שיעור בוקר 15.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מבוא לספר הזהר"

אותיות ט"ז-י"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 105, "מבוא לספר הזהר", המשך מאות ט"ז.

אות ט"ז

"ואחר שנתבאר לך היטב, אלו ד' האופנים: חומר, צורה בחומר, צורה מופשטת, ומהות, בדברים המוחשיים.

שנתבאר:

שאופן הד', שהוא המהות, אין לנו תפישא בה כל עיקר,

ואופן הג', הוא מושכל, העלול לטעות,

ורק האופן הא', שהוא החומר, ואופן הב' שהוא צורה מלובשת בחומר, הם בלבד ניתנו לנו להשגה ברורה ומספקת, מצד ההשגחה העליונה.

הרי תוכל להבין, בעזרתם, גם במציאות העצמים הרוחניים, דהיינו בעולמות העליונים אבי"ע. כי אין לך פרט קטן בהם, שלא יהיה נחלק, על פי ד' אופנים הללו.

כי אם תקח, למשל, איזה פרט בעולם הבריאה, הרי יש שם כלים, שהם גוון האדום, שאור הבריאה, עובר על ידו, לבני הבריאה, כנ"ל. והנה הכלי שבבריאה, שהוא צבע האדום, הוא בחי' חומר, או עצם, דהיינו אופן הא'. ואע"פ, שהוא רק צבע, שענינו מקרה וגילוי פעולה שבעצם, מ"מ כבר אמרנו, שאין לנו השגה במהות עצמו, אלא רק בגילוי פעולה מהמהות. ואת הגילוי פעולה הזה, אנו מכנים בשם עצם, או חומר, או גוף, או כלי, כנ"ל באות י"ג. ואור אלקי, המתלבש ועובר דרך הגוון אדום, הוא הצורה המלובשת בהעצם, דהיינו אופן הב'. כי ע"כ נראה האור עצמו, בבחינת אור אדום, שיורה על התלבשותו והארתו, דרך העצם, שהוא בחינת הגוף והחומר כנ"ל, דהיינו הגוון אדום.

ואם אמנם, תרצה להפשיט האור האלקי מהעצם, שהוא הגוון אדום, ולדון בו, כשהוא לעצמו, בלי התלבשות בעצם. הרי זה כבר שייך לאופן הג', דהיינו צורה מופשטת מחומר, העלולה לקבל טעויות, כנ"ל. ולפיכך, הוא איסור חמור, בהשכלת העולמות העליונים. ושום מקובל אמיתי, לא יעסוק בזה, ומכ"ש בעלי הזהר. ואצ"ל, ב"מהות" של הפרט דבריאה, שהרי אין לנו תפישא בה כל עיקר, אפילו במהות של עצמים הגשמים, מכ"ש בעצמים הרוחנים.

הרי, שיש לפניך, ד' אופנים:

א. הכלי דבריאה, שה"ס גוון אדום, הנבחן לעצם או חומר של הבריאה.

ב. התלבשות אור אלקי בהכלי דבריאה, שהוא צורה בעצם.

ג. אור האלקי, כשהוא לעצמו, במופשט מהעצם דבריאה.

ד. מהות של הפרט.

והנה נתבאר היטב, גדר הא': שמב' האופנים ג' וד', אין מהם אפילו מלה אחת בכל הזהר, אלא רק ממובן הא' והב' בלבד."

שאלה: בעל הסולם מתאר את עולם הבריאה והאור שמתגלה בעולם הבריאה. אני נמצא בחומר הזה ומגלה בהתאם לחומר הזה את מה שמתגלה. איך אני מגלה חומר חדש?

על ידי האור העליון שמאיר עליך אתה מגלה את עצמך במצב חדש.

תלמיד: ומה אני צריך לעשות כדי לגלות את החומר החדש?

צריך להשתוקק להשפעת יתר ממה שיש לך במקומך.

תלמיד: ואז החומר משתנה.

הוא לא משתנה. זה הבורא שמאיר עליך באור מסוים, באור יותר גדול, הוא שמעלה אותך לדרגה יותר גבוהה.

שאלה: נשמע שיש פה חלוקה בין האור והחומר. האם זה נכון להבין שיש את החומר של הבריאה ויש את האור שמאיר דרך החומר הזה ואותו אנחנו מגלים?

כן.

תלמיד: אם הצורה המופשטת מהחומר היא האור, אז מה זו המהות, האם היא גם קשורה לאור או לחומר?

