שיעור בוקר 10.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 349, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "המצווה השלישית", סעיפים 204 - 207

קריין: אנחנו קוראים בספר "זוהר לעם", בכרך א', עמוד 349, את "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "המצווה השלישית", סעיף 204.

"המצווה השלישית" היא לדעת שאלוהים גדול ושליט בעולם, זאת אומרת, אנחנו כבר מדברים על איך אנחנו תופסים את הבורא, איך אנחנו מרגישים אותו, מתקרבים אליו, וכך מכירים אותו יותר ויותר. המצווה לדעת, זה נקרא לדעת שיש אלוהים גדול ושליט בעולם.

המצווה השלישית

[פקודא תליתאה]

.204" המצווה השלישית, לדעת שיש אלקים גדול ושליט בעולם. ולייחדו בכל יום ייחוד כראוי, בו"ק עליונים, חג"ת נה"י דז"א, ולעשותם ייחוד אחד בשש מילים של שמע ישראל, ולכוון הרצון עימהם למעלה. וע"כ צריכים להאריך במילה, אחד, כשיעור שש מילים.

הזוהר אומר ב' דברים:

א. צריכים לדעת, שיש אלקים גדול ושליט בעולם,

ב. לייחדו בכל יום ייחוד כראוי.

כי תחילה צריכים לדעת אותם ב' צדדים, שיש באהבה, שהם או"א עילאין וישסו"ת. שיש אלקים גדול, או"א עילאין, שהוא רב וגדול בחסדים. ושליט בעולם, ישסו"ת, שנקרא שליט, שמורה על הדינים שיוצאים מהם, שהאור נגנז מהם ויוצא דין הקשה. כי השם שליט ומושל מורה על דינים.

הפירוש הוא, שיש לדעת ב' צדדים אלו של אהבה, ולכלול בכל אחת מהם יראה, ויקבל אהבת ה', הן בחסד ובהצלחת דרכיו והן בדין. כי אז נחשב לאהבה שלמה.

ואח"כ צריכים לייחד בכל יום ייחוד כראוי, בו"ק עליונים. להעלות מ"ן לזו"ן, וזו"ן לישסו"ת. ואז עולים ישסו"ת וזו"ן, ומתייחדים כאחד עם או"א, הנקראים ו"ק עליונים, להיותם מלבישים ו"ק דא"א, שע"י הייחוד הזה מתעלים ישסו"ת במקום או"א למעלה מפרסא דא"א, ששם מים עליונים, ואין האור נגנז מהם. וכאשר ישסו"ת מתמלאים באור, אז הם משפיעים לזו"ן, וזו"ן לכל העולמות, ומתגלים החסדים בעולמות. וזהו עניין קריאת שמע (ק"ש).

והנה שש מילים של שמע ישראל, הן שישה צדדים של זו"ן. וצריכים לייחד את ששת הצדדים של זו"ן, שיתחברו כאחד עם שישה הצדדים העליונים, שהם או"א וישסו"ת. וצריכים לכוון הרצון עימהם למעלה, כלומר, לכוון את הרצון ואת נפש רוח נשמה (נר"ן) שיתכללו עימהם במ"ן.

וכדי לעשותם ייחוד אחד בו"ק דז"א, שהם שש מילים של שמע ישראל, צריכים להאריך במילה, אחד, שצריכים להמשיך החכמה במילה, אחד. כי אור החכמה, הנמשך מא"ס לו"ק עילאין, שהם או"א וישסו"ת, מייחד את ו"ק דז"א באור א"ס. כי אחד בגי' י"ג (13), רומז על המשכת אור החכמה. וע"כ צריכים לכוון באחד, המשכת החכמה לו"ק דז"א.

אמנם בייחוד הזה אין הכוונה להמשיך ג"ר לז"א, אלא רק להגדיל את ו"ק דז"א, ע"י התכללותם בו"ק עילאין. וע"כ צריכים להאריך במילה אחד, כשיעור שש מילים. להאריך, פירושו המשכת חכמה. כשיעור שש מילים, בתוך ו"ק דז"א. שבזה נעשים ו"ק שלו ו"ק דגדלות. כי שש מילים של שמע ישראל, הן נגד ו"ק דז"א. וע"י הייחוד הזה, המגדיל אותו בו"ק דגדלות, אפשר אח"ז להמשיך גם ג"ר לז"א."

הזוהר אומר כאן שהתיקונים מתחילים מהפרצופים העליונים, שכל תהליך התיקון הוא בזה שמתחברים יותר ויותר חלקים מהתחתונים לעליונים. ולכן המצווה השלישית היא לחקור ולדעת מי הוא הגדול והשליט בעולם. עולם נקרא "זו"ן", ולזו"ן העיקר זה להיות דבוק באבא ואמא, ולכן המילים "שמע ישראל, ה' אלוהנו, ה' אחד" מדברות על החיבור של זו"ן באבא ואמא, שש המילים האלה נותנות לנו סימנים איך אנחנו מחברים כלים תחתונים עם כלים יותר עליונים, כי העיקר זה לחבר את כולם לייחוד אחד.

"לייחוד אחד" פירושו שהרצונות שבכלים התחתונים, רצונות דקבלה, עובדים ביחד, בערבוביה נכונה עם הרצונות שבכלים דהשפעה, בכלים עליונים. וכשהם מתחברים ביניהם, משלימים זה את זה, אז יוצא שכל אחד מהם עובד בעל מנת להשפיע לזולת, ובכולם יש קבלת האור בעל מנת להשפיע. אמנם בכל אחד ואחד יש כוונה אחרת ושיטה אחרת איך להשפיע, כי לכל אחד ואחד יש טבע משלו, אבל בסופו של דבר, כמו בעולם שלנו, כשאנחנו רוצים להתחבר ולעשות משהו, אז מכל אחד ואחד יש עבודה מיוחדת, השפעה מיוחדת, וכך אנחנו מתחברים.

לכן כמו שהזוהר אומר לנו, אנחנו לומדים את הצדדים שבכל הכלים האלה, אחר כך איך בכל יום ויום אנחנו מעלים אותם חלקים, מאחדים אותם בו"ק עליונים ובו"ק תחתונים, מעלים מ"ן לו"ק, ובצורה כזאת אנחנו כבר מערבבים את הכלים האלה, מחברים אותם בכל מיני חלקים שבהם, עד שבסך הכול נעשה מהם קיבוץ, חיבור כזה, שהם יכולים להיות כך למטה מפרסה ולמעלה מפרסה, ככלי אחד. ולכן כשאנחנו מבצעים את שש המילים האלה שב"שמע ישראל, ה' אלוהנו, ה' אחד", אנחנו ממלאים בזה את כל הכלים המעורבים האלו שבפרצוף הכללי, וזה בעצם כל התפקיד שלנו בינתיים באיחוד הכלים ובמילוי האורות.

