שיעור בוקר 23.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

יום השנה להסתלקותו של האר"י – קטעים נבחרים מן המקורות

זה יום מיוחד. מקובלים תמיד מתייחסים להאר"י כאל איש מיוחד. הוא לא אדם רגיל, מקובל רגיל, זו נשמה מאוד מיוחדת שדרכה הבורא בחר לקרב את עצמו, לפתוח את עצמו כלפי האנושות. לכן כך עלינו להתייחס ליום הזה, לאדם הזה וליארצייט שלו, ליום הסתלקותו.

קריין: יום השנה להסתלקותו של האר"י, קטע מס' 1.

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש, אשר כאו"א [כל אחד ואחד] פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלוקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נִתנה תורה לישראל." 

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח')

"כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל", כך כותב בעל הסולם. זאת אומרת שהאר"י עשה לחכמת הקבלה, למקובלים, להתקרבות האנושות לבורא ועוד, כמו שמתן תורה מלמעלה, מהבורא, עשה לישראל. עלינו באמת להבין שאנחנו לא מבינים את גדלות האר"י ואת גדלות הנשמה שלו, וכבר לא מדברים על למה ה' בחר דווקא בו, אבל עלינו להתייחס כך לכל מה שיש לנו שיצא מתחת ידו ולאחוז בזה ככל האפשר.

שאלה: האם תוכל להסביר את המנהג הזה של יארצייט? למה אנחנו מזכירים את המורים של פעם ומסתכלים אחורה? לרוב אנחנו אוהבים להסתכל קדימה ועל מה אנחנו צריכים לעשות בצעד הבא.

אני לא כל כך למדתי את כל חוקי היובל, יום ההסתלקות וכל מיני דברים כאלה, אבל ברור שאנחנו צריכים באיזו צורה לציין את הסתלקות נשמת אדם שהוא מיוחד, שהנשמה שלו מיוחדת, והוא היה בכל זאת פיזית בעולמנו ואסף לנו הרבה אפשרויות בלהתקשר עם הבורא. זה באמת דבר מיוחד שהבורא נותן לכמה וכמה אנשים בכל דור ודור להיות המקשרים בין כל הדור ואליו יתברך. לכן היה ברור שהאר"י הוא אחד מאלה, וכמו שאנחנו קוראים בכל מקום הוא היה אחד מאלה שעבד בהתקשרות בין כלל האנושות והבורא.

תלמיד: הארי לימד 18 חודשים את התלמידים שלו ואז הוא הסתלק.

נכון.

תלמיד: יש מקובלים שאנחנו שומעים שלימדו ועבדו עשרות שנים, ובכל זאת 18 החודשים האלה הפכו פחות או יותר את כל המציאות.

כי זה לא תלוי באורך זמן הלימוד, אלא זה תלוי עד כמה הבורא מסייע לתהליך שהם עוברים. לכן זמנים הם בכלל לא חשובים, בחכמת הקבלה אין בזה שום חשבון.

שאלה: מה היה שהפך אותו לכזה גדול, שבעל הסולם אומר עליו כאלה דברים?

היו כמה סיבות. אחת מהסיבות היא שבזמנו היו עוד מקובלים, במיוחד בצפת שם הוא גר ולימד, והם אמרו עליו שהוא גדול, לכן זה קודם כל. שנית כל, זה מלמעלה, הארה מלמעלה, רצון מלמעלה, מהבורא, שכך צריך לגדול אחד מבני האדם, שאנשים יתקשרו אליו, ישמעו אותו ויקבלו ממנו את שיטתו. זה מה שקרה עם האר"י. אין לנו הרבה דוגמאות כאלה, ובכל ההיסטוריה, בכל אלפי השנים, הוא המקובל היחידי שקיבלו אותו כ-המקובל.

שאלה: מה ההבדל העיקרי בין איך שלימדו את חכמת הקבלה עד האר"י ומרגע שהאר"י לימד?

ככל שאני מבין, לפני האר"י לימדו את חכמת הקבלה לפי תורה, נביאים, כתובים, לפי כל מיני ספרים כאלו שהם מלמדים אבל לא על חכמת הקבלה, לא על כלים, אורות, כוחות, ועל עבודת האדם. אחרי האר"י התחילו כבר להיכנס לתוך לימוד של מידות וחיבור ביניהם, במשהו כמו שאנחנו.

אנחנו צריכים להבין שיש כאן אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא. מגיעה אלינו התעוררות מלמעלה, ואז אנחנו מתעוררים ומחפשים איך אנחנו באמת יכולים לגלות את הבורא, לפתוח אותו, לעלות אליו, להתקשר אליו, במה זה תלוי. מקובלים מסבירים לנו שזה תלוי בחיבור בינינו ובעוד תנאים, לכן אנחנו הולכים על זה ומשתדלים ככל האפשר. זה מה שקורה לנו דווקא מזמן האר"י והלאה. חוץ מזה באותו הזמן בצפת, שזו עיר ידועה ששם אהבו לשבת מקובלים, התאספו שם הרבה בעלי השגה, אלו שלמדו ורצו ללמוד את חכמת הקבלה, ולכן זה היה זמן מיוחד, זמן רצון.

תלמיד: האם היה משהו באופן ובשיטה שהוא לימד שהיה ייחודי, שלא היה קודם לכן?

לא כדבר ידוע כל כך. הוא היה לומד הרבה שעות ביום עם התלמידים, חלק מהם היו רושמים, חלק שומעים, והוא בעצמו לא לימד אותם באיזו צורה ללמוד, אם דרך כתיבה או דרך שמיעה. אלו היו תלמידים שביניהם היו גם זקנים וגם צעירים, כולם שמעו שאפשר להגיע ללשמה, לגילוי הבורא, להתקרבות, להתקשרות לבורא, והוא דחף אותם לזה.

תלמיד: אנחנו יודעים שמזמן האר"י והלאה נוצרו שינויים גדולים באנושות, הוא פתח את השער לאור גדול שהניע את האנושות, הייתה תקופת הרנסנס. מה זאת אומרת שפתאום יורד אור גדול לעולם? איך זה עובד? ולמה זה שמקובל מדבר שמונה עשרה חודש פתאום משהו נפתח לעולם? איך זה קורה?

אני לא יודע מה להוסיף על מה שאמרת, אבל זה מה שקורה. יש תקופות בעולם שנפתח לעולם אור עליון בצורה מיוחדת ואנחנו רואים שכך זה קורה. אפשר להוסיף לזה הרבה הסברים אבל מי יודע מי מהם נכונים ומי לא.

אבל איך שלא יהיה, זה נס שהגיע לעולם הזה אדם שהיה לו קשר כל כך גדול עם האלוהות וידע בתוכו, בנשמתו, בשכלו, לקשור את העולם הרוחני עם עולמנו כאן. זה מה שקרה לאר"י, אומנם הוא בעצמו לא חשב ולא ידע על זה, כמו שאנחנו קוראים גם במקורות אותנטיים, אלא הוא היה בחור שלא ציפו ממנו למשהו. גם החיים שלו היו כאלה שהוא עבר אותם בצורה רגילה באותם הזמנים, היה נוסע, מוכר, קונה, היה חייב לעסוק בעסקים.

שאלה: שמעתי אותך אומר שצריך מאוד להחזיק ולהוקיר את מה שהוא השאיר לנו. הדרך שלנו לעשות את זה היא דרך הכתבים של בעל הסולם, נכון?

לא, יש לנו את כתבי האר"י עצמו, שהם "עץ חיים" וכל "שמונה שערים".

תלמיד: אנחנו בדרך כלל לומדים את הדברים האלה, לפחות עד עכשיו, דרך הפרוש של בעל הסולם.

