שיעור בוקר 09.05.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - יום העצמאות

קריין: אנחנו בשיעור מיוחד לכבוד יום העצמאות. נקרא קטעים נבחרים.

בעצם כל העבודה שלנו, כל מה שאדם צריך לעשות בעולם הזה שהוא מרגיש את עצמו שנמצא, שנולד, קיים, זה כדי להגיע לעצמאות מהטבע שלו. ולמרות שמתקיים בינתיים בדרגת חי, ומתפתח בדרגת חי, הוא צריך לרכוש טבע נוסף, להיות עצמאי מהדרגה הזאת, מהרצון לקבל ולהיות ההיפך.

וההיפך נבנה דווקא מההיפך, זאת אומרת מהעצמאות של הדרגה הקודמת. כי אין דרגה באה שכבר מוכנה, שהוא יכול לראות אותה, ללמוד אותה, להידמות למשהו, אין לו למה להידמות, אלא להשתדל לעשות ההיפך ממה שהיה, "ונהפוך הוא", וכך יבנה את הדרגה הבאה. וכל פעם הרצונות שלו, המחשבות שלו, הם משתנים, גדלים, מקבלים כל פעם שינוי, אופנים שונים, והוא כל פעם יכול להיות לבנות את עצמו בעבודה בצורה עצמאית מהם.

וכך מתפתחת בו גם דרגת החי יותר ויותר, שהיא כבר לא סתם דרגת החי כמו שהוא נולד, אלא מתגלה יותר ויותר כיצר הרע. ובעצם זה לא רע בעצמו, אלא מפני שהוא צריך לבנות מעליו דרגה הפוכה, יצר הטוב, לכן זה נקרא יצר הרע וצריך להתעלות ממש, לבנות את עצמו מעליה.

לכן צריך לשמוח בזה שכל יום ויום מתגלה יותר ויותר דרגת חי בו בכל מיני צורות, והוא צריך כבעל העבודה, כאדם שמבין ומרגיש מה שנמצא לפניו, לקבל את זה בהבנה, באחריות ולהשתדל כל פעם לבנות את עצמו בצורה הרוחנית. זאת אומרת, מעל דרגת חי.

בניית דרגת האדם שבו כרוכה בזה שהוא מתחבר עם אחרים בניגוד למה שיש לו בדרגת החי, ששם הוא מרגיש את עצמו יותר ויותר מבודד, רחוק, הפוך מכולם. ונראה לו כאילו ההיפך, שבזה שהוא גדל בדרגת חי הוא נעשה יותר עצמאי, רחוק מאחרים. וכשהוא צריך לבנות את עצמו בדרגת אדם, הוא צריך לוותר על עצמו, צריך להתחבר עם כולם. כביכול, איפה העצמאות שלו? ההיפך. הוא מבטל את עצמו.

ולכן יש כאן באמת דבר והיפוכו. צריכים להבין את זה, להרגיש עד כמה שדרגת העצמאות שלו היא דווקא דרגה נבזית, שהוא נמשך לפקודות הטבע, ודרגת העצמאות שלו, דרגת האדם שבו, היא בזה שנמשך אחרי פקודות הכוח העליון. והוא בונה את עצמו להידמות לעליון רק בכמה שהוא יכול להתעלות מעל הטבע הבהמי שלו. ואז "אדם ובהמה תושיע ה'"¹, שתי הדרגות האלה גם מתעלות, ויחד כך בתמיכה הדדית הן בונות את דרגת השלמות, דרגת העצמאות.

וכבר מובן לו שהעצמאות היא עצמאות מהטבע שלו, מהרצון לקבל, ובזה הוא כך משיג את מטרת הבריאה, שכול מה שהבורא ברא ברצון לקבל ביצר הרע, ברא כדי שהאדם יקבע מעליו, מעל הרצון לקבל הזה, את דרגת האדם, הדומה לבורא, בחיבור, בהזדהות, בתמיכה הדדית, בהתקשרות בין כל הרצונות לקבל.

בואו נראה את זה לפי הנושאים של המקובלים.

קריין: נקרא את קטע מספר 10, מתוך עיתון "האומה" של בעל הסולם.

"בושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואינם. והגרוע מכל, כי גם המעט שנשאר בנו מאהבה הלאומית, אינה טבועה בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שנתקיים בתוכינו מבחינה שלילית: הוא הסבל המשותף, שכל אחד ממנו סובל בתור בן האומה, שזה הטביע בנו הכרה וקרבה לאומית מבחינת קרבת - אחים לצרה. והוא גורם מן החוץ. ובעוד שהגורם החיצוני הזה נתחבר ונתמזג עם הכרה הלאומית הטבעית שבנו, יצא ונצנצה מהתערובת הזו, מין אהבה לאומית בתופעה מוזרה, בלתי טבעית ובלתי מובנת. והעיקר הוא, שאינה מוכשרת כלל לתפקידה: מדת החימום שבה מספיקה רק להתלהבות לשעתה, אבל בלי כח ועצמה, שנוכל לחזור ולהבנות על ידה בתור אומה הנושאת את עצמה. כי איגוד, המתקיים מתוך גורם חיצוני, אינו איגוד לאומי כל עיקר. ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בעניננו אנו - דבר זה מכאיב מאד את הלב. ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאד."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

זה מה שיש לנו נכון להיום. כמו שהיה לפני כמעט מאה שנה כשכתב את זה בעל הסולם, זה גם נכון להיום. אנחנו נמצאים מאין ברירה יחד. אף אחד לא שמח מזה שהוא שייך לאומה הזאת המיוחדת בצורה שלילית. אף אחד לא מכיר את גדלות האומה הזאת שצריכה להתגלות כדבר חיובי. כולם נמצאים באיזו קנאה כלפי כל העמים על זה שיש להם זכות קיום, שיש להם חלקת אדמה, שאף אחד לא אומר עליהם שהם קיימים לא על המקום שלהם, ובכלל שהם קיימים, ומקללים אותם כולם על זה, באשר הם מתקיימים.

יש איזו מין אומה מאוד מיוחדת בצורה שלילית, בינתיים, שאף אחד באנושות לא יכול להגיד שיש כלפיהם איזה יחס חיובי. אין. רובם, פחות או יותר מגלים יחס שלילי. אומה מיוחדת מאוד בזה. אומה שהיא בעצמה מבפנים גם כזאת, לא כמו כל האומות, שחבריה לא יכולים להיות מחוברים בצורה הטבעית, שכולם מרגישים את עצמם בפירוד הפנימי, הטבעי שמורגש מאוד בכל אחד, ואף אחד לא עושה חשבון עם העם שלו, עם המדינה שלו ובכלל, אלא כך הטבע שלו.

גם מהחברים שלנו שמגיעים אלינו לא מעם ישראל, אבל שמתעוררת בהם נקודה שבלב, תשוקה להיות שייך לכוח עליון, גם הם מגלים בזה עד כמה שהם שונים זה מזה, עד כמה רחוקים זה מזה, עד כמה אין להם שום נטייה להתחבר, אפילו להתקרב זה אל זה.

אנחנו רואים בכל הקבוצות שלנו בעולם, לא חשוב לאיזה עמים הם שייכים בצורה גשמית, כשהם מתחילים להיות כאיזו קבוצה בהתקרבות רוחנית, בהתקדמות רוחנית, אז אנחנו רואים עד כמה שהם גם מקבלים אותן ההבחנות כמו בעם ישראל. רחוקים זה מזה, כל קבוצה וקבוצה מדמה את עצמה לאיזה שק קטן שבו יש אגוזים שמרשרשים, ולא מוכנים להיות מחוברים, וכך אנחנו צריכים לראות שאותו הטבע שמתגלה בעם ישראל, גם מתגלה באותן הקבוצות הקטנות שקמות בכל מיני מקומות בעולם, שגם רוצות לקרב את עצמן לבורא.

זאת אומרת, רואים כאן בהחלט שעם ישראל זה לא עם, אלא שהוא כקבוצה מהעבר, קבוצת מקובלים שהייתה באיזה גובה, שהיא חברה את עצמה, הצליחה להתגבר, ונפלה מאותו הגובה וקיימת עכשיו ההפך מזה.

וכל ההיפך שמתגלה, צריכים ללמוד אותו. צריכים לאתר אותו. אפשר לעשות את זה רק מתוך דבר והיפוכו, שעד כמה שאנחנו מתקדמים, משתדלים להיות יחד, אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. וצריכים לשמוח בזה שמתגלה הרע, הטבע האמתי שלנו. שהוא לא טבע כמו בכל העמים, אלא הרבה יותר גרוע, ההפך מהשבירה. בהם הגילוי שלהם מגיע לדרגה הבהמית, שרוצים כל אחד רק לקיים את עצמו בתוך עורו, בתוך גופו, בדרגת חי.

מה שאין כן אנחנו, שרוצים את החיבור, אפילו שלא כל כך מבינים ולא כל כך רוצים, אבל אנחנו מעוררים המאור על ידי הלימוד שלנו, מתוך הנקודה שבלב, אפילו שלא מרגישים אותה, אבל מתוך כל העסק הזה שמעוררים המאור המחזיר למוטב, אנחנו מתחילים לאתר את המצב שלנו כנגד השבירה, כנגד החיבור, כנגד הרוחניות.

ולכן מה שמתגלה בנו, מתגלות לנו הבחנות אנטי רוחניות, הפוכות מהבורא. ואותן אנחנו צריכים לאתר ולהבין, לאסוף אותן, להתייחס אליהן בהערכה רבה, כי דווקא על פני כל ההבחנות מהשבירה, מהקלקול, מהדחייה מהרוחניות, מהחיבור, אנחנו צריכים לבנות את המצבים המתוקנים. כי גם המצבים ההפוכים מהתיקון, מהחיבור, וגם המצבים בעד החיבור והתיקון, כולם שייכים לדרגת האדם ולכן צריכים לכבד אותם, לאסוף אותם ולתקן.

והתיקון שלהם הוא כולו שייך כבר לדרגת אדם, והוא חייב להיות בחיבור בינינו, בזה שנגלה אך ורק איך ועד כמה שאנחנו מתקרבים לפי הדעות, לפי ההרגשות שלנו, למרות שאנחנו, אף אחד, לא מוותרים על הרגש והשכל שלו אלא רק למעלה מהם, כשמתקרבים, מתחילים להשיג גוף אחד, "כאיש אחד בלב אחד", כאדם הראשון, כאדם האחרון, כשמתגלה השבירה מהעבר והיא מצביעה על התיקון שבעתיד.

לכן היום אנחנו כולנו נמצאים כקבוצה מיוחדת, כעם חדש, כעם מיוחד, עם ה', שהולך ומשתדל להקים את עצמו ממש מהעפר.

תלמיד: בעל הסולם כותב ש"אחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות." זאת אומרת הייתה לנו פעם הכרת הלאומיות.

בטח שכן, זה נקרא "בניית בית המקדש", הראשון ואפילו השני. אנחנו היינו מרגישים, מכירים, חשים את החיבור בינינו, איכשהו. או אפילו שלילת החיבור, גם זה משהו. בבית המקדש הראשון, היינו חיים בחיבור בינינו. זה היה זמן קצר מאוד, זה היה מלווה במאבקים, בירורים, והיו הרבה זרמים כאלו, כי הוא היה בגובה מאוד חזק, מאוד מיוחד, של מוחין דחיה.

זאת אומרת התגלה החיוב בעם שחייבים להיות בלקבל על מנת להשפיע, כל אחד ואחד בתוך האומה, ולפי התהליך לא יכלו להחזיק בזה והתחילו להיפרד. אבל בכל זאת, זאת הייתה מלחמה על התיקון.

תלמיד: מה זו לאומיות על פי בעל הסולם?

ישנם עמים, היינו קבוצות של רצון לקבל, שהן, הקבוצות האלו, קיימות בדרגת חי. לפי הנטיות הגשמיות, היינו הרצון לקבל הגשמי, הם מרגישים את עצמם קרובים זה לזה, מבינים זה את זה. הם מרגישים את עצמם שטוב להם בזה, איכשהו בתמיכה הדדית, בחיבור הדדי, כל אחד מרגיש שכדאי לו להיות שייך לקבוצה שלו, לעם שלו.

אז יש שבעים אומות העולם, הם נקראים שבעים הקבוצות, ובכל אחת מהן יש רוח משלה ורמת חיבור, רמת קיום, אופי, גנים גשמיים, הכול שייך לאותה האומה, לאותה הקבוצה. אלה קבוצות שקיימות בתוך הרצון לקבל והן מרגישות ביניהן שייכות לאותה הקבוצה. זה לא אומר שאין ביניהן שנאה, אבל זו שנאה גשמית, רגילה, כמו שיש בכל מקום בטבע, וזה לא שייך לדרגה רוחנית יותר אלא למה שהם קיימים.

יחד עם זה, יכולה להתקיים קבוצה, שהיא קיימת לא כקבוצת בעלי חיים, אלא ברמה שהיא למעלה יותר מבעל חי, שיש להם מטרה מיוחדת. שהיא מטרה על טבעית, למעלה מהטבע, להיות קיימים בחיבור ביניהם למעלה מהאגו שלהם.

זאת אומרת יש כאן עניין שהוא כשני הפכים זה לזה. מצד אחד יש ביניהם קשר הפוך שלילי, שאף אחד לא מרגיש את עצמו שהוא חייב, שהוא מחויב, שהוא קשור, שיש ביניהם איזה קשר, התחייבות, אין קרבה בכלום. אלא ההיפך, כל אחד מרגיש את עצמו שלא שייך ולא רוצה להיות שייך לאחרים. זה מצד אחד.

מצד שני, המטרה שלהם, שהם קבעו לעצמם בצורה מלאכותית, היא מחברת אותם. היא כאילו נותנת להם שטח משותף, שאם אתם תתחברו יחד, אתם תגיעו למטרה החשובה, הנשגבה, העליונה הזאת, ואז אתם תיקראו "עם מיוחד". לא לפי הדי אן איי הגשמי, אלא לפי הרשימות הרוחניות שעכשיו מתעוררות בכם. וכשהם מקבלים את זה, הם מתחילים לעבוד על הקבוצה שלהם, על החיבור שלהם.

הקבוצה שלהם שמגיעה לחיבור החדש לפי הנטיות החדשות, שזה ההיפך הגמור ממה שיש בהם, דחייה גשמית הדדית, הקבוצה הזאת היא נקראת "עם ישראל". למה? כי היא רוצה להידמות ל"ישר א-ל", לכוח העליון. יש בה כבר איכות חדשה, טבע חדש, מהות חדשה.

הם משתדלים מדור לדור להכיר בכוח העליון ולקבוע שיטה, הרגלים אפילו. יש ביניהם מנהגים בהתאם לכוח העליון שהם הולכים לרכוש, כמו חגים, מועדים, מצוות גשמיות וכן הלאה, שהם קובעים את זה לעצמם לפי ההשגה הרוחנית שלהם. ואז מתחילה להיות כאן הצטברות אנשים, לפי חוקים רוחניים.

במשך ההיסטוריה יוצא שישנה קבוצת אנשים, שהיא קובעת לעצמה חוקים ומנהגים, הבחנות, מועדים וחגים כמו בכל האומות, אבל אצלם זה בצורה שונה, לפי המקור. כי לכל אומה ואומה לפי ההיסטוריה שלה, יש כל מיני מנהגים וכך הם קובעים ושומרים אותם. והאומה הזאת, היא קובעת את המנהגים שלה, המועדים שלה, לפי המדרגות הרוחניות, או שעשו אותן בעבר, או כסימן לבנים להגיע לזה בעתיד, זאת אומרת זה מזכיר להם דרגות רוחניות שנמצאות עוד לפני השגתן.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה "אהבה הלאומית, אינה טבועה בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שנתקיים בתוכינו מבחינה שלילית: הוא הסבל המשותף, שכל אחד ממנו סובל בתור בן האומה, שזה הטביע בנו הכרה וקרבה לאומית מבחינת קרבת - אחים לצרה. והוא גורם מן החוץ. ובעוד שהגורם החיצוני הזה נתחבר ונתמזג עם הכרה הלאומית הטבעית שבנו, יצא ונצנצה מהתערובת הזו, מין אהבה לאומית בתופעה מוזרה, בלתי טבעית ובלתי מובנת."

