שיעור צהרים 04.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1614

מאמר 22 "ואתה ישראל"

קריין: "כתבי רב"ש", כרך ג', עמוד 1614 , מאמר 22 "ואתה ישראל". הרב בבקשה.

ואתה ישראל

""ואתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים ... לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצוות ה' אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם".

יש להבין, מה זה חוק ומה זה משפט. והכתוב מדייק, "לא תוסיפו.. ולא תגרעו.. אשר אנכי מצוה אתכם", ובשניהם, הן בהוספה והן בגרעון, הכל צריך להיות בדיוק רק כמו שהוא מצוה.

הנה יש הבדל בין אלה שהולכים בעבודה דעל מנת להשפיע או מטעם לקבל פרס.

כי אלה שהולכים בעל מנת להשפיע, אז כל יום מתחילים את העבודה מחדש, הן במוחא והן בליבא, ולא יכולים לקבל שום תמיכה מ"יום אתמול כי יעבור", אלא ממש אין ברירה, אלא צריך כל יום לחזור על היסודות של העבודה, היינו על הסיבות, שמחייבות אותם ללכת על דרך האמת.

וכאילו כל יום ויום הוא צריך לדבר עם עצמו, שכדאי להיות עובד ה'. והגוף שואל אותו בכל יום שמתחיל בעבודה, תן לי את הסיבות, שבגללן אתה מחייב אותי לתת את כל הכוחות שלי לשם שמים. ואם הוא שואל, מוכרחים לתת תשובות, אחרת הוא לא רוצה לעבוד. אז כל יום הולכים על אותם הויכוחים, ואותן שאלות ואותן תשובות.

ובזמן שהאדם נמשך בעבודה בתורה ותפילה ומעשים טובים, ולא זוכר את המטרה של העבודה, שהיא בעל מנת להשפיע, אז יותר קל לו את העבודה, כי אז הוא נמשך אחר הכלל. אבל בה בעת שנזכרת לו את המטרה, שהיא מוחא וליבא, אז "עולם חשך בעדו", מטעם שהוא נגד הגוף, שנקרא אהבה עצמית.

ואז אין לו שום תשובה לתת להגוף, אלא זהו חוק, שהבורא רוצה בכך, שנאמין לו שזהו לטובתו, שדוקא על ידי עבודה במוחא וליבא, יזכה האדם להגיע לשלמותו, שאז גם אויביו נעשים אוהביו. וזה נקרא "בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע".

ועל זה כתוב "לא תוסיפו", היינו להרבות שכל ודעת על מקום שצריך להיות דווקא למעלה מהדעת. נמצא שאם הוא משתדל להבין ולהשכיל אותו בתוך הדעת, שהוא חושב, שעל ידי זה תהיה היכולת להרבות בעבודה, כיון שהגוף יסכים במקום שהוא יבין בתוך הדעת, זה נקרא "בל תוסיף".

אלא יש להאמין בה', שדוקא על ידו יגיע האדם לשלימותו, הנקרא אמונה למעלה מהדעת.

אבל יש ענין משפט, ששם ההיפך, שהאדם צריך להשתדל להבין בתוך הדעת את בחינת התורה. עד כמה שאפשר צריך האדם להשתדל להבין את התורה שנתן ה' לו, ובאם הוא רואה שלא מבין את דברי תורה, אז הוא צריך להרבות בתפילות ובבקשות. ששם יש ענין "להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד".

וכאן נוהג ענין השני, "לא תגרעו", אלא דווקא להרבות תורה, כמו שמבואר ענין תפילין של יד, הנקרא אמונה, כמו שכתוב "והיה לך לאות על ידכה". ודרשו חז"ל, "לך לאות, ולא לאחרים לאות", היינו שתפילין של יד צריך להיות מכוסה, משום שזה רמז על האמונה למעלה מהדעת, הנקראת מלכות שמים.

מה שאין כן תפילין של ראש, שהוא מרומז נגד תורה, המכונה זעיר אנפין, עליו דרשו חז"ל את הפסוק, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך", אלו תפילין של ראש, ששם יש בחינת התגלות כמו שכתוב, "וראו".

כי תורה נקרא גילוי, שבזמן שעמי הארץ שבאדם מרגישים את בחינת התורה שהמשיכו, אז, "ויראו ממך", שאז הרע נכנע והטוב הוא השולט.

וזה נקרא משפט, שמשפט הוא גילוי, ואסור לגרוע ממנו אלא להרבות דעת תורה. מה שאין כן חק הוא בחינת כיסוי, שהיא בחינת למעלה מהדעת, ואסור להוסיף דעת."

