שיעור בוקר 18.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – חורבן כהזדמנות לתיקון, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 5.

חורבן כהזדמנות לתיקון.

אנחנו צריכים לשים לב שהבורא לא מתחיל את הבריאה מהמצב הרע, על אף שבריאה היא "בר" ממדרגה, אלא הפוך, הוא מתחיל מדבר שלם, מכך שכל הבריאה כביכול נמצאת במצב המושלם, הסופי, רק לא מגולה כלפי הנבראים שהם נמצאים בזה. ואחר כך, מתוך השלמות הוא הולך לקראת בלתי שלם, בר מהשלמות, ואז אנחנו מתחילים להרגיש או לפחות ללמוד איך הנבראים מתחילים להתייצב, לקבל את הייצוב שלהם. יש מקום בשבילם, יש תכונות בשבילם, ומהמקום הזה, מהמצב הזה הנבראים יכולים כבר לראות את עצמם, להרגיש, לזהות, וכך לגדול לאט לאט מבלתי שלם לשלם.

כל העבודה שלנו היא לאט לאט, בהדרגה, במדרגות, בשלבים, להכיר מצבים בלתי שלמים וכנגדם שלמים, בלתי שלמים ושלמים, וכך אנחנו מתקדמים וגדלים. לכן אומנם כלפי הבורא המצבים האלו לא נראים כבלתי שלמים, כי הוא מחזיק גם את התחילה וגם את הסוף ואין בו שום דבר שבכלל רואה בזה משהו פגום, רע, לא שלם, אלא זה רק כלפינו. כשאנחנו נכללים, נמצאים באותם המצבים אז אנחנו מקבלים את המצב כמו שהוא ולא יכולים לקשור אותו עם מטרת הבריאה, עם המצב הסופי, עד כמה בסופו של דבר הכרחי שהמצבים הבלתי שלמים האלה יתקיימו כדי להביא אותנו להרגשה, להבנה, לגילוי המצב השלם, הסופי.

לכן תמיד צריכים לשפוט את המצבים שאנחנו עוברים גם מתחילת הבריאה וגם מסוף הבריאה ולראות עד כמה הכרחי היה לבורא לסובב אותנו ולהביא אותנו כל פעם למצבים המיוחדים האלו, שמוגדרים כבלתי שלמים בדרך שלנו. כי כל עוד לא נעבור את כל המצבים הבלתי שלמים של שבירה, ריחוק, בעיות, גניבות, רציחות, כל מה שרק אפשר, כל עוד לא נעבור את המצבים האלו שהם כולם הפוכים באיזה אופנים מהמצב השלם, לא נוכל להגיע למצב השלם כי דווקא מתוך המצבים הבלתי שלמים האלו, הנוראיים, אנחנו מגיעים למצב שלם אחד שהוא כולל את כולם, סופג את הכול ובולע את כל המצבים השליליים והופך אותם לטוב.

לכן כלפי הבורא המצבים האלו שאנחנו עוברים של גילוי הרע ותיקונו לטוב, "סור מרע ועשה טוב", כל המצבים האלה הם לא מצבים רעים אלא הבורא יודע - "סוף מעשה במחשבה תחילה", שהוא ברא אותם, עיצב אותם, הוא טובל אותנו בהם ואנחנו צריכים עם כל הרצונות והמחשבות המקולקלים שמקבלים, להשתדל לצאת מהם על ידי פנייה לבורא. חבל לבזבז את הכוחות והזמנים על משהו אחר, כי אין עוד מלבדו, רק הבורא יכול לתקן מה שהוא הכין לנו כמקולקל, ואז במקום כל רע שהוא נותן לנו, וטובל אותנו ברע הזה, אנחנו מקבלים את הטוב שהוא גם הכין לנו.

בסך הכול כל המצבים הרעים וכל המצבים הטובים באים מהבורא ועלינו רק לבקש לצאת מרע ולהיכנס לטוב. וכאן העבודה המיוחדת שלנו, שאנחנו רוצים לעשות את זה לא כדי שהמצב הראשון ייראה לנו כרע והמצב השני ייראה לנו כטוב, אלא על ידי זה אנחנו רוצים לשמח את הבורא, לגרום לו נחת רוח. זה העיקר, זו הנקודה העיקרית שאם היא בולטת, אז מכל הנקודות האלה בסופו של דבר אנחנו בונים את השביל שלנו מכאן ועד גמר התיקון.

שאלה: כשמגיעים המצבים האלה הם קשורים באיזו צורה לרשימות. איך אנחנו יכולים לנהל אותם בצורה נכונה ולכוון אותם לעבר הרשימות? לא הבנתי את זה.

על כל מצב בלתי שלם אנחנו צריכים להוסיף יגיעה שלנו בלהתחבר בינינו ולבקש מהבורא כוחות להפוך את המצב הזה מרע לטוב. בסך הכול זה מה שאנחנו צריכים לעשות. חוץ מזה אין שום דבר בבריאה שתלוי בנו ושאנחנו צריכים לבצע, אלא בכל מצב עלינו לראות עד כמה אנחנו מתחברים ומבקשים מהבורא חיבור ושיופיע בינינו. הופעת הבורא בקשר המתוקן בינינו זה כבר מצב התיקון שאליו אנחנו צריכים לשאוף.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבחין שמדובר ברשימות?

מקובלים אומרים לנו שאלו הרשימות מהשבירה. כשאנחנו עוברים כל פעם ממצב רע למצב טוב ואחר כך שוב למצב רע ושוב למצב טוב, אנחנו מתקנים בזה את הרשימות מהשבירה שמרגישים אותן כמצבי פירוד, ריחוק, חוסר כוח, חוסר הבנה וכולי, והתיקון שלהם הוא שאנחנו מתחברים ובחיבור שלנו אנחנו מבקשים את האור המחזיר למוטב.

למה בחיבור שלנו? כי היינו מחוברים פעם ברצון אחד. על ידי חטא עץ הדעת שהיה לפני הבריאה שלנו, הרצון הזה שהבורא ברא התרסק להרבה חלקים ואנחנו חלקים מאותו הרצון. הרצון האחד שהבורא ברא נקרא "אדם הראשון", וכשהוא התחלק, נשבר להרבה מאוד חלקים אז כל אחד מאיתנו נושא בתוכו חלק מאדם הראשון שנקרא "נשמה פרטית", חיסרון.

אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיחבר את החסרונות האלו שוב לחיסרון אחד. לחבר זה נקרא שיתקן כל אחד מהחסרונות האלו כך שהם יהיו להתחבר, זאת אומרת, במקום רצון להתנתק כמו שנעשה כתוצאה משבירת האדם הראשון, שיהיה להם רצון להשפיע ולהתחבר זה לזה מעל הרצון לקבל שנעשה בהם בזמן השבירה. זה נקרא שהם רוכשים כוח אמונה למעלה מהדעת, כוח חיבור על פני כוח ניתוק וריחוק, וכשאנחנו מבקשים אנחנו מקבלים את הכוח הזה וכך חוזרים למצב המתוקן, אבל עם כל הקלקול שבינתיים התגלה בינינו.

