שיעור בוקר 19.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ב'. עמ' 848. מאמר "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה"

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי רב"ש, כרך ב', בעמוד 848, מאמר רב"ש "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה".

מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה

תשמ"ט - מאמר ט"ו
1988/89 - מאמר 15

"בזהר (שמות דף קי"ז ובהסולם אות ש"ע) כתוב שם וזה לשונו "דודי לי ואני לו, הרועה בשושנים. מה השושנים, קוצים, מצוים בתוכם, אף הקב"ה מנהיג עולמו בצדיקים ורשעים. מה שושנים, אלמלא הקוצים אין השושנים מתקיימים, כך אלמלא הרשעים, אין הצדיקים ניכרים", עד כאן לשונו.

ויש להבין, שמכאן משמע, שצריכים את הרשעים רק בכדי שיהיה היכר לצדיקים. השאלה היא, לגבי מי אנו צריכים את ההיכר הזה. לגבי הבורא אי אפשר לומר כך, הלא הוא יודע כל הנסתרות. ואי לגבי העולם, הלא כתוב "והצנע לכת עם ה' אלקיך", כלומר, שהאדם צריך להסתיר את מעשיו בפני בני אדם. אלא משמע לגבי אדם עצמו. נשאלת השאלה, בשביל מה האדם צריך, שיהיה לו היכר לצדיקים ע"י הרשעים. ההיכר הזה למה לי. כלומר, מה נעשה, בזה שיש לו הידיעה וההיכר בין צדיקים לרשעים. זאת אומרת, שלא מספיק בזה שהוא עושה מעשים של צדיקים, אלא הוא צריך לדעת את ההיכר, שיש בצדיקים ע"י הרשעים דוקא, כאילו אחרת לא אפשר להיות צדיק.

ידוע שבדרך העבודה מדברים הכל בגוף אחד, כלומר הן הרשעים והן הצדיקים שניהם נמצאים בגוף אחד. אם כן תהיה השאלה, לאיזה צורך צריכים רשעים וצדיקים בגוף אחד, שהזה"ק אומר, שהקב"ה מנהיג עולמו בצדיקים ורשעים. אם כן היות שכל אדם הוא עולם קטן, בטח יותר טוב היה, אם היה מנהיג עולמו ע"י צדיקים לבד. והרשעים למה לי. והתשובה היא, בכדי שיהא הכר להצדיקים. אז צריכים להבין, מהי התועלת, מזה שיש היכר לצדיקים ע"י הרשעים, כלומר מה מרויחים מההיכר הזה.

והענין הוא, ידוע שיש מעשה מצות וכוונת המצות. כלומר, מה הוא רוצה עבור עבודתו, כשהוא מתייגע בקיום בתו"מ. ולמדנו, שעל זה יש שכר בשני אופנים:

א. "נקרא לא לשמה"

ב. "נקרא לשמה".

ושלא לשמה נקרא, שבשביל העבודה שלו יתנו לו שכר, הן בעולם הזה והן בעולם הבא. וכמו שאומר בזה"ק, שהעבודה הזו לא נקראת עיקר, כמו שאומר בזה"ק (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה ובהסולם אות ק"צ) ש"היראה דשלא לשמה לאו עיקר יראה". (ובאות קצ"א) אומר וזה לשונו "היראה שהיא עיקר, הוא שהאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט והכל נחשב כאין לפניו, וישים חפצו באותו המקום, שנקרא יראה".

ומזה יצא לנו, שיש שתי מיני כוונות בעת עשיית המעשים, הן בלימוד התורה והן בעשיית המצות. שעבודת הכלל היא בבחינת לקבל שכר. ועבודת הפרט היא לשם שמים, וזהו השכר שלהם, אם הם יכולים לשמש את המלך. כלומר, שכל התענוג שלהם, שנותן להם חומרי דלק, שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע, הוא בזה שהם מרגישים, שהם עושים נחת רוח למלך, ונותנים שבח והודאה למלך, בזה שנתן להם מחשבה ורצון לעבוד בשבילו, ולא מטעם לקבל שכר אחר תמורת עבודתם.

כי כדי לקבל שכר, הם אומרים, שאין אנו צריכים להרגיש את גדלות המלך, אלא אנו צריכים להסתכל על גדלות וחשיבות השכר, שיקבלו תמורתן, אם יקיימו את התו"מ, אבל הבורא יכול להישאר אצלם באותה גדלות וחשיבות, כמו שהיה אצלם בתחילת עבודתם.

מה שאין כן אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים. וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד ואחד "לפום מה דמשער בלביה".

אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם.

לכן אלו אנשים, שלפעמים הם חושבים, שמספיק להם את שיעור האמונה, שיש להם בה', והם חושבים לעצמם, שהם כבר צדיקים, ואין להם צורך להרבות באמונת גדלות ה', ובזמן שה' מתנהג עמהם בבחינת צדיקים, היינו שנותן להם קצת התקרבות, שמקבלים רצון וחשק וטעם בעבודה, הם חושבים את עצמם, שהם כבר אנשים שלמים, ולא חסר להם אמונה להאמין בגדלות ה'. ואין להם צורך להתקדם, רק במעשים לבד. ובגדלות ה' מספיק להם כמה שיש להם. זה נקרא, ש"הקב"ה מתנהג עמהם בבחינת צדיקים".

לכן, בכדי שהאדם יתקדם בדרך ה', שיזכה להגיע שכל מעשיו יהיו לשם שמים, והוא מרגיש עכשיו שהוא במצב עליה, ומה עליו לעשות עוד, לכן הקב"ה מנהיג את עולמו עם רשעים, כלומר שהקב"ה נותן לו אז מחשבות של רשעים, היינו, שלא כדאי לעבוד בשבילו, אלא רק לצורך עצמו. וע"י זה הוא מקבל ירידה, והאדם חושב אז, זה שקיבל ירידה, אינו מטעם שזה ניתן לו, בכדי שיתקדם בדרך ה', לזכות לבחינת דעת דקדושה. אלא שהוא חושב, שהוא הלך אחורה, מטעם שאין הוא מסוגל לעבוד בבחינת הפרט, אלא שהוא צריך לעבוד בבחינת הכלל. והיות שמהכלל יצא, נמצא, שהוא נשאר בבחינת קרח מכאן וקרח מכאן, היות שאין הוא מסוגל להכנס שוב לכלל.

לכן נמצא האדם אז, במצב העומד בין שמים וארץ. והוא מרגיש שמצבו יותר גרוע משאר אנשים. ואז האדם יכול לבקש מה' בכל הלב, ויכול לתת תפלה כמו שכתוב "חנני ה' כי אמלל אני, רפאני ה' כי נבהלו עצמי, ואתה ה' עד מתי". כלומר, עד מתי אני אשאר במצב, שאני מרגיש, שמצבי יותר גרוע מכל אדם, שאין לי שום אחיזה ברוחניות.

לכן אין לו שום עצה, אלא שהוא צריך להאמין במה שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שה' שומע תפלת כל פה, היינו אפילו פה הכי גרוע בעולם, שאי אפשר להיות יותר שפל וגרוע בעולם, מכל מקום ה' שומע אותו. וזהו כמו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו".

ועל זה מפרש בזה"ק, ש"נותנים לו נשמתא קדישא". נמצא לפי זה, מה שה' נותן לו את המחשבות של הרשעים, הוא בכדי שיהיה לו מקום לבקש, שה' יעזור לו, אחרת הוא היה נשאר במצב, שהיה בתחילת עבודתו, והיה נשאר בזה כל ימי חייו.

ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש "אלמלא הרשעים, אין הצדיקים ניכרים". ושאלנו, אצל מי צריך להיות ניכר הצדיקים, ולשם איזה צורך צריכים את ההיכר הזה. והתשובה היא, היות שהקב"ה "מנהיג עולמו בצדיקים ורשעים". וגם על זה יש לשאול, בשביל מה הוא צריך להנהיג עולמו בצדיקים ורשעים, הלא היה מספיק אם היה מנהיג עולמו בצדיקים לבד, בכדי שיוכל להוציא לאור את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. כי השכל מחייב, אם היה מנהיג עולמו בצדיקים לבד, היה יותר קל להוציא את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. אם כן הרשעים למה לי.

ועל זה באה התשובה "אלמלא הרשעים, אין הצדיקים ניכרים", שפירושו, שלא היה ניכרים הצדיקים, את שלימות וגדלות שבהם, לאיזו דרגה שהם מגיעים. אלא הצדיקים היו נשארים בדרגה של תחילת עבודתם, ולא היה בהם שום התקדמות בדרגת הצדיקים. לכן, בכדי שיהא ניכר מעלות וגדלות של הצדיקים, היה מוכרח להנהיג עולמו בצדיקים ורשעים, היות שע"י זה שהקב"ה שולח להאדם בחינת צדיקים, היינו שמקרב אותו לעבודת ה'.

האדם, אם לא היתה לא בחינת ירידה, היה מוכרח להישאר בבחינה זו בכל ימי חייו, ולא היתה לו שום התקדמות בבחינת שכל התורה, ששם גנוז את הטוב והעונג, שהיה במטרת הבריאה. ולא היתה ניכרת מעלת הצדיקים, כי לאיזה צורך הוא צריך מדרגה יותר גבוהה. ובאמת צריכים לדעת, שמעלת הצדיקים היא כמו שאמרו חז"ל (סוף עוקצין) "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא".

לכן, בכדי שיהיה להם צורך להשיג את מדרגת צדיקים, ושיהא ניכר מעלתם כנ"ל, היה צריך להנהיג עולמו בצדיקים ורשעים. נמצא, מה הוא הפירוש "שיהא ניכר צדיקים, צריכים גם לרשעים", כי דוקא בזה שמנהיג עולמו גם ברשעים, הוא נותן את המחשבה ורצון של הרשעים לאדם, כמו שהוא נותן בחינת צדיקים להאדם, שפירושו, שנותן לו בחינת רצון לאהבה עצמית.

וזה בכוונה תחילה, שהאדם ידע, שאין הקב"ה רוצה שהוא ישאר במצב, שהיה מבין מה זה עבודת ה' לפי שכלו של אז, בתחילת כניסתו לעבוד בעבודת הפרט, שהיה משער בעצמו מהי דרגת צדיק. ואם הקב"ה לא היה מתנהג עמו בבחינת רשעים, היינו שהיה נותן לו מחשבה ורצון מה שהוא נגד מוחא וליבא, היה חושב עצמו, שכבר נמצא במדרגת צדיק, והיה נשאר אצלו מדרגת צדיק בתכלית השפלות ביותר, היות שהוא יודע, שאין לו מה להוסיף.

וזה נקרא, ש"הקב"ה היה מנהיג עולמו בצדיקים", שהיה נותן להאדם רק דרגת צדיק, ולא היה מרגיש שום חסרון, שהקב"ה צריך לתת לו מדרגה יותר גבוהה בהבנת פירוש של "צדיק", שזה מכונה שהצדיקים לא היו ניכרים, כנ"ל, שמעלת צדיק, שהוא צריך להגיע להשיג ש"י עולמות, לא היה לו שום צורך לזה.

ואי אפשר לתת מילוי בלי חסרון, היות שהאדם לא ידע לשמור את זה, שהקליפות לא יקחו ממנו לתוך רשותם. ומזה רק הקליפות יכולות להרויח. וזה יגרום היזק לקדושה, כמו שאמרו חז"ל "לא נבנתה צור אלא מחורבנה של ירושלים". לכן דוקא בזמן שיש חסרון, ונותנים לו מילוי על החסרון, הוא יודע אז לשמור עצמו, שלא יגיע מזה שום ריווח לחיצונים.

היוצא מזה, שהאדם צריך להאמין לאמונת חכמים, מה שהם מדריכים אותנו, ולהאמין לדבריהם. ואל יאמר האדם, זה שמקבל כל פעם ירידות, אין זה בא מצד שהוא לא ראוי להגיע להשלימות. אלא כל הירידות באות לו מלמעלה. וזהו בכדי שיהיה להאדם צורך להשיג את כל בחינת נרנח"י של נשמתו. וצריכים להתגברות גדולה ולומר, שה' שולח לו ירידות, בכדי שיתגבר ויעבוד בכפיה. וזה נקרא "כופין אותו עד שיאמר, הקב"ה "רוצה אני", כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל."

אני חושב שזה ברור, אי אפשר להכיר את הרע אם לא על ידי הטוב, ואי אפשר להכיר את הטוב אלא על ידי הרע. לכן בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, ומכאן יש לנו שני כוחות, שני צעדים, צדדים, וכך אנחנו צריכים להכיר אחד על ידי האחר.

תלמיד: אנחנו למדנו פעם את המאמר עד נקודה מסוימת, כלומר קראנו את המאמר עד לשלב של תיקון פרטי כביכול. אחר כך רב"ש ממשיך לדבר במאמר על מטרת הבריאה, איך להגיע להיטיב לנבראיו בכל הכלי. זאת אומרת, הוא כבר פורש את זה על כל הבריאה.

פתאום הרגשתי שזה תהליך לפי קצב ההתפתחות, וגם הרגשתי את הקשר למה שבעל הסולם כתב, פתאום רואים שזה כמו אורגניזם אחד, גוף אחד, כל המציאות, כל הבריאה. וזה מצטמצם ומצטמצם, זאת אומרת, אנחנו כבר נכנסים לתהליך שבו אנחנו מגלים את הקשר. זה מה שהמקובלים כל הזמן מתארים, את הקשר בין מה שקורה בינינו ובין מה שהבורא מגלה. ורב"ש הצליח לתאר ולפרוש לכל העולם את כל מה שהמקובלים כתבו וגילו באופן פרטי. אז רציתי בהזדמנות הזאת להודות לך שבזכות העקשנות שלך והחיסרון הבוער שיש לך, אתה פשוט מראה לנו את הדרך הנכונה. תודה.

בסדר גמור. תודה רבה.

שאלה: רב"ש מדבר במאמר על העניין של הצדיקים שהוא רוצה לקדם אותם, ואחר כך יש את העניין של הרשעים שנופלים, יורדים, ואז יש תחושה בין שמים וארץ. לגבי המצב הזה, האם ככל שנתחבר יותר, כך נוכל לראות שאין הבדל בין מצב של עלייה לבין מצב של ירידה? זה יתחיל להתאזן?

זה לא שאין הבדל, אלא יהיו עליות וירידות יותר חדות, יותר ניכרות.

תלמיד: ואנחנו נרגיש את הירידות כמשהו שעוזר לנו, או שהן תמיד יזרקו אותנו ונרגיש בין שמים וארץ, נרגיש שאנחנו לא בסדר?

מה רע לנו אם נקבל מכה וניזרק מלמעלה למטה אם על ידי זה אנחנו מתחילים לפתוח כלים חדשים ואז לעלות ממטה למעלה?

תלמיד: אין עם זה בעיה, השאלה אם מבחינת הידיעה אנחנו נדע שזה בא מהבורא אם נהיה מחוברים?

לא, אני לא יכול להגיד. אם אתה לא יודע באיזה מצב אתה נמצא, אז אין לך אפשרות להצדיק את הבורא, אתה מרגיש יותר את המצב עצמו.

