שיעור צהריים 28.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תפיסת המציאות - קטעים נבחרים מתוך "זוהר לעם"

קריין: שיעור בנושא - תפיסת המציאות, קטעים נבחרים מתוך זוהר לעם.

אנחנו ניגשים לתפיסת המציאות. מהי תפיסת המציאות? מה שאנחנו תופסים בתוך החושים שלנו. מהם החושים שלנו? החושים שלנו הם ראיה, שמיעה ריח, טעם מישוש, חמישה חושים סך הכול, וככל שאנחנו תופסים בהם, כך אנחנו מרגישים את המציאות. יכול להיות שהחושים שלנו ישתנו, יתפתחו, אז אנחנו בהתאם לזה תופסים את המציאות היותר מורחבת, אנחנו מבינים אותה יותר, מרגישים אותה יותר.

כמו בחיים שלנו, בעולם שלנו, בן אדם שמתפתח, ככל שמתפתח הוא קושר את כל החושים שלו יחד ומזה יש לו תמונת מציאות, אבל כשאנחנו מדברים על המציאות הגשמית והמציאות הרוחנית יש לנו כאן שתי צורות, תפיסות המציאות. את התפיסה הגשמית אנחנו תופסים בחמישה חושים הגשמיים שלנו, ואת תפיסת המציאות הרוחנית אנחנו תופסים בחמישה חושים רוחניים, שהם כנגד ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש גשמיים.

קריין: קטע ראשון.

"אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות, שהם למעלה ממקום ומזמן."

("זוהר לעם". וייצא. מאמר "צדיק עליון צדיק תחתון", סעיף 139)

זאת אומרת, מה שאנחנו תופסים בעולמנו נמצא כולו במקום או בזמן, זה העיקר. על איזה מקום אנחנו מדברים? "מקום" נקרא הרצון לקבל שלנו שבו אנחנו מגלים את המציאות. ובזמן הגשמי שיש כאן שינויי צורות ושינויי זמנים שאנחנו תופסים, כך אנחנו מרגישים את עצמנו ואת המציאות שבה אנחנו קיימים.

מה שאין כן, הרוחניות נמצאת גם בזמן אחר וגם במקום אחר. בין זמן, תנועה ומקום גשמי, לבין זמן תנועה ומקום רוחני יש הבדל גדול מאוד. כי אנחנו תופסים אותם בכלים שונים, ברצון לקבל אנחנו תופסים צורה גשמית, את העולם שלנו, את עצמנו, ואפילו מה שאנחנו חושבים על הרוחניות, גם זה בינתיים נתפס בזמן, תנועה ומקום גשמי. ורוחניות אנחנו תופסים בזמן, תנועה ומקום רוחניים, ולזה אנחנו עוד צריכים להגיע, לפתח בנו יחס לרוחניות. בעצם ההבדל ביניהם זה ברצון שלנו, ברצון הגשמי, הרצון לקבל והרצון הרוחני, הרצון להשפיע, בתוכנו או מחוץ לנו.

לכן "אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים רוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות, שהם למעלה ממקום ומזמן." הגשמיים.

שאלה: כתוב כאן שהשינוי ברוחניות הוא שינוי צורה שלא קשור לזמן ובמקום, וכשאני מתאר לעצמי שינויים בעשירייה כך או כך הם קשורים לזמן כלשהו, זאת אומרת יותר זמן לקח לנו להשתנות. איך בכל זאת לתאר שהשינויים הם מעל הזמן?

אנחנו לא יכולים לתאר את זה. כל עוד אנחנו לא יוצאים לתפיסה הרוחנית, אנחנו לא יכולים לדמיין שום דבר רוחני ולהיות בטוחים שאנחנו אפילו מתקרבים אליה. לא.

פשוט נפתֵח את זה יחד כולנו, ובמידה שנבטל את הרצון לקבל האגואיסטי שלנו בקשר בינינו, כך אנחנו נתקרב לתפיסה הרוחנית.

שאלה: מה אנחנו יכולים לרצות ולמה אנחנו צריכים לקוות עכשיו כשאנחנו לא מבינים כלום אלא רק שומעים את זה כמו סיפור ויש לנו איזו תקווה שמתישהו אנחנו נשיג הכול?