ולכן כשאנחנו חוזרים לאותו המצב המתוקן, הוא לא כמו שהיה לפני שבירת אדם הראשון אלא החיבור הזה נעשה כמו שכתוב פי תר"ך פעמים יותר גדול, כי זה חיבור על פני הניתוק. הרצון להשפיע, הרצון להתחבר מחזיק בתוכו את כל כוחות הפירוד, יצר הטוב סוגר בתוכו את היצר הרע ומחזיק אותו, ולכן אנחנו מרגישים עכשיו בכל המצב הזה גם את הרע וגם את הטוב, זה נקרא שגם מלאך המוות הופך להיות מלאך השלם, מלאך הקדוש.

ואז בשני הרצונות האלה, גם ביצר הרע וגם ביצר הטוב, אנחנו מגלים את הדביקות השלמה שלנו בבורא שזו בעצם מטרת הבריאה. מרגישים את כולו, מגלים את כולו והמצב הזה נמצא למעלה מזמן, תנועה, מקום, מכל דבר, הוא נמצא בדרגת הבורא. כי על ידי זה שעשינו מאמצים, בירורים, בקשות, תפילות, דביקות בינינו, אנחנו מגלים ממש את טבע הבריאה. כך אנחנו מגיעים למצב הטוב.

שאלה: אנחנו מתחילים מהרגשת המצב הבלתי שלם ומכאן צריך לפנות לבורא. האם הפנייה לבורא עוברת דרך תיאור של המצב השלם?

פניה לבורא יש בה כמה אופנים. קודם כל מתוך שאנחנו מגלים עד כמה אנחנו אגואיסטיים, ועד כמה אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר, אז מהבירורים האלה אנחנו מגיעים למצב שיש לנו מכל מבחר האפשרויות כביכול, לפעול רק לדבר אחד, לבקשה. לבקש יחד מהבורא שיתקן אותנו, שיעזור לנו, שיקדם אותנו - זה השלב הראשון.

זה נקרא הכרת הרע, כי אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעשות שום דבר ויחד עם זה יש לנו הבורא, הכוח העליון שאנחנו יכולים לפנות אליו, בתנאי שאנחנו נתקרב אליו וזה אפשרי רק אם אנחנו נהיה מחוברים איכשהו, ואז הפניה לבורא כבר כוללת בתוכה בקשה לחיבור בינינו, בקשה לתפילה, שנלמד איך לפנות ואיך לבקש.

כמו שאתם רואים את זה על הילדים הקטנים, שכל דבר צריך ללמד אותם, כי הם לא יודעים כלום ונולדים כמו גורים, כמו חיות קטנות ואנחנו צריכים ללמד אותם בכל אופני ההתקשרות ששייכים לדרגת האדם. אז אנחנו מבקשים, ומלמדים אותם איך לבקש כל דבר. כך אנחנו גם צריכים ללמוד איך אנחנו צריכים להתנהג בדרגת אדם הדומה לבורא, כמו שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו להיות דומים לנו, לבני אדם בעולם הזה.

תלמיד: אז הלימוד הוא בעצם איך לבקש, איך לפנות?

כן.

תלמיד: איך ליצור קשר עם עליון.

כן.

תלמיד: תיארת שאנחנו תמיד נעים בין מצבים בלתי שלמים לשלמים ורק מתוך המצב הבלתי שלם אפשר להשיג את המצב השלם. אתה יכול לקשור בין הפנייה לבורא, לבין העבודה הזאת לתאר את המצב השלם?

כן. אנחנו צריכים ללמוד מהקבוצה מה זה נקרא חיבור, ומהספרים מה דורשים מאתנו, מה זה נקרא מערכת מתוקנת ולתאר לעצמנו איך נהיה אם נהיה מתוקנים - ההתנהגות שלנו, המחשבות, הרצונות שלנו במיוחד בינינו, ולא כל אחד ואחד.

דרך אגב אנחנו לא מתקנים שום תכונות פנימיות, אישיות בינינו, אלא במידה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, אז התכונות הפנימיות שלנו יתוקנו לצורך זה, ולצורך זה בלבד הם ישתנו. אחרת הם לא ישתנו. אנחנו רואים את זה על בני אדם, וגם על עצמנו, עובר זמן ואנחנו כמו שהיינו. ולפעמים חשבנו שכבר השתנינו וכלום לא קרה, ולמה? כי כל הדברים משתנים רק ביחס שלנו לבניית מערכת נכונה בינינו.

תלמיד: העבודה הזאת להתרכז בבניית המערכת המקושרת בינינו, מערכת החיבור ביננו, להקים אותה ברגש שלנו והפנייה לבורא - אפשר לקשור ביניהם?

זה ודאי מחובר. ככל שאני מבקש לתקן את עצמי כדי להתחבר עם החברים ומזה אני מתכוון לחיבור שלי עם הבורא, לפי זה אני מעלה כבר את הבקשה הנכונה, וזה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ואז אני מקבל כוחות סיוע.

תלמיד: אז בעצם אין פנייה לבורא, שלא עוברת דרך תיאור המצב המחובר. זה תמיד בא ביחד.

על מה תבקש? איך אתה יכול לבקש, אם אתה לא מתאר את המצב שאתה רוצה להגיע אליו? עם מה יש לך עוד לפנות לבורא? הבורא יצר דבר מאוד קונקרטי, ברא את הכלי שנמצא מתוקן לגמרי בדביקות בו, אחר כך שבר אותו ונתן לנו להכיר את השבירה ולבקש על התיקון.

תלמיד: אז הכרת השבירה והבקשה לתיקון, הכול אנחנו מרגישים ועושים בעשירייה.

כן.

שאלה: הדלתא בין הרשימות מהשבירה, הרגשת הקלקול, מצטברת בין זה לבין התיקון, זה בעצם מה שבונה אותנו עד הדבר הבא שאנחנו רוכשים?

כן, זה ההבדל בין רצוי ומצוי, הבדל בין המדרגות. בכל פעם אני מגלה את המדרגה הבאה השבורה ואני בודק אותה, נכלל בה, מרגיש אותה, ממש מקבל אותה שזה אני, ואחר כך מתחיל לתקן. ולתקן זה בקשר עם העשירייה ובפנייה לבורא, וכך המדרגה מיתקנת.

תלמיד: כל הרווח שלנו זה בין זה לזה. זאת אומרת, גילוי הבורא הוא בין הפירוד לחיבור?