שאלה: איך כל הזמן לחדש את המצב שלי שיהיה איכותי ולא סתם למחוק משהו ישן כי אני לא רוצה להיזכר בזה?

אנחנו לא צריכים להיות שקועים בעבר אלא בהווה ועתיד, והעבר זה עבר. לכן מה שצריכים זה להתקשר לעתיד וכלפי העתיד כל הזמן להשתוקק, להתקדם ולעבוד.

שאלה: איך אפשר להבין את התורה בצורה לוגית?

למה לא? התורה היא לא נגד היגיון, היא דווקא מפתחת את ההיגיון של האדם. ולכן אתה יכול להיות לוגי ולקבל כל דבר בבדיקה, בביקורת על תנאי, ויחד עם זאת ללמוד תורה ולבדוק אותה בדעת, באמונה למעלה מהדעת, זה לא מפריע.

שאלה: התלמיד שאל איך בן אדם יכול לגלות השתוות בין שכל לתורה?

את זה אנחנו לומדים, ובדרך שלנו זה מגיע, האדם מתקן את השכל שלו שהוא יהיה באותו גובה כמו התורה, ואז התורה תיכנס לתוך השכל שלו והוא יעבוד לפי זה.

שאלה: בסוף המאמר כתוב "וזה נקרא משפט, שמשפט הוא גילוי, ואסור לגרוע ממנו אלא להרבות דעת תורה. מה שאין כן חק הוא בחינת כיסוי, שהיא בחינת למעלה מהדעת, ואסור להוסיף דעת." מהי בעבודה שלנו? צריכים לכסות? מה משפט ומה חוק?

אנחנו צריכים לגלות את כל מה שניתן ולהסתיר את כל מה שמפריע לנו כדי שלא יפריע לנו, וכתוצאה מכך נראה שמה שהיה אתמול או אולי מתישהו בעבר הסתיר מאיתנו את הדרך קדימה, והיום כבר לא מסתיר, אלא להיפך נכלל בדרך, וכך אנחנו בהדרגה נגלה לעצמנו את כל דרכי התורה.

שאלה: מאותה פסקה "שמשפט הוא גילוי, ואסור לגרוע ממנו אלא להרבות דעת תורה." מה זה דעת תורה?

זה השפעה, נתינה, אהבה, ויחס לבורא בצורה תמידית, "ואהבת לרעך כמוך".

שאלה: מהו הרצון לקבל שאני יכולה להשתמש בשביל להשפיע לקרוב, לזולת?

כל מה שרוצה הזולת, אם את מייחלת לתת לו את זה, אז את צריכה להשתמש באותו הרצון לקבל, כדי להעביר לו.

תלמידה: באדם יש כמות מסוימת של רצונות אגואיסטים, הם קודם מיתקנים בלהשפיע על מנת להשפיע, ואז לקבל על מנת להשפיע?

לא כולם, לא בהכרח, לא לפי סדר מסוים, כל אחד בשלו, אבל בעיקרון קודם כל מתקנים בעל מנת להשפיע ואחרי זה לקבל בעל מנת להשפיע. מהרצון הקל ליהנות, לגדול.

שאלה: אני מבין שהבעיה שמתעוררת כאן מהמאמר היא שאנחנו צריכים להעלות אמונה למעלה מהדעת אבל גם לא לזלזל בהזדמנות להגביר את הדעת שעוזרת לנו בדרך. האם זה בשליטת האדם או שאפשר ללמד מנגנונים שונים כמו קבוצה, עשיריות, כל בני ברוך? לדוגמה שיעור בוקר, במאמר אפילו כתוב שהאדם כל פעם מתחיל את העבודה שלו מחדש, אנחנו רואים לפי השאלות שאנחנו חוזרים על עצמנו, אבל לא מבקרים את האדם על זה שהוא לא קרא, לא הכין את עצמו מראש. היה יכול בן רגע למצוא את התשובה לשאלה שהוא שאל מהשיעורים הקודמים, ואנחנו מצדיקים אותו, ואז אנחנו מעודדים עצלנות כי האדם יכול לבוא עם איזו שאלה, לשאול שאלה וזהו. זו שליטה פנימית או אפשר לשנות משהו?

לא. זו שליטה פנימית, זה האדם עצמו צריך לעשות.

