שיעור בוקר 12.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 815, "כתבי הדור האחרון"

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 815, כתבי הדור האחרון, המשך חלק א'.

חלק א'

"הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.

ומכאן ברור מה ה' רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא.

וז"ש "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.

ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח.

וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה.

וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטֹם ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. ואם כל אומות העולם יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם, ואין מקום לזולתם.

ותורה זו של השואת הצורה היא תורתו של משיח. ועל זה נאמר: "והיה באחרית הימים וגו' והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה וגו' כי מציון תצא תורה וגו' ושפט בין עמים רבים", דהיינו שהמשיח ילמד אותם עבודת ה' בהשואת הצורה, שהוא תורה ומשפט של המשיח "והוכחה לגוים עצומים", דהיינו שיוכיח להם שאם לא יקבלו עליהם עבודת ה', יישמדו כל הגוים ע"י המלחמות ואם יקבלו תורתו, נאמר אז "וכתתו חרבותיהם לאתים" וגו'.

ואם תלכו בדרך תורה ותקבלו התבלין מוטב, ואם לאו תלכו בדרך יסורים, דהיינו שיתגלו המלחמות של פצצות אטום ומימן בעולם ואז יחפשו כל אומות העולם עצה איך להמלט ממלחמות, ויבואו אל המשיח לירושלים והוא ילמד אותם את התורה הזאת".

שאלה: הוא כותב "והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם." זו עבודה רוחנית?

זה יהיה כעבודה רוחנית.

תלמיד: זה נשמע כמו אדם שקם בבוקר בתוך חברה, ומהבוקר ועד שהוא הולך לישון החברה מפעילה אותו כלפי הזולת, כלפי החברה.

כן.

תלמיד: אז למה אנחנו לא עושים חברה כזאת? אנחנו נחסוך הרבה מאוד זמן.

מה אנחנו צריכים לעשות?

תלמיד: להקים חברה כזאת, כמו קיבוץ, שכל אחד קם בבוקר ועובד בשביל כולם.

זה מה שבעל הסולם חלם בזמנו, אבל אתה רואה. שאלתי גם את הרב"ש על זה, אבל לא כך מתגלגל העולם.

תלמיד: אבל אנחנו יכולים. אני שואל, כי נראה שיש פער גדול בין מה שאדם יכול לעשות בפנימיות, לבין מה שהוא יכול להשלים על ידי מעשים. זאת אומרת אם אותה חברה היתה מרימה אותו לרוחנית.

חבל שלא נפגשנו לפני שלושים שנה. היית רואה כמה ניסינו להיכנס לאיזה מושב, קיבוץ, לאיזה שיתוף, ולא הלך לנו.

אולי צריכים לכתוב על זה. זה דבר מאוד מעניין איך ניסינו בכל מיני מצבים, הלכנו לכל מיני מבחנים כדי להתקבל לאיזו שותפות וזה היה ממש מחסום ברור שאנחנו לא נתקבל באף אחד ושאין לנו ברירה, אלא לזרום כמו כולם.

תלמיד: כל פעם שמסתיים שיעור, אני אומר לעצמי, עכשיו אני יוצא לעולם בו אני עובד לטובת עצמי, אני כאילו נזרק. אין לי איך להמשיך את מה שיש כאן.

אני לא יודע מה להגיד לך, גם הרב"ש חשב שיהיה כך, גם בעל הסולם ובכלל כל המקובלים בדורותיהם נמשכו לזה, אבל כנראה שאנחנו יותר מדי בקשר עם כל האנושות, כך שסגנון העבודה הזה, סגנון החיבור הזה, לא יכול להשפיע על כולם ולכן אנחנו חייבים ללכת כמו שאנחנו הולכים.

שאלה: אתמול עשינו סעודה משותפת פתח תקווה שתיים, פתח תקווה שש, ישבנו פה במרכז, והייתה הרגשה מאוד מיוחדת כמו תמיד בסעודות האלה. ואז הגעתי הביתה, והטלוויזיה דלקה וראיתי את הפער הבלתי יאומן בין מה שאנחנו מתעסקים ובמה שהעולם מתעסק. והתעוררה בי השאלה, ואולי זה ממשיך את מה שקודמי שאל, אם אנחנו יכולים לא פעם בשבוע ולא פעם בחודש, אלא כל יום להתכנס כמה חברים ביחד לסעודה קטנה, כמו שאתה סיפרת, שגילית בבוקר שיש כלים בכיור, והתברר לך שהחברים יושבים כל ערב ועושים איזה סעודונת. השאלה אם זה ייתן לנו את החברה שאנחנו כולנו מחפשים?