אנחנו צריכים להשתוקק לעלות למעלה מהרצון לקבל, להתייחס למציאות לא ברצון לקבל אלא ברצון להשפיע. במקום אהבה עצמית להשתדל לתאר את המציאות באהבת הזולת, מחוץ לנו, וככל שנצליח בזה כך אנחנו נתחיל להרגיש שיש עוד צורה של תפיסת מציאות חדשה, אחרת, ואנחנו כן יכולים להתקרב אליה ואפילו לעבור אליה ולחיות בשני העולמות.

אנחנו לא מוחקים בזה את העולם הגשמי, הוא נשאר, הוא לא משתנה, אבל את העולם הרוחני אנחנו כן יכולים לאט לאט להתחיל לצייר בתוכנו וזה ניתן לנו. אנחנו באמת מתקרבים לזה עוד ועוד, ואם אנחנו רוצים לזרז את ההתפתחות שלנו, יש רק דרך אחת, ככל היותר להשתדל להתחבר. במקום החברים, לא אני אלא החברים, לא אני והחברים אלא אנחנו. ובצורות כאלו שאנחנו רוצים לתאר את המציאות דרך החוש הזה של ההשפעה, של אהבת הזולת, של החיבור עם הזולת, בצורה כזאת אנחנו כן נתחיל להרגיש את העולם העליון.

תלמיד: אם אנחנו במקצת מצליחים לתפוס את זה, אנחנו יכולים לשים את זה בסל המשותף שלנו?

רוצים או לא רוצים כך אנחנו עושים. המתחילים שרוצים להרגיש את העולם הרוחני משתדלים איכשהו בכל מיני מאמצים לתאר אותו, אבל באמת התיאור של הרוחניות האמיתית היא הכי נכונה דרך הזולת, שאני רוצה להרגיש את הזולת, שאני רוצה דרכו לראות את המציאות, במקום אני, אנחנו, שכל הזמן נתאר את ה"אנחנו", וכך אנחנו נגיע לתפיסת המציאות הרוחנית.

שאלה: מהם חמשת החושים הרוחניים, איך נרגיש אותם, מה זה החיסרון הזה שבנו שהוא נקרא חוש רוחני?

ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש גשמיים, וכנגדם ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש רוחניים. איך אנחנו מגיעים לזה? על ידי זה שאנחנו משתדלים לצאת מעצמנו ולראות את העולם דרך החיבור בינינו. אם אנחנו רוצים להרגיש את המציאות הכללית, האמיתית, הכוללת הכול, א יש לנו אפשרות לעשות את זה דרך העשירייה, דרך הקבוצה. לכן כל המקובלים ובכללם רב"ש מתחילים להסביר לנו מזה את תפיסת המציאות. ככה זה עובד.

שאלה: כבר הרבה זמן אני תוהה בנוגע לשאלה, האם הגוף הגשמי נחוץ בשביל לחוש את הרוחניות?

בינתיים ודאי שכן. הרצונות הגשמיים שלנו הם בשבילנו כיסוד שממנו אנחנו יכולים לעלות לדרגה הרוחנית, אחרת אין לנו שום סיכוי בלי הבסיס הזה של הגשמיות לעלות לרוחניות. אבל כשכבר עולים לרוחניות, רוכשים חמישה חושים רוחניים ואז אנחנו כבר לא כל כך תלויים בתפיסה הגשמית ובכלל יכולים אחר כך לצאת ממנה ולהתקיים רק בחושים הרוחניים.

תלמיד: אם אנחנו קיימים רק בכלי רוחני האם יש לנו שם חוש רוחני ללא הגוף הגשמי?

ודאי שבחושים הרוחניים אנחנו לא תלויים בחושים הגשמיים. כדי לצאת מגשמיות לרוחניות אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה, אבל כשמתחברים לתפיסת המציאות הרוחנית אנחנו כבר לא זקוקים לתפיסת המציאות הגשמית. תפיסת המציאות הרוחנית כוללת בתוכה גם את דרגת העולם שלנו, זאת אומרת שנהיה ברוחניות ונרגיש כול מה שיש גם בתפיסה הגשמית.

