סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 11.05.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטע מס' 53, מתוך רב"ש ב', מאמר "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה".
"כתוב (תהילים, פ"ט) "חסדי ה' עולם, אשירה לדור ודור, אודיע אמונתך בפי". ויש להבין, מה זה "לעולם אשירה". ואיך אפשר לשיר לה', בזמן שהאדם רואה, שהוא מלא חסרונות. ואין לבו שלם עם ה'. והוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'. ולפעמים הוא רוצה אפילו לברוח מהמערכה. איך הוא יכול לומר, שזהו חסדי ה', והוא נותן שיר על זה לה'. ובהאמור, שהאדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים. וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני."
(הרב"ש, מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)
אנחנו צריכים לקבל כל יום ויום, כל רגע ורגע כשיש לנו הכבדת הלב, שזו לא הכבדת הלב, זו לא מכה אלא זה חסד, זה בא מתוך אהבה כדי לקדם אותנו.
שאלה: מה בעצם עוזר לחבר להתעלות מעל הרע כשהוא נמצא בכל מיני מצבים? אנחנו רואים זאת בעשירייה. מה עוזר לבן אדם באמת להתעלות מתפיסת המציאות? מה העזרה של החבר בעצם?
דוגמה, תמיכה, התעוררות חיצונה מהקבוצה, כל מיני דברים שאתם יכולים לעשות לו. קודם כל, דוגמאות יכולות להיות כאילו שהוא לא מרגיש שהן בשבילו, אתם עושים את זה לעיניו אבל זה כאילו לא בשבילו, כאילו במקרה הוא רואה שאתם חזקים, שאתם עוזרים זה לזה, כדי לעורר אותו. או שאתם מדברים, או שאתם מחליטים ביניכם שאתם צריכים לקרוא איזה פסוק, איזה מאמר. צריכים לעורר, צריכים להכניס אותו לעשירייה, למעגל, ובמעגל הזה הוא כבר יתחיל להשתנות, לקבל רוח כללית, לא של עצמו. של עצמו כולנו בהמות, כל אחד ואחד, אלא העיקר זה מה שמסתובב לנו במעגל.
תלמיד: זו צריכה להיות רוח שכל הזמן היא נושבת, כי המצבים לאחרונה מתחלפים כל כך מהר. אם אתה שנייה מוריד את הגז, הכול נעלם.
אמת, מצוין. אם יש לך כזאת עשירייה, שאתם עובדים בקצב כזה, זה מצוין. יפה. אני מאוד שמח לשמוע.
שאלה: אני מבין שהדרך היא שעולים ויורדים, עולים ויורדים. מה קורה שפתאום התכיפות בעליות וירידות גדלה מאוד?
אל תדאג. זה לא אתה קובע אלא העיקר להשתתף. יותר אקטיבי, פחות אקטיבי, אבל העיקר להשתתף. אתה לא מסוגל ממש להיות איתם באותו קצב אבל אתה נוכח. גם טוב.
קריין: קטע מס' 54, מתוך רב"ש ג', מאמר "ואני תמיד איחל".
""ואני תמיד איחל, והוספתי על כל תהלתך" (תהילים ע"א י"ד). יש לפרש, בזמן שהאדם מרגיש שיש לו קרבה לקדושה, ובטח שה' קירב אותו, והוא צריך להלל לה', שהוציא אותו משיפלותו, והכניס אותו למצב של הרגשת קדושה, שאל יסתפק אדם בזה, הגם שהאדם צריך לתת על זה, ולהחשיב את מצבו, ועד כמה שאפשר לצייר לעצמו, שזהו דבר חשוב מאד, היינו שכל מה שהוא מסוגל להעריך, את חשיבותה של זה, עדיין בחינה זו יותר חשובה מכפי השגתו. ומכל מקום הוא אומר, "ואני תמיד איחל", שיש דרגות יותר גבוהות מכפי שאני יכול לצייר לעצמי. ואיך אפשר זה, הלא עד כמה שהוא מסוגל לצייר שזהו דבר חשוב, איך יכול להיות דבר, שיהיה עוד יותר חשוב, מכפי שאפשר לצייר. על זה, "ואני תמיד איחל", היינו שיהא בידי לצייר מציאות יותר חשובה מכפי שאני מסוגל עכשיו לצייר לעצמי, וממילא "והוספתי על כל תהלתך". נמצא, הגם שעתה בשביל ההווה אני מהלל אותך, ועל ידי זה שאני מיחל תמיד, שאוכל להשיג יותר הבנה בהחשיבות שלך, יהיה לו יותר להוסיף תהילות."
