שיעור בוקר 17.08.2021 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

להתבטל לעליון - קטעים נבחרים מן המקורות

אתמול התקשר אליי אחד מהחברים שלנו ואמר שהוא ממש רואה מיום ליום כמה הוא נעשה יותר רחוק, גרוע, חלש ולא רואה שיש לזה סוף. הוא לא רואה שהוא מתקדם. וכאן הייתי צריך להרגיע אותו, הוא היה מאוד מאוד שבור, לא מצא איזה חיזוק לעצמו. אמרתי לו שצריך לחפש בכתבים דווקא, כי המון חומר יש על כמה אנחנו מתקדמים קודם כל בזה שאנחנו רואים את האמת, כשאדם נכנס לחכמת הקבלה הוא מתקדם על ידי כך שהוא רואה יותר ויותר את הטבע שלו, זאת אומרת כמה הוא רחוק מהשפעה, מהבורא, מחברים, מכולם, מכל מה שמציג לפניו שהוא צריך דווקא להתקרב והוא רואה שהוא מתרחק. לכן הסברתי לו שההתרחקות הזאת היא לא התרחקות ושקודם הוא היה עוד יותר רחוק מעכשיו, אבל עכשיו הוא יותר מבין, יותר רואה את האמת ולכן כך הוא מתקדם. זאת אומרת, ככול שהאדם רואה שהוא רחוק מהבורא, מהרוחניות, רואה כמה הוא רע, הפוך, זה לא שעכשיו הוא כזה אלא עכשיו הוא רואה שהוא כזה. וזה נקרא שהוא מתקדם. כמו שאנחנו רואים את זה בהרבה מקראות שלנו, ב"תהילים", "איש חסיד היה", כל מיני כאלה דברים שהמקובלים כתבו מתוך זה שהיו בדרך והשיגו כל מיני מצבים שלהם.

זאת אומרת כמה דברים רעים שאדם משיג, הם היו גם קודם, אבל כמו שכותב בעל הסולם באגרת, "שמח אני ברשעים שיוצאים מחוריהם", ו"שים עיניך בהם ויהפכו לגל של עצמות". כך ההתקדמות, אין שום דבר חדש, הכול בא מהשבירה, הכול נמצא בנסתר מאיתנו כדי לתת לנו אפשרות להתקדם, אחרת היינו פשוט נמצאים תחת ערימה של היצר הרע, כי אין יותר גרוע מהאדם בכל העולם, וכל אחד ואחד היה מרגיש את הטבע שלו בצורה הכי גרועה מכולם.

לכן אנחנו צריכים להבין שבסך הכול אנחנו מגלים את מה שישנו מ"ישן נושן" זה מתגלה, מהשבירה, אין שום דבר חדש אחרי השבירה, אבל אדם לפי המאמצים שלו, ככול שהוא נעשה דווקא קרוב לבורא, רואה כמה הוא הפוך מהבורא. וזה לא צריך להחליש אותנו, אומנם שמחליש, ולא צריך להפחיד אותנו, אומנם שמפחיד, אנחנו צריכים ללכת לפי, "החכם עיניו בראשו", אני הולך לגלות את הטבע שלי האמיתי, הבורא ברא את היצר הרע ועליי רק להשיג כל מיני אמצעים איך לזהות את הרע הזה בצורה אמיתית. מה זה בצורה אמיתית? אני לא מפחד ולא בורח ולא נופל לייאוש ולא רוצה להסתתר ממנו, אלא מיד פונה עם החברים שלי לבורא ומבקש בכל המילים, בכל צורות הפנייה אליו שיציל אותי, "כי הצלת נפשי" וכך אנחנו מתקדמים .

לכן הנקודה הזאת שאנחנו רואים את עצמנו רחוקים, רעים, נבזים, שפלים ועוד ועוד, הנקודה הזאת היא מאוד חשובה, מאוד קריטית. מהנקודות האלו דווקא מורכב כל הקו שלנו לגמר התיקון, וככול שאנחנו מתקדמים יותר אנחנו רואים את עצמנו עוד יותר ועוד יותר גרועים כי נעשים יותר קרובים לבורא, אז לעומתו אנחנו מרגישים את עצמנו יותר גרועים. אבל זה צריך להיות בשבילנו כסימן וכיסוד לפנייה נכונה. אנחנו צריכים יותר חברים, יותר חיזוק ופנייה לבורא. וכאן "איש את רעהו יעזורו", אנחנו צריכים לתת דוגמה אחד לשני. לכן יש תפילה, תפילה בציבור, וכך אנחנו מתקדמים, שכל יום ויום אנחנו מדברים, קוראים קטעים יחד, אנחנו מחזירים את עצמנו לפנייה לבורא מצד הקבוצה, בזה מתקרבים, לפחות מחזירים את עצמנו למצב שמה שמתגלה רע זה רע שכבר נגלה מאותו רע שהבורא ברא, "בראתי יצר הרע", ואנחנו צריכים רק כל פעם להיות עוד יותר מגובשים, מחוברים ולדרוש ממנו לתקן את החיבור בינינו כמו שהיה לפני השבירה. כי כל הרע שמתגלה זה כתוצאה אחר השבירה, ואנחנו צריכים לבקש ממנו שיעלה אותנו למעלה מהשבירה וכך נתקדם מהשבירה ואליו.

לכן צריך לזכור, ואני שוב אומר לאותו חבר שהתקשר ואמר שהוא ממש לא מסוגל יותר, שחכמת הקבלה רק מביאה לו את הרע ושכל יום הוא יותר ויותר גרוע, אתה לא יותר גרוע, אתה רואה כל יום יותר ויותר מי אתה. אבל זה דווקא כדי להראות לך שיש לך עכשיו הזדמנות יותר גדולה, זו הזמנה מצד הבורא, שנותן לך אפשרות, מקום לפנות אליו.

זה מה שרציתי להגיד, כי אתמול מצד אחד, שמחתי שכך הוא מקבל את הדברים האלה, מצד שני ראיתי שאולי חסרה כאן בכל זאת הסברה. לכן אמרתי מה שאמרתי.

שאלה: יש לנו הרבה חברים שיש להם כל מיני תפקידים כלפי בני ברוך, כלפי העשירייה וההפצה, ויש להם איזה ביטחון או איזון, ואולי הם לא מרגישים עליות וירידות כל כך חזק, חריף כמו אחרים. זו בעיה?