מה זה אומר שהגורם החיצוני הזה מתחבר ומתמזג עם ההכרה הלאומית הטבעית שבנו? בחיבור הזה, כביכול יש איזה נצנוץ, איזו תערובת.

תגיד "שילוב".

תלמיד: כן, מה זה?

יש כאן שילוב בין הכוח התחתון לבין הכוח העליון, כשבעצם אותו הכוח העליון פועל עלינו, אבל פועל בשתי רמות. ברמה הגשמית אנחנו מתקיימים כביכול ככל האומות, כל העמים. וברמה הרוחנית, אנחנו צריכים להגיע לדרגת החיבור מעלינו, מעל שום סימנים גשמיים. לפי הרצונות, לפי הנטייה, לפי ההשתוקקות שלנו לאותו כוח אחד, נקודה אחת שזה החיבור, איחוד, בורא, ששם אין הבדל בין העמים, אין הבדל בין בני אדם, יש רק איחוד.

יש כאן כאילו התפתחות לשני כיוונים שונים. מצד אחד מתגלה בינינו פירוד יותר ויותר גדול לכיוון השמאל נגיד, ומצד שני אנחנו צריכים להשתוקק, להימשך, לאיחוד יותר גדול, לצד ימין. וההתפתחות הזאת היא התפתחות מאוד מוזרה, מאוד שונה, היא לא רגילה לשכל והרגש שלנו כשאנחנו מגיעים מדרגת חי. אני לא מבין את זה, אני לא מרגיש את זה, אני לא מעכל את זה, זה תמיד בא אלי ושובר לי את הלב והמוח, איך יכולים להיות הדברים האלה, שני הפכים בנושא אחד?

תלמיד: מה היא אותה הכרה לאומית טבעית שנשארה בנו בכל זאת, החיובית, זאת שהייתה בנו מצד המטרה הרוחנית? נשאר לנו מזה משהו?

רשימו ודאי שנשאר. שאם אנחנו באמת נצליח להיות כעם ישראל, אנחנו לא יודעים מה זה, אבל זה נקרא ה"רשימו" שקיים, אז אנחנו באמת נהיה בדרגה המוצלחת, הטובה, הנכונה. אנחנו גם מתחילים יותר ויותר לעכל שאם לא נשיג את זה, לא יהיה לנו רוגע. אנחנו כבר היינו בכל צורות המציאות, אני יכול עכשיו נגיד לעוף לקצה העולם ולהיות שם באיזו פינת כדור הארץ ולחיות חיים בהמיים בשקט, אבל אני בכל זאת לא אדע בזה מבפנים שום רוגע ולא ארגיש בזה שאני נמצא במקום שלי, במצב שראוי לי. הרשימו ידרוש ממני בכל זאת לממש אותו.

תלמיד: אז מצד אחד יש את הרשימו שהוא קורא לו "הכרה לאומית טבעית", ומצד שני יש גם את ה"אחים לצרה", זאת אומרת הקרבה הלאומית מבחינת אחים לצרה.

כן, כי מה שדוחף אותנו לחיבור זה הצרות המשותפות שלנו ולא שאנחנו בעצמנו נמשכים לחיבור. הסיבה לחיבור היא הרגשת הרע ולא משיכה לטוב.

תלמיד: ואז הוא אומר שיוצאת מזה איזו תערובת מוזרה.

כן, כשאנחנו כולנו מחולקים כל אחד ואחד לפי הרמה שלו, לפי הדעה שלו, לפי מה אנחנו אומה? לפי מה אנחנו מתחברים? עבור מה אנחנו נלחמים? וכן הלאה. אף אחד מאיתנו לא מבין למה, אף אחד לא יכול לתת תשובה ברורה מה קורה. אתה רואה איזו אומה זאת ש-90% או 80% ממנה נמצאים מחוץ למדינה שלהם, ויכולים לבוא ולא רוצים.

תלמיד: אם אפשר לאפיין עוד את החיבור הזה, כי לא הבנתי מה כל מיוחד בתערובת הזאת שיש בה מצד אחד הכרה לאומית טבעית ומצד שני אחים לצרה. האם הלאומיות שלנו היא השילוב המוזר הזה?

ישנם באנשים האלו שני סוגי רשימות, רשימו גשמי ורשימו רוחני והם לא יכולים לקבוע לעצמם לְמה הם שייכים, כי כל פעם הרשימות האלה משתנות. מה שאין כן בדרגת חי האדם לא משתנה, הוא חי וגמרנו. תצא לאיזה אדם, לא חשוב איזה, הוא יכול להיות מפותח מאוד ויכול להיות איזה איכר בשדהו, וחיים, חיים גם היום, גם מחר, הכול בסדר מיום ליום, ברוך ה'.

מה שאין כאן באומה הזאת יש קודם כל שני סוגי רשימות, רשימו גשמי ורשימו רוחני, שניהם נמצאים בקשר, אחד פועל על השני, הם לא יכולים להיות ברוגע, כל הזמן כל אחד מהם בהתפתחות האישית האינדיבידואלית שלו ממש וגם קשורים זה לזה ותלויים זה בזה.

יש איזה משהו חם שמתבשל בקדרה על האש, וזו האומה הזאת, ולכן היא לא נמצאת בשקט. היא תמיד מעוררת כל מיני תגובות מכל העולם, וכל העולם לא מבין מה קורה שם. אמנם כל העולם נהנה מזה שהם כאלו לא רגועים בכל מיני ההתפתחויות הגשמיות שלהם, אבל מצד שני זה לא יכול להוות דוגמה לכל העמים כי אין בהם אותן הרשימות, אין בהם אותה ההתרוצצות שיש באומה הזאת.

ולכן, אני לא יודע כמה אנחנו מכל האנושות? שני פרומיל, תראה מה קורה וזה יגדל יותר ויותר, זה לא שהאנושות מתפתחת היא לא מתפתחת, היא מתפתחת רק בצורה הגשמית ואנחנו בכל זאת מתפתחים יותר ויותר בצורה הרוחנית. והפער בינינו לאנושות יהיה יותר ויותר, ולא יהיה איזה גשר שיאפשר ממש לקשור את זה עם זה, רק בפרצוף אחד, כי אנחנו ראש והם גוף והם מוכנים לזה ובדרישה אלינו מזמינים את זה אבל אנחנו לא רוצים לקחת את העניין הזה על עצמנו.

לכן איזו עצמאות יש לנו? אנחנו לא עצמאיים מהבורא ולא עצמאיים מגוף הפרצוף שזה כל העמים, אנחנו נמצאים באמצע, זאת אומרת יש לנו תלות כזאת שאנחנו לגמרי, לגמרי נטולים מכל יכולת להיות עצמאיים בצורה הרגילה. כי אתה חייב לבורא בגלגלתא ועיניים שלך, ואתה חייב לכל אומות העולם באח"פ שלך ואתה באמצע יכול להיות כשליש אמצעי דתפארת, עצמאי, בתנאי שאתה כל כולך שייך לעליון וכולך שייך לתחתון ואז אתה קובע, אני עצמאי. למה עצמאי? אני מקיים את היעוד שלי כלפי הבורא וכלפי העולם כשליש אמצעי דתפארת. וחוץ מזה אין לך שום זכות קיום, אין. כי רק בתנאי שאתה מקיים את שניהם כלפי הבורא וכלפי אומות העולם אתה יכול להגיד "אני ישראל". ולפני זה? לפני זה אתה יותר גרוע מכולם וכולם גם הבורא וגם כל אומות העולם דרכו, מכניסים אותך למקום שאתה צריך להיות. וודאי שאתה סובל מזה יותר מכולם עד שתמצא את המקום ותצדיק את הכול ותקיים את הכול.

תלמיד: אז חוק הטבע כלפי עם ישראל פועל על שתי הרשימות האלו ביחד במקביל, הוא מעורר את שתיהן גם את האהבה הלאומית וגם את אהבת אחים לצרה?

כן. אבל אנחנו צריכים להבין שכל זה מתפתח בנו בתנאי שאנחנו נגיע להיות ראש לאומות העולם, לקיים כמו שכתוב, שדרכנו זה צריך להתפשט, האור צריך להתגלות, הבורא צריך להתגלות לכל העמים.

תלמיד: נניח שאפשר לבודד את שני המשתנים האלה, ואותו כוח טבע פועל עלינו ומעורר בנו עכשיו בעם ישראל את האהבה הלאומית הטבעית. מה קורה בנו? כי אני לא מבין באמת מה ההבדל. אמרת שהוא מעורר בנו את שתי הרשימות האלה וזה יוצר איזה קונפליקט ולכן אנחנו כמו על קדרה. בוא נניח שהוא מעורר רק את הלאומיות הטבעית.

איזו אהבה לאומית טבעית? היא הייתה לנו ברמה הרוחנית לא ברמה הגשמית כמו שקיים עד היום בכל העמים. זה לא שהיינו כאומה והתפזרנו בין כל האומות, ועל ידי זה יש חורבן, חטא, לא חשוב מה, ועכשיו אנחנו צריכים להתאסף. כמו נניח צוענים, ארמנים, יש כאלה עמים שגם נמצאים בכל העולם, הם נזרקו בהיסטוריה שלהם לכל הכיוונים ולכן הם חיים מעבר לגבולות המדינה יותר מאשר במדינה עצמה, יש כאלה הרבה. אבל אין להם תפקיד שלפיו הם חייבים להיות יחד ולהראות דרך האיחוד שלהם דוגמה, דרך וכוח משיכה לעמים האחרים.

תלמיד: אז התפקיד הזה מתעורר רק מצד הדרישה של העמים כלפי עם ישראל?

הם מרגישים שהם בעצמם לא מנוצלים, לא יכולים לנצל את עצמם, לא יכולים להתחבר, לא יכולים לממש את עצמם מפני שיש כאן גורם זר שלא נותן להם אפשרות להיות עם כמו שהם מרגישים לפי הרשימו שצריך להיות. לפי רשימו של כל אחד ואחד, כל אומה ואומה חייבת להיות קשורה לספירה מיוחדת משבעים הספירות של הגוף, של הנשמה הכללית ויש להם את ההרגשה הזאת הפנימית שהם חייבים להיות בזה ויש איזה גורם שלא אוסף אותם, לא גורם להם, לא מושך אותם לזה וזה מתגלה בשנאה לאותו הגורם שבו הם מרגישים תלויים.

תלמיד: הוא כותב פה בסוף "גם ניזוקה במידה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ". מה זה אומר שהתערובת הזאת גרמה להיזק ללהבה הטבעית הלאומית שהייתה בנו?

שאנחנו קיבלנו את נימוסי העמים, שמתגלה לנו כיצר הרע מהשבירה, שאנחנו נתנו זה לזה להתגלות ולשלוט בנו, גם ברמה הגשמית וגם ברמה רוחנית.

תלמיד: עדיין לא הבנתי איפה אנחנו רואים ביטוי לרשימו הזה שהיה לנו מתוך ההכרה הרוחנית. מה הביטוי שעכשיו מתעורר בנו בצורה חיובית, שלילית, לא משנה, מה הביטוי של אותו הרשימו הרוחני שעכשיו נשאר בנו שהיה פעם אהבה טבעית?

אתה היית בחיבור הרוחני בדרגת מוחין דנשמה ובדרגת מוחין דחיה, אתה צריך להגיע להיות מחובר במוחין דיחידה. מוחין דיחידה זה מאוד מיוחד, שאתה לא יכול בצורה הרגילה להיות מחובר בתוך העם שלך. מוחין דיחידה הוא מוחין שמתגלה בפרצוף הכללי של אדם הראשון, כשכל החלקים שלו מחוברים יחד גם חלק ישראל וגם חלק אומות העולם, שזה אור שמתגלה בפרצוף שכולו כולו מתוקן, מצב כזה לא היה במציאות.

לפי הרשימות הקודמות היינו במוחין דחיה ובמוחין דנשמה, והרשימות האלה יכולות להתעורר, אבל מוחין דיחידה לא יכול להתעורר בנו מהרשימות, הוא מתעורר בנו אבל לא מהרשימות אלא מזה שהיה באדם הראשון. אדם הראשון עשה זיווג על הפרצוף הזה, על המוחין דיחידה, רצה להגיע לדבקות השלמה ולא עלה, לא יצא לו. ואותו רשימו מתגלה, בעצם אליו אנחנו צריכים להגיע, ובדרך אליו אנחנו מגיעים ודאי למוחין דנשמה ולמוחין דחיה, ואז מגיעים למוחין דיחידה. זאת אומרת, יש כאן לפנינו את כל העליות האלו, אבל רשימות בפועל יש לנו כאומה למוחין דנשמה ולמוחין דחיה, למוחין דיחידה אין לנו רשימו כאומה, כי זה לא שייך לאומה זה שייך כבר לכל האנושות, זה שייך לאדם הראשון. ולכן יש הבדל בין רשימות מוחין דנשמה וחיה לבין הרשימו על מוחין דיחידה.

נדבר על זה אחר כך. אתה מסתכל עליי ואני רואה שלא אוכל להסביר, זה לא מפריע לך היום לעבוד, אל תקפוץ מעל מה שעכשיו עדיין לא שייך אליך. אין לך עדיין הרגשה פנימית כנגד זה ולא צריכה להיות. בוא נלך שלב שלב, עדיף.

שאלה: האם אפשר לפשט רגע את ההסבר שנתת. הרצון לקבל כולו מחולק לשבעים חתיכות ואלה האומות הטבעיות הקיימות?

כן.

תלמיד: עכשיו, לפני 3800 שנה דרך מה שקורה עם אברהם, מה הטבע עושה, הוא לוקח חתיכה מכל אומה ויוצר אומת מיקס כזאת, אומה חדשה שמעורבבת מכולם?

כן, מתגלה האור כבר מבחינת החיבור של הרצון לקבל הכללי הזה, כדי להביא אותו לתיקון. האור הזה שמתגלה פועל על כל הערימה הזאת של הכלים השבורים מאדם הראשון והערימה הזאת מתחילה להתברר על ידי המאור שמאיר עליהם.

תלמיד: במילים פשוטות, למה הטבע יוצר את "אומת התערובת" הזאת?

לא דיברתי על תערובת. דיברתי על זה שישנה ערימה, כלים שבורים, ועליהם פועל המאור, שהוא יותר ויותר מתפתח בהפעלתו על הכלים השבורים, ואז מהכלים השבורים מתחילים להתעורר הכלים השייכים לתיקון. זה התחיל עוד מאדם, שם, יפת וכל הצאצאים שלו כביכול, כל היתר הם חיות, בהמות בדרגת חי, עליהם לא מדובר, התורה מדברת רק על אלו שיש בהם הבחנות רוחניות שמתעוררות. הבחנות יש בכולם, אבל יש כאלה שמתעוררות ויש כאלו שלא. אלו שמתעוררות מאותו האור המאיר עליהן מלמעלה, שייכות לדור שלהן, לדור חדש. כמו שאנחנו, התעוררנו כולנו ושייכים אחד לשני, להתעוררות הכללית המשותפת בינינו, זה נקרא דור, ברוחניות זה נקרא דור.

בזמני אברהם זה כבר הגיע למצב מאוד מיוחד. שאותו האור שהשפיע, השפיע מצד אחד כדי לגרום להתעוררות של נשמות מיוחדות, ולגרום לירידה של נשמות אחרות. ואז יוצא מצב שאותן הנשמות השייכות לשבירה, לאותו דור, הרגישו את עצמן ברצון לקבל שלהן המוגבר והתחילו לריב. ואז כל עניין בבל, הפסיקו להבין זה את זה, אפילו ברמה הגשמית התחילה בעיה. ומהצד השני התחילה התעוררות בכמה מהם שנקראים הדור של אברהם, אותם שהצטרפו אליו, שהרגישו שההתעוררות הזאת היא דווקא מזמינה אותם למשהו יותר גבוה, לחיפוש. וכך קמה קבוצה שנקראת "ישראל".

