שיעור לנשים עם הרב מיכאל לייטמן – 31.10.2019 – אחרי עריכה

שיעור נשים - "חיבור נשים סביב אירופה"

mlt_o_rav_2019-10-31_women-lesson_hibur-nashim-sviv-eropa_4SThUQPD.mp4

ערב טוב, יש לנו פגישה מיוחדת לפני הכנס הגדול באירופה, אני חושב שהרבה מכאן גם טסים לשם. הנושא הוא "חיבור נשים סביב אירופה".

קריין: נתחיל בקטע הראשון מבעל הסולם "ששים רבוא נשמות".

"אין בעולם יותר מנשמה אחת, ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

מספר הנשמות ששים ריבוא הוא נובע, זה לא הששים רבוא נשמות, נשמות זה לא שבכל אחד, בכל גוף גשמי יש איזו נשמה, זה לגמרי לא שייך לגופים הגשמיים. אלא נשמה זה נקרא מה שאנחנו משיגים מהבורא. כשמשיגים את הבורא אז יש לנו חג"ת נה"י ספירות דזעיר אנפין, שמלכות משיגה, שהיא עולה לזעיר אנפין, עושה עימו זיווג ואז משיגה ממנו. ומפני שהיא משיגה 6, בדרגה הבאה זה כבר 60, וכך היא מעלה את עצמה עד הראש של עולם האצילות, עד עתיק דאצילות זה גמר תיקון כלי שלם, מספר שלם שנקרא ששים רבוא. זה נקרא 600,000 נשמות, אבל פשוט זו אותה הנשמה, אותה השגת הבורא היא מכפלת את עצמה, וכך אנחנו מגיעים להזדהות עם האדם הראשון, עם המערכת הזאת.

לכן מצד אחד יש בעולם רק נשמה אחת, ומצד שני אנחנו מגיעים להשגת הנשמה, אז אנחנו מגיעים כביכול למספר ששים רבוא, 600,000 שזה כמה שאנחנו צריכים להכפיל את עצמנו כדי להשיג באמת כוח עליון במלואו.

קריין: קטע מספר 2 מתוך אגרת ד' של בעל הסולם.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."

(בעל הסולם. אגרת ד)

זאת אומרת, סך הכול התיקון שלנו הוא בזה שאנחנו מתחברים בינינו, גברים, נשים, לנשמה יש חיבור בין הצד הגברי והצד הנשי, לנשמה אחת. לכן צריכים לחפש איך אנחנו יותר ויותר מתחברים בנטייה פנימית שלנו להיות מחוברים למעלה מהאגו שלנו בינינו ועם הבורא שמתגלה גם בינינו, וכך עד שאנחנו מגלים את כול הכוח העליון בעוצמתו האמיתית. וכשאנחנו הולכים להתחבר אז אנחנו מרגישים את השטח הזה שאנחנו מתחברים כשטח מבורך מצד הבורא, "שדה אשר ברכו ה'", כמה שאנחנו מתחברים יותר ויותר בהתאם לזה מרגישים את הכוח העליון הזה יותר.

אנחנו מגלים את זה מצד הכלי שלנו שאנחנו מציגים אותו לפני הבורא, ובהתאם לזה אנחנו מרגישים את הבורא כאור העליון נרנח"י שהוא כך מתלבש בתוך הכלי. בעל הסולם אומר לנו ש"לא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה'", זאת אומרת זאת העבודה שלנו. ודאי שעל ידי האגו שלנו אנחנו לא מרגישים שזה דחוף, לא מרגישים שאנחנו רוצים את זה, אנחנו פועלים בצורה כזאת שהאגו מנהל אותנו. כאן אנחנו צריכים להבין, שאם אנחנו מדברים על עבודה רוחנית, אז אין לנו ברירה אנחנו חייבים ללכת אחד לקראת השני, ורק בצורה כזאת אם אנחנו מתחברים למרות שלא רוצים, דווקא אז לא חסר לך כלום חוץ מלצאת מעצמך, זה נקרא "לשדה אשר ברכו ה'", זאת אומרת לשכינה מה שנקרא, לרצון להשפיע שמחוץ לרצון לקבל שלנו.

לכן כתוב "לצאת לשדה אשר ברכו ה'", שם זו ברכה, שם זו תכונת השפעה, ואז אנחנו בצורה כזאת מתחברים בינינו מגיעים למצב שאנחנו נכללים בשכינה בעל מנת להשפיע ושם אנחנו גם מגיעים לדבקות בבורא לפי עוצמת החיבור שלנו, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, עוד ועוד וכך 125 מדרגות.

קריין: קטע שלישי מתוך רב"ש - א' "לעולם ימכור אדם קורות ביתו".

"יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה."

(רב"ש - א'. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984)

הכלי שלנו הוא כמו נקודה, כמו פיקסל אחד ודאי אי אפשר לצייר ממנו שום תמונה, רק נקודה שחורה על רקע האור הלבן, ולכן אנחנו לא יכולים בזה להבין שום דבר, אנחנו צריכים להעמיד באור העליון את צורת היחס שלנו עד כמה שאנחנו מוותרים זה לזה באגו שלנו, בהתאם לזה אנחנו כך יכולים לתאר את הבורא. זאת אומרת, במקום איפה שאני מבטל את עצמי, ואיך אני יודע שאז ברצון הזה אני נדבק לחבר? אז אני כבר לא נדבק לחבר, אני רק עושה מאמץ כלפי החבר, אבל במאמץ הזה אני כבר מגלה את הבורא. זה נקרא שאחרי כל חבר עומד הבורא.

הטכניקה היא כזאת, שאני מבטל את האגו שלי כדי להתקרב, כדי להתחבר לחבר, להתחבק איתו, להיות עימו כאחד, במידה שאני עובר את הגבול של האגו שלי אני מתחיל להרגיש במקום חבר בורא. כך זה עובד.

תלמידה: יש לנו כמה אופציות. קודם כל לכל החברות מהכלי עולמי מאירופה מכל היבשות והמדינות האחרות יש אפשרות לשאול שאלות. כל מי שעשה בדיקת מיקרופון לפני. באולם כאן מי שרוצה יכולה לשאול בעמדה ליד העמוד. וגם לחבר זורמות שאלות מכל העולם.

שאלה: בקטע שקראנו מדובר על כך שיש בעצם בכל אחד איזה ניצוץ. ומצד שני אתה גם מתאר את זה בתור נקודה שחורה. מה זה בעצם, זה חיסרון או שזה חלקיק של אור של מילוי?

חיסרון. אצלנו זה מתגלה כחיסרון, שחסר לי להיות דבוק למקור החיים, למהות החיים, למטרת החיים. אני מרגיש את זה כחסר לי, לכן זו נקודה שחורה.

תלמידה: ולמה זה גם נקרא ניצוץ?