לא, זה לו בעיה. אנחנו מתקדמים, לכל אחד יש קצב שלו בהתקדמות, לכל אחד יש גובה קפיצות בעליות וירידות. לכל אחד יש יחס בעליות וירידות גם באופן הקשר לבורא, גם בעוצמת הקשר עם הבורא, לקבוצה, לחיים וכן הלאה. לכל אחד זה הכול נובע מתוך הרצון לקבל שלו השבור אחרי חטא עץ הדעת, ולכן לא נורא, אנחנו, כל אחד הוא שונה, כל אחד.

ולא להשוות את עצמו עם אחרים כי אתה גם לא מסוגל, אתה לא יודע ולא מבין. אנחנו לא יכולים להשוות בינינו, אנחנו יכולים רק להתחבר כדי להיעזר זה בזה ואז כל אחד מוסיף משלו דברים חיוביים, שליליים, אבל סך הכול אז אנחנו מתקדמים בצורה נכונה, מהותית, אם אנחנו מתחברים בינינו למעלה מכל מיני הדברים שמתגלים.

ודווקא מעל הפשעים, מעל הדחיות הדדיות, למעלה מכל החשבונות, עד כמה שאנחנו משתדלים להיות בכל זאת מחוברים, זה מגיע בהתחלה שאין שום טעם בזה, ואני עושה בגלל שזה כתוב אז אני מתקרב לאחרים מאין ברירה, כך כתבו מקובלים אז כנראה כך אני צריך לעשות.

ואחר כך אני מתחיל יותר ויותר לגלות שדווקא בחיבור בינינו, שם אני מוצא הזדמנות להתחזק בדרך, אחר כך אני מבין שבלהתחבר בינינו אני מוצא לא רק כוח להתחזק אלא כיוון להתקדם, שהוא גם מגיע, מתברר לי מתוך זה שאני יותר מתחבר עם החברים.

זאת אומרת שהחיבור בינינו, הוא מביא לי גם כיוון למטרה וגם כוח להתקדם לאותה המטרה ולפתור את הבעיות בדרך. אני לאט לאט מתחיל להרגיש שכל השאלות, כל הבעיות, כל ההפרעות שיש, הכול זה קשור אך ורק לקשר בינינו. ואז אני לא עוזב את הקשר הזה, וזה הופך להיות בשבילי ממש כמגדלור, אפשר להגיד.

אני מאוד התרגשתי אתמול איך שהוא סיפר לי עד כמה שהוא כבר לא מסוגל, שמתגלה לו כל פעם רע כזה ודחייה כזאת, ואדישות לחברים וחוסר הבנה בכל התהליך שלנו, והוא כבר לא יודע לאן לברוח ומה לעשות. ולפי השכל הוא מבין שאין לאן, הוא גם רואה איך כל העולם הולך לצניחה חופשית ממש, לנפילה, לירידה לשבירה בכול, אז אין במה לאחוז. הוא אומר, הייתי אולי בורח לאיזה מקום אבל כנראה שברוך ה', הבורא סידר מצב שאין לאן לברוח. גם טוב, אנחנו מבינים עד כמה שאנחנו חלשים, ועד כמה שיתגלו כלים עוד ועוד יותר שבורים וחלשים, אז בטח כך גם העולם ייראה לנו יותר שבור ולא מציע לנו הרבה פיתויים, כי גם החולשה שלנו היא כזאת.

שאלה: אני מבין את המשחק של הבורא ולכן אני בעשירייה עושה פעולות רק בשביל לאחד את העשירייה, לאחד את החברים, אני נותן דוגמאות, אני תמיד רואה חברים שהם מרוחקים מהמטרה, מחוסר החשיבות. האם זה אומר שאנחנו מתקדמים?

אתם מתקדמים קודם כל בגלל שאתם מופיעים כל יום בשיעור. מכאן אתם מקבלים את הכוח הכללי מכל הקבוצה העולמית שלנו ואתם מתקדמים. זה דבר אחד. דבר שני, שבכל זאת אתם עוברים כל מיני קטעים, פסוקים, דיונים, ובמשך היום גם מתקשרים.

יש כל מיני פעולות שאתם עושים למעלה מהרצון שלכם. נגיד אתם צריכים בצהריים לדוגמה להיפגש, לא בא לך, יש לך מלא דברים אחרים ואתה עייף ונמאס לך מכל מיני דברים כאלה, זה בכוונה יצר הרע שתמעורר בכל אחד ואחד.

אם אדם רץ לפגישות ואין לו שום התנגשות, התנגדות לזה זה לא סימן טוב, אלא דווקא הכול מתגלה ונמדד לפי ההתנגשות, לפי ההתנגדות, לפי הדחייה אפילו מהחברים, מהקבוצה, המבורא, מכל דבר ודבר. ואדם מבין את זה, ומרגיש את זה, ושומר את זה מצד אחד, ומצד שני בלי שמבטל את הכוח הרע הזה, ויחד עם זה הוא משתדל להתעלות מעליו ולהגיע לחיבור וללימוד, לחברים וכן הלאה, לפי זה אנחנו הולכים על שתי רגלים, שמאל ימין, "שמאל דוחה וימין מקרבת", ככה אנחנו הולכים. ואי אפשר אחד ללא השני, כי אנחנו צריכים לגדול על פני הרצון לקבל שגדל, שמתגלה ועל פני היגיעה שלנו, הרצון להשפיע שמשתדלים ומבקשים מהקבוצה ומהבורא וכך מתקדמים.

שאלה: לא משנה כמה אנחנו דורשים, הבורא נותן לנו גאולה מתי שהוא רוצה בזה. אם כן בשביל מה ומדוע אנחנו דורשים, מדוע אנחנו חייבים לדרוש?

אם לא היית דורש, לא היית מרגיש את תגובת הבורא, כי הדרישה שלך זה הכלי שבו אתה אחר כך מרגיש מה הוא עונה לך. לכן הדרישה שלנו נקראת "העלאת מ"ן", ואנחנו בזה לומדים את עצמנו מי אנחנו, מהו רצון שלנו, איך אנחנו מתחברים, איך אנחנו מגישים לבורא אולי אותה שאלה, אותו חיסרון ואז איך הבורא עונה לנו, לי או לכולם.

אנחנו לאט לאט מתחילים לקשור את הדברים האלה יחד, ובדרך אני מתחיל לאבד את האישיות שלי, האינדיבידואליות שלי, ומתחיל להרגיש שאני יחד עם כולם שואל, אני יחד עם כולם מקבל. וכך לאט לאט אנחנו יותר ויותר מתחברים למושג "אחד", וזה נקרא "חד מקבל חד", ואנחנו בצורה כזאת מגלים את הבורא.

