שיעור בוקר 20.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 11, מאמר "מטרת החברה - א'"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א'. עמ' 11. מאמר "מטרת החברה - א'". השיעור שלנו היום הוא מוקדש לציון יום השנה להסתלקותו של רב"ש ונפתח כאמור עם המאמר "מטרת החברה - א'".

אני זוכר שטיילנו פעם בפארק ואז שאלתי את הרב"ש, על מה אנחנו צריכים לדבר בהתאספות בינינו, והוא הוציא פנקס קטן, כי תמיד היה לו בכיס פנקס והתחיל לכתוב את המשפטים האלה הראשונים שכתובים כאן ב"מטרת החברה – א'", שעל זה אנחנו צריכים לדבר בינינו. ומאז התחלתי לשאול אותו כל הזמן, אז על מה נדבר בפעם הבאה בחברה, ומזה התחילו המאמרים שלו.

זה באמת נכס עצום מה שיש לנו ממנו, וכל פעם התפעלתי מהכתיבה שלו, איך הוא כותב כאילו שיש לו את זה, אבל לא פלא כי הוא כל הזמן היה במחשבה, כל הזמן חשב ואז כשהתיישב לכתוב, כבר היה לו ברור מה הוא רוצה להגיד. כך גם כאן במאמר הזה, "מטרת החברה – א'", שהיה לו כבר בראש מה להגיד וכך כתב.

שאלתי על מה אנחנו נדבר באסיפה כשנשב ונדבר בינינו, על מה אנחנו יודעים לדבר, מה יש לי להגיד, מהם הדברים החשובים ביותר שכל אחד צריך להגיד או רק אחד מאיתנו? וזה מה שהוא כתב.

קריין: מאמר "מטרת החברה - א'" בתוך הספר כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 11.

מטרת החברה - א'

תשמ"ד - מאמר א', חלק א'
1984 - מאמר 1, חלק 1

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י.

ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".

וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'".

אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.

והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.

ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית".

שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.

אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.

אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".

לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".

ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה."

סך הכול מאמר קצר, אבל הוא מאוד קולע ומרוכז. לפני שמגיעים להשפיע לבורא, אנחנו צריכים להכין את עצמנו בלהשפיע כל אחד לחברו, ורק בהכנה כזאת, אנחנו יכולים להגיע להשפעה לבורא. ואת זה אסור לנו לשכוח, מפני שאחרת כל העבודה שלנו, כל המאמצים שלנו, לא יתנו לנו שום תועלת, שום תוצאה נכונה.

את זה אסור לשכוח וכך אנחנו צריכים להשתדל לכוון את עצמנו כל הזמן. זה לא חייב להראות מבחוץ, אלא צריכים אנחנו להשתדל כל הזמן להיות במחשבה הזאת, בכוונה הזאת, שהדרך לבורא היא אך ורק דרך החברים.

לכן מטרת החברה צריכה להיות בזה שאנחנו בונים חברה שהרוח שלה היא כדי שכל אחד יהיה מכוון להשפיע לחברים ואז נגיע בעזרת החברה הזאת גם להשפיע לבורא.

שאלה: אני קורא את המאמר והכול נראה ברור חוץ מנקודה אחת, כול הדברים מאוד חשובים ביחס שלנו לבניין החברה ולא באנו פה למלא את עצמנו, אלא צריך לבנות, אבל הוא כותב "ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות". בזה הוא תולה את אהבת הזולת, בביטול עצמו, למה זה תלוי בזה?

במה אנחנו עוד יכולים להביע את האהבה לזולת, בזה שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי אותו הזולת.

תלמיד: לא יודע אם זה אינטואיטיבי כל כך, אני יכול לדאוג לחבר, ואני יכול להיות כמו אדם רגיל במשפחה שדואג לילדים וכן הלאה.

אז הוא מבטל את עצמו במידה הזאת.

תלמיד: אז גם כאן אנחנו צריכים להרגיש את הצרכים של החבר ולהקדים אותם על צרכינו. זה נקרא לבטל את עצמו?

כן, אין יותר. אנחנו עובדים רק עם הרצון לקבל שיש בנו, אין לנו עוד עם מה לעבוד. האדם כולו הוא רצון לקבל ואם הוא משקיע את עצמו בזה שמעמיד את הרצון לקבל לטובת הזולת, זה נקרא שהוא דואג לזולת ובזה מודדים את האהבה שלו לזולת.

תלמיד: כשאדם דואג למישהו במשפחה שלו, הוא לא מרגיש שהוא נמצא בשפלות.

איך לא? אימא מבטלת את עצמה כלפי התינוק, היא מבטלת את עצמה ממש, במה שהוא רוצה היא מחפשת איך היא יכולה להיטיב לו, לעשות לו, היא מבטלת את עצמה. היא אומנם לא מרגישה את זה בגלל שהאהבה הטבעית שלה לתינוק דוחפת אותה לטפל בו, אבל בעצם בזה היא מבטלת את האהבה העצמית ומביאה אהבה אליו.

תלמיד: אפשר לומר שיש לה הרגשת שפלות?

שפלות לא. היא עד כדי כך שקועה בתינוק ומבטלת את עצמה כלפיו, היא לא מרגישה בזה שפלות, אלא ההיפך, היא מרגישה בזה בדרך כלל התרוממות, מצב רוח, נכונות.

תלמיד: העבודה הזאת בין החברים בהכרח מביאה אותנו להרגשת שפלות, לא כמו אצל האימא?

יכול להיות שכן. כי האדם צריך לעשות את זה בכל האמצעים שיש בו, אז אם הוא משפיל את עצמו, הוא מקטין את הרצון שלו כלפי הרצון של החבר, משרת אותו ועושה לו כל מה שאפשר, זה נקרא שמשפיל את עצמו. וכך גם כלפי הבורא, שכולנו יחד מתחברים ובמידה שאנחנו מתחברים כדי לשרת את הבורא, משפילים את עצמנו כלפיו, כך אנחנו מתקרבים אליו.

תלמיד: למשל אדם עושה הפצה, אני לא חושב שהוא מרגיש שפלות בזמן הזה, הוא עושה הפצה כי הוא רוצה לעשות את זה כלפי הבורא וכן הלאה, אבל הוא לא מרגיש מזה שפלות. לא ברור למה הנקודה הזאת של השפלות צריכה להיות ולמה היחס כלפי החברים של אהבת הזולת, מחייב אותנו בהרגשת השפלות?

