בגוף הזה, מחייה אותו, עושה כל מה שצריך, ויש להם כאלה מעברים גדולים מזה לזה.

אבל שוב, בשני המקרים הוא לא מתנתק מהקבוצה. כמו שנאמר על רבי שמעון שהיה מרגיש את עצמו שמעון מהשוק. הוא מודע לזה שהיום, עכשיו זרקו אותו, השליכו אותו לשם מדרגתו, השליכו למטה דווקא בשביל לעלות לדרגה גבוהה יותר. כל זה קורה לו אודות למדרגות הקודמות, ואודות לקבוצה שבה הוא נמצא, אחרת הוא היה מרגיש את עצמו סתם כך, הנה זה אני, זאת העבודה שלי, אלו הם חיי, אין יותר מזה וגם לא צריך. לא צריך. וכך כיוון שהוא כבר קשור לקבוצה, אז יש לו אור מקיף שאומר לו כן צריך יקירי. ככה זה הולך.

שאלה: בקבוצה יש שלוש עשיריות עם מסגרות שונות. והשאלה היא, איך העשיריות האלה בקבוצה אמורות להיות בקשר ביניהם, ולפעול אחת עם השנייה בצורה נכונה?

אנחנו עוברים רק על המצבים הפנימיים בכל עשירייה, לא יותר מזה. את היחסים החיצוניים בין העשיריות אני ממליץ לנהל עכשיו באופן פורמאלי בלבד, בצורה חברית, תומכת, הדדית, אבל לא יותר מזה. לא תתערב עשירייה אחת בחייה של עשירייה שנייה, את זה אסור לעשות.

זה אסור גם לפי תורה. מספרים שם על זה שיצאו ממצרים, אז משה יצר את כל מערכת הקשר בתוך העם, חילק אותם לשנים עשר שבטים, למרות שגם במצרים הם היו מחולקים לשנים עשר שבטים, לפי שנים עשר בנים של יעקב. אסור היה להם להיות קשורים ביניהם. אסור היה להתחתן ביניהם. כל השבטים בכלל בלי קשר, כל מה שהיה קושר ביניהם זה היה הבורא.

זה שהם בנו את הבית, בית המקדש, זו כבר הקבוצה הכללית שהתחילה להופיע יותר מאוחר. אני ממליץ להיות קשורים קבוצה עם קבוצה באופן אדמיניסטרטיבי. איזה עזרה חברית, יחס טוב, אבל לא קשר רוחני.

שאלה: כמה מהחברים נוסעים לישראל, הם יביאו את האש של העשירייה איתם, איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שהחברים שלנו בכנס יעבירו את הרצון שלנו ליתר החברים?

אני משוכנע שהם יצליחו להעביר את זה. הם יתכללו בנו, ומאותה התפעלות שהם יקבלו פה הם יוכלו לשלוף את כל המסר הזה, או את כל מה שתרצו להעביר. הם פשוט יקבלו את זה.

שאלה: האם יחסים נורמליים בין בני אדם ממשיכים להתקיים בעשירייה, לחלוק איזו שמחה לדוגמה, או שלא דנים בדברים כאלה בכלל?

בעיקרון זה כן ענייננו, אבל צריך להשתמש בזה באופן מאוד מוגבל. כשאנחנו באמת מתחילים להתעסק ברוחניות, בחיבור רוחני, אז כל שאר הבעיות האלה עוברות להיות מאחור, ולאט לאט בכלל נעלמות משדה הראייה שלנו. בהתחלה הן נראות לנו גדולות, להיפך, בעשירייה כל אחד מביא את הצרה שלו, אבל אם אנחנו נתעסק יותר בבעיות רוחניות, אנחנו נראה שהבעיות הגשמיות הן מתאזנות, הן יורדות. תשתדלו לעבוד כך ותראו את התוצאה הזאת.

שאלה: אחרי בניית העשיריות לפי מסגרת, חלק מהעשיריות גדלו עד לעשרים איש. ולכן קורה שחלק מהחברים הם יותר אקטיביים, חלק כבר לא כל כך אקטיביים, אז מה עושים? מצד אחד יש רצון ליצור איזה גרעין מהחברים האקטיביים, אבל אז כבר נוצרת עשירייה בתוך עשירייה. האם אנחנו צריכים להתייחס לכולם בשווה?

אני חושב שאיך שהעשירייה מתהווה תשאירו אותה כך, לא צריך לטרוף אותה מחדש. עשירייה זו יחידה רוחנית ובה צריך להיות גם גרעין, גם אנשים מפגרים, גם אנשים נמרצים, אנשים עם נטיות שונות, זה מין פלורליזם שכזה, צריך להיות בעשירייה הכול. לכן לא צריך על ידי כל מיני אמצעיים כוחניים חיצוניים לשנות בה משהו. צריך להסתכל ולדאוג שלכל אחד יש מקום.

שאלה: אנחנו רואים היום באירופה שהכל קורה כמו בבבל, הקשר הנכון בין בני אדם נעלם. ואם הוא יעלם אז אלימות גדולה תתגלה, כך אני מבין. אז מה עלינו לעשות באירופה?

זאת שאלה מאוד מבולבלת. מה עלינו לעשות? אני מדבר על זה כבר במהלך השעה הזאת. אנחנו צריכים להתחבר מעל הסתירות בינינו והניגודים, מעל הכול. לא לשים לב אליהם, אלא לבקש שהאור העליון יחבר בינינו. איך הוא יעשה את זה זה עניינו, זה הכוח שלו. עלינו רק כל הזמן להימשך אליו מתוך העשירייה, מתוך המרכז של העשירייה.

תשדל לא לתפוס את העולם בחושים האישיים שלך, אני מתכוון בעבודה הרוחנית שלך, אז לא לתפוס בעצמך, אני אני אני, זרוק את האני הזה, רק אנחנו, רק דרך העשירייה. ואז אתם תפנו לבורא, לא משנה מה יקרה, טוב, רע, כל העניינים שלכם, ורק ממנו אתם תקבלו כבר בהתאם את המשוב. זה מה שאתם חייבים, על זה הכול צריך להיות בנוי, שום השתוקקויות אישיות לבורא, דרכים אישיות לבורא.