שאלה: לגבי תפילין עוד לא ברור לי לגבי המשמעות הסמלית של תפילין הזרוע ותפילין הראש, איך אנחנו יכולים ליישם את המשמעות של הדברים האלה בחיי היום יום שלנו?

אני לא יכול להגיד. מדובר באדם שלומד תורה ורוצה להתקרב לבורא, אז הוא מתחיל להרגיש אם הוא צריך את התפילין או לא, זה יעזור לו או לא. ואז הוא מתחיל להתקרב לזה, קונה תפילין ומלביש אותם על עצמו מדי פעם. לפי החוק עושים את זה בבוקר בתפילת שחרית, בתפילת בוקר. זה הכול.

תלמיד: יש חברים אצלנו שמיישמים את זה, ואני לא יכול להתגבר על זה ולעשות את הפעולה הזאת, איך אני מתמודד עם חיסרון הזה?

אני לא יודע, זה תיקון שרק יהודים עושים אותו, וגם לא כל אחד, אלא כל מי שמסכים, ואז כל בוקר הוא מניח תפילין. ואני לא אומר שזה חייב להיות לכל תלמיד ותלמיד שלי, לא. אם אתה משתוקק לדעת חוקי תורה, אז תלמד אותם ותקיים אותם בפנים ובזה תגיע לכול.

תלמיד: אין לי טלית ואין לי תפילין אבל אני מרגיש שהחברים היו רוצים שאני אצטרף אליהם בזה, זאת אומרת שאני אלווה אותם, שאני אהיה שם, האם זה רצוי לעשות?

לא חושב, אין מזה שום דבר. אתה תמשיך ככה בינתיים ואחר כך תראה. חכמת הקבלה לא מחייבת, ובכלל זה עניין של רצון.

שאלה: כתוב שאנחנו לא יכולים לקבל שום תמיכה מהיום הקודם, אבל אנחנו הרי לא יכולים לשכוח או למחוק הכול, יש לנו ניסיון של מצבים קודמים, משהו אנחנו זוכרים הרי, אז איך נכון להשתמש בניסיון הזה?

להמשיך, מה שהיה אתמול להמשיך היום. לא צריך למחוק כלום.

תלמידה: ואם יש ניסיון שהוא כבד, כבר נותן לחץ, מה לעשות?

צריך ללמוד למחוק את זה. כל יום כאילו להתחיל מהתחלה.

תלמידה: למחוק, זה יכול להיות תהליך של לסלוח, או להצדיק. איך עושים את זה?

זאת עבודה שבלב. את לא רוצה לגרור עם עצמך כל מיני הכבדות שיש לך מאתמול, מזמני העבר.

שאלה: בהמשך לתפילין, האם טוב לחשוב שתפילין על היד זה אמונה?

לא צריך לחשוב שתפילין זה אמונה, ובכלל שיש משהו מיוחד בקופסאות האלה.

תלמידה: אז לא הבנתי, נכון שאמונה צריכה להיות בכיסוי, כי רק בגילוי אנחנו יכולים לדבר על האמונה?

זה נכון.

תלמידה: שמאל זה אור חכמה ויד ימין זה אור חסדים, נכון?

זה לא נכון. כלומר זה סממנים, אבל בשום פנים ואופן לא זה שיש איזושהי תכונה בימין שנקראת אמונה ובשמאל חסדים, לא, ממש, ממש לא. בשום פנים ואופן לא לקבל את זה.

שאלה: מה זה "לשאול את עצמו"? מי זה עצמו? אני פשוט מרגישה הרבה פעמים שהבורא נמצא בגוף אבל בשכל הוא לא נמצא, בשכל יש רק את האגו שלי ורק את המחשבות שלי, ובגוף אני מרגישה מאוד את הבורא, הוא עוצר אותי מתי שצריך, יש הקשבה אחרת דרך הגוף ודרך השכל. בגלל זה אני שואלת על "לשאול את עצמו", האם זה יכול לעשות איזה סדר? כי הרבה פעמים אני אומרת, הלוואי והייתי מרגישה את הבורא בשכל ושומעת אותו בשכל ולא את האגו שלי, כמו שאני שומעת אותו בגוף.

תמשיכי ועוד מעט תתחילי להרגיש ותתחילי להתקשר אליו דווקא דרך הגוף.

שאלה: האם אפשר לעשות הסכם עם הגוף שיעבוד על מנת להשפיע? מה אנחנו צריכים להגיד לו, איזה טענות להביא לו כדי שהוא יעזור שהכוונות שלנו יהיו לשם שמים?