אנחנו רצון לקבל אגואיסטי, אהבה עצמית, שהיא כולה ממלאה אותנו מהדרגות הגשמיות, הבהמיות, הגופניות ועד הדרגות הכי גבוהות. ואם אנחנו רוצים להתקרב לבורא, לשרת, להשפיע, אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו מבצעים את זה. הביצוע הוא בכמה אני מחליף אהבה עצמית באהבת הזולת כולל אהבת הבורא, וכאן אני צריך להרגיש עד כמה אני מבטל את עצמי, הופך את עצמי לכלי שמטרתו רק לעשות נחת רוח לחברים, לבורא, למישהו ואני דרך זה בונה את עצמי כדומה לבורא, קרוב אליו.

שאלה: הרב"ש כותב שצריכים לעבוד רק מטעם יראת ה', איך אנחנו בעשירייה מחזיקים את הדבר הזה שיהיה תמיד בקביעות, שתמיד נעבוד מטעם יראת ה' ולא מתוך תועלת עצמנו?

אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר שלא מגיע לנו כהשפעה מהסביבה. יש לנו או רצון לקבל אגואיסטי פנימי שדוחף אותנו רק למלא את צרכנו, או שאנחנו תחת השפעת הסביבה מוכנים להשפיע לסביבה ולהיות כל הזמן בעמידה על שמירת טובת הסביבה.

תלמיד: אבל איך עכשיו החברים עוזרים לי ואיך אני עוזר לחברים להחזיק תמיד את יראת ה' מעל כל פעולה שנעשה?

אם אנחנו, כמו שאנחנו קוראים עכשיו במאמר, מבינים שהעיקר זה להגיע להשפעה לבורא ואז אנחנו נרגיש בזה את השפעתו אלינו, אז מה שקשור לנו, מה שחשוב לנו, זה שאנחנו מתחברים בינינו ויחד כולנו בחיבור שלנו דרך השפעה הדדית, "ואהבת לרעך כמוך", משתדלים להתקרב לבורא כדי להשפיע אליו. במידה שאנחנו פותחים את ליבינו לבורא, כך אנחנו מרגישים איך שיוצאת מהבורא אהבתו אלינו.

תלמיד: כל מה שאתה אומר מורגש בלב אבל עדיין חסר לי, איך אני עוצר את עצמי מלעבוד עם כלי הקבלה שלי?

לא צריכים. צריכים רק לחשוב על השפעה. על כלי הקבלה שלנו אנחנו לא מסוגלים להתגבר ולא כדאי לנו לעסוק בזה כי בשבירת הכלי הזה אנחנו רק נגיע להרגשת אהבה עצמית עוד יותר עמוקה. אנחנו צריכים לחשוב רק איך אנחנו מתקרבים לחברים ומזה כבר לאט לאט יגיע אלינו הרצון הנכון.

תלמיד: הוא נותן פה ממש סכמה - כל אחד יחיד ומיוחד, אבל אנחנו התכנסנו כאן לעבוד, זאת הדרך של בעל הסולם והמקובלים. להיות בשפלות ולהחזיק, לעומת זאת היראה והתפילה. יש את הברזלים שהם המפגשים והצורך ויש את הערבות ההדדית, ובאמצע זה הביטול בינינו והאהבה שמגיעה. אני כל הזמן חיפשתי איך לכוון את עצמי, והמאמר הזה מראה את כל השלבים שנמצאים שם.

בסדר, תודה.

שאלה: אמרת שאנחנו לא צריכים להתגבר על כלי הקבלה ולא לנסות לשבור אותו. איך המצב הזה נראה כשאנחנו מנסים לעשות את זה או כשאנחנו שוברים את כלי הקבלה?

עלינו להשתדל לעבוד על החיוב ולא על השלילה, לא להיות נגד הרצון לקבל אלא בעד חיבור ואהבה.

תלמיד: ואיך זה נראה כשאנחנו מנסים לשלול?

אנחנו לא רוצים לשלול, אמרתי לך עכשיו. כתוב "ואהבת לרעך כמוך" ועוד כאלו אמרות. לא שאנחנו צריכים לעבוד על דחייה, ריחוק, הגנה, אלא עלינו להשתדל להתקרב, לפתוח את הלב, ולהרגיש בתוך הלב את כל היחסים הטובים שאנחנו יכולים ללקט מכל החברים.

שאלה: רב"ש כותב "אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". איך מייצרים ואפילו מחזקים רוח כזאת בחברה שרק נרצה להשפיע לה'?

קודם כל אנחנו מפרסמים את זה בינינו, אנחנו מדברים על זה, לומדים את זה, קוראים, שמה שאנחנו צריכים זה לעסוק בפעולות חיוביות, התקרבות, השפעה, ובזה נתקדם.

תלמיד: איך מגבירים את רוח החשיבות כך שלא תהיה לנו שום מחשבה אלא רק להשפיע לה'?

צריכים לחשוב רק על זה, ובהשפעה הדדית ודרך כל חבר וחבר להשפיע לבורא. להבין שעל ידי השפעה לזולת אנחנו יכולים להגיע להשפעה לבורא, לכן העבודה שלנו היא בעיקר בקבוצה, בעשירייה. כי כדי להגיע להשפעה לבורא אנחנו צריכים להתחבר בינינו, מתוך זה נגיע אליו, כי הבורא מתגלה רק מכך שיש לך חבורה.

תלמיד: היחס לרב"ש, לגדלות שלו, השתנה מאוד בעקבות קריאת המאמרים השלמים שאנחנו קוראים בחודשים האחרונים. איך דרך המאמרים האלה שאנחנו קוראים מידי יום אנחנו מתקרבים יותר לרב"ש, מתקשרים אליו?

קודם כל בזה שאנחנו מעריכים אותו. במאמרים האלה הוא ביטא את כל היחס של האדם לתיקונו, לבוראו, לחבריו וכן הלאה, הוא סידר לנו באמת את כל תורת העבודה הרוחנית.

תלמיד: מעבר למה שכתוב, מה אנחנו מקבלים מהרב"ש?

מעבר למה שכתוב אנחנו מקבלים תמיכה, עזרה, הוא נמצא בנו, הוא חי בנו. במידה שאנחנו מתקדמים, במידה הזאת אנחנו מרגישים עד כמה הרוח שלו יותר ויותר ממלאה אותנו.