זאת בעיה נוראית, אתם כל הזמן תגלו שאתם מבקשים לבד, שאתם לבד מדברים, שאתם לבד מנסים לקבל, וכל זה צריך להיות אך ורק כשאתם נמצאים באופן רגשי בפנים, בתוך העשירייה. ואז מתוך ההמצאות הרגשית שלכם בפנים, תפנו לבורא שגם נמצא שם. כאילו שאתם עומדים מול קיר בתוך העשירייה, מול קיר, ומאחורי הקיר הזה נמצא הבורא.

שאלה: התוצאה, הגילוי של הכלי הרוחני תלוי בבקשה של כולם בעשירייה, או שנניח אני מבקש עבור החיבור בינינו והכלי הרוחני מתגלה?

או שאני מבקש, או שכולם מבקשים, או שכולנו ביחד מבקשים, או כל אחד מאיתנו בנפרד, כל זה בסופו של דבר מצטבר יחד. העיקר אם אני מבקש דרך כולם ועבור כולם. מה אחרים עושים? וודאי שזה נוגע לי, אני הייתי רוצה שזה יבוא גם מאחרים, אבל בעיקרון מספיק לי, מספיק שאני מבקש עבור כולם. זאת תפילת רבים, זה הצורך ההכרחי לתפילה, בלי זה כלום לא יעזור. אתה יכול לשבור את הראש על הקיר, לצעוק ולבכות יממות שלמות במשך חיים שלמים, ושום תגובה לא תקבל, כלום.

לצערנו כך מבלים את החיים שלהם מיליוני בני אדם בעולם שלנו. בתקופה שלנו כבר פחות, אבל במהלך אלפי השנים היו המון כאלה. למה הבורא לא ענה להם? כי פונים אליו לא נכון, הוא לא נמצא שם, הוא לא מסוגל לשמוע אותם. הוא נמצא בכל מקום, אבל בכל מקום הכוונה בעשירייה מאורגנת, כלומר בתוך פרצוף, זה מה שחכמת הקבלה אומרת.

לכן אנחנו מגלים כאלו תופעות שהן שוללות לגמרי את קיום הבורא. וזה באמת כך, איך שאנחנו מדמיינים אותו, כזה הוא לא קיים. הבורא זה הכוח הכללי שנמצא בנו, מחייה אותנו, זה הכוח הפנימי של הטבע שכלול מרצון, והבורא זה מה שממלא את הרצון הזה. אבל אפשר לפנות אליו רק מתוך רצון, מתוך רצון שלם ששווה, מתאים לו. וההשוואה האלמנטרית אליו זו העשירייה. מזה שהוא ברא אותנו דרך ארבע דרגות של אור ישר, כך גם אנחנו יכולים לפנות אליו חזרה ולא אחרת.

שאלה: אמרת שצריך להחזיק קשר רוחני רק בתוך העשירייה ולא בין העשיריות. והבלבול הוא שאנחנו נפגשים בזום נאמר במשך היום, במאמר הצהריים, במפגשים אחרים, מגיעים לכנס, כל שיעור יש לנו עשירייה חדשה, אתה מגיע לישראל ונמצא בסעודות, בשיעורים, אני גם יושב עם חברים אחרים בעשיריות אחרות, אז איך לנהוג כאן?

אז כל פעם יש לך עשירייה חדשה, מה הבעיה?

תלמיד: כלומר אני לא נקשר למשהו פיזי?

אתה יכול לא לקשור את עצמך, אבל לפנות לבורא אתה חייב רק דרך ביטול שלך באחרים, ביטול עובדתי שלך באחרים.

שאלה: לפני שבועיים באחד השיעורים אמרת סלוגן מופלא, תעשה רק מה שאומרת לך הקבוצה. אז איך בצורה נכונה להראות יוזמה? מה זאת יוזמה נכונה בעשירייה, בקבוצה?

זה כאשר כל הקבוצה מבינה מה עליה לעשות, יש לה דעה מאוחדת. אולי לא כולם מסכימים עם הדעה הזאת, אבל הם מבינים שהדעה הזאת חייבת להיות, היא דעה קבוצתית, היא חייבת להיות מעל כולם, זו דעת הקבוצה.

תלמיד: מהי היוזמה הראשונית, כדי שאני לא אעשה איזו שטות?

אם אתה עושה את זה בשביל הקבוצה אז זה לא שטות. גם אם זה שטות זאת לא שטות. אתה מבין, כל הפעולות הרוחניות שלנו הן טיפשיות, מה זה "השפעה", אהבה, חיבור, הרי מבחינת ראותו של האגו אלה דברים לא ריאליים, זאת טיפשות, ילדותיות. לכן גם מסתכלים עלינו כך מידי פעם, "טוב, בסדר, הילדים מתעסקים להם באיזה משהו, שימשיכו, אין בזה הרבה נזק". ככה זה, מה לעשות.

שאלה: המסר שלנו לחינוך נכון, התנאי לזה הוא חיבור בין בני אדם. מהם הקריטריונים, הנקודות לכוון נכון אנשים לקראת חיבור? לדוגמה, הנקודה הראשונה זה רצון להיות ביחד, להתחבר, למצוא איזו שמחה, תענוג ורצון להמשיך את התהליך הזה. ומה הלאה, מה צריכים להיות הקריטריונים כדי להעביר נכון את השיטה?

אם תעשה את הנקודה הראשונה תתגלה לך הנקודה השנייה ואז השלישית וכן הלאה. אני לא סתם עכשיו אומר את זה בשביל לצאת לידי חובה, אני אומר לך ברצינות, הן מתגלות בכל קבוצה, ובכל אדם באופן אינדיווידואלי, ואתם תרגישו אותן והן יובילו אתכם, ידריכו אתכם. העיקר בכל רגע נתון בזמן, להיות בדרגת אדם עשירייה בורא חד הוא, שלם אחד. אין פה יותר נורמות או חיובים נוספים, זה הכי חשוב.