כן, זה נכון. אנחנו לא יכולים להבין את דברי האר"י בצורה כמו שהוא כתב מפני שזה די סתום, אבל עם הפירושים, עם ההסברים, עם הליווי של בעל הסולם, אז ודאי שאנחנו כן יכולים להבין על מה מדובר ואיך לקרב את עצמנו לזה. אבל בכל זאת אלו כתבי קודש מיוחדים, אין לנו בחכמת הקבלה משהו יותר קרוב לאמת מהכתבים האלו.

שאלה: האם זה נכון להגיד שהדור האחרון התחיל מתקופת האר"י?

כן, ודאי שמתקופת האר"י והלאה כבר התחיל הדור שיוצא עם רצון לקבל, לקלוט, ללמוד, להבין, להרגיש את חכמת הקבלה, את פעולות הבורא, את הבורא עצמו. היחס לבורא כבר נעשה אחרת, לא סתם מאמינים. אני לא יכול להגיד שלא היו כאלה קודם, כי הראשונים, האחרונים, אנשים שכתבו את כל ספרי התורה, כולם היו בני השגה. אבל מחכמי המשנה עד חכמי התורה וחכמי הקבלה זו הייתה תקופת שכל פעם היו מתגלות בה נשמות מסוג חדש. נשמות מסוג חדש, כלומר הם כבר השתוקקו אחרת מהקודמים להם, הם רצו לפתוח את העניין, יותר קרוב, יותר פנימה, להרגיש אותו בתוכם.

זה עניין של הזמן, אנחנו לא יודעים בדיוק, אומנם כתוב בכמה מקומות איך מחולק עניין הזמן, אבל בכל זאת כך זה קורה.

תלמיד: כי בעל הסולם כותב שהוא מחשיב את היום הזה מהאר"י כמו מתן תורה לישראל.

כן.

תלמיד: אני מאמין שעוד לפניו היו הרבה מקובלים אבל לא היה מי שיקבל את זה. ואנחנו היום דור שבאמת מוכן לקבל את התורה הזאת, את הדרך הזאת. כך זה מרגיש.

כן, זה ממש מורגש כך. כי כמו שמשה רבנו הביא לנו תורה, כך האר"י הביא לנו את חכמת הקבלה.

שאלה: תמיד הדגשת שחשוב לדעת מי היה המורה של מי שטוען שהוא מקובל. אז איך זה שדווקא לגבי האר"י וגם בעל הסולם, שני המקובלים הגדולים, לא ברור מי לימד אותם את חכמת הקבלה?

לא, כלפי בעל הסולם אנחנו יכולים להגיד, הוא כותב על זה. וכלפי האר"י זה היה הדוד שלו, שהיה גר במצרים. אז לא היו גבולות כמו שעכשיו, והאר"י בעצמו היה מטייל משם ובחזרה וגם היה לומד מהדוד שלו. זה מה שאני יכול להגיד, כמעט ואין לנו על זה שום מסמכים.

שאלה: חיים ויטאל כתב הרבה שנים אחרי שהאר"י הלך לעולמו. מה אפשר לומר על חיים ויטאל, התלמיד שלו?

אחרי שהאר"י נפטר, חיים ויטאל התקרב עוד יותר לחכמת הקבלה ולכתבי ההאר"י שהוא וחבריו אספו, והתחיל למיין אותם. הכתבים האלה היו נסתרים, הם הסתירו אותם בכמה ארגזים, וכשהתחילו לפתוח אותם, לאחר שעבר קצת זמן והם כבר גדלו מתלמידים צעירים לתלמידים אמיתיים, הם התחילו לעבד את הכתבים האלו. ודאי שבלי לנגוע בכתבי המקור, בכתבי היד, אבל בכל זאת הם התחילו לעבד אותם, לסדר אותם. הם כותבים על זה, שהייתה להם עבודה גדולה בסידור הכתבים.

אבל מזה יצאו לנו הרבה כתבי האר"י, "שמונה שערים", "עץ חיים", "פרי עץ חיים" ועוד. כל חכמת קבלה בעצם היא מגיעה לנו מכל הכתבים האלו.

שאלה: האם לא צריך לכבד את כל הנשמות, כל אדם באותה מידה כמי שממלא את חלקו בתיקון הבריאה?

כן, ללא ספק, כי כל נשמה ונשמה יש לה חלק בכלל הנשמות ובלעדיה אי אפשר להשיג את הצורה השלמה של הבורא. אבל אנחנו מדברים כאן על תקופה שבה קומץ אנשים, קומץ נשמות מסרו את עצמם כדי להציל את כתבי האר"י ולשכתב אותם, לכתוב אותם ולהוציא אותם לאוויר העולם, ולכן אנחנו מדברים עליהם כך.

שאלה: אתה אומר שיש תורה ממשה וקבלה מהאר"י. מה זה אומר שיש תורה ויש קבלה?

אלה שני מקורות שמדברים על גילוי הבורא לנבראים. בזמן משה הגילוי היה דרך ה"תורה" שהוא כתב, ובזמן האר"י הגילוי היה דרך ספר אחר שנקרא "עץ חיים". שני הדברים האלה הם שונים מאוד בגילוי שלהם, בכתיבה, בסגנון, ואנחנו צריכים רק לקבל אותם ולהשתדל לקרב את עצמנו אליהם ולהבין שהם ידעו יותר טוב באיזו צורה למסור לנו את המקורות.

שאלה: לגבי תאריך הפטירה של האר"י, מדוע האר"י נפטר בחמישי באב ולא בתשיעי באב שנראה תאריך יותר חשוב ומיוחד לאדם כזה חשוב?

אני לא נכנס לכל הדברים אלה, זה בכלל לא חשוב לי. אני מקבל את זה כמו שזה וזהו.

שאלה: מה ייחודו של האר"י ואיזה דבר מיוחד הוא רצה למסור לדורות הבאים?

אני חושב שמה שנעשה, נעשה ברשותו של האר"י וכך זה מגיע עד ימינו.

שאלה: בקטע שקראנו יש התייחסות למושג של "שאול תחתית", מה המשמעות של המושג הזה?

שאין דרגה פחות מזו.

שאלה: מה הקשר בין להשיג דבקות בבורא לבין השגת המערכת שהבורא ברא?

יש בכל זאת הבדל. השגת המערכת היא השגת המערכת, ודבקות בבורא היא השגת הכוח הפנימי המרכזי שמפעיל את המערכת.

תלמיד: נראה שכל אחד מהמקובלים מצטיין במשהו, נגיד כשקוראים תהילים של דוד המלך, רואים שיש איזו דבקות מאוד מיוחדת, ואצל האר"י ההשגה מרגישה שונה.

לכל מקובל ומקובל יש גישה אחרת לאחוז בבורא ובכוח העליון, בכלל במערכת עליונה.

שאלה: איזה קשר יש בין הסתלקות האר"י לבין ימי בין המצרים?

כנראה שזה משפיע אחד על האחר. בגלל שיש מצב של "בין המצרים", זה מצב שהשפיע גם על הסתלקות האר"י.

תלמיד: ואיך להשתמש ביום הזה של ההסתלקות שלו כדי שנוכל להתחזק יותר בעשירייה?

אנחנו רוצים להתחבר לאותה הנשמה שבזמן הזה, ביום הזה היא עולה עוד יותר מקודם כלפי השורש שלה, כלפי הבורא.

תלמיד: איך מתחברים לנשמה של האר"י?

על ידי זה שרוצים להיות כמוהו, רוצים ללכת בדרכו.

תלמיד: מה זה אומר?

שיודעים מה הוא היה רוצה לעשות בזמנו וכך רוצים להמשיך.

שאלה: כשאנחנו שומעים שמקובלים פועלים בכל דור ודור, מה הם עושים? מה זה אומר שהם פועלים?

מקובלים פועלים בכל דור ודור, זאת אומרת שלפי אותם הכוחות, הפניות שהם מרגישים בזמן שהם קיימים, הם רוצים לסדר את הקשר בין כולם כך שזו תהיה מערכת קשורה עגולה. זו פעולת המקובלים.

