שיעור בוקר 06.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ב'. עמ' 1535. אגרת ס"ו

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך ב'. עמ' 1535. אגרת ס"ו.

אגרת ס"ו

ב' ניסן תשכ"ג בני ברק יע"א

שלום וכל טוב סלה לידידי היקר ...

בפסחים (קטז, ב): "מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי בגנות? רב אמר, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" וכו'. וכן אנו אומרים בהגדה של פסח: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו" וכו'.

להבין את הענין מה מלמד אותנו מה שהיו לפני כן, יש לנו לפרש זה על דרך המוסר. שהאדם צריך לדעת בזמן שהוא עוסק בענין יציאת האדם מגלות מצרים (שאנחנו רואים שכל המצוות תלויות בענין זה, כי בכל הדברים אנו אומרים: "זכר ליציאת מצרים", שהכוונה שאי אפשר לקיים מצוה בשלמות מטרם שהאדם יוצא מגלות מצרים. הגם שבאופן כללי אנחנו כבר יצאנו ממצרים אבל באופן פרטי כל אדם מוכרח לצאת מהגלות הזו). שאי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז שייך לומר שיוצאים מהגלות.

ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה - ורק אז קירב הקב"ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו. כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך.

ולכן עלינו לדעת שאנחנו צריכין להכין את עצמנו בהכנה דרבה, היינו שהאדם יבדוק את עצמו בשבע חקירות ובשבע בדיקות לראות את מצבו האמיתי איך האמונה שלו בהקב"ה, אם יש לו אמונה שלמה, היינו שהיא על דרך האמת, או שזה אצלו באופן סתמי, היינו שהיא רק בבחינת "מצות אנשים מלומדה", שענינו הוא שהוא רק מטעם ההרגל ולא מטעם קניינו עצמו.

וכמו כן אם המדות שלו הם בסדר, שהכוונה האם הוא בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים", או חס ושלום להיפך, היינו שכל מה שהוא עושה הוא רק על כוונה להנות את עצמו. וכמו שדרשו חז"ל על פסוק: "וחסד לאומים חטאת - כָּל טִיבוֹ דְּעַבְדִּין לְגַרְמַיְהוּ עִבְדִין [כל טוב שעושים, לטובת עצמם עושים]" ואין הם מסוגלים לעשות שום דבר לשם שמים.

ואם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה.

וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים.

וזה שאומר התנא: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", שהכוונה היא שבזמן שהאדם רוצה להתחיל בעבודת הקב"ה הוא צריך להתחיל בגנות, היינו איך שאנחנו מונחים תחת שליטה של עובדי עבודה זרה, ואח"כ יכולים לבוא למדרגת "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו", וזהו: ומסיים בשבח.

וסדר העבודה הוא בשני אופנים: היינו בבחינת אמונה בה', וכמו כן במידות, היינו שכל עשיותיו יהיו לשם שמים.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: "תנו רבנן, כשנתפסו ר' אלעזר בן פרטא ור' חנינא בן תרדיון, אמר ליה ר' אלעזר בן פרטא לר' חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים. אמר ליה ר' חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים וכו'. דאמר רב הונא, כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת וכו'. מאי ללא אלקי אמת, שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה".

והמאמר הזה קשה להולמו. ויש לפרש כנ"ל, היות שעיקר מה שהאדם צריך לעשות בעולם הוא שיהיו כל מעשיו לשם שמים, והיות שהאדם נברא במדה של להנות אך לעצמו עד שאי אפשר לו לעשות שום מעשה אם הוא לא רואה שתצמח מזה טובה בשבילו - אם כן איך אפשר שתהיה יכולת ביד האדם לעבוד לשם שמים?

