שיעור בוקר 13.1.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 279, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "מוליך החמורים", סעיפים 106 - 108

קריין: זוהר לעם, כרך א', עמוד 279, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מוליך החמורים", סעיף 106.

נמשיך, אנחנו כבר נמצאים בתוך "הקדמת ספר הזוהר" ובתוך המאמר הארוך הזה.

קריין: סעיף 106.

.106" פתח רבי אלעזר ואמר, מה רב טוּבך, אשר צפנת לִירֵאֶיך, פעלת לחוסים בךְ נגד בני אדם. כמה הוא הטוב העליון והמכובד, שעתיד הקב"ה לעשות לבני אדם, לאותם הצדיקים העליונים יראי חטא, העוסקים בתורה, כשהם באים לעולם ההוא.

לא כתוב, טובך, אלא רב טובך. כמ"ש, זֵכר רב טוּבך יביעו. וזהו חיי עונג, הנמשכים מעוה"ב אל חי העולמים, שנקרא זכר רב טובך. והוא ודאי כמ"ש, ורב טוב לבית ישראל.

המילה רב, מורה תמיד על גדלות. רב טובך, מורה על חיי עונג, מוחין דג"ר. כי עיקרו של הפרצוף והחיים שלו מוחין דו"ק, המתקבל מזיווג דאו"א, כדי להחיות העולמות. אמנם יש גם מוחין של תוספת, המענגים את החיים, שהם מוחין דג"ר. והם הנקראים רב טובך וחיי עונג.

ולכן נאמר, הנמשכים מעוה"ב אל חי העולמים. כי מוחין דג"ר, שהם חכמה, נמשכים מהבינה, הנקראת עוה"ב, ומתלבשים בלבוש כבוד דחסדים, הבא מזיווג היסודות, הנקרא חי העולמים. ומשם מגיעים המוחין אל הצדיקים יראי חטא."

אנחנו רואים עד כמה הכול מסודר בצורה הדרגתית, כך שהמדרגות האלה יורדות ממש כלפי התחתונים ועוזרות להם לעלות בחזרה על המדרגות האלה ממטה למעלה, וכך אדם מטפס מצדיק לצדיק יותר גדול, זאת אומרת ממדרגה תחתונה למדרגה יותר ויותר עליונה. וכל העלייה שלו היא בכך שהוא מוכן יותר ויותר לעזוב את חיי הטוב והעונג שהיו לו במדרגה התחתונה ולעלות לאיכות של חיי טוב ועונג במדרגה יותר עליונה במידה שמסוגל להיות עוד ועוד בדבקות לעליון. כל העלייה היא עלייה לקראת תכונת הבינה, זה נקרא "חיי עונג", ודרך זה מקבלים מוחין דג"ר, רק דרך האור הבינה. אומנם אנחנו עולים לדרגת חכמה אבל בדרך שמלובשת במוחין דבינה שזה נקרא "עולם הבא".

.107" עוד יש לפרש, מה רב טובך. שכאן נחקק סוד החכמה, וכל הסודות נכללו כאן. רב זהו אילן רב וחזק, ז"א. משום שיש אילן הקטן ממנו, המלכות. וזה ז"א, הוא רב. ומביאו בגובה הרקיעים.

יש להבין, שבפסוק הזה נרשמה פנימיות החכמה, וכל הסודות נכללו בו. חכמה, מורה על זיווג עתיק. וכל הסודות, מורה על גמר כלל התיקון.

מ"ה, עולם התחתון. רב, מורה על אילן רב וחזק, ז"א, בעת הלבשתו לע"ב. ונקרא אז אילן רב, ע"ש החכמה, ונקרא חזק מבחינת עצמו. אמנם, בעת שז"א במקומו עצמו, נקרא אילן סתם. ע"כ נאמר, משום שיש אילן אחר הקטן ממנו, המלכות, הנקראת ג"כ אילן.

ז"א, רב, כשמלביש לקומת ע"ב, נקרא רב, ומביאו בגובה הרקיעים. כי גובהו של ע"ב מגיע עד הכתר, הנקרא גובה הרקיעים, כי ע"ב מלביש על פרצוף הכתר. ולכן הע"ב מעלה את הז"א לגובה הרקיעים."

כך זה מסודר בהשתלשלות הפרצופים מכתר, חכמה, בינה, זעיר, אנפין ומלכות, שהזעיר אנפין מתלבש על הכתר ומלכות על בינה. ולכן אנחנו תמיד מדברים על זיווג חכמה ובינה או זיווג זעיר אנפין ומלכות בכל הדרגות, כי כך צריך להיות ביניהם. ועתידים, כמו שכתוב, מ"ה וב"ן להיות ע"ב וס"ג.

שאלה: מהו הזוג הזה שמלכות מתלבשת על בינה וזעיר אנפין על כתר?

הם מגיעים לגמר התיקון. זאת אומרת, התחתונים לגמרי קיבלו על עצמם את כל ההגבלות והתכונות של העליונים ומתלבשים עליהם, מזדהים איתם, ואין להם עוד מה לעשות, לכן התיקון שלהם נקרא "גמר תיקון".

תלמיד: כל הזמן למדנו שעל כתר מתלבשים פרצופים תחתונים יותר, ככל שהמדרגה נמוכה יותר כך היא עולה גבוה יותר, ואילו כאן יש משהו אחר.