התקופה שלנו היא כזאת, שהעיקר בשבילנו זה לא להתקדם בשיטה אישית, אינדיבידואלית, ש"רק אני", אלא דווקא עד כמה שאני נמשך לאחרים, שם אני ארגיש את העתיד הנכון שלי. וזה העיקר בשבילנו, לגלות שהכול יתגלה דווקא בזמננו במיוחד בקשר בינינו. לכן אנחנו טרחנו לבנות את המערכת העולמית, כדי שאנחנו נהיה קשורים כולנו בכל העולם, בכל השפות, בין כולם, שהעיקר זה מי שרוצה, וזה בעצם המפתח להצלחה.

שאלה: למה למרות כל מה שכתוב בכתבים, בכל מה שאנחנו לומדים אנחנו עדיין נופלים כשמצבים חדשים מייגעים במקום להתחזק בזה?

על זה כתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם", כי לא יכולה להיות התקדמות, עליה, בלי שאתה קודם כל נופל, יורד, מרגיש עד כמה שאתה הפוך, רחוק ואחר כך דווקא על פני הריחוק, הנפילה, שזה העביות שהתגלתה, אתה מתגבר עליה ומקבל כוח ומתעלה מעל אותה הירידה וכך אתה עולה. וללא ירידות, ללא כישלונות, אין כל כך אפשרות להתקדם.

אתם זוכרים את הדוגמה עם בעל שם טוב איך שהוא קיבל ירידות גדולות, שאפילו היה שוכח מילים, אותיות, עד כדי כך יש עוד ירידות. חכו חכו, כמה שאנחנו נתקדם, אנחנו נגלה כאלו מצבים. אני אגיד לכם, אני ארבעים שנה נמצא בזה ואני אומר לכם, כל פעם הניתוק, הירידה ממש זורקים אותי מכל וכול, מוחקים לי את כל השכל והרגש שרכשתי אתמול והיום זה נעלם וככה כל פעם ופעם. וכמה שמתקדמים, הירידות יותר סמוכות ואתה צריך על זה לעשות עליות יותר סמוכות ואז הקצב שלך בסך הכול עולה.

לכן רק לחשוב על החיבור, אם אנחנו חושבים כל הזמן על החיבור, אז כל הניתוקים נכנסים לתוך הנטייה שלנו לחיבור ואז זה פועל ככה, ממש טיק טק טיק טק טיק טק, כל הזמן יותר ויותר ויותר מהר, בתדירות יותר גבוהה ואז אדם מרגיש שהוא מתקדם. אבל בכל זאת בכל רגע שהוא מתקדם, הוא מרגיש ניתוק, שפלות, וזה טבעי, זה גילוי הרע שהבורא ברא, אין שום דבר שבא מאיתנו. אנחנו רק צריכים לסדר את הגישה המהירה הזאת מירידה לעליה, מירידה לעליה.

שאלה: הרגע שמעתי אותך אומר שההתקדמות שלנו נמדדת, בין היתר, על פי ההתנגדות שאנחנו מרגישים כלפי החברים, כלפי העבודה איתם. אם הכבדת הלב אינה קשורה כל כך לעבודה עם החברים אלא קשורה יותר לעבודה מול הבורא, האם על החבר לשנות את העבודה שלו בעשירייה?

כן ולא. יש ויש. אי אפשר לקבוע שזה כך וזה כך. ככל שאני בכל זאת נמשך לחיבור עם החברים כדי לבנות יסוד, תשתית, שתמיד מזה אני מתקדם מרוחניות לרוחניות יותר ויותר, ככל שאני דואג לזה שתהיה לי תשתית כזאת בקשר עם החברים, אני אעבור את המצבים יותר מהר ויותר קל.

ישנה אפילו שאלה, האם אני בזה לא מבטל את היגיעה שלי, כי זה נעשה קל אם אני מתחבר עם החברים. לא נכון. תלכו בצורה כזאת שאתם קשורים יותר ביניכם, ואתם תעבירו מצבים הרבה יותר קשים בצורה הרבה יותר קלה. ולא שאתם צריכים למדוד קושי, אתם צריכים למדוד את הקשר ביניכם, ומלמעלה כבר יסדרו לכם גם קושי וגם את אופן הניתוק, אתם תראו. העיקר להכין את עצמנו למצב שאנחנו יכולים לפתור את כל הבעיות יחד. ואם אדם נמצא לבד, על זה כתוב "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".

שאלה: במה שונה ירידה מבושה שעליה כתוב שאדם עומד מול הבורא ומרגיש את הופכיותו הגמורה. מה בין בושה לבין הרגשת הופכיות?

ירידה היא הרגשה שאני הפוך מהבורא, וכאן ישנם כל מיני מצבים. כשאני כבר נמצא עם מה שאני מרגיש בירידה מול הבורא, אני כבר מרגיש עד כמה אני שמח, שאני מצאתי אמצעי איך לעלות, למי להשפיע, לאיזו צורה להביא את עצמי. זו כבר צורה אחרת.

שאלה: נגיד שעברנו יום נהדר, התחברנו בכל הפגישות, אני מתעורר בבוקר, מצפה לראות את עצמי אדם, מביט במראה ורואה שם מפלצת אגואיסטית שלא ממש אוהבת את החברים ועוד פחות אוהבת את כל השאר, ואני צריך להגיע לשיעור בעשירייה ולשחק בפניהם שאני עדיין אדם. איך להתגבר על הדיסוננס הפנימי הזה בין התחושות שלי לבין איך שאני צריך להיראות שאני משחק בפני החברים?

אתה חייב. אתה חייב לעורר את החברים וזה ללא שום קשר למה שאתה מרגיש בפנים. ללא שום קשר. אתה לא יודע מה אני מרגיש לפעמים ובאיזה מצבים אני נמצא, ויש תפקיד, חובה, וכך עושים. אתה חייב. אתה חייב לכל הכלי, אתה חייב לאנושות אפילו, אם אפשר כך להגיד, ללא מילים גבוהות, כי בכל זאת אנחנו רוצים לספר לאנושות על שיטת ההתקרבות לבורא. ואנחנו קודם כל חייבים לאותו כוח עליון שברא אותנו, ולפי דברי מקובלים הוא מחכה, מצפה מאיתנו למשהו.