(הרב"ש, מאמר 632 "ואני תמיד איחל")
כאן זה עניין של גדלות הבורא. כמה שאנחנו יכולים לצייר לעצמנו מהי גדלות הבורא, אנחנו עוד לא משיגים אפילו קצה, עוד לא משיגים אפילו במקצת, את המידה הכי קטנה, מהי עוצמת גדלותו. עד כמה שהכוח העליון הוא אחד, יחיד, מיוחד, שלמעלה ממנו אין כלום, ומה שהוא פותח את עצמו כלפינו זה אחרי ירידות גדולות, צמצומים גדולים, שעושה את זה ממש בצורה מזערית כזאת שאנחנו נוכל לסבול אותו. אחרת היינו ממש נעלמים, נכנסים לאיזו אניהילציה1 עימו.
וזה מה שאומר דוד המלך, שאני תמיד איחל. היינו שכמה שאני אוכל להעריך אותך ודאי שזה אפילו לא אחוז אחד, לא קצה של הגדלות שלך באמת האמיתית. אבל איך אני בכל זאת יכול להוסיף את זה? דווקא בגלל שאני לא יכול להשיג את זה בצורה אמיתית, יש לי אפשרות כל הזמן לגדול בזה ולגדל דמותך בעיניי. כל הזמן, כל הזמן, זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו עובדים רק על גדלות הבורא, שום דבר חוץ מזה לא צריכים. לכן כל העבודות שלנו, המצוות שלנו, הפעולות שלנו שאנחנו עושים, זה רק כדי שאחרי כל פעולה ופעולה מוצלחת הבורא ייראה יותר גדול בעיניי ממה שקודם.
שאלה: מי זה הבן אדם עליו מדובר בקטע?
מי שרוצה לגלות גדלות הבורא.
שאלה: לגבי ההתרגשות הזאת שצריכה להיות בשיעור, מה זה נקרא שאנחנו מכַוונים לבורא, מחפשים אותו בינינו בזמן השיעור?
באמת אנחנו רוצים לגלות בורא בינינו. כוח השפעה, כוח אהבה, כוח חיבור, ידיעה, הכול. אנחנו רוצים לגלות את הכול. שכל הכלים שלנו ברגש ובשכל יתמלאו עד הסוף, עד בלי די. זה נקרא לגלות את הבורא. זאת אומרת אנחנו לא מגלים אותו, כמו שאתה לא מגלה את החבר שלך. אתה מגלה תכונות, אתה מגלה פעולות, אתה מגלה יחסים שלו אליך, לא אותו, אבל בשבילך זה נותן לך בכל זאת הבנה מי הוא. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", מתוך המעשים שלו אנחנו מדברים עליו.
תלמיד: מה זה לכוון את זה בתוך העשירייה? איך מכוונים את זה כלפי החברים?
שאנחנו כולנו משתוקקים לזה.
שאלה: מה זה אומר לעבוד על גדלות הבורא?
לעבוד על גדלות הבורא, שאין מקום פנוי ממנו. מה זאת אומרת, אין מקום פנוי ממנו? שאת המחשבות שלי הוא מסדר, את הרצונות שלי הוא מסדר, את התפיסה שלי הוא מסדר, בכל מקום הוא, הוא, הוא. ומי אני? אני, רק מי שעושה את הדבקות שלי כזאת אליו. וגם לא שאני עושה את זה, אלא אני משתוקק, מבקש, מתפלל והבורא עושה.
שאלה: מאיזה רגע מתחילה העבודה בלמעלה מהדעת? כיוון שכאשר אדם נמצא בירידה הוא לא מרגיש דבר, כלומר לא מצב רוח, לא כלום. אפשר להגיד שהעבודה מתחילה רק מרגע שיש חיסרון, דווקא מתוך חיסרון, ולא מתי שהוא נמצא בירידה?
