שיעור בוקר 28.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 430, מאמר: הקדמת ספר הזוהר,

אותיות א' – ו'

זאת הקדמה מיוחדת. בדרך כלל רב"ש כשהיה מתחיל ללמוד, אני זוכר שהוא התחיל ללמד אותי בארבע עיניים, זאת אומרת ביחידות, הוא קרא לי ואמר "בוא נלמד משהו יחד", והתחיל ללמד והתחיל לקרוא את ה"הקדמה לספר הזוהר".

לכן נתחיל את "כתבי בעל הסולם" מההקדמה הזאת, חוץ ממה שאנחנו לומדים. אחר כך את ההקדמות ל"עץ חיים" שהוא כתב, אבל נתחיל מזה.

מה שאני מבקש, להיות קשורים ללימוד ולשאול לפי העניינים, ולא לכל מיני צורות קיצוניות, לא לברוח מהטקסט. מה שהטקסט אומר, על זה אנחנו לומדים. אחרת אנחנו לא נצא מזה.

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם". עמוד 430.

הקדמה לספר הזהר

אות א'

"רצוני, בהקדמה זו, לברר איזה דברים, פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם, לידי ידיעה, ברורה ומספקת.

שאלה א'. מה מהותנו?

שאלה ב'. מה תפקידנו, בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה?

שאלה ג'. הנה, כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים, עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל, שעשה אותנו, הרי אנו, מחויבים להמצא ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא, שמפועל השלם, תצאנה פעולות שלמות?

ד'. לפי שהשכל מחייב, הלא הוא ית' הטוב ומטיב, שאין למעלה הימנו ית'. ואיך ברא מלכתחילה, כל כך הרבה בריות, שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי היותן? והלא מדרך הטוב. להטיב? ועכ"פ, לא להרע כל כך?

ה'. איך אפשר, שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות?"

ודאי שאנחנו יכולים להמשיך את השאלות האלה עוד ועוד ולפרט אותן. לא חסרות לנו טענות כלפי הבורא, הבריאה, החיים שלנו, המציאות שלנו, לא חסר. אבל כנראה שבסך הכול בחמש השאלות האלו בעל הסולם רואה שבעצם כל הטענות, השאלות, אי ההבנות שלו בעולם כולו כולל האדם, בעצם נכלל הכול, הכול נכלל בחמש השאלות האלה. בואו נראה.

אות ב'

"ובכדי לברר כל זה בשלמות, צריכים אנו להקדים איזו חקירות. ולא ח"ו במקום האסור, דהיינו, בעצמותו של הבורא ית', אשר לית מחשבה תפיסא בו כלל וכלל [אין המחשבה תופסת בו כלל וכלל]." לכן זה אסור. בחכמת הקבלה אסור זה אי אפשר. מותר הכול, רק אל תיכנס לכאלו מצבים, לכאלו חקירות, לכאלו מעשים שאתה לא מסוגל. ולכן המקובלים אומרים מראש, "עדין בשבילך זה אסור". כמו שאנחנו אומרים לילד קטן "זה עדיין לא בשבילך". אבל בעצם הכול נפתח אחר כך לאדם, רק במידה שהוא מתפתח נכון. "ואין לנו משום זה, שום מחשבה והגה בו ית'. אלא במקום, שהחקירה היא מצוה, דהיינו החקירה במעשיו ית', כמצוה לנו בתורה: "דע את אלקי אביך ועבדהו". וכן אומר ב"שיר היחוד": "ממעשיך הכרנוך"." אנחנו יכולים לחקור במעשים של הבורא, כי כל המעשים של הבורא הם כלפינו, כלפי בני אדם. ולכן כדאי לנו לדעת איך אנחנו חוקרים אותו במעשים, ביחסים כלפינו, כי אנחנו על ידי זה גם נצטרך לשנות את המעשים שלנו, לראות את התגובות שלו. וכך על ידי זה שאני משפיע אליו והוא משפיע אלי, אנחנו נבדוק את הבורא ונלמד אותו. זה נקרא "דע את אלקי אביך".