אז יש שני חלקים באדם, חלק אחד שהוא מרגיש את עצמו ברצון לקבל שלו, ולמעלה מזה הוא צריך לעשות צמצום, מסך וכמה שאפשר אור חוזר, להתחבר לחברים ולכוון את כל זה לבורא, וזה צריך להיות אצלו יחד עם זה שהוא מתפקד במשך היום בכל מיני מצבים. לזה אנחנו צריכים להתרגל, כך זה התיקון שלנו.

אני מאוד מקווה שהאירועים הקרובים, גם פנימיים שלנו, גם חיצוניים, גם בטבע שיקרה, כל זה יקרב אותנו מאוד להבנת התכלית ולהתקדמות לתכלית.

שאלה: אמרת שאם אין התנגדות לעבודה, זה סימן רע, אבל גם כתוב שאנחנו צריכים להיות במצב של שמחה בעבודה. אם כן, איך עובדים עם מה שנראה כסתירה?

זו לא סתירה, אני מרוצה מאוד שיש לי התגברות, התנגדות, דחיה, בלבול, כי אני מבין שמתגלות רשימות חדשות מתוך הנשמה שלי השבורה, וכך זה דרך הריפוי. כמו שחס ושלום מישהו בא לרופא, אז קודם כל צריכים לקבוע דיאגנוזה, מה קורה לו, ואם יודעים מה קורה, זה כבר חצי מהריפוי, כבר יודעים מה לתת. אבל אם לא יודעים? לכן גילוי הרע זה השלב הראשון בכל מצב שלנו, כי אנחנו כולנו באים מהרע, אז פותחים עוד קצת רע, עוד קצת רע, ולפי זה במנות קטנות מתקנים.

תלמיד: אם אני מבין את זה נכון, מדובר רק על מצב ההתגברות, שהוא מכניס אותך לשמחה.

השמחה היא תוצאה, כמו שכתוב "שמחה היא תוצאה ממעשים טובים". אני לא נמשך לשמחה, אני נמשך לאמת קודם כל. ו"אמת" זה נקרא איפה אני נמצא בקשר לחברה, כי אז אני יכול לברר מהר את המצב שלי האמיתי, את היחס שלי לבורא, באיזה כיוון אני יכול להתקדם אליו, וכך אני פותר את הבעיה. עיקר כל הבעיה היא שנפתור אותה מהר בחיבור בינינו.

אתם צריכים להתחיל לגלות עד כמה זה הכלי הנאמן והחזק, כי אנחנו חוזרים בזה למערכת שלנו לפני השבירה.

שאלה: מתי בדיוק העליות והירידות האלה בתדירות גבוהה כל כך הולכות להסתיים? האם הדבקות היא הדרך היחידה לסיים את העליות והירידות הכול כך מהירות ותכופות האלה?

אני יכול להגיד רק דבר אחד, כמה שכתוב, שראיתי, העליות והירידות האלה יהיו עד גמר התיקון כולו. כי סדר התיקונים הוא, שמגלים את השבירה ומתקנים, עוד מגלים את השבירה ועוד מתקנים, ככה בפרוסות, בחלקים, וכך מתקדמים עד גמר התיקון. וכמה שמתקדמים, מתגלים רצונות שבורים יותר גדולים, ובהתאם לזה אנחנו מוכנים לתקן אותם.

שאלה: אנחנו נכללים בשיעורים, במפגשים היומיים, בזומים, חושבים על העשירייה, יש תחושת התנגדות, הלב לא מגיב. איך לעורר את הלב?

תנסה. אבל זה לא כל כך חשוב אם אתה מצליח או לא. אתה לאט לאט תגיע למצבים שפתאום אתה תגלה שדווקא בעשירייה אתה מוצא אפשרות להתקדם, וללא עשירייה אתה לא מרגיש שאתה מתקדם. היו לך קודם סימנים של התקדמות שאתה מבין יותר, מרגיש יותר, שמח יותר, כל מיני סימנים כאלו. עד שאתה מגיע למצב שאתה מיואש, מיואש, מיואש ומתחיל להרגיש שהייאוש הזה מביא אותך לחיבור אמיתי עם העשירייה, עם פנימיות העשירייה. החברים אפילו לא מרגישים את זה אבל אתה מוצא בהם את הקשר הפנימי, כי בשבילך זה נפתח. כך אתה מתחיל לאחוז בעוגן הזה וכך להתקדם. זה יבוא, פשוט צריכים להמשיך.

שאלה: המצב הרע מתגלה בי במפתיע, פתאום אני מגלה את עצמי בירידה, והוא עובר באותה צורה ופתאום קל לי יותר, הכול בלתי נשלט ובלתי צפוי. האם זה צריך להיות כך תמיד, או שאנחנו יכולים להקדים את המצבים שלנו?

אתה תתקדם ותראה שהם לא באים בעצמם, אלא אתה תגלה על ידי מה אתה מעורר אותן ירידות, ועל ידי מה אתה יכול לגרום ליציאה מירידה, היינו לעליה. תתקדם ותראה.

שאלה: אנחנו לומדים שצריכים להתבטל לעליון, וכשהבורא זורק אותנו מהדרך אני צריך להתנגד. אז למה זה לא נחשב שאני מתנגד לעליון?

אתה לא מתנגד לעליון. כשאתה מרגיש התנגדות, התנגשות, זה לא כלפי הבורא. אתה לא מברר מספיק את המצבים. תמשיך ותראה.

תלמיד: כשהוא זורק אותי מהדרך, אני לא צריך להתבטל ולעזוב?

אף אחד לא זורק אותך מהדרך חוץ מהרצון לקבל שלך שהתגלה בך עכשיו, ורק למטרה אחת, שאתה תשייך אותו להתקדמות. כי אי אפשר להתקדם בלי תוספת רצון לקבל שאתה מתקן אותו, ועל ידי זה אתה דווקא עושה צעד קדימה. כך אנחנו מתקדמים. ולכן אם אתה מחזיק יותר את הקבוצה, אתה מהר יותר מבין ומרגיש ומעביר את כל ההתגלות השלילית לחיובית. אין לנו ברירה אלא רק בצורה כזאת מתקדמים.

בזמננו מתגלות נשמות יותר כבדות, יותר הרוסות ממה שהיו קודם, ולכן קשה לאדם להבין בשביל מה הוא צריך דווקא את החברה ולא יכול בעצמו להתקשר עם הבורא, ושישב ויחכה עד שהבורא יעשה לו שינויים וכולי. אבל נצליח רק בזה שאנחנו נממש מה שהמקובלים ממליצים לנו לבצע.

