בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 3.12.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי רל"ב, השלמת היגיעה*

1. כתוב *יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין*. זאת אומרת אם נתת יגיעה ולא מצאת, זה לא יכול להיות, אל תאמין שנתת יגיעה ולא מצאת, תלוי מה חיפשת. הוא ממשיך: וצריך להבין מה הפירוש מצאתי, הגעתי ולא מצאתי אל תאמין אז מה פירוש מצאתי, מה צריך למצוא? אלא מצאתי הוא ענין מציאת חן בעיני ה', שאני מגיע למצב שאני טוב בעיניי הבורא. זה יכול להיות רק לפי השתוות הצורה, כמו שהוא בנתינה והשפעה, בחיבור ואהבה, כך גם אני. לכן שאלה היא אם אני יגעתי, יכול להיות שבכל זאת לא מצאתי?
   
   כתוב אחרת, *מצאתי ולא יגעתי, אל תאמין*, זאת אומרת מצאתי חן בעיני הבורא, הגעתי לגילוי הבורא, אבל אני לא מרגיש שהתייגעתי, שנתתי יגיעה מספקת ושבאמת טרחתי הרבה, אלא איכשהו זה נעשה אולי מעצמו. אל תאמין, לא יכול להיות שדבר כזה היה.

2. יש לפעמים שהאדם זכה למציאת חן בעיני ה׳ על דרך התפילה, כי זה כוח הסגולה, *סגולת התפילה*, שיש בכוחו לפעול כמו היגיעה. זאת אומרת במקום לתת יגיעה בלשפר את עצמו, הוא מתפלל ומתוך זה גם משפר את עצמו, מגיע לאותה התוצאה, אבל כביכול על ידי אמצעי אחר. כמו שאנחנו רואים בגשמיות שיש מי שמפרנס את עצמו על ידי יגיעתו, ויש מי שמפרנס את עצמו על ידי תפילתו, על ידי זה שמבקש פרנסה, נותנים לו לפרנס את עצמו.
   
   מה שאין כן *ברוחניות, הגם שהוא זוכה למציאת חן, מכל מקום אחר כך הוא צריך לשלם כל מחיר. זאת אומרת יש דבר כזה שהוא מקבל משהו מהבורא, אמנם שלא טרח עבור זה, לא נתן עבור זה כל היגיעה, אבל אחר כך יצטרך להחזיר, להשלים את שיעור היגיעה שכל אחד נותן, הוא חייב לתת בסופו של דבר. אם לא, יאבד לו הכל, יאבד את הכלי*.

3. לכן אמר *מצאתי ולא יגעתי, אל תאמין*. אין דבר כזה. בסופו של דבר הכל בא לפי היגיעה. יגיעה בכל מיני צורות. יגיעה לפני, יגיעה אחרי, אבל בסופו של דבר *חייבת להיות יגיעה, זה הכלי, מותאמת בדיוק למציאה, לאור*. הכל נאבד ממנו אם הוא לא נותן מספיק יגיעה, אלא הוא צריך אחר כך לשלם כל יגיעתו, להשלים יגיעתו.

*יש כאן כמה אפשרויות: לתת יגיעה לפני זה, בזמן, אחרי מציאת חן. יכול להיות שהאדם מקבל מהבורא איזושהי מקדמה, כמו דבר שלא עשה ולא טרח אבל בכל זאת נותנים לו. אחר כך הוא יצטרך להחזיר, כי אי אפשר אחרת, זה לא יהיה על מנת להשפיע*.

4. ש: התפילה לא נחשבת ליגיעה?

ר: *ודאי שהתפילה היא גם יגיעה, אבל זאת לא אותו סוג היגיעה שאדם צריך כאן אולי לתת. אנחנו צריכים לתת יגיעה בלהתחבר לאחרים, בלהתמודד עם עצמנו, בלעלות למעלה מהאגו שלנו ולתת תנאים שבהם אנחנו מביאים כלי לבורא*.

תפילה זה דבר מאוד מועיל, הכי מועיל מכל מה שיש, אבל הוא לא ישר. אני פונה לבורא, מבקש מהבורא והבורא עושה לי שינויים, ואז אני מגיע למצב שאני מוכן לקבל על מנת להשפיע. לכן אמנם שזו הדרך והדרך נכונה, אבל יש עוד דרכים.

קודם כל אנחנו צריכים להשתדל לתת כמות יגיעה מספקת בחיבור בינינו, בכמות ואיכות. בלי זה לא יהיה לנו כלי. האמת, *היגיעה היא לא בזה שאנחנו מתחברים. היגיעה היא בזה שאנחנו משתדלים להתחבר*.