עוד נדבר על הצדדים שיש לנו בזו"ן ובכלל בכלים האלה.

שאלה: יש לנו את החיבור שלנו עם החברים בעשירייה, מה אנחנו מוסיפים כאן, מה אנחנו מחברים, ועם מה? לאור מה שהסברת לנו.

אנחנו צריכים להמשיך לקרוא, ממה שקראנו זה לא מספיק ברור מה צריכים לעשות. ברור שזה מגיע באיחוד, אבל איך אנחנו מתחברים, איזה חלקים בתוך בינה, זעיר אנפין, אנחנו צריכים לחבר, זה עוד לא מובן, עוד לא ברור.

שאלה: המצווה השלישית מתחילה בלדעת שיש בורא גדול במידת ההשגה שלנו. מה זה אומר לדעת?

"לדעת" משמע לגלות, אנחנו מגלים את הכלי העליון שמעלינו ומבינים שהוא עוד יותר גבוה ממה שתארנו לעצמנו מלכתחילה.

במידה שבה אנחנו יכולים להתחבר בינינו, "ואח"כ צריכים לייחד בכל יום ייחוד כראוי, בו"ק עליונים. להעלות מ"ן לזו"ן, וזו"ן לישסו"ת. ואז עולים ישסו"ת וזו"ן, ומתייחדים [כאחד]" כראוי "עם או"א," זאת אומרת, כל אחד כך, כמו בסולם. "הנקראים ו"ק עליונים, להיותם מלבישים ו"ק דא"א, שע"י הייחוד הזה מתעלים ישסו"ת במקום או"א למעלה מפרסא דא"א, ששם מים עליונים, ואין האור" העליון הזה "נגנז מהם." זאת אומרת, כבר מגיעים לגילוי.

אנחנו נעבור לסעיף 205, הוא יסביר לנו קצת יותר, ואז נחזור לסעיף 204.

שאלה: אמרת שהאיחוד מתחיל בעולמות הרוחניים. איך נוכל להשיג אותם ולאחד אותם, כשאנחנו תחתונים?

אנחנו צריכים עוד ללמוד את זה. ודאי שפקודת האיחוד, רעיון האיחוד, כוח האיחוד, יורדים מלמעלה, אבל כשהם יורדים מלמעלה הם יורדים על התחתונים, והתחתונים הקטנים מתחילים להרגיש זאת על עצמם ולבצע את האיחוד, ובביצוע יש כאן פקודה מלמעלה וביצוע מלמטה. לכן נראה, תיכף הזוהר יסביר לנו איך זה קורה.

שאלה: לגבי החיבור בין עליונים לתחתונים, איך אני יודע שהחיבור בין עליון לתחתון הוא על ידי שבירת הפרסה? הרי רק כשהעליון יודע שהוא עליון והתחתון יודע שהוא תחתון, כל אחד שומר על עצמו ואין שבירה, והכול בסדר ביניהם מבחינת היחסים. אבל אם המחיצה נשברת לפעמים קורים דברים לא טובים. אז איך יכול להתרחש חיבור בין עליון לתחתון כששוברים את המחיצה ביניהם?

אנחנו עוד לא מבינים איך זה קורה, ואפילו ממה אנחנו מתחילים. או שאנחנו מתחילים מהמצב השבור, ואז אנחנו צריכים להגיע משבור לשלם, או שאנחנו פשוט נמצאים באיזשהו מצב של סטנד ביי קבוע וצריכים לשמור שלא יהיו שינויים. בואו נראה, הוא עוד לא עיצב לפנינו את המצב הנכון.

תלמיד: העיצוב של המצב הנכון מתייצב במשך השנים שלומדים?

לא, עכשיו אנחנו נלמד ונייצב בתוכנו את המצב הנכון.

שאלה: האם המצווה השלישית של גילוי הבורא היא זאת שנותנת לי להבין את היראה, זאת אומרת יש איזו תנועה בין יראה, אהבה וגילוי הבורא וזה חוזר כל זמן. זה נכון?

כן, כל הזמן יש לנו זרימה מלמעלה למטה וממטה למעלה.

אנחנו צריכים להמשיך. פשוט עצרנו בגלל שחילקו את הטקסט לכמה חלקים אבל זה לא מועיל להבנה.

".205 וזהו שכתוב, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. שפירושו, יתכנסו המדרגות שמתחת השמיים אל מקום אחד, להיות בשלמות לו"ק. ועכ"ז, בייחוד של שמע ישראל, צריך לקשור בו היראה, שצריך להאריך בד' שבאחד. כי ע"כ ד' שבאחד גדולה. וזהו שכתוב, ותיראה היבָּשה, שתיראה ותתקשר ד', שהיא יבשה, באותו הייחוד." זה לא עניין של האותיות, זה עניין של הרצונות, האיכויות שיש אחרי כל סימן וסימן.

"הייחוד של שמע הוא להמשיך ו"ק דגדלות. כמ"ש, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. שיתכנסו המדרגות שמתחת השמיים אל מקום אחד, להיות בשלמות לו"ק. כי מקום אחד הוא ו"ק עילאין, ששם מאיר אור א"ס באור החכמה.

ויתכנסו המדרגות שמתחת השמיים, שהן שישה צדדים של ז"א, שתחת הבינה, הנקראים שמיים בערכו של הז"א, אל מקום אחד, שהם שישה צדדים עליונים, כדי להיות בשלמות לו"ק כראוי, שיקבלו גם הם אור החכמה, ויתייחדו ו"ק דז"א. אבל רק בשלמות לו"ק, לגדלות ו"ק בלבד.

ועכ"ז, בייחוד של שמע ישראל, צריך לקשור בו היראה, שצריך להאריך בד' שבאחד, שהוא היראה התחתונה. כי אהבה שלמה היא אהבה בשני צדדים, בין בדין, בין בחסד ובהצלחת דרכיו. וע"כ האור של מעשה בראשית יצא, ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה, ונכללו יחד שני הצדדים, חסד ודין, שיהיו שלמות. זוהי אהבה כראוי. וגם באהבה זו צריכים לעורר יראה.

והתבאר, שיש ב' בחינות אהבה ויראה:

א. אהבה ויראה עילאין, או"א עילאין,

ב. אהבה ויראה תחתונים, ישסו"ת.

ואין השלמות מתקבלת, אלא ע"י ב' הבחינות יחד. ולפיכך נעשית גניזת האור בישסו"ת, כדי לגלות אהבה תחתונה, אפילו כשנוטל את נפשך, גם אז צריכה היראה להתדבק באותה אהבה תחתונה, ויירא מפני אדונו ולא יקשה ליבו. ואז יש לו אהבה ויראה בשלמות. והוא מתדבק באו"א עילאין ובישסו"ת, ומקבל כל הנועם והטוב שבהם.

