שיעור בוקר 06.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 16, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 16, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה". כותרת: "הממשיות שבחכמת הקבלה".

הממשיות שבחכמת הקבלה

"אולם, גם בהמציאות הגשמי, הערוכה נגד חושינו, נמצאים גם כן דברים ממשיים, אף על פי שאין לנו שום תפיסה ודמיון בעצמותם, כמו "האלקטרו", ו"המגנט", ודומיהם המכונים בשם "פלואידום". עם כל זה, מי זה יאמר, שהשמות הללו אינם ממשים, בשעה שאנו מכירים בסיפוק גמור את פעולותיהם. ולא איכפת לנו כלל, מה שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא, דהיינו האלקטרו בעצמותו. והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינו, לא פחות ממה שהיה נתפס לנו לגמרי בחושינו. עד שכל הילדים הקטנים, מכירים את השם הזה של "אלקטרו", כמו שמכירים את השמות "לחם", ו"סוכר", וכדומה.

ולא עוד, אלא אם תרצה לייגע מעט את כלי עיונך, הייתי אומר לך בדרך כלל, אשר כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסא והשגה כלל וכלל, ממש כשיעור הזה, אין שום השגה בבחינה העצמית שבכל נבראיו. ואפילו את הגשמיים, שאנו מגששים בידינו.

באופן, אשר כל ההכרות שלנו עם חברינו וקרובינו, שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר רק "הכרות של פעולות", המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף, של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אף על פי שאין לנו שום תפיסא בעצם הנושא.

ועוד יתר מזה, כי אפילו את עצמותך עצמך, גם כן אין לך שום תפיסא והשגה בו. וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך, אינו יותר, אלא מהלך של פעולות, הנמשכות מעצמותך.

ומעתה תוכל להשכיל בנקל, אשר כל השמות והכנויים, הבאים בספרי הקבלה, המה גם כן ריאליים וממשים, אף על פי שאין לנו שום השגה בהנושא. משום שיש להעוסקים בהם, סיפוק גמור, של הכרות מלאה לשלימותה הסופי. דהיינו, גם כן רק הכרת של פעולות, המתפעלים ונולדים, מתוך שתוף של אור העליון עם המשיגים אותו.

אולם הוא די ומספיק לגמרי. כי זה הכלל: "כל המשוער ויוצא מהשגחתו ית', לבוא לכלל מציאות, לטבע הבריאה, הרי יש בו משום ספוק מוחלט". כמו שלא יתעורר לאדם, שום תביעה לאצבע ששית לכף ידו, כי חמשת האצבעות מספיקים לו לגמרי בהחלט."

שאלה: הוא כותב שחכמת הקבלה מתארת את הקשר בין האור לכלי, התפעלות מהקשר הזה. מה מביא למה שאנחנו קוראים השגה? למה יש פה עוד עלייה של מדרגה ביחס לכל שאר המדעים? מה התוספת שיש בחכמת הקבלה?

במדעים אין יחס בין אור וכלי.

תלמיד: מה שהמדע מתאר זה מה שחסר לאדם כדי להבין מה קורה בטבע, הוא לוחץ על כפתור ונדלק אור.

כן.

תלמיד: אנחנו מבינים שאם אנחנו עושים איזו פעולה, אז חכמת הקבלה מתארת לנו איך זה פועל. מה מביא אותנו להשגה? למה קוראים לזה השגה?

כי אנחנו משיגים גם את מה שאנחנו גורמים בטבע.

תלמיד: האם אנחנו משנים את הטבע?

לא אמרתי משנים אלא גורמים.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו גורמים?

שהטבע משתנה מכאן ולכאן, לכל מיני כיוונים, לכל מיני אופנים, על ידי הפעולות שלנו.

תלמיד: האם אנחנו בצורה אקטיבית פועלים בתוך השדה הזה?

כן.

תלמיד: האם זו ההשגה שלנו, זה חלק ההשגה?

כן. יש כאן עוד הרבה לדבר ולהוסיף או להתבלבל, אבל זה בעצם המקום שכדאי לנו פעם להיכנס פנימה.