לא, זה לא כך. כל הבעיות, הכישלונות, השבירות, הכול נמצא בתחתונים והתחתונים צריכים לעלות לעליונים, להתלבש עליהם, זאת אומרת לקבל את כל הטבע שיש בעליון, זה נקרא שהם מתקנים את עצמם עד גובה העליון, ובזה כל השבירות שבהם מיתקנות. לכן אין לנו עוד מה לעשות חוץ מלהעלות את הזעיר אנפין לכתר, ואת מלכות לחכמה בינה.

תלמיד: איך התחתון מייצר עלייה?

רק על ידי זה שהוא מרגיש את העליון ומתפלל כדי להזדהות עימו. רק על ידי תפילה. התפילה צריכה להיות גם קשורה עם מעשים, שמתחברים יחד בעשיריות ואחר כך במאות ובאלפים, ובהתאם לזה יכולים לעלות לעוד דרגה ולעוד דרגה. כך אנחנו מתחברים.

תלמיד: אתה אומר שהתחתון מרגיש את העליון ומבקש להזדהות עימו. איך לבקש נכון מהעליון כדי להזדהות עימו?

לכן אנחנו קוראים את הזוהר ומשתדלים שהזוהר ישפיע עלינו כך שתצא לנו תפילה נכונה. ספר הזוהר מיועד לזה, הוא מספר לנו כל מיני סיפורים מעשיים, מקרים, שמתוכם אנחנו מתחילים לאט לאט להבין ולהרגיש מה חסר לנו כדי להתקרב לעליון, ובהתאם לזה כל אחד ואחר כך כולנו יחד מבקשים מהעליון שיקרב אותנו. זו כל הסגולה של ספר הזוהר. לכן כשהגיע הזמן והנשמות כבר היו במצב שצריך להעלות אותן והן היו ראויות להתעלות, התגלתה עשיריית דרבי שמעון והמערה המיוחדת שבה הם ישבו וכתבו, וכך זה נעשה.

שאלה: הסברת לנו לפני זמן מה שרקיעים הם "מסכים". מדובר פה על סוד החכמה, האם זה רמז לכך שכבר הגענו לגמר תיקון עם המסכים הגבוהים ביותר?

קודם כל לא הגענו לשום דבר, זה שאנחנו קוראים זה לא נקרא שהגענו, קריאה היא לא השגה. ולכן לא להתבלבל כשאנחנו קוראים על איזה מקרה שמדובר על ג"ר דאצילות, לאן הוא עולה ואיזה פעולות הוא עושה, שזה ממש קורה בנו. אם אני פותח ספר וקורא, זה לא נקרא שאני נמצא במקום שעליו הספר מספר.

תלמיד: אני רק רוצה לשאול למה הכוונה "ומביאו בגובה הרקיעים"?

שהוא מעלה אותו למסכים יותר גדולים. אבל לא שבזמן שאני קורא אני כבר נמצא שם, אלא אני צריך לבצע בי את הפעולות האלה, לדעת אותן, להרגיש אותן, איפה הן נמצאות בי.

קריין: אנחנו בעמוד 280, טור א', סעיף 108.

.108" טוּבך, הוא האור שנברא ביום הראשון של מעשה בראשית. אשר צפנת ליראיך, משום שגנז אותו לצדיקים בעולם ההוא. פעלתָ, זהו גן העדן העליון, כמ"ש, מָכון לְשִׁבְתך פעלת ה'. וזהו כמ"ש, פעלת לחוסים בך.

האור שנברא ביום ראשון, הוא האור שהיה אדה"ר צופה בו מסוף העולם ועד סופו. והוא ה"פ אור, הנאמרים ביום ראשון של מעשה בראשית. לצדיקים בעולם ההוא, בעוה"ב. כי האור הזה נגנז ביסודות, שהם צדיק וצדק של או"א, הנקרא עוה"ב. ואלו צדיק וצדק נקראים יראיך, ע"ש כוח ההסתר שבהם. ומהם מתקבל האור הזה אל הצדיקים.

פעלת, זה גן העדן העליון. כי מקודם לכן כתוב, אשר צפנת, שפירושו, שהמוחין באים בלבוש כבוד של צדיק וצדק בהסתר, מכוסים באלו הלבושים. וכאן כתוב, פעלת, שהמשמעות היא, פעולה גלויה בלי הכיסוי האמור. ומביא ראָיה מהכתוב, מכון לשבתך פעלת ה'. כלומר, פעולה שלמה וגלויה.

והזוהר ביאר כי, פעלת, נאמר על גן העדן העליון, שהוא נפעל ויצא מכלל אלו המוחין הקודמים בכתוב, הנוהגים בכל 6000 שנה. ויהיה שיעור הכתוב, מה רב טובך, אשר צפנת ליראיך, שהם המוחין של כלל 6000 שנה. אשר כל אלו פעלת ע"י הזיווג הגדול דעתיק יומין, לחוסים בך, שממוחין אלו נפעל ויצא גן העדן העליון, ששם שרויים צדיקים גמורים, החוסים בה'. כמו אותן הנשמות של בניהו בן יהוידע וכדומה, שזוכות לקבל מהזיווג הגדול דעתיק, המקובץ מכל אלו המוחין של 6000 שנה.