אפשר לעשות הסכם אם כל הזמן תחשבו על זה.

תלמידה: אפשר אולי לדבר על זה עם החברות, אולי נמצא איזה פתרון?

כאשר את רוצה לעבוד דרך הכוונות שלך, אז צריכה לתאר לעצמך שהן נמצאות בך ואת מכוונת אותן לבורא, מתקשרת עימו, ובאופן כזה הבורא מבין, מקבל את מה שיש לך ברצון.

תלמידה: ואז גם הגוף יכריח, הוא יעזור?

אין כאן קשר לגוף, הגוף זה רצון.

שאלה: בכל יום אנחנו צריכים לכוון את עצמנו מחדש להשפעה, מתי לשמש את המטרה יהפוך ממש לטבע?

זה לא יהיה אף פעם, עד גמר התיקון. בגמר התיקון כן תוכלו להשפיע בפועל ולראות שכולנו משפיעים.

שאלה: מה החשיבות של התפילין לאישה בעבודה?

אין חשיבות של תפילין לאישה, כי היא לא יכולה לעשות שום דבר על ידי התפילין ולכן נשים לא צריכות להניח תפילין. אומנם בהיסטוריה היו כמה נשים שהניחו תפילין, אבל זה לא נכון ולא חובה ואנחנו לא עושים את זה.

שאלה: בסוף כל שיעור בוקר חלק מהחברים בעשירייה מניחים תפילין ושאר החברים נשארים איתם בחדר ומלווים אותם בתפילה, האם הם יוצאים ידי חובה?

לא, מי שלא מניח תפילין לא יוצא ידי חובה. הוא יוצא ידי חובת התפילה, אבל לא הנחת התפילין.

שאלה: מה צריך להיות הצעד הראשון בלימוד התורה, להבין או להאמין? מה צריך לבקש מהבורא קודם?

קודם צריכים להאמין שבתורה יש הכול וכשאנחנו לומדים יחד אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא מגיע אלינו ומנקה אותנו ממחשבות ורצונות אגואיסטים, וממלא אותנו עם כוחות של נתינה ואהבה. זה מה שאנחנו צריכים לדעת.

שאלה: כל יום אני מבקשת מהבורא שימלא את החסרונות של החברות וישלח רפואה שלמה לכל מי שזקוקה. אמרת קודם, כל מה שרוצה הזולת, אם את מייחלת לתת לו את זה את צריכה להשתמש באותו הרצון לקבל כדי להעביר לו. לגבי התפילה, אנחנו חמש עשרה חברות בעשירייה, האם אני צריכה ממש לדעת ולשאול כל חברה מה חסר לה ולבקש כל יום עבור החיסרון הספציפי של כל חברה?

לא. אתן צריכות לדבר פעם בשבוע, שבועיים איך אתן מכוונות בתוך הקבוצה למטרת הבריאה וזה מספיק.

תלמידה: אם לכל חברה חסר משהו, למשל לאחת חסר דירה, לאחת בריאות, לאחת זוגיות או משהו שקשור לילדים, אז אני לא צריכה להתמקד בחיסרון של כל אחת?

לא.

תלמידה: אז מה כן?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא בצורה כללית עבור מה שחסר לכולם, בריאות, פרנסה, דברים כללים כאלה. אבל בקשה עבור אדם ספציפי, זה בתנאי שהאדם, החבר הזה נמצא במצב מאוד מיוחד, אולי מסוכן לא עלינו, ואנחנו מתפללים עבור בריאותו.

שאלה: כשאתה קורא את המקורות, ההתפעלות חוסמת את השכל. איך ללמוד לקרוא גם בשכל וגם ברגש?

לא יודע, תנסי יחד עם החברים.

שאלה: איזו כוונה צריכה להיות כשמניחים תפילין?

שאתה עושה את זה כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

שאלה: נשים לא חייבות בהנחת תפילין, אבל אם יש לי רצון שאנחנו ישראל נהיה כולנו למעלה מהדעת בכוח השפעה ושכולם יראו שהבורא הוא הכוח העליון ויראו מלפניו וכלפי בני ישראל שעושים את התפקיד שלהם, איך אני יכולה לממש את זה ברצון לא על ידי הנחת תפילין, אלא שיהיה לנו ראש, שנהיה ישראל?

אנחנו צריכים להיות מחוברים יחד ולהרגיש שמתוך החיבור שלנו אנחנו פונים לבורא, ושבמקרה כזה, אם אנחנו עושים כך, אז הוא ממלא אותנו ומשפיע דרכנו על כל הבריאה.