תלמיד: בתהליך הכללי הזה של התפתחות הכלים לקראת התיקון, תיארת עכשיו פיצול מיוחד שקורה בתקופת אברהם. כל הכלים עולים ברצון לקבל שלהם דווקא, ואלה עם הרשימות המיוחדות מתייחדים ועולים.

גם הרצון לקבל שלהם גדול, אבל בתוכם גם כבר התחיל ניצוץ.

תלמיד: מאז גם אלה עם הניצוץ איבדו את הקשר ביניהם ומתחברים להתפתחות ברצון לקבל של שאר האומות?

מתי?

תלמיד: אחרי חורבן בית המקדש השני.

אחרי בית המקדש הראשון שהם השיגו חיבור בדרגת מוחין דחיה, ואחרי בית המקדש השני שהם השיגו ביניהם חיבור בדרגת מוחין דנשמה, הם נפלו. והרצון לקבל התגבר עליהם ובלע כביכול את כל ההישגים האלה שהיו להם בבית המקדש הראשון והשני. וכל ההישגים האלה הרוחניים שהם השיגו בבית המקדש הראשון והשני, במוחין דחיה ובמוחין דנשמה, נפלו לרצון לקבל על מנת לקבל. זה נקרא חורבן.

מזה ישנה תועלת גדולה מאוד, שבכל הרצון לקבל הגדול, גם בישראל וגם באומות העולם, ישנם עכשיו ניצוצין. האור עצמו פרח, אבל נשארו הניצוצין כמו שאנחנו לומדים מהשבירה. והניצוצין האלה נשארו בכל הרצונות לקבל של כל העולם ושל כל ישראל. והניצוצין האלה עכשיו מרגישים שהם נמצאים תחת שליטת הרצון לקבל. זה נקרא שבני ישראל, אותם הניצוצין, נכנסים לגלות, היינו תחת שליטת הרצון לקבל שהתגבר עליהם.

עכשיו, כתוצאה מזה, ברמה הגשמית החיות האלה שנקראות עם ישראל, כהעתקה, יוצאות לגלות, בין אומות העולם.

תלמיד: אז התועלת הרוחנית הגדולה של הגלות הזאת, היא התפשטות הניצוצין בכל הרצון לקבל.

כן, זו התועלת. זה נקרא "לא יצאו בני ישראל לגלות אלא כדי לצרף להם נשמות הגויים".

תלמיד: עכשיו, היום, בתקופה שלנו, אלפיים שנה אחר כך, מתחיל לקרות שוב דבר מיוחד, התעוררות מיוחדת, נניח מהזמנים של הרב"ש ושלנו, ששוב מכל העולם, אנחנו רואים שמכל החתיכות של הרצון לקבל מתחילים להתעורר כאלה ניצוצות.

הייתי אומר שזה לא מזמן רב"ש, אלא זה התחיל מאמצע המאה התשע עשרה, מההתעוררות של עם ישראל לחזור לארץ ישראל. זה התחיל בימי האר"י, אבל זה היה כהתעוררות ליחידים, אבל לאומה זה התחיל ממש מזמן עליית החלוצים לארץ, הרצל, כל אלה שקיבלו התעוררות לחזור לארץ ישראל ולמושג "ישראל", אמנם כמה שהבינו, הבינו.

ומה שפעל עליהם, פעלה עליהם אנטישמיות. גם על הרצל, הוא בכלל לא היה אידיאולוג של הציונות, וגם לא החלוצים הראשונים מרוסיה, אלא היו פוגרומים, פרשת דרייפוס ועוד כל מיני עניינים. בקיצור, התעוררות מצד הרע כביכול, לא התעוררות פנימית למשיכה לרוחניות, לא היה דבר כזה בכלל. זה היה בזמני הבעל שם טוב אחרי האר"י, היא הייתה קיימת וכבתה.

תלמיד: לקראת סוף המאה העשרים מתחילה התעוררות, מה שאנחנו מכירים מהכלי העולמי שלנו, התעוררות מחודשת לחכמת הקבלה, לזה התכוונתי שאמרתי, בעל הסולם, רב"ש, אנחנו וכן הלאה. מה הקשר בין ההתעוררות, החזרה של עם ישראל הגשמי לארץ ישראל, התהליך שתיארת עכשיו, מצד אחד האנטישמיות שלוחצת על היהודים בעולם שהתפזרו שוב כדי להתגבש, ומצד שני יש גם התעוררות של נקודות שבלב חדשות?

אותו האור משפיע מלמעלה גם על אלו וגם על אלו. האור שמאיר קצת יותר משפיע על האח"פ ומעורר באח"פ חיסרון. ובאח"פ החיסרון הוא מהרשימות שתלויות בגלגלתא ועיניים, אבל גלגלתא ועיניים לא מספקות להן את המילוי., ולגלגלתא עיניים המאור הזה מעורר תשוקה לאיזה חיפוש, להתעוררות רוחנית. ולכן יוצא שכמה שהאור משפיע יותר, אם לא מיישמים אותו נכון הוא עושה פירוד יותר גדול מאומות העולם - מאח"פ, ומגלגלתא עיניים - עם ישראל.

וגם בכל אחד מהם, כמו שכותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", שבכל אחד מהם יש גם גלגלתא עיניים ואח"פ, גם בישראל וגם באומות העולם. האור העליון שמעורר את עצמו קצת יותר בהשפעה על סך כול הרצון לקבל, הוא שמעורר את כל החלקים, את הפלגים וכל הדברים האלו.

תלמיד: אז מה הקשר בין התעוררות של אותו כלי עולמי שמתחיל להתעורר מסוף המאה העשרים, לבין הלחץ המחודש על עם ישראל שהתפזר לפני אלפיים שנה?

התקרבות הבורא לכולם. הבורא שמתקרב לכולם, הוא מעורר את כולם, כל אחד לפי המצב שלו לממש את עצמו בצורה של הכלי דאדם הראשון. ואז כל אחד מרגיש שהוא רוצה את אלו להרוג ועם אלו להתחבר, וכו', הוא מעורר את התסיסה הזאת בכל המציאות. התקרבות הבורא בלבד, שהגיע זמן שהוא ממש מתקרב להתלבש בתוך הכלים, או מצד הטוב - בהכנה משלהם, או מצד הרע - שהוא מחייב את התיקון.

תלמיד: האם צריך להיות איזה חיבור ספציפי בין ההתעוררות של הכלי העולמי אלה שמחפשים רוחניות, קשר אל הבורא, לבין אותו עם ישראל הגשמי שהיה פעם באיחוד איבד אותו והתפזר?

אלה חברים שלנו בכל הקבוצות. הם בעצמם עדיין לא משתוקקים. כביכול אין להם שום קשר, כל אחד פועל לפי הרמה שלו.

תלמיד: האם צריכים להגיע לאיזה קשר? צריך להתייצב איזה חיבור ביניהם?

אתה שואל, איך החברים שלנו מכל העמים שמשתוקקים לאותה מטרה רוחנית ישפיעו על עם ישראל? אנחנו יכולים להפעיל אותם, אבל שהם בעצמם ירגישו התחייבות לזה. זה עדיין לא ברמה הזאת. אחר כך הם יגלו שהם חייבים אח"פ רחב יותר כדי שהוא יגרום להתעלות הרוחנית שלהם ושל כל המציאות.

אני לא יודע איך לבטא את זה, אבל הם יוכלו להשפיע על עם ישראל בדוגמה טובה, לעורר את עם ישראל לחיבור מפני שאז בצורה כזאת הם יראו עד כמה אנחנו יכולים לקבל תמיכה טובה מאומות העולם.

אבל בעצם שניהם לאותו כיוון, רק אלה בצורה שלילית ואלה בצורה חיובית. כדאי לצרף אותם להפצה ולגרום שהם יכתבו בצורה כזאת לעם ישראל, שאם תתעוררו נכון אז אתם תראו שכמונו, כמו אומות העולם האלה, צדיקי אומות העולם או עוד יותר מזה, יעזרו לכם.

שאלה: אם הבורא תמיד במגמת התקרבות, האם זה אומר שתמיד תתעורר שנאה ואנטישמיות.

ודאי.

תלמיד: אז איזה חיבור זה שהוא לא מתוך אחים לצרה, הרי אנחנו תמיד במגמה הזאת.

לא, זה תלוי עד כמה שאתה משתמש בכל הסימנים השליליים כדי להיות למעלה מהם.

תלמיד: זה תמיד מתחיל מצרה, מסימן שלילי.

יכול להיות שאתה מעורר את השחר, ואז אתה לא מרגיש שזה שלילי אלא אתה רואה את זה כסימנים של שבירה שמתגלים, כדי שאתה תתקן אותם. נניח ואתה פותח את המנוע באוטו שלך ואתה מסתכל לתוכו, פתאום יש לך אור יותר גדול, אתה רואה תקלות, ואור עוד יותר גדול אתה רואה עוד יותר תקלות. אז אתה לא מתלונן על האור שמתגבר, כי התקלות ישנן. אתה אפילו מודה אפילו על זה שהוא מאיר לך יותר. תלוי מה המגמה שלך.

תלמיד: אם כך החיבור הזה לא מתוך אחים לצרה, הוא לא נחשב שאני מתחבר מתוך צרה, אלא שאני מזהה את הצרה קודם.

"אחים לצרה", זה שאתה לא הכנת נכון את המקום ולכן אתה מגלה שהם "אחים לצרה". אבל אם אתה הכנת את המקום הנכון זה אחים, אבל לא לצרה, אלא "שבת אחים גם יחד", שאתם מתקנים בזה את הכלי כדי לגלות את הבורא. ו"שבת", זאת אומרת "לשבת", שכל אחד מקטין את עצמו כדי להיות מחובר עם אחרים, בצורה כזאת הבורא מתגלה.

תלמיד: אני לא תופס מה זה עצמאות, אני מבין שזה רק תלות ואחריות.

דווקא מזה מגיעים לעצמאות. עצמאות מהרצון לקבל שאתה שולט עליו ולא שהוא שולט עליך.

תלמיד: אבל אתה יוצא למרחב אחר ששם אין לך עצמאות.

אתה מגיע לרמה שאתה נקרא עבד ה'.

תלמיד: אז איפה העצמאות?

זה העצמאות.

תלמיד: ממה?

מזה שאין לך שום נקודה לעצמך, רק נקודת החיבור עם הבורא. וכל היתר אתה נמצא בתלות טוטלית בו.

תלמיד: אז אין עצמאות, יש עבדות. אתה מגיע לעבדות.

זה נקרא "עבדות", אבל עבדות כזאת שאתה מרגיש את עצמך בחופש הכללי, אני לא יודע איך להגיד.

תלמיד: אני לא מבין, אם אתה עבד, איפה החופש?

תלוי למה אתה עבד. אימא מרגישה את עצמה בעבדות כלפי התינוק שלה?

תלמיד: במידה מסוימת.

במידה מסוימת, זה סימן שאין לה את כל האמצעים. אבל אם יש לה כוח, אם יש לה עוצמה, אם יש לה הבנה ויש לה את כל התנאים, אז מהדבקות בו היא מרגישה את עצמה בחופש. אין שמחה ואין הרגשת פתיחה פנימית יותר גדולה. רק תבין שכל המציאות שלנו היא בחיבור עם הזולת, אתה לא יכול להרגיש שום דבר אם אתה לא מחובר עם הזולת.

אדם בפני עצמו או בכלל כל יחידה בפני עצמה לא מרגישה את עצמה, היא מרגישה רק את מה שהיא מקיימת כלפי האחרים, בלבד. או כלפי דומם, צומח, חי או כלפי המדברים. ומתי אז נקרא עצמאות? שאתה נמצא איתם באיזון, בהשתוות, בחיבור הכללי. שהבורא ממלא את כל המרחב שביניכם, זה נקרא עצמאות.

אתה רוצה להגיע למושג "עצמאות" בכלים הגשמיים שלך. אצלי עצמאות שאני לא מחובר לכולם או שאני קובע הכול לכולם או יותר טוב שאני מנותק מכולם ואז אני עצמאי. אין דבר כזה. אם אתה חותך את עצמך מאחרים אז אתה לא חי. זאת אומרת, במושג הרגיל של הרצון לקבל הוא לא יכול להיות עצמאי אף פעם, אם הוא לא רוכש כוונה על מנת להשפיע. ורק בכוונה על מנת להשפיע, שמתעלה בכוונה, אז הוא משיג יותר ויותר את מידת העצמאות.

תלמיד: אני מרגיש שאני יותר ויותר מוותר על העצמאות שלי.

הגשמית. זה מפני שאתה עדיין נמצא בשלבי התיקון, כן. ואז ודאי שאתה צריך להגיע למצב שאתה חייב לכולם, שכולם תלויים בך ואתה לא מרגיש שום חלק בך שהוא לא קשור לאחרים. אתה מחויב לכולם ויחד עם זה אתה נמצא איתם בכזה קשר, שאתה מרגיש "זהו, אני נמצא ברוגע, אני נמצא בעצמאות, אני נמצא בשליטה, בחיבור, הכול ממולא באור אין סוף". רק בצורה כזאת מגיעים לעצמאות, לאחדות בחיבור, לערבות.

שאלה: בהמשך לטקסט, זה לב מאוד מביך עבורנו. על מה עלינו להתבייש, האם זה על המציאות המרה הזאת? איך אנחנו יכולים לראות את עצמנו חצי אשמים וחצי ראויים?

יש לנו להתבייש רק על אותו חוסר תיקון שיכולנו לקיים ולא קיימנו. וגם כרגע, אנחנו יכולים לתקן לעת עתה מה שמתגלה ואנחנו מתרשלים. זאת הבושה שלנו שצריכה להיות. איך יכול להיות שיש לי הזדמנות ואני לא מקיים אותה במאה אחוז. לפי זה יש חשבון, שלי עם הבורא, ושל הבורא איתי.

תלמיד: אמרת בהתחלה שמה שמתגלה רע, אנחנו אמורים לתקן בחיבור בדרגת אדם. מה זה לתקן בחיבור בדרגת אדם, איך מתקנים?

לתקן חיבור בדרגת האדם זה נקרא שאנחנו צריכים להביא בין כולנו, אנחנו מדברים עדיין בקבוצות, באלו שמתעוררים ולומדים מה זה נקרא תיקון. אנחנו מתעוררים לתקן את החיבור בינינו שכל אחד יגרום לשני יכולת להיות מקושר בצורה כזאת שהחיבור בינינו יתחיל להידמות לחיבור בינינו לבין הבורא המתוקן, כמו יחס הבורא אלינו בצורת השפעה הדדית.

בואו אנחנו נקבע בינינו יחס אחד לשני כמו שהבורא מתייחס אלינו. ודאי שזה כבר גמר התיקון, אבל נעשה את זה במידה הכי קטנה שיכולה להיות. בואו נעשה את זה שכל אחד מתייחס לשני בצורת השפעה בכזאת צורה שאני מקבל בחשבון רק דבר אחד, שיש לפניי חבר שאני חייב להשפיע עליו כמו שאני מתאר לעצמי שהבורא משפיע לנבראים. וכך אנחנו צריכים לקבוע כאלו יחסים בקבוצה.

ברגע שאנחנו מיישמים את זה, אפילו במידה הקטנה שניתנת לנו, מלמעלה נותנים לנו את כל התנאים לזה, אנחנו רק מתרשלים. במידה שאנחנו נרצה לקיים כאלו יחסים בינינו, בכמה שאפשר כמו שהבורא אלינו מתייחס באמת בהשפעה, באהבה, אנחנו מגלים אותו בינינו. זה נקרא "גילוי הבורא לנברא". וזה לא מיסטיקה ולא כל מיני רוחניות למיניהן. אלא זו באמת שיטת הקבלה, אתה מקבל התגלות הבורא בקשר בין בני אדם המתוקן.

שאלה: צריך מערכת שלמה כדי שעם ישראל יתעורר, כל הגלויות, האנטישמיות. עכשיו למישהו מתעוררת הנקודה שבלב, האם יש קשר ישיר לעם ישראל דרך זה, ופשוט אנחנו לא יודעים עליו? נניח לי אין שום קשר לעם ישראל, או שזה איזה תוצר לוואי של הערבוב בין כל שבעים האומות עם עם ישראל במהלך ההיסטוריה. למה זה קורה?