מהות זו הבחנה עוד יותר פנימית. יש חומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת ומהות.

תלמיד: יש חומר ויש אור, האם המהות היא מעל שניהם, או שזו המהות של החומר שאנחנו לא משיגים?

מהות.

תלמיד: אני מבין שיש את החומר של הבריאה ואת האור שמאיר, וכשהם באים יחד, אז יש לנו השגה והרגשה. לגבי האור שהוא מופשט מהחומר, עליו לא מדברים.

לגבי המהות, לא ברור מהות של מה, האם של האור המופשט, או שיש משהו עוד יותר פנימי מהאור המופשט, או שזו המהות של החומר שאותו אנחנו לא משיגים כשאין עליו אור?

אבל אתה לא יכול להגיד, כי אין לנו תפיסה במהות. כמו שהוא כותב באופן ה-ד' שאין לנו תפיסה במהות.

תלמיד: אבל אם היינו רוצים להגיד מהות של מה, אז מהות של מה אנחנו לא תופסים?

אתה גם לא יכול להגיד.

נקרא מתחילת אות ט"ז.

ש"אופן הד', שהוא המהות, אין לנו תפישא בה כל עיקר,

ואופן הג', הוא מושכל, העלול לטעות,

ורק האופן הא', שהוא החומר, ואופן הב' שהוא צורה מלובשת בחומר, הם בלבד ניתנו לנו להשגה ברורה ומספקת, מצד ההשגחה העליונה."

תלמיד: יש את החומר, ויש את הצורה שמלובשת בחומר. ואנחנו מבינים שיש את האור שמלובש בחומר, ואז אנחנו יכולים לדבר עליו.

כן.

תלמיד: אבל לא ברור מהות של מה, האם של הצורה שמתגלה כשיש את החיבור בין האור לחומר? נגיד שאנחנו מדברים על שולחן, אז אני מגלה ורואה את השולחן ואני יכול לדבר עליו. האם המהות היא של החומר עצמו, שאני לא יכול לתפוס את האלקטרונים, את החלק הבלתי נראה שלו, את המהות של החומר, או של האור, כך שאני יכול לחוות בכלל את הצורה הזאת? נשמע שיש חלוקה בין אור לבין חומר ואז לא ברור של מה המהות.

הוא כותב שבחומר ובצורה המלובשת בחומר יש לך תפיסה, על זה תדבר, זה א' וב'. אבל ג' שהוא אופן הג', המושכל, שם אתה עלול לטעות כי זה כבר לא קשור לחומר.

שאלה: כשאנחנו מדברים על להשיג משהו בחומר ובצורה המלובשת בחומר, שאלו ההגבלות שהוא נותן, מה הכוונה? למשל כשאומרים מושג כמו אמונה, מה הכוונה לתפוס את החומר ואת הצורה שבחומר במושג הזה ולא מעבר לזה?

אני לא חושב שאם אתה מדבר על אמונה, אז היא החומר, ואז הצורה שמלובשת בחומר, אופן הב'. זה לא ידוע לי.

תלמיד: לקחתי אמונה כדוגמה, זה יכול להיות כל דבר אחר. מה היחס הנכון בלימוד כשאומרים שאנחנו צריכים להשיג רק את החומר ואת הצורה המלובשת ולא משהו אחר?

כל דבר שאנחנו מרגישים, אנחנו צריכים לחלק אותו לפחות לשניים, לחומר ולצורה המלובשת בחומר. צורה מופשטת ומהות תעזוב בינתיים.

תלמיד: זה דבר שעוד לא מרגישים, אבל רוצים להרגיש אותו.

בחומר?

תלמיד: אנחנו רוצים להרגיש אותו בחומר, רוצים להשיג אותו. אז לקחתי לדוגמה מילה כמו אמונה שברור שאנחנו לא מרגישים, אבל רוצים להרגיש אותה.

אבל אתה מתחיל מזה שזה למעלה מהתפיסה וההשגה שלך.

תלמיד: כרגע. אבל אני רוצה שזה כן יהיה בתפיסה ובהשגה, כמו שולחן או כמו מושג אחר.

אתה לא יכול, כי אתה מתחיל מדרגה שהיא למעלה ממך.

תלמיד: אנחנו לומדים "מבוא לספר הזהר", אנחנו קוראים מושגים, ואנחנו רוצים שהם יהיו בהשגה שלנו. מה היחס הנכון ללימוד שיהיה כזה שנרגיש או נשיג את זה בחומר ובצורה מלובשת בחומר?

