שיעור בוקר 17.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות"

קריין: "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות".

אנחנו רואים שכל כתבי חכמת הקבלה מסבירים לנו או את המציאות הגשמית, על זה כותב בעל סולם בכמה מהמאמרים שלו, או שהם מסבירים לנו את המערכת הרוחנית, וגם על זה כתבו מספיק מקובלים, וגם את הקשר בין המציאות הגשמית והרוחנית, איך האדם שנמצא בטבע הגשמי וצריך להגיע לטבע הרוחני, עולה מטבע אחד לטבע האחר, ואיך משיגים את הצורה הרוחנית הזאת שלא נתפסת בחושינו. אלו בעיקר הנושאים שיש בחכמת הקבלה.

כאן אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בינינו ועל פני החיבור שיש לנו בתפיסה הגשמית, האגואיסטית, בחושים שלנו על מנת לקבל, לראות איך להרכיב את התפיסה השניה, על מנת להשפיע, את התפיסה רוחנית, ואיך להשוות ולהעמיד את שתי התפיסות האלו יחד, זו מול זו, ולעבוד בצורה כזאת שכל המציאות הגשמית לאט לאט תעלה עד המציאות הרוחנית העליונה.

הכוח שעל ידו אנחנו מעלים את המציאות הגשמית למציאות הרוחנית נקרא כוח הערבות. בעצם זה עיקר המימוש בינינו, התכללות הדדית של החלקים השבורים במערכת השבורה דאדם הראשון אחרי החטא, כדי להחזיר אותה שוב למצב כמו שהיתה לפני החטא, זאת אומרת אנחנו מושכים את כוח הבורא לקשר בינינו כבר בתוספת של כל הכוחות המנוגדים לזה שהתגלו בזמן השבירה, וכך אנחנו מגיעים לתיקון, לגמר התיקון.

הכוח שאנחנו צריכים לגלות בינינו זה לא כוח החיבור הפשוט כמו החיבור הטבעי שהיה לנו לפני השבירה, אלא אחנו צריכים לגלות את כוח הערבות, שכל אחד נכלל באחרים ומספק לאחרים כוחות להחזיק את כולנו יחד. בואו נלמד מה שכותב על זה בעל הסולם, זה מאמר חשוב מאוד.

הערבות

(המשך ממאמר "מתן תורה")

"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.

כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה."

בעל הסולם אומר שאנחנו צריכים לגלות בינינו, בתיקון שלנו, את כוח הערבות. ערבות זאת אומרת אומר כוח התכללות הדדי שישרה בינינו, רק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקון. אצלנו זה מתבטא בכוח האהבה ברגשות שלנו, שאני אוהב את השני אפילו יותר מעצמי.

למה יותר מעצמי, הרי כתוב "ואהבת לרעך כמוך"? מסבירים שזה יותר מעצמך, כי אנחנו צריכים לדלג על הרצון לקבל בינינו שלא נעלם, הרצון לקבל הזה ממשיך, נשאר וקיים, ומעליו אנחנו צריכים לקשור את הקשרים בינינו, "על כל הפשעים תכסה אהבה", ולכן יוצא שכוח הערבות חייב להיות יותר חזק מהכול. החיבור שאנחנו מרכיבים בינינו, מעלינו, חייב להיות יותר ממה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו. את כל הכוחות הטובים והרעים אנחנו צריכים לחבר יחד והחיבור צריך להיות עוד יותר מזה. על זה כתוב ""ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו" כפי שבעל הסולם אומר.

"דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו."

זה התנאי שנקרא ערבות, אני דואג לאחרים כדי לספק להם את כל האפשרויות למלא את הצרכים שלהם הקשורים לחיבור ההדדי שלנו.

"ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע"," זאת אומרת אנחנו נגיע לערבות ואנחנו נשמור עליה שלא תפסק "הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה," מה שהוא צריך כדי להתקיים ולשמור על הערבות "אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת."

כשהם ערבים זה לזה, זאת אומרת אחראים שלכולם יהיה את כוח חיבור ואף אחד לא יפול מכוח החיבור הזה, אז הם יכולים לקבל את האור העליון מלמעלה שימלא אותם במלואם שזה נקרא תורה.

"משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו," הרצון לקבל שלו "ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו," שיוכל לתת את כל הכוחות, מאה אחוז כוחות שיש לו בעל מנת להשפיע, ולתמוך בזולת שגם יקיים אותו קשר. "וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה.

שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית."

בחברה קטנה קשה מאוד לקיים את תנאי הערבות כי בחברה כזו יש בכל זאת התחייבויות ומצבים שבהם כל אחד נמצא במשהו מנותק מהאחרים. מה שאין כן בחברה הגדולה, שהיא בסך הכול כמו הים הגדול שיש בו כל מיני חלקים של המערכת שקשורים יחד, אנשים יכולים לסדר לעצמם כל מיני מערכות שמאפשרות להם לקיים את תנאי הערבות בצורה השלמה.

שאלה: איך לאהוב נכון את החבר כדי לקיים את תנאי הערבות?

אנחנו צריכים להגיע לחיבור עם החברים בצורה כזאת שמתחילים להרגיש שאנחנו לא יכולים להיות בהתקדמות רוחנית בלי שאנחנו מתחברים בינינו. אנחנו צריכים להגיע למצב בהתחברות הרוחנית שאני לא יכול לשמור על עצמי בלי ליפול מהחיבור שלנו שבו אנחנו הולכים לקראת גילוי הבורא. אני רואה שאני לא יכול לשמור על החיבור אלא אם כן הבורא יתלבש בנו ויתן לנו כוחות לזה, ומפני שהכוח שלו שמתלבש בנו הוא אחד אז הוא מחבר את כולנו לאחד, וזה מה שאנחנו צריכים.

לכן ככל שנרצה לתאר את עצמנו שנמצאים מחוברים יחד, שהולכים לקראת החיבור הזה, שרואים אותו כמטרה, כך נראה שרק הבורא יכול לחבר בינינו ולהחזיק אותנו בכוח שלו יחד. כך שאפילו לא נרגיש שאנחנו מתחברים מעשרה גופים, רצונות אגואיסטיים נבדלים, אלא אנחנו באמת יותר ויותר מתחברים עד כדי כך שאף אחד לא מרגיש את עצמו אלא מרגיש שהוא מחובר עם החברים, וכל אחד מאיתנו תומך בכולם, וכולנו נמצאים בגוף אחד, ברצון אחד, בכוונה אחת, וכך אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו קרובים לבורא אחד, שמחבר אותנו וממלא אותנו, מתייחד עימנו.

זו העבודה שלנו בעשירייה ואנחנו צריכים להגיע לכזה מצב. יש לנו לזה את כל התנאים, מלמעלה נתנו לנו את כל התנאים, עכשיו תלוי עד כמה נתאר את זה יותר לעצמנו ונרגיש שאין חוץ מחיבור, גם בינינו, גם בכל העולם, בין כל הנבראים, וש"על כל הפשעים תכסה אהבה". על אף שמתעוררים בנו כל מיני כוחות דחיה, שנאה, ריחוק, אנחנו חייבים כנגד זה, מעל זה, להתחבר ולכסות אותם בכוח האהבה שבינינו.

שאלה: אם האגו זה אני השקרי, על מה צריך להישען האדם שבונה כוונה נכונה?

אנחנו דווקא מתקדמים לתיקונים על ידי האגו המוגבר, שכל פעם מתגבר יותר, מתחזק יותר, מראה את עצמו כמפריד בינינו, ועושה בתוכנו, בתוך כל אחד ואחד כאלה פיצולים וממש קורע אותנו לחלקים, מחליש אותנו, מפיל אותנו כך שאנחנו עוברים כל מיני מצבים שלא יכולים לעמוד בהם. ואחר כך אנחנו מבינים שהמצבים האלה באים כדי שדווקא נכיר את כוח החיבור, עד כמה הוא נותן חיים, חיות, ועד כמה הוא מעמיד אותנו בצורה נכונה, בצורה שהיא כל פעם יותר ויותר קרובה להשפעה ולבורא. כך מתקדמים.

שאלה: כתוב שהאדם לא דואג על גופו, כי הוא בטוח שיש סביבו שש מאות אלף איש אוהבים דואגים ואוהבים אותו. זאת אומרת האגו כל הזמן חושב על איך ידאגו לו אחרת הוא לא מסוגל להפסיק לדאוג לעצמו?