שאלה: מה הכוונה שבעל הסולם כותב "שלא יתעורר לאדם, שום תביעה לאצבע ששית לכף ידו"?

שהוא לא מרגיש חסרון במשהו ממה שהוא בנוי חוץ ממה שיש לו. מה שהבורא ברא ונתן בזה אתה מרגיש סיפוק.

תלמיד: אז מה זו האצבע השישית?

שאם תהיה לך אצבע שישית, אז לא תרגיש בה חיסרון, שיש משהו להשיג על ידי האצבע הזאת.

שאלה: בכל הקטע מדובר על הממשיות שבחכמת הקבלה. מה אנחנו יכולים להגדיר כממשי?

ממשי הכוונה שזה באמת קיים ולא דמיון.

תלמיד: אבל אין לי דרך לדעת באמת מה קיים ולא קיים.

לאט לאט אנחנו משיגים את התפיסה האמיתית.

תלמיד: מה מבדיל בין משהו שהוא באמת דמיוני למשהו שהוא באמת ממשי?

הוא כותב, שדמיוני זה דמיוני וממשי זה ממשי.

תלמיד: כן, אנחנו חיים בעולם שאנחנו גם אומרים את זה, גם מלמדים את זה. אבל יכול להיות שאתה שוכב במיטה בבית חולים עם אלקטרודות במוח וחווה את כל הסיפור הזה וזה בשבילך ממשי לגמרי.

ודאי, ואין שום הוכחה.

תלמיד: בדיוק. אז האם בלימוד שלנו אנחנו רוצים לנוע לעבר הממשי?

כן.

תלמיד: ומה תהיה ההוכחה, האינדיקציה שאנחנו מתקרבים למשהו שהוא ממשי?

שאנחנו מכירים את העולם השלם.

תלמיד: זה נשמע מופשט.

אני מבין את זה, אבל בינתיים מחוסר כלים שלך כך אתה אומר.

תלמיד: אני מבין שזו מוגבלות שלי. ממתי מקובל יכול להגיד שמשהו הוא ממשי?

הכול יחסי.

תלמיד: האם יש משהו ממשי?

עד גמר התיקון, לא. מה אתה רוצה שאני אגיד אחרת?

תלמיד: אני מבין את הבעייתיות. אנחנו רוצים לדבר על חכמת הקבלה כחכמה, כמדע שאתה יכול לעסוק בו, משהו שאתה יכול לעבוד איתו, ובאמת חלק גדול מהתהליך אתה מרגיש שהוא אכן כך, אבל בחלק אחר אתה מרגיש שאתה באיזה ענן דמיוני.

בערפול.

תלמיד: כן.

וזו אמת וזה נכון.

תלמיד: האם אנחנו מתקרבים בעבודה, בתהליך, לנקודה שדברים יהפכו יותר ממשים?

כן.

תלמיד: אלו נקודות שאתה יכול להצביע עליהן ולהגיד שזו נקודה שקשורה לאמת, למציאות הממשית?

כן.

תלמיד: האם צריך לחפש כאלו נקודות?

עוד מעט.

שאלה: מה זה "תפיסא בעצם הנושא" או מהות? מה הכוונה במהות, איך לתאר את זה?

מהות היא מה שאנחנו לא משיגים, זו הפנימיות של מה שמתגלה.

תלמיד: אם הוא כותב על זה, אז כנראה זה משהו שקיים. האם מתישהו נשיג את זה?

כן.

תלמיד: הוא כותב שמה שאני תופס היום זו התפעלות, משהו מחוץ לי שכך החושים שלי מתפעלים.

כן.

תלמיד: האם מהות זה משהו שאני מתפעל בלי חושים, לא יהיו לי חושים, או מה זה?

אני לא יכול להסביר.

שאלה: כשהוא כותב "כל ההכרות שלנו עם חברינו וקרובינו, שבעולם המעשה" זו רק היכרות של התפעלות, התפעלות "מתוך שיתוף, של פגישת החושים שלנו" איתם. ו"אין לנו שום תפיסא בעצם הנושא". האם זו תמיד התפעלות שלי מהתקשרות של משהו?