אתה רוצה להשיג משהו, אז תן את הדרגה שאתה כן משיג. אתה לא יכול להתחיל ממשהו שאתה לא משיג, זו תהיה פילוסופיה.

תלמיד: לדוגמה אמונה, ברור לי שאני לא יודע מה זה כרגע ואני רוצה לדעת מה זה, ולמדנו שזה היחס הנכון ללימוד בספר הזוהר או בספר קבלה בכלל.

אין לך במה לאחוז. אני לא מבין איך אתה יכול להתחיל ממצבים כאלה.

תלמיד: ממה כן מתחילים? אני לא מדבר על שולחן, אני מדבר על מושג שהוא לא נתפס כרגע בחושים.

אם הוא לא נתפס, אז אתה לא יכול לדבר עליו.

תלמיד: אבל הוא כתוב.

בסדר. מה כתוב?

תלמיד: מושג כמו אמונה.

אבל איפה זה כתוב?

תלמיד: בזוהר.

אבל זה לא כתוב כאן כשאנחנו לומדים דרגות.

תלמיד: כאן הוא מלמד את הגדרים איך ללמוד נכון את ספר הזוהר.

כן.

תלמיד: הוא נותן שולחן כדוגמה. אז ברור שבשולחן אני לא יודע מה זו המהות ולא יודע מה זו המילה המופשטת. אבל איך מתייחסים למושגים שאין בהם בכלל תפיסה?

אבל הוא לא מתחיל מכאלה שאין לך תפיסה, הוא מתחיל מכאלה שיש לך תפיסה בהם גם בחומר וגם בצורה.

תלמיד: אבל הזוהר מלא בהמון מושגים שאין בהם תפיסה. גם כשהוא כותב שם "חמור" ו"שושנה", אלו לא החמור והשושנה שאני תופס או מכיר, נכון?

לא יודע. אבל אני לא יכול ללכת לפי מה שאתה אומר לי כי אני כבר בכלל בלי תשתית.

תלמיד: אז מהי התשתית הנכונה?

התשתית הנכונה היא שאנחנו משיגים בחושים הבריאים שלנו.

תלמיד: כשאני לומד במאמר המחמר את המילה חמור, איך אני צריך להתייחס אליה?

שזה חמור.

תלמיד: אבל מי שכתב את הזוהר לא התכוון לחיה חמור.

אני לא יודע. כשאני פעם אגיע לזה, אז אני אדע, בינתיים לא.

תלמיד: אז לראות את זה כחמור וגם לדעת שזה לא החמור שאני חושב עליו.

כן.

שאלה: הוא כותב "רק בגילוי פעולה מהמהות. ואת הגילוי פעולה הזה, אנו מכנים בשם עצם", והוא כותב שיש ארבעה אופני מושכלות. כלפי המושג חומר, האם יש לנו השגה בחומר כשלעצמו?

לנו אין.

תלמיד: אנחנו יכולים להשיג רק צורה מלובשת בחומר.

כן.

שאלה: מה זה אומר שהכלי של הבריאה הוא בצבע אדום?

כך אנחנו מקבלים את זה. כדי להבדיל בין הכלים בעולמות אנחנו נותנים להם עוד הבחנה בצבע.

שאלה: אנחנו מדברים על כלי ועל התלבשות. האם אפשר להגיד שגוף האדם הוא כלי והתנהגות זו התלבשות?

לא. הוא לא אומר כך.

אות י"ז

"ויחד עם זה, יתבאר גדר הב'. ודע, שכמו שבארנו ד' האופנים בפרט א', בעולם הבריאה בלבד, כן הם בדרך כלל, בכללות ד' עולמות אבי"ע, אשר:

ג' גוונים, אדום ירוק שחור, שבג' עולמות בי"ע, הם בחינת החומר, או העצם.

וגוון לבן, שהוא בחינת עולם האצילות, הוא הצורה המתלבשת בהחומר, דהיינו בג' גוונים, הנקראים בי"ע.

ובחינת א"ס, כשהוא לעצמו, ה"ס המהות.

והוא, שאמרנו בגדר הא', שבבחינת המהות, אין לנו תפיסה, שהוא אופן הד', הנעלם בכל העצמים, ואפילו בהעצמים שבעוה"ז (כנ"ל באות י"ב).