אלא שנתן לנו הקב"ה מצוות בין אדם לחברו, שעל ידי זה האדם ירגיל את עצמו לעבוד לטובת זולתו, ועל ידי זה הוא יבוא למדריגה יותר גדולה שתהיה לו יכולת לעבוד גם לשם שמים. אחרת אפילו שהאדם עוסק בתורה ומצוות אי אפשר לו לעסוק לשם הקב"ה. נמצא לפי זה, אם הוא עוסק בתורה בלבד ולא בגמילות חסדים, נמצא שאי אפשר לו לעסוק לשם שמים, משום שחסרה לו הסגולה של אהבת זולתו.

נמצא לפי זה הגם שעוסק בתורה ומצוות, אם אינו לשם שמים זה דומה כמי שאין לו אלוה, כי אם היתה לו באמת הרגשת אלקות בטח שהיה עוסק לשם שמים - אבל אם היה עוסק בגמילות חסדים, אז היתה לו הסגולה של אהבת זולתו, שעל ידי זה היה בא גם כן לידי אהבת ה', שהיה בידו כח לעשות תורה ומצוות לשם שמים.

נמצא מזה, שהאדם צריך לעשות כח ועוצמה והתגברות במידותיו שיהפוך אותם שיהיו לטובת זולתו, שעל ידי זה יזכה אח"כ לעבוד עם אלו המדות לשם שמים.

כי אחר זה שהאדם כבר מתוקן עם המדות שלו שיכולים לעבוד לטובת הזולת, אז הוא יכול לעבוד בענין אמונת ה', כי אז הוא מוכשר לזכות לבחינת אמונה, כי אז יש לו את הבחינה של השתוות הצורה, שנקרא "הדבק במידותיו", בבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".

וה' יעזור לנו שנזכה לצאת מהגלות ולזכות לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

יהי רצון שתעלה במעלות הברכה וההצלחה והאושר, וחג כשר ושמח.

מאת ידידך המאחל לך

ולמשפחתך כל טוב סלה

ברוך שלום הלוי אשלג

במוהרי"ל זצ"ל

שאלה: בעל הסולם כותב פה על מצוות בין אדם לחברו, ולא על "ואהבת לרעך כמוך", כמצווה אחת. מה זה מצוות בין אדם לחברו, יש כאלה?

יש הרבה כאלו, זה לא רק "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: ואנחנו צריכים לדעת מהן, ואיך לקיים אותן?

כן.

תלמיד: לדוגמה, איזו מצווה בין אדם לחברו אפשר לקיים?

בין אדם לחברו? איך אתה יכול להלוות, לקבל, להשפיע, באיזו צורה. אם תיקח "שולחן ערוך", תראה שם חלק מהמצוות ששייכות לבין אדם לחברו.

תלמיד: האם עלינו לדעת באופן ממש פרטי מה כל מצווה ומצווה, או לקיים אותה באופן כללי?

לא, "ואהבת לרעך כמוך" מכסה את הכול.

שאלה: על זה באמת אנחנו עובדים בעשירייה, על "ואהבת לרעך כמוך", אבל האם מתוך זה אנחנו צריכים להבין יותר בפרטיות, יותר בדקדוק, איך לעבוד בין אדם לחברו?

לא, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".

תלמיד: וכשזה מתחבר לתורה, איך זה מביא את האדם לעשות לשם שמים, מה הקשר בין זה לזה?

מהיחס הנכון של אדם לחברו, הוא מגיע ליחס הנכון בין אדם לבורא.

תלמיד: איך קורה השלב הזה? מה היחס הנכון בין אדם לבורא? זה היחס הכללי שלו לזולת, או שזה הופך למשהו אחר? האם היחס של האדם לעשירייה, הופך באיזו צורה כבר ליחס לבורא, או שזה מקבל צורה אחרת?

לא, אבל ככה הוא לומד איך צריך להתייחס לבורא. לכן ממצוות בין אדם לחברו, הוא מגיע למצוות בין אדם למקום.

תלמיד: והבורא נהיה אצלו כמו משהו אחר מהזולת?

לא, כי מהיחס שלו כלפי החברים, הוא מתרגל, מבין, לומד, מה זה נקרא יחס נכון בינו לחברו.

