שיעור בוקר 03.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נקרא עכשיו קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - העבודה באמונה למעלה מהדעת.

יש לנו שאלה, ברור שבכל רגע ורגע אני נמצא בשליטה שלמה של הבורא. אם אני נמצא בשליטה שלו, האם העבודה שלי היא להסכים עם זה שאני נמצא באותו מצב, באותן המחשבות, רצונות, פעולות חיצוניות, פנימיות, לא חשוב מה, כך שאני פשוט עוזב את הכול ומרוצה מהמצב שלי עד שאני לא רוצה שישתנה כלום וזה התיקון שלי?

או שאני בודק את עצמי, לא כדי להשתחרר מכל המטרות, להביא את עצמי לאיזה מצבים אחרים, אלא לקבוע אז מה זה, מי זה הבורא ומי אני עכשיו, ואז זה לא מספיק שאני משתחרר מכל הבעיות ורוצה להיטמע בבורא, בכוח שלו, שאז בזה אני הופך להיות כטיפת זרע בתוך הרחם שאני לא קובע לעצמי שום דבר, אלא אולי אני רוצה לגדול, לעשות משהו?

במה אם כך ההתקדמות שלי צריכה להיות? אני בכל זאת רוצה לנוע לקראת איזה מצב אחר, חדש, לא להתבטל לגמרי, להגיד הכול בידי שמים ואני לא רוצה לשנות כלום, כל מה שעושה השם הכול לטובה.

כאן יש לנו כמה שאלות, נשתדל לברר אותן, בוא נראה.

קריין: אנחנו בקטע מספר 24, רב"ש ב', "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה".

"אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, מה שהם אומרים לנו, שכל עבודה שלנו, לא חשוב באיזו צורה אנו עובדים, אם האדם מיחס את העבודה לשם הקב"ה, אפילו שתהיה בתכלית השפלות, ה' נהנה מזה. והאדם צריך להשתדל להיות בשמחה, מזה שהוא יכול לעשות מעשים, בזמן שהוא נמצא במצב של שפלות. והאדם צריך לומר לעצמו, שהוא נהנה מעבודה זו, שהוא כולו למעלה מהדעת. כפי שהשכל מחייב, אין עבודה זו נקראת "עבודה", היינו מעשה חשוב, שהבורא יהנה מזה. אבל הוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו לנו, שה' כן נהנה. וזהו למעלה מהדעת."

(הרב"ש, מאמר 23 "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990)

תלמיד: בטקסט רשום לייחס הכול לקדוש ברוך, שהוא נהנה מזה.

קודם כל, האם זה אמת או לא אמת? אם זה אמת אז מה כאן הבעיה?

תלמיד: קודם גם שמענו שלייחס לעבודה הכללית זה נקרא שמעביר מהקליפות לקדושה. האם זה שייך לייחס לקדוש ברוך הוא?

אם אני מייחס הכול לבורא אני כבר עושה בזה איזו עבודה מסוימת של אין עוד מלבדו ואני דבוק לעבודה הזאת ותלוי בו, זו כבר פעולה.

שאלה: אני מנסה להבין בצורה פרקטית מה זה נקרא. בשבילי עד כמה שאני מבין לייחס לקדוש ברוך הוא זה בתור התחלה לפחות לייחס לעשירייה.

לא, זה לא בהתחלה, אין דבר כזה, לבורא זה לבורא, מה זה שייך לעשירייה? עשירייה זה עשירייה ובורא זה בורא. עשירייה זה כלי, זה מערכת, ובורא זה כוח עליון, כוח השפעה עליון, איך אתה יכול להעביר מאחד לשני ולהגיד שזה היינו הך?

תלמיד: זה לא היינו הך כמובן אבל זו הגישה לשם, זה בתור התחלה.

אני לא יודע מה אתה אומר, אבל תגיד.

תלמיד: יכול להיות שאני מבלבל פה לגמרי.

אז תחשוב, בפעם הבאה. כשאתם מתחילים לדבר אתם צריכים כבר לדעת בדיוק מה אתם רוצים להגיד ולא לפתוח לפנינו את כל העניין.