למה זה קורה? זה קורה מתוך המערכת ולא מתוך המערכת הגשמית אלא מתוך המערכת הרוחנית. זה שאתה רואה את העולם הגשמי ואתה מבולבל בו מאוד זו בעיה שבינתיים קיימת בך. אבל תתאר לעצמך כל הזמן את המערכת הרוחנית, איך קשורים החלקים השבורים, הנשמות, איך הן קשורות אלו לאלו עם החלקים השבורים, עם הרצונות על מנת לקבל, כולם עם הרשימות השבורות, ואז אתה תהיה פחות מבולבל. כי אז תדע לפחות שאתה לומד את המערכת הרוחנית, איך היא נראית אחרי השבירה. התכללות, התרחקות, מה קורה, אז אתה תדע.

אם אתה לא יכול לתאר אותה בצורה ברורה, ועוד מצרף אותה לפעולות הגשמיות, למערכת הגשמית, ובמערכת הגשמית אתה עוד מכניס את היחס שלך, אתה שייך לישראל, לא שייך לישראל וכן הלאה, אז ודאי שיוצא מזה בלבול גדול מאוד.

אם אתה נמצא בהשתוקקות לחיבור, או אפילו לא לחיבור, את זה עדיין אתה לא יודע, אלא בהשתוקקות לגילוי הבורא לנברא, אתה כבר שייך לישר א-ל, לישראל הרוחני. אף אחד לא מדבר על ישראל הגשמי שאתה חייב להיות קשור לזה. אל תביא לנו את הטענה הזאת, ודאי שזה לא קשור. אנחנו מדברים על איך אנחנו צריכים לממש את הייעוד שלנו להתקשר יחד, להיות דומים לבורא, זה הכול. אז תתרכז בזה ואל תתבלבל בין מציאות גשמית לרוחנית כי עדיין זה רק מבלבל אותך.

שאלה: בעל הסולם ואתה שמים בקלות כזאת הקבלה בין אברהם אנשים בתקופה ההיא לבין אנשים בימינו. פה אנשים לא מבינים בכלל אנשים אלו מתו לפני שלושת אלפים שנה.

למה אתם מקשרים הכול לגשמיות, מזה כל הבעיות. מה אתה מסתכל על הגופים. אנחנו לומדים איתכם כלים רשימות ואורות שמשפיעים על הכלים. תשאל אותי על זה. על הגופים אני לא רוצה לדבר. כי בגופים אתם יכולים כאן להביא פילוסופיות למיניהם.

תלמיד: בעל הסולם כותב את עיתון "האומה" לעם נכון, יש שם כזה פער לא ברור.

מה?

תלמיד: אנחנו מתייחסים לזה כאילו באופן טבע אבל זה לא ברור לאנשים. לפני שלוש וחצי אלף שנה איזשהו אנשים הלכו עזבו את ישראל, לפני אלפיים שנה עוד משהו, עכשיו אנשים אחרים בכלל חזרו, ואנחנו אומרים אנחנו היינו בדרגת מוחין דחיה. מי זה ה"אנחנו" האלה, מה הבסיס לומר בכלל "אנחנו" ואיך להסביר את זה?

כלים. כלים. לא אנחנו. אני לא יודע מה אתה מכניס לי מילה "אנחנו". כלים היו בדרגת מוחין דחיה. חלק מהכלים שעברו לפני זה מצבים שונים, "גלות מצרים" מה שנקרא זה מצב רוחני, ואז חיברו את עצמם, והגיעו לסוף המדבר שנקרא "דרגת הנשמה". ואחר כך עלו לארץ ישראל. זאת אומרת על ידי דרגת האור דחסדים גם כן רכשו רצון לקבל על מנת להשפיע שנקרא "ארץ ישראל" רצון ישר א-ל, והגיעו לדרגת מוחין דחיה. ממוחין דנשמה למוחין דחיה.

שבנו את עצמם בקשר כזה ביניהם זה נקרא שבנו בית המקדש. הקשר בין הרשימות השבורות שבתוך עצמם הם נשארות שבורות ו"על כל הפשעים תכסה האהבה" שהם התחברו ביניהם בדרגה כזאת בעוצמה כזאת שנקרא "מוחין דחיה". זה נקרא הקבוצה הזאת שהתחברה בצורה כזאת נקראת "בית המקדש הראשון", "מוחין דחיה".

אבל זאת קבוצה רק קטנה שנקראת ישר א-ל, וצריכים כל הכלים דאדם הראשון שיהיו מחוברים והם היו כוללים כל מה שיש באנושות. ולכן הקבוצה הזאת נשברה בקשר ביניהם, הגיעה לגלות בבל הגיעה לבניית בית מקדש השני, בנתה אותו כבר בהתקשרות במוחין דנשמה. וגם זה לא התקיים ויצאו נשברו ויצאו לגלות הזאת של אלפיים שנה.

היום הקבוצה ההיא איכשהו מתחברת. מתחברת לא לבד ולא בשרידי הקבוצה הזאת, אלא כתוב "לא יצאו בני ישראל לגלות אלא כדי לצרף להם נשמות הגויים". זאת אומרת עכשיו זה כבר חיבור של בין כולם. לא בהקבוצה ההיא שמימיי אברהם קיימת בתהליך אלא בהצטרפות. גם משך ההיסטוריה היו הרבה אנשים מצטרפים כל פעם לעם ישראל. הרשימות היו מתעוררות.

ומאיפה בכלל כל הישראל, מאיפה יש לך בית דוד ורבי עקיבא ועוד הרבה מאוד שהצטרפו לאותה הקבוצה של אברהם מבבל. חלק הצטרפו בבבל חלק הצטרפו אחר כך. מה זה חשוב? ברוחניות אין בזה שום ייחודיות. מי שמצטרף מצטרף. הגיע הזמן הבורא מאיר על רשימות שלו ומתעורר. אין בזה שום לאומיות ושום עדיפות זה על זה. ועכשיו אנחנו נמצאים בזמן שכולם בסופו של דבר צריכים להתעורר. זה מה שכותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". אז מה אתה שואל על זה.

תלמיד: בעל הסולם הרי כותב שם אנחנו, אנחנו זה הרי נשמות, לא הגופים שאליהם הוא פונה וקוראים את עיתון "האומה", שומעים אותו עם האוזניים, אלא הוא פונה לנשמות. לפני שלושת אלפים שנה היינו בארץ ישראל, היום אנחנו חוזרים, היינו במוחין דנשמה, אנחנו זה נשמות?

בעצם בעיתון "האומה" הוא פונה לבני אדם. הוא פונה לאותה קבוצה שעברה את כל התהליך הזה ואחרי כל המאורעות האלה היא חוזרת לחיות בארץ ישראל הגשמית. לעם ישראל הגשמי שצריך להתחיל את התיקון. בכל זאת זו קבוצה שיש בה רשימות שמתעוררות עכשיו לתיקון.

לכן הן מקבלות דחף מכל העולם, מלמעלה מהבורא בצורה ישירה, מהבורא דרך כל אומות העולם, מתוכם עצמם, להיות בנטייה לארץ ישראל, למדינת ישראל, לתיקון העולם ולבורא. כל אלה עדיין שלבים של תיקון אחד. יש בו חלקים ששייכים דווקא לאומה כיסוד, וכאלה ששייכים לכל יתר העמים, הכול בא בערבוביה. אבל צריכים לראות שזה תהליך של כל אחד.

אני לא כל כך מבין מה אתם שואלים, אתם צריכים להכיר יותר נכון את המערכת, להיות בה, להתעסק בה בפנים, ולברר את הדברים. ככול שאתה חושב יותר, יש לך יותר שאלות וגם תקבל עליהן תשובות. כמו בכל לימוד.

תלמיד: ברור, אני אלמד את המערכת מבפנים, נחשוב על זה.

כן, אבל כדאי לשאול, כי כך בכל זאת מבררים יותר ויותר.

קריין: נמשיך לציטוט מספר 11 מתוך עיתון "האומה" של בעל הסולם.

"סוף סוף רק קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, בני תרבות של שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו לרוחו ולטעמו."

אתם רואים מה קורה, מה יוצא לנו מתוך הגלות? אנחנו חוזרים מהגלות בהתרשמות של כל התרבויות, כל הרצונות, כל המחשבות, עם כול מה שספגנו מכל האומות. ויש לנו יכולת מיוחדת לספוג את הטבע של כל אומה ואומה, ללמוד ממנה, ואפילו עד כדי כך להצליח במה שהם עושים, בתרבות שלהם, בכל הדברים הטבעיים המיוחדים לאותה אומה. אם אנחנו נכללים באותה אומה אנחנו מצליחים בה יותר מאשר הם בעצמם.

אתם יכולים לראות את זה, המוזיקאים, הכותבים, מה שאתם רוצים, בכל אומה ואומה המוצלחים במיוחד אלה היהודים שלא שייכים לשורש של אותה אומה. אלא באו, השתלבו, ספגו את כול הפנימיות של האומה והבליטו אותה יותר מבני האומה עצמה.

ואז מה שקורה אחר כך, עם היכולת הזאת לספוג את הפנימיות של כל אומה ואומה אנחנו חוזרים בחזרה לארץ ישראל, להיות קבוצה אחת, ואז וודאי שיש כאן אוי ואבוי, איזו צורה? קיבוץ גלויות. כי יש בנו את כל מה שכל אחד ספג, אלה הרוסים, אלו מרוקאים, אלה תימנים, אלו יקים, וכן הלאה ונוצר ממש קיבוץ גלויות. לא צריך להיות דבר כזה, אלא רק בגלל שאנחנו מיוחדים, אנחנו לא שייכים אלינו, אין אומה כזאת ישראל, אין גשמיות כזאת שנקראת ישראל, רק רוחניות. לכן בזמן השבירה, כשהיינו בגשמיות ספגנו מהם את כל התכונות הגשמיות, הנטיות, התרבויות, הרשימות, ואיתן אנחנו חוזרים לכאן.

מה שקורה כאן אנחנו עוד לא יודעים, אבל מה שקורה כאן זה דבר באמת מיוחד, זו התכללות גשמית. אנחנו לא רואים אותה, אבל כך זה יתבהר. זו התכללות גשמית בארץ ישראל, בעם ישראל, של כל אומות העולם. שאבנו לתוכנו, כמו שואב אבק את כל אומות העולם לכאן והם קיימים בנו.

לכן זה עם שלא יכול להיות ברוגע, שתמיד נמצא בהתפרצות, בהתפזרות, בויכוח זה עם זה, בקיצור יש כאן מיני עולם. מיני עולם, ובצורה כזאת שההיפך, אם נעשה כאן חיבור בינינו, עם כל הרשימות שספגנו מהם, זה ייתן חיבור ושלום לכל העולם.

תלמיד: לא כל כך.

לא כל כך, זה מפני שאתה אגואיסט, לא רוצה להבין את זה.

שאלה: ציינת שמתעוררות גם רשימות גשמיות וגם רוחניות.

כן.

תלמיד: איך עובדים עם שתיהן, ומה צריך להיות היחס שלנו?

אני עוד לא יכול להסביר עכשיו, בינתיים נסביר כמו שעכשיו אמרתי. אני מבקש לשאול על מה שעכשיו דיברנו.

שאלה: התהליך הזה שכל האומות מתקבצות פה, זה עדיין תהליך, הוא עוד לא נגמר?

שום דבר לא נגמר.

תלמיד: יש את המיני עולם הזה שנבנה, אבל יש עדיין יהודים בחו״ל ויש ישראלים בחו״ל.

אני לא מדבר עליהם. למה אתם מתפזרים לכל הכיוונים, למה אתם לא איתי? מה אמרתי, שעם ישראל לפני אלפיים שנה יצא לכל התרבויות?

תלמיד: כן.

מה יש לו במיוחד? שבו בעצמו אין שום תרבות גשמית, הוא נפל ואז הוא לא שייך לעצמו כשהוא נפל. הוא שייך לכל אומות העולם ואז הוא סופג מהם, גם שפה, גם תרבות, גם חינוך, גם כל מה שאתה רוצה, כל מה שיש בכל העולם הוא סופג. למה? כי אין לו מעצמו שום דבר.

אני לא יודע איך אפילו להסביר את זה. אין לנו שום דבר גשמי מעצמנו. בזה שאתה יצאת מארץ ישראל לפני אלפיים שנה אתה לא סוחב משהו משם, אין לך. חוץ מהדת, שלכן היא כך קיימת ומחזיקה. ואז אתה סופג את התרבויות שיש בכל אומה ואומה. תרבות זה נקרא שפה, אופני הקשר, כל מה שיש באומה אתה מוכן לספוג, כי אין לך מעצמך שום דבר.

ואתה הופך להיות מצליח מפני שיש לך רשימו רוחני, עוד יותר מבני האומה עצמה. ולכן אתה יכול לקחת הרבה דוגמאות מכל העמים ששם נמצאים יהודים, והם נמצאים בכל העמים, עד כמה שבכל אומה ואומה היהודים היו בולטים בזה שהם דווקא עוסקים בתרבות, בחינוך, בשורש האומה עצמה.

תלמיד: מה המטרה בלקבץ את המיני עולם הזה?

זה נקרא ״לא יצאו בני ישראל לגלות״, בשביל מה הגלות? ״אלא כדי לצרף להם נשמות הגויים״, שאתה בצורה כזאת גשמית מלקט מהם את התרבויות שלהם. זה כאילו נראה לך שזה משהו חיצון, זה לא חיצון, אתה מתרשם מהפנימיות שלהם ואתה מביא אותם בחזרה לארץ ישראל.

בשביל מה? כדי להקים את בית המקדש השלישי, שהוא חייב להיות כלול מכל אומות העולם. לא כמו בית המקדש הראשון והשני, שרק אתה היית בזה, שרכשת גם מוחין דנשמה ומוחין דחיה. למוחין דיחידה, יחידה, המילה עצמה יחידה, אתה צריך להיות כלול מכל אומות העולם, מכל החינוך, מכל התרבות, מכל מה שיש בהם. כי זה בניין רוחני שחייב להכיל את כולם.

תלמיד: אז מה חסר לנו כאן היום, לא כולם עוד כאן, לא אספנו הכול?

לא חסר לנו כלום חוץ מהעבודה שלנו. הגענו לכאן כלולים מכל אומות העולם, והיינו צריכים עכשיו לקיים כאן כראש הפרצוף את מה שצריך לעשות. שזה איחוד בין כל החלקים שלו, כולל מה שהתרשמת מכל העמים, למרות זאת למעלה מהם לעשות איחוד, חיבור. ואז אתה נקרא ראש לכל הפרצוף, והגוף של הפרצוף זה כל אומות העולם.

אתה לא מן הסתם היית בגלות, לא מן הסתם חזרת מהם בחזרה לארץ ישראל, אלא עכשיו יש לך עם מה לעשות חיבור וזיווג, ולהיות להם ראש, זה התפקיד שלך. אתה רק עכשיו מתחיל את התפקיד של ישר א-ל. ובכל יתר הזמנים אתה רק היית בהכנה, לכן זאת נקראת הגאולה השלמה.

שאלה: אמרת שהיהודים מתערבבים עם כל התרבויות, אבל זה רק החילוניים, והדתיים הם נשארים בתרבות שלהם?

יש להם תפקיד מיוחד אחר. הם לא בונים את ראש הפרצוף, הם לא בונים את עצמם לתיקון, הם כבר נמצאים בתיקון. אנחנו מדברים על אלה שיש בהם חיסרון לחיבור, חיסרון לתיקון, לאיחוד עם הבורא. הקבוצה הזאת חושבת שהיא כבר נמצאת בזה, ולא חסר להם כלום רק לקיים מה שיש בהם, להמשיך לקיים. אין להם יותר חסרונות, אין, מה שאין היום, משהו שלא קיימתי ואני אקיים מחר, אלא אותו דבר מיום ליום, מיום ליום. לכן אנחנו לא מדברים על קבוצה ההיא. הם לא נמצאים בדרך שצריכים לתקן, לתקן, לתקן משהו. לא כל יום מתעורר חיסרון ורצון לתיקון ולדבקות, אלא נמצאים בזה בצורה קבועה. גם לזה יש צורך, נדבר על זה בצורה אחרת.