ודע, שמקום מנוחתן של הנשמות, נקרא גן עדן. ויש גן עדן הארץ, הנקרא ג"כ גן העדן התחתון. והוא בחינת ו"ק. ויש גן עדן עליון, ג"ר של גן עדן. וכל הנשמות שרויות רק בגן העדן התחתון. אלא בראשי חודשים ושבתות, עולות לגן העדן העליון, ואח"כ חוזרות למקומן. אלא שיש יחידי סגולה, שמקומם הוא בגן העדן העליון. ועליו אמר רבי שמעון, ראיתי בני עלייה שהם מועטים."

אבל אנחנו צריכים להבין שכל הימים המיוחדים, החודשים המיוחדים האלה, החגים וכן הלאה הם לא כמו שאצלנו, אלו סימנים שנקראים באותם השמות אבל האירועים ומה שקורה הם לגמרי לא לפי לוח הזמנים שלנו ולא לפי ההגדרות המוכרות לנו. מדובר רק באור העליון המשפיע על הנשמות, פחות, יותר, באיזו צורה ובאיזו עוצמה.

שאלה: כתוב שמתוך המוחין יצא גן העדן העליון, מהטוב הזה, מה הוא המקום הזה, גן העדן העליון?

גן עדן זה מקום. מקום זה רצון מיוחד, כלי, שאנחנו צריכים להגיע אליו.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לזהות את המקום הזה? האם כדי להגיע אליו צריך משהו להיאחז בו?

לאט לאט זה יתגלה בכל אחד ואחד בהתאם לרצון שלו, לעבודה שלו, לשורש הנשמה שלו. והעיקר הוא שאנחנו נמשכים בכללות ולא מתחילים לחפש איזה הבחנות מיוחדות, כי אנחנו כביכול רוצים לקחת הבחנות מהעולם הזה ולהכניס אותן לעולם העליון בכוח. זה לא כדאי, זה רק יעצור אותנו בדרך, יבלבל אותנו, כאילו שאתה צריך ללכת בדרך מיוחדת, אבל אתה הולך בדרך שאתה רגיל בה, וזה ממש לא כדאי.

שאלה: איזה מצב זה "צדיקים יראי חטא" ולאחר מכן הוא שוב פעם מזכיר את היראה, איך להתחיל את הפעולה בעשירייה, אתה יכול לפתוח קצת את המצב הזה?

יראי חטא בשבילנו זה שאנחנו לא נעזוב את החיבור בינינו ונחזק אותו ככל שאפשר בכל רגע עוד ועוד, כי "אין רגע דומה לחברתה"¹ וזה סימן שאנחנו צריכים מחדש להתחזק בקשר בינינו.

תלמיד: אז אני יכול חוץ מלהזכיר לעצמי להתפלל שזה גם יהיה איתי לאורך כל היום?

כן, עד שאתה תתחיל לקבל בכל פעם שאתה נמשך לזה, מגלה בזה טעמים חדשים על מה מדובר, על איזה התקשרות, מה הסיבה להתקשרות ומה התוצאה מההתקשרות. כל ההבחנות שיש בזה.

תלמיד: זו הדרך להגיע להבחנות.

כן, זו דרכנו.

שאלה: מה זה חודש חדש ברוחניות?

שיש חידוש בהנהגה בין העליון לבין העולם התחתון ולכן הקשר הזה חדש, כמו שנכנסים לבית ספר בכיתה חדשה, בחברה חדשה, בקשר חדש, יותר עמוק, יותר צמוד, מתקדמים מחודש לחודש - חודש מהמילה חידוש, וכך אתם מתקרבים. ודאי שבעיקר מדובר על כך שעברנו לשלב חיבור גדול יותר בינינו - חודש בחודשו, יום ביומו, כך כל רגע ורגע.

שאלה: דיברנו שגן עדן זה מקום, רצון מיוחד שאנחנו צריכים להגיע אליו, אנחנו עכשיו נמצאים בגיהינום?

אנחנו נמצאים למטה מהגיהינום, עוד לא הגענו לרמת הגיהינום. תגידי לי, מה זה נקרא גיהינום?

תלמידה: כשאני נמצאת במקום שאני עדיין לא יודעת איפה אני נמצאת, שאין לי שום הרגשה.

אז למה זה נקרא גיהינום אם את לא יודעת?

שאלה: הבנתי, אז גיהינום זה כשאני מודעת לזה ויודעת?

נראה.

שאלה: מאז שהתחלנו ללמוד זוהר, אני מרגיש שאין כל כך הרבה על מה לשאול, אולי קצת על מושגים, אלא יש רק לספוג אווירה.

רק להתחבר, ובחיבור שלנו למצוא את אותם הציורים שהזוהר מצייר לנו. ודאי שזה יהיה פי אלף פחות ממה שהזוהר מתכוון, זה כמו ילד קטן לעומת אנשים גדולים לידו, אבל במשהו הוא מבין ממה שהם מדברים, במשהו הוא צוחק ממה שהם צוחקים. כך אנחנו, לאט לאט צריכים להתקרב לאותן ההרגשות שהזוהר מתאר לנו. הזוהר ממש מגדל אותנו, כמו שאנחנו מתייחסים לתינוקות ואחר כך לילדים ואחר כך לנערים וכן הלאה, כך הזוהר מתייחס אלינו, זה ספר שגדלים איתו.