לא. אני דיברתי על זה לא פעם עם הרב"ש בכל מיני הזדמנויות, להקים את החברה בסגנונות אחרים. אבל הזמן עבר, זה לפי השכל שלנו, אבל אני לא יודע מה לעשות.

תלמיד: אשאל אחרת. אם מי שיכול נשתדל להיות מחוברים פיסית, כל יום, לא פעם בשבוע, מעבר לשיעור הבוקר שאנחנו כולנו פה נמצאים ולומדים ביחד. האם זה יקדם אותנו, או שזה יאבד את הטעם כמו שכמה חברים אמרו לי.

אם זה יהיה מסגרת קבועה, שהיא תחבר אותנו בצורה פנימית, אז מה טוב. אבל אם זה יהיה כמו שאתה אומר כשיעור בוקר, שאנחנו מצפים מתי הוא ייגמר ואנחנו נברח כל אחד לעסקים שלו, אז זה לא יקדם אותנו.

שאלה: בעל סולם מדבר על כך, שבדור האחרון כל האומה צריכה להגיע להתעלות. אז איך יכול להיות, שהחלום שלו, או המשימה שלו עברה דרך קהילה סגורה, שחיה בתוך עצמה? איך אפשר להבין את זה, הרי אם אנחנו רוצים לקרב את כולם, אז החברה צריכה להיות פתוחה, לא סגורה בתוך עצמה. למה היה חלום כזה?

הוא לא רצה לבנות חברה סגורה, הוא רצה לבנות חברה שהייתה יכולה להיות התחלה של עם ישראל המחובר.

תלמיד: לפי הכתבים הוא רצה לבנות קהילה והם חלמו על קהילה עצמאית, כזו שיכולה להיות אדון לעצמה ולקיים את החוקים כפי שהיא מאמינה. זה לא מבדיל אותה משאר החברה?

זה מאוד מבדיל אותה משאר החברה ושאר החברות, שהחברה הישראלית מארגנת את עצמה. אני לא יודע מה להגיד. בקיצור, אני לא הייתי בחברה שבעל הסולם רצה לבנות, שבכל זאת היו כמה אנשים קשורים זה לזה, בעבודה, בחיבור. אני גם לא הייתי בין האנשים שהיו כל ערב באים לסעודה קטנה, זה היה מאוד מיוחד.

זה היה זמן אחר, אתה מבין, ארץ ישראל הייתה אחרת, כפרית. זה כבר לא בשבילנו, אנחנו כבר צריכים להתקדם כמו שאנחנו. חבל על הדיבורים האלה.

תלמיד: ו"כמו שאנחנו", מה זה בדיוק אומר, איך אנחנו צריכים להתקדם מבחינה הזאת?

אנחנו צריכים להתקדם רק לחיבור בינינו.

תלמיד: בתנאים האלה שיש לנו, בצורה הזאת, לא בחברה סגורה או איזשהו ישוב?

לא.

תלמיד: כמו שהחברים אומרים, אנחנו יוצאים החוצה, אנחנו מאבדים את הסביבה המגנה, ואז יש דאגה ופחד. האם לא היה יותר טוב להיות בחברה שמקיימת את עצמה ובונה את עצמה בצורה כזו?

נכון, אבל ניסינו כמה וכמה פעמים וראינו שזה לא הולך, ממש כוח עליון סוגר בפנינו את כל הדלתות.

שאלה: אני אישית די מתוסכל מכל זה. הוא אומר "ואם תלכו בדרך תורה ותקבלו התבלין מוטב, ואם לאו תלכו בדרך ייסורים, דהיינו שיתגלו המלחמות של פצצות אטום ומימן בעולם". ועוד כותב, "חוק קבעתי ולא שיניתי", למה כוונה פה?