בכל זאת לא לזלזל, זאת קבוצה שהיא קיימת וחייבת להתקיים. היא קבוצה חזקה, היא נותנת מכל שכן יסוד ויציבות לאומה, והיא חייבת להיות. אבל לצורך התיקון היא לא יכולה להיות, היא מתקיימת כדי דווקא לתת דוגמה לתמידיות, ליציבות, שכך זה נמצא ולא אחרת. ואז לכן לקבוצה הזאת אסור להכניס שום דבר חדש, היינו חיסרון, לא, הם צריכים להיות בזה כמו שהם. את התפקיד הזה אחר כך אנחנו נגלה, התפקיד הזה חשוב בפני עצמו וחייב להיות.

שאלה: ממה שאני שומע יש כאילו שתי צורות של חיבור, אחת לברוח מאנטישמיות והשניה היא מטרה של כל העולם, לחבר אותו.

לברוח מאנטישמיות זאת המטרה?

תלמיד: לפחות לעת עתה. כי אחרת איך בכלל אפשר להגיע לחבר את כולם?

לברוח מרע, אנחנו אף פעם לא עושים את זה. אל תגיד אנטישמיות, כי זה מעורר בך כל מיני רגשות וכל מיני פעולות גשמיות. לברוח מהרע לא חשוב באיזו צורה, אנחנו אף פעם לא בורחים מהרע, אלא אנחנו בונים מעל הרע את הטוב. הגישה הזאת היא גישה שממש מביאה לכישלון.

תלמיד: כשאנחנו ניגשים נניח לאדם ורוצים להעביר איזה מסר, אז אנחנו אומרים שיש מטרה. זה הבסיס של מה שאנחנו אומרים?

אתה יכול להגיד לאדם שרוצה לברוח מכל הרע, שלברוח מכל הרע לא ניתן, אלא לגשת לטוב. זאת מגמה הפוכה לגמרי.

אני ילד שמגיע מבית הספר, והמורה רושם לי נניח ביומן ציון לא טוב, ואני מפחד לבוא הביתה. מה אני עושה? אולי משמיד את היומן, אני לא יודע מה אני עושה, איזה בלבולים, איזה תרגילים עם ההורים שלא יגלו את הדברים האלה, שלא יענישו אותי, זה נקרא שאנחנו נעבוד נגד אנטישמיות.

במקום זה אתה צריך להגיע למצב שלא יהיה לך ביומן ציון רע, כי זה לא יעזור לך בסופו של דבר, לאן תברח? ולכן אנחנו אף פעם לא מלמדים איך לברוח מזה. אתה יכול להגיד ככה לאדם, כי הוא באמת בצורה טבעית רוצה לברוח מזה, אבל תסביר לו אחרי זה שהבריחה לא תעזור, אנחנו נמצאים בזה כבר אלפי שנים. יעזור לנו רק לשנות את הציון שלנו ביומן, שאנחנו נתקדם לטוב. ואז ממילא אנחנו לא נברח מהרע, אלא נתקדם לטוב ואז יהיה לנו טוב. ובזה אנחנו נשנה את כל הדעות של אומות העולם, כל היחס שלהם אלינו. וככה אתה לא תשתנה.

אני מסתכל איך שכותבים על זה, אבל אנחנו טובים, תראו מה שאנחנו עשינו לכל העמים, מה אתם רוצים מאיתנו, או עוד יותר מזה. עושים סטטיסטיקות על מי מדבר רע עלינו, כולם מדברים רע, כולם. וחייבים להיות עוד יותר, אתה תראה איך כל אחד ואחד בעולם ישנא את ישראל, אם אנחנו לא נקדים את התרופה למכה. ואין מה לפנות אליהם בכלל, מיהם? הם נפעלים מלמעלה, אין לי כלפיהם שום טענה. אלא צריכים לפנות ליהודים ודרכם לבורא. הגישה לגמרי לא נכונה, וזה מה שאנחנו צריכים להסביר.

תלמיד: לכל אחד יש את הטוב, את המטרה שלו, את הציון הטוב שלו שהוא רואה אצלו ביומן. אין איזה ציון משותף לכולם.

אנחנו ראינו את הציון הרע הזה לפני שמונים שנה בשואה.

תלמיד: אני מדבר על עכשיו.

על עכשיו, אתה מחכה לכזה דבר?

תלמיד: לא. אז מה אני צריך להציג כדבר הטוב שלכולם יהיה רצון לשאוף אליו? כי אחרת אף אחד לא יזוז.

אתה צריך לפרסם את ידיעת הרע, למה הוא, הסיבה לזה והתיקון לזה, התרופה לזה. כרגיל, כמו בגילוי כל מחלה.

תלמיד: ומה אם זה נראה יותר גרוע מלהישאר במצב הנוכחי כרגע?

אז אין ברירה, אנחנו הולכים לבדיקות, לרנטגן, לכל מיני רופאים שיגלו לנו את הרע שבנו. כי המחלה נמצאת, בוא נגלה ונתחיל להילחם נגדה. אלא מה לעשות? נקבל כל הזמן כדורי הרגעה, עד שזה יתפשט לצורה כזאת שאין מה לעשות. מה אתה ממליץ?

תלמיד: איך לעורר באדם את החיסרון הזה או את ההשתוקקות הזאת באמת לסדר את המצב?

להסביר לו שכדאי לנו לדעת מה הסיבה לשנאה, לרע. שיש בזה איזה מין חוק טבע שאנחנו חייבים לגלות אותו, ואז אנחנו נדע איך על ידו לא לרפאות אותו שיהיה לנו טוב, אלא לאיזה תפקיד אנחנו מכוונים על ידי גילוי הרע הזה. אני מסתכל על זה בצורה מטרתית, בוא כולנו כך נראה, כי אחרת אנחנו לא נפטר מהבעיה, היא תאכל אותנו עוד ועוד. אתה לא יכול לברוח מחוק טבע, אתה משאיר את זה לילדים שלך.

תלמיד: אני מנסה להבין, איך אני יכול להבהיר את המסר הזה, שברור שהעניין המטרתי פה הוא מעורר באדם את ההתנגדות הכי עזה.

זה תמיד בכל חולה וחולה, אתה יכול לשאול את הרופא שלידך. אדם רוצה להסתיר את המחלה מעצמו, "אה, לא נורא, זה יעבור, זה כך וכך", עד שמגיע מצב שאין ברירה, אני חייב ללכת לרופא. הרופא אומר, לא, יש כאן בעיה, אנחנו צריכים לבדוק, לך תעשה בדיקות. אחרי הבדיקות לך תעשה רנטגן, אחרי זה אם. אר. אי, אחרי זה עוד אלף ואחד דברים כדי לגלות את הסיבה האמתית, ואז אתה מקבל תרופה ומבריא. איך אתה רוצה עוד שיקרה?

גילוי הרע חייב להיות גלוי. הרע חייב להיות גלוי. כי לפי גילוי הרע, אתה יודע בצורה יותר מדויקת איזה תרופה לתת. ואתה אומר, "נאכל ונשתה כי מחר נמות". בסדר. אני לא אומר שזה לא פתרון, תעשה. אם אתה לא דואג לילדים ולאומה, או ההיפך, אם אתה לא דואג לקיים את רצון העליון, אז כך אתה עושה. אז לא אכפת לי, מה שיהיה יהיה. או תיכנס לאיזה טריפ שאתה סוגר עיניים ואומר, העיקר שאני עושה איזה פעולות וזה מרגיע אותי, הבורא גדול. זה כמו סמים, שאתה מכניס את הראש שלך תחת הכנף ולא רוצה לראות את מה שקורה בעולם. או כמו ילדים שסוגרים עיניים ואומרים "אין", כשמפחיד להם, כשהם מפחדים ממשהו.

תלמיד: חסר לי בתור אדם כזה, להרגיש שהתרופה שמציעים לי בטוח תסדר את המחלה?

זה הכול חשבון בכמה אתה מרגיש רע, וכמה לא. אתה רואה, עם ישראל מוכן להחזיק את עצמו במצב כזה שהם נמצאים בגרמניה כשהם לא יודעים האם הם יחיו עד סוף היום, שהנאצים לא יתפסו אותם ולא יהרגו אותם, ובכל זאת הם נשארים. הם יכולים לצאת ונשארים. אנחנו לא יכולים להבין את הדברים האלה, אבל זה מה שקורה כשכבר לוקחים מאדם את הבחירה. הכול תלוי בהסבר שלנו, ולכן אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר.

שאלה: לא הבנתי בשביל מה ספגנו את כל התרבויות מאומות העולם? מה אנחנו צריכים מזה, מה יש בזה?

מה זה נקרא "ישראל"?

תלמיד: לי ראש.

איך אתה יכול להיות ראש, אם אתה לא כלול מכל מה שיש בגוף?

תלמיד: מה באמת ספגנו?

אני לא יודע, זה יתגלה אחר כך. כשנרצה להיות ראש, אז זה יתגלה.

תלמיד: אוקיי. מהי היום מדינת ישראל? זה אוסף, זה תמצית של כל האומות העולם היום, מה שיש פה על האדמה?

כן. ולכן אנחנו בקלות בורחים לכל המקומות.

תלמיד: ו"בני ברוך", זה הסיכום של..

"בני ברוך" זה ההיפך, זה אותם בני אדם שהם נושאים בתוכם את הרשימות מהתיקון שרוצות לגלות את הבורא. ולכן הן מוכנות איכשהו הרשימות האלה, להיות בהתקרבות ביניהם.

שאלה: למה זה ההיפך? אבל זה חלק מאותו העם, זה כמו קבוצת מיקוד שלנו.

כן, אבל רשימות שהתגלו בהם הן רשימות יותר חזקות, יותר נעלות. רשימות לחיבור עם הבורא, לגילוי הבורא הן יותר חזקות מלהיות שייכות לאותה התרבות או לישראל לעצמו. שאני נכנס ללמוד אצל רב"ש, אכפת לי אם רב"ש נמצא בארץ ישראל או לא בארץ ישראל. אם הוא היה בחו"ל, הייתי נוסע לשם גם כן. כי העיקר זה לידו, לשאוב מה שיש בו. ודאי שזה בכל זאת קורה בארץ ישראל, ובמדינת ישראל, כן או לא. אבל בכל זאת, אתה חייב להיות ליד המקור שממנו אתה שואב. אז מה השאלה?

תלמיד: אני הבנתי שכאילו ישראל זה תמצית של האנושות, ו"בני ברוך" זה כמו קבוצת מיקוד של כל ישראל, כמו איזה דגם של כל ישראל.

אני לא מבין. למה אתה קורא "ישראל"? אתה קורא "ישראל" לקבוצה שיכולה להיות ישר א-ל? או שאתה קורא "ישראל" לקיבוץ גלויות? אנחנו כאן לא מבינים זה את זה.

תלמיד: נכון. אז אני אומר קודם כל קיבוץ הגלויות שנקרא "ישראל", הוא תמצית של כל האנושות. ו"בני ברוך" שהוא ישראל, ישר א-ל, הוא תמצית של קיבוץ הגלויות שנקרא "ישראל" גם.

לא. "בני ברוך" רוצה להיות ישר א-ל, ולכן הוא לא קיבוץ גלויות. הוא מעלה את עצמו למעלה מהגלויות שבו, התרשמויות מגלויות, ורוצה לעורר רשימות שבו ששייכות לחיבור, לאיחוד, להיות כפרצוף אדם הראשון.

תלמיד: אבל יש בו נציגים מכל שבעים האומות.

הם לא שייכים לישראל שבו. ברור?

תשאלו, אני רואה שלי הדברים האלה נראים טריוויאליים.

שאלה: אני אגיד מה מבלבל אותי לפחות בכל ההסבר הכפול הזה בין ישראל הגשמי לבין ישר א-ל, שזה אנחנו "בני ברוך". כשאנחנו מנסים להבין ומסבירים, אנחנו נכנסים לאנטישמיות, נכנסים לשואה שזה מאפיין ספציפי אך ורק לעם היהודי הגשמי, ואנחנו משתמשים בזה כהסבר ללמה צריך להתאחד. כל העולם צריך להתאחד בסופו של דבר. ה"ישר א-ל" כולנו נציגים של כל העולם צריכים..

אנחנו משתמשים בזה, כדי להסביר לאחרים. אבל אנחנו לא משתמשים בזה לעצמנו. אנחנו לא הולכים להתאחד כדי לברוח מהשנאה, אנחנו מתחברים בינינו, כדי להתקרב לבורא, לאהבה.

תלמיד: אז למה משתמשים באנטישמיות כהסבר?

למי?

תלמיד: שאנחנו מסבירים, אנחנו אומרים..

למי מסבירים?

תלמיד: בכלל, הם אומרים..

אין בכלל, אני שואל אותך למי מסבירים?

תלמיד: כשאנחנו מלמדים את ההשתלשלות של הדברים, אנחנו מלמדים שהגענו לאנטישמיות ולשואה, מתוך לחץ שאנחנו לא מקיימים את ייעודנו.

כן. כי הייעוד שלנו זה למשוך את כל העולם לבורא.

תלמיד: אבל האנטישמיות היא נגד יהודים, נגד הדת היהודית, נגד העם היהודי בלבד. זה אנטישמי, נגד השמים שזה אנחנו, לא נגד כל העולם.

נכון, מפני שאנחנו לא מקיימים את הייעוד שלנו, להראות לעולם שחיבור זה חיבור בינינו.

תלמיד: מי זה אנחנו, היהודים?

כן.

תלמיד: הגשמיים?

גם גשמיים.

תלמיד: זה הבלבול.

זה בלבול אצלך בראש.

תלמיד: אצלי בראש, כן.

זהו, אז תחשוב. תתחיל לכתוב. כשיש לי בלבול אני לוקח דף נקי ומתחיל לכתוב את כל ההבחנות, שיהיה מסודר איכשהו.

שאלה: אמרת שבן ברוך היהודי שנמצא בעם, בחוץ, באחד משבעים אומות העולם הוא היפה שבהם, הוא הדוגמה שלהם הסופית. זאת אומרת הוא הטוב שבהם, הכי טוב שבהם. ואמרת עכשיו על הרב"ש, שלא משנה איפה נמצא המקור, אני הולך ושואב אותו, שם אני אהיה, משם אני אשאב.

השאלה שלי, מתי היחס לבן ברוך שנמצא באומות העולם, נניח באיטליה. מתי האיטלקים יסתכלו על בן ברוך שבאיטליה כמקור שממנו שואבים חיים, ובמה זה מתבטא. האם ביחס של אותו בן ברוך למרכז בישראל? אם כן, איפה השינוי שיהפוך אותו למקור שממנו שואבים חיים? להיות איטלקי כלפי העולם, זאת אומרת שהם יראו בו את המקור שממנו הם עושים את עצמם במקסימום יפים?

אני לא יודע, פשוט מאוד. מתי זה יהיה, איך זה יקרה, אני לא יודע. אני בקושי מתאר את התמונה שציינת. אבל זה..

שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על תופעה מעניינת, שהיהודים הצליחו לחדור לכל אומות העולם, לקחו את תרבותם וחזרו למדינת ישראל. האם אפשר לומר שעכשיו ישראל מייצגת מיני מודל של כל האנושות ודווקא בגלל זה התיקון צריך להתחיל משם ולאחר מכן להתפשט לכל היתר?

בצורה אידיאלית אתה צודק אם אפשר היה את זה לעשות. בינתיים אני לא רואה שזה אפשרי כי היהודים בארץ ישראל הם כאלו שקשה להם מאוד להבין את הייעוד שלהם, שהם חייבים להיות מה שנקרא "אור לגויים", דוגמה לכל העמים האחרים. דוגמה של חיבור, של איחוד, איך לקבץ את כל התרבויות שהם ספגו מכל העמים ולהתעלות למעלה מזה בחיבור ביניהם. בינתיים עם ישראל לא מבין את זה, לא מרגיש את זה, לא מסבירים לו את זה, אנחנו לא מצליחים להסביר את זה, נקווה שנתחיל את ההסבר הזה ונצליח.