מדובר כאן בייחוד של ק"ש. כי אחר שהעלה את הזו"ן, וכלל אותם בשישה צדדים עליונים, להמשיך את האהבה רבה בזו"ן במילה, אחד, שהוא האור שנברא ביום א', במאמר, ויאמר אלקים יהי אור, עכ"ז, בייחוד של שמע ישראל צריך לקשור היראה. כי צריך ג"כ לגלות ולהמשיך גניזת האור שנעשה בישסו"ת, כדי להשלים אותו גם באהבה וביראה תחתונות. כי בלי זה לא נקרא שלמות.

וצריך להאריך בד' שבאחד הגדולה, כי אותיות גדולות הן בתבונה. וע"כ ד' שבאחד גדולה, שרומזת על מקום הגניזה של האור, שנעשה בנה"י דתבונה. וע"כ צריכים להאריך בה, ולכוון בגניזה אשר בה, כדי להידבק גם באהבה וביראה תחתונות. כמ"ש, ותיראה היבשה. שתיראה ותתקשר דל"ת, יבשה, באותו הייחוד.

כי אין שלמות באהבה וביראה עליונות, שנמשכו בשש מילים של ק"ש ע"י המילה אחד, שהוא עניין יהי אור, אלא ע"י אהבה ויראה תחתונות, המתגלות ע"י גניזת האור בנה"י דתבונה, הנקראים ד'. וע"כ כתוב, ייקוו המים אל מקום אחד, המשכת אור החכמה אל שש המדרגות של ז"א, שהם מתחת השמיים, ואח"כ כתוב, ותיראה היבשה. שסובב על ד' שבאחד, שצריכים להאריך בה. ולכוון שהיא נעשית יבשה ע"י גניזת האור, כדי שתיראה ותתקשר ד', היבשה, התבונה, באותו הייחוד של אור שבאו"א עילאין, שנמשכו בו"ק דזו"ן, כדי להשלים האהבה בשני צדדים."

כך מתחברים האור וכלי.

"206. ואחר שנקשרה שם המלכות למעלה, בו"ק דז"א, צריך לקשור אותה למטה, בהמונים שלה, בו"ק אחרים שלמטה במלכות. והם, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (בשכמל"ו), שיש בו שש מילים אחרות של הייחוד. ואז, מה שהייתה יבָּשה נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות.

ביאור הדברים. אחר הייחוד העליון שבק"ש, שנקשרה ד' שבאחד למעלה באו"א, צריכים לקשור ד' שבאחד בו"ק אחרים שלמטה, בשישה צדדים של הנוקבא דז"א, רחל, העומדת מחזה ולמטה דז"א, שבה כלולים כל שישים ריבוא (600,000) נשמות ישראל, הנקראות ההמון של הנוקבא, ההמונים שלה.

ואחר שנכלל ז"א באור דאו"א עילאין, וגם התגלה בו הגניזה של התבונה, שזה כמ"ש, ותיראה היבשה, של ד', צריכים להמשיך את ב' הבחינות האלו אל הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה שלו, שהן שש מילים: ברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד. כי שש מילים אלו, הם כנגד שישה צדדים חג"ת נה"י דנוקבא דז"א. שבשכמל"ו, יש בו שש מילים אחרות של הייחוד.

ואז, מה שהייתה יבשה נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות. כי כדי לגלות אהבה שלמה, שהיא בשני צדדים חסד ודין, האור של מעשה בראשית יצא ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה. ונכללו ב' הצדדים חסד ודין יחד, שיהיו שלמים. הרי שבגניזה לבדה עוד לא נשלמה האהבה בשני צדדים. אלא רק ע"י דין הקשה, שיצא לאחר הגניזה.

ולפיכך, מטרם שיצא דין הקשה, הייתה ד' שבאחד יבשה, בלי תועלת, כי יצאה מכלל האור ע"י הגניזה. וגם היראה לא נשלמה בה, כדי שתיתקן באהבה וביראה תחתונות, המשלימות לאהבה וליראה עליונות. כי עוד לא נגלה הדין הקשה, שהוא העיקר המגלה את האהבה והיראה התחתונות.

ואותו הדין הקשה, מקום מציאותו, הוא בעקבים של לאה, שבמקום הראש של רחל. כי ב' נוקבאות יש לז"א:

א. מחזה ולמעלה, ונקראת לאה,

ב. מחזה ולמטה, ונקראת רחל.

ונמצאות עקבים של לאה המסתיימות בחזה דז"א, הן נוגעות בראש רחל, העומדת מחזה ולמטה דז"א. ומציאות דין הקשה היא בסיום עקבים של לאה, הנוגעות בתוך הראש של רחל. ולפיכך, אין פעולת דין הקשה אלא ברחל. כי אין שום מסך ודין יכולים לגלות שליטתו, אלא רק ממקום מציאותו ולמטה. ונמצא, שאין הגניזה נשלמת למדרגת אהבה ויראה תחתונות, אלא אחר שנמשכת למקום רחל, ששם פועל דין הקשה.

ואז, מה שהייתה יבשה נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות. כי אותה ד' שבאחד, שבמקומה מטרם שנגלה דין הקשה, הייתה יבשה ומקום חורָבָה, שאינה ראויה ליישוב. הנה עתה, אחר שנמשכה לו"ק של רחל שמחזה ולמטה דז"א, נעשתה לארץ מוציאה פירות הראויה לנטיעת אילנות, למקום יישוב. כי נגלו בה אהבה ויראה תחתונות בשלמות, המשלימה לאהבה וליראה עליונות, שתהיה האהבה בשני צדדים, אשר רק בדרך זה מתגלה כל הנועם והטוב שבאו"א עילאין.

כמ"ש, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שהוא באותו הייחוד שלמטה, בבשכמל"ו, שנעשית ארץ, שהוא רצון שלם כראוי. ארץ מלשון רצון. וזהו, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שהמשיך הד' שבאחד אל הנוקבא דז"א, לשישה צדדים שלה, ששם כבר מגולה פעולת דין הקשה. ואז הד', שהייתה היבשה וחורבה, נעשתה בנוקבא דז"א, ע"י זיווגה עימו, לבחינת ארץ מוציאה פירות ומקום יישוב. ובזה, קרא אלקים ליבשה ארץ, שהוא רצון שלם כראוי. כי נגלה בה הרצון השלם כראוי, אהבה שלמה."

שאלה: מהן אהבה ויראה תחתונות?