שאלה: אם אנחנו נמצאים בתוך הבורא, אז כל התכונות שלנו משתנות לפי המיקום שלנו במערכת וכך הסביבה שלנו תהפוך ליותר ברורה לפנינו ככלי קבלה?

בינתיים אפשר לומר כך.

תלמיד: אנחנו לא משנים את התכונות?

מה זאת אומרת, אנחנו לא משנים את התכונות? אם לא נשנה את התכונות איך נתקדם מרגע לרגע?

תלמיד: נעבור, נגיע עד למקום בו הן יצטרכו להשתנות ביחס לסביבה שלנו. אם הבורא יצר אותנו בתכונות הפוכות, אז לָמה אנחנו צריכים לשנות אותן?

זה מעניין מה שאני שומע ממך. אז לְמה אנחנו בכלל קיימים בכלל?

תלמיד: כדי לתפוס את המקום החדש שלנו.

ואיך מתפוס את מקומנו החדש מבלי לשנות את התכונות?

תלמיד: זה מבט מכיוון קצת אחר, שכשאנחנו עוברים את הדרך הזאת בתוך הבורא, זה כמו הקוסם מארץ עוץ, הם עוד לא הגיעו למקום, אבל גילו שהם נדרשים במקום אחר.

אני לא יודע על מה אתה מדבר, אל תספר לי סיפורים, כל שינוי בנו הוא שינוי של התכונות שלנו, קרוב יותר אלינו וקרוב יותר לבורא. אני לא יודע מה אתה קורא בין השיעורים.

תלמיד: אני מקשיב רק לך, רב.

אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את כל הדברים האלה.

תלמיד: מהשיעורים שלך מגיעות אלי כאלה דוגמאות.

אני לא יודע, כשאתה מדבר אני שומע גישה אחרת לגמרי, אידיאולוגיה אחרת לגמרי, משהו אחר לגמרי, שים לב לזה.

שאלה: נכון לומר שאנחנו יכולים להיכנס כבר בחיים האלה לגן עדן ולהתגבר על השומרים?

כל העבודה שלנו מכוונת לגמר תיקון שאליו אנחנו צריכים להגיע, לפחות אליו, בעודנו בחיים, בחיי חיותו של העולם הזה. ויש אנשים, נשמות, זאת אומרת, כאלה שמשיגים הרבה יותר מזה, כי גמר התיקון זה רק גמר הקלקול שהיה לנו מתחילת הבריאה ואנחנו צריכים לתקן.

על ידי זה שאנחנו מתקנים אנחנו מבינים גם את הצד הרע וגם את הצד הטוב שהתגלה בנו, ואיך אנחנו עוברים מרע לטוב, משבירה לתיקון, ואז אנחנו יכולים לעבוד עם שני המצבים הללו. כשאנחנו עובדים עם שני מצבים הללו אנחנו יכולים יותר להתקדם. יותר להתקדם, זאת אומרת, שיש לנו כלים גם במינוס וגם בפלוס של המערכת, ואז אנחנו יכולים להיכנס למערכת לאלף השביעי, השמיני, התשיעי והעשירי, מה שנקרא "ג"ר", שאנחנו בעצמנו לא היינו שם, אבל עכשיו אנחנו יכולים אחרי הגמר התיקון להתאפס למדרגות האלו.

אחר כך אני לא יכול להגיד מה יהיה, אבל הכול נמצא לפנינו. הרבה עבודה, הרבה מדרגות וכולם נותנים לנו את הרגשת העלייה בעולמות, ממש עולמות חדשים, הרפתקה, לזה צריכים להיות מוכנים. כמו ילדים שרוצים לראות, לגלות, להרגיש, כך גם אנחנו צריכים עכשיו להעמיד את עצמנו לא לפני המוות, שאנחנו הולכים למות עוד מעט, אלא אנחנו הולכים לחיות, לחיות עוד מעט.

שאלה: אמרת שלהיות בגן עדן זה בעצם להתכלל עם שורש הנשמה שלי, לגלות את שורש הנשמה. האם לגלות את שורש הנשמה זה רק דרך החברים בעשירייה?

אני צריך לגלות את שורש הנשמה שלי - זה הבורא - קודם כל לגבי עצמי, שאני אהיה דבוק בו עוד ועוד. בצורה אולי מכנית, כמו עובר שאחר כך נולד ודבוק יותר בצורה חיצונית, אבל בעצם עוד ועוד ו דבוק. הוא מבין ומרגיש בהתפתחות החושים שלו מי זאת אימא - בינה, והוא נקשר אליה. ככה עוד ועדו, זו ההתפתחות הרוחנית שלנו. ישנן עוד דרגות גדולות, כמו שאנחנו מכירים אפילו בעולם הזה במשהו. ילד כל הזמן קשור לאימא ואחר כך הוא מתחיל להסתכל על אבא יותר ויותר. בהתחלה הוא בכלל לא מבין מי זה האבא, אולי הוא מבין מי משחק איתו, מי נמצא לידו, אבל הוא לא משייך את עצמו לאבא, אחר כך, כן. כך גם אנחנו עם בינה וחכמה, אנחנו מתחילים להתייחס אל התכונות הללו בצורה כזאת.

תלמיד: בסופו של דבר רק דרך החברים אני יכול להגיע למקום המיוחד הזה של להרגיש את הבורא?

הכניסה לכל מצב רוחני היא רק ביחד. זה מה שמראה לנו הזוהר והעשירייה של רבי שמעון.