שסך הכול האנושות חייבת להגיע לחיבור, לאיחוד, להיות כולנו יחד בחיבוק אחד.

תלמיד: נהדר. אנחנו רואים, שאין לנו אפילו עזרה. אולי אני האידיוט שמרגיש שהבורא לא עוזר, ואין לנו שום עזרה חיצונית. אני לא מדבר עכשיו על הפנימיות, אלא על עזרה. אני רואה שבהאג אנחנו הרוצחים, ולא הם. איך הכול הפוך?

אני מבין כל דבר שאתה רוצה להגיד ותגיד או לא תגיד, אבל זה מה שיש לנו בזמננו. מה לעשות אני לא יודע.

תלמיד: לא מתהפכת לך הבטן כשאתה שומע שאנחנו אלה שנהפכנו להיות הרוצחים? לא הם הרגו לנו את הילדים והקטנים ושמו בתנור, זה אנחנו הרוצחים. ואתה יושב מתוסכל ולא מאמין איפה אני חי. איפה העזרה של הבורא פה, אנחנו עושים עבודה פה, אור המחזיר למוטב.

יכול להיות שדווקא מצורות כאלו נגיע לגאולה.

תלמיד: איך אתה רואה את זה?

אני לא רואה.

תלמיד: דווקא בזה תגיע הגאולה?

כן.

תלמיד: איך אפשר להסביר את זה על פי הקבלה? איך אפשר להפוך את זה, שלא יקרו דברים כאלה. זו לא רק ההתנהגות שלנו זה כלפי זה, אנחנו רואים מה הכוחות החיצוניים עושים לנו.

הדברים האלה מצטברים ביחד ואני מקווה שהעולם ידרוש שינוי, היפוך.

תלמיד: אבל כרגע תראה מה אנחנו רואים, אני לא מאמין.

מה אתה רוצה להציע?

תלמיד: אני רוצה להציע שאולי נתנהג אחרת. כנראה שאנחנו באמת אשמים, כמו שכמה חיילים אומרים, תפסיקו, תסתמו את הפה. אתם מדברים, ממשיכים לאכול אחד את האחר, ואנחנו בשדה הקרב נהרגים "על קדושת ה'" מה שנקרא. איך אפשר להסביר דבר כזה? איך אפשר להבין שהבנים שלנו שם ופה ממשיכים לעשות אותן פעולות שעשו בעבר? לא משתנה כלום. אתה מדבר על גמר תיקון, משיח, איך אתה מסביר את זה? איך אפשר להסביר דבר כזה, שלא משתנה כלום.

כולם בתרדמה.

שאלה: אתה רואה עתיד למדינה הזאת, אתה רואה עתיד לאנושות?

אני לא רואה עתיד לכדור הארץ, אז מה יש לנו לדבר על ארץ ישראל.

שאלה: השינוי מרצון לדאוג לעצמי, כמו שאני כרגע, לרצון לדאוג לזולת זה שינוי הדרגתי או שהוא קורה בפעם אחת באיזושהי מדרגה?

אני חושב שזה צריך לקרות כמו איזו פצצה בתוך החברה, שתוך פרק זמן סמיך כזה, קצר, אנחנו נגיע להבנה, להרגשה, להחלטה שאי אפשר כך וחייבים "ונהפוך הוא".

תלמיד: בעולם שאני בא ממנו מודדים דברים, האם אפשר למדוד כמה אנחנו קרובים לשנוי הזה?

לא, אלה דברים רוחניים, אתה לא יכול למדוד איפה אנחנו נמצאים, אנחנו לא רואים אותם. אנחנו רואים רק שינויים חיצוניים בעולם הגשמי ולפי זה אפשר לתאר מה יש לנו בעולם הרוחני.

שאלה: רוב האנשים יסכימו עם מה שבעל הסולם מתאר, שיטה כלכלית חברתית, אבל יש כמה עשירים, בעלי הון שלא יסכימו ואפילו ימנעו את זה מלקרות. מה יכול להפוך אותם?

אני לא יודע, אני גם לא חושב עליהם. זה עניין של גילוי דעת העליון לבני אדם.

תלמיד: במה תלוי השינוי?