*הבורא לא דורש מאיתנו שיהיה לנו כלי שלם, מוכן, מתוקן. זה גם לא יכול להיות, אבל לא את זה דורשים. דורשים מאיתנו יגיעה*.

*אנחנו צריכים להבין שבחיים שלנו אנחנו רוצים לראות תוצאה. בחיים רוחניים אנחנו לא צריכים להגיע לתוצאה, תוצאה היא רק סימן שנתתי כמות יגיעה, איכות יגיעה מספקת. הבורא סופר את היגיעה, כמה טרחתי, כמה ביררתי, כמה כל פעם ניסיתי להגיע לחיבור, ניסיתי להגיע לאותם התכונות כדי שאהיה דומה לו*. זה מה שאנחנו צריכים להבין.

יש הבדל. יש מי שמוצא את התוצאה הרצויה על ידי יגיעה, זאת אומרת טורח, ויש מי שמוצא תוצאה הרצויה על ידי תפילה, שהאדם לא טרח בדרך הרגילה כמו כולם, אלא התפלל וקיבל.

*אם היינו יודעים איך לבקש, היינו עוקפים כל הדברים, היינו מבקשים, ומקבלים. העניין הוא רק לדעת איך. אנחנו לא יודעים איך מפני שהרצון לקבל, האגו שלנו סותם אותנו. לכן מקבלים את הדברים האלה לאט לאט על ידי הרבה הרבה שנים של חיפושים, של יגיעה גדולה, עד שמגיעים למצב שסוף סוף משתנים בתפיסתנו ומבינים במה צריכה להיות היגיעה*.

עבור כל אחד היגיעה מיוחדת בכמות ובאיכות, בטיב. כל אחד שונה מהשני. זה כמו שבגוף האדם אין תא אחד דומה לתא אחר, כך גם אנחנו בגוף דאדם הראשון.

5. אנחנו כל הזמן צריכים להיות בשינויי מצבים. אין רגע דומה לרגע הקודם. כל שנייה ושנייה, כל רגע ורגע, מה שאנחנו עוברים בקיום שלנו, חייב להיות גילוי של תנאים חדשים ושל היגיעה שלנו על פני התנאים החדשים.
   
   לכן *אדם צריך לראות כמה הוא משתמש נכון בכל דקה, בכל שנייה שיש לו. בזה הוא יכול לראות את היגיעה שלו, כמה הוא מחפש הזדמנות לתת יגיעה בכל שנייה ושנייה*.

6. ש: מה ההבדל בין מצב שמצא חן מהיגיעה, לבין מצא חן מהתפילה?

ר: הסיכום צריך להיות אותו דבר, לא חשוב על ידי מה לזכות. זה תלוי בתנאים ההתחלתיים של האדם. הוא כותב: *יש כאלה שמצליחים בחיים שלהם על ידי יגיעה, ויש כאלה שעל ידי התפילה. כלומר זה לא רק זה או זה, אלא רק על ידי שילוב בכמה אחוזים מזה ובכמה אחוזים מזה. אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה*.

*אנחנו צריכים לקחת בחשבון שאנחנו פועלים בקבוצה, לכן בקבוצה יוצא שבכל רגע ורגע המצבים שלנו משלימים זה את זה. אפילו שאנחנו לא מבינים ולא מכוונים את הדברים האלה, אבל כך זה קורה. לכן עלינו רק להשתדל יום יום להוסיף ועוד ועוד להיכנס לתוך הבחנות חדשות שמאמרי שמעתי מובילים אותנו, וכך להתקדם*.

7. היום העולם שוב מגיע ויהיה עוד גל של רעב ותקופות קשות. אנחנו נמצאים בתחילת תקופה קשה, לא רק מזרח התיכון, אירופה, אמריקה, אלא בכל העולם. אנחנו לא שומעים מה שהטבע דורש מאיתנו, אנחנו לא מתקרבים זה לזה, לא רוצים יחד לנצח את הטבע שלנו בעזרה הדדית. לכן נקבל לימוד קשה, זה מה שעומד לפנינו. אנחנו כבר רואים סימנים, תחילת סימנים לזה בכל מיני מקומות בעולם.

8. *למה האנושות לא רוצה לשנות את עצמה? תשאל את עצמך למה אתה לא רוצה לשנות את עצמך*.
   