שאלה: לקראת סוף המאמר הוא מגדיר את מטרת החברה, הוא כותב "שהשכינה תשרה בינינו", והוא כותב יותר מזה, שזאת המטרה היחידה. האם אפשר לפרט את המטרה הזאת, מה הכוונה בכל אחת משלושת המילים, "שכינה", "תשרה" ו"בינינו"?

המטרה שלנו להתחבר כך שכולנו נהיה ככלי אחד, ובכלי האחד הזה, שכלול מכמה וכמה חברים, רצונות שונים יבטלו את עצמם לעומת החיבור שהם רוצים להשיג, וכך הם מגיעים לתכונה שהבורא יכול לשרות בהם.

שאלה: מה עושים עם מחשבות של העולם הזה, משפחה, עבודה, שמטרידות אותנו ומפריעות לנו?

הן לא מפריעות, אין שום דבר בעולם שהבורא ברא לחינם או כנגד, אלא לכל דבר יש תפקיד ומטרה ואת העבודה שלנו עם זה. לכן לא להגיד שזה מפריע, אומנם אנחנו אומרים שזה מפריע כי באמת כך זה מורגש, אבל אפילו שאנחנו קוראים לזה הפרעות, עלינו להבין שיותר נכון לקרוא לזה הכוונות שעל ידן אנחנו גם מגיעים למטרה.

שאלה: רציתי לשאול על המילים האלו "אנחנו נתאספנו כאן", מהי הפעולה הזאת?

כשאנחנו עוברים איזו דרך, אנחנו מבינים שזה לא אנחנו אלא הבורא אסף אותנו ומתוך זה שברא אותנו ועיצב אותנו ברצון הפנימי, בתכונות הפנימיות והחיצוניות, הוא אסף אותנו בצורה כזאת ובהתקרבות כזאת בינינו, שאומנם אנחנו לא מודעים אליה, אבל אנחנו כן מתאימים להיות בחבורה אחת ולכן כך אנחנו צריכים להמשיך. אנחנו נתאספנו כאן על ידו, שאין עוד מלבדו, הוא גרם לזה שאנחנו נתאסף, הוא גם מסדר לנו את הקשר.

ישנם שמתקרבים, ישנם שמתרחקים, ישנם שנמצאים בכל מיני תנועות, אבל בסופו של דבר, את זה הבורא עושה ואנחנו מבצעים את הפעולות שלו עלינו, ומזה יכולים בהדרגה להתקרב ולהבין מה מטרתן. שבסופו של דבר אנחנו צריכים לגרום לחיבור בינינו כך שהבורא יתחיל להתגלות ואנחנו נתחיל להרגיש את הפעולות שלו בכל הכוחות שלנו, במוח ובלב.

תלמיד: כשרב"ש כותב שנתאספנו כאן לייסד חברה, האם את הפעולה לייסד חברה אנחנו עושים?

ודאי שלא, ודאי שהבורא עושה הכול ורק הוא בלבד, ולכן לא יכול להיות שיש בנו מעשים, אנחנו בסך הכול מגיבים ומשתדלים להגיב נכון על מה שהבורא מזמין בנו.

תלמיד: מה זה לייסד חברה, מה נקרא חברה?

חברה נקראת אותה קבוצה, עשירייה, שמחליטה להתקרב לבורא על ידי התקרבות ביניהם.

תלמיד: את המאמר רב"ש מסכם במילים, אף על פי שעוד לא הגענו למטרה אבל יש לנו רצון להגיע וזה נחשב אצלנו דבר גדול. האם להגיע למטרה זו פעולת הבורא עלינו, או שגם אנחנו עושים?

בזה אנחנו שותפים שלו. אנחנו מבקשים, משתדלים, עושים מאמץ אבל בעצם העבודה היא שלו והבקשה היא מאיתנו.

תלמיד: אז מה הצד שלנו בהגעה למטרה?

להשתדל להתחבר, לראות עד כמה אנחנו לא מסוגלים בכוחותינו האגואיסטים הגשמיים, ולבקש ממנו שיעשה בנו תיקונים.

תלמיד: בסופו של דבר, מאתנו יוצאת כל הזמן תפילה שאנחנו רוצים בכך?

כן, זה העיקר.

תלמיד: אבל את הפעולה הסופית של הגעה למטרה הבורא יעשה?

כן, ודאי.

תלמיד: מה הוא יעשה?

סוף מעשה במחשבה תחילה. מה הוא יעשה? הוא יחבר אותנו כך שאנחנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: נאמר "אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה". האם היסוד על בנין החברה צריך להיות יסוד לכל החברה האנושית?

בסופו של דבר כן, אבל השאלה איך אנחנו מתחילים ואיך אנחנו מכינים את העבודה שלנו, את הקבוצה הקטנה שלנו, את העשירייה, ואז את כל העשיריות יחד ככל האפשר יותר, מפני ש"ברוב עם הדרת מלך", וכך אנחנו מגיעים למימוש המטרה.

שאלה: נאמר "לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם". מהי המהות של שיטת בעל הסולם?

על ידי אהבת הזולת להתקרב למערכת שבה יכול להתגלות הבורא וליהנות מהנבראים שלו.

שאלה: מה החשיבות של העבודה בקבוצה כדי לממש את יראת ה'?

העבודה בקבוצה היא בכך שאנחנו מקרבים את עצמנו זה לזה על ידי כך שמבטלים כל אחד את האגו שלו, את הכוח ההפוך מהבורא, וכך בונים אותו מדבר והיפוכו.

תלמיד: האם ואהבת לרעך כמוך זה תנאי כדי להגיע ליראת ה'?

כן, בלי ואהבת לרעך אנחנו לא יכולים להבין על מה מדובר בכלל ביראת ה'.

שאלה: איך נראית אהבת חברים אמיתית?

אני לא יודע אם אני יודע מה זו אמתית, אבל זה נקרא שכל אחד מרגיש את האחר כעצמו.

שאלה: למה העבודה בקבוצה כל כך חשובה עכשיו בדור האחרון?

כי הגענו כמו שאמרת לדור האחרון ואנחנו כבר יכולים לכוון את עצמנו לחיבור הנכון, השלם. לכן העבודה שלנו בדורנו הנקרא "הדור האחרון", היא שנגיע לחיבור כזה שהבורא יוכל להתגלות בנו ללא שום הגבלות.