אל תשאל אותי, אני לא יודע. אני בעצמי כבר ארבעים שנה לפחות מצפה לשינויים.

שאלה: רציתי להציע שאולי נלמד את המאמר "ענין חשיבות החברה" של רב"ש, כי הוא כותב שם שאין עצה אחרת אלא שיקבעו לעצמם חברה כדי שתהיה להם מסגרת, שזה עניין של קהילה נפרדת שאינה מתערבבת עם אנשים אחרים וכולי. כי העניין הזה של איך להיות חברה פתוחה, סגורה, איך לחיות בתוך האנושות מצד אחד אבל לשמור על עצמנו מצד אחר, באמת מצריך בירור.

אל תשאלו אותי, אנחנו לומדים את מה שכתב בעל הסולם, ובעקבות זה קצת נגע בזה רב"ש, אבל באמת רב"ש לא רצה לדבר על זה הרבה, כי הכול לא נשמע ריאלי.

תלמיד: כן, אבל פרקטית, מאוד חשוב להבין איך לשמור על עצמנו בחיי היומיום. בפתח תקווה יש קבוצה גדולה, אבל רוב החברים שלנו מרחבי העולם הם ממקומות קטנים.

אתם שואלים אותי? אני לא יודע. "אין חכם כבעל ניסיון", איזה ניסיון יש לי בזה? כלום.

תלמיד: אולי מתוך בירור משותף, אם נשמע חברים מהכלי העולמי, ממקומות שונים, נוכל לקבל תשובות?

לא. ראיתי כל מיני דברים. רצינו כמה פעמים להיכנס לקיבוץ, עברנו בחינות למיניהן, ראינו שאין ברכה.

תלמיד: מובן שהבורא אומר שזה לא הפתרון, אבל השאלה היא איך כן להתקיים נכון. זאת שאלה שצריכים לברר באיזושהי צורה.

אני לא רואה פתרון.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא רוצה להשאיר אותנו עם השאלה הזאת כל הזמן פתוחה, שכל הזמן נתלבט בה, זה מה שאתה אומר?

יכול להיות, לא יודע. הוא אף פעם לא היה שמח כשהיינו שמדברים על זה, כי לצערנו הזמן עבר.

שאלה: מה ההרגשה שלך, מה אתה מצפה שיקרה עכשיו? אני מרגיש שכבר תקופה ארוכה אנחנו בסוג של סטנד ביי, ציפייה. כך אני חש אותך, עם כל ההפצה שהחברים עושים והלימוד שאנחנו עושים והיגיעה של כל החברים, אנחנו באיזו ציפייה.

כן.

תלמיד: ולפי מה שאנחנו קוראים פה, אנחנו מצפים כאילו למכת אטום או מימן חס ושלום, כדי שמשהו יזוז בלב של האנשים. אני אישית לא רוצה שזה יקרה, אני מניח שרוב האנושות לא רוצה שזה יקרה, אבל הנחיצות לשינוי היא זו שיכולה להזיז את בני האדם. מה אתה מרגיש שכן יכול לקרות מצידנו, מה התוספת שלנו? כי התחושה הזאת של סטנד ביי היא מאוד מאוד חזקה.

גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, זה מה שצריך להיות, וזה לא תלוי בנו.

תלמיד: אז אנחנו נמשיך ללמוד.

אנחנו מכינים את עצמנו, מכינים את האווירה הקטנה שלנו, משתדלים להשפיע לכל העולם. מה זה לכל העולם? מכל אותם מיליארדי האנשים כמה כאלה יש שבכלל מסוגלים לקבל את הדברים האלה לנכון. אני לא יודע מה לעשות, רק צריכים בכל זאת לעשות מה שאפשר.

תלמיד: משתדלים.

תלמיד: בימים האחרונים יש סימנים של שינוי מאוד גדול אצל הדור הצעיר, ילדי התיכון, שחלק מההורים שלהם היה שותף פעיל באותה תוכנית שכבר הגיעה לפרטי פרטים לחלוקה של המדינה שלנו לשתי מדינות. ומה שקרה מהשביעי לאוקטובר יצר איזו זיקה, התעוררות גדולה שכנראה מקבלים מלמעלה, והם לא מוכנים לקנות יותר את כל הבלבול הזה ואת כל הפילוג הזה.