תלמיד: אז ככל שנתחבר כך המצבים יהיו יותר חדים, ותמיד זה יהיה תהליך לקשור אותם לבורא, וזה לא משהו שנוכל לעשות אותו בהתחלה.

כתוב, "הקדוש ברוך הוא מתנהג עם צדיקים כחוט השערה"¹.

תלמיד: אז החיבור יעזור לנו רק לקבל מצבים יותר חדים כל הזמן. ככל שנתחבר יותר, כך יהיו עליות וירידות יותר חדות.

גם יותר ברורות.

שאלה: בסוף המאמר רב"ש כותב שהאדם צריך לשמור על עצמו שהמילוי לא יגיע לחיצוניים. איך האדם עושה את השמירה הזאת?

הוא קשור לעשירייה, קשור לבורא, הוא כל הזמן משתדל לראות לפניו את מטרת הבריאה, את המטרה.

תלמיד: אבל זה כבר המצב שהוא הסביר לפני זה, שיש איזו עבודה, שמגיעים לאיזה חיסרון מסוים, והשכר על העבודה הזאת הוא העבודה עצמה, ואז הוא אומר שאתה תמיד נותן את השכר הזה לחיצוניים. איך אנחנו עוזרים זה לזה בעשירייה כדי לשמור על העבודה הנכונה והנקייה, ולא רק לחשוב מה עוד אני צריך לקבל?

את השכר מהעבודה תמסור לחברים. תחשוב שאת זה אתה רוצה למסור להם.

תלמיד: זה באמת משהו שהלוואי והייתי יכול לעשות. איך אני עושה דבר כזה?

תחשוב, ואז תראה שזה אפשרי.

שאלה: מתי עיקר העבודה של אדם, לפני הירידה, או כשהירידה כבר הגיעה?

גם בעליות וגם בירידות יש לנו עבודה.

תלמיד: רב"ש כותב, שהצורך בירידה הוא שאדם ישיג את כל נרנח"י של בחינת נשמתו. לכן אני שואל, אם ירדתי כבר, איך אני בכלל אזכר בזה, אולי לפני כן כדאי לעשות משהו כדי להיות מוכן לזה?

זה לא יעזור.

תלמיד: אז מה כן יעזור?

התמדה. לא חשוב מהו המצב, העיקר שאני נמצא וממשיך.

תלמיד: רב"ש כותב פה לגבי הכלל והפרט "אלא שהוא צריך לעבוד בבחינת הכלל. והיות שמהכלל יצא, נמצא, שהוא נשאר בבחינת קרח מכאן וקרח מכאן, היות שאין הוא מסוגל להכנס שוב לכלל.". מהו הכלל ומהו הפרט?

הכלל זה כשעוד לא נמצאים בעבודת הפרט.

תלמיד: הפרט זה החלק שמחליט, אחרי שהוא ראה שהוא בירידה, שהוא צריך לעלות יותר?

הפרט רוצה להגיע לקשר עם הבורא, ועל ידי המאמץ שלו לקבוע איזה מין קשר הוא רוצה להשיג.

תלמיד: רב"ש כותב במאמר, ובכלל, שהדבר היחיד שחסר לנו זה גדלות הבורא.

כן.

תלמיד: הבורא הוא טוב ומיטיב והוא אוהב את נבראיו, והגדלות שהוא רוצה היא שאנחנו נראה איך הוא מתנהל ביחס הזה כלפי החברים שלנו, כלפי כל הבריאה, ושנבקש את זה כהצלה שלנו, ולכן הוא נותן ירידות?

אנחנו נראה את הבורא שולט עלינו ברע, בטוב, בשניהם, אני לא רוצה לפרש. אנחנו צריכים להשתדל להרגיש את הבורא כך שהוא שומר עלינו להיות מסורים אליו.

תלמיד: המסירות היא בזה שאנחנו נהיה ברצון שלו, כלומר נאהב שוב את הבריות שלו?

כן, דרך זה.

שאלה: איך עוברים ממעשה מצווֹת לכוונת המצווֹת?

ודאי שיש קשר בין זה לזה, ואנחנו רוצים לקיים גם מעשה וגם כוונה כי על ידי זה אנחנו נכללים בבורא. לכן אנחנו מתקרבים ככל האפשר, דרך החברים מבררים גם כוונה וגם מעשה, משתדלים לראות איך זה יוצא מהבורא, מה כוונתו, והאם אנחנו יכולים לנוע עימו באותה הכוונה.

שאלה: במצב עלייה, אנחנו פשוט מחכים להיכנס לירידה?

אנחנו לא מחכים בעלייה לירידה. מה פתאום, מי צריך את זה? אנחנו רוצים מהעלייה להמשיך לעוד יותר ועוד יותר עליות. גם בעלייה הנוכחית אנחנו מוכנים לראות ליקויים ולעלות יותר.

שאלה: רב"ש כותב, "אם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא". מה הפעולה שמוסיפה כל פעם בגדלות הבורא? איך אנחנו מוסיפים?

על ידי העשירייה. אתה לא יכול לראות כל פעם גדלות הבורא יותר ויותר. רק העשירייה יכולה לעורר בך את הרגשת הגדלות הבורא.

תלמיד: מה הפעולה שאני צריך לעשות כדי שתהיה לי יותר גדלות כלפי העשירייה?

אתה צריך להכניע את עצמך כלפי החברים, ואז תקבל מהם יותר גדלות הבורא.

תלמיד: רב"ש כותב, "דוקא בזמן שיש חסרון, ונותנים לו מילוי על החסרון, הוא יודע אז לשמור עצמו, שלא יגיע מזה שום ריווח לחיצונים.". איך שומרים על עצמנו מהרווח הזה? 

על ידי כך שאתה כל הזמן חושב על גדלות הבורא, ועד כמה אתה רוצה לראות אותו עוד יותר גדול, עוד יותר שולט על הכול. מההכנות האלו, מהיחסים האלו, אתה תוכל להתחיל באמת גם להרגיש אותו פעם. 

תלמיד: מזה שאני שומר לא לקבל רווח לעצמי? 

גם זה, כן. 

תלמיד: אני רואה שהעבודה העיקרית שלנו היא להיות כל הזמן בבירורים.

כן. 

תלמיד: איך אני כל הזמן מוצא את עצמי בבירור, מה יתן לי הכי הרבה רווח לעצמי? איך עוברים לבירורים שמתוארים בכל כתבי רב"ש? הוא בעצם כל הזמן מנחה אותנו להיות בבירור נכון. איך להיות בבירור הנכון הזה גם כפרט וגם כעשירייה?

להיות דבוק לעשירייה ולהשתוקק מהעשירייה להיות קרוב לבורא, שהבורא הוא בסך הכול העשירייה. 

תלמיד: מה אני צריך לבחור בכל רגע?

עד כמה אתה נדבק לעשירייה, אין לך אמצעי אחר. 

תלמיד: להידבק לעשירייה זה ככל שאני מקטין יותר את עצמי?

אם צריך אז אני מקטין את עצמי, כן. 

שאלה: כיצד הבורא ברא את הרצון לקבל אם הוא מנוגד לחלוטין למידותיו?

לכן הוא הבורא, שיכול ויודע לעשות כל מה שהוא צריך לבריאה. 

שאלה: למה לפני שהאדם מגיע לדרגת צדיק הוא צריך לגלות שהוא רשע?

לא יכול להיות אחד ללא האחר, כי זה קם, זה נופל וכן הלאה. 

שאלה: מהי ירידה אמיתית? איך לא להתבלבל עם צרות גשמיות רגילות?