שאלה: אם תוכל לפרט מה זה גמילות חסדים שמביאה לאהבת הזולת?

זה כשאנחנו עוסקים בפעולות שבהן אנחנו עוזרים לזולת, שבהן אנחנו משפיעים טוב לזולת, זה נקרא גמילות חסדים, גמ"ח.

תלמיד: למרות שהחסד הזה הוא בעצם לטובת עצמי?

זו כוונה. ואת הכוונה אף אחד לא רואה.

תלמיד: אבל מה עצם הפעולה בגמילות חסדים?

עצם הפעולה בכל זאת עוזרת.

שאלה: הוא כותב "האדם יבדוק את עצמו בשבע חקירות ובשבע בדיקות לראות את מצבו האמיתי איך האמונה שלו בהקב"ה, אם יש לו אמונה שלמה, היינו שהיא על דרך האמת, או שזה אצלו באופן סתמי." איך אדם בודק את האמונה שלו?

עד כמה הוא מוכן לוותר על שכר בכל מיני צורות, על יחס טוב אליו מהסביבה, על כל הדברים האלה, רק כדי להשפיע לזולת.

שאלה: אני יודע מה זה גמילות חסדים, וגמ"ח בחוץ, אבל מה זה גמילות חסדים בינינו בעשירייה, בינינו?

תעשו אותו דבר בעשירייה

תלמיד: זה אומר שכל צורך פיזי שיש לחבר, יש קבוצה שדואגת לתת לו, לעזור לו בזה?

גם ככה, אבל בעיקר בצורה רוחנית.

תלמיד: אני פשוט לא מצליח להבין מה זה אומר גמ"ח רוחני?

שאתם תומכים בכל חבר שצריך תמיכה.

תלמיד: את זה אנחנו עושים אני חושב. לפחות משתדלים.

נו, זהו.

תלמיד: הבנתי. ולא ללכת לכל הדברים הפיזיים?

לא.

שאלה: מה ההבדל בבדיקה אם האמונה שלי בסדר, או המידות שלי בסדר? כמו שכתוב כאן שיש שני סדרים לעבודה.

מי יכול לבדוק את האמונה? המידות זה בצורה יותר פרטנית, ואפשר למדוד אותן. כך אני חושב.

תלמיד: אז השלב הראשון הוא לבדוק את המידות, ואחר כך את האמונה?

כן.

תלמיד: אני לא יודע אם במסגרת הלימוד אפשר להתייחס למאמרים ואגרות אחרות של הרב"ש שהוא כותב שהאמונה זה היסוד ליראה, שהאמונה זה הדבר הראשון שצריכים בהתקדמות. ודווקא מתוך אמונה, דווקא מתוך מקום שיש חושך ואין הארה, דווקא אז אפשר לעשות פעולה להשתוות הצורה.

כן, כי כל קיום התורה ומצוות בנוי על קיום המצוות האלה.

תלמיד: אז מה ההבדל בין מידות לאמונה? מהן מידות, ומה ההבדל בין מידות לאמונה? פסקה אחת לפני הסוף כתוב, "כי אחר זה שהאדם כבר מתוקן עם המדות שלו שיכולים לעבוד לטובת הזולת, אז הוא יכול לעבוד בענין אמונת ה', כי אז הוא מוכשר לזכות לבחינת אמונה, כי אז יש לו את הבחינה של השתוות הצורה, שנקרא "הדבק במידותיו". זאת אומרת, העבודה עם המידות קודמת לעבודה עם האמונה, אז מה זו העבודה עם המידות?

כמה שיש מידות לאדם. בכל רצון ורצון שהוא צריך לעבוד עימו, ועל ידו דווקא להתקרב לבורא, עליו לדעת מה יהיה, ומתי זה יהיה רצון מתוקן, ומה קורה עימו עכשיו, וזה ייתן לו את כיוון ההתפתחות.