תלמיד: רבי שמעון מגלה לנו את הסודות שבעשירייה שלהם, שהם גילו שם את כל המצבים של החיבור ביניהם. הוא מקצר לנו את הזמנים. איך אנחנו יכולים לעשות את זה בצורה כמו כל המקובלים, בחיבור?

כן. מספיק לשאול, אדם צריך להבין את זה מתוך עצמו. אנחנו כל הזמן מדברים על המצבים שאנחנו מתחברים עוד ומגלים עוד את כל אופני החיבור שלנו. זה כל הזוהר ובכלל כל חכמת הקבלה עד שנגלה שאנחנו נמצאים כאיש אחד בלב אחד, בנקודה מרכזית אחת של הבריאה עם הבורא יחד - "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא".

שאלה: בסעיף 107, כתוב שכל הנשמות הן בגן התחתון - עולות לגן עדן ואחר כך יורדות.

עוד נלמד על זה, יש כאן רק כמה משפטים על כך.

שאלה: האם אנחנו יכולים לעבור את מדרגת הגיהינום באופן אינדיבידואלי, כעשירייה, שזה לא יגע בכל האנושות ככה, לעשות את העבודה במקומם?

לְמה אתם בכלל מתארים לעצמכם דברים כאלה?

תלמיד: למען האמת, יש מחשבות כאלו לגבי התיקון הכללי, זה נורא. מה לצפות?

אין כאן שום דבר נורא. "גיהינום" נקרא הרגשת הדחייה מהחברים ומהבורא ו"גן עדן" נקרא התקרבות, התחברות יחד איתם לאחד שלם שבו מתגלה האור העליון יותר. זה הכול בהתאמה לאותה תמונה שאנחנו כל הזמן מרגישים, מציירים לעצמנו, כאילו יוצרים. אל תתאר לעצמך איזו תמונה ששם כאילו מסתובבים כל מיני בני אדם בגן עדן או שקורה עוד משהו, אלא רק התקרבות או התרחקות בינינו שמתגלה בצורה כזאת כדי שאנחנו נברר עוד אפשרות לגילוי אור הבורא בקשר בינינו.

שאלה: מה ההבדל בין קריאה משותפת של הזוהר ביחד בשיעור או לשמוע אותו או לקרוא אותו לבד?

בזמן השיעור כשאתה נמצא יחד עם החברים אתם משתתפים כאילו במעשה אחד. בזמן שאתה קורא לבד אז אתה לבד, אין לך את אותה פעולה רוחנית קולקטיבית כמו שהייתה יכולה להיות בקריאה משותפת, והאפקט מזה הוא גדול.

שאלה: בטקסט כתוב שיש גן עדן של העליון וגן עדן תחתון. מה ההבדל בין ו"ק וג"ר?

הכול משום שבינה ביסודה עוד לפני זה מתחלקת לג"ר וז"ת ולכן כל התופעות האלה גם נותנים לנו בכל המדרגות שני אופנים, ג"ר וז"ת תחתון ועליון.

שאלה: מהי פעולה שלמה ופתוחה?

אם אני עם כל הרצון לקבל שהתגלה בי עכשיו, אני לא מכיר אותו, אני לא יודע מי אני, מה אני, איפה אני נמצא, זה לא חשוב, אבל עם מה שיש בי, אני מסדר את עצמי בכל מיני צורות פנימיות וחיצוניות בקשר עם החברים ועם הבורא בתוך הקשר הזה במרכזו יחד. זאת הפעולה שאני מחשיב אותה כפעולה השלמה מצידי לעת עתה.

תלמיד: מה זה אומר במקום שעשית פעולה גלויה?

פעולה גלויה מתייחס כנראה למצב שבו אני לוקח עוד כמה כלים ומכליל אותם בתוך הפעולה שלי. מדברים על כמות הכלים, על היחס לכלים בסביבתיים, שקודם לא היו בפעולה ועכשיו הם בפעולה, ולכן כלפיהם הפעולה נקראת גלויה.

תלמיד: איך מגיעים למצב הגלוי בזה, ואיך אנחנו עושים את זה בעשירייה?

אנחנו כל הזמן דואגים לעשות פעולות בעשירייה, כי בלי עשירייה אין פעולה, זה כל העניין. העיקר בשבילנו זה להתרגל לכך שפעולה חייבת להיות בעשירייה. עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה. ואם אנחנו מתרגלים לפעולות כאלה, אנחנו מתחילים להרגיש דרכן, יותר נכון דרך כל החברים שנמצאים באותה פעולת קשר בעשירייה, תכונות רוחניות חדשות שבאות מהתכללות כל הנשמות שלנו זו בזו ולהיפך.

ההתכללות של כל הנשמות האלה יחד זו בזו, מביאה אותנו להרגשת הבורא. הבורא הוא הסך הכול, דרך היסוד שנקרא "כל", כי הוא מחבר את הכול ואז אנחנו מרגישים במלכות שלנו מה שקורה לנו, וזו כבר אמת, כל התכונות נכללות זו בזו.

תלמיד: נתת דוגמה של תינוק שבהתחלה מרגיש רק את אימא ומקושר אליה וכשהוא גדל, היחס שלו עובר בהדרגה יותר לאבא. אתה יכול להסביר על כך ביחס שלנו לבורא?