זה אני מרגיש כך שזו נקודה שחורה, אבל בעצם זה מגיע כניצוץ מלמעלה, כניצוץ של האור. אבל מפני שהניצוץ הזה מורגש בתוך האגו שלי בינתיים, הוא נראה לי כחיסרון, הוא מורגש בי כחיסרון. ובאמת חיסרון, זה חסר לי, אבל מה חסר? אני עוד לא יודע, לכן זה סך הכל ניצוץ.

שאלה: כשאנחנו מרגישות שנאה כלפי החברות, אפשר להגיד שזו גישה אנטישמית שיוצאת מהאגו שלנו, אנחנו מבינות בזה שכולנו "ישראל"?

כן, אבל זו דרגה די מתקדמת. אני שמח שכך הבנתן, על זה דיברתי גם בשיעור כי בעצם זה כך. נעבוד על זה לאט לאט יחד, אבל זה נכון. זאת אומרת, אותה שנאה שיש מכל אומות העולם לעם ישראל, זו אותה שנאה שצריכה להיות לנו לאגו שלנו, או להיפך, שאנחנו שונאים את הרוחניות, על מנת להשפיע, זה אותו מקור השנאה. כי דרישת הבורא שנשנה את עצמנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע כל כך הפוכה וכל כך שנואה עלינו שאנחנו לא מוכנים אפילו לחשוב על זה. אנחנו עושים כל מיני פעולות ומה לא, רק כדי לא להרגיש את המחויבות בזה. כמה במשך יום, שבוע, חודש, אנחנו חושבים על כך שאנחנו צריכים להתעלות מעל האגו שלנו? ממש כמעט ולא.

ותתארו לעצמכן עכשיו שיש מישהו שכל הזמן מעורר בכן את ההכרחיות הזאת, שצריכים להיות בעל מנת להשפיע, צריכים לאהוב את הזולת וכן הלאה, עד כמה הייתן בסופו של דבר שונאות אותו. זה המקור של האנטישמיות, כן. צריכים עוד לחשוב על זה, להרגיש את זה, אבל אחרי כמה פעמים שאנחנו מבינים מאיפה זה נובע, מאיזה שורש, נעשה מובן לנו שהגישה הזאת היא טבעית מצד אומות העולם כלפי ישראל ולא יכולה להיעלם אלא רק אם אנחנו נציג, לעצמנו קודם כל וגם לכל העמים, שטיפול ברצון לקבל דווקא מביא אותנו אז לגילוי הבורא. ובזה יירגעו כל הרוחות.

שאלה: בקטע השני שקראנו היום מדובר על כך שכולנו נהיה אחד, נשמה אחת. ובדרך מדובר על חיבור בין גברים לנשים.

כן, ודאי.

תלמידה: איך מתבצע החיבור הזה, בין גברים לנשים?

כשאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו זה נקרא שיוצאים לשדה אשר ברכו ה', אז אנחנו לא מרגישים שם מין גשמי אלא רק מין רוחני. ומין רוחני זה משהו אחר לגמרי, שם כבר אישה או גבר מהעולם שלנו מתפקדים כגבר או אישה רוחניים לפי המצב. כלפי העליון אנחנו תמיד כאישה, שמקבלים, וכלפי התחתון אנחנו תמיד כגבר שנותנים. ולכן כל אחד ואחד מתפקד גם כגבר וגם כאישה, אם אפשר כך להגיד, כזכר או כנוקבא. אם יש לו מסך ואור חוזר והוא פועל בלקבל על מנת להשפיע אז הוא זכר, ואם הוא רק מקבל בינתיים, "תשש כוחו כנקבה", אז הוא נקרא נוקבא, ללא שום קשר למין הביולוגי.

שאלה: אמרת קודם שכשעושים צעד כלשהו לצאת מעצמנו בביטול לחברה, מתחילים להרגיש את הבורא. אבל איך יודעים שעושים את הצעד הזה? מה זה ביטול בעצם?

ישנה עשירייה ואני כלפי העשירייה חייבת לבטל את עצמי, חייבת להתבטל. שכולם יראו ויידעו שאני פשוט עובדת על זה, אני מבוטלת. אני עושה כול מה שרק אפשר, אני מסייעת להן בהכול, מוכנה לעזור להן בהכול. אני עושה הכול כדי להתכלל בהן, למה? אך ורק כדי על ידי זה להתקרב לבורא, כי אחרי כל חבר נמצא הבורא. וברגע שאני עושה את זה כלפי עשירייה, השטח שבינינו נקרא "שדה אשר ברכו ה'". אז אני מתחיל להרגיש שהשטח הזה מתחיל להתגלות ככוח ההשפעה המשותף שלנו, ואני אז מתחיל להרגיש שיש בזה חיות מיוחדת, למעלה מהאגו שלנו. וכך אני מתחיל לגלות את הבורא.

תלמידה: זה ביחס חיצוני פיסי, בפעולות או שזה משהו פנימי?

כן, ביחס חיצוני פיסי, גם בפעולות. חוץ מזה עם הרצון שלי, עם התפילה שלי.

תלמידה: נשים לא נפגשות הרבה, אז איך נראה הקשר הזה עם העשירייה? בלב, בדמיון?

כן, בלב, בדמיון, בדיבור.

תלמידה: לדמיין את העשירייה?

כן. מספיק. תעשו, אחר כך נדבר.

שאלה: באמריקה הלטינית אנחנו נפגשות הרבה ולא רוצות לאבד את השליטה, רוצות שהסדר יימשך אבל יש את האגו של אישה, שרוצה לשלוט בכל דבר. איך אנחנו יכולות לשקול גם את האגו שנותן לנו להמשיך לעשות את הפעולות ולהשתמש בזה?

את צריכה לשאול את החברות שלך כאן מישראל, מאירופה, מכל העולם, שימליצו לכם איך להתקשר, איך להיות קשורות יחד, איך לא לעזוב את הקשר וכן הלאה. אני חושב שאותה שאלה קיימת אצל הרבה נשים. אני לא יכול להגיד לך, לי נראה שצריכים פשוט לקבוע זמן ביום שאתן נמצאות באמריקה הלטינית, נניח בעשר בלילה, מתי שנוח לכן, ורבע שעה לדבר על זה, כשיש זמן פנוי לאישה, אולי תנסו כך לעשות. אבל אתן חייבות להתפעל דווקא מהנטיות הללו אחת מהשנייה, את צריכה לספר לחברות, אני מרגישה שאין לנו ברירה, שאנחנו חייבות לחשוב כך אחת על השנייה, עד שנרגיש את שדה הקשר בינינו, עד כדי כך שנרגיש את שדה הקשר שבו מגלים את הבורא, בתוך השדה, בתוך השטח שבינינו. כך צריך להיות.