זה כמו שאנחנו הגדולים מדברים עם הילדים הקטנים שיש להם תפיסת מציאות אחרת, מוגבלת, ואנחנו מדברים איתם ואנחנו משחקים איתם ומסתדרים. להם יותר קשה להתייחס אלינו, אבל אנחנו יורדים בדרגה שלנו אליהם ובדרגה יותר נמוכה אנחנו מתקשרים אליהם ונמצאים יחד בקומוניקציה, בהתקשרות.

שאלה: אני נמצא עכשיו במידה של הכרת הרע, האם נכון לכסות את ההכרה הזאת באמונה למעלה מהדעת, בהבנה שהבורא הוא טוב ומיטיב, ובזה לכסות את הרע הזה ולהפוך אותו לטוב?

אנחנו צריכים תמיד להסתכל על המציאות כך שהבורא מייצב אותה, ולכן אנחנו צריכים לראות בעולם הזה רק דברים טובים. ואם נראה לנו משהו רע, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאת הרע הזה אנחנו מרגישים דרך החושים המקולקלים שלנו, ואם נתקן אותם אז לא נרגיש שום רע.

תלמיד: ותיקון הרע הזה הוא שאני רואה את הרע כטוב כי הוא מגיע מהבורא?

כן.

שאלה: העולמות נבדלים זה מזה בכוונה, אם אנחנו לוקחים למשל את מושג הזמן בגשמיות הוא קובע יחס בין סיבה לתוצאה. השאלה היא, איך שינוי הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, משפיע למשל על היחס בין סיבה לתוצאה, איך היחס הזה משתנה?

כי אנחנו משנים בזה את כלי הקליטה שלנו. אם אנחנו משתנים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע אז אנחנו עוברים לחמישה חושים רוחניים, ואז אנחנו תופסים את המציאות בצורה רוחנית.

תלמיד: אם הבנתי נכון, שינוי הכוונה משפיע על איך אנחנו תופסים את המציאות?

כן, הכול תלוי בכוונה, למה האדם מתכוון כשהוא משתמש בכל חוש, בכל רצון שבו.

שאלה: מה זה בעצם שינוי צורות?

שינוי צורות זו בעצם תפיסת המציאות שאנחנו מקבלים בהתאם לכלים שאנחנו מכינים לתפיסה הנכונה.

שאלה: מאז שהתחלנו לקרוא את "הקדמת ספר הזוהר" בצורה קסומה התחיל להיות מורגש הקשר בין כל החלקים שאנחנו קוראים. היום בבוקר דיברנו על פנימיות וחיצוניות, ואם נסתכל על זה בצורה גסה ברור שפנימיות זה רוחניות וחיצוניות זה גשמיות, אבל החלוקה הזאת קיימת בכל שכבה של מדרגות כאלה. מה זה חיצוניות ופנימיות בדרגה הרוחנית?

חיצוניות ופנימיות בדרגה הרוחנית הן שפנימיות היא על מנת להשפיע, השפעה מחוץ לרצון לקבל, בינתיים בצורה כזאת אנחנו יכולים להתייחס לרוחניות. כי אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לבנות מתוך העולם שלנו, מתוך התפיסה שלנו את התפיסה הרוחנית, ולכן מתחילים מעל מנת לקבל, ולאט לאט מתקרבים לתפיסת המציאות ההפוכה, לעל מנת להשפיע. זאת אומרת, אנחנו כביכול רוצים לצאת מעצמנו, מתפיסתנו, מהרגשתנו, ולהעביר את כל החושים שלנו, את כל התפיסה שלנו למחוץ לנו. זאת אומרת לטובת הזולת, לטובת הבורא, לטובת הקבוצה.

ואם בצורה כזאת אנחנו כל הזמן מכוונים את עצמנו, מנסים לעשות כך, רוצים לחיות לטובת הזולת, אז בצורה כזאת אנחנו מרגישים שאנחנו מבטלים את עצמנו, שאין "אני", כי כל ה"אני" שאני יכול לתאר, זה איך אני מקבל, ואיך אני מרגיש, ואיך אני נהנה וכן הלאה. לכן ככל שאנחנו מתארים בצורה כזאת את המציאות, שהיא מחוץ לנו, לאהבה, לחיבור, לנוחיות הזולת, אם אנחנו כך רוצים לייצב את עצמנו, בצורה כזאת אנחנו מתקרבים למציאות הרוחנית, לתפיסת המציאות הרוחנית.