שאלה: אני מרגיש בר מזל להיות בעשירייה שבה כולם אוהבים את העבודה, שבה כולם מסורים לעבודה, שבה באים לפגישות כל הזמן. ואנחנו עוברים את העליות והירידות שלנו, ויש לנו פגישות נהדרות. והשאלה שלי, האם יש דרך להכיר או לדעת שאנחנו מגיעים לאיחוד, שאנחנו מרגישים "כאיש אחד בלב אחד", או שזה משהו שנדע רק כשזה יקרה?

אתם לא צריכים לדעת יותר ממה שמתגלה לכם, כי מתגלה לכם בדיוק, לא יותר ולא פחות, אלא בדיוק מה שאתם צריכים כדי לעשות צעד אחד קדימה. ואם תדעו יותר זה יבלבל אתכם. ובמה תדעו אם אין לכם כלים? לכן אל תבקשו יותר, תבקשו רק דבר אחד, איך להיות דרך חיבור יותר בהשפעה לבורא, זה הכול. עד שתתחילו להרגיש שהחיבור הפנימי שביניכם, זה באמת אותו המצב שאתם רוצים כל הזמן להשיג, לחזק, לחדש, ששם, רק שם בחיבור ביניכם, כמו שרב"ש כותב על החברים, שאין שום דבר חוץ מחברים, בהם אני נכלל ובצורה כזאת אני גם מציל את עצמי.

בזמן האחרון אני מרגיש שיש לנו דווקא התקדמות טובה מאוד בזה בכלי העולמי, וממליץ לכל אחד ואחד לשים לב עד כמה הוא נכלל בזה, כי יש בזה כבר הרבה כוח שיכול להציל כל אחד.

שאלה: מה המשמעות להתקדם באיזושהי צורה דרך העשירייה? השתמשת במושג הזה קודם.

להתקדם דרך העשירייה זה נקרא שאני כל פעם נמשך רק למצב אחד, יותר ויותר להיות קשור ביניהם. לא חשוב מה שיש לי בחיים רוחניים, כל מה שייך להתעלות רוחנית, אלא אני כל הזמן רואה את הפתרון בזה שאני עוד יותר נכנס לתוך העשירייה. עד שאני מוצא שם את הרחם שלי, את העליון שלי, הבורא מתגלה משם, וכך מקדם אותי להיות "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: קורה שיש לי בעיות אבל אני מגיע לעשירייה ואני מרים את החברים. אבל יכול להיות שקורה גם שהחברים אולי שמים איזה מחסום ואז אני הולך גם מעל זה, האם גם זה נקרא להתקדם?

קודם כל לא החברים אלא הבורא עושה לך את זה כדי שתתגבר על כל המחסומים האלו, וכך אתה תתקדם. אי אפשר להתקדם בלי מחסומים.

שאלה: האם אנחנו יכולים לחייב את הבורא להאיר לנו ואיך?

רק יחד, בתפילה יחד שאנחנו רוצים להשפיע לו, ולא שאנחנו מבקשים ממנו שהוא יאיר לנו.

תלמיד: אני שואל את זה כי אנחנו לא צריכים להסכים למצבי חושך שימשכו וימשכו?

למה לא?

תלמיד: למה כן?

בשביל מה אתה נמצא מול הבורא ועם החברים? כדי להשפיע לו. ואז ההשפעה שלך אליו תראה לך כאור. תחשוב על זה.

שאלה: קנאה, תאווה וכבוד אלה כוחות שעוזרים לנו להתקדם. מהרגע שהתחלנו לעבוד על הביטול התחושה שלי שהחיצוניות פחות משפיעה. השאלה היא, במצב החדש הזה של העבודה על הביטול, איך אני מקנא בחברים אם כל ההתגברות האמיתית שהם עושים נסתרת ממני? איך אני מקבל דוגמה ואיך אני נותן דוגמה?

אני לא מרגיש בדיוק מה שאתה שואל. פשוט תמשיך כמו שכולם ותנסה להתבטל כלפיהם, ואז תראה שכך מתקדמים.

קריין: אנחנו נמצאים בקטע מספר 12 במסמך "להתבטל לעליון". אומר הרב"ש:

"כל זמן שאין האדם מבטל את הכלים של רצון לקבל לעצמו, אין האדם מסוגל לקבל טוב ועונג. נמצא לפי זה, שכל המפריע מלקבל את הטוב ועונג, הוא הרצון לקבל לעצמו. לכן הרצון לקבל הזה הוא היצר הרע.

אולם איך אפשר לבטל אותו. כמו שכתוב "בטל רצונך מפני רצונו". הוא התורה, כמו שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שפירושו, שהקב"ה אומר, זה שבראתי הרצון לקבל תענוג, וזהו הטבע של הבריאה, כמו שנאמר, שענין הבריאה נקראת "יש מאין", שמשמע שכאן נברא דבר חדש, הוא נאמר על הרצון לקבל הזה. ואמר הקב"ה "בראתי תורה תבלין". היינו ע"י "המאור שבה מחזירו למוטב"." 

(הרב"ש. מאמר 29 "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב'"" 1989)

לכן אנחנו צריכים רק לברר איפה יש מאור המחזיר למוטב יותר גדול, באיזה עסקים, באיזה צורות לימוד, באיזה כיוון. את זה צריכים לברר.

שאלה: מה קורה עם השליטה המוחלטת של הבורא באדם מבחינת שלב ארבע בבריאה, שהוא צריך לעשות מאמץ כדי שלא תהיה לו בושה, האם אין כאן סתירה?

לא. אנחנו מגיעים למצב שאפילו שאנחנו מקבלים, זה יהיה על מנת להשפיע, ולא תהיה שום בושה, ההיפך, זה הופך להיות לכבוד. זה כל העניין של התיקון.

שאלה: מה צריכה להיות נקודת המיקוד שלנו בכוונה שלנו, כדי לשמוע את תשובות הבורא בצורה אינטנסיבית יותר למרות כל הדחיות?