ואיזה חקירות אז אנחנו צריכים?

"והנה:

חקירה הא' היא: איך יצויר לנו, שהבריאה תהיה מחודשת, שפירושו, דבר חדש, שלא יהיה כלול בו ית' מטרם שבראו? בו בעת, שברור לכל בעל עיון, שאין לך דבר, שלא יהיה כלול בו ית'. וכן השכל הפשוט מחייב, כי כלום יש לך נותן, מה שאין בו." איך יכול להיות שהבורא ברא משהו חדש, תמיד יש איזשהו מצב קודם שממנו יוצא משהו, וכאן כתוב, לא, בריאה זה דבר חדש, לא היה כלום ממנה קודם ונעשה. אז איך זה יכול להיות?

"חקירה הב': אם תמצא לומר, שמבחינת כל יכלתו ודאי הוא, שיכול לברוא יש מאין, דהיינו דבר חדש, שאין לו שום מציאות בו ית', נשאלת השאלה: מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית', אלא היא מחודשת?"

"חקירה הג': במה שאמרו המקובלים, שנשמתו של אדם, היא חלק אלוה ממעל. באופן, שאין הפרש, בינו ית' לבין הנשמה, אלא שהוא ית' "כל", והנשמה "חלק". והמשילו זה לאבן, הנחצבת מהר, שאין הפרש, בין האבן לבין ההר, אלא שזה "כל" וזו "חלק". ולפי"ז יש לחקור: הא תינח, אבן, הנחלקת מהר, שהיא נפרדת מההר, על ידי גרזן, המוכן לכך, ונפרד על ידו ה"חלק" מה"כל". אבל, איך יצוייר זה בו ית' וית', שיפריד חלק מן עצמותו ית', עד שיצא מעצמותו ית', ויהיה "חלק" נבדל הימנו, דהיינו, לנשמה, עד שיתכן להבינה, רק כחלק מעצמותו ית'?"

אלו שאלות שהן באמת שאלות לא פשוטות. אבל אנחנו כבר קצת יודעים מזה, שהנשמה זה הרצון לקבל שהוא יתוקן על מנת להשפיע, זה הכלי של הנשמה. והאור שממלא את הכלי זה הבורא, הרצון להשפיע שממלא את הנשמה, זה נקרא "חלק אלוה ממעל". שלפי התיקון של הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, האור הזה ממלא את הרצון, כי הם לא מנוגדים, כוונות האור וכוונת הכלי הן אותן הכוונות, ולכן הם נמצאים בחיבור ביניהם.

שאלה: בתחילת ההקדמה הוא אומר "רצוני, בהקדמה זו, לברר איזה דברים, פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם," וכשאתה מדבר עם אנשים היום, את אף אחד לא מעניין מה זה מהותו, מה תפקידינו, זה אפילו לא נתפס.

מה אתה רוצה מבני אדם? אלא בן אדם שהוא רוצה לדעת על היקום, על החיים שלו, על החיים בין חיים ומוות ואחרי המוות ולפני, אז הוא שואל את זה.

תלמיד: רוב הציבור לא רוצה לדעת, באופן מודע הוא לא רוצה לדעת. אם אתה מעורר את השאלה הוא עוד יותר נסגר.

אני לא מבין על מה אתה שואל. אתה אומר לי על זה שרוב הציבור לא מתעניין בשאלות האלה, כן. מה הלאה? הוא כותב לא לרוב הציבור אלא למי שבאמת מעוניין בזה.

תלמיד: אז לה הוא מתכוון שהוא אומר "ידי הכל ממשמשות בהם"?

שמי שרוצה הוא נכנס פנימה, ומי שלא רוצה הוא לא נכנס פנימה. והאמת שכל אחד שייך לזה, רק שייך בצורה כזאת כמו בני אדם שהולכים ברחוב, מה הם יודעים מהחיים שלהם? רק מה לאכול, מה לשתות, איך לתקן את מקום המגורים, איך לעשות ילדים וזהו. הם מסתכלים רק על מה ששייך לקיום שלהם הבהמי, הגשמי. עליהם לא מדובר, מדובר על האנשים ששואלים על תכלית הבריאה, מהות הבריאה, שיש להם משהו למעלה מהצורה הבהמית, שזה נקרא שאלות מגובה האדם ולא מגובה הבהמה. לכן לא מובן לי מה אתה שואל.