נכון, אם אנחנו לא בטוחים שיש סביבנו עוד חברים אנחנו לא יכולים להתקרב לתיקון. אני יכול להתקרב לתיקון אך ורק בתנאי, בהנחה שהחברים חושבים על החיבור וכולם רוצים שאני אתכלל איתם וכל אחד חושב ובטוח שגם האחרים חושבים על כך.

כי בלי ההרגשות האלה שאנחנו מקבלים אותם דווקא בזמן נפילה, ירידה, ייאוש, עצבות, חוסר תקווה על כך שאנחנו נוכל להתחבר, חוסר נטייה לרוחניות - האדם רוצה רק לשכב ולישון או אפילו למות כי הוא לא רואה שום תועלת מהמצבים ומהחיים שלו, רק חושב איך למלאות אותם כך שלא ירגיש שום דבר.

ודווקא מהמצבים האלו אנחנו מגיעים מכוח הערבות שיש בינינו ושהבורא מקיים את הערבות הזו, למצב שהאדם מתחיל לקבל התעוררות והוא שוב חוזר לחיים ומתחיל להרגיש עד כמה מה שחשב לא היה נכון ותחת שליטת הרצון לקבל, שליטת האגו והוא לא יכול היה דבר ל כנגד זה. אבל עכשיו הוא קיבל רוח חדשה, כוח חדש, הארה שמשפיעה עליו והוא יכול להגיע למצב שהוא שוב נקשר לחברים ושוב יכול לתמוך בהם.

אלה המצבים שאנחנו עוברים - עליות וירידות. וכל מה שמשיגים מושג בכוח הערבות. בכוח הערבות נמצא הבורא והוא מחייה ואז על ידי הכוח ערבות אנחנו מתגברים על כול הירידות ועולים, ושוב יורדים ועולים, זאת העבודה שלנו.

שאלה: אימא במצב דרגת חי דואגת לילדים שלה, למה שהאגו שלי ידאג לחברים, מה הרווח לאגו שלי בזה?

אתה קיבלת מהבורא הרגשת ניתוק, הנקודה שבלב שמרגישה שיש איזו מטרה והיא רוצה להשיג אותה ומסוגלת או לא מסוגלת כאן איזו בעיה, ואז מתעוררת בך מטרה שאתה רוצה להשיג את החיים שלך, בשביל מה ולמה אני חי וכך מתקדמים. זה לא שאימא ממלאה אותך בכל מיני דברים הכרחיים בעולם הזה, אלא הבורא מתחיל לטפל בך ומעורר בך חיסרון לחיים יותר עליונים וכך אתה כבר יכול לסדר את הדברים שלך, אתה רוצה תתקרב אליהם.

אני ממליץ העיקר לא לעזוב את החיים שלנו, יום יום שיעור, יום יום שיחה עם חברים, דווקא שיחה עם חברים יותר חשובה אולי מהשיעור, יום יום בירור ומדידה עד כמה היום אני נמצא בבירור הערבות יותר מאתמול, יכול להיות שאני נמצא בערבות פחות אבל בבירור יותר, בדיוק שלי יותר כלפי מדידת הערבות, מצאתי בו עוד כמה הבחנות נוספות עדינות וכן הלאה.

שאלה: הוא אומר "נעשה ונשמע ", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת." וכך תמיד הסוגייה הזאת עולה, מה זאת אומרת נעשה עד שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה. מה זה אומר פיסית, רוחנית?

מפני שאנחנו נמצאים בכלי אחד שכולל בתוכו את כל החלקים של כל הנשמות, אל תסתכל על הפרצופים תסתכל על הנשמות, אתה לא רואה אותן, אבל תתאר לעצמך שיש לפניך אלפי נשמות שאתה מחויב לחבר אותן יחד. למה? כי בזה אתה מרכיב את הנשמה שלך ואז אתה חייב במשהו לדאוג ודאי שלא במחשבה פיסית, אלא במחשבה עד כמה הם יהיו מחוברים יחד ברצון הפנימי שלך, בתפילה שלך כלפי הבורא, בחיסרון שאתה מעורר.