כן, זו הדלתא עליה שאלת. כי יש כאן חושך ויש כאן אור, יש כאן נברא ויש כאן הבורא והכול אז מתברר. יש לך כל המצבים המנוגדים, ובניגודיות ביניהם אנחנו מרגישים את עצמנו, את הבריאה.

בחושך לגמרי אי אפשר להרגיש שום דבר, גם באור אנחנו לא יכולים להרגיש את הכול, רק בהבדל בין זה לזה. לכן אנחנו לא הורסים שום דבר וכל המצבים הרעים ביותר הופכים להיות למצבים הטובים, כי הם מתפקדים כיסוד לעלייה. ולכן, אנחנו מרגישים את הפער הזה יותר ויותר בין הרצון לקבל שהבורא ברא ובין אותה מדרגה שאנחנו משיגים בינינו ועימו.

שאלה: המעבר בין המצב הלא שלם למצב השלם שאני מרגיש עלי וגם על החברים בכל פעם, שזה כמו להיתקע בקיר ואני לא יודע איך לעבור אותו.

נכון.

תלמיד: כל פעם זה כמו נס, שמצליח להתגלות על פני מצב לא שלם למצב שלם, וברור שזה חלק ממה שבונה את החיסרון באדם, את התפילה. אבל, האם זה יכול להיות לא כמו קיר ולא יראה כמו נס שהצלחנו לטפס ולעלות? שיהיה טיפה יותר מאוזן?

אם אתם מתחברים הקיר נעלם, פשוט מתפוגג ונעלם. וממש עובר את כל השלבים האלה של קיר הבטון שאין גבול לרוחבו ולגובהו, ופתאום אתה רואה שזה נעלם כמו בערפל – ואיננו, ולפניך הכול פתוח, גלוי, מובן, מוכר, מורגש. זה הכול תלוי רק בחיבור.

תלמיד: אני מבין, שהבעיה במצב הלא שלם.

הקיר שאתה רואה, זה הקיר הפנימי שלך, חוסר ההתקשרות שלך עם החברים - וזה מה שאתה רואה לפניך. זה גם מה שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות, כמו שהוא כותב בעל הסולם ב"מבוא לספר הזוהר".

תלמיד: מה צריך להיות במצב הלא שלם כדי שהקיר הזה יעלם במהירות, שנקפוץ מעליו? כי אני מרגיש עכשיו ניתוק מהחברים, מה עלי לעשות?

תתחבר לחברים ותבקש ותבכה לבורא שיעזור לך להיות מחובר לחברים כי על ידי זה אתה מבטל את הקיר.

שאלה: אפשר להגיד שהחברים, הבורא, הדרך, לפעמים זה מורגש כמו אור פנימי ולפעמים כמו חושך?

כן, כך זה מורגש. ובהמשך נרגיש שזה גילוי והסתר של הבורא. כך זה יהיה.

קריין: נקרא מתוך מסמך "חורבן כהזדמנות לתיקון", קטע מספר 5, כותב הרב"ש.

"הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים.

והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות (אור ישר)." שילביש את האור ישר.

(הרב"ש. 179. "עיבור- א'")

שאלה: מה זה אומר להעלות את הניצוץ הזה כדי לקבל את האור על מנת להשפיע?

הכוונה בזה שנקבל כוח כלשהו מהבורא שיאפשר לנו להיות בפעולת השפעה כלפי החברים ומתוכם נהיה יחד כלפי הבורא. כי אותו ניצוץ הוא מאור חוזר, כלומר הוא תחילת האור החוזר. אומנם זה לא אור חוזר כי זה לא בא מצידנו, אבל זה ניצוץ שנשאר לנו מאותו אור שהיה עוד לפני שבירת אדם הראשון. כדי להדליק בנו אור של השפעה נשאר הניצוץ הזה, ועל ידו, במאמץ שלנו אנחנו יכולים כמו מניצוץ, מגחלת, להדליק אש. זו העבודה שלנו.

לכן צריך לשמור על אותם רצונות קטנים שיש לנו כלפי מטרת הבריאה, כלפי הבורא, כלפי החברים, כלפי משהו, אפילו שהם מלובשים ברצון לקבל, ולהשתדל לראות בהם אמצעי כדי להגדיל את האש, כמו שאנחנו נושפים רוח על גחלים כדי ללבות את האש. צריך להוסיף רוח כדי שאותו ניצוץ קטן יבער ויגדל.

תלמיד: אנחנו באמת נושפים על הניצוץ הזה, אבל איך אנחנו מתקנים אותו ומעלים אותו מעלה, הרי כך אנחנו מייצרים אוויר, כמו שכותב בעל הסולם?

כן. כי אנחנו שצריכים להתחבר למרות שלא רוצים, מבינים שהתיקון שלנו הוא בחיבור, ואז מבקשים מהבורא שיעביר עלינו את התיקון הזה על אף שאנחנו לא רוצים. ודאי שאף אחד לא צריך את ההשפעה לזולת, להתחבר לזולת, להידבק בזולת, זה לא בתכונות שלנו ואין כאן מה להסתיר, אבל למרות זאת אנחנו מבינים מה שאומרים לנו המקובלים לעשות, לכן הם נמצאים בעולם שלנו, ובכך אנחנו כביכול מחנכים את עצמנו.

בעולם שלנו אנחנו מחנכים את התינוקות, את הילדים עד שהם גדלים כמו שההורים שלנו חינכו אותנו. ברוחניות אנחנו צריכים יחד לעשות כך שהקבוצה תטפל בכל אחד מאיתנו כהורה, כמו אבא ואימא, ועל ידי זה נשתנה.

ככל שאנחנו נכללים בקבוצה, אנחנו מאמינים שבקבוצה נמצא כוח עליון, הבורא, שהוא מעורר את שני הכוחות האלה, אבא ואימא, חכמה ובינה, שבבוא הזמן נכיר בזה שהם מטפלים בנו ומגדלים אותנו וכך אנחנו מתפתחים.

תלמיד: באיזה אופן נוצר מכל הניצוצות האלה בעשירייה המסך, העביות?

על ידי השפעת הבורא, השפעת האור העליון. אנחנו מבקשים, רוצים להיות בחיבור בינינו כדי להשפיע מבינינו לבורא. כשכל הבקשה שלנו תהיה מבוררת בינינו, שכך אנחנו צריכים לחשוב ועל זה לבקש ולפי זה להתקדם, נתחבר בינינו על ידי הכוח העליון, ואז יהיה לנו רצון חדש, הרגשה חדשה, חיבור, כוח חדש שמתוכו נגיע להשפעה הדדית בינינו, ומההשפעה ההדדית בינינו, כשנתחבר, נוכל להשפיע לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא" בצורה כזאת נעשה.

הקושי הגדול הוא במדרגה הראשונה, לראות איך זה נעשה, ואחר כך כבר "אין חכם כבעל ניסיון", אנחנו יודעים שרק בצורה כזאת צריך להתקדם. ודאי שבהתאם לזה יהיו לנו גם מכשולים יותר גדולים לפי מידת ההבנה וההרגשה שלנו, אבל נתגבר.