שאלה: לנו כנשים לא תמיד מתגלה השנאה, אבל יש אדישות, דיברת עליה הרבה פעמים. זו אחת הבעיות המרכזיות שלנו.

אדישות זה ברור לי. אלה לא בעיות, דרך אגב אסור לנו להסתכל על האגו שלנו, על הרצון לקבל שלנו, שהוא משהו שמפריע לנו. זה "עזר כנגדו". דווקא על ידי ההתגברות שלו, ושאנחנו מתגברים עליו, אז משתי ההתגברויות שלו ושלנו, אנחנו מעצבים מקום לגילוי הבורא. לכן כמה ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", האגו שלו יותר גדול, ולכן כשהוא עובד עימו יש לו סיכוי יותר גדול לגלות את הבורא בצורה יותר גבוהה. לא לראות את האגו שלנו כמשהו שמפריע לנו. או שהוא מפריע אבל בכוונה כדי שנתגבר עליו ודווקא בגובה ההתגברות יהיה גובה גילוי הבורא.

תלמידה: נניח נתת לנו תרגיל לראות מאחורי החברה את הבורא ואני לא רואה את זה, אני אדישה כלפי הסיטואציה, לא ממש כואב לי כמו שהיה אמור לכאוב.

את צריכה לחשוב הרבה מה קורה לך בחיים ועם איזה סיכום את רוצה לגמור אותם, האם יש לך את מטרת החיים או לא. כל העניין הוא השפעת הסביבה על האדם. אם יש מספיק סביבה גדולה וחזקה הם יכולים, כמו שבאופנה, את מסתכלת על מישהו ואומרת, "אני גם רוצה", קורה דבר כזה? קורה, יופי, אז את צריכה בצורה כזאת לקבל מהם הפעלה, "אני רוצה". למה אני רוצה? כי הם רוצים, הם מדברים. הם רוצים באמת? הם משקרים לך, הם לא רוצים, אבל אפילו שהם משקרים את מקבלת את זה בצורה אמיתית, זה משפיע עלייך, זה מפריע לך לחיות. את רוצה גם להגיע למצב כמו שיש להם. אם את נדלקת על איזו שמלה שיש לחברות, אז למה את לא יכולה לקבל מהם רצון למטרת החיים? זה בכל זאת משהו יותר ממשי.

תלמידה: כן, נשמע שכנס זה המקום, בגלל זה אנחנו הולכים לשם, לשטוף את עצמנו.

יכול להיות אבל זה לא מספיק. צריכה להיות עבודה חברתית יום יום, שהחברה משפיעה על כל אחד ואחד, שאתן ממש מנפחות אחת את השנייה עם גדלות הבורא, גדלות המטרה, גדלות החברה, לגרות כל אחד ואחד כך שאדם מתפוצץ מקנאה. קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם, מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. לכן קודם כל קנאה.

שאלה: אנחנו עשינו הכנה רבה לקראת הכנס באנגליה, האם אנחנו יכולים להמשיך את ההכנה הזאת אחרי הכנס, כי אני מרגישה שאנחנו זקוקים לזה, במיוחד עשיריות בין נשים שעובדות יחד, אז אני רוצה לדעת מה אתה מרגיש בקשר לזה. בגלל שאנחנו רוצים ליצור קנאה בין עשיריות נשים.

מצוין. נושאים שאנחנו בחרנו לכנס הם נושאים לא רק לכנס, הם נושאים שאיתם אנחנו עוד נמשיך הרבה זמן ונפתח אותם. כי כל נושא הוא בעצם אפשר להגיד פתח, שער לגילוי הבורא. ואנחנו לא נסגור אותם ולא נחזור אליהם, אלא ההיפך, אנחנו נפתח אותם יותר ויותר.

לכן אני מאוד מקווה שאנחנו נפתח את הנושאים, אבל הבעיה שלנו היא החיבור בינינו, לפתח את הנושאים האלה בחיבור בינינו, ואז אנחנו מאוד קרובים לזה שנתחיל להרגיש שבחיבור, בשטח, ברקמה הזאת שאנחנו מתקשרים בינינו, מתגלה הבורא, תכונת הבורא כך מתגלה. לבורא אין צורה, עד כמה שאנחנו נמשוך חוטים זה לזה וזה לזה, אז בתוך השטח הזה מתגלה הבורא.

כמו שאתם עשיתם את הרקמה הזאת, גובלן עם פרחים, כל מיני דברים, פעם זה היה מאוד נפוץ לעשות גובלנים האלה, היום זה כבר עבר.

שאלה: מהי הנוסחה שעלינו לבנות בביטול עצמנו, תסביר בבקשה את סדר הצעדים.

זה מאוד פשוט. זה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו ושאני מגיעה לקבוצה ואנחנו, או בטלפון או באיזו צורה אנחנו מתקשרים, או שאני מתארת את הקבוצה, אפילו לא מתקשרת ולא מדברת לפניהם, אני תמיד מתארת את עצמי שאני פחותה מכולם. בצורה כזאת אני מגדילה את הכלי שלי, כי אני סך הכול המלכות ולפניי ט' ראשונות. אם אני מגדילה אותן כט' ראשונות את חברות שלי, אז אני המלכות כבר אני בונה לאט לאט על ידי זה פרצוף שבו אני מגלה את הבורא.

שאלה: האם ההרגשה הזאת של הבורא תגיע פתאום, או שתהיה משהו שאנחנו בונים ומגלים בהדרגה?

אנחנו בונים את הבורא, "אתם עשיתם אותי". לכן הבורא זה נקרא "בוא וראה", שאנחנו מתוך הקשר בינינו הנכון, ממש כמו ברקמה, בגובלן הזה, אנחנו מייצבים אותו ביחסים בינינו. כך זה עובד.

שאלה: חברה שלנו נוסעת לכנס, היא היחידה בעשירייה שנוסעת לכנס והיא מאוד מתרגשת. איך אנחנו יכולות לתמוך בה?

אתן צריכות כל הזמן להיות איתה בקשר פנימי והיא צריכה איכשהו להתקשר אליכן ולהשתדל להיות בקשר איתכן. ובזמן הכנס כנראה שאתם תהיו גם באיזה מקום יחד מקושרות וצופות למה שקורה שם.

שאלה: הנשים יכולות להגיע לגלות את הבורא, או העבודה שלנו זה רק ללחוץ על הגברים כדי שהם יגלו אותו?

למה? ודאי שנשים יכולות לעשות בדיוק אותם הפעולות כמו הגברים, אין בזה שום הבדל. רק אישה, מפני שאנחנו צריכים להשיג את הבורא מהעולם הזה, אז האישה פטורה ממצוות שהזמן גרמן. זאת אומרת אישה היא יכולה ללמוד, לבוא לקבוצה מתי שנוח לך. אצלנו נגיד, לגברים יש זמן, מ-3 עד 6 בבוקר אנחנו כאן נמצאים לפי שעון ישראל בשיעור. לאישה אפילו בזמן של בעל הסולם ובזמן של רב"ש, לא היו כאלה זמנים. אלא הן היו מתחברות כמה פעמים בשבוע, זה היה בדרך כלל בשבת בשעות צהריים, ביום חמישי בערב, הן היו מתחברות, הנשים.