תלמידה: האם אנחנו יכולות להתפלל עבור הגברים שיצליחו בזה?

כן, ודאי.

שאלה: בסוף המאמר כתוב שיש גילוי התורה ואז אומות העולם שבתוך בן האדם יראו ויפחדו. האם יש קשר בין מה שקורה בתוך בן האדם לבין מה שקורה בעולם החיצוני?

כן.

שאלה: בהמשך לשאלה הקודמת, האם קריאת תהילים יכולה למלא את אותו התפקיד של התפילין עבור האישה?

כן.

שאלה: איך תפילה משנה מציאות?

התפילה משנה את המציאות מפני שפניית האדם שמתפלל לבורא ותגובת הבורא אליו משנה מאוד את האדם, וגם את המציאות הכללית סביבו.

שאלה: לפעמים אדם רוצה להתפלל ויש בו צד שאומר, "אבל הכול כבר כתוב, למה להתפלל"?

זה כתוב בספר אבל לא בלב האדם, כמו שכתוב "כתבתם על לוח ליבך".

שאלה: זאת אומרת הכול כתוב, כאילו כבר הבורא מחליט מה הוא רוצה שיקרה. האם אנחנו יכולים לשנות את החלטות הבורא?

כן. על ידי תפילות ובקשות אנחנו יכולים לזמן כוחות הנראים לנו שהם טובים.

שאלה: הרצונות שמתקנים עד לרמה של להשפיע על מנת להשפיע, דרך מה מתגלה ומתקן עד לרמה של ה"לקבל על מנת להשפיע"?

על ידי חיבור כלים דקבלה לכלים דהשפעה.

שאלה: יש שני מצבים כאשר לא יכולים להיכנס לא לשיעור ולא לכוונה, אולי רק בתפילה. איזו תפילה צריכה להיות בשיעור כדי שתהיה לכולם, עבור כולם?

תפילה כזאת שלכולם יהיה מובן מה את מבקשת.

שאלה: האם צריכה להיות לאדם רגישות או תכונה מיוחדת כדי שהוא יוכל להרגיש את התורה, את הטוב שבה?

כן. האדם צריך גם לדרוש להרגיש את התורה, איך שהיא ממלאה את הרצונות שלו ואיך שהוא מודה על כך לבורא.

שאלה: אם האדם רואה שהוא לא מבין מילות תורה, לפי המאמר הוא צריך להרבות בתפילות ובקשות, "להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד" כך כתוב. אני מבינה שזה כמו מדרגות בלימוד, והשאלה היא, אם הבנתי משהו במדרגה הראשונה במטרתי, האם אפשר לנסות ללמד ולהעביר את ההבנה הזו, או שאסור לעשות זאת ללא השגה?

אפשר, את צריכה להעביר ככל שאת יכולה.

שאלה: כתוב "כשנזכרת לו את המטרה, שהיא מוחא וליבה, אז "עולם חשך בעדו", מטעם שהוא נגד הגוף". האם אנחנו בעבודה בכלל צריכים להבין ולהרגיש מהי המטרה שלנו?

בטח, איך אפשר לפנות לבורא ללא מטרה?

שאלה: כשהגעתי לחוכמת הקבלה הייתה לי הבנה מדויקת שמצאתי את המטרה הזאת וכבר שנתיים אני עובדת בקבוצה וכל הזמן הייתה המטרה הזאת לפני. אבל עכשיו אני עוברת תקופה כזאת שכל המטרות פשוט נפלו. אני לא מבינה אם אני צריכה לחפש שוב איזו מטרה או פשוט ללכת אחרי הקבוצה, אני לא יודעת, הלכתי לאיבוד.

לכי אחרי הקבוצה, תתכללי בקבוצה, אבל יחד עם זאת את צריכה בכל זאת למצוא ולגלות עבורך את המטרה בצורה קונקרטית למה שאת רוצה. את צריכה לתת לעצמך תשובה לכך.

שאלה: אמרת להרגיש איך התורה ממלאה את הרצון ולהודות על כך לבורא. מה זה אומר שהתורה ממלאה את הרצון?

התורה היא תכונת ההשפעה, האהבה, ההתקרבות, השלום וכן הלאה, ושהתכונה, ההרגשה הזאת ממלאה את הרצונות שלי.

שאלה: איך לעשות כך שההרגשה הזאת תמלא את הרצון?

לבקש את זה.

שאלה: האם לבקש עבור הרצון שלי או בעשירייה, החברים?