ולפני זמן מה שמעתי את מנהל העמותה שלנו מסביר לנו על התוכנית שכבר נכנסת ונרקמת בהפצה, וממש הרגשתי שפתחו לנו צוהר. יש סימנים של התעוררות מאוד גדולה, לשינוי גדול אצל הצעירים וסביר להניח שאם הייתי אחד מהם והייתי מקבל את מה שמכינים בהפצה, הייתי קונה את זה מיד בשתי ידיים. זה משהו נפלא.

טוב.

תלמיד: יש טעם לשתף יותר את העשיריות שיהיו יותר בקשר בהזרמת רעיונות, נתונים מהשטח כדי לכייל את זה? מתחיל להיבנות כלי אצל הנוער שתכף מתגייס, ומשהו שקורה בין החיילים, שהולך לשבור בכל מיני עניינים, אני גם רואה אנשים שהתעסקו חזק במחאה והיה להם ביטחון עצום שכבר באפריל תהיינה בחירות, והוא נסדק, הם איבדו את הביטחון הזה. אני רואה בזה סימן חזק של משהו טוב שמתעורר למרות הכול.

טוב. אני לא כל כך מבין אותך אבל קצת תופס את הרוח.

תלמיד: אנחנו רוצים לשתף עד כמה אנחנו תומכים, ועד כמה אנחנו אוהבים את כולכם, אנחנו מחזיקים כל אחד מהחברים שלנו בישראל ובעולם, וגם אנחנו רוצים לדבר על ההכנה המיוחדת באחישנה לפני השיעור והסעודות שמתקיימות. כל החברים מסביב לעולם, חברים מאוקראינה, חברים מישראל, אנחנו רוצים להביא את כל הטוב הזה לאנושות, איך לעשות את זה נכון.

תודה על מילות הברכה שלך.

שאלה: כשהייתה קורונה סגרנו את כל בתי הקבלה שלנו, אחר כך לא הלכנו לערבה אלא התחלנו להגיע למרכז, הגיעו הרבה חברים, הרחבנו את הקירות של הבניין שלנו וחברינו שיהיו בכנס הזה, הם כבר היו אחרונים שעזבו כשנשמעו האזעקות, התרחשה המלחמה. הבורא בודד את הכלי הישראלי, משאר העולם ואין אפשרות לחברים מהעולם להגיע לישראל. למה הבורא מציב אותנו בצורה כזאת, מה הוא מנסה לומר לנו?

אני לא מרגיש את זה בשום דרך. אני יודע שמי שמסוגל, מי שיכול להגיע, יש לו כוחות לזה, אז הוא מגיע. בזה שאנחנו לא יכולים לעשות כנס גדול עבור כל החברים שלנו, גם מחו"ל, אין מה לעשות, זה כבר הבורא מחליט.

שאלה: איך אתה מרגיש את זה, בשביל מה ניתן לנו המצב הזה, מה עלינו לעשות בסיטואציה הזאת כדי לשנות אותה?

אנחנו יכולים להשתנות או לשנות רק בתוכנו, אם היחסים בינינו ישתנו אז הכול כבר ישתנה.

שאלה: עוד שבועיים יש לנו כנס, וחברים בכל העולם מארגנים התאספויות, וגם בארץ החברים עובדים מאוד קשה להכין את הכנס, איך אתה רואה את הכנס, איך להכין את עצמנו יותר חזק לכנס, יש המון התרגשות, המון עבודה סביב זה אבל אולי יש לך עוד איזה מיקוד?

יש לנו כנס כאן בישראל ובעוד מקומות בעולם בעוד שבועיים, נתחבר ונזכה לעוד צעד קדימה בחיבור שלנו, יכול להיות שכל פעם בצעד קדימה אנחנו חושבים שזה יהיה הצעד המכריע, נקווה.

תלמיד: אנחנו בכנס הזה הולכים לברר יותר את העבודה בינינו בעשיריות, איך אתה רואה את זה קורה, איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו יותר טוב לזה?