תלמיד: אמרת שהם מביאים בחשבון גם את העולם הגשמי.

ודאי.

תלמיד: האם הם משפיעים על העולם הגשמי?

בזה שהם פועלים בלקשור את כולם ביניהם, את כל הנשמות המיוחדות, ואחר כך מגלים מהם קצת משהו לעולם הזה, אז הם משפיעים גם על העולם הגשמי.

תלמיד: אנחנו יכולים כבר לעשות איזו פעולה שתשפיע על הגשמיות?

אם נרצה.

תלמיד: איך עושים את זה?

נדבר על זה.

שאלה: לגבי היארצייט, אנחנו תלמידים ובחרנו היום לדבר על האר"י. מה המטרה? האם זה סוג של מסורת, שנדע מעין באנו, לאן אנחנו הולכים?

לא, אנחנו לא שייכים למסורת ולא שייכים למצוות שהקהל מקיים לפי לוח השנה. אנחנו משתדלים להיות מחוברים בינינו כדי להתקרב לאותה הנשמה שהיא מוכנה בזמן הזה, בחיים האלו שלנו להיות יותר קרובה ומסוגלת לחיבור איתנו. ולכן אנחנו מתחברים, מדברים בינינו על אותה נשמה, עושים סעודת יארצייט, שכך היה נהוג מאז ועד היום.

תלמיד: כלומר העבודה שלנו היא להידבק אל הנשמה המיוחדת כדי להידבק לבורא.

כן.

שאלה: אנחנו יודעים שהספר המקורי אולי המהותי ביותר בחכמת הקבלה זה ספר הזוהר. אפשר לראות שהאר"י מפרש בעצם את ספר הזוהר. מה ההבדל בין מה שכתוב בספר הזוהר והגישה שלנו לספר בצורה ישירה, לבין מה שהאר"י עשה לספר או מה שהיה גנוז בו. מה הוא עשה שם?

אני חושב שכמו שספר התורה מסביר לנו על השתלשלות של כל חלקי הבריאה מהבורא "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" ועוד ועוד עד אלינו, עד המילה האחרונה "לעיני כל ישראל", כך גם יתר הספרים רצו להוסיף הסברים, פתיחה יותר גדולה, כדי שנבין באיזה עולם אנחנו קיימים, בשביל מה אנחנו צריכים את כל העולם הזה.

אני חושב שאנחנו צריכים להידבק בכתבי בעל הסולם, על אף שרב"ש למד את "עץ חיים" השלם של האר"י. בכל ספר וספר יש ודאי תוספות וכל מיני עניינים, סגנון משלו, אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים כל כך להיכנס לתוך המערכת הזאת, אלא יותר ליישר את הלב שלנו לבורא והוא כבר יתקן אותו ויקרב אותו אליו.

שאלה: אומר פה בעל הסולם שבכל דור ודור יש כאברהם יצחק ויעקב.

כן.

תלמיד: מה קורה בדורנו?

אני לא יודע, אבל ודאי שיש כאלו אנשים שהם יכולים להשפיע על הדור הזה ולהוביל אותו עוד קצת לאותה המטרה. צריכים להשתדל להיות המקשרים בין חכמת הקבלה, בין הבורא למטרת הבריאה, צריכים להשתדל. כל אחד ואחד מאיתנו בעצם מסוגל וכולנו יחד בטוח שכן.

תלמיד: אנחנו רואים שהשיטה הזאת יורדת כל הזמן במנות. אנחנו תמיד מציינים אברהם, משה, רשב"י, האר"י, בעל הסולם. ואחר כך יש תקופה של פרשנות והבנה ופיענוח של כל דור ודור. למה אין בכל דור מישהו כמו האר"י?

אני לא יודע מה להגיד לך, כנראה שזה עניין של התגלות הנשמות. שמתגלות הנשמות וצריכים לשרת אותן כדי לעזור להן לפתוח את עצמן עוד יותר כלפי האנושות.

תלמיד: איך אנחנו צריכים לתפוס את המילים האלה של בעל הסולם, שיש לנו להחזיק טובה לרבותינו והאר"י גדול מכולם? איך פרקטית אנחנו צריכים להתייחס לדבר הזה היום?

שחוץ מהאר"י אין לנו שום יסוד. אחר כך מגיע בעל הסולם, שהוא בעצם קבע שהאר"י זה היסוד וכך אנחנו ממשיכים. אין לנו על מי עוד לסמוך מלבד האר"י.

תלמיד: אז אנחנו לומדים רק מכתבי בעל הסולם שמפרש ופותח את דברי האר"י, זה ברור. מעבר למה אנחנו לומדים, מה זה אומר להתחבר לנשמת האר"י?

שגם אנחנו רוצים להגיע לאותן המטרות שעליהן הוא כתב, ולהיות מחוברים איתן כבר עכשיו, אפילו מרחוק כשעוד לא השגנו אותן בלב ונפש. הכול תלוי בנטיית האדם, עד כמה הוא משתוקק לזה, עד כמה במשך עשרות שנים בחיים שלו הוא לא זז מזה. הוא חי את החיים האלו בעולם הזה ובכל זאת משתוקק להגיע לפקיחת עיניים בעולם הבא.

שאלה: בקטע מס' 1 נאמר "בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך היסורים הקשים". על איזה ייסורים מדובר כאן ומה האר"י עשה בהקשר לייסורים האלה שמשתף ומחבר גם אותנו?

ייסורים יכולים להיות בכל הגובה, מהשמיים ועד הארץ. אנחנו צריכים להבין שיש ייסורים כאלה שאין בהם ביטול תורה ויש כאלה שיש בהם ביטול תורה, וצריכים לדאוג במיוחד לאלו שיש בהם ביטול תורה, זאת אומרת שאנחנו כבר לא יכולים להתקדם בזמן שהייסורים האלו פועלים עלינו, אלא באמת נכנעים לדינים ומתקבצים.

שאלה: אנחנו מדברים על זה שכל המקובלים מגיעים בזמן מיוחד משלהם שבו הם מכינים את הדור שבו הם חיים, אבל כשאתה קורא את האר"י אתה מבין עד כמה הוא היה במדרגה גבוהה, ועד כמה הוא היה מנותק מאותו הזמן שבו הוא חי. מה התיקון המיוחד שהוא עשה בדור שלו שבו הוא פעל?

האר"י היה נשמה מיוחדת מאוד, מקובל מיוחד מאוד שפעל בגובה שמעל זמן, תנועה ומקום, וקשה לי במשהו לדבר עליו כי הוא היה כל כך גדול. זה משהו שהיה קיים במישור העולם הזה ויצא ממנו מאוד גבוה, ואז דיבר מהגובה שלו. זו תופעה מאוד מיוחדת, ממש מתנה מאלוהים לבני אדם שהם יכולים ליהנות מכתבי האר"י.

שאלה: איך בא לידי ביטוי החלק הפנימי הרגשי בשיטה שלו, בקבוצה שלו, הרי לא היו להם את מאמרי רב"ש עדיין ואת כל מה שאנחנו לומדים על הקבוצה, על אהבת הזולת, איך בכל זאת הם הגיעו לגילוי של מה שהאר"י כתב?

בזמנים האלו עוד לפני גילוי התורה, הופעת התורה כך לימדו, המורה היה מדבר וכל היתר שומעים. לא היו ספרים, לא היו מחברות, לא היו דברי כתיבה, שום דבר. התלמיד רק היה מקשיב למה שהוא שומע מהמורה וזה מה שהיה לו. ולכן כל אחד ואחד היה מאוד מאוד דואג לפתוח את הלב, שהלב לא יהיה מלא בכל מיני דברים צדדיים, ושרק מה שהוא שומע מהמורה ייכנס לתוך ליבו ויתלבש שם, זה מה שהיה לתלמיד.