שאלה: רב"ש משתמש הרבה במאמרים שלו בציטוטים מהגמרא ומהמשנה. עד כמה חשוב לנו להכיר את המקורות האלה? אני אף פעם לא ראיתי בכלל על מה מדובר.

אדם שרוצה להכיר קצת יותר את חכמת הקבלה, נכנס במקצת לכל המקורות, גמרא, משנה, תהילים, כל מיני טקסטים ואז הוא משתמש בהם. לכן חשוב קודם כל מה שכותב רב"ש, אם תדע את הטקסטים שלו, זה יספיק להתקדמות בינתיים.

שאלה: הרב"ש כותב, לכן אנחנו מתאספים כאן לייסד חברה, שכל אחד מאיתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". אנחנו אמורים לעבוד בשני מישורים, אחד מול החברים ואחד כביכול מול הכוח העליון, מול הבורא. איך אני מיישר את העבודה, זה נראה לי כשני הפכים?

לא שני הפכים, איך זה יכול להיות הפוך?

תלמיד: מורגש שאלו שני הפכים.

אנחנו צריכים להתחיל מהיחסים שלנו לבני אדם, בינינו, לכן אנחנו מתאספים בקבוצות, בעשיריות ומשתדלים להשפיע זה על זה כדי להתקרב ולהבין עד כמה אנחנו מסוגלים או לא מסוגלים להיות קרובים זה לזה, לדאוג איש לרעהו, עד כדי להביא את עצמנו לאהבה בינינו. ואז אנחנו מגלים עד כמה אנחנו דוחים, שונאים, הפוכים זה מזה, עד כמה כל אחד חושב על עצמו בלבד. כך אנחנו לומדים את עצמנו, לומדים את הדרך על מה לעבוד בדיוק, זו דרכנו.

תלמיד: איך החברים אמורים לראות שעכשיו האדם הולך עם הרוח הזאת של להשפיע לה'?

אתה לא יכול להשפיע לה' אם אתה לא משפיע דרך החברים, אתה לא יכול להראות לחברים שאתה משפיע לבורא.

תלמיד: זו בדיוק השאלה הראשונה שלי, איך אנחנו אמורים להשרות הרוח הזו של להשפיע לה' בין כולנו?

אתה צריך להשפיע לחברים, לגרום לכולם להיות יחד, "כאיש אחד בלב אחד", וזה השלב הראשון של ההתקרבות שלך לבורא.

תלמיד: איך אני גורם לעצמי להבין ש"בורא שווה חבר"?

זה אולי יבלבל אותך בינתיים, לא כדאי לחשוב כך, אבל אתה רוצה להתקרב לחברים שדרכם אתה מתקרב לבורא.

שאלה: רב"ש כותב "ובכדי להגיע להשפיע לה' מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע לאדם שזה נקרא אהבת הזולת". יש סיבה שהוא כותב להשפיע לאדם ולא להשפיע לזולת?

לא.

תלמיד: כשאני ואשתי דואגים וכל הזמן נמצאים בבירור אם אנחנו מגדלים ומחנכים הילדים נכון, אנחנו כל הזמן ממש עוקבים אחרי התגובות של הילדים לראות איפה הצלחנו ואיפה פחות הצלחנו. איך אני רואה לפי התגובות של החברים שלי בעשירייה שהצלחתי במשהו להשפיע להם?

לפי המידה שבה הם רוצים להשפיע לך את מה שאתה רוצה להשפיע להם.

תלמיד: מה זה נקרא להשפיע?

לתת להם דוגמה איך עוזרים זה לזה להתקרב לבורא.

תלמיד: אם אני רואה על החברים שלי שהם נותנים לי דוגמה של התקרבות לבורא זה אומר שאני הצלחתי במשהו לתת להם דוגמה?

כן. אחרת לא היית רואה את זה.

תלמיד: זאת אומרת, אם לאדם יש איזושהי ביקורת על החברים, הם לא מצליחים, הם לא מוצלחים, זה אומר שבעצם הוא לא מצליח?

כן.

שאלה: איך אני יכול להשתמש ברצון לקבל שלי כדי לקדם את הקבוצה?

אתה רוצה להתחבר עם הקבוצה ואיתם יחד להתקרב לבורא.

שאלה: מהי הרגשת השמחה שאנחנו מרגישים כשאנחנו קוראים מאמרי רב"ש ואיך אנחנו יכולים להעלות את הגדלות של הרב"ש בעשירייה ולהחזיק בו?

הייתי אומר שרב"ש הוא הראשון, אני עוד לא יודע מי יכול להיות אחריו, שכתב לנו בצורה כל כך פתוחה, עקבית, על עבודת האדם בקבוצה בהתקרבות שלו לבורא. לכן אנחנו צריכים להשתדל לעבור את כל המאמרים של רב"ש ולממש אותם ככל האפשר.

שאלה: למה אנחנו צריכים להיות ביראה מהבורא אם מטרת הבריאה היא לעשות טוב, להביא את הנבראים לטוב?

כי אנחנו מדברים על התיקון שלנו שאנחנו הפוכים מהבורא, ולכן אנחנו צריכים להיות ביראה האם נוכל לעשות זאת, זאת אומרת להפוך את עצמנו מלקבל ללהשפיע.

שאלה: אתה אומר שנתאספנו על ידי הבורא ושהמטרה לייסד חברה גם מגיעה ממנו, אז נראה שאנחנו פסיביים לגמרי, מה החלק שלנו בתהליך התיקון?

החלק שלנו הוא לבטל את עצמנו כלפיי העשירייה שבזה לאט לאט ובצורה הדרגתית אנחנו מגלים את הבורא וכך יכולים להתחבר אליו ואז להמשיך הלאה.

תלמיד: כלומר ההחלטה או הנכונות והיכולת לבטל את עצמנו היא שלנו.

כן.

שאלה: הרב"ש כתב שהיסוד של האדם הוא מצוות ויראת ה', מה זאת אומרת?

שלפני שאנחנו יכולים לקיים משהו אנחנו חייבים להגיע ליראה באותה הדרגה, באותו המושג שאליו רוצים להגיע. זה הדבר החשוב.

שאלה: החברה בנויה מאיחוד הנקודות שבלב, זאת אומרת יש בינינו איחוד רוחני דווקא. אם כך, מה הקשר בין החיבור של הגופים הפיזיים שלנו לבין החיבור הפנימי שהוא נצחי?