תנסו לשמוע דרך החיבור שבקבוצה כמה שאפשר, עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, ואז תגלו שאתם גם קודם קיבלתם דרך החיבור ביניכם, רק זה לא היה מגולה לכם, אבל כך המערכת עובדת. הקשר בינינו שבור, אבל המערכת עצמה היא לא שבורה, רק הקשר שבור כדי שאנחנו נעדכן אותו בחזרה לפי הרצון שלנו, לפי היגיעה, התפילה שלנו. לכן תשתדלו לעבוד בכל זאת דרך הקשר ביניכם.

שאלה: מה טעם התורה בשביל הרצון לקבל? מה נסתר בתורה?

האור הפנימי שאנחנו מקבלים מהבורא בכלים שלנו, לפי השתוות הכלים עם האור, נקרא "טעמים". כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה מה זה "טעמים", אלה האורות שמתפשטים מלמעלה למטה בתוך הרצון לקבל, לפי כוונת הרצון לקבל להיות בעל מנת להשפיע. ואז האור נכנס דרך הפה של הפרצוף לפרצוף פנימה, ולכן הוא נקרא "טעמים".

שאלה: איך בדיוק על ידי תפילה משותפת בעשירייה אני מעורר את אור התורה?

אם כולנו רוצים משהו אחד, ככול שאנו יכולים לתאר דבר אחד, וככל שיכולים להתחבר שנהיה כולנו, אז לפי המאמצים שלנו, אנחנו מתחילים להרגיש את האור העליון שמתפשט בנו.

כי הוא מתפשט בכלי שיכול להיות לפחות משניים, "מיעוט הרבים שניים". אבל ככול שיהיו שיותר, עד עשרה, זה יותר טוב, ויותר קל להשיג. אמנם יותר קשה להתחבר, אבל יותר קל להשיג התקרבות לאור העליון.

שאלה: כאשר כעשירייה אנחנו מכירים בשליטת הבורא, ובהתאם כורתים בינינו ברית להתאמץ להתחבר, ולפעמים החברים מרגישים מרוחקים, מרגישים ירידה. אבל עם זאת יש לנו את הברית הזאת, אז איך האור עובר עלינו? הרי אנו אמורים לעבוד באור חוזר, אז איך האור עובד? איך האור מורגש כלפי הברית בינינו?

ככול שאנחנו נמשכים לחיבור, כך אנחנו מושכים את האור, והוא פועל ועושה את העבודה. כל העבודה היא עבודת ה', אבל לפי ההזמנה שלנו.

שאלה: בינתיים מתברר החשש מפני מכה נוספת מצד הבורא על הרצון לקבל, והרצון להתחבר בעשירייה גודלו כגודל תהום, לפחות אצלי בהרגשה. ואם כן, על חשבון מה מצטמצם המרחק הזה? במידה שבה אנחנו יכולים לעבוד עם כל מכה, או על פי ההכנה היומית שלנו? כי בזמן המכה עצמה יש הרגשה של חוסר אונים.

רק לפי הסבלנות והמאמץ.

שאלה: הוא כותב כאן בקטע שהרצון לקבל מפריע לקבל תענוג והנאה. מהם אותם תענוג והנאה?

זו התגלות הבורא בתוך הנברא, שנקראת "תורה", "אור".

תלמיד: פשוט ברגעי הנפילה, כמו שתיארת את החבר, יש רצון לתאר לעצמך איזו תמונה של המצב הבא יותר טוב, העתידי. מה עלינו לעשות כדי להגיע למצב הטוב של הנאה?

לא להתנתק מהדרך, לקרוא מקורות, ולהתחבר עם החברים. כמו שכתוב, "כל מה שביכולתך לעשות תעשה.".

תלמיד: אבל אמרת היום שדרך החיבור אנחנו פותרים את הבעיות שלנו. כאילו שבחיבור בינינו יתווסף אלינו אור ההנאה. איך אנחנו בכל זאת מתחברים, ומה זה נקרא שאנחנו מקבלים את התענוג וההנאה האלה?

אתם נמשכים לחיבור אפילו שלא רוצים, אבל בכוח אתם משתדלים להזיז את עצמכם לחיבור ביניכם כמו שהייתם לפני שבירת אדם הראשון. ובצורה כזאת אתם מזרזים את התיקון, אמנם אתם לא יודעים, לא מבינים, אבל ככול שאתם משתדלים לעשות את החיבור הזה, אתם מקרבים את עצמכם לתיקון, ומזמינים את המאור המחזיר למוטב.

לכן החיבור בין החברים, למרות שהוא מאוד מאוד דוחה אותנו, שנוא עלינו, אבל בכל זאת אנחנו חייבים כל הזמן לשמור עליו.

תלמיד: אבל אותו חבר שהתקשר אליך. מה הוא צריך לעשות עכשיו? הוא מתחבר עם החברים, ומה? הבעיות שלו נעלמות? הוא מתחיל להרגיש יותר טוב מזה שהוא התחבר עם החברים?

שינסה. אבל רק בזה יש לנו פתרון. לימוד, קבוצה וזהו. שום דבר חוץ מזה. אפשר להגיד יותר קצר, לימוד בקבוצה. אין יותר מזה.

אנחנו רוצים על ידי הלימוד למשוך את האור לקבוצה, שיתקן את הקשר בינינו, וימלא אותנו בעל מנת להשפיע. סך הכול אין כאן הרבה דברים. היה כלי, הוא נשבר, ואנחנו צריכים לגרום לו לקום מהשבירה.

שאלה: השבוע הייתה לנו בעשירייה שבירה קטנה, ואחד החברים אמר שהוא מקווה שהשבירה שלנו תחסוך מהאנושות מכה גדולה יותר. האם זה נכון?

שטויות. אל תחפשו שבירות, אלא תחפשו רק תיקונים. איך להיות מחוברים יותר ויותר. זו לגמרי לגמרי לא גישה נכונה לגילוי השבירה. הכול ניתן רק כדי שאנחנו מיד נתחיל בתיקון. ואם אנחנו לא מיד מגיעים לתיקון, זה לא טוב. זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".

אין שום מצווה לסבול, כי בזה אתה כביכול מאשים את הבורא שברא את העולם כל כך מר. כמו אותה תולעת בצנון.

שאלה: מה ההבדל בין המחסום שמציב הבורא, לבין המכשולים שהאגו מציב בהתקדמות בדרך?

אני לא רואה הבדל. הבורא משחק איתנו דרך האגו, זה נקרא "בראתי יצר הרע", וכך אנחנו מתקדמים.

קריין: קטע מספר 13. אומר הרב"ש.

"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כוח ללכת נגד הטבע." בכוחות שלו. "כי עניין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא על ידי התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב." 