שאלה: אמרת לא מזמן שהיום הכול מתפתח כל כך מהר, שאולי היינו רוצים כאילו ללכת יותר לאט, אז מה צריך ללכת יותר לאט? אתה פעם אמרת שהיית רוצה לעצור.

לא, אני שומע את זה מכם לפעמים שהתנועה היא כזאת שכאילו כל הסוסים דוהרים קדימה והתנועה קדימה הופכת לבלתי נשלטת. אבל בעיקרון כך זה גם צריך להיות, כי התנועה הזאת, הסוסים האלה הם מונהגים על ידי הבורא וכל מצב חדש הוא בלתי צפוי. ואנחנו צריכים בכל מצב חדש, באמונה למעלה מהדעת, רק בתנועה המשותפת הכללית שלנו להגיע לקשר בכזה אופן שתחתינו תיווצר קרקע, שטח שעליו נוכל לעמוד, אפילו אם אנחנו פתאום מוצאים את עצמנו באוויר, הרי זה גם נקרא כך. אתה בטח שמעת ולא פעם, שתכונת הבינה זה תכונת האוויר, יש מושג כזה "מגדל פורח באוויר" משהו גדול כזה שפורח באוויר.

וגם כשאנחנו מסדרים בעצמנו את תכונת ההשפעה, מנסים להטעין אותה בנו, אנחנו מרגישים את עצמנו תלויים באוויר, מרגילים אותנו, מחנכים אותנו לזה. כשאין לך שום בסיס אגואיסטי, שום יסוד אגואיסטי, ואתה לא יכול לבנות על שום דבר, אין לך לא הווה, לא עבר, לא עתיד, אתה לא קשור כלום ולאף אחד, אתה פשוט נמצא תלוי באיזה מקום לא ידוע, בלי לדעת מה איתך, ואתה מסכים לקבל את כל זה ואפילו יותר אך ורק בתנאי אחד. שגם התנאי הזה אתה לא ממש יודע איך הוא יתבצע, ואתה גם לא יודע איך הוא יתבצע וגם לא מעניין אותך, אתה לא רוצה לדעת את זה. אתה רוצה לדעת רק דבר אחד, שממנו, כל המצב הנכון שלו בצורת התענוג יכנס לתוך הבורא, שהוא יקבל את זה.

שאלה: טיפה התבלבלתי בנוגע לבקשה לבורא. איפשהו ענית על זה שאפשר לפנות אליו רק לפי השתוות הצורה עם העשירייה?

אתה חייב לצאת לאותה רמת קשר, לאותו תדר. כשאתה מכוון את עצמך ומכוון את התדר של הרדיו שלך כי אתה צריך להיות בגל אחד עם הבורא, ממנו באה אליך תכונת ההשפעה, תכונת האהבה. וממך צריכה לבוא אליו תכונה דומה, אחרת הוא לא שומע אותך. כי בורא זה מערכת, זה מערכת זה לא אדם, זה לא איזה א-לוהים, זאת מערכת שעושה הד, שתופסת ומקבלת לתוכה רק אותות שדומים לטבע של המקלט הזה.

תלמיד: כלומר אפשר לפנות אם כך רק מתוך שמחה?

לא מתוך שמחה. כן מהשתוות, אבל לא מתוך שמחה. שמחה זה לא סימן להשתוות הצורה. זה יכול לקרות אחרי השתוות הצורה תכונת השמחה, וכך סתם שמחה יכולה להופיע בכל אחד. כלומר, קודם כל אנחנו באיזה אופן צריכים לפנות אל הבורא דרך המודם הזה, המתאם, דרך איזה מכשיר מקשר, אדפטור שהיה מתאם בין התכונות שלנו לתכונות הבורא. אז תפקיד האדפטור הזה והמודם העשירייה עושה, הקבוצה.

שאלה: אז אם כך רוב המאמצים, רוב הדברים שחשבת על החברים, העשירייה, קבוצה, הרי אמרת ככה, אתה צריך לראות שכל זה בעצם בא מתוך האגו, יוצא שאתה לא בכיוון ואתה רואה שהעבודה הזאת היא לא בכיוון הנכון. אז השאלה היא, המ"ן הנכון, מאיפה הוא מגיע? מה הבסיס, היסוד שלו?

זה פשוט מאד, אני אגיד לך. אם אני נמצא אתך בעשירייה אחת, דמיין לעצמך, כמה אנשים יושבים שם על ידך, שמונה אנשים, או תשעה, קחו אותי עשירי. אז מ"ן עבור חבר, זה לא יכול להיות עבור עצמך, עבור חבר, או עבור כל הקבוצה, שזה עדיף. כלומר אני במקום הרצון שלי לוקח את הרצון שלך ומתחיל לבקש עבורך, זה הכול. ועוד יותר טוב אם כל הקבוצה עושה כך. כתוב שהאדם לא יכול להוציא את עצמו מבית האסורים, אלא רק החברים שלו. וכך כל אחד מאיתנו, כל אחד אחר. אנחנו לא יכולים להוציא את עצמנו מהכלא האגואיסטי, אך ורק אם האחרים יבקשו מה שנקרא יתפללו עבורי.

מה זה יתפללו? אני צריך להתפלל לבורא שיתקן את החבר שלי, וכך כל אחד ואחד. אם אני אבקש עבור תשעה אנשים אני בהכרח אהיה העשירי. עבור עצמי אני לא צריך לבקש, לא צריך בכלל. תשע הספירות הן אלא שקובעות את הכול, ומלכות היא התוצאה מהם. לכן כל מה שניתן לאדם ניתן לא בשביל שהוא יבקש, אלא דווקא שהוא לא יבקש עבור זה, וזה נקרא להתעלות מעל עצמו, לעשות מצמצום על עצמו. ובמקום זה לקבל על עצמו תשע ספירות, כלומר רצונות של כל החברים שלי. אז אם כך אני משנה את עצמי, אני הופך את עצמי לאותו בלוק, אותה יחידה שיכולה לפנות אל הבורא, וזה כבר נקרא פרצוף.