אנחנו משתדלים בזמן שנמצאים במצבים כאלו כמו שעכשיו להגיע למצב של חיבור והתקרבות, ומתוך זה אנחנו לומדים על הטבע שלנו שהפוך מהבורא ואיך אנחנו בכל זאת יכולים להתקרב אליו. וכדי לתת לנו המחשה כמה אנחנו הפוכים מהבורא, אנחנו צריכים קודם כל להתחיל להתקרב לחברים, שזה הפוך מאיתנו, ובמידה שאנחנו מתקרבים אליהם בכל זאת, אנחנו לומדים איך לעשות את ההתקרבות הרוחנית הנכונה.

שאלה: אנחנו אומרים שלפני שאנחנו מגיעים להשפיע לבורא אנחנו רוצים להגיע להשפיע לחברים, אז למה אני לא יכול לבחור חבר אחד ולהתבטל כלפיו ולהשתדל לגלות את אותה אהבה, למה זה יותר נכון או יותר נוח מצד ההתקדמות הרוחנית לעשות את זה דווקא כלפיי קבוצת אנשים, עשירייה?

מפני שכלפיי עשירייה אתה יכול להתייחס בצורה אמיתית, אנטי אגואיסטית, אם אתה כבר רוצה להתחבר איתם, מה שאין כן כלפיי אדם אחד אתה תמיד יכול למצוא בו משהו, כדי שיהיה לך נוח להתקרב אליו.

תלמיד: אבל כשאני עובד כלפיי חבר אחד, או שניים או שלושה, אני יותר מרוכז כי אני יכול לקבל מהם תגובה בצורה יותר ברורה, וכשמדובר בעשירייה, אני כאילו קופץ מאחד לאחר והעבודה היא פחות פרקטית, לא ברורה, אם לא הסתדרתי עם איזה חבר, אז אני עובר לחבר אחר.

אם אנחנו מדברים על הרצון לקבל, אז ככל שיש לי יותר חברים כך יש לי יותר עבודה, וברצון להשפיע זה ההיפך. זאת אומרת אנחנו צריכים להבין שכאן אנחנו צריכים להגיע לעבודה בחיבור בינינו ולכן ככל שיש יסודות אגואיסטים בתוך האדם, עם כזאת כמות של אנשים אנחנו צריכים לעבוד. כאן אנחנו יכולים להבין למה לא נברא אדם אחד אלא שישים ריבוא, זאת אומרת המון אנשים, מיליארדי אנשים שסובבים כל אחד מאיתנו, והכול כדי שנוכל לממש את הרצון האגואיסטי שלנו לתיקון בצורה השלמה.

תלמיד: ומה ההבדל בין עבודת הביטול בפני החבר לעבודה של לחבר את החברים ביניהם?

אם אני מבטל את עצמי כלפיי החברים אז אני מבטל את הרצון לקבל שלי, ואם אני רוצה להתחבר עם החברים אז אני מפעיל את הרצון להשפיע שלי. אלו שתי פעולות שיש מצד האדם, ימין ושמאל, ובהתאם לזה העבודה בהן היא שונה.

שאלה: אם אי אפשר להשפיע לבורא בלי להשפיע לחברים, למה הבורא שוב ושוב נותן לאדם הרגשה כזאת שזה כן אפשרי להשפיע לבורא בלי להשפיע לחברים?

כדי לבלבל אותנו, כדי שנוכל לכוון את עצמנו בצורה מדויקת יותר להשפעה הדדית.

שאלה: מה זו אהבה לבורא ואיך אדם מרגיש שהוא עובר עכשיו מאהבה לחברים לאהבה לבורא?

אנחנו צריכים קודם כל לראות איך אנחנו נמשכים לאהבת חברים, כי בלי זה אי אפשר להגיע לאהבת הבורא. וזה לא סתם כדי לפתח בנו את הרגשת האהבה, אלא כדי שנבין ממה היא בנויה. אהבה זו מערכת שלמה, זו המערכת הכי גבוהה שמחזיקה את כל המציאות, היא מולידה, היא מפתחת את כל המציאות, ולכן כך אנחנו צריכים להתקרב אליה, בהדרגה.

תלמיד: אני פשוט רוצה להבין באיזו מידה צריכה להתפתח האהבה בנברא כדי שיהיה מעבר מאהבת החברים לאהבת הבורא? באיזו מידה צריכה להיות אהבה כדי שזה יקרה? מהו אותו קריטריון, שהאדם מבין שהוא אוהב גם את הנבראים, גם את הבורא?

בורא זה הכולל, הכולל של הכול. ולכן מאהבת חברים, מ"אהבת לרעך כמוך", אנחנו לאט לאט מגיעים לאהבת הבורא.

שאלה: אמרנו שהאהבה היא המערכת השלימה ביותר, מהי אותה המערכת של אהבה שאנחנו צריכים ללמוד?

"מערכת האהבה" זה כשאנחנו נכללים זה בזה ללא שום גבול ומתבטלים זה לזה עד כדי כך, שלא מרגישים איפה אני ואיפה הזולת.

תלמיד: יוצא שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה את מערכת העולמות, מערכת היחסים. זאת מערכת של אהבה?

כן. ודאי. כי אם אנחנו מדברים על הפרצוף, עולם, אז אנחנו מדברים על הקשר בין הרצונות שהם מלכתחילה היו מנוגדים.

תלמיד: כשאנחנו לומדים פרצופים, כל מיני יחסים, היחס בין המשפיע למקבל, זה יחסי אהבה בין הבורא לנברא?

בפרצופים אנחנו לומדים איך יכול להיות קשר למעלה מהדחייה. כי אין לך דברים יותר הפוכים מהתכונות הסמוכות בפרצוף. נגיד, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, הם כולם הפוכים ונמצאים בניגוד זה לזה. ואנחנו דווקא מסתכלים על זה, עד כמה יכולים להתחבר עד כדי כך שכל אחד מוליד את הזולת, והזולת הוא הפוך. חכמה ובינה הפוכים, אבל אחד מוליד את השני וכן הלאה.

תלמיד: איך אנחנו מולידים את הזולת, ומה זה אומר?

שאני מתעלה מעל לאגו שלי ומתחיל לאהוב את הזולת כמו שאת עצמי, אז יוצא שאני מתחבר לרצון שלו, למרות שהוא הפוך ממני, וכך בקשרים בינינו אנחנו כביכול מולידים זה את זה.