נשתדל לעשות תרגילים כאלה, ונראה עד כמה צורה כזאת נקראת אהבה. ברוחניות זה נקרא אהבה, שאני חושב רק לטובת הזולת, ללא שום קשר אליי, הקשר יכול להיות רק בזה שאני גורם טוב. וכך אנחנו נתחיל לאתר את העולם הרוחני, איך הוא קיים בצורה הפוכה מהרצון לקבל שלנו, כמו שכתוב על רוחניות, "עולם הפוך ראיתי".

תלמיד: זאת אומרת, אהבה היא תכונה של אור, נטייה לחיבור. האם אפשר להגיד שחלק שמכיל פחות אור הוא חיצוניות, והנטייה לקבלת יותר אור היא נטייה לפנימיות?

כן. העולם שלנו הוא כנר דקיק, אור מאוד מאוד קטן, שבו אפשר לקבל על מנת לקבל, הוא ניתן לנו כדי שאנחנו נתקיים בינתיים.

שאלה: אמרת שכשאנחנו מתחברים, אנחנו עוברים מתפיסה גשמית לרוחנית. האם כשאנחנו מתחברים אנחנו גם משנים את הראייה הגשמית, האם לדוגמה הטעם שלי משתנה?

אנחנו לאט לאט עושים תרגילים איך לחבר את עצמנו למעלה מהאגו שלנו, ובהתאם לזה אנחנו מעוררים את האור המחזיר למוטב, את האור העליון שמשפיע עלינו בהתאם למאמצים שלנו להתחבר למעלה מהאגו שלנו. ואז יוצא שהאור משפיע על המאמצים שלנו ומביא לנו תכונה חדשה של חיבור למעלה מהאגו של הדחייה ההדדית, וכך אנחנו רוכשים את תכונת ההשפעה, במקום תכונת הקבלה.

תכונת הקבלה לא נעלמת, אלא היא נשארת אבל היא נמצאת באחוריים שלנו. זאת אומרת, באחוריים של הפרצוף הרוחני שאנחנו מקימים אחר כך. וכך אנחנו מגיעים לחוש חדש, חוש של השפעה, של חיבור, ובו אנחנו מתחילים לראות מציאות חדשה.

תלמיד: השאלה היא בנוגע לחושים הגשמיים, האם פתאום חוש הטעם שלי ישתנה או חוש הראייה שלי ישתנה.

לא, החושים לא ישתנו. יהיו לך אותן עיניים ואותו חוש טעם, זה לא משתנה. משתנה הרצון לקבל, מקבלה לעצמו להשפעה לזולת, אבל חמשת החושים הגשמיים ממשיכים לעבוד כמו שהם. הם שייכים לגוף הגשמי שלך. הפיזיולוגיה שלך לא משתנה, הרופא ייתן לך את אותה תרופה כמו שהוא נותן למישהו שלא שייך לקבלה. אפילו אם תהיה מקובל גדול, כל הפעילות הגופנית שלך לא תשתנה, אתה תמשיך לראות ולשמוע ולתפקד כמו אדם רגיל. צורת החלבון שלך לא משתנה.

שאלה: כשאני מתבונן על העולם, מנסה להסתכל עליו מתוך תכונת ההשפעה, מה אני רוצה לתת לזולת?

אתה רוצה לייחס לו את כל הדברים הטובים. נניח כמו לילדים שלך, לקרובים שלך, שיהיה להם טוב.

שאלה: ואם אני ניגש עם יחס כזה לעשירייה, מעריך אותם ומאחל להם לגלות את הבורא, איך להגיע עם תחושת נתינה לזולת, השפעה לזולת, כלפי העולם החיצון? מהי התחושה של השפעה לזולת שם, או שאני צריך בכלל לשכוח מזה?

לא. הפצה, זה מה שאתה צריך לעשות. כלפי העולם החיצון אתה צריך לעשות הפצה, עד כמה כל האנושות יכולה לעלות מהמצב שלה למצב גבוה יותר, משנאה לאהבה, מתפיסת מציאות מוגבלת למציאות רחבה, בלתי מוגבלת וכן הלאה.

תלמיד: מובן. וכשאני נמצא בכל מיני מערכות כאלה, כמו עבודה וכל מיני מערכות אחרות?

עדיף לא לעשות שם שום פעולות שחורגות מהצורה שבה מתייחסים אנשים אחרים זה אל זה, שלא יראו בך משהו מוזר.