הייתי אומר שהעבודה שלנו צריכה להיות גם בתפילה בזמן הירידה וגם בהודאה בזמן העלייה. גם בזה וגם בזה אדם צריך להיות ביחס מסוים לבורא וכל הזמן להגדיל את זה.
שאלה: אמרת שאנחנו יכולים לתאר את הבורא רק במידה שבה אנחנו יכולים לטעום מגדלותו. אם אין אור ללא כלי, על בסיס מה אנחנו מרחיבים את הכלים כך שנוכל להשיג את האורות האינסופיים האלה?
כלים אנחנו מרחיבים על ידי האורות, אבל לרצות להרחיב את הכלים אנחנו עושים על ידי חיבור בעשירייה. כשאני נמצא בעשירייה אני משתדל ללמוד מהחברים עד כמה הם משתוקקים לחיבור, ואז אני מתפלל ומקבל מלמעלה אור שמרחיב לי את הכלי. הכול בתוך עשירייה.
שאלה: בקטע מדובר כאילו אני מדבר ישירות עם הבורא. אנחנו תמיד אומרים שהקשר עם הבורא הוא רק דרך העשירייה, אז איפה הדיאלוג הזה עם הבורא ואיפה מקום העשירייה?
שאלה מאוד טובה. האם אני שפונה לבורא, אני פונה לבורא בצורה אישית מעצמי או שאני פונה לבורא דרך העשירייה? יש פה כמה דברים. אני יכול להעביר את זה דרך העשירייה ומהעשירייה עבור העשירייה לבקש מהבורא משהו, שהוא יטפל בעשירייה ואני בתוכה ודאי. או שאני יכול לקבל מהעשירייה את החיסרון שלהם ולבקש מהבורא שהוא ימלא לי את החיסרון הזה, כדי שעל ידי החיסרון הזה אני אוכל לטפל בעשירייה. יש כאן כמה אופנים של פנייה ושל עבודה, אבל העיקר שאני לא מתנתק מהעשירייה, אלא אני מקבל מהם חיסרון ומממש. תמשיכו עוד לעבוד בזה, אתם תראו כמה וריאציות יש כאן.
שאלה: האם רע או טוב בתוכי זה התקרבות או התרחקות מהבורא?
לא בדיוק. כשאני מרגיש טוב או רע זה לא אומר שאני מתקרב לבורא או מתרחק מהבורא. אנחנו לא מבינים בדיוק למה הבורא מעורר לנו דברים רעים או דברים טובים, הכול בדרך כלל לצורך החיבור, לצורך התקרבות אליו. ולא כדאי לפי המצב שלי, לפי ההתרגשות שלי, מצב רוח שלי לחשוב שאני עכשיו רחוק מהבורא או קרוב לבורא. אלא האמת שתמיד אני נעשה יותר קרוב לבורא, תמיד. לא יכול להיות שברגע הבא אני נעשה יותר רחוק, אפילו שאני כך מרגיש.
שאלה: איזו עבודה אנחנו צריכים לעשות כדי להרגיש במצב אחד, ברמה אחת, את גדלות הבורא בעשירייה?
רק חיבור בינינו, שום דבר אחר. רק חיבור בינינו יתן לנו הרגשה, הכנה, הבחנה, מדד עד כמה אנחנו נמצאים בכלי אחד.
שאלה: האם זה נכון לשתף, ממש לדבר עם הבורא כל יום, את כל מה שאני חושב, כל מה שאני מבקש, מה שקורה לי בעשירייה, ממש לבקש ממנו כל יום, כל היום?
כל הזמן. לא כל יום, כל היום וכל הלילה, לא להתנתק ממנו. זה מה שאני ממליץ. וזה מה שכתוב, "הלוואי שיתפלל כל היום". זאת אומרת כל הזמן להיות קשור אליו. הוא סידר לך את ההרגשה הפנימית, השכל הפנימי שלך. הוא מסדר סביבך כל מיני מצבים, מקרים בעבודה, בבית, כל דבר ודבר הבורא מסדר לך, אין עוד מלבדו. ואתה רוצה כל הזמן להיות נוכח בעבודת ה' בזה שאתה רואה מה הוא עושה מסביב, זה הכול עבודה שלו ואתה רוצה את עצמך לשייך לזה. זאת אומרת, איך אתה באמת מגיב על מה שאתה מגלה כעבודת ה', ואיך אתה מבטל את האגו שלך ויותר דבוק לעבודת ה'.