כך זה היה במשך אלפי דורות. ואיפה שאנחנו רואים שלפעמים היו כותבים דברי תורה, משנה, אלו דברים מיוחדים מאוד, אבל האנשים הרגילים, התלמידים שיושבים סביב המורה, פשוט היו קולטים, שותים, סופגים מה ששמעו מהמורה. ואחר כך היו מקרים שהיו כותבים, אבל כלפי הכתיבה הזאת כבר לא היו אותם החוקים כמו כשהתלמידים שומעים. שמיעה היא העיקר.

שאלה: במה זה תלוי שדברי הרב יתלבשו בלב האדם?

הכול תלוי בלב האדם, מתי האדם רוצה שמה שמורה ייכנס לליבו ויתיישב שם.

זאת אומרת לפי מה שאנחנו מבינים, אלו דברים סתומים ולא כל כך ברורים, זה נכון.

שאלה: כאשר מדברים על שיטת האר"י אז כמו בכל שיטה מדובר על עקרונות, על שפה ועל אמצעים. אני מבין שיש פה שפה חדשה, שפת הספירות והפרצופים, בעל הסולם כותב על זה וגם רואים שהוא פירש את זה ואיך הוא כתב את "תלמוד עשר הספירות" ממש כספר לימוד עם שאלות ותשובות, הכול. בכל זאת מה העקרונות בשיטת האר"י ומה האמצעים? כנראה שזה שונה ממה שהיה.

לפני האר"י לא הייתה שיטה, לא הייתה מערכת שצריכים לגלות אותה. ולכן האר"י הוא הראשון שסידר את הדברים האלה יחד והגיש אותם לכל האנושות.

תלמיד: מהם האמצעים בשיטה הזאת שלא היו קודם?

מה הכוונה באמצעים?

תלמיד: פעם הסברת על האור המחזיר למוטב, שהשיטה של פעם הייתה של ייסורים, שהאדם צריך לסבול, ועכשיו הוא צריך רק ללמוד, להתחבר בעשירייה, זאת השיטה, ואלה האמצעים, רב, קבוצה, ספרים, והמאור המחזיר למוטב. זה החידוש שלא היה קודם?

האמצעי כדי לתפוס את שיטת האר"י, היה רק חיבור בעשירייה, כמו שאנחנו גם עכשיו. כי האר"י סידר את החיבורים האלה, אומנם הם היו גם בזמני רבי עקיבא, אבל לא בצורה ברורה, ומוגבלת כמו שקבע האר"י. לכן מזמן האר"י והלאה, התחילו להבין שלימוד חכמת הקבלה צריך להיות בהתאם למערכת הרוחנית. למעלה יש עשר ספירות, למטה יש עשרה אנשים, וכך התחילו להנהיג את עניין החיבור.

בין אותם אנשים שהתחילו להתחבר, כבר היה ביניהם עניין של חיבור מיוחד, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת וכן הלאה, והם היו צריכים להשתדל לקלוט ביניהם את חוקי הקומוטציה, חוקי החיבור. זה מה שקרה במיוחד מזמני האר"י והלאה.

שאלה: קראנו רק קטע אחד, אני לא יודע אם אפשר לבקש לקרוא את קטע 5 כי שם הוא מדבר על זה יותר.

בבקשה, אנחנו יכולים לטייל בכל המסמך.

קריין: קטע מספר 5 של בעל הסולם.

"שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע [זכותו יגן עלינו]. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט [הבעל שם טוב], הוא באמת דבר השווה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל."

(בעל הסולם. אגרת ל"ח)

תלמיד: נשמע בקטע שמאותה נקודת זמן, הבורא משנה את התנאים לכניסה לרוחניות.

כן, כי הנשמות משתנות, התנאים בעולם משתנים, ולכן תנאי הלימוד, ותנאי ההשגה משתנים.

תלמיד: בקטע כתוב שעד אז היה צריך לסיגופים נוראיים, ולהרבה הכנות, ועכשיו פתאום זה שווה לכול נפש. אתה יכול להסביר מה זה אומר? למה הבורא מקל פתאום את התנאים?

זו לא הקלה פתאומית, זה מפני שאותה כמות אנשים שנמצאת באנושות מיום ליום, סופגת כל מיני מכות ובעיות, ועל ידי זה מחפשת איך לצאת מהן, ואחריהן בהסתר הם מגלים שאין להם טעם בחיים, ומחפשים איך למצוא אותו.

בסופו של דבר, יוצא שכולם רצים למטרה אחת, מה הטעם בחיינו. ואחרי שהם לא מבינים, ולא מסוגלים להשיג את זה, הם כבר יותר מוכנים לקבל מלמעלה את התשובה.

תלמיד: ואז מה קורה, כי האר"י הוא כמו כוכב שביט, הוא בא לימד שנה וחצי בסך הכול, ונעלם.

נכון.

תלמיד: ואז מה, מה קורה במערכת, מה השתנה?

מה השתנה? הוא הביא שיטה, הוא חידש את השיטה, שמונת השערים שלו, עץ החיים, זה דבר שאין כמוהו.

תלמיד: אבל נדמה שהוא הביא יותר מערכת, או מדע מאשר שיטה, הוא מתאר את המערכת הרוחנית.

כן.

תלמיד: אבל הוא לא אומר איך להגיע אליה.

האר"י כתב די פתוח, וכך כל המקובלים שבאו אחריו, שרצו לחפש את הבורא, כבר הייתה להם דרך להגיע. אולי לא לסוף, אבל לפחות הייתה להם דרך להיכנס לחוכמת הקבלה. על מה היא מדברת. הם התחילו ללמוד את האר"י, להתקשר ביניהם, והייתה להם כבר תשתית.

תלמיד: מה זה אומר תשתית? אם בסוף ההשגה היא רק מאמץ בלב, איך זה שהאר"י בא ותאר את המערכת הרוחנית כמדע, איך זה בעצם מקדם?

אם הוא נותן להם דרך, ואומר שאפשר להצליח בה, אז כל היתר תלוי בהם.

תלמיד: הוא אומר פה, ואנחנו לומדים שהבעל שם טוב הוא זה שלקח את המדע וההפך אותו לשיטה רגשית. למה אנחנו כמעט לא לומדים עליו? למה אנחנו לא עושים יארצייט לבעל שם טוב, דווקא יש שם הרבה יותר חומרים.

אנחנו לומדים על הבעל שם טוב, בעל הסולם והרב"ש כתבו הרבה מתוך כתבי הבעל שם טוב. אבל מה אתה יכול לכתוב? הבעל שם טוב דיבר על העולמות, על הפרצופים, על הספירות. יש ספרים שכתבו מתוך מה ששמעו מהבעל שם טוב, אבל הוא בעצמו לא כתב כלום. בסופו של דבר הוא עשה מהפכה, למרות שבגלל שהוא לא הדפיס שום דבר, זה נראה כאילו הוא לא עשה כלום. אבל המקובלים מבינים שרק דרכו, רק דרך הספרים שנכתבו אחריו, רק כך הם יכולים להגיע לגילוי הבורא.

תלמיד: בדרך כלל אנו לא מזכירים אותו ברשימת השמות עם רבי שמעון בר יוחאי? את הבעל שם טוב אנחנו משום מה פחות מזכירים.

ככה היה נהוג, וכבר קשה לשנות את זה, אבל אנחנו לא מתחשבים עם מה שמקובל באנושות, ומה שלא, הרי בעולם האמת יש חשבון אחר.

תלמיד: בציטוטים 6 ו 7 של המרח"ו הוא בדיוק אומר איך אנחנו עכשיו מממשים את השיטה שלו, על ידי חיבור ותפילה, אלה בדיוק שני הציטוטים.