ובחינת גוון לבן, כשהוא לעצמו, בלתי מלובש בג' גוונין שבבי"ע, דהיינו אור החכמה, כשאינו מתלבש בבינה תפארת ומלכות, הרי היא צורה מופשטת מחומר, שאין לנו עסק בו. ואין הזהר מדבר מאופן הזה ולא כלום, אלא:

מאופן הא', שהוא ג' גווני בי"ע, הנחשבים לחומר, שהם ג' הספירות בינה ת"ת ומלכות.

וכן מאופן הב', שהם הארת אצילות, המלובש בג' גווני בי"ע, דהיינו אור החכמה, המתלבש בבינה ותפארת ומלכות, שהם בחינת צורה, בעת שמלובשת בהחומר.

מב' הללו עוסק ספר הזהר בכל המקומות.

ולפיכך, אם המעיין לא יזהר, להגדיר מחשבתו והבנתו, להשכיל דברי הזהר, בכל מקום, רק בגדרם של ב' האופנים הנזכרים, מיד יתבלבל לו כל הענין, כי יוציא הדברים ממשמעותם".

במה אנחנו עוסקים? באופן הא' ובאופן הב'. אופן הא', "שהוא ג' גווני בי"ע," ואופן הב', "שהם הארת אצילות" בג' גוונים. רק בזה אנחנו עוסקים.

שאלה: הוא כותב "כשאינו מתלבש בבינה תפארת ומלכות", אז בעצם אין תפיסה באור חכמה.

כן.

תלמיד: האם לפני בינה יש תפיסה?

אני לא יודע, אבל בזה אין תפיסה.

שאלה: אם אני מבין בצורה פשוטה, אז הכלל שהוא כתב לנו הוא שאפשר לדבר רק על אור שמלובש בכלי, אי אפשר לדבר על האור בפני עצמו ובטח שלא על הבורא בפני עצמו, וגם לא על הכלי בפני עצמו כשאין בו אור.

כן.

שאלה: בחלק הראשון של השיעור דיברנו על התורה והבורא. לפי ארבעת המושגים, חומר, צורה מלובשת וכולי, מה זו תורה?

האור העליון המלובש בכלים. הוא גם נותן לנו הגדרה מה זו התורה.

תלמיד: במושגים שעכשיו למדנו, האם תורה זו צורה מלובשת בחומר?

כן.

תלמיד: אז מה זה "הלובש" שהוא כתב עליו בחלק הראשון?

הבורא.

תלמיד: אז לפי ההגדרה שיש עכשיו אי אפשר להשיג את הבורא.

אז מה?

תלמיד: כי בחלק הראשון של המאמר למדנו שלא מספיק ללמוד את התורה, את המלבושים, אלא צריך להגיע להרגשת הלובש. זה נשמע סותר למה שלמדנו עכשיו, שאי אפשר להגיע להרגשת הלובש.

אנחנו לא משיגים את הלובש, אנחנו לא משיגים את הבורא, אלא אנחנו משיגים אותו בעודו מלובש בנבראים, בנשמות.

תלמיד: אז מהמושגים שלמדנו עכשיו זה גם נשמע צורה מלובשת בחומר.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין הבורא לתורה, אם שניהם זה צורה מלובשת בחומר. מה ההבדל בין המלבוש לבין הלובש, אם את הלובש אתה מרגיש רק לפי המלבושים שלו, מה ההבדל ביניהם?

לפני התלבשות ואחרי התלבשות. לפני התלבשות זה נקרא "בורא", אחרי התלבשות נקרא "תורה".

תלמיד: אבל לפני התלבשות אין אפשרות להשיג, אין על מה לדבר, נכון?

אנחנו משיגים אותו "ממעשיך הכרנוך" מה שנקרא.

תלמיד: אם אנחנו רק משיגים את הפעולות, מה זה "הכרנוך"?

"הכרנוך" - איך שהוא פועל דרך התלבשותו בתורה.

תלמיד: אנחנו משיגים רק את המעשים, נכון? אי אפשר להשיג אותו.

כן, הבורא מלובש בתורה ואנחנו משיגים כל מיני אופני התורה שבהם מלובש הבורא.

תלמיד: אז מה זה "ממעשיך הכרנוך", לכאורה אנחנו מכירים רק את המעשים שלו, לא אותו.

לכן זה נקרא כך, שבצורה כזאת אנחנו משיגים את הבורא.