אם אתה תעורר בחיסרון שלך את הבורא שהוא יגרום לחיבור של כל הנבראים יחד בכמה שאתה מסוגל לעורר אותו, כבר עשית את התיקון שלך. אין יותר תיקונים רק את זה, כי אתה מחזיר מצידך כל הכלי של אדם הראשון למצב המתוקן.

תלמיד: אתה אומר שהמחסור הוא רק במחשבה, ואם חבר צריך עזרה פיסית?

אני מדבר על מיליארדי אנשים שאני רוצה שכולם יהיו מחוברים יחד במערכת אחת כי הם כולם שייכים לאדם הראשון. למה אני מדבר על כלי כזה גדול? כי אנחנו נמצאים כבר בדור של גמר התיקון.

תלמיד: אני צריך לחשוב על כל האנושות?

אני חושב על העשירייה שלי איך להתחבר איתם בפועל. העיגול הבא, איך אני מתחבר עם כל הכלי העולמי שלנו שזה אלפי אנשים על פני כדור הארץ. ועוד אני חושב על כל האנושות שכולה צריכה להיות מחוברת בכלי של האדם הראשון.

תלמיד: להוסיף את התפילות כל יום על מה שקורה זה גם סוג של מחשבה שעושים יחד?

זו תפילה על חיבור בין כולם.

תלמיד: אבל זה גם סוג של מחשבה שעושים תפילה?

כן.

שאלה: מה רלוונטיות של מה שהוא כותב על האומה הישראלית?

"ישראלית" זו אותה קבוצה שקיבלה התעוררות בזמני אברהם בבבל העתיקה לפני 3500 אלף שנה והיא קראה לעצמה "ישראל", ישר-אל, היא שהכינה את התשתית לחכמת הקבלה ולעבודה הרוחנית, מה שאנחנו ממשיכים.

תלמיד: הוא כותב שם על האומה, הוא כותב הרבה מאוד על האומה, על הערבות, מה זה אומר לגבינו היום בדור האחרון?

זו לא אותה אומה שאנחנו מכירים היום שאנחנו אומרים, אומות העולם, אלא אומה נקראת קבוצה שיש לה אידיאולוגיה מאוד ברורה על החיים שלה ועל המטרה שלה.

שאלה: מה זה כמות ברוחניות ואיך מגדילים אותה?

אין כמות ברוחניות, קשה מאוד לדבר על כמות ברוחניות. העיקר ברוחניות זה איכות, ועל איכות אנחנו לא יכולים לדבר, אז אנחנו מדברים עליה כמו על כמות. אבל אין כמות ברוחניות, ברוחניות הכול אחד, אבל כדי לתת מספרים לעוצמת האחד, אנחנו מדברים על כמויות.

שאלה: הבירור לגבי המצב החיבור, מצב הערבות, זה בירור שהעשירייה צריכה לעשות במשותף, או שכל אחד עושה בעצמו מול העשירייה?

גם וגם, גם לבד וגם לברר ביחד על כמה אנחנו מחוברים, וכמה עוד חסר לנו, ובמיוחד מה כבר השגנו, ומה עוד אנו רוצים להשיג.

תלמיד: הבירור של מה חסר לנו, איך לעשות אותו בצורה נכונה, שזה לא ישמע אצל חלק מהחברים בתור קו שמאל?

אנחנו מדברים על "מה חסר לנו" רק בתנאי שאנחנו יודעים איך מעל זה אנו מעלים תפילה לבורא, ונשארים במצב של "על כל פשעים תכסה אהבה", זה חייב להיות התנאי, אחרת אנחנו לא מעוררים את השמאל, רק בתנאי שאנו יכולים לכסות אותו בימין.

שאלה: אמרת שצריך לברר עוד ועוד את מידת הערבות, ושאם אני נמצא במידה פחותה של ערבות, אבל בבירור יתר, זה עדיף. אז איך לברר נכון את הערבות?

לברר כמה חסר לנו להתכלל עוד ברצון של החבר לחיבור ולדבקות בחברים, ולחיבור ודבקות בבורא. אם נעזור לו ונתפלל עבורו, שזה יקרה לו, על ידי זה כולנו מתחילים להרגיש שאנחנו הולכים, נעים, ממש לקראת מרכז העשירייה. שומעים? ככל שאני רוצה לגרום לחבר חיבור עם כולם, ואני תומך בו, ודוחף אותו לזה, והוא אותי וכן הלאה, על ידי זה אנחנו מגיעים למרכז העשירייה. זה נקרא לבנות את השכינה.