שאלה: לגבי השאלה מתחילת השיעור, במצב כזה מה האדם אמור לעשות, להישאר באותו מצב ולהגיד "אוקי, זה מה שקיבלתי ואני צריך ללכת למעלה מהדעת ולקבל את המצב" או שהוא צריך להעלות תפילה ולבקש לשנות את המצב? מה יותר נכון לעשות במצב כזה?

קודם כל מה שקיבלת קיבלת וקיבלת מהבורא זה בטוח, זה דבר אחד, דבר שני האם אתה רוצה להישאר עם מה שקיבלת, אולי כן, אולי לא, אתה מסכים עם הבורא או לא?

תלמיד: נגיד אני לא מסכים, אני לא רוצה, אני עכשיו בהרגשה של אפס, אני רוצה להרגיש את החברים, רוצה להרגיש את השיעור ופתאום אני כלום, אפס.

בסדר, אז יש לך מקום לתפילה, מה השאלה?

תלמיד: אז במצב הזה אנחנו כן צריכים להעלות תפילה?

למרות שברור לך שאתה מקבל את כל המצבים שלך מהבורא, זה לא פותר אותך מלפנות, אתה יכול לפנות אליו, אתה יכול, זה נקרא "נצחוני בניי", שהבורא מעורר בנו כל מיני מצבים לא שלמים ואנחנו כל הזמן דורשים ממנו יותר שלמות.

תלמיד: מה זה אומר להיות שמח מהמצב שהבורא נותן לך וללכת למעלה מהדעת?

זה שאתה נמצא בטיפול שלו זה שמח, זה משמח שאתה נמצא בטיפול שלו, אבל מהמצב שלך אתה לא שמח, אתה רוצה להיות יותר קרוב אליו, לבורא.

שאלה: האם המיקוד העיקרי במשיכת המאור זה לשרת את הבורא?

ודאי.

שאלה: מה זו העבודה בשפלות המוחלטת, מה זו התפיסה הזאת של שפלות מוחלטת ואיך אנחנו יכולים לעבוד במצב הזה כדי לתת נחת רוח לבורא?

שפלות מוחלטת זה נקרא שאדם לא מחשיב את עצמו אבל מחשיב את העבודה שלו בתוך הכלי הכללי.

שאלה: שמחה על המצב השפל ניתן להבין רק אחרי שעוברים את המצב הזה. האם ניתן לקרוא לעבודה הזאת אמונה מעל הדעת?

ככל שנמצא בתפילה שלו במצב יותר נמוך, שהוא מרגיש נמוך, לפי זה הוא מעלה את התפילה שלו יותר גבוה.

שאלה: כשאדם מצד אחד מרגיש שכל העולם זה הבורא ומצד שני הוא צריך איכשהו לדאוג לתיקון כל העולם, איך זה עובד נכון?

אני לא יכול להסביר את זה, את זה אתה צריך לברר לבד אבל זה עובד יחד ואין בזה שום סתירה.

שאלה: איך עושים פעולה למעלה מהדעת במצב שלא ברור לך בכלל ממה הבורא נהנה במצב הזה?

הבורא נהנה ממה שנהנים החברים בעשירייה אמיתית.

שאלה: איך בזה שמייחסים את העבודה לקדוש ברוך הוא זה עוזר להתפתחות האדם ומביא את האדם לרמת הבורא?

אלא איזה עוד פעולות יכולות להעלות את האדם? אני לא מבין את השאלה שלך.

תלמיד: זה שאנחנו מייחסים את הדברים לבורא זה דבר אחד, אבל איך זה מביא אותנו להשתוות ולדבקות בבורא?

זה שאני מדביק לבורא כמקור לכול כל מה שקורה איתי, זה כבר נותן לי קשר אליו, שאין משהו אחר בחיים שקובע לי את כל החיים, אין. בכל הדרגות שלי, של הבהמה שלי ושל המחשבה שלי והנשמה שלי, הכול, הכול בא ממנו, מהבורא, אז אם אני משייך את הכול אליו כבר יש לי אליו מין דבקות אבל דבקות עדיין בדרגת דומם.