שאלה: מה זה אומר ש"העולם כולו נברא בשביל יראת ה'"? מהו אותו "העולם כולו"?

הנבראים שנמצאים בחיבור מסוים ביניהם, צריכים להגיע למצב שהם עוזרים, תומכים, ומקושרים זה עם זה. ודווקא על ידי הדברים ההפוכים הם יכולים להוליד המשך לחיבור ביניהם. כמו נגיד גבר ואישה שהם הפוכים, אבל אם הם רוצים להמשיך את החיבור ביניהם, אז הם צריכים להכניע את עצמם, כל אחד במידה שלו, ואז הם יכולים להוליד את השלישי.

תלמיד: אנחנו גם אומרים לפעמים, שהעולם כולו זה העלמה, הסתרה. אז מה זה קשור למה שכתוב כאן?

העולם זה מהמילה היעלם והסתר - העלמה. הבורא נעלם ודרך העלמה שלו אנחנו צריכים לגלות אותו בתוך העולם. זה העולם ותפקידנו בו.

שאלה: כתוב שהעולם נברא כדי שיהיה לנו יראת ה'. ואחר כך, "והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, ... שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו ... לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד." וההמשך, ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. ... התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו,".

שאלתי, בעלי ה"זוהר" כתבו, שהיראה צריכה להיות יראת ה'? אבל ה' לא צריך את היראה שלי. הוא "אחד יחיד ומיוחד", הכול בא ממנו. הוא בעל היכולות. אז עבור מי נבראה היראה?

הנבראים הם הפוכים מהבורא. ומטרת הבריאה שהם יגיעו לאותה הדרגה כמו הבורא בעצמו. ולכן הם צריכים להגיע לאותן התכונות שנמצאות בבורא ושהבורא רוצה למסור להם.

שאלה: במה הבורא צריך את הנבראים?

הבורא לא צריך את הנבראים, אלא הנבראים זקוקים לבורא כדי להתקיים ולהגיע למטרת ההתפתחות שלהם.

שאלה: האמא מראש אוהבת את הילדים ולכן היא מבטלת את עצמה. מה מאפשר לנו להתבטל כדי לאהוב את החברים?

יש בנו ניצוץ מהבורא "הנקודה שבלב" ואנחנו כן רוצים להגיע להתקשרות אליו, לגילוי שלו. ומזה אנחנו מתחילים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבין מה החלק שלנו בהשגחה, בתוכנית של הבורא ולהיות באחריות על החלק שלנו בתוכנית?

אנחנו צריכים לממש את תוכנית הבריאה בינינו, בין בני האדם, להיות מחוברים ומחוברות יחד כולנו כאיש אחד בלב אחד, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. נקווה שבעוד שבוע אנחנו ניפגש ונוכל עוד לדבר על זה.

שאלה: קראנו "שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם". השאלה, על איזה תענוג מדובר?

תענוג מזה שמקבלים מאהבה, כשמתחברים שניים ומגיעים לחיבור ביניהם ואז מתגלה האהבה.

שאלה: הרב"ש כותב מצד אחד שכל אחד צריך להרגיש שפלות, ומצד שני להיות גאה שהבורא נתן לו הזדמנות להיות בחברה שבה כל אחד מאיתנו יש לו רק מטרה אחת. אז השאלה שלי, מהי אותה הגאווה, מה זה אומר להיות גאה. איך אדם משלב את שני הדברים האלה, את שני המצבים בעבודה בעשירייה?

הגאווה ניתנה משום שאני נבחרתי לתפקיד מאוד חשוב ומיוחד, מזה הגאווה שלי. על זה כתוב "וגבה ליבו בדרכי ה'".

שאלה: דרך רב"ש עוברת אלינו השיטה של בעל הסולם. תיארת בהתחלה שאחרי שהרב"ש שוחח איתך הוא התחיל לכתוב את המאמרים על בסיס השאלות שהיו לך. רציתי לשאול, מה התפקיד של המורה בקבלה, מה זה מורה בשבילך אישית?

מורה בקבלה זה מורה דרך, שמפתח את הנשמה של האדם, כי דרכו הבורא משפיע לאדם ומכוון אותו, מלווה אותו בכל דרכו. המורה זה אותו מקור שממנו אתה מקבל השפעה מהבורא ובחזרה דרכו אתה משפיע לבורא.

שאלה: אני ממש מתקשה עם העניין הזה של ההעלמות. הדרך היחידה שאני יכול לפתור את זה איכשהו זה אם אני אומר שאין העלמות בלי הוי"ה, כפי שאין מינוס בלי פלוס. וזה אומר שלשום רכיב עצמאי אין קיום בפני עצמו. מגדירים אחד את השני ב100%. האם זה נכון, זה המצב, לאף אחד מאיתנו אין קיום עצמאי משלו, ואנחנו לחלוטין מוגדרים על ידי אחרים?

כן.

תלמיד: ומה אתה עושה עם זה, מה נשאר ממך כביכול?

אפס.

שאלה: שמעתי שאנחנו לא עובדים כנגד האגו אלא העיקר זו ההתקרבות בינינו, אבל אני מרגיש שהשפעה נחשבת כמשהו יותר גבוה מרק להתכלל בעשירייה ולהשקיע בזה כוחות. מה זו בעצם השפעה?

זה שאני רוצה לפעול כנגד האגו שלי זה כבר נחשב כהשפעה. זה מספיק, תחשוב על זה.

שאלה: כשקוראים כתבי רב"ש אנחנו שומעים חברים וחברות שאומרים שזה ממש כאילו הוא יושב בתוך הלב ומדבר את מה שקורה לי בתוך הלב.

יפה.

תלמידה: איך הוא עשה את זה, איך הוא כתב ככה?

אני לא יודע, אני לא כתבתי את זה ולא עשיתי את זה. אלא תקבלו את זה ישר לתוך הלב, תפתחו את הלב ותקבלו ואז יהיה לכם מובן.

שאלה: בנוגע לגאווה, להיות בדרך, להיות בחברה, אנחנו רואים שאנשים שנמצאים פה הם ממש יחידי סגולה אפשר לומר. אם נסתכל אפילו על עשר השנים האחרונות החברה בבני ברוך אומנם התחלפה אבל לא נהיינו ענקיים, זאת אומרת תמיד נשאר איזשהו קומץ.

