שיעור בוקר 25.05.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 390, מאמר "מתן תורה",

אותיות ט"ז – י"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם", מאמר "מתן תורה". אות ט"ז.

אות ט"ז

"ובהאמור מצאנו הפתח להבין, במה שעמדנו לעיל (אות ג' וד') בעיקר תוכנה של המצוה הזאת "ואהבת לרעך כמוך": איך מחייבנו התורה בדבר, שהוא מהנמנעות לקיומה?

אכן השכיל, שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר אז נשאלו: "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?".

ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש להדבר, ואמר: "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר הזה, שהוא כללות התורה, לאפשר לקיימה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות.

כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", בכל אותם התנאים המבוארים באות ג' וד'. כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו.

ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה, ואין צריך לומר בזמן האבות, שהיו רק יחידים בארץ, לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, כי במספר קטן של אנשים, אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצות שבין אדם לחבירו, כפי הקוטב של "ואהבת לרעך כמוך", כמבואר באות ג' וד'. ולפיכך לא ניתנה להם התורה."

אנחנו רואים שהמטרה היא מאוד גבוהה, ואנחנו לא מסוגלים אפילו להתקרב אליה. הבורא כביכול מפיל עלינו דבר שהוא הפוך מאיתנו ואין לנו שום אפשרות לאחוז בה ולהתחיל בה ועוד יותר לסיימה.

ומה לעשות? על זה אנחנו צריכים ללמוד במאמר הבא שהוא המשך לזה ונקרא "הערבות", האומר שעל ידי עזרה הדדית אנחנו נוכל, ויחסית בקלות ובמהירות, להיכנס לחיבור בינינו שבו מתגלה הכוח העליון, כוח ההשפעה ששורה עלינו ומשמעותו שאנחנו רוכשים את כוח ההשפעה – ואנחנו הופכים מקבלה להשפעה.

אמנם זה לא קורה, אלא זו רק כוונה להשליט על הרצון לקבל שלנו, כוונה על מנת להשפיע שאנחנו רוכשים. וכך אנחנו קיימים.

שאלה: כל אחד אמר "נעשה ונשמע". כלומר, כל התורה נעשתה לאפשרית לביצוע. מה זה אומר שעכשיו אפשר לבצע את התורה?

שאם רוצים לקיים תיקון לרצון לקבל, אפשר לקיים אותו רק בקשר בין בני אדם כשכולם מבינים שהם לא מסוגלים לזה, אבל כשהם פונים לבורא ומבקשים, אז הם מקבלים מהבורא כוח השפעה שמתחיל להתגבר ולהתגלות ביניהם, והם הופכים בהתקרבותם זה לזה לאט לאט לרצון אחד, להשפיע.

וככל שהם יותר מתקרבים ביניהם לרצון להשפיע לבורא, בזה הם הופכים להיות בעצמם לרצון להשפיע - יותר נכון בכוונה על מנת להשפיע. ואז בכוונה על מנת להשפיע, הם יכולים להרגיש את הכוח העליון ולהיות בקשר הדדי עימו, שפירושו שנכנסים לדבקות בבורא. וכך הוא התיקון של הנבראים, וכל הבריאה חוזרת להיות בחזרה לתוך הבורא.

שאלה: מהו העיקרון "נעשה ונשמע"?

כשאנחנו עושים דברים ללא הבנה, ללא הרגשה וללא בדיקה אם אנחנו נמצאים בפעולות אמיתיות ולא טועים. ודאי שאנחנו מגלים שאנחנו לא רוצים לעשות שום דבר, אלא עושים את הדברים מפני שאין ברירה, או שזה מעניין.

הבורא בכל זאת מסובב אותנו ועושה איתנו תרגילים, כמו שאנחנו עושים עם הילדים הקטנים כשאנחנו מבלבלים אותם, והעיקר שהם יעשו כל מיני פעולות ומהן יגדלו. מאיפה הילדים גדלים? מזה שאנחנו לוקחים אותם על הידיים, או מתחילים ללכת ולרקוד איתם, לעשות כל מיני פעולות ומשחקים יחד איתם כאילו נגדם, אבל בעצם נותנים להם תנאים שהם ישחקו כביכול נגדנו ועל ידי זה הם לומדים.