לא יכול להיות שיהיה בלבול, כי בסך הכול אנחנו מודדים את עצמנו כלפי הבורא, כלפי האמונה שלנו בו, ולכן אנחנו לא יכולים להתבלבל בין מה שקורה לנו כאן בעולם הזה לבין רוחניות, זה לא ייתכן. 

תלמיד: מה זה אומר למדוד כלפי הבורא?

אנחנו צריכים תמיד לראות איך גדלות הבורא מתייצבת בי כרגע, בכל צעד ושעל, וזה מה שאנחנו רוצים למדוד. במילים אחרות, איך בכל רגע גדלות הבורא מאפשרת לי להיות יותר קרוב אליו, יותר משפיע.

שאלה: מדוע המקובלים אומרים שהירידה היא כבר עליה בעבודה הרוחנית?

הרגשת הירידה שאנחנו מרגישים, ממש יכולה להיות כעלייה, כי אנחנו מזהים בזה את המצב האמיתי שלנו, במה אנחנו יורדים, איפה, למה, וכן הלאה. 

שאלה: מה זאת אומרת "חייב אדם להסתיר את מעשיו מבני אדם"?

יותר טוב אם אדם מסתיר את עצמו מהאחרים, כדי לא לגרום להם בלבול, כדי לשמור עליהם, כדי לתת להם חופש בחירה, חופש פעולה. לזה האדם צריך לדאוג, לא להפריע לחברים. 

שאלה: מה הכוונה שה' שומע תפילת כל פה?

הבורא כולל הכול וכולנו נמצאים בו, וכדי להכיר בו, להידבק בו, להרגיש אותו יותר ויותר, הוא נותן לנו כל מיני הבחנות הפוכות, וכך אנחנו צריכים לראות את המשחק הזה. בסך הכול זה נקרא מִשחק הבורא עם לוויתן, שהרצון לקבל שלנו מקבל כאלו תרגילים שבסופו של דבר הוא מתחיל להבחין מה בינינו לבורא, בין כל אחד לכולם וכן הלאה.

שאלה: מה זה אומר גילוי רשעים בתוך העשירייה?

בכל אחד מאיתנו יש חלק מהרשעים וחלק מהצדיקים, ואנחנו צריכים לברר גם את אלו וגם את אלו, עד שאנחנו מגיעים למצב שדווקא בלהעמיד אלו מול אלו אנחנו רואים יותר ברור את האמת, הבחנות ברורות. 

שאלה: בנקודה שמתגלים באדם הרשעים אין לו כלום, לא גדלות הבורא, לא כוח ולא כוונה, אז איפה גדלות הבורא שמחייבת אותו לעלות?

בכל מצב ומצב אדם יכול לקבל כאלו תרגילים. 

תלמיד: כן, אבל רב"ש כותב במאמר שקיימת בו גדלות הבורא והיא מאפשרת לו לעשות התגברות ולעלות, אבל כשמתגלים רשעים אין לו גדלות הבורא. אז מה מחייב אותו להתגבר, לעלות?

שהוא חייב להגיע לזה. יש הרגשה ויש מציאות רצויה. 

תלמיד: מה הקשר בין גדלות הבורא לבין גדלות הצדיקים שעליה הוא כותב במאמר?

גדלות הצדיקים היא עד כמה הוא מכיר, מבין ומרגיש את האמצעים שלו להגיע לגדלות הבורא, זה נקרא גדלות הצדיקים בעיניו. 

שאלה: האם יכולים להיות בעשירייה תפקידים קבועים של הצדיקים והרשעים?

תפקידים של רשעים וצדיקים? אני לא יודע.

תלמיד: אנחנו לומדים שאנחנו כל הזמן צריכים להצדיק את החבר.

כן, אבל לא שאני אומר לחבר "עכשיו חודש ימים אתה תשחק רשע".

תלמיד: אבל הודות לחבר כולנו נתקדם.

אני לא מכיר את המשחק הזה אבל זה מעניין.

תלמיד: אם קל לראות את החברים כצדיקים, קל להצדיק אותם כי הם באמת גדולים והם משקיעים, אז צריך להיות גם כוח נגדי בעשירייה. איך לגלות את המוטיבציה מהצד האחר?

צריכים להיכנס לעבודה רצינית בהתקרבות לחברים, לבירור המצבים שבינינו, ולא להישאר אדיש לאף אחד אלא ממש לשפוט כל אחד או לכאן או לכאן. תנסו.

שאלה: איך לברר את המצבים מתוך מקום של אהבה ושל חיבור בתוך העשירייה ולא מהאגו?

עליכם להתחבר ביניכם ולקבוע מהי המטרה, לשם מה אתם מתקדמים ולאן אתם מתקדמים, ומתוך כך תרגישו בשביל מה ולמה.

שאלה: יש שני מצבים, או שאני מסתכל על חבר ואומר שהוא רשע, שהוא עושה משהו לא בכיוון ואז אני מרגיש עם עצמי יותר צדיק, או שאני מוצא את הרשע שבתוכי ומוצא שאני עושה כל מיני דברים לא כמו שצריך, ואז אפשר להתחיל לעבוד. על איזה גילוי רשעים רב"ש כותב, החיצוני או הפנימי?

הוא כותב על הרשעים שמתגלים בכל אדם, שהם כביכול נמצאים בדרכו לבורא ולא נותנים לו להתקרב.

תלמיד: האם אלו הרשעים שאני מגלה בתוכי?

ודאי, הרשעים שבתוך האדם.

שאלה: התרגיל הזה נשמע כעבודה פרקטית וטובה. אני רוצה להבין מה המצב האידיאלי הנכון שצריך להיות, להבין את הקצוות. אם אני עובר חבר חבר ומרגיש שכולם צדיקים ואני הרשע אז זה המצב הטוב, ואם אני מרגיש שכל החברים רשעים ואני הצדיק אז זהו מצב שבו צריך להתפלל. האם זה נכון?

כן.

שאלה: משני מצבים האלה אני אמור בסופו של דבר להגיע לאיזושהי הבנה כוללת. הרי יש לנו ניסיון, לפעמים אני מרגיש שאני רשע, לפעמים שאני צדיק, לפעמים הכול גדול ויפה, יש אור ולפעמים חושך, הבורא מנענע אותי, מסובב אותי, מעלה אותי, מוריד אותי. מה בסוף אני אמור ללמוד מזה, לאן הוא רוצה להביא אותי?

קודם כל עליך להשתדל להבין איפה אתה נמצא, לשם מה אתה עובר את המצבים האלה ולאיזה מצב הם צריכים להביא אותך.

תלמיד: זו השאלה.

לא, השאלה העיקרית היא מי עושה לך את זה.

תלמיד: הבורא.

אם כך הכול בסדר.

תלמיד: אבל אני שוב ארגיש עוד מעט שהכול גדול והחברים גדולים, ואחרי זה אני ארגיש שהחברים אפסים. ואז עוד פעם אור, חושך, אור, חושך, כל פעם הבורא כאילו מנענע אותי, אור חושך, משפשף אותי. בסופו של דבר מה התועלת, מה הוא רוצה, הכול חוזר על עצמו ואז או שאני נהיה אדיש לזה והכול "אין עוד מלבדו", ואני מתבטל כמו עובר, או שאני רוצה כבר מעבר לזה, לגדול ולהיות שותף לזה, או שיפסיק עם זה כי נמאס לי כבר, זה חוזר על עצמו ואני כמו בובה על חוט.

מהי מטרתך?

תלמיד: שזה יפסיק כבר, זהו מספיק, כמה אפשר?

אתה נמצא באיזשהו מעגל.

תלמיד: לופ שחוזר על עצמו.

כן, וזורקים אותך מצד לצד, אבל מה אתה רוצה?