תלמיד: את זה כבר שמעתי הרבה פעמים. אבל אני מבין שיש משהו שאני לא קולט. יש משהו שאתה אומר, אבל שאני לא קולט. ומה שאתה אמרת, אני שמעתי את זה הרבה פעמים?

אז גם היום וגם עכשיו ועוד לא שמעת את זה, זה מה שזה אומר. אבל נקווה שעוד יהיה זמן ואתה עוד תשמע.

שאלה: אדם עובר איזה מצב של הצטברות הסבל. האם יש תקופה כזאת גם לעשירייה?

למה בכלל לצבור סבל?

שאלה: כדי שיהיה אפשר לפנות לבורא?

אז לא צריך לצבור סבל. אם אתה נמצא בתוך הקבוצה, אתה לא צריך לצבור את הייסורים שלך, אתה צריך לאסוף מהם את ההשתוקקויות והחסרונות שלהם ולהעלות אותם לבורא כמו אמא או כמו אבא שמבקש עבור הילדים שלו. זה מה שכל אחד מאיתנו צריך לעשות.

הנה אתם יושבים שם ארבע אנשים, היום אתם לא רבים, לא חשוב, אם כל אחד יבקש עבור השני זו כבר תהיה בקשה רצינית. הבורא שם לב לא על הרצונות עצמם, הרי הוא בעצמו זה שמעורר אותם בנו, אלא על איך אנחנו במאמצים שלנו עוזבים את הרצונות שלנו, לוקחים את הרצונות שלה חברים שלנו ומבקשים עבורם, זה הכי חשוב איכות הפנייה שלנו אל הבורא.

שאלה: בעזרת ה' השנה מסוצ'י כבר נוסעים 12 גברים ונשים, אבל אנחנו חולמים שנוכל עכשיו גם לרתום את המספר ה-13. עד כמה אנחנו יכולים ללחוץ על אותו אדם?

ללחוץ במיוחד לא צריך, אני לא יודע איזה בעיות יש לו. אולי אחרי זה אשתו לא תכניס אותו הביתה או שיקרה עוד איזה משהו, אני לא יודע. אולי הוא נמצא אצלכם והוא חתום על איסור יציאה מהארץ, ביניכם יש כל מיני גיבורים. אבל בעיקרון אם אין איזה סיבה כזאת מוצדקת, אז תשכנעו אותו כבר איכשהו, אם כל כך הרבה אנשים נוסעים והוא לא רוצה לחבור אליהם, איזו סיבה יכולה להיות לו להישאר? אני לא יודע.

אני לא יודע, אני לא הייתי נשאר. אם קבוצה מזמינה אותי, אני אף פעם לא מסרב, אלא אם כן יש חישובים מיוחדים. או שזה חשבונות כאלה שאני יכול להפריע להם כי אני לא חבר רגיל, אני אהרוס את האיזון שבתוך העשירייה או בקבוצה קטנה, לא חשוב. ולכן פה אני כבר צריך לתת חשבון לגבי מה אני עושה, ולכן לפעמים אני מסרב. אבל בגדול אם הקבוצה מזמינה, אז אני בשמחה הייתי נמצא איתם.

לדוגמה, יש לנו מפגש עשירייה אחרי הסעודה ביום שישי ואני לא יכול להשתתף במפגשים האלה, כי אז הם ירגישו שאני משתתף, אז אני ככה מסתכל עליהם מרחוק דרך המסך, מה אני אעשה. או שיש שם עוד כל מיני אירועים כאלה. אז צריך לחשוב איך הפעולות שלך יתבטאו על הקבוצה בין אם אני נוסע איתם, בין אם אתה נשאר, זה החשבון שלך.

שאלה: עכשיו בשיעור נמצאות רק הקבוצות שאתה לא נמצא איתם פיזית, אז די מובן איך להבין את מה שאתה אומר ומה שאתה אומר זה בעצם מיועד למימוש. אבל בשיעור רגיל כשאתה נותן לקבוצה פיזית חלק מההמלצות שלך מתייחסות לקבוצה הפיזית בפתח תקווה וחלק מהקבוצות לכלי העולמי. איך הקבוצה יכולה ליצור פילטר נכון על מה שאתה אומר ונותן?

אני לא יודע. אני לא יודע, אתם צריכים להבין בעצמכם ולהרגיש כבר את הייחודיות של הקבוצה המקומית שלנו פה הפנימית "בני ברוך" איפה שאני נמצא. למרות שאני לא בתוך הקבוצה אבל אני לידה, ובעיקר אני מכוון את עצמי בלימוד שלי לפי הקבוצה הזאת. אני אומר את זה באופן גלוי, ואתם תקנאו לכם ותשתדלו לבוא לרמה הזאת. קנאה זו תכונה טובה.

אז אני אומר לכולם, כשאני נותן שיעור אני נותן למרות שאני לוקח בחשבון ויש מולי מסכים, אני מרגיש את כולם, אני כל הזמן מסתכל איפה באה השאלה, איך האנשים יושבים, מה הם עושים בזמן השיעור, אני מרגיש את כל זה, אני גם מרגיש אתכם פנימית את כולכם. אבל דרגת הלימודים העובדתית זה הולך על הקבוצה הזאת המרכזית, ואתם כבר צריכים לנסות להיות בהתאם. למרות שאני לא חושב שאתם מפגרים רחוק, לפעמים יש איזה פיגור קטן שיש לו מקום לכמה ימים, ולפעמים אני גם מרגיש הפוך, שהם מפגרים אחריכם.

שאלה: בקשר להפצה, כל מה שקשור לעבודה באינטרנט זה מובן, זה מתייחס לכל העולם. אבל לקבוצת פתח תקווה נאמר שהם צריכים לעשות עיתון. ברוסיה בעבר גם הוצאנו עיתונים לא פחות מהכמות בישראל. עכשיו אין לנו אפשרות כזאת. אבל אם הייתה אפשרות, אז היינו בודקים איך לעשות את זה.

איך להעביר את הרצון שלנו שאנחנו לא יכולים לממש אותו אצלנו, שייקחו את הרצון מאיתנו ויתחילו את התהליך?