איך אני מעלה את הדבקות שלי בצורה כזאת שאני מתקדם? כאן אני כבר צריך להיות בעשירייה, כי אם אני סתם דבוק אליו כמו נקודה שכל מה שבא אלי בא ממנו, אז אני נקודה, אבל איך מהנקודה הזאת אני עושה איזה כיוון להתפתחות, אני לא יודע. כאן הקבוצה חייבת לעזור לי, הדבקות היא בקבוצה, בכל החברים שאני מתאר אותם שנמצאים בצורה המתוקנת, ולא חשוב מה אני מרגיש מהם, כי אני זה שמרגיש מהם, "כל הפוסל במומו פוסל".

אבל אם אני מרגיש אותם שאני נמצא בעשירייה המושלמת וזה ממש מבנה של אדם הראשון ושם בתוכה נמצא הבורא ואני רק קיבלתי כאן הזדמנות להידבק אליהם, אז במידה שאני עכשיו מתקרב אליהם ורוצה להתכלל בהם, להיטמע בהם, שזו העבודה שלי, יש לי עכשיו כיוון ולפי הכיוון הזה, לפי הווקטור הזה אני מתחיל להתפתח, איך יותר ויותר להתכלל בעשיריה. אין לי ברירה אחרת. אמנם זה לוקח המון זמן עד שאני משכנע את עצמי אבל זאת הצורה.

שאלה: אמרת שלנצח את הבורא זה כל הזמן לדרוש שלמות, מה זה אומר "לנצח את הבורא"?

לנצח את הבורא זה נקרא "נצחוני בניי", שאנחנו דורשים ממנו שיתקן אותנו כי את כל הקלקולים הוא ברא בנו ואנחנו מבינים שאת כל הקלקולים האלה אנחנו צריכים. אנחנו לא מתרגזים עליו על זה שברא אותנו כאלה מקולקלים, כי כל ההשגה שלנו היא בין המצב המקולקל והמצב המתוקן ולכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולכן אנחנו מודים לו על זה שברא אותנו כל כך גרועים, מפני שעכשיו הוא הולך לתקן אותנו להיות הפוכים, ובפער בין שני המצבים האלו אנחנו נשיג את כל המציאות.

תלמיד: לנצח את הבורא וליהנות לבורא זה אותו דבר?

כן, אפשר להגיד כך, לפי הפעולה.

שאלה: ווקטור גם בונים וגם מחפשים?

כן, בהתחלה מחפשים ואחר כך בונים, זה נקרא שיהיו מעשי כמעשה אבותיי או כמעשה העליון.

תלמיד: אני רואה לפנינו חברים בעבודה שאני מאוד מעריץ ורוצה להיות כמוהם וגם מראה לך חברים שהם לגמרי הפוכים.

אז מה אם הם הפוכים?

תלמיד: איך לייחס את זה לבורא?

לייחס, מאיפה אתה יודע מה ישר ומה הפוך? מאיפה אתה יודע? אתה צריך לקבל אותם כמו שהם וזהו. אפילו שנראה שהם מפריעים במה שהם עושים, לא חשוב, אתה חייב לקבל אותם כי זה מגיע מהבורא וזה ניתן לי.

שאלה: האם אפשר לסבול בכלים דקבלה ולהנות בכלים דהשפעה שהם למעלה מהדעת בעת ובעונה אחת? והאם זו המטרה?

כן, רק זה יהיה כבר לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: מה משמעות שהכוונה היא החשובה ולא חשוב באיזו עבודה אנו עובדים?

כי לא אכפת לי מהפעולות עצמן אלא אכפת לי מהכוונה ואת הפעולות הבורא בוחר וזה לא שייך לי, זו ההתכללות שלי בכל הכלי הכללי דאדם הראשון, איפה שאני נמצא ובכל רגע צריך להיות, ומה שקורה קורה, אבל אני חייב להיות בכוונה הנכונה כלפי כל הפעולות האלה. לכן לא חשוב לי באיזה מצב עצמו אני נמצא, אלא חשוב איך אני מרכיב עליו את הכוונה שלי.

שאלה: אנחנו שומעים בכל שיעור "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", האם זה אומר שיש לי השתוקקות חזקה יותר לבורא מאשר לחבר?

לא. אני נעשה יותר גדול מהחבר אם אני מתגבר על הרצון האגואיסטי שלי שיותר גדול משל החבר. עד כמה שאני יותר מקולקל כך בתיקון אני אהיה הצדיק ביותר.