שאלה: בתחילת ההקדמה כתוב, איך יכול להיות מישהו כל כך גבוה לברוא בריות כאלה שפלות. מי הוא אותו הגבוה מעל גבוה שעליו מדובר?

מדובר על הכוח העליון שהוא גבוה מפני שהוא כולו בהשפעה, ואנחנו כולנו נמצאים בקבלה, ולכן המרחק בינינו הוא אינסופי, בבחינות שלנו, כמה שאנחנו הפוכים זה מזה, ולכן הוא נקרא גבוה מעלינו, מכל המדידה.

אני רק רוצה להגיד, שקודם כל לא גמרנו את כל החקירות, ושנית כל אלה רק שאלות, הוא לא עונה כאן על שום שאלה. אתם רוצים שאני אכנס ועכשיו אתחיל לענות במקומו. הוא נותן לנו הסבר על זה, אנחנו רק צריכים להבין את השאלות. אם אתם מבינים את השאלות, נכון, אם לא מבינים את השאלות, אני מוכן להסביר. אבל לא שאני צריך לתת הסבר על השאלות עצמן, אלא רק לפתוח אותן אולי יותר שתבינו על מה הוא שואל.

שאלה: במאמר כתוב שהנשמה היא חלק אלוה, והוא משווה את זה לאבן שנחצבת מההר, וכשהאבן יוצאת מההר היא נפרדת. אבל הנשמה היא לא חלק מהבורא כי היא נוצרה כיש מאין. אני לא מבין את ההשוואה הזאת, היא כאילו לא במקום, היא לא מציאותית.

אתה עוד לא מבין מה זה נשמה, ועוד לא למדת על זה, אז חכה ותקבל הסבר במשך המאמר הזה. אתה רק אומר על זה שאתה לא מבין מה שהוא כותב, אז אנחנו נקבל הסבר ואז יהיה לך מובן.

אות ג'

"חקירה הד': כיון שמרכבת הס"א והקליפות, רחוקה מקדושתו ית', מהקצה אל הקצה, עד שלא תצויר הרחקה כזאת, איך אפשר, שתתמשך ותתהוה מהקדושה ית', ולא עוד, אלא שקדושתו ית', תקיים אותה?

חקירה הה': ענין תחית המתים. כיון שהגוף, הוא דבר בזוי כל כך, עד שתכף מעת לידתו, נידון למיתה וקבורה. ולא עוד, אלא שאמרו בזוהר, שמטרם שהגוף נרקב כולו, לא תוכל הנשמה לעלות למקומה לגן עדן, כל עוד שיש איזה שיור הימנו. וא"כ, מהו החיוב, שיחזור ויקום לתחית המתים? וכי לא יוכל הקב"ה, לענג את הנשמות, בלעדו? ויותר תמוה, מ"ש חז"ל, שעתידים המתים לקום לתחיה במומם, כדי שלא יאמרו: "אחר הוא". ואח"ז ירפא את המומים שלהם. ויש להבין: מה איכפת לו להקב"ה, שיאמרו: "אחר הוא", עד שבשביל זה, הוא יחזור, ויברא, את המום שבהם, ויוצרך לרפאותם?

"חקירה הו': במה שאמרו ז"ל, אשר האדם, הוא מרכז כל המציאות, שכל העולמות, העליונים ועוה"ז הגשמי, וכל מלואם, לא נבראו, אלא בשבילו (זהר, תזריע מ'). וחייבו את האדם, להאמין, שבשבילו נברא העולם (סנהדרין, לז.). שלכאורה, קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה, שאינו תופס ערך של שערה, בערך מציאות העוה"ז, ומכ"ש בערך כל העולמות העליונים, שאין קץ להם ולרוממותם, טרח הקב"ה, לברוא כל אלו בשבילו? וכן, למה לו לאדם כל זה"?