לא צריך שום רצון אחר. הבנתי שהרצונות שלכם יכנסו לתוך העיתון שלנו כאן?

תלמיד: נאמר שברוסיה אנחנו לא יכולים להדפיס עיתון.

לא, בשום פנים, לא צריך.

תלמיד: נכון, אבל אם היתה כזאת אפשרות לא היינו מחכים, היינו עושים.

אני מבין.

תלמיד: ובקבוצה בפתח תקווה יש אפשרות, אבל הם חושבים.

הם לא חושבים והם לא מחכים אפילו יום אחד. אתמול דודי עשה עיתון. חומר יש לנו, הוא חיבר, פירמט, הגיע כמה פעמים במהלך היום ובערב הראה לי עיתון מוכן. אנחנו ביחד החלטנו מה יהיה הפורמט, איך זה יראה חיצונית וזהו. לעשות עיתון זה עניין של יום אחד כי יש לנו את כל החומרים, אנחנו רק צריכים לסדר אותם קצת לקראת איזה פורמט מסוים, אבל לא יותר מזה, זה מאוד פשוט, קל. והעיתון נעשה ביום אחד מהתחלה עד הסוף, הבוקר כבר יוצא לדפוס.

תלמיד: מובן. ברוסיה יש לנו מורכבות עם זה, אבל בארצות אחרות שאין את המורכבות הזאת, היית ממליץ להם לעשות משהו דומה, לצאת פיזית לעשות משהו ביחד?

לא, בשום צורה, אין טעם. ישראל, כידוע לך, כולכם הייתם פה לא פעם אחת, זו מדינה מאוד ייחודית. א', יש פה עם אחד. ב', כולם כאלה דלוקים ועצבניים, שהעיתון שאנחנו עושים נופל לסביבה חמה מאוד, רותחת. יש גם עניין של בחירות, יש גם עניין לפני הכנס, גם מאמרים שכותבים עלינו.

כותבים פה שאנחנו נכנסים לתוך הבחירות הארציות. מראים אותי בעיתון שלהם, לכן הוצאנו עיתון משלנו, יש לנו יסוד לזה. האנשים מקשיבים, שומעים מה זה "בני ברוך", מקובלים וכן הלאה. בנוסף אנחנו חייבים לספר להם מהו המסר המרכזי שלנו, זה הקשר מעל כל הפירודים, ניגודים, מפלגות, מרחקים בין בני אדם. אנחנו משתוקקים לספר את כל זה, בשביל זה אנחנו מוציאים עיתון.

חוץ מזה, אנחנו מנצלים את העובדה שזו מדינה קטנה, שטח קטן, אנחנו באופן פיזי יכולים למסור את העיתון הזה בכל מקום, פיזית, ובמקביל גם תהיה פעולה של חיבור בינינו, כי אנחנו כולנו יוצאים להפצה. אנחנו יכולים לצאת כמה אלפי אנשים שמסוגלים לחלק בכל הערים, בכל הצמתים וביום, יומיים למלא את המדינה בעיתונים, נניח לחלק 100,000 עותקים.

לכן אנחנו משתמשים בזה כי יש לנו כוח פיזי, הפצתי חזק. לכן למסור את העיתון, קל לנו מאוד. זו פרסומת הכי זולה, זה גם מחבר בינינו וגם מגיע לאחרים. זה הכול. יוצא גם זול מאוד וגם אפקטיבי ביותר, ולכן אנחנו עושים את זה. וגם יש פה בעיות של בחירות, בעיות במדינה, יש פה הרבה ריבים פנימיים, דווקא לתוך זה אנחנו זורקים את העיתון שלנו ואומרים איך אנחנו צריכים להנהיג שלום מעל כל הניגודים והסתירות והמלחמות הפנימיות.

על זה מדברת חכמת הקבלה, איך מעל האגו אנחנו בונים קשר, בלי להרוס את האגו אלא בעבודה נכונה עימו. שהוא כל הזמן יעלה אותו, הוא יתרומם ואנחנו כל הזמן מעליו, אתם מכירים את השיטה.

שאלה: לפני 10-12-15 שנים למדנו את האגרות של בעל הסולם והרב"ש. כשהם היו בחו"ל הייתה להם התכתבות עם התלמידים, הם כוונו אותם ותמכו בהם כל הזמן. והמכתבים, האגרות האלה כשאתה קורא אותם ואתה נמצא בחו"ל הם נכנסים מאוד חזק פנימה. ובשנים האחרונות אנחנו לוקחים כל מיני ציטוטים נבחרים אבל אף פעם לא עוברים על אגרת שלמה של בעל הסולם והרב"ש שקיימות כבר כמעט בכל שפה, נכון להיום, וברוסית עוד אין.

אין ברוסית? זה עניינכם, אז תתעסקו בזה. אתה צריך לבקש מהחבר'ה המקומיים פה, מהמתרגמים, אבל זה בכוחכם. בשפה הרוסית שלא יהיה ערוך ולא יהיה מוכן, אגרות של בעל הסולם ושל רב"ש? זה כבר כשל שלכם.

שאלה: אנחנו הרבה פעמים מגיעים לאגרות של הרב"ש, מאמרים של בעל הסולם, אבל לא מתייחסים לאגרות, ממש לקרוא אגרת שלמה.

אני מסכים איתך. תכתוב.

תלמיד: יש מייל של "חומר לימוד".

שאני לא אשכח, תשלח לי את הבקשה הזאת ואני אעשה את זה.

שאלה: איך לחבר את החיסרון שלי עם זה של הקבוצה? אפילו כשיש מידה קטנה של חשיבות הבורא, אתה רוצה להסתיר אותו, לא לחלוק אותו עם אחרים, זה שלי.