קריין: קטע מס' 55, מתוך בעל הסולם, "שמעתי" קכ"ט "בחינת שכינתא בעפרא"
"עיקר הייסורים הן במקום שלמעלה מהדעת. ושיעור הייסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה להדעת. וזה נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ומעבודה זו יש נחת רוח להשי"ת. נמצא, שהשכר הוא, שעל ידי עבודה זו נצמח נחת רוח ליוצרו."
(בעל הסולם, שמעתי, מאמר קכט. "בחינת שכינתא בעפרא")
נגיד יש ילד ואבא. ולילד יש איזו דעה שהוא צריך כך וכך משהו לעשות. ולאבא יש דעה אחרת מה שהילד צריך לעשות. ושתי הדעות האלה שונות. הילד מתחיל להבין שכדאי לו, לא בגלל שיהיה לו טוב או משהו, אלא בגלל שהוא רוצה לפרגן לאבא. הוא רוצה לעשות טובה לאבא, הוא רוצה לקבל בכל הכוח את הדעה של האבא, למרות שהדעה של האבא מנוגדת לדעה של הילד.
והוא עושה כל מיני תרגילים, כל מיני פעולות. בסופו של דבר אין לו ברירה, הוא פשוט לוקח את הדעה של האבא. זאת אומרת, מתלבש בהסתכלות על העולם של אבא, ובצורה כזאת ממשיך לחיות. כל הזמן יש לו מאבק עם זה. אבל בינתיים הוא בכל זאת התלבש בדעה של האבא. זה נקרא ש"עלה באמונה למעלה מהדעת".
שאלה: האם יש הבדל בין להעריך את דעת החבר לבין לקבל את החיסרון שלו?
יש עניין להתלבש בדעת של החבר. זה תרגיל כדי להגיע לדעת של הבורא.
שאלה: בזה שהילד מתלבש במה שהאבא אומר לו, בזה הייסורים הופכים להיות ייסורי אהבה?
יכול להיות שיהיו ייסורי אהבה. יכול להיות שלא ירגיש כל כך. ייסורים, אנחנו לא צריכים להשתוקק לייסורים. אלא, מה חשוב בשבילי? חשוב בשבילי לעזוב את הדעת שלי ולעלות לדעת של העליון ולחשוב כמו העליון. לקבל בלב שלם כל מה שיש בעליון, את המוחא והליבא שלו, ההסתכלות שלו על החיים. אני רוצה להסתכל על החיים דרך העליון, זה נקרא שאני "דבוק" בו. ככה אני רוצה להיות. זו האמונה למעלה מהדעת.
ואי אפשר אחרת לעלות לדרגה יותר עליונה אף פעם. רק בצורה כזאת, אתה עוזב את דעתך ומקבל את דעת העליון. וכל פעם יותר ויותר. אבל זה אפשר? לפי הכרת הגדלות של העליון. עד כמה העליון גדול, אתה יכול להתבטל כלפיו ולקבל את דעתו על פני דעתך.
שאלה: אמרת לדבר עם הבורא כל היום וכל הלילה. איפה העשירייה בתמונה הזו של הדיבור עם הבורא?
היא צריכה לתמוך. עשירייה צריכה לתמוך בזה. איך זה בלי עשירייה? בלי עשירייה אני רגע אחד לא אחזיק את עצמי, אני אפול שוב לאגו שלי ולענייני היומיום. רק תמיכה כללית. האווירה הכללית בעשירייה מחזיקה אותי. אני מרגיש שאני רוצה אפילו לצאת אולי מזה, אבל הם לא נותנים לי. השדה שאנחנו מייצבים בתוך העשירייה מחזיק אותי ולא נותן לי אפשרות לפעול. הוא אומר לי כאילו "לאן אתה הולך, מה קורה לך? תראה, כולם נמצאים בפנים. לאן אתה רוצה לברוח"? כך כל אחד ואחד צריך להרגיש.