כל החיים זה משחק, ואנחנו לומדים בזה את משחק הבורא, תכונות הבורא. ורוצים בינינו לקבוע יחסים כמו הבורא ולעשות בינינו מודל, תבנית של הבורא שבינינו – שמשמעה שאנחנו מגלים אותו בכל היחסים שבינינו. זו כל העבודה שלנו. ומטרת חכמת הקבלה כולה, להביא את הנבראים לחיבורים וליחסים כמו הבורא, כשבעצם ביניהם מתגלה הכוח הזה, היחסים האלו, התכונות הללו שנקראות בורא.

שאלה: קשה לי מאוד להתייחס תמיד למושג הזה של שש מאות אלף נשמות, כי זה נראה לי כמו משל או אלגוריה. אבל אם אנחנו מנסים להתייחס לזה במציאות שלנו, אנחנו יכולים לומר שהשש מאות אלף נשמות זה מגולם בתוך "בני ברוך"?

לא. אני לא מסתכל על זה כעל מספר. מה זה נקרא "שש מאות אלף"? יש עשר ספירות וזעיר אנפין נקרא שש. יש כתר, חכמה, בינה, שלוש, ועוד חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד, יסוד, שש, ומלכות עוד אחת - סך הכול עשר. אז אנחנו צריכים להידמות לתכונות של זעיר אנפין, כי כתר, חכמה, בינה זה תכונות של המקור. זה נקרא ג"ר של מדרגה ג' ראשונות, שמשם מגיעות אלינו כל מיני השפעות עליונות מהבורא עצמו - ג"ר זה הבורא.

אבל ז"ת זה כשהשפעת הבורא נכנסת לרצונות שלנו, ומהרצון לקבל הכללי הוא מחלק את הרצונות האלה לשישה חלקים, שישה אופנים ומשפיע ומופיע בהם בשישה אופנים, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.

והמלכות היא כבר הרצון לקבל שלנו, שמקבל את ההשפעה הזאת ורוצה להידמות להם. לכן כל העבודה שלנו זה לגלות את הזעיר אנפין, ההשפעה מהבורא אלינו, וממלכות, מהרצון לקבל להידמות לזעיר אנפין. זה נקרא לבנות את הזו"ן - זעיר אנפין ונוקבא שיהיו יחד, כי המלכות תקבל אותה צורה כמו הזעיר אנפין, רק זעיר אנפין זה משפיע ומלכות מקבלת - אבל שניהם עובדים ביחד כדי לבצע את רצון העליון. "העליון" נקרא ג"ר - כתר, חכמה, בינה.

ואז יוצא שהגילוי בכתר, חכמה, בינה מתגלה בעצם בזעיר אנפין. ומלכות חייבת להיות מקבלת ממנו, כי בזה היא מראה את ההשפעה שלה. היא רוצה לגלות את הבורא אז היא מתגלה בצורה כזאת, שהיא מוכנה לקבל את ההשפעה שלו. אבל כדי לקבל את ההשפעה שלו היא צריכה להיות דומה לו - וכך היא עובדת.

תלמיד: אני לא דואג יותר לקיום עצמי. הרי בכל מקרה עלי לקבל את ההכרחיות שלי אם זה מזון או דברים אחרים.

על זה כתוב שזה "לא יגונה ולא ישובח" ואתה חייב לעשות עוד יותר מזה, אתה חייב לדאוג לקיום הגופני הבהמי שלך. הבהמה ניתנה לך כדי שאתה תתקיים בה להשגת המדרגות שלמעלה מדרגת בהמה, למעלה מדרגת חי, כדי לגלות את מדרגות המדבר.

אבל את דרגת החי אתה חייב לקיים. לכן האדם חייב לדאוג לעצמו במידה שגופו יתקיים. הוא צריך לגלות את היחס שלו למשפחה, לקיים את המשפחה, להוליד ולדאוג לילדים, למקצוע, לפרנסה, לכל הדברים האלה כדי לקיים את הרמה הנקראת "רמת חי".

גם לחיות יש מקום איפה שהן חיות ומתחברות ביניהן, מולידים את הצאצאים שלהן וכן הלאה, כך גם אנחנו חייבים לעשות. למה? ככה. מפני שאנחנו כולנו כמו שכתוב, הכול בא מהדומם, ואנחנו כולנו צומחים מהרצון לקבל הפשוט.