תלמיד: אז גם כשאומרים בורא זה רק המעשים שלו או היחס שלו אלינו.

כן.

שאלה: כשאנחנו בעשירייה, אז יש מולנו את החבר ואנחנו רוצים לגלות את התכונה של החבר, איזו תכונת השפעה יש לו על הקבוצה, על העשירייה. אנחנו פחות בעניין לחפש או לדבר על הבורא עצמו, אלא רוצים להישאר מחוברים לקרקע במשהו. אז איך בדיוק אנחנו בעצם משיגים את הפעולה של הבורא דרך הפעולה של החבר? מה זה להשיג את הבורא?

שאנחנו משיגים את פעולות החבר, אז אנחנו משיגים את הבורא. כי מאיפה יש פעולות כאלה בחבר? מהבורא. אז כשאני מסתכל על החבר ואני רואה עד כמה הוא מכוון לחיבור עם הקבוצה, אז בזה אני משיג את הבורא. זה הבורא עושה את זה.

תלמיד: ואיך אני מצליח להישאר כמה שיותר מחובר לקרקע?

על ידי זה שאני מתחבר לחבר דווקא ולא לבורא, לבורא אני לא יכול להתחייב, אני רק לומד מהפעולות שאני רואה אותן בחבר, על הבורא.

תלמיד: ובשביל לגלות את התכונה הזאת שיש בחבר, צריכה להתפתח גם בי איזו תכונה דומה לשלו כדי לקבל ממנו אותה תכונה, להרגיש אותה?

כן, אתה צריך לתאר את זה.

תלמיד: ואז לפי מה שאני מרגיש ממנו אני יכול להתחיל לחקור מה זה הפעולה של הבורא?

כן, אפילו לפני כן.

תלמיד: מה הכוונה, לפני זה?

שאתה צריך להיות כבר מוכן לזה, לקבל כל מיני צורות שאתה תגלה בחבר.

שאלה: לגבי חומר וצורה. לגבי חומר הוא הגדיר לנו את זה כ"גילוי פעולה", ולגבי האור האלוהי שעובר ומתלבש – "צורה". למה זה מתחלק לשתי פעולות, הרי אנחנו מגלים רק דרך האור. למה גילוי פעולה זה נפרד?

למה יש חומר וצורה מלובשת בחומר?

תלמיד: כי האור מגיע והוא מברר לנו פעולות, הוא מברר לנו מה לעשות, זאת אומרת שכביכול יש גילוי פעולה, שזה פעולה נפרדת שאנחנו מגלים בחומר והאור שעובר אחר כך דרך החומר הוא יוצר צורות. כביכול יש פה שני דברים שקשה לי לחבר אותם. כי גילוי הפעולה זה גם דבר שדורש אור.

כן, אבל זה לא האור עצמו. אתה לא רואה את האור, אתה רואה את גילוי הפעולה.

תלמיד: אפשר להגיד, שגילוי פעולה זה אור מקיף וזה אור פנימי.

לא. אתה מתחל לחלק ולהגדיר. הגישה הזאת היא פסולה. מאיפה אתה לוקח שזה ככה וזה ככה?

שאלה: אפשר להגיד שבעצם אחריה זה צורה מופשטת?

ממה?

תלמיד: כי אני לא משיג בעצם מה שמחוץ לי, אני יכול להרגיש רק איך אני מתפעל מהחבר.

כן.

תלמיד:, אני צריך להתייחס למהות של החבר בצורה מופשטת בכלל, אבל אני רוצה להשיג את החומר שלי, את היחס שלי.

כן. אז למה זה צורה מופשטת?

תלמיד: כי כל עוד לא תיקנתי את הקשר הנכון, אני לא תופס אותו בעצמו.

אז מהו, מופשט?

תלמיד: אני שואל. אנחנו ורצים כל אחד להגיע לתיקון. כל עוד לא תיקנתי, אני יכול להגיד שאני תופס את החבר?

לא.

תלמיד: אז זה מופשט, כל עוד לא ביצעתי את התיקון על עצמי.

אבל מופשט זה אומר על השגה מסוימת, במה אתה משיג אותו.

תלמיד: כשאני ניגש לחיבור, והחבר באמת מחוץ לי, אני משיג?

במה?

תלמיד: אני שואל.

לא.

תלמיד: אז זה מופשט.

"מופשט" זה השגה. זה לא סתם שאתה לא משיג אותו אז הוא מופשט.

שאלה: האם אפשר להגיד שהחומר זה הכלי?

