בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 18.6.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*רב"ש ג', עמ' 1635, סדר העבודה*

1. *מה שאנחנו צריכים זה לתת תפילה מעומק הלב כמה שיותר בצורה ישירה, מרוכזת נכון, מכולנו יחד לכוח העליון. התפילה צריכה להיות כמה שיותר עוצמתית*, זאת אומרת אנחנו כל פעם יותר ויותר מבינים מיום ליום מה מבקשים, למי פונים מהחיבור שלנו המתגבר מיום ליום, ועל מה בדיוק. אם נרכז את כל התנאים האלו, נשתדל להתקבץ יחד ולפנות בצורה מדויקת מהחיבור שלנו לכוח העליון בצורה נכונה, בעוצמה כמה שרק אפשר, אז ודאי שנתחיל להרגיש כמה אנחנו משפיעים עליו, כמה אנחנו מחייבים אותו לעזור לנו. וודאי שהבורא יענה על הדרישה שלנו, זה נקרא *נצחוני בניי*. אנחנו צריכים ללחוץ עליו בדיוק כמו שהילדים לוחצים על ההורים ודורשים מהם בכל הכוח, בוכים, צורחים והכל עושים, עד שההורים מממשים מה שהם דורשים. כך אנחנו צריכים לעשות. למה אנחנו צריכים עד כדי כך ואפילו יותר ממה שהילדים הקטנים לדרוש מהבורא? כי מדובר על הכלי שלנו. ככל שכלי שלנו יהיה מוכן, נמצא ברצון חזק, טוב, לפי זה אנחנו נגיע למעמד הנכון מבינינו אליו.

2. *אנחנו צריכים להשתדל לחבר פניה לבורא ולראות בכל יום כמה הפניה הזאת משתנה, משתפרת. כשאנחנו פונים כך לבורא, הפניה שלנו נעשית יותר מדויקת, יותר מכוונת*.. אנחנו רוצים להיות יחד מחוברים כדי לגרום לו בזה נחת רוח. מהתקרבות שלו אלינו אנחנו נרגיש כמה אנחנו פונים אליו נכון.
   
   *הפניה לבורא לא מתבטאת במילים "תן לנו תן לנו", אלא: "תן לנו הזדמנות לגרום לך הנאה בכך שאתה יכול לתת לנו. אין לנו רצון לקבל גשמי שבדרך כלל מופיע בנו אלא אנחנו רוצים להשתמש ברצון לקבל שלנו כדי שתמלא אותו ותהנה. אין לנו אפשרות אחרת לתת לך תענוג*".
   
   אם כך אנחנו פונים, אז לאט לאט אנחנו מתחילים להבין ולייצב בנו את הכלי דהשפעה. זאת אומרת " *כל מה שאני רוצה זה שתמלא אותי כדי להנות לך, כדי שאתה תהנה. בצורה כזאת אני מסוגל, לכן ככל שיהיה לי יותר רצון, אדרבא שיהיה, רק אני רוצה שאשתמש בו רק כדי לקבל ממך כדי להנות לך*".
   
   אם אנחנו כך כל הזמן רוצים לכייל את עצמנו, לכוון את עצמנו כלפי הבורא, אז לאט לאט הכלים שלנו מתחילים להשתנות, כי בכל הפניות האלו אנחנו מעוררים מאור ממנו, הארה מיוחדת והיא מתקנת אותנו.

3. ש: חוץ מהחיבור יש עוד משהו שמבקשים?
   ר: חוץ מהחיבור אנחנו מבקשים את כוונת החיבור, שתהיה כדי להשפיע נחת רוח לבורא. חוץ מזה אנחנו בשלבים צריכים ורוצים שהחיבור שלנו יהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, זאת אומרת שהבורא כבר יוכל להתחיל להתגלות בתוך החיבור שלנו בכל מיני צורות נרנח"י, זאת אומרת שימלא את החיבורים בינינו בגילוי שלו, באור העליון. *אנחנו רוצים שגם הגילוי שלו ותענוג שאנחנו מקבלים, גם זה יהיה כדי להשפיע לו נחת רוח. אנחנו מוכנים לקבל את התענוג הזה מפני שבכך אנחנו עושים לו נחת רוח. כאן יש כבר עבודה בצמצום, מסכים, אור חוזר, זיווגי דהכאה ובניית יחסים שנקראים פרצופים רוחניים. כך אנחנו מתקדמים*.