שאלה: לגבי המידות. נניח מידת התמדה, אז אחד הדברים שלראות מעלות חברו זה להידבק במידותיו הטובות בתוך העשירייה, זו העבודה שלנו.

כן.

תלמיד: ואיזו דוגמה אתה נותן? אתה נותן את הדוגמה של המידות. זאת אומרת, זו ההתחלה, זה הבסיס של כל העבודה. זו הצורה שאני רואה, שהמידות זו העבודה שלנו בתוך העשירייה עם התפילה, ועם זימון השכינה.

כן.

שאלה: כל כתבי רב"ש ובעל הסולם מדברים על זה שהעולם נמצא בתוכי ואני צריך לתקן את עצמי, ומחוצה לי אני לא צריך לתקן את העולם. בכתבי דור האחרון זה כביכול הפוך, העולם מקולקל, הדמוקרטיה מקולקלת, השלטון מקולקל, ואני צריך לתקן את העולם, אז יש כאן איזו סתירה כביכול.

כנראה שלא.

תלמיד: כל מה שכתוב בכתבי הדור האחרון מדבר על זה שהדמוקרטיה לא בסדר, צריך לשנות את המשטר, את הפוליטיקאים, שהכול מקולקל מחוץ לי ולא בתוכי.

תתקן את עצמך עד שתראה עולם מתוקן.

תלמיד: אז לשם מה להקים קומוניזם ולהגיד לאנשים שהם צריכים לשנות את עצמם ולתקן את עצמם?

תתקן קודם את עצמך.

שאלה: כתוב שקיימת אפשרות לעסוק בתורה בלבד ללא עבודה באהבת הזולת? איך זה ניתן?

זה לגמרי ללא פעולות פיזיות, ללא שייכות לחומר.

תלמיד: ואז זה נקרא לעסוק בתורה, זה אפשרי?

אני לא יודע.

שאלה: מאיפה אנחנו מקבלים את הכוח להתגבר על היצר הרע ולעשות פעולות לטובת אחרים?

רק מזה שאנחנו לומדים על פעולות הבורא מחוכמת הקבלה, מזה אנחנו מקבלים דרך וכוח איך לעבוד לטובת הזולת.

שאלה: איך אפשר להיות רחום כמו הבורא, מה צריך לעשות?

כדי להיות רחום כמו הבורא צריך להיות באותו הטבע כמו הבורא. נחשוב על התיקון, ואז מתוכו נגיע להזדהות עם הבורא.

שאלה: כתוב שצריך לעשות שבע בדיקות אם יש לו אמונה שלמה או שעובד מטעם הרגילות. מה היא הבדיקה הזו, וכל כמה זמן עושים אותה?

אני לא יודע. צריכים לעיין יותר.

שאלה: לעסוק רק בתורה, עדיין בלי גמילות חסדים, זאת לא עבודה שלמה. האם העיסוק בגמילות חסדים, בנוסף לתורה, מביא את ישראל ל"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שזה גמר התיקון המושלם?

כן.

שאלה: כתוב כאן, "נמצא מזה, שהאדם צריך לעשות כח ועוצמה והתגברות במידותיו שיהפוך אותם שיהיו לטובת זולתו". איך האדם אמור לעשות בעצמו את הכוח, העוצמה וההתגברות האלה כדי להגיע לזה? זה מוטל על הכתפיים של האדם לעשות את זה, איך אנחנו אמורים לעשות את זה?

על ידי כוח עליון. אין לאדם מלכתחילה שום דבר, אבל על ידי התחברות עם הכוח העליון הוא מסוגל לעשות הכול.

שאלה: האם זאת התפילה שלי כיחיד מול הבורא, או שאני מעביר זאת דרך העשירייה?

זאת תפילה כללית של עשירייה.