שאלה: למה מושג החיבור הוא כל כך נעלם?

הוא נעלם, כי הוא לא נמצא.

תלמיד: בכל פעם חושבים שהנה זה החיבור, פתאום לא, זה לא החיבור.

הוא עוד יותר נעלם כי אנחנו מבינים את החיבור רק כשאנחנו מתחברים עם מה שטוב לנו, זאת אומרת זה אנטי חיבור, זה חיבור אגואיסטי. והחיבור בכלל לא מובן לנו, איך אפשר להתחבר? איך אפשר לחבר דברים שהם מנוגדים זה מזה? אלא כשמשפיע עליהם המאור עליון, המאור המחזיר למוטב, האור העליון, הבורא, אז הם מסוגלים לקשור בין שני החלקים המנוגדים האלה.

כמו בחומר, באטום, איך אנחנו מבינים שהדברים האלה יכולים להיות יחד, בכל זאת הם מחזיקים זה את זה, פלוס ומינוס, למרות שהם מנוגדים ומסתובבים ומתחברים ובונים איזה מבנה מיוחד, בסטרוקטורה הזאת המיוחדת הם מנוגדים אבל גם מחוברים, בזה הם בונים את החומר, את התכונות שיותר נעלות מהם.

מה זה פלוס ומינוס? אין בהם שום דבר חוץ מניגוד בין זה לזה, ולפי מידת הניגוד אנחנו שוקלים אותם. כמה זה וכמה זה ובמה. זה ההבדל בין כל החומרים, שהם מסוגלים להיות אחד ליד האחר ומסוגלים לבנות ביניהם מערכת קשר, אז זה כבר הופך לחומר. זה כבר לא אטום. גם מה זה אטום, זה לא פשוט, זה מאוד מורכב.

תלמיד: איך נרגיש שאנחנו מחוברים?

כשמטרת הבריאה המשותפת תהיה מורגשת ביניכם ואתם תפחדו לאבד אותה, כי אחרת אתם תאבדו את החיים הרוחניים, לכן אתם כולכם תחזיקו זה בזה כדי להחזיק במטרה הזאת כי אחד תלוי באחר. את זה צריכים להרגיש, לזה צריכים להגיע.

שאלה: האם חלק מהשבירה שלנו זה בעצם שאנחנו לא יכולים לראות את המצב הסופי השלם?

ודאי שגם זה, אבל את המצב הסופי השלם אנחנו יכולים לתאר לעצמנו איכשהו ולפי זה להשתדל להתקדם.

תלמיד: דרך המצבים שאנחנו מקבלים אחד מחברו במאמץ לחיבור, הבורא מראה לנו כל פעם איפה אנחנו צריכים לקבל עוד, לראות את התמונה יותר שלמה כמו בפאזל, להביא עוד חלק ועוד חלק. ולעשות מאמצים?

נכון.

שאלה: אנחנו מבינים שהחיבור הוא משהו טוב עבורנו ויש כאן משהו נגד החיבור, אז החיבור האמיתי הוא נגד החברים?

לא, אתה מתבלבל. אנחנו צריכים לראות את כוכב הצפון, שכולנו יחד מחוברים עם הבורא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא" ואז לקראת זה לעשות את כל הפעולות, אחרת הצעדים שלך לא יהיו לאותו כיוון. בכל מקום אני צריך ללכת רק לפי זה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהאור החוזר הוא ההשפעה לחברים?

אני לא רוצה להתבלבל במה זה, "אור חוזר", בוא נדבר על הרגשות שלנו ואחר כך כשנגיע לאורות, יהיה לנו ברור מה זה האור. זה לא נכון שאור חוזר הוא השפעה לחברים, לא.

תלמיד אבל המאמר אומר שהאור החוזר ממלא את הכלים במידה שמלביש את האורות. מה המשמעות של ההתלבשות באורות?

אתה צודק, אבל אם תמשיך כך, בטוח שאתה תתבלבל.

שאלה: כתוב פה ש"צריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה".... שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות". בדרך כלל יש עביות, הרצון לקבל, ואז בונים את המסך. ופה כתוב שמסך ועביות נבנים ביחד.

אני מבין איפה זה לא ברור, אנחנו נלמד את זה כבר בחכמת הקבלה עצמה. אנחנו צריכים לבקש כוח התגברות, אל תגיד מסך, כי למסך יש הרבה מאוד פירושים, תבקש במילים פשוטות כמו שאתה מבין, כמו שאתה מרגיש, ולא במילים של חכמת הקבלה, כי שם לכל מילה יש המון פירושים.

שאלה: האם החברים שלי מולי וכל מה שמול העיניים שלי זה אור או כלי?

מה שאני רואה זה לא אור ולא כלי, מה שאני רואה זה לא העולם האמיתי.

שאלה: מה זה אור ישר בתוך העשירייה?

אם יהיה לנו כלי שבו אנחנו נתחבר יחד למעלה מהרצונות שלנו, ומהרצונות המחוברים שלנו אנחנו נוכל לעשות כלי, זאת אומרת רצון לקבל שיהיה לו צמצום מסך ואור חוזר ונכוון את זה לבורא, כך שמוכנים לקבל בעל מנת להשפיע, אז מה שיהיה מורגש בתוך הכלי הזה, זה אור פנימי, ומה שיוצא מהכלי הזה כלפי הבורא זה יהיה אור חוזר, ושם אנחנו כבר נלמד את כל הפרטים שיש לנו מחכמת הקבלה.

חכמת הקבלה מדברת על הנבראים שנמצאים כבר במידת השפעה הקטנה ביותר, אבל במידת השפעה ביניהם וכלפי הבורא, מאהבת הבריות לאהבת ה'. אנחנו צריכים לממש את זה בינינו. זה מה שצריך שיקרה בינינו.

שאלה: קודם דובר על הניצוץ מהרשימות דאור חוזר, איך הרשימות באות מאור חוזר, הרי הרשימות צריכות לרדת מלמעלה למטה.

הרשימות באות מכל המצבים וגם מאור חוזר שהיה ויש ממנו הרשימות. אתה יודע כמה סוגי רשימות יש? מכל פעולה, מכל הבחנה שהייתה והשתנתה נשאר רשימו.

תלמיד: כתוב ש"נשאר וירד להחיות את הכלים שיוכלו על ידו לקום לתחיית המתים". מהו מושג "תחיית המתים"?

כלי שאין לו מסך נקרא "מת", רצון לקבל ללא מסך נקרא מת, הוא על ידי הפנייה שלו, התפילה שלו, או שאחרים עוזרים לו, לא חשוב איך, מקבל מסך ואז הוא קם לתחייה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: בעצם אנחנו מסוגלים לעשות תחיית המתים בעשיריות?