תלמיד: את זה אני מבין, בחיצוניות זה לא בא לידי ביטוי, אבל אני לא רוצה לכבות ולאבד את ההרגשה הפנימית הזאת, את היחס הפנימי הזה של אהבה לזולת כשאני נמצא בעבודה. כלפי מה אני מתייחס כך ביחס של השפעה?

אתה לא מייחס לאף אחד שום דבר, אתה פשוט מתייחס לכל בני האדם כמו כולם. ודאי שבלי יחס רע, אבל אתה מחזיק את עצמך לא להתייחס אליהם בטוב כמו שהיית אולי רוצה, אחרת לא יבינו אותך ובכלל זה יכול להזיק. אנחנו צריכים לעשות בדברים האלה עבודה בהסתרה.

שאלה: מהו מרחב הקיום של העולם הרוחני?

מרחב הקיום של העולם הרוחני הוא כל המציאות, כל הנפשות שיתגלו בהשפעה אמיתית יהיו הכלי לעולם הרוחני. והעולם הגשמי ייעלם, לא יהיה מישהו שירגיש אותו לכן הוא ייעלם. גם עכשיו הוא נקרא "עולם המדומה", שאנחנו יכולים לתאר אותו רק בחושים הגשמיים שלנו.

תלמיד: וחוקי טבע שקיימים היום, למשל כוח הכבידה, ייעלמו?

הכול ייעלם, במה שאפשר רק לתאר. אמנם העולם מתקיים כביכול כרגיל, אבל בינתיים זה בלתי אפשרי בשבילנו לתאר. אנחנו בסך הכול נמצאים בעולם מדומה, שמדמים אותו ברצון על מנת לקבל שלנו.

שאלה: בגשמיות אנחנו מפתחים את השמיעה כאחד החושים הראשונים, איך אפשר לעבור לשמיעה מהלב?

אנחנו לא קובעים שמיעה, ראיה, טעם, ריח, מישוש רוחניים, אנחנו פשוט מפתחים את החוש הכללי שלנו שהוא רצון להשפיע. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: לפני כמה ימים אמרת שהשמיעה היא מאוד חשובה ושאנחנו עדיין לא יודעים לשמוע. האם אנחנו צריכים שתהיה לנו רק כוונה להשפיע כדי שתהיה לנו את התכונה הזאת?

לא, אני דיברתי על השמיעה שהיא כוח הבינה, זה משהו אחר. עוד נסדר את הדברים האלה.

שאלה: בהתחלה במקום "אני" ו"עשירייה" אתה אמרת "ביחד". במה זה מתבטא?

ביחד הכוונה שאם אנחנו מפתחים את החוש שלנו בחיבור בינינו, אז בזה אנחנו מפתחים את החוש הרוחני ודרכו אנחנו מתחילים להרגיש תופעות רוחניות.

תלמיד: איך אנחנו בתור עשירייה לוקחים אחריות ביחד? איפה הביחד הזה?

זה כבר שייך לעבודה בעשירייה ועכשיו אנחנו לא מדברים על זה. ודאי שזה קובע לנו את תפיסת המציאות, אבל אנחנו לא יכולים עכשיו להיכנס לזה.

שאלה: איך אנחנו יחד עם כל העשיריות יוצאים מהעולם הדמיוני הגשמי לעולם הרוחני האמיתי? איך אנחנו לא נופלים כל הזמן לקבלה עצמית?

כל אחד קודם כל צריך לחבר את עצמו לעשירייה שלו, ואחר כך במידה שאנחנו מרגישים שיש לנו כבר עשירייה, אז אנחנו רוצים להתחבר עם העשיריות האחרות, וכך אנחנו מתקדמים עוד ועוד בכוח החיבור וההשפעה.

שאלה: כשאנחנו לומדים את חכמת הקבלה, אז יש יותר רגישות למילים שלך ואתה כל הזמן אומר שאנחנו צריכים להתחבר, לתקן את הקשרים בינינו, לפתוח את הלבבות אחד כלפי האחר, ואני משתמשת בזה גם בהפצה. כשאני מפיצה, אני מנסה לשמוע אותך. מה זה אומר תפיסה רגשית, האם אני מרגישה אותך נכון?

את זה צריכה לברר בעצמך.