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

בעל הסולם כותב שהמאור החזק ביותר המחזיר למוטב נמצא בחכמת הקבלה. והוא מאיר בצורה המועילה ביותר על מי שנמצא בתוך הקבוצה. כך מתקדמים.

קריין: קטע מספר 14, אומר הרב"ש.

"רק לאחר שהאדם יגיד, שהוא מבטל את צרכיו, מה שגופו של אדם דורש, היינו הרצונות שלו, מה שהיא לתועלת עצמו, הוא מוותר עליהם, ואינו דואג אלא לתועלת "הכלה", הנקראת "מלכות".

"כלה", שהיא בחינת מלכות שמים, שרק אז, מתי שהוא יבטל את עצמו, על דרך שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". שפירושו, שכל המחשבות והרצונות, שנוגע לצורך עצמו, הוא ממית. ואינו דואג אלא לתועלת ה'." 

(הרב"ש. מאמר 35 "מהו "הנהנה מסעודת חתן" בעבודה" 1990)

זו דרישה מאוד מאוד גבוהה. זה ממש להיות כחתן כלפי הבורא, ומלכות שמים היא הכלה. אבל בכל זאת, לכיוון הזה אנחנו נצטרך להתקדם. זאת אומרת, ככול שנכנסים יותר לחיבור עם העשירייה, מקבלים דרך החיבור בינינו בעשירייה, יותר מאור המחזיר למוטב, ואז לאט לאט, בהדרגה, יותר ויותר אנו מתרחקים מהרצונות האגואיסטיים שלנו, הם מאבדים בעינינו חשיבות, וכך אנחנו יכולים להתעלות מעליהם, ולהגיע למצב שהכוונות שלנו יהיו רק לחתן, לבורא.

שאלה: לגבי הפסוק שאומר שמוחא וליבא מקבלים סיוע מהתורה. רציתי אם אפשר לברר את העניין הזה, כי הרבה פעמים הלב לא מסכים נגיד עם המוח, והמוח לא מסכים עם הלב, ואחד משכנע את השני, ולפעמים המצב בכלל גרוע, כשגם הלב גם המוח לא רוצים שום דבר. העניין הזה שמוחא וליבא מקבלים סיוע מהתורה, מה זה בדיוק?

שגם במחשבות וגם ברצונות אנחנו מתחילים להשתנות, ויותר ויותר להסכים עם על מנת להשפיע.

קריין: קטע מספר 15 אומר בעל הסולם:

"אין השכינה הקדושה יכולה להתגלות בצורה האמיתית, שהיא בבחינת חן ויופי, אלא בזמן שיש לו כלים נאים, שהם האברים הנמשכים מן הלב. זאת אומרת, שהאדם צריך מקודם לטהר את לבו, שיהא דירה נאה, בזה שהוא מבטל את הרצון לקבל לעצמו, ומרגיל עצמו לעבוד, שכל מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע, שמזה נמשך כלים נאים. היינו, שהרצונות שלו, הנקראים כלים, יהיו נקיים מבחינת קבלה לעצמו, אלא שיהיו זכים, הנקרא בחינת השפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ט'. "מהו, ג' דברים שמרחיבים דעתו של אדם, בעבודה")

שאלה: מה זה "אברים הנמשכים מהלב"?

הרצונות הפרטיים. לב זה הרצון, יש שם כל תרי"ג הרצונות.

שאלה: אני אומר שאם אנחנו אגואיסטיים, אז איך יכול להיות שיש לנו את האברים האלה שיוצאים מתוך הלב שלנו?

אבל הלב שלנו גם כולו שבור. "ל"ב האבן" כולו מקור של האגו שלנו. ולכן כל הרצונות שיוצאים מן הלב הם כולם אגואיסטיים. והקשרים בינינו, בין הלבבות שלנו הם גם אגואיסטיים, הכול אגו אחד גדול מורכב מכל וכל.

תלמיד: כתוב בציטוט 15 "אין השכינה הקדושה יכולה להתגלות בצורה האמיתית, שהיא בבחינת חן ויופי, אלא בזמן שיש לו כלים נאים, שהם האברים הנמשכים מן הלב." האם האברים הנמשכים מן הלב שהם הכלים הנאים, שבהם תוכל להתגלות השכינה הקדושה נמצאים בתוכי, הרי אני כולי אגו, אז איפה אלה האברים הנמשכים?

כאן כבר מדובר על המצב המתוקן. יוצאים מן הלב אברים מלב ללב, ואז בחיבור בין הלבבות מתגלים יחסים כאלו, שבהם מתגלה הבורא, מתגלה השכינה.

שאלה: האם לחשוב על תועלת המלכות זה נקרא לחשוב על הבורא?

כן, זה אותו דבר.

שאלה: כתוב בקטע שהאדם צריך לטהר את ליבו, לבטל את הרצון לקבל לעצמו. כאילו יש כאן פעולה עצמאית מצד האדם. האם זה באמת כך?

לא, ודאי שלא כך. זה על ידי הכוח העליון, אבל לפי הבקשה מצד האדם. אדם לא יכול לעשות שום פעולה, שום פעולת תיקון, אלא רק הוא מבקש והבורא עושה. תמיד זה כך.

שאלה: בקטע 14, "מלכות שמים" זה רצון לקבל בעל מנת להשפיע?

נכון. מלכות זה רצון. ושמים זה על מנת להשפיע.

תלמיד: האם יש עוד משהו במלכות שמים חוץ מזה?

המושג "מלכות שמים" משתמשים בהרבה מקומות. אבל סך הכול זה מלכות שמוכנה לעבוד על מנת להשפיע כלפי בינה. לכן זה נקרא מלכות שמים.

קריין: אנחנו ממשיכים לקטע מספר 17 אומר הרב"ש:

""בעל הבית" נקרא מי שרוצה להרגיש את עצמו שהוא בעל-בית בעולם, היינו שתתגדל מציאותו בעולם, דהיינו שהוא עצמו יזכה לאריכות ימים וגם שהרכוש שלו יתגדל ויתרבה, המכונה קיום מציאות. ויש בחינת "בני תורה", שהם עוסקים רק בענין ביטול המציאות. שהוא עצמו רוצה להבטל לה' וכל זכות קיומו בעולם הוא רק מחמת שה' רוצה בכך, והוא מצידו רוצה להבטל, וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך.

וזה ענין שאומרים שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. שדעת תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום המציאות."