אז יש דומם, צומח, וחי, אלה הדרגות שבהן אנחנו נמצאים בעולם הזה, ודרגת המדבר זה כבר מי שרוצה להידמות לבורא ונקרא "אדם", הדומה לבורא, ואז הוא מתעלה מעל דרגת העולם הזה.

תלמיד: בדיוק מכאן נובעת השאלה, במיוחד בזמנים כאלה מיוחדים שנעשה קשה מיום ליום להזין את עצמי, איך אני יכול לספק את זה לחברים?

אני מבין שזאת בעיה, אנחנו צריכים לראות לקראת מה אנחנו הולכים. העיקר לדאוג להכרחיות, בעצם לאוכל, אוכל למשפחה, זה העיקר. כי מהיום למחר הכול משתנה, והמזון הוא עיקר הדאגה שלנו. אז אני צריך לראות איך אני מצטמצם בכל הדברים, ודואג בעיקר לדרגת החי שבי, כמו שהבהמה דואגת רק איך לספק לעצמה מזון.

תלמיד: איך כל אחד מגדיר לעצמו את מידת ההכרחיות? אם אני רוצה להגביל את עצמי אז באיזה גבולות להגביל את עצמי, זה כל כך רחוק ממני.

העיקר בשבילנו זה לדאוג למילויים בסיסים שבלעדיהם הגוף שלנו, כגוף חי, כי אנחנו חיות לפי הגוף, לא יוכל להתקיים. אז אני צריך לדאוג שיהיו לי מזון, מים, שתהיה איזו פינה שבה אוכל לחיות, וכך אני צריך לדאוג למשפחה, אבל לא יותר מזה.

באוקראינה אתם נמצאים עכשיו במצב שלהרבה מאוד תושבים יש בעיה לסדר את החיים שלהם בצורה מינימלית לפחות, אני מבין אתכם, אבל צריכים גם להבין שזאת השגחה עליונה וכנראה שזה התיקון שהאומה צריכה לעבור.

אם אתה שואל אותי, אני מבין את זה גם מתוך זה שאני מעם ישראל שעבר כאלו דברים כמעט בכל שלב ושלב בהיסטוריה. זרקו אותו ממקום למקום, הרגו, שברו, ולכן אני יכול להבין אתכם. אבל אין ברירה, חייבים לקבל את זה ולהבין שזה מצב שהוא מחויב לתיקון.

וכמו שכתוב, "צריך אדם להודות על הרע כמו על הטוב". אומנם זה לא מובן, אבל האנשים שהשיגו את מטרת החיים, את מהות החיים, הם שאומרים לנו כך לעשות. אנחנו עוברים תיקונים.

שאלה: מהי אותה המצווה בין אדם לאדם?

לעזור לכל אחד להבין מהי מטרת הבריאה, מהי הסיבה לכל הסבל שאנחנו עוברים, ושכל הדברים האלה מגיעים מטוב ומיטיב, מהבורא, שרוצה דווקא למשוך אותנו על ידי כל המאורעות האלו שאנו עוברים, לתיקון, למטרה הטובה. וזה לא כמו בדתות, אלא אנחנו צריכים לגלות את הדברים האלה כאן ועכשיו ממש בתוך החיים שלנו.

שאלה: למה התורה ניתנת לפני הערבות? איך אנחנו יכולים למשוך את מאור התורה אל תוך הכלי שלנו כדי לשמור על הערבות?

עוד מעט נתחיל ללמוד שוב את מאמר "הערבות" ונסביר את זה, אבל רק תבין שהתורה שניתנה לנו מלמעלה זה האור העליון שמתפשט אלינו מהבורא, ובערבות כבר מדובר על הכלי שאנחנו צריכים לארגן למטה כדי לקבל את מאור התורה. ולכן שניהם משלימים בצורה כזאת זה את זה. "מתן תורה" זה מתן מלמעלה אלינו, ו"ערבות" זה הכלי שמקבל את התורה מלמטה.

שאלה: האם זעיר אנפין אלו הרצונות שאותם מתקנים או הרצונות המתוקנים?

זעיר אנפין הם אותם רצונות שאנחנו צריכים לייצב בתוכנו, ואז אנחנו מקבלים את הסיכום שלהם במלכות, ברצון לקבל שלנו על מנת להשפיע.

תלמיד: וכאשר אנחנו עולים למדרגת הבינה?