תלמיד: אז עם מי הדיבור?
עם מי הדיבור? הדיבור, אני עם עצמי, עם העשירייה שבי.
תלמיד: אמרת לדבר עם הבורא כל היום וכל הלילה. עם מי לדבר?
עם הבורא. עם הבורא שבתוכי. אני פונה אליו. אני לא מתאר אותו אי שם רחוק. הוא נמצא בי.
שאלה: ייסורי אהבה. יש או ייסורים או אהבה. מה זה ייסורי אהבה?
ייסורי אהבה, אתה לא יכול לתאר לעצמך?
תלמיד: לא. אם אני מתייסר אז אני אוהב? אני שונא את בן האדם, רוצה להרוג אותו. איך אהבה עם ייסורים ביחד?
צריכים למצוא דוגמאות אצל הרב"ש. אני מרגיש אותך. אתה באמת מחפש ולא מוצא.
תלמיד: אני מתייסר, אני לא אוהב.
אתה מתייסר, מסכן.
שאלה: אני לא יכול לאהוב. אם מישהו עושה לך את המוות אתה תאהב אותו? בא לך להרוג אותו.
זה הכול נכון. תלוי לפי מה אתה קובע שהוא שונא שלך. מאיפה אתה יודע? יכול להיות שמביאים אותך לבית משפט והשופטים קובעים שאתה צריך להיכנס לעשר שנות בית סוהר, אז יכול להיות שאתה מגיע למצב שאתה אומר לשופטים "אני מודה לכם מאוד כי אני באמת מבין שזה מגיע לי, וזו באמת תרופה. זה לא עונש, זו תרופה שמגיעה אלי בצורה כזאת, ואני מקווה שתוך עשר שנים אני באמת מבריא ויוצא בחזרה כאדם המתוקן". אני יוצא ממקום שעושה לי תיקון.
תלמיד: כשאדם נורמאלי, שהוא שפוי בדעתו, הוא לא יגיד אף פעם דבר כזה. בגלל זה אני שואל.
אני לא יודע מי זה אדם נורמאלי. אני יודע אדם שהוא מבין, נגיד, אני לא אומר שהוא צודק, אבל שהוא מקבל את בית הסוהר כתיקון למצבו. אלא בשביל מה מכניסים אדם לבית סוהר? קודם כל, אם הוא מסוכן לחברה. ושנית כל, שהוא מסוכן לעצמו, ובבית סוהר אנחנו נותנים לו תנאים שלא יכול להזיק, לא לחברה ולא לעצמו. זה הכול.
לא אכפת לנו שהוא ישב שם עשר שנים. כי העשר שנים האלה שהוא יושב, הוא יעשה חשבון נפש, הוא ילמד משהו, הוא יהיה באמת אדם אחר.
שאלה: פה יש הבדל קטן, שפה, כשאתה עושה עבודה, כשאתה בא מרצונך החופשי ואמרים לך, "תשמע, אתה תתייסר. תאהב ותתייסר", זה משהו אחר. זה שלוקחים אדם לבית סוהר, בסדר. אנחנו מדברים על עבודה שזה בא מרצונך. שתתייסר וגם שתאהב. מה זה הדבר הזה? מה זה החיבור הזה שגם תתייסר וגם תאהב? יש לך דוגמה?
אני לא יכול להסביר לך, אתה לא רוצה להבין. כל הבעיה היא שאתה בעצמך לא רוצה להבין. זה הכול.
שאלה: מה לעשות עם האדם מרגיש שאם הוא יעלה תפילה אמיתית אז הוא מרגיש את זה כמוות, והוא לא מוכן לזה? מלפניו מוות, בין לבין עוד איכשהו אפשר לשרוד.
שישתדל לא לצאת מהמצב הזה עד שהוא מגיע למצב שלא אכפת לו מה שיהיה קדימה, העיקר שזה יהיה לפי התורה. לא חשוב לי מה שיהיה. נו, אז מה? אז אני אמות, אמות. אני גם כך אמות. מה הבעיה? אני רוצה שיקרה איתי דבר תיקון. זה הכול. ואני לא חושב על כלום חוץ מזה. אני רוצה להיות מתוקן.