"תחתונות" ו"עליונות", תלוי על איזה הבחנות אנחנו מדברים, כי יש לנו ג"ר וו"ק, ולכן היראה והאהבה התחתונות זה שעדיין לא הגענו למצב שיש לנו יכולת לעבוד על ג"ר דאורות כדי לקבל אותם, ולכן זה נקרא תחתונים.

שאלה: מה זה "לאה" ו"רחל" בשבילנו?

כל השמות בתורה הם שמות של הכוחות, הבחנות, מדרגות, כבר ברור לנו שאלה לא בני אדם, ולכן אנחנו צריכים להתייחס לכל הדברים האלה כבכלל לא קיים בעולם שלנו. אלא מדובר על דרגות, הבחנות בטבע שאנחנו צריכים לאתר אותן, להרגיש אותן, להגיע אליהן, לעבוד איתן, ואז אנחנו נבין מה התוכן הפנימי שעליו כתוב כך בתורה.

אם זה לא היה כתוב באופן הזה, אז התורה הייתה פי כמה יותר ארוכה, כי במקום "רחל", "לאה", הבחנות של מעלה ומטה וכן הלאה, היינו צריכים להסביר בהרבה מאוד מילים. וכך ממילה מסוימת שאנחנו אומרים ברור לנו על מה אנחנו מדברים, למשל איזה פרצוף זה היה, לְמה הוא יכול להגיע, מה התכונות הפנימיות שלו, על ידי מה הוא משתנה, מה אנחנו מצפים ממנו, איך הוא קשור למלכות וכן הלאה, כל זה רק על ידי שם אחד שאומרים.

ולכן אנחנו משתמשים גם בשמות של הענפים, כמו בעולם שלנו שיש לנו יחסים מסוימים בין חלקי הבריאה, נבראים, כך אנחנו גם משתמשים בכל השמות האלה ברוחניות.

שאלה: מדוע בקטעים האלה ניתנת כל כך הרבה תשומת לב להגייה נכונה של האותיות, מה זה אומר מבחינתנו?

בינתיים שום דבר. אנחנו צריכים לאתר מהי כל אות וכל מילה, באיזה מקום היא נמצאת, ואיך היא קשורה לאחרים, כי אלה החלקים של כל מערכת הקשר שיש לנו בין כל חלקי המערכת השבורה ואנחנו צריכים להביא אותם לקשר, ולכן זה צריך להיות חשוב לנו.

שאלה: האם המצווה הזאת היא בנוגע לזה שהדינים צריכים להתגלות קודם כדי ליצור חיסרון ורצון שלם למילוי?

ודאי שדינים צריכים להתגלות קודם, כדי שאפשר יהיה לגלות את הצורך למילוי, לתיקון ולמילוי. בזה את צודקת.

שאלה: האם האיזון בין התכונות המתוארות כאן במאמר, אלה תכונות של המסך?

לא רק מסך, גם האורות שעוברים ממדרגה למדרגה, גם מדרגות שמתחברות ביניהם. ודאי שבסופו של דבר המסך קובע איזה תופעות יהיו מגולות.

שאלה: האם גילוי הבורא זה למעשה הביטוי של "ממעשיך הכרנוך" והדרישה שלנו לעשות כמוהו כתנאי למילוי?

כן. יפה אמרת.

שאלה: איך לקשור את היראה לתפילה עוצמתית כמו "שמע ישראל"?

לא יודע להגיד לך, אני חושב שב"שמע ישראל" היראה והאהבה וכל התכונות שהיו מקודם גם קשורות זו לזו וצריכות להתחבר יחד כדי להגיע ל"שמע ישראל", כי "שמע" זה כבר סיכום של עליית הכוח שלנו, עליית המ"ן מהנבראים לבורא.

שאלה: מהן התולדות והפירות בארץ, ברוחניות, בינינו בעשירייה?

"תולדות ופירות" זה החיסרון לכך שאנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי להעלות אותו לבורא באופן שהוא לא יוכל לא לענות, שהוא יהיה חייב לענות לנו על הדרישה שלנו, וכל הדרישה שלנו תהיה כדי להעלות אותו. זאת אומרת שאנחנו מבקשים את הבורא שיעלה אותנו כדי שאנחנו נוכל להעלות אותו.

שאלה: הוא מזכיר פה את הנושא של האור הגנוז שנגנז ואז ירד לעולם דין קשה.

כן.

שאלה: מה זה "אור גנוז", ומה הסיבה שפתאום אחרי שהוא גנז אותו נכנס לעולם דין קשה, מה הכוונה?

בצורה פשוטה, אפילו אם אנחנו לא יודעים על מה מדובר, אם אנחנו מדברים על אור שנגנז אז זה כבר זמן לדין קשה כי אין אור בעולם, כלומר פחות אור ממה שהיה ואז יש זמן לדין.

שאלה: האם הנושא של דין קשה זה כל מה שרואים היום, את רעידות האדמה וכל מה שמשתמע מכך?

לא, לא. זה כבר משהו אחר.

שאלה: זה לא גורם "דין קשה"?

אני לא יכול להגיד. לי נראה שזה לא דין.

שאלה: האם בעבודה בינינו, בעשיריות, ניתן למצוא את האור הגנוז הזה בחיבור בינינו?

אנחנו מבקשים את זה. אנחנו מבקשים ואני מאוד מקווה שעל ידי כל הדינים האלה שמתגלים בינתיים פה ושם, וזה כאשר אנחנו עוד לא הגענו כבר לסוף, אלא עדיין יהיו לפנינו עוד כמה דינים, כלפי כל הנבראים, ואז אנחנו נגיע למצב שכן נסכים שרק איחוד בינינו יכול לרפא אותנו מכל הדינים.

שאלה: האם הדינים שיש לנו עכשיו לא מספיקים? האם יהיה יותר גרוע?

היו דברים מעולם. מה הבעיה?

תלמיד: אני חושב שיש הרגשה שהעולם מתמוטט, אפשר לראות מה קורה מסביב.

ממה הוא כל כך מתמוטט?

תלמיד: 20 אלף הרוגים בטורקיה.

וכמה יש באוקראינה?

שאלה: אני כבר לא מבין מה העניין של כאוס שיכול להיות יותר גרוע ממה שקורה היום, זה באמת לא נתפס.

הכאוס שיכול להיות יותר גרוע, זה שאותו מצב שקיים רק בכמה אזורים בעולם, יהיה בכל העולם.

שאלה: אבל איך ניתן לתקן? אתה אומר שהלימודים והעבודה שלנו יכולה לתקן את העולם.

אז באמת גם בנו וגם באחרים יהיה רצון וחיסרון כך שאנחנו סוף סוף נמשוך את אורות התיקון והם יתקנו את המצב שלנו.