שאלה: איפה נמצאת ומהי אותה נקודה משותפת בין שינוי תפיסת המציאות והחיבור בינינו? איך הדברים האלה קשורים?

מתי שאנחנו מתחברים, אנחנו מגיעים לאיזו התעלות למעלה מהרצון לקבל האגואיסטי, ואז אנחנו מתחילים להחליף את תפיסת המציאות מגשמית לרוחנית.

שאלה: מהו אותו כלי הרגשה שמתגלה ראשון בעולם הרוחני?

בעולם הרוחני מתגלה הרצון להשפיע, וכשמתגלה הרצון להשפיע אנחנו יכולים לעבוד עם כל החושים שלנו.

שאלה: אני חיה בעולם הזה ויש לי חמישה חושים, ריחות וטעמים. האם כדי להרגיש את העולם הרוחני, אנחנו צריכים לקבל את הטעמים והריחות האלה עם הכוונה לתת אותם לחברים?

כן, בינינו.

תלמידה: אם אנחנו עושים את הדברים האלה, האם אנחנו מגיעים לחושים רוחניים ונהיה בהשתוות הצורה עם הבורא, ואם כולם מגיעים למצב הזה, אז כולנו נהיה אחד?

כן.

שאלה: למה אנחנו צריכים כל הזמן להשלות את עצמנו ואת חוסר הרצון שלנו להסתכל על האמת בעיניים? מה אנחנו לא רוצים לראות?

זה הכרחי כדי שנרכין את הראש ונבקש מהבורא שהוא יתקן אותנו.

שאלה: כשאנחנו עובדים בעשירייה ורוצים לצאת מעצמנו כדי לעזור לחברים, להתכלל איתם, כל הזמן או שאין זמן או שיש זמן ואין כוחות. מה לעשות?

זה אומר שאתה לא מספיק מעוניין בזה.

שאלה: האם אני צריכה לבנות בדמיון שלי את הצורות של התכונות שהן לא קשורות לחומר?

נגיד שכך.

תלמידה: יוצא שאנחנו חייבים להלביש את התכונות הרוחניות בפעולות כלפי הזולת, ואז אנחנו יכולים להידמות לאותה תכונה רוחנית איתה אני עובדת, האם זה נכון?

בינתיים שיהיה כך, אחר כך תפסיקי להיות פילוסופית.

שאלה: האם העולם האמיתי הוא הרוחני והעולם המדומה הוא הגשמי?

כן. בדיוק.

שאלה: אנחנו שומעים שברוחניות אין זמן, ולאחרונה מה שקורה בגשמיות זה שבאמת אין זמן, יש הרגשה שהזמן רץ ואנחנו לא מספיקים כלום, ואנשים אומרים "אין לי זמן, אין לי זמן" כמובן לא במשמעות הרוחנית. איך זה משפיע על תפיסת המציאות שלנו? ואם יש אפשרות לרתום את המצב הזה לטובת העבודה הרוחנית שלנו?

אנחנו צריכים להשקיע את כל הכוחות בחיבור בינינו כי זו העבודה הרוחנית האמיתית, ואז מתוך החיבור הזה נבין מה עוד אנחנו צריכים.

שאלה: האם העולם הגשמי המדומה הוא ההשתקפות של הרצון לקבל שלנו?

כן. ודאי. אנחנו בונים את העולם הגשמי הזה, מתארים אותו כך בעינינו.

שאלה: האם לבקש מהבורא על תיקון הקשרים בינינו זו תפיסת המציאות הרוחנית?

כן.

שאלה: מה זה אומר רצון רוחני מחוץ לנו ואיך אנחנו משלבים אותו עם רצון רוחני בתוכנו?

הרצון הרוחני שמחוץ לנו זה הבורא. הרצון הרוחני שבנו זה מה שאנחנו רוצים לקבל מהבורא ולפי הרצון הזה להתקיים. שאלה טובה.

שאלה: כשתפיסת המציאות משתנה, האם זו קבלת עול מלכות שמיים, שאין עוד מלבדו, הוא ראשון, הוא עושה, הוא עשה והוא יעשה?

כן.

שאלה: נאמר שאם אדם עושה תיקון, אז כל הבעיות בעולם נעלמות וגם המחלות. אבל אנחנו גם אומרים שהגוף הגשמי לא קשור לרוחני. איך זה מתקשר?