ההתקדמות הטובה ביותר כשאתה משאיר את כל הרצונות שלך, את כל מה שיש לך ואתה רק מוציא מזה כוח, נכנס לתוך קבוצה ומנסה דרך הקבוצה לפנות לבורא. כלומר לקחת מהקבוצה את כל ההשתוקקויות והחסרונות שלהם כאילו אתה גדול והם ילדים קטנים. אתה צריך לאסוף את כל זה בהם ולפנות אל הבורא בבקשה בשבילם, להגן עליהם, להרים אותם, להעלות אותם, להחכים אותם נכון שהם ירגישו אחד את השני, איך הם צריכים להיות מקושרים בקשר המשותף ביניהם בשביל לעשות כלי, מקום לגילוי הבורא בשביל להביא נחת רוח לבורא, ובעצמם להיות רק בתענוג מזה שהם נותנים לו תענוג. אתם מבינים מה ההבדל? אנחנו תמיד הולכים בשתי רמות, אגו ומעליו הקשר בינינו, חיבור, איחוד, תענוג, בשביל שהבורא ייהנה מזה וכן הלאה.

כלומר כל פעם אנחנו צריכים לעבוד בשתי הדרגות האלה, ואז אתם תרגישו איך אתם נכנסים לתוך דואליות של העולם הרוחני, גם תיאוריית האור החלקיקית וגם הגלית. האור עובר גם כגלים וגם כחלקיקים בהתאם לאם אתם מסתכלים על זה או אתם לא מסתכלים על זה. ואז אתם תראו שברוחניות, בעולם הרוחני זה הכול אחד, והאגו שלנו הוא שמבדיל ומחלק לדרגות. לכן בכל דרגה יש לנו דעות שונות, רצונות שונים, חיבורים והשתלבויות שונים. וזה מה שהורג את העולם שלנו, אבל כל זה רק בשביל שאנחנו בדרגה הבאה, גבוהה יותר נשיג את השלמות שלה.

שאלה: האם אפשר להשתמש בכנס כמשהו להפצה חיצונית, זאת אומרת להזמין אותם לצפות בכנס דרך האינטרנט?

למה לא, זה טוב מאוד. הם יראו כמות עצומה של אנשים שהתאספו, ואם זו כמות כזאת גדולה של אנשים, כמה אלפי אנשים 3000 או 4000 איש, ובערבים זה יהיה 6000-7000, אולי יותר, אז דבר כזה הוא אירוע מרשים ביותר. וגם מדברים שם על דברים שהם תכלס חשובים בשביל העולם שלנו. הם יכולים להיראות שיחות כאלה אולי לא קונקרטיות, הנושאים של הכנס שלנו יכולים להיראות לא מציאותיים, לא כמו שהאנשים מדברים על איזה משהו, חותמים על כל מיני הסכמים, נכנסים לכל מיני חשבונות ביניהם וכן הלאה.

ותכלס אנחנו יודעים ששום חשבונות, שום הסכמים לא נשמרים ואין להם תוקף, כל מה שאנחנו עושים בעולם הזה אין לזה שום תוצאה טובה כמו שצריך. אלא אנחנו אך ורק נמצאים באיזה משחק כזה בינינו, ומישהו מהצד באיזה אופן אחר מחליט הכול עבורנו, מה היה עם העתיד שלנו. אנחנו מבינים את זה היום בעולמנו. בכלל, תתנתקו מכל הממשלות, מכל המדינות.

אתם יודעים כמה ממשלה מוציאה? ממשלה מוציאה 70% מהכסף שיש לה לאוויר, לסתם, למשהו לא נחוץ. אתם קולטים? 70% מהבאדג'ט, אז במה בכלל העולם שלנו עוסק, רק נראה שאנחנו מתעסקים בעניינים רציניים, "אנחנו נחתום חוזים עכשיו ", ואחרי זה כל זה נעלם לריק. תראו מה אנחנו עושים עם האקולוגיה ועם כל דבר אחר בכלל, הרי כל זה זו תוצאה, סך הכול תוצאה של זה שאנחנו עושים דברים לא נחוצים בעליל, והטבע לא סובל את זה.

אז אנחנו צריכים פשוט ללמוד איפה היא החשיבות של החיים שלנו, איך אנחנו יכולים לסדר את החיים שלנו נכון. על זה אנחנו דנים בכנס. ולמרות שנדמה שהתאספו שם נשים וגברים והם דנים איך להתקשר ביניהם, איך להיות בקשר נכון ביניהם והרי זאת הבעיה הראשית החשובה ביותר של העולם. מה עוד יכול להיות? העולם לא צריך כלום חוץ מזה.

אם היינו קשורים אחד עם השני פחות או יותר בצורה נכונה, אז היינו מסתדרים באופן ממש טוב, לא היינו רואים בעיות כלל. כדור הארץ שלנו כמו שבעל הסולם כותב, יכול להכיל עוד מיליארדי בני אדם. אנחנו יכולים להגיע לפסגות שלא חלמנו עליהן בחיינו האגואיסטים, היומיומיים, בדרגה גשמית הארצית וגם בדרגה הרוחנית במקביל, ברוחניות הכול תלוי רק בקשר נכון בינינו ועל זה אנחנו דנים. בשום מקום אחר לא דנים על זה.

תנו לי כל אספה, מועצה הכי חכמה של החכמים הכי גדולים, הכנסים הכי חשובים והפסטיבלים הכי גדולים, איפה מדברים שם בכלל על קשר נכון בינינו, איפה? ותראו מה קורה בעולם, בכל חלק בעולם בוונצואלה, בארה"ב, באירופה, בכל מדינה ומדינה עכשיו וגם בין מדינות, רק קשר בין בני אדם. וזאת בעיה שאף אחד לא מעלה, כי כבר מזמן התייאשנו שאפשר למצוא לזה איזה מפתח או פתרון, למרות שזה הדבר החשוב ביותר שיש. שום דבר חוץ מזה אין אנחנו לא צריכים כלום.

הנה תכנית חימוש חדשה מתחילה לה עכשיו וזה הרי מיליארדי דולרים שיצטרכו לקחת מאנשים, גם בארה"ב וגם ברוסיה. בשתי המדינות ישנם הרבה רעבים, הרבה אז על מה מדובר בכלל. תראו מה קורה בינינו, כל הבעיה של העולם של האנושות רק בזה שאנחנו לא מסוגלים להתקרב בינינו. ויש אפשרות יחידה, אחת ויחידה, תכנית אחת של היווצרות או חינוך הדרגתי של אנושות וזו חכמת הקבלה, שניתנה לפני שנים רבות לאנושות.