עבור כולם, כולם.

שאלה: אני זוכרת שכשהייתי ילדה ראיתי איך פועלים התפילין על ההורים, על הקרובים. כשאבא הניח תפילין היחס היה שהם מאמינים בקשר הזה, שהוא מחזק את הקשר שלהם ומזמין עוד יותר חיסרון. איך עלינו עכשיו לחזק גם כן, לבחור משהו? דרך מה אנחנו יכולים לחזק את החיסרון שלנו בצורה כזאת שנתייחס לכך כמו לתפילין?

יש לנו השפעה חזקה יותר, והיא הקשר בינינו. אם אנחנו מתחברים ויחד פונים לבורא, אין דבר גדול או חזק מכך, גבוה מכך.

שאלה: אז איך נלך באמונה שלנו, ככה אנחנו צריכים ללכת?

אני לא יודע איך ולאן את הולכת, אני אומר לך איך הדברים צריכים להיות, והם, כולם ביחד "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שצריך לבדוק את התורה בדעת, ואת האמונה למעלה הדעת. לבדוק את התורה בדעת זה קל, איך לבדוק את האמונה?

אותו דבר, בדיוק אותו דבר.

שאלה: הבורא נותן כל הזמן מתנות, אפילו בכתיבת התפילה, כשאתה יושב לכתוב תפילה, חסרה מילה ואז כביכול את היד שלך מוביל הבורא. איך לבקש לשכנע את הבורא שאת ה"כאיש אחד בלב אחד" הזה, ייתן לנו כמתנה?

לבקש ממנו חיבור, חוץ מזה לא צריך כלום. לבקש מהבורא חיבור של כולם בגוף אחד בלב אחד, כולם יחד. בלי שום הבדלים.

שאלה: אחת השאלות הקודמות הייתה אם ללא השגה אנחנו יכולים ללמד, ואתה אמרת שכן. תראה כמה פעמים יש דבר כזה שאתה חושב שהבנת, שאתה יודע משהו, עובר זמן ואתה מבין שהידע שלך לא היה שלם, היה חלקי, או אפילו בכלל לא נכון. זו שאלה חשובה מאוד, עד כמה אנחנו יכולים לעזור אחד לשני בלימוד, עד כמה אנחנו מבינים נכון, יכולים בכלל לדעת, עד כמה אנחנו מבינים, או לא, את האמת?

זה עוד לא משהו שניתן לנו לשקול או להבין, אבל עוד מעט נצליח. עוד מעט נתחיל לראות.

שאלה: הייתי רוצה להוסיף, עד שאין את ההרגשה הזאת בפנים שאתה יכול לעשות את זה, אולי טוב יותר לא לעשות כדי שלא יהיה להיפך?

לא צריך.

שאלה: קראנו פה מאמר של רב"ש שבו הוא מתייחס ומסביר לגבי תפילין של ראש, תפילין של יד, אורות, חיבורים. שמעתי שאלות של חברים ושל חברות מכל העולם. שמעתי חבר מגרמניה שמרגיש צער על זה שהוא לא מצליח להתגבר על עצמו ולהניח תפילין. חברים שלו בעשירייה מזמינים אותו להניח תפילין והוא מרגיש עם זה קושי. שמעתי חברה מספרד שגם היא בצער מסוים על זה שהיא כן מניחה תפילין, לא מניחה תפילין.

אני מדמיין לעצמי חבר שעכשיו שומע אותנו באיזה מקום בעולם, יכול להיות שהוא שייך לנצרות, לאסלאם, בודהיסט, אתיאיסט, לא שייך לאף דת, ויכול להיות במקרה שהוא יהודי, מיעוט במיעוט מבין התלמידים שלנו. הוא שומע כזה שיעור, קורא כאלה טקסטים, ואומר לעצמו, "הבנתי שכדאי לי ללכת עכשיו לקנות תפילין, להניח תפילין". הוא בא הביתה לאשתו, היא רואה ומקבלת חצי התקף לב, "מה קורה לבעלי מאז שהתחיל ללמוד קבלה".

נראה לי שאנחנו לוקחים את הדברים שכתובים במאמרים ואת ההמלצות שנותן הרב לאוכלוסייה מסוימת מבין תלמידיו, מוציאים מזה כל מיני המלצות שאנחנו חושבים שזה מה שהרב היה ממליץ לנו לעשות, ויכולים אחר כך להגיע לכל מיני דברים מוטציונים במציאות.