שאלה: מה זה בעצם לדאוג לצרכיו של החבר? כי פה הוא אומר שאני צריך לדאוג שלא יהיה לו פחד בעד קיום גופו בעצמו. לאיזה צרכים של החבר אני צריך לדאוג?

לספק לו ביטחון.

תלמיד: לכל חבר יש צרכים שונים.

לא, אין לחברים צרכים שונים, לחברים יש את אותם צרכים, רק להגיע לערבות ובה לגלות את הבורא.

תלמיד: האם כשאנחנו מבקשים אחד לשני מהבורא, אנו בעצם מכניסים את הבורא להיות הערב שלנו בקשר בינינו, בחיבור?

כן.

שאלה: אמרת שהפגישות בין החברים אפילו יותר חשובות מהשיעור. מה יותר חשוב להיות עם החברים, או להיות בתכנית הפצה, ואז אני מפספס את הפגישה עם החברים?

גם זה חשוב, וגם זה חשוב, אין תשובה.

שאלה: האם אדם שנמצא בערבות רוכש שכל ויכולת של הבורא?

אם אנחנו מבצעים את הערבות ממדרגה למדרגה, זאת אומרת, העלייה במאה עשרים וחמש מדרגות היא רק במידות הערבות, בזה אנו רוכשים שכל ורגש של הבורא. שכל ורגש של הבורא זה נקרא השכל והרגש הכלליים שאנחנו מגלים בקשר בינינו.

כל אחד נמצא באגו שלו, בקונכייה שלו, וכשאנחנו מבררים את הקשרים בינינו זה כבר ה"בורא", הבורא נקרא הכולל. רק כך אנו מגיעים למצב שמשיגים אותו, אם כל אחד יוצא מעצמו, רוצה להידבק לאחרים, בזה אנחנו מבררים את הבורא, ניגשים לחיבור עימו, לדבקות עימו, ולהרגשה שלו. הבורא נמצא בינינו, תצאו מעצמכם, ותתחילו במשהו להרגיש את הבורא.

שאלה: לָמה הכול עומד על הערבות?

עכשיו הסברתי את זה, כי אי אפשר להשיג את הבורא, בלי ערבות, הערבות זה הכלי, והשגת הבורא זה המילוי.

שאלה: ערבות היא המערכת של נתינה וקבלה הדדיות, שתי פעולות מאוד קשות לביצוע. מה יכול לתת כוח לערבות?

תמיכת החברים. אתה לא יכול להיות ערב לעצמך, רק החבר, אפילו בעולם שלנו.

שאלה: האם זה נכון שערבות היא חוק שמאפשר כניסה לרוחניות, וגם נדרש כדי להישאר ברוחניות ולהתפתח?

כן, הערבות זה התנאי הכללי של כל המערכת הרוחנית.

קריין: אנחנו ממשיכים בפסקה "ונמצא, שאותו שיעור".

"ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים, יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, משום שאינם בידיהם. וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של "ואהבת לרעך כמוך"."

אם אדם חושב, "איך אהיה בעל מנת להשפיע? איך אצליח ברוחניות? איך אצליח באהבה?" זו בכל זאת דאגה לעצמו. וכאן אנחנו צריכים לשים לב עד איזו מידה אנחנו רוצים להיות מנותקים מעצמנו, ובמידה הזאת נתחיל לגלות מה זו הרגשה רוחנית, איפה היא באמת מתרחשת בנו, באיזה תנאי. זה בתנאי שאדם מתנתק מעצמו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לברר מה חסר לנו ועדיין להישאר במצב ש"על כל פשעים תכסה אהבה"?

רק מתוך ניסיון, מתוך דאגה. תתחיל לעשות זאת ותראה. יהיו לך עוד הרבה שאלות אבל בסופו של דבר אתה תגלה איך מממשים.

"והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם. דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה". עד שהם יבינו שאי אפשר להגיע לשום פעולה והרגשה רוחנית, אלא אם כן עושים את זה יחד עם כולם. רק בתנאי הזה של גילוי הנחיצות בחיבור, כשיתחברו יוכלו להיות מוכנים לקבלת האור העליון.

"ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה עצמית", יתכנסו בתוכם במקום להיות באחרים, "מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המועטים, מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא יחמלו עליו כלל. וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם, כנ"ל". כל אחד שנופל מתוך מערכת הערבות הוא בעצם גורם נזק לכל מערכת הערבות הכללית.

"באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית", אם נופל מהקבוצה מישהו, או כל שכן כמה אנשים, ודאי שהם גורמים לקבוצה ירידה רוחנית. לכן כולם צריכים לשמור על כולם ועל שלמות הקבוצה. "שהרי לא יוכלו לעסוק במצות "ואהבת לרעך כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם, כאמור.

הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.

כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, כנזכר במאמר "מתן תורה", אות י"ג.

והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר."

שאלה: במהלך המפגשים שלנו במשך היום אנחנו מרגישים שהם כבר לא כל כך חיים. מה היית ממליץ?

אני ממליץ לכם לקרוא את אותו החומר שאנחנו לומדים בבוקר.

תלמיד: אנחנו קוראים, אנחנו מדברים על החומר, אבל מורגש שככל שעובר הזמן ואנחנו נפגשים יותר הוא מאבד איזשהו רגש והופך להיות ממש קר ויבש. יש לנו הרגשה כזאת לאחרונה.

אתם נעשים קרים ויבשים, מפני שאתם לא עושים מספיק עבודה בחיבור ביניכם ודואגים לזה, וגם לא דואגים לעורר זה את זה. זו עבודה נגד האגו ואין מה לעשות. אם לא תעשו, אז יהיה יותר ויותר גרוע עד שתעזבו.

שאלה: על איזו נקודה היית ממליץ ללחוץ? מה הדיוק פה?

קודם כל להתחבר ולהתיישב בכל פרט ופרט שבחיבור בין החברים. להשתדל לקנא בחברים ולא לזלזל. להעריך כל חבר וחבר, ואם אתה לא מעריך אותו, אז תעשה ההיפך, תעלה את ההרגשה שלך לגובה. תתאר לעצמך שבלי העבודה הזאת שאיתה אתה מתמלא בהערכה לחברים אתה לא מגיע לבורא. כך תעשו יום יום ואחר כך נדבר הלאה.

שאלה: התלות ההדדית שהוא מתאר בערבות שבלעדיה לא ניתן לקיים אותה אם לא כולם משתתפים בה, האם אני צריך לתאר לעצמי שכל החברים נמצאים בה, או החברים ממש חייבים להיות בזה בפועל? האם זה תלוי בי או בכולנו?

כל החברים נמצאים בזה חוץ ממך. ובמידה שאתה לא נמצא בזה, אולי לא לגמרי כי בכל זאת הקבוצה קיימת, אבל במידה שאתה לא נמצא בצורה נכונה בחיבור איתם, בכך אתה גורם לכל המערכת קלקול והקלקול הזה הוא מגולה לך.

תלמיד: אנחנו מדברים על זה שצריכים לדון האם יש בינינו ערבות. האם יש מקום לדבר על ביטויים של ערבות מצד של כל חברי הקבוצה, או שזה תלוי בכל חבר וחבר?

זה תלוי בכל חבר כלפי כל הקבוצה. ומכל ההתחייבויות האלה שכל אחד מרגיש גם בצורה שלילית וגם בצורה חיובית, יוצא שבערבות שלנו יש תמיד מה לתקן.

תלמיד: האם יש לזה ביטויים חיצוניים שעלינו לבדוק אותם או שהכול פנימי?

יכול להיות שגם על ידי שינויים חיצוניים אתם יכולים לגרום להתחדשות הערבות שביניכם.

תלמיד: אם חבר מרגיש שהחברים לא נמצאים בערבות כלפיו, אז במי הוא צריך לתלות את הגורם לכך?

הגורם הוא רק בו. יכול להיות שהוא יכול לבקש מהחברים שיעזרו לו, אבל בכל זאת להתחיל בערבות הוא צריך. גם הקבוצה צריכה לבדוק אם היא נמצאת בערבות בצורה כללית, ויכול להיות שלא, אז היא מחליטה על פעולת חיבור כללית קבוצתית. אבל על זה צריכים לעבוד, אסור להזניח את זה.