זה לא שייך לעניין, אנחנו לא עולים לדרגת הבינה.

שאלה: יש פה תנאי שלא הצלחתי כל כך להבין. אם אני כבר מקיים "ואהבת לרעך כמוך", למה אני צריך שהתנאי הזה יתקיים גם כלפי? למה אני צריך שזה יהיה הדדי?

בעל הסולם כותב פה "שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג בשביל קיומו עצמו".

אם כולם נמצאים בערבות הדדית ובדאגה הדדית לספק את כל הצרכים זה לזה, אז ודאי שאף אחד לא דואג לעצמו.

תלמיד: אבל זה חייב להיות הדדי? האם לא מספיק אם רק אני אקיים את הערבות?

אין לך כוח לקיים את הערבות, אם אתה לא מקבל אותה גם מהזולת. לכן זה נקרא "ערבות הדדית", "ערבות", לא יכול להיות שאחד עושה והאחר לא.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה, למה הערבות צריכה להיות הדדית?

כי לא יהיה כוח לקיים, לא יהיה לך כוח לתת. אתה צריך להיות בטוח שאתה גם מקבל, ואז אתה יכול לתת. מאיפה תקבל את הביטחון הזה? הרי אתה רצון לקבל. או שאתה חי בעננים, אני לא יודע.

תלמיד: אז אני קודם כל צריך לקבל?

אתה צריך להיות בטוח שאתה נמצא בקשר הדדי עם כולם, ואז, כפי שכתוב במאמר "הערבות", אנחנו מקבלים מלמעלה הארה מיוחדת שנקראת "ערבות", וכל אחד בטוח שלא יחסר לו כלום. למה? כי אנחנו מקבלים הארה דרך הכלי השלם.

תלמיד: ההארה הזאת מגיעה דרך מידה כלשהי של חיבור או שמישהו אחד צריך להתחיל?

דרך החיבור, ודאי. אחד בכלל לא יכול להשיג כלום. "ערבות" זו הארה מיוחדת מלמעלה שמחזיקה את כל הכלים יחד לפי המ"ן שלהם, לפי הדרישה שלהם.

שאלה: איזה מעבר פנימי צריך לקרות באדם ממצב שהוא לא יכול לקיים "ואהבת לרעך כמוך" למצב שהוא כן יכול לקיים "ואהבת לרעך כמוך"?

שהבורא ירצה.

תלמיד: ואיך הוא ירצה?

אם תבקש ממנו. כדי לבקש ממנו אתה צריך להגיע אליו, לפנות אליו, ושתהיה לך דרישה מוצדקת, שאתה קשור לאחרים, שאתה רוצה לקשור אותם יחד, שאתה רוצה להביא אותם לבורא כדי לעשות נחת רוח לו, ואתה מבקש שזה יתקיים. כל מה שאנחנו לומדים יחד.

תלמיד: כתוב בטקסט שיש שלב שהאדם לא יכול לקיים "ואהבת לרעך כמוך", ואז הוא כן יכול לקיים "ואהבת לרעך כמוך"?

בכל מדרגה ומדרגה, בכל מצב ומצב כך אנחנו מרגישים. תראה איך אתה קם בבוקר כמו בהמה ומתחיל להתאושש כלפי דרגת האדם - איפה אני נמצא, כלפי מי ומה, בשביל מה בכלל התעוררתי, קמתי וכן הלאה. בצורה כזאת אנחנו מתעוררים.

תלמיד: למה במצב פנימי שנקרא "אבות" האדם לא יכול לקיים "ואהבת לרעך כמוך" ובמצב פנימי שנקרא "ערבות" הוא כן יכול לקיים "ואהבת לרעך כמוך"?

כי בערבות כבר יש הרבה אנשים מנותקים זה מזה, שאין ביניהם קשר, לא כמו בדרגת "אבות". הם אגואיסטים יותר, נמוכים יותר, מספרם גדול יותר, הם בריחוק גדול יותר ביניהם, לכן כשהם משתדלים להיות בקשר ביניהם, עוצמת הקשר שהם צריכים לבנות ביניהם צריכה להיות משמעותית מאוד לעומת דרגת ה"אבות" שבה הם היו מלכתחילה בקדושה. ולכן ל"בנים" מגיע, הדרישה שלהם לקבל ערבות היא מוצדקת.