אנחנו היינו נשארים בבית עם הילדים הקטנים, והנשים היו הולכות לישיבת חברות. היו, אני לא יודע כמה, אבל נראה לי שמעל שלושים, כי אני הייתי מדפיס להן את המאמרים. נראה לי שמעל שלושים נשים היו מגיעות לישיבת חברות. הרבה מאוד. אז לפחות פעם בשבוע הן היו מתחברות, וכך היו שומעות כל פעם שיעורים, ומדברות ביניהן בטלפון במשך היום. זה בדרך כלל האישה עושה. היום זה לא עם הטלפון. היום זה דרך מחשב. זה עוד יותר נוח וטוב.

שאלה: עד כמה אנחנו יכולות לאהוב את החברה אם היא מפריעה לי כל הזמן, עושה לי נזק?

למה אני צריך לאהוב מישהו שעושה לי נזק? אני צריך לבדוק עם כל יתר החברות שלי האם אני רואה את זה בצורה נכונה. האם אני לא טועה? שאולי היא לא מזיקה לי, אלא ההיפך, היא עוזרת לי. אני לא יודע. כתוב, "עיניים להם ולא יראו". אז יכול להיות שאני לא רואה טוב בעיניים שלי את המצב האמיתי. אז אני צריכה לשאול את החברות. אבל אם כל החברות אומרות לי שאני צודקת, שהיא באמת מפריעה, אז אנחנו כולנו אז צריכות לגרש אותה.

שאלה: אתה כל הזמן אומר שהנשים נפגשות פעם בשבוע, ומדי פעם הן רואות שיעורים. אנחנו כאן מאות נשים ואנחנו רואות את השיעור כל יום, בשידור חי, ואנחנו נפגשות כל יום, ואנחנו עושות כל מה שהגברים עושים. ואנחנו מרגישות בלבול שאתה אומר שהנשים בעצם לא צריכות, או הן לא עושות הרבה. מה זאת אומרת? אנחנו צריכות להפסיק לראות את שיעורי הבוקר כל יום? אנחנו לא מבינות בדיוק מה אנחנו צריכות לעשות?

אתן צריכות לראות שיעורים כמה שיותר. צריכות להיפגש כמה שיותר. רק אתן לא חייבות כמו הגברים. על הגברים אני צועק, למה אתם לא מגיעים. נגיד שיש כאלו גברים שהם לא מגיעים, אז אני צועק עליהם.

על אישה אני לא צועק. לא בגלל שאין לי אותן כאן, אלא אישה, אפילו שהיא מתקשרת לחברות ועובדת איתן בחיבור מדי פעם, כמה פעמים בשבוע, זה מספיק. ולכן אני לא דורש את זה. כתוב, "נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן". זאת אומרת הן יכולות להתקשר ביניהן מתי שנוח להן. אבל גברים חייבים ללמוד מתי שיש לנו כאן שיעור. זה הכול.

שאלה: איך להגיע לנקודת הצמצום המקסימאלית? אני לא מדברת על "ואהבת לרעך כמוך", זה גבוה מדי, אבל לפחות איך לא להשתמש ברצונות שלנו שעושים נזק לסביבה?

תסתכלי על החברות שלך ותלמדו זו מזו. אתן צריכות לתת דוגמה איך להתנהג נכון, אמנם שכל אחת ואחת עוד לא נמצאת בעל מנת להשפיע, אבל צריכות לתת דוגמה זו לזו. כאילו שנמצאות בעל מנת להשפיע. כאילו שאני כבר נמצא ברוחניות. כך אני צריכה לתת דוגמה לחברות, שיקנאו בי, שיראו שאני כבר שם. זה מאוד מועיל, גם למי שנותן דוגמה, גם למי שרואה את הדוגמה הזאת.

אני מאוד, מאוד ממליץ על זה. תתנהגו כמו צדיקות, כמו שאתן כבר נמצאות בהשגת הא-לוהות. זה מאוד מועיל. על ידי המאמץ להיות כמו צדקניות, כמו משפיעות, על ידי זה אתן כבר מעוררות המאור המחזיר למוטב. זה חובה. ואני לא רואה את זה כל כך שזה נהוג ביניכן. אולי אתן חושבות, איך אני יכולה כך להתנהג, שאני בהשפעה, אם אני לא בהשפעה? לא נורא שאת לא בהשפעה, אלא אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

שאלה: למה אנחנו כל כך קשות בינינו כלפי השגת המטרה? אני מרגישה שיש אחדות בעשירייה שלנו, אבל תמיד מבקשים יותר.

כי כשאנחנו מתחילים להתעסק בהשגת הבורא, אז האגו שלנו קופץ וממש לא נותן, לא נותן לנו להתקרב אפילו זה לזה. רב"ש כותב על זה במאמרים שלו. אתם יכולים לקרוא.

קריין: קטע 4. מתוך רב"ש א' "עשה לך רב וקנה לך חבר ב'".

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(רב"ש - א'. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב" 1985)

לתת דוגמאות טובות אחת לשנייה. לדבר ביניכן. אני מתקשרת לחברה שלי ואומרת על חברה שלישית, "את יודעת? נראה לי שהיא כבר בהשגה, שהיא כבר,". מה הצחוק הזה, אתן לא יודעות שיש כאן באמת כאלו? רק אתן מורידות אותן לגמרי. יש נשים כאן שנמצאות כבר בהרגשת הבורא במשהו, במקצת, אבל כבר נמצאות. הן ודאי לא רוצות לגלות את זה, כי עין רעה, יש בזה הרבה דברים. אבל אנחנו צריכות דווקא לחפש את הדברים האלו.

אני צריכה לגרות את עצמי עד כמה אני אקנא בחברות שלי, ואדמיין לעצמי שהן נמצאות אי שם, גבוה ואני כל כך נמוכה, ממש אפס לעומת כולן וזה ידחוף אותי קדימה. כך כתוב. לכן זה שאתן לא מאמינות שיש ביניכן נשים שכבר נמצאות בתחילת ההשגה הרוחנית, בהרגשה קטנה, זה לא טוב, כי הן באמת כך נמצאות. אסור להגיד בשמות כי תבוא עין רעה.

שאלה: ואם יש לנו בעשירייה הרגשה טובה, ואנחנו מכבדות, ואוהבות. יש ערבות מסוימת, אז מה עושים עם זה?