4. ש: על מה אני צריך לוותר?
   ר: *אני צריך לוותר על כל דבר שבו אני לא מרגיש את החבר כמו שאני מרגיש את עצמי, בכל השטחים, בכל הרמות*. כמה שאני רואה בו כל מיני דברים, מריח, מחשב כל מיני דברים, לא חשוב מה, מה שיש בו ששונה ממני, על הדברים האלה אני צריך לוותר, ולהבין, להרגיש ולשכנע את עצמי שאת כל הדברים האלה אני מקבל דווקא מהבורא, משבירת הכלים. אני מקבל אותם מהבורא כדי להתגבר עליהם, כדי לוותר עליהם. *ככל שאני מוותר לחברים ומרגיש אותם כמוני, ועוד יותר ממני, במידה הזאת אני מתקרב לבורא, ממש במידה הזאת. אין כאן יותר מה לעשות, רק על זה לעבוד. אשר ברא אלוקים לעשות. זה מה שאנחנו צריכים*.
   
   ש: ממה מתחילים העבודה הזאת מאיפה כוח לעשות כזה ויתור?
   ר: מכך שאתה שומע מה שאני אומר לך. אני עבדתי על זה הרבה שנים והיה קשה מאוד, כי אני הכי גרוע מכולכם, מכולכם יחד. *תתחילו ותראו שזה אפשרי. יש לכם הכל. אתם חכמים, קיבלתם את כל התורה כולה בלי הרבה תוספות ובלבולים, אלא ממש את הדרך עצמה ובמה היא תלויה. אנחנו נמצאים בדרך ומכוונים למטרה, רק עכשיו אנחנו צריכים לסייע לאותם הכוחות שמקדמים אותנו. מידת החיבור שלנו היא שתקבע איך שאנחנו מתקדמים*.
   
   ש: זה מאמץ אישי הוויתור הזה?
   ר: זה מאמץ קבוצתי. *אדם לא יכול להתקדם אם הוא לא יקבל תמיכה מקבוצה. צריכים על כך לדבר יותר ויותר. כל אחד צריך להרגיש כמה הוא נמצא בשבירה פנימית וחייב לכופף את עצמו כלפי האחרים, חייב לשבור את עצמו, את האגו שלו, עוד קצת ועוד קצת, עד שנשבר כולו. אז נקרא שהוא מעלה את עצמו לאמונה למעלה מהדעת, לחיבור בדרגה ראשונה*, ואחר כך יש עוד.

5. הוויתור הוא כלפי עצמי. אני מבטל את האגו שלי שמצייר לי כל פעם את החברים בכל מיני צורות שאני מעביר עליהם ביקורת. אני מבטל את עצמי ועם כל זה שאני ממשיך להרגיש עליהם ביקורת וחוסר יכולת להתקרב אליהם. אני דווקא נהנה כשאני עושה את זה, אני נהנה מכך שאני מתקרב אליהם בכך שאני מכופף את עצמי. הרב"ש היה אומר " *שיסבול*", עם האצבע, שיסבול. זה היה מורגש חזק עליו.

6. במידה שאנחנו מתקרבים בינינו, אנחנו מייצבים בינינו את דמות הבורא יותר ויותר. *כמו בעדשה* אתה מסובב אותה ואז הדמויות שאתה רואה לאט לאט מתקרבות ונעשות כדמות אחת. כך אני צריך לראות, *אם אני כך מצליב את העשירייה וכל העשירייה הופכת להיות לאט לאט לאט לאט כאחד, אז אחד אני כבר מרגיש את הבורא. זה נמצא לפניי עכשיו במידה מיוחדת, מסוימת של התאמה בין העשרה, הגעתי לבורא, מספר אחד*.
   