   *כל הבעיה היא בזה שלא רוצים להתחבר ולבקש. תפילה יכולה להיות רק מתוך זה שמתחברים או לא יודעים להתחבר, לא מסוגלים להתחבר, ומתוך זה שמתחברים, מבקשים. הבקשה הכי קטנה, אם היא מגיעה מהחיבור, הבורא שומע ועונה. זה אוטומטי. אתה בזה מחבר את הקשר, מדליק את הרשת, מפעיל אותה. אבל אם אתה לא מחובר עם העשירייה, אין לך סיכוי, אין*.
   
   היו מקובלים מיוחדים שהיה להם תפקיד מיוחד בבריאה, הם היו פועלים אפילו לבד, אבל מתוך תפקידם. כל התיקון, לא למסור למישהו איזשהו ידיעה, שיטה, אלא התיקון עצמו יכול להיות אך ורק בחיבור.

9. ש: אנחנו יכולים להתייגע בעשיריות שלנו כך שהעולם לא יקבל מכה קשה?

ר: קודם כל אנחנו, הכוונה אנושות ולא בני ברוך. אנחנו בתוך האנושות, ודאי שגם נרגיש את זה, אבל באה תקופה יותר קשה לאנושות, יותר חומרית, כי האנושות לא לומדת ממצבים טובים איך להיות יותר טובה אלא ממשיכים כמו שהיא. לכן אנחנו רואים עכשיו איך כוחות הטבע מתחילים לסגור עלינו ולתת לנו תנאים הרבה יותר קשים כדי להתקיים.

*אם אנחנו לא יודעים איך להשתמש נכון בכוח הטוב שמגיע לנו, אז אנחנו בעצמנו מחייבים אותו להפוך לכוח הרע*.

אנחנו כבר רואים פה ושם על פני כדור הארץ כמה שזמנים שהיו יותר טובים יהפכו להיות לזמנים גרועים יותר. במה? קודם כל בדברים בסיסיים. בהרבה שטחים על פני כדור הארץ יהיה רעב, מכות טבע, מזג אוויר וכולי. יהיו עוד ועוד וירוסים, הרבה יותר מסוכנים מזה שעכשיו נופל עלינו וכן הלאה.

*בסופו של דבר, אנחנו צריכים, אנחנו בני ברוך, צריכים לקבל את הדברים האלה על עצמנו. אנחנו אותו הקשר בין האנושות לבורא. לכן אנחנו חייבים לתת דין וחשבון, לתת מאמץ כדי את הקשר הזה לחדש כל פעם יותר ויותר, להדק אותו. בצורה כזאת אנחנו יכולים לעשות תיקונים. כי בעיניי הבורא ודאי יותר טוב שאנושות מתקרבת אליו בכוח הטוב, על ידי חיבורים בתוך האנושות* ולא על ידי הגברת האגו כל פעם יותר ויותר.

10. ש: למה הבורא נותן עונש לאנושות למשהו שהוא עשה?

ר: זה לא עונש, זה תיקון.. תקבל את זה כתיקון. *אם תתקן את עצמך אז תראה שזה לא היה עונש, אלא כך הבורא מראה לך איפה אתה צריך לעשות שינוי, עד שביחס שלו אליך לא תרגיש עונש, אלא אהבה*.

11. ש: מבקשים מאיתנו מאמץ מתמיד. לא צריך להיות גם בהרגשת שמחה?

ר: כן, למה זה מפריע? *אני נמצא בקשר עם הבורא שכל הזמן מצפה ממני לאיזושהי תגובה נכונה. כמו שהוא בכל רגע מעורר אותי ומשפיע עליי, הוא מבקש, הוא מצפה שבכל רגע אני אגיב על זה בצורה נכונה, כך שיהיה בינינו מגע הדדי, קבוע, חזק*.

12. *בסופו של דבר העבודה שלנו לאתר איפה יש לי סיבות שאיתן אני יכול לפנות לבורא. לפנות לבורא זו הבעיה הכי גדולה. אני צריך הכל לאסוף כדי שיהיה לי גושפנקא, שתהיה לי נחיצות, הצדקה לפנות לבורא. אם אני בצדק ובכוח פונה לבורא דרך הקבוצה, גמרתי את הכל, אני לא צריך יותר כלום. רק את זה אנחנו צריכים לסדר*.

13. *אם אתה עובד בהשפעה, אפילו שאתה רוצה להשפיע גרם אחד, גרם אחד, אתה צריך להתייחס לגרם הזה כמו לאינסוף.. אתה פשוט משפיע בכל מה שאתה מסוגל*.

14. ש: יש הרגשה שיגיעה שלי אף פעם לא מספיקה. מה עושים במצב הזה?

ר: *ברוך ה' שיש לנו הרגשה כזאת ששום דבר לא מספיק. הבורא מסדר לנו דברים ואנחנו צריכים ללכת קדימה ולאחוז זה בזה ובבורא. כך אנחנו בטוח, בטוח נתקבל*.