מה עושים? מגדילים עד שהבורא לא יתגלה בקשר ביניכן. הבורא צריך להתגלות בקשר ביניכן. אם את אומרת שאתן נמצאות בהתקשרות, ואפילו באהבה, ואפילו בהשפעה, אז עוצמת ההשפעה והאהבה ביניכן צריכה להיות בדרגה שכבר מתאימה לדרגה ראשונה של הבורא. זה הכול.

ממנו יש לנו מאה עשרים וחמש מדרגות. אז אנחנו צריכים להגיע בהתקשרות שלנו למדרגה מספר אחת ואז אנחנו מגלים אותו. אחר כך נהדק את הקשר בינינו, נגלה אותו במדרגה שתיים. וככה נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ואז מתגלה, מתגלה העולם העליון, ואתן מרגישות כבר שאתן לא נמצאות בהגבלת העולם הזה. ממש הכול אחרת. "עולם הפוך ראיתי".

תלמידה: זה לא אומר שאין לנו עביות מספקת?

יש לכן עביות מספקת. אין לכן זכות על פני העביות. "על כל פשעים תכסה אהבה". אין אהבה ביניכן. הבורא זה אהבה.

תלמידה: אבל אין הרגשה שאנחנו פושעות, אין גילוי הרע.

לא צריכים לחשוב על הרע אף פעם. צריכים לחשוב רק על הטוב.

קריין: קטע מספר 5. מתוך רב"ש - א', "מה לדרוש מאסיפת חברים".

"ענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי, אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני. לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים בלי יוצא מהכלל."

(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: בזמן שאני מקבלת דחייה מחברה ואני מבינה שזה הגיע מהבורא, מה אני מבקשת מהבורא, שהוא יחבר אותנו או מה? אני מבינה שאני רוצה רק הרגשה טובה. שלא שונאת אותה, רוצה משהו טוב. אבל זה גם לא נכון.

אני תמיד מבקשת מהבורא שיעזור לי לראות את כל החברות שלי כטובות, כצדיקות, שנמצאות בדרגה יותר ממני. על ידי זה אני מרוויחה הכי הרבה. כמה שאני פחותה מהן אז אני מקבלת מהן.

שאלה: האם יש דבר כזה קנאה רעה? לפני שהתחלתי ללמוד קבלה היה דבר כזה קנאה רעה, שאני רוצה שהחברה תהיה פחות ממני. אז איך אני נמנעת מדבר כזה?

זה נקרא "עין רעה", כן.

תלמידה: כי היום, כשהתחלתי ללמוד חכמת הקבלה קנאה הפכה להיות טובה בעיני, דווקא. זה משהו שאני רואה כמפתח אותי, או את החברה.

תלוי איזו קנאה.

תלמידה: איך אני נמנעת מקנאה רעה?

אם אני רוצה להיות תחת החברה, לא למעלה מהחברה, זאת קנאה טובה. דווקא הפוך ממה שהיה לך לפני לימוד חכמת הקבלה.

שאלה: האם חברה זה מהעשירייה או חברה זה מכלל החברה?

חברה זה מהעשירייה. חייבת להיות עשירייה, ואני חייבת להיות קשורה לעשירייה, ושהעשירייה הזאת תהיה קבועה, ואנחנו יחד מתחברות בינינו כדי ליצור את הקשר, "שדה אשר ברכו ה'", זאת אומרת, קשר בינינו כזה ששם מתגלה הבורא.

תלמידה: ההרגשה היא שמאז שהתחלנו לעבוד בעשיריות אנחנו מיישמות כל דבר בתוך העשירייה. ויחד עם זה יש משהו שכאילו מבעבע מסביב, מכלל החברה. שאנחנו בסך הכול מגיעים לחברה, ויוצאים מהחברה, שכאילו שם זה מותר. שמועות, לשון הרע" פחות לגלות אהבה.

איפה?

תלמידה: בכלל החברה.

בכלל, מה את מתייחסת לכלל?

תלמידה: אני מדברת על החברה שלנו.

אפילו שלנו. אל תתייחסי אליהם.

תלמידה: אז העשירייה שהייתה לי בהתחלה, לדוגמה, היינו חברות בנפש, עושות מרקים אחת לשנייה כשחולות. עכשיו אני בעשירייה שלישית או רביעית, אז עכשיו אני לא אגיד שלום, או היא לא תגיד שלום כי אנחנו כבר בעשירייה אחרת?

אני לא נמצא כאן בגן ילדים. אני מצטער. זה דברים שאני לא מטפל בזה. כתוב מה צריך להיות וזהו. תקראו ותקיימו.

תלמידה: אז מה צריך לעשות?

כתוב. במאמרי רב"ש כתוב מה צריך לעשות. יש לנו המון שיעורים על זה. רוצות להגיע למשהו? תקראו, תשמעו מה כתוב.

שאלה: איך אנחנו יכולות להעלות מ"ן לרמת הכלי העולמי?

אני לא מעלה מ"ן לרמת הכלי העולמי. אני לא יודע מה זה כלי עולמי. מספיק לי להתבלבל בתוך העשירייה שלי. עוד יש לי כלי העולמי שלשם אני מעלה מ"ן? זה לא טוב. יותר טוב תעבדו בתוך העשירייה. ודאי שאנחנו קשורים גם לכלי העולמי, אבל זה מדי. זאת אומרת, הכלי העולמי, צריכים לדבר על זה, אבל זה קשה. אני לא יודע איך לא תתבלבלו.

יש לנו כלי עולמי ששם גם גברים וגם נשים. אני לא יודע אם צריכים לחלק את זה בכלל לגברים ונשים, שם אנחנו כולנו נכללים. אז אני צריכה להתקשר בחברה שלי לעשירייה שלי, ואז אנחנו בעשירייה שלי מעלות את עצמנו לעשירייה הכללית, שזה כל הכלי "BB" העולמי. שזה בעצם כל הכלי שאליו התקשרו יותר יותר ויותר אנשים, קבוצות מכל העולם. נראה לי שאתם בזה תתבלבלו יותר.

שרטוט מס' 1

(ראו שרטוט מס' 1) העיקר בשבילי להיות בתוך העשירייה שלי. זה עשר שלי. ישנה עשירייה עוד יותר גדולה, שזאת העשירייה הכללית. איזה יחס צריך להיות בין שתי העשיריות האלה? אני צריך קודם כל להגיע למצב שיש לי עשירייה, ו"עשירייה" זה נקרא שהעשירייה הזאת היא כמו אחד. כולנו כמו אחד, עד כדי כך אנחנו מחוברות. ואז במידה שאנחנו מחוברות במושג אחד, אז אנחנו יכולות מהמושג הזה "אחד" להשפיע לעשירייה החיצונה הזאת, הגבוהה מאתנו. אבל רק במידה הזאת. זאת אומרת, אם נגיד יש לנו אלף קילו עוצמה אבל אנחנו מחוברות בינינו בשני גרם, אז רק בשני גרם האלו אנחנו יכולים להשפיע.