תלמיד: שהכול יהיה טוב, שהכול יהיה אור גדול וזהו. הבנתי כבר את המשחק, הבנתי שהוא השולט, שהוא משחק בי ולי אין יכולת.

העיקר שיהיה טוב.

תלמיד: אולי יש מטרה אחרת, לא שהכול יהיה טוב. האם יש מטרה אחרת?

אני לא יודע, תברר.

תלמיד: אני לא מצליח, הבנתי שהוא שולט בי, הוא מנענע אותי, הוא פעם זרק אותי ולא הייתי פה בכלל, אחרי זה הוא החזיר אותי לפה. בסדר, אז הוא יזרוק אותי מחר עוד פעם, הוא שולט, אני בידיים שלו, שיעשה מה שהוא רוצה.

עצוב.

תלמיד: עצוב מאוד.

טוב, תמשיך.

תלמיד: אני מפספס פה משהו, האם אתה יכול לתת לי איזה כיוון להתקדמות כדי שאני כבר לא אהיה במצב הזה?

אתה צריך לדרוש משהו מהמצב שלך, תפנה לבורא ותדרוש. האם אתה לא יכול?

תלמיד: אני דורש והוא כאילו אומר "זה המצב".

תבקש מהחברים שיתחברו אליך לדרישה, גם להם יש שאלה כזאת. זה נקרא שתארגנו תפילה בציבור, למה לא?

תלמיד: אני לא יודע מה לדרוש. האם לדרוש שיפסיק עם העליות והירידות האלה?

אם אתם חושבים שטוב אם הוא יפסיק אז שיפסיק.

תלמיד: לא, תגיד לי אתה מה טוב. מה זה טוב?

אתם צריכים לברר מה זה טוב, מה פתאום שאני אגיד לכם. האם אתה מחכה שכל אחד יגיד לך מה טוב בשבילך? אין דבר כזה, אתם צריכים לברר, לבדוק ולדרוש.

שאלה: רב"ש רושם בכמה הזדמנויות שכאשר אדם מרגיש הכי גרוע והכי שפל זה המצב המושלם לתפילה.

כן.

שאלה: הוא כותב בהרבה הזדמנויות, אז אני מבין בשכל שצריך להיות שמח כשמתגלים מצבים כאלה, כי זו הזדמנות להתקרב. אבל כשמגיע מצב שהוא קצת לא נעים, אפילו כשאני לא מרגיש כל כך גרוע, אין הרגשה שזה מצב להתקדמות, ואני נופל למצב ולא יודע להתרומם. איך לאמץ יחס ופרספקטיבה כמו שהרב"ש אומר, שדווקא כשמרגיש שפל וגרוע, זה מצב להתקרבות?

יש לך חברים?

תלמיד: יש

אז תדבר איתם על זה ותבקש מהם עצה, וכל אחד מהם גם בטח גם רוצה לקבל עצה מאחרים ואז תגיעו לאיזה חיבור, ואחרי כמה פעולות כאלה אתם תראו איך אתם מתגבשים כדי להחליט משהו, וכבר יהיה לכם כאן מקום לפעולה משותפת.

תלמיד: השיח הזה קיים כל הזמן בחברה.

כן.

תלמיד: אני נמצא בשיחות עם העשירייה, ופה בשיעורים הרב"ש כותב על זה כל הזמן, ובכל זאת כשמגיע המצב, אני לא מצליח לייצב את היחס הנכון, אפילו כשאני שומע שהחברים מדברים, ואפילו כשאני קורא את זה במאמרים.

אבל הם כאילו מגיעים לזה, רק אתה לא נקשר אליהם. אז תנסה להתבטל, לא חשוב מה שיקרה הפעם, אתה נותן צ'אנס, אתה רוצה להיות בביטול כלפיהם. אבל תנסה מכל הלב שהבורא יעזור לך להתבטל.

שאלה: עבודת הכלל ועבודת הפרט, היא עבודה שקורית ברמת האדם, או ברמה של עשירייה?

גם וגם. ברמת הפרט זה כל אחד מאיתנו לגבי עשירייה, וברמת הכלל, זה נגיד כשכולנו נכנעים ומתחברים ואז אנחנו נמצאים כך כלפי הבורא.

תלמיד: איך קורה המעבר בעבודת הכלל, שאתה פועל כדי לקבל שכר לעבודת הפרט, שאתה פועל כדי לעשות לבורא נחת רוח?

ולפני זה?

תלמיד: כשאתה פועל כדי לקבל שכר.

אז השכר הופך להיות עשיית נחת רוח לבורא.

תלמיד: ברור, אבל אני שואל על המעבר. אתה חייב לעבור בעבודת הכלל, ואי אפשר ישר לקפוץ לעבודת הפרט?

כן.

תלמיד: אז אני שואל על המעבר מהכלל לפרט, איך להביא אותו, איך לגרום לו?

אתה עובד בחיבור עם אחרים, כדי להגיע לדרגת היחיד ואז זה קורה. כאילו אתה עולה דרגה אחת למעלה, 10 הופך להיות 1.

תלמיד: מה שאני לא תופס, זה איך העבודה שאני עושה בחיבור עם החברים, מביאה לי פתאום כוונה להשפיע נחת רוח לבורא בכל פעולה?

לפי הכוונות שלכם.

תלמיד: אבל איך אתה שולט על הכוונות, איך הן משתנות?

על ידי זה שכל אחד שומר על האחרים, ואנחנו רוצים כולנו להיות יחד מחוברים ובפעולות שלנו נעשה לבורא נחת רוח.

תלמיד: ואנחנו שולטים בכוונה הזאת? כי אני רואה שלעשות נחת רוח לבורא זה לא משהו שיוצא בצורה טבעית.

לבד ודאי שלא, תנסו שזה יהיה ממש בלב ובמוח של כל אחד ואחד, במוחא וליבא, ואתם תראו איך שאתם מתקרבים לזה. אבל תנסו ככה בפועל.

שאלה: למה האדם צריך להיות כלול מכל הרע שבעולם, ומכל הטוב שבעולם, כשזה בתוכי?

כדי להיות אדם.

תלמיד: ואחרי שאני אדם, איך אני יכול לאהוב את האוהב, שהוא באמת אוהב את כולנו ואני רוצה לאהוב אותו?

להתפלל שיתנו לך אהבה.

תלמיד: ואחרי שהתפללנו מה קורה?

אני לא יודע מה קורה, אתה אז תרגיש.

תלמיד: האם אפשר להגיד שכל העולם זה רגש של הבורא?

כן.

שאלה: כתוב, האדם עומד בין שמים לארץ, מה זה המצב הזה בדיוק, מה המשמעות של לעמוד בין שמים לארץ?

בבחירה חופשית, וצריך לבחור לאן נוטה לבו.

שאלה: שמעתי שעדיף שאדם יסתיר את מעשיו מהזולת, כדי שהמעשים שלו לא יבלבלו את החברים. אבל לפני זה ביררנו את עניין המתנות. אז איזה פעולות אנחנו צריכים להסתיר מאחרים ואיזה לגלות? איך אני יכול לתת דוגמה אישית אם אני צריך להסתיר?

אני חושב, שאנחנו לא צריכים כל כך להסתיר שום דבר זה מזה ואת הפעולות שלנו הנכונות לחיבור ולהתקרבות אנחנו צריכים לגלות.

שאלה: איך נבנה חיסרון, במצב הצדיק או במצב הרשע? כי זה נראה כאילו האדם צריך להימצא בשני המצבים בו זמנית כשנבנה החיסרון.

נכון, את החיסרון צריכים לבנות גם מצד הרשע וגם מצד הצדיק.