אלו בסך הכול השאלות שהוא מעמיד לפנינו, כדי אחר כך עליהן לבנות את ההסבר שלו על כל הבריאה. כי מדובר על "הקדמה לספר הזוהר", ובכל זאת ספר הזוהר הוא כל הלימוד של הכוח העליון, מה הוא עשה, מיהו, מהו, בשביל מה ולמה, וכן הלאה. בזה ספר הזוהר עוסק, בכל השאלות האלה, בכל החקירות הללו, בכל מה שיש בבריאה בצורה הכללית ביותר וגם בצורה הפרטנית ביותר. לכן הוא חושב שבכל השאלות האלה ובחקירות שהוא צירף אותן, אם הוא יענה עליהן, אנחנו נדע פחות או יותר הכול על הבריאה. נראה.

בינתיים הוא לא הסביר כלום, הוא רק שאל. אני בעצמי כשלמדתי את זה כתבתי לעצמי אחר כך כל שאלה וכל חקירה שיש כאן בצורה פשוטה יותר, ואז יוצאת שורה מכל שאלה וכל חקירה. אם תרצו תעשו את זה אחר כך לבד.

קריין: אות ד'.

אות ד'

"ובכדי להבין, כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה. כלומר, בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר, באמצע מלאכתו, אלא מסופו. וזה ברור הוא, שאין לך פועל בלי תכלית. כי רק מי, שאינו שפוי בדעתו, תמצאהו פועל בלי תכלית.

ויודע אני, שיש מתחכמים, פורקי עול תורה ומצוות, שאומרים, שהבורא ית' ברא את כל המציאות, ועזב אותה לנפשה. כי מחמת האפסיות, שבאלו הבריות, אינו מתאים לבורא ית', לרוב רוממותו, להשגיח על דרכיהן, הפעוטות והמגונות. אכן, לא מדעת דברו זאת. כי לא יתכן, להחליט על שפלותנו ואפסותנו, מטרם שנחליט, שאנחנו עשינו את עצמנו, ואת כל אלו הטבעים המקולקלים והמגונים שבנו.

אבל בה בעת, שאנו מחליטים, אשר הבורא ית', השלם בכל השלמות, הוא בעל המלאכה, שברא ותיכן את גופותנו, על כל נטיות הטובות והמגונות שבהם, הרי מתחת יד הפועל השלם, לא תצא לעולם פעולה בזויה ומקולקלת. וכל פעולה, מעידה על טיב פועלה. ומה אשמתו, של בגד מקולקל, אם איזה חייט, לא יוצלח תפר אותו?

ועיין כגון זה (במס' תענית, כ'): מעשה, שבא ר"א בר"ש וכו'. נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר וכו'. אמר לו: "כמה מכוער אותו האיש וכו'". אמר לו: "לך, ואמור, לאומן שעשאני: "כמה מכוער כלי זה, שעשית וכו'". עש"ה.

הרי, שמתחכמים האלו, לומר, שמסבת שפלותנו ואפסותנו, אין מתאים לו ית', להשגיח עלינו, ועזב אותנו, הם אינם, אלא מכריזים על חוסר דעתם בלבד. ודמה לך: אם היית פוגש איזה אדם, שימציא לו, לברא בריות, מלכתחילה בכדי שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי חייהם, כמונו. ולא עוד, אלא להשליך אותן, אחר גיוו, מבלי שירצה אפילו להשגיח בהן, כדי לעזרן מעט. כמה היית מגנה ומזלזל בו. והיתכן להעלות על הדעת, כזה, על מחויב המציאות ית' וית'?"