   *מה שנעשה נעשה, אנחנו נראה אחר כך איך הבורא משנה את כל הקלפים ואני שוב אראה עבודה אחרת בעשיריה, ושוב מצליב אותם יחד לאחד, וזה בורא מספר שתים במדרגות. כך אנחנו מגלים אותו יותר ויותר, זה נקרא שאחרי כל החברים עומד הבורא. כך כל אחד מאיתנו משתדל לעשות, ובסופו של דבר זה שאנחנו אוספים מהספירות הפרטיות לפרצוף, שהבורא זה הכתר המשותף בינינו*, אבל כלפי כל אחד מאיתנו יש לו אותה עשירייה שהוא צירף אותם לאחד, ולכל אחד כביכול יש בורא פרטי, וסך הכל אנחנו מקבלים את הצורה הכללית.

7. ש: מה בדיוק מצליבים?
   ר: *אני רוצה את כל החברים לחבר לדמות אחת, וככל שהדמות הזאת תהיה כמו שאני מתאר את הבורא שעומד אחריהם, אני לאט לאט מתחיל להגיע למצב שמה שאני מרגיש מהם, אני מקבל מהבורא. בצורה כזאת הוא מדבר איתי, ודרך הפנייה לחברים אני מדבר עימו. לכן החברים הופכים להיות בשבילי השכינה, המערכת המחברת אותי עם הבורא*. אלה דברים שצריכים להתגלות כך בסך הכל בחיבור פרטי וכללי.

8. אנחנו צריכים ודאי שכל הזמן לעבוד על הגיבוש, אבל יחד עם זה יסתדר שלכל אחד יש תנועות משלו. עד שהקבוצה באמת מתחברת, מתגבשת, זה לוקח זמן, אפילו שנים. לא נורא, אחר כך תרגישו שאתם תהיו כבר בדרך, נגיד עוד קצת, עוד כמה חודשים, שנה, אז לא תהיה בעיה לאף אחד לעבור אפילו מעשיריה לעשיריה. עכשיו זה נראה מאוד מאוד קשה, אבל כשאני יודע שבכל העשיריות יש אותה עבודה, אותם השיעורים, מה שהם צריכים לעשות יום יום בלהתקרב ובלהתקדם למטרה, אז יצא שאני יכול לעבור לעשיריה אחת, לעשיריה שניה, לשלישית. זה לא משהו אינטימי, אישי, מיוחד, אלא בכולנו יש אותו חיבור פחות או יותר, באופנים שונים אבל כלפי לגלות את עצמנו לבורא. לכן לא תהיה שום בעיה. גם לא תהיה לכם בעיה אפילו, בעתיד אני מקווה שתגלו עוד עשיריות שבכלל שלא קשורות אלינו, וגם איתם תגלו שיש אותה עבודה, ותהיה אפשרות להתחבר ולהיכנס בהם.

9. ש: הכל חוץ מצא. אתה מתכוון ליכולת לספוג את הרע ולא לעזוב?
   ר: לא רק לספוג את הרע, אלא לשנות את הרע, לראות את הרע כמכוון אותך למטרה, זה הרע. יש לו תפקיד חשוב ביותר, אין לנו יותר, בראתי יצר רע בראתי לו תורה תבלין. התורה, תבלין, האורות שמגיעים ומתקנים אותנו, האורות האלה באים, מתגלים בהתאם לרע שמתגלה בינינו. לכן כך אנחנו מגלים את הבורא, מתוך החושך, מתוך חוסר רצון, מתוך דחיה, מתוך הפכיות. אחרת לא היינו מרגישים אותו.