שאלה: ניתן לעשות את זה בדור שלנו, עכשיו?

ודאי שכן, אם אנחנו נרגיש בזה צורך. הכול מדובר כלפי התחתונים.

שאלה: אני רוצה לומר שהקריאה בזוהר ממש מאלצת אותי לחפש את העשירייה, לראות שכולם נמצאים, שתהיה עשירייה שלמה כדי שאפשר יהיה באמת לעסוק בזוהר. ממש מורגש איך זה עובד ביחד.

יפה.

תלמיד: כמו מנגינה שפועלת. אני רואה המון תועלת בקריאה הזו. אנחנו קוראים מאמר "המצווה השלישית". יש גם ראשונה, שנייה ואחרי זה רביעית עד י"ד. מה זה המאמרים האלה, מה זה כל המצוות האלה?

תיקונים. תיקונים שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לשלמות.

תלמיד: האם זה ממסופר לפי סדר מסוים, מה זה המספרים?

כן. אבל עכשיו אנחנו עוד לא מבינים מה התועלת מהסדר הזה דווקא.

שאלה: האם המפגש בין מדבר ומים במקום אחד זה ים סוף?

אני לא ראיתי שכך כתוב.

שאלה: הדינים הקשים משני הצדדים. האם מצד התחתונים נקרא חסד או שזה רק בעת העלייה?

לא. אל תתבלבל. למה לך להיכנס לדברים שעוד לא ראית את ההגדרות המדויקות מהספר? למה אתה מוסיף במקום המחבר, לאן אתה נדחף? תנסה לברר את מה שכתוב בצורה ברורה ולא מה שפה ושם יש איזה קטעים ואתה מהם מרכיב תיאוריות שלמות. אתה מתבלבל וצורה כזאת של לימוד יכולה פשוט לזרוק אותך החוצה.

שאלה: האם האור שהיה ונגנז קודם בעליון, התגלה בגלל חיבור בתחתון?

כן.

תלמיד: וכתשובה, העליון התחבר ובתחתון - התעוררה יראה. כביכול נראה שיראה צריכה להתעורר גם ממשהו שהיה גנוז ועכשיו יצא. מה זה יראה שהתעוררה אחרי שהאור התגלה?

כשהאור מתגלה יש כמה יראות. קודם כל, לא לאבד את האור הזה, לא לפגום באור, לא לגרום לו להסתלק. לקבל נכון את האור ובצורה נכונה, מתאימה לדרגה שלו - לממש אותו. כל הדברים האלה מעמידים את האדם שמקבל את תוספת האור במצב מאוד מאוד קשה, מתוח, וכאן בדיוק הוא צריך לקבוע את היחס שלו לעליון שהכול מגיע מתוך האהבה והוא צריך להעלות מעצמו יראה ואז כשהיראה ואהבה יתחברו יחד, יהיה ביניהם קשר כזה שכבר המגע הזה ימשיך לעתיד.

שאלה: האנושות כבר הייתה במצבים שבכל העולם היה כאוס.

כן, ודאי.

שאלה: אנשים המיסו אחד את השני עם פצצות אטום, שרפו אחד את השני, הרגו אחד את השני בחרב. בכל העולם עוני, מחלות ואנחנו רואים שתיקון מזה לא הגיע. כאילו אנשים סובלים ולא מגיעים מזה לפתרון.

אבל פתרון יכול להיות רק בתנאי שאותם הייסורים שמגיעים ומתפשטים ומכסים את האנושות שיהיו מורגשים בתוך האנושות בצורה נכונה, שהם מבינים מאיפה זה, עבור מה זה, בשביל מה, מה הם צריכים לעשות, למי הם צריכים לכוון את עצמם וכן הלאה. זאת אומרת, זה לא סתם שמפוצצים פצצות אלא מה קורה באותם הנבראים שעוברים מצבים כאלה.

תלמיד: אז איך תיבנה ההבנה הנכונה באנושות, מאיפה זה בא ולמה?

לזה יש כמה דרכים.

סדנה

מהמצב שלנו והלאה, באיזו צורה אנחנו יכולים להגיע לשלב הבא, לשלב טוב או דרך הרע לטוב. מה עלינו לעשות, ומה אפשר לעשות, מה האנושות יכולה לעשות כדי להגיע למצבים יותר בטוחים, נוחים, טובים או לעזוב את הכול ושהכול יהיה שלח במים?

*

קריין: מצווה רביעית, 207.

.207" ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שבאותו הייחוד שלמטה, בבשכמל"ו, שנעשית ארץ, רצון שלם כראוי. כי ארץ לשון רצון. ע"כ כתוב פעמיים, כי טוב. אחד לייחוד עליון, ואחד לייחוד תחתון. כיוון שהתאחדה המלכות בשני הצדדים, בו"ק דז"א ובו"ק שלה, מכאן והלאה, תַדשֵא הארץ דשא. כי נתקנה לעשות פירות ותולדות כראוי.

פירוש. ייחוד עליון, ייחוד של שש מילים של ק"ש, שהוא בשישה צדדים גדולים עליונים של או"א, מתבאר בכתוב, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. ייחוד זה ממשיך אל ו"ק דז"א האור, שנברא ביום א', משישה צדדים של או"א עילאין. וזהו, כי טוב הראשון, הנאמר ביום ג' של מעשה בראשית.

והייחוד התחתון, ייחוד של שש מילים, בשכמל"ו, שהוא השלמת הד' שבאחד, שאין לה שלמות זולת בשישה צדדים של הנוקבא דז"א, מתבאר בכתוב, ויקרא אלקים ליבשה ארץ, ובכתוב, תדשא הארץ דשא. כי בו"ק דנוקבא נעשתה היבשה לבחינת ארץ שמוציאה פירות. ועל הייחוד הזה של ו"ק דנוקבא נאמר פעם שנייה, כי טוב.

ונמצא, כי טוב הראשון לייחוד העליון, וכי טוב השני לייחוד התחתון. כיוון שהתאחדה המלכות בשני הצדדים, בו"ק דז"א ובו"ק שלה, שני צדדים של אהבה, ע"י ייחוד עליון וייחוד תחתון. מכאן והלאה, תדשא הארץ דשא. כי נתקנה לעשות פירות ותולדות כראוי. כי הייחוד התחתון השלים האהבה בשני הצדדים, ונמשכים האורות דאו"א עילאין אל ו"ק דנוקבא, ומשפיעה פירות ותולדות להמונים שלה, שהם שישים ריבוא נשמות ישראל, כראוי להיות."