יש כאן הרבה שאלות, ואנחנו עדיין לא מבינים לאן זה נמשך. מה הוא אומר לנו? שאנחנו לא יכולים להסתכל על המצב הנוכחי אלא רק בסוף הבריאה, כי בהתחלה או באמצע לא יודעים ואי אפשר לראות שום דבר. זה כמו גם בכל דבר שאנחנו עושים, שבאמצע המלאכה אנחנו לא יכולים לקבוע מה ייצא, האם דבר טוב או לא. לכן אנחנו צריכים לעלות למצב של סוף הבריאה, וזה לא עניין של הזמן, אלא זה עניין של המדרגה. אם אנחנו נתעלה לאותה רמה, לאותה התכונה כמו הבורא, אנחנו נראה את הכול, ואז נחליט האם הפעולה שלו היא נכונה או לא נכונה. כך גם על העולם שלנו, על האדם שבעולם, שהכול תוצאה מפעולת הבורא.

לכן, כמו שבעל הסולם הולך וממשיך, שאי אפשר לנו להחליט שום דבר על הבריאה, אלא אם כן אנחנו משיגים את הכוח העליון, כי אז אנחנו משיגים את תחילת העבודה ואמצע וסוף העבודה יחד.

שאלה: מה זה אומר שהמתים עתידים לחיות במומם?

שאותו רצון לקבל שהוא על מנת לקבל, שנקרא "מת" יקבל כוח ויחיה בעל מנת להשפיע, שזה נקרא חיים.

תלמיד: האם חכמת הקבלה מדברת רק על העולמות העליונים או מדברת גם על העולם הזה?

גם על העולם הזה, אם יש עליו מה לדבר כל כך. מה יש לך בעולם הזה שאתה לא מבין? הרי הכול משתלשל מלמעלה.

שאלה: אם הכול בא מהבורא והכול מושלם וטהור, כמו שקראנו, למה הרב"ש מדבר על הגוף שהוא בזוי, אז מה המטרה של הגוף?

"הגוף", הכוונה לרצון לקבל. לא הגוף הביולוגי שלנו, אלא מדובר על הרצון לקבל. שעל מנת לקבל זה גוף המקולקל ועל מנת להשפיע זה גוף המתוקן. גוף של הפרצוף. התורה, חכמת הקבלה, לא מדברים בכלל על הביולוגיה, על הרקמות, על החיים הביולוגיים שנדמה לנו שהם קיימים. אחר כך עוד נדבר על זה.

אלא, מדובר אך ורק על הרצון לקבל שזה דבר שנברא בלבד, ובאיזה צורות שהרצון לקבל הזה קיים זה נקרא שיש כל מיני צורות, יצורים בעולם הזה, בעולם העליון, אבל הכול כתוצאה מהרצון. לכן אנחנו מדברים רק על הרצון.

שאלה: בהתחלה אומר שהחקירה היא מצווה. מה המשמעות של זה?

שאנחנו חייבים, ודאי שלפי רצון שהבורא נותן לכל אחד ואחד, אבל יש מצווה לחקור ולדעת ולהכיר את הכוח העליון, שעל ידי זה אנחנו מתקרבים אליו יותר ויותר. כי בסופו של דבר מה כתוב? "דע את ה' אלוקיך ועבדהו". אתה צריך להכיר את הבורא ולעבוד עימו, זאת אומרת להשפיע לו כדי שהוא ישפיע לך ואז על ידי זה מתחברים.

שאלה: בתחילת ההקדמה כתוב בזוהר, "שמטרם שהגוף נרקב כולו, לא תוכל הנשמה לעלות למקומה לגן עדן"¹. אם לא נראה שמדובר רק על הריקבון של הגוף, אז מה זה אומר?

אנחנו עוד לא למדנו מזה שום דבר. מה זה גוף, מה זה ריקבון, מה זה נשמה וכל הדברים האלה, ואתה כבר הולך להתפלפל בזה כאילו שאתה מבין על מה מדובר. הוא רק אומר לך, שבשאלות האלה אנחנו נעסוק במשך המאמר הזה. אבל לא שהוא מסביר לך כאן בשתי שורות כאלו דברים.