*מאמר החרות*

10. ש: איך אפשר להתקרב לתרגיל שרבש אמר "שיסבול"?
    ר: למרות שזה לא נעים לי, אני אפילו שמח לי מכך שיש לי התנגדות לפעולות השפעה, לחיבור, לאהבה בינינו, כי אז זה נותן לי הרגשה, הבחנה ברורה מדויקת שאני הולך בדרך נכונה. אם אני מתקדם למטרה אז ברור שאני יכול להתקדם רק בצורה שאני מתגבר על ההפרעות.

11. אי אפשר למצוא קשר בין הגשמיות לרוחניות, אי אפשר לעשות נוסחה שיכולה להעביר אותי מהבנה הגשמית להבנה רוחנית. אנחנו לומדים אך ורק כדי לעורר את הרצונות שלנו, וחס ושלום לא לטשטש את עצמנו. אנחנו יכולים להיות מכוונים לרוחניות רק על ידי חיבור בינינו, זאת אומרת איפה שאני עובד נגד הרצון לקבל שלי ומזמין על עצמי כוח עליון שישפיע וישנה אותי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. שם אני עובד, על כך מדברת כל חכמת הקבלה, קשר אחר בין גשמיות לרוחניות אין. מה שיש ברצון לקבל זה הגשמי, מה שיש ברצון להשפיע, זאת אומרת בעל מנת להשפיע זה רוחני. זה ההבדל ביניהם, שלא ישתנה ואין קשר אחר ביניהם.

12. ש: מהו המצב סופי של רצון לקבל?
    ר: ההתפתחות הסופית של הרצון לקבל היא להגיע למצב שהוא ב-100% נמצא בעל מנת לקבל, ובזאת הוא מוכן לתיקון כי מרגיש את עצמו, מגלה את עצמו שפועל על מנת לקבל. מהנקודה הזאת והלאה כבר אנחנו מדברים עליו כראוי לתיקונים, ולפי הכרת הרע, ככל שהוא שונה מרצון להשפיע של העליון, של הבורא, לפי זה אנחנו מתחילים ללמוד את התיקונים שלו.

13. את העולם הגשמי הבורא התקין אך ורק כדי שנדע איך לעלות ממנו לרוחניות, איך להבדיל בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זאת אומרת מגשמיות לרוחניות. בהתאם לכך נגיע לעל מנת להשפיע ונגיע על ידי הכוחות שלנו, זאת אומרת על ידי תיקון הבושה. יש לנו בדרך עוד להתרשם מהרצון לקבל שלנו, כמה הוא מבייש אותנו, כמה אנחנו רוצים להתעלות מעליו. אני לא רוצה לקבל שום דבר, אלא רק להשפיע.
    
    עכשיו אנחנו כביכול נמצאים במאבק עם הבורא, אנחנו רוצים לקבל והבורא לא נותן לנו, אז אנחנו כביכול מתווכחים עימו מתי נוכל לקבל. *העלייה שלנו צריכה להיות לכך שלא נרצה לקבל. כמה שתיתן לנו, אני לא רוצה לקבל, אני רוצה רק להיות בכוונה להשפיע. אם אני צריך לקבל כדי להשפיע, אני אקבל, אבל בתנאי שהפעולה שלי תהיה השפעה*.

14. ש: כדי להיכנס לרוחניות צריך לקבל עמ להשפיע?
    ר: לא, גם כשאתה לא רוצה לקבל שום תענוג חוץ מדברים הכרחיים. דברים הכרחיים שלא מביאים לך תענוגים, אלא אתה רק ממלא את הבהמה שלך, את הגוף שלך, שיחיה. את דברים האלה אתה חייב לקבל. זה נקרא לא יגונה ולא ישובח.
    
    ש: רוחניות זה שאני מתחיל לקבל על מנת להשפיע לבורא..?
    ר: נכון, זה נקרא שאתה מתחיל כבר להשפיע לבורא. אתה עדיין לא מקבל כלום כדי להגיע להשפעה. להשפעה עוד לא הגעת. באמת ההשפעה לבורא זה שאתה מקבל, אבל רק על מנת להשפיע לו. כמו האורח ובעל הבית.