למה הגוף הגשמי צריך להיות מחובר לרוחניות? הגוף הגשמי הוא בהמה.

תלמיד למה אומרים שאם אנחנו מיתקנים, אז כל המחלות נעלמות?

אני לא יודע מי אמר לך את זה, ממני לא שמעת את זה. אני יודע שככל שאני מזדקן, כך יש לי פחות כוחות, פחות אנרגיה, פחות זיכרון, ואין לזה שום קשר לרוחניות.

שאלה: יש קושי להפריד את ההתייחסות לדברים הגשמיים שאנחנו רואים מהתפיסה הרוחנית. איזו עבודה עלינו לעשות כדי לראות את זה בצורה נכונה?

לשמוע את מה שאנחנו לומדים. אין לי יותר מה לענות.

שאלה: מהו התפקיד של הדמיון שלי ושל החברים בשינוי תפיסת המציאות?

לדמיון שלך כמעט ואין שום תפקיד בהשגת המרחב הרוחני.

שאלה: כשאתה עושה משהו לטובת החבר, האגו גדל והאדם מגלה עביות חדשה וחשבונות אגואיסטיים נוספים שלו. מה צריך לעשות במקרה כזה?

צריך כל הזמן להמשיך לקראת החברים ולקראת החיבור, לקראת העשירייה ולקראת יתר העשיריות. כל הזמן להמשיך. העבודה בחיבור בין כולם היא העבודה העיקרית שלנו.

שאלה: האם יש סדר כלשהו בהתפתחות חמשת החושים הרוחניים, כלומר קודם מתפתח חוש אחד ואחריו שאר החושים, או שכולם מתפתחים במקביל?

הם מתפתחים בהתאם להתפתחות הכללית שלנו, בהתאם לשורש הנשמה. אנחנו לא יכולים להפעיל אחד ואחר כך את האחר וכן הלאה לפי מה שאנחנו חושבים, כי אנחנו לא מבינים בזה כלום. זה כמו שתינוק יגיד לגופו שהוא צריך להיות עכשיו יותר בחוש הראייה, ואחר כך בחוש השמיעה, איפה ראית דבר כזה? בהתפתחות הרוחנית שלנו אנחנו נמצאים עוד פחות מהתינוק שמתפתח בעולם הזה. התינוק לא יודע איך הוא מתפתח, הוא פשוט חי, גם אנחנו צריכים באותה צורה כמו הילדים הקטנים בעולם שלנו, להיכנס בכוח לעולם הרוחני, להתפתח ולהתפתח, ומה שיהיה יהיה.

שאלה: בעל הסולם אומר שהכול הוא רק משבר פסיכולוגי. מה זה אומר?

לגבינו זו עדיין בעיה פסיכולוגית, כי אנחנו עוד לא יכולים לתפוס את העולם הרוחני.

תלמיד: איך מתמודדים עם הבעיה?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה.

שאלה: הדאגה לזולת היא בעצם יציאה לעולם הרוחני. איך לפעול בסביבה של אנשים אוהבים ביחס לרצונות שלנו? איך להשתמש ברצונות שלנו כדי לא להשתמש ולנצל את הזולת?

לפעול אך ורק לטובת הזולת.

שאלה: בסביבת אנשים שלא לומדים איתנו, איך לעשות את העבודה שלנו בהסתרה ולא להיראות מוזר, אם עצם העבודה בהסתרה מנתקת אותי מאנשים חיצוניים?

כך בדיוק לפעול.

שאלה: כשאנחנו מתחברים לכוחות הרוחניים, איך לברר את זה בצורה הטובה ביותר?

ככל שאנחנו יכולים להיות יחד. זה מה שחשוב לנו .

שאלה: מה שאני לא רוצה, הבן שלי בכל זאת לא מקשיב לי. ומה שאני לא עושה, העשירייה לא אוהבת אותי.

הבורא עושה לך את זה בכוונה כדי שתרצה להיות יותר ויותר מחובר לכולם. וכשתראה שאתה לא מצליח להתחבר, אז תפנה לבורא ותבקש, ואז הוא יעזור לך.

תלמיד: אבל אתה אומר שצריך לבקש ביחד.

גם אחד שמבקש זה לא נורא, העיקר לפנות לבורא ולבקש.