שאלה: תופעת האנטישמיות נובעת מכך שהיהודים לא מקיימים את הפונקציה שלהם ולכן נתקלים בלחץ מצד אומות העולם. שאלתי היא, האם החברים שלנו בכלי העולמי שאינם יהודים, אם הם לא מממשים את תפקידם, את הפונקציה שלהם, נגיד לא באים לשיעורי בוקר, או לא מפיצים, או מפסיקים ללמוד את חכמת הקבלה, גם הם יפגשו באיזו התנגדות מיוחדת מצד העולם, איך זה ייראה?

אני לא יכול להגיד לך איך זה ייראה, באמת אני לא יודע. רק צריכים להבין, שפעם לא היו יהודים אלא כולם היו בני אדם. אחר כך מאברהם התחיל העניין של היהודים, כשהוא התחיל לחבר אנשים שיש להם נטייה לבורא, לגלות את אותו כוח עליון.

מאיפה זה נובע? מזה שהתגלתה השבירה, החטא, החורבן בבבל ואז התחילו כנגד זה לברוח אנשים מהצרה ולחפש מאיפה הצרה, למה הצרה, ואברהם הוא שגילה את זה.

אז לפני זה לא היו יהודים, זאת אומרת אנשים שמכוונים לבורא, לכוח הטוב, כי לא היה בהם צורך. על ידי הצרה שהתגלתה, אז התחילו לשאול מאיפה זה ולכן גילו את הכוח הטוב ועל ידי אברהם קיבלו את השיטה, איך אנחנו מכל הצרות שלנו והבעיות הולכים לכוח הטוב. אם אנחנו בורחים מהצרות שלנו לכוח הטוב כדי שיהיה לנו טוב, זה נקרא "לא לשמה", זה חלק מהתפתחות שלנו.

אחר כך מתוך זה שסופגים את התהליך הזה, אנחנו מתחילים להבין שהבעיה לא בזה שאנחנו מרגישים את הרע, כי הרע אפילו גרם לנו לטוב, כי אנחנו נמשכים לטוב, אז אנחנו צריכים כאילו לנשק את המקל.

אז בואו לא נברח מהרע, אלא נתקרב לטוב, זה נקרא כבר "לשמה" על מנת להתקרב, על מנת להשפיע, על מנת לאהוב על ידי חיבור וכן הלאה. וכך הם התחילו להתפתח. אבל לפני זה לא היו כאלו אנשים. בטבע לא קיים דבר כזה עם ישראל ויהודי, זה רק לפי הרשימות שמתגלות ושהאדם מפתח.

אז יש כאלה שיותר, יש כאלה שפחות, הרשימות האלה נמצאות בכל אחד ואחד. אבל נמצאות בכל אחד ואחד בטוח, כי פעם היינו כולנו בכלי של האדם הראשון וכולנו עברנו שבירה ומכולם הסתלק האור, ולכן לכולם יש היסוד הזה, רק השאלה עד כמה שהוא בוער או לא. [זה תלוי] מגודל הרשימו שבו.

יהודים זה נקרא "לאום", "נציונליטי" ואין דבר כזה, אין. אלא זו רק נטייה לחיבור עם הכוח העליון שמתגלה באדם ולא מתגלה. זה סך הכול. וזה לא שייך ולא נמצא בניגוד עם השייכות הלאומית שלו.

נגיד, בימי אברהם שבא מאבא שלו תרח, מאומה קטנה שהייתה שם בבבל משבעים האומות הקטנות, החמולות שהיו בבבל העתיקה. אז כול אלה שהתחברו אליו הם יצאו כל אחד מהקבוצה שלו שהיתה בבבל, אבל הם לא הסתכלו מאיפה הם יצאו, הם הסתכלו לאן הם נמשכים, שהם נמשכים לחיבור ביניהם לגילוי הבורא.

כך גם אנחנו, מה אכפת לך שאתה אוקראיני ויש כאן אוזבקי ויש פולני וארגנטינאי וגרוזיני ומה לא, אז מה? כל אחד נמצא בתרבות שלו, ובעל הסולם אומר, שצריכים אפילו לכבד את כל התרבויות האלה, כל אחד יכול להישאר בתרבותו, אלא העיקר שמאחד בינינו, שבאיחוד, בחיבור בינינו אנחנו יכולים להגיע לחיבור עם הבורא.

קריין: ב"כתבי הדור האחרון" הוא כותב ש"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך"" שזה מעל הכול, "וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הק'. אבל חוץ מזה יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה."

זאת אומרת, שחוץ מחיבור והשגת הבורא, בכל היתר תישאר כמו שאתה ולא אכפת לנו מי אתה ומה אתה, כי כל היתר זה שייך לדרגה הגשמית. אלא כשאנחנו משיגים יותר ויותר רוחניות, אז ודאי שהרמה הגשמית, בדרגה הגשמית, ההבדלים הגשמיים יהיו פחות ופחות בולטים.

תלמיד: אמרת משהו מבלבל, שבמקום לרע אנחנו הולכים לטוב.

כן, כמו אותו ילד שמגיע עם ציון רע הביתה, מה הוא צריך לעשות? לזרוק את היומן שלו שלא יראו איפה הציון הרע, שלא יתנו לו מכות, וההורים לא יענישו אותו, או יותר כדאי לו בכל זאת לקבל ציון טוב בפעם הבאה?

תלמיד: זה מאוד מבלבל. כשטוב אז אני מרגיש טוב, אז אני חושב שאם אני מרגיש טוב אז אני מתקרב לבורא, אני עושה משהו נכון, ולכל אחד הטוב שלו.

אז שיהיה כל אחד בטוב שלו. אני לא מבין מה אתה שואל. אם כל אחד יש טוב משלו, שיתפתח לפי הטוב שלו.

תלמיד: אז איך מתקרבים בינינו?

בשביל מה להתקרב אם טוב?

תלמיד: אז מה זה הטוב הזה, טוב מצד הטבע או מצד הבורא?

אני לא יודע מה הטבע והבורא. אם אתה אומר שיש לאדם טוב, שיהיה לו טוב. כשכל אחד מתקדם לפי הטוב שלו, זה נקרא "צורה אגואיסטית", התפתחות אגואיסטית של העולם.

תלמיד: אז מה זה התפתחות לא אגואיסטית?

לא אגואיסטית, זה שכל אחד לוקח על עצמו להתפתח לפי מה שהמקובלים אומרים. זה כמו שילד קטן הוא מספיק סופג את הרע מההורים, אז הוא עכשיו מחפש עצה, איך לא להיות בזה. לכן אנחנו מגיעים למקום מיוחד איפה שלומדים, איפה שמלמדים אותנו איך להיות כאלו שלא מקבלים עונש.

תלמיד: אז איך אנחנו לא מתבלבלים ומתפתחים לפי הכיוון שהמקובלים רוצים שנתפתח אליו?

אנחנו עלולים כל פעם להתבלבל. אנחנו חייבים להתבלבל כל פעם, כי רק מהבלבול אנחנו נשיג את הטוב. וכאן זו הבעיה, שחכמת הקבלה היא לכן כל כך תומכת בבלבול, כי רק מתוך הבירורים אנחנו מגיעים להשגה ולהבנה, ואנחנו לא רוצים לטשטש את עצמנו. לכן ישנם אנשים שהם אומרים, אם היום אני עשיתי כך וכך פעולות, מצוות נגיד, או משהו אחר, אז כבר טוב, אני כבר מרגיש את עצמי שאני נמצא ביסוד בטוח ועשיתי משהו בחיים שלי ומיום ליום יש לי יותר ויותר. ואנחנו לא רוצים בזה להרגיע את עצמנו.

תלמיד: יחסית זה מאוד הגיוני לחלקים של הנקודות שבלב שהתעוררו, כאילו הנציגים של חלקים שקיבלו איזו התעוררות מיוחדת לגבי מהות החיים, מה הטעם בחיים. וכשאנחנו מנסים להתחבר אנחנו מבינים כמה זה קשה, מבינים את הטבע שלנו. וכשאנחנו מתגברים מעל זה אנחנו כאילו יוצרים באמת איזו פעולה שהיא על טבעית ונכנסים לתיקון. זה חלק שהוא יחסית איכשהו מסתדר.

אבל כשאני בא לאנשים שלא התעוררה בהם הנקודה שבלב, ישראלים בארץ, אח שלי בחו"ל, כל מיני, יהודים, ואומרים להם, "אתם צריכים להתחבר ואם לא תתחברו אתם תביאו טילים והאנטישמיות תתגבר". הם מסתכלים עליי, או על ההסבר הזה בסוג של, "מה אתה רוצה ממני, זה לא הגיוני, מה זה קשור לזה?". וגם לי זה לא הגיוני, אני מנסה להסביר את זה לעצמי לפעמים, אז מה אני בא אליהם בטענות?

כי הקשר הזה הוא קשר בין כוחות רוחניים ולכן זה לא מגולה לעינינו ואנחנו לא מבינים את זה. זה נכון.

תלמיד: זה הסבר מהותי אצלנו בהפצה.

מה לעשות? יושבת לך קבוצה מקייב למשל. יש לה כוח לסדר את המדינה שלה לתפארת. המדינה סובלת ונמצאת במצבים לא כל כך טובים, ודומה לישראל בזה שהיא נמצאת בגבולות עם מדינות עוינות נניח. לא עד כדי כך כמו שאצלנו אבל די דומה לזה. הקבוצה הזאת יכולה לעשות כל דבר טוב שיהיה למדינה. היא לא עושה את זה ולא מרגישה עד כמה היא מסוגלת לזה ועד כמה היא מחויבת לזה. ואתה אומר שאתה בא לאדם אחד שרחוק ממך. אני אומר לך שאפילו הקבוצות שלנו שנמצאות בכל מיני מדינות שיכולות לעשות טוב למדינה ולעם שלהן לא עושות זאת, כי זה לא מגיע לראש וזה לא מגיע ללב. יש בעיה, לא מבינים את זה ולא יודעים איך לגשת לזה. כל זה מתוך מה? מחוסר חיבור של אותה הקבוצה.

תלמיד: זה ממש יושב בהגיון הבריא. לחברים בקבוצה התעוררה הנקודה שבלב אבל הם לא מתחברים והם לא מממשים את הפוטנציאל שלהם, אז יש תוצאה של עונש מהמערכת.

כן.

תלמיד: אבל יש עוד רובד שקיים בשיעורים האחרונים ובכלל בהפצה בשנים האחרונות. אנחנו פונים לאוכלוסייה שלמה שלא התעוררה, עם איזה מסר שהוא כביכול לא הגיוני. אז למה זה המסר המרכזי בהפצה? במקום שאנחנו נתחבר בינינו, ונפיץ לאנשים שמי שרוצה לבוא וללמוד את חכמת הקבלה ומי שהתעוררה בו הנקודה שבלב, אנחנו אומרים לו, "בוא תעזור לנו להביא את העולם לתיקון".

נכון.

תלמיד: אבל המסר המרכזי בהפצה יותר נוטה לכיוון חלק שלא התעוררה בו הנקודה שבלב, שאומר להם "אתם צריכים, אתם אחראים."

לא, אנחנו לא יכולים כך לפנות, אתה צודק. אנחנו עושים את זה כי אנחנו צריכים להיות יותר מחוברים זה לזה, ואנחנו אומרים את זה לעם ישראל כי הוא באמת נמצא במצב של חלוקה, ממש בגלות. כאן בארץ ישראל הוא נמצא בגלות, וכל אותן התרבויות והרצונות השונים פועלים. אבל כלפי ההפצה אתה צודק, אנחנו צריכים לעסוק יותר בהפצה החיובית מצידנו ולא מצד זה שאנחנו אומרים להם מה לעשות ולבצע.

תלמיד: דיברתי על זה עם חברים בתקופת הבחירות ועכשיו לקראת יום העצמאות. בעיקר בתקופת הבחירות הרגשתי במשפחה שלי מהאנשים הכי קרובים אלי שהמעגלים מתחילים להיפרד. יש קבוצות שמתחילות "לטאטא" קבוצות אחרות. היה מדהים לראות את זה. גם חברים סיפרו על זה שבקבוצת הווצטאפ היה פירוד כזה כמו שלא היה אף פעם. אנשים שיש ביניהם קשר משפחתי כבר לא רוצים להיות בקשר, ואני לא יודע מה להגיד להם.

כי אתה הצגת את השייכות שלך לאיזו נטייה בעולם הזה, והם הביעו את הנטיות האחרות שלהם.

תלמיד: לא, אני הייתי לגמרי מחוץ לזה, הסתכלתי מהצד.

אז בין מי למי?

תלמיד: בין הימין לשמאל.

מה שביניהם, לא על ידך. אז מה?

תלמיד: אני ראיתי את זה מהצד וחשבתי מה אני יכול להגיד להם, תתחברו ויהיה יותר טוב? איזה תתחברו? אחד חושב שהדעה של הדוד שלו הורסת את העולם ואת ישראל, ומה עכשיו? אני אגיד לו, לא, אתה צריך לאהוב אותו ולהתעלם מהניגוד, וזה יעשה לכם טוב? זה היה לי מאוד קשה לצפות מהצד ולראות כמה אני לא מסוגל.

אלא מה אתה מציע?

תלמיד: אני לא יודע מה עוד לעשות, חוץ מלהציע לבוא וללמוד את חכמת הקבלה למי שרוצה. זה הדבר היחיד וההגיוני שאני יכול להציע. כל השאר נראה לי לגמרי לא הגיוני.

נכון. אתה צודק, אין יותר מה להציע אלא רק ללמוד ו"על כל פשעים תכסה אהבה". ובהסבר שלנו צריך להוסיף שאנחנו בחרנו בבחירות לאותו חלק שנראה לנו, ולא חייבנו אף אחד. אבל אני חושב שכל אחד בחר לפי עניין הביטחון, כי אנחנו נמצאים במצב שאנחנו חייבים לבחור רק בזה. יש לנו אויב, יש לנו שונא שכל הזמן נמצא והוא מתגבר, ואין לנו ברירה. אצלנו הבחירה של העם צריכה להיות רק לפי הביטחון, וכל יתר הדברים זה זניח. אם אתה חי, אתה חי. ואם לא, כל הדיבורים סביב זה לא יועילו. לכן הגישה שלנו הייתה כך.

שאלה: במה תלוי כוח ההסברה שלנו לעם הקשוח?

קודם כל זה בכוח שנמצא בנו. עד כמה שאנחנו מחוברים, עד כמה שאנחנו יכולים להתקרב זה לזה, כוח ההשפעה שלנו גדל. עד כדי כך שאנחנו אפילו לא צריכים אולי לצאת לעם, אלא בצורה ככה תת קרקעית כביכול להשפיע עליהם לכיוון הטוב, לכיוון החיבור. לעורר את הרשימות הכלליות על ידי המאור שישנו בנו, שהרשימות האלה יתעוררו ומתוך הרשימות האלה הם ינועו לכיוון שלנו ויצטרפו לבירורים ולתיקונים על ידי המאור המחזיר למוטב. הכול תלוי במאור.

אם היינו יכולים לעורר אותו בצורה מספקת להתעוררות העם או בכלל העולם, אז לא צריכים לשום פעולה חיצונה. אבל הבעיה היא שאנחנו נמצאים בחולשה פנימית וכשאנחנו מפיצים בצורה חיצונה זה איכשהו פועל גם בצורה הפנימית שלנו. יוצא שאם כך, כדאי לנו בכל זאת לעשות הפצה ותעמולה וכן הלאה, כמו שבעל הסולם כותב. אבל בהחלט בצורה האידיאלית היינו יכולים להשפיע על כל העולם אך ורק על ידי הגברת האור הפנימי שבנו, שיהיה בו מספיק השפעה חיצונה וכך היינו מתקנים.

תלמיד: כל עוד אנחנו עדיין בסוג של חולשה פנימית, אנחנו מפיצים ופועלים בתעמולה. מה הרמה המינימאלית, ההסבר המינימאלי, ההבנה הפשוטה ביותר שצריכה לבוא לכל אדם או לפחות לכול אדם בישראל?