אני חושב שהבעיה היא שכל אחד כשהוא משקיע את עצמו, לפי זה הוא רואה עד כמה הוא נופל, כי הנפילה היא תוצאה מהשקעה בהתקדמות הרוחנית, ואז הוא מתחיל להתפלל, מתחיל לעבוד עם עצמו, עם הקבוצה, כך זה קורה. אבל זו כל הדרך עד גמר התיקון.

בדרך הזאת אין מקובלים שהולכים בקומה זקופה, תמיד הם מרגישים שהם נמצאים תחת העול של התיקונים והחיבורים, שהם לא מוצלחים, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אבל עם כל זה העיקר הוא לא להפסיק אפילו לרגע אחד. אומנם הרבה מחשבות עוברות בכל אחד ואחד, אבל הן דווקא מחשבות של התקדמות. הבורא מקדם את האדם בכך שדוחה אותו, והאדם בחזרה צריך לטפס לאותו גובה, לבכות, להתחנן, לתפוס את הבורא ולא לעזוב, וכך להתקדם.

שאלה: מה זה אומר להתנתק מעצמו ולחיות בתוך החברים?

אין לי מה להגיד, תשאל את החברים.

שאלה: אם החבר עצמו לא רוצה להוסיף מחויבות כלפי העשירייה, האם על העשירייה לדאוג לכך שהוא יוסיף? איך מיישמים את זה בעשירייה?

העשירייה צריכה להראות לכל חבר עד כמה היא זקוקה לערבות, עד כמה היא רוצה להתקדם, וכך היא מתקדמת. היא צריכה לדאוג שכל חבר יתרשם מאותה הליכה שיש לעשירייה.

שאלה: איך אני צריך להיות ערב לחברים ולעומת זאת להיות מבוטל כלפיהם?

אני מוכן בכל כוחי להיות ערב לחברים בדרכם הרוחנית במקום שאני יכול להוסיף. אני מוסיף בהתעוררות, בהשתתפות גשמית, רוחנית, ככל שאני מסוגל, ומקווה שגם אני אזכה לזה שהם יעזרו לי. "איש את רעהו יעזורו" זו חובה, בלי זה לא נתקדם, הבורא נותן את העזרה שלו רק בתוך ההתקשרות בינינו בעזרה.

שאלה: האם בסופו של דבר האנושות תקבל צורה של מיליארד עשיריות?

נגיד שכן, אז מה? מה הבעיה?

שאלה: אם הבורא הוא זה ששולח לאדם מצב שמפיל אותו ממערכת הערבות, איך ניתן לומר שהאדם הוא שגורם לנזק?

האדם גורם לזה בבקשות שלו אפילו שהוא לא מרגיש שהוא מבקש. הלב שלנו כל הזמן נמצא בבקשה.

שאלה: איזה מצב מכנה בעל הסולם במאמר כ"מלוכלך" ואיך אני יכול לראות את כל הנזק שאני עושה לכל המערכת?

"מלוכלך" הכוונה היא לרצון לקבל שלי, לרצונות האגואיסטים שאני מחבר אותם לכל העבודה הרוחנית שלי.

שאלה: איך להתנתק מעצמך?

אני יכול להתנתק מעצמי רק בתנאי שאני מוסר את עצמי לעשירייה, דרך העשירייה לבורא ומבקש מהבורא לקשור אותי לעשירייה בצורה כזאת שלא יהיה "אני", אלא רק אני שכלול בעשירייה.

אות י"ח

"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל.

והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!""

אות י"ט

"ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם לא פליגי. כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת.

כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמיית, עד למעלה מחוטמם. אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים להפרש מאהבה עצמיות.

ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ז.

שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, קבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: "נעשה ונשמע". ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.

ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא.

ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו?"

לפי ההיסטוריה קודם היו צריכות לצאת כל הנשמות שהיו פחות שבורות מהאחרות ומהן הורכבו קבוצות המקובלים העתיקות. ואחר כך האור שהאיר יותר ויותר עורר גם את כל הנשמות להתקדמות הגשמית, וגם את הנשמות הכי זכות שיצאו להתפתחות הרוחנית, ואז הגיע הזמן לגלות את חכמת הקבלה, לפני 5000 שנה בערך בזמני אדם הראשון, ועד היום הזה התהליך עדיין נמשך, אבל אנחנו כבר רואים שיותר ויותר אנשים באים ומתחברים.