כן, מסוגלים אם שומעים.

קריין: ציטוט מס' 6, כותב בעל הסולם.

"ידוע, שע"י השבירה נפלו נצוצין דקדושה לבי"ע. ושם בבי"ע אין הם יכולים להתתקן. לכן צריכין להעלותם לאצילות. ועל ידי זה שעושים מצות ומעשים טובים בכוונה עמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לעצמו, מתעלים הנצוצין הללו לאצילות."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"א. "ענין העלאת מ"ן")

היו לנו כלים, בעצם הנשמות שלנו הן הכלים, בדרגת עולם האצילות, ועל ידי שבירה, שהבורא גרם לה נפלו, נשברו כל הכלים האלו והאורות שהיו בהם הפכו לאורות קטנים, ניצוצות. הכלים נפלו מעולם האצילות למטה מפרסה לעולמות בי"ע, ושם למטה מפרסה אין אור, אלא רק קצת אור קטן כדי להחיות אותם. ומי שנמצאים בתוך הכלים האלה זה אנחנו שצריכים להעלות את עצמנו לאצילות. על ידי מה? על ידי זה שעושים מצוות ומעשים טובים שנקראים "מאמצים לחיבור" כדי לעשות נחת רוח בינינו ולבורא.

בסופו של דבר המטרה היא על מנת להשפיע נחת רוח לבורא ולא לעצמנו. לעצמנו אנחנו יכולים להשפיע נחת בזה שאנחנו מִתקנים, נמצאים בתהליך כדי להגיע לעשיית נחת רוח לבורא. ועל ידי זה שאנחנו עושים מאמצים אנחנו מעלים את הניצוצים שנמצאים בנו מהשבירה, לעולם האצילות ושם מִתקנים ואז אנחנו עולים אחריהם. וכשמגיעים לעולם האצילות, שם עוברים תיקון. להיות למטה מפרסה בעולמות בי"ע זה להיות במצב שאנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו, אלא רק לבקש לעלות. החיבור יכול להיות רק למעלה מפרסא.

שאלה: המאמצים שלנו לחיבור כבר גורמים נחת רוח לעליון?

כן. וודאי. אפילו אם לא מצליחים בינתיים, זה כבר גורם נחת רוח.

שאלה: איך אדם יהיה מודע לשינויים שהוא עובר במהלך הלימוד, מה צריכה להיות הגישה הפנימית שלו לתמונה או לתנאים שהוא רואה אצל אדם אחר או שהוא מגלה בעצמו?

לאט לאט על ידי הלימוד, משיעור לשיעור, אנחנו בכל זאת מתחברים, מתעצבים למערכת שמתקרבת לבורא, לא לפי התכונות שלנו, אלא לפי ההתאמה שלנו לתיקון. וזה בעצם התוכן של כל שיעור. אנחנו לא באים כדי ללמוד, אנחנו באים כדי להתחבר, כדי לגלות בורא שכבר שרוי בנו.

שאלה: איך אני בונה את הכוונה הזאת לתת תענוג לבורא שלנו ובזה לעלות את הניצוצות?

לא צריכים יותר. אם אתה מתכוון שאתה רוצה להתחבר כדי להשפיע לבורא אז כבר יש לך כוונה נכונה ופעולה נכונה. הכול מתברר במחשבה, כמו שכתוב "הכול במחשבה יתבררו".

תלמיד: זה נשמע מובן כביכול, חיבור על מנת להסב נחת רוח לבורא, אבל יש כאן עולמות שלמים.

העולמות הם סך הכול מדרגות, מצבים. כמו שהעולם שלנו הוא מצב מסוים שמתראה בנו כלפי המערכת הכללית. זה לא במה שנראה לנו, גלקסיות וכוכבים וסוף גשמי, הכול יתברר רק אחר כך עד כמה שכל זה נכלל במצב יותר עליון ונעלם, אין לזה שום משמעות בסופו של דבר. הכול מתראה בתוך התכונות שלנו, ככל שהתכונות שלנו יעלו מדרגה לדרגה אתה תראה עד כמה שמתקפלים עוד ועוד כל המצבים האלו למצב יותר נעלה שכולל אותם ואז אנחנו לא מרגישים את עצמנו נעלמים ביקום הזה או במשהו. הכול יסתדר. זה יהיה עוד מעט.

שאלה: הניצוצין זה רצון לקבל?

ניצוצין זה שאריים מהאור חוזר.

קריין: ציטוט מס' 7, כותב על הסולם.

"בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות".

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

שאלה: האם אני יכול להשפיע נחת רוח לבורא ולחברים, גם בלי להרגיש אותו כטוב ומיטיב?

כן. כמו תינוק שלא יודע על ידי מה הוא עושה נחת לאבא ואימא, אלא בזה שהוא קיים. זה שאנחנו מגיעים לשיעור וקיימים במצב שאנחנו רוצים לגדול, אף על פי שלא יודעים איך ועל ידי מה, בכל זאת אנחנו בזה כבר עושים נחת רוח לבורא. אין יותר.

קריין: שוב ציטוט מס' 7, בעל הסולם.

"בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות".

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

זאת הדרך שלנו, ממטה למעלה, ואנחנו מתקנים בכל מצב את היחס שלנו בינינו לבורא, מאהבת הבריות לאהבת הבורא, כך אנחנו עולים ואז מחזירים כביכול את כל אותם הכלים השבורים לקדושה, לבורא, לאור העליון, להשפעה השלמה.

שאלה: מתי המקובל מגלה את כל האותיות?

את זה אנחנו עושים כבר במצב של עולם האצילות, שכל מה שמועלה מעולמות בי"ע לעולם האצילות הופך להיות כבר לאור וכל הכלים מתמלאים באור העליון, זה נקרא "גילוי האותיות".

שאלה: מה הכוונה ל"עבודת הליקוט" בעשירייה שאנחנו יכולים לעשות במצבנו כרגע?

כשאנחנו לוקחים את כל הפרטים שיש בנו מהשבירה, ומשתדלים לחבר אותם, איך בינינו אנחנו יכולים לחבר אותם? על ידי זה שלומדים להבין איפה נמצא כל חלק וכל פרט, וכך בסופו של דבר אנו אוספים את זה למערכת אחת. בסך הכול אנחנו מגיעים לה‑ו‑י-ה. אז זו לא בעיה גדולה, כי תמיד נגיע לדבר יותר שלם, כשאנו אוספים את כל חלקי הבריאה.

שאלה: כשעשירייה עוברת ממצב שבור לשלם, איפה ומתי היא אוספת את כל הנשמות אליה?