מה אתה מצפה מתלמיד שלך שהוא למשל גרמני נוצרי, האם הוא אמור לעשות משהו עם כל מה שהוא שומע פה לגבי תפילין?

ודאי שלא. כבר דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים. תפילין מניחים בתפילת בוקר רק יהודים, והיתר לא.

תלמיד: כשאני קורא אצל הרב"ש על תפילין ואני לא גבר יהודי, איך אני צריך לקחת את המילים שכתובות פה כדי להתקדם מבחינה רוחנית?

לעשות את זה כמו שאתה עושה ברוחניות, ולא לקנות, לא להניח ולא שום דבר. כך אנחנו עושים.

שאלה: מקובל עובד ביחידות ולפעמים בחיבור עם עוד אנשים. איך להבין את מה שנדרש מאיתנו ברמה האישית, בסביבה שלנו, בעבודה, עם הבעל, עם הילדים?

אתה הבנת?

תלמיד: כן. החברה שואלת, מקובל עובד ברמה הפנימית עם עצמו. אבל חוץ מזה יש סביבו אנשים, משפחה, עבודה. איך הוא צריך לעבוד איתם בהתאם למה שהוא לומד בקבלה?

לעצמו, בשקט. הוא אפילו לא מגלה שהוא לומד קבלה לקרובים בבית, ובעבודה ודאי שלא.

תלמיד: היא רוצה גם לדעת מה צריך להיות היחס הפנימי שלו לזולת, למשפחה, לקולגות בעבודה, אנשים שהוא נמצא איתם באינטראקציה. יש לו את העולם הפנימי שלו בקבלה, את החברים שלו בקבלה, אבל הוא גם נמצא בממשק בלתי פוסק עם משפחה, קולגות וכן הלאה. איך צריך להיות היחס הפנימי שלו כלפי הזולת?

להיות כאדם טוב, כך כתוב. זה שייך לכל אדם בכל חברה שהוא נמצא. כדי להרגיש מה שנדרש מאיתנו, זו כבר מדרגה מיוחדת של האדם, זה כבר קשר מיוחד שיש בין אדם לבורא.

תלמיד: לגבי התפילין והתרבות. גם בעל הסולם כותב את זה בצורה מאוד מפורשת ב"דור האחרון", שכל אחד יכול להישאר בתרבותו ובמנהגיו, ויש דת אחת לכל העולם שהיא "ואהבת לרעך כמוך".

כן.

תלמיד: כדי לעשות סדר, אני יהודי ויכול להניח תפילין, ומי שרגיל לעשות משהו אחר בבית, שיעשה מה שהוא רגיל לעשות. אבל יש לנו דת אחת שהיא הקבלה, להגיע לאהבת הזולת ברגש, בפנים, ברוחניות. אולי פה אפשר לסדר את העניינים לכל אחד, שאין חובה לעשות מעשים גשמיים בידיים וברגלים לאלו שלא מרגישים צורך בזה מתרבויות אחרות.

כן. דיברנו על זה לא פעם. אתה צודק. צריכים לחזור.

שאלה: יש תרבות של עם, מנהגים, אבל אנחנו אומרים שהכלי העולמי הוא ישראל, כך שמעתי. לכן אולי בכל זאת בהדרגה נגיע לזה שגם אנחנו נתאים את עצמנו לזה, נגיע להיכרות עמוקה יותר עם אותם מושגים, מנהגים, וגם נקבל את זה על עצמנו. נראה לי שזה משהו טוב, מועיל, שיכול להוסיף.

אני לא חושב. זו כמות מאוד גדולה של חוקים שהאדם צריך ללמוד אם הוא שייך למסה הזאת שנקראת "יהודים", ולאחרים זה לא נותן כלום, זה סתם יבלבל אתכם. אתם צריכים ללמוד חכמת הקבלה, והיהודים, בנוסף לזה, צריכים ללמוד גם את החוקים שלהם שאותם הם מחויבים לקיים, כיוון שבלי זה הם לא יהיו קרובים לבורא.

תלמיד: האם זה לא יהפוך לאבן נגף שתבדיל אותנו מהקבוצה המרכזית ויהיו הבדלים בינינו?

אני לא חושב שמצב כזה יכול להיות. העניין הוא, שאנחנו לא מכריחים אף אחד להתפלל, לקיים איזשהן מצוות, כלום, אלא זה מרצונו החופשי של האדם. ומי שיודע שהוא יהודי ומוכן לקיים את זה, זה עניינו הפרטי, האישי, ופשוט לא צריך לייחס לזה שום חשיבות. כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

שאלה: אם עלינו בכל רגע להבין מה הבורא רוצה מאיתנו, אז יוצא שאנחנו כל הזמן נכנסים למחשבות ובירורים. איך לעשות זאת?