אדם שלא מרגיש את עצמו מחובר בעשירייה, שלא מרגיש שהעשירייה מושכת אותו, שהוא נמשך אליה, הוא באמת כמו ילד שאיבד את ההורים, כי רק בתוך העשירייה הוא מגיע לדבקות בבורא, לגילוי הבורא, לגילוי של האור העליון עליו, רק בצורה כזאת. עשירייה זה אותו הכלי, זה כמו זכוכית מגדלת שמושכת אליו את האור העליון ואז הוא מקבל אותו. בעשירייה הוא צריך למצוא את החברים שלו, וזה הדבר הכי גדול. יש כאלה שיכולים לקפוץ, ולצעוק, ולשיר, ויש כאלה שמקבלים את זה ומדברים על זה בצניעות רבה. אבל באמת אין יותר גדול מעשרה שמחוברים יחד.

שאלה: איך לברר יותר בשביל לבוא עם יותר דחיסות את היחס שלי כלפי העשירייה, איך כל אחד יכול פה לראות מה הוא יכול להוסיף בזה דווקא, זה עניין אישי או זה עניין של העשירייה?

גם וגם, יש כאלה שחיים רחוק ואולי אין להם אמצעים להגיע לקשר קבוע עם העשירייה שלהם, אבל בכל זאת אני חושב שרובנו איכשהו מוכנים להתכלל בתוך עשיריות ולזכות למאור המחזיר למוטב. אני מאוד מקווה שזה יתקיים. דיברתי על זה עם רב"ש גם במצבים לא כל כך פשוטים ומשמחים וראיתי עד כמה הוא בכל זאת העלה בי תקווה שהדברים האלה חייבים להתקיים ודווקא כך. נקווה שכך זה יקרה.

שאלה: איזו הכנה כל עשירייה צריכה לעשות לכנס כדי ממש לבוא לכנס כעשירייה אחת לכאורה ולצאת כעשירייה שונה, לצאת ממש בחידוש מהכנס הזה עם אותה העשירייה הקבועה שלי, איך עם אותם חברים שלי נצא בתפיסת מציאות חדשה?

שאני ארגיש דרך העשירייה הפרטית שלי את כל הכלי העולמי, עד כדי כך שפתאום אני אראה כביכול שקיבלתי מכשיר חדש, כמו אינטרנט, כמו רדיו, טלוויזיה, וכך אני קיבלתי על ידי העשירייה קשר חדש משלי, עם אלפי אלפים של אנשים שנמצאים במחשבות, בהשתוקקויות לעולם חדש. והיום כבר מרגישים שכן, לפנינו חייב להופיע העולם החדש ואנחנו מצידנו חייבים להיות ראויים לו.

תלמיד: מה אני מגלה במכשיר החדש הזה?

אתה מגלה שכל העולם נמצא בנטייה לזה, ומדובר מדרום אמריקה, ועד אלסקה, סיביר וכל המקומות המרוחקים, המון אנשים בכל כדור הארץ.

תלמיד: אז מה אתה מגלה בתוך העשירייה שלך, את כל העולם?

אני מגלה בתוך העשירייה שלי שהיא מוכנה לקבל את כולם בחיבוק חם.

שאלה: יש כביכול שני מצבים מאוד נפוצים בעשיריות, או עשיריות שיש להן באמת את הדחיסות הזאת, משהו שהוא הבית של הכול והוא כל החיים של האדם, ויש עשיריות שחברים באים מתוך אינרציה. ואם הבנתי אותך נכון אנחנו עכשיו צריכים להשיל את הצורה הזאת ולהיכנס לצורה הרבה יותר דחוסה ויראה פנימית ביחס שלי כלפי העשירייה, במה אני מביא לעשירייה. איך להשיל את היחס האפאטי הזה, ולפחות שהאדם עכשיו יראה את עצמו כבר במצב המתוקן? איך לעבור פאזה?

אתם צריכים לדבר על זה, אתם צריכים להחליט על זה ואתם צריכים לקיים את התרגילים לקראת זה. אין לי תשובות על כל דבר.

אני דווקא נמצא בתקווה גדולה מאוד כלפי אותם השינויים שמגיעים לעולמנו ויש לי שמחה פנימית. אין לי מה להסתיר, אין לי מה לסגור. יהיה טוב.

(סוף השיעור)