שיעור בוקר 27.02.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מבשרי אחזה אלוה", עמ' 59

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" בעמוד 59, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי", המשך מכותרת "הצורך בהשגת המאציל".

הצורך בהשגת המאציל

"אך עדיין צריך לדעת מה החסרון שמרגיש הנפש השכלי. ואומר לך, שזהו חסרון השגה את מאצילה, כי נחקק בטבעה להשתוקק מאד לדעת מאצילה ובוראה. וזה, מתוך שמרגישה את הויתה עצמה, והבן. ופירוש, גדריה בעצם הוכנו כן, לחפש מה למעלה וכו'.

ואין לומר שחסרון זה אינו מגודר בהשגת מאצילה, אלא רדופה היא אחר כל נסתרות, וברצונה לדעת על הדברים העל טבעיים ועל הגלגלים, ועל מה שבלבו של חברו וכדומה.

וזה אינו, כפי הכלל שכתבתי למעלה, אשר פנימיות הדבר הוא מה שאינו יוצא חוץ הימנו, כי אם כן לא יצוייר באופן זה חסרון השגה זולת בבוראה. והרי ברור אשר רק השגה זו היא חסרון פנימי, שאינו נקרא פועל יוצא. מה שאין כן חקירה בנבראים היא פועל יוצא לזולתה, שאלמלא לא היו נבראים עוד בעולם, למשל אם היתה נבראת יחידה לא היתה רדופה להשיגן כלל.

אבל השגת מאצילה, זה חסרון כלפי עצמה, וזה הויתה. דהיינו, מרגישה עצמה בבחינת נאצל. ודו"ק ותבין אשר כל מקריה סובבים לזה, וזה החסרון שמרגישה, שתוכל להשיג את מאצילה. ובגודל הרגשתה המראה הזה - נוכל לשער מדה במדה גודל מדת גופה עצמה, ודו"ק היטב." אנחנו לא יכולים להיכנס לעומק של חקירות, אין לנו כלים מתאימים. אבל נתרשם.

השגת המאציל

"והנה כתוב: "כי לא ראיתם כל תמונה", וזה צריך פירוש, כי מי פתי יחשוב ויהרהר אשר שום דמיון גשמי יפול בהבורא ית'. והאמת, אשר על כן יש בהעולם בחינת השגה בהבורא ית', כי אין שום רצון מתעורר במה שאינו במציאות.

אלא יכולים אנו לדון בזה במין הרוחני ובסדריו היותר רוחני מכל המציאות. וזהו ענין השכל אשר צורתו יתאחז בהרגש האדם בהבחנת אמת ושקר. אשר הבחנה זו נקרא גוף השכל לעיני ראיית הגשמיים והבן. אשר על כן נאמר הבחנה זו שהיא חלק אלוקי ממעל, שזה באמת מופשט מכל דמיון, רק נאחז בחושים, ונקרא החלטה או מציאות או אפיסת מציאות המתברר בחוקים ודרכים, אשר המשפט הזה נקרא גוף השכל ותמונתו, והבן. ועל זה נוכל לומר שהמשפט הזה הוא חלק אלוקי ממעל, שעל כן תמונה זו נמצאה בכלל עצמו והרגשתו את עצמו ומציאותו. ודו"ק.

וענין תמונה במשפט הזה, היא צורה שלימה וקבועה על מצבה, אשר אי אפשר להתחסר בכולו, או במקצת. ונקרא צורה מוכרחת ומחוייבת בלי תוספות ובלי מגרעת ודו"ק.

וזה סוד: "אנוכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענום". אשר במאמר "אנכי" נכלל גם "לא יהיה לך", פירוש, שאם היה נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא במשפט המחויב, אז לא יצוייר שום תורה ושום אזהרה: "לא יהיה לך", אלא הקב"ה נגלה עליהם במשפט רצונו, ולא מחויבת היה.