שאלה: הרשע קיים כלפי האדם ולא כלפי הבורא. אם אנחנו נשקיע בדבקות בבורא בירידות כמו בעליות, אנחנו עדיין נצטרך לגלות את הצדיקים דרך הרשעים, האם בדבקות בבורא יש עדיין רשעים?

ככל שנתקדם לדבקות בבורא, יהיו בנו יותר רשעים ויותר צדיקים, בהתנגשות זה עם זה.

שאלה: איך בכל זאת להבחין נכון בין צדיק לבין רשע שמתגלה?

מי שרוצה להצדיק את הבורא נקרא צדיק, מי שלא יכול נקרא רשע.

שאלה: שמעתי שאין צדיק בארץ שלא יחטא. באיזה סוג של תפילה עלינו להיות, כדי שלא נעזוב את הלימוד, למרות כל המצבים הקשים שמתגלים לנו?

כל מה שמתגלה זה נכנס לתפילה שלנו להתקדמות, ואנחנו רוצים להתעלות למעלה מכל ההפרעות, אחת אחת.

שאלה: הוא כותב כאן, "ואי אפשר לתת מילוי בלי חסרון, היות שהאדם לא ידע לשמור את זה, שהקליפות לא יקחו ממנו לתוך רשותם. ומזה רק הקליפות יכולות להרויח.  וזה יגרום היזק לקדושה" ואחרי זה הוא כותב "לכן דוקא בזמן שיש חסרון, ונותנים לו מילוי על החסרון, הוא יודע אז לשמור עצמו, שלא יגיע מזה שום ריווח לחיצונים.", זאת אומרת שהצדיק לא נהיה שאנן או מרוצה מעצמו כשהוא משיג מילוי לחיסרון אלא הוא זוכר ויודע איך להשתמש בבחינת הרשע כדי לשמור על עצמו באיזון ולהמשיך להתקדם, זה הרעיון?

כן.

תלמיד: במה תלוי הבירור בין המצב של רשע וצדיק, מה לעשות כביכול שלא מרגישים לא במצב רשע ולא במצב צדיק?

אז אין עדיין מה לעשות כי אין לך בירורים.

שאלה: הצדיקים והרשעים, ניכר בהם כעליות וירידות בתוכי? זה איך שאני רואה את החברים שלי בעשירייה כצדיקים או כרשעים?

כן, ולאט לאט זה משתנה.

שאלה: האם הקשרים בעשירייה יוצרים איזו לולאת פידבק שמקשרת בין תיקון הכלל לבין תיקון הפרט?

ודאי.

שאלה: כשהחבר מרגיש הרעה מהחיסרון בעשירייה, האם הוא יכול להתפלל שהבורא ישנה את המצב בעשירייה או שהוא צריך להתפלל כדי שהוא ישנה את המצב בתוכו?

עבור עשירייה, בתוכו הוא לא יוצא מהאגו שלו.

תלמיד: האם החבר צריך להתפלל על השינוי החיצוני בעשירייה או על השינוי הפנימי בתוכו ביחס לעשירייה?

על השינוי בתוכו, אם זאת השאלה, כן.

שאלה: האם רכישת הטבע השני מתרחשת באמצעות מעשים או באמצעות הכוונות שלנו, ומה התפקיד או התכלית של המעשים בבירור הכוונות?

מעשים עוזרים לברר את הכוונות והכוונות הן סך הכול דוחפות אותנו קדימה.

שאלה: האם אפשר לברר איך לעזור זה לזה להגיע לאמונה מעל הדעת?

לפי דוגמאות, אומנם אי אפשר לתת לזה דוגמאות ממש, אבל אילו דוגמאות חיצוניות, איך אדם מתנהג אם הוא נמצא בנטייה להגיע לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: גם התכונות הטובות שלנו, המעלות שלנו וגם האהבה העצמית שלנו נמצאות תמיד בתוכנו. איך נוכל להזכיר לעצמנו את זה כל הזמן, להיות במודעות לזה כדי שזה יקל על המעבר שלנו מקבלה להשפעה?

רק על ידי פעולות זה כלפי זה, אחד כלפי הקבוצה. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לעזור ולהקל כל אחת על הפעולות האלה, לחברתה.

שאלה: כתוב במאמר שאנחנו נותנים לרע לעלות למעלה יותר באמצעות 320 מדרגות. מי זה שעולה, העשירייה עולה או כל המין האנושי עולה ומה אותו שכר שנרכש על ידה?

העשירייה עולה והמין האנושי ודאי שלא כי הוא אפילו לא דורש את זה, לא נמצא בתהליך הזה. העשירייה עולה.

תלמידה: ומה הוא אותו העושר שנרכש?

מתחילים להרגיש שאנחנו עולים ומתקרבים לבורא, יותר מבינים יותר מרגישים את מערכת הבריאה.

שאלה: בספר כתוב שעל ידי הירידות ניתן לו להתקדם לדעת דקודשה, אז מהי דעת דקדושה? ואיך להתקדם על ידי דעת התורה?

ככל שאנחנו רוצים להבין את פעולות הבורא כדי להצדיק אותן, אנחנו מתקרבים לדעת דקדושה.

שאלה: יש משל עתיק על שני זאבים שנלחמים בתוך האדם, זאב הראשון הוא רע ושני טוב. לפי מאמר שקראנו מלחמה בין צדיקים ורשעים בתוך בן אדם לא נפסקת לרגע, והניצחון של צדיקים תלוי רק עד כמה בן אדם מעריך תכונת ההשפעה וגדלות המטרה. מה אנחנו, חברים ותלמידים של תנועת בני ברוך, אמורים לעשות כדי שהצדיקים תמיד ינצחו את הרשעים?

צריכים לכבד דעתם של הצדיקים ולהגביר כוחם ככל האפשר וכך אנחנו ננצח. קדימה.

שאלה: מה ההבדל בבניית התפילה של הרשע והצדיק אם שני המצבים ניתנים על ידי הבורא ואני צריכה לקבל את שני המצבים בהודיה?

אנחנו צריכים לקבל כל מצב ומצב כמו שהוא, אבל לאיזה מצב אנחנו רוצים לעבור? לעלות? זו כבר הבחירה שלנו, וכאן אנחנו צריכים לגלות מה המטרתנו.

תלמידה: כלומר צריך בכל מקרה להתחיל בהודיה ולאחר מכן לברר מה חסר?

אם אני לא מכבד ולא מעלה תודה לבורא על כל מצב בו אני נמצא, סימן שהמצב הזה כביכול אין לו תכלית טובה, שזה לא יכול להיות. אני נמצא במערכת שהיא כולה מכוונת לתכלית טובה.

שאלה: מה העבודה הנכונה יותר אם מצב הרשע שלי, לקחת לעשירייה או לעבוד עליו בעצמי?

גם וגם, אי אפשר להגיד כך.

תלמידה: מכיוון שכשאתה מביא את זה לעשירייה אז יש הרגשת הבושה, אתה מרגיש כאילו אתה בירידה.

זה גם נכון אבל זה טוב.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים בחיבור בינינו יש הרגשה של אהבה ותמיכה ודאגה אין סופית מהחברות בעשירייה. מה שמדאיג אותי זה שאנחנו יודעים שהכול תלוי בי ועלי העבודה. איך אני יכולה לאהוב את החברות יותר מאשר אותי ולא לעשות נקב בסירה? לאהוב אותן מאהבה אמיתית ובביטול מוחלט בלי רצון לקבל חזרה?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו נכון את מטרת הבריאה ששם אנחנו כולנו מחוברים ונמצאים בחיבור אחד בלב אחד, במצב שאי אפשר להבדיל בינינו, וכך אנחנו מתקדמים לאותו מצב.

שאלה: מה זה אומר להיות צדיק?