זאת אומרת, ההתקשרות מהעשירייה הפנימית לעשירייה החיצונה רק במידה שאנחנו קשורות בעשירייה הפנימית יחד. אז יש לנו מה להעלות. וזה נקרא "מ"ן. חיסרון.

שאלה: האם יש הבדל בין תפילה של גבר ואישה? כי האישה היא כאימא. אתה אומר הרבה בשיעורים שהתפילה מגיעה מהעשירייה, אבל יש מצב כזה שיש רצון להתפלל לבד. האם זה נכון ומה ההבדל?

מה זה להתפלל לבד? להתפלל עבור עצמי זה לא טוב. אני בזה מזיק לעצמי. יותר טוב לא להגיד אף מילה, ובכלל לסגור רצון שהוא עבור עצמי. אני צריך כל הזמן להיות בביקורת עצמית כזאת שאני מבפנים לא דורש שום דבר עבור עצמי. עוד פחות ועוד פחות. וכל המחשבות להעביר אותן לעשירייה, לעשירייה ולבורא. אני, עשירייה, בורא. ואז אני בזה גורם שהבורא יתלבש בעשירייה ואני אהיה בעשירייה. שם, בתוך עשירייה, אנחנו יכולים להיפגש, אני והבורא. בזה אני משיג את החיים הרוחניים, הנצחיים שלי.

אם אני חושב על עצמי באיזו צורה, אני בזה מנתק את עצמי מלהתקשר, להתקרב לבורא. אנחנו למדנו את זה אתמול, שהמבקש עבור עצמו ממש הורג את עצמו, מזיק לעצמו, אפילו שמבקש לעשות נחת רוח לבורא, שאני רוצה לעשות לו כאילו. זה לא טוב. אתה מבקש לעשות לו. אתה צריך להעביר את זה דרך העשירייה.

שאלה: האם הנשים צריכות לשלם מעשר? האם נשים חייבות לשלם מעשר?

גם גברים, גם נשים, חייבים לשלם מעשר. גם נשים וגם גברים. וזה גם היה בזמני הרב"ש ששילמו.. אבל אם זו משפחה ונגיד האישה לא רוצה והגבר כן רוצה, אז כל אחד עבור עצמו. אבל אם נגיד משפחה, ואישה לומדת והגבר לא, אז היא צריכה לשלם עבור עצמה.

ברוחניות אין הבדל בין גבר ואישה, רק תבינו. זה בעולם שלנו כל כך מוגדר שכבר נולדים אנחנו, זה הילד וזאת הילדה. אבל בעולם הרוחני אנחנו מתחלפים כל פעם, כלפי איזה מערכות אני מתפקד כנוקבא, כלפי איזה מערכות אני מתפקד כזכר.

שאנחנו נמצאים (ראו שרטוט מס' 2), נגיד 1. יש תחתון, 2. יש אמצעי ו3. יש העליון, וזה אני, אז כלפי העליון אני כנוקבא, וכלפי התחתון, שאני משפיע לו, אני כזכר. ככה זה ברוחניות. ואם אני נמצא בעוד כמה מערכות, אז כלפי כל המערכות האלה אני גם מתפקד או כזכר או כנוקבא. אלא בעולם שלנו זה הכול סטטי, אבל ברוחניות לא.

שרטוט מס' 2

שאלה: מעל הדעת יש שנאה?

מעל הדעת יש שנאה לרצון לקבל על מנת לקבל. לאגו שלנו ישנה שנאה.

שאלה: איך אני יכולה להתפלל עבור העשירייה כשאני מרגישה שהאחרות הן חלק ממני? אז אני בעצם מרגישה שאני מתפללת עבור עצמי. איך אני יכולה להתפלל ככה עבור העשירייה?

זה בסדר גמור. אם אני מרגיש עשירייה שזה כמו שאני, חלק בלתי נפרד ממני, אז אני מתפלל עבור עשירייה כמו על עצמי. הלוואי שכך יהיה לך.

שאלה: איפה נמצא האגואיזם? בתוך הלב? או בחוץ, כמו שדה כזה שלא מאפשר להתחבר?

כן. האגו זה השדה שאני נמצא בו כמו בתוך כלוב, זה מלביש עלי כמו בועה כזאת שאני נמצא. ודרך האגו הזה אני רואה את העולם, אני מסתכל על אחרים, אני מקבל מהם מה שהם אומרים. הכול עובר דרך האגו, גם ממני החוצה, גם החוצה פנימה.

ולכן במידה שאני מבטל אותו, במידה הזאת אני רואה את העולם יותר אמיתי, והיחס שלי עם העולם ויחס העולם אלי. צריכים להרגיש את האגו שאני נמצא ממש בתוך הבועה הזאת, והיא מנתקת אותי מהמציאות האמיתית.

שאלה: מה זה תיקון, לפי הקטע?

תיקון זה שחלק מהרצון לקבל שלי האגואיסטי, הופך לרצון להשפיע. זה נקרא תיקון.

שאלה: הייתה סעודה שדיברת על הכנס בנוגע לנשים, לפני כמה שבועות, ודיברת על גאווה נשית. אז הייתי שמחה לקצת פירוט על זה. זה גם מתקשר לי למה שהחברה שאלה על עין הרע. שבעצם אנחנו רוצות להשיג קנאה טובה, ואיך אפשר להשתמש בלהגדיל את החברות, שבאמת יש חברות שכבר הגיעו לאיזו השגה, בצורה שהיא קנאת סופרים, קנאה טובה שמקדמת ולא עין רעה?

אתה הבנת?

תלמידה: מה זו גאווה נשית?

זה בעולם שלנו. ברוחניות זה משהו אחר לגמרי. ברוחניות גבר, או אישה, שוב, כמו שאני אמרתי, זה כבר משהו אחר. אפשר לעשות מהם ממש סימן שווה. מה שאין כן בעולם שלנו, אז זה בצורה פסיכולוגית. אז גאווה של אישה היא הרבה יותר גבוהה מגאוות הגבר כי היא שייכת למלכות ומרגישה את עצמה פגומה, מרגישה את עצמה תמיד יותר ירודה, נמוכה, וכנגד זה רוצה להתגבר ולהשלים את עצמה. אלה דברים רגילים שאנחנו רואים את זה בחיים.