תלמיד: ואפשר להתייחס לזה כאל מצבים בתוך האדם?

אני לא רוצה עכשיו להתבלבל ואני לא ממליץ לך לעשות זאת.

שאלה: בהקשר למה שקורה בעולם החלטנו לעסוק בהפצה ברשתות החברתיות ויש כבר תחושה ש"בני ברוך" משפיעים מאוד. אבל זה נמצא בחושך שלי ועלי לתקן אותו, אז איך עלי להתייחס לחושך?

אתה צריך לתאר לעצמך שכל העולם הוא הכלי שלך ואתה חייב לתקן את כל העולם. ומה שאתה מגלה לא מתוקן בעולם, הכול עליך. אז תתחיל.

שאלה: כשמחלקים בין רמת הבהמה לבין האדם, האם גם להפריד בין הפרעות שמגיעות מאנשים לא מהדרך לבין חברים מהעשירייה?

אנשים לא מהדרך אני בכלל לא חושב עליהם ולא מדבר. אנחנו מכוונים רק לצורך חיזוק העשירייה ואיך בעשירייה אנחנו מייצבים מקום לגילוי הבורא כדי לגרום לו נחת רוח. על זה אנחנו חושבים. אני לא מתחשב בדעות של האנשים האחרים מחוצה למסגרת שלנו, אף פעם. רק לצורך ההפצה - אני צריך לדעת מה הם חושבים ואיך לגשת אליהם, אבל אין לי מה ללמוד מהם.

שאלה: אם אדם מוצא את עצמו שאנשים לא מהדרך מפריעים לו?

אז או שהוא נפטר מהם או שילך אליהם ויפטר מאיתנו. אסור לנו להיות בקשר עם האחרים אלא אם כדי להסביר להם. לא להיכנס לוויכוחים הדדיים, אלא רק כדי להסביר להם מהי האמת שלנו. רוצים לשמוע, בבקשה. לא רוצים, אני סותם את עצמי, האוזניים שלי בכלל סתומות כל הזמן לשמוע מהם משהו. אם רוצים לשמוע אז אני אדבר, אם לא רוצים אז אני אשתוק. אני ממליץ לך להבין את מה שאני אומר ולא להתבלבל.

קריין: אות י"ז.

אות י"ז

"ובהאמור נתרחבנו להבין מאמר אחד, מהיותר מתמיהים שבמאמרי חז"ל, דהיינו במה שאמרו, אשר "כל ישראל ערבים זה לזה"". זאת אומרת שכל מי שמשתוקק לבורא, ישר‑אל, ישראל, יכול להשיג את המטרה להגיע לבורא, לגילוי, לדבקות בו, אך ורק שהוא יהיה בערבות זה עם זה. במידת הערבות שהם השיגו ביניהם כך הם גם יתקרבו לבורא.

"שלכאורה הוא בלתי מוצדק בתכלית. כי היתכן, אם מי שהוא חוטא איזה עבירה ומכעיס את קונו, ואין לי שום הכרות ושייכות עמו, יגבה הקב"ה את חובו ממני? ומקרא כתוב: "לא יומתו אבות על בנים וגו', וכן איש בחטאו יומת וגו'?" ואיך אומרים, אשר אפילו הנכרי לי לגמרי, שאיני מכיר לא אותו ולא את מקומו, נמצאתי ערב בחטא"? אנחנו מרגישים את זה במשך ההיסטוריה שלנו, אני מדבר מצד עם ישראל. אנחנו שומעים הרבה פעמים - מכל העמים, בכל הזמנים, במשך אלפי שנים שאנחנו קיימים - שאנחנו אשמים בכול, הכול בגללנו, כל הרע הזה בעקבותנו.

וזאת ההרגשה שקיימת בתוך בני האדם בכל העולם. ככל שהעמים מפותחים יותר הם יותר מרגישים שכנראה זה באמת כך. לא יודעים איך, אבל ליהודים, חושבים שדרך מערכות פיננסיות או אולי יש להם איזה כישופים, אבל יש להם כוחות להשפיע על העולם ומפני שהעולם רע אז בטח שהם אשמים בזה. מכאן בונים כל מיני גישות אנטישמיות, ויש להם על מה להסתמך.