שאלה: מה זה אומר שהשכל עוזר להבין שהעבודה הזאת שעושה לבורא נחת רוח לא יכולה להיות חשובה?

כנראה שיצר הרע.

קריין: קטע 25, מתוך רב"ש 6,"מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה".

"האדם צריך לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ. וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות. אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו."

(הרב"ש, מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

שאלה: דיברנו על העבודה הזו שאני מתכלל ומתמוסס בחברים בכל רגע נתון, האם לעשות את זה לפי לו"ז מסוים או בצורה ספונטנית במהלך היום כמה שניתן?

איך שאדם יכול לסדר, רצוי שיהיה כל הזמן. אבל יש לנו הרבה מצבים, כניסות, יציאות, ככה אנחנו.

תלמיד: אבל כל הזמן, זה אומר שכל מה שאני ארגיש בכל מצב, אני תמיד צריך להיות בחיבור?

כן, בדיוק.

שאלה: כשהבורא שולח לי את מצבי השפלות בעבודה האם אני צריך לשמוח שזאת העבודה שלי, זאת היגיעה שלי?

בכל מצב אני צריך לשמוח כי אני מקבל אותו מהבורא בטוח. ובכל מצב אני צריך להיות בטוח שאני משתדל ב-100% להגיב, לפי כמה שאני מסוגל, לבורא, ואז אני צריך להיות תמיד בשמחה.

שאלה: מה ההבדל בין אמונה למעלה מהדעת לבין להצדיק את הבורא?

להצדיק את הבורא אדם יכול בכל מצב ומצב, כן או לא. אמונה למעלה מהדעת זה כבר לא להצדיק את הבורא בלבד, אלא זה לבחור את סדר הפעולות שאני פוסע בהן כדי לקבוע דרך, שהדרך הזו נקראת אמונה למעלה מהדעת. זו סדרת מצבים שכך אני קורא שאני צריך ללכת ובהם לפעול, ואז זה נקרא שאני בזה הולך באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: מה הכוונה "מצבים"?

מצבים שאני כל פעם בונה לעצמי יותר ויותר, צעדים.

שאלה: כאשר אני בעליה אני מחזיק בבורא וכאשר אני בירידה אני מחזיק בבורא, זה אומר שאני אף פעם לא אתנתק מהבורא?

כן, זה מה שצריכים. שלא חשוב באיזה מצב אתה נמצא, בעליה או בירידה, אתה כל הזמן נמצא בדבקות עם הבורא. כמו שאתה נוסע ברכבת הרים, העיקר שאתה מחזיק. למעלה, למטה, לא חשוב לך, העיקר להחזיק.

שאלה: השאלה היא על נחת רוח לבורא. למה במצב של חפץ חסד זה למעלה מהדעת? המטרה היא לקבל ומזה שהבורא ייהנה, מזה שאני מקבל, ובחפץ חסד אני לא מקבל.

חפץ חסד לא נעלם בזמן שאתה הולך אחר כך לקבל על מנת להשפיע, אתה נמצא כלפי עצמך ודאי בחפץ חסד. אלא עוד יותר מחפץ חסד, שאתה לא מקבל כלום, אתה עוד מוסיף שאתה מקבל עבור האחרים. זה לא פוגע בך, אתה לא מוחק בזה את החפץ חסד שלך.

תלמיד: השאלה היא למה לבורא יש נחת רוח מזה שאני לא מקבל?

אתה לא מקבל בזמן שאתה מקבל על מנת להשפיע, זה לא נקרא שאתה מקבל.

תלמיד: ובחפץ חסד אני לא מקבל כלום?

חפץ חסד זה המצב המינימאלי, שאתה לא מקבל כלום, וממנו, ממצב הזה והלאה אתה מתחיל לפתח לקבל על מנת להשפיע. אתה מפעיל כלים דקבלה שלך, בלקבל על מנת להשפיע לא לעצמך, לכן זה לא נקרא שאתה מקבל, ההיפך, אדרבא, אתה יותר נותן. אתה מעביר דרכך את כל התענוגים לאחרים, אז יש לך כאן עבודה לקבל אותם, לא לעצמך, ולהעביר אותם בלהתקשר לרצונות של הזרים ולהשפיע אליהם כמו שהיית משפיע לעצמך ועוד יותר מזה, כי אתה משפיע להם, זה נגד האגו שלך פי כמה. אתה מבין עד כמה זה?