קטע מספר 6

"מורי היה אומר, שעיקר כוונת הקריאה בתורה, תלוי בזה שיכוון לקשר את נפשו להדביקה לשורשה ע"י התורה, כדי להשלים אילן העליון ולהשלים אדם העליון ולתקנו, כי זה הוא תכלית כל בריאת אדם ותכלית עסקו בתורה."

(מרח"ו. פרי עץ חיים, שער הנהגת הלימוד, פרק א')

מה אתה רוצה להגיד בזה?

תלמיד: החבר אמר שהא"רי נתן לנו איזה תיאור של מערכת אבל לא נתן ממש שיטה, ודווקא פה המרח"ו בשני הציטוטים, במס' 7 מדבר על אהבת חברים ומס' 6 מדבר על פנייה למאור, שזו בעצם השיטה. המרח"ו ישב לידו, וזה מה שהוא ספג ממנו.

בסדר.

שאלה: בעל הסולם כותב "ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו", זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני".

הוא כותב פה שהוא זכה לעיבור נשמת האר"י, ולכן הוא יכול להסביר את דבריו, והרב"ש המשיך את דרכו, והסביר את בעל הסולם.

ואנחנו רואים בפתיחה לחכמת הקבלה על העיבור, עכשיו במיוחד כשהתחלנו ללמוד על ג' קווים, יש בזה עניין של תפילה, ימין, שמאל, וקו אמצעי. מה אנחנו יכולים ללמוד מתהליך העיבור כדי להתקרב לאבותינו למורינו?

בעצם לעשות אותו הדבר, כמוהם. אנחנו יכולים בעקבותיהם לגלות את כל השלבים שבהם אנחנו יכולים להתקרב למורים שלנו. זה מאוד חשוב, להשתדל כמה שאפשר לאסוף כל מיני עצות, ולחבר אותן כדי להתכלל במורים שלנו.

שאלה: למעשה כשאנו מדברים על כתבי האר"י, אנו יודעים שהם נכתבו על ידי התלמיד שלו, המרח"ו. ויש לנו גם דוגמה מיוחדת ב"שמעתי", אנחנו קוראים להם כתבי בעל הסולם, אבל כתב אותם הרב"ש מתוך שהוא שמע מהדברים. מה אנחנו יכולים ללמוד מהקשר הזה בין מורה לתלמיד, כי למעשה התלמיד כתב את הכול, מה אנחנו יכולים ללמוד?

אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד את כל כתבי רב"ש, ושכל מה שהוא כתב, יהיה כאור לרגלנו.

שאלה: מה אפשר להגיד על התאריך, מה אומר התאריך שבו האר"י הלך, הרי לא מדברים על יום הולדתו, מדברים על יום לכתו. האם לתאריך יש משמעות? כי אומרים "ישראל מעל הזמנים"?

אנחנו לא כל כך משייכים חשיבות ליום הסתלקותו של המקובל. בטח יש לזה סימן, כי אין מקרה, אבל לא שאנחנו יכולים להתחיל לשחק עם זה.

שאלה: מה זה אומר שמקובל טורח עבורנו?

מקובל שטורח עבורנו הוא משתדל לקרב אותנו לאמת בכל מיני צורות מתוך כלי הנשמה שלו.

תלמיד: והאר"י עשה את זה בכך שהוא נתן את השיעורים במשך החודשים האלה או מדובר על עוד דברים שאנחנו לא יודעים?

אנחנו לא יודעים.

תלמיד: למה אני מתכוון, האם כדי למסור את השיטה זה לא עניין שהוא מלמד אלא שהוא עושה תיקונים?

הוא עושה תיקונים גם עכשיו וגם קודם ובכל מיני צורות ובכל מיני עולמות ומערכות, זה עניין של הנשמה שלו.

תלמיד: ומה זה אומר שהוא פותח לנו דרך אליו?

הוא פותח לנו דרך כי אם המקובלים לא היו עובדים, אנחנו לא היינו מרגישים שום אפשרות לחידוש.

שאלה: אנחנו גם לומדים ובעל הסולם כותב שיש מאור מחזיר למוטב בכתבים האלה, יש משהו יותר מרק התיאור שאפשר להבין בשכל ובשיטה, יש שם איזשהו כוח שהמקובל שם בהם ואנחנו יכולים לשאוב אותו. מה זה המאור המחזיר למוטב הזה שהמקובל שם בכתבים שלו, איך זה קורה?

זה כוח שנמצא בכתבים האלו שמי שקורה ורוצה להוציא את הכוח הזה כדי להשתמש בו לנכון הוא מסוגל, זה הכול, אין בזה שום דבר מיוחד.

שאלה: מה אני צריך לעשות בשביל להיות מועדף בעיניי הבורא ולהיות ראוי לעבוד על תרגום תע"ס לספרדית ולעשות עבודה טובה?

צריך להתייחס לעבודה הזאת בתרגום בצורה מאוד רצינית כי אתה פותח בזה שער להמון אנשים לחכמת הקבלה, לבורא, לעלייה רוחנית, לכן תנסה, זה כדאי.

תלמיד: במשך שנים אני עובד על כך ועדיין אני מרגיש שחסר לי עוד כוח.

אני לא חושב שחסר לך כוח, אתה צריך רק להשתדל להגיע למצב שאתה שומע בדיוק את התרגום ולא מה שנראה לך, זאת הבעיה.

שאלה: למה לא כל המקובלים כתבו ספרים והאם המקובל צריך רשות מלמעלה בכדי לכתוב ספר?

תלוי באיזו רמה, האדם צריך לכתוב ולספר ממה שהוא משיג ואם בא לו לכתוב למעלה ממה שהוא משיג, זה כבר מהפנטזיות שלו או שכתוב כך באיזה מקום בלבד, אז אסור לו לכתוב את זה.

שאלה: אמרת שחיים ויטל עיבד את הכתבים של האר"י, את מילות האר"י, האם בימינו עלינו להמשיך לעבד את דברי האר"י או הגענו לסוף התהליך הזה ורק נשאר לנו להפיץ את דבריו?

לא, יש לנו עוד הרבה דברים שאנחנו יכולים לעבד אותם ולהביא אותם לדור שלנו או לדור הבא, זה בטוח קיים. יש לי ארכיון שיש שם עוד הרבה כתבים שעוד לא גילו אותם לעולם, אני לא יודע מי כל כך יכול להבין בהם מה שכתוב אבל יש עוד הרבה חומר שאנחנו יכולים לעבד ולהגיש אותו לעולם.

שאלה: כלומר בדורנו אמורה להתגלות עוד פעם נשמה כנשמת האר"י?

אני לא יודע, אני עושה מה שאני יכול לעשות בחיי וזהו, לא קופץ יותר למעלה מזה.

שאלה: ציטוט מספר 5 בסוף, בעל הסולם כותב שלא כולם זכו לחסד מטעם ה' אבל מעת שזכינו ללימוד האר"י ולעבדות הבעל שם טוב הוא באמת דבר שווה לכל אדם ואינם צריכים עוד הכנות, אבל מה ההבדל בכל זאת בין הלימוד לבין השירות ובמה הלימוד של האר"י מוסיף לעבודת הבעל שם טוב?

זה אולי לא כל כך מפורסם, כי כל מי שלא נכנס לקשר עם הבורא לא מבין מה זה לימוד בעל שם טוב. בעל שם טוב הכין, גידר את חכמת האלוהות כך שהיא תלווה את האדם להשפעה, לעל מנת להשפיע לשמה, לצורה כזאת שאדם ידע בדיוק אם הוא נמצא בקשר עם הבורא, הוא נמצא שם איפה שהבורא נמצא או לא, וזה מה שצריך להביא אותו לאמת.