שאלה: באיגרת שקראנו רב"ש מסביר שבאופן כללי אנחנו כבר יצאנו מהגלות, אבל באופן פרטי כל אדם מוכרח לצאת מהגלות. במאמרים רבים רב"ש כותב שמי שלא מרגיש שהוא משועבד תחת שליטת פרעה מלך מצרים, לא אמור לצאת מהגלות. עוד קראנו באיגרת שמי שעוסק בתורה בלבד ללא גמילות חסדים עושה עבודה זרה, כי מגמילות חסדים אנחנו מגיעים לאהבת הזולת ומזה לאהבת ה'.

האם זה נכון שגמילות חסדים בשבילנו זו הפצה רחבה של חכמת הקבלה בין שבעים אומות העולם, ועד כמה אנחנו בפיגור בהפצה הזו?

אנחנו חייבים להפיץ, כמו שאמרת נכון, בין כל אומות העולם את הייעוד שלנו, את המטרה שלנו, ואז נראה מתי אנחנו יכולים לעלות עוד שלב לדבקות בבורא.

שאלה: אם אנחנו לא עושים גמילות חסדים, רק לימוד תורה, האם אפשר לקרוא לזה שליטת עבודה זרה?

זה פשוט לא בסדר, זו עבודה לא שלמה.

תלמיד: מתי הבורא מקרב אותנו לעבודתו, כמו שכתוב "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו"?

אבל אתם לא עושים את מה שצריך.

תלמיד: מתי הוא מקרב אותנו, האם לפני שיש לנו "עבודה ללא אלקי" או אחרי שיש לנו "ישראל ללא אלוקי"?

כאשר אתם עושים את מה שהוא מבקש. וכשאתם עושים ולא מצליחים, אז אתם תרגישו את העזרה שלו.

תלמיד: האם הוא זה שמקרב אותנו, או שאנחנו בעצמנו מתקרבים אליו?

הוא מקרב. מה זה נותן לך שאתה שואל על זה?

תלמיד: כי אם הוא מקרב אותנו, אז זה כביכול מבטל בחירה. מורגש שיש כוח חזק שלא נותן לאף אחד לעזוב, ונותן לנו עוד יותר להתגבש ועוד יותר להתחזק ולעבוד על חזון ולשמוע שיעורים, ומרגישים שהוא מקרב אותנו, מושך אותנו. אני מרגיש שאני בלי שליטה, פשוט בתוך זה, לא יודע מה קורה איתי אפילו. האם זה כך?

נכון.

שאלה: כתוב כאן על מעשים טובים. אם אני בביטול כלפי הבורא, האם אני יכול לשייך לעצמי מעשים? והרי אני אומר שהכול עושה הבורא, גם מעשים טובים. האם זה מצב נכון להיות בביטול כלפי הבורא?

כן.

תלמיד: האם יוצא שאת המעשים הטובים עושה הבורא?

כמובן.

תלמיד: ואני רק מתבונן בזה, כלומר מסכים עם הבורא?

אם אתה יכול, אז כן.

שאלה: אמרת שבחיבור עם הכוח העליון רק אז מתאפשרת העבודה של תיקון, וזאת תפילת העשירייה. איך צריכה להיות התפילה הזאת, הבקשה, כדי שבאמת יהיה החיבור עם הכוח העליון ואפשרות התיקון?

ככול האפשר מצד כל העשירייה, וככול האפשר שזה יהיה לקראת בורא אחד מעשירייה המאוחדת כאחד.

תלמיד: כתוצאה מבקשה כזו, מה זה אומר שהתחברנו עם הכוח של הבורא ויכולים גם להשתמש בכוח הזה?

כדי לקבל משהו מהבורא אתם צריכים להיות כמוהו, להתחבר למערכת אחת.

תלמיד: מהו הסימן שקשרנו את עצמנו לכוח הזה ויכולים לעבוד אותו?

זה מה שהתחלתם לקבל מהבורא.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מקבלים מהבורא?

מתחילים לקבל מהבורא תמיכה, תיקון, כל מיני השפעות.

שאלה: איך מגיעים לחיבור נצחי?

על ידי מעשים ותפילה.

(סוף השיעור)