פשוט להיות קשורים זה לזה עוד יותר, להיות עוד יותר קרובים זה לזה, וזה יעזור לכם להרגיש את הבורא קרוב יותר.

תלמיד: האם לא צריך אז לנסות ולהבין מה הוא רוצה?

זה לא ייתן לכם כלום לנסות ולהבין את זה בשכל שלכם.

שאלה: לפעמים כשקוראים תהילים זה נותן דחף לעשות דברים, למשל ב"שמע" יש לך דחף מאוד חזק לעשות מה שכתוב שם. האם כדאי לעשות את הדברים האלה שיש לנו פתאום דחף לעשות?

תלוי מה. אם זה לקראת בני אדם בצורה טובה, אז אדרבה, בבקשה. אבל בכל הצורות האחרות, לא.

שאלה: שמעתי שחזק או גבוה זה לפנות יחד לבורא. יש זמן במשך היום שבו אנחנו בונים תפילה או קוראים אותה יחד. איך להשתמש בזמן הזה כדי להרגיש שכולנו יחד פונים?

תתחברו יחד בצורה רגשית כאילו אתם נמצאים במקום אחד, ברצון אחד, ומתוך הרצון הזה תפנו לבורא, תרצו להתחבר אליו, למלא אותו ביחס שלכם כלפיו. זה מה שצריך, יותר מזה לא צריך כלום.

תלמיד: יש כל מיני צורות, לפעמים אנחנו קוראים את המקורות ואומרים שזו כבר תפילה.

גם נכון.

תלמיד: יש הרבה מאוד תיאורים לגבי הדברים האלה. הגענו לזה שאנחנו פשוט בונים תפילה לבורא. פעם שמענו שאנחנו צריכים לבנות תפילה, אחרי זה שמענו שאנחנו צריכים להעלות מ"ן משותף כאן ועכשיו. חלק מהחברים חושבים שבעיקרון אין בזה צורך.

כל אחד שינהג בהתאם למה שהוא חושב. אתם תראו אחר כך מה אתם עושים ותתקנו את התפילות שלכם.

שאלה: אני רואה שבשיעורי הצהריים אתה מכוון אותנו בצורה מאוד מדויקת. יש שיעור בוקר שבו אתה נותן לנו שלוש שעות תורה שלמה, והוא מאוד עשיר ומגוון, אתה מוריד עלינו אין סוף אור. אחר כך אנחנו לוקחים את כל מה ששמענו, מה שספגנו, ועובדים עם זה בעשיריות, כל אחד עם עצמו. אחר כך מגיע הצהריים, אמצע היום.

המיוחד בעיניי בשיעור צהרים הוא שאני מרגיש שאתה מדייק אותנו. אם התפזרנו, התבלבלנו, התגשמנו, כל אחד עם איזה פנטזיות, אז אתה כל הזמן מחזיר אותנו, ממקד אותנו, מדייק, מנקה בלבולים. בשיעור צהרים יש הרבה שאלות, לכל תלמיד ותלמידה בעולם יש אפשרות לשאול אותך ולקבל תשובה. בשיעור הבוקר זה לא ממש קורה, אי אפשר להגיד שלכל אחד יש אפשרות לשאול.

איך אתה רואה את שיעור הצהריים בתוך המערכת הזאת של ההוראה הרוחנית שאתה מוריד עלינו בנוסף לשיעור הבוקר? איך אתה מרגיש את שיעור הצהריים?

בשיעור הצהריים אני פונה לתלמידיי בכל העולם ורוצה ככל האפשר למלא אותם תוך שעה. מה שהם צריכים לקחת מהשיעור זה את אותה נוסחה איך להתייחס ללימוד, לתורה, לחברים ובעיקר לבורא, יחד.

תלמיד: אני מרגיש את שיעור הצהריים כמו קבלה מעשית, אתה כמו מכניס אותנו למחדד כזה שמקלף מאיתנו כל מיני דברים.

נכון.

תלמיד: רציתי להגיד לך תודה בשם כולנו על מה שאתה נותן לנו. ברור לנו שזה לא קל לך פיזית, אנחנו מודים לך על זה.

אנחנו נצליח. נתחבר בינינו ועם הבורא ונגיע לתיקון. כל טוב לכם.

(סוף השיעור)