שיטת הבעל שם טוב היא עוד לא כל כך מגולה לאנושות, היא מאוד מאוד חדה, לכן לא כתב אלא רק דיבר על זה, ומה שהיו יכולים לספוג בזמנו, ככה ספגו קצת וכתבו. אבל באמת הוא היה איש גדול מאוד בהשגתו, ונקווה שעוד יגיע הזמן ואנחנו בדרך לבורא נגלה את השיטה שלו ונוכל לפתוח אותו בצורה שלמה.

שאלה: המקובלים עשו הכול כדי שהאורות של הבורא יגיעו לכלים, ואנחנו נמצאים בדור שלא היה דבר כזה שבכל העולם יהיו הכלים האלה. מה עלינו לעשות כדי שהאורות האלו יעברו ויגיעו לכל הכלים לכל האנושות, איך אתה רואה את זה?

בעל שם טוב עשה מה שהיה יכול לעשות באותם הזמנים, הוא היה נוסע מכפר לכפר, מעיר לעיר והיה מדבר אל כולם, עם כולם, אנחנו צריכים לפרסם את השיטה הזאת, אבל לפני זה להסביר מהו העולם, איפה אנחנו נמצאים, איך אנחנו יכולים להגיע לחיבור בינינו, למה החיבור בינינו מביא אותנו לתיקון, את כל זה צריכים עוד להסביר.

שאלה: אמרת היום שאנחנו צריכים להיות המקשרים בין הבורא לנבראים. נראה שבשנים האחרונות אנחנו דווקא מתרחקים מהקהל הרחב, יחסית לשנים הקודמות שבהן היינו עושים מעגלים לקהל ונמצאים הרבה בשטח והפצנו יותר את שיטת החיבור, והיום בעיקר מפיצים את חכמת הקבלה לקהל יותר מצומצם. איך הכיוון שבחרנו משרת יותר את המטרה להיות מקשרים בין הבורא לנבראים?

אם אתם שואלים אותי אני לא יודע איך לעשות את זה בצורה נכונה. אני לא יכול להיכנס לזה עם כל הראש, אבל אלה מאיתנו שעוסקים עם הקהל הרחב אולי באמת הם צריכים לחשוב איך לעשות זאת בצורה יותר פנימית.

שאלה: יש היום בשיעור אור חזק, איך לעבוד איתו נכון, מה עדיף לדרוש?

עכשיו בשיעור שלנו יש אור חזק מאוד ואנחנו יכולים לבקש ממנו שייתן לנו יותר שכל, יותר רגש, יותר כוח, יותר חוש השפעה, חוש לחיבור, שמתוך סך הכול הנטיות האלו אנחנו נבין לאיזה כיוון אנחנו צריכים לנוע, זה מה שנראה לי. חוץ מזה אנחנו צריכים יותר ויותר לבקש מהבורא כוח עצמאי לכל אחד ואחד.

שאלה: כשאתה מספר על האר"י יש הרגשה של העולם העליון וזה יוצר השתוקקות גדולה להרגיש את זה. איך להחזיק את ההשתוקקות הזאת גם בלימוד הרגיל שלנו בעבודה בהתעלות מעל האגו בעזרת אהבת חברים?

צריכים להשתדל לקרוא בעל הסולם ורב"ש ולקבוע בתוך העשיריות מה הם ממליצים לנו לעשות. איך שלא יהיה, אנחנו כן מתקדמים ופוסעים קדימה, אז אין לנו כל כך מה להצטער על זה שאנחנו כאלה שפלים ואבודים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבקש כוח עצמאי. איזה כוח אנחנו צריכים לבקש?

כוח עצמאי שיהיה לכל אחד ואחד כוח שיסובב אותו לכיוון הנכון, דחף שידחף אותו למטרה הנכונה כל פעם וכך אנחנו נלך קדימה על ידי הכוח הזה, שהבורא ינהל אותנו. סך הכול, הכול תלוי בתפילה.

אנחנו נמצאים עכשיו בשבוע מיוחד מאוד של פטירת האר"י והאר"י זה בעצם נשמה שהיא מאוד קרובה אלינו ותמיד הייתה מקרבת אותנו לעבודת ה', אז נשתדל לפנות אליה וגם הפעם נשתדל שנשמת האר"י תסדר לנו קשר עם הבורא וזה יקרב אותנו אליו.

שאלה: אם הנשמה הזאת של האר"י נבחרה על ידי המערכת, לא ברור לי מה אנחנו צריכים להעריך במקובל אם הוא נבחר לאיזשהו תפקיד.

אני לא מבין מה השאלה.

תלמיד: אנחנו לומדים שהבורא זה מערכת שמעוררת את כל הנשמות ואת כל התהליך של התיקון, אם המקובל נבחר על ידי המערכת והמערכת בחרה אותו כדי להשפיע לנו, מה אנחנו צריכים בעצם להעריך בנשמה הזאת שנקראת האר"י או בבעל שם טוב או בכל מקובל אחר?

אתה קופץ מכאן לכאן, ממקובל הרגיל שלידנו לאר"י או בעל שם טוב. אז על מי אתה שואל?

תלמיד: נגיד על האר"י.

אז מה אתה יכול לשאול על האר"י?

תלמיד: מה אנחנו צריכים באר"י, אם אנחנו לומדים שהמערכת מפעילה את כולם?

אנחנו צריכים להבין שהבורא הוא שבחר באר"י, הוא שסידר אותו ונתן לו כוח, כדי שהאר"י יתייצב ויסדר נכון את עצמו, להיות בשרשרת המקובלים.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להעריך את הכוח העצמאי של האר"י שנתן מעצמו?

כן, ודאי שגם הוא מוסיף מעצמו.

שאלה: האר"י קיבל את הזכות הזאת והוא נבחר בגלל שורש הנשמה. יש משהו שאנחנו יכולים לעשות בעשירייה כדי לקבל את הכוח הזה, או שזה הכול מלמעלה משורש הנשמה?

אנחנו צריכים להשתדל לפתח את עצמנו על ידי האמצעים שנמצאים לידינו שזה חיבור, תפילה, לימוד, התחברות בין החברים. וככל שכל אחד מאיתנו יצעד קדימה ויעשה פעולות לחיבור, לפי זה הוא יראה מה עוד מיוחד עליו לעשות.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לעשות את הכול ועדיין לצורך העניין אנחנו עשירייה ולכל אחד איכויות אחרות. איך אני צריך לעבוד נכון עם העשירייה כדי לגדול, איפה להשקיע את המאמץ שלי?

למשוך אותם מקדימה ולדחוף מאחור.

תלמיד: יש דוגמאות מיוחדות שאני צריך לקחת מאנשים?

כן, כרגיל, כמו שאנחנו דיברנו כבר הרבה פעמים במאמרים.

קריין: בקטע 7 על זה בדיוק מדבר האר"י.

"הזהיר מורי [האר"י] ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שנקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכווין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כְּאִלו הוא איבר אחד מן החברים האלו. ולמאוד הזהירַני מורי בעניין זה." 

(מהרח"ו. שער הגלגולים, הקדמה ל"ח)

תלמיד: בקטע עשר בעל הסולם מסביר איך הוא קיבל את הכוח הזה מלמעלה וכשאנחנו לומדים את כתבי הרב"ש, למעשה הם כוללים את כל המקובלים יחד.

קריין: קטע מספר 10

"ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשורשם העליון, שכל אחד היפך ובילבל בדברים. והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות."

(בעל הסולם. אגרת ל"ט)

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לבקש מהבורא בעיקר כוח עצמאי שאמור לכוון אותנו נכון, להפוך אותנו, לסובב אותנו. והשאלה מה זה הכוח העצמאי שיגרום לנו לדרוש, לבקש. היה בזה קשר לתפילה וזה נשמע לי בתור משהו פרקטי לעבודה ולא כל כך הצלחתי להבין איפה אנחנו אוחזים בדבר הזה?