שאלה: איך אנחנו הולכים למעלה מהדעת מבלי לשנוא את החברים?
בלי תמיכת החברים אני לא יכול ללכת למעלה מהדעת. אני חייב להיות קשור לחברים. ממש כך.
שאלה: כאשר האדם מקבל מהקבוצה, מהעשירייה את גדלות הבורא, יש לו גדלות הבורא, אין לו יותר בחירה, אז במה העבודה כאן?
העבודה שלנו כל הזמן להגדיל את גדלות הבורא בעינינו, ואז אנחנו נוכל לעשות כל פעם תרגילים יותר ויותר גדולים, עד שמתחילים לראות את הדברים האלה במציאות האמיתית. עד שאנחנו סופגים את תכונת ההשפעה, ואז בתכונת ההשפעה אנחנו יכולים לראות את העולם העליון.
שאלה: העניין של לקחת את דעת הבורא מעל הדעת שלי זה דבר גדול, כי הבורא נתן לי עשירייה אדירה, חברים להפיץ איתם, והיכולת להתייגע והכול אפשרי. השאלה שלי איך לא לאכזב את הבורא? כי אני מרגיש שאפילו כשאני נכשל זה גם רווח, זה אף פעם לא הפסד.
לא לאכזב את הבורא? אפשר רק על ידי זה שאתה תהיה תמים תהיה עם ה' אלוקיך. תמים. ואז לא חשוב עד כמה שאתה תהיה צודק, לא צודק, חכם, טיפש, אלא תמים בלי לסובב את הדברים. כמה שיותר פשוט אתה הולך בתמימות, זה אני.
שאלה: איך להתנתק מהבורא כפי שהוא קיים בתוכי מילדות?
למה צריכים להתנתק? הבורא היה מתואר אצלי בכל מיני צורות, שונות. זה כך כמו שזה נהוג אצל ילדים, הם מתארים לעצמם כוח עליון, וילדים בעצמם, אפילו יש להם נטייה להתפלל ולבקש מהבורא, אפילו שאף אחד לא מלמד אותם, ככה הם מרגישים את זה בצורה אינסטינקטיבית. לא צריכים לעשות עם זה כלום, צריכים להגיע לעשירייה ולהתכלל בעשירייה בהשגת הבורא. אותו בורא שרצית קודם לפנות אליו, כמו כשהיית ילד, עכשיו אתה יכול שאתה נמצא בעשירייה רצינית, אז לפנות אליו בצורה רצינית ולקבל גם כן תגובה ממנו. זה יפה.
שאלה: יש קשר אם אני רואה את החברים כל יום כחדשים לגדלות הבורא? האם אני צריך כל יום להגדיל אותם מחדש? לראות אותם חדשים?
אם אתם מתקדמים, אז אתה תראה אותם יום יום מחדש עד כמה שיש תכונות חדשות, נקודות חדשות בכל אחד ואחד, אתה תראה את זה.
שאלה: מה ההבדל בין לעשות נחת רוח לבורא לבין לעשות נחת רוח לחברים?
לעשות נחת רוח לחברים זה אמצעי כדי להגיע לעשות נחת רוח לבורא, שזו המטרה.
שאלה: השיח הזה עם הבורא, עם החברים בתוכך, על מה אני מדבר עם הבורא?
על מה אני אדבר עם הבורא? על מה שאני רוצה. לא חשוב על מה, אני יכול לדבר עם הבורא כל הזמן ככה, "אני עכשיו רוצה לשתות כוס קפה, אני הולך למטבח, אני עושה כוס קפה", זה אני מדבר לבורא, " ואני עושה את זה. עכשיו, אני רוצה לשבת ליד המחשב ולשמוע איזה שיעור שלא שמעתי קודם, בבקשה", ככה כל הזמן להיות, כתוב על זה ש"לא יהיה לך א-ל זר"2, שהבורא לא יהיה לך כמשהו שרחוק ממך, לא. כל הזמן תחיה עימו שהוא נמצא בתוכך, בפנים, וכל הזמן תדבר עימו.
תלמיד: ייסורי אהבה האלה שמדובר עליהם, אני צריך כל הזמן להרגיש בזה שאני סובל מזה שהוא נסתר?