להצדיק את הבורא בכל הפעולות שלו זה נקרא "להיות צדיק".

תלמיד: אז מה אדם יכול להוסיף בעבודה הזו?

להתקרב למה שקורה ולהצדיק את הבריאה.

שאלה: אם אני רואה את החברים שלי כגדולים, ואני רואה שהבורא לא מטפל בהם כמו שצריך, זאת אומרת אני מרשיע את הבורא על הטיפול בחברים שלי. האם זה עבודת הפרט או עבודת הכלל?

זו לא עבודה, זו קביעת המצב. העבודה מתחילה אחרי שאתה מחליט מה אתה רוצה שיקרה.

תלמיד: אני רוצה שיטפל בהם כמו שצריך, אני רוצה לראות אותם מטופלים.

יופי, תעלה אליו את הדרישה שלך, ואז זה נקרא שאתה נכנס "למערך שלו".

תלמיד: וזה בחינת עבודה פרטית או עבודה כללית?

פרטית שלך.

שאלה: בעבודה הזאת עדיף לפתח הרגל או שכל פעם יש עבודה חדשה?

כל פעם עבודה חדשה.

שאלה: רשע זה שמחה על החיסרון, וצדיק זו שמחה והודיה כדי תמיד להישאר בחיסרון?

יש בזה משהו, כן.

שאלה: האם ירידה מגיעה כתוצאה, כעונש על כך שפספסנו איזו הזדמנות?

לא חייב להיות. אנחנו לא יודעים להעריך נכון את העליות והירידות. כי הירידות הן לצורך עליה, ולכן אי אפשר לעלות בלי ירידות. עלינו לראות כמה הזדמנויות אנחנו מקבלים מכול המצבים האלה להצטרף לזה בצורה נכונה דרך העשירייה.

שאלה: מה זה הפעולה הזאת להצדיק? האם זה רק הודיה או עוד משהו?

כל מה שיוצא כתוצאה מהרגש הזה.

שאלה: עשינו הכנה מאוד מיוחדת לשיעור הזה, והחברים החליטו שהם רוצים לשבת יחד, ונסעו ברכבים יותר מארבע שעות רק כדי להיפגש פיזית כאן בשיעור. מהרגע שהשיעור התחיל הייתה התפעלות, היה רושם מאוד גדול מהגדלות, מגדלות החיבור שלנו, גדלות הבורא.

מה שקורה מיד כשהלב קופץ, הלב רוצה להחזיר בחזרה לבורא מתוך ההתפעלות הזאת. וברגע שזה קורה החברים הופכים להיות כמו מלאכים, והאדם מרגיש שהוא היחיד שיכול לפעול. האם זאת תפילה של רשע?

היום אנו נמצאים בהתקשרות מיוחדת בינינו. אני לא יודע, עוד לא חקרתי, ולא הבנתי למה זה קורה, אבל היום אנחנו נמצאים במשהו מיוחד. למה זה קורה? תאמינו לי שאני לא יכול לענות על זה. אבל יש איזה מילימטר, לא יודע כמה, יותר פנימה שכל אחד ואחד נמצא באחרים, וזה מאוד מורגש, ומאוד יפה. אני לא יודע מי אשם בזה, בטח הבורא, ונשתדל להשתמש במצב הזה ולהיות עוד יותר קרובים זה אל זה.

תלמיד: איך להביא את ההתפעלות הזאת למצב שאני כבר לא רואה את החברים כמלאכים, אלא שאנחנו גוף אחד בצורה פעילה, ממש יחד?

תשדלו, הכול תלוי במאמץ הפנימי של כל אחד, ושל כולכם יחד. רק מאמץ, אז לא לזלזל, ולא להיות עצלנים אפילו שנראה כאילו מה זה כבר יכול להיות? כי כן, הכול מביא תועלת בהתקרבות.

שאלה: כאשר הבורא מוריד את האדם לדרגת הרשע, נותן לו יכולת לבקש, ואחר כך מעלה אותו, וכך מפתח אותו. איך האדם יכול להסכים עם התהליך הזה? מה הוא יכול להוסיף מעצמו? מה כל אחד מאיתנו יכול להוסיף בעבודת ה' הזאת שהבורא עושה איתנו?

להוסיף את מה שאת מרגישה, זה מה שהבורא רוצה מכולם, שתוסיפי מעצמך.

תלמידה: כלומר דרך העשירייה, דרך הקבוצה לנסות להוסיף לעבודה?

דרך כולם, לא רק דרך העשירייה והקבוצה, דרך כל המשתתפים.

תלמידה: לתיקון הנשמה הכללי?

כן.

שאלה: בזמן הירידות הכול נמחק, וזה זמן מאוד חשוב בעבודה שלנו, כי מרגישים את התלות בחברים. איך לצאת נכון מהירידות?

להתחבר לחברים בחזרה.

שאלה: כתוב כאן "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא". מה זה ש"י עולמות?.

כנראה כל מה שהוא צריך לתת לכל אחד ואחד.

שאלה: יש לזה קשר לתר"ך מצוות?

בוא לא ניכנס לזה כאילו אנחנו מבינים מה זה, עוד מעט אנחנו נגיע לזה, נקבל, ואז נבדוק ונראה מה זה ש"י, פחות או יותר.

שאלה: בדרגות שלנו יש לנו בחירה חופשית, או שזה רק נראה לנו?

במה?

תלמיד: התפילה שאנחנו מתפללים, ההודיה, זה אנחנו עושים או שהבורא מעביר את זה עלינו?

אם הבורא מעביר את זה עלינו בצורה כזו שאין לנו שום השתתפות, אז אנחנו בכלל לא נחשבים כקיימים, אלא פשוט רכיבים בבריאה, כמו דומם, צומח וחי, שפועלים לפי האינסטינקטים, לפי החוקים. ואנחנו לומדים שאנו יודעים מראש מה תהיה התגובה של כל מין ומין כשמשפיעים עליו במשהו. אז זו השאלה, האם אנחנו כאלו, או שאנחנו יכולים לפעול בצורה אחרת? ומתי בצורה אחרת? כי הבורא, שיצר אותנו, נתן לנו איזה חופש, שאנחנו יכולים להוסיף יותר או פחות לכל המעשים שלנו, לכל הפעולות, ולכל התפילות שלנו.

זו השאלה שלך?

שאלה: כן, זה מה שאני שואל. האם יש את הבחירה הזאת או שאין אותה? לפחות בדרגות שאנחנו נמצאים בהן, כי הכול הבורא עושה, גם מה שנראה לנו שהוא מעביר אותנו לגמרי בסרט, הוא מלמד אותנו, מפתח אותנו, מגדל אותנו, הכול על חשבונו, לגמרי כמו תינוקות.

מה ההבדל? נניח שאתה מסתכל על ילד קטן, וברור לך איך הוא מגיב על כל מצב ומצב, ומצד הילד זה לא ברור, הוא רואה כל מצב ומחליט איך הוא מגיב, בוכה, צועק, שובר, שמח. אז מה ההבדל? תגיד מה אתה חושב, מה חושבים החברים.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעשות בירור בינינו איפה החופש נמצא באמת, איפה חופש הבחירה שלנו? האם זה בירור שצריך לעשות אותו בעשירייה, או איך מגיעים להבנה איפה הכיוון של החופש, איפה אנחנו יכולים באמת לתת את התודה?

איך אנחנו בדרך כלל צריכים להחליט?

תלמיד: לפי מה שאומרים החברים.

ודאי שאנחנו צריכים לתת תשובה לפי החברים. אם מתבטלים כלפי החברה, בתוך החברה אנחנו מגלים את הדעה הכללית, שזה הבורא, והולכים לפי זה.