מאיפה זה מגיע? מזה שבאמת הטוב יכול להתגלות רק בערבות הדדית. וערבות הדדית יכולים לקיים רק אנשים שמרגישים, מבינים, קרובים לחיבור ביניהם. ולכן, כול עוד לא נקיים את החיבור יהיה רע לכל העולם, וקודם כל יהיה רע לקבוצות האלו, או לקבוצה או לאומה כמו שיצאה מבבל לפני 5000 שנה, כך זה יקרה.

אם אנחנו רוצים את תיקון העולם אז אין לנו ברירה אלא בעצמנו להתחבר לכוח הערבות, ובכוח הערבות נשפיע על כל האנושות, ואז כולם יגיעו לתיקון. לא לחשוב שזה דבר בלתי אפשרי, שאלה הן פנטזיות, אלא זה חייב להיות כתנאי שהטבע - האלוהים בגימטרייה טבע - מחייב אותנו כך לפעול.

שאלה: מה אנחנו יכולים לתת לאנשים חיצוניים, להתחיל לתת להם משהו בצורת חיבור קל, קליל?

אתה לא יכול להתחיל לסדר את האנשים לאיזה קבוצות. על ידי מה, יש להם איזו מטרה משותפת, הם רוצים משהו משותף? אם אתה הולך ללמד את חוכמת הקבלה או משהו - זה בסדר, אז הם מתאספים בגלל שהם רוצים לדעת איזו חוכמה, איזו סגולה, אבל על איזה בסיס אתה מחבר אנשים?

שאלה: הם מגיעים עם בעיות של דיכאון.

אנחנו לא יכולים לבלבל אנשים. הם רוצים תרופה נגד דכאון, אין לי תרופה נגד הדכאון, אין. אני יכול רק לטפל בזה שאני אספר להם בשביל מה העולם קיים, בשביל מה האדם קיים, איך אנחנו יכולים להגיע למצב הטוב שאנחנו נפתח לעצמנו את מטרת החיים. אני לא יכול לבלבל אותם בזה שאני נותן להם תרופה לדכאון, לא. כי הם לא צריכים שום דבר חוץ מנוגדי דכאון, הם לא צריכים שום דבר. ואני אתחיל עכשיו לסובב אותם עם הרצון לקבל, עם השפעה, עם כל הדברים האלה, הם לא רוצים את זה. אסור לך לסובב את האנשים, אסור.

אתה חייב, כמה שיותר נכון, להסביר לבני האדם שאנחנו לומדים לאן העולם שלנו הולך, לאן הוא מתקרב, מה אנחנו יכולים לסייע לגורל שלנו, מה לעשות בעולם, בחיים שלנו, אבל לא שאנחנו ניתן להם תרופה כנגד מחלה שהם רוצים לרפא ואתה נותן להם משהו אחר, לא. אסור לנו לעשות את זה.

שאלה: הרבה פעמים אמרת שמאוד חשוב לדאוג לבריאות, האם זה נכלל במה שנקרא "הכרחיות"? ומצד אחר שמעתי שטוב שהגוף יסבול, שגם זה תיקון. אז איך למצוא את האיזון הנכון?

טוב להרגיש שהגוף סובל מכך שהאגו שלו לוחץ עליו, על הייסורים האלה אנחנו מדברים, אבל לא על ייסורים שכואבת לי הרגל, צריכים להבין על מה מדובר.

שאלה: אני אגואיסט ואני לא רוצה את הערבות, ואני יודע שהאור המקיף הוא זה שיוצר בי את הרצון הזה להיות ערב לחברים שלי. אז איפה נמצאת העבודה שלי? האם לקבל את זה שהבורא פשוט יפעל בי?

העבודה שלך היא בזה שאתה לומד איתנו, ומממש את מה שאתה לומד בקבוצה ובהפצה. קודם כל בקבוצה, נדבק לקבוצה, ואחר כך גם בהפצה לקהל החיצון, זה כל מה שאנחנו צריכים.

שאלה: כתוב "אשר אפילו הנכרי לי לגמרי, שאיני מכיר לא אותו ולא את מקומו, נמצאתי ערב בחטאיו"? מי זה "הנכרי" ומה החטא שלו?