אלה שתי צורות עבודה עם הבורא שעוד לא דיברנו עליהן, אנחנו עוד לא משיגים את זה, אבל ההבדל גדול מאוד. איך זה מתגלה בעולם שלנו כקשר בין הנולד לאמו ולאביו, זה ממש לא פשוט להסביר, ואיך הוא מתחיל לקבל את האבא, זה תלוי בתקופות ההתפתחות האנושיות, יש לו אימא וליידה עוד כמה נשים שהיו בדרך כלל כך מקיפות את התינוק הנולד, ועם האבא הוא נכנס לקשר רק אחרי זמן מה.

נלמד את הדברים, אלה מערכות מורכבות ביותר. למה זה קורה כך אצלנו, למה זה קורה אפילו אצל חיות, שלאו דווקא נמצאות בקשר כזה כמונו. הצאצאים, הגורים שנולדים אפילו לא מכירים את האבא שלהם ולא יודעים מי הוא. האבא יכול להיות אפילו נגדם ולאכול אותם, ואימא צריכה להגן עליהם מפניו. זה קורה אפילו אצל אנשים, אצל בני אדם. נלמד על תופעות כאלה, מאין הן באות, אבל בינתיים זה לא כל כך חשוב לנו.

שאלה: בסוף 108 כתוב "אלא שיש יחידי סגולה, שמקומם הוא בגן העדן העליון." האם אפשר לומר שיש מצב שאנו חיים תמיד באמונה מעל הדעת בדביקות כל הזמן, ואם כן, מ"ן מוחלף רק בהכרת תודה ובקבלה במקרה הזה?

אני לא מבין את ההנחה הזאת שאנו חיים גם עכשיו באמונה למעלה מהדעת. לא, אנחנו חיים עכשיו כמו חיות שמה שהן מרגישות, זה העולם שלהן, זה מה שהן ולפי זה הן חיות.

מה שאין כן, העולם הרוחני זה מה שאנחנו יכולים להרגיש מתוך החיבור והאיחוד שלנו בלבד, ואת זה אנחנו צריכים לייצב בתוכנו, ואז נראה את העולם הרוחני, נראה את המבנה הרוחני של היקום, מה קורה עם הכול, עם הכוכבים, עם המערכות הקוסמיות, עם כל דבר ודבר. ונראה מי אנחנו, מה אנחנו באמת. אבל זה עוד רחוק מאיתנו, אנחנו צריכים להתקדם לכך לפי ההרגשה שלנו.

שאלה: תמיד הייתה בי תחושה שהעשירייה זה כביכול האמא הרוחנית שלי ואם כך מיהו האבא הרוחני שלי, איך אני יכולה להכיר אותו?

העשירייה היא לא האימא שלך אלא היא המקור מהיכן שאת מקבלת כוחות והבחנות. ומפני שאת צריכה לגדול מנקודה אחת לאוסף של נקודות, אוסף של רצונות לעשר ספירות, אז את צריכה לקבל דרך העשירייה, דרך העשרה כל מיני הבחנות, ואז ההבחנות הללו הן יתנו לך תכונות פנימיות. לכן אפשר להגיד, שהחברים שאת מתקשרת אליהם, הם במשהו יבנו בך את המבנה הפנימי שלך.

שאלה: אתמול בקריאת הזוהר ציפינו שהלב שלנו יתמוסס, והרגשתי שיש לי אבן במקום לב, מה עליי לעשות במצב כזה? אני מתפללת, אני בעשירייה, אבל הוא מתאבן עוד יותר.

ככה זה אמור להיות, למה את חושבת שהוא צריך כל כך בקלות להיפתח? יש לך ל"ב אבן וכדי שהוא ייפתח צריך הרבה עבודה. אם תרצי שהלב שלך יקבל את העשירייה בתוכו, אז הוא יתמוסס ויהפוך ללב רך ללב חי.

תלמיד: אני כל כך רוצה לקבל את העשירייה.

תבקשי. כיוון שהלב שלך נמצא בידי הבורא, אז תבקשי מהבורא שהוא יפתח לך את הלב, כיוון שאת רוצה להכניס את החברים לתוכו.

שאלה: איך האימא מגינה כשהאדם עובד עם הצורה של האבא?

אימא מגינה על התינוק בכל מקרה, היא הכי קרובה לתינוק, ואפילו שאבא מתקרב ומשפיע על התינוק, ברוחניות או אפילו בגשמיות, אנחנו רואים שאימא תמיד רוצה להיות בין התינוק לאבא. אצל החיות אנחנו מרגישים את זה בצורה יותר ברורה, גם אצלנו בכל זאת מרגישים, כשהאימא מזהירה את אבא איך לשחק עם התינוק ואיך להגן עליו.

התינוק תמיד מרגיש שהוא יותר קרוב לאימא. ככה זה לפי הטבע, לא לפי הטבע הבהמי, הגשמי, האגואיסטי, אלא הילד מרגיש קשור עם אימא כי הוא נולד ממנה, ויש ביניהם קשר פנימי. וקשר פנימי זאת אומרת, שהוא יצא ממנה ואומנם חבל הטבור נחתך אבל הרוחניות לא נפתחה והם קשורים זה עם זה.

תלמיד: האם ניתן לומר שהמצב חוזר על עצמו בכל מדרגה?