בדרך, בדרך מהעולם הזה השבור. כשאנחנו מתחילים את העבודה שלנו אנחנו נכנסים לעולמות אבי"ע, לא מלמעלה למטה אלא מלמטה למעלה, דרך עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, אנו מעלים את עצמנו, זה נקרא העלת מ"ן, ובמידה הזאת אנחנו עולים בדרגות העולמות.

קריין: ציטוט מס' 8.

"האדם מסוגל לעבוד ולתת יגיעה, אם מזה לא יהיה תיקון. אבל בדבר קטן, היינו שלא צריך לתת יגיעה גדולה, אבל אם הוא על דרך התיקון, אין כוח. משום שענין הקלקולים באים משבירת הכלים ומחטא עץ הדעת.

והיות שזה עדיין לא מתוקן, ממילא ענין קלקולים עדיין נמשכת שליטה זו. השליטה הזו נותנת כח. מה שאין כן על דרך התיקון, לזה צריכים שליטה אחרת, הנקרא שלום".

(הרב"ש. 867. "שליטת השלום")

זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא נמצאים באיזה חלל, אלא אנחנו נמצאים במערכת כוחות של פירוד, נגד התיקון, נגד הבורא. כל הטבע שלנו וכל מה שנמצא סביבנו הכול מנוגד ליחס הנכון שצריך להיות ביננו, ומביננו לבורא.

בכל אותם השלבים שאנחנו צריכים להגיע מהמצב שלנו למצב של חיבור בינינו, ומהמצב של חיבור בינינו, לחיבור עם הבורא, בסך הכול עלינו לעשות שני צעדים. מהמצב שאנחנו מגלים את עצמנו כשבורים. כל הדברים האלה עולים לנו בקושי, ביוקר וביגיעה גדולה, כי אנחנו תמיד עובדים נגד כלים של פירוד, וההתנגדות יותר ויותר מתגברת. "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". כך אנחנו עולים.

קריין: ציטוט מספר 9.

"הכלי הזה, הנקרא "לקבל בעל מנת להשפיע", הוא ממש ההפכי להכלי, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", שהכלי הזה אנו מיחסים להבורא, שהוא ברא את זה יש מאין. לכן, אם אנו רוצים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, זוהי עבודה קשה, היות שאנו צריכים להילחם נגד הכלי שהבורא ברא. ומעבודה הזו יצאו לנו כל החסרונות, מה שאנו לומדים. לדוגמא, הסתלקות האורות, שבירת הכלים, קדושה, טומאה, ס"א וקליפות. וכל מיני השמות, שאנו רואים המבוארים בזה"ק ובספרי קבלה, הכל נמשך רק מבחינת תיקון הבריאה. וזהו מסיבת שהכלים דתיקון הבריאה אנו מיחסים להנבראים, כמו שכתוב ב"עץ חיים" בתחילתו. וכפי שמבאר בתע"ס, שהרצון לקבל הראשון, הנקרא "מלכות דאין סוף", היא אמרה, שאינה רוצה לקבל בעל מנת לקבל, אלא בעל מנת להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 26 "מהו מי שמטמא עצמו, מטמאים אותו מלמעלה, בעבודה" 1989)

 

שאלה: האם השבירה היא השבירה של הכוונה?

כן, ודאי. ולא צריכים לתקן כלום חוץ מאת הכוונה.

תלמיד: אז פעולת החיבור היא בניית הכוונה?

כן. הכול בכוונה.

שאלה: שהמקובל משיג את שורש נשמתו, כמו שכתוב בכתובים, ואוסף את כל הניצוצות שנשברו, האם זה אומר שעבודתו לא נגמרת בזמן שהוא מגיע לשורש נשמתו?

לא. הוא גומר בזה את הכול. אין לו יותר, לא מתעוררים בו יותר חסרונות.

שאלה: במבט הרגיל, כמו בעולם שלנו, בדרך כלל נראה שעל המעשים הטובים או הרעים, תקבל עונש או שכר. אך מתוך העבודה שלנו, בקטע שקראנו רשום שמעשה הטוב או הרע זה כבר העונש או הפרס.

נכון. אם מגיעה לי מחשבה של השפעה, של חיבור, זה כבר התשלום.

תלמיד: כנראה האגו עובד בצורה אחרת, כי כל הזמן נדמה לך שצריך להיות עוד משהו מעבר כתוספת. אבל צריך להתרכז במה שאני עושה עכשיו, אם אני משפיע על מנת להשפיע, זה כבר שכר.

כן, ולא צריכים שום דבר נוסף. אם אתה מתוקן' המחשבה לעשות משהו טוב לאחרים היא כבר תשלום, היא כבר הכול.

שאלה: למה אנחנו צריכים להילחם בבורא אם ממנו אנחנו מקבלים את הכול?

אנחנו לא נלחמים בבורא. אנחנו נלחמים באותו רצון לקבל שלנו שהתהווה בזמן שבירת הכלים.

תלמיד: אבל מה זה אומר שאנחנו נלחמים ברצון הזה? הרי בסופו של דבר הבורא ברא אותו.

ודאי. אבל כדי לעשות מאתנו עצמאיים ודומים לו, שממש נוכל להיות בדרגה שלו, לכך אנו צריכים לבנות את עצמנו. אבל לבנות אנו לא יכולים, ולבקש כן יכולים, כלומר להכיר את הרע שבנו, ולבקש שיתקן.

תלמיד: והבקשה הזאת, כמו שהוא כותב כאן היא שעל ידי המלחמה הזו מגלים בעצם את כל החסרונות.

כן. מגלים את כל החסרונות ורואים איך הבורא מתקן אותנו, במידה שאנחנו מכירים בחסרונות האלו. אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מלהכיר את הרע. תיקון הרע בכלל לא שייך לנו. הבורא שבר, והבורא יתקן, רק שנהיה באמצע ונבקש.

תלמיד: איך אנחנו מכירים את הרע?

בזה שלא יכולים להתחבר, בזה שלא יכולים להשפיע מביננו ואליו. זה כל הרע.

תלמיד: אבל איזו עבודה קודמת להכרת הרע, כשאנחנו עושים את המאמצים האלה?

אנחנו עושים מאמצים כדי להתחבר ביננו לקבוצה.

תלמיד: אנחנו לא יכולים איכשהו לקצר את התהליך? אמרת שחבל לנו על הזמן, ושעל ידי הפנייה לבורא, אז עצם הפנייה לבורא זה כבר תיקון.

עצם הפנייה לבורא זה כבר תיקון, אם נפנה נכון לבורא, לא צריכים שום דבר נוסף. אבל כדי לפנות אליו נכון, אנחנו צריכים לבדוק את זה בחיבור בינינו, ואיך אנחנו פונים אליו. צריך ללמוד את הדברים האלה.

תלמיד: אז חייב שיהיה ניסיון ועל זה פנייה, אי אפשר סתם לפנות אליו?

לא. כמו תינוק, אתה לא יכול לדרוש ממנו יותר ממה שהוא.