כן.

תלמיד: למה זה כך?

זה תמיד כך. דברים שהם יקרי ערך בטבע נמצאים במיעוט.

תלמיד: מצד אחד, ומצד אחר השיטה צריכה להתפשט לכל האנושות.

זאת שאלה. זה לא עניין של כמות. באיזו צורה זה פתאום יתפשט ויהיה מובן לכולם אני לא יכול להגיד. יש לי איזו מחשבה אבל אני לא בטוח.

תלמיד: האם יש מקום לחשוב שכולם ילמדו את חכמת הקבלה או שכולם ישתמשו בה באיזושהי צורה?

ישתמשו בה בטוח.

תלמיד: אבל לא ילמדו ממש את חכמת הקבלה כמו שאנחנו לומדים.

לא.

תלמיד: איך באמת לחיות בהרגשה הזאת שאנחנו חיים בחברה שלכל מי שסביבנו, לכל חבר וחברה, הבורא נתן רצון לקראת הבורא שלא ניתן לדמיין אפילו.

את זה הבורא נותן. אתה רואה עד כמה אנחנו שונים בזה מאחרים.

שאלה: שמעתי שאמרת קודם שחכמה ובינה הם הפוכים זה מזה אבל הם מולידים זה את זה.

כך אנחנו רואים.

תלמיד: והוספת שגם חסד וגבורה הם הפוכים זה מזה.

כולם. כל התכונות הסמוכות הן גם הפוכות.

תלמיד: הרי מחסד וגבורה נולדת תפארת, או שחסד מולידה את גבורה?

יש עוד תוספות בזה, שמשניים נולד שלישי, יש עוד קשרים שביניהם.

שתלמיד: איך לעבוד עם שתי תכונות שהן כל כך הפוכות זו מזו שהן רוצות להכחיש זו את זו, הן כאילו לא מסוגלות לקבל את המהות של הצורה ההפוכה שלהן.

אז להיות פעם בזה ופעם בזה, וכך אנחנו באמת חיים.

תלמיד: מה זה נותן לרצון לקבל שהוא שורה פעם בזה ופעם בזה?

זה מאפשר לו להזכיר לעצמו שאין רגע דומה לחברתה.

תלמיד: בהזדמנות זו אני רוצה להגיד לך תודה רבה שהוצאת מהרב"ש את האוצר הזה ותודה לרב"ש.

זה לגמרי לא היה בכוונתי, לא ידעתי אז שזה יקרה.

תלמיד: אז נודה לבורא. זה פשוט אוצר ואנחנו נשטפים בזה וזה פשוט שוטף את הלב, ותודה, אנחנו אוהבים אותך מאוד.

רב"ש פשוט רצה לטייל, ללכת בפארק, ואז הוא אמר לי כאילו במקרה, "בוא נצא". היה לי אוטו ונסענו לפארק שמול גני התערוכה ושם טיילנו, ומאז היינו עושים את זה שנים. היינו מתיישבים ורואים איך בונים את הגשרים האלה בדרך הירקון. כך היה שנים, והוא אהב את זה, שאין אנשים.

טיילנו הרבה, כמעט ולא היו אנשים חוץ מאיתנו. לפעמים היתה מגיעה איזו כיתה של ילדים מבית ספר, היו מטיילים שם איזה שרים, שר החינוך. זה היה בשנות השמונים, היה נעים.

שאלה: אנחנו לומדים כל השנים, כך מכוונים אותנו, שהכול נעשה בפנימיות.

אבל אנחנו כבני אדם יכולים להשפיע על הפנימיות דרך החיצוניות.

תלמיד: אז מה המשמעות של לטייל? אתה כל פעם מדגיש מחדש את העניין הזה שרב"ש אהב לטייל. מה יש במצב הזה?

בשבילו זו היתה הליכה ספורטיבית, אנחנו היינו הולכים. ובזמן הטיול הייתי שואל אותו, לפעמים הוא היה עונה ולפעמים לא כל כך עונה, אלא אחר כך כותב בכל זאת. כמו שאתם שואלים, כך הייתי שואל. בכל זאת זה היה במשך עשר שנים או יותר.

תלמיד: אז צריך ליזום את הפעולות האלה של הטיול?

לא, מה שהיה, היה.

שאלה: אמרת שלרב"ש היה ברור מה הוא רוצה להגיד, עוד לפני שהיה יושב לכתוב.

כן, באותו רגע שדיברנו איתו הוא כבר היה כותב במוחו.

תלמיד: זה כבר היה בו והוא רק היה צריך להוציא?

כן. כשהיינו חוזרים הוא היה עולה לחדר שלו וכמה רגעים לאחר מכן כבר שמעתי תקתוק של מכונת כתיבה.

תלמיד: האם מורה צריך את התלמידים כדי להוליד שיטה, כדי להוציא מעצמו את מה שיש בו או שזה הפוך? מי מעורר את מי, התלמידים מעוררים את המורה או שהמורה מכוון את התלמידים? איך זה עובד?

זה איכשהו עובד.

שאלה: מה מבחינתך רב"ש עשה שאף מקובל אחר לא עשה?

בעיקר הוא קירב את חכמת הקבלה לכל אחד ואחד. אומנם לפעמים הטקסטים נראים לנו קשים, לפעמים תורניים מדי, אבל הוא קירב אותם מאוד, במיוחד לדורנו.

תלמיד: במה בדיוק הוא קירב? מה זה נקרא שהוא קירב?

שאנחנו יכולים לקרוא ולהבין ועם השכל שלנו המקולקל המודרני אנחנו בכל זאת מתחילים למצוא במאמרים שלו עניינים.

תלמיד: מאיפה הוא הביא כל כך הרבה רגש? כי כל הכתיבה שלו כל כך מוצפת ברגשות, אתה לא מבין מאיפה מגיע כל הדבר הזה.

הוא היה מאוד רגיש, ולפעמים היה לו קשה להסתיר את זה, אבל בכל זאת זה היה נסתר.

שאלה: מה שאני מנסה לשאול הוא, האם בימינו אדם יכול להשיג משהו מהרוחניות אם הוא לא נכנס לתוך השביל שרב"ש סלל?