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

שאלה: המשפט האחרון בקטע הראשון, לגמרי לא מובן. כתוב שאת הרכוש שלו הוא גם רוצה להקריב לבורא, למסור לבורא. וגם לא ברור שהוא קונה רכוש, האם זה גם מטעם שזה רצון ה'?

אם אדם עושה הכול לפי איך שהוא מבין שזה הבורא דורש ממנו, גם כשמקבל גם כשמשפיע, אז כל הפעולות שלו הן נכונות. זה הכול. זאת אומרת לפני שאתה בטוח שזה רצון הבורא, אל תעשה. גם בקבלה גם בהשפעה. גם בזה וגם בזה אתה יכול לטעות. לכן כתוב "שב ואל תעשה עדיף". רק מתוך זה שאתה קשור עם הבורא, ודאי שדרך החברה, ואתה מגלה באמת כיוון רצונו, אז לפי זה אתה יכול להתחיל לפעול, והפעולה שלך תהיה נכונה.

תלמיד: בתחילת השיעור הבאת דוגמה שיש מצבים מאוד לא פשוטים, איך אני יכול לבדוק אם זה מועיל לבורא או לא ברכוש?

איך לבדוק האם אני עושה נכון או לא? תרכין את הראש שלך שאתה לא רוצה כלום, ומה שאתה חושב שזה רצון העליון, את זה תבצע.

תלמיד: בקטע הקודם כתוב שלהשפיע ולא לקבל כלום זה צדיק גמור. אני חשבתי שלקבל על מנת להשפיע זה צדיק גמור ולהשפיע על מנת להשפיע זה צדיק שאינו גמור.

שאינו גמור. זה נכון, אתה חושב נכון.

שאלה: מה זה "קיום המציאות", בקטע?

קיום המציאות זה שהמציאות מתקיימת, נגיד שאור החסדים מתפשט בכלים, זה נקרא "קיום המציאות".

תלמיד: אז מה זה "ביטול המציאות" ביחס לזה?

ביטול המציאות זה כלפי העליון או כלפי התחתון. אם זה האדם, אז אדם מבטל את כל מציאותו וכביכול עושה צמצום על עצמו, כביכול הוא לא קיים, הוא לא משתמש בשום כלים דקבלה שלו. זה נקרא "ביטול המציאות" מצד האדם.

תלמיד: באיזה מצב אנחנו רוצים להיות? אני הבנתי שבביטול המציאות.

ודאי שאנחנו צריכים להיות בביטול המציאות, זאת אומרת ברצון לקבל שלנו שלא משתמשים בו. יש מציאות שאנחנו מרגישים ברצון לקבל ואנחנו לא רוצים להשתמש בו, להתייחס למה שמורגש בתוך הרצון לקבל שאנחנו רוצים אותו. לא. עושים צמצום, מסך, אור חוזר, משתמשים בצורה הפוכה.

תלמיד: ממה שאמרת, קיום המציאות זה כבר אור חסדים שמתפשט בכלים, האם זה לא מצב יותר מתקדם?

קיום המציאות זה גם אור החכמה שמקיים את הרצון לקבל, אבל זה תלוי מצד מי מדברים, מצד הבורא, מצד הנברא, משניהם? את הכול צריך לברר. תגיד לעניין.

תלמיד: אני רוצה להבין מה המצב שאליו אנחנו אמורים לשאוף, לדעת בעלי-בתים או לדעת בעלי תורה, לפי מה שהוא כותב.

דעת בעלי בתים זה שאתה משתוקק לרכוש, לעל מנת לקבל. ודעת תורה זה למעלה מזה, שאתה משתוקק להשפעה.

תלמיד: וקיום המציאות נקרא אז "על מנת לקבל", זה מה שהוא מתכוון?

קיום המציאות זה אור החסדים שמחזיק את כל המציאות.

תלמיד: אז למה זה לא מצב טוב? כי הוא אומר שקיום המציאות זה דעת בעלי בתים.

קריין: אולי נקרא עוד פעם את 17, ואתה תסביר, כי אני רואה שיש פה בלבול על בלבול.

יכול להיות שאנחנו צריכים אפילו את האיגרת עצמה לקרוא. תקרא.

קריין: קטע 17, אומר הרב"ש.

""בעל הבית" נקרא מי שרוצה להרגיש את עצמו שהוא בעל-בית בעולם, היינו שתתגדל מציאותו בעולם, דהיינו שהוא עצמו יזכה לאריכות ימים וגם שהרכוש שלו יתגדל ויתרבה, המכונה קיום מציאות." קיום המציאות כאן זה שהוא רוצה לקיים את המציאות, שכל המציאות תהיה שלו. הוא חושב, מה יהיה לי עכשיו, מה יהיה לי אחרי שאני אמות, ואני הכול אוסף ואוסף לעצמי. "ויש בחינת "בני תורה", שהם עוסקים רק בענין ביטול המציאות. שהוא עצמו רוצה להבטל לה' וכל זכות קיומו בעולם הוא רק מחמת שה' רוצה בכך," אם זה לא היה רצון הבורא, הוא בכלל לא היה פועל, היה מבטל את עצמו לגמרי וזהו. "והוא מצידו רוצה להבטל, וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך." כבר מקבל בעל מנת להשפיע.

"וזה ענין שאומרים שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. שדעת תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום המציאות."

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

שאלה: זו שאלה כללית על התשובות שנתת. אני הבנתי שהמפתח להצלחה טמון כל הזמן בלחפש את הקשר עם החברים, שזה המגדלור שלי. השאלה, מה לעשות אם הגלים סוערים ויש ערפל כבד ולא רואים את המגדלור, מאיפה להתחיל?

להתחיל מזה שאתה מברר יחד עם החברים איפה מרכז החיבור שלכם. ככה זה, אין מה לעשות.

שאלה: אני חשבתי שדעת בעלי בתים זה הרצון שמניע אותנו.

מה מניע אותנו?

תלמיד: יש את הרצון שהוא רוצה להיות בעל בית.

רצון לקבל. כן, נכון.

תלמיד: אז למה הוא מגונה פה?

הוא מגונה כי הוא אגואיסטי, "אני רוצה להיות בעל הבית".

תלמיד: אבל זה מה שמניע אותי.

זה לא חשוב שזה מניע אותך, אבל יחד עם זה הוא לא בסדר, שאתה תרצה להתעלות מעליו, אתה רוצה להחליף אותו.

(סוף השיעור)