אני מבין שאתם לא רגילים ללמוד כמו שצריך, אבל רק תבינו שזה לא בצורה כזאת כמו שאתם עכשיו שואלים. אתה יכול להסביר לי מה זה גוף נרקב, מה זה נשמה שעולה מהגוף, וכן הלאה, מה אתם שואלים? אתם צריכים את השאלות האלה לרשום ליד הספר או במחברת שלכם ותראו שלקראת סוף המאמר הזה, סך הכול 25 דפים, אז בסוף המאמר אתם תדעו את התשובות על כל מה שתשאלו.

תרשמו שאלות, שיהיו לכם, כך צריכים ללמוד. או במחשב ליד המאמר הזה, או בדף ליד זה, ואז תראו שאנחנו כן ניתן תשובות על כל השאלות. אבל לא עכשיו שאתה מתפרץ לשאול מה קורה עם הנשמה שנרקבת, לא נרקבת, והגוף. מה זה נשמה? אתה לא יודע. מה זה גוף? אתה לא יודע. מה זה נקרא ריקבון, מה זה מילוי, כלום, אז איך אתם שואלים. אנחנו פשוט צריכים להמשיך ללמוד עם כל השאלות האלו שאנחנו צריכים לברר אותם.

שאלה: הוא כותב באמת הכול בשאלות. אומר "מלכתחילה בכדי שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי חייהם, כמונו. ולא עוד, אלא להשליך אותן, אחר גיוו, מבלי שירצה אפילו להשגיח בהן". זו שאלה, או שהוא מציין עובדה?

הוא מצייר לנו עובדה שכל הבריות נמצאות בצער והצער הזה ודאי שמגיע להם מאותו מקור החיים שזה הבורא. אז למה הבורא נקרא "טוב ומיטיב" אם הוא כל כך מצער את הבריות. שאלה, כן. אבל אין כאן תשובה, רק שאלה.

אנחנו לומדים מאמרים של בעל הסולם, ואת ההקדמות שלו במיוחד. בהקדמה הזאת הוא רוצה להסביר לנו הסתכלות כללית על הבריאה. בהתחלה תמיד לפי הסגנון שלו הוא שואל, מה הוא רוצה לעשות, מה אתם צריכים לשאול, ואחר כך הוא מברר.

אז בוא אנחנו נתייחס לדברים האלה, נזרום יחד עימו. אתם לא יכולים לשאול כי הוא עדיין לא הסביר שום דבר. רק אם אתם מבינים את השאלה אז אני מוכן לשמוע אבל לא יותר מזה, כי התשובה על השאלה עדיין לא נמצאת כאן לפנינו. אני לא הולך להסביר מה שהוא לא הסביר, הוא עומד לעשות את זה אחר כך.

שאלה: הסיפור עם רבי אליעזר, האם זה בא ללמד אותנו שכל אחד שאנחנו לא אוהבים, לא מוצא חן בעינינו, בכל זאת צריכים לכסות באהבה, או שהבורא נותן לנו דוגמה שאתה לא צריך להיות כזה. נגיד נותן לנו איזה אדם לדוגמה ואומר לנו, אל תהיה כמוהו. או שבכל זאת אנחנו צריכים לכסות באהבה?

אתם צריכים לעבוד. אני רק לא מבין למה אתה שואל את זה, מה זה קשור למה שאנחנו לומדים. אין כאן קשר בין זה לזה. תחכו, תתאזרו בסבלנות. אם באמת יש משהו כאן שזה חובה.

שאלה: בתחילת השיעור חבר שאל "איך אפשר, שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות"? הוא שואל מי הן אותן הבריות הכלות והנפסדות?

ככה זה נראה לנו שכל העולם הזה מלא כאלו דברים. שכולם נולדים קיימים ומתים, נולדים, קיימים ומתים. וגם במשך החיים שלהם שהם קיימים, יש להם מלא חסרונות, בעיות, מחלות, ייסורים, לכן הוא שואל, איך יכול להיות שהפועל השלם יבנה כאלה חיים שאין יותר גרועים מזה.