העיקר כתוב 1000 פעם יפול צדיק וקם. לכן אין דבר כזה שאדם נופל ונשאר. הוא צריך לקום. אנחנו צריכים לעזור אחד לשני לקום, כי אין לנו ברירה, התהליך הוא תהליך וחייבים להגיע לסוף. אין דבר כזה שמישהו נופל והולך, אלא תמיד אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל חברים שעוזבים ואחר כך חוזרים, וחדשים. בכל מיני צורות לארגן עוד קבוצות.

*לא להרגיע את עצמנו שאנחנו מאורגנים, יש לי קבוצה יש לי לימודים, יש לי ברוך ה', לא. איפה הלאה? במה אנחנו מתקדמים הלאה לתיקון העולם? זה מה שחשוב מאוד. הבורא מתחשב בזה, זאת אומרת אם אנחנו דואגים להתפשטות גילוי הבורא בעולם, זה מכסה אותנו ממש מכל וכל*.

15. ש: אמרת שרק גיבורים שמשתדלים למצוא כוחות להתמיד בכ"ז פורצים להיכל המלך? ..
    ר: זה לא אני, כך כותב בעל הסולם וכך גם כתוב בנביא.
    
    *רק הגיבורים אשר מידת סבלנותם עמדה להם, הם הגיעו ופתחו את השער המלך, נכנסו להיכל ושם גילו שהבורא מחכה להם כבר מזמן, ואומר להם: "נו, איפה אתם, כמה אני יכול לחכות*"?
    
    *הגיבורים הם אלה שיכולים להתגבר על העצלות, על הטפשות, על הבלבולים, על כל ההפרעות הקטנות שאנחנו כולנו מרגישים*.

*שמעתי ר"ט, ג' תנאים בתפילה*

16. *אם אנחנו מחברים יחד את התנאים האלו, אתם מבינים, זה לא כל כך פשוט, אבל אם אנחנו מחברים אותם יחד, אז הם בונים לנו את הכלי לקבלת העזרה מבורא, מלמעלה*.
    
    *תדונו במשך היום, האם אנחנו נמצאים בתנאים האלה? במה כן ובמה לא? איך להתקדם לקיום התנאים האלו? זאת אומרת להעלאת מ"ן ממטה למעלה, לבורא, לבקשה. האם אנחנו נמצאים בתנאים האלו שהבקשה שלנו תהיה נכונה, שבאמת נבקש והוא יקיים*?

אולי אנחנו חושבים שהבורא, אתה תבקש ממנו ככה, דרך אגב, תביא, והוא מביא. לא, חייב להיות בטחון, וזה בא דרך הקבוצה. אדם לא יכול להשיג.

ביטחון זה שהבורא יכול להושיע, שכבר אין לנו עצה אחרת אלא רק לבקש ממנו, כי אנחנו עשינו כבר כל מה שהיה. יש כאן עניין, כמו שהוא מסביר לנו במאמר אחר, שהסיטרא אחרא אומרת לאדם: "אתה עוד לא עשית את הכל, אתה צריך עוד להוסיף ביגיעה ואחר כך תבקש. אין לך עכשיו עוד מצב לבקש. איך תבקש? מה עשית*"?

*בכל מצב ומצב אנחנו יכולים להגיד עשיתי את הכל, ואני מאמין שהבורא יכול לעשות. אני עשיתי את הכל מעצמי, ואם אני לא מקבל, אז טוב לי מותי מחיי. אם שלושת הדברים האלה מתקיימים בנו, אנחנו מתקדמים, מתקדמים לדרישה נכונה שנקראת תפילה, והבורא פותח את עצמו, ועוזר*.

17. איך עלינו להעביר התפעלות אחד לשני או דוגמא?...

ר: רק ע"י זה שאתם מדברים ביניכם. *איש את רעהו יעזורו. דנים על 3 התנאים האלה, שרק הבורא יכול לעזור. אני לא לעצמי לא יכול לעזור בכלום. כבר ניסיתי, ואם הבורא לא יעזור לי, אני גמור. טוב לי מותי מחיי*.

*הבעיה שלנו שאנחנו לא יכולים להתפטר מעבודה הזאת, לא יכולים. אפילו שתמות, אתה תצטרך להמשיך עם הנקודה שבלב שלך עד גמר התיקון והלאה. לכן ג' תנאים האלה שיש לנו כאן הם קצר ולעניין, אותם אנחנו חייבים להרגיש*.