תלמיד: זה בדיוק מה שאני שואל, החפץ חסד נמצא בהשפעה או שהוא שרק מצומצם?

חפץ חסד לא נמצא בהשפעה, זו לא השפעה.

תלמיד: אז מזה יש נחת רוח לבורא?

יש נחת רוח לבורא כי בכל זאת הוא נמצא על פני הרצון לקבל שהבורא ברא בו.

שאלה: כאשר מהמצב הנמוך אני מתאר את עצמי כאילו אני בעליה זה אומר שהבורא עוזר לי או שאני מרים את עצמי מהשערות כמו מינכהאוזן?

אתה לא יכול להוציא את עצמך באף מצב, לא להכניס ולא להוציא. כל הפעולות האלה נעשות מלמעלה על ידי המאור שנעשה יותר גדול או יותר קטן, וככה משחקים איתך, אתה כמו יו-יו על הגומי קופץ וזהו. אבל אתה צריך להבין מה שעושים איתך, מי עושה איתך ובשביל מה, למה ואיזה מצבים אתה מעדיף.

שאלה: כל המצבים שהבורא נותן מובילים אותי להיכל המלך, האם צריך גם להשתדל להאיר בעצמי את ההארה אם הוא יפסיק את ההשגחה פתאום? האם אני צריך להאיר את ההארה בעצמי?

אתה צריך לבקש, לדרוש שזה יקרה.

תלמיד: שיקרה מה?

שתתגלה הארה יותר גדולה.

שאלה: רב"ש אומר "וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים," מי אלו אותם מרגלים?

"מרגלים" זה רצונות דלקבל שלנו שהם במיוחד מתעוררים כדי להסיט את האדם, כדי לעורר את האדם. שאדם מרגיש שזה לא רצונות שלו אלא קצת צדדיים ואז הם מפתים אותו, מפתים אותו ללכת לרצונות האלה, למלאות אותם.

תלמיד: איך עובדים אותם מרגלים, מה אני צריך לעשות?

אתה צריך לברר האם זה נקרא בדרך הבורא או לא? אם זה לא בדרך ה' אז אתה לא הולך איתם.

תלמיד: בוא נגיד שאני עובד עם העשירייה שלי, יש תכונה כזאת של מרגלים בעבודה ביני ובין העשירייה שלי?

יכול להיות שאתה מושך אותם לאיזשהו צד אחר ומראה להם עד כמה יש כאן להרוויח יותר וזה נקרא מרגלים.

תלמיד: האם אני צריך להתגבר מעל התכונה של המרגלים האלה, לעשות איזו פעולה מסוימת?

וודאי. אתה צריך לבדוק, על כל מחשבה ומחשבה אתה צריך לבדוק האם זה מרגלים או לא.

תלמיד: זה כאילו נגד תכונה מסוימת?

אתה צריך לבדוק האם מה שעכשיו אתה רוצה לבצע זה בא מהמרגלים שלך שמסיטים אותך מהדרך או שזה בא מדרך הטוב. מדרך הטוב בדרך כלל לא בא שום דבר, זה בא או מרצון לקבל או יותר גרוע שהרצון לקבל מתלבש בצורת המרגלים שאז נראה לך שאתה תהייה צדיק.

שאלה: העליות והירידות שאנחנו מקבלים אנחנו יודעים שהכול מגיע מהבורא, אבל בירידות איפה ההתגברות שלנו לעלות חזרה לעלייה? איך הבקשה, התפילה דרך החברים, מאיפה אנחנו מקבלים את המצב הזה?