שאלה: אנחנו רואים באמת הרבה אסונות שקורים עכשיו בעולם כמו שראינו עכשיו בטורקיה או באוקראינה, ברוסיה, ועוד הרבה מוקדים שאפילו לא מודעים להם. ברור לנו שזה אנחנו, שבנו יש את היכולת הזאת, דיברנו על זה. במקום לצאת להאשים אחרים לבוא לעצמנו. מה עוד יכול לדחוף אותנו כדי להבין את גודל התפקיד שלנו והאחריות שלנו, איזו רעידת אדמה פנימית אנחנו צריכים לעבור כדי להבין מה בכוחנו לעשות, לקום לצאת לעשות משהו?

אנחנו קודם כל צריכים להגיע למצב שאם קורה משהו בעולם, אני מרגיש שזה קורה לי. עד כדי כך שאפילו שלא מודיעים על זה באיזה כלי תקשורת אבל אני מרגיש. אני מרגיש כי אני כלול עם כולם. ולזה אנחנו צריכים להגיע, להיות מאוד מאוד רגישים לכל אותם חוסר הסדרים, חוסר הקישורים שיש בעולם שבעקבותיהם הוא סובל. ואם האנשים הרגילים לא יכולים לסבול, כמו ילדים קטנים, שאנחנו נגיד סובלים ממשהו והם לא, הם לא מבינים על מה מדובר. כך אנחנו צריכים להבין, לפי הסבל שאנחנו יכולים להרגיש, עלינו לתקן את כל הקלקולים האלו וכמה שאפשר להעלות תפילתנו לבורא שיציל את כל האנושות מהמכות.

שאלה: יש כאילו איזה חוסר אמונה שמהחיבור בינינו אפשר לעשות שינויים כאלה ענקיים, ולך מההתחלה יש כל הזמן אמונה מאוד מאוד חדה כזאת. איך אנחנו יכולים להשיג את אותה אמונה בדרך, בחיבור שלנו, שמזה יבוא באמת התיקון?

רק על ידי כך שאנחנו נגלה את הרגישות לזה. ורגישות לכך אנחנו לא יכולים לגלות אם אין לנו, אבל אנחנו יכולים לבנות יחסים לאותה הרגישות ביחסים בינינו. אם אני רואה שהחברים סביבי הם נמשכים למשהו, הם רגישים למשהו, אז אני גם מסתכל על זה, גם מתקרב לזה, גם רוצה לדעת ולהרגיש. וכך אנחנו "איש את רעהו יעזורו", יכולים להיות עדינים יותר, מרגישים יותר את הדברים שקודם לא הרגשנו. זה גם על ידי קנאה, תאווה וכבוד.

תלמיד: מה יש בכוח של החיבור שיש בעשירייה, שיכול כך להשפיע על העולם?

אנחנו כולנו מערכת אחת, אומנם שאנחנו לא מודעים לזה. אם אנחנו איכשהו מתקרבים זה לזה בעשירייה אנחנו גורמים לכך שכל העולם גם יתקרב, ומה שלנו כואב זה יכאב ויהיה רגיש גם בכל העולם.

שאלה: במה תלויה היכולת שלך לפתח כזאת רגישות כלפי מה שקורה, שזה יזיז לך בפנים?

רגישות, תלויה בכמה שהאדם מגלה שהוא נמצא ברשת הזאת וכמה הוא פועל עליה והיא פועלת עליו. אני מאוד רגיש ואני גם נמצא פשוט באזהרה, בירידה, שהעולם לא כל כך מודע לכך כמה אנחנו נמצאים במצב מסוכן. כדור הארץ הזה יכול להתפורר תוך שנייה ואנחנו לא מודעים לזה, כמו תינוקות שבינתיים משחקים למרות שלידם קורה משהו, אבל אם זה לא נכנס לגבול החושים שלהם אז הם לא מבינים.

כך אנחנו עובדים איתם, אנחנו רוצים לבודד אותם בצורה כזאת שהם לא ירגישו הבחנות שליליות, מצבים שליליים שקורים סביבם. אבל אנחנו לעצמנו כבר צריכים לגלות כל מה שקורה ואפילו יותר, והעיקר הסיבה, מדוע זה קורה. וכך אנחנו נתקדם. העיקר זו הסיבה. אם אנחנו מוכנים לגלות את הסיבה אז ודאי שאנחנו נגלה גם את כל האירועים הקשורים גם לאותה הסיבה.

תלמיד: מה הסיבה?

הסיבה היא שאנחנו לא מכינים את עצמנו כמערכת אחת.

תלמיד: איך אתה הופך להיות רגיש יותר?

צריכים יותר לחשוב על זה, ואתם תראו כמה אתם תוכלו לתאר לעצמכם שכולכם נמצאים במערכת אחת, באמת תקבלו מזה חרדה גדולה ושאתם נמצאים בידיים של כל האנושות, אלו החיים שם בג'ונגל בפרוורים בכאלה מקומות נוראיים, וכול מה שקורה לכולכם זה תלוי בכם.

תלמיד: אני פשוט רואה כשקורה משהו שהוא כביכול מזעזע אותך אז אחרי רגע אתה הופך להיות כאילו עוד יותר מגושם וכאילו הכול בסדר, וממשיכים עם החיים.

כן ולא. אני שמעתי על כמה מקובלים גדולים מדורות קודמים, שהם היו ממש כמו בבא סאלי, הוא היה כאן מקובל גדול, אני הכרתי אותו אישית, והוא היה צועק, כשהיו אווירונים עולים להפצצות, בשבילו זה היה מעשה ממש נורא.

זאת אומרת, הכול תלוי איך אנחנו מקבלים את הדברים שקורים. אנחנו צריכים להיות בכדור הארץ מאוד מאוד מיוחד, הוא באמת מיוחד, לא כמו שאומרים לנו האסטרונומים וכל המדענים שיש עוד כאלה אלף אלפי כדורים כאלה, פלנטות וכולי.

לא, אנחנו חיים במקום מאוד מיוחד שהוא תוצאה מהאיזון של כל הכוחות שבטבע., ולכן הוא כל כך מפותח ויש בו כאלו יצורים שיש בהם בחירה חופשית להיות כאלוהים. ואנחנו צריכים להבין את זה ולהשיג את זה.

תלמיד: מה הכי עוזר להרחיב את הכלי שלך, שתהיה רגיש ליותר ממה שקורה מסביבך. כמו שאני מאוד רגיש למה שקורה במשפחה שלי, בבית שלי, עם הילדים, איך אני יכול להיות יותר רגיש למה שקורה בעולם?

זה לא דרך רגישות של הקרובים, זה פשוט מתוך כך שיותר ויותר אדם מחבר את עצמו למערכת הכללית.

תלמיד: איך אתה מרגיש שאני חלק מהמערכת הכללית? מה זה נקרא להיות חלק מהמערכת הכללית?