15. *לפני כל פעולה ופעולה אתה צריך להכין את עצמך לכך שאני נמצא בחיבור, אני נמצא עם העשיריה, אני נמצא עם הבורא, ועכשיו כשהשגתי את החיבור הזה במשהו, אני מתקדם לפעולה. בדומה לאישה שיש לה תינוק בבית, והיא כל הזמן חושבת עליו אבל חייבת להיות בעבודה..אבל כל הזמן הראש שלה והלב שלה עם התינוק. כך אנחנו צריכים להתרגל שהלב שלנו והראש שלנו כל הזמן עם הקבוצה ועם הבורא. אז לא תהיה בעיה את כל הפעולות שלנו בעולם הזה לכוון לקשר מבינינו לקבוצה עם הבורא, דווקא על פני כל החיים שלנו, כל הפעולות שלנו כאן בעולם הזה. צריכים פשוט לעשות תרגילים*.

16. ש: איך אנחנו משתלטים על הרצון לקבל כשבכל דרגה הוא שונה?
    ר: זו כל העבודה שלנו, איך נשלוט על הרצון לקבל שלנו. במידה הזאת אנחנו צריכים למשוך את הבורא, שהוא ישלוט עליו. אני לא יכול לשלוט, הבורא ברא את הרצון לקבל ולבורא יש כוח לשלוט עליו. לכן אני פונה לבורא. אני לעצמי לא יכול לעשות כלום, אני משתדל לעשות כאלו מצבים שלבורא תהיה הזדמנות לכבוש את הרצון לקבל, לתקן אותו, להעמיד אותו בצורה נכונה. הכל יוצא מכך *שאני לא עושה שום דבר חוץ מלבקש מהבורא לנהל את הרצון לקבל שהוא ברא. אני לא מסוגל לעבוד עימו*.
    
    אני שום דבר לא מסוגל לעשות בכל הבריאה, יש לי רק פניה לבורא. אני מבקש כמו ילד קטן שפונה כל הזמן מאמא ומושך אותה שתעשה משהו בשבילו.. אם אנחנו בצורה כזאת מגיעים לבורא ודורשים ממנו, אז הוא שולט על הרצון לקבל, זה נקרא ויהיה באותו יום יהיה לה' העבודה המלוכה והבורא הוא שולט על הרצון לקבל ומתקן אותו. זו נקראת עבודת ה' ולא עבודת הקבוצה, לא העבודה שלנו. העבודה שלנו היא רק לבקש. חשוב לנו כאן לא להתבלבל איפה אנחנו נמצאים ומה עלינו לעשות בכל מערכת הבריאה, רק לדרוש מהבורא שיתקן את הרצון לקבל.
    
    אבל *אנחנו צריכים להביא לו את הרצון לקבל: "תראה, זה הרצון לקבל. אנחנו ניסינו להתחבר, לא יכולים. אנחנו כל אחד ואחד מאיתנו בצורה אישית וכולנו יחד בעשיריה משתדלים ולא מסוגלים. אתה חייב לנו לעזור, אתה חייב לעשות*". אז הבורא מרוצה, כי זה כוח השפעה. אנחנו מביאים לו עבודה, שיתקן, שישלוט בכוח השפעה על מה שאנחנו נותנים לו. לכן כל העבודה שלנו נקראת *עבודת ה*', כי אנחנו מגלים מהי העבודה של הבורא ומה הוא צריך לעשות, איפה הוא צריך לעשות.

17. ש: העבודה למען חברים זה חופש הבחירה שלי?
    ר: כן, הבחירה שלך אפילו לא בחברים, אלא לבחור כל פעם בקשר יותר חזק בין החברים. זו העבודה שלך.

18. *בואו נתקשר בסוף השיעור ונצא מהשיעור להפסקה עד השיעור בעוד 8 שעות. לא ניפרד עד שהבורא יתגלה בינינו ונרגיש אותו בפועל*.

19. מ