אנחנו נמצאים במערכת אחת, אדם הראשון, כל אחד אחראי על כולם, כל אחד סובל עבור אחרים וכולם סובלים עבור כולם. זאת הנוכחות שלנו במערכת אדם הראשון, שאנחנו קשורים זה לזה, והיא מביאה אותנו למצב שאנחנו חייבים לתקן את כל המערכת. לא יכול להיות שמישהו לא מתוקן ואני בכל זאת מרגיש טוב, זה לא יתכן.

אנחנו נמצאים קשורים זה לזה, כל הנשמות במשך כל הדורות, כל שלבי ההתפתחות, כולנו קשורים זה לזה. אין לנו ברירה אלא להגיע לערבות הדדית, שאך ורק בערבות הדדית שכל אחד מרגיש שהוא אחראי על כולם, הוא רוכש בזה את הכלי של כולם, הוא כביכול "בולע" את הכלי הזה של כל הנשמות והוא הופך להיות נשמה אחת של אדם. כך אנחנו מגיעים לתיקון, וכל אחד מאיתנו יהיה כאדם הדומה לבורא בעוצמה, בהשפעה, בדבקות.

בזה אנחנו לא מפריעים אחד לשני, כי אנחנו עברנו את השבירה שבינינו, והשבירה הזאת נותנת לכל אחד ואחד לבנות את עצמו כאדם הראשון לבד, מיוחד, רק הוא, זו אחת מתוצאות השבירה. ולכן, כל אחד ואחד מאיתנו יהיה בעוצמה של אדם אחד, לעמוד מול בורא אחד.

תלמיד: הנוכרי הוא גם חלק מאיתנו, מבני ברוך?

כן.

שאלה: לפעמים קשה להרגיש את החבר בעשירייה, אז איך אני יכול להרגיש חבר מאמריקה הלטינית, או מארצות הברית?

חכה, עוד מעט זה יקרה. אתה לא תראה אותו כמו שאתה רואה את החבר שלך, אתה לא תבין את השפה שלו, אתה לא תרגיש אותו בצורה בהמית בדרגת חי, אבל בדרגת המדבר, בדרגת האדם בהשפעה הדדית אתם עוד מעט תגלו זה את זה והבורא יקשור ביניכם. בין אדם לאדם נגלה את נוכחות הבורא.

שאלה: אנחנו לא מבטיחים טיפול נגד דיכאון או נגד חרדות, אף פעם לא הבטחנו את זה. אבל כל מי שעוסק בהפצה שומע אנשים שאומרים, "תשמע מרגע שהתחלתי ללמוד או אפילו לשמוע התרחש בי שינוי".

אני מבין, אבל אני לא מפרסם את זה ולא מפזר את זה. מי שרוצה לדעת על מטרת החיים, אז מטרת החיים ודאי שיכולה להשפיע על כל המערכות שבאדם, כי זה הכי גבוה, המערכת הכי גבוהה, אבל אני לא הולך לטפל בשום מערכת פחות ממהות החיים.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להבחין אם האדם מגיע עכשיו כי יש לו דכאון קליני, או שיש לו נקודה שבלב שהתעוררה?

אני לא יכול להגיד, זאת בעיה שלאט לאט אנחנו מרגישים, לאט לאט, "אין חכם כבעל ניסיון".

"והמעט לך זה, קח וראה (במסכת קידושין, דף מ' ע"ב), וזה לשונם: "רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה, שנאמר: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". עכ"ל.

והנה עשאוני ר' אלעזר ברבי שמעון ערב גם בשביל העולם כולו. שנמצא לדעתו, אשר כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד במעשיו יגרום זכות או חובה לכל העולם כולו, שזהו תמיהא על גבי תמיהא.

אולם לפי המתבאר לעיל, הרי דבריהם ז"ל מובנים ומוסכמים בתכלית הפשיטות. כי הנה הוכחנו לעינים, אשר כל פרט ופרט מהתרי"ג מצות שבתורה, סובבים על קוטבה של המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך". ונתבאר, שקוטב זה אינו בגדר של קיום זולת באומה שלימה, שכל חבריה מוכנים לדבר".

זה מה שאנחנו רוצים להיות, ממש בכל היבשות, בכל העמים, בכל המדינות, בכל מה שרק אפשר. ולהסביר לכולם שמטרת ההתפתחות של בני האדם היא חיבור בינינו, ביו כולנו, עד דרגת הערבות, שנרגיש עד כמה כל אחד תלוי באחרים. זאת בעצם מטרת החיים שלנו, מטרת ההתפשטות, מטרת הקיום, ולכן בזה אנחנו צריכים לעסוק, זאת בעצם מהות הקיום של בני ברוך.