שיש קשר בין מה שקורה לך, בך, בגופך, ברצונך, במחשבות שלך, בכול וכל מה שקורה בכוכבים, בכל היקום. זה מה שמגיע לאדם.

שאלה: בבקשה לבורא, איך אני צריך לא לבקש שיפסיק או יעלים או ייקח בחזרה את הדברים, אלא ייתן לנו את היחס הנכון?

צריכים לבקש, כמו שאתה אומר לי עכשיו. לא חשוב באיזה מילים, אפילו בלי מילים, הבורא מבין את כל הנטיות שלך, לא חשוב באיזה רמה אתה מוציא אותם.

תלמיד: הרבה פעמים כשאנחנו מדברים במקומות אחרים על הכבדות, על הפרעות, אסור לנו לבקש שיעלים אותם, אנחנו צריכים אותם.

כן, ודאי.

תלמיד: אז גם פה, אנחנו צריכים להיות רגישים לכל הדברים שמתגלים לנו בעולם?

לא. אנחנו יכולים להימנע מלעבור את כל המצבים, אנחנו יכולים ללמוד מדברים הרבה יותר מצומצמים, קונקרטיים שעוברים עלינו בצורה מקובצת. אנחנו לא צריכים מלחמות של אלף שנה ועוד כל מיני אסונות. יש אנשים שעוברים אלף מכות ואז מבינים מה קורה להם, ויש כאלה שמנגיעה הכי קטנה, כבר מבינים ובעומק הנכון מה קורה. הכול תלוי באדם. אנחנו מבקשים מהבורא שנוכל ללמוד מהדברים האלה מהר ובצורה עמוקה.

תלמיד: אם אני מוצא את עצמי מבקש ממנו שיפסיק את הסבל, זה נקרא שאני מרשיע אותו?

לבקש שיפסיק את הסבל זה לא אומר כלום, אולי אתה לוקח מעצמך אמצעי להתקדמות. העיקר שתהיה קשור למטרה ותבקש ללמוד יותר מהר, אפילו לא אכפת לך עד כמה אתה עובר כאבים.

שאלה: לכל אחד מאתנו יש חברים בכלי העולמי, וגם חברים בעשירייה שלו, זה עוזר לנו לפתח את הרגישות הזאת?

ודאי שזה עוזר, כי יש לך בכל זאת כמה אנשים שאליהם אתה מתייחס ברגישות יותר גדולה מאשר לאחרים, לכן זה עוזר.

תלמיד: ובלי זה אי אפשר היה לפתח את הרגישות הזאת?

אנחנו בנויים בצורה כזאת, שלכל דבר יש לנו רגישות משלו, גם לפי הטבע שלנו, גם לפי גובה התגובה וכן הלאה.

שאלה: איך משיגים את הדרגה הזאת של רגישות כלפי החברים, שזה מה שחסר לנו והאם אפשר לכוון את האור נכון, מאתנו כלפי האנושות?

אנחנו צריכים ללמוד לעורר קשר עם כל האנושות, אני מתכוון עם כל בני ברוך העולמי, כך שהלב שלי יהיה פתוח לכולם ועל ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו, יהיה לנו כלי יותר גדול, יותר רגיש לקליטה. כך נתקדם. פשוט להיכנס קצת יותר לכלי הכללי העולמי שלנו, שבאמת נוכל להרגיש יחד ברגישות גבוהה, מה קורה בינינו. שם נמצא הבורא.

שאלה: האם מותר לעשות הכול כדי להתקדם בדרך? האם אני יכול להגיד לעצמי שאני הולך לקבל את כל הנר"ן, כל האורות ושהסבל שלי בעולם הגשמי הוא זמני? כשאני עושה כך, אני מרגיש שאני מדבר כמו אדם דתי. מה אני צריך לעשות?

לא חשוב מה תגיד, השאלה אם אתה מוכן לזה, אם אתה רוצה להרגיש נר"ן אורות, כלים, צמצומים, שבירות, בעיות. אלה דברים מאוד לא פשוטים, אנחנו לא יודעים איך יהיה הגוף שלנו, איך נרגיש את זה ונוכל לעבור את זה. לכן בוא נתרכז במה שאומרים לנו. אתה רוצה להגיע לגמר התיקון, תנסה לעשות את זה בעשירייה ותראה עד כמה יש לך כוחות או לא, אתה יכול לבקש על זה או לא? אתה בורח מזה, או רוצה ומוכן להתקרב? תעשה כך, זה מעשי והרבה יותר מקדם כל אחד.

תלמיד: אז בינתיים אני מתמקד רק בחברים, בלי לחשוב על הבורא או האורות?

אנחנו רוצים להתקרב לחברים, אנחנו רוצים להיות איתם "כאיש אחד בלב אחד", וכדי לבצע את זה אנחנו פונים לבורא כדי שיעזור לנו. וכשאנחנו מגיעים לקשר עם החברים, זה נקרא ש"מאהבת הבריות" אז אנחנו יכולים להתקרב "לאהבת הבורא", זה הסדר.

שאלה: עומד לפנינו כנס ואנחנו הולכים להתאסף. איך לקחת את כוח היבשות, חוסר החיות של כל הבריאה, להשתמש בו ולהפוך אותו לאדמה פורייה?

הכול תלוי בנו, ככל שנרצה להשתמש ברצונות שיש בנו, גם ברצונות הכי יבשים, שאין בהם שום תועלת. אני יכול לקחת את כל הרצונות האלה, להתחיל לעבד אותם, להגמיש, לרכך אותם, לעשות מהם ממש חול ואחרי זה להשקות אותו במים, ואומרים אפילו בדמעות. בסופו של דבר, מהקרקע הזאת, הולך לצמוח הכול. הכול יצמח. הכול תלוי רק ביחס שלי, איך אני מתייחס לאותם מרכיבים של הבריאה. אני, קרקע, מים, אנשים שנמצאים לפניי. אז אין לנו מה לדאוג.

אנחנו נמצאים במצב מאוד מעניין. במעבר מכל המצבים הקודמים שהיו בהיסטוריה, מכל מה שהיה פעם, למצב האחרון של התיקון. לכן, הדבר הכי חשוב עבורנו הוא הפצת שיטת התיקון, ככל האפשר ובצורה יותר רחבה. לא חשוב איך הם יבינו את זה, העיקר שיהיה להם קשר עם מישהו, עם משהו, איכשהו, ואז אנחנו נוכל להתגבר ולמנוע את כל הבעיות הגדולות, כי אם לא, הן הולכות להגיע לכדור הארץ שלנו.