שאלה: אם מלכות דאור, דאין סוף מלאה באור אין סוף איך מתעורר בה עוד רצון? איך היא אומרת שהיא רוצה להשפיע? איך מתעורר בה חיסרון?

כי זה מה שחסר לה. מלכות עם כל האור אין סוף רואה את עצמה, מגלה את עצמה הפוכה מהבורא, לכן היא עושה צמצום על עצמה, ומתחילה את שלבי התיקון.

שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו מתחילים מהקל לכבד ומגלים עוד ועוד ניתוק והתנגדות. האם יש היבטים בעבודה שלנו שמקלים על העבודה הזאת?

המדרגה הראשונה היא הכי קשה. הכי קשה עכשיו, כשאנחנו נכנסים לרוחניות. להיכנס, זאת אומרת, להתחיל לשנות את הטבע שלנו. להתחיל להכיר בצורה הקטנה ביותר מה קורה כאן, במה אני צריך להשתנות? מה צריך לקרות? איך אני מסתכל על העולם בצורה אחרת? זו הצורה הכי קשה, המדרגה הכי קשה.

לכן צריכים הרבה מאוד מאמץ, והעיקר אנחנו מבזבזים הרבה כוחות, זה כאילו שאנחנו יורים לכל הכיוונים. אז בואו נרכז את עצמנו בדיוק למטרה אחת, כולנו יחד, ואז נעבור את זה מהר ובקלות.

שאלה: איך אדם יודע שזמן התיקון הגיע והוא כבר יכול לעבוד בלקבל על מנת להשפיע?

לפי הרצון שלו, וככול שהוא מצליח לממש את הרצון נכון.

שאלה: לפי קטע 8, מה ההבדל בין מצב שלום למצב קדושה?

מצב שלום ומצב הקדושה זה אותו דבר.

שאלה: מהי "שליטת השלום" לפי קטע 8?

"שליטת השלום" זה שאני נמצא באור החסדים.

תלמיד: כתוב בקטע 7, "נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות הגשמיים", מה זה אומר?

שלפי הכוחות שנמצאים במדרגה הרוחנית נעשתה העתקה לחומר יותר נמוך, על מנת לקבל. אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, אבל לפי אותה מערכת קשר כמו שבעולם העליון. כלומר, היחסים ביננו גשמיים אבל הקשר ביננו הוא לפי המערכת הרוחנית.

שאלה: האם אפשר ללמוד לשמוח ממצבים רעים?

לשמוח ממצבים רעים ודאי שכן, הכול תלוי במטרתיות של המצבים האלה.

תלמיד: אז איך להגיע לתפילה נכונה במצבים הרעים ולשמוח מהם?

אני שמח שיש לי עכשיו יכולת לפנות לבורא, ואני מבין עד כמה המצב הרע שלי מעלה אותי למצב הטוב, שרע זה נקרא לקבל וטוב להשפיע.

שאלה: האם התחושה של הפרש בין חיבור לניתוק מורגשת בכל העשירייה או שהיא אישית?

היא אישית.

שאלה: האם חיבור מתרחש ברגע מסוים של הכרה משותפת כשאנחנו מבינים שלא אנחנו עושים את הפעולות אלא הבורא?

ודאי שהאדם לא עושה את החיבור אלא הוא מבקש את החיבור, ואז הוא מרגיש שזה מסתדר ומי מסדר אותו, הוא מגלה כאן יחד כמה דברים.

שאלה: מה עושים כשרק אני רואה את הקיר בקשר בינינו, איך ניתן יחד להבחין בקיר?

אני לא מחכה לזה, אני מתפלל עבור כולם.

שאלה: באיזה כלי הופיעו לראשונה רשימות של אור חוזר?

מדובר על האדם הראשון?

תלמיד: כן.

"שיריים מהאור חוזר", איפה זה, באיזה כלי? במי שהרגיש את זה בפעם הראשונה אחרי השבירה. אני חושב שאפשר לקרוא לזה כך גם באדם שבעולם הזה, שלפני כששת אלפים שנה התגלה באחד מבני האדם הרשימו הזה וממנו אנחנו התחלנו. כמו שהתורה כותבת שנולדו לו ילדים, על בבל העתיקה ועל אברהם והלאה, זאת כל ההיסטוריה שאנחנו לומדים.

שאלה: בכל פעם שאנחנו מבקשים מהבורא שיתקן אותנו הוא מגלה לנו עוד שכבה של רע, ונעשה מעייף ומפחיד לבקש שוב כי הוא באמת מתקן ושולח עוד קלקול, מה יהיה הסוף?

הסוף יהיה שאתם תתחילו להתחבר, וכך אתם תהפכו את הרע הזה לטוב ותרגישו שלשם זה הוא מתגלה, הרע מתגלה כדי שאתם תהפכו אותו לטוב על ידי חיבור ביניכם.

שאלה: יש תחושה שהשבירה היא המצאה מבריקה של הבורא, מתנה שמאפשרת לנו להיות דומים לו. איך לקבל בצורה ראויה את המתנה הזו ולברך את הבורא?

להיות בשמחה בזמן הנפילה כמו שבזמן העלייה, כי הכול תלוי בחיבור שלנו למטרה ולהשגת המטרה, אז דווקא המצב השבור הוא יותר ראוי.

שאלה: אני מתחילה להבין שמעולם לא הרגשתי מהו חיבור, האם זה נכון?

נכון, ברור.

תלמידה: אז איך להבין מה זה חיבור?

לבקש מהבורא שיעזור לנו להתחבר, אבל לבקש ממש. לנסות לעשות כל מיני פעולות חיבור שאפשריות בעולם שלנו, במצב שלנו, לגלות עד כמה לא מסוגלים ולבקש מהבורא שיעשה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, אז בבקשה קדימה.

שאלה: לא ברור מה זה לעשות נחת רוח לבורא, אם לא מרגישים אותו ולא מבינים אותו?

תתארו לעצמכם ככול האפשר.

שאלה: אמרת כמה פעמים שהמדרגה הראשונה היא הכי קשה.

כי אנחנו לא מבינים, לא מרגישים, אנחנו לא יודעים, זה כמו לידה. מכל התהליך שהאישה עוברת הלידה זה בעצם מצב מאוד מיוחד, שהעוּבר עובר.

תלמיד: אנחנו יורים לכל הכיוונים כפי שאתה אומר ולא מכוונים למטרה אחת, כי אנחנו לא יודעים לקראת מה אנחנו הולכים?

כן.

תלמיד: אז איך לא לפזר כוחות? כי אנחנו פשוט מאבדים הרבה כוחות.

על ידי זה שאנחנו רואים רק את החיבור בינינו וחיבור עם הבורא. שתי דרגות חיבור זה מה שיש לפנינו, רק לזה, המילה "חיבור" היא כאן בעצם המפתח.