הירידות שמגיעות אלינו הן לא דורשות מאתנו כל כך עבודה מפני שבירידה אני מאבד את הכוח, מאבד את הכרת הא-לוהות, הגדלות, ולכן במצבי הירידה אין כל כך עבירות, שאני נמצא במצב שהמצב עצמו פועל עליי, רק מה שכן עבירה בירידות, מה שאני לא הכנתי אותם, את הירידות האלה, מהעליות שהיו, שאני לא הכנתי את עצמי בזה שיהיה לי מחסן, כוח, קבוצה חזקה והרגלים לקום בבוקר, הרגלים לעבוד, להתקשר לעשירייה וכולי. ואם אני עושה את הדברים האלה אז בירידות אני כבר משתמש בהן ואז אני עובר אותן במהירות ובקלות. מה שאין כן אם לא הכנתי את עצמי בזמן העלייה אז אין לי במה להשתמש בזמן הירידה, כי בזמן הירידה לא מגיע אליי שום דבר וכוחות בעצמי אין לי. רק להכין את עצמי בזמן העלייה למצבי הירידה שבטוח יבואו.

שאלה: המאמר מדבר מתי להשתמש בגאווה בעבודה, מה זה הגאווה, מה הקשר בין עליון וירידות?

אני משתמש בגאווה שאני קיבלתי תפקיד מיוחד מהבורא, נניח אתה ממקסיקו, כמה תושבים יש במקסיקו, 100, 200 מיליון, ואתה נבחר ויחד איתך נניח עוד עשרה, 15, נבחרו יחד איתך מכל האלו ה-100 מיליון אנשים. אתה מבין מה זה? שאחרייך יש 100 מיליון איש שלא בחרו בהם, אתה הכי טוב מ-100 מיליון. רק אל תתפוצץ מהחשיבות שלך, אבל זה באמת נקרא שאתה חייב עכשיו להעביר את כול הקשר עם הא-לוהות, עם תיקון העולם, לכל ה-100 מיליון שנמצאים אחרייך.

שאלה: מה ההבדל בין קבוצה רגילה וקבוצה חזקה שכולם ביחד בכל דבר, האם הבורא לא רוצה שכולם יהיו חזקים?

יש תהליך ובתהליך הזה אנחנו כולנו קשורים בכולם. אנחנו עומדים על פני המקובלים הקודמים ואנחנו צריכים להכין את התשתית לאנשים שיבואו אחרינו עד שאנחנו כולנו נגיע לגילוי הכלי הכללי. אז לכל אחד יש תפקיד וכל אחד צריך לחשוב על כולם.

שאלה: בגלל החיים הגשמיים שלי אני לא יכול להגיע לשעורי הבוקר. האם הודות להשתתפות של החברים שלי בשיעור הבוקר זה אומר שאני נכלל איתם, ולמה אני לא יכול לעשות את היגיעה וגם להשתתף בשיעור הבוקר?

את זה אתה צריך לבדוק בעצמך או בתוך עשירייה, אבל אל תשאל אותי, אני לא אענה לך. אתה צריך לבדוק את המצב שלך או לבד והכי טוב אחר כך עם העשירייה. ויחד עם העשירייה להחליט באיזה מצב אתה בדיוק נמצא, מה עלייך לעשות או להישאר כמו שעכשיו או בכל זאת להתקדם.

קריין: קטע 26, רב"ש ג', "ענין גלות".

"כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות. ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת. והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת."

(הרב"ש, רשומות, מאמר 71 "ענין גלות")

שאלה: אם מצווה גוררת מצווה אז למה גררה אותו לעבירה?

מה זה נקרא מצווה ומה זה נקרא עבירה?

תלמיד: מצווה שמשייך את הכול לבורא ועבירה שמנותק, בוחר בגשמיות.

אז איך מצווה יכולה להפוך לעבירה?

תלמיד: איך?

בדרגה יותר גבוהה. מה שטוב לעשות לילד בגיל שנה זה לא טוב לעשות לילד בגיל שנתיים. זה נקרא מצווה וזה עבירה. כך אנחנו כל הזמן כשמעלים את עצמנו, מה שקודם היה מתאים וטוב עכשיו זה לא טוב.

תלמיד: מה קובע אם הוא יוכל להיגרר ממצווה למצווה ממצווה למצווה או שהוא נופל לעבירות?

לא יכול להיות. אין דבר כזה. איך יכול להיות דבר כזה? "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", הוא צריך ליפול, הוא מגיע לאיזה גובה, מהגובה הזה הוא חייב ליפול כדי להכיר מה החסרונות שבגובה הזה, שהוא מתהפך בגובה הזה מפנים לאחוריים, אבל האחוריים האלה הם כבר אחוריים של מדרגה יותר עליונה ואז מתחיל לעלות עד שמגיע לפנים. מגיע לפני שוב יש היפוך. וכך כל הזמן. זה נקרא צעדים בדרך.