כן.

תלמיד: האם ככל שנכנסים בתיקון ובהשגה, כך מתחילים להכיר את עצם הנושא?

אני לא חושב שאנחנו נכיר את עצם הנושא.

תלמיד: למה יש חלקים שלא נשיג?

כי אנחנו משיגים רק בכלים שלנו.

תלמיד: ומתי מתחילים לצאת מהכלים שלנו? אנחנו תמיד מוגבלים, אז במה ההשגה?

ההשגה היא בגבול שאנחנו משיגים.

תלמיד: מה זה הגבול הזה, גבול בין מה למה?

זו המידה שאפשר להשיג בכלים של הנברא.

תלמיד: ואיפה השגת הבורא, להשיג משהו שהוא לא רק בכלים של הנברא?

השגת הבורא היא גם חלקית, חיצונה שאנחנו יכולים להשיג, ולא יותר מזה.

תלמיד: יוצא שאדם כלוא בתוך עצמו. מתי הוא יוצא מתוך עצמו ומכיר את המציאות כולה, יש שלב כזה או אין?

אני לא נמצא בזה, אני לא יכול להגיד לך. אפשר להבין את המילים הכתובות כך או כך.

תלמיד: הוא כותב גם שאפילו את עצמותך עצמך אין לך תפיסה והשגה בזה.

כן.

תלמיד: האם אדם מגיע בסופו להכיר את עצמותו עצמו?

לי נראה שכן. כשאנחנו מקבלים את הכלים האלו.

תלמיד: מה הוא מגלה?

לא הגעתי, לא יודע. אני לא יודע האם אדם מגיע למצב שהוא - דע את ה' אלוהיך ועבדהו. מה זה דע, באיזה כלים, באיזה תנאים, על ידי מי, מה? יש כאן עוד הרבה שאלות, ככל שאתה מתקרב אליהן הן נראות עוד יותר מסובכות.

נו, מה?

שאלה: אתה יכול להגיד לפי חכמת הקבלה, למה יש דברים שמרגישים לנו מאוד מוחשיים וממשיים, אני מרגיש שולחן, אני מרגיש חבר? זאת אומרת, במסגרת העולם הזה אני כן יכול להצביע על דברים שאני יכול להגיד, "זה מרגיש ממשי ואני נתקל בו, ויש דברים שהם כאילו לא". מה נותן לי את תחושות הממשיות בדברים מסוימים ובאחרים לגמרי לא?

אני לא יכול עדיין להסביר לכם את זה. אפילו שיש קצת בזה הבנה, אבל להעביר את זה למישהו, אני לא יכול. נמשיך ונתקרב לזה.

שאלה: אולי אפשר לחבר משהו לעבודה שלנו פרקטית. אתה אמרת בתחילת השיעור שאני צריך מתאם בשביל להתקשר אל הבורא, משהו, חבר, או עשירייה. עכשיו אמרת, שבסוף לאדם אין הרגשה, הוא כלוא בתוך עצמו. אז אני צריך לתאם בשביל הבורא, אבל אין לי יכולת להתקשר עם אותו חבר למשהו שמחוצה לי. אז יש איזה לופ. איזו עבודה אדם בסוף יכול לעשות פרקטית?

כל העבודה שאנחנו מדברים בחכמת הקבלה שצריך לצאת מהכלים שלך, להרגיש את הכלים של החבר, לבקש עבורו וכולי. אבל אם אני סגור בתוך הבועה הזאת של רצון לקבל, לא יכול להרגיש שום דבר מחוצה לה. מה נשאר לעשות?

נשאר להתקרב לחבר ככל שאתה מסוגל ובזה אתה תלמד איך להתקשר לבורא.

תלמיד: אז בנקודה הזאת אתה מגלה את חוסר המסוגלות שלך.

מה זה חשוב? כשאתה משיג גבול כבר השגת משהו.

תלמיד: האם אנחנו נעצרים בגבול הזה?

כן.

תלמיד: אני רואה עד איפה אני יכול להתקרב.

ועל ידי ייצוב הגבולות האלה, בסופו של דבר אתה עושה ציור לבורא.