אנחנו צריכים להשתדל לקבל מהבורא כוחות ושכל, כדי להרכיב מערכת משניהם, ושזה יהיה דומה למה שקיים בבורא, אולי לזה התכוונתי. אבל אנחנו גם קרובים לזה אנחנו מתקרבים לכל מיני פינות, לכל מיני צדדים של ההשגה וההתאמה לאלוהות.

שאלה: מה היא התפילה והכוונה שצריכות להיות לנו כדי להרגיש את כל הכוח שהשאירו לנו המקובלים ואיך לתמוך זה בזה להתקדם?

אנחנו נגלה את כול התפילות וכל התמיכות שקיבלנו מהמקובלים בכל הזמנים, כי הם אלה שמעלים ומעמידים אותנו יחד עם גדולי משיגי הבורא בזמננו. אנחנו נראה זאת. הדרך לתמוך זה בזה היא כמו שאנחנו תומכים בעשירייה, אני רוצה שכל אחד בעשירייה יהיה כגדול הדור, בצורה כזאת כולנו מתחברים ונעשים ממש יחד כמגדלור. זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות.

שאלה: הוא כותב פה, "הזהיר מורי [האר"י] ז"ל" "ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שנקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכווין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפלתנו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעשה. ובפרט אהבת חברים שלנו, צריכים כל אחד ואחד ממנו לכלול עמו כְּאִלו הוא איבר אחד מן החברים האלו. ולעמוד והזהירַני מורי בעניין זה מאוד."¹ מה אנחנו יכולים ללמוד מכאן?

עלינו להרגיש שכל אחד מאיתנו הוא איבר קטן בגוף. כל האיברים הם החברים שלנו ואנחנו תלויים בהם והם תלויים בכל אחד וגם בי, כך אנחנו צריכים להרגיש תמיד, ולא באיזו התעוררות, אלא תמיד. כל אחד ואחד תלוי בכולם וכולם תלויים בכולם כאיברים בגוף.

תלמיד: אני מרגיש שהוא כתב זאת בצורה מאוד חריפה, במיוחד בסוף, "מאוד הזהירני מורי בעניין זה". אנחנו מדברים הרבה על אהבת חברים, זה כל היסוד שלנו, אבל יש לי הרגשה שבזמן ההוא זה היה הרבה יותר שחור לבן.

יכול להיות. ככול שמדברים יותר, פחות מרגישים חריפות.

שאלה: אפשר לחזור לדרך שהייתה הבסיס ללימודי הקבלה, כשהמורה דיבר והתלמידים ישבו סביבו.

אתה צריך למצוא עץ שתחתיו תהיה אבן עליה יישב המורה, נניח רבי עקיבא, וכל התלמידים יישבו סביבו בצל העץ ויקשיבו לדבריו, ואין כלום בעולם חוץ מזה, שקט.

תלמיד: נשמע קסם, הלוואי היה אפשר לחזור לזה.

לא, אלה לא אותן הנשמות.

תלמיד: מה הוא הכוח המיוחד היוצא בדיבור המורה?

אלה אותם גלים, אותן השפעות היוצאות מפיו ומתקבלות בתלמידיו. אני לא יכול להגיד אחרת.

תלמיד: בעצם על הנקודה הזאת הדרגה הרוחנית נקראת "מדבר"?

גם על זה, כן.

תלמיד: אם נניח היו לנו הקלטות של האר"י, היה יותר אפקטיבי לשמוע אותן מאשר לקרוא את הכתבים שלו?

לא.

תלמיד: למה?

כי אז היית רואה כמה הוא פספס מילים, כמה הוא מסר לך דברים שלא מסודרים כל כך יפה בכל אות וצליל, וגם צריך להתרגל לכך. אני זוכר הרבה תלמידים שהגיעו לשיעור של רב"ש ואחרי רבע שעה, חצי שעה, שאלו "באיזו שפה הוא מדבר?", עד כדי כך לא הבינו אפילו פשט פשוט. אני לא חושב שזה העניין, אנחנו צריכים למצוא צינורות פנימיים המגיעים לליבנו, משמיעה, מראייה, אפילו ממה שאנחנו בעצמנו מעבדים בדרך מקריאת האותיות.

תלמיד: זאת אומרת, הדיבור של המורה, הכוח שנמצא שם, תלוי בעצם בזמן, במקום ובחיבור של התלמידים עם המורה?

כן.

תלמיד: זה עניין כאילו של נקודה בזמן?

חיבור פנימי.

שאלה: אתה אומר שמפי המורה יוצאות השפעות כמו גלים. מה מצד התלמידים, איך לקלוט, לספוג מהמורה כמה שיותר את הגלים האלה?

מהתלמידים יוצאים רצונות לתפוס, לקלוט, לספוג, למשוך, זה בעצם אותו הכוח שפותח את המורה.

תלמיד: התלמידים עוזרים למורה לפתוח את עצמו יותר, לתת יותר?

אך ורק הם.

תלמיד: איך, במה?

בחיסרון שלהם.

תלמיד: איך הם יכולים להגביר את החיסרון כדי לתת למקובל לפתוח את עצמו יותר לכל האנושות?

לכל האנושות אני לא יודע, לא כדאי לנו לדבר על כך עכשיו. אבל לעצמם התלמידים יכולים לעזור על ידי ההשתוקקות שלהם להרגיש את הפנימיות של המורה, ברצון להגיע אליו ולהרגיש את הבורא שהוא מגלה בתוכו, ככה זה.

שאלה: בקטע 8 יש את הסיפור הידוע בו הייתה לקבוצת האר"י הזדמנות לעלות לירושלים והם פספסו. כשקראנו את הקטע התרשמתי שהיו להם ממש כמה שניות לקבל החלטה על הזדמנות המגיעה פעם ב-1500 שנה. כך מתואר שם, שמאז רשב"י לא הייתה הזדמנות כזו. אני רוצה לשאול עלינו, אם נקבל הזדמנות מסוג זה או אחר, איך לא נפספס, איך נזהה שזו הזדמנות שבעקבותיה צריך לנתק את כל החשבונות ולקבל החלטה נכונה, חשובה? למה בכלל יש את הסיפור הזה, מה הוא בא ללמד אותנו?

צריך קודם להיות הרבה יותר במצב של כאיש אחד בלב אחד, אחרת זה לא יקרה. וודאי שהיו להם זמנים אחרים. אצלנו כל אחד חושב על העסקים שלו, על הבית שלו, על כל מיני דברים, זה קשה.

קריין: קטע 8 מתוך ספר "שבחי האר"י".

"יום אחד בערב שבת יצא האר''י הקדוש עם החברים לקבל שבת כמנהגו. אמר לחברים: ''נלכה נא עתה לירושלים [...] ונבנה בית המקדש ונקריב קרבן שבת, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי לגאולה. מקצת החברים אמרו: ''איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה ממנו יותר משלושים פרסאות?'' וקצתם אמרו: ''טוב הדבר, הננו מוכנים לֵילֵךְ, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, ואחר כך נלך''. אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: ''איך הועיל קטרוג השטן לבטל גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמים וארץ שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש. וכשמוע החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם."

(מובא מתוך ספר שבחי האר"י)

קורה. היו אולי עוד כמה זמנים כאלה, אבל אפילו לא הבחינו בהם.

שאלה: מה ההבדל בין שיעור כמו שהיה אצל האר"י שהם לא יכלו לכתוב, לבין שיעור כמו שלנו שהכול מוקלט, בתשומת הלב של התלמידים?

מה ההבדל בין שיעור שהיו רושמים אותו נגיד, לבין שיעור שלנו מוקלט?

תלמיד: אז אי אפשר היה לכתוב. אם הלב שלנו לא פתוח ולא שומעים מה הרב אמר אז כל מה שהוא לימד התפספס לדורות הבאים. בשיעור שלנו יש כאילו הבטחה שמה שנאמר זה ישמר ואז האחריות מידללת. כמו שאתה עם הרב"ש החלטתם להקליט את השיעורים שזה שינוי לעומת כל השיעורים שהיו בדורות הקודמים של המקובלים.