שאלה: אם כך, יוצא שתמיד העבודה תהיה במצב הפוך?

מה זה הפוך?

שאלה: אני רוצה משהו מתוק, אז אני צריך לשאול את החברים, הם יגידו לי לקחת משהו מר, ואני לוקח את הדבר המר. האם כך זה תמיד למעלה מהדעת שלי, תמיד?

תמיד זה למעלה מהדעת, וזה נכון אם אתה טועם ואז מרגיש שזה לא מר, אלא מתוק.

תלמיד: זה אומר שרציתי בהתחלה לאכול מתוק, שוקולד, הלכתי לחברים והם אמרו לי "לא, תאכל עגבנייה". אכלתי את העגבנייה ועכשיו אני מרגיש שהיא מתוקה, הרצון הראשוני שלי התמלא דרכם כאילו?

כן, אתה מחליף את הכלים ומרגיש בהם טעם חדש.

שאלה: את הרשע והצדיק אני מרגיש כדברים פנימיים בתוכי יותר מאשר כמשהו הנוגע לאחד החברים. איך אני יכול להפוך את הרשע שבי לצדיק עבור החברים בעשירייה, ולהביא לעשירייה רק טוב לחברים?

רק על ידי תפילה. בעצם אתה לא יודע ממה יהיה טוב וממה יהיה רע, אתה לא בטוח בהבחנות שלך וגם לא בבחירה שלך, אלא סך הכול היא תפילה לבורא, הבורא הוא שמעמיד את הכול בצורה נכונה. אין לנו על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמיים.

שאלה: זה בדיוק מה שרציתי לשאול, הרבה פעמים יש לי פחד מהמצב הזה של הרשע, והרבה פעמים אני לא מצליח להתגבר עליו, לנהל אותו. איך אני יכול לעבוד עם המצב הזה?

פשוט תמשיך, פתח ככל היותר את הלב, עשה אותו רך יותר, וזה יקרה, זה יקרה.

שאלה: אמרת שהדעה הכללית המשותפת בין החברים בעשירייה, זה הבורא. איך אפשר לבנות נכון דעה כזאת משותפת בין החברים שזה באמת יהיה הבורא.

אם אתם רוצים להתחבר כמו שכתוב, "כאיש אחד בלב אחד", בכך אתם בונים את הבורא. כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי", הבורא דווקא לא קיים, "בורא" זה נקרא "בוא וראה", ואם אנחנו רוצים להתחבר בינינו, סך הכול תוצאת החיבור שלנו תהיה הבורא.

שאלה: כל החברים רוצים להתחבר בעשירייה, ובכלל בכל הקבוצה העולמית. אנחנו מתאספים, כותבים תפילות, כדוגמת תפילות משותפות, דנים במשהו, ולפעמים אנחנו כן מגיעים לאיזו דעה משותפת, אבל איך זה הופך להיות לבורא, איך לרכז את העניין הזה כדי שהוא באמת יהפוך לבורא?

קודם כל אנחנו מתקרבים לזה, שנית, אנחנו צריכים להבין שהדבר הזה מתבשל וזה לוקח זמן, "זמן" זה נקרא שכל אחד עושה בתוכו עוד ועוד בירורים פרטיים, ונראה לי שאנחנו מתקרבים, אנחנו מתקרבים.

שאלה: האם הוא קודם מחליף את הכלים ואז מקבל בהם טעמים חדשים, או קודם מקבל טעמים חדשים ואז מעצבים בו את הכלים?

איך אתה מקבל טעמים חדשים אם הוא לא משנה את הכלים?

תלמיד: כן, ברור שהעליון נכנס, מרקע בו. האם קודם אני צריך להחליף את הכלים כדי לקבל בהם טעמים חדשים ולהיות מסוגל לחוש בהם, או שהאור נכנס עם טעמים חדשים, עם דרגה חדשה, פורץ ומכריח את הכלים שלי להתעצב, להתרקע מחדש?

גם זה וגם זה.

תלמיד: במקביל?

במקביל ובזה לאחר זה. השאלה היא מי גורם למה. אתה לא יכול להרגיש שום שינוי אם זו לא תהיה פעולת האורות.

תלמיד: האם זו חלוקה, שמצד התחתון זה ככה, מצד העליון זה ככה, זה כל ההבדל?

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שהתקדמנו עוד מילימטר לכיוון החיבור.

בצורך לחיבור. עוד לא בחיבור עצמו, אלא בצורך לחיבור. נפל איזה אסימון בלב של כל אחד, שמה שלא יהיה, חייבים להיות יותר מחוברים.

תלמיד: מה התגובה הנכונה להרגשה כזאת? מה סדר הפעולות מצדנו כדי לעזור לדבר הזה?

לפתוח את עצמך להתקרבות החברים.

תלמיד: מה צריכה להיות מערכת היחסים עם הבורא, האם להודות על זה, לבקש להמשיך את זה?

הבורא תמיד יסייע לנו במה שנחליט להתקרב.

תלמיד: עכשיו הוא נתן לנו את המילימטר הזה, מה אנחנו צריכים לעשות כלפיו?

להשתדל שזה יתבצע. אני הראשון ואני אחרון, כך זה קורה.

תלמיד: האם להודות על זה, לבקש שכולם ירגישו את זה?

ודאי.

תלמיד: האם יש סדר פעולות שצריך לעשות?

ודאי שיש סדר פעולות. אבל להתחיל בזה, זה רק יבלבל אותנו.

תלמיד: זה כאילו שמים אותנו עכשיו על הכביש יותר נכון, ואיך לא נסטה, איך לא נאבד את זה.

כן.

שאלה: אתמול החלטתי לעשות משהו אחר, אני לא אתפלל על התיקון של החברים, אלא אני אודה ואברך את הבורא. והתחלתי להודות על החברים, על הדרך, על הרב, וכן הלאה. הבנתי שזאת לא הודיה אמתית, בכל זאת אתה חוזר לזה שאתה לא מתוקן, ואז ההודיה היא לא אמתית. אבל הרגשתי שיש משהו בעבודה הזאת, היא מביאה אותך להבנה שאתה לא מתוקן. עד כמה זו פעולה נכונה?

תנסה הלאה, אני לא יכול להתערב בעניינים האלה.

שאלה: איך לאהוב את החברים ואת הבורא באמת, לא בכפייה?

תפתח את הלב ותפסיק לעשות חשבונות, זה נקרא שאתה מוכן לאהבה.

תלמיד: איך להפסיק לעשות חשבונות? הרי כל הזמן אני חושב אם משתלם לי להתבטל כלפי החבר, מה הבורא עושה לי, למה הוא כופה עלי.

מה לעשות? תפילה. אין לך מה לעשות.

תלמיד: מהי התפילה שצריכה להיות?

שהלב ישתנה, יפתח, יתקשר לאחרים, אחרת לא יקרה כלום. אנחנו צריכים לחזור ללב אחד, כולנו.

תלמיד: איך מגיעים לתפילה, לבקשה הזאת, שבאמת באמת אני רוצה?

תנסה להגיע לזה ותרגיש שאתה רוצה ולא יכול, ואז מזה תצא לך תפילה. תפילה יוצאת משני דברים מנוגדים שאתה מאוד רוצה לחבר ביניהם.

תלמיד: האם מהתפילה הזאת אני צריך לצפות לתוצאה, או שזה עוד פעם חשבון?

לתוצאה.

תלמיד: מה התוצאה?

התפילה, מה שאתה רוצה.

תלמיד: התוצאה מהתפילה צריכה להיות מה שאני רוצה?

כן, אחרת איזו תפילה, זו התפילה שלך? אני לא מבין.

(סוף השיעור)

---

1. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה" (יבמות קכ”א, ע”ב)↩