היא היסוד, הבסיס של כל התרבות האנושית, של הדתות האנושיות, החיים הרוחניים של האנושות. אם אנחנו נגלה אנחנו ניווכח בזה. רק אנחנו צריכים להשתמש בזה נכון, בשביל זה אנחנו באים לכנס כולנו ומקווים שכך יהיה. שאנחנו נתקדם עוד קצת לחיבור נכון וזה ישפיע על כל העולם. שדרכנו זה ישפיע על כל העולם.

תלמיד: מה תפקידו של כלי העולמי בכנס בישראל? כיוון שבפרסומת אנחנו רואים שהכנס הוא ישראלי, פעם הוא היה יותר עולמי. ובמיוחד הערבים מכוונים לקהל חדש, ישראלי. מה צריכה להיות האינטראקציה, יכולים להתקשר עם ישראלים, אם כן אם לא, איך?

מה זה ישראלי, הכנס הזה הוא הרי לכל הקבוצות שלנו בכל העולם, על זה לא מדובר בכלל. כי הם כולם מכוונים אל הבורא, הם ישראל הרוחנית מה שנקרא. והכנס הוא בשביל ישראל כי אנחנו רוצים פה בעם, בכל זאת לתת לאנשים להבין מי אנחנו. כי העם הזה מתקרב לכזה מצב שלא תהיה לו ברירה, או שהוא שוב יכנס לייסורים נוראים, שיהיו דומים למה שעברנו לפני 80 שנה. או שהוא יצטרך להתעלות, להתרומם ולהראות לעולם את שיטת החיבור, אחת מהשתיים.

ולזה אנחנו מתקדמים ומתקדמים לזה כל יום יותר ויותר, ממש מתקרבים לזה בצורה ודאית מיום ליום. לכן אנחנו חייבים לעשות את הכנס הזה, חייבים לעשות אותו כפרסומת של מה שיש בעם, שיטת החיבור שיכולה לעזור לעם קודם כל בהצלה שלו, בהצלה שלו מכל השונאים, והם צודקים בשנאה שלהם בזה שלנו יש שיטה ואנחנו לא מוסרים אותה לעולם.

כלומר אנחנו מצד שני כביכול הסיבה לכל הבעיות של כל העולם, כך גם כתוב בספר הזוהר. בעל הסולם כותב על זה בסיום למאמר לספר הזוהר. אז אנחנו חייבים לגלות את זה לעם הזה, אולי קצת לזעזע אותו, אולי יש אפשרות. אנחנו תמיד צריכים לעשות את זה, ולכן אנחנו נמשיך להוציא עיתונים, ונמשיך להפיץ אותם, שזאת אולי האפשרות המרכזית שלנו להגיע עד לאוכלוסייה. מכירים אותנו, שומעים עלינו היום בטוב וברע, לא חשוב. אז זה טוב שהם יקראו את העיתון שלנו, יראו את העמודים שלנו באינטרנט, שילמדו אותנו. ולזה אנחנו הגענו.

אז אתם אל תעלבו שהעיתונים האלה הם לא עליכם, הם על חיבור רק כבר על רקע הבעיות הפנימיות שלנו כאן. אנחנו נמצאים במצב תרום בחירתי כזה, יש לנו בחירות עוד חודשיים משהו כזה. אנחנו בתקופה הזאת נוציא אולי עוד עיתון שניים, בשביל עוד יותר ככה להיכנס באוכלוסייה, וככה נמשיך. ולכם אני לא ממליץ על כל הדברים האלה ואנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: מה תפקידו של הכלי העולמי בכנס?

תפקיד הכלי העולמי בכנס זה כמה שיותר ברשתות האינטרנטיות שלכם, בצ'אטים שלכם, לא יודע איך זה נקרא, אני לא משתתף בזה, בפייסבוק, בטוויטר, בקיצור בכל מה שיש, בכל הרשתות, תפרסמו, תייחצנו את הכנס הזה שכולם ידעו עליו. תנו להם לינק לכנס הזה, לעמוד של הכנס שבו אפשר להירשם, שבו כתוב איך אפשר לראות, להתחבר וזהו, לא צריך יותר מזה. באופן כזה שלא כופה את עצמו תחברו אותם לכנס, זה מאוד חשוב.

אנשים צריכים יותר ויותר לדעת שקיים מרכז, הוא נמתח בכל העולם, זאת אקדמיה של קבלה, או קבוצת "בני ברוך", לא חשוב איך זה נקרא. הקבוצה הזאת נפרשת בכל העולם, ודואגת לזה שכל אדם ושכולם בעולם ידעו שיש אפשרות להתחבר נכון, ובזה לבטל את כל בעיות העולם, רעב, אקולוגיה, אבטלה, מחלות, כל המלחמות האלה, כל דבר. כל מה שהאגו מביא לנו אנחנו לפחות יכולים לרכך, להמתיק ואולי אפילו להתעלות מעליו, בלי להשמיד אותו, בלי להרוס אותו. אבל זה כבר עניין פנימי שמוסבר בשיטה.

אנחנו לא נגד אף אחד, זה מה שאני רוצה לומר. זו השיטה היחידה שלא אומרת למישהו, "אתה לא צודק, אתה אויב". להיפך, אני כתבתי גם היום בטוויטר לפני השיעור, שהיא אומרת הפוך, היא אומרת שכולם צודקים, שכולם נשארים במקומם, וכעת אנחנו רק נחפש קשר בינינו מעלינו. וככה אנחנו נשיג את המצב הטוב.

שאלה: בקשר להפצה. אנחנו תמיד לומדים שאנחנו עם ישראל ושכל הצרות בעולם מגיעות בגללנו. האם צריך לחשוב בצורה אחרת יותר פשוטה, יותר אגואיסטית, שכדי לגלות את הבורא לפי תכנית הטבע אני צריך לספר על חכמת הקבלה, לעזור נניח לעשרת אלפים אנשים בעולם להתחבר, ואם אני בסך הכול עזרתי למאה אנשים לעשות את זה, ועד שאני לא אספר לעוד 9900 אנשים איך להתחבר, הבורא לא יתגלה?