לא, הוא בכלל לא נפסק ויש קשר כל הזמן. הקשר מורגש יותר, מורגש פחות, גם מצד האימא וגם מצד הילד שיכול להיות כבר ילד גדול, זה לא חשוב.

תלמיד: אבל זה תלוי בכלים של המקבל, בתפיסה שלנו בסופו של דבר?

זה תלוי בכמה אנחנו מפתחים את הכלים שלנו. ככל שאנחנו מתקרבים לתכונות של אבא ואימא, כך אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו קשורים אליהם ואיך הם יכולים לעזור לנו עוד יותר לעלות לדרגה שלהם ואיך אנחנו יכולים להעלות אותם לדרגה עוד יותר גבוהה, כך זה עובד.

שאלה: לכנס הקצר בטורקיה התכוננו, קראנו מאמרים של לשמה, ונדמה שהיינו שנה בתקופה של חיסרון גדל, ועכשיו כשהתחלנו לקרוא זוהר עם כל הקבוצה זה כאילו שעשינו קפיצה לתוך אוקיינוס גדול, ואין עכשיו חיסרון יותר. אבל אתה לא רוצה להיות סתם משהו שצף על המים, אז איך בכל זאת לרכוש חיסרון ולהיות אקטיביים עם הקבוצה שמתקדמת?

בעולם שלנו לא רק בעולם החומרי אלא גם בעולם הרוחני, לא ניתן לעשות שום פעולה אם אין פעולה כנגדה - לא יכול להיות פלוס בלי מינוס. ולכן אם אנחנו רוצים להתקדם אנחנו צריכים כל הזמן להרגיש, כנגד מה אנחנו מתקדמים, בזכות מה אנחנו מתקדמים וכן הלאה.

בכנס האחרון עשינו פריצת דרך קדימה, קפיצה ועכשיו אנחנו צריכים להרגיש בשביל מה, ולשם מה עשינו את כל זה ומה השגנו? נתקדם, נקבע, ונגדיר.

שאלה: למה הזוהר גורם לתרדמת במיוחד אצל נשים, איך אנחנו יכולות להפוך את זה?

הזוהר הוא מאוד עמוק והוא מאוד אקטואלי והוא ממש רוצה למשוך אותנו לדרך התפתחות פרקטית, ואנחנו צריכים להבין שאותה הקדמת ספר הזוהר שאנחנו עוברים זה ספר הכי חשוב, הכי הכי חשוב מכל ספרי הקבלה, כי הוא מסביר לנו בצורה קצרה וקלה איך אנחנו צריכים לראות את כול מערכת הבריאה. ולכן אנחנו צריכים כך להתייחס אליו, שלפנינו הספר החשוב ביותר - הקדמת ספר הזוהר.

אז נחזור עליו עוד פעם ועוד פעם, ואני מבקש שבבית תקראו עוד פעם, וכמה פעמים מה שאנחנו עוברים, כי אין במה שאנחנו עוברים שום דבר נסתר, שום דבר מבולבל שאנחנו צריכים בדיוק לדעת שם על מוחין עליון וכל הדברים של תיקוני דיקנא, אנחנו פשוט צריכים לעבור שלב אחר שלב ולהשתדל שהוא יהיה איכשהו מובן, והם כתובים בצורה כזאת, שהם באמת נכנסים במוח ובלב שלנו, יחסית בצורה חלקה.

תלמידה: אני חושבת ששיעור הזוהר עושה לנו משהו שאנחנו לא יכולים להבין. אני לא מרגישה שבא לי לשאול שאלות, אלא בא לי להחזיק בחיבור עם החברים ולהתפלל על כל אותם הדברים שהזוהר מנסה להעביר לנו, כדי לקבל כל מה שניתן ממנו. אז אני לא יודעת אם לשאול או לא לשאול שאלה זה העניין, אני חושבת שזה עושה עבודה פנימית אדירה לקרב ולחבר אותנו, ולפעמים שאלה יכולה דווקא להרוס את החיבור והרבה עבודה פנימית מתרחשת בנו כדי להביא אותנו למדרגה הזאת של הרצינות שבה אנחנו מבינים שהחיבור בינינו, זה הדבר האמיתי שעליו אנחנו צריכים להתפקס.

אני מודה לך מאוד ממש מכל הלב על המילים שלך ונקווה שכולנו כך נרגיש.

שאלה: כשהבורא עשה מצב של אור שהאדם ראה את זה מקצה לקצה, "האור שהיה אדה"ר צופה בו מסוף העולם ועד סופו", איך האדם יכול ללמוד ולחקור את זה, לקבל את זה?

זה היה אור של גמר התיקון והבורא גנז אותו לצדיקים שיגלו אותו אחר כך, אחרי התיקונים. זה הכול.

תלמידה: האם ניתן להגיד שכשאנחנו גדלים אנחנו קודם מגיעים לקבל את אור החסדים והיחס שלנו כלפיו, ורק לאחר מכן מתוך אור החסדים מתחילים לגלות את האור הראשוני שברא לנו הבורא בהתחלה?

כן.

שאלה: מה הן אותן הפעולות שאנחנו צריכים לעשות כילדים שרוצים להידבק לאמא שתגן עליהם?