כתוב "הרבה דרכים למקום", ויכול להיות שישנן כאלה נפשות שיש להן דרך שיטות אחרות, גם של קבלה, אם אנחנו מדברים על כך. לפעמים היינו נפגשים עם אנשים שנראו פשוטים, והוא דיבר איתם. בדרך כלל הוא ביקש ממני שאני אשב באוטו ואחכה, זה היה בתחילת דרכי. מקובל הוא לאו דווקא מי שלומד תלמוד עשר הספירות או משהו דומה, מקובל הוא שיש לו, על ידי כל מיני פעולות שלו עם עצמו, קשר עם הבורא. בכל זאת הוא עובד נגד האגו שלו ואת אותם הכללים ודאי שהוא מקיים, אבל זה לא בדיוק לפי מה שהרב"ש או בעל הסולם כותבים.

שאלה: בכתיבה שלו הוא ממש מוליך אותך לפרטי הפרטים של כל העבודה הפנימית שאתה עובר, צריך לעבור. וכל הזמן זה יותר עמוק, ואתה כאילו רואה בתוך הטקסטים שלו. אז מה שאני מנסה לתפוס הוא איך אתה יכול באמת לראות מה הוא רוצה למסור לך בתוך הכתיבה?

אני לא יכול להסביר, זה קורה דרך הלב. אדם מקבל זאת מתוך עומק ליבו.

שאלה: בהקלטות שלך שומעים את הרב"ש כאילו השפה העברית הייתה קשה לו.

כן.

שאלה: אבל כשאנחנו רואים את מה שהוא כתב, ואני חושב שהרבה חברים שואלים את השאלה הזו, הוא כתב ברמה גבוהה מאוד, שהיא כביכול אינה מתאימה לבין איך שהוא דיבר ולמה שהוא כתב. איך זה?

הוא לא היה רגיל לדבר עברית אלא יידיש, בדרך כלל. גם בעל הסולם לא כל כך דיבר עברית, כל הזמן דיבר ביידיש, גם בלימוד וגם בהסבר, וכך גם הרב"ש.

כשאני הגעתי הוא התחיל לדבר עברית. ישבו שם עשרים או שלושים אנשים ופתאום ראיתי איך הם מסתכלים אחד על השני, ועליו, ולא ידעתי למה, אלא שהוא התחיל לדבר עברית בשבילי, כי אני לא יודע יידיש.

וכך זה קרה.

שאלה: אז איך הוא יכול היה לכתוב ברמה כזו גבוהה, מאיפה היכולת הזאת?

לכתוב זה משהו אחר, כי בכתיבה הוא כתב בעברית.

שאלה: אבל ברמה גבוהה מאוד.

אבל הוא למד משנה, גמרא, משניות, כל הספרות הקלאסית היא כולה עברית, מהתורה ועד כה, מה זאת אומרת, הכול בעברית.

שאלה: כן. אנחנו רואים גם שהוא כותב פסוקים, אבל גם בשפה הפשוטה הוא כותב אותה גבוהה מאוד.

האחד הוא שפה והשני הוא ביטוי, אלה הם שני דברים שונים. אתה יכול לתפוס כל אחד מהדוסים ברחוב, לתת לו לקרוא והוא יקרא בעברית את כל הדברים, אבל אם תתחיל לשוחח עימו, יכול להיות שהוא לא יודע לדבר עברית.

שאלה: אני רק רוצה לומר שאני יודע עברית, למדתי וקראתי עברית, ואני הייתי חולם להגיע לפסיק הקטן של הכתיבה שלו.

זה מפני שהיא שפת האם שלו בחיים.

שאלה: אנחנו אומרים שבכתבים טמון האור המחזיר למוטב. איך מקובל מכניס את המאור המחזיר למוטב לתוך הכתבים?

הוא פשוט כותב את זה מתוך הלב.

תלמיד: מה זה מתוך הלב?

מתוך ליבו הוא כותב ולכן מי שמתקשר לליבו, אותו האור שנמצא בליבו נשפך לאותו אדם שקורא, לליבו של הקורא.

תלמיד: אבל איך קורה שרק מי שמתקשר לליבו מגלה את האור הזה? איך נעשה פה עניין השתוות הצורה?

יש מערכת, כך הלבבות מתקשרים וכך זה עובר מלב ללב.

תלמיד: אבל זה משהו שלא מוגבל בזמן?

לא, זה לא שייך לזמן. זמן בכלל אין.

תלמיד: איך זה קורה? כשהוא כותב הוא משתף בהרגשה הפנימית, הרוחנית שהוא הרגיש באותו זמן, באותו רגע, באותה דרגה?

זה גם בזמן וגם במקום וגם במקור, ככה זה עובר מאחד לאחר.

שאלה: האם המאמרים האלה הם רק לאנשים לפני מחסום כדי לעבור מחסום, או שגם מקובל בדרגה גבוהה יכול לקחת את המאמר הזה ולראות בו עומק והדרכה?

בוודאי שהוא יראה שם עומק יתר.

תלמיד: אבל בשבילו זה יהיה ספר הדרכה כמו זוהר או תע"ס או רק כדי לעבור מחסום?

לא, זה לא רק כדי לעבור מחסום אלא כדי להמשיך עוד ועוד, כמה וכמה מדרגות.

תלמיד: אבל לא עד גמר תיקון?

לא. אפשר להגיד עד הדרגה הבינונית.

שאלה: איך אדם יודע שהוא נותן לתיקון הבריאה את מה שהוא חייב לתת מעצם בריאתו?

יש לו הרגשה פנימית אם הוא כבר נמצא בזה.

תלמיד: למה חיבור נותן תענוג אינסופי למי שמבקש חיבור?

מפני שהוא רוכש כלי עם המילוי שבו יחד.

תלמיד: האם אהבת החברים מחישה את גילוי הבורא לנברא, את מטרת הבריאה?

כן.

שאלה: סיפרת שהתחלתם עשרים איש ותראה מה קורה היום. אני שומע מהבת שלי שחיה בלוס אנג'לס, שבעלה שאין לו שום קשר ליהדות שומע אותך. אנשים שאתה אפילו לא יודע עליהם שומעים את חכמת הקבלה. איך קרה שהחלטת לקחת את החבר'ה, התחלתם עשרים איש וצמחתם לא לעשרות ומאות, אלא למאות אלפים ששומעים קבלה בכל העולם, איך זה קרה? אני מסתכל במסכים, זה לא יאומן.

התשובה היא פשוטה, בעזרת ה'.

תלמיד: כל זה בעזרת ה'?

כן.

(סוף השיעור)