שאלה: שאלה לגבי החינוך. אני רוצה לעשות השוואה כזו. כשילדים גדלים, הם צריכים ללמוד כל מיני דברים, ולראות דברים, זה וזה וזה.

כך יש להם את החוויות לקבל אחר כך יותר ידע. אנחנו עושים עבודה כזו בעשירייה שלנו. כך אנחנו יכולים לחוות יותר ויותר דברים, להיות מסוגלים להרגיש ואפילו לקבל את ההסברים שאתה יכול לתת לנו.

כמה מותר להיכנס לעבודה עם החברים, לברר את העניינים גם בתוך עשירייה, לשאול אותם, "מה אתם חושבים"? ולקבל מהם את הידע, ולהרגיש אותם.

כמה שאתה יכול, תשאל.

תלמיד: אבל האם זה נכון כך?

כן. זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד". שיפתחו את הלבבות וידברו איתך ישר.

תלמיד: האם גם שאלות כמו איך להסביר את מה שבעל הסולם כותב, והם נותנים לי את ההסבר שלהם?

כן. אפשר.

שאלה: הוא כותב כאן, וזה ממש נשמע כמו הגדרה, "הכרות מלאה לשלימותה הסופי. דהיינו, גם כן רק הכרת של פעולות, המתפעלים ונולדים, מתוך שתוף של אור העליון עם המשיגים אותו". האם אפשר להגיד על הרגשת האור העליון כמשהו ממשי שאנחנו מרגישים?

אתה לא מרגיש אותו, אלא אתה מרגיש איך הכלים שלך מרגישים אותו.

תלמיד: התפעלות.

התפעלות.

תלמיד: זה משהו ממשי.

ולזה אנחנו קוראים "אור עליון", כלומר הכול כלפי המשיג.

שאלה: מה זאת אומרת, "על ידי ייצוב הגבולות אתה בסופו של דבר, עושה ציור לבורא"?

אנחנו תמיד צריכים להגדיר את הגילוי שמקבלים באיזה גבולות הוא נמצא.

תלמיד: איך זה מתבטא באדם בצורה רגשית? איך הבורא מצטייר באדם, על ידי שלילה של מה, גבולות של מה?

אני אתן לך דוגמה. נניח שאתה משיג איזו צורה יפה מאוד בטבע, אז איך אתה רואה אותה? בצבעים שהם בך, שזו צורת ההתפעלות שלך. אתה שומע ציפורים, כל מיני דברים, מפני שכך אתה מקבל אותם. כלומר כל הדברים האלה הם לגמרי סובייקטיביים.

תלמיד: נכון. איפה פה הגבולות?

הם הגבולות. אתה עושה את הגבולות האלה ובהם אתה משיג את הבורא.

תלמיד: מה אני שולל? מה אני לא משיג בזה שאני עושה גבול?

משהו שהוא מחוץ לגבול, אתה לא יודע מה זה בכלל. אתה שולל את זה, זה יוצא לגמרי מהתפיסה שלך, גם עכשיו, זה ברור, ואולי גם לעתיד.

תלמיד: איזה גבולות אני עושה כדי לתפוס את הבורא?

גבולות ב"טוב ומיטיב". זה חייב להיות "טוב ומיטיב" כלפי הרצונות שלך.

תלמיד: אז מה אני מגביל כדי לתפוס "טוב ומיטיב"?

איפה שאתה לא מרגיש את ה"טוב ומיטיב" אתה לא מגדיר את זה כבורא, אלא רק השפעות נעימות.

תלמיד: אז אני אומר, "זה לא בורא, זה לא בורא", וכך אני מגלה את הבורא?

כן.

תלמיד: האם על ידי זה שאני אומר מה לא בורא?

כן.

תלמיד: אתה יכול להרחיב על זה?

לא. לאט לאט האדם מקבל את זה. אנחנו דיברנו על זה פעם.

שאלה: במה הן ההשפעות הרעות?

כלפי האדם המשיג זה נקרא "השפעות רעות", או "השפעות טובות". אך ורק כלפי הכלים שלו המוכנים לפגישה עם הבורא.

(סוף השיעור)