תלמיד: אז מצווה שגוררת מצווה הכוונה שבעצם היא נותנת לו עוד מקום לעבודה?

וודאי. כל מצווה גוררת עבירה וכל עבירה גוררת מצווה. רק בצורה כזאת אפשר לעשות. לכן "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", חייב לעבור חטא בין טוב אחד לטוב השני.

שאלה: מה ההבדל בין מי שמצדיק את הבורא בדרך לבין שהמקובלים אומרים "אין צדיק בארץ", איך מבדילים בין שני סוגי האנשים האלה?

זה כל אחד ואחד. אתה לא יכול להכתיב זה ככה וזה ככה, כל פעם אתה בוחר.

שאלה: אם אני תמיד נאחז בבורא איך האדם מזהה אם הוא נמצא בעליה או בירידה?

שאלה טובה, שאלה ערמומית. השאלה היא כך, יכול להיות שאני נאחז בבורא כל הזמן, האם אני בזה מרגיש עליות וירידות? עליות וירידות במה, באיזו הבחנה אני מרגיש עליה או ירידה? אם אני כל הזמן נאחז בבורא, אני מרגיש אותה עליה או ירידה לא במהירות ולא בתנועה אלא בתוספת, בתאוצה עד כמה אני נמצא במקדם שלי, בעליה. זאת אומרת העליות שלי יכולות להיות לא עליות שאני עולה ויורד, עולה ויורד ואני מוסיף ומוסיף ומוסיף ומוסיף, אלא האם בדברים האלה ישנה גם התקדמות על פני זה, בחזקת שתיים, בחזקת שלוש או לא. האם אני לא מגביל את עצמי בדבקות.

שאלה: עליות וירידות אנחנו לא מודדים כלפי מר או מתוק, אנחנו מודדים כלפי אמת ושקר. אז ירידה נקרא שאני באדישות, שלא אכפת לי?

לא. אדישות ולא אכפת לי, יכול להיות בכלל לא סימן של ירידה. עד כמה שאני על פני הרגשת האדישות ולא אכפת לי, מדביק את עצמי לבורא. אבל את המצבים אני מקבל מלמעלה. הבורא עכשיו לוקח ממני את כל הכוחות ואת כל הרגשות ואני נמצא ממש במצב שאין אני, ממש הרצון הכי גדול שלי לא להרגיש כלום, למות, להתבטל. השאלה עכשיו איך אני עובד מתוך הרצון הזה, מתוך המצב הזה.

שאלה: אני לא מבין איך מה שתיארת עכשיו נקרא "ירידה" ולא נקרא "עליה"?

בהרגשה זה ירידה או לא?

תלמיד: אבל אמרנו שבהרגשה לא מודדים, מודדים כלפי אמת ושקר.

אז אתה עובר לאמת ושקר ומה אתה מודד? האם על פני המצב הריק אתה יכול להיות בשמחה, בהודיה לבורא כאילו קיבלת ממנו את כל העולם.

תלמיד: זה נקרא עליה?

זה נקרא "עליה".

תלמיד: מה זה נקרא ירידה בעצם?

ירידה שאתה לא מסוגל להגיע למצב שאתה נותן תודה לבורא.

תלמיד: פעם ציירת לנו כמו גלגל של אופניים שיש חלק בירידה וחלק בעליה אבל הכול מתקדם. זו הדרך לסדר את זה בראש, להבין את ההבדל בין ירידה לבין עליה?

לא. אנחנו צריכים להיכנס לא למצב עצמו. יש לך הרגשה, אתה אחר כך מתעלה להרגשה למטרת המצב בשביל מה הוא בפני עצמו, עכשיו מה המצב הזה רוצה שתעשה ממנו, למה הוא מעורר אותך, איך אתה יכול לעשות את התגובה הנכונה, איך אתה משייך לבורא את התגובה הזאת ולעצמך לא דורש כלום, זאת הפעולה. אני מבין שיש כאן אפשרות להסתבך.

(סוף השיעור)