שאלה: איך אנחנו יכולים לחיות בשמחה ולטעום מהחיים אחרי שאנחנו מגלים שבעולם הזה הכול שבור ומת, כי אנחנו כל כך רחוקים מהאור, מהבורא?

העולם הזה ייראה לנו אחר כך כעולם המדומה, כמו שמסבירים לנו המקובלים. ולכן לך קדימה ואל תעצור, ואל תסתכל צדדים אלא רק קדימה, חיבור עם החברים, חיבור עם הבורא, זהו, זה יעזור לך מהר מאוד להשיג את המטרה. ואז כשתשיג אותה בהדרגה כך תוכל לראות את האמת ולא תתבלבל.

קריין: ציטוט מס' 10.

"עיקר אצל האדם הוא הלב. ש-"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שעניינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכול הולך לחוץ.

כמו כן, אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם ליכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכול יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר, אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול ליכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמיים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי.

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד): קרוב ה' לנשברי לב. פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה' שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם".

(הרב"ש. מאמר 2 "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, בעבודה" 1991)

שאלה: האם לב שלם הוא הלב של העשירייה?

בעצם כן. לפחות שהאדם יסדר את עצמו לכיוון התקשרות עם הקבוצה ועם הבורא, שירצה את הכיוון הנכון הזה ולפי זה כל הזמן ישתוקק להתקדם.

תלמיד: מה זה אומר שהלב השלם מקבל קדושה?

שכבר מתחיל לקבל תיקונים ומילויים. קדושה היא האור העליון, תכונות ההשפעה.

תלמיד: יוצא שאנחנו מתחברים ללב אחד בעשירייה, ואז מה קורה? איך הקדושה ממלאת את הרצון שלנו?

אתם מתחילים להרגיש שאתם מחוברים ורוצים להשפיע בצורה הדדית זה לזה ברצון לקבל המשותף שהוא הלב המשותף וממנו להשפיע לבורא. כל עוד אין לב משותף, אתם לא יכולים להיות קרובים לבורא, בכוונה לבורא.

שאלה: בקטע כתוב, "שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכול יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". מה מקבל הרצון לקבל, האם קדושה או שזה רצון גשמי פשוט? על מה מדובר כאן?

הרצון לקבל לא מקבל שום דבר, אבל אם הרצון בעצמו מכוון כדי לקבל, אז זה גורם לשבירה שלו. הרצון לקבל לא מקבל כלום אלא רק נשבר עוד יותר.

שאלה: כל מה שהולך לקליפות כביכול מצטבר, כמו שאנחנו לומדים שמה שנכנס לים של הסטרא אחרא כביכול נשאר אצלנו לא מתוקן. האם מתוך ההצטברות מגיע רגע של תפילה אמיתית ואז מגיע התיקון?

כן. אחרי שיש עניין של התחברות של כל מיני רצונות, מצבים, בקשות ותפילות, הכול יחד מגיע לאיזו מסה קריטית ואז הבורא שומע תפילה.

תלמיד: לגבי ההצטברות של המסה הקריטית הזאת. יש הרבה מצבים שבהם אנחנו רואים שאנחנו לא יודעים איך לנהוג, איך לכסות, מה לעשות, ואז זה מתאסף בקליפות. האם הודות לזה יש את הלחץ הזה שהאדם מרגיש שהוא יותר ויותר גרוע?

כן. העיקר לבצע פעולות שמתעוררות בהזדמנויות האלה בכל רגע, וקדימה.

שאלה: כתוב שצריך לאסוף את כל הרצונות האלה. האם מדובר שבכל מצב, לא חשוב באיזה מצב אני נמצא, אני צריך להתחיל לנסות לבדוק אותו, לבחון אותו בנקודה הזאת שזה מגיע מהבורא הטוב לטובתי?

כן.

תלמיד: ואז בנקודה הזאת אני מסתכל על כל מצב ומכיר את המצבים.

נכון, אז אתה לא מתבלבל.

שאלה: כשהוא כותב על זה שלא רוצה מותרות, האם מבחינתנו זה שהוא לא רוצה שום ידיעות, אלא רק מה שהוא יכול לממש מהלימוד כדי לשרת את החברים?

הוא מבקש רק חיבור, כי הייתה שבירה. לכן עכשיו ההפך מהשבירה עליו לבקש חיבור, חיבור בין החברים, רצונות שיתחברו יחד, ואחר כך כשהם רוכשים הבנה מה זה "יחד" הם יתחברו עם הבורא. חיבור הוא בעצם הכוונה שלנו, המטרה שלנו, התיקון שלנו, כול מה שיש.

שאלה: מה זה הלב שהוא כותב עליו?

רצון.

תלמיד: כשאדם מסתלק מהעולם, האם הרצון הזה נשאר איתו?

אני לא יודע מה זה שהאדם מסתלק מהעולם.

תלמיד: למה הכוונה שהוא עולה לעולם הרוחני, שהוא עוזב את הגוף למטה והרוחניות עולה למעלה?

הגוף נשאר למטה כי הוא בהמה, והנשמה שלו כבר מתחילה לעלות בדרגות העולמות הרוחניים.

תלמיד: האם הנשמה עצמה היא הלב?

כן.

קריין: ציטוט מספר 11.

"מאמר חז"ל שאמרו. פזור נאה לרשעים וכנוס נאה לצדיקים, והוא על פי מ"ש האר"י ז"ל בעולמות העגולים שאין עגול נוגע בחבירו, ושם היה השבירה עד שניתקן בעולם היושר. ופירוש הענין והמשל, שהשכל של העגולים פירוש, כמי שסובב את עצמו ומתעגל ונפרד מקונו ונדמה לו שברצון עצמו ינהיג את עצמו, וזה שמתנשא לומר "אני אמלוך" וזה היה השבירה. וכן הרשעים כל אחד מתנשא בלבו "אני אמלוך" ולכן הם בעולם הפירוד ואינם יכולים להתחבר כמו העיגולים, כמו שנראה בחוש, כי לא יכלו לשבת יחדיו, ולהם נאה הפזור. מה שאין כן הצדיקים, הגם שכל אחד עובד בוראו בסגנון אחר, מכל מקום כולם מכוונים לדבר אחד - לאביהם שבשמים, והם מתקבצים ומתאספים אחד לאחד, כאיש אחד בלב אחד, שכל אחד מקטין את עצמו ומהדר העבודה להשי"ת, שנותן בו כח ושכל לעובדו, ולכן לא יתגאה על חבירו והם בעולם היושר ומתיחדים זה עם זה."

("עבודת ישראל". פרשת שלח)

זה סגנון קצת אחר ממה שאנחנו רגילים, זה לא בעל הסולם ורב"ש, זה ספר של מקובל אחר, שם הספר "עבודת ישראל".

(סוף השיעור)