ובסופו של דבר שאדם נולד ולא בחר להיוולד וסובל מזה ואחר כך מת, וכל זה אתה רוצה לשייך לכוח העליון הטוב ומיטיב נצחי, שלם, שזה מה שהוא עשה? הרי אין פער בין הכוח העליון השלם לבריאה זאת הנבזית, השפלה, יותר גדול מזה, ממש בצורה הפוכה. אז הוא רק שואל, תראו מה שקורה, הוא רוצה שתתחברו עם השאלות שלו, אחר כך הוא יענה לכם למה אנחנו ככה רואים ומה באמת כאן קורה.

אות ה'

"ולפיכך, השכל הבריא, מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות," תראו מה שהוא כותב, עכשיו הוא עושה סיכום "ולהחליט, שאנו באמת, בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו." לא כמו שנראה לנו, שאנחנו חיים ומתים אלא אנחנו בריות נצחיות, שלמות, ממש למעלה מהכול "דהיינו, ממש באופן הראוי והמתאים, לבעל מלאכה, שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון, שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים, שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית', שברא אותנו, ואת כל הטבעים שבנו. שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו. גם ידע, כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת, מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות, שנטע בנו. אלא הוא הדבר, אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל, על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם: "אל תראה דבר לשוטה, באמצע מלאכתו"."

ברור שאנחנו צריכים בכל זאת לחקור, לחשוב, להבין, לגלות ואז אנחנו נחליט עם מי הצדק, עם הבורא שהוא טוב ומיטיב ושלם או עם הבריות שלא מסכימות עם מה שהוא עושה איתנו.

אות ו'

"וכבר הורונו חז"ל (עי' ע"ח, שער הכללים, פ"א בתחילתו), שלא ברא הקב"ה את העולם, אלא בכדי להנות לנבראיו. וכאן אנו צריכים, להשים את עינינו וכל מחשבותינו. כי הוא סוף הכונה והמעשה, של בריאת העולם." זאת אומרת שהעולם נברא כדי לתת לנו כל טוב שיכול להיות. "ויש להתבונן: כיון שמחשבת הבריאה, היתה, בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות, מדת רצון גדולה עד מאד, לקבל, את אשר חשב ליתן להן. שהרי, מדת גדלו של כל תענוג וכל הנאה, מדודה, במדת גדלו של הרצון לקבל אותו. עד, שכל שהרצון לקבל גדול יותר, הנה בשיעור הזה, מדת התענוג גדולה ביותר. וכל שהרצון לקבלו פחות יותר, הרי באותה המדה, נפחת שיעור התענוג מהקבלה. הרי שמחשבת הבריאה, בעצמה, מחייבת בהכרח, לברוא בנשמות, רצון לקבל, בשיעור מופרז ביותר, המתאים למדת התענוג הגדול, שכל יכלתו חשב, לענג את הנשמות. כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול, עולים בקנה אחד."

זאת אומרת אם הבורא רוצה לתת לנו תענוג אינסופי הוא חייב לברוא בנו רצון אינסופי לקבלת אותו התענוג. אנחנו עדיין לא מרגישים את זה, לא רצון ולא תענוג, אבל זה חייב להיות.

לאט לאט כבר אנחנו נתחיל לגלות יחס נכון למה שהוא כותב ואני אשמח לענות על כל השאלות. אז תנסו כבר לשאול מה שתרצו. כי לאט לאט אנחנו נפתח גם את השאלות וגם את התשובות בצורה כזאת שכל הבריאה צריכה להיות לנו ברורה מההתחלה ועד הסוף מה קורה כאן.

שאלה: באות ו' הוא כבר מתחיל לדבר איתנו על מידת גודלו של הרצון לקבל, שיש רצון לקבל שאיתו אנחנו כבר עובדים, אתה יכול להסביר מהו אותו רצון, איך לתפוס את המציאות בצורה נכונה, בין העולם הגשמי לרצונות שיש לנו לרצון לקבל שבעל הסולם מדבר עליו?