שאלה: מהי מהות התיקון? משכנו את האור, הגיע מצב על כל הבריאה, והבריאה בכלל לא מוכנה לזה, אנחנו, אלה שיכולים קצת להבין, רק חלק מאוד קטן מהבריאה וגם אנחנו עוברים ייסורים וניסיונות.

אז מה עשינו? זרזנו את הזמנים? קידמנו את העולם קדימה? אבל איזה תיקון עשינו? נניח כששניים מסתכסכים, על ידי בירור הם מונעים ריב, ואז זה עובד. אבל מה אנחנו תיקנו?

אנחנו לא צריכים לתקן שום דבר. אנחנו בעצמנו לא יכולים לתקן כלום. אנחנו יכולים רק להזמין את האור העליון כדי שהוא יבוא ויתקן אותנו. אבל אף פעם לא אנחנו את עצמנו, אנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו בעצמנו.

שאלה: שאלה פרקטית. ההכרה בזה שהכול תלוי בנו גורמת להרגשת אחריות מאוד כבדה. אצלנו בקבוצת "בני ברוך" יש כל הזמן שינויים במערכת, פתאום הנשים מצטרפות ללימוד, ועוד דברים, וזה כל הזמן מכוון אותנו ליתר חיבור בינינו. יש חברים שמסתגלים בצורה מהירה לשינויים, ויש חברים שמקבלים את השינויים באופן קשה. הם משוכנעים שהקבוצה היא כבר לא אותה קבוצה, ולא מוכנים להתאים את עצמם לשינויים. איך נכון להתייחס לתהליך הזה? מי צריך להתבטל כלפי מי? איך לפתור את הקונפליקטים האלה בצורה נכונה?

מי שיכול, ובמידה שהוא יכול מתבטל. אין פה חוקים. בכל נקודת זמן כל אחד צריך לחפש במה הוא יכול להתבטל כדי להתחבר עם האחרים, זה הכול. אין שום דבר חוץ מזה.

שאלה: בקשר לרגישות. זה מרגיש שבעצם חוסר רגישות שלנו זה מין מנגנון הגנה שלנו. כי אנחנו לא יכולים להכיל את הסתירה כשאנחנו מרגישים את כל הסבל הגדול של האנושות, ואז כביכול אנחנו מרשיעים את הבורא, ולא יכולים להרגיש שהוא "טוב ומיטיב". לכן אנחנו כביכול סוגרים את עצמנו, ולא רוצים להרגיש את זה.

איך כן נוכל לעשות את זה, גם לפתוח את הרגישות, וגם להרגיש שבורא הוא "טוב ומיטיב"?

תשאלי את חברות שלך, והן יגידו לך מה לעשות.

שאלה: לגבי ההתכללות שלנו בכל המערכת. האם זה מביא אותי להרגשה שבעצם הפגם הוא בי, ביחס שלי לחברים? שרק את זה צריך לתקן?

כן.

תלמידה: אז מה צריכה להיות התפילה שלי, שלא תהיה שם נגיעה עצמית?

שלא תהיה נגיעה עצמית, וזה מספיק.

שאלה: אנחנו צריכים להרגיש את הכול ואת כולם. אבל אם נרגיש את הכול נהיה בכאב ובייסורים כל הזמן, ובאופן קבוע. האם השמחה שלנו יכולה להגיע כתוצאה מאותה הרגשת סבל וייסורים שאנחנו נרגיש כל הזמן?

השמחה היא תוצאה ממעשים טובים שלנו, שהצלחנו להתגבר על כל התוצאות השליליות שהיו בתחילת הפעולה. וככל שההתחלה היא קשה, כך השמחה יותר גדולה, מזה שהגענו לסיום שלה.

שאלה: האם אפשר להגיד שלפי דרגת הקשר, מידת הקשר בעשירייה, כמו שאמרת, הרגישות לכל הקבוצה, אנחנו יכולות לעבור לכיוון של הבורא, ואז להתייחס לכל מה שקורה כמו אימא מתוך יחס של אהבה?

וזה יעורר בנו לא ביקורת כלפי הבורא, אלא כאב ורצון לבקש על תיקון? יוצא שאני מרגישה את תחום האחריות שלי על התיקון. האם יחס כזה יכול לשנות, ולשפר את מה שקורה בעולם? שנתחיל להתייחס להכול כהזדמנות לבקש מהבורא שיתקן מתוך אהבה לכל מה שקורה?

אני מבקש מכם לדבר קצת יותר קצר, כי אי אפשר לשמוע שיח כל כך ארוך, להישאר בכוונה, ולענות משהו.

אנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו אומרים, ואז נצליח.

שאלה: שמענו שאמרת קודם שאנחנו נמצאים בתקופה מעניינת, בתקופת מעבר של תיקון. כ"בני ברוך", מה בדיוק תפקידנו במעבר הזה?

תפקידנו להתקשר בינינו, ומהקשר בינינו להתקשר לבורא. בזאת נסיים את כל התיקונים שנמצאים, ועדיין רשומים על חשבון בני האדם. אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו מסוגלים לשלם, לכסות על כל הקלקולים שנשארו על האנושות, ולהביא את כולם לגמר התיקון.

אנחנו ברצון שלנו יכולים לרצות את זה. אז בואו בבקשה נשתדל לרצות, והבורא יעזור לנו להגיע לזה.

תלמידה: נראה שהכנס הבא הוא בחשיבות על?

כן.

שאלה: האם כאשר נברר לעומק את הדינים בפנימיות שלנו, שאנו לא מסוגלים לצאת מאהבה עצמית, אז נוכל להעלות תפילה לחיסרון הנכון, ולהימנע מדינים חיצוניים עתידיים?

בהחלט.

שאלה: אם שמעתי נכון אמרת שכדי להגדיל את הרגישות שלנו, צריך להתעמק יותר בכלי העולמי. מה זה אומר להתעמק יותר בכלי העולמי? אנחנו עכשיו עובדים בעשירייה ומשתדלים להתחבר בה.

גם בעשירייה מתגלה עומק יותר ויותר גדול. בכל מקום שבו אנחנו יכולים להתחבר בינינו, להתאחד מעל כל חילוקי הדעות שלנו, חוסר ההבנה, או שאנחנו בכלל לא שמים לב אחד לשני. אנחנו צריכים להבין שלמעשה החיבור צריך להיות הכי עמוק שיכול להיות בין חברי הקבוצה, עד כדי כך שכל אחד מבין ומרגיש את השני עד הסוף. כמובן שעכשיו ככה זה נראה לנו, אבל דווקא כשנעשה את זה בצורה כזאת, אנחנו נהיה כלי שאפשר למלא אותו באור העליון.

תלמיד: צריך לעשות את זה קודם בעשירייה, ואחר כך גם בכלי העולמי?

בינתיים נעשה בעשירייה.

(סוף השיעור)