כמו אדם המראה עשרו לחבירו, ואומר לו: ראה, שביכלתי להראות לך ואינך עכשיו מכיר כלל בעשרי, והתאמץ את עצמך לזכור צורה זו, ואז יהיה ברצוני ליתן לך חלק מעשרי, ומכל שכן שתראה כל עשרי, רק שיהי' שמור לך בזכרונך צורה זו, דהיינו, שההחלטה זו לא נתתיה לך בחיוב שאין מושל עליו, אלא, שאני המושל, כי לי כל הארץ. כל הראיה - ברצונו הפשוט, וכשארצה לא תזכור אפילו מה שראית במראה. וכשארצה - תראני תמיד. ולא עוד, אלא גם אזכיר לך כל הנשכחות, וזה מתכלית פלאי הבורא יתברך שמו, אשר לא יצוייר כלל בשום שכל, דהיינו, להשכיל על ענין בתכלית ההחלט וישאר שכלו של האיש הזה, והוא ברצונו, ולא בחיוב, להיות נשאר לממשלת עליון".

שאלה: הוא מראה לו את עושרו ואחר כך הוא אומר לו "רק שיהי' שמור לך בזכרונך". מרגע זה ואילך הציור הזה של העושר שהוא ראה, זה נקרא אור האמונה שלפיו הוא הולך, בלי לראות את העושר, אלא לפי זה שהוא כל הזמן שם אותו לפניו גם כשהוא לא נמצא לפניו?

לא. זה צריך להתגלות בהמשך.

שאלה: מה זה הנפש השכלי?

תוצאה מהחשבון השכלי.

תלמיד: מה זה נפש בהקשר הזה?

יש כמה הבחנות בכל "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה", "יחידה". "נפש" אנחנו מייחסים גם לאור וגם לכלי. ולכן מה השאלה?

תלמיד: אנחנו אומרים שנפש זה האור שמתגלה בתוך רצון לקבל מתוקן בעל מנת להשפיע, האור, כלומר אור הנפש.

אתה מתכוון לאור הנפש, כן.

תלמיד: כן. ופה הוא מדבר על נפש שכלי.

כן.

תלמיד: זה חלק מהאור?

לא. זה חלק שמתגלה בכלים של האדם שנמצאים בדרגת נפש.

תלמיד: כתוב כי לא תעשו לכם כל תמונה, "לא ראיתם כל תמונה.", אבל יש הרבה דימויים כאלה של הבורא, "אבינו שבשמיים", "המלך".

בדרגת הנפש? אנחנו לומדים שהדרגה הזאת היא עדיין לא מבוררת ולא יכולים להצביע עליה באיזו הבחנה.

תלמיד: אני שואל יותר בכללות. כתוב פה על השגת המאציל, איך לחשוב על הבורא? כאילו יש את כל הדימויים האלה ונראה שאי אפשר לחשוב עליו בלי הדימויים האלה.

לא. אי אפשר בכלל לחשוב עליו. אנחנו צריכים להמשיך עד שיתגלה בצורה שמתאימה לו.

תלמיד: אבל כן נותנים לנו את כל הדימויים האלה להשתמש בהם, נכון? "אבינו שבשמיים", "המלך".

או להשתמש או לדחות. זה אותו דבר.

תלמיד: אנחנו כן אמורים לחשוב על היחס שלו אלינו, בגלל זה הדימויים האלה?

זה תמיד. אם אתה מרגיש משהו, אתה מרגיש לעומת הכלים שלך. אז ודאי שמדובר על האדם שעדיין לא הגיע לרוחניות, וכאן מדובר על הרוחניות השלמה.

תלמיד: אני שואל עלינו בשלב שאנחנו נמצאים, אז יש כל מיני דימויים של יחס הבורא אלינו, נכון?

לא חסר.

תלמיד: כן. זה התמונות, לא?

כן.

תלמיד: ואי אפשר להתקדם בלעדיהם או אפילו לחשוב על הבורא, על היחס?

לכן הבורא ברא אותם.

תלמיד: אם כך מה זו העבירה שלא לעשות כל תמונה?

אומנם זה נמצא בכלים שלך, אבל אתה לא מתקדם לפי זה ובצורה כזאת זה משרת את עצמו.

תלמיד: אם לא מתקדמים לפי זה, מה השימוש הנכון בכל התמונות האלה?

שאני לא מקבל את זה בחשבון.

תלמיד: אז המטרה של התמונות האלה שנדחה אותן?

כביכול. כן.

שאלה: מה שאמרת עכשיו זה נקרא "גוף השכל"?

לא. בכל הדברים האלה אנחנו נמשיך. לא עכשיו. זה כבר לא שייך. כל הפעולה שלי תמשוך אחריה הרבה שאלות, דיבורים, אז לא עכשיו.

(סוף השיעור)