אני לא יודע. אתם רואים את זה גם על בעל הסולם, גם על רב"ש, אז מי אני שאדע יותר טוב מהם? הזמן משתנה ואפשר יותר לדבר, ואפילו שרוצים להכניס אותך לבית הסוהר כמו שרצו את בעל הסולם, בכל זאת לא עושים. אבל היחס הוא אותו יחס, אין הבדל. אני לא יודע מה יותר טוב, צריכים ביחד לחשוב, להחליט, ומה שבידינו.

אני על ההפצה חושב רק על דבר אחד, נראה לי שהעיתון הוא בכל זאת הדבר המועיל ביותר, גם לנו וגם להפצה חיצונה. חודש בחודשו, לעשות עיתון פעם בחודש, אולי לקראת איזה יום או חג, איזה מועד שיש באותו חודש, וכך להתקדם. זה גם מעורר אותנו ובכל זאת זה מגע עם העם. זה מה שאני חושב שצריך להיות קודם כל, אבל אני לא יודע איך עוד.

תלמיד: המשקל של העיתון במסרים שלו צריך להיות על יותר חיבור חברתי כללי או יותר על חכמת הקבלה?

לא חכמת הקבלה ממש, אבל צריך שיהיו שם עשרה, עשרים אחוז מחכמת הקבלה, כי מאיפה אתה שואב את כול הגישה הנכונה שלך כמו שאתה טוען לחיבור, לתיקון? אתה שואב את זה מחכמת הקבלה, מהמבנה של העולם, של הנשמה, של הבורא, של הכוח הכללי שמעביר אותנו משבירה לתיקון ואנחנו באמצע צריכים להשתתף בתהליך הזה. ואנחנו, במיוחד עם ישראל, צריך להשתתף בזה ולמשוך אחריו את כל יתר העמים. אתה חייב להסביר את זה, אבל זה צריך להיות כחלק הקבוע, זה היסוד שלך, כי מאיפה אתה בכלל בא, מה פתאום אתה מתפרץ ומוציא משהו לכל האומה? אבל כל היתר צריכים להיות הסברים יותר עממיים שיותר קשורים לעם, להיסטוריה שלו, לחינוך. תראה מה שבעל הסולם עשה בעיתון שלו, הוא כתב דברים כאלה גבוהים ומיסוד האומה ועל הפוליטיקה וכן הלאה. אנחנו לא צריכים להיות עד כדי כך, אבל בכל זאת צריכים להיות הסברים שקרובים לכולם.

אבל על החלק של חכמת הקבלה אני לא פוסל. לתת הסבר על הנשמה הכללית, איפה היא, ממה היא, לאן היא, ולאיזו צורה היא צריכה להגיע. זה בכל זאת נותן לאדם איזו שייכות, "אני רוצה או לא רוצה, אבל אני נמצא בזה". כמו שהוא יודע, אני נמצא על פני כדור הארץ ואני חי כך וכך בטבע וכן הלאה. אלה נתונים שהם מעלי ואני לא יכול לעשות כאן שום דבר. מתוך הנתונים האלה איך אני מסדר את עצמי.

שאלה: אם אני מתרגם פחות או יותר נכון את הדברים, אנחנו יודעים שאנטישמיות שנוצרת בעולם היא מכיוון שישראל הרוחני לא עושה את עבודתו. אבל אנחנו רואים שאנטישמיות מכוונת כלפיי ישראל הפיזית, לא כלפי ישראל הרוחנית. האם לישראל הפיזית לא אמורה להיות גישה פיזית כלפי בעיית האנטישמיות? מכיוון שכמו שאמרת כרגע יש חובה להצביע בגלל שזו בעיה קיומית, בעיה ביטחונית, אבל בו בזמן הצורה שאדם מצביע כלפי אותה בעיית ביטחון אולי יוצרת יותר אנטישמיות.

בקיצור הייתי מתרגם את המילים שלך כך, כמו שכל העולם לוחץ על עם ישראל, כל עם ישראל צריך עכשיו לבוא ל"בני ברוך" ולהתחיל להרביץ להם. כן, להתחיל להרביץ לנו, למה אנחנו סובלים בעקבותיכם. באמת אני מקווה שזה לא יקרה, אבל אנחנו נרגיש יותר ויותר לחץ ושנאה כלפי אלו שעוסקים בחכמת הקבלה האמתית. אמתית זה נקרא שבחיבור שלהם הם רוצים להגיע לגילוי הבורא. כי יש כל מיני חכמות קבלה, כאלו שמתעסקות בפולסא דנורא עד לימוד הזוהר, עד ללימוד תע"ס וכן הלאה.

אלא מדובר על אלו המכינים את עצמם לגילוי הבורא לנברא כדי להשפיע נחת רוח לו. אבל בעצם אותה שנאה שיש לאומות העולם כלפי ישראל, צריכה להתגלות מעם ישראל כלפי אלו שעוסקים בחכמת הקבלה, ודאי. אנחנו נרגיש את זה יותר ויותר, ואם לא נקדים את התרופה למכה. ללא ספק העתיד שלנו יכול להיות לא כל כך יפה וטוב.

אנחנו מכינים את זה בעצמנו, כי אנחנו עושים כאילו ההיפך, אנחנו באים לעם ישראל ומלמדים אותם מלמעלה, אתם צריכים לעשות כך וכך. אם אנחנו בעצמנו לא מותאמים לכל המערכת הזאת להיות כפירמידה הנכונה, שאצלנו זה יהיה עוד יותר מאשר מה שאנחנו אומרים לעם. שיהיה עוד יותר חיבור, שאנחנו נימשך ועוד יותר נטפל בעצמנו להיות מותאמים לכוח עליון, אז אנחנו לא בפסגת הפירמידה, אלא ההיפך. ואז אם היא הפוכה תבוא כלפינו עוצמת שנאה של העם.

שאלה: אני מרגיש שליהודים בגשמיות אין באמת קשר ל"ישר א‑ל", האידיאולוגיה שלהם לגבי מה זה ישר א-ל מאוד שונה. בסופו של דבר לכל העולם יש את הפוטנציאל להגיע לישר א-ל. האם יש איזשהו קשר בין היהודים בגשמיות לבין חכמת הקבלה?

מה זה יהודי בגשמיות, אני לא יודע. שכתוב אצלו בתעודת זהות שהוא יהודי?

תלמיד: כן.

זה כן, אבל זה עניין תרבותי והיסטורי. בעצם "יהודי" נקרא מי שנמשך לייחוד עם הבורא, כך כתוב בהרבה מקומות.

תלמיד: אבל כשמסתכלים על ההיסטוריה של המקובלים, האר"י, בעל הסולם ועוד ועוד, הם היו יהודים גם בגשמיות.

היו לנו הרבה מקובלים לא יהודים. כל בית דוד בא מסבתא לא יהודייה. ההורים של רבי עקיבא היו לא יהודים. אבל הוא נתן לנו את כול התורה הפנימית וחיצונה לכל הדורות וכן הלאה.

באותם הזמנים היו הרבה שהצטרפו לעם ישראל. זה לא היה כמו היום, שזה עניין של תעודה שנמצאת בכיס של האדם. לכן יהודי זה לא כמו שקוראים לזה באומות העולם. זה עניין רוחני פנימי שבאדם. יש לנו על זה הרבה מקורות ופסוקים.

למה אתה דואג מזה? אם אנחנו נמשכים לאיחוד בינינו ועם הבורא, אז בסופו של דבר כל הדברים האלה נעלמים, הביולוגיה נעלמת, ורק הרוחניות נשארת.

תלמיד: כשאני לדוגמה מפיץ בהודו, אני לא מדבר על נושאים כמו אנטישמיות, כי זה לא קשור לשום דבר, היות והנקודה שבלב היא משהו מעבר לדת.

כן. מעניין איך הם מקבלים את זה? זו אומה שאני לא מכיר. מעניין, נראה, תצליח

שאלה: אנחנו לומדים שהכוח היחיד שפועל בעולם זה המאור המחזיר למוטב, שאותו אנחנו מקבלים במידת החיבור בינינו תוך לימוד המקורות במהלך שיעור בוקר.

אם זה באמת כך, אולי כדאי לנו ליצור בשיעור הבוקר הקרוב ביותר עוצמה גדולה ביותר מכל החברים שלנו בכל העולם. אולי אפילו לעשות שיעור מיוחד שאליו כל קבוצה תזמין חברים שקצת התקררו, כדי ליצור מאסה גדולה של חברים, ואז אולי נוכל למשוך אור גדול לעולם כדי שהוא ישפיע?

בבקשה. תתחילו. רק תבינו, כל קבוצה וקבוצה שנמצאת במדינה שלה, אתם יכולים להביא מאור גם למדינה שלכם. האם אתם רוצים שקצת יהיה יותר טוב באותה מדינה, באותו אזור אפילו, אתם יכולים לעשות את זה. אתם יכולים ממש להיות ככוח משיכה של הכוח הטוב לאותו מקום, אתם מבינים?

גם בצורה גשמית וגם בצורה רוחנית, כמו שאנחנו רואים מההיסטוריה. אותם יהודים שהיו בספרד, ואחר כך כשזרקו אותם מספרד עברו לגרמניה, מגרמניה לצרפת ואחר כך לאנגליה. בכל מקום שהם היו, בכל זאת הם עסקו בפנימיות, בקשר עם ה-א-לוהות, לפחות במשהו, ואז אותה מדינה פרחה. אתם חושבים שזה קרה בצורה גשמית? לא, אלא בכל זאת בגלל שיש איזה קשר בין אותה מאסה שהייתה קשורה לרוחניות.

תנסו להיות אותה קבוצה שקושרת את המדינה שלכם לרוחניות, ותתחילו להצליח. אתם תראו עד כמה שזה פועל לטובת כל העם וגם לכל העולם כי אתם עוסקים בחיבור. כדאי להזמין את כל האנשים שהיו איתכם פעם, בצורה כזאת אולי אתם לא תיראו כל כך מוזרים לאחרים, וגם מה שאתם לומדים. אני לא יודע, אני רק אומר שתתחילו להרגיש שיש לכם כוח, כוח השפעה.

שאלה: אתמול הרבה מהחברים שלנו ליוו בפעם האחרונה חבר מאוד יקר שנפטר בפעם האחרונה. זה היה מאוד מיוחד כי ממש עד הרגעים האחרונים הוא שמר על המסגרת וזה היה מיוחד. כאילו לא משנה כמה הגוף, כמה המחלה כאילו בגדה בו, היה מאוד מיוחד לראות איך אפשר לקבל גדלות כזאת מכוח רצון.

האם אפשר לעזור לחבר גם אחרי שהוא נפטר מהעולם הזה?

זה לא שייך נפטר או לא נפטר כי הכלי הרוחני נשאר, הרשימות האלה נשארות, אנחנו לא נפרדים ולא מתחברים, אנחנו נמצאים תמיד במערכת אחת. הגופים האלה שפתאום מורגשים לבאי עולם או לא מורגשים לבאי עולם, לא מהווים שום שינוי, העיקר זה הרשימות, והגופים רק מלווים את הרשימות.

כך צריכים להתייחס לכולם. כשהייתי אצל רב"ש למדתי ממנו לא לתת שום חשיבות לגוף הגשמי, נמצא לא נמצא, לידך לא לידך, אלא לקיים את מה שצריך לצורך התיקון. לכן אמנם שבגופו הגשמי הוא הסתלק לאחיזה, לתפיסה שלנו, אבל הוא נמצא עם הרשימות ואנחנו כוללים אותו וממשיכים עימו. באמת הוא היה דוגמה מאוד טובה, הוא רצה עד רגע אחרון להיות איתנו בשיעורים, והיו מביאים אותו וכן הלאה. יהיה זכרו ברוך. וכך לגבי כולם. אין הבדל, אין מה להצטער אלא ממשיכים יחד כל אחד ברמה שלו.

תלמיד: ביקשת שנספר קצת על ההכנות לכנס. אנחנו רוצים לדווח שכבר רשומים מאתיים שלושים איש. יש לנו המון ספרים וגם ספרים שמיועדים ממש להפצה.

אתה מדבר על כנס דרום אמריקה.

תלמיד: הכנס במקסיקו.

זה כבר לא כנס במקסיקו אלא בדרום אמריקה.

תלמיד: כן, לכנס בדרום אמריקה באים המון חברים מצ'ילה, מארגנטינה, מקוסטה ריקה, מאל סלבדור, מאקוודור עצמה, מקולומביה, ומארצות הברית. גם מישראל נהיה כחמש עשרה איש ויש התרגשות גדולה, ממש מורגש כנס של דרום אמריקה.

מישראל באים חמש עשרה איש למקסיקו?

תלמיד: כן, גם לארצות הברית באים חברים, ובאמת מורגש שכל היבשת מתעוררת, גם בארצות הברית יש המון התעוררות, ויש קשר עם הקבוצות בכל העולם.

הם יהיו איתנו גם בימים אחרי הכנס? 02.29.52

תלמיד: מי שיוכל. הרבה יחזרו כבר לארצותיהם ומי שיוכל יישאר שם, אנחנו נקיים שידור של שיעורי הבוקר בימים שני ושלישי מהמלון. ביום ראשון בערב יש לך הרצאה בקהילה היהודית, אז לא נוכל לתת משם הרצאה, אבל בימים שני ושלישי בהחלט ניתן. ביום רביעי אנחנו נהייה בטיסה לארצות הברית וכבר בערב תוכל לתת מניו ג'רזי את השיעור אם תרצה.

בכל הזדמנות. יפה. נהייה בקשר כמה שאפשר יותר בכל הזמנים שאתם מוכנים לזה.

תלמיד: יש תופעה בהסברה שלנו על תפקיד עם ישראל ליהודים שהרבה מאוד יהודים חוו אנטישמיות.

כן, זה תמיד היה בכל הדורות.

תלמיד: אני לא מדבר אפילו מילולית או פיזית, אלא ניקח לדוגמה איזה בחור שהוא יהודי אבל הוא לא מרגיש יהודי, הוא אוקראיני, הוא מתלבש כמו אוקראיני, הוא נראה כמו אוקראיני, הוא נכנס למכולת והמוכרת במכולת אומרת "אתה יהודי". יש הרבה מאוד אנשים שאני מדבר איתם שחוו את זה בצורה זו או אחרת או חיו במדינות זרות ועלו לארץ והם מבינים את זה. קשה להם לקבל אולי את התפקיד אבל הם מכירים את התופעה הלא הגיונית הזאת.

התופעה הלא הגיונית הזאת היא מאוד הגיונית, היא מורגשת, אני פגשתי הרבה אנשים מכל אומות העולם שהיו מזהים מי יהודי ומי לא יהודי, ואפילו על היהודים היו אומרים "אתה כנראה כהן או לוי ולא יהודי סתם". כן, גם את זה אפשר לזהות על הבן אדם. אפילו את זה.

תלמיד: ובאמת על הדבר הזה אפשר להלביש את תפקיד עם ישראל וזה עובד ומהניסיון שלי אנשים שומעים גם אם זה לא נעים להם. ועוד יותר מעניין, שאם יש בצד ישראלי שגדל בארץ, צבר, ולא מרגיש את זה, הוא יכול לקבל את זה מהבן אדם שחווה את זה, זה דווקא עובד.

מי שגדל בארץ זה בעיה. קשה מאוד להסביר לו את ההבחנות הללו, הוא לא מרגיש, הוא לא חי, לא גדל עם זה. אלה דברים שאי אפשר להעביר מזה לזה.

שאלה: באורך נראה אור, ברוך שובך בשם ה' ללמדנו את תורת ה'. האם רצון פלוס סבלנות נותנים השגה "מבשרי אחזה א-לוה"?

כן, סבלנות זאת המידה הכי נכונה. אבל סבלנות צריכה להיות מכל הצדדים, לא רק שאני סובל. סבלנות זה לא שאני סובל, סבלנות זה שאני מקבל מהבורא בהבנה ובאהבה כל מה שיוצא מאין עוד מלבדו ואני משייך את זה תמיד לטוב ומטיב, זה מצד אחד. ומצד שני אני מעורר בסבלנות את כל מה שתלוי בי בתגובה לזה בחזרה. זאת אומרת סבלנות כוללת בתוכה הרבה מאוד הבחנות, גם בלקבל הכול מלמעלה וגם בלהעלות הכול למעלה.