אבל מה כל כך אם זה מוקלט או נכתב, או מצויר, או באיזו צורה אחרת - קיים? זה לא חשוב, העיקר שזה נמצא לשימוש של בני אדם. האם הם יכולים להשתמש בזה נכון? כך כל העניין. אנחנו קוראים מאותם השנים שהיו פותחים כתבי האר"י, היו מוציאים אותם מארון קבורה, לא ידעו מה לעשות עם זה, והשאירו אותם לעוד דור ועוד דור. הם היו אחראים לפחות בזה שאסור לנו לגעת בזה, אנחנו לא מספיק מבינים מה שהם כתבו, וכך עזבו.

לכן כך אנחנו צריכים להבין את התגלגלות הדברים, בשפות שונות, בכתיבה שונה, לקבוצות שונות, לילדים, לאנשים שונים, עד שזה מתגלה, מתגלה, מתגלה בצורה כזאת שזה נכנס לעובי של האנושות ואז מתחיל להיות נחלתם.

שאלה: אם לא היה זמין לנו הקלטות ולא הקלדות של מה שאתה אומר, היינו שומרים את זה לדורות אחרים איפשהו אבל לא היה לנו את זה זמין. האם היינו שומעים אחרת את השיעור, היינו סופגים אותו אחרת?

ודאי.

תלמיד: האם זה לטובתנו שיש לנו את כל הטקסטים או עדיף להתקדמות שלנו בכלל לא לסמוך על זה? שיהיה גנוז, חבר ישמור אותו בארכיון.

היינו זוכרים בעל פה מהשמיעה כמו שזה היה פעם בימי המשנה.

תלמיד: מה יותר טוב להתקדמות שלנו?

כל דור והאמצעים שיש לו, אני לא יכול להגיד. אבל ודאי שגם היום אנחנו מבינים שאם לא הייתה לנו הזדמנות לכתוב, לרשום, להקליט, אז היינו קולטים הרבה יותר.

תלמיד: מצד אחד אתה אומר תרשמו, זה שומר אתכם ערניים, אתה עובד עם החומר. מצד אחר כאילו מסיח את הדעת מלפתוח את הלב ולהתמקד עכשיו רק בחיבור. מה יותר מתאים לנו?

אני סומך על זה שמחר אתה בכל זאת יכול לחזור על מה שכתבת וזה יעורר בך אותן הרשימות שנשארו לך מהשיעור. מה שאין כן, אם לא יהיו לך רשימות, אם לא יהיה לך רשום משהו, אז לא היית חושב. זו בעיה.

שאלה: בהמשך לקטע שקראנו עכשיו על העלייה לירושלים. כשאנחנו מלמדים במכללה יש שיעור על ההיסטוריה של המקובלים, אנחנו מדברים על האר"י, על רב"ש ומזכירים שיש קבוצה שהייתה לה הזדמנות לעלות לירושלים, ולרב"ש הייתה קבוצה שהתפזרה. עולה השאלה באופן טבעי, במה מובטחת ההצלחה שלנו בעוד שקבוצות אחרות פספסו או נפלו?

כל קבוצה וקבוצה עושה איזה תפקיד, ואי אפשר להגיד שמישהו שהיה מחובר עם המורה שלו ואחר כך דרך עוד כמה מורים, שהוא לא עשה כלום, הוא בכל זאת נמצא בשרשרת במה שהוא עושה, במה שהוא גורם. לכן אין לי להגיד עליהם שום דבר רע, אני מאוד נזהר בזה, אפילו במחשבה. אני רק עושה כמו שעשיתי ליד הרב"ש, הוא אמר לי להתרחק מהם לכן התרחקתי. מה הייתה כוונתו בזה הוא לא סיפר לי, אבל כך עשיתי.

שאלה: בקטע שקראנו האר"י קורא לתלמידים לעלות לירושלים לבנות את בית המקדש ולהם היו כל מיני הצדקות. יש הרגשה שהוא מציע להם לעשות משהו רוחני והם עונים בתירוצים גשמיים. מה קורה כאן?

הם נותנים לו תירוצים מהדרגה שלהם, והוא מביא אותם, מושך אותם לדרגה שלו.

תלמיד: הם קודם כל סרבו ורק אחר כך הוא הודיע להם שמאז זמנו של הרשב"י לא הייתה שעה מתאימה.

זה לא חשוב, הם כבר נתנו תשובה.

תלמיד: אם מלכתחילה הוא היה אומר להם את זה, אז כנראה שהם היו מסכימים, כך אני מרגיש.

לא, אין כאן משחק כמו בשוק.

תלמיד: אולי אתה קורא לנו כל יום לעלות לירושלים ואנחנו לא שומעים, יש לנו כל מיני הצדקות.

לא. לנו אין חובה לעלות לירושלים.

שאלה: בקטע הזה נראה שהייתה דרישה מהתלמידים לאיזו החלטה להתעלות מעל עצמם, והם רצו להתייעץ עם נשותיהם, עם הרצון לקבל שלהם. האם בכל מדרגה כשהרב קורא להתקדם יש להתעלות מעל עצמך ולעשות התגברות שכזאת, לשמוע את המורה ולצעוד לעבר החושך?

כן, זה בכל רגע ממש במהלך החיים.

תלמיד: איך אנחנו יכולים כל פעם לזהות את זה כאשר אתה באמת קורא לנו להתקדם?

אני לא קורא לכם להתקדם, האם אני קורא לכם?

תלמיד: הכוונה למה שאנחנו לומדים יחד איתך. הרי תמיד יש את החלק הגשמי והרוחני וצריך כל פעם לשמוע את דברי רב, להתעלות מעל החלק הגשמי ולא להחזיק במשהו שמושך אותך למטה.

בזמן השיעור אני משתדל יחד איתכם להתעלות קצת למעלה, כך כל יום עוד מדרגה ועוד מדרגה, וכך אנחנו צריכים לעלות.

תלמיד: איך לעשות את הצעד ההחלטי הזה, לא להתייעץ עם כל הרצונות האגואיסטים שלך, אלא יחד עם הרב כל פעם להתעלות?

בכל זאת צריך להתייעץ, ואחרי שאתה מתייעץ להתעלות. אחרי ההתייעצות בכל זאת להתעלות.

שאלה: איך מגיעים לכזאת נקודה שבה אנחנו מרגישים את העולם הגשמי כמו האר"י?

אני לא יודע, אני עוד לא נמצא בזה, אבל אני מקווה שאנחנו בדרך שיכולים להשיג.

שאלה: כתוב "שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים." למה האר"י חשב שתלמידיו לא היו מוכנים, והאם הכוונה בעצם לדורנו?

כי עוד לא הגיע הזמן, הסבל לא היה עד כדי כך שהיו יכולים לזכות לגאולה השלמה.

שאלה: איזה אמצעי עוזר לנו בצורה הטובה ביותר להתקשר עם הנשמות שנפטרו מהעולם, האם מאמרים או חיבור עם החברים?

גם זה וגם זה, אי אפשר בלי שניהם, גם חברים וגם מאמרים. עם החברים זה אותו חומר שבו אנחנו צריכים להתפשט ולהתחבר, ומאמרים הם אותה השיטה שאנחנו צריכים לקשור בינינו וכך לתפור את הצורה החדשה של האנושות.

סדנה

נדבר בעשיריות בגדלות האר"י ומה כל אחד לקח מהשיעור.

*

(סוף השיעור)

---

1. "הזהיר מורי [האר"י] ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שנקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכווין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כְּאִלו הוא איבר אחד מן החברים האלו. ולמאוד הזהירַני מורי בעניין זה."↩