*קודם כל על ידי הקבוצה אני צריך לקבל ביטחון שהבורא יכול לעזור לי. רק דרך הקבוצה מקבלים זאת, כי הבורא נמצא בתוך עמי אנכי יושבת, הבורא נמצא בקבוצה*.

*שנית, מה שהיה אפשר, אני כאילו עשיתי. נו, אני אעשה עוד ועוד. תן לי עוד 1,000 שנה אני אסתובב ואתבלבל ואעשה עוד כל מיני שטויות מה שעשיתי משך שנים האחרונות. ומה יהיה? זאת אומרת מה שיכולתי לעשות, עשיתי. ראיתי רק דבר אחד בטוח, שזה לא עוזר לי. לכן אם הבורא לא יעזור לי, אז טוב לי מותי מחיי*.

אני מוכן למות. הרבה אנשים מאיתנו כבר חושבים על זה, בשביל מה החיים האלה? יותר טוב למות. לפעמים מגיעים כאלה מחשבות. אלו מחשבות נכונות. אתה רואה שכתוב על זה, כי *ברצון לקבל שלי אני רואה שלא אוכל להשיג כלום. לעבוד בשבילו? נו, אז אני אעבוד בשבילו, זה כמו ששיכור משתכר כדי לא להרגיש את החיים שלו*.

18. ש: בתנאי ב׳, איך אני אוכל להגיד בלב שלם שעשיתי כל מה שבכוחי לעשות?

ר: זו הקליפה שאומרת לך שעוד לא ניסית את הכל ואתה צריך להמשיך. אם לא היית שומע את הקליפה הזאת, זה יש לנו במאמר בשמעתי, *הקליפה באה ואומרת לאדם: "אבל עוד לא ניסית את זה, עוד לא ניסית את זה. אתה חייב לנסות", וכן הלאה. אז אם לא היית שומע את הקליפה הזאת, אתה מזמן מגיע למצב שאין לי יותר מה לעשות, אלא חייב לדרוש, לצעוק, לדרוש מהבורא בכל כוחי*.

ש: אבל בכל תמיד אני יכול להוסיף בחיבור, להוסיף בעוד משהו....

ר: אבל אין בזה תפילה. אין בזה תפילה. התפילה צריכה להיות בחיבור של ג' תנאים האלו, האם אתה נמצא בג' תנאים האלה או לא?

ש: אז אני מבין נכון שאני לא צריך להתייחס לקליפה הזאת יותר?

ר: לא צריך. *אתה לא צריך לחזור שוב ושוב, לעשות אותו דבר. אני אלמד עוד משהו ואעשה עוד משהו, אני אעשה ואז אהיה ראוי. למה עכשיו לא? מי אומר לך שאתה עכשיו לא ראוי לגילוי הבורא ולגמר התיקון? רק חוסר הרצון, חוסר הדחיפות לזה*.

ש: יש דחיפות, אבל יש מרגש שאני ממלא הכל ואין שום דבר אחר להתגלות

ר: אדוני, זה נקרא שאין לחץ. אין לחץ.

ש: איך אני מייצר את הלחץ הזה?

ר: *יחד בקבוצה, כמו שאנחנו מדברים, לחדש, לחדש, כל רגע לחדש*.

*אצלי אין ברירה. אני יודע שגם מחר יהיה שיעור ואני חייב להיות מוכן, לא רק להעביר לכם את הנושא לקרוא כמה שורות, אלא אני חייב גם לנענע אתכם, לסדר בחיבור מסוים, יום יום ולתת לכם איזשהו מילוי פנימי וכן הלאה. זה מה שאני חייב לעשות, זה מה שאני חייב*.

ש: נתקעתי על התנאי הזה..?

ר: מה עשית? עשית הכל כדי לברר שבך התוצאה לא תלויה, שאתה חייב כאן להגיע לעצה אחרת. מה שהוא אומר ב', *אין לו עצה שמה שהיה אפשר בכוחו לעשות עשה ולא עלתה למכתו. שאתה, גמרנו, עשית את הכל. אין לך כלום. מה לעשות? ואתה אומר: "לא, אני ממשיך". אין מה להמשיך. אפס, אתה נתקע בקיר. מה עושים הלאה? כאן אתה רואה שמה שעשית כבר לא עוזר וקיר לפניך. מה שכן זה רק לצעוק לבורא. צעקה כזאת צריכה להיות עכשיו*.

*אנחנו צריכים על זה ללמוד ולהתארגן, מהי תפילה אמיתית, שלמה, שעליה הבורא עונה. זה חיבור בינינו, בירור הבקשה, מטרה, נחיצות, ואז בצורה כזאת נצליח*.