שאלה: אפשר לשאול שאלה כללית על הפצה?

לא, על הפצה כללית לא, אנחנו מדברים על הנושא שעכשיו קראנו. כולנו קראנו קטע של בעל הסולם, רוצים להבין אותו, והוא מושך אותנו החוצה, מה הוא מרוויח בזה? אנחנו חושבים על דבר אחד והוא חושב על דבר אחר. הדברים האלה מאוד חשובים, כי הם נמצאים בהתקשרות שלנו עם המאור המחזיר למוטב, עם הבורא. ולכן לא כדאי לנו לברוח לכל מיני צדדים.

שאלה: שמעתי שהכול תלוי בך או הכול בתוכך. אז איך אנחנו רוכשים את כוח האמונה ביחס לזה, ואיך אנחנו יכולים לברר את התיקון?

הכול נמצא באדם ואדם הוא עולם קטן, ובתיקון האדם אנחנו גומרים את תיקון כל העולם. אבל כשאנחנו נכנסים לאדם, אנחנו רואים שהוא כאדם הראשון שכולל בתוכו את כל הנשמות וצריך לסדר אותן שהן יהיו "כאיש אחד בלב אחד", שכל הנשמות שלו יתחברו יחד ואז זה יהיה תיקון העולם. לכן תיקון העולם הוא בתיקון האדם.

שאלה: "עשה מצווה אחת הכריע את העולם לקו זכות"¹, זה תמיד היה נכון וקיים או רק עכשיו בדור האחרון?

זה תמיד נכון, כי זה חוק של כל המציאות, אבל זה מתגלה יותר ויותר מדור לדור לפי התפתחות הדור. כלומר, ככול שהרצון לקבל שבכל דור ודור נעשה יותר ויותר גדול, אז הוא דורש יותר ויותר תיקונים, יכול לבצע יותר ויותר תיקונים, ולכן זה מתגלה.

תלמיד: תיקון הערבות מתפשט מהמעגל הכי פנימי למעגל הבא אחריו, ולמעגל הבא אחריו, או שאם המעגל הפנימי מקיים את זה, אז כל העולם משתנה?

לא, זה כך וכך, כי כולנו מעורבבים, כולנו מקושרים, ואם אני עושה כאן איזה תיקון, זה יכול פתאום להשפיע מאוד על הקצה השני של הכלי הכללי, או של העולם.

שאלה: איך כל הנשמות הופכות לנשמה אחת?

הרצון לקבל שמתחלק על ידי השבירה ואחר כך עובר תיקונים פרטיים שלו, מגיע למצב שכולו כבר יכול להיות בהשפעה, או בהדרגה להיות בהשפעה, במידה הזאת הוא מתחבר לאחרים עד שכולם מתחילים להתערבב יותר ויותר לרצון לקבל יותר גדול, יותר אחיד. עד שחוזרים לאותה התמונה שאמנם יש הרבה בני אדם והרבה נשמות פרטיות, אבל הכמות הזאת לא מפריעה לחיבור שביניהם אלא ההיפך, שהם כל כך רבים ועם זה כל כך מחוברים לאחד, זה נותן עוצמה לכלי הסופי.

לכן לא שאנחנו חוזרים להיות אדם אחד, אנחנו נהיה מיליארדים, אבל המיליארדים האלה יגלו בתוכם חיבור כמו אחד. אני לא יכול לתאר את זה, אבל הם ירגישו שכל אחד משלים את האחר ובהשלמה ובפירוד הזה דווקא זאת העוצמה.

שאלה: כתוב בסוף המאמר "שקוטב זה אינו בגדר של קיום זולת באומה שלימה, שכל חבריה מוכנים לדבר". מה זה אומר שהם מוכנים לדבר?

שרוצים להגיע להיות כעשירייה מחוברת המגלה את הבורא ביניהם.

אנחנו סיימנו את המאמר "מתן תורה", הוא באמת מאמר גדול מאוד, אנחנו עוד נגלה בו עוד ועוד עמקויות.

(סוף השיעור)

---

1. "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות." (כתבי "בעל הסולם", מאמר "הערבות")↩