אני לא מצטער ומתענה מזה שהוא נסתר, אלא אני מצטער שאני לא יכול לעשות לו נחת רוח. אבל אם הייתי יודע שאני עושה לו נחת רוח, די לי, לא צריך לראות אותו אפילו. רק שיהיה טוב לו, זה כמו שאימא עם הילד, לא חשוב, היא יכולה לא לראות אותו, לסבול, רק שהיה טוב לו.
תלמיד: מה שאני יודע שעושה לו טוב, זאת התגובה שלו בתוך התפילה הזאת?
אתה צריך להרגיש האם זה שלך, או שלו, או שניכם.
שאלה: אתה תמיד אומר שאנחנו צריכים לדבר עם הבורא במשך כל היום, אבל אם אנחנו עדיין לא פתחנו את הכלים שנוכל לתפוס את הבורא, מה אנחנו צריכים לעשות עם זה, לדמיין שאנחנו מדברים איתו?
בדיוק. לדמיין שאנחנו מדברים עימו, כן. לדמיין וכל הזמן לדבר. תחפש אותו, זה נקרא שאתה מחפש אותו. "במשכבי בלילות חיפשתי את שאהבה נפשי"3.
שאלה: אתה כל הזמן אומר שצריך להגיע להסכמה בעשירייה. אני רואה ששליש מעשירייה מתפרצים וכל אחד מראה שהוא צודק יותר, ושני שליש שקטים תמיד, אבל עושים את העבודה הפנימית שלהם, אז איפה פה ההסכמה, איך אפשר לראות את זה כאחד?
תמצא בבקשה מאמר, חומר שמדבר על צורת העשירייה הנכונה, ותבקש מהם לקרוא יחד. תנסה כך לעשות.
שאלה: בלי לדבר עם הבורא אני לא נמצא בכיוון?
אם אני לא מדבר ישירות עם הבורא אני לא נמצא באמונה למעלה מהדעת.
שאלה: אני בשיח עם הבורא לפי מה שאנחנו אומרים כל היום וכל הלילה. האם יש מצב שאני גם אקבל ממנו תשובות, או רק אדבר איתו כל הזמן?
אם אתה כל הזמן מדבר אז איך אתה יכול לקבל תשובה?
תלמיד: יש אפשרות שאני אקבל תשובות מהבורא, או שרק אני אפנה אליו כל הזמן?
אתה חייב לקבל ממנו תשובות. אם אתה שואל אותו תשתדל לשמוע גם כן תשובות. תשתדל, אתה תשמע. אבל זה במידה שאתה דבוק בקבוצה, הקבוצה מעבירה לך את התשובות של הבורא. מה שאתה מרגיש בקבוצה זה הכול תשובה של הבורא אליך, בכל פעם, בכל רגע. אמנם זה לא נעים, לא נוח, לא כך או כך, אבל זאת התשובה של הבורא. כאילו מה שאתה שואל אפילו שאתה לא שואל, כשאתה פונה לבורא אפילו שאתה לא פונה אליו, אבל מה שהוא רוצה להגיד לך, תסתכל על הקבוצה ואתה תראה את התשובה שלו כל פעם, כל רגע.
שאלה: הבורא בשבילי זה משהו דמיוני, אני לא יודע מי זה, עד עכשיו חשבתי על הקבוצה שלי, על החברים, מה הם עושים, איך אני יכול לשרת אותם, על הפצה. מה ההבדל בין ג' קווי החשיבה האלה, הבורא שהוא דמיוני, החברים שזה דבר קונקרטי והפצה? כי כל פעם אני יכול לחשוב רק על דבר אחד, אני לא יכול לחשוב בג' קווים, אז על מה להתפקס, בורא, חברים או הפצה?
הכוח הפנימי שנמצא בהכול, מנהל ומסובב את הכול הוא נקרא בורא, תחשוב עליו.
שאלה: מה מבקשים מהבורא? בשביל מה מתפללים אליו?
מבקשים מהבורא דבקות בו. בשביל זה מתפללים אליו.
שאלה: כיצד ניתן לבקש מהבורא דרך העשירייה, מה הפירוש דרך?
שאני מבקש מהבורא לסדר את העשירייה שלנו בצורה הכי אופטימאלית, כדי להיות יותר קרוב אליו.