תלמיד: איך אפשר לא להיות מסכן אלא ללמוד מהזקן?

צריכים ללמוד מהבורא. צריכים לקבל הבחנות, הכוונות מהמורה, אבל ללמוד מהבורא. ממש כך. זאת אומרת כל הזמן כל הזמן לחפש, לזהות אותו בכל דבר שנעשה איתך במוח ובלב, בכל הדברים, לראות אותו כהמבצע.

תלמיד: עד מתי התורה תעורר מדנים מצד אחד ומצד שני המאור שבה מחזיר למוטב תרתי משמע, אבל בפועל יש כאן סתירה של ב' הפכים בנושא אחד, מה קורה כאן?

בזכות ב' ההפכים האלה בנושא אחד אנחנו זוכים להיות רוחניים. אם נמחק את הפער ביניהם, את ההתנגשות ביניהם, לא נוכל להיאחז באמונה למעלה מהדעת, ואז לא תישאר לנו שום אחיזה ברוחניות. הרוחניות כלולה משני הפכים, ממש שני הפכים יחד, ושאני לא מוחק את הפער ביניהם, אלא ההיפך, בפער שביניהם אני חי. יש דעת, ויש אמונה למעלה מהדעת, יש רצון לקבל, ויש כוונה על מנת להשפיע, ובין שניהם אני חי.

תלמיד: האם האור חוזר בירידת הרצון זהה לאור חוזר בעליית הרצון?

יש הבדלים גדולים מאוד ביניהם, אני לא יכול להגיד.

שאלה: לגבי ההפצה ונושא ההסברה, האם אנחנו לא עם שמחפש את האיזון, את קו האמצע מתוך מקום של שמאל וימין, וזה בעצם החיבור, זה המקום של כל הטבע שתמיד שואף לאיזון? האם אפשר לצאת בהסברה כזאת?

אני לא יודע, תעשו מה שאתם חושבים, מה שאתם רוצים, רק תעבירו את זה דרך המנגנון, שייתן אוקיי להפצה. תכתבו בצורה שאתם באמת בכובד ראש עושים את זה, כי בכל זאת מסתכלים על כל אחד ואחד אולי הוא נציג שלנו, ולא כל אחד יכול להיות נציג, וכך נתקדם. אני לא יודע, אני לא מבין גם מהמילים שלך מה אתה רוצה בסופו של דבר לעשות. תעשה, תכתוב, תגיד בצורה ברורה להנהלה ושהם יחליטו. אני לא שייך בדיוק להפצה, אתה יכול לשאול את כל האחרים שכותבים, אני לא יודע. אני נותן לכם את השיטה, מבררים, אני מוכן לענות על זה עוד יותר ועוד יותר, אבל באמת אני אחר כך לא נכנס לעבודה שלכם. אני גם לא רוצה להיכנס, אני רוצה שאתם כבר תרגישו את עצמכם אחראים ומוכנים.

תלמיד: זה לא שאני רוצה עכשיו להפיץ משהו, אלא ברמה העקרונית. כל התורה שלנו מדברת בעצם על שני כוחות, שמאל וימין, אברהם, יצחק, ויש את קו האמצע ישראל, שזה החיבור הזה, ותמיד אנחנו מדברים על כך שצריכים לחבר את שני הכוחות האלה לקו אחד שהוא מעל שני הכוחות האלה.

כן.

תלמיד: השאלה אם נכון לצאת בהסבר כזה.

לא, לא תוכל לעשות את זה, אנשים לא יוכלו לקלוט את זה. גם את מה שאתה אומר עכשיו האדם הרגיל לא יכול לקלוט, ואני גם לא בטוח שאתה קולט את זה טוב ונכון. ג' קווים, למי אתה הולך להסביר את זה?

תלמיד: ברמה הכי פשוטה, לדוגמה אני ואשתי, או בכל דבר בחיים שלנו, כל אחד בא עם הדעה שלו. בסוף הדבר הנכון ביותר בחיים זו פשרה בין השניים בשביל ששנינו נוכל לחיות ביחד.

אז אל תגיד שזה ג' קווים. פשרה, בסדר. אז מה?

תלמיד: השאלה אם זה דבר שהוא אפשרי, אם אנחנו רוצים לחיות פה בשלום צריכים באיזה מקום להגיע לאיזון בינינו.

נכון. איזו פשרה יכולה להיות? לך לפלשתינאים ותתחיל לדבר איתם, להתקרב אליהם. האם יהיה לך מזה טוב? אני אומר לך שאף פעם לא תגיע לטוב, טוב יהיה אם תגיע לפשרה עם הבורא.

תלמיד: זה ברור, אבל עם זה אתה לא יכול לצאת החוצה.

אם אתה לא יכול, אל תצא, כי למה אתה קורא להם? איזה פשרות אתה הולך לעשות? אתה בזה לא עושה פשרות אלא מלחמות. כל יפי הנפש האלה הם מקרבים למלחמה. כל מתקני העולם האלו עושים מלחמות. ככה לא עושים.

תלמיד: שמעתי היום גם כלפי הקבוצות, אולי גם כלפינו, שאם אנחנו עושים משהו בינינו צריכים לצפות לאיזו תוצאה במדינה.

למה לא?

תלמיד: למה צריך לצפות?

לטובה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לראות בעם אם אנחנו עושים פעולה טובה בינינו?

כמו שאם תהיה טוב בקבוצה אתה צריך לצפות שלקבוצה יהיה טוב, כי כשאתה מקדש את עצמך אתה מקדש את הקבוצה, כך גם קבוצה צריכה לראות את זה בכל המציאות שהיא קיימת וגם כל העם צריך לעשות את זה כטובה לכל העולם. למה שלא? אם אתה הופך להיות לאותו מעביר, לאותו צינור, אז למה שלא?

תלמיד: אנחנו צריכים להסתכל על התוצאה, לצפות לתוצאה?

גם לראות תוצאה, למה לא? תוצאה כאילו טובה וכאילו רעה, יכול להיות שיחד עם גילוי הטוב כנגדו יהיה גילוי הרע. שבזה אתה מבין שעוד מתגלים הדברים והמכשולים השבורים שניתן לך לתקן. אבל אתה מתסכל עליהם, על השמאל כבר מצד הימין ורואה שזה לטובתך, שזה מקום העבודה.

שאלה: למה אתה אומר "יפי נפש" בגישה לא חיובית, במין זלזול? אנשים הם יפי נפש, הם רוצים שיהיה יפה וטוב בעולם, מה רע בזה?

ודאי שבזלזול.

תלמיד: למה?

כך רב"ש היה אומר. כי הם גורמים לכל הרע.

תלמיד: לא הפשיסטים גורמים לכל הרע?

אני לא פשיסט, אני לא שמאל ולא ימין ולא כלום, אני משייך את עצמי כמה שאני מסוגל, כמה שאני מבין, לקו שעולה ל"אין עוד מלבדו", זהו. כל היתר שרוצים לבלבל את האנושות בכל מיני תיאוריות, הם לא בשבילי. יפי הנפש שביניהם הם הכי ערמומיים וגרועים, כי הם רוצים ש"יהיה טוב בעולם, בואו אנחנו נעשה כך ויהיה כך". ואת זה גם הקומוניסטים ברוסיה עושים, בונים משהו יפה וטוב, בינתיים הורגים שם עשרות מיליונים, "זה לא נורא, זה כך בדרך, מה לעשות", וכן הלאה וכן הלאה.

אני לא ראיתי מיפי הנפש שלך שאליהם אתה מתכוון אף פעם שום פעולה עם תוצאה טובה, חוץ ממילים יפות. שום דבר. תן לי רק דוגמאות ואתה עכשיו תתחיל עם הפילוסופיות שלך, אין, זה הכול יצר הרע שמתלבש בצורה כזאת ערמומית כדי לאכול את כל האדם. זה הכול. אף פעם מהאגואיסט לא יכול לצאת טוב, ואם הוא מלביש על עצמו כל מיני שמלות יפות וכולו דבש ומתיקות והכול, זה עוד יותר גרוע כי בזה הוא מבלבל את האנשים. לכן אני לא סובל אותם. את מי שנואם מכל הלב הפתוח וברוך ה' שמתגלה יותר ויותר האמת בעולם ולכן אנשים כבר לא מסתכלים בפה הזה שמדבר יפה מהמסכים, מהטלוויזיה או משהו, כמו שהיה קודם. קודם הסתכלו על "שמעון פרס", ועל עוד כל מיני כאלה "איזה יופי". זה הכרת הרע.

לכן אני אומר שכל אלו, יפי הנפש שרוצים לגלות את היופי שבהם, צריכים להיות הכי ערמומיים. אם הם מציגים לפנייך משהו יפה, משהו טוב, משהו מתוק, ובפנים אתה מבין את טבע האדם, אז מה הוא עושה? או שהוא מטומטם ולא מבין במה הוא אוחז, מה באמת מדבר בו, או שהוא עד כדי כך ערמומי שהוא ממש מבלבל אותך. אז או שהוא מבולבל או שאתה מבולבל, אבל שניכם לא לטובת האנושות, לא לטובת העולם. אם זה לא תיקון היצר הרע מה אתה רוצה שייצא ממנו? ואם הוא מבלבל בזה את התיקון, ביופי שהוא מדבר, אז אני יותר שונא אותו ממי שצועק ולוחץ ושונא את כולם ומראה שהוא שונא. אתה לא צריך לפחד משונא יהודים, כי הם בסך הכל קיימים בידי הבורא, מפני שהם מכוונים אותך לטוב. כמו שכתוב שאדם צריך לברך על הרע יותר ממה שמברך על הטוב. אז להיות קצת עם עיניים פקוחות.

אין לאנושות מגמות, נטיות, יותר גרועות מהמתוקות האלו. כל הדמוקרטיה, כל השמאל, כל ה"אובמות" האלה, כל מה שיש, למה זה מביא? ואני לא מתבייש לדבר על זה. ודאי שאני נגד השמאל הזה, כי זה לא שמאל, זה לא השמאל האמיתי שהיה פעם, האידיאולוגי. אבל אני מוכן לדבר איתם.

היו אצלי בזמן האחרון אנשים ששיכו את עצמם ל די.בי.אס, לשמאל, לכל אלו, דיברתי גם עם פשיסטים, עם כל מיני, אני מוכן לדבר עם כולם. אבל אתה תראה אפילו עד כמה שהוא אמיתי, או לא אמיתי, יכול להיות שהוא ממש דבוק לזה וזה שלו, הוא חושב כך, אז אני לא מתערב, אני שומע, לומד עד כמה שאדם יכול להיות בשלו וזהו. הוא בשלו, אני בשלי. אבל צריך לראות עד כמה שהוא צבוע או לא, עד כמה שרוצה ממש לבלבל בזה את האנשים. בינתיים אנחנו לומדים מיפי הנפש שלך בצורה לא טובה. האנושות עוד תסבול הרבה מהם עד שתגלה את האמת.

שאלה: מה האינטרס של בן אדם כזה, הוא לא מבין שהוא מביא חורבן לעצמו בסוף?

לא, הוא לא מבין. או שהוא לא מבין שהוא מביא חורבן לעולם, או שלא אכפת לו שיהיה חורבן בעולם העיקר שהוא יצליח. כאן זה העניין. אם הוא לא מבין והוא דואג לזה וכך חינכו אותו והוא ממשיך בזה, הוא לפי הנשמה שלו קרוב לזה, אז אין לי שום דבר [נגדו], אז כך הוא. אבל אם הוא עושה את זה בערמומיות כדי להרוויח, להצליח וכן הלאה, אז הוא יותר גרוע. למה יותר גרוע? כי פשיסט אומר אני שונא, אני לא יכול, אני רוצה להרוג, אבל ההוא לא, הוא רוצה לעשות אותו דבר אבל בצורה ערמומית ולכן הוא יותר מסוכן. זה הכל.

שאלה: אנחנו אומרים שגם סבל גדול, כמו מלחמת העולם השנייה, לא מביא בסוף תיקון לעולם.

לא הביא תיקון לעולם. נכון.

תלמיד: כלומר לא רואים שמתוך ייסורים אנשים איכשהו יבינו שאיחוד זה הצלה.

ודאי שלא. הייסורים הם רק כדי לאסוף את הייסורים האלה יותר ויותר כדי להביא אותם לרף כזה, לרמה כזאת, למספר כזה גדול, לעוצמה כזאת שאדם כבר לא יכול לסבול והוא חייב לעשות משהו נגדם. אבל הם בעצמם לא מתקנים אף פעם. הכאב שעובר על הפצע מתקן לך את הפצע? הוא רק סימן שאתה חייב להביא תרופה.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שכשאדם סובל אז הוא נוטה יותר להתרכך, האגו שלו מתרכך והוא יותר קרוב לחיבור, אבל זה לא קורה.

לאט לאט. אבל אנחנו רוצים להביא לו הסבר שברגע שהוא מתחיל להרגיש את הכאב, מיד הוא מבין שצריך להביא כאן תרופה. לכן ההסבר שלנו צריך להיות כמה שיותר מוקדם.

שאלה: אם אני מזהה לאורך השיעור את כל ההבחנות שאתה אומר בתוך העשירייה, שיפי נפש נמצא בעשירייה, שזה שבורח מחיבור נמצא בעשירייה, מה אני עושה עם זה?

אני רוצה להגיד רק דבר אחד, אתם קיבלתם כל מה שאפשר על העשירייה לעת עתה, אם אתם לא מגלים בעשירייה חיבור ובחיבור לא מגלים את הכוח העליון שמתחיל שם איכשהו להתייצב, למלאות אתכם, לסדר אתכם, אם אתם עדיין לא מרגישים את זה, זו לא עשירייה. אתם חייבים כבר להגיע למצב כזה. זהו.

תלמיד: זה מה שאתה אומר "פועלים ועושים". באילו מצבים אני צריך לתקן פרונטאלית מול החברים ואילו מצבים אני צריך לעלות מעל דעתי למקום החיבור? מתי כך ומתי כך?

גם זה וגם זה תמיד.

תלמיד: מה נקרא שאני מעלה ביקורת בעשירייה.

שאתה קודם כל מתקשר באהבה לכולם, בחיבור לכולם, ואז אתה מתוך נקודת האהבה וחיבור מעלה ביקורת על מה שעוד חסר לחיבור ואהבה יותר ממה שקיים היום.

תלמיד: ואיך החברים צריכים לקבל את זה?

חייבים לקבל את זה כדברים טובים, כעובדה נכונה, כי זה עוזר להם להיות יותר מחוברים. אבל הביקורת שלך זו כבר ביקורת שצריכה להיות בכלי של אהבה ולא בכלי של שנאה.

תלמיד: אם הם לא מקבלים את הביקורת זה אומר שאני מעלה את זה בצורה של שנאה? נניח שהם אומרים "אתה מעלה ביקורת" וכולם צועקים עליי, אז אני מעלה את זה בצורה של שנאה?

יכול להיות שכן. בקיצור, אתם צריכים להתחיל לראות את העשירייה, כל אחד, פשוט אתם צריכים בעשירייה להבין, יש עשירייה, יש גילוי הבורא בה. נקודה. לא חשוב שיש כאן ארבעים עשיריות עכשיו. בכל עשירייה שמצליחה יש גילוי הבורא.

שאלה: אם הדרישה להפצה היא כל כך ברורה וכל כך חזקה מלמעלה למען המקובלים, והעונש על כישלון בהפצה הוא כל כך נורא אז למה הדרך הנכונה לעשות את זה כל כך לא ברורה להם ונותר לנו לברר אותה?

כי זה מה שאנחנו צריכים לברר לתיקון הכלים.

בעתיד אל תשאל בצורת טענה, תשאל בצורה שאתה לא טוען למה זה לא ברור, אלא תשאל בצורה עניינית. הגישה שלך, המחשבה שלך היא לא נכונה, אתה כל הזמן בטענה כלפי הבורא וזה חותך אותך מלשמוע את התשובה.

(סוף השיעור)

---

1. "צדקתך, כהררי-אל--משפטיך, תהום רבה, אדם ובהמה תושיע יהוה" (תהילים ל"ו, ז')↩