אין דבר כזה שהוא רצון גשמי, רצון רוחני, יש רצון אחד, שהרצון הזה הוא "רצון לקבל על מנת לקבל", ואנחנו צריכים לתקן אותו "בעל מנת להשפיע", במידה שאנחנו מתקנים אותו כמו רצון הבורא בכוונה בעל מנת להשפיע, אנחנו יכולים להרגיש את המציאות הרוחנית בצורה השלמה המלאה, זה הכול. זה מה שהוא אומר.

תלמיד: אז למה באות ו' הוא אומר "שהרי ההכרח הוא שברא בנשמות מידת רצון גדולה עד מאוד לקבל את אשר חשב ליתן להן. שהרי, מדת גדלו של כל תענוג וכל הנאה, מדודה, במדת גדלו של הרצון לקבל אותו." מה זאת אומרת הרצון לקבל אותו, מה גודלו?

האור הוא התענוג, והוא בעצם ברא את הרצון בדיוק בלהתאים אליו, אז כל מה שיש באור כתענוג זה נברא בתוך הרצון כחיסרון, שבפגישת החיסרון עם האור תהיה ביניהם השלמה הדדית.

שאלה: אתמול נפגשנו והגענו למסקנה שכשיש לנו שאלה אנחנו מיד, תוך שתי דקות, מקבלים תשובה על השאלה הזאת. ולפעמים יש שאלות שפשוט אי אפשר לקבל עליהן תשובה. מאיפה מגיעה תשובה לשאלה, ולמה לפעמים לשאלות מסוימות אתה לא מקבל תשובות?

את זה אנחנו גם נלמד כאן בהקדמה הזאת. לא עכשיו. אבל גם השאלות וגם התשובות ודאי הן כולן מגיעות מלמעלה. אנחנו סך הכול הכלי שמרגיש מה שמגיע אליו.

שאלה: הבורא מקיים את החוק הזה שלא מראים לאדם את המצב באמצע המלאכה? כי כל אדם שואל את השאלות האלה, למה העולם כזה דפוק.

כן, לא מראים לאדם גמר העבודה אם הוא נמצא באמצע העבודה. ברור שכן, כי בזה אתה גונב ממנו יגיעה.

שאלה: בסעיף ו' יש פה שאלה מעניינת. אנחנו יודעים שהרצון לקבל יש מאין, ופה כתוב שהבורא ברא למעשה את מידת גודלו של הרצון לקבל כמידת היכולת להשפיע, לענג אותו. איך הוא ידע מה הגודל של הכמות לענג אם הוא יש מאין מבחינתו הרצון לקבל?

הבורא רוצה לתת לבריאה למשל סך הכול איזו כמות תענוג מסוימת. לכן לפי כמות התענוג הזה המסוימת הוא בונה חיסרון לתענוג הזה. מה לא ברור? כמה שיש לי לתת, לזה הוא בורא רצון לקבל.

תלמיד: אבל הרצון לקבל יש מאין, אין בבורא.

נכון.

תלמיד: אז איך הוא יודע מה הגודל של התענוג שהוא יכול לתת למלא אותו הרצון?

אבל תענוג יש בבורא? לפי התענוג הזה הוא בונה את הרצון לקבל. התענוג הוא קודם. האור הוא הקודם והכלי זה משני.

שאלה: הכול מלמעלה, אבל בעל הסולם כותב לנו ש"בו בעת שאנו מחליטים אשר הבורא יתברך השלם בכל השלמות הוא בעל המלאכה". אנחנו מחליטים?

זה בחקירות ככה הוא אומר. אם אנחנו מחליטים כך, אם מחליטים כך, זה חקירות. חכה, אנחנו נגיע לפתרון ואז הוא יסביר לך את הכול. תהיה מובנת לך גם השאלה, למה הוא שואל בצורה כזאת ולא אחרת.

תקראו את זה גם אם אפשר. תכינו שאלות. אנחנו נלמד את ההקדמה הזאת ותבינו, אתם תראו שלא יישאר לכם שום דבר לא מובן. רק תלמדו גם איך ללמוד.

(סוף השיעור)

---

1. אלא שאמרו בזוהר, שמטרם שהגוף נרקב כולו, לא תוכל הנשמה לעלות למקומה לגן עדן,↩