זה התחיל מאותו הזמן שהקבוצה של אברהם הגיעה ממצרים בחזרה לארץ ישראל, שהתחברו אליהם אנשים מאומות העולם, מרומא ומיוון והם קיבלו מאותה קבוצת ישראלים את היחס שלהם לבריאה. רק האיטלקים קיבלו את זה בצורה של הכיוון הנוצרי, והרומאים קיבלו את הגישה המדעית.

ומכאן התפתחו שלושת הקווים בצורה כזאת, הרומאים, היוונים והישראלים, ועד היום הזה יש באנושות כל מיני סימנים. ומה שצריך להתגלות, שכולם שוב יתחברו לתהליך אחד ויהיה גילוי הבורא לכולם.

שאלה: מה זה אומר שהם קיימו את התורה לפני שהיא ניתנה?

התורה ניתנה כאשר הם יצאו מגלות מצרים. זאת אומרת אותה קבוצה הייתה ברצון לקבל על מנת לקבל וכשהיא התחילה לצאת ממנו, היא הצליחה במידה שהצליחה, והתקופה הזאת נקראת תקופת יציאת מצרים, יציאה מהגלות, התעלות למעלה מהרצון לקבל לעל מנת להשפיע.

מאז יש לנו קבוצת מקובלים, יותר או פחות, שנמצאים במשבר, נמצאים בעליות, בירידות אבל ממשיכים עד היום הזה, בכל זאת בכל דור ודור יש כמה מקובלים שממשיכים את התהליך הזה. ועכשיו אתם מתחברים אליהם ויש לכם הזדמנות לתקן את הנשמות שלכם ולהגיע לתיקון הכללי של העולם.

שאלה: בדיוק כמו שאי אפשר להתחיל קודם מכל העמים, אי אפשר להתחיל מכל העשירייה אלא מתחילים מחברים בודדים וזה מתפשט לעשירייה?

כן, נכון. יש יותר אקטיביים ופחות אקטיביים.

שאלה: איך אנחנו כקבוצה צריכים בפועל לברר מה עוד חסר לנו כדי להשיג את המטרה בעשירייה?

רק חיבור חסר לכם, שום דבר לא חסר לנו חוץ מחיבור. אז אנחנו יכולים לברר בינינו בעשירייה מה עוד חסר כדי להגיע לחיבור המושלם, ולבקש כל פעם מהבורא התקדמות לאותו המצב המושלם, כל הזמן לבקש ממנו, לדרוש ממנו, וכך להתקדם. בעצם אין כלום חוץ מזה.

שאלה: בעל הסולם מתאר שיש מסה קריטית של שש מאות אלף שהיא הכרחית לקיום הערבות, מה זה?

זה לא בכמות אלא בדרך כלל באיכות. כמו שהיה בתקופת רבי שמעון או עוד מצבים בתקופת האר"י, הרמח"ל, בכל זאת לא מדובר על כמות. היום אנחנו מסוגלים להיות בערבות בכל עשירייה ועשירייה, וודאי שאם נהיה בהרבה עשיריות ונחשוב על תמיכה הדדית, נצליח מהר יותר וביתר עוצמה. הכול לפנינו.

תלמיד: מה התוספת שיש מחיבור לערבות?

חיבור זה לא ערבות, אני לא יודע מה זה חיבור.

תלמיד: מה התוספת מחיבור לערבות?

התוספת היא שבערבות כל אחד הוא בעד האחר.

תלמיד: גם בחיבור כל אחד בעד האחר, לא?

מה פתאום? איפה זה כתוב? ומה זה נקרא חיבור? חיבור נקרא נגיעה חיצונית זה בזה מתוך אינטרסים משותפים, אבל השיתוף הזה הוא לא ערבות, זה שיתוף. יכול להיות שהיום הוא שיתוף טוב ומחר הוא שיתוף רע במצב שאנחנו במלחמה במקום השלמה.

וערבות היא, שבכל ההתקדמות הרוחנית אני בעד השני, אנחנו נכללים זה בזה. זה ההבדל.

(סוף השיעור)