להידבק. להידבק בינינו ולהידבק לאמא. אם אנחנו נרצה להידבק לאמא כל אחד ואחד אנחנו לא נשיג שום דבר כי זה יהיה בלגן, אבל אם אנחנו מתחברים בינינו כדי להידבק באמא, כאן כבר יש לנו פעולה רוחנית, כי אנחנו בינינו רוצים להידבק. זאת אומרת לא מגיעים עם הבקשות הפרטיות שלנו לאמא, אלא מגיעים לאמא כדי שהיא תעזור לנו להידבק בינינו ואחר כך אליה, ואז בטוח שאנחנו בפעולה הזאת מצליחים.

שאלה: הרבה פעמים אתה מביא את הדוגמה של יחסים בין אמא לתינוק, איך התינוק נדבק לאמא ואיך האמא דואגת לתינוק כל יום, אבל אנחנו כמעט ולא מדברים על תפקיד האבא. במה בדיוק היחסים האלה בין התחתון לאבא, בין התחתון לעליון, לבורא?

כשהאדם גדל הוא מגיע למצב שהוא צריך לקבל חינוך מאבא, אבל זה קורה אחרי הרבה שלבים, אחרי הרבה מדרגות, אחרי הרבה זמן.

שאלה: דיברנו קודם על אמא ואבא ונשמע שהאמא מספקת הכול. אם כך מה התרומה של האבא?

קודם כל זה ברור שכך זה מסודר מצד הטבע - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות - שבינה מולידה ודרכה עוברים כל האורות והיא מכילה אותם ומכילה את הזעיר אנפין, את הנולד, ולכן הוא קשור לאמא ומקבל רק מאמא, והאבא פועל דרך האמא.

תלמיד: מה התרומה של אבא אם אמא מספקת את הכול?

את מה שאבא נותן לה היא מעבירה לילד. אי אפשר בלי אבא, כי יש שני אורות, חסדים וחכמה, ושניהם צריכים לעבור מלמעלה דרך אבא, דרך אמא לזעיר אנפין.

שאלה: הייתי רוצה לשאול לגבי המצב שבו התחלנו ללמוד את ספר הזוהר. אני מרגיש שהעשירייה שלי לא מספיק מחוברת כדי לקרוא את הספר הזה וזה גורם לי לא להתחבר לעשירייה, אני מרגיש כל כך מרוחק מהם עד שאני לא מבין ולא מרגיש מחובר מספיק בתוך העשירייה בכדי לעשות את העבודה שאנחנו בדרך כלל עושים. מה הבורא שולח לי כאן?

הבורא שולח לך ידיעה שאתה חייב עשירייה, שבלי עשירייה אין לך שום סיכוי לעשות אפילו צעד אחד לקראת מטרת החיים, ואתה תישאר כך חתוך מהבורא ומהרוחניות וממטרת החיים ומהחיים האמיתיים הרוחניים עצמם. זה מה שהבורא רוצה להגיד לך.

אתה חושב שהעשירייה אשמה בזה. לא העשירייה אשמה בזה, אלא אתה אשם בזה. אתה חייב להתחבר אליהם בעיניים עצומות ככל האפשר כי זה המקום הרוחני שלך, ואם לא תשתדל, אז לא תצליח. זה מה שהבורא נותן לך - גם העולם הזה וגם העולם הבא, הכול קשור לקשר שלך לעשירייה.

שאלה: האבא מרגיש שהבן יתפוס את המקום שלו והוא מפחד מזה, הילד מהווה איום כלפי האבא ויש ביניהם קונפליקט, האם יש לזה משמעות רוחנית? האם האב מנסה להזיק לנו?

לא, כי אנחנו מתקדמים במדרגות, וילד אף פעם לא יכול לתפוס את המקום של אבא, הוא לא יכול להיות בעלה של אמא, זה תפקיד של האבא. ברוחניות זה לגמרי לא שייך, כי אפילו שהתחתונים עולים לדרגת אבא ואמא הם מעלים בזה את אבא ואמא שלהם לדרגה עוד יותר גבוהה, כי כל מה שהם מקבלים הם מקבלים דרך העליון, בהסכמה של העליון, בעבודה של העליון. כך זה ברוחניות.

תלמיד: כשעוברים שוב על החומר אחרי השיעור יש קצת הבנה, אבל כשאנחנו קוראים בשיעור אין כל כך הבנה אלא יש יותר מאמץ ליצור יחס נכון כלפי העשירייה.

אני מבין אתכם. בכל זאת תמשיכו לעשות מה שאתם עושים, תקראו שוב את החומר שקוראים בשיעור.

שאלה: איך אמא יכולה לעשות כך שהילדים, התחתונים יוכלו לעכל את מה שהעליון, האבא רוצה לתת להם?

האור של האבא עובר דרך האמא והאמא אחר כך נותנת לתינוק או לכל אחד ואחד מהתינוקות, לפי כמה שהיא מחליטה. זאת אומרת האבא כאן רק נותן בצורה כללית והאמא מחלקת בין כולם.

תלמיד: אבל יכול להיות מצב כזה שהילדים לא יכולים לקבל מה שאבא רוצה לתת כי הכלים האלה כל כך גבוהים.

האבא לא קשור לתחתונים, לילדים, הוא לא קשור לילדים בצורה ישירה, הוא נותן דרך האמא ואמא כבר מחלקת.

תלמיד: העשירייה מהווה בעבודתנו את האמא או את האבא?

את האמא.

(סוף השיעור)

---

1. "אין רגע דומה לחברתה" (סנהדרין קב.)↩