שאלה: אמרת שצריך לפנות לבורא באופן אישי כל הזמן. מצד שני אנחנו יודעים שפניה לבורא ללא העשירייה לא מתקבלת, איך זה מתיישב יחד?
ודאי שאני צריך להיות קשור לעשירייה ואז אני יכול לפנות לבורא. לא אחרת, אחרת זה לא יהיה בורא, חבל על הזמן.
שאלה: אתמול דיברנו על זה שצריך להיות כאילו בגמר תיקון, והיום אנחנו מדברים על זה שצריך לדבר עם הבורא. אז מתי לחשוב שאנחנו נמצאים בגמר תיקון ומתי אנחנו מדברים עם הבורא? איך זה מסתדר ביחד?
אל תדאג, זה יסתדר. תהיה מבולבל, פעם גמר תיקון, פעם בורא, לא חשוב. זה יתחבר אצלך אחר כך לתמונה אחת.
שאלה: איך אני מדבר עם הבורא כל הזמן, ובאותו זמן שומר על הסדר בתלונות? כי אני שם לב שאני גולש מחצי שעה ביום בהמון.
אתה כל הזמן בטענות?
תלמיד: אני לא יודע אם כל הזמן, אבל הרבה יותר מחצי שעה.
בחצי שעה ביום אתה יכול להיות בבקשות, בטענות, רק בתנאי שאת כל יתר הזמן אתה כבר מילאת בהודיה ובנטייה לחיבור, אז אתה משנה את חצי השעה האחרונה, מפנה אותה, לבקשה ולביקורת. והבקשה והביקורת היא מה עוד אפשר להוסיף ל-23 וחצי השעות, על זה אחר כך נדבר, זה עוד לא בשבילנו. אז השאלה היא איך אתה יכול להיות רק בחצי שעה בטענה לבורא? אתה תמשיך כמה שמקסימום תהיה דבוק בקבוצה, ואז יקרה לך תמיד מה שצריך, זה הפתרון, קודם כל דבקות בקבוצה.
שאלה: איך אנחנו יכולים שהבקשה לא תהיה אגואיסטית, האם זה אפשרי?
אם אני מעביר את הבקשה שלי דרך החברה ומבקש יחד איתם, כבר על הבקשה שלי אי אפשר להגיד שהיא לא אגואיסטית אבל בכל זאת היא כבר מתוקנת, כי אני ויתרתי על האגו שלי כלפי הקבוצה. כבר הבקשה שלי מתקבלת במשהו למעלה. כי אני העברתי את זה דרך הקבוצה, אני ויתרתי על האגו שלי כדי להיות מחובר עם הקבוצה, ולכן הבקשה שלי היא כבר מלובשת באיזה מין אור חוזר.
שאלה: ודאי שיש ייסורים מזה שאין רוחניות. האם ישנה חשיבות לעשות הבדלה בין הצד של האגו כשיש ייסורים שאין רוחניות, לבין מה שכל אחד כבר איכשהו צבר מ״פרוטה ופרוטה״ בזמן ההכנה?
ההבדל בין רוחניות לגשמיות זה בכלי. כי אנחנו נמצאים באור אין סוף, באור העליון כל הזמן, וכל ההבדל הוא בכלים. אז איך אנחנו יכולים להעלות את עצמנו? רק על ידי חיבור בינינו כמה שמתקבצים יחד יותר, מתחברים יחד יותר, הכלי נעשה יותר גבוה, אז אנחנו תופסים מהאור אין סוף שנמצאים בו הארה יותר עוצמתית, וכך כל פעם עולים. הכול נעשה דרך הכלים, האור לא משתנה הוא נמצא במנוחה מוחלטת.
שאלה: למה הכוונה שאם אני לא מתאר את הבורא אני לא יכול ללכת באמונה למעלה מהדעת?
אם אתה לא יכול לתאר את הבורא שהוא נמצא בך, בחברים, מקשר אתכם יחד, אז איך אתה יכול ללכת בלמעלה מהדעת? כי למעלה מהדעת זה ללכת בדעתו של הבורא במקום דעתכם, לכן צריכים לתאר את דעת הבורא ולהידבק אליו.
(סוף השיעור)