ולכן אנחנו צריכים להבין שזה אופי של אישה וצריכים ממש לרחם עליה ולהתייחס יפה, ולכן גם באנושות ישנם כאלה יחסים שהגבר שהוא גבר אז הוא מתייחס לאישה תמיד בצורה כזאת שעוזר לה, שנותן לה, כאילו מעדיף שיהיה לה במקומו לו. וכן הלאה. מתוך זה שמכירים אנחנו את החולשה. לא חולשה פיסית, אלא חולשה פנימית של אישה שבאה מהטבע לעומת הגבר. כי אישה היא כנגד רצון לקבל, כנגד המלכות, שמרגישה את עצמה "ענייה ודלה" מה שנקרא. מה שאין כן גבר בא כט' ראשונות, שהוא מביא את האור, מביא את הכוח, ולכן אם הוא באמת גבר אז הוא צריך להתייחס בהתאם לאישה, כך לכבד ולחזק ולהביא לה מקום לקיום הנאה.

תלמידה: אז בעצם מה זו גאווה ברוחניות? המטרה היא בעצם להבין איך אנחנו יכולות להתחבר יותר טוב בכנס בולגריה.

אני חושב שאנחנו צריכים לשכוח על כך שאנחנו נשים או גברים, פשוט אין לזה מקום, בשביל מה, כלפי הבורא אנחנו צריכים להתנהג פשוט. אנחנו רצון לקבל, אנחנו האגואיסטים, אנחנו צריכים לבטל את האגו שלנו, אז כל אחד משתדל לעשות את זה על ידי זה שמתחבר לכל הכלל. ומה זה חשוב אם זה גברים, נשים, לא להסתכל על זה בכלל, כמה שפחות לשים לב על כל ההבדלים הגשמיים שיש בינינו.

תלמידה: אז בעצם אין בעיה לעשות עבודה עם גבר? אם אין הבדלים ולא לחשוב על ההבדלים אז אין בעיה גם לעשות עבודה עם גבר?

לא, יש בעיה גדולה, כי בזה את מבלבלת בין שני הדברים. את לא יכולה להתייחס לגבר כמו לאישה עד שאת מתוקנת לגמרי. ולכן יש הבדל ביניכם והוא נשאר, עד שאת בגוף והוא בגוף אין בעיה רוחנית אלא בעיה גשמית, ולכן אסור לעשות את זה. אי אפשר ללמוד יחד, אי אפשר לעשות הרבה דברים יחד כי בזה אנחנו מפריעים לעצמנו להתקדם.

תלמידה: אז אם הבנתי אותך נכון, בתפיסה שלי לא להתייחס בין גבר לאישה אבל בעבודה שלי לעבוד רק עם נשים.

כן. את לא מרגישה שזה כך?

תלמידה: אני מרגישה, רק פשוט רציתי לחדד את הענין כי התבלבלתי עם מה שאמרת לפני רגע, לא להתייחס לגברים ונשים וזה בלבל אותי.

לא, באמת בזמן הכנס אני לא מסתכל על זה אם זה אישה או גבר, אני מתייחסת לכולם שכולם רוצים בקשר היפה בינינו להגיע לגילוי הבורא.

שאלה: איך עובדים נכון עם התנגדויות?

קודם כול האם ההתנגדות היא שלך או התנגדות חיצונה?

תלמידה: כן, שלי.

זה מורגש. כדאי לראות את עצמך מהצד ולראות עד כמה שזה מפריע לך ומה את מרוויחה או מפסידה מההתנגדות הזאת. השנים עוברות ותועלת בינתיים לא רואים מההתנהגות הזאת, וכדאי לחשוב על שינוי. ושינוי יכול להיות רק בתנאי שאני סוגרת עיניים ואת פשוט נזרקת לתוך החברה. ועשרים מאמרים על החברה של רב"ש, וזה לא חשוב אם זה גבר או אישה, אלה מאמרים שמתארים כניסה מעשית לרוחניות.

תלמידה: אבל אני מבחינתי החברה הזאת מושלמת והעשירייה מושלמת.

אלא מה הבעיה?

תלמידה: יש לי מין פחד מלהגיע להשפעה, מלהתפלל.

להתפלל לא צריך כי את מתפללת על עצמך וזה יותר גרוע.

תלמידה: להתפלל נכון.

איך להתפלל נכון את זה צריכים לברר. אבל לעשירייה, את חייבת להתבטל כלפי עשירייה, בפועל להתבטל עוד פעם ועוד פעם וכל פעם קצת, ועוד קצת יש לך זמן להתקשר לעשירייה?

תלמידה: אני מקושרת עם העשירייה, כמה שאני יכולה אני מקושרת איתה, אני לפחות מרגישה שאני מתבטלת, הם גדולות בעיניי, הכול מושלם, כאילו רק לי הבורא לא נותן.

הבורא נותן, הוא רוצה ממך עוד שבירת הלב, ומה שאני שומע היום מאוד משמח אותי. תמשיכי, את גדֵלה.

שאלה: בשיעור אתמול אתה דיברת על צמצום הרצון לקבל, איפה זה פוגש את העולם הגשמי? מה זה הצמצום הזה?

אני אענה על זה. פשוט, אני צריכה להתייחס לכל החברות שלי בעשירייה כמו למשהו מושלם. לבטל את עצמי כלפיהם זה נקרא "צמצום", צמצום הרצון לקבל האגואיסטי שלי, שאני מכבדת אותן, הן כולן מעליי. זה הכול, אין יותר.

שאלה: איך יחס אישי לחבר הופך לשטח משותף בעשירייה?

יחס אישי לחבר הופך לשטח משותף לעשירייה. אני צריך להתחיל כך להתייחס לעוד ועוד חברים. ככה זה.

תלמידה: אני כל השמעה שומעת את השיח הזה על צמצום וצמצום. עכשיו אנחנו עומדים בנקודת הכרעה מאוד חשובה, הרגשה של חשיבות מאוד גדולה לקראת הכנס הזה, כאילו לא היינו אף פעם בנקודה כזאת. ומה שאני מרגישה אולי זה ישמע מוזר, שדווקא חסר לנו רצון. כאילו אומרים כל הזמן לצמצם, אני מרגישה שחסר לנו אגו. כאילו יכול להיות שאם היה לנו יותר אגו אז אולי היה לנו יותר לעבוד. אני מרגישה שדווקא חסר אגו, חסר רצון.

בקיצור, מאיפה לקחת אגו? אני מבטיח לך שיש לך כל כך הרבה אגו שאפשר להיטבע שם, להיחנק. תתחילי לגלות, את תראי.

שאלה: אם הרצון שלי זה לתת או להשפיע לעשירייה שלי, האגו מנצל את ההזדמנות הזאת להשפיע ונותן לי הרגשה לתת להם, להשפיע עליהם. יש לי הרגשה לא נעימה שנותן לי האגו שלי.

בקיצור, להמשיך כל הזמן לראות את החברות יותר גדולות ממני, ואז אני באותו יחס כלפיהם שהם יותר גדולות, כמה שאני מעלה אותם יותר גבוה אני דרכם מתחילה להרגיש השפעה מהבורא. רק צריכים להתמיד בזה וכך תתחילי להרגיש.