שאלה: אם אני רואה מטוס באוויר, הוא בעצם לא שם, אז מה זה?

מי אומר לך שהוא לא שם?

תלמידה: לפי תפיסת המציאות שאנחנו לומדים.

אני לא מבין אותך.

שאלה: נתת לנו דוגמה על התינוק שמתפתח מאליו. אבל ברוחניות תמיד ישנה המדרגה הבאה שאנחנו צריכים לבקש אותה ולשאוף אליה, ויש לנו גם קוד שדוחף אותנו להתפתחות הרוחנית. אז האם אנחנו כמו אותו תינוק או שונים ממנו?

אנחנו יותר גרועים מהתינוק. אנחנו צריכים לעשות בדיוק מה שכתוב, בלי להביא בחשבון מה שנראה לנו.

שאלה: אני הולך עם אוזניות ליד אנשים כל הזמן, אני שומע את השיעור ושואלים אותי מה אתה מקשיב. האם אני צריך להגיד להם שאני שומע שיעור קבלה, או להכחיש או לשקר, מה לעשות?

זה לא שיעור קבלה, זה פילוסופיה, משהו. בשביל מה לבלבל אותם.

תלמיד: לא להשתמש בזה כאמצעי להפצה. זאת אומרת, לעניין אותם בחכמת החיבור?

לא, עזוב.

שאלה: אם אנחנו מתייחסים למצבים שנכנסים לחיים שלנו, זה יוצא כמו חלום. אבל אם אנחנו יוצרים מצב שאחר כך אנחנו נמצאים בו, זו כבר לא אשליה?

זאת אותה האשליה.

שאלה: אם המהות של הבורא, עצמותו - היא לא נודעת. איך אנחנו יכולים להגיד שהתפיסה הרוחנית היא המציאות האמיתית. ולא תפיסת מציאות כמו זו הגשמית?

אנחנו נגלה את זה בעתיד, עוד אין לנו כלים.

שאלה: איך אנחנו יכולות תמיד לשמור שהכוונה שלנו תהיה להתעלות מעל האגו ולהתחבר כך שנוכל לתפוס את המציאות הרוחנית?

יחד כולנו לחשוב על זה ולהשתדל להגיע לזה בכל הכוחות שלכן, הם יתחברו ואתם תצליחו.

שאלה: מה זה אומר שברוחניות יש מציאות שהיא למעלה מהזמן, שבעצם הסתיים הזמן של התיקונים?

לא. אפילו שלא יסתיים הזמן של תיקונים, הרוחניות היא למעלה מהזמן הגשמי, לא שייכת לזמן הגשמי.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בעשירייה אנחנו מנסים להרגיש את כל העשירייה כשלם אחד. כלומר, אנחנו מגדילים את תפיסת המציאות שלנו על כל העשירייה. האם גם ברוחניות אנחנו לא מתעמקים בתפקיד שלנו, אלא מתוך השורש שלנו אנחנו נרגיש את כל הבריאה?

כן, דווקא מאותו השורש שלנו.

תלמידה: בתפקיד הספציפי שלנו, האם כל אחד ירגיש את עצמו כנברא? לכל אחד הרי יש תפקיד.

את תרגישי את עצמך יחד עם כולם, עם כל היתר. כשאת עצמך נבדלת את לא תרגישי.

שאלה: אם העולם הזה מדומה וכשעולים לרוחניות הוא נעלם ואנחנו מאבדים את ההרגשה שלו, אז מה אנחנו לוקחים מהעולם הזה ואיזה זיכרון נשאר לנו?

אתם לוקחים את כל התכונות הגשמיות שלכם, ומחברים אותם יחד ומתעלים מעליהם וכך מתחילים להרגיש את המציאות הרוחנית.

שאלה: לעיתים תכופות אתה משתמש במילה "למעלה". מה זה אומר למעלה ממשהו?

העליון, "למעלה", זה בתכונות ההשפעה ו"נמוך" זה בתכונות הקבלה.

אני מחבק את כולכם. תקראו את כל השאלות האלה אפילו שזה יבלבל אתכם, לא נורא. העיקר שאתם תכירו אותם קצת יותר, אפילו בצורה פשוטה מילולית ואנחנו נמשיך. בהצלחה, כל טוב עד מחר.

(סוף השיעור)