נגיד שהחומר זה הכלי.

תלמיד: האם הכלי זה הרצון לקבל?

כן.

תלמיד: החבר הוא גם החומר, הכלי, הרצון לקבל?

גם.

תלמיד: כשאני והחבר מתחברים, אני לא יודע מה זה חיבור, אלא מה שכתוב לנו על חיבור. האם ההרגשה של האור שמורגש בחיבור הזה, זו הצורה שמתלבשת בחומר?

כשאתה משיג אותו, אז מה שאתה משיג נקרא "צורה מלובשת בחומר".

תמיד: "אותו" זה הבורא, הצורה המולבשת בחומר, האור.

החבר.

תלמיד: החבר זה הרצון לקבל שאני מתחבר איתו, אז אפשר להשיג את הצורה המולבשת בחומר, את האור.

נגיד.

תלמיד: זה הבירור, הנגיד.

דיברנו על זה.

שאלה: האם יכול להיות שאדם משיג תורה בלי הקדוש ברוך הוא?

מה זאת אומרת "בלי הקדוש ברוך הוא", שהוא לא מתייחס לכוח עליון?

תלמי: כן. האם יכול להיות שהוא מגלה את האור בלי המלובש בו, הוא מגלה את התורה, אבל לא מרגיש את הבורא בתוכה?

לא.

תלמיד: אם אני מבין נכון, אז תורה היא כמו בחינה אמצעית והיא מכילה את ההרגשה של הבורא, וכשהנברא מרגיש את עצמו בתוכה, רק אז יש גילוי, וזו צורה מלובשת בחומר. בגלל זה אומרים "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", ורק אז יש באמת צורה של גילוי. כי אם מנסים להפריד את הרשויות, אז אין תפיסה באף אחד מהם בנפרד. אם כך, תורה זו בחינה אמצעית שמאחדת אותם ונותנת גילוי.

כן.

תלמיד: כשאנחנו לומדים, אנחנו לומדים בתור סגולה כדי לעורר את האורות המקיפים את נשמתנו. כשאנחנו מתחילים לקרוא מאמרים של רב"ש ובעל הסולם, אנחנו מתחילים להרגיש על מה הם מדברים, זה ממש מלובש בנו. מהו השלב הזה שזה הופך להיות ממשהו שאנחנו לא מבינים למשהו שאנחנו מרגישים?

אתה שואל איך זה עובר בך?

תלמיד: מה זה המעבר הזה בין משהו שאנחנו לומדים בלי להבין כלום, ופתאום זה הופך לצורה מלובשת בחומר?

אני לא חושב שזו צורה מלובשת בחומר, אבל נגיד. באה אליך תוספת אור.

שאלה: כשאני קורא משהו ואני לא מבין כלום, אני עושה את זה בתור סגולה, מה זו הפעולה הזאת שאין הבנה?

שאין הבנה זו גם השגה, אתה בינתיים לא משיג. אנחנו רואים שהמאמר הזה הוא לא פשוט, יש כאן עמקות הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו שומעים, קוראים ויכולים לחשוב. לכן צריכים להתאמץ עוד קצת ועוד קצת.

שאלה: האיסור לעשות פסל או מסכה, ממה הוא נובע?

מזה שאנחנו נתחיל לגשם הבחנות רוחניות ונתחיל לתאר אותן כפעולות גשמיות.

תלמיד: האם אסור לנו בכלל לעשות פסל?

עלינו עדיין זה לא כל כך משפיע, כי אנחנו עוד לא נמצאים בזה.

תלמיד: מה בחברה שלנו יכול להיות פסל?

כל דבר שאנחנו מקבלים שהוא שייך לאלוהות.

תלמיד: האם יש דברים שלא שייכים לאלוהות שמהם צריך להיזהר? כי צריך להיזהר לא לעשות פסל.

לא כדאי לדבר על זה עכשיו כי אין לנו קשר לזה.

תלמיד: כשאנחנו מקבלים את הספר שיש בו את הסיפור, אנחנו רוצים כל הזמן להרגיש את הסופר. יש את קריאת הסיפור בלי כוונה ויש את הכוונה להרגיש כל הזמן את הסופר.

זה סיפור אחר לגמרי מספר אחר. לאט לאט ניכנס, זה צריך להתיישב בנו, ואז נתחיל למיין את זה וללמוד נכון. אלו מושגים לא פשוטים.

(סוף השיעור)