אני לא חושב שאתה צריך לספר על קבלה, כי מה זה "קבלה"? זה בכלל לא ברור לאנשים. אתה מכניס להם איזו חכמה עתיקה, יהודית, את מי זה מעניין? אתה צריך להגיד לאנשים באופן קונקרטי מה יהיה להם מזה, האם זה מזיק לאדם או מועיל לאדם, האם הוא צריך את זה. זה מה שאתה צריך להגיד להם.

תכתבו כל אחד מכם מאמר קטן איך הקבלה מסוגלת לשנות את העולם של כל אדם. את העולם הקטן של כל אדם ואדם. תסבירו את זה. תראו לאדם שזה מה שהוא צריך, שאתה מוכר לו משהו שנחוץ לו. ואם לא, הוא לא יקרא אפילו אם יהיה לך עמוד קטן. ואם אתה תכתוב לו איזה משהו ארכאי כזה מהעבר, הוא לא צריך את זה.

לאנשים היום יש תודעה של קליפים. אתה צריך להכניס מקסימום לתוך מאתיים מילה, זה יותר מדי, אבל נניח, בתוך מאתיים מילה אתה חייב להכניס את כל מה שאתה רוצה להגיד לו. ואם אתה רוצה לספר את זה למאה אלף איש, תצטרך לעבוד ממש קשה כדי לכתוב כך שמאה אלף איש ירצו לפחות לפתוח עין על מה שכתבת לו. האנשים צריכים להיות בטוחים באופן אגואיסטי, באופן מלא שהם יקבלו משהו ממה שאתה נותן להם, ושום חכמת הקבלה שתספר להם עליה לא תמשוך אותם לזה.

כלומר, על חכמת הקבלה אנחנו לא מדברים בכלל, לא מדברים על ישראל, לא מדברים על יהודים, על כלום. אנחנו לא מעוררים תחושות במיוחד שליליות או דוחות. אנחנו מדברים רק על דבר אחד, שכל מה שקורה בעולם, כל הרע שקורה לצערנו, קורה בגלל שאנחנו אגואיסטים ולא מסוגלים להתחבר בינינו. לכן אנחנו מבזבזים את כל מה שיש לחימוש, לכל מיני ריבים בינינו. כל הבעיה היא שאנשים יצליחו איכשהו להתעלות קצת מעל האגו שלהם במשפחה, ברחוב, בעיר, במדינה, בעולם.

איך אנחנו יכולים לעשות את זה? יש שיטה שעוזרת לנו להתחיל להתחבר כנגד כל הסתירות והדחיות בינינו, בלי להרוס ולבטל את הדעה של כל אחד ואחד. וגם בלי להגיד את השם קבלה. קודם כל שיכירו רעיון כזה. אם אתה רוצה להכיר באופן יותר עמוק אז קבל כפתור. ושיהיה שם כפתור, לינק או משהו. ואם אתה מתכוון לתת לו את זה על נייר, אז שיהיה שם משהו שאתה יכול לצלם בטלפון ולהיכנס ישר, "קיו קוד", שאתה ישר סורק את זה לטלפון. וגם בספרים החדשים, אתה מצלם את זה בטלפון ומקבל ישר את הספר לתוך הטלפון וכן הלאה. בקיצור תאכיל את האנשים שלך בכפית, בדייסה מתוקה ואז תקבל אותם, גם מאה אלף.

שאלה: מעט חברים מגיעים מדרום אמריקה ורוב החברים נשארים שם. אלה שבאים לכנס, האם עלינו להתמקד ולהתערב יותר עם החברים שנמצאים פיזית בכנס, או יותר לחשוב על החברים שנשארים? האם תהיה לזה אותה תוצאה למקום שלנו, לכל המערכת?

ברור שהרבה מהם לא יכולים להגיע כי זה מאוד יקר. אבל אני לא הבנתי מה זאת אומרת במי להתרכז יותר?

תלמיד: על מי לחשוב יותר.

לא לחשוב על אף אחד, פשוט להתכלל בכנס. וודאי שאלה שמגיעים לכאן יתכללו בכנס ואלה שנשארים במקום שלהם גם יתכללו בכנס. אני מקווה שיהיו שעות נוחות לכולם, אני מקווה שאתם מתאספים במקומות שתהיו שם ביחד, לפחות חמישה אנשים, עשרה, עשרים, כמה שתוכלו להתאסף בכל המדינות השונות בדרום אמריקה. ואחרי הכנס הזה אני מזמין אתכם לכנס במונטריי, זה יהיה בתחילת מאי ואם תרצו נוכל להיפגש שם. הכול לפנינו.

שאלה: רצינו לעדכן שביום שישי הזה אנחנו ניתן שיחה ללא המילה "קבלה", חברים מאסטנה יתנו את השיחה הזאת ורצינו לבקש תמיכה. אנחנו מבטיחים לשלוח עדכון ונעשה מה שאפשר כדי להעביר לאנשים את המסר הזה בצורה הטובה ביותר.

אני מאוד שמח לשמוע את זה. וכמה שיהיו יותר קשרים ביניכם, וועדות כאלה שלכם שמצטלבות, זה טוב מאוד.

חברים, אני מאחל לכם באמת כל טוב. אנחנו ניפגש כבר מחר בשיעור הרגיל שלנו ואז בסוף שבוע הבא במדבר, במדבר שלנו, ואחרי זה כבר בכנס. תבואו לכל מקום, בכל צורה, אנחנו מחכים לכם בכל מקום, מכינים לכם מקום ללינה, מקום לאוכל, שיהיה לכם הכול. אנחנו ממש מצפים לכל זה. והכי חשוב שהלבבות יהיו פתוחים ולתוכם כבר יכנס האור העליון. בהצלחה לכולנו ולהתראות. נתראה בקרוב.

(סוף השיעור)

---

1. קבוצה או שרשרת של איים↩