שאלה: איך אפשר להתפלל נכון ושיהיה יעיל ביחד עם העשירייה?

רק עם העשירייה יחד. כולן מתפללות יחד לבורא, שיעזור לנו לבטל את המחיצות בינינו. וכמה שאנחנו נוכל להצמיד את העשרה יחד, הבורא פתאום מתחיל להיות מורגש, שזה השטח שהוא ממלא.

שאלה: הבועה הזאת של האגו, האנליזה הזאת של הכרת הרע בתוכי, אני חייבת להרגיש כל הזמן? או שאי אפשר כל הזמן להרגיש וזה זמני? הבדיקה הזאת של הכרת הרע.

הכרת הרע זה עד גמר התיקון.

שאלה: דיברת על זה שהתקופה לפני הכנס זה תקופה שדופקים בה בשערי תשובה. מה זה נקרא לדפוק בשערי תשובה?

תשובה זה נקרא "תשוב ה' לגבי ו'". תשובה שאנחנו צריכים להגיע להשפעה. אז לדפוק בשערים זה שער סתום, אבל אם אני דופק כדי להפוך את עצמי ממקבל למשפיע, אז השער הזה נפתח. אבל בשביל זה צריכים לדפוק חזק, עם כל הלב. שאני רוצה באמת להגיע להשפעה. מתי זה אפשר? אך ורק שאני עובד עם העשירייה, ואני רואה שהן יותר גדולות, והן יותר ויותר מגרות אותי גם להגיע להשפעה.

תלמידה: דיברת המון על פשעים שמתגלים, על תהליך עבודה עם הפשעים. מה עושים עם מיליון פשעים שמתגלים?

אז הם מיליון, אז מה? אז סך הכול זה פשע אחד, הרצון לקבל שלי האגואיסטי. יש לי רק דבר אחד. אין לי יותר בעיות חוץ מאחת.

שאלה: האם ניתן לחוש את הכרת הרע כתחושה של כל העשירייה, או שזה עניין פרטי? או שכל העשירייה יכולה לבצע את הבדיקה הזאת? בתוכה, בתוך הפעולות שלה, של העשירייה.

מתוך העשירייה. זה נקרא שליח ציבור, שמרגיש את סך הכול מה שמרגישה העשירייה.

שאלה: מה התפילה שאנחנו אמורים לבקש על עצמנו כדי להשפיע, להתפלל עבור החברים?

פשוט מאוד. אנחנו, כל העשירייה, מתפללות שהבורא יעזור לנו להיות מחוברות ללא שום הבדל בינינו, שיבטל את כל הגבולות וההבדלים בינינו, ושאנחנו נהיה ממש בלב אחד, כך נרגיש את עצמנו. ומתוך אותו הלב שאנחנו נתייחס, דרך הלבבות הפרטיים, לכל החברות, ועם הלב האחד הזה לבורא. נחבר את הלבבות שלנו ללב אחד, ובו מתגלה הבורא. זה מה שצריכים. אז לבקש על זה, על המצב הזה. איך להגיע אליו, זה העיקר.

שאלה: הקבוצה הגיעה למצב שאנחנו בלי מילים מבינות זו את זו, וגם הגברים. באיזה כיוון צריך לעבוד כדי לא לאבד את זה?

רק חיבור. רק חיבור יתר. אתן תרגישו בתוך החיבור הזה שאנחנו בונים כלי רוחני. כלי זאת אומרת חוש רוחני. בתוך החוש הזה תתחילו להרגיש את הבורא. בתוך החוש הזה תתחילו להרגיש הדיבור שלו, הפנייה שלו, הראייה. כל הראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, כל הדברים האלה הרוחניים, שזה נרנח"י, תתחילו לגלות בתוך החיבור ביניכן. רק להמשיך. לא לאבד. לפחד לאבד את זה.

שאלה: הדרך של צמצום, שזו הנשימה הרוחנית, זה החיבור כדי להגיע לאדם הראשון?

כן.

שאלה: אם יש משהו אחד שהיינו צריכות לעשות מעכשיו ועד הכנס, מהו?

מעכשיו ועד הכנס יש לכן שבוע ימים. אנחנו חייבים לעבוד על החיבור בינינו. כל אחד בקבוצה, ודרך הקבוצה לכל יתר הקבוצות. שאנחנו כבר מתקרבות להגיע לאותה המסיבה שנקראת כנס. ושם נעשה חיבור כזה שבאמת יש לנו, לפי הבדלים גדולים מה שיש בינינו, ואיך שאנחנו נוכל להתגבר עליהם, ודאי ש"על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת לפי הפער הזה שיש בין האגו שלנו ובין החיבור שיכולים להשיג, אנחנו בהחלט יכולים להגיע לגילוי.

תלמידה: רצינו לשתף כשיצאו העיתונים הראשונים, הייתה היענות מאוד יפה. המון חברות יצאו. ועכשיו, בחודשיים האחרונים, נהייתה האטה בחלוקת עיתונים. ואנחנו מאוד נשמח שככה תיתן איזה חשיבות ותרחיב על זה, למה זה חשוב.

אני צריך עוד להדליק ולהדליק אתכן כל פעם, ככה כמו ילדים קטנים?

תלמידה: כנראה שכן.

אז אני אתן פקודה להפסיק את העיתון. אני לא אלך על זה, כי זה מה שאתן צריכות לעשות. אתן צריכות עוד לבוא ולדרוש יותר ויותר. אחרת איזו עבודה רוחנית זו, אם אין התגברות מצדכן? לא, אם זה יהיה ככה, לא יהיו שאלות, לא יהיו תשובות, לא יהיו ערבים כאלה, לא תיכנסו לשיעור שלי אף פעם, ועיתון ודאי שאני הולך לסגור.

או שאתן מבינות שיש לפנינו מטרה ודרך ויגיעה, או שלא. אני לא אלך לחלק עיתון, ובכלל, צריכים סוף סוף להתעורר ולקחת את זה ברצינות. הגברים אני מבין שהם ככה פרחחים, אבל הנשים, שמקבלות את החיים בצורה יותר רצינית? אני מתפלא עליכן.

נקווה שזה יתוקן. נשים, אנחנו נמצאים לפני הכנס. נקווה שאנחנו נעבוד, גם אלה שבאות לשם וגם אלו שנשארות כאן, נעבוד יחד בצורה חזקה, טובה, בהרגשה רצינית של מה שיש לפנינו. ואני מאוד אשמח אם אתן תתנו תמיכה טובה גם בגברים, אלו שיוצאים, אלו שנשארים. זה באישה תלוי הרבה, הרבה מאוד. אתן יודעות איך זה ככה, בכל מיני, במשפחה, אם אישה דוחפת זה קורה.

(סוף השיעור)